Talmud Builders

    Commentary page

    Megillah 16b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Megillah 16b

    Megillah 16b. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 583 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    He should stumble is the version we teach (follow) And we do not teach the version - "His seed."

    How many necks did Binyamin have We do not follow [teach] this version. For this is the way of Scripture, to write, "necks," in the plural form, [as in] (Genesis 27:17), "upon the flat of his necks." [So here too] - "he cried upon his necks."

    He sent him wine Since the elderly find it pleasing, this is the best thing of all for him.

    Taala A fox.

    In its hour If you see that it is a successful time for it.

    A fox You called Yosef [that] before his brothers? What is his inferiority to his brothers?

    "Light" this is Torah: As Haman decreed against them, that they not occupy themselves with Torah [study].

    This is the Festivals They observed festivals about them.

    15 more comments on this page.

    Rashi on Megillah 16b · Sefaria · CC0

    Tosafot

    Must say them in one breath It appears that this is only from the outset ( lekhatchilah ). But after the fact ( bediavad, if one did not say them in one breath), he has fulfilled [his obligation].

    It should have said, "She said" As it is implied that this is what it said: But when she came before the king, she said to him [that] besides the document that was with him to make and to send to all of the provinces, she also said to him, "Reverse [Haman's] evil plot." [However] since it is written, "When she came, he said," it implies that we should say what she said.

    Tosafot on Megillah 16b · Sefaria · CC0

    Rabbeinu Chananel

    וילכו גם אחיו וגו' היינו דאמרי אינשי תעלא בזמנא סגיד ליה אלו כולן פשוטות הן:

    עשרת בני המן צריך למימרינהו בנשימה אחת הקורא את המגילה מ"ט כולהו כי הדדי נפקי נשמתייהו. ו' דויזתא צריך למימתחיה דכולהו בחד זקיפא איזדקיפו:

    כל השירות נכתבות אריח על גבי לבינה ולבינה ע"ג אריח אבל עשרת בני המן ומלכי כנען נכתבין אריח ע"ג אריח ולבנה ע"ג לבנה.

    מ"ט אמר ר' אבהו כדי שלא תהא תקומה במפלתן של רשעים:

    דברי הצומות וזעקתם ומאמר אסתר קיים דברי הפורים.

    אמר רב יוסף גדול ת"ת יותר מהצלת נפשות ממרדכי דמעיקרא קא חשיב ליה בתר ארבעה ובסוף חשיב ליה בתר חמשה שנאמר אשר באו עם זרובבל ישוע נחמיה וגו'. ובסוף כתיב הבאים עם זרובבל ישוע נחמיה עזריה רעמיה נחמני מרדכי בלשן. למה נקרא שמו בלשן שיודע ע' לשונות. רצוי לרוב אחיו מלמד שפירשו ממנו מקצת סנהדרין:

    דברי שלום ואמת מלמד שצריכה שרטוט כאמיתה של תורה.

    אמר משמיה דרב גדול ת"ת מבנין בהמ"ק שכ"ז שהי' ברוך בן נריה קיים לא הניחו עזרא ועלה. ועוד אמר משמו גדול ת"ת מכבוד אב ואם. שכל השנים שהיה יעקב בבית עבר ולמד תורה לא נענש עליהן.

    Rabbeinu Chananel on Megillah 16b · Sefaria

    Ritva

    וק"יל די' בני המן ועשרת צריך למימרינהו בנשימ' א' דבהדי הדדי נפיק נשמתיהו והא דאמר ר' אלעזר ו"ו דויזתא צריך לממתיחי' בזקיפא יש שפירשו שעושין אותה ארוכה וזו טעות שהרי אינה כתובה במנין אותיות ארוכות ועו' לא א"ש לישנא דלימתחיה ומורי נ"ר אומ' לפשוט ראשו הכפוף כלפי מעלה שיהא בזקיפה וזהו לשון מתיחה בכל מקום פשוט הדבר הכפוף או הכפול וכן עיקר ואיפשר שאין זה אלא בכתיבה אשורית:

    דרש ר' שילא כל השירות כלן אריח וכו' פרש"י ז"ל אריח הוא הכתב ולבנה היא החלק שהוא כותב מן הכתב כפלים והאריח חצי לבנה היא ודקאמר חוץ משירה זו לאו דוקא אלא ה"ה לכל שאינה דרך הלל אלא שמזכיר מפלתן של רשעים כגון שירת מלכי כנען שבספר יהושע וכן שירת האזינו שמדברת ג"כ במפלתן של רשעים ובכל השירו' כלן אע"פ שעושה אותם אריח ע"ג לבנה ולבנה ע"ג אריח צריך שיהו ראשי השורות סתומים מכאן ומכאן ושלא יהו פרוצים כמו שכותבין קצת ספרים וכן קבלנו מן הגאונים ז"ל:

