Commentary page
Moed Katan 18a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerMoed Katan 18a
Moed Katan 18a. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 401 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
הלכה כרבי יוסי במועד דמתיר:
איתרע ביה מילתא בפנחס אחוה דפנחס הוה אבל:
עייל שמואל לישאל ביה טעמא לדבר על לבו דפנחס:
אילו בדידיה הוה כלומר אילו היית אבל:
מי מזלזלת ביה כולי האי באבילות דשקלת לטופרך:
ואיתרע ביה מילתא אבילות:
שקלינהו לטופריה חבטינהו לאפיה זרקינהו מרוב כעס והדר מכנס להו דזורקן רשע:
ברית כרותה לשפתים דכתיב ונשתחוה ונשובה אליכם וכן הוה דחזרו תרוייהו:
15 more comments on this page.
Rashi on Moed Katan 18a · Sefaria
Tosafot
ואיסתייעא מילתא דהדור תימה דלמא מדה טובה מרובה והוה ליה לאתויי הא דאמר עולא בעלמא (ברכות דף יט. ע"ש) לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן שנאמר שמעו דבר ה' קציני סדום כו' (ישעיהו א׳:י׳):
ובגנוסטרי אסור פי' בערוך שהוא כלי המתוקן ליטול צפרנים וכך שמו ומלשון דגנוסטרא אסור משמע שהיה מתיר בין בתער בין במספרים ולאו דוקא בשינים מיהו קאמר בגמרא רבי יוחנן דשקלינהו בשיניו משמע דוקא בשיניו שרי ותימה דלעיל אמרינן הלכה כר' יוסי במועד לדברי הכל ושמא רבי יוחנן סבר הלכה כר' יהודה ומפרש טעמא דמחמרינן במועד טפי מבאבל ולא כרב שישא בריה דרב אידי דאמר דברים המותרין בחולו של מועד אסורין בימי אבלו ורבינו תם פירש דכשם שמותר בשיניו כך מותר ליטול צפרניו [בזו] מחבירתה דכל זה חשוב שינוי לענין שבת בפ' המצניע (שבת דף צד:) ושמעתי בשם רבי שמשון בר אברהם שבחול המועד מותר ליטול צפרנים לנשים דקתני בירושלמי גבי ועושה אשה תכשיטיה במועד וחשיב נוטלת שערה וצפרניה וצ"ע בהלכות גדולות נמי אמרינן והאשה מותרת בנטילת שער לאחר שבעה ונראה דבאשה נשואה דוקא קאמר ומיירי במעברת סרק על פניה וטופלה בסיד שהוא משום תכשיט שלא תנוול על בעלה אבל בתספורת ממש אסורה וגם בשם רבינו חיים שמעתי שהיה מתיר נטילת צפרנים במועד ובהלכות גדולות פוסק שבעה אסור בגנוסטרי בשיניו מותר לאחר שבעה מותר אף בגנוסטרי ולא ידענא מנא ליה דברייתא איירי תוך שבעה אי משום דקתני בימי אבלו ה"נ קתני ימי אבלו גבי גילוח והיינו כל שלשים וקאמר כשם שאסור לגלח בימי אבלו כך אסור ליטול צפרניו בימי אבלו משמע כל שלשים ואי סברי כר' יוסי יתירו לגמרי וי"ל דסברי כר' יוסי ומסתבר להו דאפילו רבי יוסי היה אוסר בגנוסטרי תוך שבעה דומיא דמועד או שמא מעשה דשמואל משמע קצת דשקלינהו לטופריה חבטינהו באפיה דמיירי תוך שבעה דוקא דבתוך שבעה היה ובשיניו היה מדקא אמרינן בתר הכי ובגנוסטרי אסור משמע דשמואל לא היה בגנוסטרי ולא אשכחנא דאסר רק תוך שבעה כשהלך רב פנחס לנחמו:
בקשו ממנו שפה יש לפרש על ידי שינוי דומיא דצפרנים ונראה דהכא פירוש דוקא לאחר שבעה:
אע"ג דאית ליה תרי ומטנפי מדלא משני הכא במאי עסקינן בשלא כיבסו לפני הרגל דלא שרינן מי שאין לו אלא חלוק אחד אלא היכא דכבסו לפני הרגל אבל לא כבסו דפשע לא שרי משמע דמי שאין לו אלא חלוק אחד שרי לכבסו במועד אפילו פשע ולא כבסו לפני המועד כך נראה לי ובתוספות מסופק בזה ונראה לי דהכי משמע מדלא מפליג ונראה דגבי אבל לא שרינן כשאין לו אלא חלוק אחד דהא אפילו אם היו לו מכובסין אסור ללבוש מה שאין כן ברגל צ"ע בכהן ששלמה משמרתו ברגל אם מותר לכבס לתנא דלעיל (מועד קטן דף יז:) דתנא כהן ואבל אפילו לתנא דידן אם חל שלישי להיות בעי"ט שאסור ברחיצה עד הערב ופירש בקונטרס עד הלילה בצונן או עד חול המועד בחמין ואינו מותר לרחוץ מבעי"ט מיהו כשחל שביעי שלו בערב הרגל דאסור לכבס ולרחוץ כל היום מותר לכבס ברגל וצ"ע אם אמת הוא שמותר מאי טעמא לא תני:
