Talmud Builders

    Commentary page

    Megillah 28b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Megillah 28b

    Megillah 28b. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 488 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    ואין ניאותין ואין מתקשטין לתוכו ואין מטיילין שם:

    הספד של רבים של תלמיד חכם שמת שצריכין להתאסף ולהספידו ובית הכנסת ראוי לכך לפי שהוא בית גדול:

    מאן דכר שמייהו היכא שמעינן לתנא קמא לעשות בהן דבר שמונעים מלעלות עשבים:

    אימתי מכבדין ומרביצין אותן ביישובן לאחר שמכבדין מזלפין את המים להרביץ את האבק:

    על תנאי על מנת שישתמשו בהן:

    מלינין בו משמע דחובה היא להלין בה את המת:

    לסוף שילינו בו מתי מצוה שימותו בעיר מתים שאין להן קוברין:

    מאי בי רבנן למה קורין בתי מדרשות בי רבנן לפי שביתם הוא לכל דבר:

    19 more comments on this page.

    Rashi on Megillah 28b · Sefaria

    Tosafot

    בתי כנסיות של בבל על תנאי הן עשויין רוצה לומר כל זמן שהן בטלין דהא חזינן בברייתא דלעיל וגם שהאמוראים לא היו רוצים ליכנס בהן בגשמים מפני גשמים אלא משום דשמעתא בעי צילותא והכא מיירי כשחרב דאז מהני התנאי ודווקא לאותן שבבבל מהני התנאי שהרי לעת בא גואל במהרה בימינו תפקע קדושתן אבל לאותן שבארץ ישראל לא מהני תנאי שהרי קדושתן לעולם קיימת וא"ת כיון דמהני תנאי לאותן שבבבל א"כ קשה מההיא דלעיל (מגילה דף כו:) דרבינא דהוה ליה בי כנישתא בארעיה ואמר ליה רב אשי זיל זבנה משבעה טובי העיר ואמאי איצטריך לעשות כן אחר שנחרב וי"ל משום דזרעה דזריעה הוי קלות ראש ביותר ועגמת נפש ומשום הכי אסור אפי' בחורבנה:

    ואעפ"כ אין נוהגין בהן קלות ראש פירוש בבנינה שהרי בחורבנה שרי בכל הני ואצטריך לאשמועינן משום דסלקא דעתך אמינא דדווקא אכילה ושתיה דהוי קלות ראש ביותר הוא דאסור אבל חשבונות דלא הוי קלות ראש כל כך סלקא דעתך אמינא דשריא קמ"ל דלא:

    שאפילו רואות טפת דם כחרדל יושבות עליה שבעה נקיים ולא קשיא מהא דאמר בנדה (דף סו.) ובפרק יוצא דופן (נדה ד' מג.) שאפילו כעין חרדל טמא דשמא התם לא מיירי להצריכה שבעה נקיים אלא להיות נדה דאורייתא וקשיא היאך מצינו טפה כחרדל הגורמת שבעה נקיים בדאורייתא דודאי לא תקנו חכמים דבר דלית דכוותה דאורייתא ויש לומר דאשכחנא בה שפיר בז' לספירתה שסותרת הכל:

    Tosafot on Megillah 28b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ת"ר בתי כנסיות אין נוהגין בהן קלות ראש אין אוכלין ואין שותין ואין ניאותין ואין מטיילין בהן ואין נכנסין בהן מפני החמה ומפני הגשמים ואם צריכי לעייוני בשמעתא דשמעתא צריכא צילותא אע"ג דמיחזי דמפני החמה או מפני הגשמים קא עיילי שרי.

    וקורין בהן ושונין בהן ומספידין בהן הספד של רבים כגון הספידא דקאי בי רב חסדא או רב ששת וכיוצא בהן.

    רפרם ספדא לכלתיה בכנישתא כו' ור' זירא ספדיה לההוא מרבנן בכנישתא כו':

    ומכבדין ומרביצין אותן א"ר יהודה אימתי בישובן אבל בחרבנן מניחין אותן ועולין בהן עשבים מפני עגמת נפש שנראין כשדה זרע.

    א"ר אסי בתי כנסיות שבבבל על תנאי הן עשוין כל שעה שירצה יחזיר לקדמותיה ואף על פי כן אין נוהגין בהן קלות ראש. ומה נינהו חשבונות דאמר רב ששת בתי כנסיות שמחשבין בהן חשבונות של רבים לסוף מלינין בהן מת מצוה.

    ואין ניאותין בהן אמר רבא חכמים ותלמידיהן מותרין בהן מאי בי רבנן. ביתא דרבנן. מאן דאיצטריך למיעל בי כנישתא אי צורבא מרבנן הוא לימא שמעתא.

    אי תנא הוא לימא הלכתא אי קרא הוא לימא פסוקא. ואי לא לימא ליה לינוקא מאי פסוקיך. ומשתמש בתנא חלף. פירוש המשתמש במאן דמתני שמעתא ראוי להריגה.

    כל השונה הלכות מובטח לו שהוא בן עוה"ב שנאמר הליכות עולם לו:

    Rabbeinu Chananel on Megillah 28b · Sefaria

    Rashba

    בתי כנסיות שבבבל על תנאי הן עשויין פירוש, ולאו למימרא דבחורבנן שרו לגמרי דהא ההוא תילא דבי כנישתא דהוה בארעיה דרבינא (דלעיל מגילה כו, ב) בבבל הוה ואפילו הכי איצטריך לזבוני משבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר, ובישובן נמי לא הוו שרו בהנאה דהא רבינא ורב אחא אסרי בסמוך למיעל בה משום מיטרא, ורפרם ור' זירא בבבל הוו ואי לאו דהספד של רבים הוה לא הוו ספדי בהו, אלא תנאם שאם הוצרכו אנשי העיר להאכיל בהם עניים או להשכיבם שם מותר, וכן הוא לעשות בה כל צרכי הרבים לפי שעה חוץ מחשבונות שהוא חול גמור, וכדאמרינן בערבי פסחים (פסחים קא, א עי"ש) משום דאיכא עניים דאכלי ושתו בבי כנישתא, וכל שכן אם הוצרכו לכך משום צורך בית הכנסת עצמה כההיא דמר בר רב אשי דעייל לפורייה התם ולא אפקיה עד דאתקין שופכי כדאיתא בריש פרק קמא דבבא בתרא (ג, ב). וכן חכמים ותלמידיהם מותרין ליהנות בהן בכל מקום, והוא שהוצרך להם כגון שהיה המקום דחוק לתלמידים והוצרכו לאכול בבית הכנסת, אבל שלא במקום הדחק ושאי איפשר וקא מיכוין אסור, דהא רבינא ורב אחא תלמידי חכמים נינהו ואפילו הכי אסרי למיעל בה משום מיטרא ואמרי הא דעיילינן משום דשמעתא בעיא צילותא. ומסתברא דהני מילי בבתי כנסיות ואפילו בשל בבל משום דעיקרן לתפלה הן עשויין, אבל בתי מדרשות אע"פ שחמורין מבתי כנסיות (לעיל מגילה כז, א) אפילו הכי לחכמים ותלמידיהם כיון שהן עומדין שם תדיר הרי הן להן כבית דירה ואוכלין בהן וישנין בהן בכל מקום דהני גנו והני גרסי (ברכות כה, א) ולא הפרישו בין חברים הבאין מחוץ לעיר ואין להם בית דירה בעיר לחברים שיש להם בית דירה בעיר דביתא דרבנן היא לגמרי בכל מקום, אבל איניש דעלמא כל שכן דאסור. ובירושלמי (פ"ג ה"ג) בתי כנסיות ובתי מדרשות תנו כהדדי. וגרסינן בירושלמי (שם עי"ש) ר' אמי מפקד לספריא אין אתא לגביכון איניש מלוכלך באורייתא תהוון מקבלין ליה ולחמריה ולמניה, ופירוש מלוכלך משוח כלומר שיש בו קצת תורה, וכמוהו מה שאמרו בהגדה (ויקרא רבה סוף פרשה כב) גבי יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו (איוב מ, כג) אין בו כדי לכלוך פה, כלומר לטבול בו קצת הפה. ובית הכנסת דיחיד, אע"ג דאמרינן לעיל (מגילה כז, ב) גבי אין מוכרין מרבים ליחיד מאי טעמא מעיקרא קדושה והשתא ליכא קדושה, לאו למימרא שלא תהא בה קדושה כלל אלא שאינה כדמעיקרא לפי שאין היחיד אומר בה דבר שבקדושה שאין דבר שבקדושה בפחות מעשרה (לעיל מגילה כג, ב). וגרסינן בירושלמי (שם) גבי מתניתין דאמר רבי יהודה בית הכנסת שחרב וכו' הדא דתימר בבית הכנסת של יחיד אבל של רבים אפילו בנויה אסורה, אלמא קדושה יש בה. ומיהו אם התנה עליה או שעשאה או ייחדה על דעת שיהא מותר בה בכל דברי חול הכל לפי תנאו וכונתו.

    כגון הספידא דקאי ביה רב ששת גרסינן וכן היא במקצת הספרים. פירוש: דכיון דקאי ביה רב ששת משום יקרא דידיה [וד]מיתא אתו כולי עלמא והוי הספד של רבים. ורש"י ז"ל לא פירש כן.

