Commentary page
Eruvin 75a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerEruvin 75a
Eruvin 75a. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 477 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
הוה אמינא שמה דירה להא מילתא קמ"ל:
ה"ג ואי מהכא ה"א בתים לא ידענא כמה כלומר אי מהא ה"א נהי דבחצירות שמעינן מינה דבתרתי סגי מדנקט צידו אחד עובד כוכבים הא תרוייהו ישראלים שרי אבל בתים לא ידענא כמה לכל חצר:
אסור לעשות לדור יחיד במקום נכרי שלא ילמד ממעשיו לפיכך לא יערבו אלו עמו ולא ישתמשו עמו במבוי כדי שיהא יחיד ויירא מן הנכרי שלא יהרגנו ויצא:
דשמענא ליה לר' טבלא דאמר בהא מילתא דרב:
עובד כוכבים עובד כוכבים תרתי זמני ולא ידענא מאי קאמר השתא ודאי מפרש למלתיה דרב הוה מבוי שצידו אחד עובד כוכבים אין מערבין אותו כולו משום דאסור לעשות יחיד במקום עובד כוכבים לשון אחר חד למבוי וחד לחצר:
מתני' זו לפנים מזו פנימית פתוחה לחיצונה וחיצונה לרה"ר ודריסת רגלה של פנימית על החיצונה לצאת לרשות הרבים:
עירבה פנימית לעצמה לטלטל בחצירה:
מן הפנימית ולא עירבה שתיהן אסורות דהויא פנימית רגל האסורה:
14 more comments on this page.
Rashi on Eruvin 75a · Sefaria
Tosafot
הוה אמינא דירת עובד כוכבים שמה דירה אע"ג דאמר בריש פרקין דלכולי עלמא לא שמה דירה הכא דלהקל להתיר המבוי להחשיב כבתים וחצירות פתוחים לתוכו אמר שמה דירה:
מתיב רב ביבי בר אביי ק"ק דה"ל לאקשויי מרישא מעיקרא:
אלמא רגל המותרת אינה אוסרת כו' הא דלא מוקי בעשתה דקה היינו משום דתיקשי רישא וסיפא בעשתה דקה ומציעתא ההיא דשכח אחד מן הפנימית בלא עשתה דקה:
Tosafot on Eruvin 75a · Sefaria
Rabbeinu Chananel
ולא מפני דסבר רב כיון דעירבו להו הוו להו כחצר (אחרת) [אחת] ודירת נכרי לא שמיה דירה (הלכתא) [הלכך] ליכא בהאי מבוי אלא חצר אחת ורב סבר אין מבוי ניתר בלחי וקורה עד שיהו בתים וחצירות פתוחות לתוכו והאי לית ביה חצירות אלא משום דסבר רב אסור ליעשות יחיד במקום נכרי אמר רב יוסף לאו היינו דשמענא ליה לר' טבלא דאמר נכרי נכרי ולא ידענא מאי היא. פי' דירת נכרי לא שמה דירה ואסור לעשות יחיד במקום נכרי: ירושלמי רב הונא בשם רב אין תורת חצר לנכרי שאם היה שרוי בעליונה אתה מורידו (לסיד) [לסור]. ואין תורת דקה לנכרי שאם דר בפנימית אתה מוציאו (לסוד) [לסור]. ר' (ולא) [לא] בשם ר"א יש תורת חצר לנכרי שאם היה ישראל ונכרי דרין בפנימית לעולם אינו אוסר עד שיהו שני ישראלים אוסרין ר' אבא בשם רב יהודה מי שיש לו דקה לפנים מביתו גבוה י' טפחים בישראל אינו אוסר בנכרי אוסר מחלפה שיטתיה תמן א' בשם שמואל כותל שהקיפוה סולמות מיכן ומיכן מערבין שנים ואין מערבין אחד. א"ר יוסי ב"ר אבין תמן ע"י סולמות הן נידונין כפתחין ברם הכא דרך העליונים לירד למטה ואין דרך התחתונים לעלות למעלה:
מתני' ב' חצרות זו לפנים מזו כו'.
א"ר (מינאי) [ינאי] זו דברי רבי עקיבא דאמר אפילו רגל המותרת במקומה כגון שעירבה זו לעצמה וזו לעצמה והותרה הפנימית במקומה אינה אוסרת את החיצונה כך רגל האסורה אינה אוסרת כלומר אפילו לא עירבה הפנימית לעצמה אינה אוסרת את החיצונה ואקשינן עליה ממתניתין תנן עירבה חיצונה ולא עירבה הפנימית שתיהן אסורות מני אי נימא ר' עקיבא מאי איריא בשלא עירבה פנימית שהיא אסורה במקומה אפי' עירבה הפנימית שהיא מותרת במקומה אוסרת החיצונה בדריסתה לה ברגלה אלא לאו רבנן היא וטעמא דהיא במקומה אסורה. הא רגל שהיא מותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה ומפרק לעולם ר"ע היא והכי קתני לא זו האסורה [במקומה] בלבד היא האוסרת אלא אפי' המותרת במקומה אוסרת שלא במקומה כגון שעירבה זו לעצמה וזו לעצמה ומקשינן איני והא תנן עירבה זו לעצמה כו' טעמ' דעירבו הא לא עירבו שתיהן אסורות אלמא רגל המותרת אינה אוסרת (כמי שרגל) [אבל רגל] האסורה אוסרת.
ופרקי' לעולם ר"ע היא וחסורי מחסרא והכי קתני עירבה זו לעצמה וזו לעצמה זו מותרת בפני עצמה וזו מותרת בפני עצמה.
בד"א שעשתה הפנימית [דקה] וסילקה עצמה אבל לא עשתה דקה החיצונה [אסורה] שר"ע אוסר החיצונה כי דריסת הרגל אוסרתה וחכ"א אין דריסת הרגל [אוסרתה] ומותבינן אסיפא דקתני אם היו של יחידים אין צריכות לערב ורבינא נמי מתיב משכח אחד מן החיצונות ולא עירב דייקינן מיניה רגל המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה רגל האסורה במקומה אוסרת שלא במקומה.
ופרקינן אלא כי אתא רבין א"ר ינאי ג' מחלוקות בדבר ר' עקיבא סבר אפי' רגל המותרת במקומה אוסרת שלא במקומה. ורבנן סברי אפי' רגל האסורה במקומה אינה אוסרת שלא במקומה. והאי ת"ק דתני עירבה החיצונה ולא עירבה הפנימית כו' סבר רגל המותרת במקומה אינה אוסרת ורגל האסורה במקומה אוסרת נמי שלא במקומה:
פיסקא נתנו עירובן במקום אחד מאי מקום אחד אמר רב החיצונה ואמאי קרי לה מקום אחד מקום המיוחד לשתיהן לפנימית ולחיצונה כי הפנימית (שלה) [יש לה] מעבר [על] החיצונה אבל החיצונה אין לה בפנימית לא מעבר עליה ולא דריסה.
Rabbeinu Chananel on Eruvin 75a · Sefaria
Rashba
כי אתא רב דימי אמר ר' ינאי זו דברי ר' עקיבא אבל חכמים אומרים כשם שהרגל המותרת אינה אוסרת כך רגל האסורה אינה אוסרת. ומסתברא דהזקיקו לרב דימי לומר כן משום דקתני וחכמים אומרים אין דריסת הרגל אוסרת, דמשמע דאין שום דריסת הרגל אוסרת, דאי לא הוה ליה למתני וחכמים אומרים אינה אוסרת. ואסיקנא דליתא להא דרב דימי אלא כי אתא רבין אמר ר' ינאי שלש מחלוקות בדבר, ר' עקיבא סבר אפילו רגל המותרת אוסרת, ורבנן סברי אפילו רגל האסורה אינה אוסרת, והאי תנא סבר רגל המותרת אינה אוסרת ורגל האסורה אוסרת. וקיימא לן כמאן דאמר רגל המותרת אינה אוסרת רגל האסורה אוסרת, דבכולה מכילתין נסיב לה כוותיה. והכין אסקה שמואל לקמן (בע"ב) לעולם מותרין עד שיהיו שנים בפנימית ואחד בחיצונה, אבל שנים בחיצונה ואחד בפנימית אינן אסורין. דשמעת מינה דרגל המותרת אינה אוסרת אבל רגל האסורה אוסרת. וכן פסק הראב"ד והר"ז הלוי ז"ל.
Rashba on Eruvin 75a · Sefaria
Ritva
והשתא דאמ׳ רב אפי׳ חצר פי׳ והת׳ לית׳ למייתי עלה מהאי טעמ׳ היינו טעמיה דרב דקסבר אסור לעשו׳ יחיד במקום עובדי כובבים ומזלות כלומר אסו׳ לעשו׳ יחיד כמקו׳ עובדי כוכבים ומזלות לעשו׳ שידור ישראל במקו׳ עובדי כוכבים ומזלות כדי שלא ילמד ממעשיו לפי׳ אסור לשכנו זה לערב עמו כדי שלא ימשמש עמו במבוי או בחצר שאין מערבין עמהם ויירא מן העובדי כוכבים ומזלות ויצא כדי שלא יהרגנו. ולפום האי טעמא הא דקתני שאין מערבין אותו דרך חלונות להתירו דרך פתחים למבוי אפילו בלא התר הוצאה דרך פתחים למבוי אלא לערב החצרות לבדם הוא אסור אלא דנקט הכי לאשמועינן אגב אורחיה שאלמלא הטעם הזה היה מותר לערבן אפילו להתיר להוציא כליו דרך פתחים למבוי ואע״פ שאינם פתוחים למבוי ממש דדירת עובדי כוכבים שמה דירה ואפשר דנקט חלונות מטעמא דכתיבנא לעיל דההוא טעמא נמי אתא לאשמעינן הכא ולהכי נמי נקט להתירו דרך פתחי׳ למבוי ור״י ז״ל פי׳ דלהכי נקט חלונו׳ שאז אסו׳ לעשות יחיד במקום עובדי כוכבים ומזלות כי כיון (שאינו) אלא חלון אם לא יערב עמו יברח משם ולא ידור עם העובדי כוכבים ומזלות אבל אם היה פתח ביניהם מותר לערב דרך פתח שאפילו בלא ערוב אינו חשוב בעצמו שהוא יחידי ולא יברח כי הוא בטוח בישראל חברו זה דעובדי כוכבים ומזלות מרתת להזיקו ואמר השתא נפיק ואתי וחזי ליה וכן נראה עיקר ולפי זה אנו למדים שאם יש שם בחצר או במבוי שני ישראלים בשני בתים אע״פ שיש שם עובדי כוכבים ומזלות מותר לערב עמו דרך חלונות דהא ליכא ישראל יחיד במקום עובדי כוכבים ומזלות ומיהו אפילו יש אנשים הרבה בבית אחד לעולם חשיבי דהוי יחיד במקום עובדי כוכבים ומזלות. דהא ודאי לא מיירי רב בישראל שדר יחיד בלי אשה ובנים אלא ודאי כיון שכלם דרין כאחת בחבורה אחת כיחיד דיינינן להו שמא ייראנו שם יחידים לפעמים אבל בשני בעלי בתים לא חשו לזה ולא חשיב יחידי דכל שיש בעל הבית אחר לא מרתת לדור עמו וכן דעת מורי ז״ל וכן כתב הראב״ד ז״ל היינו דשמעינן ליה לר׳ טבלא דאמר עובדי כוכבים ומזלות תרי זמני פי׳ חד בחצר וחד במבוי ולא הוה ידענ׳ אמאי נקט תרתי אבל השתא ידענא דאצטריך למקטינהו תרוייהו. ויש שפי׳ עובדי כוכבים ומזלות עובדי כוכבים ומזלות תרי זמני אחד מבוי שצדו אחד עובדי כוכבים ומזלות ואחר שאסור לעשות יחידי במקום עובדי כוכבים ומזלות. ורש״י ז״ל כתב שם הפירושים. ויש מקשים על הפי׳ האחרון ומנא ידעי׳ דמשום האי הוא דקאמר עובדי כוכבים ומזלות זימנא אחרי דילמא שהעובדי כוכבים ומזלות השני היינו דדירת עובדי כוכבים לא שמה דירה ולכיי מה שפירשנו ל״ק דאיהו בהדיא שמע מבוי שצדו אתד עובדי כוכבים ומזלות ואסור לעשות יחיד שלא במקום עובדי כוכבים ומזלות׳ אלא שלא היה יודע למה טרח להאריך לומר טעם זו דהא פשיטא דליכא טעמא אחרינא אבל השתא ידעי׳ שהוצרך לומר כן לאפוקי שאין הטעם משום בתים וחצרות כנ״ל וגם דוחק הוא לפרש דהא קאמר דשמע עובדי כוכבים ומזלות עובדי כוכבים ומזלות תרי זמני שלא שמע אלא עובדי כוכבים ומזלות א׳ בלחוד וכדמשמע לכאורה מפשוטו של לשונו של רש״י ז״ל דמשום דשמע דאמר עובדי כוכבים ומזלות עובדי כוכבים ומזלות תרי זמני מ״ל דבהא איירי דילמא במילתא אחריני איירי אבל חכמים אמרו כן: הקשו בתוספו׳ מ״ל לרב דימי א״ר ינאי הא מילתא דהא רבנן לא איירי במתני׳ אלא ברגל המותרת ועלה אפליגו עליה דר׳ עקיבא ולקמן נמי דאסיקנא דג׳ מחלוקות בדבר מנלן זה הדעת השלישי לרבנן דסברי אף רגל האסורה אינה אוסרת מסתיין דנימא כי שתי מחלוקות בדבר ר׳ עקיבא אף רגל המותרת אוסרת דסברי רגל המותרת אינה אוסרת רגל האסורה אוסרת ותירצו דלישנא דמתני׳ אכרחן לומר כן מדקתני וחכמים אומרים אין דריס׳ רגל אוסרת דס״ל למתני וחכמים אומרים אינה אוסרת אלא ודאי ה״ק אין דריסת הרגל אוסר׳ כלל ואפי׳ כשהיא אסורה והיינו דאכרחיה לרב דימי ואכרחן לדידן נמי לומר ג׳ מחלוקות בדבר ר׳ עקיבא דאסר אף ברגל המותרת ורבנן דפליגי עליה במתני׳ ושרו אף ברגל האסורה ותנא בתרא דקתני שכח א׳ מבני חצר עד סיפא דס״ל דרגל המותר׳ אינה אוסר׳ ורגל האסורה אוסרת לא זו אף זו קתני תמיה׳ מילתא דה״ל למימר זו ואצ״ל זו קתני דהא ברישא אסור ברגל המותרת דקתני ערבה הפנימית ואעפ״כ החיצונה אסורה והשתא נמי בהאי בבא קתני שהרגל האסורה אוסר׳ וכה״ג זו ואצ״ל זו היא וי״ל דלא דקאי נמי אסיפא דמתני׳ קיימי׳ דקתני ערבה זו לעצמה וזו לעצמה דאסר רבי עקיבא ברגל המותרת וההיא עבדי׳ בתרייתא ולגבי ההיא הוא דאמרי׳ לא זו אף זו קתני וכן פרש״י ז״ל ובדין הוא דהל״ל זו ואצ״ל זו דהא רישא ר״ע היא על כרחין אלא דלא דייק׳ ונקטי׳ לא זו אף זו דמרגלא בפומין טפי:
שעשתה רקה והיה נר׳ לכאורה דלר׳ עקיבא לא מהני רקה אלא לרגל המותרת במקומה דאי לא אמאי נקטה בשערבה הפנימית לינקט אפי׳ בשלא ערבה ועוד דכיון דסיפא בשעשתה רקה קמייתא נמי בשעשתה רקה וקתני חיצונה ולא פנימית שתיהן אסורות אבל א״א לומר כן דכיון דרקה משום סליק הוא דנסתלקו מכאן אפי׳ ברגל האסור נמי אלא ודאי קמייתא בדלא ערבה רקה והא דנקט הא בשערבה לא שמעי׳ דכי לא עשתה רקה אוסרת אע״ג דערבה והויא רגל המותרת במקומה ולהוציא מדברי חכמים החולקים עליו בבבא זו וכן פי׳ בתו׳.
ג׳ מחלוקות בדבר כו׳ וקי״ל כמ״ד רגל המותרת אינה אוסרת רגל האסורה אוסרות דסוגיין דכל׳ מכלתין כוותיה והכי אסקה שמואל לקמן לעולם מותרין עד שיהו שני׳ בפנימית וא׳ בחיצונה וש״מ דרגל האסור׳ אוסרות רגל המותרת אינה אוסרת וכן פסקו הראב״ד והר״ז ז״ל אבל הגאונים ז״ל פוסקין כרבנן דאפי׳ רגל האסורה אינה אוסרת.
Ritva on Eruvin 75a · Sefaria
Meiri
המשנה התשיעית והכונה בה לבאר ענין החלק (התשיעי) [השמיני] והוא שאמר שתי חצרות זו לפני׳ מזו ר״ל שהפנימית פתוחה מחיצונה והחיצונה למבוי או לרשות הרבים שנמצא דריסת הרגל הפנימית על החיצונה כשהיא צריכה לילך למבוי או לרשות הרבים ויש בכל חצר מאלו בעלי בתים שאוסרים זה על זה וצריכים לערב זה עם זה בחצרן של עצמן ואם ערבו שתיהן מזו לזו מותרות זו עם זו ואמר על זה שאם עירבה הפנימית לעצמה ולא עירבה החיצונה הפנימית מותרת לעצמה שהרי אין לה מי שיאסרנה שהרי חיצונה אין לה דריסת רגל עליה ויכולה היא לסגור פתחה ואין בני חיצונה יכולין לעכב והלכך אפי׳ לא סגרה מותרת בעצמה אבל חיצונה אסורה בעצמה שהרי לא עירבה.
עירבה חיצונה ולא פנימית שתיהן אסורות הפנימית מצד עצמה שלא עירבה והחיצונה אעפ״י שעירבה הרי יש לפנימית דריסת רגל עלי׳ והואיל והיא אסור׳ במקומ׳ אוסר׳ היא שלא במקומ׳ הואיל ודריסתה עליה. עירבה זו לעצמה וזו לעצמה כל אחת מותרת בעצמה ואין פנימית אוסרת לחיצונה אעפ״י שלא עירבה עמה מאחר שהיא מותרת במקומה.
כלל הדברים בענין זה רגל האסורה במקומה אוסרת שלא במקומה מצד דריסת רגלה ור׳ עקיבא אוסר בחיצונה מפני דריסת רגל הפנימית מפני שהוא סובר שאף רגל המותרת במקומה אוסרת שלא במקומה מצד דריסת רגלה וחכמים אומרי׳ אין דריסת הרגל אוסרת. פרשו בגמרא שמחלקת שלישי הוא ומתירים בעירבה חיצונה ולא פנימית שאין הפנימית אוסרת מצד דריסת רגלה אעפ״י שאסורה במקומה הואיל ודריסת רגל שיש לה על החיצונה אינו אלא דרך דריסה ואין לה שתוף בגוף החצר והלכה כתנא קמא. והוא שאמרו בסוף המשנה אם היו של יחידים (אנו) [אינן] צריכים לערב כלומר אם אין החצרות חלוקות לדיורין אלא יחיד בחיצונה ויחיד בפנימית או רבים האוכלים על שלחן אחד אין צריכין לערב זה עם זה שהרי מצד עצמה אין כאן עירוב לאחת מהן ואם משום דריסת פנימי לחיצונה הרי פנימית מותרת במקומה ואינה אוסרת. ויראה שכל שאוכלין בשבת כאחד אעפ״י שחלוקים מעצמם בחול נעשו בשבת כיחיד.
שכח אחד מן החיצונה ולא עירב כלומר שעירבו שתי החצרות זו בעצמה וזו בעצמה ושכח אחד מן החיצונות ולא עירב ונמצא שהוא כאלו לא עירבו ומתוך כך חיצונה אסורה ופנימית מותרת שאין החיצונה אוסרת לפנימית. ומכל מקום בבטול רשות הותרו אף בני חיצונה.
שכח אחד מן הפנימית ולא ערב שהוא כאלו לא עירבו שתיהן אסורות פנימית מצד עצמה וחיצונה מצד דריסת הפנימית. ומכל מקום בבטול רשות הותרה הפנימית אבל החיצונה אסורה מצד דריסת רגל המבטל שהוא אסור במקומו.
נתנו עירובן במקום אחד כלומר שעירבו שתיהן זו עם זו ונעשו כחצר אחת כל ששכח אחד בין מן הפנימית בין מן החיצונה ולא עירב שתיהן אסורות. ופרשוה בגמרא בשנתנוהו בחיצונה ומאי אחד שמיוחד לשתיהן. ומאחר שכן לא סוף דבר ששכח אחד מן הפנימית שנמצאת הפנימית אסורה במקומה ואוסרת בחיצונה אלא אפי׳ שכח אחד מן החיצונה אף הפנימית אסורה ואינה יכולה לומר הרי סוגרת בעדי שהרי עירובם בחיצונה ואם תסגור בעדה כדי למנוע תשמיש של חיצונה שלא צריך עירוב אצלה ואם נתנוהו בפנימית אם שכח אחד מן הפנימית ודאי שתיהן אסורות עד שיבטל אבל אם שכח אחד מן החיצונה פנימית מיהא מותרת בלא בטול שאף היא סוגרת פתחה הואיל והפשיעה לא באה מצדה שעירובה אצלה ואין אומרין חיצונה עירובה מרגילה בפנים עד שיהא שתוף חיצונה אוסרתה שהרי היא אומרת לתקוני (שדרתיך) [שיתפתיך] ולא לעוותי.
וזה שאמרו אם היו של יחידים אין צריכין לערב כמו שביארנו פרשו בגמרא תחלה שלשה אסורים כלומר שאם היו שלשה בין שני החצרות אפי׳ היה יחיד בפנימית ושנים בחיצונה עירבו בני החיצונה פנימית אוסרת ואעפ״י שמותרת במקומה מצד יחידותה ומפני שלא יבאו לטעות בשנים בפנימית שהוא רגל האסורה במקומה שהרי הדבר קרוב לטעות בו הואיל ואני קורא בהם רבים בחיצונה כלומר הואיל ובין שיחיד בפנים ושנים בחיצונה בין ששנים בפנים ואחד בחיצונה נראין הם כרבים בחיצונה שדריסת כלם בתוכה ואין אדם מרגיל בין שנים בפנים ליחיד בפנים ואין הלכה כן שכל רגל המותרת במקומה אינה אוסרת ולעולם אינו אסור עד שיהו שנים בפנימית ולא עירבו שהיא רגל האסורה. ואחד בחיצונה לאו דוקא וכן הלכה. אבל כל שבא להוציא מחצר לחצר אסור עד שיערבו ומ״מ עכו״ם אחד בפנימית הרי הוא כרבים שאם היו בחיצונה שנים ישראלים ובפנימית עכו״ם אחד הרי דריסת רגל של עכו״ם אוסרה אעפ״י שאינו דר עמהם ושישראל כיוצא בו אינו אוסר מפני שהרואה סבור שהעכו״ם אינו אוסר אפי׳ ביש שם ישראלים אוסרים זה על זה. ושאלו על זו בגמרא מאי שנא יחיד ישראל בפנימית כלומר שאינו אוסר דאי ידע ידע כלומר אם הרואה יודע שהישראל דר שם יחידי הרי טוב ושוב אין לחוש לדבר שהדבר ידוע רגל המותרת אינה אוסרת ואם אין הרואה יודע שהוא דר שם יחידי אלא שסבור שאחר או אחרים דרים עמו יאמרו עירובו עירוב ותולה הענין שלא באסור הם עושים ואם כן עכו״ם נמי אי ידע ר״ל שהעכו״ם אוסר במקום שיש שם ישראלים ושלא הותר בכאן אלא מפני שאינו עומד עם ישראלים הרי טוב ואם אינו יודע וסבור שאף בזו היה ראוי לאסור אף הוא יתלה הענין בשכירות ולא יבא לטעות ממנו למקום אחר. ותירץ עכו״ם מפעא פעי כלומר משמיע קולו ועניניו ידועים והואיל ולא נודע לו שכירותו אינו תולה הענין בשכירות אלא שסבור שאינו אוסר בכאן ויבא לטעות ממנו למקום אחר. זו היא שיטת גדולי הרבנים אבל גדולי הראשונים וגדולי המפרשים אחריהם פרשו בשמועה זו אם היו שלשה אסורים כלומר שלש חצרות זו לפנים מזו ואחד אחד בכל חצר ר״ל ישראל אחד שנמצאו שלשה בחיצונה. ושמואל חולק עד שיהו שנים בפנימית ולא עירבו שהוא רגל האסורה במקומה. ור׳ אליעזר סובר כשמואל אלא שמחדש בה שאם דר עכו״ם בפנימית ושני ישראלים בשנים החיצונות אחד בכל חצר וחצר שהעכו״ם אוסר עליהם ואינם גורסים עכו״ם אחד בפנימית הרי הוא כרבים אלא עכו״ם הרי הוא כרבים. וכבר כתבנוה למעלה ויש מפרשים אותה בפנים אחרים אין צורך בהזכרתם:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
1 more comments on this page.
Meiri on Eruvin 75a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בפרש"י בד"ה הא לא עירבה כו' ושאינה מעורבת אסורה דהא פשיטא כו' דכבר תני לה לעיל כו' עכ"ל ובקושיא דלעיל דפריך מאי איריא רגל אסורה רגל מותרת נמי ולא תקשי ליה דאימא לגופיה אתא לאשמועינן דפנימית שאינה מעורבת אסורה דמ"מ שתיהן אסורות לא איצטריך למתני דחיצונה אסורה אפי' ברגל המותרת וק"ל:
תוס' בד"ה אלמא רגל כו' הא דלא מוקי בעשתה דקה כו' ההיא דשכח אחד מן הפנימית בלא עשתה דקה עכ"ל משמע להו דאין לחלק וברגל אסורה נמי שרי ע"י דקה ודקשיא להו לאוקמא ההיא דשל יחידים בעשתה דקה ודייקינן מינה דבשל רבים צריכין לערב ה"ק של רבים צריכין לערב משום שנים הדרים ביחד ואסרי אהדדי אבל היחיד (אף) שהוא בחיצונה שרי ע"י דקה גם אם לא עירבו ב' הפנימית ומיהו קצת קשה לדברי התוס' כיון דדקה מהני לר"ע אפי' ברגל האסורה אמאי לא מפליג הכא ברישא דקתני החיצונה ולא הפנימית שתיהן אסורות בד"א בלא עשתה דקה אבל בעשתה דקה החיצונה שרי ודו"ק:
Chidushei Halachot on Eruvin 75a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Eruvin, daf 75, Amud Aleph, about 477 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 128 words
Opens “הֲוָה אָמֵינָא: דִּירַת גּוֹי שְׁמָהּ דִּירָה, קָא…”
- Segment 214 words
Opens “הַשְׁתָּא דְּאָמַר רַב אֲפִילּוּ חָצֵר, טַעְמָא דְּרַב…”
- Segment 319 words
Opens “אָמַר רַב יוֹסֵף: אִי הָכִי הַיְינוּ דִּשְׁמַעְנָא…”
- Segment 416 words
Opens “מַתְנִי׳ שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ, עֵירְבָה…”
- Segment 520 words
Opens “הַחִיצוֹנָה וְלֹא הַפְּנִימִית — שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת. עֵירְבָה…”
- Segment 613 words
Opens “רַבִּי עֲקִיבָא אוֹסֵר הַחִיצוֹנָה, שֶׁדְּרִיסַת הָרֶגֶל אוֹסַרְתָּהּ.…”
- Segment 718 words
Opens “שָׁכַח אֶחָד מִן הַחִיצוֹנָה וְלֹא עֵירַב —…”
- Segment 825 words
Opens “נָתְנוּ עֵירוּבָן בְּמָקוֹם אֶחָד וְשָׁכַח אֶחָד, בֵּין…”
- Segment 935 words
Opens “גְּמָ׳ כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי…”
- Segment 1022 words
Opens “תְּנַן: עֵירְבָה חִיצוֹנָה וְלֹא פְּנִימִית שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת.…”
- Segment 118 words
Opens “לְעוֹלָם רַבִּי עֲקִיבָא, וְלֹא זוֹ אַף זוֹ…”
- Segment 1223 words
Opens “תְּנַן: עֵירְבָה זוֹ לְעַצְמָהּ וְזוֹ לְעַצְמָהּ —…”
- Segment 1334 words
Opens “וְהָא הַאי תַּנָּא דְּאָמַר: רֶגֶל הַמּוּתֶּרֶת אֵינָהּ…”
- Segment 1453 words
Opens “כּוּלַּהּ רַבִּי עֲקִיבָא הִיא, וְחַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי…”
- Segment 1528 words
Opens “מֵתִיב רַב בִּיבִי בַּר אַבָּיֵי: וְאִם הָיוּ…”
- Segment 1641 words
Opens “וְעוֹד מֵתִיב רָבִינָא: שָׁכַח אֶחָד מִן הַחִיצוֹנָה…”
- Segment 1743 words
Opens “אֶלָּא כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי יַנַּאי:…”
- Segment 1813 words
Opens “נָתְנוּ עֵירוּבָן בְּמָקוֹם אֶחָד וְשָׁכַח אֶחָד בֵּין…”
- Segment 199 words
Opens “(סִימָן חִיצוֹנָה עַצְמָהּ בְּבֵית יְחִידָאָה רָבִינָא דְּלָא…”
- Segment 2015 words
Opens “אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: חִיצוֹנָה, וּמַאי…”
Sages named on this page
- Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs
Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…
Source: Eruvin 75a · Segment 6 — “רַבִּי עֲקִיבָא אוֹסֵר הַחִיצוֹנָה, שֶׁדְּרִיסַת הָרֶגֶל אוֹסַרְתָּהּ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:…”
- Rabbi Yannai · Fourth Generation of Tannaim
Rabbi Yannai, a fourth-generation Tanna and a prominent teacher of Rabbi Yochanan, was known for his humility and deep understanding of Jewish…
Source: Eruvin 75a · Segment 9 — “…רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יַנַּאי: זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא,…”
- Rav Yosef · Third Generation Amoraim
Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.
Source: Eruvin 75a · Segment 3 — “אָמַר רַב יוֹסֵף: אִי הָכִי הַיְינוּ דִּשְׁמַעְנָא לֵיהּ לְרַבִּי…”
- Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim
Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…
Source: Eruvin 75a · Segment 16 — “וְעוֹד מֵתִיב רָבִינָא: שָׁכַח אֶחָד מִן הַחִיצוֹנָה וְלֹא עֵירַב…”
Original text
הֲוָה אָמֵינָא: דִּירַת גּוֹי שְׁמָהּ דִּירָה, קָא מַשְׁמַע לַן דְּדִירַת גּוֹי לֹא שְׁמָהּ דִּירָה. וְאִי מֵהָכָא — הֲוָה אָמֵינָא: לָא יָדַעְנָא בָּתִּים כַּמָּה, קָא מַשְׁמַע לַן בָּתִּים תְּרֵין.
I would have said that the residence of a gentile is considered a residence with regard to defining an area as an alleyway. Therefore, he teaches us that the legal status of the residence of a gentile is not considered a full-fledged residence in this regard. And if Rav had taught this halakha only from the ruling here, with regard to gentiles, I would have said that I do not know how many houses there are. Therefore, he teaches us that there must be at least two houses and two courtyards.
הַשְׁתָּא דְּאָמַר רַב אֲפִילּוּ חָצֵר, טַעְמָא דְּרַב דְּקָא סָבַר אָסוּר לַעֲשׂוֹת יָחִיד בִּמְקוֹם גּוֹי.
Now that Rav has said that this halakha applies even to a courtyard, this implies that the reason for the opinion of Rav is that he holds: It is prohibited for an individual to establish his home in the place where a gentile resides. Consequently, he is prohibited from establishing an eiruv , so that the difficulties of living there will force him to move.
אָמַר רַב יוֹסֵף: אִי הָכִי הַיְינוּ דִּשְׁמַעְנָא לֵיהּ לְרַבִּי טַבְלָא דְּאָמַר: ״גּוֹי גּוֹי״ תְּרֵי זִימְנֵי, וְלָא יָדַעְנָא מַאי אָמַר.
Rav Yosef said: If so, this is why I heard Rabbi Tavla say: A gentile, a gentile, two times while teaching this subject, even though I did not understand then what he meant to say. Now I realize that he was speaking about both an alleyway and a courtyard.
מַתְנִי׳ שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ, עֵירְבָה הַפְּנִימִית וְלֹא עֵירְבָה הַחִיצוֹנָה — הַפְּנִימִית מוּתֶּרֶת וְהַחִיצוֹנָה אֲסוּרָה.
MISHNA: With regard to two courtyards, one of which was within the other, and the outer one opened into the public domain, the following distinctions apply: If the inner courtyard established an eiruv for itself and the outer one did not establish an eiruv , carrying in the inner one is permitted and carrying in the outer one is prohibited.
הַחִיצוֹנָה וְלֹא הַפְּנִימִית — שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת. עֵירְבָה זוֹ לְעַצְמָהּ וְזוֹ לְעַצְמָהּ — זוֹ מוּתֶּרֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְזוֹ מוּתֶּרֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ.
If the outer courtyard established an eiruv and the inner one did not, carrying in both is prohibited, as the residents of the inner courtyard pass through the outer one, and are considered to a certain extent as residents of the courtyard who did not participate in the eiruv . If this courtyard established an eiruv for itself, and that courtyard also established an eiruv for itself, but they did not establish a joint eiruv with one another, this one is permitted by itself, and that one is permitted by itself, but they may not carry from one to the other.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹסֵר הַחִיצוֹנָה, שֶׁדְּרִיסַת הָרֶגֶל אוֹסַרְתָּהּ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין דְּרִיסַת הָרֶגֶל אוֹסַרְתָּהּ.
Rabbi Akiva prohibits carrying in the outer one even in such a case, as the right of entry to the outer courtyard enjoyed by the residents of the inner courtyard renders it prohibited. And the Rabbis disagree and say: The right of entry enjoyed by the residents of the inner courtyard does not render it prohibited. Since the residents of the inner courtyard do not use the outer one other than to pass through it, and they are permitted to carry in their own courtyard, they do not render it prohibited to carry in the outer courtyard.
שָׁכַח אֶחָד מִן הַחִיצוֹנָה וְלֹא עֵירַב — הַפְּנִימִית מוּתֶּרֶת וְהַחִיצוֹנָה אֲסוּרָה. מִן הַפְּנִימִית וְלֹא עֵירַב — שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת.
If one resident of the outer courtyard forgot and did not contribute to the eiruv , carrying in the inner courtyard is permitted and in the outer one is prohibited. If one resident of the inner courtyard forgot and did not contribute to the eiruv , they are both prohibited, as the right of way enjoyed by the members of the inner courtyard through the outer courtyard renders the outer one prohibited as well.
נָתְנוּ עֵירוּבָן בְּמָקוֹם אֶחָד וְשָׁכַח אֶחָד, בֵּין מִן הַפְּנִימִית בֵּין מִן הַחִיצוֹנָה, וְלֹא עֵירַב — שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת. וְאִם הָיוּ שֶׁל יְחִידִים — אֵינָן צְרִיכִין לְעָרֵב.
If the residents of both courtyards put their eiruv in one place, and one person, whether he was from the inner courtyard or from the outer one, forgot and did not contribute to the eiruv , they are both prohibited for carrying within them, as the two courtyards are treated as one. And if the courtyards belonged to individuals, i.e., if only one person lived in each courtyard, they are not required to establish an eiruv , as this requirement applies only to a courtyard occupied by multiple residents.
גְּמָ׳ כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יַנַּאי: זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא, דְּאָמַר: אֲפִילּוּ רֶגֶל הַמּוּתֶּרֶת בִּמְקוֹמָהּ — אוֹסֶרֶת שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמָהּ. אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים: כְּשֵׁם שֶׁרֶגֶל הַמּוּתֶּרֶת אֵינָהּ אוֹסֶרֶת — כָּךְ רֶגֶל הָאֲסוּרָה אֵינָהּ אוֹסֶרֶת.
GEMARA: When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia he said in the name of Rabbi Yannai: This mishna, which states that if the residents of the outer courtyard established an eiruv but the residents of the inner one did not, they are both prohibited from carrying, is the statement of Rabbi Akiva, who said: Even the foot of one who is permitted in its own place, i.e., even someone from a courtyard in which he is permitted to carry, renders it prohibited when he is not in its own place. If he enjoys the right of entry to another courtyard he is considered like a resident of that courtyard as well, and if he does not participate in the eiruv , no one in that courtyard may carry. However, the Rabbis say: Just as the foot of one who is permitted in its own place does not render it prohibited to carry in another courtyard, so too, the foot of one who is prohibited in his place does not render it prohibited to carry in another courtyard. Consequently, if only the residents of the outer courtyard established an eiruv , the residents of the inner one do not render it prohibited to carry in the outer courtyard.
תְּנַן: עֵירְבָה חִיצוֹנָה וְלֹא פְּנִימִית שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת. מַנִּי? אִילֵימָא רַבִּי עֲקִיבָא, מַאי אִירְיָא רֶגֶל אֲסוּרָה? אֲפִילּוּ רֶגֶל מוּתֶּרֶת נָמֵי. אֶלָּא לָאו רַבָּנַן!
We learned in the mishna: If the residents of the outer courtyard established an eiruv and the residents of the inner courtyard did not, they are both prohibited. Whose opinion is this? If you say it is that of Rabbi Akiva, why discuss particularly the case of a foot that is prohibited, i.e., a case where the inner courtyard did not establish an eiruv ? According to Rabbi Akiva, even a foot that is permitted also renders it prohibited to carry. Therefore, even if the residents of the inner courtyard had established an eiruv , they would still render it prohibited to carry in the outer courtyard. Rather, is it not in accordance with the opinion of the Rabbis? This would indicate that the Rabbis agree that one who may not carry in his own courtyard does, in fact, render it prohibited to carry in a different courtyard through which he has right of entry, contrary to Rabbi Yannai’s claim.
לְעוֹלָם רַבִּי עֲקִיבָא, וְלֹא זוֹ אַף זוֹ קָתָנֵי.
The Gemara rejects this argument: Actually, this part of the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, and he teaches the mishna employing the style: Not only this but also that. In other words, he begins by teaching the halakha in a relatively straightforward case and then proceeds to a more complicated example. Consequently, the mishna should be understood as follows: Not only is it prohibited to carry in both courtyards if the residents of the outer courtyard established an eiruv and the residents of the inner one did not, but even if the residents of both courtyards established separate eiruvin , it remains prohibited to carry in the outer one.
תְּנַן: עֵירְבָה זוֹ לְעַצְמָהּ וְזוֹ לְעַצְמָהּ — זוֹ מוּתֶּרֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְזוֹ מוּתֶּרֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ. טַעְמָא דְּעֵירְבָה, הָא לֹא עֵירְבָה — שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת,
The Gemara continues: We learned in the mishna: If this courtyard established an eiruv for itself, and that courtyard also established an eiruv for itself, but the two courtyards did not establish a joint eiruv with one another, this one is permitted by itself, and that one is permitted by itself, but it is prohibited to carry from one courtyard to the other. The reason both courtyards are permitted by themselves is that the residents of the inner courtyard established an eiruv . By inference, if they did not establish an eiruv carrying in both would be prohibited.
וְהָא הַאי תַּנָּא דְּאָמַר: רֶגֶל הַמּוּתֶּרֶת אֵינָהּ אוֹסֶרֶת רֶגֶל הָאֲסוּרָה אוֹסֶרֶת, מַנִּי הָא? אִילֵּימָא רַבִּי עֲקִיבָא הִיא — אֲפִילּוּ רֶגֶל הַמּוּתֶּרֶת נָמֵי, אֶלָּא לָאו, רַבָּנַן הִיא. וְעוֹד: מִדְּסֵיפָא רַבִּי עֲקִיבָא, רֵישָׁא לָאו רַבִּי עֲקִיבָא.
But this tanna , who said that the foot of one who is permitted in his own place does not render it prohibited to carry, while the foot of one who is prohibited in its own place does render it prohibited to carry, who is this tanna ? If you say it is Rabbi Akiva, there is a difficulty, as he holds that even the foot of one who is permitted in its own place also renders it prohibited to carry in a different place. Rather, is it not the opinion of the Rabbis, which indicates that the Rabbis agree that the foot of one who is prohibited in its own place does, in fact, render it prohibited to carry in a different place, in contrast to the statement of Rabbi Yannai? And furthermore, from the fact that the latter clause that follows immediately states the opinion of Rabbi Akiva, it is clear that the first clause, with which Rabbi Akiva disagrees, is not in accordance with the opinion of Rabbi Akiva.
כּוּלַּהּ רַבִּי עֲקִיבָא הִיא, וְחַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי: עֵירְבָה זוֹ לְעַצְמָהּ וְזוֹ לְעַצְמָהּ — זוֹ מוּתֶּרֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְזוֹ מוּתֶּרֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — שֶׁעָשְׂתָה דַּקָּה, אֲבָל לֹא עָשְׂתָה דַּקָּה — חִיצוֹנָה אֲסוּרָה, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא, שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא אוֹסֵר אֶת הַחִיצוֹנָה, מִפְּנֵי שֶׁדְּרִיסַת הָרֶגֶל אוֹסֶרֶת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין דְּרִיסַת הָרֶגֶל אוֹסֶרֶת.
The Gemara responds: The entire mishna in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, and it is incomplete and teaches the following: If this courtyard established an eiruv for itself, and that courtyard also established an eiruv for itself, but they did not establish a joint eiruv with one another, this one is permitted by itself, and that one is permitted by itself, but they may not carry from one to the other. In what case is this statement said? In a case where the inner courtyard constructed a small partition at its entrance. However, if it did not construct a partition, the outer courtyard is prohibited. This is the statement of Rabbi Akiva, as Rabbi Akiva prohibits carrying in the outer courtyard because the right of entry enjoyed by the members of the inner courtyard renders it prohibited to carry. And the Rabbis say: The right of entry enjoyed by the members of the inner courtyard does not render it prohibited to carry.
מֵתִיב רַב בִּיבִי בַּר אַבָּיֵי: וְאִם הָיוּ שֶׁל יְחִידִים אֵין צְרִיכִין לְעָרֵב. הָא שֶׁל רַבִּים צְרִיכִין לְעָרֵב, אַלְמָא רֶגֶל הַמּוּתֶּרֶת בִּמְקוֹמָהּ — אֵינָהּ אוֹסֶרֶת, רֶגֶל הָאֲסוּרָה — אוֹסֶרֶת!
Rav Beivai bar Abaye raised an objection based upon the final clause of the mishna: And if the courtyards belonged to individuals, i.e., if only one person lived in each courtyard, they are not required to establish an eiruv . Doesn’t this indicate that if they belong to many people jointly, they need to establish an eiruv ? Apparently, the foot of one who is permitted in his own place does not render it prohibited, but the foot of one who is prohibited in his own place does render it prohibited. This contradicts Rabbi Yannai’s understanding of Rabbi Akiva’s opinion.
וְעוֹד מֵתִיב רָבִינָא: שָׁכַח אֶחָד מִן הַחִיצוֹנָה וְלֹא עֵירַב — הַפְּנִימִית מוּתֶּרֶת וְחִיצוֹנָה אֲסוּרָה. שָׁכַח אֶחָד מִן הַפְּנִימִית וְלֹא עֵירַב — שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת. טַעְמָא דְּשֶׁכַח, הָא לָא שָׁכַח — שְׁתֵּיהֶן מוּתָּרוֹת. אַלְמָא רֶגֶל הַמּוּתֶּרֶת — אֵינָהּ אוֹסֶרֶת, רֶגֶל הָאֲסוּרָה — אוֹסֶרֶת.
And Ravina raised a further objection from the mishna: If one resident of the outer courtyard forgot and did not contribute to the eiruv , the inner courtyard is permitted for carrying and the outer one is prohibited. If one resident of the inner courtyard forgot and did not contribute to the eiruv , both courtyards are prohibited, as the right of way enjoyed by the members of the inner courtyard through the outer courtyard renders the outer one prohibited as well. The reason is that one of the residents forgot to contribute to the eiruv . But if he did not forget, and each courtyard established its own valid eiruv , both of them would be permitted. Apparently, the foot of one who is permitted in his own place does not render it prohibited to carry, but the foot of one who is prohibited in his own place does render it prohibited to carry. This cannot be in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, as he holds that even the foot of one who is permitted in his own place renders it prohibited to carry elsewhere. Rather, it must be the opinion of the Rabbis, which proves that even they agree that the foot of one who is prohibited in his own place does render a different courtyard prohibited.
אֶלָּא כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי יַנַּאי: שָׁלֹשׁ מַחְלוֹקוֹת בַּדָּבָר: תַּנָּא קַמָּא סָבַר: רֶגֶל הַמּוּתֶּרֶת — אֵינָהּ אוֹסֶרֶת, רֶגֶל הָאֲסוּרָה — אוֹסֶרֶת. רַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: אֲפִילּוּ רֶגֶל הַמּוּתֶּרֶת אוֹסֶרֶת. וְרַבָּנַן בָּתְרָאֵי סָבְרִי: כְּשֵׁם שֶׁרֶגֶל מוּתֶּרֶת אֵינָהּ אוֹסֶרֶת — כָּךְ רֶגֶל הָאֲסוּרָה אֵינָהּ אוֹסֶרֶת.
Rather, this version must be rejected, and when Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia he cited a different version. Rabbi Yannai said: There are three disputes with regard to this matter. The first tanna holds that the foot of one who is permitted in his own place does not render it prohibited to carry elsewhere, but the foot of one who is prohibited in his own place does render it prohibited to carry. Rabbi Akiva holds that even the foot of one who is permitted in his own place renders it prohibited to carry in a different place. And the latter Rabbis hold that just as the foot of one who is permitted in his own place does not render it prohibited to carry, so too, the foot of one who is prohibited does not render it prohibited to carry. This explanation resolves all of the difficulties posed earlier.
נָתְנוּ עֵירוּבָן בְּמָקוֹם אֶחָד וְשָׁכַח אֶחָד בֵּין מִן הַפְּנִימִית וְכוּ׳. מַאי מָקוֹם אֶחָד?
It was stated in the mishna: If the residents of both courtyards put their eiruv in one place, and one person, whether he was from the inner courtyard or from the outer one, forgot and did not contribute to the eiruv , it is prohibited to carry in both courtyards. The Gemara asks: What is the meaning of one place? Is the halakha different if the two courtyards established their eiruv in one place or in different places?
(סִימָן חִיצוֹנָה עַצְמָהּ בְּבֵית יְחִידָאָה רָבִינָא דְּלָא מְשַׁכַּח בִּפְנִים)
Before continuing, the Gemara provides a mnemonic for the ensuing discussion: Outer; for itself; in the house of an individual; Ravina; where the inner one did not forget.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: חִיצוֹנָה, וּמַאי קָרוּ לָהּ ״מָקוֹם אֶחָד״ — מָקוֹם הַמְיוּחָד לִשְׁתֵּיהֶן.
Rav Yehuda said that Rav said: The mishna is referring to a case when the residents of both courtyards established their eiruv in the outer courtyard. And why did they call it one [ eḥad ] place? Because it is a place that is designated [ meyuḥad ] for the residents of both courtyards, as the members of the inner one also pass through the outer courtyard. Therefore, if a member of the outer courtyard forgot to contribute to the eiruv , the inner courtyard is also prohibited. Since the eiruv of the inner courtyard is located in the outer courtyard, the residents of the inner courtyard cannot separate themselves from the outer one. However, if the eiruv was deposited in the inner courtyard and a member of the outer courtyard forgot to contribute to the eiruv , carrying in the inner courtyard is permitted, because in that situation they can separate themselves from the outer courtyard.