Talmud Builders

    Commentary page

    Moed Katan 15a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Moed Katan 15a

    Moed Katan 15a. The full printed text of this folio side — 25 numbered segments, about 457 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    מצורעין אע"ג דכתיב וראשו יהיה פרוע הא דריש ליה לקמן להאי פרוע למילתא אחריתי:

    מנודין ומצורעין מהו להכי קאמר להו בהדדי משום דפשיט להו בהדדי:

    מנודה שמת וכו' סיפא דברייתא היא:

    כגלו של עכן דכתיב (יהושע ז׳:כ״ו) ויקימו עליו גל אבנים גדול:

    והן מתעטפין מפורש במסכת תענית לאחר שהתענו שלש עשרה ת"צ:

    מנודה לשמים כי הני שאני דחמירי ולהכי צריכי עטיפת הראש אבל אחרים אינן צריכין עטיפת הראש:

    יעטה משמע עטיפת הראש:

    פארך זה תפילין:

    10 more comments on this page.

    Rashi on Moed Katan 15a · Sefaria

    Tosafot

    מנודין ומצורעין מה הן בתספורת ומראשו יהיה פרוע לא בעי לאוכוחי דלית ליה דר"א דמוקי לה לקמן בתספורת תדע דלקמן בעי לאוכוחי מינה הנחת תפילין כר"ע:

    (מנודה) מהו בעטיפת הראש אמר רב יוסף תא שמע ולא נראה לו דברי ר' פפא דמוקי ראשו יהיה פרוע אכומתא וסודרא:

    וראשו יהיה פרוע צריך עיון אי פליגי הכי בראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו דלעיל מייתי עליה תספורת לאבל ולא מייתי מיניה למצורע דמשמע דסבר כר"ע ופליג אדר' אליעזר כדפרישית לעיל ושמא ר"ע לא פליג אדרבי אליעזר דפריעת הראש היינו גידול שער בין במצורע בין באבל ותרוייהו דורש ר"ע ולעיל דלא מייתי מיניה למצורע משום דמשכח ברייתא בהדיא מייתי לה ואע"ג דברישא דסוגיא מייתי אבל אינו נוהג אבילותו ברגל ומניח המשנה דלקמן ומייתי קראי דושמחת לפי שצריך לפרש מנלן מתני' דאבל אינו נוהג אבילותו ברגל אבל ראשו יהיה פרוע דמיירי בגידול שער דומה לו דבר פשוט וניחא ליה לאתויי ברייתא:

    אסור בשאילת שלום דקאמר ליה רחמנא ליחזקאל האנק דום דמשמע שתיקה משאילת שלום ומתלמוד תורה נמי משמע בסמוך מהאנק דום והא דהיה יחזקאל נוהג אבילות בהאנק דום ובכל שאר דברים לא היה עושה שהיה צריך להראות בקצת דברים שהוא אבל ולא היה נוהג דיני אבל אלא למשל:

    שיהו שפתותיו מדובקות לעיל דרשינן מיניה עטיפת הראש ושמא תרוייהו משמע א"נ מדכתיב שפם ולא כתיב שפה:

    ובועלי נדות מותרין אחר שטבל לקרי אבל לקריו צריך טבילה ולרבי יהודה משמע התם דלא צריך טבילה לדברי תורה לבעל קרי היכא דלא נטהר ע"י טבילה זו בפרק מי שמתו (ברכות דף כו.) במשמשת וראתה דם ובעל קרי שראה זיבה צריכין טבילה ור' יהודה פוטר והא דהכא בלא טבילה כרבי יהודה צריך ליישב דאיירי רבי יהודה בסיפא דהך ברייתא בפ' מי שמתו (ברכות דף כב.) וקאמר רבי יהודה שונה הוא בהלכות דרך ארץ וליכא למימר דלרבי יהודה נמי בועלי נדות חייבין טבילה כמו בעל קרי בעלמא דהשתא ומה בעל קרי שראה זיבה אחר כך שהיה חייב כבר פוטר רבי יהודה בועל נדה לא כל שכן מיהו לכאורה נ"ל דלא פליגי רבי יהודה ורבנן אלא בהני טומאות דדומיא דקרי הוי דהיינו דטומאה יוצאה עליו מגופו אבל בטומאת שרצים מודה רבי יהודה דבהדי קרי צריך טבילה א"כ ה"נ בועל נדה מודה דלא חשיב טומאה יוצאה מגופו ואפילו מאן דבעי למימר בפרק אלו דברים בפסחים (דף סח.) ובפ"ק דיומא (דף ו.) דמשתלח חוץ לשתי מחנות כמו בעל קרי מ"מ לא חשיב טומאה יוצאה מגופו ורבי יהודה נמי הצריך טבילה לדברי תורה בתוספ' פי' דכיון דטומאת בועל נדה מכח קרי רבי יהודה מודה דצריך טבילה:

    ה"ג מנודין ומצורעין מה הן בתכבוסת ת"ש מנודין ומצורעין אסורין לספר ולכבס ובספר הרב לא היה כתוב כל זה והיה קשה לרב למה לא בעי ליה ותירץ דכבר אייתי לעיל הך ברייתא דגבי תספורת ואהא הקשה לקמן גבי עשיית מלאכה קמיבעי ומביא ברייתא דמתנייא לעיל ונשכרין ותירץ דאגב דמצורע קאי בתיקו קא בעי מנודה ומייתי לברייתא דלעיל:

    Tosafot on Moed Katan 15a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    מנודה שמת ב"ד סוקלין את ארונו ר' יהודה אומר לא שיעמידו עליו גל אבנים כגל עכן. אלא ב"ד שולחין ומניחין אבן על ארונו כו'.

