Talmud Builders

    Commentary page

    Megillah 2b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Megillah 2b

    Megillah 2b. The full printed text of this folio side — 24 numbered segments, about 542 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    ואוקי לה להך ברייתא דלעיל כרבי יוסי בר יהודה:

    אימתי מקדימים:

    מקום שנכנסים כו' במקום שבית דין קבוע והכפרים נכנסים שם ליום הדין כשיש להם הריב:

    אבל מקום שאין נכנסין דהך הקדמה לאו קולא היא לכפרים אין קורין אותה אלא בזמנה:

    משום דקשיא ליה כו' בתמיה:

    הפרזים עיר שאין לה חומה ומתוך כך ישיבתה נפוץ ופרוז ומרוחקין משכונה לשכונה:

    מוקפין בט"ו שהרי שני ימים כתובין שם ומדקבע י"ד לפרזים שדייה ט"ו למוקפין:

    כלל כלל לא וחמשה עשר דכתיב במגילה שדייה לשושן כדרך שנחו בו בשעת הנס:

    23 more comments on this page.

    Rashi on Megillah 2b · Sefaria

    Tosafot

    ועוד האמר רב חסדא מ"ם וסמ"ך כו' השתא סלקא דעתך דמנצפך מיירי בסתומות ותימה דבמסכת שבת פרק הבונה (שבת דף קד. ושם) משמע איפכא מדקאמר התם בשלמא פתוח ועשאו סתום עילויי עליוה דאמר רב חסדא כו' אלא סתום ועשאו פתוח גרועי גרעיה דא"ר ירמיה מנצפ"ך [צופים אמרום] אלמא מנצפ"ך איירי בפתוחות ואור"י דגמ' [דשבת] מסיק ליה וקתני דידע מתחילה מילתיה דרב חסדא וגם איירי ליה מעיקרא בפתוחות הוצרך להעמיד מנצפ"ך בפתוחות ולא תקשה דרב חסדא והכא ה"ק ותסברא והכתיב אלה המצות והך קושיא איתותב בין בפתוחות בין בסתומות ועוד את"ל דבסתומות איירי אכתי תקשה והאמר רב חסדא מ"ם וסמ"ך וכו' וכן פיר"ת וז"ל שהגיה בספר הישר מנצפ"ך צופים אמרום כמו קול צופיך (ישעיהו נב) נביאים. צופים מהר אפרים (שמואל א א). ממאתים נביאים (מצופים) שעמדו להם לישראל והיו צופים הללו לאחר ששרף אמון את התורה ומשום לשון נופל על הלשון נקרא מנצפ"ך בלשון צופיך ותסברא והכתיב אלה המצות ועוד והאמר רב חסדא מ"ם וסמ"ך שבלוחות וכו' ומשני אין מהוי הוי ולא קשיא מידי דרבי ירמיה מוקי לה בסתומות וכי מטי במגילה פריך מהא דרב חסדא דהכי אורחיה זיל הכא קא מדחי ליה מאלה המצות נמי פריך ומשני שפיר ומתוך הסוגיא דמגילה ושבת מוכח תרוייהו ורבי ירמיה קאמר מנצפ"ך צופים אמרום אפתוחות ואסתומות וכדמסיק הש"ס:

    Tosafot on Megillah 2b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בט"ו ואקימנא בגמ' פרזים. כתיב הכא על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות עושים את יום ארבעה עשר. וכתיב התם לבד מערי הפרזי. מה להלן דכתיב הפרזי וקרי להני פרזי ומוקפות חומות דבהדיהן מימות יהושע בן נון כמו הנך קורין בט"ו ואימא מוקפין חומה קורין בי"ד וט"ו.

    ופרקינן אי הוה כתיב את יום י"ד וט"ו כדקא אמרת השתא כתיב את יום ארבעה עשר ואת יום חמשה עשר. שמעינן הני בי"ד והני בט"ו לית מאן דעביד ב' ימים לכל מקום ומקום יומו יום אחד. תוב ליכא למימר דמוקפין אי בעו בי"ד אי בעו בט"ו דהא פרשינן לעיל מדכתיב זמניהן דייקינן דכל חד בזמנו.

    וזמנו של זה לא זמנו של זה כלומר אין הפרזים קורין בט"ו ולא המוקפין בי"ד. ואומר בי"ג כלומר מוקפין אי בעו בט"ו. אי בעו בי"ג. ופרקינן כשושן מה שושן אע"ג דלא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון היא. מיהא כיון דהיא מוקפת חומה קרו בט"ו. אף כל שהיא מוקפת חומה קרו בט"ו.

    ואיתקש זכירה לעשייה דכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים.

    מתני' דלא כר' יהושע בן קרחה דתני מוקפין חומה מימות אחשורוש קורין בט"ו כשושן ותנא דידן אמר שאני שושן דאע"ג דלאו מוקפת חומה מימות יהושע בן נון היא הואיל ונעשה בה נס לפיכך קראו בט"ו.

    ואקשינן בשלמא לתנא דידן כתיב מדינה ומדינה עיר ועיר מדינה ומדינה לחלק דאע"ג דתרווייהו מוקפות חומה אינון. המוקפות חומה מימות יהושע בן נון קרו בט"ו. והמוקפות אחרי כן קרו בט"ו. והמוקפות אחרי כן קרו בי"ד.

    עיר ועיר נמי לחלק בין שושן לשאר עיירות בשושן בט"ו בשאר עיירות בי"ד. אלא לר' יהושע בן קרחה עיר ועיר למה לי. ואמרינן ולתנא דידן כיון דגמר פרזים פרזים כדאמרינן מדינה ומדינה למה לו. אלא לכו"ע קרא יתירא הוא שנא' מדינה וכל הסמוך למדינה כמדינה היא. וכן עיר ועיר וכריב"ל דאמר ריב"ל כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נידון ככרך. וכמה יהיה מחוץ לכרך הסמוך לו שיחשב כמו כרך. ואוקימנא מיל כמחמתן לטבריא וזה שיעור המיל:

    א"ר ירמיה ואיתימא ר' חייא בר אבא מנצפ"ך צופים אמרום כלומר האותיות הללו חכמים תקנום. ואקשינן ואלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה ופרקינן לעולם מתוקנים היו. וכן היה. מסורת בידם מהנביאים להיות הפתוחים באמצע תיבה. והסתומים בסוף תיבה ושכחום וחזרו הצופים ויסדום. והוא עוד אמר תרגום של תורה אונקלוס הגר אמרו מפי ר' אליעזר ור' יהושע כאשר למדו אותו כך לימדוהו לאחרים.

    Rabbeinu Chananel on Megillah 2b · Sefaria

    Rashba

    והא דאקשינן ומדקשיא ליה דרבי יהודה אדרבי יהודה מוקים לברייתא כרבי יוסי ברבי יהודה. נראה לי דהכי פירושא, כיון דאיכא למימר דתרוייהו רבי יהודה וחדא כרבנן וחדא כרבי עקיבא, וכדמוקמינן להו בתיובתא, אם כן מאי דוחקיה לדחויי חדא מרבי יהודה ולאוקומה כרבי יוסי ברבי יהודה.

    מאי טעמא לא אמר דהא אית ליה פרזי פרזי וכדאמרינן בירושלמי (פ"א ה"א) מלמד שמגילת אסתר ניתנה לידרש.

    בשלמא לתנא דידן היינו דכתיב (אסתר ט, כח) מדינה ומדינה ועיר ועיר קשיא לי ומשפחה ומשפחה למה לי, דעל כרחין למאי דסבירא לן השתא דלתנא דידן קרא לחלק משפחה ומשפחה נמי לחלק, וכדמוכח בהדיא לקמן (מגילה ג, א) דאמרינן והשתא דאמרת מדינה ומדינה ועיר ועיר קרא יתירא הוא משפחה ומשפחה למה לי, דאלמא למאן דמוקים לקרא לחלק לא איבעיא לן דפשיטא דכוליה קרא לחלק. ויש לומר דמוקי לה לכפרים ולחלק בין סמוך ונראה לשאינו סמוך ושאינו נראה, ואי נמי בין שנה זו לשנה אחרת לבני הכפרים מפני שאין להם זמן קבוע אלא ליום הכניסה. ואף בירושלמי (פ"א סוה"א) מצאתי שהעמידו משפחה ומשפחה לכפרים, דגרסינן התם, ר' סימון בשם ר' שמואל בר' נחמן משפחה ומשפחה אלו הכפרים, מדינה ומדינה אלו הכרכים, עיר ועיר אלו העיירות.

    אלא לרבי יהושע בן קרחה עיר ועיר למה לי קשיא לי לימא עיר ועיר לחלק בין יש בה עשרה בטלנין לשאין בה. ויש לומר אם כן למה תלה אותו בעיר ועיר אפילו במדינה ומדינה נמי ישנו לדין זה. ועוד שאין הסברא שיאמר הכתוב עיר ועיר לחלק בדברים שתלויין במקרים.

    אלא קרא יתירא הוא וכדרבי יהושע בן לוי וכו' קשיא לי עיר ועיר למה לי. ויש לומר דדרשינן מיניה נמי עיר וכל הסמוך לו נידון כעיר, ונפקא מינה להקדמה שאינו מקדים ליום הכניסה. ולענין פלוגתא דתנא דידן ורבי יהושע בן קרחה, קיימא לן כתנא דידן. ויש מי שאומר דכיון דתלינן ביהושע בן נון אין הדבר תלוי אלא בארץ ישראל בלבד, אבל בחוצה לארץ אפילו במוקפין מימות יהושע אין קורין אלא בארבעה עשר. ובתוספות אמרו דאפילו בחוצה לארץ. והביאו ראיה מדאמרינן לקמן (מגילה ה, ב) רב אסי קרא בהוצל בארביסר ובחמיסר, והוצל מחוצה לארץ היא וכדאמרינן (כתובות קיא, א) נקיטינן בבל לא חזיא חבלי משיח תרגומא הוצל, ואינה ראיה דתרי הוצל הוו ובדרב אסי בהוצל דבנימין גרסינן. וראיתי בנמוקי הר"ם ב"ן נ"ר שהביא ראיה, דהא ודאי לרבי יהושע בן קרחה דאית ליה מימות אחשורוש אפילו מוקפין חומה שבחוצה לארץ אית ליה כשושן, וכדאמרינן בהדיא מאי טעמא דרבי יהושע בן קרחה כשושן מה שושן מוקפת חומה מימות אחשורוש וקורין בחמשה עשר, ומדרבי יהושע בן קרחה נשמע לתנא דידן, דלא נחלקו אלא בזמן דהיקף אבל שיהא דין מוקפין נוהג בכל חוצה לארץ לרבי יהושע בן קרחה ולא לתנא דידן בהא לא איפליגו. ועוד דמתניתין סתמא קתני כרכין המוקפין חומה קורין, ובכל מקום תנן. וזו אינה ראיה, דדילמא כיון דתלי מימות יהושע סתמא דמילתא בארץ ישראל קאמר כיון דתלינן ביהושע, דמה ענין יהושע בחוצה לארץ. עוד הביא הוא נ"ר ראיה, מדגרסינן בירושלמי (פ"א ה"א) הכרך שחרב ונעשה של גוים איתא חמי בו אין קורין בחוצה לארץ קורין, אלמא בהדיא אמרינן דבחוצה לארץ קורין בכרכין שלהן כשל ארץ ישראל. וגם זו אינה ראיה מחוורת בעיני, דבגירסת הירושלמי מצאתי איתא חמי חוצה לו קורין בו אין קורין, וחוצה לארץ ליכא בספרים. ונראה לי פירושו, חוצה לו קורין מחמת הכרך כרבי יהושע בן לוי דאמר כל הסמוך וכל הנראה עמו נדון ככרך, והלכך כיון דמעיקרו נתחייב הסמוך לכרך לקרות בט"ו משום דמגנו בתוך הכרך אף עכשיו שנחרב הכרך הסמוך לו והנראה עמו שלא נחרבו ולא נשתנו במילתייהו קיימי וקורין בט"ו כדינן הראשון, ומשום הכי קא מתמה חוצה לו שלא נתחייבו אלא מחמת סמיכות הכרך קורין בט"ו ובו שהוא היה עיקר אין קורין, כך נראה לי פירוש גירסת הירושלמי. ואלא מיהו אותה ראיה ראשונה ראיה. ועוד נראה לי ראיה, מדאמרינן לתנא דידן שושן דעבדא כמאן, כלומר דהא אינה מוקפת חומה מימות יהושע ואינה אלא כעיר, ואם איתא דלתנא דידן אפילו המוקפין שבחוצה לארץ אין קורין כלל [בט"ו] ואפילו הכי שושן קריא בט"ו, הא מידע ידעינן דטעמא אחרינא אית לה, אבל השתא דקרו בכל חוצה לארץ במוקפין [בט"ו] וחזי להו לבני שושן נמי דקרו [בט"ו] איכא למימר דמשום הקפתה היא שקורין בה כמו שקורין בשאר הכרכין המוקפין שבחוצה לארץ.

    וכמה מיל ודוקא לסמוך, אבל נראה לית ליה שיעורא אלא כל שהוא נראה.

    מנצפך צופים אמרום צופים היינו נביאים שלאחר יאשיהו. ותדע לך מדאסיקנא (לקמן מגילה ג, א) שכחום וחזרו ויסדום, ועד מלכות יאשיהו היאך אפשר ששכחום והלא ספר תורה מונח בארון וכן הלוחות, אלא לאחר שנגנז הארון בימי יאשיהו הדברים אמורים.

    הא דאקשינן הכא והא אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה. הקשו בתוספות והא איכא למאן דאמר התם בסנהדרין בפרק כהן גדול (סנהדרין כא, ב; כב, א) דעזרא שינה את הכתב כשעלה מבבל, דלמה נקרא שמו אשורי שעלה עמהם מאשור. ותירצו התם מקרא אשכחו ודרוש, דכתיב (דברים יז, יח) וכתב לו את משנה התורה הזאת ודרשינן מיניה כתב העשוי להשתנות. ואכתי לא ניחא לי, דהא תנן לקמן (מגילה ח, ב) שהספרים נכתבים בכל לשון. אלא מסתברא דלחלף אותיות באותיות כההיא דסנהדרין דלקחו להם כתב אשורי חלף כתב עברי מותר ואין זה חידוש, אבל להניח את הכתב כמות שהוא ולהוסיף עוד אותיות זה חידוש ואינו רשאי. כך נראה לי.

    1 more comments on this page.

    Rashba on Megillah 2b · Sefaria

    Ritva

    ופרקי' דכיון דאשתכח מאן דתני במתני' בהדיא ר"י בר יהודה הא ניחא ליה טפי לומר דההיא גר' לימא דייקא ואידך דגריס לה כדי טעותא מלאוקמה כתרי תנאי אליבא דר"י או חדא כרבנן וחדא כר"ע:

    ואי' י"ג ופריק כשושן פי' ודאי כל הני ואי' ואי' דאמרי' בסוגיא לא פרכי ממש נינהו אלא לברורי דרך קושיא ותירוץ והיינו דאמרי' ואי' י"ג שיקראו עיירות בי"ד או בט"ו דבתרוייהו ליכא למי' כדלעיל וכרכים בי"ג ואע"ג דיהבי חשיבותא לעיירות טפי להקדים כרכים לעיירות ולקבוע להם ימים שלא היו למנוחה די' אה"נ והא ודאי לאו פרכא היא דליכא למפרך כי הא אלא ברורה וכדאמרי' כנ"ל:

    אשכחן עשיה זכירה מנ"ל פי' עשייה היינו סעודה וכדגרסי' בירוש' נזכרים ונעשים נזכרים לקריאה נעשים לסעודה:

    איתקש זכירה לעשיה פי' לענין קביעות הימים אבל לא לכל ענין שהרי חייב אדם לומר מ"מ בלילה וסעודה אינה אלא ביום דימי משתה ושמחה כתיב ימים ולא לילות וכדאמרי' סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא י"ח אלא ודאי כדאמרי' דשאני קריאה בלילה דרבויי קרא מדכתיב ולילה ולא דומיה לי ולעולם בכלל ימים אלו ליכא לילות:

    ותנא דידן מ"ט יליף פרזים פרזים גרסינן בירו' מגלת אסתר ניתנה לידרש ומסתברא לי דלאו למימרא דגמר פרזים פרזים בג"ש דהא לי' למימר דנעביד ג"ש מדאורייתא למגלה אלא לומר שניתנה לידרש ללמוד מלישנא שמשמעות לשון פרז"ים פרזים דמגלה לפרזים דאורייתא והוכחת לשון בעלמא הוא:

    אלא לתנא דידן שושן דעבדא כמאן פי' כיון דאינה מוקפת חומה מיב"ן כי קרא בחמישה לא עבדא לא כעיירות ולא בכרכים ומדלא אשכח חידושא אחרינא בשושן אליבא דתנא דידן נמי אלא משום דאין הקפה מיב"ן שמעי' דלאו הכי ניחא ליה למאי דקריא בט"ו ואפי' לדתנא אע"ג דח"ל היא וזה ראיה למה שפירשנו במשנתנו דאפי' תנא דידן ח"ל בארץ לענין כרכי' דאי לא מאי ק"ל דהא חזי' דשושן רבותא אית ליה על שאר כרכים שאל"כ אפי' תהא שושן מוקפת חומה מי"בן תיקשי ליה כיון דח"ל היא היאך קרי' בט"ו ואלו בסוגי' משמע דלא ק"ל הא כלל דבהא ליכא רבותא בשושן שאף בח"ל קורין בכרכים ולא משכח שום רבותא בהא ולהכי בעי בדין הקפה דעבדה כמאן ופרקי' הואיל ונעשה בה נס פי' יהבו ליה חשיבותא למקרי בט"ו בכרכים גמורים:

    ואמרי' בשלמא לתנא דידן היינו דכתי' מדינה ומדינה ועיר ועיר לחלק בין מדינה למדינה ועיר ועיר כדמפ' ואזיל וכ"ת ולדידיה מש' ומש' למה לי וכ"ת להביא משפחות כהונה ולויה וכדלקמן הא ליתא דלישנא דלקמן אמרי' והשתא דאמרת מדינה ומדינה לדרשה משמע כדאת' לחלק ניחא לן מש' ומש' לחלק דאי לא מאי והשתא דנקטינן וי"ל דהשתא דדרשינן ליה לחלק בין כרכי' שנכנסין בשני ובה' לשאינן נכנסין וכדמשמע מן הירושלמי שכתבנו לעיל ועו' אמר לשם ר' סימון בשם ר"ש אומר מש' ומש' אלו הכפרים עיר ועיר אלו העיירות מדינה ומדינה אלו הכרכים:

    אלא קרא לכדריב"ל אתיא פי' דלא כתיב כפילא דלישנ' לחלק אלא כל א' מינייהו מייתר לדרשה ומדינה מייתר לכדריב"ל דאמר כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו וכו' דכיון דמגנו בתוך העיר בשעת צרה ומשתתפי לכל מילי כדידהו חשיבי לענין מ"מ וכ"ת ייתורא דעיר ועיר למה לי י"ל דלהאי נמי אתיא שכל הסמוך לעיר וכל הנר' עמו וכו' ואצטריך לרבויי בעיר וכרך דכיון שאין הדין כן לבתי ערי חומה אלא בחד מינייהו ה"א אין לך בו אלא חדושו כנ"ל ויתור' דמש"פ לקמן בעי לה ודריש ליה:

    4 more comments on this page.

    Ritva on Megillah 2b · Sefaria

    Meiri

    ושושן אע"פ שאינה מוקפת חומה מימות יהושע קורין בה בחמשה עשר מפני שנעשה בו הנס ר"ל ביום ט"ו ר"ל שיום הנס שבה היה ביום חמשה עשר ששאר עיירות הרגו בי"ג ונחו בי"ד ושושן נאמר בה ינתן גם מחר וגו' הרי שהרגו אף בי"ד ולא נחו עד יום ט"ו ויום המנוחה הוא הנקרא יום הנס:

    עיר שנסתפק לנו בה אם היא מוקפת חומה מימות יהושע אם לאו מגדולי המחברים כתבו שקורין בה ביום י"ד וביום ט"ו ובלילותם אלא שאין מברכין על קריאתה אלא בי"ד וכך מפורש ברוב חבורי הקדמונים ולכאורה כך נראה מסוגיית הגמרא להדיא למטה ה' ב' בשמועת חזקיה קרא בארביסר וחמיסר אלא שמקצת אחרונים פרשו שכל כיוצא בזו אין קורין אלא בי"ד שכל הספקות מוטלות אחר רובן ולא נאמר בגמרא על עיר מסופקת שקורין בה בשני ימים אלא בעיר שנודע לנו בודאי שמימות יהושע הוקפה אלא שנולד לנו ספק בחומתה אם נקראת חומה אם לא כגון טבריא שצדה אחד חומה שמימות יהושע וצדה אחר ים ואנן מסופקים אם הקף הים נקרא חומה לענין זה אם לאו הואיל ולענין בתי ערי חומה אינו נקרא חומה ואע"פ שהדברים נראים כן כבר הכרענו בפירושנו כדעת הראשון ממה שנאמר על הוצל שקרא בה אחד מן החכמים בשני הימים ופירש הטעם בהדיא מפני שנסתפק לו אם מוקפת חומה מימות יהושע אם לאו ומ"מ בתלמוד המערב בראשון של שקלים ובפרק זה אמרו בשם ר' חייא רבא הכל יוצאין בארבעה עשר שהוא זמן קריאתה:

    ולקצת הגאונים ראיתי שכל שנודע לו שנבנית בימי יהושע אלא שנסתפק בהקף חומתה אם היה מימות יהושע קורא בשניהם אבל כל שנסתפק אף בבנין אין קורין אלא בי"ד והדברים נראין:

    אע"פ שביארנו שהכרכי' קורין בט"ו והעיירות בי"ד והכפרים מקדימין יש כרך שהוא כעיר ויש שהוא ככפר ויש עיר שהוא ככפר ויש כפר שהוא כעיר ויש עיר וכפר שהן ככרך כיצד כל הסמוך לכרך כשעור מיל הן עיר הן כפר אע"פ שאינו נראה עמו כגון שיושב בנחל וכל הנראה עמו אע"פ שאינו סמוך לו כגון שעומד במקום גבוה אע"פ שלענין בתי ערי חומה כל שהוא חוץ לחומה נדון כבתי ערי החצרים לענין מגלה נדון ככרך וקורין בחמשה עשר ונראין הדברים בנראה עמו שהוא מאותו מחוז וטפל לאותו כרך על דרך מה שאמרו בחשבון ובבנותיה בית שאן ובנותיה ויש לפרש בששטח כל אותו כפר הנראה עמו נראה להדיא וגדולי המחברים כתבו שעור תחום שבת אף לנראה עמו ואין הסוגיא מוכחת כן ומ"מ לאיזה פי' שתרצה הרי עיר וכפר שהן ככרך:

    כרך שנתיישב תחלה בבנין הבתים ולבסוף הוקף בחומה אע"פ שבימי יהושע הוקף הרי הוא כעיר וכפר לענין קריאת י"ד אבל אינו ככפר לענין קדימת יום הכניסה דלא גרע מעיר והרי לך מ"מ כרך שהוא כעיר וכן כרך זה נדון כעיר וכפר לדין בתי ערי חומה ר"ל שאין נותנין לה דין בתי ערי חומה לומר שאין גאולתו אלא שנה אלא דין ערי החצרים וא"ת היאך ידעו בימי יהושע איזו נתישבה תחלה ואיזו הוקפה תחלה אפשר על פי הדבור או שמא סתם ערים לפי מנהגם מוקפות חומה תחלה:

    כרך שאין בו עשרה בטלנין אע"פ שהוקף מימות יהושע וכן עיר שאין בה עשרה בטלנין הרי הן ככפר ומקדימין ליום הכניסה ואפי' יש שם בטלנין הבאים משאר מקומות כגון סוחרים שהם פנוים ממלאכה הואיל ואינן קבועין בעיר והרי לך כרך ועיר שהם ככפר ועשרה אלו בטלים ממלאכה ועומדין מזומנין לבית הכנסת ובשאלתות פירשו שכלם נחלקין שלשה לדיינים ושליח שלהם ושני גבאי צדקה ואחד לחלוק עמהם את הצדקה וסופר וחזן ומלמד תינוקות:

    ולקצת חכמי הדורות ראיתי שכל כרך או עיר שנמצאים שם עשרה מזומנים לבית הכנסת שחרית וערבית בשעת תפלה עד שאין תפלה בעונתה נפקעת מהם הרי הם כעשרה בטלנין ואין סוגית התלמוד מוכחת כן בשום מקום וכן כתבו בתוספות שכל המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בט"ו אף בלא בטלנין וזו שבכאן פירושה כרך גדול אלא שאינו מוקף חומה מימות יהושע וללמד שאע"פ ששיירות מצויות שם ואיכא עשרה בטלנין מעלמא אינו כלום ואין הדברים כלום שכל דבר למד לפי עניינו ומקומו וכל כרך האמור כאן פירושו במוקף מימות יהושע וכן י"מ אותה לענין בתי ערי חומה ואין זה כלום דבטלנין לדין ערי חומה מה טיבן ועוד שכל שנאמרה כאן בסתם לענין מגלה נאמר אלא שאותן שבאו מכח מקראות של בתי ערי חומה נדונות כן אף לדין בתי ערי חומה כפר שאין בו עשרה בני אדם הואיל ואין מתכנסין בבתי כנסיותיהם שאין קריאת התורה בפחות מעשרה אין קורין אלא בארבעה עשר וכן כתבוה גדולי המחברים והרי כפר שהוא כעיר כרך שהיה מוקף חומה מימות יהושע וחרבה חומתו ואינו מוקף עכשו הואיל וכבר הוקף מימות יהושע קורין בט"ו:

    Meiri on Megillah 2b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה ועוד האמר רב חסדא כו' ואר"י דתלמודא מסיק ליה כו' והכא ה"ק כו' ועוד את"ל דבסתומות איירי נמי תקשה והאמר רב חסדא כו' עכ"ל כצ"ל מתוס' בפרק הבונה ופי' דהתם בפ' הבונה תלמודא מסיק ליה לאוקמא הא דרבי ירמיה בפתוחות משום דמעיקרא ידע התם מלתיה דרב חסדא ולא הוה קשיא ליה התם מעיקרא מאלה המצות גם דמעיקרא איירי התם לפלוגי בפתוחות כדקאמר סתום ועשאו פתוח כו' פתוח ועשאו סתום כו' מש"ה העמיד הך דרבי ירמיה נמי בפתוחה ולא תקשה כלל מדרב חסדא אבל הכא ה"ק מעיקרא ותסברא מאלה המצות ולא ידע כלל לפלוגי בין סתומות לפתוחות ומהך קושיא דפריך מעיקרא אלה המצות אתותב ר' ירמיה בין בפתוחות בין בסתומות ואם כן שפיר קא מקשה לפום הך סברא דבסתומות מיירי הא דר' ירמיה תקשה ליה נמי הא דרב חסדא ועד"ז יתפרש מ"ש וכפר"ת ז"ל שהגיה כו' ומשני אין מהוו הוו ולא קשיא מידי דר' ירמיה מוקי לה בסתומות וכי מטי כו' ר"ל דלמאי דמשני בין התם בין הכא אין מהוו הוו ודאי דלק"מ אי דרבי ירמיה מוקי לה נמי בסתומות ומש"ה כי פריך במגילה מהא דרב חסדא ולא בעי לאוקמא הא דר' ירמיה בפתוחות כדמוקי לה בפ' הבונה דהכי אורחיה דמקשה זיל הכא קא מדחי ליה להפך הסברא לפי הקושיא כפרש"י התם ע"ש והכא מאלה המצות נמי פריך מעיקרא דליכא לפלוגי בין סתומות לפתוחות לפום הך סברא אי איירי בסתומות פריך נמי מרב חסדא כיון דמשני שפיר אין מהוו הוו ולאוקמא אפי' בסתומות כסברת המקשה ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Megillah 2b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמרא ורמינהו אמר ר"י אימתי במקום שנכנסין כו' מקום שנכנסין בב' וה' מיהא קרינן אפילו בזמן הזה. פי' כיון דר"י במתניתין דלקמן אמרה למילתיה אמתניתין דר"פ וכיון דלישנא בתרא דרבה בב"ח אמר ר' יוחנן שהמשנה דר"פ הן דברי ר"ע סתימתאה א"כ ע"כ איירי מתני' בזמן הזה כמ"ש בסמוך ללישנא קמא דמוכח דר"ע איירי בזמן הזה מסתימת לשון המשנה כ"ש ללישנא בתרא וא"כ ממילא מוכח דלר"י נמי בזמן הזה מיהא קרינן כמתני' דידן בר"פ דעלה קאי וק"ל:

    שם ואימא פרזים בארביסר מוקפין כלל וכלל לא הא דקס"ד למימר הכי יש לפרש לפי שיטת הרמב"ן ז"ל שהביא הר"ן ז"ל דעיקר הנס היה על יושבי פרזות משא"כ מוקפין לא הוו בסכנה כ"כ ע"ש:

    Penei Yehoshua on Megillah 2b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    מַנְצְפַּ"ךְ צוֹפִים אֲמָרוּם לעיל במסכת שבת דף ק"ד כתבתי טעם בהא דנקטי להו שלא כסדרן יעוין שם. ובשם הראב"ע [הרבי אברהם בן עזרא] ז"ל כתבו דנקטי להו על פי סדר ה' מֶלֶךְ, ה' מָלַךְ, ה' יִמְלוֹךְ, והוא דרך הסוד ורמז דק.

    מֵ"ם וְסַמֵּ"ךְ שֶׁבַּלּוּחוֹת בְּנֵס הָיוּ עוֹמְדִין נראה לי בס"ד הטעם שהעמיד השם יתברך אותיות אלו בנס, לרמוז שיעשה לנו נס להצילנו מן מ"ס דפלוני [ס מ א״ל] ומקליפת כלב הנקרא 'מס' ומשר השכחה שנקרא 'מס' בסוד מה שאמרו רבותינו ז"ל (חגיגה ט:) אינו דומה שונה פרקו מאה לשונה מאה ואחד דגובר על מס [100] ואנחנו ניצולים מן שלשה מיני מס הנזכר על ידי מֵ"ם וְסַמֵּ"ךְ שֶׁבַּלּוּחוֹת שהם רומזים לבינה ותבונה, כמו שכתב רבינו האר"י ז"ל שבינה ותבונה מסמים עיניהם של הקליפות כידוע, ולכך בְּנֵס הָיוּ עוֹמְדִין.

    Ben Yehoyada on Megillah 2b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Megillah, daf 2, Amud Bet, about 542 words in 24 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 24 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 17 words

      Opens “וּמוֹקֵים לַהּ לְבָרַיְיתָא כְּרַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה.…”

    2. Segment 237 words

      Opens “וּמִי אָמַר רַבִּי יְהוּדָה ״בִּזְמַן הַזֶּה, הוֹאִיל…”

    3. Segment 316 words

      Opens “מְקוֹם שֶׁנִּכְנָסִין בַּשֵּׁנִי וּבַחֲמִישִׁי מִיהָא קָרֵינַן, וַאֲפִילּוּ…”

    4. Segment 414 words

      Opens “וּמִשּׁוּם דְּקַשְׁיָא לֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה אַדְּרַבִּי יְהוּדָה…”

    5. Segment 540 words

      Opens “רַב אָשֵׁי שְׁמִיעַ לֵיהּ דְּאִיכָּא דְּתָנֵי לַהּ…”

    6. Segment 632 words

      Opens “כְּרַכִּים הַמּוּקָּפִים חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן…”

    7. Segment 716 words

      Opens “וְאֵימָא: פְּרָזִים בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, מוּקָּפִין כְּלָל כְּלָל…”

    8. Segment 822 words

      Opens “וְאֵימָא: פְּרָזִים בְּאַרְבֵּיסַר מוּקָּפִין בְּאַרְבֵּיסַר וּבַחֲמֵיסַר, כְּדִכְתִיב:…”

    9. Segment 931 words

      Opens “אִי הֲוָה כְּתִב ״אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר…”

    10. Segment 1022 words

      Opens “וְאֵימָא: פְּרָזִים — בְּאַרְבֵּיסַר, מוּקָּפִין — אִי…”

    11. Segment 113 words

      Opens “וְאֵימָא בִּתְלֵיסַר! כְּשׁוּשָׁן.…”

    12. Segment 1213 words

      Opens “אַשְׁכְּחַן עֲשִׂיָּיה, זְכִירָה מְנָלַן? אָמַר קְרָא: ״וְהַיָּמִים…”

    13. Segment 1319 words

      Opens “מַתְנִיתִין דְּלָא כִּי הַאי תַּנָּא. דְּתַנְיָא, רַבִּי…”

    14. Segment 1427 words

      Opens “מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה? כִּי…”

    15. Segment 1536 words

      Opens “וְתַנָּא דִּידַן, מַאי טַעְמָא? יָלֵיף ״פְּרָזִי״ ״פְּרָזִי״.…”

    16. Segment 1625 words

      Opens “בִּשְׁלָמָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה לָא אָמַר…”

    17. Segment 1717 words

      Opens “מַאי טַעְמָא?! דְּהָא אִית לֵיהּ ״פְּרָזִי״ ״פְּרָזִי״!…”

    18. Segment 1812 words

      Opens “אָמַר רָבָא, וְאָמְרִי לַהּ כְּדִי: שָׁאנֵי שׁוּשָׁן…”

    19. Segment 1924 words

      Opens “בִּשְׁלָמָא לְתַנָּא דִּידַן, הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״מְדִינָה וּמְדִינָה…”

    20. Segment 2027 words

      Opens “״עִיר וְעִיר״ נָמֵי, לְחַלֵּק בֵּין שׁוּשָׁן לִשְׁאָר…”

    21. Segment 2146 words

      Opens “אָמַר לְךָ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה: וּלְתַנָּא…”

    22. Segment 2227 words

      Opens “עַד כַּמָּה? אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה וְאִיתֵּימָא רַבִּי…”

    23. Segment 2312 words

      Opens “וְאָמַר רַבִּי יִרְמְיָה וְאִיתֵּימָא רַבִּי חִיָּיא בַּר…”

    24. Segment 2417 words

      Opens “וְתִסְבְּרָא? וְהָכְתִיב: ״אֵלֶּה הַמִּצְוֹת״, שֶׁאֵין נָבִיא רַשַּׁאי…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Hiyya bar Abba [HaKohen] · Third Generation of Amoraim

      Rabbi Hiyya bar Abba was a prominent disciple of Rabbi Yohanan, known for his precision in transmitting his teacher's teachings.

      Source: Megillah 2b · Segment 22 — “…רַבִּי יִרְמְיָה וְאִיתֵּימָא רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: כְּמֵחַמָּתָן לִטְבֶרְיָא…

    Original text

    וּמוֹקֵים לַהּ לְבָרַיְיתָא כְּרַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה.

    and he establishes the baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yosei bar Yehuda, rather than Rabbi Yehuda.

    וּמִי אָמַר רַבִּי יְהוּדָה ״בִּזְמַן הַזֶּה, הוֹאִיל וּמִסְתַּכְּלִין בָּהּ — אֵין קוֹרִין אוֹתָהּ אֶלָּא בִּזְמַנָּהּ״? וּרְמִינְהִי, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֵימָתַי — מָקוֹם שֶׁנִּכְנָסִין בַּשֵּׁנִי וּבַחֲמִישִׁי. אֲבָל מָקוֹם שֶׁאֵין נִכְנָסִין בַּשֵּׁנִי וּבַחֲמִישִׁי — אֵין קוֹרִין אוֹתָהּ אֶלָּא בִּזְמַנָּהּ.

    The Gemara explains the apparent contradiction: And did Rabbi Yehuda actually say that nowadays, since people look to the reading of the Megilla and use it to calculate when Passover begins, one may read the Megilla only in its designated time? The Gemara raises a contradiction from a mishna (5a): Rabbi Yehuda said: When is one permitted to read the Megilla from the eleventh of Adar? In a place where the villagers generally enter town on Monday and Thursday. However, in a place where they do not generally enter town on Monday and Thursday, one may read the Megilla only in its designated time, the fourteenth of Adar.

    מְקוֹם שֶׁנִּכְנָסִין בַּשֵּׁנִי וּבַחֲמִישִׁי מִיהָא קָרֵינַן, וַאֲפִילּוּ בִּזְמַן הַזֶּה! וּמוֹקֵים לַהּ לְבָרַיְיתָא כְּרַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה.

    The mishna indicates that, at least in a place where the villagers enter town on Monday and Thursday, one may read the Megilla from the eleventh of Adar even nowadays. And due to this contradiction, Rav Ashi establishes the baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yosei bar Yehuda.

    וּמִשּׁוּם דְּקַשְׁיָא לֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה אַדְּרַבִּי יְהוּדָה מוֹקֵים לָהּ לְבָרַיְיתָא כְּרַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה?!

    The Gemara expresses surprise: Because Rav Ashi poses a difficulty due to the apparent contradiction between the opinion of Rabbi Yehuda in the baraita and the opinion cited in a mishna in the name of Rabbi Yehuda, he establishes the baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yosei bar Yehuda? How could he have emended the text just because he had a difficulty that he did not know how to resolve?

    רַב אָשֵׁי שְׁמִיעַ לֵיהּ דְּאִיכָּא דְּתָנֵי לַהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה וְאִיכָּא דְּתָנֵי לַהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה, וּמִדְּקַשְׁיָא לֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה אַדְּרַבִּי יְהוּדָה, אָמַר: מַאן דְּתָנֵי לַהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה — לָאו דַּוְוקָא, מַאן דְּתָנֵי לַהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה — דַּוְוקָא.

    The Gemara explains: Rav Ashi heard that there were those who taught the baraita in the name of Rabbi Yehuda, and there were those who taught it in the name of Rabbi Yosei bar Yehuda. And since he had a difficulty with the apparent contradiction between one ruling of Rabbi Yehuda and another ruling of Rabbi Yehuda, he said: The one who taught it in the name of Rabbi Yehuda is not precise, whereas the one who taught it in the name of Rabbi Yosei bar Yehuda is precise, and in this way he eliminated the contradiction.

    כְּרַכִּים הַמּוּקָּפִים חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן קוֹרִין בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר וְכוּ׳. מְנָהָנֵי מִילֵּי? אָמַר רָבָא, דְּאָמַר קְרָא: ״עַל כֵּן הַיְּהוּדִים הַפְּרָזִים הַיּוֹשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת וְגוֹ׳״. מִדִּפְרָזִים בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר — מוּקָּפִין בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר.

    § We learned in the mishna: Cities that have been surrounded by a wall since the days of Joshua, son of Nun, read the Megilla on the fifteenth of Adar. The Gemara asks: From where are these matters derived, as they are not stated explicitly in the Megilla? Rava said: It is as the verse states: “Therefore the Jews of the villages, who dwell in the unwalled towns, make the fourteenth day of the month of Adar a day of gladness and feasting” (Esther 9:19). From the fact that the unwalled towns celebrate Purim on the fourteenth, it may be derived that the walled cities celebrate Purim on the fifteenth.

    וְאֵימָא: פְּרָזִים בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, מוּקָּפִין כְּלָל כְּלָל לָא! וְלָאו יִשְׂרָאֵל נִינְהוּ? וְעוֹד: ״מֵהוֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ״ כְּתִיב.

    The Gemara challenges this answer: Say that the unwalled towns celebrate Purim on the fourteenth, as indicated in the verse, and the walled cities do not celebrate it at all. The Gemara expresses astonishment: And are they not Jews? And furthermore: It is written that the kingdom of Ahasuerus was “from Hodu until Cush” (Esther 1:1), and the celebration of Purim was accepted in all of the countries of his kingdom (Esther 9:20–23).

    וְאֵימָא: פְּרָזִים בְּאַרְבֵּיסַר מוּקָּפִין בְּאַרְבֵּיסַר וּבַחֲמֵיסַר, כְּדִכְתִיב: ״לִהְיוֹת עוֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְאֵת יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר [בּוֹ] בְּכׇל שָׁנָה״!

    Rather, the following challenge may be raised: Say that the unwalled towns celebrate Purim on the fourteenth and the walled cities celebrate it on the fourteenth and on the fifteenth, as it is written: “That they should keep the fourteenth day of the month of Adar and the fifteenth day of the same, in every year” (Esther 9:21). This verse can be understood to mean that there are places where Purim is celebrated on both days.

    אִי הֲוָה כְּתִב ״אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר״ — כִּדְקָאָמְרַתְּ, הַשְׁתָּא דִּכְתִיב ״אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר וְאֵת יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר״ — אֲתָא ״אֵת״ וּפָסֵיק: הָנֵי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, וְהָנֵי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר.

    The Gemara rejects this argument: If it had been written in the verse: The fourteenth day and [ ve ] the fifteenth, it would be as you originally said. However, now that it is written: The fourteenth day and [ ve’et ] the fifteenth day, the particle et used here to denote the accusative comes and interrupts, indicating that the two days are distinct. Therefore, residents of these locations celebrate Purim on the fourteenth, and residents of those locations celebrate it on the fifteenth.

    וְאֵימָא: פְּרָזִים — בְּאַרְבֵּיסַר, מוּקָּפִין — אִי בָּעוּ בְּאַרְבֵּיסַר, אִי בָּעוּ בַּחֲמֵיסַר! אָמַר קְרָא ״בִּזְמַנֵּיהֶם״, זְמַנּוֹ שֶׁל זֶה לֹא זְמַנּוֹ שֶׁל זֶה.

    The Gemara suggests: Say that residents of unwalled towns celebrate Purim on the fourteenth, as stated in the verse, and with regard to residents of walled cities, if they wish they may celebrate it on the fourteenth, and if they wish they may celebrate it on the fifteenth. The Gemara responds: The verse states: “In their times” (Esther 9:31), indicating that the time when the residents of this place celebrate Purim is not the time when the residents of that place celebrate Purim.

    וְאֵימָא בִּתְלֵיסַר! כְּשׁוּשָׁן.

    The Gemara raises another challenge: Say that the walled cities should celebrate Purim on the thirteenth of Adar and not on the fifteenth. The Gemara answers: It stands to reason that the residents of walled cities, who do not celebrate Purim on the fourteenth, celebrate it as it is celebrated in Shushan, and it is explicitly stated that Purim was celebrated in Shushan on the fifteenth.

    אַשְׁכְּחַן עֲשִׂיָּיה, זְכִירָה מְנָלַן? אָמַר קְרָא: ״וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים״, אִיתַּקַּשׁ זְכִירָה לַעֲשִׂיָּיה.

    The Gemara comments: We found a source for observing the holiday of Purim on the fourteenth of Adar in unwalled towns and on the fifteenth of Adar in walled cities; from where do we derive that remembering the story of Purim through the reading of the Megilla takes place on these days? The Gemara explains that the verse states: “That these days should be remembered and observed” (Esther 9:28), from which it is derived that remembering is compared to observing.

    מַתְנִיתִין דְּלָא כִּי הַאי תַּנָּא. דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה אוֹמֵר: כְּרַכִּין הַמּוּקָּפִין חוֹמָה מִימוֹת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ קוֹרִין בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר.

    § The Gemara notes that the mishna is not in accordance with the opinion of this tanna , as it is taught in the Tosefta (1:1) that Rabbi Yehoshua ben Korḥa says: Cities that have been surrounded by a wall since the days of Ahasuerus read the Megilla on the fifteenth. According to the Tosefta , the status of walled cities is determined based upon whether they were walled in the time of Ahasuerus rather than the time of Joshua.

    מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה? כִּי שׁוּשָׁן. מָה שׁוּשָׁן מוּקֶּפֶת חוֹמָה מִימוֹת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְקוֹרִין בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר — אַף כֹּל שֶׁמּוּקֶּפֶת חוֹמָה מִימוֹת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ קוֹרִין בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר.

    The Gemara asks: What is the reason for the opinion of Rabbi Yehoshua ben Korḥa? The Gemara explains that the Megilla is read on the fifteenth in cities that are like Shushan: Just as Shushan is a city that was surrounded by a wall since the days of Ahasuerus, and one reads the Megilla there on the fifteenth, so too every city that was walled since the days of Ahasuerus reads the Megilla on the fifteenth.

    וְתַנָּא דִּידַן, מַאי טַעְמָא? יָלֵיף ״פְּרָזִי״ ״פְּרָזִי״. כְּתִיב הָכָא: ״עַל כֵּן הַיְּהוּדִים הַפְּרָזִים״, וּכְתִיב הָתָם: ״לְבַד מֵעָרֵי הַפְּרָזִי הַרְבֵּה מְאֹד״. מָה לְהַלָּן מוּקֶּפֶת חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, אַף כָּאן מוּקֶּפֶת חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן.

    The Gemara asks: What is the reason for the opinion of the tanna of our mishna? The Gemara explains: It is derived through a verbal analogy between one instance of the word unwalled and another instance of the word unwalled. It is written here: “Therefore the Jews of the villages, who dwell in the unwalled towns” (Esther 9:19), and it is written there, in Moses’ statement to Joshua before the Jewish people entered Eretz Yisrael: “All these cities were fortified with high walls, gates and bars; besides unwalled towns, a great many” (Deuteronomy 3:5). Just as there, in Deuteronomy, the reference is to a city that was surrounded by a wall from the days of Joshua, son of Nun, so too here it is referring to a city that was surrounded by a wall from the days of Joshua, son of Nun.

    בִּשְׁלָמָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה לָא אָמַר כְּתַנָּא דִּידַן — דְּלֵית לֵיהּ ״פְּרָזִי״ ״פְּרָזִי״, אֶלָּא תַּנָּא דִּידַן מַאי טַעְמָא לָא אָמַר כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה?

    The Gemara continues: Granted that Rabbi Yehoshua ben Korḥa did not state his explanation in accordance with the opinion of the tanna of our mishna because he did not hold that a verbal analogy can be established between one verse that employs the word unwalled and the other verse that employs the word unwalled. However, what is the reason that the tanna of our mishna did not state his explanation in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua ben Korḥa?

    מַאי טַעְמָא?! דְּהָא אִית לֵיהּ ״פְּרָזִי״ ״פְּרָזִי״! הָכִי קָאָמַר: אֶלָּא שׁוּשָׁן, דְּעָבְדָא כְּמַאן? לָא כִּפְרָזִים וְלָא כְּמוּקָּפִין!

    The Gemara expresses astonishment: What is the reason? Isn’t it because he holds that it is derived from the verbal analogy between one usage of the word unwalled and the other usage of the word unwalled? The Gemara explains: This is what he said, i.e., this was the question: According to the tanna of our mishna, in accordance with whom does Shushan observe Purim? Shushan is not like the unwalled towns and not like the walled cities, as residents of Shushan celebrate Purim on the fifteenth, but the city was not surrounded by a wall since the days of Joshua.

    אָמַר רָבָא, וְאָמְרִי לַהּ כְּדִי: שָׁאנֵי שׁוּשָׁן — הוֹאִיל וְנַעֲשָׂה בָּהּ נֵס.

    Rava said, and some say it unattributed to any particular Sage: Shushan is different since the miracle occurred in it on the fifteenth of Adar, and therefore Purim is celebrated on that day. However, other cities are only considered walled cities and read the Megilla on the fifteenth of Adar if they were walled since the days of Joshua.

    בִּשְׁלָמָא לְתַנָּא דִּידַן, הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״מְדִינָה וּמְדִינָה וְעִיר וָעִיר״. ״מְדִינָה וּמְדִינָה״ — לְחַלֵּק בֵּין מוּקָּפִין חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן לְמוּקֶּפֶת חוֹמָה מִימוֹת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.

    The Gemara asks: Granted, according to the tanna of our mishna, this is the meaning of what is written: “And these days should be remembered and observed throughout every generation, every family, every province, and every city” (Esther 9:28). The phrase “every province [ medina ]” is expressed in the verse using repetition, so that it reads literally: Every province and province, and therefore contains a superfluous usage of the word province, is meant to distinguish between cities that were surrounded by a wall since the days of Joshua, son of Nun, where the Megilla is read on the fifteenth, and a city that was surrounded by a wall since the days of Ahasuerus, where the Megilla is read on the fourteenth.

    ״עִיר וְעִיר״ נָמֵי, לְחַלֵּק בֵּין שׁוּשָׁן לִשְׁאָר עֲיָירוֹת. אֶלָּא לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה, בִּשְׁלָמָא ״מְדִינָה וּמְדִינָה״ — לְחַלֵּק בֵּין שׁוּשָׁן לִשְׁאָר עֲיָירוֹת, אֶלָּא ״עִיר וְעִיר״ לְמַאי אֲתָא?

    The phrase “every city,” which is similarly expressed through repetition and contains a superfluous usage of the word city, also serves to distinguish between Shushan and other cities, as Purim is celebrated in Shushan on the fifteenth despite the fact that it was not walled since the time of Joshua. However, according to Rabbi Yehoshua ben Korḥa, granted that the phrase “every province” comes to distinguish between Shushan and other cities that were not walled since the days of Ahasuerus; but what does the phrase “every city” come to teach?

    אָמַר לְךָ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה: וּלְתַנָּא דִּידַן מִי נִיחָא? כֵּיוָן דְּאִית לֵיהּ ״פְּרָזִי״ ״פְּרָזִי״ — ״מְדִינָה וּמְדִינָה״ לְמָה לִי? אֶלָּא קְרָא לִדְרָשָׁה הוּא דַּאֲתָא, וְכִדְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הוּא דַּאֲתָא. דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כְּרַךְ, וְכׇל הַסָּמוּךְ לוֹ, וְכׇל הַנִּרְאֶה עִמּוֹ — נִידּוֹן כִּכְרַךְ.

    The Gemara explains that Rabbi Yehoshua ben Korḥa could have said to you: According to the tanna of our mishna, does it work out well? Since he holds that it is derived from the verbal analogy between one verse that employs the word unwalled and the other verse that employs the word unwalled, why do I need the phrase “every province”? Rather, the verse comes for a midrashic exposition, and it comes to indicate that the halakha is in accordance with the ruling issued by Rabbi Yehoshua ben Levi. As Rabbi Yehoshua ben Levi said: A walled city, and all settlements adjacent to it, and all settlements that can be seen with it, i.e., that can be seen from the walled city, are considered like the walled city, and the Megilla is read there on the fifteenth.

    עַד כַּמָּה? אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה וְאִיתֵּימָא רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: כְּמֵחַמָּתָן לִטְבֶרְיָא — מִיל. וְלֵימָא מִיל! הָא קָא מַשְׁמַע לַן: דְּשִׁיעוּרָא דְמִיל כַּמָּה הָוֵי — כְּמֵחַמָּתָן לִטְבֶרְיָא.

    The Gemara asks: Up to what distance is considered adjacent? Rabbi Yirmeya said, and some say that it was Rabbi Ḥiyya bar Abba who said: The limit is like the distance from the town of Ḥamtan to Tiberias, a mil . The Gemara asks: Let him say simply that the limit is a mil ; why did he have to mention these places? The Gemara answers that the formulation of the answer teaches us this: How much distance comprises the measure of a mil ? It is like the distance from Ḥamtan to Tiberias.

    וְאָמַר רַבִּי יִרְמְיָה וְאִיתֵּימָא רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: מַנְצְפַךְ — צוֹפִים אֲמָרוּם.

    § Having cited a statement of Rabbi Yirmeya, which some attribute to Rabbi Ḥiyya bar Abba, the Gemara cites other statements attributed to these Sages. Rabbi Yirmeya said, and some say that it was Rabbi Ḥiyya bar Abba who said: The Seers, i.e., the prophets, were the ones who said that the letters mem , nun , tzadi , peh , and kaf [ mantzepakh ], have a different form when they appear at the end of a word.

    וְתִסְבְּרָא? וְהָכְתִיב: ״אֵלֶּה הַמִּצְוֹת״, שֶׁאֵין נָבִיא רַשַּׁאי לְחַדֵּשׁ דָּבָר מֵעַתָּה? וְעוֹד, הָאָמַר רַב חִסְדָּא: מֵם וְסָמֶךְ שֶׁבַּלּוּחוֹת

    The Gemara asks: And how can you understand it that way? Isn’t it written: “These are the commandments that the Lord commanded Moses for the children of Israel in Mount Sinai” (Leviticus 27:34), which indicates that a prophet is not permitted to initiate or change any matter of halakha from now on? Consequently, how could the prophets establish new forms for the letters? And furthermore, didn’t Rav Ḥisda say: The letters mem and samekh in the tablets of the covenant given at Sinai