    הא דאמרינן צריכה שרטוט כאמיתה של תורה פירש"י ז"ל כס"ת עצמו וכן עיקר אבל ר"ת פיר' במזוזה שכתוב בה אמיתה של תורה אבל ס"ת אינו צריך שרטוט אלא בתחילת הדף ומצדדיו והיינו דלא מייתי לה הכא מדנקראת ספר אלא מדכתיב בה אמת וליתא דהא דאמרינן במכילתין בירושלמי גבי ס"ת הלכה למשה מסיני שיהו כותבין בעורות בדיו ומסורגלי ובב"ר זה ספר תולדות אדם אף סרגל הספר אדם הא' למדו דלשון סרגל היינו שרטוט כל שטה ושטה כדאמרינן בספר ויקרא רבא קווצותיו תלתלים זה הסרגול שחורות כעורב אלו השיטות תדע דגבי הא דאמרי' במגלה צריכין שרטוט משום דכתיב בה אמת אמרינן בירושלמי כתיב הכא דברי שלום ואמת וכתיב התם אמת קנה וההוא בכל ס"ת מיירי ומ"ה נקט הכא כאמיתה של תורה כאלו אמר בתורה שהיא אמת והא נפקא מדנקרא' ספר משום דהא נמי נקראת אגרת ולפי' הוצרך אמת לדונה בזה כספר ממש ולא כאגרת כלל וכבר כתבתי יותר מזה בפ"ק דגטין:

    גרסת הספרים א"ל יאמר בפה מה שכתוב בספר אפשר שבקשה ממנו שיתנו להם רשות לקבוע זכירה זו לדורות ולא תחשב לו גנאי או שבקשה ממנו שיכריזו הכרוזים הן כמנהג לפי שיתיסרו השומעים ולא יוסיפו כדבר הזה. אבל רש"י ז"ל ל"ג אמרה לו וה"ג אמר רב נחמן אמר בפה מה שכתוב בספר ואדלעיל קאי וקבל היהודים וכו' כי המן בן המדתא האגגי כלומר שכל ענין מחשב' המן עם שנתגלגל ע"י אסתר בבאה לפני המלך יאמר בכל שנה ושנה בפה והספר כתוב לפניו ולשון דחוק הוא גם אין סוף הפסוק בקשר הזה:

    Ritva on Megillah 16b · Sefaria

    Meiri

    לעולם אל ישנה אדם [בנו] בין הבנים שבשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף על שאר בניו קנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו מצרימה:

    עשרת בני המן ועשרת צריך לומר את כלן בנשימה אחת מפני שכלן יצאה נשמתן בבת אחת לא עשה כן לא הפסיד וא"ו של ויזתא צריך לעשותה ארוכה בכתיבתה להורות שכולם נתלו בבת אחת ובחבל אחד וי"מ שצריך להאריך בקריאתה:

    כל השירות כלן נעשות לבינה על גבי אריח ואריח על גבי לבינה ופירוש הענין הוא שהאריח והלבינה שוין באורך אבל אינן שוין ברוחב שהאריח חצי לבינה כמו שהתבאר בבבא בתרא והוא קורא הכתב אריח והחלק שתחתיו שהוא רחב כפלים הוא קורא לבינה וכל השירות כתב על גבי חלק וחלק ע"ג כתב וזו אריח על גבי אריח ר"ל ואת ואת וכו' ולבינה על גבי לבינה והם שמות הבנים ר"ל פרשנדתא דלפון וכו' להורות שאין תקומה למפלתן שכל שהוא בדרך זה בנפילת התחתון נופלים כולן וי"מ שהאריח חצי לבינה באורך ואותו הכתב ארוך הסומך שני ראשיו על כתב קצר שתחתיו מזה ומזה הוא קורא לבינה ואותו כתב קצר הוא קורא אריח ואע"פ שאף שירת האזינו היא בדרך זו כשירת בני המן לא דברו כאן אלא בשירה הנעשית על נס:

    מגלה צריכה שרטוט כאמיתה של תורה ר"ל כגופה של תורה עצמה אע"פ שעיקרה דברי נשים וזהו שאמרו בתלמוד המערב משה ואלעזר נשיאים ועדה כלומר שאע"פ שעקר המגלה בא על ידי נשים הרי מצינו בתורה בבנות צלפחד שנתעסקו בדבריהם משה אלעזר ונשיאים ועדה:

    גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות ויותר מבנין בית המקדש ויותר מכבוד אב ואם יותר מהצלת נפשות ממרדכי שקודם שררתו נמנה אחר ארבעה כדכתיב אשר באו עם זרובבל ישוע נחמיה שריה רעליה מרדכי ולבסוף אחר שנטרד מן התורה לרוב שררתו אע"פ שהציל נפשות נמנה אחר חמשה דכתיב ישוע נחמיה עזריה רעליה נחמני מרדכי בלשן וזהו שאמרו לרוב אחיו ולא כל אחיו מלמד שפרשו ממנו מקצת סנהדרין מבנין בית המקדש שכך מסורת בידינו כל זמן שברוך בן נריה קיים לא הניחו עזרא ועלה מכבוד אב ואם שכך אמרו חז"ל כל אותן הימים שעמד יעקב בבית עבר ללמוד תורה לא נענש על שלא קיים מצות כבוד אב ואם ושאר הימים שעמד בבית לבן נענש עליהם ולא ראה פני יוסף בנו כנגד כל אותן הימים הא למדת אין לך דבר שעומד בפני תלמוד תורה ואמר נעים זמירות [ישראל] אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת יי': נשלם הפרק תהלה לאל:

    Meiri on Megillah 16b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' ששון זו מילה עיין שבת דף קל ע"א ברש"י ד"ה שש:

    רש"י ד"ה כאמיתה כס"ת עצמו. עי' מנחות דף לב ע"ב תד"ה הא מורידן:

    Gilyon HaShas on Megillah 16b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    כְּשֵׁם שֶׁאֵין בְּלִבִּי עַל בִּנְיָמִין אָחִי שֶׁלֹּא הָיָה בַּמְּכִירָתִי כָּךְ אֵין בְּלִבִּי עֲלֵיכֶם (בראשית מה, יב) 'כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם' כְּפִי כֵּן לִבִּי.. נראה לי שנרמזו הלב באותיות כִּי שעם הכולל האותיות עולה לֵב.

