Commentary page
Megillah 18b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerMegillah 18b
Megillah 18b. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 547 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
סירוסין למפרע כמו סרס את המקרא ודרשהו וכן יצא מחותך או מסורס (נדה דף כח.):
דחייש ליחידאה במקום שהיחיד מחמיר ורבים מקילין:
שומרת יבם מצפה ליבמה ומצוה בגדול ליבם בא אחד מן האחין וקידש את אחותה של יבמה אחר שנפלה היבמה לפניהן:
אומרים לו המתן מלכונסה:
עד שיעשה אחיך הגדול מעשה ביבמתו או לחלוץ או ליבם אבל בעוד היבמה לפני כולן לחלוץ או לייבם הרי היא לכל אחד כאשתו על ידי זיקת יבום ואסור באחותה משום אחות אשה דקסבר יש זיקה אפי' בתרי וכל שכן בחד ופליגי רבנן עליה ואמרי הואיל ושני אחים הן אין זיקתו מיוחדת להיות מוטלת על אחד מהן להיות כאשתו ומותר באחותה:
השמיט דילג בה הסופר פסוק אחד וקראן הקורא:
כמתורגמן המתרגם על פה:
תיר ער:
13 more comments on this page.
Rashi on Megillah 18b · Sefaria
Tosafot
נקוט דרב ביבי בידך דאמר רב אין הלכה כרבי מונא שאמר שחוזר לראש וכן הלכה דאין צריך לחזור לראש דהלכה כרב באיסורי דאמר כן ורבי יוחנן קאי כוותיה בפרק בתרא דר"ה (דף לד: ושם) דאמר שאם שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא ומסיים התם תניא נמי הכי ומייתי הא ופריך והא אמר רבי יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק שאם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש ומשני הא דידיה הא דרביה ומדתניא כוותיה שמע מינה הלכתא כוותיה ומכאן סומך ר"י כשעומד באמת ויציב שממתין עד שיאמר עם הצבור קדושה וברכו ואמן יהא שמיה רבא:
שקידש אחיו את אחותה דווקא קידש אומרים לו המתן מלישא דכיון דאינה עדיין אלא ארוסה נראה שנושא אחות זקוקתו אבל אם נשאה אשתו גמורה היא ואין צריך להמתין דהא פקע זיקה לגמרי ודוקא קידש אחר נפילה אבל קודם נפילה שלא היתה אחות זקוקתו בשעת הקדושין אין אומרים לו המתן שהרי לא היתה שום זיקה מעולם וטעמא דר' יהודה משום דסבר יש זיקה:
תפלין אינן צריכין שרטוט פירש ר"ת דכן הלכה:
Tosafot on Megillah 18b · Sefaria
Rabbeinu Chananel
מטאטא שמכבדין בו הבית יהבך המשאוי שלך. ת"ר קראה סירוגין יצא כדאמרי'. סירוסין חדא חדא אחד זולתי אחד. כגון שקורא פסוק ומניח פסוק וקורא פסוק שלישי וחוזר וקורא הפסוק השני שהניח כי האי גוונא לא יצא ר' מונא אמר משום ר' יהודה אף בסירוגין אם שהה כדי לגמור את כולה אע"ג שחזר וקרא הנשאר והשלימה לא יצא. ואוקימנא בששהה לגמור את כולה מרישא לסיפא מויהי בימי אחשורוש עד כי מרדכי היהודי. ואסיקנא אמר רב יוסף נקוט דרב ביבי בידך דאמר רב אין הלכה כר' מונא ושמואל אמר הלכה כר' מונא דשמעינן לשמואל דחייש ליחידאה דתנן שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה כו'. ופשוטה היא וקי"ל כרב דאיסורא היא ולא חיישינן לשמואל אלא אם קראה סירוגין אפילו שהה כמה יצא ואע"ג דא"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק באחרית ראש השנה בהלל ובמגילה אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש הא אמר ר' יוחנן לר' אבהו לדידי לא סבירא לי. ואמר שמע ט' תקיעות בט' שעות ביום יצא ותניא כוותיה ובתלמוד ארץ ישראל אמרו משמיה דרב הלכתא כר' מונא שאמר משום ר' יהודה שאמר משום ר' יוסי הגלילי.
ת"ר השמיט בה סופר פסוק ואותיות וקראן הקורא כמתורגמן המתרגם כלומר דרך המתרגם שמוסיף דברים מלבו לברר הטעם ונמצא קורא אותן הדברים על פה כן גם הקורא את פסוק או אותיות על פה אעפ"כ יצא דרמינן עלה מהא דתניא היו בה אותיות מטושטשות או מקורעות אם רשומן ניכר יצא ואם לאו לא יצא וממתניתין נמי דקתני קראה על פה לא יצא ופרקינן הני מילי בכולה אבל פסוק או אותיות אם עשה וקראן על פה יצא:
ת"ר השמיט בה הקורא פסוק לא יאמר הקורא אקרא את כולה עם הצבור ואחזור ואקרא אותו פסוק אלא קורא אותה מאותו פסוק וכן מי שנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שקראו חציה לא יאמר אקרא מיכן ואח"כ אחזור ואקרא חציה הראשון אלא קורא אותה מתחלתה ועד סוף.
קראה מתנמנם יצא אוקמה רב אשי כגון דנים ולא נים תיר ולא תיר ואי קרו ליה עני להו ולא ידע לאהדורי סברא וכי מדכרו ליה מדכר אם הוא מתנמנם כי האי גוונא יצא ואם לאו לא יצא.
היה כותבה דורשה ומגיהה אם כוון לבו יצא בשלמא דורשה ומגיהה אם כוון לבו לצאת יצא דהא כתבה כולה ומנחא קמיה אלא כותבה היכי דמי כותבה מיכן שארבעה עשר מותר בעשיית מלאכה מיהו בעינן לקרותה ממגילה שהיא כתובה כולה. ואוקימנא בדמנחא מגילה שלמה כתובה כולה קמיה וקרי בהא דמנחא קמיה פסוקא פסוקא וכתיב ליה וכרבי יוחנן דאמר אסור לכתוב אפילו אות אחת שלא מן הכתב ואע"פ דאמר דכתב ר"מ באסיא מלבו מגלה וקראה והיה בקי בתורה כולה שהיה יודעה ע"פ הא אמרינן שעת הדחק היתה שלא היתה שם אחרת ומפני שעת הדחק התירו לו אבל זולתי שעת הדחק לא ואפילו למי שהוא [בקי] כר"מ וקי"ל שכתב אחת מלבו והניחה לפניו וכתב אחרת ממנה שנמצא כותב מן הכתובה דמנחא קמיה.
אביי שרא לרבי בר הבו למכתב תפילין ומזוזות שלא מן הכתב כי האי תנא ואסיקנא והלכתא מזוזה צריכה שרטוט תפילין אין צריכין שרטוט ואלו ואלו נכתבים שלא מן הכתב מ"ט מגרס גרסי להו.
Rabbeinu Chananel on Megillah 18b · Sefaria
Rashba
אמר רב אין הלכה כר' מונא ושמואל אמר הלכה כר' מונא וקיימא לן כרב דהלכתא כוותיה באיסורי. ועוד דקאי רבי יוחנן כוותיה דאמר בפרק בתרא דראש השנה (לד, א-ב) שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא ותניא התם כוותיה. וכבר כתבתיה שם בראש השנה. וכתבתי יותר מזה בברכות (כג, א ד"ה אלא) בסייעתא דשמיא.
הא דתנן שומרת יבם שקדש אחיו את אחותה וכו' כתבתיה בארוכה בריש פרק כיצד ביבמות (יח, ב ד"ה אומרים) ובסוף המסכתא.
לא קשיא הא בכולה הא במקצתה קשיא לי והא אמרינן לקמן, הלכה כרבי מאיר דאמר כולה ואפילו למאן דאמר מאיש יהודי צריכה שתהא כתובה כולה, והכא שרינן אף על גב דמחסרא עד פלגא. ויש לומר (דהתם) [דהכא] בששני ראשי המגילה כתובים לפניו אף על פי שהשמיט בה פסוקים באמצעיתה אינה נראית כספר חסר אלא כספר שלם שיש בו טעיות ובמגילה הואיל ונקראת איגרת אין מדקדקין בטעיותיה במקצתה, וכשיש בה טעיות עד רובא מיהא פסולה הואיל ונקראת ספר, אבל כשחסר ממנה מראשה ועד איש יהודי אף על פי שהוא מיעוטה נראית כספר חסר וצריך שיקרא אותה מספר שלם, וכענין שאמרו גבי ספר תורה (גיטין ס, א) אין קורין בחומשין. וכן נראה לי קצת מתוך הירושלמי, דגרסינן התם (פ"ב ה"ד עיי"ש) ר' חלבו ר' מתניא יוסה בר מנשה בשם רב בין כמאן דמר מאיש יהודי בין כמאן דמר מאחר הדברים האלה ובלבד בספר שלם, ר' חלבו ר' מתניה יוסי ב"ר מנשיא בשם רב היתה כתובה חומשין אין קורין אותה ברבים, אמר ר' תנחומא מפני ההדיוטות. כך מצאתי בגרסת הירושלמי, ונראה שיש בו שיבוש והיתה התורה כתובה חומשין הוא, והיא היא שאמרו בגיטין בשלהי פרק הניזקין, מכל מקום נראה מתוך הירושלמי כמו שפרשתי.
מתני' היה כותבה דורשה ומגיהה אם כיון לבו יצא וכו'. ואם תאמר למה לא דקדקו עליה בגמרא שמעת מינה מצות צריכות כונה, כמו שדקדקו בפרק היה קורא בתורה בברכות (יג, א). יש לומר דהכא פשיטא ליה דבקורא להגיה קאמר, דהא קתני בהדיא ומגיהה. ירושלמי (פ"ב ה"ב): היה כותבה הדא אמרה שהוא מותר בעשיית מלאכה, נימר בי"ד בכרכין. משמע מהכא דאפילו במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה אם חל ט"ו דכרכים בשבת שהן מקדימין לארבעה עשר שהן מותרין בעשיית מלאכה שלא קבלו עליהם איסור מלאכה אלא בזמנה ואף על פי שהוא זמן קריאה לכל, ואין צריך לומר בני כפרים המקדימין ליום הכניסה ובני עיירות שחל להם בשבת שמקדימין לי"ג שהן מותרין שאין זה זמן קריאה אלא מדין הקדמה, והיינו דנקטה בירושלמי בבני כרכין הקורין בי"ד ולא נקטה בבני כפרים ובבני עיירות משום דהתם פשיטא אבל בבני כרכין שקורין בי"ד שהוא זמן קריאה לכל ועוד דלגבי הספד ותענית זה וזה שוין הוי חידוש טפי ואגב אורחיה אשמעינן לה בירושלמי. עוד שם בירושלמי דורשה ובלבד שלא יפליגו דעתן לענינות אחרים. ושמא זה כר' מונא. ואי נמי לכולי עלמא ולכתחילה קאמר שאין לו להפסיק ולהפליג דעתו לענינות אחרים. עוד שם: ומגיהה, תני אין מדקדקין בטעיותיה, יצחק בר אבא בר מחסיא ורב חננאל הוו יתבין קומי רב חד אמר יהודים וחד אמר יהודיים, רבי יוחנן קרי כולה יהודים. ודוקא בטעיות שהלשון והענין אחד כגון יהודים ויהודיים, אבל טעות אחר לא שאם כן לא קראה כולה.
גמרא והא רבי מאיר כתב שעת הדחק שאני. קשיא לי, והתניא ר' ירמיה אומר משום רבינו תפילין ומזוזות נכתבין שלא מן הכתב ופרישנא טעמא משום דמגרס גריסן, ולרבי מאיר ולרב חננאל התורה כולה מיגרס גריסה להו כדאמרן. ויש לומר דשאני תפלין ומזוזות דמיגרס גריסן לכל הכותבין וליכא למיגזר בהו, אבל בשאר ספרים דלא גריסן לכל גזרינן רבי מאיר ורב חננאל אטו שאר אינשי. ומדברי הירושלמי (פ"ד ה"א) נראה שאם כתב שלא מן הכתב שלא בשעת הדחק מיהא שיהא אסור לקרות בו, דגרסינן התם בפרקין דהקורא את המגילה עומד ר' זעירא בשם רב חננאל אפילו רגיל בתורה כעזרא לא יהא הוגה מפיו וקורא כמה שנאמר (ירמיה לו, יח) מפיו יקרא אלי, והתני מעשה ברבי מאיר שהיה נתון באסיא ולא היה שם מגילה כתובה עברית וכתבה מפיו וקרייה, אין למדין משעת הדחק, ויש אומרים כתב שתים כתב את הראשונה מתוך פיו ואת השניה מתוך הראשונה וגנז את הראשונה וקרא בשניה.
והלכתא מזוזה צריכה שרטוט תפילין אין צריכין שרטוט ובשם רבינו תם ז"ל דמזוזה צריכה שרטוט בכל שיטה ושיטה, אבל תפילין שיטה ראשונה ומן הצדדין צריכין הן שרטוט דלא גרעי משתים כותבין שלש אין כותבין (שבגיטין ו, ב). וכבר כתבתי זה בארוכה ובספר תורה אם צריך שרטוט אם לאו בריש פרק קמא דגיטין (שם ד"ה ואמר) בסייעתא דשמיא.
Rashba on Megillah 18b · Sefaria
Ritva
הא דתנן שמרת יבם וכו' טעמא משום דקסב' יש זקה אפי' בתרי וכן הלכתא וכבר ברירנא לה בדוכתה בס"ד:
מתני' קראה סרוגין ומתנמנם יצא היה כותבה דורשה ומגיה אם כיון לבו יצא ואם לאו לא יצא. גרסינן בירוש' מדקתני כותבה הדא אמרה שהוא מותר בעשיית מלאכה תפתר בי"ד בכרכין ע"כ ובודאי בירושלמי אית להו טעמא מאי דאסקינן בגמרא דילן דפורים מותר בעשיית מלאכה די"ט לא קבילו כדאי' בקרא בהדיא. והא דדחיקו לאוקומי מתניתין בי"ד לכרכין היינו למימר' דבמאי דשקלינן וטרינן מעיקרא על ההיא דר' היכי נטע נטיעה בפורים לא הוה איפשר לן לסיועיה ממתניתין ולאו לאותוביה מינה לרב יוסף דתני שאסור בעשיית מלאכה דהא הוה אפש' לאוקומא בי"ד לכרכין דכיון דלא הוי זמנם אע"ג דקרו ביה אינהו והוי נמי זמן רובא דעלמא שרו אינהו במלאכ' וכ"ש בי"א ובי"ב ובי"ג דכפרים ושמעי' מינה דכרכין דנהוג איסור מלאכה בפורים היכא דמקדמי בי"ד שרו במלאכה דהא לא נהוג אלא בזמנם ממש והא דקתני דורשה פירשוה בירושל' והוא שלא יפליג דעתו לענייו' אחרות לא נצרכה אלא לכתחלה דלכתחלה שרי' כשהוא עסוק בעניינה ואפי' לר' מונא דלא חשיבא שהיה אבל בדיעב' אפי' הפליג ענייני' אחרים והלך ג"כ לשוק לעשו' צרכיו יצא דקי"ל שאפי' שהה כדי לגמור את כלן יצא וכדאמרינן שמע ט' תקיעות בט' שעות ביום יצא וכדבעינן למימר קמן:
Ritva on Megillah 18b · Sefaria
Meiri
אע"פ שביארנו במשנה שהקוראה על פה לא יצא אם השמיט בה הסופר אותיות או פסוקי' מכאן ומכאן וקראן הקורא כמתורגמן שדרכו להוסיף דברים כדי לברר טעם הפסוק יצא ודוקא במקצתה אבל בכולה או ברובה לא יצא וכן אם היו בה אותיות מטושטשות או מקורעות ואין רישומן ניכר וקראה על פה בכולה או ברובה לא יצא במיעוטה יצא ויש מי שאומר שלא הותר אף במקצתה כשחסר משם ענין שלם על הסדר שהרי אמרו צריך שתהא כתובה כלה אלא זו שבכאן שחסר פסוק מכאן ופסוק מכאן כמו שכתבנו ומה שאמרו צריך שתהא כתובה כולה למעט אם חסרה פרשה או ענין שלם ואע"פ שהוא מועט ואע"פ שבס"ת פוסלין אותה לדעת רוב מפרשין בחסרון אות אחת או ביתרון אות אחת כמו שיתבאר למטה הקלו במגלה אע"פ שנקראת ספר מפני שנקראת אגרת ג"כ והוא שאמרו בתלמוד המערב אין מדקדקין בטעיותיה:
תרגום שבמגלה שכתבו מקרא כגון פתגם המלך שכתבו דבר המלך וכן יתנו יקר שכתבו יתנו כבוד התבאר בפרק ראשון שנפסלה המגלה ויש שואלין והלא אף בהשמיט מקצתה אנו מכשירין אותה בכאן ומשיבין שזו נעשית מזוייפת מתוכה וכן נראה לי מפני שהשנוי מוכיח שהוא שינוי נעשה בכוונה ודרך מחשבת תקון ומ"מ יש פוסקין שאם קראם הקורא תרגום אע"פ שנכתבו בלשון מקרא יצא כדין השמיט והדבר רופף בידינו:
אע"פ שהקלנו בדברים אלו בקריאה שבעל פה לא הקלנו בכיוצא בו בקריאה של מפרע ואם השמיט בה הקורא פסוק אחד דרך מקרה לא יאמר אגמור את כולה ואחזור ואקרא את הפסוק אלא שתכף שזכר שכחתו יחזור לאותו פסוק שדלג ויחזור ממנו ואילך על הסדר והוא אמרם ז"ל קראה סירוסין לא יצא ואין צריך לומר במי שנכנס לבית הכנסת ומצא הצבור שקראו מקצתה שלא יאמר אקרא עמהם עד סופה ואחזור ואקרא מקצתה הראשון אלא קוראה מתחלתה ועד סופה כסדר:
המשנה השנית קראה סירוגין וכו' כוונת המשנה לבאר מה שהתחיל לבאר בשלפניה בענין תכונת הקריאה ואמר קראה סירוגין ופי' בגמ' פיסקי פיסקי כלומר שקורא מעט ושוהה מעט וחוזר וקורא וחוזר ושוהה יצא ופסקנו בגמ' אפילו שהה בשהייה אחת כדי לגמור את כולה מתחלתה ועד סופה וכן הלכה וכן אם קראה מתנמנם והוא מי ששינה מקיפתו עד שאינו יודע להשיב על מה שהוא נשאל אא"כ יזכירו לו הענין יצא וכן הדין בשומע מפי מתנמנם:
היה כותבה וקורא באותו הספר שמעתיק ממנו פסוק וכותב ואח"כ קורא בו פסוק אחר וכותב וכן בכולם או שהיה מגיהה וקוראה כדי להגיה או שהיה דורשה ר"ל שקורא פסוק ודורשו ואח"כ קורא פסוק אחר ודורשו אם כיון לבו פירוש לקריאה שאם לא כן אין הקריאה לכתיבה או להגיה נקראת קריאה ולא יצא אבל אם מוסיף על אלו כוונה כמו שמכוין לקרות לידיעת הדברים אע"פ שכונתו לאחד מדברים אלו כענין שפיל ואזיל בר אווזא ועינהא מטייפי יצא אע"פ שלא כיון לבו לצאת ידי חובת הקריאה שהרי כלל ידוע מצות אין צריכות כונה לצאת ויש מי שפירש שהמצוות צריכות כוונה ופי' אם כיוון לבו לצאת ומגדולי המחברים כתבו כן וכבר כתבנו מזה בענין קריאת שמע בפרק היה קורא ובמסכתא ר"ה ל"ד א' נרחיב בה בע"ה:
זהו ביאור המשנה וקצת דברים נכנסו תחתיה בגמ' ואלו הן:
לא הוצרך לומר במשנה במי שקורא פסוק על פה ואח"כ כתבו וכן כלם שלא יצא שהרי על פה הוא וכן לא הוצרך ללמוד במי שכותב פסוק תחלה ואח"כ קוראו שאע"פ שאין קריאה זו על פה הרי מ"מ אין כל המגלה כתובה לפניו וצריכה שתהא כתובה כולה לפניו ואפי' כיון לבו באלו לא יצא א"כ אין היה כותבה שבמשנתנו מתבאר אלא במי שהיתה מגלה שלימה לפניו וקורא בה פסוק וכותבו וכן עד כולה וכגון זה הדבר תלוי בכיון לבו על הדרכים שביארנו ואע"פ שהכתיבה מלאכה היא ומלאכה בפורים אסירא שמא הואיל ולצורך מצות מגלה הוא כותבה כגון שרוצה לשלחה לבני עיר אחרת מותר או שמא לבני כפרים שהקדימו נאמרה או שמא בדיעבד:
שומרת יבם שקדש אחיו את אחותה כגון ראובן שנשא לאה ומת בלא בנים ונפלה לאה לפני שמעון ולוי ובא לוי וקדש את רחל אחות היבמה אע"פ שמצוה בשמעון שהוא גדול ליבם את לאה אעפ"כ אומרים ללוי המתן לכנוס את ארוסתך עד שיעשה שמעון מעשה ר"ל שיכנוס או יפטור שכל זמן שלא עשה שמעון מעשה הרי לאה זקוקה לכל האחים והרי רחל אחות זקוקתו של לוי עד שיעשה שמעון מעשה ואין צריך לומר שכן בשמעון שהוא גדול שקדש את אחות זקוקתו שלו ושל לוי כמו שיתבאר במקומו:
5 more comments on this page.
Meiri on Megillah 18b · Sefaria
Penei Yehoshua
בתוספות בד"ה נקוט מיהא דר' ביבי בידך וכו' וכן הלכה דאין צריך לחזור לראש וכו' עס"ה. ומה שיש לדקדק בזה כתבתי בברכות בס"פ מי שמתו ובסוף מסכת ר"ה ע"ש:
בגמרא ת"ר השמיט בה הסופר אותיות או פסוקים וקרא הקורא כמתורגמן המתרגם יצא. והקשה הרשב"א ז"ל דהא אמרינן לקמן דצריך לקרות כולה ואפילו למ"ד מאיש יהודי צריכה שתהא כתובה כולה וא"כ כיון דהכא חסירה בה עד מקצתה הרי אינה כתובה כולה ואמאי יצא ותירץ דמה שהקילו בענין זה דנקראת ג"כ אגרת כדאמרינן לקמן לענין תפירת גידין וכיוצא בזה כתב הר"ן ז"ל בשם הרמב"ן ז"ל והקשו עליו ע"ש באריכות והוא ז"ל דאפשר דבס"ת כה"ג נמי הקורא בה יצא ע"ש ולע"ד לא הונח לי בכל זה דכה"ג לא הו"ל לסתום אלא לפרש טעמא דמילתא ומכ"ש במ"ש הרשב"א והרמב"ן ז"ל משום דנקרא' אגרת הו"ל להגמרא לאתויי האי טעמא כי היכי דמייתי לה לקמן לענין תפירת גידין בחוטי פשתן אע"כ דלא שייך האי טעמא דנקר' ספר ונקרא' אגרת אלא לענין הך מילתא דשייכא בגוף המגילה דבמאי דנקרא' ספר היה צריך לעשות בה כל הדברים הנעשין בספר ומש"ה נקראת ג"כ אגרת באותו ענין עצמו דלא בעינן בה כל דיני ספר ממש משא"כ הכא לענין לצאת בה ידי חובת קריאת המגילה שצריך לקרותה מתוך הכתב דוקא כדאמרינן לעיל א"כ מאי מהני בה ה"ט דנקראת אגרת סוף סוף קורא אותה בע"פ:
והנלע"ד בזה דבלא"ה יש לדקדק בסוגיא דלקמן עצמה דמסקינן דאף למ"ד שאין צריך לקרותה כולה אפ"ה בעינן שתהא כתובה כולה וע"כ היינו משום דכיון שניתנה מגילה זו ליכתב בין הכתובים מש"ה צריך ליכתוב כולה כמו שאר ספרי כתובים ולא נקראת ספר אלא בענין זה משא"כ לענין קריאת מגילה דאמרינן לעיל דהא דקראה ע"פ לא יצא היינו כדמסיק רבא דיליף זכירה זכירה כתיב הכא והימים האלה נזכרים וכתיב התם כתוב זאת זכרון בספר וא"כ שפיר אית לן למימר דהך ג"ש לא אתיא אלא לענין עיקר הזכירה דשייך בהך ג"ש היינו לענין זכירת עמלק שצריך להיות דוקא בפה מש"ה אפי' במקצתה סגי לקרותה מתוך הכתב דוקא דמסתמא יש במקצתה מענין זכירת עמלק משא"כ בשאר עניינים הנזכר במגילה דילפינן לקמן חיוב קריאתה מדכתיב לקיים את כל תוקף לכל חד כדאית ליה וא"כ לית לן למילף מהכא שיהא צריך לקרות כל אותן ענינים מתוך הכתב דוקא דהא בהאי קרא גופא כתיב לקיים את כל תוקף האגרת כן נראה לי נכון:
Penei Yehoshua on Megillah 18b · Sefaria
Gilyon HaShas
גמרא עד שיעשה אחיך הגדול במתניתין יבמות דף מא אינו ואולם במתניתין במשניות איתא כן ועיין בתוי"ט שם:
שם שהלך לעבר שנה עיין יבמות קטו ע"א תוד"ה אמר ר"ע:
שם שאני ר"מ עיין מ"ר בראשית ס"פ ל"ו שתירץ ששתי מגילות כתב גנז הראשונה וקיים השניה:
Gilyon HaShas on Megillah 18b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Megillah, daf 18, Amud Bet, about 547 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 131 words
Opens “סֵירוּסִין — לֹא יָצָא. רַבִּי מוּנָא אוֹמֵר…”
- Segment 226 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף: כְּדֵי לִגְמוֹר…”
- Segment 354 words
Opens “אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בַּר…”
- Segment 432 words
Opens “אָמַר רַב יוֹסֵף: נְקוֹט דְּרַב בִּיבִי בִּידָךְ,…”
- Segment 57 words
Opens “אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָה.…”
- Segment 614 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: הִשְׁמִיט בָּהּ סוֹפֵר אוֹתִיּוֹת אוֹ…”
- Segment 722 words
Opens “מֵיתִיבִי: הָיוּ בָּהּ אוֹתִיּוֹת מְטוּשְׁטָשׁוֹת אוֹ מְקוֹרָעוֹת,…”
- Segment 845 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: הִשְׁמִיט בָּהּ הַקּוֹרֵא פָּסוּק אֶחָד,…”
- Segment 926 words
Opens “מִתְנַמְנֵם יָצָא וְכוּ׳. הֵיכִי דָּמֵי מִתְנַמְנֵם? אָמַר…”
- Segment 1032 words
Opens “הָיָה כּוֹתְבָהּ דּוֹרְשָׁהּ וּמַגִּיהָהּ אִם כִּוֵּון לִבּוֹ…”
- Segment 1126 words
Opens “וּמִי יָצָא? וְהָאָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר רַב…”
- Segment 1237 words
Opens “אֶלָּא: דְּמַנְּחָה מְגִילָּה קַמֵּיהּ וְקָרֵי (לַהּ) מִינַּהּ…”
- Segment 1337 words
Opens “גּוּפָא, אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר…”
- Segment 1441 words
Opens “אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: שָׁאנֵי רַבִּי מֵאִיר דְּמִיקַּיַּים…”
- Segment 1550 words
Opens “רַב חִסְדָּא אַשְׁכְּחֵיהּ לְרַב חֲנַנְאֵל דַּהֲוָה כָּתֵב…”
- Segment 1630 words
Opens “אַבָּיֵי שְׁרָא לִדְבֵי בַּר חָבוּ לְמִיכְתַּב תְּפִלִּין…”
- Segment 1719 words
Opens “וְהִלְכְתָא: תְּפִלִּין אֵין צְרִיכִין שִׂרְטוּט, מְזוּזוֹת צְרִיכִין…”
- Segment 1818 words
Opens “הָיְתָה כְּתוּבָה בְּסַם כּוּ׳. סַם — סַמָּא.…”
Sages named on this page
- Rav Yosef · Third Generation Amoraim
Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.
Source: Megillah 18b · Segment 1 — “…חוֹזֵר לָרֹאשׁ. אָמַר רַב יוֹסֵף: הֲלָכָה כְּרַבִּי מוּנָא שֶׁאָמַר…”
- Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim
Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.
Source: Megillah 18b · Segment 3 — “…מַתְנוּ הָכִי: אָמַר רַב כָּהֲנָא אָמַר רַב: הֲלָכָה כְּרַבִּי…”
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Megillah 18b · Segment 5 — “אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָה.”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Megillah 18b · Segment 2 — “אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף: כְּדֵי לִגְמוֹר אֶת כּוּלָּהּ…”
Encyclopedia entries citing this page
- Rabbi Meir Baal HaNess [Rabbi Meir] · Fourth Generation of Tannaim
Rabbi Meir, a prominent Tanna and one of Rabbi Akiva's five main disciples, was renowned for his profound scholarship and sharp intellect,…
Cited source: Megillah 18b
All 9 sources this entry cites
Original text
סֵירוּסִין — לֹא יָצָא. רַבִּי מוּנָא אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה: אַף בְּסֵירוּגִין, אִם שָׁהָה כְּדֵי לִגְמוֹר אֶת כּוּלָּהּ — חוֹזֵר לָרֹאשׁ. אָמַר רַב יוֹסֵף: הֲלָכָה כְּרַבִּי מוּנָא שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה.
But if he reads it out of order, i.e., if he changes the order of the words or verses of the Megilla, he has not fulfilled his obligation. Rabbi Mona said in the name of Rabbi Yehuda: Even when he reads it at intervals, if he pauses and interrupts his reading long enough for one to finish reading the whole Megilla during that time, he must go back to the beginning and start again. Rav Yosef said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Mona, who stated his opinion in the name of Rabbi Yehuda.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף: כְּדֵי לִגְמוֹר אֶת כּוּלָּהּ — מֵהֵיכָא דְּקָאֵי לְסֵיפָא, אוֹ דִלְמָא: מֵרֵישָׁא לְסֵיפָא? אֲמַר לֵיהּ: מֵרֵישָׁא לְסֵיפָא, דְּאִם כֵּן, נָתַתָּ דְּבָרֶיךָ לְשִׁיעוּרִין.
Abaye said to Rav Yosef: When Rabbi Mona said: Long enough for one to finish reading the whole Megilla, did he mean from the verse where he is now until the end? Or perhaps he meant long enough to read the entire Megilla from the beginning until the end. He said to him: Rabbi Mona meant from the beginning until the end, as if it were so that he meant from where he paused until the end of the Megilla, you would be subjecting your statement to the varying circumstances of each case. There would be no standard principle to determine the length of a permitted pause; in each case, depending on where one stopped, it would take a different amount of time to finish the Megilla until the end. And the Sages did not institute measures that are not standardized.
אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר רַב: הֲלָכָה כְּרַבִּי מוּנָא. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מוּנָא. בְּסוּרָא מַתְנוּ הָכִי. בְּפוּמְבְּדִיתָא מַתְנוּ הָכִי: אָמַר רַב כָּהֲנָא אָמַר רַב: הֲלָכָה כְּרַבִּי מוּנָא. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מוּנָא. רַב בִּיבִי מַתְנִי אִיפְּכָא, רַב אָמַר: אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מוּנָא, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: הֲלָכָה כְּרַבִּי מוּנָא.
Rabbi Abba said that Rabbi Yirmeya bar Abba said: Rav said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Mona, but Shmuel said that the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Mona. The Gemara elaborates: This is how they taught the opinions of the Sages in Sura. However, in Pumbedita they taught it slightly differently, like this: Rav Kahana said that Rav said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Mona, but Shmuel said that the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Mona. Rav Beivai taught the opposite: Rav said that the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Mona, but Shmuel said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Mona.
אָמַר רַב יוֹסֵף: נְקוֹט דְּרַב בִּיבִי בִּידָךְ, דִּשְׁמוּאֵל הוּא דְּחָיֵישׁ לִיחִידָאָה. דִּתְנַן: שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁקִּידֵּשׁ אָחִיו אֶת אֲחוֹתָהּ, מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָה אָמְרוּ, אוֹמְרִים לוֹ: הַמְתֵּן עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה אָחִיךָ הַגָּדוֹל מַעֲשֶׂה.
Rav Yosef said: Grasp the version of Rav Beivai in your hand, i.e., accept it as the most authoritative one. It appears to be correct, as we know that Shmuel takes into consideration even an individual dissenting opinion when it is more stringent than the majority opinion. The Gemara proves its assertion about Shmuel: As we learned in a mishna ( Yevamot 41a) with regard to a different matter, the case of a widow whose husband died childless and who was waiting for one of his surviving brothers to perform the required levirate marriage with her or, alternatively, to release her with the ḥalitza ceremony: In a case where a woman was waiting for her brother-in-law and in the meantime one of her deceased husband’s brothers betrothed this woman’s sister, they said in the name of Rabbi Yehuda ben Beteira: We say to this brother: Wait before marrying your betrothed until your older brother acts, performing the levirate marriage or ḥalitza . The reason for this is that before levirate marriage or ḥalitza is performed, all the brothers are considered, by rabbinic decree, to have a quasi-marital connection with the widow. Consequently, just as one may not marry his wife’s sister, he may not marry the sister of a woman who is waiting for him to perform levirate marriage. The Sages, however, disagree with Rabbi Yehuda ben Beteira and maintain that only the oldest of the brothers is considered bound to the widow, as he is the primary candidate to perform these acts. Consequently, the widow has no connection at all with the other brothers.
אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָה.
And Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda ben Beteira. This demonstrates that Shmuel takes into consideration the opinion of a single Sage against the majority when that minority opinion is more stringent than the majority opinion.
תָּנוּ רַבָּנַן: הִשְׁמִיט בָּהּ סוֹפֵר אוֹתִיּוֹת אוֹ פְּסוּקִין וּקְרָאָן הַקּוֹרֵא כִּמְתוּרְגְּמָן הַמְתַרְגֵּם — יָצָא.
§ The Sages taught in a baraita : If the scribe who wrote the Megilla omitted letters or even complete verses when he wrote it, and the reader read these missing items as a translator would do when translating, i.e., he recited the missing parts by heart, he has fulfilled his obligation. Missing material in a Megilla and reading words or verses by heart do not invalidate the reading.
מֵיתִיבִי: הָיוּ בָּהּ אוֹתִיּוֹת מְטוּשְׁטָשׁוֹת אוֹ מְקוֹרָעוֹת, אִם רִשּׁוּמָן נִיכָּר — כְּשֵׁרָה, וְאִם לָאו — פְּסוּלָה! לָא קַשְׁיָא: הָא בְּכוּלַּהּ, הָא בְּמִקְצָתַהּ.
The Gemara raises an objection from another baraita : If a Megilla contains letters that are blurred or torn, the following distinction applies: If their imprint is still visible, the Megilla is fit for reading, but if not, it is unfit. This baraita indicates that even the omission of several letters invalidates the Megilla. The Gemara resolves the contradiction between the two baraitot : This is not difficult. This second baraita , which says that a Megilla with blurred or torn letters is unfit, is referring to a case where this is so throughout the whole of the Megilla; whereas this first baraita , which says that a Megilla is fit even if whole verses are missing, is referring to a case where the missing material is in only part of it.
תָּנוּ רַבָּנַן: הִשְׁמִיט בָּהּ הַקּוֹרֵא פָּסוּק אֶחָד, לֹא יֹאמַר: אֶקְרָא אֶת כּוּלָּהּ וְאַחַר כָּךְ אֶקְרָא אוֹתוֹ פָּסוּק, אֶלָּא קוֹרֵא מֵאוֹתוֹ פָּסוּק וְאֵילָךְ. נִכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּמָצָא צִבּוּר שֶׁקָּרְאוּ חֶצְיָהּ, לֹא יֹאמַר: אֶקְרָא חֶצְיָהּ עִם הַצִּבּוּר וְאַחַר כָּךְ אֶקְרָא חֶצְיָהּ, אֶלָּא קוֹרֵא אוֹתָהּ מִתְּחִילָּתָהּ וְעַד סוֹפָהּ.
The Sages taught in a baraita : If the reader of the Megilla omitted one verse, he may not say: I will continue to read the whole of the Megilla in order, and afterward I will go back and read that verse that I omitted. Rather, he must go back and read from that verse that he omitted and continue from there to the end of the Megilla. Similarly, if one enters a synagogue and encounters a congregation that has already read half of the Megilla, he may not say: I will read the second half of the Megilla with the congregation, and afterward I will go back and read the first half. Rather, he must go back and read it in its proper order from the beginning until the end.
מִתְנַמְנֵם יָצָא וְכוּ׳. הֵיכִי דָּמֵי מִתְנַמְנֵם? אָמַר רַב אָשֵׁי: נִים וְלָא נִים, תִּיר וְלָא תִּיר, דְּקָרוּ לֵיהּ וְעָנֵי וְלָא יָדַע לְאַהְדּוֹרֵי סְבָרָא, וְכִי מַדְכְּרוּ לֵיהּ מִידְּכַר.
§ It is taught in the mishna: If one read the Megilla while he is dozing off, he has fulfilled his obligation. The Gemara asks: What are the circumstances of the case of dozing off? Rav Ashi said: It is referring to a situation in which one is asleep yet not fully asleep, awake yet not fully awake. If someone calls him he answers. And he is in a mental state in which he does not know how to provide an answer that requires logical reasoning, but when people remind him about something that has happened, he remembers it.
הָיָה כּוֹתְבָהּ דּוֹרְשָׁהּ וּמַגִּיהָהּ אִם כִּוֵּון לִבּוֹ יָצָא וְכוּ׳. הֵיכִי דָמֵי? אִי דְּקָא מְסַדַּר פְּסוּקָא פְּסוּקָא וְכָתֵב לַהּ, כִּי כִּוֵּון לִבּוֹ מַאי הָוֵי? עַל פֶּה הוּא! אֶלָּא דְּכָתֵב פְּסוּקָא פְּסוּקָא וְקָרֵי לֵיהּ,
§ The mishna continues: If one was writing a Megilla, or expounding upon it, or correcting it, and he read all its words as he was doing so, if he had intent to fulfill his obligation with that reading he has fulfilled his obligation. The Gemara asks: What are the circumstances of this case? If he was articulating each verse of the Megilla and then writing it down, what of it that he intended to fulfill his obligation with that reading, since he recited those words by heart? Rather, it must be that he first wrote each verse in the Megilla and then read it out.
וּמִי יָצָא? וְהָאָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא אָמַר רַב: הֲלָכָה כְּדִבְרֵי הָאוֹמֵר כּוּלָּהּ. וַאֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר ״מֵאִישׁ יְהוּדִי״ — צְרִיכָה שֶׁתְּהֵא כְּתוּבָה כּוּלָּהּ!
The Gemara asks: But does one really fulfill his obligation in this way? Didn’t Rabbi Ḥelbo say that Rav Ḥama bar Gurya said that Rav said: The halakha is in accordance with the statement of the one who says that the Megilla must be read in its entirety in order to fulfill one’s obligation. And moreover, he said that even according to the one who said that one need not read the entire Megilla, but only from “There was a certain Jew” (Esther 2:5) and onward, the Megilla itself must nevertheless be written in its entirety. How, then, can it be suggested that one who is reading each verse as he writes it can fulfill his obligation by reading from a Megilla that is not yet written to the end?
אֶלָּא: דְּמַנְּחָה מְגִילָּה קַמֵּיהּ וְקָרֵי (לַהּ) מִינַּהּ פְּסוּקָא פְּסוּקָא וְכָתַב לָהּ. לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַבָּה בַּר בַּר חָנָה, דְּאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אָסוּר לִכְתּוֹב אוֹת אַחַת שֶׁלֹּא מִן הַכְּתָב. דִּלְמָא דְּאִתְרְמִי לֵיהּ אִתְרְמוֹיֵי.
The Gemara answers: Rather, this is a case in which a complete Megilla is lying before him and he is copying from it, and he was reading from that complete Megilla verse by verse and then writing each verse in his new copy. The Gemara proposes: Let us say that this supports the opinion of Rabba bar bar Ḥana, as Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: It is prohibited to write even a single letter of the Bible when not copying from a written text. Since it was necessary to explain the mishna as addressing a case in which one was copying a Megilla out of a written text lying before him, this supports Rabbi Yoḥanan’s ruling. The Gemara rejects this: This is not a proof, as perhaps the mishna is merely dealing with a case where this is what happened to be what occurred, that one happened to be copying the text from an existing Megilla, but it is not a requirement to do this.
גּוּפָא, אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אָסוּר לִכְתּוֹב אוֹת אַחַת שֶׁלֹּא מִן הַכְּתָב. מֵיתִיבִי, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי מֵאִיר שֶׁהָלַךְ לְעַבֵּר שָׁנָה בְּעַסְיָא, וְלֹא הָיָה שָׁם מְגִילָּה וּכְתָבָהּ מִלִּבּוֹ — וּקְרָאָהּ!
The Gemara examines Rabba bar bar Ḥana’s statement. With regard to the matter itself, Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: It is prohibited to write even a single letter of the Bible when not copying from a written text. The Gemara raises an objection from a baraita : Rabbi Shimon ben Elazar said: One Adar there was an incident involving Rabbi Meir, who went to intercalate the year in Asia Minor, as, owing to persecutory decrees, he could not do this in Eretz Yisrael. And there was no Megilla there when Purim arrived, so he wrote a Megilla by heart and read from it.
אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: שָׁאנֵי רַבִּי מֵאִיר דְּמִיקַּיַּים בֵּיהּ ״וְעַפְעַפֶּיךָ יַיְשִׁירוּ נֶגְדְּךָ״. אֲמַר לֵיהּ רָמֵי בַּר חָמָא לְרַבִּי יִרְמְיָה מִדִּפְתִּי: מַאי ״וְעַפְעַפֶּיךָ יַיְשִׁירוּ נֶגְדְּךָ״? אָמַר לוֹ: אֵלּוּ דִּבְרֵי תוֹרָה, דִּכְתִיב בְּהוּ: ״הֲתָעִיף עֵינֶיךָ בּוֹ וְאֵינֶנּוּ״, וַאֲפִילּוּ הָכִי מְיוּשָּׁרִין הֵן אֵצֶל רַבִּי מֵאִיר.
Rabbi Abbahu said: Rabbi Meir is different, as in him is fulfilled the verse: “And let your eyelids look straight before you” (Proverbs 4:25), and with regard to this verse, Rami bar Ḥama said to Rabbi Yirmeya of Difti: What is the meaning of the phrase “and let your eyelids [ afapekha ],” from the root a-p-p , “look straight [ yaishiru ] before you”? He said to him: This is referring to the words of the Torah, which are difficult to remember exactly, and with regard to which it is written: “Will you glance upon it fleetingly [ hata’if ], from the root a-p-p , with your eyes? It is already gone” (Proverbs 23:5), but nevertheless they remain exact [ meyusharin ] in the memory of Rabbi Meir, since he knows them all by heart.
רַב חִסְדָּא אַשְׁכְּחֵיהּ לְרַב חֲנַנְאֵל דַּהֲוָה כָּתֵב סְפָרִים שֶׁלֹּא מִן הַכְּתָב, אֲמַר לֵיהּ: רְאוּיָה כׇּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ לִיכָּתֵב עַל פִּיךְ, אֶלָּא כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים: אָסוּר לִכְתּוֹב אוֹת אַחַת שֶׁלֹּא מִן הַכְּתָב. מִדְּקָאָמַר: כׇּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ רְאוּיָה שֶׁתִּיכָּתֵב עַל פִּיךְ, מִכְּלָל דִּמְיוּשָּׁרִין הֵן אֶצְלוֹ, וְהָא רַבִּי מֵאִיר כָּתַב? שְׁעַת הַדְּחָק שָׁאנֵי.
It was related that Rav Ḥisda once found Rav Ḥananel writing Torah scrolls, but he was not copying them from a written text, as he knew it all by heart. He said to him: It is fitting for the entire Torah to be written by your mouth, i.e., relying on your memory, but this is what the Sages said: It is prohibited to write even a single letter of the Bible when not copying from a written text. The Gemara asks: Since Rav Ḥisda said to him: The entire Torah is fitting to be written by your mouth, it may be concluded by inference that the words of the Torah were exact in his memory, i.e., that Rav Ḥananel enjoyed total mastery of the text. But didn’t we say that Rabbi Meir wrote a Megilla without copying from a text due to similar proficiency? The Gemara answers: A time of exigent circumstances is different; since there was no other option available, he was permitted to rely on his expertise, but otherwise this must not be done.
אַבָּיֵי שְׁרָא לִדְבֵי בַּר חָבוּ לְמִיכְתַּב תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת שֶׁלֹּא מִן הַכְּתָב. כְּמַאן? כִּי הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא: רַבִּי יִרְמְיָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבֵּינוּ: תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת נִכְתָּבוֹת שֶׁלֹּא מִן הַכְּתָב, וְאֵין צְרִיכוֹת שִׂרְטוּט.
It was further related that Abaye permitted the scribes of the house of ben Ḥavu to write phylacteries and mezuzot when they were not copying from a pre-existing text. The Gemara asks: In accordance with whose opinion did he issue this allowance? The Gemara explains: In accordance with the opinion of the following tanna , as it is taught in a baraita : Rabbi Yirmeya said in the name of our master, Rabbi Yehuda HaNasi: Phylacteries and mezuzot may be written when they are not copied from a written text, and they do not require scoring, i.e., the parchment is not required to have lines etched in it.
וְהִלְכְתָא: תְּפִלִּין אֵין צְרִיכִין שִׂרְטוּט, מְזוּזוֹת צְרִיכִין שִׂרְטוּט. אִידֵּי וְאִידֵּי נִכְתָּבוֹת שֶׁלֹּא מִן הַכְּתָב. מַאי טַעְמָא — מִיגְרָס גְּרִיסִין.
The Gemara concludes: And the halakha is as follows: Phylacteries do not require scoring, whereas mezuzot require scoring. And unlike biblical books, both these and those, phylacteries and mezuzot , may be written when the scribe is not copying from a written text. What is the reason for this exception? These short texts are well known to all scribes, and therefore it is permitted to write them by heart.
הָיְתָה כְּתוּבָה בְּסַם כּוּ׳. סַם — סַמָּא. סִקְרָא, אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: סְקַרְתָּא שְׁמַהּ. קוֹמוֹס — קוֹמָא.
§ The mishna teaches: If one reads from a Megilla that was written with sam or with sikra or with komos or with kankantom , he has not fulfilled his obligation. The Gemara identifies these writing materials: Sam is what is called in Aramaic samma . With regard to sikra , Rabba bar bar Ḥana said: Its name in Aramaic is sikreta , a type of red paint. Komos is what is called koma , a tree resin.