Commentary page
Eruvin 95a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerEruvin 95a
Eruvin 95a. The full printed text of this folio side — 23 numbered segments, about 424 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
קורה ארבעה מתיר בחורבה חורבה הפרוצה ברשות הרבים ונאסרה בטלטול ויש בה קורה ראשיה נתונים על שני יתידות מותר לטלטל תחתיה דארבע פיותיה יורדין וסותמין ב' בצדה וב' בראשיה:
שיש לה פצימין עמודין קבועין במחיצותיה פחות מג':
אליבא דשמואל כ"ע לא פליגי כלומר ודאי כדקאמרת אביי כרב ולא כשמואל דמודה אביי דלשמואל פסולה דכיון דבאכסדרה דהנך פיות תקרה לאכסדרה נעשו ואפ"ה אסר בטלטול שבת כ"ש דלא מהני לענין סוכה דלא לסוכה עבידי:
כי פליגי אליבא דרב כלומר הא דאמר רבא כשמואל ולא כרב לא היא דרבא נמי כרב אמרה למילתיה ואמר לך ע"כ לא קא שרי רב לענין שבת:
אלא דהני מחיצות פי' אותן הקורות הנתונים על ארבעה עמודים דאינהו פי תקרה לאכסדרה עבידי:
לאו לסוכה לשם סוכה אע"ג דלא בעי מחיצות לשמן כולי האי מיהא לא מקילינן:
במה דברים אמורים דצריך להודיע בפרק חלון:
ערובי חצירות לעולם הוא זכות להן אבל עירובי תחומין פעמים שהוא חוב שמפסידין לרוח שכנגדה:
17 more comments on this page.
Rashi on Eruvin 95a · Sefaria
Tosafot
מתני' המוצא תפילין הך פירקא במסכת שבת ה"ל למיתני גבי הוצאות אלא משום דקתני סיפא רבי יהודה אומר נותן אדם לחבירו וחבירו לחבירו ואפילו חוץ לתחום ועוד משום דקתני בסוף פרקין רבי שמעון אומר כל מקום שהתירו לך חכמים משלך נתנו לך ומפרש בגמ' דקאי אסוף מי שהוציאוהו:
מכניסן זוג זוג בספ"ק דביצה (דף טו.) מוכח דאיירי דלא מינטרי מחמת כלבי אבל מינטרי מחמת כלבי אע"ג דלא מינטרי מחמת גנבי לא:
אבל בחדשות פטור איסור נמי איכא דלקמן (עירובין צז.) תניא אוסר בחדשות:
Tosafot on Eruvin 95a · Sefaria
Rabbeinu Chananel
והוא הדין לבית אמות בפרצה י' כולי עלמא לא פליגי דפתחא הוא ושרי כי פליגי ביתר מי' (היכא דאמרי) [ואיכא דאמרי ביותר מי'] כולי עלמא לא פליגי דאסור כי פליגי בי' ורב לטעמיה ושמואל לטעמיה אלא הא דאמר רב יהודה קורה מתיר בחורבה פי' כשמניחה ע"ג פסין ומותר לטלטל בחורבה הסמוכה לו לביתו ורב נחמן אמר קורה ד' אם תלויה או עומדת מתיר במים כלומר באילין חלוקות המים כמחיצה בתוך המים לפיכך מותר לו למלאות מים ולהכניסו לביתו כמאן אמרה לשמעתייהו ופרשינן לההוא לישנא דאמרינן בי' פליגי הני כרב דאמר בעשר אמרינן פי תקרה יורד וסותם קורה חזינן לה כאלו פיה במקום פי תקרה זו אינה מתרת. אבל לשמואל דלית ליה פי תקרה יורד וסותם גם קורה זו אינה מתרת דמחיצה מעליא בעי.
ולההוא לישנא דאמר ביותר מי' פליגי אבל בי' לדברי הכל אית להו פי תקרה יורד וסותם. האי תקרה כפי תקרה דמי ולדברי הכל שרי.
נימא אביי ורבא בפלוגתא דרב ושמואל פליגי דאתמר סיכך ע"ג אכסדרה שיש לה פצימין כגון אבני בניין היוצאות מן הכותל אחת למעלה מחברתה וביניהן חלל לקבל אחרת כשרה שאלו הפצימין כמו מחיצה הן. אין לה פצימין אביי אמר פי תקרה יורד וסותם כרב רבא אמר פסולה כשמואל.
ודחינן אליבא דשמואל כ"ע לא פליגי דלא חד מינייהו אמר כוותיה דהא לית הלכתא כוותיה כי פליגי אליבא דרב אביי כרב. אביי אמר עד כאן לא אמר רב התם אלא משום דהני תלת מחיצתא וקירויה כולהו לאכסדרה עבידן. אבל הכא גבי סוכה דמחיצתא לבתים עבידי ולאו להאי סוכה עבידי אפילו רב מודה דלא אמרינן פי תקרה יורד וסותם:
איבעיא להו ר' יוסי לאסור או להתיר קא בעי ואסיקנא רב ששת ור' יוחנן אמרי לאסור תניא נמי הכי ר' יוסי אמר הואיל ואסורין לעתיד אסורין נמי לאותה שבת רב אמר הלכה כר' יוסי ושמואל אמר הלכה כר' יהודה.
ומי אמר שמואל הלכה כר' יהודה בהא.
והאמר רב יהודה אמר שמואל כל מקום ששנה ר' יהודה בעירובין הלכה כמותו. ואוקימנא להא דתנן א"ר יהודה בד"א בעירובי תחומין אבל בעירובי חצרות מערבין לאדם לדעתו ושלא לדעתו שזכין לו לאדם שלא בפניו ואין חבין לו [אלא בפניו] וא"ל רב חנא בגדתאה לרב אמר שמואל הלכה כר' יהודה אפילו במבוי שניטלה קורתו או לחייו.
ואמר ליה בעירובין אמר ולא במחיצות ופרקינן בשנפרץ לכרמלית הלכתא כוותיה. אבל בשנפרץ לרה"ר אפילו שמואל לא אמר הלכתא כוותיה. וקיי"ל כרב דאמר הלכתא כר' יוסי:
2 more comments on this page.
Rabbeinu Chananel on Eruvin 95a · Sefaria
Rashba
לדידי מפרשא לי מיניה דמר ושמואל כאן שנפרצה לכרמלית כאן שנפרצה לרשות הרבים. ומיהו לענין פסק הלכה: קיימא לן כר' Hוסי דאמ' נפרצה לרשות הרבים, מדנפק ר' אסי משמיה דר' חייא בר אשי משמיה דרב הלכה כרב באיסורי, ולא אמרינן הואיל והותרה הותרה כדאמרינן (לעיל עירובין צג, ב) בכותל שנפל לארץ, דהכא לא קיימן מחיצות והתם קיימן מחיצות, אלא שנפרצה זו לתוך זו וכמו שכתבנו למעלה (שם ד"ה אמר ליה).
איתביה יותר על כן אמר ר' יהודה מי שיש לו ב' בתים תמיהה לי אמאי לא אקשינן ליה ממתני' גופה דקתני ועוד אמר ר' יהודה מערבין במבוי (דאורייתא) [המפולש]. ושמא משום דאפשר לדחות במבוי.
[מתני':] המוצא תפילין מכניסן זוג זוג פירוש: בין למאן דאמר שבת זמן תפילין וחכמים גזרו עליהם, בין למאן דאמר שבת לאו זמן תפילין הוא, משום דליכא בהנחתן חיוב חטאת [שמוציאן] כדרך מלבוש שהוא כדאמרינן בשבת פרק [במה] אשה יוצאה (סא, א).
Rashba on Eruvin 95a · Sefaria
Ritva
לימא אביי וכו׳ פירשתי׳ במקומ׳ בס״ד אליבא דשמואל כ״ע לא פליגי פי׳ דאפי׳ אביי מודה דאליבא דשמואל פסולה לא אמרי׳ פי תקרה יורד וסותם זו קשה לרש״י ז״ל דאמאי פסולה לשמואל דהא מודה שמואל דאמרי׳ פי תקרה יורד וסותם בשלש מחיצות והכא דאפילו תימא דע״ג אכסדרה ממש ואכסדרה פרוצה היא מ״מ בשתי דפנות כהלכתן ושלישית אפילו טפח סגי ואין אנו צריכין לומר פי תקרה יורד וסותם אלא בג׳ וכ״ש דהכא מסתמא בשיש לה שתי דפנות שלמות איירי דומיא דיש לה פצימין דאיירו בה. ורש״י ז״ל פי׳ אליבא דשמואל כ״ע לא פליגי דפסולה דכיון דגבי אכסדרה דפנות תקרה לאכסדרה נעשו לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם כ״ש דלא מהני לענין סוכה לומר פי תקרה יורד וסותם כלומ׳ ואפי׳ לרוח אחת ואין זה מספיק. אבל הכא דהני מחיצות לאו לסוכה עבידן לא. פי׳ דאע״ג דלא בעינן בסוכה דפנות דעבידן לסוכה מ״מ לענין דנימא פי תקרה יורד וסות׳ בעינן דעבדינן להכי כאן שנפרצ׳ כו׳ פי׳ דכשנפרצ׳ לר״ה הלכה כר׳ יוסי דאי אתי לאפוקי אתי לידי איסורא דאורייתא וכן הלכה:
איתיביה אביי כו׳ והא לא אותביה מסיפא דמתני׳ דקתני מערבין במבואות המפולשין משום דאיכא לאוקומה במבואות המקורין דאיכא פי תקרה יורד וסותם אמר רב אפי׳ מתני׳ נמי דיקא יש שגורסין שתי מחיצות דאורייתא היינו דקתני ועוד אלא אי אמרת פי תקר׳ יורד וסותם מאי ועוד ומפרש״י הכא מתני׳ נמי דיקא טעמ׳ דרבי יהודה משום דשתי מחיצות דאורייתא דאי לא היכי שרי במבוי המפולש דהא ליכא פי תקרה יורד וסותם כלומ׳ דסתם מבוי אינו מקורה ומיהו אין זה מחוור דמשמע מלישנא בש״ס דכלה דיקותא מלישנא דקתני ועוד אלא או אמרת פי תקרה יורד וסותם מאי ועוד. והפירש דסיפא דמתני׳ דיקא כדאמ׳ רבה דקמייתא משום פי תקרה מדקתני בסיפא ועוד דאלמא בסיפא אמר רבי יהודה מילתה דרבותא טפי אא״כ סבי׳ ליה משום דקמייתא פי תקרה מדקתני בסיפא ועוד רבותא שהתיר רבי יהודה אפילו במבוי המפולש דמסתמא ליכא פי תקרה אלא אי אמרת דלר׳ יהודה שתי מחיצו׳ דאוריית׳ היינו טעמ׳ דידי׳ בקמייתא מאי ועוד הא לא שמעי׳ טפי ברישא והיא היא ולית הלכתא כוותיה דבערובין הלכה כר׳ יהודה ולא במחיצות:
פרק עשירי המוציא תפילין המוציא תפילין מכניסין זוג זוג פי׳ המוציא תפילין במקום שאינם נשמרים מחמת כלבים או מחמת גנבים כדאיתא במסכ׳ י״ט חייב להכניסן זוג זוג כדי שלא יתבזו והראי׳ דחוב׳ קתני מדקתני סיפא אבל בחדשו׳ פטור ולא עוד אלא דהתם ה״ל למתני אסור וכדתניא בברייתא רבי יהודה אוסר בחדשות אלא דאיידי דקתני הכא מכניסן בחיוב תנא סיפא בחדשות דפטור והא דשריתא להכניסן אתיא למ״ד שבת זמן תפילין הוא ורבנן גזרו בהו. וכן למ״ד שבת לאו זמן תפילין הוא דאפילו לדידיה ליכא חיוב חטאת כיון שמוציאין דרך מלבוש כדרכו בחול כדאי׳ בש״ס ופלוגתא דר״ג ורבנן ושאר מתני׳ כלה מפורש בש״ס.