    אבל חייב בעטיפת הראש מדאמר ליה רחמנא ליחזקאל לא תעטה על שפם מכלל דכ"ע אסירי וכן מנודה דתנן והן מתעטפין ויושבין כמנודין ואבלין עד שירחמו עליהן מן השמים ודחי אביי ודלמא מנודה לשמים דחמיר חייב בעטיפת הראש אבל מנודה לבני אדם לא. ולקולא עבדינן. ולא מחייבינן למנודה בעטיפת הראש דהא איבעיא ולא איפשיטא. מצורע אסיקנא דחייב בעטיפת הראש.

    אבל אסור בתפלין מדכתיב ביחזקאל פארך חבוש עליך מכלל דכ"ע אסירי מנודה מהו בתפלין תיקו.

    מצורע מהו בתפלין ולא איפשיטא בהדיא אבל אסור בשאילת שלום מדכתיב ביחזקאל האנק דום אלא דבר מכלל דכ"ע אסירי. מנודה מאי ת"ש מנודה שונה ושונין לו נשכר ונשכרין לו מוחרם לא שונה ולא שונין לו [לא נשכר] ולא נשכרין לו אבל שונה לעצמו שלא יפסיד תלמודו ועושה לו חנות קטנה בפקתא דערבות שהיא ארץ ציה רחוקה מן הישוב לזבוני מיא כדי פרנסתו וכן מצורע מותר בדברי תורה אבל אסור בתכבוסת ובסיכה שנאמר וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה ויאמר אליה התאבלי נא ולבשי נא בגדי אבל ואל תסוכי שמן והיית כאשה זו ימים רבים מתאבלת על מת.

    אבל אסור ברחיצה דרחיצה בכלל סיכה היא מנודה ומצורע ברחיצה לא איפשיטא בהדיא.

    אבל חייב בקריעת בגדיו מדכתיב בבני אהרן ובגדיכם לא תפרומו מכלל דכולי עלמא חייבי וכן מצורע מנודה מאי תיקו אבל חייב בכפיית המטה.

    Rabbeinu Chananel on Moed Katan 15a · Sefaria

    Ritva

    מנודין ומצורעין מהן בתספורת תמיהה מלתא מצורעין מאי קא מיבעיא ליה והלא מקרא מלא הוא ותירץ רש"י ז"ל דקא מיבעיא ליה אליבא דרבי עקיבא דדריש קרא דראשו יהיה פרוע בגלוי הראש כדכתיב ופרע את ראש האשה משום דיליף הויה הויה דבר שהוא חוץ לגופו ובתוספו' אמרו דאפי' לר' עקיבא לא מפיק פריעה מלשון גדל פרע אלא מדכתיב יהיה דריש מיניה תרתי והכא עיקר שאלתינו מנודין ונקט מצורעי' באשגר' לישן ודכות' בתלמודא:

    ללמדך שכל שנתנד' ומת בנדויו ב"ד סוקלין את ארונו פי' כדי לבזותו לפי שזלזל בנדוי חכמי' ודעת הגאוני' ז"ל דה"ה שאין מתאבלין עליו ולא קורעין אבל עומדין בשורה ואין מונעין ממנו כבוד החיי' וכשמת ר' אליעזר אמרו הותר לומר שיספדוהו ויקרעו עליו כדינו ולא ינהגו בהן כדין מנודה שמת ואין דברים אלו אלא במנודה לאפקרות' אבל לממונא כיון שמת פטור מגזרתם לגמרי ולא סולקין לו ארון ומספידין לו כראוי לו וכן כתב הרמב"ן ז"ל ואם האבל הוא המנודה מונעין ממנו כבוד החיים אבל לא כבוד המתים:

    מדקאמר ליה רחמ' ליחזקאל פארך חבוש עליך מכלל דכ"ע אסירי וא"ת יהא אסור כל ז' בעטיפת הראש שלמדנו מיחזקאל ואלו לקמן אמרי' שאינו אסור יום א' מעת לעת וי"ל דאינו כדין לפרוק ממנו עול שמים מפני כן ומה שאסרו בש"ס כלומר משום פקורי:

    אבל אסור בשאלת שלום מדקאמר ליה רחמ' ליחזקאל האנק דום וה"ג ש"מ דאסור בדברי תורה ותרווייהו ש"מ שיאנק ויש בדומם מדברי שלום ומדברי תורה כי אסף שלומו מהעם ההוא בעונותיהם וכי אבדה תורתם כדכתי' הנני יוסיף להפליא את העם הזה וגו' והיינו דשמעי' להו תרווייהו מהאי קרא ובתוספות נסתפקו מהיכן שמעי' תרתי ונ"ל שהטעם כמו (שאמרנו) שכתבתי ואיכא דקשי' ליה דמאי שנא דהכא עבדי' כיחזקאל ממש ובאידך מילי עבדי' איפכא דידיה ויש מתרצי' דקרא משמע הכי באנקה ובדממה נהוג אבלות ובשאר דברים מתים אבל לא תעשה לא תעשה על שפם וכו' והיינו דלא כתב ברישיה מתים אבל לא תעשה ואין צריך לכל זה דהא ודאי סברא דמשום אבלות מנעו מדברי תורה ומשאלת שלום ובמאי דאמר דלא לעביד אבלות אית לן למעבד אפכא אבל במאי דקאמר שינהוג אבלות כ"ש לדידן דעבדי' כותיה ואי ק"ל דאמרי אבל אסור בדברי תורה ואלו התם אמרי' שהוא חייב בכל מצות האמורות בתורה חוץ מן התפלין וי"ל שאין למדין מן הכללות אע"פ שנאמר בהן חוץ והכא פשיטא ליה דאסור בדברי תורה שהן משמחי לב. עוד י"ל דכיון דקר' ק"ש שחרית וערבית בדידיה סגי ליה כדאי' בסוף מנחות ונמצא שאינו פטור ממנה:

    מנודה שונה ושונין לו פי' ברחוק ד' אמות דעיקר נדוי ריחוק כדאמרי' התם כדינא מינך דלא יתיבנא בד' אמות דידך. נשכר ונשכרין לו מוחרם שאמרו יהא בחרם והוא חמור מאד ואין עושין אותו אלא על עבירה חמורה או למי שנתקשה לסרב בב"ד ג' פעמים כדאי' לקמן וההוא אינו נשכר ואינן נשכרין ומ"מ נכסיו אינן אסורי' בהנאה וכדכתיבנ' בריש מס' נדרים:

    לא נצרכה אלא אפי' לזבוני מיא בפקתא דערבו' פי' שאין המים מצויין שם והכל באין ליקח ממנו שרי' ליה כדי פרנסתו מיהת וכ"ש בשאר מלאכות והכי מוכח לישנא דלא נצרכה:

    ובועלי נדות פי' בשוגג דלאו ברשיעי עסקי' דמיירי במזיד:

    מהו בקריעה פי' לרוחא דמילתא נקיט לה ולאו דמספקי' ליה דהא זיל קרי בי רב הוא:

    Ritva on Moed Katan 15a · Sefaria

    Meiri

    מנודין ומצורעין אף הם אסורין בתספורת ובתכבוסת כאבל:

    ומנודה שמת בנדויו ב"ד שולחין וסוקלין את ארונו ולא שיעמידו עליו גל של אבנים אלא שמניחין עליו אבן אחת או שתים לזכר סקילת ארונו ואין צריך לומר שאין מספידין אותו ואין מלוין אותו:

    אבל חייב בעטיפת הראש שלא יעמוד בגלוי הראש אלא שלעטוף ראשו עיטוף המכסה מקצת הפני' מכנגד העינים ולמטה כנגד השפה שיהא עומד כאדם נכנע ונשבר מדקאמר רחמנא ליחזקאל לא תעטה על שפם מכלל דכולי עלמא חייבים והמצורע אף הוא חייב בכך מן התורה דכתי' ועל שפם יעטה אבל במנודה נשארה כאן בספק שאע"פ שאמרו במסכת תענית י"ד ב' על המתענים שלא נענו והם מתעטפים ויושבים כמנודים וכאבלים עד שירחמו עליהם מן השמים שמא שאני מנודה לשמים דחמיר ומתוך כך פסקו בה גדולי הפוסקים להקל ומ"מ הרבה מן הפוסקים כתבוה להחמיר:

    אף התפילין אבל אסור בהן יום ראשון כמו שיתבאר מדקאמ' רחמנא ליחזקאל פארך חבוש עליך מכלל דכלי עלמא אסירי אבל מצורע ומנודה הדבר ספק אם אסורין בתפילין אם חייבין ואין לנו בהן הכרע אלא שהדעת מכרעת להתיר בהם את המנודה ממה שאמרו בסנהדרין פרק ארבע מיתות על ר' אליעזר נכנס הורקנוס בנו לחלוץ תפיליו אלמא שתפילין היה מניח בנדויו שהרי בשעת מיתתו אמרו הותר הנדר ואע"פ שיש שפירשוה על הורקנוס שהיה מניח תפילין אין נראה כן ומ"מ אפשר שלכבוד ר' אליעזר פירשו בנדויו להקל עליו בקצת דברים וכל שכן בתפילין שהם לתלמיד חכם עקר גדול בענינו ומצורע מיהא יראה לאיסור:

    אבל אסור בשאילת שלום מדקאמ' רחמנא ליחזקאל האנק דום כלומר דום משאלת שלום ואם החמיר ביחזקאל שהיה מונעו מכמה דברים שבאבלות ולא השאיר מהם אצלו אלא צווחה מדכתי' האנק ושתיקה משאילת שלום ודברי תורה מדכתי' דום כל שכן בשאר אבלים ויש מקום עיון מה ראו לומר שבאלו החמיר ליחזקאל יותר משאר דיני אבלות והרי פשוטו של מקרא פירושו שיהא דומם מצוחה ואין כאן איסור שאילת שלום ודברי תורה וגדולי המפרשים הביאוה מלישנא דקרא דכתו' האנק דום מתים אבל לא תעשה פארך חבוש עליך וכל הנזכרים אחר מה שאמ' מתים אבל לא תעשה ר"ל שלא יעשה אבל כבשאר מתים הוא שהתירם ליחזקאל אבל האנק דום שנזכר קודם אמרו אבל לא תעשה לא הותרו לו ואין נראה לי שאף אלו השנים הוזכרו אחר שאמ' לא תספוד ולא תבכה שכך הוא המקרא הנני לוקח את מחמד עיניך במגפה לא תספוד ולא תבכה ולא תבא דמעתך האנק דום מתים אבל לא תעשה פארך חבוש עליך ונעלך שים ברגליך לא תעטה על שפם ולחם אנשים לא תאכל ומ"מ נראה לי שאלו השנים יצאו מכלל האחרים שאם נפרש בו שידום מצוחה הרי כשגלה סוד נבואתו לעם הזכיר את כלם חוץ משני אלו כדכתי' אמור לבית ישראל הנני מחלל את מקדשי גאון עזכם וכו' על שפם לא תעטו ולחם אנשים לא תאכלו ופארכם על ראשיכם ונעליכם ברגליכם ולא הזכיר להם ענין האנק דום כלל וגאוני הראשונים פירשוהו כעין האחרות כלומר מצוחה ומשתיקה של שאלת שלום ודברי תורה מתים אבל לא תעשה ומדשרנהו לדידיה אלמא לכלי עלמא אסור ומ"מ למדנו שהאבל אסור בשאילת שלום ואף המצורע כן דכתי' על שפם יעטה שיהיו שפתותיו מדובקות זו בזו אבל המנודה הדבר בספק שאם ממה שאמרו במסכת תענית על המתענים שלא נענו שאסורים בשאלת שלום כבני אדם הנזופים למקום שמא מנודה לשמים חמור ואם מפני שאמרו במצורע שיהא שפתותיו מדובקות כמנודה וכאבל ואסור בשאילת שלום אין כאן ראייה שמאחר שאמר אח"כ ואסור בשאלת שלום שמא פירושו שיהא כמנודה בשאר ענינים ושיהא אסור יותר מן המנודה בשאלת שלום ולא הובררה ומתוך כך יש מקילים בה אלא שהמנהג קבוע להחמיר:

    אבל אסור בדברי תורה מדקאמ' רחמנא ליחזקאל דום כמו שביארנו ואיסורו לדעתנו כל שבעה אלא שיש פוסקין דוקא יום אחד כמו שיתבאר וכבר חלקו בענין זה גם כן בשאר דברים והוא שלדעת קצת אסור אף בקינות ודברים הרעים אע"פ שהותרו בתשעה באב שבאבל הדבר תלוי בשתיקה ובתשעה באב אינו תלוי אלא בצער ומ"מ אנו נוהגין שמיום ראשון ואילך קורא בדברים הרעים:

    ולקצת גאונים ראיתי שאם האבל כהן ואין שם כהן אחר אינו קורא כל שבעה ואף אינו צריך לצאת אלא יחלוק כבודו לאחרים שהרי לא הותקנה קריאתו שלא לחלוק כבודו לגדול הימנו אלא מפני דרכי שלום ובזה זהו דרך שלום שלו שיקרא אחר במקומו ואף אני חוכך להורות כן אף לאחר שבעה שבת ראשונה שיצא לבית הכנסת שיושב לו במקום אבלים אבל מנודה ומצורע שניהם מותרין בדברי תורה כיצד מנודה שונה ושונין לו וכל שכן שמדברים עמו דברים אחרים ויש אוסרין כמו שיתבאר ולדברי הכל שונה ושונין לו ובלבד ברחוק ארבע אמות וכן נשכר ונשכרין לו אבל מוחרם והוא שנתנדה שלשה פעמים ולא נתפייס שמחרימין אותו וכן כל שהחרימוהו לאיזה סבה לא שונה ולא שונין לו אבל שונה הוא לעצמו בלחש ועושה לו חנות קטנה בתוך ביתו למכור בצנעא בשביל פרנסתו סחורה קלה שלא יצטרך בה למשא ומתן והוא שאמרו עליו לזבוני מיא בפקתא דערבות כלומר שלא היו המים מצויים שם בריוח ואע"פ שבאבל לא התירו כן אבל זמן מועט הוא שנאסר אבל מוחרם אין לו קיצבא עד שיתירוהו אף המצורע מותר בדברי תורה שלא נאסרה תורה לשום טומאה אלא לטומאה הבאה על ידי קלות ראש כגון בעל קרי ואף בזו כבר בטלוה לטבילת בעל קרי לדברי תורה כמו שביארנו במסכת ברכות:

    אבל חייב בקריעה מדכתי' בבני אהרן בגדיכם לא תפרומו מכלל דכלי עלמא מיחייבי ואע"פ שאפשר לדקדק הא כלי עלמא אי בעו עבדי אי לא בעו לא עבדי מ"מ הכי גמירי לה ואף המצורע חייב בקריעה מן התורה דכתי' בגדיו יהיו פרומים אבל המנודה אם חייב בקריעה אם לאו נשאלה כאן ולא הובררה ורוב הפוסקים פסקוה לקולא ואינו חייב בקריעה:

    1 more comments on this page.

    Meiri on Moed Katan 15a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה מנודה מהו כו' ולא נראה לו דברי רב פפא דמוקי ראשו כו' עכ"ל הוא מגומגם שפתחו במנודה וסיימו לאתויי ראיה ממצורע ונראה להגיה בתוס' מצורע מהו כו' וק"ל:

    בד"ה ובועלי נדות כו' שהוא חייב כבר פוטר ר"י כו' צריך טבילה אם כן הכא נמי וכו' ור"י נמי הצריך טבילה לד"ת ובתוס' פירשו דכיון כו' כצ"ל:

    בד"ה מנודין כו' קא בעי מנודה ומייתי כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Moed Katan 15a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה ובועלי נדות וכו' ובתוספ' פי' דכיון דטומאת בועל נדה עיין משנה למלך פ"ג ה"ג מהל' ביאת מקדש:

    Gilyon HaShas on Moed Katan 15a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Moed Katan, daf 15, Amud Aleph, about 457 words in 25 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 25 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 112 words

      Opens “מְנוּדִּין וּמְצוֹרָעִין מָה הֵן בְּתִסְפּוֹרֶת? תָּא שְׁמַע:…”

    2. Segment 238 words

      Opens “מְנוּדֶּה שֶׁמֵּת, בֵּית דִּין סוֹקְלִין אֶת אֲרוֹנוֹ.…”

    3. Segment 316 words

      Opens “אָבֵל חַיָּיב בַּעֲטִיפַת הָרֹאשׁ. מִדְּקָאָמַר לֵיהּ רַחֲמָנָא…”

    4. Segment 427 words

      Opens “מְנוּדֶּה מַהוּ בַּעֲטִיפַת הָרֹאשׁ? אָמַר רַב יוֹסֵף,…”

    5. Segment 515 words

      Opens “מְצוֹרָע מַהוּ בַּעֲטִיפַת הָרֹאשׁ? תָּא שְׁמַע: ״וְעַל…”

    6. Segment 615 words

      Opens “אָבֵל אָסוּר לְהַנִּיחַ תְּפִילִּין, מִדְּקָאָמַר לֵיהּ רַחֲמָנָא…”

    7. Segment 732 words

      Opens “מְנוּדֶּה מַהוּ בִּתְפִילִּין? תֵּיקוּ. מְצוֹרָע מַהוּ בִּתְפִילִּין?…”

    8. Segment 826 words

      Opens “רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: נֶאֶמְרָה הֲוָיָיה בָּרֹאשׁ, וְנֶאֶמְרָה…”

    9. Segment 96 words

      Opens “אָמַר רַב פָּפָּא: לָא, אַכּוּמְתָא וְסוּדָרָא.…”

    10. Segment 1010 words

      Opens “אָבֵל אָסוּר בִּשְׁאֵילַת שָׁלוֹם. דְּקָאָמַר לֵיהּ רַחֲמָנָא…”

    11. Segment 1126 words

      Opens “מְנוּדֶּה מַהוּ בִּשְׁאֵילַת שָׁלוֹם? אָמַר רַב יוֹסֵף,…”

    12. Segment 1223 words

      Opens “מְצוֹרָע מַהוּ בִּשְׁאֵילַת שָׁלוֹם? תָּא שְׁמַע: ״וְעַל…”

    13. Segment 1324 words

      Opens “וְנִיפְשׁוֹט מִינַּהּ לִמְנוּדֶּה? אָמַר רַב אַחָא בַּר…”

    14. Segment 148 words

      Opens “אָבֵל אָסוּר בְּדִבְרֵי תוֹרָה, מִדְּקָאָמַר רַחֲמָנָא לִיחֶזְקֵאל:…”

    15. Segment 1516 words

      Opens “מְנוּדֶּה מַהוּ בְּדִבְרֵי תוֹרָה? אָמַר רַב יוֹסֵף,…”

    16. Segment 1626 words

      Opens “מוּחְרָם — לֹא שׁוֹנֶה וְלֹא שׁוֹנִין לוֹ,…”

    17. Segment 179 words

      Opens “וְאָמַר רַב — זַבּוֹנֵי מַיָּא בְּפַקְתָּא דַעֲרָבוֹת.…”

    18. Segment 1824 words

      Opens “מְצוֹרָע מַהוּ בְּדִבְרֵי תוֹרָה? תָּא שְׁמַע: ״וְהוֹדַעְתָּם…”

    19. Segment 1922 words

      Opens “מִכָּאן אָמְרוּ: הַזָּבִין וְהַמְצוֹרָעִין וּבוֹעֲלֵי נִדּוֹת —…”

    20. Segment 2030 words

      Opens “אָבֵל אָסוּר בְּתִכְבּוֹסֶת, דִּכְתִיב: ״וַיִּשְׁלַח יוֹאָב תְּקוֹעָה…”

    21. Segment 2114 words

      Opens “מְנוּדִּין וּמְצוֹרָעִין מָה הֵן בְּתִכְבּוֹסֶת? תָּא שְׁמַע:…”

    22. Segment 2214 words

      Opens “אָבֵל חַיָּיב בִּקְרִיעָה, דְּקָאָמַר לְהוּ רַחֲמָנָא לִבְנֵי…”

    23. Segment 234 words

      Opens “מְנוּדֶּה מַהוּ בִּקְרִיעָה? תֵּיקוּ.…”

    24. Segment 2413 words

      Opens “מְצוֹרָע מַהוּ בִּקְרִיעָה? תָּא שְׁמַע: ״בְּגָדָיו יִהְיוּ…”

    25. Segment 257 words

      Opens “אָבֵל חַיָּיב בִּכְפִיַּית הַמִּטָּה, דְּתָנֵי בַּר קַפָּרָא:…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Moed Katan 15a · Segment 8 — “רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: נֶאֶמְרָה הֲוָיָיה בָּרֹאשׁ, וְנֶאֶמְרָה הֲוָיָיה בַּבֶּגֶד.…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Moed Katan 15a · Segment 4 — “…בַּעֲטִיפַת הָרֹאשׁ? אָמַר רַב יוֹסֵף, תָּא שְׁמַע: וְהֵן מִתְעַטְּפִין…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Moed Katan 15a · Segment 13 — “…מִינַּהּ לִמְנוּדֶּה? אָמַר רַב אַחָא בַּר פִּנְחָס מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Moed Katan 15a · Segment 4 — “…הַשָּׁמַיִם. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: דִּלְמָא מְנוּדֶּה לַשָּׁמַיִם שָׁאנֵי, דַּחֲמִיר.

    Original text

    מְנוּדִּין וּמְצוֹרָעִין מָה הֵן בְּתִסְפּוֹרֶת? תָּא שְׁמַע: מְנוּדִּין וּמְצוֹרָעִין אֲסוּרִין לְסַפֵּר וּלְכַבֵּס.

    The Gemara asks: What is the halakha governing those who are ostracized and lepers, with regard to a haircut? The Gemara answers: Come and hear that which was taught in a baraita : Those who are ostracized and lepers are prohibited from cutting their hair and laundering their clothes.

    מְנוּדֶּה שֶׁמֵּת, בֵּית דִּין סוֹקְלִין אֶת אֲרוֹנוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא שֶׁיַּעֲמִידוּ עָלָיו גַּל אֲבָנִים כְּגַלּוֹ שֶׁל עָכָן, אֶלָּא בֵּית דִּין שׁוֹלְחִין וּמַנִּיחִין אֶבֶן גְּדוֹלָה עַל אֲרוֹנוֹ, לְלַמֶּדְךָ שֶׁכׇּל הַמִּתְנַדֶּה וּמֵת בְּנִידּוּיוֹ — בֵּית דִּין סוֹקְלִין אֶת אֲרוֹנוֹ.

    It was further taught there: If one who is ostracized dies, the court places stones on his coffin. Rabbi Yehuda says: This does not mean that they pile up a heap of stones over him like the heap of stones that was placed over the grave of Achan (see Joshua 7:26). Rather, the court sends its agents, who place a large stone on his coffin as a symbolic gesture. This comes to teach you that anyone who is ostracized and dies while in his period of ostracism, without seeking to be released from it, the court places stones on his coffin.

    אָבֵל חַיָּיב בַּעֲטִיפַת הָרֹאשׁ. מִדְּקָאָמַר לֵיהּ רַחֲמָנָא לִיחֶזְקֵאל: ״וְלֹא תַעְטֶה עַל שָׂפָם״, מִכְּלָל דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִיחַיְּיבִי.

    § The Gemara continues: A mourner is obligated to wrap his head as a sign of mourning, covering his head and face. This is derived from the fact that the Merciful One says to Ezekiel, while he is in mourning: “And cover not your upper lip” (Ezekiel 24:17). God commands Ezekiel not to display outward signs of mourning, which proves by inference that everyone else is obligated to wrap their heads in this manner.

    מְנוּדֶּה מַהוּ בַּעֲטִיפַת הָרֹאשׁ? אָמַר רַב יוֹסֵף, תָּא שְׁמַע: וְהֵן מִתְעַטְּפִין וְיוֹשְׁבִין כִּמְנוּדִּין וְכַאֲבֵלִים עַד שֶׁיְּרַחֲמוּ עֲלֵיהֶם מִן הַשָּׁמַיִם. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: דִּלְמָא מְנוּדֶּה לַשָּׁמַיִם שָׁאנֵי, דַּחֲמִיר.

    The Gemara asks: What is the halakha governing a person who is ostracized, with regard to wrapping of the head? Rav Yosef said: Come and hear that which was taught in a baraita about those who were fasting for rain and whose prayers were not answered: And they wrap themselves and sit as those who are ostracized and as mourners, until they are shown mercy from Heaven. This implies that those who are ostracized must wrap their heads like mourners. Abaye said to him: Perhaps one who is ostracized by Heaven is different, as that is more serious than being ostracized by an earthly court.

    מְצוֹרָע מַהוּ בַּעֲטִיפַת הָרֹאשׁ? תָּא שְׁמַע: ״וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה״, מִכְּלָל שֶׁחַיָּיב בַּעֲטִיפַת הָרֹאשׁ. שְׁמַע מִינַּהּ.

    The Gemara continues and asks: What is the halakha in the case of a leper with regard to wrapping of the head? Come and hear a proof based upon the verse: “And he shall cover his upper lip” (Leviticus 13:45), from which it may be learned by inference that he is obligated to wrap his head. The Gemara concludes: Indeed, learn from here that this is the case.

    אָבֵל אָסוּר לְהַנִּיחַ תְּפִילִּין, מִדְּקָאָמַר לֵיהּ רַחֲמָנָא לִיחֶזְקֵאל: ״פְּאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ״, מִכְּלָל דְּכוּלֵּי עָלְמָא אָסוּר.

    § The Gemara moves on to another halakha : A mourner is prohibited from donning phylacteries. This is derived from the fact that the Merciful One says to Ezekiel, while he is in mourning: “Bind your headwear [ pe’er ] upon yourself” (Ezekiel 24:17). The word pe’er alludes to phylacteries. Ezekiel was unique in that he was commanded to put on phylacteries while in mourning, which proves by inference that everyone else is prohibited from doing so.

    מְנוּדֶּה מַהוּ בִּתְפִילִּין? תֵּיקוּ. מְצוֹרָע מַהוּ בִּתְפִילִּין? תָּא שְׁמַע: ״וְהַצָּרוּעַ״ — לְרַבּוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל. ״בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרוּמִים״ — שֶׁיְּהוּ מְקוֹרָעִים, ״וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ״ — אֵין פְּרִיעָה אֶלָּא גִּידּוּל שֵׂעָר, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

    The Gemara asks: What is the halakha governing one who is ostracized, with regard to phylacteries? The dilemma shall stand unresolved. The Gemara proceeds to its next question: What is the halakha in the case of a leper with regard to phylacteries? The Gemara suggests: Come and hear a proof from the following baraita : The verse states: “And the leper” (Leviticus 13:45); as explained earlier, this comes to include the High Priest in all the halakhot of the leper. The verse states there: “His garments shall be perumim ,” meaning that they shall be rent. The verse continues: “And his head shall be parua ,” and this peria means only growing the hair long; this is the statement of Rabbi Eliezer.

    רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: נֶאֶמְרָה הֲוָיָיה בָּרֹאשׁ, וְנֶאֶמְרָה הֲוָיָיה בַּבֶּגֶד. מָה הֲוָיָיה הָאֲמוּרָה בַּבֶּגֶד — דָּבָר שֶׁחוּץ מִגּוּפוֹ. אַף הֲוָיָיה בָּרֹאשׁ דָּבָר שֶׁחוּץ מִגּוּפוֹ. מַאי לָאו, אַתְּפִילִּין!

    Rabbi Akiva says: The meaning of these terms is derived through a verbal analogy. The verse states a form of the verb being, with regard to one’s head in the verse: “His head shall be,” teaching that a leper must perform a certain action with his head. And the verse states a form of the verb being with regard to a leper’s garment, in the verse: “His garment shall be.” Just as the term being stated with regard to his garment is referring to an object external to his body, so too, the term being used with regard to his head is referring to an object external to his body. The Gemara derives from this: What, is it not referring to phylacteries, and the verse teaches that it is prohibited for a leper to wear phylacteries?

    אָמַר רַב פָּפָּא: לָא, אַכּוּמְתָא וְסוּדָרָא.

    Rav Pappa said: No, there is no proof from here, as the verse may be referring to a cap [ kumta ] or a scarf [ sudara ], which people wear on their heads. It is possible to explain that according to Rabbi Akiva, it is prohibited for a leper to wear such headwear because it is excessive adornment.

    אָבֵל אָסוּר בִּשְׁאֵילַת שָׁלוֹם. דְּקָאָמַר לֵיהּ רַחֲמָנָא לִיחֶזְקֵאל: ״הֵאָנֵק דּוֹם״.

    § The Gemara continues: A mourner is prohibited from greeting others or being greeted. This is derived from the fact that the Merciful One says to Ezekiel: “Sigh in silence” (Ezekiel 24:17), implying that aside from what was absolutely essential, he was prohibited from speaking.

    מְנוּדֶּה מַהוּ בִּשְׁאֵילַת שָׁלוֹם? אָמַר רַב יוֹסֵף, תָּא שְׁמַע: וּבִשְׁאֵילַת שָׁלוֹם שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ כִּבְנֵי אָדָם הַנְּזוּפִין לַמָּקוֹם. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: דִּלְמָא מְנוּדֶּה לַשָּׁמַיִם שָׁאנֵי, דַּחֲמִיר.

    The Gemara asks: What is the halakha governing one who is ostracized with regard to greeting others? Rav Yosef said: Come and hear a proof from a baraita dealing with those who were fasting for rain and whose prayers were not answered. These people were prohibited from greeting one another, as people who are reprimanded by the Omnipresent. This indicates that those who are ostracized must not greet each other, just as mourners may not greet each other. Abaye said to him: Perhaps one who is ostracized by Heaven is different, as that is more serious than being ostracized by an earthly court.

    מְצוֹרָע מַהוּ בִּשְׁאֵילַת שָׁלוֹם? תָּא שְׁמַע: ״וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה״ — שֶׁיְּהוּ שִׂפְתוֹתָיו מְדוּבָּקוֹת זוֹ בָּזוֹ, שֶׁיְּהֵא כִּמְנוּדֶּה וּכְאָבֵל, וְאָסוּר בִּשְׁאֵילַת שָׁלוֹם. שְׁמַע מִינַּהּ.

    The Gemara continues and asks: What is the halakha concerning a leper with regard to greeting others? The Gemara suggests: Come and hear a proof from the following baraita : The verse states: “And he shall cover his upper lip” (Leviticus 13:45). This means that his lips should be stuck together, that he should be like one who is ostracized and like a mourner, and he is prohibited from greeting others or being greeted. The Gemara concludes: Indeed, learn from this that this is so.

    וְנִיפְשׁוֹט מִינַּהּ לִמְנוּדֶּה? אָמַר רַב אַחָא בַּר פִּנְחָס מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף: מִי קָתָנֵי שֶׁאָסוּר? שֶׁיְּהֵא כִּמְנוּדֶּה וּכְאָבֵל [קָתָנֵי] בְּמִילֵּי אַחְרָנְיָיתָא, וְאָסוּר נָמֵי בִּשְׁאֵילַת שָׁלוֹם.

    The Gemara asks: If this is the case, then we should also resolve the question asked above with regard to one who is ostracized and say that such a person is prohibited from offering greetings. Rav Aḥa bar Pineḥas said in the name of Rav Yosef: Does it explicitly teach that a leper is prohibited from greeting others, like one who is ostracized? It teaches only that he should be treated like one who is ostracized and like a mourner, i.e., he should be like them with regard to other things, and that he is also prohibited from greeting others. This being the case, no proof can be derived from here with regard to whether or not one who is ostracized may offer greetings.

    אָבֵל אָסוּר בְּדִבְרֵי תוֹרָה, מִדְּקָאָמַר רַחֲמָנָא לִיחֶזְקֵאל: ״דֹּם״.

    § The Gemara moves on to a new topic: A mourner is prohibited from studying words of Torah. This prohibition is derived from the fact that the Merciful One says to Ezekiel: “Sigh in silence” (Ezekiel 24:17). Ezekiel was commanded to be silent and not discuss even Torah matters.

    מְנוּדֶּה מַהוּ בְּדִבְרֵי תוֹרָה? אָמַר רַב יוֹסֵף, תָּא שְׁמַע: מְנוּדֶּה שׁוֹנֶה וְשׁוֹנִין לוֹ, נִשְׂכָּר וְנִשְׂכָּרִין לוֹ.

    The Gemara asks: What is the halakha concerning one who is ostracized with regard to speaking words of Torah? Rav Yosef said: Come and hear that which was taught in the following baraita : One who is ostracized may teach Torah to others, and others may teach him Torah. Similarly, he may be hired for work by others, and others may be hired by him.

    מוּחְרָם — לֹא שׁוֹנֶה וְלֹא שׁוֹנִין לוֹ, לֹא נִשְׂכָּר וְלֹא נִשְׂכָּרִין לוֹ. אֲבָל שׁוֹנֶה הוּא לְעַצְמוֹ, שֶׁלֹּא יַפְסִיק אֶת לִמּוּדוֹ, וְעוֹשֶׂה לוֹ חֲנוּת קְטַנָּה בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָתוֹ.

    One who has been excommunicated, which is a more severe form of ostracism, may not teach Torah to others and others may not teach him. He may not be hired by others, and others may not be hired by him. However, he may study by himself, so that he will not interrupt his study entirely and forget everything he knows. And he may build a small store for his livelihood, so that he can earn enough money to cover his most basic needs, but not more.

    וְאָמַר רַב — זַבּוֹנֵי מַיָּא בְּפַקְתָּא דַעֲרָבוֹת. שְׁמַע מִינַּהּ.

    And Rav said: What is the small store referred to here? This is referring to selling water in the valley of Aravot, where no water was to be found. One selling water there could earn a small income. The Gemara concludes: Indeed, learn from this baraita that one who is ostracized is permitted to study Torah.

    מְצוֹרָע מַהוּ בְּדִבְרֵי תוֹרָה? תָּא שְׁמַע: ״וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ. יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה׳ אֱלֹהֶיךָ בְּחוֹרֵב״ — מָה לְהַלָּן בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה וּבִרְתֵת וּבְזִיעַ,

    The Gemara asks: What is the halakha with regard to a leper speaking words of Torah? The Gemara answers: Come and hear that which is taught in a baraita : It is written: “And you shall impart them to your children and your children’s children; the day that you stood before the Lord your God in Horeb” (Deuteronomy 4:9–10). Just as there, the revelation at Sinai was in reverence, fear, and trembling, so too, here, in every generation, Torah must be studied in a similar fashion.

    מִכָּאן אָמְרוּ: הַזָּבִין וְהַמְצוֹרָעִין וּבוֹעֲלֵי נִדּוֹת — מוּתָּרִין לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה וּבַנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים, וְלִשְׁנוֹת בַּמִּדְרָשׁ וּבַתַּלְמוּד, בַּהֲלָכוֹת וּבָאַגָּדוֹת. וּבַעֲלֵי קְרָיִין אֲסוּרִין. שְׁמַע מִינַּהּ.

    From here the Sages stated: Zavim , lepers, and those who had intercourse with menstruating women despite their severe ritual impurity are permitted to read the Torah, Prophets, and Writings, and to study midrash, Talmud, halakhot , and aggada . But those who experienced a seminal emission are prohibited from doing so. The reason for this distinction is that the cases of severe impurity are caused by ailment or other circumstances beyond one’s control; as a result, they do not necessarily preclude a sense of reverence and awe as one studies Torah. However, a seminal emission usually occurs due to frivolity and a lack of reverence and awe, and it is therefore inappropriate for one who experiences a seminal emission to engage in matters of Torah. The Gemara concludes: Indeed, learn from this that a leper is permitted to study words of Torah.

    אָבֵל אָסוּר בְּתִכְבּוֹסֶת, דִּכְתִיב: ״וַיִּשְׁלַח יוֹאָב תְּקוֹעָה וַיִּקַּח מִשָּׁם אִשָּׁה חֲכָמָה וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הִתְאַבְּלִי נָא וְלִבְשִׁי נָא בִגְדֵי אֵבֶל וְאַל תָּסוּכִי שֶׁמֶן וְהָיִית כְּאִשָּׁה זֶה יָמִים רַבִּים מִתְאַבֶּלֶת עַל מֵת״.

    § The Gemara proceeds to discuss another issue: A mourner is prohibited from laundering his clothes, as it is written: “And Joab sent to Tekoa, and fetched from there a wise woman, and said to her, I pray you, feign yourself to be a mourner, and put on now mourning apparel, and do not anoint yourself with oil, but be as a woman that had a long time mourned for the dead” (II Samuel 14:2).

    מְנוּדִּין וּמְצוֹרָעִין מָה הֵן בְּתִכְבּוֹסֶת? תָּא שְׁמַע: מְנוּדִּין וּמְצוֹרָעִין אֲסוּרִין לְסַפֵּר וּלְכַבֵּס. שְׁמַע מִינַּהּ.

    The Gemara asks: What is the halakha concerning laundering with regard to those who are ostracized or lepers? Come and hear that which is taught in a baraita : Those who are ostracized or lepers are prohibited from cutting their hair or laundering their clothes. The Gemara concludes: Indeed, learn from here that they are prohibited from laundering their clothes.

    אָבֵל חַיָּיב בִּקְרִיעָה, דְּקָאָמַר לְהוּ רַחֲמָנָא לִבְנֵי אַהֲרֹן: ״לֹא תִפְרוֹמוּ״, מִכְּלָל דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִיחַיְּיבִי.

    The Gemara continues: A mourner is obligated to rend his clothes. This is derived from the fact that the Merciful One says to the sons of Aaron: “Neither rend your clothes” (Leviticus 10:6), which proves by inference that everyone else, all other mourners, are obligated to rend their clothes.

    מְנוּדֶּה מַהוּ בִּקְרִיעָה? תֵּיקוּ.

    The Gemara asks: What is the halakha of rending clothes with regard to one who is ostracized ? No answer is found, and the question shall stand unresolved.

    מְצוֹרָע מַהוּ בִּקְרִיעָה? תָּא שְׁמַע: ״בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרוּמִים״ — שֶׁיְּהוּ מְקוֹרָעִין. שְׁמַע מִינַּהּ.

    The Gemara continues: What is the halakha concerning a leper with regard to rending? Come and hear that which is taught in the following baraita : The verse states: “His garments shall be rent” (Leviticus 13:45), meaning that they shall be torn. The Gemara concludes: Indeed, learn from here that this is the case.

    אָבֵל חַיָּיב בִּכְפִיַּית הַמִּטָּה, דְּתָנֵי בַּר קַפָּרָא:

    § The Gemara moves to a different issue: A mourner is obligated to overturn his bed, so that he sleeps on the underside of it, as bar Kappara taught a baraita that states: