Eruvin 61a

ואין אנשי עיר קטנה מהלכין את הגדולה כולה כד' אמות לפי שהעיר עולה להו במדת התחומין:

ורבי אידי דאמר דברי נבואה הן אנשי אנשי דקתני במתניתין בתרוייהו תני מהלכין ומוקי לה בנותן עירובו בעיר כדמפרש במתניתין כיצד מי שהיה בעיר גדולה ונתן עירובו בעיר קטנה הסמוכה לה בתוך אלפים מהלך את כולה שעירוב קונה לו כל העיר כד"א כאילו שבת הוא שם ורבא תני אין אנשי כדאמר לקמן מאן דתני אין אנשי לא משתבש:

אבל מודד מחוץ לעיר ובא לעיר לא תנן מידי חלוק בין כלתה בחציה לכלתה בסופה:

ולמודד ממקום שביתתו או ממקום עירובו שאמרו ליתן לו אלפים אפילו סוף מדת אלפים כלה במערה לא יכנס מאלפים והלאה אלמא כלתה מדתו בחצי העיר תנן דעולה לו מדת העיר ומאי נביאותיה:

סוף העיר איצטריכא ליה לרבי יהושע בן לוי לאשמועינן דהיכא דכלתה מדתו בסוף העיר הויא כל העיר כד' אמות דלא תנן לה:

מוקי לה בנותן כדקתני במתני' בהדיא:

ומאן דתני אין אנשי עיר קטנה כו' לא משתבש מוקי לה במודד אנשי עיר גדולה שיוצאין מעירן לעיר קטנה הנבלעת כולה בתוך אלפים שלהן כגון שרחוקה מעירן אלף והיא עצמה אלף מהלכין את כולה כד' אמות ומשלימין אלף חוצה לה ואין אנשי עיר קטנה מהלכין את כל עיר גדולה הרחוקה מעירן אלף והיא עצמה אלפים הואיל ואין כולה נבלעת באלפים שלהן עולה להן במדת התחום ואין נכנסין לה אלא באלף ומתניתין דמפרשא ואזלא בנותן עירובו חסורי מיחסרא כו':

שפת הנחל עמוק:

ועוד התיר רבי רבינו שמואל ל"ג ועוד דהאי ועוד אמילתא דלעיל מיניה קאי והכי איתא בתוספתא דמכילתין מעשה ברועה זקן שבא לפני רבי ואמר לו זכור הייתי שהיו בני מגדל יורדין לחמתן עד החצר החיצונה הסמוכה לגשר ועוד והדר קאמר שהתיר רבי שיהו בני גדר כו' ומיהו יש תוספתא שכתוב בה בתר עדותו דרועה התיר רבי שיהו בני מגדל יורדין לחמתן עד החצר החיצונה הסמוכה לעיר וניחא השתא דגרס ועוד התיר ר' שיהו בני גדר כו' כיון דמיירי לעיל במה שהתיר רבי לבני מגדל על פי עדותו של רועה ובפי' ר"ח כתוב ועוד זאת התיר רבי:

עיר העשויה כקשת הואי פירש בקונטרס חמתן ובין שני ראשיה יותר מד' אלפים דאמר לעיל מודדין לה מן הקשת וכלה תחומן של בני הקשת בראש של גדר ואין יכולין ליכנס בה אבל בני גדר יורדין לחמתן דמודדין לגדר מחומתן וכל חמתן מובלעת בתחומיהן ופירושו תמוה דאי בני הקשת מובלעין בתחומן של גדר א"כ גם הם מותרין לעלות לגדר ואם בבני ראשי הקשת קאמר דמובלעין בתחום גדר אכתי כל היכא דשרי להני שרי להני דבני ראשי הקשת ובני גדר באין מזה לזה ואותן שבאמצע הקשת ובני גדר תרוייהו אסרי בהדדי ונראה כפי' ר"ת דגדר עיר העשויה כקשת הואי ולא היה בין ראשיה ארבעה אלפים ומודדין לה מן היתר לפיכך באין לחמתן אבל בני חמתן אינן יכולין לעלות לגדר לאמצע הקשת ואפשר שאף מחמתן לראשי הקשת של גדר היה יותר מאלפים ואף שם לא היו יכולין לילך:

אבל בעיר שהיא גדולה בני עיר קטנה שכלתה מדתו בחצי העיר אין מהלכין כל עיר גדולה ור' אידי בין אנשי עיר קטנה בין אנשי עיר גדולה מהלכין כולה קתני [ומוקים] לה למתני' בנותן את עירובו שהנותן את עירובו בעיר נעשית לו כל העיר כד' אמות ויש לו חוץ לעיר אלפים אמה לכל רוח אבל הנותן עירובו חוץ לעיר ומודד ובא בתוך העיר (ואין) [אין] לו חוץ מן המקום שכלתה מדתו (לעשר) [לעירוב] אפילו אמה אחת לא שנא בחצי העיר ולא שנא בסוף העיר. והא דתנן למודד נותנין לו אלפים אמה שאפי' מדתו (כולה) [כלה] במערה אצטריך (מתני') [ריב"ל] לאשמעינן סוף העיר שהוא דינו כסוף המערה ורב נחמן נמי לא פליג עליה אלא טעמא דמתני' קא מפרש ואמר מאן דתני בתרווייהו מהלכין כל העיר לא משתבש דמוקי לה בנותן ומאן דתני אין מהלכין מוקי לה במודד כמו שאמרנו ואסיקנא חסורי מחסרא והכי קתני אנשי העיר הגדולה מהלכין כל עיר קטנה [ואין אנשי קטנה] מהלכין כל עיר הגדולה בד"א במודד אבל בנותן מי שהיה מעיר גדולה ונתן עירובו [בעיר קטנה בעיר קטנה ונתן עירובו] בעיר הגדולה מהלכין כולה וחוצה לה אלפים אמה. והא דר' אידי לא בריר טעמא.