    (בראשית מה, יד) 'וּבִנְיָמִן בָּכָה עַל צַוָּארָיו' בָּכָה עַל מִשְׁכַּן שִׁילָה שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת בְּחֶלְקוֹ שֶׁל יוֹסֵף וְעָתִיד לֵחָרֵב. מקשים הוה ליה למימר עַל צַוָּארוֹ לשון יחיד? ויש לתרץ איידי דנקיט בבנימין צַוָּארָיו נקיט ביוסף צַוָּארָיו, כמו שאמרו בגמרא איידי דנקיט מצרי נקיט אדומי. ועוד נראה לי בס"ד דאיתא בזבחים (זבחים קיח.) דאכילת קדשים קלים בשילה היתה בכל הרואה, נמצא בשילה תרי מקומות קנו קדושה שהוא תוך המשכן וחוץ לו, ולכן נקיט צואריו תרי כנגד שני מקומות אלו. ובזה יובן (דברים לג, יג) 'וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת הֳ' אַרְצוֹ' שגם ארצו שילה נתברכה בקדושה. ומה שנקרא מקום המקדש צַוָּאר היינו בהפוך אתוון אוֹצֵר כי שם הוא אוצר השפע וכתיב נמי ביה (מלאכי ג, י) 'הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי'.

    מַאי (בראשית מה, כג) 'מִטּוּב מִצְרָיִם'? שִׁגֵּר לוֹ יַיִן יָשָׁן שֶׁדַּעַת זְקֵנִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ. הטעם דנוחה ביין ישן יותר, נראה לי בס"ד כי ביין יש טבע שלא נמצא בשאר משקין ומאכלים דבכלהו המיושן גרוע ורק ביין המיושן משובח יותר, והנה העולם מרגלא בפומייהו לומר על הזקן בשנים 'כיון שנזדקן נתטפש' אך באמת זה אינו אלא בזקני עם הארץ ולא בתלמידי חכמים! ועל כן הזקנים דעתן נוחה ביין ישן שהוא משובח אצל העולם יותר דאז אומרים גם אנחנו כל מה שמזקינים משובחים יותר. והרב פתח עינים ז"ל כתב הראשונים ז"ל רמזו 'יַיִן יָשָׁן' בגמטריא ת"ל [430] ורמז לאביו לקיים גזרת ת"ל שנה שֶׁדַּעַת זְקֵנִים אברהם ויצחק נוֹחָה הֵימֶנּוּ שרוצים בגזרתו יתברך, עד כאן דבריו עיין שם. ודברים אלו צריכין תבלין דלנחומי בעי ולמה שלח לצערו במספר הגלות ומה חידש לו בזה? ונראה לי בס"ד דרמז לו אלו שני הגלות של ת"ל שנה אינם מתחילים מעתה, אלא כבר התחילו מלידת יצחק ונעשו 'יַיִן יָשָׁן'! ועוד נראה לי בס"ד רמז לו יַיִן שהוא סוד הגבורות מתמתק בחמשה פעמים חֶסֶד שהוא מספר יָשָׁן [חֶסֶד 72×5= יָשָׁן 360] שֶׁדַּעַת זְקֵנִים שהם חו"ב [חכמה ובינה] שנקראים זקנים נוֹחָה הֵימֶנּוּ! ודוק.

    'תַּעֲלָא בְּעִדָּנֶיהָ סָגֵיד לֵיהּ' נראה לי בס"ד יוסף הצדיק ע"ה היה בחינת היסוד שנקרא 'חלד' שהוא לשון כיסוי כמו חלדה, והיסוד הוא כלי צנוע ומכוסה יותר מכל האיברים, ומטעם זה גם הבינה נקראת 'חלד' כי היא עלמא דאתכסייא. והנה קודם מטה יש אותיות חלד, ולכן באומרו על ראש המטה נרמז על יוסף הצדיק ע"ה, והמשילו לתעלא כי 'תעלא' [501] גימטריא 'ראש' [501] והיסוד נקרא ראש הגויה.

    וּמָה עֲשָׂרָה נֵרוֹת לֹא יָכְלוּ לְכַבּוֹת נֵר אֶחָד, נֵר אֶחָד הֵיאַךְ יָכוֹל לְכַבּוֹת עֲשָׂרָה נֵרוֹת. הא דקרא לכל השבטים בשם 'נֵרוֹת' נראה לי בס"ד שם שדי מילואו ת"ק [ש י " ן ד ל " ת י ו " ד =500], וידוע ששם שדי הוא ששה צרופים אם כן בששה צרופים יש ששה פעמים ת"ק [500×6=3000] שעולה י"ב פעמים נֵר [250×12=3000], ולכן השבטים כל אחד נקרא 'נֵר' כי הם נולדו מברכת מלוי שמות שדי. גם קראם בשם 'נֵרוֹת' לחזק לבם כי הם קרויים נֵר, והמכבה אותם יכבה נירו שהיא נשמתו הקרויה נֵר על דרך שאמרו רבותינו ז"ל אמר הקב"ה אם תשמור נרי אשמור נירך.