Tosafot on Moed Katan 18a · Sefaria
Rabbeinu Chananel
פיסקא דנזיר והמצורע מטומאתו לטהרתו אוקימנא כדתניא כל אלו שאמרו מותרים לגלח במועד. בשלא היה להן פנאי. אבל היה להן פנאי לגלח ולא גילחו אסורין והנזיר והמצורע אע"פ שהיה להן פנאי לגלח ולא גילחו מותרין שלא ישהו קרבנותיהם. תנא האבל והכהן מותרין לגלח במועד. אוקימנא באבל שחל שביעי שלו להיות בשבת ערב הרגל. תנא ברא סבר לה כאבא שאול דאמר מקצת היום ככולו. ויום שביעי עולה לו לכאן ולכאן. וכיון דשבת הואי אנוס הוא לפיכך מגלח במועד. ותנא דידן סבר לה כרבנן כו'. כהן נמי כגון דשלים ליה משמרתו ברגל כו'. ופשוטה היא: ת"ר תכפוהו אבליו זה אחר זה. פי' קודם שישלים ימי אבל זה מת לו מת אחר וכן עוד בתוך ימי אבל זה מת לו מת אחר הכביד שערו מיקל בתער ומכבס כסותו במים. ואמר רב חסדא נוטל שערו בתער ולא במספריים. מכבס במים לבדם ולא בנתר ולא בחול. זאת אומרת אבל אסור בתכבוסת: ת"ר כשם שאסור לגלח במועד כך אסור ליטול צפרנים. ור' יוסי מתיר ליטול צפרנים במועד ובאבל. ואסיקנא כשמואל דאמר הלכתא כדברי המיקל באבל. דאמר שמואל הלכתא כר' יוסי במועד ובאבל ל"ש צפרנים דיד ל"ש צפרנים דרגל.
אמר רב ובנגוסטרא אסור אמר רב שמן הוה קאימנא קמיה דר' יוחנן בבי מדרשא וחזיתיה דשקלינהו לטופריה בשיניה וזרקינהו.
ש"מ תלת ש"מ מותר ליטול צפרנים במועד וש"מ מדשקלינהו בשיניה אין בהם משום מיאוס. וש"מ מדזרקינהו מותר לזורקן. והתניא ג' דברים נאמרו בצפרנים קוברן צדיק שורפן חסיד זורקן רשע.
מ"ט שמא תעבור אשה עוברה עליהן ותפיל.
ופרקינן אשה בי מדרשא לא שכיחא וכי תימא זמנין דמכנשו ושדי להו לבראי כיון דאשתני אישתני.
אמר רב יהודה אמר רב זוג בא לפני רבי ובקשו ממנו מהו ליטול צפרנים והתיר להם. ושמואל אמר גם עשיית שפה בקשו ממנו והתיר להם. ואסיקנא עשיית שפה מזוית לזוית. כלומר אם צריכה כולה תקון שרי. אבל מקצתה לא. הנחה כל שהיא מעכבת. פי' אם עשה שפמו והניח מקצתו שאינו עשוי מותר ליטלו כי מעכבתו באכילתו. ובכיוצא בה אמר רב נחמן לדידי שפה כי הנחה מעכבת דמי לי. ואלו כולם שאמרו בתוך שלשים יום. אבל בשבעת ימי האבל אסור בכולן. שמואל נכנס לבקר פנחס אחיו בימי אבלו וראה צפרניו גדולים. אמר ליה אמאי [לא שקלית] להו. א"ל אילו בך היה מי הוית מזלזל כולי האי. הואי כשגגה שיוצא מלפני השליט. ואירע אבל לשמואל נכנס פנחס אחיו לבקרו שקלינהו לטופריה חבטינהו באפיה. א"ל לית לך ברית כרותה לשפתים שנאמר ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה אליכם. ואסתייעא מלתא והדרי תרווייהו ואתו.
פרעה שהיה בימי משה הוא אמה וזקנו אמה ופרמשתקו אמה וזרת לקיים הכתוב ושפל אנשים יקים עליה:
מתני' ואלו מכבסין במועד הבא ממדינת הים כו' א"ר אסי א"ר יוחנן מי שאין לו אלא חלוק אחד מותר לכבסו בחולו של מועד. איני והתנינן אלו מכבסין במועד הבא ממדינת הים כו' וחשיב להו כל מי שהתירו לו חכמים לכבס במועד. ולא תני מי שאין לו אלא חלוק אחד בהדייהו.
2 more comments on this page.