Ritva on Eruvin 95a · Sefaria
Meiri
קורה ארבעה מתרת במים אבל לא בחורבא וכבר ביארנוה בפרק שתוף. ומה שהוזכרה אינו אלא שהוא בא בהיתרה מדין סתימת פי הקורה התחובה בתוך אגני הבור שתהא שפת התקרה יורדת וסותמת שהרי במחיצה אחת די שאלו הוצרכנו לשתי מחיצות הרי אין דין פי תקרה בשתי מחיצות אלא אם כן בעריבן אלא שבחורבא ובמים דיינו במחיצה אחת על הדרך שביארנו ענינה בפרק שתוף:
סכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין כשרה וענין פצימין אלו פירושו לחיים. וכן אכסדרה זו פירושה אכסדרה שבחצר שסתם אכסדרא בשלש מחיצות כמו שביארנו בפרק פסים ודרך הכניסה אין בה שום מחיצה ולא פתח ולא שום גפוף או רשום של מחיצה ופתח ואם כניסת האכסדרא והחצר לצד מזרח הרי כותלי הבתים שבצפון ובדרום וכותלי הבתים שבמערב נמצאו שלש מחיצות לאכסדרא ולחצר וכבר ידעת שכמו שאתה מצריך למבוי הסתום משלש רוחותיו לחי או קורה מצד רביעי כך אתה מצריך לחצר זה שני לחיים אחד מכאן ואחד מכאן ברוחב משהו ובגובה עשרה או פס ארבעה מצד אחד. ואכסדרה זו האמורה בכאן הוא שתקרה יוצאת מכותלי הבתים לשלש רוחות קצרה בשני הצדדין שבארך החצר בפחות מארבע אמות ורחבה מצד השלישי שכנגד הנכנס ביתר מארבע שכך הוא סתם הדברים שמצד הרוחב אין אדם ממעט באויר כל כך והסכוך הוא באויר החצר ושפת הסכך דבקה עם שפת תקרת האכסדרה משלשה צדדים לצפון ולדרום ולמערב ושפת הסכך שבכניסת החצר אינו דבק בכלום ונמצא סכך זה שאין לו אלא שתי דפנות והם כותלי הבית שמצפון ודרום שתקרת האכסדרה קצרה בהם פחות מארבע ומכשירין את הסוכה מתורת דופן עקומה אבל הצד השלישי שכנגד הנכנס אין כותל הבית מכשירה שהרי תקרת האכסדרה רחבה לשם ויוצאה מתורת הכשר דופן עקומה והרי אין כאן אלא שתי דפנות ואמר על זה שאם הוכשרה חצר זה בלחיים משהו או בכניסתו או בצד הדופן השלישי אעפ״י שאתה צריך לדופן שלישית של סכה לדופן שלם שיהא גבוה עשרה ורחבה שבעה או לפס ארבעה ומשהו עומד בפחות משלשה סמוך לדופן עד שיצטרפו הוא ואוירו לדופן שלם כמו שהתבאר במקומו. בזו מכל מקום הואיל ולחיים משהו נקראים דופן בחצר לענין שבת אף בכאן נעשים דופן ואעפ״י ששאר מחיצות הנתרות בענין זה אינן נתרות אלא לשבת שבתוך החג לבד כגון סכך על גבי מבוי שיש לו לחי ועל גבי פסי ביראות. טעם הדבר באלו שעיקר ההכשר מצד הלחי ופסי הביראות שאתה חושבם לדופן בלא צירוף פי תקרה שאין תקרה במבוי או בפסי הביראות ואין אומרי׳ פי תקרה במבוי (מצת) [מצד] שפת הסכוך שאין אומרי׳ דין פי תקרה בבנין עראי אבל כאן אינך מתיר את סוכתך מצד הלחיים לבד אלא שמכיון שהלחיים נקראים דופן לענין שבת ולהתיר בשבת מיהא אפי׳ לא היה שם תקרה בזו שיש בה תקרה ראויים הלחיים ליעשות דופן להכשיר אף בחול בצירוף פי תקרה עד שנראה ממש שלא הוצרכנו בה להכשר פי תקרה. אין הענין כן אלא מתוך שהלחיים עיקר עד שבמקום כזה הם נעשים דופן להכשיר אף בחול לא חשש להזכירה. או שמא הואיל ושני לחיים במקום פס ארבעה הם ופס ארבעה ומשהו מתיר אף בחול לפעמים כגון בהעמדה בפחות משלשה כמו שהתבאר במסכת סכה מתיר בזו ואעפ״י שאינו מתיר אלא בהעמדה בפחות משלשה כל פס ארבעה חשוב הוא ומתיר בחצר לשבת מתיר הוא לסכה אף בחול או שמא עדיפי שני לחיים מפס ארבעה. ונראה כדעת ראשון. אבל בשאין בה הכשר לחיים נחלקו בה אביי ורבא שלדעת אביי כשרה שאף בזו הואיל ומכל מקום לא נפחתה דופן האמצעי שאין החצר מבוי מפלש עד שתהא בו בקיעת רבים אומרי׳ בו פי תקרה שברוח מערב יורד וסותם ולרבא אין אומרי׳ פי תקרה יורד וסותם הואיל ואין כאן אלא שתי דפנות דלא עריבן. וכן שאף כשאתה רואה אותה כסותמת אינה מחיצה אלא להגין תחתיה לא להיותה דופן לחוצה לה ר״ל לסוכה אבל אכסדרה בביקעה אומרי׳ בה פי תקרה יורד וסותם שהמחיצות עשויות להגין לה והלכה כרבא.
ודין פי תקרה פירושו על שפת תקרת האכסדרה אבל לא על שפת הסכך שהסכך בנין עראי הוא ואין דנין על שפתו שיהא יורד וסותם ואם לא כן אף בסכך על גבי מבוי שיש לו לחי היית מכשירו אף בחול ששפת הסכך יורד וסותם. אלא שלא נאמר אלא בתקרה קבועה וכן דוקא בשקורת התקרה עבה יותר מן הסכך הסמוך לה עד שמקצת שפת התקרה יורד בתוך חלל שתחת הסכך ואותו עובי היתר על שפת הסכך דנין כאלו יורד עד הארץ אבל אם השוה את קירויו ר״ל שפת הסכך עם שפת התקרה ואינו יורד בחלל כלום אין כאן דין פי תקרה. ובמסכת סכה נאמרה בלשון אחרת שבאין לה פצימין כלם מודי׳ שפסולה ואין אומרין פי תקרה יורד וסותם אבל כשיש בה לחיים אביי אמ׳ כשרה אמרינן לבוד ר״ל שרואין את הלחיי׳ כלבודים זה בזה ונעשים דופן גמור כשם שהם דופן לענין שבת כך לענין סכה אף לחול ולרבא אין לחיים מכשירי׳ מיהא בחול והרי היא כסכך על גבי מבוי ואין סתימת פי תקרה מצטרפת להכשיר. וכבר התבאר בהדיא שם בגמרא שהלכה כלשון הראשון וכדעת רבא ומגדולי המפרשים נראה שסוברים כלשון אחרון שלאביי כשרה דוקא בשבת ולרבא פסולה אף בשבת. ונותנין טעם לדבריהם שאין זה דומה ללחי שהתרנוהו מיהא בשבת שבתוך החג כמו שכתו׳ בפירושיהם. ואין הדברים נראין. וענין זה שפרשנו בשמועת אכסדרא שיש לה פצימין הוא על פי גדולי הפוסקי׳ וצורתם שציירו בהלכותיהם. וכן נראה מלשון גדולי המחברים שפירשוה כסכה העשויה כמבוי וסמכוה עם אותה שאמרו סכך על גבי מבוי שיש לו לחי ולשונם בזה סכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין בין נראין מבפנים ואין נראין מבחוץ כשרה לא היו לה פצימין פסולה מפני שהוא סכה העשויה כמבוי שהרי אין לה אלא שני צדי האכסדרה ואמצע האכסדרה אין בו כותל ושכנגדו אין בו פצימין. סכך על גבי מבוי שיש לו לחי או על גבי באר שיש לו פצימין כשרה לשבת [שבתוך] החג מתוך שלחי זה ופסין אלו מחיצה לענין שבת הרי הם מחיצה לענין סכה. ומכל מקום היה להם לפרש מפני מה באכסדרה הוכשרה אף בחול. וענין נראה מבפנים ושוה מבחוץ או נראה מבחוץ ושוה מבפנים הוא בלחי שיוצא מן הכותל בעצמו כגון שקצר בעובי הכותל עד שמתוך קצורה נראה אותו היוצא כבליטה ואותה הבליטה נקראת לחי ולפעמים הבליטה שוה מבפנים ומגרעת שלה מצד חוץ ונראה לעומדים בחוץ כגון זה ולפעמים הבליטה שוה מבחוץ ומגרעת שלה מצד פנים ונראית לעומדים מבפנים כגון זה והרבה מפרשי׳ מתבלבלים בסוגית שמועה זו ואף גדולי המחברים הראו עצמם כמכוונים בה על בירור אמיתי ואעפ״י כן לא נתישבו לי דבריהם. ומה שכתבתי נראה לי ברור וכבר הרחבנו הביאור. בה יותר בראשון של סכה:
עירובי חצרות כבר ביארנו שמערבין אותם אפי׳ שלא לדעת שזכין לו לאדם אפי׳ שלא בפניו אבל עירובי תחומין אין מערבין אותם אלא לדעת כמו שהתבאר:
כבר ביארנו במשנה שהלכה כר׳ יוסי שכל שנפרצה החצר למקום האסור לה בשבת אסורה אף לאותה שבת ואין אומרי׳ במחיצות הואיל והותרה הותרה בין שנפרצה לרשות הרבים בין שנפרצה לכרמלית הא נפרצה לחצר אחרת שאינה מעורבת עמה הואיל ואין כאן אלא איסור דיורין הואיל והותרה הותרה:
ולענין ביאור זה שאמרו כאן שנפרצה לכרמלית כאן שנפרצה לרשות הרבים הכרמלית בא להחמיר כלומר שנפרצה לרשות הרבים הלכה כר׳ יהודה אבל לכרמלית מחמירין בה שמצא מין את מינו וניעור. ויש מפרשים בהפך. ולענין פסק הכל שוה כמו שביארנו:
המשנה החמשית והיא מענין החלק הראשון והוא שאמר הבונה עליה על גבי שני בתי׳ כגון שהם בשני צדי רשות הרבים מטלטלי׳ תחת העליה שפי תקרה שמכאן ומכאן יורד וסותם. וכן גשרים המפולשים ויש להם מחיצות שלימות מלמטה בשני הצדדין מותר לטלטל תחתיהן וחכמים אוסרים שהרי אין דין פי תקרה בשתי רוחות הואיל ואין שם אלא שתי מחיצות וכן שאותן שתי המחיצות אינן קשורות זו בזו אלא מכוונות זו כנגד זו כמו שביארנו והלכה כחכמים ועוד אמר ר׳ יהודה מערבין במבוי המפלש ר״ל שתופי מבואות לטלטל בכלו אף בלא הכשר צורת פתח מכאן ולחי מכאן ששתי מחיצות רשות היחיד מן התורה הן לטלטל בתוכו וחכמים אוסרין שאין למבוי תועלת בשתוף עד שיוכשר בצורת פתח ולחי. והלכה כחכמי׳ כמו שהתבאר:
ולענין ביאור מכל מקום יראה בגמרא שטעמו של ר׳ יהודה במשנתנו בבנין עליה אינו מדין פי תקרה אלא מדין שתי מחיצות. ומכל מקום יש מפרשי׳ אותה לדין פי תקרה וכבר כתבוה גדולי הרבנים בפירושיהם. ולענין פסק אין לנו [נ״מ] כמו שהתבאר. ומה שנתחדש בגמרא בדין מי שיש לו שני בתים בשני צדי רשות הרבים כבר התבאר:
9 more comments on this page.
Meiri on Eruvin 95a · Sefaria
Gilyon HaShas
גמ' איתיביה אביי יתר על כן עיין לעיל דף פו ע"א תוס' ד"ה קורה ארבעה:
שם א"ל מההיא אין כתובות דף נח ע"ב שבועות דף לא ע"ב:
Gilyon HaShas on Eruvin 95a · Sefaria
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger
גמרא, איתבי' אביי' לרבה דאמר דב' מחיצות לאו דאורייתא אלא דטעמא דרבי יהודה דמטלטלין תחת עליה שעל גבי שני בתים הוא משום דקסבר פי תקרה יורד וסותם מדתניא יתר על כן אר"י מי שיש לו ב' בתים משני צידי רה"ר עושה כו' קורה מכאן וקורה מכאן ונושא ונותן באמצע והכא ליכא פי תקרה. וא"ת והא אביי עצמו סובר דקורה משום מחיצה, ואין לומר דלדבריו דרבא קאמר, דקסבר קורה משום היכר, דא"כ דמקשה מיניה לדידי' יקשה לו בקיצור הא את הוא דאמרת קורה משום היכר, ואי דאמרת דטעמא דר"י הוא דס"ל הכי אבל לרבנן דאסרי דלא אמרינן פי תקרה יורד וסותם ע"כ קורה משום היכר א"כ מ"מ גם עדיין ליכא קושיא מההיא דר"י בב' בתים, דהא אליביה גם רבא ס"ל דפי תקרה יורד וסותם וקורה משום מחיצה, ובקוצר מ"ש האי דר"י דב' בתים, ומ"ש הך דר"י דלעיל על גבי בתים וכי היכי דא"ר בההיא דר"י משום פי תקרה יורד וסותם ה"נ י"ל בההיא דר"י בשני בתים, וצ"ל דבקורה פחות מארבעה לא אמרינן יורד וסותם וככתוב בתוס' לעיל (דף פו ע"א ד"ה וקורה) אלא שהם כתבו דיש לדחות [אב"ה שם בסוף הדיבור כתבו די"ל כהאי ואין לומר, והיינו דלדבריו דרבה קאמר. ודבריהם קשים ככתוב בזה]:
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Eruvin 95a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Eruvin, daf 95, Amud Aleph, about 424 words in 23 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 23 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 115 words
Opens “קוֹרָה אַרְבָּעָה מַתִּיר בְּחוּרְבָּה, וְרַב נַחְמָן אָמַר…”
- Segment 215 words
Opens “לְהַךְ לִישָּׁנָא דְּאָמְרַתְּ בְּעֶשֶׂר לָא פְּלִיגִי: בְּעֶשֶׂר,…”
- Segment 326 words
Opens “לֵימָא אַבָּיֵי וְרָבָא בִּפְלוּגְתָּא דְּרַב וּשְׁמוּאֵל קָמִיפַּלְגִי,…”
- Segment 422 words
Opens “אַבָּיֵי אָמַר כְּשֵׁירָה, אָמַר פִּי תִקְרָה יוֹרֵד…”
- Segment 534 words
Opens “אַלִּיבָּא דִשְׁמוּאֵל כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְלִיגִי. כִּי…”
- Segment 612 words
Opens “רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אִם מוּתָּרִין. אִיבַּעְיָא לְהוּ…”
- Segment 723 words
Opens “אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: לֶאֱסוֹר. וְכֵן אָמַר רַבִּי…”
- Segment 814 words
Opens “אִיתְּמַר, רַב חִיָּיא בַּר יוֹסֵף אָמַר: הֲלָכָה…”
- Segment 932 words
Opens “וּמִי אָמַר שְׁמוּאֵל הָכִי?! וְהָתְנַן, אָמַר רַבִּי…”
- Segment 1020 words
Opens “וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי…”
- Segment 1122 words
Opens “וַאֲמַר לֵיהּ רַב חָנָא בַּגְדָּתָאָה לְרַב יְהוּדָה:…”
- Segment 1215 words
Opens “אָמַר רַב עָנָן: לְדִידִי מִיפָּרְשָׁא לִי מִינֵּיהּ…”
- Segment 1319 words
Opens “מַתְנִי׳ הַבּוֹנֶה עֲלִיָּיה עַל גַּבֵּי שְׁנֵי בָתִּים,…”
- Segment 149 words
Opens “וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מְעָרְבִין לְמָבוֹי הַמְפוּלָּשׁ.…”
- Segment 1522 words
Opens “גְּמָ׳ אָמַר רַבָּה: לָא תֵּימָא הַיְינוּ טַעְמָא…”
- Segment 1637 words
Opens “אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי: יָתֵר עַל כֵּן אָמַר רַבִּי…”
- Segment 1710 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ: מֵהַהִיא — אִין, מֵהָא —…”
- Segment 1816 words
Opens “אָמַר רַב אָשֵׁי: מַתְנִיתִין נָמֵי דַּיְקָא, מִדְּקָתָנֵי:…”
- Segment 1914 words
Opens “אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא מִשּׁוּם דְּקָא סָבַר פִּי…”
- Segment 2014 words
Opens “אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ מִשּׁוּם דְּקָא סָבַר שְׁתֵּי…”
- Segment 214 words
Opens “הַדְרָן עֲלָךְ כׇּל גַּגּוֹת…”
- Segment 2221 words
Opens “מַתְנִי׳ הַמּוֹצֵא תְּפִילִּין — מַכְנִיסָן זוּג זוּג.…”
- Segment 238 words
Opens “מְצָאָן צְבָתִים אוֹ כְרִיכוֹת — מַחְשִׁיךְ עֲלֵיהֶן…”
Sages named on this page
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Eruvin 95a · Segment 9 — “וּמִי אָמַר שְׁמוּאֵל הָכִי?! וְהָתְנַן, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: בַּמֶּה…”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Eruvin 95a · Segment 3 — “לֵימָא אַבָּיֵי וְרָבָא בִּפְלוּגְתָּא דְּרַב וּשְׁמוּאֵל קָמִיפַּלְגִי, דְּאִיתְּמַר: סִיכֵּךְ…”
Original text
קוֹרָה אַרְבָּעָה מַתִּיר בְּחוּרְבָּה, וְרַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: קוֹרָה אַרְבָּעָה מַתִּיר בְּמַיִם, מַנִּי?
A cross beam four handbreadths wide renders carrying in a ruin that is breached into a public domain permitted, as the edge of the cross beam is considered to descend and seal the breach. And that which Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said: A cross beam four handbreadths wide renders carrying in water permitted like a partition. In accordance with whose opinion were these rulings stated?
לְהַךְ לִישָּׁנָא דְּאָמְרַתְּ בְּעֶשֶׂר לָא פְּלִיגִי: בְּעֶשֶׂר, וְדִבְרֵי הַכֹּל. לְהַךְ לִישָּׁנָא דְּאָמְרַתְּ בְּעֶשֶׂר פְּלִיגִי: כְּרַב.
The Gemara explains: According to this version that you stated, that Rav and Shmuel agree with regard to an opening no wider than ten cubits, here it is referring to a cross beam that is no longer than ten cubits, and everyone, both Rav and Shmuel, agrees with these rulings. According to that other version that you stated, that they disagree with regard to an opening no wider than ten cubits, these rulings are in accordance with the opinion of Rav alone.
לֵימָא אַבָּיֵי וְרָבָא בִּפְלוּגְתָּא דְּרַב וּשְׁמוּאֵל קָמִיפַּלְגִי, דְּאִיתְּמַר: סִיכֵּךְ עַל גַּבֵּי אַכְסַדְרָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ פַּצִּימִין — כְּשֵׁירָה, אֵין לָהּ פַּצִּימִין, אַבָּיֵי אָמַר: כְּשֵׁירָה, וְרָבָא אָמַר: פְּסוּלָה.
The Gemara suggests: Let us say that Abaye and Rava are disagreeing with regard to the point that was the subject of a dispute between Rav and Shmuel. As it was stated: If one placed roofing on top of a portico that has doorposts, i.e., pillars that form the beginnings of partitions, it is a valid sukka . If, however, he placed the roofing atop a portico that has no doorposts, there is a dispute. Abaye said: It is a valid sukka . And Rava said: It is invalid.
אַבָּיֵי אָמַר כְּשֵׁירָה, אָמַר פִּי תִקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם. וְרָבָא אָמַר פְּסוּלָה, לָא אָמַר פִּי תִקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם. לֵימָא אַבָּיֵי כְּרַב, וְרָבָא כִּשְׁמוּאֵל?
The Gemara elaborates: Abaye said: It is valid. As he said: The edge of a roof descends and seals. Since the portico is roofed, it is considered to have partitions as well. And Rava said: It is invalid, as he did not say: The edge of a roof descends and seals. Let us say that Abaye holds in accordance with the opinion of Rav, and Rava holds in accordance with the opinion of Shmuel?
אַלִּיבָּא דִשְׁמוּאֵל כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְלִיגִי. כִּי פְּלִיגִי אַלִּיבָּא דְרַב: אַבָּיֵי כְּרַב. וְרָבָא — עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַב הָתָם, אֶלָּא דְּהָנֵי מְחִיצוֹת לְאַכְסַדְרָה עֲבִידִי. אֲבָל הָכָא, דְּהָנֵי מְחִיצוֹת לָאו לְסוּכָּה עֲבִידִי — לָא.
The Gemara answers: According to the opinion of Shmuel, everyone, including Abaye, agrees that this sukka is invalid. Where they disagree is according to the opinion of Rav. Abaye holds in accordance with the opinion of Rav in a straightforward manner. And Rava claims: Rav stated his opinion, that the edge of the portico descends and seals, only there, where those partitions formed by the roof were built for the portico, and they are therefore viewed as sealing it. However, here, where these partitions were not built for the mitzva of sukka , no, even Rav would agree that the partitions are not sufficiently significant to utilize for the purpose of this mitzva.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אִם מוּתָּרִין. אִיבַּעְיָא לְהוּ רַבִּי יוֹסֵי לֶאֱסוֹר, אוֹ לְהַתִּיר?
We learned in the mishna: Rabbi Yosei says: If they are permitted to carry there on that Shabbat, they are likewise permitted to do so in the future, and if they are prohibited from carrying there in the future, they are also prohibited from carrying there on that Shabbat A dilemma was raised before the Sages: Did Rabbi Yosei intend to prohibit carrying even on that Shabbat, or to permit carrying even in the future?
אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: לֶאֱסוֹר. וְכֵן אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֶאֱסוֹר. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: כְּשֵׁם שֶׁאֲסוּרִין לֶעָתִיד לָבֹא, כָּךְ אֲסוּרִין לְאוֹתוֹ שַׁבָּת.
Rav Sheshet said: His intention was to prohibit carrying even on that Shabbat. And similarly, Rabbi Yoḥanan said: His intention was to prohibit carrying even on that Shabbat. This opinion was also taught in a baraita : Rabbi Yosei said: Just as they are prohibited from carrying in the future, so are they prohibited from carrying on that Shabbat.
אִיתְּמַר, רַב חִיָּיא בַּר יוֹסֵף אָמַר: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה.
It was stated: Rav Ḥiyya bar Yosef said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, while Shmuel said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.
וּמִי אָמַר שְׁמוּאֵל הָכִי?! וְהָתְנַן, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּעֵירוּבֵי תְחוּמִין. אֲבָל בְּעֵירוּבֵי חֲצֵירוֹת — מְעָרְבִין בֵּין לְדַעַת בֵּין שֶׁלֹּא לְדַעַת, לְפִי שֶׁזָּכִין לְאָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, וְאֵין חָבִין שֶׁלֹּא בְּפָנָיו.
The Gemara expresses surprise: But did Shmuel really say this? Didn’t we learn in a mishna that Rabbi Yehuda said: In what case are these matters, that an eiruv may be established for a person only with his knowledge, stated? It is with regard to a joining of Shabbat boundaries, but with regard to a joining of courtyards, one may establish an eiruv for another person both with his knowledge and without his knowledge, because one may act in a person’s interest even when not in his presence, but one may act to his disadvantage only in his presence. One may take unilateral action on another’s behalf when it is to that other person’s benefit. However, if it is to that person’s disadvantage, or when the action entails both benefits and disadvantages, he may act on the other person’s behalf only if he was explicitly appointed as his agent. A joining of courtyards is always to a person’s benefit, and therefore it can be established even without his knowledge. However, with regard to a joining of Shabbat boundaries, any distance that a person gains in one direction he forfeits in the opposite direction. Consequently, this type of eiruv may be established only with his knowledge.
וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא כׇּל מָקוֹם שֶׁשָּׁנָה רַבִּי יְהוּדָה בְּעֵירוּבִין — הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ.
And Rav Yehuda said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. And furthermore, anyplace where Rabbi Yehuda taught with regard to the halakhot of eiruv , the halakha is in accordance with his opinion.
וַאֲמַר לֵיהּ רַב חָנָא בַּגְדָּתָאָה לְרַב יְהוּדָה: אָמַר שְׁמוּאֵל אֲפִילּוּ בְּמָבוֹי שֶׁנִּיטַּל קוֹרָתוֹ אוֹ לְחָיָיו? וַאֲמַר לֵיהּ: בְּעֵירוּבִין אָמַרְתִּי לְךָ, וְלֹא בִּמְחִיצוֹת.
And Rav Ḥana of Baghdad said to Rav Yehuda: Did Shmuel state this ruling even with regard to an alleyway whose cross beam or side post was removed during Shabbat? And Rav Yehuda said to him: I spoke to you with regard to the acquisition of an eiruv , and not with regard to partitions. The Gemara asks: How, then, could Shmuel rule that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda in this case, after explicitly stating that the halakha is not in accordance with his opinion in the case of fallen partitions?
אָמַר רַב עָנָן: לְדִידִי מִיפָּרְשָׁא לִי מִינֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל: כָּאן שֶׁנִּפְרְצָה לְכַרְמְלִית, כָּאן שֶׁנִּפְרְצָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים.
Rav Anan said: This matter was explained to me personally by Shmuel himself: Here, where Shmuel rules in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, it is in a case where the courtyard was breached into a karmelit . In that case the halakha is lenient, as there is no concern lest one transgress a Torah prohibition. There, where Shmuel states that the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, it is in a case where the courtyard was breached into a public domain, and the halakha is therefore stringent, due to the concern lest one transgress a Torah prohibition.
מַתְנִי׳ הַבּוֹנֶה עֲלִיָּיה עַל גַּבֵּי שְׁנֵי בָתִּים, וְכֵן גְּשָׁרִים הַמְפוּלָּשִׁים — מְטַלְטְלִין תַּחְתֵּיהֶן בַּשַּׁבָּת, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין.
MISHNA: With regard to one who builds an upper story atop two houses on opposite sides of a public domain that passes beneath it, and likewise bridges with a thoroughfare beneath them that rest on walls on opposite sides of a public domain, one may carry beneath the upper story and beneath the bridge on Shabbat. This is the statement of Rabbi Yehuda, who maintains that these areas are considered private domains. And the Rabbis prohibit carrying in these areas.
וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מְעָרְבִין לְמָבוֹי הַמְפוּלָּשׁ. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין.
And furthermore, Rabbi Yehuda said: One may establish an eiruv even for an alleyway that is open at both ends, with no need for any additional measures, and the Rabbis prohibit doing so.
גְּמָ׳ אָמַר רַבָּה: לָא תֵּימָא הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה מִשּׁוּם דְּקָא סָבַר שְׁתֵּי מְחִיצוֹת דְּאוֹרָיְיתָא. אֶלָּא מִשּׁוּם דְּקָסָבַר: פִּי תִקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם.
GEMARA: Rabba said: Do not say this is Rabbi Yehuda’s reason; that he maintains that by Torah law two partitions constitute a private domain, i.e., the areas beneath the upper story and the bridge are considered private domains, as each has two partitions, one on each side of the public domain. Rather, the reason for Rabbi Yehuda’s opinion is because he maintains that the edge of a roof descends and seals. The edges of the upper story and the bridge are considered to seal the areas beneath them.
אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי: יָתֵר עַל כֵּן אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי בָתִּים מִשְּׁנֵי צִידֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים, עוֹשֶׂה לֶחִי מִכָּאן וְלֶחִי מִכָּאן, אוֹ קוֹרָה מִכָּאן וְקוֹרָה מִכָּאן, וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בָּאֶמְצַע. אָמְרוּ לוֹ: אֵין מְעָרְבִין רְשׁוּת הָרַבִּים בְּכָךְ!
Abaye raised an objection to Rabba from a baraita : Furthermore, Rabbi Yehuda said: With regard to one who has two houses on two sides of a public domain and seeks to carry from one house to the other on Shabbat via the public domain, he places a side post from here, adjacent to one of the houses, and another side post from there, adjacent to the other house, or he places a cross beam from here and another cross beam from there, and he may subsequently carry objects and place them in the middle of the area, as he transformed it into a private domain. His colleagues said to him: One cannot establish an eiruv to transform a public domain into a private domain in this manner. Clearly, the rationale for Rabbi Yehuda’s opinion in that case is not that the edge of the roof descends and seals, as the area is not covered. Rather, he apparently holds that by Torah law, two walls suffice to form a private domain.
אֲמַר לֵיהּ: מֵהַהִיא — אִין, מֵהָא — לֵיכָּא לְמִשְׁמַע מִינַּהּ.
Rabba said to him: From that baraita , yes, it is indeed possible to arrive at this conclusion. But from this, the mishna, nothing can be learned from this source, as there could be a different reason for Rabbi Yehuda’s opinion.
אָמַר רַב אָשֵׁי: מַתְנִיתִין נָמֵי דַּיְקָא, מִדְּקָתָנֵי: וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מְעָרְבִין בְּמָבוֹי הַמְפוּלָּשׁ, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין.
Rav Ashi said: The mishna is also precise in its wording, as it indicates that the rationale for Rabbi Yehuda’s opinion is that the edge of a roof descends and seals. As the mishna teaches: And furthermore, Rabbi Yehuda said: One may establish an eiruv even for an alleyway that is open at both ends, and the Rabbis prohibit doing so.
אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא מִשּׁוּם דְּקָא סָבַר פִּי תִקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם — הַיְינוּ דְּקָתָנֵי ״וְעוֹד״.
Granted, if you say that the reason for Rabbi Yehuda’s leniency with regard to carrying beneath an upper story and a bridge is that he maintains that the edge of a roof descends and seals, that is why the mishna states: And furthermore, to introduce the ruling for an alleyway. In other words, the tanna of our mishna is saying that the ruling applies not only to a roofed area, but also to an unroofed alleyway, despite the fact that the reason there is that two partitions suffice to create a private domain by Torah law.
אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ מִשּׁוּם דְּקָא סָבַר שְׁתֵּי מְחִיצוֹת דְּאוֹרָיְיתָא — מַאי ״וְעוֹד״?! שְׁמַע מִינַּהּ.
However, if you say that Rabbi Yehuda permitted the first case as well because he maintains that by Torah law two partitions suffice to create a private domain, what is the need for the introduction: And furthermore? The rationale for the second ruling is no different from the rationale for the first. The Gemara concludes: Indeed, learn from here that this is correct.
הַדְרָן עֲלָךְ כׇּל גַּגּוֹת
MISHNA: One who finds phylacteries outside the city on Shabbat, where they are in danger of becoming lost or damaged, brings them in to his house pair by pair by donning them in the manner in which they are typically donned for the mitzva. Rabban Gamliel says: He brings them in two pairs by two pairs. In what case is this statement that one is permitted to carry phylacteries inside said? It is with regard to old phylacteries, which have already been used and are designated for the mitzva. However, with regard to new ones, as it is unclear whether they are phylacteries or merely amulets in the form of phylacteries, he is exempt from performing the task.
מַתְנִי׳ הַמּוֹצֵא תְּפִילִּין — מַכְנִיסָן זוּג זוּג. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: שְׁנַיִם שְׁנַיִם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בִּישָׁנוֹת, אֲבָל בַּחֲדָשׁוֹת — פָּטוּר.
If one finds phylacteries tied in bundles or in wrapped piles, in which case he is unable to carry them in pairs, he sits there and waits with them until dark, guarding them until the conclusion of Shabbat, and then brings them in to his house.
מְצָאָן צְבָתִים אוֹ כְרִיכוֹת — מַחְשִׁיךְ עֲלֵיהֶן וּמְבִיאָן.