אמר רב יוסף אמר רמי בר אבא אמר רב הונא עיר שיושבת על שפת הנחל אם יש לפניה דקה בתוך הנחל ארבע מודדין לה אלפים אמה מן הנחל ולהלן (שם נחל) [שהנחל] כיון שמשתמשים בו כאילו מן העיר הוא. ואם לא עשו לפניה דקה אין מודדין להן אלא מפתח בתיהן ומאי שנא דכל דקה בעלמא ד' טפחים והאי (דקאמר) [קאמר] רב יוסף ד' אמות ופרקי' כיון דבעיתא תשמישתה שהיא על הנחל אם היא רחבה ד' אמות אין ואי לא לא אמר רב יוסף מנא אמינא דמאן דאית ליה דקה לפניה מדקה ולהלן משחינן לה תחומא דתניא ועוד זאת התיר רבי (כשהיו) [שיהו] בני גדר יורדין לחמתן ואין בני חמתן יורדין לגדר מ"ט לאו משום דהוו בני גדר עיר היושבת על שפת הנחל ועביד דקה והיה בין גדר לחמתן יותר מאלפים אמה ובני גדר דעבדו דקה מדדו להם אלפים אמה מחוץ לנחל וכלתה מדתן לחמתן ובני חמתן כלתה מדתן עד הנחל ולא יכלי לבוא בגדר דהא לא עשובני חמתן דקה.

כי אתא רב דימי אמר (להו) [לאו] משום האי טעמא לא הוו אתו בני חמתן לגדר אלא משום דהוו בני גדר פריצים והוו מטטרגי לבני חמתן. פי' מריבין עמהן ומכין אותן.

ובשבת דשכיחה שכרות התקין להו ר' שלא יהיו באין בני חמתן לגדר.

רב ספרא אמר גדר עיר העשויה כקשת הואי ומדדו לה (כמין) [מן] היתר ולפיכך באין לחמתן אבל בני חמתן אינן יכולין לעלות על עיר גדר שהיא יושבת במקום החץ וממקום הקשת עד היתר אלפים אמה ולפיכך לא היו באין אליהן.

רב דימי אמר גדר עיר גדולה היתה וחמתן עיר קטנה ותנן אנשי עיר גדולה מהלכין כל העיר קטנה וכו':

ורבי אידי אנשי אנשי תני ומוקים לה בנותן כלומר: בנותן עירובו בעיר דבין בגדולה בין בקטנה כל העיר כד' אמות דמיא. ואקשינן אבל מודד לא והתנן ולמודד שאמרו נותנין לו אלפים אמה אפילו סוף מדתו כלה במערה, אלמא כל מקום שהמדה כלה עד שם הוא יכול לילך ולא יותר. ואמרינן סוף העיר איצטריכא ליה דלא תנן, כלומר: סוף העיר דלא תנן איצטריכא לר' אידי למתמה מנא ליה לר' יהושע בן לוי, ולשון איצטריכא ליה לא אתי שפיר להאי פירושה. ורבינו שמואל ז"ל מחקו מן הספרים וגריס הכי: סוף העיר לא תנן. ור"ת ז"ל פירש: דרבא דאמר תרווייהו תנן קא מקשה לר' אידי דהיכי קאמר רב אידי דאין אלו אלא דברי נביאות דאדרבא היה לו לתמוה ר' יהושע מאי אתא לאשמועינן דהא תרוייהו תננהי, ומשני דרב אידי אנשי אנשי תני ולפיכך איצטריך ר' יהושע בן לוי לאשמועינן דין מודד דלא תני לה במתניתין. ואקשינן דאכתי מאי קמ"ל והא מתני' נמי היא גבי מודד, ופריק סוף העיר איצטריכא ליה לר' יהושע בן לוי לאשמועינן דלא תנינן לה במתניתין והיא עיקר צריכותא ואידך אגב גררא נקטה. ולענין פסק הלכה: קיימא לן כר' יהושע בן לוי, חדא דרבא פשיט ליה ומסייע ליה ממתניתין. ועוד דרב אידי גופיה לאו לאיפלוגי עליה קאמר, אלא דמתמה אדיניה מנא ליה. ואף ע"פ דדחי למתניתין ואמר דאנשי אנשי תניא, מתניתין היא דמיתוקמא ליה בנותן ולא הוה סייעתא, [מ"מ] דר' יהושע בן לוי לא מדחי בהכין. וכתב הראב"ד ז"ל: שאם כלתה מדתו בסוף העיר בין עיקר העיר ועיבורה, דינו כמי שכלתה מדתו בסוף העיר, דעיבור להקל על התחומין אמרו ולא להחמיר, שאם אי אתה אומר כן אפילו כלתה מדתו באמצע תחומי העיר ואלכסונה, ולא משכחת לה כלתה מדתו בסוף העיר.

מאן דתני אנשי וכו' ואין אנשי לא משתבש דמוקי לה במודד וחסורי מיחסרא וכו'. פירוש: הוצרך לומר דמיחסרא משום דקתני בה כיצד. ובירושלמי (ה"ז) לא מחסרי לה ואמרו לית כאן כיצד. ומיהו לישנא דמתניתין דקתני מי שהיה בעיר גדולה ומי שהיה בעיר קטנה תמיהה לי, למה ליה (ליתני) [למיתני] הנותן עירובו בעיר גדולה והנותן עירובו בעיר קטנה, דמאי נפקא מינה אם היה בעיר גדולה או בעיר קטנה. ואפשר דאי לא תני הכי הוה אמינא דאם היה בעיר קטנה ונתן עירובו בעיר גדולה, לא יהא עירובו חמור לקנות לו עיר גדולה מעיר שהוא שובת בתוכה ודי לו לעירובו לקנות לו כמקום שביתתו, קא משמע לן. ועדיין צריך לי עיון.

עיר שיושבת על שפת הנחל פירשו ר"ח ורבנו אלפאסי ז"ל: כי רוב העתים הנחל מתייבש ומשתמשין בו, שאינו מתמלא אלא עם הגשמים, וכיון שמשתמשין בו נעשה מכלל העיר, ואם לא עשו לפניה דקה ארבע אמות אין מודדין להם אלא מפתח בתיהם כלומר: מחומת העיר ואין הנחל מכלל העיר. ולא ירדתי לסוף הפירוש הזה, חדא דאפילו עבוד דקה היאך מודדין להם את הנחל מכלל העיר, והלא אין מעברין את העיר אלא ממקום בית דירה או הראוי לדירה כדאמרינן לעיל (עירובין נה, ב), והנחל אינו ראוי לדירה. ועוד דמפתח בתיהם לא משמע מחומת העיר אלא מפתח בתיהן ממש, וכדאמרינן לעיל (שם) גבי יושבי צריפין מודדין להם מפתח בתיהם. ופירוש רש"י ז"ל נראה עיקר, דעיר היושבת על שפת הנחל בעיתא תשמיש כל העיר, כי לעתים הנחל גדל ושוטף כל העיר ואין דירת העיר קבועה אלא כיושבי צריפין.

ועוד זאת התיר רבי יש מי שאומר דלא גרסינן ועוד, דלא מצינן שהתיר רבי אחרת שיאמר בזו ועוד זאת. ויש מי שגורס ועוד, מפני ששנינו בירושלמי (ה"ז) דאחרת התיר רבי דגרסינן התם: אמר ר' ירמיה מעשה ברועה אחד זקן שבא ואמר לפני רבי זכור אני שהיו בני מגדל עולין לחמתא ומהלכין את כל חמתא ומגיעין לחצר החיצונה הסמוכה לגשר, ועוד התיר רבי שיהיו בני גדר יורדין לחמתא ועולין לגדר ובני חמתא אינן עולין לגדר.

רב ספרא אמר עיר העשויה כקשת הואי פירש רש"י ז"ל: חמתן היתה עיר העשויה כקשת ועיר קטנה הואי, ויש בין שני ראשי הקשת יתר מארבע אלפים אמה, ואין מודדין לבני הקשת אלא מן הקשת (לעיל עירובין נה, א), והיתה חמתן אלף אמה ומחומת גדר ליתר של חמתן אלף אמה, ולפיכך התיר להם רבי שיהו בני גדר יורדין לחמתן ואין חמתן עולה להם אלא בד' אמות מפני שמדתן כלה בסוף העיר ומשלימין להם את השאר, אבל היושבים בקשת חמתן אינן יכולין ליכנס בתוך גדר אלא כמדת התחום. זהו תורף פירושו של רש"י ז"ל. ותימא דא"כ היינו עיר קטנה ועיר גדולה. ור"ת ור"ח ז"ל פירשו: גדר עיר עשויה כקשת ומדדו להם מן היתר ולפיכך באין לחמתן, אבל בני חמתן אינן יכולין לעלות לבני גדר, שהיא יושבת כנגד מקום החץ וממקום הקשת עד היתר אלפים אמה לפיכך לא היו באים להן. וגם בפירוש זה יש להקשות כמו שהקשתי, דמ"מ הכל חוזר לעיר גדולה ועיר קטנה, וצ"ע.

רב דימי בר חיננא אמר אנשי עיר גדולה ואנשי עיר קטנה הואי פירשו כל המפרשים: חמתן עיר קטנה ונכנסת כולה במדת תחומה של עיר גדר, וגדר עיר גדולה ומדת תחום כלה לאמצע גדר, ולפיכך אין מהלכין אלא כמדת תחומן. ולפי פירושן אלו יורדין לחמתן ואין יורדין לגדר, יורדין לכל חמתן ואין יורדין לכל גדר קאמר, ואין הלשון מכוון בו. ועוד הקשה הראב"ד ז"ל א"כ מאי התיר, פשיטא אלו מהלכין אלפים כמדת תחומן ואלו אלפים כמדת תחומן. ואין זה קשה כל כך, דיורדין לחמתן ומשלימין להן את השאר קאמר, משום דמדתן כלה בסוף העיר, וקמ"ל כדר' יהושע בן לוי וכמו שפי' רש"י ז"ל בעיר העשויה כקשת. והראב"ד ז"ל פירש: שהיתה עיר אחרת קטנה בין גדר לחמתן, והיא [אלף אמה, וממנה] לגדר אלף אמה פחות ארבע אמות, ולצד חמתן יש ממנה לחמתן אלף אמות, ולפיכך יורדין בני גדר עד חמתן לפי שהכפר האמצעי כלה בתוך מדתן, ואינו להם אלא כארבע אמות. אבל בני חמתן שכלה מדתן בתוך הכפר האמצעי אינן יכולין לצאת מן הכפר ולמדוד עם גדר. והיתר גדר ואיסור חמתן בא להם משום גדולה של גדר שהיתה גדולה אותן ארבע אמות שנמשכה העיר כנגד הכפר, וחמתן קטנה ואינה נמשכת כנגד הכפר. והיה יכול לומר ג"כ עיר רחוקה ועיר קרובה הואי. וזה הפירוש נכון אם היה לשון הגמרא מסכים עליו. ועוד למה כסה והעלים הכפר האמצעי שהוא עיקר ההיתר והאיסור.

חסורי מחסרא וה״ק פי׳ ואיצטריך לומר דחסורי מחסרא וה״ק מסוף סיפא דקתני כיצד ובירו׳ לא מחסרי לה למתני׳ אלא שאמרו דלית כיצד כאן עיר היושבת פרש״י ז״ל כי עיר היושבת על שפת הנחל בעיתא תשמישתיה כי לזמנין הנחל גדל ושטף כל העיר ואין דירת העיר קבועה אלא כיושבי צריפין שהם עתידין ללכת מכאן ולפי׳ אין מודדין להם מקיר העיר אלא כל א׳ וא׳ מודדין לו מפתח ביתו אבל אם נעשו סמוך לכתלי העיר מבחוץ קיר עבה לבצר את העיר להיות לה כחומה להגין מן המים הרי דירת העיר קבועה ומודדין לה מן הדקה עצמה שהיא בשפת הנחל. והא דקאמר אם יש לה דקה ד׳ אמות לאו ד׳ אמות בגובה קאמר כדפרש״י ז״ל. חדא דהא מדמינן לה לדק׳ דעלמ׳ דבעיר ד׳ טפחים וכדפרכי׳ בסמוך ומ״ש מכל דקה דעלמ׳ ד׳ טפחים והכא ד׳ אמות וכי היכי דד׳ טפחים דהתם אינם אלא ברחב ה״ה דד׳ אמות דהכא ברחב נינהו ועוד כי לענין גובה הדקה א״א לתת שיעור מסויים כי הכל הוא כפי גודל הנהר וקטנו וכפי מה שדרכו לעלות למעלה כשהוא גדל אלא ודאי דהכא ד׳ אמות ברחב קאמ׳ וכן פי׳ רבותי ולהאי פירושא דרש״י ז״ל קשה אמאי נקט מודדין לה משפת הנחל ולא קאמר משפת הדקה ור״ח ז״ל והרי״ף ז״ל פי׳ כי רוב העתי׳ הנחל מתייבש ומשתמשין בו שאינו מתמל׳ אלא בזמן הגשמי׳ וכיון שמשתמשין בו נעשה מכלל העיר ומודדין משפתו הראשון כשעשו לו דקה ד׳ אמות אבל בשלא עשו לו דקה אינו חשוב מכלל העיר ומודדין לה מפתח בתיהם דהיינו מחומת העיר. וא״ת ואפילו עשו שם דקה היאך חושבין אותו מכלל העיר שהרי אין מעברין העיר אלא בית דירה או מקום לבית דירה והנחל אינו ראוי לדירה. וי״ל דהתם הוא כשבאין לעבר את העיר מפני מקום מסויים שחוצה לו אבל הנחל הזה שהוא לפני כל העיר וראויין להשתמש בו כל בני העיר אע״פ שאינו ראוי לדירה מעברין בו את העיר. ומ״מ לישנא דמודדין להם מפתח בתיהם לא דייק להאי פירושא דהאי לישנא לא משמע מפתח בתיהם ממש כמו שאמר לעיל גבי יושבי צריפין וי״ל דהכא איידי דנקט ברישא שמודדין להם משפת הנחל שהוא חוץ לחומת העיר קרי לחומת העיר מפתח בתיהם כלומר אותו שהוא פתח לכל בתיהם דהיינו פתח העיר כנ״ל אבל בתו׳ פי׳ כדפרש״י ז״ל: ועוד זאת התיר ר׳ הא דקתני ועוד זאת דמשמע שהתיר התם רבי שיהו בני גדר כו׳. פי׳ בני גדר וחמתן בני שתי עיינות או שני כפרים שהיו עומדין בשפוע ההר בני חמתן בשפוע ההר למטה ובני הגדר למעלה וקא סלקא דעתך כי שתיהן עומד׳ זו סמוכה לזו ובתוך התחום ואפילו הכי בני הגדר יש להם רשות לירד לבני חמתן ואין בני חמתן רשאין לעלות למעלה ולהכי הוא דייקי׳ דהא מ״ט לאו משום דבני הגדר עבד להו דקה לבצר חומתם ודירתם קבועה ומודדין להם מפתחי העיר ובני חמתן לא ערבו להו דקה ואין דירתן קבועה והוו להו כבני צריפין ואין מודדין להם אלא מפתח ביתו של כל אחד ואחד ולפי׳ אין בני חמתן עולין לה בהר זולתי אותם הדרים בתוך לחומה:

רב ספרא כו׳ פרש״י ז״ל כי חמתן היתה עיר עשויה כקשת ובין שני ראשי׳ הקשת ד׳ אלפים או יותר ולפי׳ אין מודדין לבני הקשת מן היתר אלא מן הקשת ומן היתר לחמתן היה אלף אמה וחמתן עיר קטנה שאין בכלה אלא אלף אמה הילכך בני גדר שמודדין להם מחומתן הרי כל חומתן מובלעות בתחומין וכלתה מדתם בסוף העיר ולפי׳ יכולין לירד לחמתן ולהלך את כלה ומשלימין להם את השאר אבל בני חמתן היושבין בקשת אין מודדין להם אלא מן הקש׳ ונמצ׳ כי תחומין כל׳ לאמצע העיר שעל הגדר וכל שכלת׳ מדתו בחצי העיר אין לו אלא חצי העיר ע״כ תורף פרש״י ז״ל. והקשו בתוספו׳ דא״כ היינו פרוקא דרב דימי דאמר אנשי עיר גדולה ואנשי עיר קטנה הואי וי״ל דמ״מ אתא לאשמועי׳ הא דרב הונא דלעיל דכל שיש בראש הקש׳ ד׳ אלפי׳ מודדין להם מן היתר. ור״ח פי׳ כי גדר היתה עיר העשויה כקשת ובין ב׳ ראשי הקש׳ פחו׳ מד׳ אלפים ומודדין להם מן היתר וחמתן מובלע׳ תוך אלפי׳ אמה של היתר. ולפי׳ בני הגדר יורדין לחמתן שהרי כלה מובלעת בתוך תחומן אבל בני חמתן אין עולין לגדר כי חמתן היתה כנגד היתר ולהם ודאי אין מודדין אלא לקשת ומחמתן עד קשת של גדר היו אלפים אמה או יותר. וא״ת יעלו ויכנסו להגדר דרך ראשי הקשת לא היו יכולין לעשות כן כי אף מראשי הקשת היו רחוקים אלפים אמה מפני האלכסון ועל הפי׳ כזה הסכימו בתוס׳. רב דימי כו׳ פרש״י ז״ל ובתוס׳ כי חמתן עיר קטנה וכלה נכנסת בתוך התחום של בני הגדר ולפי׳ יורדין אליה ומהלכין את כלה ומחשבין את העיר כד׳ אמות ומשלימין להם את השאר וגדר היתה עיר גדולה ותחומן של בני חמתן היה כלה באמצע גדר ולפי׳ אין בני חמתן עולין לגדר כדי להלך את כלה דכיון דכלתה מדתן באמצע העיר אין להם אלא עד מדתן והיינו דאתא ר׳ לאשמעי׳ דכיון שכלת׳ מדתן בסוף העיר מהלכין את כלה וחוצה לה לתשלום התחום כדפרש״י ז״ל בעיר העשויה כקשת. והראב״ד ז״ל פי׳ כי עיר אחרת קטנה היתה בין גדר לחמתן שהיא אלף אמו׳ וממנה לגדר אלף אמה פחות מד׳ אמות. ולצד חמתן יש ממנה עד חמתן אלף אמה הילכך בני גדר יורדין לחמתן לפי שהכפר האמצעי כלה להם בתוך מדתן כי תחומין נמשך ד׳ אמו׳ חוץ לכפר וכיון שכן הרי כל הכפר נחשב להם כד׳ אמות בלבד וכאלו אין מגדר עד סוף הכפר אלא אלף אמה נשלם התחום בחמתן אבל בני חמתן שיש מהם עד הכפר אלף אמה היתה מדת אלפים שלהם כלה בתוך הכפר ושוב אינם יכולין לצאת מן הכפר ולרדת לעיר ואם תאמר אם כן מאי עיר גדולה ועיר קטנה דקאמרי יש לומר מה שאין מגדר עד הכפר האמצעי אלא פחות מחלף אמה ומחמתן עד הכפר היו אלף אמה שלמין היה זה מחמה גדולה של גדר שהיתה נמשכת הרבה כלפי הכפר. ואין פירש זה נכון חדא שלא הזכיר התלמוד אותו הכפר שהוא עיקר האיסור וההיתר ועוד שהי״לל עיר קרובה ועיר רחוקה הוא אמר רב יהודה כו׳ פרש״י ז״ל ה״ה לר״ע דע״כ לא פליגי ר״ע אלא בנותן עירובו בעיר אחר׳ אבל בנותן עירובו בעיר ששובת כרבנן ממש ס״ל דלא אשכחן להו דפליגי בהא כלל. הילכך הא דנקט הכא לרבנן משום סיפא דמימרא דמיירי בנותן את עירובו בעיר חרבה נקט ליה לומר דמודו רבנן לר״ע בעיר חרבה שאינו מהלך בה אלא בד׳ אמות ור״א בן פדת פליג אדשמואל וס״ל דאף בעיר חרבה פליג רבנן וס״ל דכל העיר כלה כד׳ אמות ובלבד שתהא ראויה לדירה כלומר שיהו לה מחיצות ואע״פ שאין בה דיורין כלל. ופסק הראב״ד ז״ל הלכה כשמואל דרביה דר׳ אליעזר הוה. ועוד דלדידיה מתני׳ כפשטה ור׳ אליעזר משני ליה בשנוייא דחיקא ולא סמכי׳ אשנויי אבל יש שפסקו כרבי אליעזר מפני שהלכה כדברי המקל בעירוב. וטעמא דשבת אבל נותן לה פי׳ דהיינו מאי דקמ״ל דאלו בשובת פשי׳ ולית בה פלוגתא דהא לא גרעא מתל ונקט וע״כ מיירי בשיש בה מחיצות דאי אפי׳ בשובת נמי אינה אלא כד׳ אמות. לית דחש לה להא דכ״ע פי׳ דאע״ג דהוה מסתבר טעמ׳ דאי לא פשי׳ דהא יחידאה הוא.

ותירץ רב אדי שמשנתנו אנשי ואנשי תנן כלומר אלו מהלכין בזו ואלו מהלכין בזו ומשנתנו לא במודד אלא בנותן עירוב ובא ללמד שהמקום שנתן בו עירובו הרי הוא לגמרי כמקום שביתתו לידון בארבע אמות כמו שיתבאר ועל זו הוא אומר שמי שהיה בעיר גדולה ונתן עירובו בעיר קטנה הסמוכה לה בתוך תחומה או של קטנה בגדולה הרי עירובו כשביתתו והרי אותה העיר כלה אצלו כארבע אמות כאלו שבת בתוכה וחזר רבא והקשה לו והא תנן למודד שאמרו נותן לו אלפים אמה אפי׳ סוף מדתו (הלה במערב) [כלה במערה] כלומ׳ ואף כשתפרש משנה ראשונה בנותן עדיין יש לתמוה מה הוצרך ר׳ יהושע ללמדה שהרי במשנה אחרונה כתבוה בפי׳ למודד שאמרו נותן לו אלפים אמה אפי׳ סוף מדתו כלה במערה שהוא כחצי העיר ותירץ סוף העיר איצטריכא ליה דלא תנן שהרי לא הוזכר במשנה אחרונה כלתה מדתו בסוף העיר שתהא העיר נידונית כארבע אמות להשלים לו את השאר כך פירשוה קצת רבני צרפת. ויש מפרשים שזה שאמרו תרוייהו תננהו לא היו מקשים על ר׳ יהושע מה הוצרך לכך אלא על רב אדי בר אבין למה תמה עליו וכשתירץ על משנתנו שבנותן היא אמורה הקשו לו והלא אף במודד שינו כן דתנן למודד שאמרו וכו׳ והם גורסי׳ סוף העיר לא תנן כלומר ועל סוף העיר הוא שתמה עליו לא על חצי העיר:

עיר היושבת על שפת הנחל אם יש לפניה רקה ארבע אמות מודדין לה משפת הנחל ואעפ״י שברקה דעלמא לא הצריכו לה אלא ארבעה טפחים כבר אמרו הכא בעיתא תשמישתיה ואם לא עשו לפניה רקה אין מודדין לה אלא מפתח בתיהן ודבר זה גאוני הראשונים פרשו בפתח בתיהם האמור כאן חומת העיר ופרשו בנחל זה שהוא יבש ברוב הזמנים משתמשין בו ואינו מתמלא אלא ברבוי גשמים וכיון שמשתמשין בו הרי הוא מכלל העיר למוד אלפים אמה משפת הנחל השניה ומכל מקום אין תשמישו מצוי אלא על ידי רקה רחבה ארבעה לפניה ושיעמדו עליה וישתמשו בנחל וכשאין שם רקה אין הנחל מכלל העיר ואין מודדין אלא מפתח בתיהם ר״ל מקיר החומה וכן כתבוה גדולי הפוסקי׳ ואף גדולי המחברי׳ נסכמו בה וענין הדברים בשהרקה תוך שבעי׳ אמה ושירים וחכמי האחרונים משיבים עליהם היאך נחל זה נחשב מכלל העיר והרי אינו ראוי לדירה וכבר ביארנו שאין מעברין עם העיר אלא מקום הראוי לדירה ומתוך כך נראה כמו שפירשו גדולי הרבנים שהעיר קרובה לנחל ובימות הגשמים הוא מתמלא ושוטף כל העיר ואין דירת העיר קבועה והרי הם כיושבי צריפים שמעותדים לצאת ממקומם ואין מודדין להם אף מקיר העיר שאין זה כעיר אלא לכל אחד מפתח ביתו הא על ידי רקה העשויה להגין להם נעשית עיר למוד משפת הנחל ר״ל מחומת העיר אלא שהם פירשו בארבע אמות האמורות ברקה זו לענין הגובה ואין זה כלום שלענין הגובה אין כאן שיעור קצוב אלא תלוי בגדלו או קטנו של נחל שאם דרכו לעלות הרבה אף היא צריכה להיות גבוהה בכדי להציל העיר משטיפתה ואם אין דרכה לעלות דיה בגובהה ג׳ טפחים. ועוד השיבו בה חכמי האחרונים ממה ששאלו מאי שנא משאר רקי דעלמא דסגי לן בארבעה טפחי׳ ובשאר רקות ודאי לא בגובה נאמר כן שלא מצינו שיעור ארבעה בגובה בשום מקום אלא פירושו רחב ארבעה שהוא שיעור מקום בגובה שלשה אף זו רחבה ארבע אמות כדי להרחיק שטף המים מקיר העיר ארבע אמות ולענין הגובה מיהא אין שיעורו קצוב אלא לפי ענין הנחל נקרא עד מקום שדרך הנחל לעלות שם מחמת ירידת גשמים בגשמים היורדים כדרך הרגיל ברביעה:

הזכירו בסוגיא זו על ר׳ שהתיר שיהו בני גדר יורדין לחמתן ולא התיר בני חמתן שיעלו לגדר והיו סבורים לסייע ממנה לדין רקה שהזכרנו שהרי מכיון שאין ביניהם אלא אלפים אמה למה נאסרו אלו יותר מאלו אלא שבני גדר עשו רקה ומדדו ממנה ונמצא חמתן מובלע כלו בתוך התחום ובני חמתן לא עשו רקה והוצרכו למדוד כל אחד מפתח ביתו או לקיר חומתם למר כדאית ליה והיתה מדתם כלה בתחלת העיר של גדר או באמצעה וגזר להם כך שלא יבאו לידי מכשול ונדחית לומר שלא מצד אסור היה אלא שהתקין להם כך מצד שבני גדר מרובים ועזי פנים ובעלי מריבה וכשהיו בני חמתן באים אצלם היו מריבים ולא אמרו התיר אלא התקין לתועלת מדיני שלא יכניסו עצמם במחלקת לבא לעירם וזה שלא התקין להם כן אלא בשבת הוא מצד שהשכרות מצויה אבל לא התקין לבני גדר שלא לבא לחמתן שמתוך שהם בארץ לא להם כלבא בלא מאתיה לא נבח ואף בני חמתן לא חשש שיריבום דרך נקמה שמתוך תקפם היו בני חמתן יראים אף בשלהם. ופרשו עוד בה שעיר גדולה ועיר קטנה היתה שגדר עיר גדולה ואלו היו בני חמתן עולין לה היתה מדתם כלה באמצע העיר והתקין להם שלא יבאו לידי מכשול וחמתן היתה עיר קטנה וכשהיו בני גדר יורדין בה היתה מדתם כלה בסוף העיר ונמצאו רשאין להלך בכלה וכן פירשו עוד בה שעיר העשויה כקשת והיו בין שני ראשיה יתר מארבעת אלפים ונמצאת מודד לבני הקשת וחמתן היתה עיר קטנה והגע עצמך שהיא אלף אמה ומחומת גדר ליתר של חמתן אלף אמה הרי בני גדר יורדין לחמתן ונמצאת מדתם כלה בסוף חמתן ומתוך כך אין חמתן עולה להן אלא בארבע אמות אבל היושבים בקשת חמתן ונמצאת מדתם כלה בכניסת עיר של גדר ואין יכולין ליכנס ומתוך שאין בני הקשת יכולין ליכנס גזר כן אף על בני היתר וראשי הקשת ולא מן הדין אלא שבקעה מצא וגדר בה גדר. וחכמי האחרוני׳ חדשו בה פי׳ אחר כדי להעמיד מה שכתבו למעלה שכל שאין בין קשת ליתר יתר מאלפים אפי׳ היו בין שני ראשיה ארבעת אלפים או יותר הולך (מקשר) [מקשת] ליתר ואינו עולה לו במדה אלא שהדברים נראין כדעת ראשון שכתבנו שם ואין צריך להאריך:

המשנה השמינית והכונה בה כשלפניה והוא שאמר אנשי עיר גדולה וכו׳. פי׳ הדבר ידוע שכל השובת יש לו ארבע אמות למקום שביתתו שנ׳ שבו איש תחתיו ר״ל בתחתיו שזהו שיעור גופו והוא ארבע אמות ואם שבת במקום מסויים כגון תל גבוה עשרה או חריץ עמוק עשרה או קרפף ודיר וסהר או עיר אפי׳ גדולה כאנטוכיא הכל נחשב כארבע אמות למוד חוצה להן אלפים אמה לכל רוח כרוחב מקום השביתה אם מעט ואם הרבה ובזו לא נחלק שום אדם אבל בנותן עירוב נחלקו אם מקום עירובו כמקום שביתתו לידון כלו כארבע אמות ואפי׳ לא היתה שם דירה הואיל וראויה לכך וכל שכן בעיר מיושבת. ולדעת ר׳ עקיבא אף בעיר מיושבת הואיל ולא שבת בתוכה אעפ״י שנתן עירובו בה אין מקום נתינת עירוב כמקום שביתה ואין לו אלא אלפים ממקום עירובו והעיר נכנסת במדה ומשנה זו פרשוה בגמרא לדעת פסק במודד ומשנתנו חסרה וצריך להשלימה והוא שאמרו אנשי עיר גדולה מהלכין את הקטנה כארבע אמות הואיל ואותה העיר כלה בתוך תחום של גדולה ואין אנשי עיר קטנה מהלכין כל העיר הגדולה אחר שכלתה מדת הקטנה באמצע הגדולה במה דברים אמורים במודד שכל שכלתה העיר באלפים אמה שלו אינה נחשבת לו אלא לארבע אמות הואיל ועיקר העיר מובלע בשיעור זה אעפ״י שלא נבלע ורבועה אבל בנותן אלו מהלכין בזו ואלו מהלכין בזו כיצד היה בגדולה ונתן עירובו בקטנה או היה בקטנה ונתן עירובו בגדולה מהלך את כלה וחוצה לה אלפים אמה שמקום נתינת עירובו כמקום שביתתו שלא ליחשב אלא כארבע אמות.

ר׳ עקיבא אומר אין לו אלא אלפים ממקום עירובו שנתינתו בעיר כנתינתו בשדה. אמ׳ להם ר׳ עקיבא אי אתם מודים לי שהנותן עירובו במערה אין לו ממקום עירובו אלא אלפים אמה ואמרו [לו] אימתי בזמן שאין בה דיורין ופירשו בגמרא שאינה ראויה לדירה כגון שנפלו קצת מחיצותיה ואדם מתירא ללון בתוכה אבל היתה ראויה לדירה אעפ״י שאין שם דירה כלה כארבע אמות להלך חוצה לה אלפים ונמצא תוכה קל מגבה שהרי תוכה ראויה לדירה מה שאין כן בגבה למודד שאמרו וכו׳ כלומר אעפ״י שנחלקו חכמים בנתינת עירוב בעיר לדונה כארבע אמות מודים הם ביוצא ממקום שביתתו וכלתה מדתו באמצע מערה הראויה לדירה או באמצע העיר או בחצי חצר או בחצי בית שאינו רשאי ליכנס מסוף מדתו ולהלן כלום והלכה כחכמים. ונמצאת למד שהשובת בעיר רחבה הואיל ומכל מקום בתיה ראויים לדירה מהלך את כלה וחוצה לה אלפים אמה. והענין כשבתי העיר בשבעים אמה מזה לזה או כשמוקפת חומה והוא הדין שמטלטל בתוכה במוקפת חומה ואפי׳ גדולה כמה וכן הדין בנותן עירוב ואין צריך לומר בששבת וכדעת ר׳ אלעזר שאמרה כן בגמרא. ומכל מקום גדולי המפרשי׳ פוסקי׳ כשמואל שאמר בגמרא שאף חכמים לא נחלקו על ר׳ עקיבא אלא בנותן עירובו במקום מיושב ומשנתנו כשיש בה דיורין והדברים נראין כדעת ראשון וכן פסקוה גדולי המחברים הא מכל מקום נתן עירובו במקום שאין ראוי לדירה אעפ״י שהוא מקום מסוים עד שאלו שבת שם נותנין לו את כלו וחוצה לו אלפים אמה בנתינת עירוב מיהא אין לו אלא אלפים ממקום עירובו ומעתה נתן עירובו בתל גבוה עשרה והוא מארבע אמות עד אלפים או בנקע עמוק עשרה והוא מארבע אמות עד אלפים או בקרפף שלא הוקף לדירה אעפ״י שאינו יתר מסאתים אין לו ממקום עירובו אלא אלפים ונמצא שהאומר שביתתי במקום פלוני על צד שהוא מועיל כגון שהוא עני ובמקום מסויים על הדרך שביארנוהו בפרק רביעי שמקילין לו יותר מנתינת עירוב שהאומר שביתתי במקום פלוני הוא כששובת שם ממש לדעת ר׳ יהודה שהלכה כמותו שסובר עיקר עירוב ברגל אלימא מלתיה שאף באומר שביתתי שם הרי הוא כאלו רגלו לשם הא לר׳ מאיר שסובר עיקר עירוב בפת רגל שאינו שם אינו קרוי שובת. וכן פרשוה גדולי הדור והביאו ראיה ממה שאמרו בירושלמי ר׳ יעקב בשם ר׳ אלעזר קל הוא הקונה שביתה בקרפף מהנותן עירובו בקרפף קונה שביתה בקרפף מהלך את כלה וחוצה לה אלפים נותן עירובו בקרפף אין לו אלא אלפים ממקום עירובו ר׳ זעירא בעי אמ׳ תקנה לי שביתה אמ׳ ר׳ חנינא מחלקת ר׳ מאיר ור׳ יהודה ר׳ מאיר אומר עיקר עירוב בככר הרי זה כנותן את עירובו בקרפף ואין לו ממקום עירובו אלא אלפים אמה לר׳ יהודה עיקר עירוב ברגליו ואומר תקנה לי שביתה בקרפף מהלך את כלה וחוצה לה אלפים אמה וכבר ביארנו שהלכה כר׳ יהודה:

וזהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

בד"ה עיר העשויה כקשת כו' ופירושו תמוה כו' אכתי כל היכא דשרי להני שרי להני כו' עכ"ל ומהרש"ל כתב בשם תוס' שאנ"ץ יישוב לתמיהתם ואינו מובן לי ואיך שיהיה לפרש"י ליכא לאקשויי למאי דמסיק לעיל גבי שלשה כפרים דאף אם יש בין ב' החיצונות יותר מארבע אלפים איכא למימר מלי באמצעית וא"כ ה"נ אמאי לא אמרי' מלי כאילו גדר נתונה בין ב' ראשי הקשת ולישתרי חמתן די"ל דלא אמרינן לעיל מלי אלא לגבי שני חיצונות דאין בין האמצעית לחיצונות רק ב' אלפים אבל הכא מיירי שיש מן הקשת יותר מב' אלפים וליכא למימר מלי עוד כתב מהרש"ל בשם תוס' שאנ"ץ דהקשה לפר"ח כיון שאין בין ב' ראשי הקשת ארבע אלפים ומן חמתן עד הגדר אלפים איך אפשר להיות ראשי הקשת יותר מאלפים לחמתן דהא אלכסון כו' עכ"ל ר"ל כיון דלא הוי רק אלפים מחמתן עד היתר של גדר א"כ אם נותנין לתחומי חמתן אלכסונן של אלפים יגיע עד ראשי הקשת כיון דאין ביניהן יותר מארבע אלפים ותירץ בשם ר"י כהן דקאי חמתן רבועו נגד ראשי הקשת וקרנות שלו נגד היתר דהשתא אין נותנין לו האלכסון עד ראשי הקשת ע"כ תוכן דבריו ועוד יש לומר שמה שכתבו התוס' דאפשר שאף מחמתן לראשי קשת גדר הוי יותר מאלפים כו' אין רצונם לשניהם אלא לאחד מהם וכגון שהיה חמתן עומד מן הצד קרוב לאחד מראשי הקשת יותר מבשני ולאותו ראשי הקשת שהוא רחוק ממנו אפילו באלכסון יותר מאלפים אינו יכול לילך כמו לאמצע הקשת ודו"ק: