Commentary page
Eruvin 93b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerEruvin 93b
Eruvin 93b. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 267 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
גידוד חמשה חצר שקרקעיתה גבוה חמשה טפחים והוסיפו על אותו גובה מחיצה ה':
מודה רב חסדא בתחתונה דלגבה הויא מחיצה אבל לגבי עליונה לאו מחיצה היא שאינה רואה את פני עשרה למחיצתה ואי הויא כוליה בגידוד שפיר טפי משום דמשתמשא להדיא עד סוף הגידוד ורואה גובהה יותר על חברתה עשרה ומינכרא מחיצתה:
תחתונה תרי תערב כלומר לעצמה תיערב דיוריה ולא עם עליונה שהרי מחיצה ביניהם אבל עליונה אפילו לעצמה אסורה שהתחתונה אוסרתה שאין כאן מחיצה ולא חד נמי תערב עם תחתונה שהרי אין כאן פתח דלגבי תחתונה הכל סתום:
במגופפת מחיצה עשרה על הגידוד עד עשר אמות אמצעיות שהניחוה כעין פתח ולא הניחו שם המחיצה עשרה אלא מחיצה חמשה והגידוד חמשה הלכך שתיהן מערבות לעצמן ואין זו אוסרת על זו דלגבי תחתונה כולה סתומה היא ולגבי עליונה [מחיצה] ופתחא היא ומיהו כי הדדי לא מצו מערבי משום דלגבי תחתונה הכל סתום:
אימא סיפא כו' ועל כרחך האי פחות מכאן אמחיצת חמשה שבעשר האמות קאי דהא בכל ההיקף מחיצה עשרה איכא:
אי בעי חד תערב דה"א פתח גמור הוא אצל שתיהן:
במלואה שאין ברחבה אלא עשר אמות הלכך אסרה עליונה עליה ולא מערבה בהדה כדתנן גדולה מותרת וקטנה אסורה:
אי הכי תחתונה חד תיערב עם העליונה:
10 more comments on this page.
Rashi on Eruvin 93b · Sefaria
Tosafot
גידוד חמשה ומחיצה חמשה אין מצטרפין בפרק שני דגיטין (דף טו:) פי' בקונטרס כגון בית עמוק חמשה ויש לו מחיצות חמשה אין מצטרפין להיות תוכו רה"י וקשיא לר"ת דהא אמר בפרק בתרא (דף צט:) דבור וחוליתה מצטרפין ובשמעתא נמי אמר דמודה רב חסדא בתחתונה הואיל ורואה פני י' אלא יש לפרש גידוד חמשה גבוה חמשה ונפקא מינה בשתי חצירות זו למעלה מזו ולעליונה כדאמר הכא וצ"ע לענין שבת אם יש (לפרש כשיש) תל ברה"ר גבוה חמשה ורחב ארבעה ועל גביו עשו מחיצה חמשה שהזורק מרה"ר לתוכו חייב ומתוכו לרה"ר פטור:
וכי קתני פחות מכאן מערבין אחד ואין מערבין שנים אתחתונה וא"ת לעיל כדפריך עליונה לא תערב לא חד ולא תרי אמאי לא משני הא דקתני מערבין שנים ואין מערבין אחד אתחתונה ויש לומר משום דמשמע ליה מערבין שנים אתרוייהו:
לא תימא אימר אלא ודאי מבעוד יום נפרצה קשה דהכא אמר אביי דרבה סבר כשמואל דאמר שבת הואיל והותרה הותרה וא"כ תיקשי דאביי גופיה אמר (שבת דף כב.) כל מילי דמר עביד כחומרי דרב בר מהני תלת דעביד כשמואל מתירין מבגד לבגד כו' ואין לומר דמש"ה לא חשיב הא דהכא משום דרב הונא ורב יהודה נמי סברי כשמואל דהא בגרירא איכא דסברי כשמואל דהא בפרק המוציא (שבת פא.) משמע דסבר רבי יוחנן כסתם משנה דנזיר חופף ומפספס ומיהו י"ל דהכי פריך בהמוציא ומי מצי ר' יוחנן למימר דבר שאין מתכוין אסור דלא כסתם משנה דנזיר אפילו איכא סתמא אחרינא כדאשכחן בביצה (דף כג:) מאי אולמיה האי סתמא מהאי ואין לרבי יוחנן נמי לפסוק כשום אחת בלא ראייה אי נמי יש לומר הא דעביד כחומרי דרב היינו בעלמא לבד מעירוב ואבל דהלכה כדברי המיקל בהם או שמא כיון דזימנין הך קולא הויא חומרא כגון דנאסר במקצת שבת דמהאי טעמא נאסר לכל השבת לא חשיב ליה מחומרי דרב דלרב לית ליה הואיל והותרה הותרה ולית ליה נמי הואיל ונאסר נאסר:
שבת כיון שהותרה הותרה פירשתי בפרק קמא (דף יז. ד"ה עירוב):
אין מטלטלין בה אלא בארבע בכלים ששבתו בבית לר"ש:
Tosafot on Eruvin 93b · Sefaria
Rabbeinu Chananel
אמר רב חסדא גידור ה' טפחים פי' כמו סלע גבוה ה' טפחים ובנה מחיצה עליה ה' טפחים אין מצטרפין לעשרה דבעינן אי כולו בגידו' אי כולו במחיצה. מיתיבי ב' חצרות זו למעלה מזו כו' הנה גידור ה' ומחיצה ה' מצטרפו. ופריק רבה מודה רב חסדא בתחתונ' הואיל ורואה פני עשרה כלומר הואיל ויש למעל' ממנה עשרה טפחים ואקשינן אי הכי תחתונה תיערב לעצמה דהא סלקו ממנה מחיצות אבל העליונה לא תיערב אפילו לעצמה דהא לית ליה מחיצתא והנה התחתונה אוסרת עליה. וזהו פי' לא תיערב לא אחד ולא שנים כלומר לא תיערב לא לעצמה ולא עם התחתונ' ופריק רבא בר עולא כגון שהיתה העליונה מגופפת פי' סתומה והולכת עד עשר אמות לפיכך העליונה מערבה לעצמה והתחתונה לעצמה. אי הכי שהעליונה מגופפת עד עשר אמות אימא סיפא פחות מיכן מערבין אחד ואין מערבין שנים. אמאי איבעיא העליונה תיערב חד דהא ליכא ביניהן מחיצה עשרה טפחים ואיבעיא תיערב שנים כלומר תערב לעצמה דהא מגופפת עשרה ודחי רבה כגון שנפרצה תחתונה במלואה לעליונה אי הכי תחתונה תיערב עם העליונה דהא אית לה מחיצתא. והנה רואה פני עשרה ונעשית עכשיו העליונה והתחתונה כאחד. אבל עליונה לא חד תערב ולא תרי תיערב דהא נפרצה עליה התחתונה חד נמי לא תיערב דהא לה מחיצה ופריק אין הכי נמי כו' ואסיקנא הלכתא גידור ה' ומחיצתא ה' מצטרפין.
בעי רב הושעיא דיורין שבאו בשבת מהו שיאסרו ופשטנא מהא דתנן חצר גדול כו' ואוקימנא בשנפרצה מבעו"י. אבל נפרצה בשבת מותרת אפילו הקטנה. דאיבעיא לן עירוב דרך חלון ונסתם החלון מהו לטלטל מזה לזה דרך פתח וכיוצא בו וכן מי שעירב מחצר לחצר דרך הפתח ונסתם הפתח בשבת מה לטלטל מחצר זו לחצר זו דרך חלון אחר שנסתם הפתח ואיפשטא שבת שהותרה למקצתה הותרה כולה ש"מ דיורין הבאין בשבת אין אוסרין ולא מתירין.
איתמר כותל שבין שתי חצרות שנפל רב אמר אין מטלטלין באותה חצר אלא בד' אמות כו'.
Rabbeinu Chananel on Eruvin 93b · Sefaria
Rashba
אמר רבא מודה רב חסדא בני התחתונה הואיל ורואין פני עשרה אבל בני העליונה שמתחילה קודם שנעשה בו גדור היו נאסרים שלא היה ביניהם אלא גדר (עשרה) [חמשה], ועכשיו כשנתוסף שם מחיצה חמשה אתה בא להתירן מחמת מחיצה זו והן אינם רואים פני עשרה יאמרו שהמחיצה חמשה מתרת.
אין הכי נמי והא דקתני פחות מכאן מערבין א' ואין מערבין שנים אתחתונה. והוא הדין דמצי לשנויי כי האי שינויא לעיל דאקשו אי הכי תחתונה תערב (חד) [תרי] עליונה לא תערב [חד] ולא תערב תרי, ולימא אין הכי נמי ודקתני מערבין שנים ואין מערבין אחד אתחתונה. וי"ל דרישא משמע ליה דאתרווייהו קאי, אלא דסיפא הכי קאמר ופעמים שאחד מהם אין מערבין שנים ומערבין אחד.
אמר ליה אביי לא(ו למימרא) [לימא מר] אימא אלא אימא ודאי (דאי) מבעוד יום נפרצה דהא מר הוא דאמר בעאי מיניה דרב הונא ובעאי מיניה מרב יהודה ערב דרך הפתח וכו'. ואמרו לו שבת הואיל והותרה הותרה. איכא (למימ') [למידק] מאי קאמר ליה אביי לא לימ' מר אימא אלא ודאי אימ' מבעוד יום נפרצה, דהא מר הוא דאמ' בעאי מיניה דרב הונא ובעאי מיניה מרב יהודה לרב דרך הפתח וכו' ואמרו בנסתם הפתח ונסתם החלון דשבת הואיל והותרה הותרה, דשאני התם איתנהו למחיצות וכדאמרינן בשלהי פרקא קמא דמכלתין (יז, א) רב הונא דאמר אפילו כרב (יוסף) [יוסי] דאמר בפרקין דהכא (צד, א) מבוי שנטלה קורתו או לחייו אסורין לאותה שבת, דעד כאן לא קאמר ר' יוסי אלא התם דליתנהו למחיצות אבל בנסתם הפתח איתנהו למחיצות לא, אלמא הפרש (שביתה) [יש בין איכא] למחיצות [ל]ליתא למחיצות, והכא נמי הא נפרצו מחיצות וליתנהו. וי"ל דלא דמי נפרצו מחיצות דהכא לההיא דהתם, דהתם נפרצו לרשות הרבים או לכרמלית, ובאיהו אפילו שמואל מודה בשנפרצה מיהא לרשות הרבים כדאיתא לקמן (עירובין צה, א), ואנן נמי קיימא לן בההיא כר' יוסי ואפילו בנפרצה לכרמלית, ואילו בהא קיימא לן כשמואל דהא רבה ואביי כוותיה ס"ל וכן רב הונא ורב יהודה, והיינו טעמא דהכא דאינו משום מחיצות אלא משום ערוב דדיורין הבאין בשבת דמי. וכן כתבו בתוספות התם בשלהי פרקין קמאי. ולפי זה נראה דהתם ה"ק עד כאן לא קאמר ר' יוסי התם אלא במחיצות תליא כולה מילתא אי איפשר להתיר את המבוי ואת החצר אלא על ידי המחיצות האלו, והלכך לא מקילינן להו למימ' שבת הואיל והותרה הותרה, אבל הכא גבי נסתם הפתח איתנהו למחיצות, כלומר: מוקפות הם מחיצות ואינן חסרות אלא עירוב, בעירוב הקלו, והיינו דקאמר אבל הכא איתנהו למחיצות ולא אמר הכא איתיה לפתח ואיתיה לחלון דפתח וחלון הא נסתמו וליתנהו, והכא נמי מחיצות אתנייהו ודיורין הוא דנפרצו זה לתוך זה.
דהא (חד) [מר] הוא דאמ' מבעיא מינאי ומיניה דרב הונא וכו' אמרו לו שבת הואיל הותרה הותרה. איכא למידק דהכא משמע דכרבה סבירא ליה בהא ודלא כרב, וזה קשה דהא אמר אביי (שבת כב, א) כל מילי דמר עביד כרב בר מהני תלת דעביד כשמואל, מתירין מבגד לבגד ומדליקין מנר לנר והלכה כר' שמעון בגרירה. וליכא למימר דהכא שאני משום דקיימי רב הונא ורב יהודה כשמואל, דהא בגרירה קיימי נמי אמוראי כוותיה דשמואל בגרירה דדבר שאין מתכוין מותר, ואפ"ה אצטריך לאפוקי. ותרצו בתוספות דבהא כללא דכאיל אביי לא קא מיירי בדברים שיש להקל עליהם ולעשות כדברי המיקל, כגון באבל ובערובין דהלכה כדברי המיקל בהם.
כותל שבין ב' החצרות וכו' רב אמר אין מטלטלין בו אלא בד' אמות. כשלא עירבו ב' החצרות זו עם זו וערבו כל אחד ואחד לעצמה, ולפי' לרב אין מטלטלין אלא בד' אמות ואפילו כלים ששבתו בתוך החצר, דאיהו לית להו שבת הואיל והותרה הותרה, ורב לטעמיה דאמ' (לעיל עירובין צא, א) [הלכה] כר' שמעון והוא בשלא עירבו הא בשערבו לא גזרינן אטו מאני דבתים.
ושמואל אמר זה מטלטל עד עיקר המחיצות כלומר: ואפילו מאני דבתים, ונראה לי דרב (אפי') [מיירי] דוקא בשקדם והוציא כלי הבתים לחצר קודם שנפלה המחיצה, דכיון דב' כלים בחצר יאמרו זה אסור וזה מותר, אבל אם אין כלים בחצר ששבתו בביתא אפילו לרב מותר לטלטל בכל החצר כלים ששבתו בחצר, ואפילו להוציא מחצר לחצר, דהא חצרות רשות אחת הן. ואי משום מאני דבתים ליכא, דכיון דלית ליה לרב (ששת) הואיל והותרה הותרה מכיון שנפל הכותל נאסרו כלי הבית להוציאן וחזרו החצרות [כ]אלו לא ערבו, דלמאן דאמר לא אמרינן שבת הואיל והותרה הותרה מכיון שנפל הכותל נאסרו כלי הבית להוציאן. [והלכתא כוותיה דשמואל] כרבה ורב הונא ורב יהודה (ואפילו) כולהו סבירא להו כוותיה.
Rashba on Eruvin 93b · Sefaria
Ritva
א״ר חסדא גדר כו׳ מאי דפרש״י ז״ל במסכ׳ גיטין כגון חריץ עמוק חמשה והשלימו ועשו על שפתו מחיצה חמשה שאין מצטרפין לעשותו רשות היחיד כבר דחאה ר״ת ז״ל מהם דבור וחולייתא מצטרפין לעשרה דדייקי׳ לה מלישנא דמתני׳ בדוכתא ומההיא דפ״ק דשבת בבית שאין בתוכו עשרה וקריו משלימו לעשרה וכדכתיב׳ התם בס״ד והנכון כמו שפרש״י ז״ל בכאן כגון שתי חצרו׳ זו בצד זו וקרקעית׳ של אחת מהן גבוה משל חברת׳ חמשה טפחים ועשו עוד חמשה טפחים על העליונה אין מצטרפין להיות כשתי חצרות שיש ביניהן כתל עשרה ומערבין שנים:
ומודה רב חסדא פירש דלגבי דידהו מחיצה עשרה חשיבא ויכולין לערב לעצמן מפני שרואין פני כתל עשרה וכי קאמר דאין מצטרפין היינו לגבי עליונה שאין רואין פני עשרה דאלו בשיש גדר עשרה עומדין על שפתו ורואין פני עשרה אבל השתא דליכא אלא גדר חמשה והיה אסורין אם אתה מכשירן עכשיו שהשלימו עליו מחיצה עשרה סבורין לומר דבמחיצה חמשה סגי שהרי עכשיו אינם רואין פני עשרה ופרכי׳ א״ה תחתונה תערב הרי כלומר שתוכל לערב לעצמ׳ כדקאמרת דלדידהו חשיבא מחיצה עשרה ועליונה לא חדא תערב ולא תרי תערב פירש לא חדא תערב שתערב עם התחתונה שהרי תחתונה חלוקה ממנה לגבי דידה מיהת במחיצ׳ עשרה ולא תרי תערב כלומר שלא תערב לעצמה דהא לגבי דידה אין כאן מחיצה ותחתונה אוסרת עליה וא״ת ולישני ליה דאה״נ וכי קתני מערבין שני׳ אבני תחתונה קאי וכדשנינן לקמן גבי סיפא דקתני פחות מכאן מערבין א׳ י וי״ל דברישא ליכ׳ למימ׳ הכין דהא קתני בהדיא ועליונ׳ גבוה מן התחתונה י׳ דכל המחיצה בגדר ובין בתחתונ׳ ובין בעליונ׳ מערבין שנים ואין מערבין אחד אבל בסיפא דקתני פחות מכאן מצי לשנוי הכין דה״ק ופעמים שהאחד מהם מערבין אחד ואין מערבין שנים ואבני תחתונה כגון שהיתה עליונה מגופפות והולכ׳ עד עשר אמות פירש כי מלבד החמש׳ שעשו מחיצה בעליונה על הגדר הוסיפו מכאן ומכאן גפופין לתשלום גבוה המחיצה עשרה ושיירו בין הגפופין פתח עד עשר דהשתא הוי כפתח שבין שתי חצרות שמערבין שנים. ומיהו בזו אין מערבין אחד כי התם כיון דמפתח זו איכא גובה עשרה לבני התחתונה דלדידהו גדר חמשה ומחיצה חמשה מצטרפין.
ופרכינן אי הכי אימא היכא פחות מכאן כלומר פחות ממחיצה חמשה מערבין אחד ואין מערבין שנים. ואמאי איבעיא חדא תערב ואיבעיא תרי הערב כלומר דהשתא ליכא ביניהם אלא פתח דקי״ל מערבין אחד או שנים ופרקינן דהכא במאי עסקינן שהתחתונה פרוצה במלואה לפתח של עליונה וכלה שמעתא פשוטה מכאן ואילך וליתיה להאי שקלא וטריא דהא קי״ל גדר חמשה ומחיצ׳ חמש׳ מצטרפין וקא״ל כלה מתנייתא כפשוטה.
דיורין הבאין בשבת מהו שיאסרו כלומר כתל שבין שתי חצרות שנפרצה בשבת אוסרין זו על זו או לא מי אמרינן שבת כיון דהותרה הותרה או לא. ת״ש כו׳. קס״ד דסתמא קתני ואפילו נפרצה בשבת. אמר רבה אימור כו׳ א״ל אביי כו׳ עד ואמר לי שבת כיון דהותרת הותרה והקשו בתו׳ מאי קושיא שאני התם דאיתנהו למחיצות אבל הכא דליתנהו למחיצות שנפרצה הכתל שביניהן דילמא לא אמרינן הכי דהא רבותא אמרינן בפ״ק אמר לך רב הונא אנא דאמרי אפילו לרבי יוסי עד כאן לא קאמר ר׳ יוסי סתם דלא אמרינן שבת כיון דהותר׳ הותרה אלא משום דליתנהו למחיצות אבל הכא דאיתנהו למחיצות ותירצו דההיא דר׳ יוסי איכא מחיצות שעושות רשות כגון חצר שנפרצה לשתי רוחותיה ומבוי שנטל׳ קורתו או לחיו והא חשיב חסרון אבל כתל שבין שתי חצרו׳ דלא עביד רשות אלא לחלק רשויות שלא יתערבו בהא ודאי כי נפל לא חשיב חסרון וכמאן דאיתנהו למחיצות דמי וראוי לומר שבת כיון שהותרה הותרה והשתא אע״ג דקי״ל בההיא כרבי יוסי בהא דהכא קי״ל כשמואל דשרי בסמוך דהא רבא ואביי כוותיה סבי׳ להו וכן רב הונא ורב יהוד׳ ולא תקשי הלכתא אהלכתא לפום האי טעמא דאמרן: איתמר כתל שבין שתי חצרות כלומר שלא ערבו זו עם זו. ונפל בשבת רב אמר כו׳ פי׳ דקסבר דלא אמרינן שבת הואיל והותרה הותרה. ופרש״י ז״ל דסתמא קאמר שאין מטלטלין אפילו כלים ששבתו בחצר ואע״ג דקי״ל כר״ש דכלם רשות אחת הם לכלים ששבתו בחצר ומיירי בשערבה כל חצר לעצמה ורב לטעמיה דאמר דערוב גזרינן מאני דחצ׳ אטו מאני דבתים. וק״ל דהכא ליתא לההיא גזירה דהא כיון שסב׳ רב דלא אמרינן שבת הואיל והותרה אסור להוציא כלים דבתי׳ לחצר דחצר אחת אוסרת עליה וא״כ ליכא גזירה דמאני דבתים וי״ל דהכא במאי עסקי׳ כגון שהוציאו כלים דבתי׳ קודם שנפרץ הכתל שאם אתה מתיר לטלטל כלים ששבתו בחצ׳ יאמרו שני כלים במקום אחד זה אסו׳ וזה מותר.
Ritva on Eruvin 93b · Sefaria
Meiri
כבר ביארנו במסכת שבת בפרק הזורק שהמבוי שהוא שוה מתוכו ונעשה בצד ראשו מדרון לרשות הרבים כגון שהיה קרקע המבוי גבוה מקרקע רשות הרבים והוצרך לשפע אצל פתחו לצד רשות הרבים שאותו מדרון הוה לו כמחיצה ואינו צריך לחי וקורה. למדת שהגדוד כמחיצה. ואחר שכן כל שהיו שתי חצרות סמוכות זו לזו והאחת גבוהה מחברתה עשרה הרי יש כאן מחיצה מצד זה ואינו צריך מחיצה אחרת אף לעליונה וכל שכן לתחתונה שהוא אצלה מחיצה גמורה. היה שם גדוד חמשה כגון שקרקע החצר גבוה מחברתה חמשה ובנה עוד מחיצה חמשה על הגדוד הרי אלו מצטרפין למחיצה ואין צריך כלום מאותו חצר ואין אומרין או כלו בגדוד או כלו במחיצה ומפני שהמחיצה ראויה למנוע שם מחיצה מן הגדוד אחר שהיא מונעת ראיית החמשה של גדוד אין אומרין כן שהרי מכל מקום הרי הכל מין מחיצה הוא. ומעתה שתי חצרות שזו למעלה מזו עשרה או שיש שם גדוד חמשה ומחיצה חמשה הרי הוא ככותל שבין שתי חצרות ומערבין שנים ואין מערבין אחד פחות מכן מערבי׳ אחד ולא שנים שהכל רשות אחת היא:
ולענין ביאור מיהא זה שהיה רב חסדא אומר שאין מצטרפי׳ והקשו לו משמועה זו של שתי חצרות ותירץ בה שמודה הוא בתחתונה הואיל והכל נראה לה שהוא אצלה מחיצה אבל לעליונה מיהא אינן מצטרפי׳ למחיצה הקשו לו אי הכי תחתונה תערב תרי. כלומר תערב לעצמה כדין החצר החלוקה מחברתה וראשונה לא תערב כלל אף בפני עצמה כלומ׳ לא יועיל לה עירוב שהרי פרוצה היא וצריכה לתקון אחר. ופרשה כגון שהיתה עליונה מגפפת והולכת עד עשר אמות. פי׳ כגון שיש ביניהם מחיצה עשרה או גדוד עשרה בחוץ לעשר אמות מכאן ומכאן ונשארה פרצת עשר שאין בה מחיצה גמורה אלא שיש בהן גדוד חמשה ומחיצה חמשה ולענין זה מיהא אחר שיש שם מחיצה עשרה מועלת מחיצה זו שלא ליחשב כפרצת עשר שתהא כפתח לערב אחד אם ירצו אלא מערבין שנים דלגבי הא סתימה היא. והקשה ממה שאמר פחות מכן מערבין אחד ולא שנים. כלומ׳ אם אין בגדוד חמשה ואחר שיש שם מחיצה גמורה בשני ראשיו הרי זה כפתח והיה לו לומר רצו מערבין שנים לא רצו מערבין אחד. ופרשה כגון שנפרצה התחתונה במלואה לעליונה כגון שאין רחב כלה אלא כנגד פרצת העשר. והקשו ומכל מקום תינח לבני תחתונה שאם תערב לעצמה העליונה אוסרתה אלא עליונה תערב כמו שתרצה שהרי הפרצה פתחה של עליונה היא וכו׳ וכבר ביארנו הלכה רווחת שמצטרפין:
דיורין הבאים בשבת כגון שתי חצרות שכותל ביניהן ועירבו כל אחת לעצמה ונפל הכותל שהרי אלו היו לאדם אחד היה מטלטל בכלו מביתו ואין כאן איסור אלא מחמת דיורין שנתוספו אין אוסרין זה על זה שהשבת הואיל והותרה מקצתה הותרה כלה לענין איסור דיורין שאלו נפרצה לרשות הרבים או לכרמלית ודאי אסור כמו שיתבאר אבל כשנפרצה לחצר שאינה מעורבת או שעירבו כל אחת לעצמה אין כאן אלא דיורין ואין אוסרין בשבת. וכן הדין בעירבו שתי חצרות ביחד מצד חלון או פתח שהיה ביניהם ונסתמו בשבת שמשתמשין דרך חורים או דרך גובה הכותל כמו שהתבאר. ואם כן מה שאמרו במשנתנו חצר גדולה שנפרצה לקטנה גדולה מותרת וקטנה אסורה מפני שקטנה כפתחה של גדולה ואינה אוסרת עליה אבל הגדולה אוסרת על הקטנה מחמת דיוריה פירושה שנפרצה מבעוד יום הא משקדש היום אף הקטנה מותרת הואיל ואין כאן איסור מחיצות אלא איסור דיורין והילכך כותל שבין שתי חצרות שנפל זה מטלטל מכאן עד עיקר המחיצה וזה מכאן עד עיקר המחיצה כמו שהיו עושין מתחלה ור״ל בכלים ששבתו בבית הואיל ועירבה כל אחת לעצמה. וגדולי המפרשים כתבו בה שכבר יצאו לחצר קודם שנפל הכותל שאלו לאחר שנפל הואיל והחצרות נפרצו למקום האסור להם שהרי אסורות הן זו עם זו אין מוציאין לה מן הבתים מתחלה דיינו שנתיר בכלה טלטול כלים ששבתו בחצר. מאי למימרא הרי כל חצרות רשות אחת הן ואף מחצר לחצר כן אלא שבכלים ששבתו בבית היא אמורה ומאחר שאין כאן צורך מחיצה אם רצו לפרוס וילון ביניהם דרך צניעות בעלמא מותר וכן הדין להסירה כשירצו שאין בה דין אהל כלל אחר שאין בה שום צרך ואעפ״י שנחלק בה רב הלכה בזו כשמואל שהרי לא מחלקת של עצמן הוא אלא של אחרים וכבר נפסקה שאין אוסרין:
ולענין ביאור מה שאמרו אמ׳ להו שמואל אי קפיד אבא קטרו ביה המייניה. דרך בדיחותא היא. כלומר שתסתייע עשיית המחיצה בשלו על כרחו ואין צריך לומר שלדעת רב אין מחיצה אלא קבועה ושעל זה אמ׳ שמואל קטרו לה בהמייניה שתהא קבועה. וכן בפירושי׳ אחרים שנאמרו בה. ומה שאמרו ורב אי סבירא ליה דאסור לימא אסור. והשיבו אתריה דשמואל הוה שנראין הדברים שאין לחכם לאסור במקום חכם אחר. דוקא באיסור חמור כל מקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב אף במקומו. ויש פוסקי׳ בזו כרב ולא שיהא רב חולק על דיורין הבאים בשבת ולא בחצר גדולה שנפרצה לקטנה שכל אחת מותרת לעצמה שהרי גיפופי גדולה מכשירין בה אלא שבזו הואיל ונפלה מחיצה האמצעית כלה וכל אחת נפרצה במלואה לחברתה ותשמישה של זו נוח בזו יש לגזור שלא לטלטל כלי הבתים לחצר עד עיקר מחיצה שמא ימשך ויטלטל לחצר אחרת ומתוך כך אינו מטלטל אלא בארבע אמות. ומכל מקום שטת הסוגיא מוכחת כדעת ראשון:
Meiri on Eruvin 93b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
גמרא כגון שהיתה עליונה מגופפת עד י' כו' וליכא למפרך הכא תחתונה תרי תערב חד לא תערב עליונה אי בעי חד תערב אי בעי תרי תערב דהא משום תחתונה לא מצי מערבי חד משא"כ לקמן בסיפא דפריך עליונה אי בעי חד תערב אי בעי תרי תערב והתחתונה לא מעכבא עליה וכן פרש"י וק"ל:
שם כגון שנפרצה התחתונה במלואה לעליונה כו' ולא מצי למימר איפכא כגון שנפרצה העליונה במלואה לתחתונה דא"כ ברישא לא מתוקמא במגופפת עד י' אמות ותקשי כדמקשינן עליונה לא תערב לא א' ולא ב' וק"ל:
תוס' בד"ה וכי קתני כו' דמשמע ליה מערבין שנים אתרוייהו עכ"ל והכא ה"נ אין מערבין ב' אתרוייהו קאי וכיון דתחתונה לא תוכל לערב לבדה אין מערבין שנים מקרי וק"ל:
בד"ה אין מטלטלין כו' בכלים ששבתו בבית לר"ש עכ"ל לכאורה קשה מי הכריח אותן לפרש בכלים ששבתו בבית דהא בכלים ששבתו בחצר נמי לרב דקיימינן הכא נמי מתוקמא שפיר כיון דעירבו גזר רב אפי' אכלים ששבתו בחצר וה"ל נפרצה במלואה למקום האסור לה אף לכלים ששבתו בחצר וכן פרש"י בהדיא ויש ליישב לדעת התוס' כיון דהשתא דנפלה המחיצה ולא אמרי' הואיל והותרה הותרה לרב הרי נאסרו מדינא להוליך כ"א מכלי הבית לחצרו אע"ג דעירבו שהרי נפרצו במלואו למקום האסור וא"כ כיון דלא שכיחי מאני דבתים בחצר ה"ל כאילו לא עירבו מעולם והותרו במאני דחצר להוליך מחצר לחצר וק"ל:
בד"ה חייב דברי ר"א כו' והא דשבקי רבנן רה"י כדנקט ר"א כו' עכ"ל ר"ל השתא דמתוכה דרבנן ממש ומתוכה דר"א אינו ממש אתי שפיר דשבקי רה"י דנקט ר"א כו' וק"ל:
Chidushei Halachot on Eruvin 93b · Sefaria
Gilyon HaShas
גמ' גידוד חמשה ומחיצה חמשה אין מצטרפין עי' לעיל דף עז ע"א תוס' ד"ה כותל:
Gilyon HaShas on Eruvin 93b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Eruvin, daf 93, Amud Bet, about 267 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 115 words
Opens “גִּידּוּד חֲמִשָּׁה וּמְחִיצָה חֲמִשָּׁה — אֵין מִצְטָרְפִין…”
- Segment 232 words
Opens “מֵיתִיבִי: שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ וְעֶלְיוֹנָה…”
- Segment 327 words
Opens “אָמַר (רַב): מוֹדֶה רַב חִסְדָּא בַּתַּחְתּוֹנָה, הוֹאִיל…”
- Segment 411 words
Opens “אָמַר רַבָּה בַּר עוּלָּא: כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה עֶלְיוֹנָה…”
- Segment 522 words
Opens “אִי הָכִי, אֵימָא סֵיפָא: פָּחוֹת מִכָּאן —…”
- Segment 69 words
Opens “אָמַר רַבָּה בְּרֵיהּ דְּרָבָא: כְּגוֹן שֶׁנִּפְרְצָה הַתַּחְתּוֹנָה…”
- Segment 719 words
Opens “אִי הָכִי, תַּחְתּוֹנָה חַד תְּעָרֵב, תְּרֵי לָא…”
- Segment 813 words
Opens “אִין הָכִי נָמֵי. וְכִי קָתָנֵי ״פָּחוֹת מִכָּאן…”
- Segment 929 words
Opens “דְּרַשׁ מָרִימָר: גִּידּוּד חֲמִשָּׁה וּמְחִיצָה חֲמִשָּׁה —…”
- Segment 108 words
Opens “בָּעֵי רַב הוֹשַׁעְיָא: דָּיוֹרִין הַבָּאִין בְּשַׁבָּת, מַהוּ…”
- Segment 1125 words
Opens “אָמַר רַב חִסְדָּא, תָּא שְׁמַע: חָצֵר גְּדוֹלָה…”
- Segment 1241 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: לָא תֵּימָא מָר ״אֵימַר״,…”
- Segment 1314 words
Opens “אִתְּמַר, כּוֹתֶל שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת שֶׁנָּפַל, רַב…”
- Segment 142 words
Opens “וּשְׁמוּאֵל אָמַר:…”
Sages named on this page
- Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim
Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…
Source: Eruvin 93b · Segment 9 — “…— מִצְטָרְפִין. אַשְׁכְּחֵיהּ רָבִינָא לְרַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא, אֲמַר…”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Eruvin 93b · Segment 12 — “אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: לָא תֵּימָא מָר ״אֵימַר״, אֶלָּא וַדַּאי…”
Original text
גִּידּוּד חֲמִשָּׁה וּמְחִיצָה חֲמִשָּׁה — אֵין מִצְטָרְפִין עַד שֶׁיְּהֵא אוֹ כּוּלּוֹ בְּגִידּוּד אוֹ כּוּלּוֹ בִּמְחִיצָה.
An embankment, a height disparity between two surfaces of five handbreadths, and an additional partition of five handbreadths do not join together to form a partition of ten handbreadths, the minimum height for a partition to enclose a private domain. It is regarded as a partition of ten handbreadths only if the barrier is composed entirely of the embankment or if it is composed entirely of a partition.
מֵיתִיבִי: שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ וְעֶלְיוֹנָה גְּבוֹהָה מִן הַתַּחְתּוֹנָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, אוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ גִּידּוּד חֲמִשָּׁה וּמְחִיצָה חֲמִשָּׁה — מְעָרְבִין שְׁנַיִם, וְאֵין מְעָרְבִין אֶחָד. פָּחוֹת מִכָּאן מְעָרְבִין אֶחָד, וְאֵין מְעָרְבִין שְׁנַיִם!
The Gemara raises an objection from a baraita : If there were two courtyards, one above the other, and the upper one was ten handbreadths higher than the lower one, or if it had an embankment of five handbreadths and a partition of five handbreadths, the two courtyards are considered separate domains and they establish two eiruvin , one for each courtyard, and they do not establish one eiruv . If the height disparity was less than ten handbreadths, the two areas are considered a single domain, and they establish one eiruv and they do not establish two eiruvin .
אָמַר (רַב): מוֹדֶה רַב חִסְדָּא בַּתַּחְתּוֹנָה, הוֹאִיל וְרוֹאֶה פְּנֵי עֲשָׂרָה. אִי הָכִי: תַּחְתּוֹנָה — תְּעָרֵב שְׁנַיִם וְלֹא תְּעָרֵב אֶחָד, עֶלְיוֹנָה — לֹא תְּעָרֵב לֹא אֶחָד וְלֹא שְׁנַיִם.
Rav said: Rav Ḥisda concedes that an embankment and a partition combine with regard to the lower courtyard, since it faces a wall of ten, i.e., there is a full partition of ten handbreadths before its residents. The Gemara raises a difficulty: If so, according to this reasoning, the residents of the lower courtyard, from whose perspective there is a valid partition, should establish two eiruvin , i.e., an independent eiruv , and do not establish one eiruv together with the upper courtyard, while the residents of the upper courtyard establish neither one eiruv nor two. The residents of the upper courtyard neither establish an eiruv on their own, as it is breached into the lower one, nor can they establish an eiruv together with the lower courtyard, because the latter is separated from it.
אָמַר רַבָּה בַּר עוּלָּא: כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה עֶלְיוֹנָה מְגוּפֶּפֶת עַד עֶשֶׂר אַמּוֹת.
Rabba bar Ulla said: The baraita is referring to a case where the upper courtyard had full-fledged ten-handbreadth-high walls that protruded on both sides of the section of the partition that was merely five handbreadths high, a protrusion that extended up to ten cubits. In this case, the upper courtyard is properly enclosed by a partition ten handbreadths high, while the section that is only five handbreadths high is deemed an entrance. Consequently, even the residents of the upper courtyard can establish an eiruv on their own. But the two courtyards cannot be merged by a single eiruv , because the lower courtyard is enclosed by a partition from which there is no entrance to the upper courtyard.
אִי הָכִי, אֵימָא סֵיפָא: פָּחוֹת מִכָּאן — מְעָרְבִין אֶחָד וְאֵין מְעָרְבִין שְׁנַיִם, אִי בָּעֲיָא — חַד תְּעָרֵב, אִי בָּעֲיָא — תְּרֵי תְּעָרֵב!
The Gemara raises a difficulty: If so, say the latter clause of that same baraita : If the height disparity was less than ten handbreadths, they are considered a single domain, and the residents therefore establish one eiruv , but they do not establish two eiruvin . According to the explanation suggested above, that there is a partition ten handbreadths high between the courtyards with an entrance of sorts between them, if they wish, they establish one eiruv , and if they wish, they establish two eiruvin . That is the halakha in a case of two courtyards with an entrance between them.
אָמַר רַבָּה בְּרֵיהּ דְּרָבָא: כְּגוֹן שֶׁנִּפְרְצָה הַתַּחְתּוֹנָה בִּמְלוֹאָהּ לָעֶלְיוֹנָה.
Rabba, son of Rava, said: The baraita refers to a case where the lower courtyard was fully breached into the upper one, i.e., the gap in the wall spanned the entire width of the lower courtyard. In that case, the residents of the lower courtyard establish a joint eiruv with the upper courtyard; however, they may not establish an eiruv of their own, in accordance with the mishna in which we learned that if a large courtyard is breached into a smaller one, it is permitted for the residents of the large courtyard to carry, but it is prohibited for the residents of the small one to do so.
אִי הָכִי, תַּחְתּוֹנָה חַד תְּעָרֵב, תְּרֵי לָא תְּעָרֵב. עֶלְיוֹנָה, אִי בָּעֲיָא — תְּרֵי תְּעָרֵב, אִי בָּעֲיָא — חַד תְּעָרֵב.
The Gemara raises a difficulty: If so, the halakha should be that the residents of the lower courtyard establish one eiruv together with the upper one, but they do not establish two eiruvin , i.e., the residents cannot establish an independent eiruv for their courtyard. However, with regard to the upper one, if its residents wish, they establish one eiruv together with the lower courtyard, and if they wish, they establish two eiruvin . The residents of the upper courtyard can establish an independent eiruv for their courtyard, as the larger courtyard renders it prohibited for the residents of the smaller courtyard to carry, but not vice versa.
אִין הָכִי נָמֵי. וְכִי קָתָנֵי ״פָּחוֹת מִכָּאן מְעָרְבִין אֶחָד וְאֵין מְעָרְבִין שְׁנַיִם״, אַתַּחְתּוֹנָה.
The Gemara answers: Yes, it is indeed so; that is the halakha . And when the baraita teaches: If the height disparity was less than ten handbreadths, the residents establish one eiruv , but they do not establish two eiruvin , this statement is not referring to both courtyards, but only to the lower one.
דְּרַשׁ מָרִימָר: גִּידּוּד חֲמִשָּׁה וּמְחִיצָה חֲמִשָּׁה — מִצְטָרְפִין. אַשְׁכְּחֵיהּ רָבִינָא לְרַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא, אֲמַר לֵיהּ: תָּנֵי מָר מִידֵּי בִּמְחִיצָה? אֲמַר לֵיהּ: לָא. וְהִלְכְתָא: גִּידּוּד חֲמִשָּׁה וּמְחִיצָה חֲמִשָּׁה מִצְטָרְפִין.
Mareimar taught: An embankment of five handbreadths and an additional partition of five handbreadths above it combine to form a partition of ten handbreadths. Ravina met Rav Aḥa, son of Rava, and said to him: Has the Master taught anything with regard to this partition, whether it is effective or not? He said to him: No. The Gemara concludes: The halakha is that an embankment of five handbreadths and a partition of five handbreadths combine to form an effective partition of ten handbreadths.
בָּעֵי רַב הוֹשַׁעְיָא: דָּיוֹרִין הַבָּאִין בְּשַׁבָּת, מַהוּ שֶׁיֵּאָסְרוּ?
Rav Hoshaya raised a dilemma: What is the ruling with regard to residents who arrive on Shabbat, i.e., who join the residents of a courtyard on Shabbat, e.g., if the wall between two courtyards collapsed on Shabbat so that new residents arrive in one courtyard from the other. Had these people arrived before Shabbat they would have rendered it prohibited for the residents to carry in the courtyard unless they participated with the original residents in their eiruv . Do these residents render it prohibited for the original residents to carry in the courtyard, even if they arrive on Shabbat itself?
אָמַר רַב חִסְדָּא, תָּא שְׁמַע: חָצֵר גְּדוֹלָה שֶׁנִּפְרְצָה לִקְטַנָּה — הַגְּדוֹלָה מוּתֶּרֶת וְהַקְּטַנָּה אֲסוּרָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּפִתְחָהּ שֶׁל גְּדוֹלָה. אָמַר רַבָּה: אֵימַר מִבְּעוֹד יוֹם נִפְרְצָה.
Rav Ḥisda said: Come and hear a resolution to the dilemma from the mishna: With regard to a large courtyard that was breached into a small courtyard, it is permitted for the residents of the large courtyard to carry, but it is prohibited for the residents of the small one to do so. It is permitted to carry in the large courtyard because the breach is regarded like the entrance of the large courtyard. Apparently, even if the breach occurred on Shabbat, it is prohibited for the residents of the small courtyard to carry. Rabba said: Say that the mishna is dealing with a case where it was breached while it was still day, i.e., on Friday. However, there is no prohibition if the breach occurred on Shabbat itself.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: לָא תֵּימָא מָר ״אֵימַר״, אֶלָּא וַדַּאי מִבְּעוֹד יוֹם נִפְרְצָה. דְּהָא מָר הוּא דְּאָמַר, בְּעַי מִינֵּיהּ מֵרַב הוּנָא וּבְעַי מִינֵּיהּ מֵרַב יְהוּדָה: עֵירַב דֶּרֶךְ הַפֶּתַח וְנִסְתַּם הַפֶּתַח, עֵירַב דֶּרֶךְ חַלּוֹן וְנִסְתַּם הַחַלּוֹן, מַהוּ? וְאָמַר לִי: שַׁבָּת, כֵּיוָן שֶׁהוּתְּרָה הוּתְּרָה.
Abaye said to him: The Master should not state: Say, indicating that it is possible to explain the mishna in this manner. Rather, the mishna is certainly referring to a case where the courtyard was breached while it was still day. As Master, you are the one who said: I raised a dilemma before Rav Huna, and I raised a dilemma before Rav Yehuda: If one established an eiruv to join one courtyard to another via a certain opening, and that opening was sealed on Shabbat, or if one established an eiruv via a certain window, and that window was sealed on Shabbat, what is the halakha ? May one continue to rely on this eiruv and carry from one courtyard to the other via other entrances? And he said to me: Once it was permitted to carry from courtyard to courtyard at the onset of Shabbat, it was permitted and remains so until the conclusion of Shabbat. According to this principle, if a breach that adds residents occurs on Shabbat, the breach does not render prohibited activities that were permitted when Shabbat began.
אִתְּמַר, כּוֹתֶל שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת שֶׁנָּפַל, רַב אָמַר: אֵין מְטַלְטְלִין בּוֹ אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת.
It is stated that amora’im disagreed: With regard to a wall between two courtyards, whose residents did not establish a joint eiruv , that collapsed on Shabbat, Rav said: One may carry in the joint courtyard only within four cubits, as carrying in each courtyard is prohibited due to the other, because they did not establish an eiruv together. Rav does not accept the principle that an activity that was permitted at the start of Shabbat remains permitted until the conclusion of Shabbat.