    (אסתר ח, טז) 'אוֹרָה' זוֹ תּוֹרָה נראה לי בס"ד 'אוֹרָה' רמז לתורה שבכתב ותורה שבעל פה כי ידוע דתורה שבכתב היא בסוד שם הוי"ה הרמוז באות א' שהוא צורתו וא"ו ושני יודי"ן שמספרם כ"ו, ולכן בעשרת הדברות שבהם כלולה כל תורה שבכתב פתח באות אלף ד' אָ נֹכִי' (שמות כ, ב), ותורה שבעל פה רמוזה באות וא"ו ד'א וֹ רָה' כי תורה שבעל פה היא ששה סדרים, ונשאר אותיות 'הַר' רמז כי שתי תורות קבלם משה רבינו ע"ה מהר סיני כמו שאמרו (משנה אבות א, א) 'משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי'. ובזה יובן מאמרם ז"ל (יומא עב:) כתיב 'זר' וקרינן 'זיר' זכה נעשית לו זיר לא זכה זרה ממנו, והיינו אם לא זכה יתחברו אותיות א"ו של 'א וֹ רָה' ויהיו אות ז' ואז תהיה אוֹרָה אותיות 'זרה' ולכן עכו"ם שלא קבלו התורה אסורים ללמוד תורה (חגיגה יג.) דעליהם נאמר (במדבר יח, ז) 'וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת' כי אצלם אין אורה אלא זרה, אבל לישראל היא אורה! וכיון שזכו לתורה שבכתב שיש בה חמשה ספרים זכו לשמחה זה יום טוב כי חֲמִשָּׁה בהפוך אתוון שִׁמְחָה. וכיון שזכו לתורה שבעל פה הרמוזה גם כן ב'אוֹרָה' זכו ל'שָׂשֹׂן' זוּ מִילָה שניתנה בשמיני כי בתורה שבעל פה יש שמונה דרגין שהם: כשר ופסול, אסור ומותר, חייב וזכאי, טמא וטהור, ובזה זכו למילה שהיא בשמונת ימים ובזכות חלק הנסתר של תורה שבעל פה שיש בה שמונה דרגין זכינו לתפילין שהוא שמונה פרשיות ביד ובראש שהם מכוסים בבתים.

    וי"ו ד'וַיְזָתָא' צריך למימתחה בזקיפא כמורדיא דלברות הכי איתא במציעא (בבא מציעא פז.) ופירש הערוך 'לברות' שם הנהר והוא אגם, כלומר צריכה ו' כמו המשוט של המלחים שמנהיגים בורגיות בנהר הנקרא לברות עד כאן לשונו. ואני אומר זה המשוט של הנהר הנזכר שהוא אגם שאינו שוה בקרקעיתו שיש מקום עמוק הרבה ויש שאינו עמוק הרבה ויש בזה כמה מדרגות ומאחר שהם רוצים לידע עומק כל מקום ומקום בפני עצמו, לכך עושין במשוט ההוא רשימות לסימן שרושמין לארכו כמה מיני מדרגות וכשיגיע המים עד רושם זה יודעין כך וכך עומקו וכשיגיע לרושם אחר ידעו כמה אורכו וכן עשו רשימות באותו עץ של חמשים לתלות עשרת בני המן עליו כדי שישתוו ביניהם חלק כחלק. והא דנפקי נשמתייהו בהדי הדדי בנס הוה, שרצה השם יתברך לדמותם לעשרה קליפין דנתלבשו בהם, כי אותם שהם ברוחניות נסתלק כוחם ברגע אחד בהדי הדדי.

    כָּל הַשִּׁירוֹת כֻּלָּן נִכְתָּבוֹת אֲרִיחַ עַל גַּבֵּי לְבֵנָה וּלְבֵנָה עַל גַּבֵּי אֲרִיחַ, חוּץ מִשִּׁירָהּ זוֹ וּמַלְכֵי כְּנַעַן (יְהוֹשֻׁעַ יב), שֶׁאָרִיחַ עַל גַּבֵּי אֲרִיחַ וּלְבֵנָה עַל גַּבֵּי לְבֵנָה. פירוש שירת הים ושירת דבורה. והקשה פתח עינים בשם רבינו ישעיה הגדול ז"ל, והא שירת דוד אריח על גבי אריח ולבנה על גבי לבנה? ותירץ דאין הכי נמי עושין כן שלא כדין יעוין שם, והוא דוחק גדול. ונראה לי בס"ד דשירת דוד המלך ע"ה היתה (שמואל ב' כב, א) 'בְּיוֹם הִצִּילוּ מִכַּף כָּל אֹיְבָיו וּמִכַּף שָׁאוּל' כמפורש שם, והנה אויביו שהם דואג ואחתופל לא היה להם תקומה שנטרדו מעולם הזה ומעולם הבא וגם שאול המלך ע"ה בענין מלכותו לא עלתה לו ארוכה שפסקה מזרעו לגמרי וניתנה לדוד המלך ע"ה ולכן נכתבה אריח על גבי אריח.

    2 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Megillah 16b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Megillah, daf 16, Amud Bet, about 583 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 153 words

      Opens “יִכָּשֵׁל בּוֹ? דְּאָמַר רָבָא בַּר מַחְסֵיָא אָמַר…”

    2. Segment 240 words

      Opens “״וַיִּפּוֹל עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן אָחִיו״. כַּמָּה צַוָּארִין…”

    3. Segment 332 words

      Opens “״וְהִנֵּה עֵינֵיכֶם רוֹאוֹת וְעֵינֵי אָחִי בִנְיָמִין״. אָמַר…”

    4. Segment 427 words

      Opens “״וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת עֲשָׂרָה חֲמוֹרִים נוֹשְׂאִים מִטּוּב…”

    5. Segment 520 words

      Opens “״וַיֵּלְכוּ גַּם אֶחָיו וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו״. אָמַר רַבִּי…”

    6. Segment 626 words

      Opens “תַּעֲלָא? מַאי בְּצִירוּתֵיהּ מֵאֲחווֹהַּ? אֶלָּא, אִי אִיתְּמַר…”

    7. Segment 735 words

      Opens “״וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם״. אָמַר רַבִּי…”

    8. Segment 842 words

      Opens “״לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן וִיקָר״. אָמַר…”

    9. Segment 926 words

      Opens “״וִיקָר״ — אֵלּוּ תְּפִלִּין, וְכֵן הוּא אוֹמֵר:…”

    10. Segment 1044 words

      Opens “״וְאֵת פַּרְשַׁנְדָּתָא וְגוֹ׳ עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן״. אָמַר…”

    11. Segment 1124 words

      Opens “אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, דָּרֵשׁ רַבִּי…”

    12. Segment 1220 words

      Opens “חוּץ מִשִּׁירָה זוֹ וּמַלְכֵי כְנַעַן, שֶׁאָרִיחַ עַל…”

    13. Segment 1317 words

      Opens “״וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה הָרְגוּ…”

    14. Segment 1421 words

      Opens “״וּבְבֹאָהּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אָמַר עִם הַסֵּפֶר״. ״אָמַר״…”

    15. Segment 1517 words

      Opens “״דִּבְרֵי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת״. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם, וְאָמְרִי…”

    16. Segment 1623 words

      Opens “״וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַּים״. ״מַאֲמַר אֶסְתֵּר״ — אִין,…”

    17. Segment 1721 words

      Opens “״כִּי מׇרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְגָדוֹל…”

    18. Segment 1842 words

      Opens “אָמַר רַב יוֹסֵף: גָּדוֹל תַּלְמוּד תּוֹרָה יוֹתֵר…”

    19. Segment 1925 words

      Opens “אָמַר רַב וְאִיתֵּימָא רַב שְׁמוּאֵל בַּר מָרְתָּא:…”

    20. Segment 2028 words

      Opens “אָמַר רַבָּה אָמַר רַב יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל…”

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Megillah 16b · Segment 18 — “אָמַר רַב יוֹסֵף: גָּדוֹל תַּלְמוּד תּוֹרָה יוֹתֵר מֵהַצָּלַת נְפָשׁוֹת,…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Megillah 16b · Segment 19 — “…רַב וְאִיתֵּימָא רַב שְׁמוּאֵל בַּר מָרְתָּא: גָּדוֹל תַּלְמוּד תּוֹרָה…

    Original text

    יִכָּשֵׁל בּוֹ? דְּאָמַר רָבָא בַּר מַחְסֵיָא אָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא, אָמַר רַב: בִּשְׁבִיל מִשְׁקַל שְׁנֵי סְלָעִים מֵילָת שֶׁהוֹסִיף יַעֲקֹב לְיוֹסֵף מִשְּׁאָר אֶחָיו נִתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר וְיָרְדוּ אֲבוֹתֵינוּ לְמִצְרַיִם. אָמַר רַבִּי בִּנְיָמִן בַּר יֶפֶת: רֶמֶז רָמַז לוֹ, שֶׁעָתִיד בֵּן לָצֵאת מִמֶּנּוּ, שֶׁיֵּצֵא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בַּחֲמִשָּׁה לְבוּשֵׁי מַלְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמׇרְדֳּכַי יָצָא בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וְגוֹ׳״.

    he himself should stumble by showing favoritism to Benjamin? As Rava bar Meḥaseyya said that Rav Ḥama bar Gurya said that Rav said: Due to the weight of two sela of fine wool that Jacob gave to Joseph, which he added to what he gave Joseph beyond what he gave the rest of his brothers, as he made him his special coat, the story progressed and our forefathers went down to Egypt. How then could Joseph have displayed similar favoritism toward Benjamin? Rabbi Binyamin bar Yefet said: He was not showing favoritism. Rather, he intimated to him that a descendant was destined to issue from him who would go out from the presence of the king wearing five royal garments, as it is stated: “And Mordecai went forth from the presence of the king in royal apparel of sky blue and white, and with a great crown of gold, and with a wrap of fine linen and purple” (Esther 8:15).

    ״וַיִּפּוֹל עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן אָחִיו״. כַּמָּה צַוָּארִין הֲווֹ לֵיהּ לְבִנְיָמִין? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: בָּכָה עַל שְׁנֵי מִקְדָּשִׁים שֶׁעֲתִידִין לִהְיוֹת בְּחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין וַעֲתִידִין לֵיחָרֵב. ״וּבִנְיָמִין בָּכָה עַל צַוָּארָיו״ — בָּכָה עַל מִשְׁכַּן שִׁילֹה, שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת בְּחֶלְקוֹ שֶׁל יוֹסֵף וְעָתִיד לֵיחָרֵב.