Rabbeinu Chananel on Moed Katan 18a · Sefaria
Ritva
דאמר שמואל הלכה כדברי המקל באבל פי' ואפילו הכי איצטריכו תרווייהו הא דהכא משום מועד ואידך משום כללא דאבל ומי הוי אין לשון הש"ס מתייש' דה"ל למי' שמואל לטעמי' דאמר שמואל וכו' והיה נראה לומר דהאי ושמואל אמר הלכה כרבי יוסי בזו ובזו לישנא דמתני' הוא דמפיק ליה מאידך סברא כללא דשמואל דאמר כדברי המקל וכיון דבאבל הלכה כרבי יוסי קיים לן ודאי דכ"ש במועד דקיל בענין זה כנ"ל:
מדקאמר שקלינהו לטופריה משמע דהיינו כדרכו ואפילו באבל וכל שכן במועד וקסבר דאפילו בכדרכו פליגי ושרי ר' יוסי והלכה כמותו ורב דאמר בגזוזטרי אסור פליגי עליה דשמואל ואע"ג דהאי כללא דהלכת' כדברי המקל ביובל כלהו אמוראי מודו ביה כדמשמע בפרקי' קסבר רב שלא נחלקו רבי יוסי ורבי יהודה אלא בשנוי דרבי יהודה אוסר אפילו בשנוי ורבי יוסי מתיר אבל בכדרכו אפי' רבי יוסי אוסר וש"מ דרבי יוסי אפילו תוך ז' שרי דהאי עובדא תוך ז' הוה ואפשר נמי דרב לא פליג עליה דשמואל אלא שהוסיף עליו ולישנא דרב הכי משמע טפי ושמואל בשנוי הוא דשקלינהו דבזוזטרא אפי' רבי יוסי אומר כיון דסגי ליה בשנוי שלא יהא מנוול ברגל ולפי זה הלכה כרב אבל ללשון הראשון אין הלכה כמותו דקיימ' לן הלכה כדברי המקל באבל אבל דעת בטלי התוספות וכן כתב רבינו יצתק בן גיאת ז"ל דלא איתמרא ההוא כללא אלא בפלוגתא דתנאי אבל בפלוגתא דאמוראי הדרי' לכללין דכולי ש"ס וכיון שכן הלכה כרב באיסורי ונטילת צפרנים זו בזו שנוי הוא וכדאמרינן לענין שבת שהנוטל צפרניו זו בזו פטור:
והא דרבי יוחנן לגבי מועד דשקלינהו לטופריה בשיניה י"א דקסבר בגנוסטר אסויר אפי' במועד וכל שכן באבל דרבי' אלפסי ז"ל כתב דמשום דהוה בי' מדרשי' הוא והיינו דנקט ש"ס דהוה בי מדרשא לאשמועי' הא ואין זו ראיה דלהכי נקטיה ש"ס משום דורקינהו כדאמרי' בסמוך ועוד הביא ראיה דלא אמרי' נמי דש"מ בגונסטר אסור וזו ראיה טובא ויש מביאין ראיה דהא אשכחן לרבי יוחנן דאמר לקמן הלכה כדברי המקל באבלו כיון דאבל שרי בגנוסטר כרבי יוסי כל שכן דשרי במועד ואינה ראיה דאיהו אמר לך דמודה ר' יוסי בגנוסטר כדאמרן אליבא דרב אבל הריאי' השניה ראיה וכן נמי מסייעי ליה מיהא דאמרי' בסמוך שבקש רבי להטיל צפרנים במועד והתיר להם וכיון דנקטי לה סתם משמע אפילו בגנוסטר אבל במועד אפילו רב ושמואל מודו דמותר כדרכו שהקלו במועד יותר מאבל וק"ל דהא משמע דפריך הא באבל ובמועד וכיון דאמר בפלוגתא דידהו באבל היינו בשנוי מכלל דבמועד דיקא דהא חד לישנא איתמר בתרווייהו בברייתא וכיון דרבי יוסף אוסר במועד דגנוסטר אנן כמאן שרי' דאי כרבי יהודה אפילו בשנוי אוסר דהא אמרת דבהא פליגי וכי תימא דכדרכו הוא דפליגי היכי אוסר רב שמוש גנוסר רב באבל והלא הלכה כרבי יוסי המקל באבל לכך הוא נראה לרש"י ז"ל דלרבי יוחנן כי הדדי נינהו ובמועד גנוסר כדבעי גבי אבל לרב ושמואל דמודה רבי יוסי בגנוסר בשתיהן וההיא דשפה שהתיר רבי ע"י שנוי הוה וכן פי' רבי' יצחק ז"ל והא דלא דייקי' כרבי יוחנן דש"מ דבגנוסר אסור משום דהו' פשי' להו דליכ' מאן דשרי וראוי בז' להחמיר:
שפה מזוית לזוית הנחה כל שמעכבת לא גרסי' רש"י ז"ל הנחה והרמב"ן ז"ל פי' דה"ק כי השפה העליונ' מותר לגלחה במועד מזוית לזוית אבל מה שאדם מניח מן הצדדין שלפניו אין לו לגלח אלא מה שמעכבת האכילה בלבד ובא רבי אמי לחלק ואמר שאפי' השפה אין מגלחין ממנו אלא המעכבת בלבד ובתוספות פי' בשם רבי נתנאל ז"ל כי השפה התחתונה קרויה נחת עליה כמו שקורין לריחים התחתונה שכב ונכון הוא ופסקו רבנן ז"ל הלכתא כרבי אמי וקיימא לן נמי כרב נחמן דמאן דאנינא דעתיה כלה חשיבא דשפה המעכבת:
מתני' ואלו מכבסין במועד. בש"ס מוכח להדיא דהני מתנייתא אין מידי אחריני לא מה שאין כן במשנת אלו מגלחין כדפרשי' בריש פרקי' וק"ל הא מנא לן לאפלוגי בינייהו ונ"ל משו' דקתני ספי לישנא יתירא הוי אלו מותרין ושאר כל אדם אסורין והקשו בתוספות כיון דמנינא דוקא אמאי לא קתני אבל שחל ז' שלו בשבת ערב הרגל שיהא מותר במועד דהא אניסא ואי משום אבל אין תכבוסת אסור אלא תוך ז' וכבר הפסיקו הרגל וי"ל דכיון דלא מצי למיתני אבל גבי גלות כדאמר לעיל לא תני ליה גבי כבוס ועוד נ"ל דהני דשרי במועד הוי אפי' בגיהוץ כל ל' יום כדלקמן ועדיין צ"ע:
ומטפחות הספרים רש"י ז"ל פי' של בעלי תספור' שנתלכלכו לו במועד לתשמיש אותן שהתירו לגלח ואחרים פירשו מטפחות של כתבי הקודש וכן אמרו עליה בירושל' אין מכבסין אותן במימי רגלים אפי' בחול מפני הכבוד ועוד כי אותן שמגלחין במועד מיעוטא נינהו עד שיהא צריך הספר לכבס מטפחתו גרסי' בירוש' בגדים קטנים מותר לכבסן בחולו של מועד:
מי שאין לו אלא חלוק א' פי' של שאר מינין האסורי' לכבס דאלו של פשתן הנהו שרו אפי' יש לו כמה כדאי' בסמוך:
מותר לכבסו במועד פי' כי כיון שלא היה לו להחליף כי מכבס ליה נמי לפני המועד היה צריך ללובשו קודם המועד והיה מתלכלך ומזה הטעם כלי פשתן מותר לכבסן במועד למי שמתלכלכן במהרה ואפילו כבסן קודם המועד צריך לחזור ולכבסן במועד ולפיכך היה יכול לכבסן ולא כבסן מותר לכבסן במועד:
Ritva on Moed Katan 18a · Sefaria
Meiri
מותר לגלח במועד את השפם והוא מה שבין החוטם לפה על פני כל אורך הפה ולא את כלו אלא אותו חוט הסמוך לפה שמעכב את האכילה בזקן מגודל והוא הנקרא בסוגיא זו שפה ומותר לגלחה אף בתער או במספרים וכל מה שלמעלה מן הפה והוא הנקרא בסוגיא זו הנחה אפי' היו ארוכים כל כך שמעכבים את האכילה אסור ויש מתירין במעכבים ובשפה ר"ל אותו החוט הסמוך לפה אע"פ שאינו מעכב:
וצפרנים מותר ליטלן במועד אפי' בכלי בין של יד בין של רגל וכבר ביארנו שהאשה מעברת שער מבית השחי ומבית הערוה בין ביד בין בכלי ובימי אבלו אין מגלחין את השפם כלל אבל צפרנים מותר ליטלם בין של יד בין של רגל אפי' תוך שבעה ודוקא בידו או בשניו אבל בכלי אסור כל שבעה ויש אוסרין כל ל' בכלי וסעד שלהם בבריתא של אבל רבתי שמנאוה עם איסור כבוס באבלות ל' אלמא כל שנאמ' בנטילת צפרנים לאבלות שלשים נאמר:
מי שאין לו אלא חלוק אחד אפי' של צמר אע"פ שכבסו מערב יום טוב מותר לכבסו במועד שכבר חזר ונתלכלך:
כלי פשתן מותר לכבס מהן במועד בכדי מה שצריך לו אפי' נתכבסו מערב יום טוב אפי' במים חמים ויש מי שאוסר בדרך גיהוץ או בנתר ובורית ומכאן נוטים לאיסור גיהוץ זה שנוהגין בו עכשו במי אפר וכן הדברים נראין:
בגדי קטנים אפי' של צמר פירשו בתלמוד המערב שמותר לכבסן ואפי' יש לו מהן הרבה מפני שהם מתלכלכין תמיד:
Meiri on Moed Katan 18a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בד"ה ובגנוסטרי כו' צפורניו מזו לחברתה כו' כצ"ל:
בא"ד דאפילו רבי יוסי היה אוסר בגנוסטרי תוך ז' דומיא דמועד כו' עכ"ל מלשונם נראה דבמועד פסיקא ליה הכי דרבי יוסי אוסר בגנוסטרי ולא ידענא מהיכא ודו"ק:
בד"ה אע"ג דאית כו' כך נ"ל ובתוספתא מסופק בזה ונ"ל דהכא משמע מדלא מפליג ונראה כו' דתנא כהן ואבל אפילו לתנא דידן כו' מיהו בשחל ז' שלו כו' לכבס ולרחוץ כל כו' עכ"ל כצ"ל פי' ואפי' לתנא דידן דאוסר גילוח ברגל כשחל ז' שלו בערב הרגל היינו משום דעדיין לא כלו שלשים דאיסור גילוח דלית ליה מקצת היום ככולו אבל בכיבוס מתיר בכה"ג ברגל דהא כלו ז' ימי איסור תכבוסת וק"ק לדבריהם למאי דמדמין כיבוס לרחיצה א"כ בחל נמי שלישי בערב הרגל יהיה מותר בכיבוס ברגל כדאמרינן גבי רחיצה ודו"ק:
Chidushei Halachot on Moed Katan 18a · Sefaria
Gilyon HaShas
גמ' אשה עוברה ותפיל עי' סנהדרין דף נט ע"א תד"ה ליכא:
תוס' ד"ה ובגנוסטרי וכו' ולא כרב שישא בריה דרב אידי לעיל דף יא ע"ב:
Gilyon HaShas on Moed Katan 18a · Sefaria
Ben Yehoyada
פִּנְחָס, אֲחוּהָ דְּמַר שְׁמוּאֵל, אִיתְּרַע בֵּיהּ מִלְּתָא, עֲיִּיל שְׁמוּאֵל לְמִשְׁאַל טַעְמָא מִינֵיהּ. פירוש עייל בתוך שלושים אחר שבעה דאבלותו כי בתוך שבעה לא הוה עייל למשאל מיניה בדברי תורה וראה שצפרניו ארוכין יותר כי קודם שנתאבל היו ארוכין מעט ובאו עליהם ימי אבלות ורצה להורות לקוץ כדין אדם שתכפוהו אבלות זו אחר זו ולא רצה להקל ואמר לו אִלּוּ בְּדִידֵיהּ הֲוָה מִי הֲוָה מְזַלְזֵל בֵּיהּ כּוּלֵי הַאי? וכד אתרע מילתא בשמואל ועייל פנחס אחיו אצלו זה היה ביום אחד ושלשים שהיה קוצץ אותה שעה צפרניו ולכן חבטנהו באפיה. והא דלא הקשה על שמואל מן הברייתא כמו שהקשה לרבי יוחנן? כי שמואל חבטנהו ולא זרקם ופיזרם. או יתכן חבטנהו בתוך מדורה של אש שהיתה בוערת לפניו. ולקושיית התוספות שהקשו אמאי לא הקשה מן אל יפתח אדם פיו לשטן (ברכות יט.)? יש לומר האי דברית כרותה לשפתים עדיפה דקאמר בְּרִית כְּרוּתָה! אך אל יפתח פיו לשטן הוא לשון אזהרה בעלמא לומר שצריך לחוש. ועוד בְּרִית כְּרוּתָה ילפי לה מפסוק תורה ד'נָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם' (בראשית כב, ה) ואל יפתח נפקא מפסוק של נביאים (ישעיה א, ט). והא דיחס זה לשפתים מפני שהם ראשונים לתנועת הפה ועוד שפה גימטריא שכינה [385] ולכך הנבטא בשפתים יהיה לו קיום. ומה שהקשו דילמא מדה טובה מרובה, נראה מאחר דהטעם הוא בזה משום דשני מלאכים יש עם האדם ומלאך רע עונה אמן על דבר טוב בעל כרחו ומלאך טוב עונה אמן על ההפך בעל כרחו להכי לא ניחא ליה לחלק בזה כיון דהקיום בא מכח אמן של המלאכים והן שוין דשניהם עונין אמן בהא ובהא.
שֶׁמָּא תַּעֲבוֹר עֲלַיְהוּ אִשָּׁה עֻבָּרָה וְתַפִּיל נראה לי בס"ד הטעם דכוחות החיצונים שדבקים באלו הצפרניים מזיקין לעוברין מפני שהצפרנים הם פרין ורבין דלכך רואין אותם במוצאי שבת לסימן טוב ולכן מזיקין לעוברה בפריה ורביה שיפילו מדה כנגד מדה.
פַּרְעֹה שֶׁהָיָה בִּימֵי מֹשֶׁה, הוּא אַמָּה וּזְקָנוֹ אַמָּה וּפַרְמַשְׁתְּקוֹ, אַמָּה וָזֶרֶת. אפשר על דרך ההפלגה נקטו הכי כמו עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת בַּשָּׁמָיִם (דברים א, כח) דאמרו רבותינו ז"ל (חולין צ:) דברה תורה לשון גוזמא ודברו חכמים לשון גוזמא, רוצה לומר שהיה קצר מאד משונה מכל קצרים שבעולם ובודאי בשיעור אמה רמזו בזה איזה רמז. ונראה לי בס"ד מה שהיה קצר כל כך משונה מאד דידוע דקצר קמה מלא ערמה וכל שהוא קצר יותר מלא ערמה יותר! מעשה באחד קצר שקבל לפני המלך על אדם אחד שרימהו, אמר לו המלך שקר אתה דובר כיון שאתה קצר הנך מלא ערמה ומי יוכל לרמות אותך? אמר לו אדוני המלך זה שרימה אותי הוא קצר ממני! נמצא כל מי שהוא קצר יותר רמאי הרבה יותר ואם כן זה פרעה כל כך היה מלא ערמה ועם כל זה לא יכול לעמוד בערמתו כנגד משה רבינו ע"ה. ואומרם וּפַרְמַשְׁתְּקוֹ אַמָּה וָזֶרֶת נראה לפרש כונתם על כח התאוה של המשגל הקשורה באמתו שהיתה חזקה וגדולה ביותר לכן נקטו שיעור זרת עם האמה לרמוז בזרת על זירוי הזרע שלו שהיה נחל שוטף ולכן היה מושל בארץ מצרים שהיא עֶרְוַת הָאָרֶץ (בראשית מב, ט) שקליפת הניאוף חזקה בה. וזהו שבח של ישראל שלא היה יכול לשלוט בהם לנאף בנשותיהם חס ושלום אף על פי ששלט הרבה בגופן לעבוד לו עבודה בחומר ובלבנים.
פַּרְעֹה שֶׁהָיָה בִּימֵי מֹשֶׁה, אַמְגּוּשִׁי הֲוָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ז, טו) "הִנֵּה יוֹצֵא הַמָּיְמָה" וְגוֹ'. פירש רש"י למאן דאמר חרשי לכך יוצא ליאור בשביל כשוף, וקשה אדרבה כישוף בטל במים? ונראה לי דהוא היה עושה הכשוף בעפר היבשה אך היה עושהו בסוף הגבול ליבשה שהוא על שפת היאור כי ידוע דרך החיצונים להמצא ולהתאחז בסוף הגבול יותר דלכן הרגלים טמאים.
Ben Yehoyada on Moed Katan 18a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Moed Katan, daf 18, Amud Aleph, about 401 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 111 words
Opens “הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי בַּמּוֹעֵד וּבְאֵבֶל, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל:…”
- Segment 232 words
Opens “פִּנְחָס אֲחוּהּ דְּמָר שְׁמוּאֵל אִיתְּרַע בֵּיהּ מִילְּתָא,…”
- Segment 326 words
Opens “הֲוַאי ״כִּשְׁגָגָה שֶׁיֹּצָא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט״, וְאִיתְּרַע בֵּיהּ…”
- Segment 430 words
Opens “דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִנַּיִן שֶׁבְּרִית כְּרוּתָה לַשְּׂפָתַיִם…”
- Segment 524 words
Opens “סְבוּר מִינֵּיהּ דְּיָד — אִין, דְּרֶגֶל —…”
- Segment 629 words
Opens “אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב:…”
- Segment 721 words
Opens “שְׁמַע מִינַּהּ תְּלָת. שְׁמַע מִינַּהּ: מוּתָּר לִיטּוֹל…”
- Segment 824 words
Opens “אִינִי? וְהָתַנְיָא, שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בַּצִּפׇּרְנַיִם: הַקּוֹבְרָן…”
- Segment 917 words
Opens “אִשָּׁה בֵּי מִדְרְשָׁא לָא שְׁכִיחָא. וְכִי תֵּימָא:…”
- Segment 1039 words
Opens “אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: זוּג בָּא…”
- Segment 1124 words
Opens “אָמַר אֲבִיטוּל סָפְרָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב פָּפָּא: שָׂפָה…”
- Segment 1224 words
Opens “וַאֲמַר אֲבִיטוּל סָפְרָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב פָּפָּא: פַּרְעֹה…”
- Segment 1317 words
Opens “וַאֲמַר אֲבִיטוּל סָפְרָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב פָּפָּא: פַּרְעֹה…”
- Segment 1424 words
Opens “וְאֵלּוּ מְכַבְּסִין בַּמּוֹעֵד, הַבָּא מִמְּדִינַת הַיָּם. אָמַר…”
- Segment 1520 words
Opens “מֵתִיב רַבִּי יִרְמְיָה: אֵלּוּ מְכַבְּסִין בַּמּוֹעֵד, הַבָּא…”
- Segment 1616 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יַעֲקֹב לְרַבִּי יִרְמְיָה: אַסְבְּרַהּ…”
- Segment 1723 words
Opens “שְׁלַח רַב יִצְחָק בַּר יַעֲקֹב בַּר גִּיּוֹרֵי…”
Sages named on this page
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Moed Katan 18a · Segment 1 — “…בַּמּוֹעֵד וּבְאֵבֶל, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּדִבְרֵי הַמֵּיקֵל בְּאֵבֶל.”
Original text
הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי בַּמּוֹעֵד וּבְאֵבֶל, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּדִבְרֵי הַמֵּיקֵל בְּאֵבֶל.
The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei with regard to the intermediate days of the Festival and with regard to mourning, as Shmuel said this general principle: The halakha is in accordance with the statement of the more lenient authority in matters relating to mourning.
פִּנְחָס אֲחוּהּ דְּמָר שְׁמוּאֵל אִיתְּרַע בֵּיהּ מִילְּתָא, עָל שְׁמוּאֵל לְמִישְׁאַל טַעְמָא מִינֵּיהּ. חֲזַנְהוּ לְטוּפְרֵי[הּ] דַּהֲווֹ נְפִישָׁן, אֲמַר לֵיהּ: אַמַּאי לָא שָׁקְלַתְּ לְהוּ? אֲמַר לֵיהּ: אִי בְּדִידֵיהּ הֲוָה, מִי מְזַלְזְלַתְּ בֵּיהּ כּוּלֵּי הַאי?
It was related that something unpleasant happened to Pineḥas, brother of Mar Shmuel, that is to say, one of his close relatives died. Shmuel entered to ask him the reason, i.e., to console him. He saw that Pineḥas’s nails were long, and said to him: Why do you not cut them? Pineḥas replied: If it were your relative who died, and you were in mourning, would you treat the matter so lightly and cut your nails?
הֲוַאי ״כִּשְׁגָגָה שֶׁיֹּצָא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט״, וְאִיתְּרַע בֵּיהּ מִילְּתָא בִּשְׁמוּאֵל. עָל פִּנְחָס אֲחוּהּ לְמִישְׁאַל טַעְמָא מִינֵּיהּ. שַׁקְלִינְהוּ לְטוּפְרֵיהּ חַבְטִינְהוּ לְאַפֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ: לֵית לָךָ בְּרִית כְּרוּתָה לַשְּׂפָתַיִם?
Pineḥas’s words were: “Like an error that proceeds from a ruler” (Ecclesiastes 10:5). As soon as he uttered them they come true, even though he did not intend them. Shortly after Pineḥas made his comment, something unpleasant happened to Shmuel, and one of his close relatives died. Pineḥas, his brother, entered to ask him the reason, i.e., to offer words of comfort. Shmuel took his nails and cast them in Pineḥas’s face. Shmuel then said to him: Do you not know the principle that a covenant is made with the lips? In other words, do you not know that what one says influences future events?
דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִנַּיִן שֶׁבְּרִית כְּרוּתָה לַשְּׂפָתַיִם — שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם״, וְאִיסְתַּיְּיעָא מִלְּתָא דַּהֲדוּר תַּרְוַיְיהוּ.
This is as Rabbi Yoḥanan said: From where is it derived that a covenant is made with the lips, and that one’s speech has the power to change events? For it is stated: “And Abraham said to his young men: Stay here with the donkey, and I and the lad will go onward; and we will worship, and we will come back to you” (Genesis 22:5). Abraham said this even though he thought that he was going to sacrifice his son as an offering and that Isaac would not be returning, yet this had an influence and they both came back.
סְבוּר מִינֵּיהּ דְּיָד — אִין, דְּרֶגֶל — לָא. אָמַר רַב עָנָן בַּר תַּחְלִיפָא: לְדִידִי מִפָּרְשָׁא לִי מִינֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל: לָא שְׁנָא דְּיָד וְלָא שְׁנָא דְּרֶגֶל.
With regard to this halakha pertaining to a mourner cutting his nails: They initially concluded from this: With regard to the nails on his hand, yes, a mourner may cut them; but as for the nails on his foot, no, he may not cut them, because long toenails are less repulsive. Rav Anan bar Taḥlifa said: It was explained to me by Shmuel himself: It is not different if it is the nails on the hand and it is not different if it is the nails on the foot, as in both cases cutting the nails is permitted.
אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב: וּבִגְנוּסְטְרָא — אָסוּר. אָמַר רַב שֶׁמֶן בַּר אַבָּא: הֲוָה קָאֵימְנָא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן בֵּי מִדְרְשָׁא בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד, וְשַׁקְלִינְהוּ לְטוּפְרֵיהּ בְּשִׁינֵּיהּ וְזַרְקִינְהוּ.
Rav Ḥiyya bar Ashi said that Rav said: But with scissors [ genustera ] specifically for nail cutting it is prohibited, i.e., the mourner should cut his nails in an alternate manner. Rav Shemen bar Abba said: I once stood before Rabbi Yoḥanan in the study hall during the intermediate days of a Festival, and he cut his nails with his teeth and threw them down.
שְׁמַע מִינַּהּ תְּלָת. שְׁמַע מִינַּהּ: מוּתָּר לִיטּוֹל צִפׇּרְנַיִם בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד, וּשְׁמַע מִינַּהּ: אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם מִיאוּס, וּשְׁמַע מִינַּהּ: מוּתָּר לְזוֹרְקָן.
The Gemara comments: Learn from this incident of Rabbi Yoḥanan three halakhot : Learn from this that it is permitted to cut one’s nails on the intermediate days of a Festival. And learn from this that nails have no prohibition due to the fact that they are repulsive, i.e., there is no prohibition against biting them on that basis. Inasmuch as one is prohibited from placing something repulsive in his mouth, this incident teaches that nails do not fall into this category. And also learn from this that it is permitted to throw nails away.
אִינִי? וְהָתַנְיָא, שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בַּצִּפׇּרְנַיִם: הַקּוֹבְרָן — צַדִּיק, שׂוֹרְפָן — חָסִיד, זוֹרְקָן — רָשָׁע. טַעְמָא מַאי — שֶׁמָּא תַּעֲבוֹר עֲלֵיהֶן אִשָּׁה עוּבָּרָהּ וְתַפִּיל.
The Gemara asks: Is that so? But isn’t it taught in a baraita : Three things were said about nails: One who buries them in the ground is deemed righteous. One who burns them is even better, as he is considered pious. One who merely throws them away is regarded as wicked. The Gemara explains: What is the reason that it is prohibited to throw away nail clippings? This is prohibited lest a pregnant women pass over them and miscarry, for the Sages had a tradition that it is dangerous for a pregnant woman to walk over fingernails.
אִשָּׁה בֵּי מִדְרְשָׁא לָא שְׁכִיחָא. וְכִי תֵּימָא: זִימְנִין דִּמְיכַנְּשִׁי לְהוּ וְשָׁדֵי לְהוּ אַבָּרַאי — כֵּיוָן דְּאִשְׁתַּנִּי אִשְׁתַּנִּי.
The Gemara answers: A woman is not usually found in the study hall, and therefore Rabbi Yoḥanan was not concerned about throwing his nail clippings there. If you say that sometimes the nails are gathered together when the floor is swept and then thrown outside where a pregnant woman may walk over them, this is not a problem. Once their place has changed the nails themselves change and are no longer harmful.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: זוּג בָּא מֵחַמָּתָן לִפְנֵי רַבִּי, וּמָר זוּטְרָא מַתְנֵי: זוּג בָּא מֵחַמָּתָן לִפְנֵי רַבִּי, וּבִקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ צִפׇּרְנַיִם — וְהִתִּיר לָהֶם. וְאִם בִּקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ שָׂפָה — הִתִּיר לָהֶם, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אַף בִּקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ שָׂפָה, וְהִתִּיר לָהֶם.
Rav Yehuda said that Rav said: A pair of Sages from Ḥamatan came before Rabbi Yehuda HaNasi. And Mar Zutra taught it without the names of Rav Yehuda and Rav, simply as: A pair of Sages from Ḥamatan came before Rabbi Yehuda HaNasi. And they asked him whether or not a mourner is permitted to cut his nails, and he permitted it to them. And had they asked him whether or not a mourner may trim his mustache, he would also have permitted it to them. And Shmuel said: They also asked him about trimming a mustache, and he permitted it to them.
אָמַר אֲבִיטוּל סָפְרָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב פָּפָּא: שָׂפָה מִזָּוִית לְזָוִית. אָמַר רַבִּי אַמֵּי: וּבְשָׂפָה הַמְעַכֶּבֶת. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: לְדִידִי כְּשָׂפָה הַמְעַכֶּבֶת דָּמֵי לִי.
Avitul the scribe said in the name of Rav Pappa: A mustache may be trimmed from one corner to the other corner of the mouth. Rabbi Ami said: One may trim only the portion of the mustache that interferes with normal eating, but one may not trim the mustache for beautification. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: For me, my entire mustache is considered like a mustache that interferes with normal eating, as I am particularly sensitive, and so I may trim my entire mustache.
וַאֲמַר אֲבִיטוּל סָפְרָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב פָּפָּא: פַּרְעֹה שֶׁהָיָה בִּימֵי מֹשֶׁה, הוּא אַמָּה, וּזְקָנוֹ אַמָּה, וּפַרְמַשְׁתְּקוֹ אַמָּה וָזֶרֶת, לְקַיֵּים מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: ״וּשְׁפַל אֲנָשִׁים יָקִים עָלֶיהָ״.
§ Having mentioned Avitul the scribe, the Gemara records other statements of his: And Avitul the scribe said in the name of Rav Pappa: The Pharaoh who lived in the days of Moses was a cubit tall, his beard was a cubit long, and his penis [ parmashtako ] was a cubit and a span, i.e., a cubit and the distance between the thumb and the little finger, in length, in order to fulfill what is stated: “And He sets up over it the lowest of men” (Daniel 4:14), which teaches that Pharaoh was extremely short and lowly.
וַאֲמַר אֲבִיטוּל סָפְרָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב פָּפָּא: פַּרְעֹה שֶׁהָיָה בִּימֵי מֹשֶׁה אַמְגּוּשִׁי הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הִנֵּה יוֹצֵא הַמָּיְמָה וְגוֹ׳״.
Avitul the scribe also said in the name of Rav Pappa: The Pharaoh who lived in the days of Moses was a sorcerer [ amgushi ], as it is stated: “Behold, he goes out to the water” (Exodus 7:15). Pharaoh would regularly go out to the water in order to engage in witchcraft.
וְאֵלּוּ מְכַבְּסִין בַּמּוֹעֵד, הַבָּא מִמְּדִינַת הַיָּם. אָמַר רַב אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא חָלוּק אֶחָד — מוּתָּר לְכַבְּסוֹ בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד.
§ The mishna taught: And these people may launder their clothes on the intermediate days of a Festival: One who comes from a country overseas. Rav Asi said that Rabbi Yoḥanan said: Anyone who has only one shirt is permitted to launder it on the intermediate days of a Festival.
מֵתִיב רַבִּי יִרְמְיָה: אֵלּוּ מְכַבְּסִין בַּמּוֹעֵד, הַבָּא מִמְּדִינַת הַיָּם כּוּ׳. הָנֵי אִין, מִי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא חָלוּק אֶחָד — לָא!
Rabbi Yirmeya raised an objection from what was taught in the mishna: And these people may launder their clothes on the intermediate days of a Festival: One who comes from a country overseas, and one who is released from a house of captivity, and one who comes out of prison, and one who had been ostracized and the Rabbis released him from his decree of ostracism, etc. It may be inferred: Those who are mentioned in the mishna, yes, they may launder their clothes during the intermediate days of the Festival, but one who has only one shirt may not launder it.
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יַעֲקֹב לְרַבִּי יִרְמְיָה: אַסְבְּרַהּ לָךְ, מַתְנִיתִין אַף עַל גַּב דְּאִית לֵיהּ תְּרֵי וּמִטַּנְּפִי.
Rabbi Ya’akov said to Rabbi Yirmeya: I will explain it to you. The mishna is referring to those cases where one is permitted to launder his clothes even if he has two changes of garments and they are dirty. Rabbi Yoḥanan speaks about one who has only one garment, and he rules that he may launder it in all circumstances.
שְׁלַח רַב יִצְחָק בַּר יַעֲקֹב בַּר גִּיּוֹרֵי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: כְּלֵי פִשְׁתָּן — מוּתָּר לְכַבְּסָן בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד. מֵתִיב רָבָא: מִטְפְּחוֹת הַיָּדַיִם, מִטְפְּחוֹת
Rav Yitzḥak bar Ya’akov bar Giyorei sent a message in the name of Rabbi Yoḥanan: With regard to linen garments, it is permitted to launder them during the intermediate days of the Festival because they are easily soiled. Rava raised an objection from what is taught in the mishna: Hand towels, the towels