    רבי שמעון בן לקיש ספיד לההוא מרבנן דהוה תני הלכתא בעשרין וארבע שורתא. פירש רש"י ז"ל דהוה תני לתלמידים הרבה בעשרים וארבע שורות. והקשו עליו בתוספות דאם כן מאי קאמר בסמוך תא חזי מה בין תקיפי דארעא דישראל לחסידי דבבל, דדילמא ריש לקיש משום הכי ספדיה משום דעדיף טובא מההוא דבימי רב נחמן דלא הוה תני לתלמידים הרבה כל כך. ולדידי נמי קשיא דהוה ליה למימר דהוה מתני בעשרין וארבעה שורתא, והם ז"ל פירשו דספדיה בעשרין וארבע שורתא כלומר הספד גדול ברוב עם.

    Rashba on Megillah 28b · Sefaria

    Meiri

    ואין נאותין בהם כלומר כאדם המתיישב בה כעומד בביתו אלא שעומד בה באימה וכמי שבא להתפלל ואין מטיילין בה ר"ל לילך בה מפנה לפנה דרך טיול ואין נכנסין בה בחמה מפני החמה ולא בגשמים מפני הגשמים אבל קורין בהם ושונין בהם ומספידין בהם הספד של רבים ולא סוף דבר הספד תלמיד חכם אלא כל הספד שיושב בתוכו ת"ח שכל בני העיר מכבדין אותו ובאין לכל הספד שהוא בתוכו ומכבדין אותן ומרבצין אותם בד"א בישובן אבל בחורבנן מניחין אותם לעלות בהם עשבים מפני עגמת נפש:

    בתי כנסיות שבבבל על תנאי הן עשויות כלומר שמתנין בהם ליכנס לקצת הנאה אם מפני חמה אם מפני גשמים ומ"מ דברים שיש בהם קלות ראש כגון חשבונות שבין אדם לחבירו אין עושין בהן וחשבונות של צבור יש מתירין שכל שהוא צורך צבור אין בו קלות ראש אע"פ שאין נאותין בבית הכנסת חכמים ותלמידיהם אם היה המקום דחוק להם מותרין בכך שבית הכנסת ובית המדרש ביתן של תלמידי חכמים הוא מי שצריך לקרוא לחבירו והוא בבית הכנסת וצריך לו ליכנס בה כדי לקראו אם תלמיד חכם הוא יכנס וישב ויאמר שמועה אחת ואם בעל שמועות הוא יאמר הלכה אחת ואם הוא בעל פסוק יאמר פסוק אחד ואם אינו בקי בכל זה יאמר לתינוק של בית הכנסת פסוק לי פסוקך ואח"כ יקראהו או ישב וישהא מעט ויקראהו ויצא שלא יכנס לבטלה לבית הכנסת אסור להשתמש בתלמיד חכם ואפילו במי שאינו שונה אלא הלכות ומכל וכל צריך להזהר שלא ישתמש כלל במי ששנה לאחרים שהוא תכלית השלימות:

    בנות ישראל הן החמירו על עצמן שאפילו רואות דם טפה כחרדל יושבות עליה שבעה נקיים וכבר ביארנו ענין זה במס' ברכות:

    Meiri on Megillah 28b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה ואעפ"כ אין נוהגין בהן קלות ראש פי' בבנינה כו' עכ"ל אבל הרא"ש כתב דאיירי בחורבנה משום דחשבון רבים הוי קלות ראש ביותר כמו זריעה ע"ש:

    Chidushei Halachot on Megillah 28b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    הֵיכִי דָּמִי הֶסְפֵּידָא דְרַבִּים? מַחְוִי רַב חִסְדָּא כְּגוֹן הֶסְפֵּידָא דְּקָאִי בֵּי רַב שֵׁשֶׁת. מַחְוִי רַב שֵׁשֶׁת: כְּגוֹן הֶסְפֵּידָא דְּקָאִי בֵּי רַב חִסְדָּא. הקשה מהראנ"ח ז"ל בפרשת חיי שרה דברי הגמרא קשים לשמוע איך החכמים ההם פותחים פיהם לשטן הפך דברי רבותינו ז"ל (ברכות יט.) שהזהירו 'לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן' והם היו כל אחד תולה קללתו בחבירו לומר כגון הספידא וכו', ובמועד קטן (מועד קטן יח.) בעובדא דשמואל אתמר דהואי כִּשְׁגָגָה שֶׁיֹּצָא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט וכו'? יעוין שם. ונראה לי בס"ד דעל פשט דברי הגמרא ליכא קושיא דיש לפרש מחוי על הספד שהיה מכבר בבית רב ששת וכן אידך ואינו אומר על להבא ואפילו בזה שהוא מדבר על העבר נראה דלא היה מזכיר שם רב ששת בפירוש אלא היה אומר כגון אותו הספד שנעשה בשנה פלונית, ולכך דקדק תלמודא לומר 'מַחְוִי רַב חִסְדָּא' ולא אמר אמר 'רַב חִסְדָּא כִּי מַחְוִי' רוצה לומר רומז ברמז על הספד שנעשה בי רב ששת, וכן הענין באידך 'מַחְוִי רַב שֵׁשֶׁת' על הספד שנעשה כבר בי רב חסדא. מיהו פירוש רש"י ז"ל שכתב 'אם ימות' שהוא לשון להבא אינו מתישב בדבריו לומר כונתו אם ימות אדם בבי רב ששת ועשו לו הספד אז אחר כך מחוי רב חסדא בביאור המשנה על אותו הספד שעשו לאותו המת בבי רב ששת, לומר דזה נחשב הספד של רבים.

    וַי חָסְרָא אַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל גַּבְרָא רַבָּה פירוש אפילו בארעא דישראל ששם מקור החכמה ונמצאים שם חכמים רבים ניכר חסרונו של זה.

    תָּא חָזִי מַה בֵּין תַּקִּיפֵי דְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל, לַחֲסִידֵי דְּבָבֶל עיין פירוש רש"י ז"ל. ונראה לי בס"ד דקרו לרבי שמעון בן לקיש תקיפי ארעא דישראל שהיה תקיף בדעתו ובדיבורו, כדאיתא בסנהדרין (סנהדרין כו.) שדבר קשות כנגד רבי חייא בר זרנוקי ורבי שמעון בר יהוצדק עיין שם, וכן מצינו בירושלמי דסנהדרין פ"ב דדרש ריש לקיש, נשיא שחטא מלקין אותו בבית דין של שלושה וכו', ואחר שבא אליו הנשיא השיב לו דברים בחוזק, ומכל זה מוכח שהיה תקיף בדבורו ולא ישוב מפני כל.

    כִּי הָא דְּרֵישׁ לָקִישׁ הֲוָה אָזִיל בְּאוֹרְחָא, מָטָא עוּרְקְמָא דְּמַיָּא הקשה מהרש"א דמייתי הא דריש לקיש מעשה לסתור, דהא לא רצה להשתמש גם במי דתני לחוד עיין שם. ונראה לי בס"ד כי על מַתְנִי לא אצטריך להוכיח כלום שזה מפורש יוצא במאמר דאסור בְּמַתְנִי, אך ההוכחה דתלמודא מעובדא דריש לקיש הוא על תני לחוד דאינו בכלל האיסור וזה מוכח ממה שאמר לו אותו גברא שהוא תני הלכות, ואמר לו ריש לקיש 'שָׁדִי בַּר לָקִישָׁא בְּמַיָּא' וקשה דאם אסור מן הדין למה יצוהו להשליכו? הוא ישליך את עצמו! ועוד, אם היכא דתני נמי אסור עדיפא איך נחה דעתו של ריש לקיש במה שאמר לו אותו גברא 'נִיחָא לִי' דאם אותו גברא ניחא ליה איך ריש לקיש יקבל לעשות דבר זה? אלא ודאי מדינא מותר במאן דתני בלבד ורק משום מדת חסידות היה חושש ריש לקיש, ולכך לא השליך עצמו עד שיראה אם ישיב לו 'נִיחָא לִי' דאז ליכא בזה חשש אפילו ממדת חסידות, ולכן כיון דאמר לו נִיחָא לִי אז נחה דעתו של ריש לקיש בזה. ולפי זה נמצינו למדין מהאי עובדא דריש לקיש במאן דתני בלחוד ליכא איסור מדינא וכאמור.

    פָּסַלְתְּ לָךְ אַרְבָּעָה טוּרֵי, וְטָעַנְתְּ בַּר לָקִישׁ אַכַּתְפִּיךְ? שָׁדִי בַּר לָקִישָׁא בְּמַיָּא. נראה לי בס"ד הא דכינה לסדרי משנה בשם 'הָרִים' דאיתא בסנהדרין (סנהדרין כד.) אמר עולא הרואה את ריש לקיש בבית המדרש כאלו עוקר הרים וטוחנן זה בזה עיין שם, נמצא היו החכמים מדמין לחכמת ריש לקיש לעקירת שתי הרים שטוחנין זה בזה ולכן אמר לו ריש לקיש אם עלי יאמרו שאני עוקר הרים שהם שנים כי מעוט רבים שנים, הנה אתה פסלת ארבעה הרים, ואם כן אתה גדול ממני! ודבר כן מצד ענוה. ועוד נראה לי מכנה את עסק התורה בשם 'הָרִים' כי ידוע שעסק התורה מתקן בחינת הרוח וידוע מה שאמרו רבותינו ז"ל שההרים הגדולים נבראו בשביל להגין על העולם מן הרוח הקשה מאד, וכמו שנאמר על פסוק (עמוס ד, יג) 'יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ וּמַגִּיד לְאָדָם מַה שֵּׂחוֹ'. ועוד נראה לי נקראת 'הָרִים' דחביבה על לומדיה כיום שנתנה בהר סיני. ודע מן הגמרא דהכא נראה דאין שם אביו היה לקיש אלא 'לָקִישׁ' הוא כינוי משפחה דאם לא כן איך יאמר בפיו 'שָׁדִי בַּר לָקִישָׁא' שזוכר שם אביו? ובפרט כי הוא שם פלאי בודאי מן הסתם.

    Ben Yehoyada on Megillah 28b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Megillah, daf 28, Amud Bet, about 488 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 131 words

      Opens “וְאֵין נֵיאוֹתִין בָּהֶם, וְאֵין מְטַיְּילִין בָּהֶם, וְאֵין…”

    2. Segment 219 words

      Opens “אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֵימָתַי — בְּיִשּׁוּבָן, אֲבָל…”

    3. Segment 338 words

      Opens “עֲשָׂבִים מַאן דְּכַר שְׁמַיְיהוּ? חַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי…”

    4. Segment 423 words

      Opens “אָמַר רַב אַסִּי: בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת שֶׁבְּבָבֶל, עַל…”

    5. Segment 526 words

      Opens “אָמַר רַב אַסִּי: בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁמְּחַשְּׁבִין בּוֹ…”

    6. Segment 619 words

      Opens “וְאֵין נֵיאוֹתִין בָּהֶן. אָמַר רָבָא: חֲכָמִים וְתַלְמִידֵיהֶם…”

    7. Segment 742 words

      Opens “וְאֵין נִכְנָסִין בָּהֶן בַּחַמָּה מִפְּנֵי הַחַמָּה וּבַגְּשָׁמִים…”

    8. Segment 851 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב…”

    9. Segment 927 words

      Opens “וּמַסְפִּידִין בָּהֶן הֶסְפֵּד שֶׁל רַבִּים. הֵיכִי דָּמֵי…”

    10. Segment 1033 words

      Opens “רַפְרָם אַסְפְּדַהּ לְכַלְּתֵיהּ בְּבֵי כְנִישְׁתָּא, אָמַר: מִשּׁוּם…”

    11. Segment 1122 words

      Opens “רֵישׁ לָקִישׁ סַפְדֵיהּ לְהָהוּא צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן דִּשְׁכִיחַ…”

    12. Segment 1223 words

      Opens “הָהוּא דַּהֲוָה תָּנֵי הִלְכְתָא סִיפְרָא וְסִיפְרֵי וְתוֹסֶפְתָּא…”

    13. Segment 139 words

      Opens “תָּא חֲזִי מָה בֵּין תַּקִּיפֵי דְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל…”

    14. Segment 1417 words

      Opens “תְּנַן הָתָם: וּדְאִשְׁתַּמַּשׁ בְּתָגָא — חָלֵף. תָּנֵי…”

    15. Segment 1555 words

      Opens “וְאָמַר עוּלָּא: לִשְׁתַּמַּשׁ אִינִישׁ בְּמַאן דְּתָנֵי אַרְבְּעָה,…”

    16. Segment 1630 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ: נִיחָא לִי דַּאֲשַׁמְּעֵיהּ לְמָר. אִי…”

    17. Segment 1721 words

      Opens “תָּנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ: כׇּל הַשּׁוֹנֶה הֲלָכוֹת, מוּבְטָח…”

    18. Segment 182 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן:…”

    Sages named on this page

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Megillah 28b · Segment 8 — “אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי: אִי…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Megillah 28b · Segment 15 — “וְאָמַר עוּלָּא: לִשְׁתַּמַּשׁ אִינִישׁ בְּמַאן דְּתָנֵי אַרְבְּעָה, וְלָא לִשְׁתַּמַּשׁ…

    Original text

    וְאֵין נֵיאוֹתִין בָּהֶם, וְאֵין מְטַיְּילִין בָּהֶם, וְאֵין נִכְנָסִין בָּהֶן בַּחַמָּה מִפְּנֵי הַחַמָּה, וּבַגְּשָׁמִים מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים. וְאֵין מַסְפִּידִין בָּהֶן הֶסְפֵּד שֶׁל יָחִיד. אֲבָל קוֹרִין בָּהֶן, וְשׁוֹנִין בָּהֶן, וּמַסְפִּידִין בָּהֶן הֶסְפֵּד שֶׁל רַבִּים,

    and one may not adorn oneself inside them; nor may one wander about inside them; nor may one enter them in the sun for protection from the sun, or in the rain to find shelter from the rain; nor may one offer a eulogy inside them for an individual, which is a private event. However, one may read the Bible inside them, and one may study halakhot inside them, and one may offer a eulogy inside them for a Torah scholar, if the public attends the eulogy.

    אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֵימָתַי — בְּיִשּׁוּבָן, אֲבָל בְּחוּרְבָּנָן — מַנִּיחִין אוֹתָן וְעוֹלִין בָּהֶן עֲשָׂבִים, וְלֹא יִתְלוֹשׁ מִפְּנֵי עׇגְמַת נֶפֶשׁ.

    Rabbi Yehuda said: When does this apply? When the synagogues are occupied by the people using them. But when they are in a state of ruin, they should be left alone so that grass will sprout up inside them. And that grass should not be picked and removed, due to the anguish that it will bring to those who see it. It will remind them of the disrepair of the synagogue and the need to rebuild it.

    עֲשָׂבִים מַאן דְּכַר שְׁמַיְיהוּ? חַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי: וּמְכַבְּדִין אוֹתָן וּמַרְבִּיצִין אוֹתָן כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲלוּ בָּהֶן עֲשָׂבִים. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֵימָתַי — בְּיִשּׁוּבָן, אֲבָל בְּחוּרְבָּנָן — מַנִּיחִין אוֹתָן לַעֲלוֹת. עָלוּ בָּהֶן עֲשָׂבִים — לֹא יִתְלוֹשׁ, מִפְּנֵי עׇגְמַת נֶפֶשׁ.

    The Gemara asks: Why did Rabbi Yehuda discuss the halakha about grass? Who mentioned anything about it? The Gemara explains: The text of the baraita is incomplete and is teaching the following: And among the other things that may be done in synagogues, they should also be sure to sweep them and to sprinkle their floors with water, in order that grass not sprout up in them. Rabbi Yehuda said: When does this apply? When the synagogues are occupied by the people using them, but when they are in a state of ruin, they should be left alone so that grass will sprout up inside them. If grass did sprout up, it should not be removed, due to the anguish that this will bring to those who see it.

    אָמַר רַב אַסִּי: בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת שֶׁבְּבָבֶל, עַל תְּנַאי הֵן עֲשׂוּיִין. וְאַף עַל פִּי כֵן, אֵין נוֹהֲגִין בָּהֶן קַלּוּת רֹאשׁ. וּמַאי נִיהוּ — חֶשְׁבּוֹנוֹת.

    Rav Asi said: Synagogues in Babylonia are built from the outset with a stipulation that they not have the full sanctity of a synagogue, in order that it be permitted to use them for the community’s general needs. But nevertheless, one should not act inside them with frivolity. The Gemara explains: What is meant by this? One should not make business calculations in a synagogue.

    אָמַר רַב אַסִּי: בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁמְּחַשְּׁבִין בּוֹ חֶשְׁבּוֹנוֹת — מְלִינִין בּוֹ אֶת הַמֵּת. מְלִינִין סָלְקָא דַעְתָּךְ? לָא סַגִּי דְּלָאו הָכִי? אֶלָּא, לְסוֹף שֶׁיָּלִינוּ בּוֹ מֵת מִצְוָה.

    Rav Asi said: With regard to a synagogue in which people make business calculations, they will eventually keep a corpse inside it overnight. The Gemara questions the wording of this dictum: Can it really enter your mind to say that they will ever actually keep a corpse inside it overnight? Could it really be that there will not be any other alternative? Rather, Rav Asi means that as a punishment for acting with frivolity people in the community will die, including those who have no family, and so ultimately they will have to keep a corpse with no one to bury it [ met mitzva ] overnight in the synagogue.

    וְאֵין נֵיאוֹתִין בָּהֶן. אָמַר רָבָא: חֲכָמִים וְתַלְמִידֵיהֶם מוּתָּרִין, דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מַאי בֵּי רַבָּנַן — בֵּיתָא דְרַבָּנַן.

    § The baraita taught: And one may not adorn oneself inside them. Rava said: The prohibition applies only to laypeople, but Torah scholars and their disciples are permitted to do so, as Rabbi Yehoshua ben Levi said: What is the meaning of the term: Bei of the Sages, which is used to describe a study hall? It is a shortened form of house [ beita ] of the Sages. In order to facilitate the constant presence of the Torah scholars in the study hall, it is permitted for them to use the hall as though it were their home.

    וְאֵין נִכְנָסִין בָּהֶן בַּחַמָּה מִפְּנֵי הַחַמָּה וּבַגְּשָׁמִים מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים. כִּי הָא דְּרָבִינָא וְרַב אַדָּא בַּר מַתְנָה הֲווֹ קָיְימִי וְשָׁאֲלִי שְׁאֵילְתָּא מֵרָבָא, אֲתָא זִילְחָא דְמִיטְרָא, עָיְילִי לְבֵי כְנִישְׁתָּא אָמְרִי: הַאי דְּעָיְילִינַן לְבֵי כְנִישְׁתָּא לָאו מִשּׁוּם מִיטְרָא, אֶלָּא מִשּׁוּם דִּשְׁמַעְתָּא בָּעֲיָא צִילּוּתָא כְּיוֹמָא דְאִסְתָּנָא.

    The baraita continued: And nor may one enter them in the sun for protection from the sun, or in the rain to find shelter from the rain. The Gemara explains: This is similar to that case of Ravina and Rav Adda bar Mattana. They were standing and asking a question of Rava, when a shower [ zilḥa ] of rain began to fall upon them. They all entered the synagogue, saying: Our having entered the synagogue is not due to the rain, that we stay dry; rather, it is due to the fact that the halakha we were discussing requires clarity like the day the north wind [ istena ] blows and the sky is perfectly clear. Therefore, we are entering the synagogue for the sake of studying Torah, which is certainly permitted.

    אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי: אִי אִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְאִינִישׁ לְמִיקְרֵי גַּבְרָא מִבֵּי כְנִישְׁתָּא, מַאי? אֲמַר לֵיהּ: אִי צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן הוּא — לֵימָא הִלְכְתָא, וְאִי תַּנָּא הוּא — לֵימָא מַתְנִיתִין, וְאִי קָרָא הוּא — לֵימָא פְּסוּקָא. וְאִי לָא, לֵימָא לֵיהּ לְיָנוֹקָא: אֵימָא לִי פְּסוּקָיךְ. אִי נָמֵי, נִישְׁהֵי פּוּרְתָּא וְנֵיקוּם.

    Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: If a person needs to summon an individual from inside a synagogue, what should he do, since it is not permitted to enter a synagogue just for that purpose? Rav Ashi said to him: If he is a young Torah scholar, let him recite a halakha upon entering the synagogue; and if he is a tanna who memorizes large numbers of mishnayot , let him recite various mishnayot ; and if he is an expert in the Bible, let him recite a verse; and if he is not able to do even this, let him say to a child: Recite for me a verse that you have learned today. Alternatively, he should remain in the synagogue for a short time and only afterward stand up and leave.

    וּמַסְפִּידִין בָּהֶן הֶסְפֵּד שֶׁל רַבִּים. הֵיכִי דָּמֵי הֶסְפֵּידָא דְרַבִּים? מַחְוֵי רַב חִסְדָּא: כְּגוֹן הֶסְפֵּידָא דְּקָאֵי בֵּיהּ רַב שֵׁשֶׁת. מַחְוֵי רַב שֵׁשֶׁת: כְּגוֹן הֶסְפֵּידָא דְּקָאֵי בֵּיהּ רַב חִסְדָּא.

    The baraita continues: And one may offer a eulogy inside them for a Torah scholar if the public attends the eulogy. The Gemara asks: What are the circumstances of a eulogy for the public? Rav Ḥisda depicted a case: For example, a eulogy for a Torah scholar at which Rav Sheshet is present. Owing to his presence, many people will come. Rav Sheshet himself depicted another case: For example, a eulogy at which Rav Ḥisda is present.

    רַפְרָם אַסְפְּדַהּ לְכַלְּתֵיהּ בְּבֵי כְנִישְׁתָּא, אָמַר: מִשּׁוּם יְקָרָא דִּידִי וּדְמִיתָא אָתוּ כּוּלֵּיהּ עָלְמָא. רַבִּי זֵירָא סַפְדֵיהּ לְהָהוּא מֵרַבָּנַן בְּבֵי כְנִישְׁתָּא, אֲמַר: אִי מִשּׁוּם יְקָרָא דִּידִי, אִי מִשּׁוּם יְקָרָא (דִּידֵיהּ) דְּמִיתָא, אָתוּ כּוּלֵּי עָלְמָא.

    The Gemara offers another example: Rafram once eulogized his daughter-in-law inside a synagogue. He said: Due to my honor and the honor of the deceased, everyone will come to the eulogy. It will consequently be a public event, and it is therefore permitted to hold it in a synagogue. Similarly, Rabbi Zeira once eulogized a certain Sage inside a synagogue. He said: Whether due to my honor, or whether due to the honor of the deceased, everyone will come to the eulogy.

    רֵישׁ לָקִישׁ סַפְדֵיהּ לְהָהוּא צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן דִּשְׁכִיחַ בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל דַּהֲוָה תָּנֵי הִלְכָתָא בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שׁוּרָתָא, אֲמַר: וַוי חָסְרָא אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל גַּבְרָא רַבָּה.

    Reish Lakish once eulogized a certain young Torah scholar who was frequently present in Eretz Yisrael and who used to study halakha in the twenty-fourth row of the study hall. He sat so far back because he was not one of the principal scholars. Nevertheless, when he died, Reish Lakish said: Alas, Eretz Yisrael has lost a great man.

    הָהוּא דַּהֲוָה תָּנֵי הִלְכְתָא סִיפְרָא וְסִיפְרֵי וְתוֹסֶפְתָּא וּשְׁכֵיב, אֲתוֹ וַאֲמַרוּ לֵיהּ לְרַב נַחְמָן: לִיסְפְּדֵיהּ מָר! אֲמַר: הֵיכִי נִסְפְּדֵיהּ? הֵי צַנָּא דִּמְלֵי סִיפְרֵי דַּחֲסַר?!

    In contrast, there was a certain man who used to study halakha , the Sifra , and the Sifrei , and the Tosefta , and he died. People came and said to Rav Naḥman: Let the Master eulogize him. He said to them: How can I eulogize him? Should I say: Alas, a basket filled with books is lost? This would not be true. Although the man studied many areas of Torah, he was not proficient in them.

    תָּא חֲזִי מָה בֵּין תַּקִּיפֵי דְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל לַחֲסִידֵי דְבָבֶל.

    The Gemara compares the conduct of Reish Lakish in Eretz Yisrael to that of Rav Naḥman in Babylonia. Come and see what the difference is between the harsh scholars of Eretz Yisrael and the saintly ones of Babylonia. Although Reish Lakish was known for his harsh nature, he was still more respectful than Rav Naḥman, who was known for his saintliness.

    תְּנַן הָתָם: וּדְאִשְׁתַּמַּשׁ בְּתָגָא — חָלֵף. תָּנֵי רֵישׁ לָקִישׁ: זֶה הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּמִי שֶׁשּׁוֹנֶה הֲלָכוֹת כִּתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה.

    We learned in a mishna there ( Avot 1:13): And one who makes use of the crown [ taga ] of Torah learning will perish from the world. Reish Lakish taught: This is referring to one who allows himself to be served by one who studies halakhot , which is the crown of the Torah.

    וְאָמַר עוּלָּא: לִשְׁתַּמַּשׁ אִינִישׁ בְּמַאן דְּתָנֵי אַרְבְּעָה, וְלָא לִשְׁתַּמַּשׁ בְּמַאן דְּמַתְנֵי אַרְבְּעָה. כִּי הָא דְּרֵישׁ לָקִישׁ הֲוָה אָזֵיל בְּאוֹרְחָא מְטָא עוּרְקְמָא דְמַיָּא, אֲתָא הָהוּא גַּבְרָא אַרְכְּבֵיהּ אַכַּתְפֵּיהּ וְקָא מְעַבַּר לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: קְרֵית? אֲמַר לֵיהּ: קָרֵינָא. תְּנֵית? תָּנֵינָא אַרְבָּעָה סִידְרֵי מִשְׁנָה. אֲמַר לֵיהּ: פְּסַלְתְּ לָךְ אַרְבְּעָה טוּרֵי וְטָעֲנַתְּ בַּר לָקִישׁ אַכַּתְפָּךְ?! שְׁדִי בַּר לָקִישָׁא בְּמַיָּא!

    And Ulla said: It is better that a person should be served by one who studies four orders of the Mishna, and he should not allow himself to be served by one who teaches to others four orders of the Mishna, as in that case of Reish Lakish. He was traveling along the road when he reached a deep puddle of water. A certain man came and placed him upon his shoulders and began transferring him to the other side. Reish Lakish said to him: Have you read the Bible? He said to him: I have read it. He then asked: Have you studied the Mishna? He answered him: I have studied four orders of the Mishna. Reish Lakish then said to him: You have hewn these four mountains and yet you bear the weight of the son of Lakish upon your shoulders? It is inappropriate for you to carry me; throw the son of Lakish into the water.

    אֲמַר לֵיהּ: נִיחָא לִי דַּאֲשַׁמְּעֵיהּ לְמָר. אִי הָכִי, גְּמוֹר מִינִּי הָא מִלְּתָא דְּאָמַר רַבִּי זֵירָא: בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הֵן הֶחֱמִירוּ עַל עַצְמָן שֶׁאֲפִילּוּ רוֹאוֹת טִיפַּת דָּם כְּחַרְדָּל יוֹשְׁבוֹת עָלָיו שִׁבְעָה נְקִיִּים.

    The man said to Reish Lakish: It is pleasing for me to serve the Master in this way. Reish Lakish said to him: If so, learn from me this matter that Rabbi Zeira said. In this way you will be considered my disciple, and it will then be appropriate for you to serve me. Jewish women were strict upon themselves in that even if they see a spot of menstrual blood that is only the size of a mustard seed they wait on its account seven clean days before immersing themselves in a ritual bath to purify themselves.

    תָּנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ: כׇּל הַשּׁוֹנֶה הֲלָכוֹת, מוּבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן עוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ״, אַל תִּקְרֵי ״הֲלִיכוֹת״ אֶלָּא ״הֲלָכוֹת״.

    The school of Eliyahu taught: Anyone who studies halakhot every day, he is guaranteed that he is destined for the World-to-Come, as it is stated: “His ways [ halikhot ] are eternal” (Habakkuk 3:6): Do not read the verse as halikhot [ways]; rather, read it as halakhot . Consequently, the verse indicates that the study of the halakhot brings one to eternal life.

    תָּנוּ רַבָּנַן:

    The Sages taught in a baraita :