    The Gemara elaborates on certain elements in the story of Joseph and his brothers. The verse states with regard to Joseph: “And he fell on his brother Benjamin’s neck [ tzavarei ] and wept” (Genesis 45:14). The wording of the verse gives rise to a question, as the word tzavarei is plural, meaning necks: How many necks did Benjamin have, such that the verse should use the plural tzavarei rather than the singular tzavar ? Rabbi Elazar said: This intimates that Joseph cried over the two Temples that were destined to be in the tribal territory of Benjamin and were destined to be destroyed. The same verse continues: “And Benjamin wept on his neck” (Genesis 45:14); he cried over the tabernacle of Shiloh that was destined to be in the tribal territory of Joseph and was destined to be destroyed.

    ״וְהִנֵּה עֵינֵיכֶם רוֹאוֹת וְעֵינֵי אָחִי בִנְיָמִין״. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אָמַר לָהֶם: כְּשֵׁם שֶׁאֵין בְּלִבִּי עַל בִּנְיָמִין אָחִי, שֶׁלֹּא הָיָה בִּמְכִירָתִי, כָּךְ אֵין בְּלִבִּי עֲלֵיכֶם. ״כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם״. כְּפִי — כֵּן לִבִּי.

    The verse states: “And behold, your eyes see, and the eyes of my brother Benjamin” (Genesis 45:12). Rabbi Elazar said: Joseph said to his brothers as follows: Just as I certainly harbor no resentment in my heart toward my brother Benjamin, for he was not even present when I was sold, so too, I harbor no resentment toward you. The verse continues: “That it is my mouth [ ki fi ] that speaks to you” (Genesis 45:12), i.e., As my mouth [ kefi ] is, so is my heart.

    ״וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת עֲשָׂרָה חֲמוֹרִים נוֹשְׂאִים מִטּוּב מִצְרָיִם״. מַאי ״מִטּוּב מִצְרָיִם״? אָמַר רַבִּי בִּנְיָמִין בַּר יֶפֶת אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: שָׁלַח לוֹ יַיִן [יָשָׁן], שֶׁדַּעַת זְקֵנִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ.

    The verse states: “And to his father he sent after this manner ten donkeys laden with the good things of Egypt” (Genesis 45:23). The Gemara asks: What are “the good things of Egypt” that are mentioned but not specified here? Rabbi Binyamin bar Yefet said that Rabbi Elazar said: He sent him aged wine, which the elderly find pleasing.

    ״וַיֵּלְכוּ גַּם אֶחָיו וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו״. אָמַר רַבִּי בִּנְיָמִין בַּר יֶפֶת אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי: תַּעֲלָא בְּעִידָּנֵיהּ סְגֵיד לֵיהּ.

    Following Jacob’s death, it states concerning Joseph: “And his brothers even went and fell down before him” (Genesis 50:18). Rabbi Binyamin bar Yefet said that Rabbi Elazar said: This explains the folk saying that people say: When the fox is in its hour, bow down to it, i.e., if a fox is appointed king, one must bow down before and submit oneself to it.

    תַּעֲלָא? מַאי בְּצִירוּתֵיהּ מֵאֲחווֹהַּ? אֶלָּא, אִי אִיתְּמַר הָכִי אִיתְּמַר: ״וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה״, אָמַר רַבִּי בִּנְיָמִין בַּר יֶפֶת אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: תַּעֲלָא בְּעִידָּנֵיהּ סְגֵיד לֵיהּ.

    The Gemara expresses astonishment at the use of this parable: Are you calling Joseph a fox? What, was he inferior to his brothers such that in relation to them you call him a fox? Rather, if such a statement was stated, it was stated as follows, not in connection with this verse, but rather in connection with a different verse. The verse states: “And Israel bowed himself upon the head of the bed” (Genesis 47:31). With regard to this, Rabbi Binyamin bar Yefet said that Rabbi Elazar said: When the fox is in its hour, bow down to it, as Jacob had to bow down before his son Joseph, who had reached greatness.

    ״וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם״. אָמַר רַבִּי בִּנְיָמִין בַּר יֶפֶת אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מְלַמֵּד שֶׁאָמַר לָהֶם דְּבָרִים שֶׁמִּתְקַבְּלִין עַל הַלֵּב: וּמָה עֲשָׂרָה נֵרוֹת לֹא יָכְלוּ לְכַבּוֹת נֵר אֶחָד, נֵר אֶחָד הֵיאַךְ יָכוֹל לְכַבּוֹת עֲשָׂרָה נֵרוֹת?

    It says with regard to Joseph’s remarks to his brothers: “And he comforted them and spoke to their hearts” (Genesis 50:21). Rabbi Binyamin bar Yefet said that Rabbi Elazar said: This teaches that he spoke to them words that are acceptable to the heart, and alleviated their fears. This is what he said: If ten lights could not put out one light, as all of you were unable to do me harm, how can one light put out ten lights?

    ״לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן וִיקָר״. אָמַר רַב יְהוּדָה: ״אוֹרָה״ — זוֹ תּוֹרָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר״. ״שִׂמְחָה״ — זֶה יוֹם טוֹב, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ״. ״שָׂשׂוֹן״ — זוֹ מִילָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ״.

    § The Gemara returns to its explanation of the Megilla. The verse states: “The Jews had light and gladness, and joy and honor” (Esther 8:16). Rav Yehuda said: “Light”; this is referring to the Torah that they once again studied. And similarly it says: “For the mitzva is a lamp and the Torah is light” (Proverbs 6:23). “Gladness” [ simḥa ]; this is referring to the Festivals that they once again observed. And similarly it says: “And you shall be glad [ vesamakhta ] on your Festival” (Deuteronomy 16:14). “Joy” [ sasson ]; this is referring to circumcision, as they once again circumcised their sons. And similarly it says: “I rejoice [ sas ] at Your word” (Psalms 119:162), which the Sages understood as referring to David’s rejoicing over the mitzva of circumcision.

    ״וִיקָר״ — אֵלּוּ תְּפִלִּין, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״וְרָאוּ כׇּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה׳ נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ״, וְתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ.

    “Honor”; this is referring to phylacteries, which they once again donned. And similarly it says: “And all peoples of the earth will see that you are called by the name of the Lord; and they will be afraid of you” (Deuteronomy 28:10). And it was taught in a baraita : Rabbi Eliezer the Great said: This is referring to the phylacteries worn on the head. Haman had banned the fulfillment of all the mitzvot mentioned, but upon Haman’s demise the Jews returned to their observance.

    ״וְאֵת פַּרְשַׁנְדָּתָא וְגוֹ׳ עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן״. אָמַר רַב אַדָּא דְּמִן יָפוֹ: ״עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן״ וַ״עֲשֶׂרֶת״ צָרִיךְ לְמֵמְרִינְהוּ בִּנְשִׁימָה אַחַת, מַאי טַעְמָא — כּוּלְּהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי נְפַקוּ נִשְׁמְתַיְיהוּ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וָיו דְּ״וַיְזָתָא״ צָרִיךְ לְמִימְתְּחַהּ בִּזְקִיפָא כְּמוּרְדְּיָא דְלִבְרוּת. מַאי טַעְמָא — כּוּלְּהוּ בְּחַד זְקִיפָא אִזְדְּקִיפוּ.

    The verse states: “And in Shushan the capital the Jews slew and destroyed five hundred men. And Parshandatha… and Vaizatha, the ten sons of Haman” (Esther 9:6–10). Rav Adda from Jaffa said: When reading the Megilla, the names of the ten sons of Haman and the word “ten” must be said in one breath. What is the reason for this? It is that their souls all departed together. Rabbi Yoḥanan said: The letter vav in the name “Vaizatha” is a lengthened vav and must be elongated as a pole, like a steering oar of a ship [ liberot ]. What is the reason for this? To indicate that they were all hanged on one pole.

    אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, דָּרֵשׁ רַבִּי שֵׁילָא אִישׁ כְּפַר תְּמַרְתָּא: כׇּל הַשִּׁירוֹת כּוּלָּן נִכְתָּבוֹת אָרִיחַ עַל גַּבֵּי לְבֵינָה וּלְבֵינָה עַל גַּבֵּי אָרִיחַ —

    Rabbi Ḥanina bar Pappa said that Rabbi Sheila, a man of the village of Timarta, interpreted a verse homiletically: All of the songs in the Bible are written in the form of a half brick arranged upon a whole brick and a whole brick arranged upon a half brick, i.e., each line of the song is divided into a stitch of text, referred to as a half brick, which is separated by a blank space, referred to as a whole brick, from the concluding stitch of that line of text.

    חוּץ מִשִּׁירָה זוֹ וּמַלְכֵי כְנַעַן, שֶׁאָרִיחַ עַל גַּבֵּי אָרִיחַ וּלְבֵינָה עַל גַּבֵּי לְבֵינָה. מַאי טַעְמָא — שֶׁלֹּא תְּהֵא תְּקוּמָה לְמַפַּלְתָּן.

    The next line of the song inverts the sequence. This is the principle for all songs in the Bible except for this song, referring to the list of Haman’s sons, and the song listing the kings of Canaan who were defeated by Joshua. These two songs are written in the form of a half brick arranged upon a half brick and a whole brick arranged upon a whole brick, i.e., one stitch of text over another, and one blank space over another. What is the reason that these two songs are written in this anomalous fashion? So that they should never rise from their downfall. Just as a wall that is built in this manner will not stand, so too, these individuals should have no resurgence.

    ״וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה הָרְגוּ הַיְּהוּדִים״. אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: מְלַמֵּד שֶׁבָּא מַלְאָךְ וּסְטָרוֹ עַל פִּיו.

    The verse states: “And the king said to Esther the queen: The Jews have slain and destroyed five hundred men in Shushan the capital, and also the ten sons of Haman; what have they done in the rest of the king’s provinces? Now what is your petition and it shall be granted to you; and what more do you request, and it shall be done” (Esther 9:12). Rabbi Abbahu said: This teaches that an angel came and slapped him on his mouth, so that he was unable to finish what he was saying; he started with a complaint about what the Jews were doing, but ended on an entirely different note.

    ״וּבְבֹאָהּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אָמַר עִם הַסֵּפֶר״. ״אָמַר״ — ״אָמְרָה״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, אָמְרָה לוֹ: יֵאָמֵר בַּפֶּה מַה שֶּׁכָּתוּב בַּסֵּפֶר.

    The verse states: “But when she came before the king, he said with a letter” (Esther 9:25). Why does it say: “He said”? It should have said: “She said,” as it was Esther who changed the decree. Rabbi Yoḥanan said: She said to Ahasuerus: Let it be said by word of mouth, indicating that that which is written in the letter should also be ordered verbally.

    ״דִּבְרֵי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת״. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַבִּי אַסִּי: מְלַמֵּד שֶׁצְּרִיכָה שִׂרְטוּט כַּאֲמִיתָּה שֶׁל תּוֹרָה.

    With regard to what is stated: “Words of peace and truth” (Esther 9:30), Rabbi Tanḥum said, and some say that Rabbi Asi said: This teaches that a Megilla scroll requires scoring, i.e., that the lines for the text must be scored onto the parchment, as the Torah itself, i.e., as is done in a Torah scroll.

    ״וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַּים״. ״מַאֲמַר אֶסְתֵּר״ — אִין, ״דִּבְרֵי הַצּוֹמוֹת״ — לָא?! אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: ״דִּבְרֵי הַצּוֹמוֹת... וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַּים (אֵת יְמֵי) הַפּוּרִים הָאֵלֶּה״.

    The verses say: “The matters of the fasts and their cry. And the decree of Esther confirmed these matters of Purim” (Esther 9:31–32). The Gemara asks: Should we say that “the decree of Esther” indeed confirmed these matters of Purim, but “the matters of the fasts” did not? But didn’t the fasts also contribute to the miracle? Rabbi Yoḥanan said: These two verses, “The matters of the fasts and their cry. And the decree of Esther confirmed these matters of Purim,” should be read as one.

    ״כִּי מׇרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים וְרָצוּי לְרוֹב אֶחָיו״. ״לְרוֹב אֶחָיו״, וְלֹא לְכׇל אֶחָיו. מְלַמֵּד שֶׁפֵּירְשׁוּ מִמֶּנּוּ מִקְצָת סַנְהֶדְרִין.

    The verse states: “For Mordecai the Jew was second to the king Ahasuerus, and great among the Jews, and accepted by the majority of his brethren” (Esther 10:3). The Gemara comments: The verse indicates that Mordecai was accepted only “By the majority of his brethren,” but not by all his brethren. This teaches that some members of the Sanhedrin parted from him, because he occupied himself with community needs, and was therefore compelled to neglect his Torah study. They felt that this was a mistake and that he should have remained active on the Sanhedrin.

    אָמַר רַב יוֹסֵף: גָּדוֹל תַּלְמוּד תּוֹרָה יוֹתֵר מֵהַצָּלַת נְפָשׁוֹת, דְּמֵעִיקָּרָא חָשֵׁיב לֵיהּ לְמׇרְדֳּכַי בָּתַר אַרְבְּעָה, וּלְבַסּוֹף בָּתַר חַמְשָׁה. מֵעִיקָּרָא כְּתִיב: ״אֲשֶׁר בָּאוּ עִם זְרוּבָּבֶל יֵשׁוּעַ נְחֶמְיָה שְׂרָיָה רְעֵלָיָה מׇרְדֳּכַי בִּלְשָׁן״, וּלְבַסּוֹף כְּתִיב: ״הַבָּאִים עִם זְרוּבָּבֶל יֵשׁוּעַ נְחֶמְיָה עֲזַרְיָה רַעַמְיָה נַחֲמָנִי מׇרְדֳּכַי בִּלְשָׁן״.

    Rav Yosef said: Studying Torah is greater than saving lives, as initially, when listing the Jewish leaders who came to Eretz Yisrael, Mordecai was mentioned after four other people, but at the end he was listed after five. This is taken to indicate that his involvement in governmental affairs instead of in Torah study lowered his stature one notch. The Gemara proves this: At first it is written: “Who came with Zerubbabel, Jeshua, Nehemiah, Seraiah, Reelaiah, Mordecai, Bilshan” (Ezra 2:2); but in the end in a later list it is written: “Who came with Zerubbabel, Jeshua, Nehemiah, Azariah, Raamiah, Nahmani, Mordecai, Bilshan” (Nehemiah 7:7).

    אָמַר רַב וְאִיתֵּימָא רַב שְׁמוּאֵל בַּר מָרְתָּא: גָּדוֹל תַּלְמוּד תּוֹרָה יוֹתֵר מִבִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁכׇּל זְמַן שֶׁבָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה קַיָּים — לֹא הִנִּיחוֹ עֶזְרָא וְעָלָה.

    Rav said, and some say that Rav Shmuel bar Marta said: Studying Torah is greater and more important than building the Temple. A proof of this is that for as long as Baruch ben Neriah was alive in Babylonia, Ezra, who was his disciple, did not leave him and go up to Eretz Yisrael to build the Temple.

    אָמַר רַבָּה אָמַר רַב יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל בַּר מָרְתָּא: גָּדוֹל תַּלְמוּד תּוֹרָה יוֹתֵר מִכִּבּוּד אָב וָאֵם, שֶׁכׇּל אוֹתָן שָׁנִים שֶׁהָיָה יַעֲקֹב אָבִינוּ בְּבֵית עֵבֶר לֹא נֶעֱנַשׁ, דְּאָמַר מָר:

    Rabba said that Rav Yitzḥak bar Shmuel bar Marta said: Studying Torah is greater and more important than honoring one’s father and mother, and a proof of this is that for all those years that our father Jacob spent in the house of Eber and studied Torah there he was not punished for having neglected to fulfill the mitzva of honoring one’s parents. As the Master said: