Talmud Builders

    Commentary page

    Eruvin 50a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Eruvin 50a

    Eruvin 50a. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 231 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    מאי טעמא דרב בשלמא לשמואל ללישנא קמא מיסתברא מילתיה דמכל מקום קנה שביתה תחת האילן אבל אין אנו יודעין איזו ד' אמות קנה הלכך ידו על התחתונה ומפסיד מארבע' אלפים כשיעור תחתיו של אילן בא למדוד מכאן מודדין לו מכאן:

    משום דלא סיים אתריה וכיון דלא סיים לא קני ליה מידי:

    כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו דכיון דאם סיים ד' צפוניות אינו יכול לחזור בו לברור ד' דרומיות להיות לו שביתה כאן וכאן כי אמר נמי כולהו כחדא כגון הכא דאמר שביתתי תחתיו לא אמרינן ליקנו:

    ארבע מינייהו מגו תמני להכי נקט מגו תמני דלקמן מוקמינן באילן שיש תחתיו ח' אמות:

    המרבה במעשרות אחד מחמש או מח':

    פירותיו שסילק לצד אחר חולין מתוקנין הן אבל המעשרות שנותן ללוי מקולקלין הן שהרי טבל מעורב בהן כשנתן קב השמיני לא חל שם המעשר אלא על הראוי למעשר והשאר טבל הוא דמעשר בהדיא אמר רחמנא שיעור אחד מעשרה ולא דמי לתרומה שניטלת בעין יפה ובעין רעה ובבינונית דבתרומה לא כתיב בה שיעור:

    אמאי פירותיו מתוקנין:

    נימא כל שאינו בזה אחר זה דאילו הוה מפריש מעשר כהלכתו והדר שקל תו וקרייה עליה שם מעשר על חולין שניתקנו כבר לא חייל עליה שם מעשר והשתא נמי כי אפריש האי טופיינא עם מעשר לא ליחול שם מעשר אפילו על הראוי למעשר כי היכי דאמר גבי שביתה דלא קני ארבע מינייהו מגו תמני כי לא אמר ארבע בהדיא:

    8 more comments on this page.

    Rashi on Eruvin 50a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    מאי טעמא דרב כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו ושמואל וברייתא דלקמן דתניא כוותיה אית להו דרבה בעלמא והכא בתחומין הקילו דאין להחמיר בהן דאין לומר דפליגי דהא הכא משמע לכאורה דהילכתא כשמואל מדדחיק לומר אליבא דרב תנא הוא ופליג ומתניתין בפ"ב דקדושין (דף נ:) במקדש אשה ובתה לא מתוקמא אלא אליבא דרבה למאי דפסיק התם דקדושין שאין מסורים לביאה הוו קדושין ועוד י"ל דהכא סבר כיון דאמר שביתתי תחת האילן והשביתה הוי ד' אמות הוי כאילו אמר ליקנו לי ד' מגו תמני ומודה שמואל במפרש ואומר שביתתי תהא בכל ח' אמות שתחת האילן דלא קני וברייתא נמי דלקמן דטעה ועירב בשתי רוחות אע"ג דנתכוון לערב בשתי רוחות כאחת י"ל דכל המערב בשתי רוחות כאחת מסופק הוא בלבו ודעתו שאם לא יקנו לו שביתת שתיהן יקנה באחת מהן להכי הוי עירוב באחת מהן:

    כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו ואומר ר"י דלא דמי לתמורת עולה ושלמים אע"ג דליתא בזה אחר זה איתא בבת אחת כדאיתא בכיצד מערימין (תמורה כה:) ובפרק שני דזבחים (דף ל.) דהתם אפשר להתקיים שניהן כדאמר התם דתרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים אבל הכא לא קנו כל ח' אמות והי מינייהו מייתית דאי קני הני ד' לא קני הני ד' ובמקדש אשה ובתה אי תפסי קדושין בהא לא תפסי בהא וכן כל הני דמייתי בסמוך ובפרק ב' דקידושין (דף נא.) וכן קיים ליכי ומופר ליכי בנדרים (דף סט.) ועוד פי' ר"י טעם אחר ולא נתיישב לפירושו ההיא דנדרים:

    שאני מעשר דאיתיה לחצאין דאי אמר תיקדוש פלגא פלגא דחיטתא קדשה כדפירש בקונטרס שהמעשר על כל גרגיר שבו חל השם לפי החשבון הראוי למעשר כגון הפריש אחד מחמשה קדש כל גרגיר חציו אבל גבי שביתה ליכא למימר הכי דהא ארבע אמות כי הדדי בעינן ומיהו קשה הא דפריך והא מעשר בהמה דליתיה לחצאין כי איתיה נמי לחצאין תיקשי ליה אמאי עשירי ואחד עשר מעורבין זה בזה כי מטעם חצאין לא היה ראוי להיות מעשר רק חצי של כל אחד ואחד כמו במעשר דגן כדפירש הקונטרס וי"ל נהי דאיתיה לחצאין הוה קשיא ליה קושיא אחריתי מכל מקום הך פירכא דפריך אמאי שניהן קדושין כל עיקר לא הוה מצי לאקשויי ולר"י נראה לפרש הכי שאני מעשר דאיתיה לחצאין פירוש בזה אחר זה שאם אמר סאה אחת מהם מעשר כל חצי חטה וחטה ואחר כך אמר גם כן בסאה האחרת חל מעשר בשתיהן במקצת וכיון דאיתא לחצאין בזה אחר זה גם בבת אחת ישנה להיות חל מעשר על סאה אחת והאחרת תהיה טבל:

    ואמר רבה יצאו שנים בעשירי כו' וא"ת דלמא התם היינו טעמא משום דאי אפשר לצמצם והאחד יצא תחילה ואפילו בלא קריאת שם הוא הקדוש כדאמר בפרק בתרא דבכורות (דף ס:) עשירי מאליו הוא קדוש וי"ל דע"כ סבר רבה דאפשר לצמצם שיצאו שניהם בבת אחת דאי אי אפשר לצמצם והאחד יצא תחילה אם כן הוה ליה למימר עשירי וחולין מעורבין זה בזה דאפילו יצא עשירי בשתיקה ואחר כך יצא אחד עשר וקרא לו עשירי אין אחד עשר קדוש כלל דהא לא נעקר שם עשירי ממנו ועוד י"ל דאפילו סבר אי אפשר לצמצם כיון דאין יכול להכיר איזה יצא קודם לחברו ונתכוון לקרות שניהם עשירי קדשו תרוייהו ולא דמי לקרא לעשירי עשירי ולאחד עשר עשירי והכא מבתרא פריך דאינו קדוש אלא מחמת דבורו והראשון נראה לי עיקר:

    עשירי ואחד עשר מעורבין זה בזה הגיה רש"י בפירוש כתב ידו דשניהם ירעו לפי שאין מתן דמיהם שוה שהשלמים טעונין ד' מתנות ומעשר מתנה אחת הלכך ירעו ויחלל מעות בדמי היפה שבהן ויאמר כל מקום שהם שלמים יהא מחולל על דמים האלו ויאכל שניהם במומן בתורת מעשר:

    Tosafot on Eruvin 50a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rav Nissim Gaon

    תודה שנשחטה על שמונים חלות חזקיה אמ' קדשו מתוך שמונים כי לחם התודה ארבעים חלות ואיתה בתורת כהנים נמצא לחמה של תודה ארבעים חלות נוטל מהן ד' ונותן לכהן ובמסכת מנחות בפר' התודה תמצא גם שם פירושו:

    סליק מי שהוציאוהו

    Rav Nissim Gaon on Eruvin 50a · Sefaria · Edition: Wien, 1847 · unknown

    Rabbeinu Chananel

    אמר רבה מ"ט דרב דאמר לא אמר כלום כל עיקר משום דלא מסיים אתריה קסבר כל מאן דלא מסיים אתריה לא קנה שביתה במקום. ומי שלא קנה שביתה במקום ידוע ומסויים דומה למי שיצא חוץ לתחום מאחר שקדש היום שאין לו אלא ד' אמות בלבד.

    איכא דאמרי טעמא דרב משום דכל דבר שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו. פי' כיון שאין לאדם לקנות ד' אמות מקום שביתה אחרי שקנה במקום אחר כך אין לו לקנות שיעור ב' מקומות בבת אחת והוא תחת האילן שיש תחתיו שיעור כמה מקומות כל ד' אמות מקום ולברור אחר כך איזה מקום שירצה. והוא כגון קידושי אשה ובתה כשם שאחר שיקדש אחת מהן אינו יכול לחזור ולקדש האחרת. כך אם יאמר בבת אחת (מכם).

    ואמרינן מאי איכא בין תרי לישני דרבה איכא בינייהו כגון דאיכא תחתיו דאילן ח' אמות ואמר שביתתי תחת ד' אמות מהני ח' למאן דאמר דהא לא מסיים אתריה האי נמי לא מסיים אתריה דלא אמר לא בצפון ולא בדרום.

    ולמאן דאמר כל שאינו בזה אחר זה כו' כיון דאמר ליקניין לי ד' אמות מהני ח' הרי כאילו בזה אחר זה קאמר דראשון מיהא קני ולא דמי לבת אחת. ומותיב אהא דרבה דאמר כל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו [מהא דתניא] המרבה במעשרות פירותיו מתוקנין ומעשרותיו מקולקלין הנה אם הוציא מן הכור מעשר שלו איפה אחת וחזר אח"כ והפריש איפה אחרת השניה חולין הנה המעשר אינו בזה אחר זה ואם הפריש בבת אחת ב' איפות קנה מעשר וישנו בבת אחת מדקתני פירותיו מתוקנין קשיא לרבה. ופריק רבה שאני מעשר הואיל ואיתיה לחצאין דאי אמר תקדוש פלגא דחיטאתא קדשה כאלו ישנו בזה אחר זה. פי' אילו אמר חצי כל חטה מאילו ב' איפות מעשר הן קדשו וכיון שאי אפשר לברר איזהו חציו הקדוש נתפס גם חצי האחר. ומשום דמשכחת לה דמקדש זה אחר זה. משום הכי מקדשו בבת אחת. ואקשינן והרי מעשר בהמה דליתא לחצאין דנוקמה בזה אחר זה ואיתנהו בבת אחת כדרבא דאמר עשירי ואחד עשר מעורבין זה בזה.

    Rabbeinu Chananel on Eruvin 50a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    והרי תודה דליתא בטעות פירש הראב"ד ז"ל: כגון שהכניס לה בטעות ארבעים חלות שנקדשו לתודה אחרת ושחטה עליהן, וארבעים שהוקדשו לה לא היו בעזרה (זו) [או] שלא קרמו [פניהן] בתנור, הרי אלו שהכניס לא קדשו כלל אלא בשחיטת תודתם. וליתיה לחצאין, שאם הכניס לה שמונים ואמר ליקדשו לה פלגא פלגא דכולהו לאו כלום הוא, דכתיב (ויקרא ז, ד) והקריב ממנו אחד מכל קרבן, ואמרינן במנחות (עח, ב) אחד שלא יטול פרוס, ואלו כולן פרוסות נינהו דהא חציין חולין, ואפ"ה אמר חזקיה דכי הכניס לה שמונים קדשי מינייהו ארבעים. ואע"ג דפליג עליה ר' יוחנן, קיי"ל כחזקיה דרביה דר' יוחנן הוא.

    Rashba on Eruvin 50a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Meiri

    כבר ביארנו במשנה מה שחלקו רב ושמואל במה שאמרו במשנה לא אמ׳ כלום שלדעת רב לא אמ׳ כלום אף לילך תחת האילן (תדע) [ודע] שטעם דבריו של רב אמרו בו בגמרא שתי לשונות. הראשון דלא סיים אתריה והוא שפרשנוהו במשנה. והשני כל שבזה אחר זה אינו אף בבת אחת אינו. ושאלו בהם מאי בינייהו. והשיבו איכא בינייהו דאמ׳ ליקנו לי ארבע מגו תמני כגון שהיו תחת האילן שמנה אמות ואמ׳ שביתתי בארבע אמות מאותה השמנה שבתחתיתו של אילן לטעם דלא סיים אתריה אף זה לא סיים אתריה שהרי לא סיים אי זה ארבעה מאותם השמנה אבל לטעם שני הרי זה אינו מכוין לקנותם בבת אחת (כמקדש שתי אחיות שאם אינו) [שאינו] אומר אלא שתהא שביתתי בארבעה מאותם השמנה והרי זה כמקדש אחת משתי אחיות שאעפ״י שאין מסורין לביאה קידושיו קדושין ואף בזו קנה שביתה מעתה לדעת הפוסקי׳ כרב. תדע שגדולי המפרשי׳ פסקו כטעם ראשון וממה שאמרו בברייתא במה דברים אמורים בשסיים ארבע אמות שקבע. וגדולי הדור אעפ״י שפוסקים כשמואל ועל הדרך שביארנו תובעים מן הפוסקים מיהא כרב (מפסוק) [שנפסוק] כלשון השני אם מצד לישנא בתרא אם מצד הלכה כדברי המיקל בעירוב (וכן לדעת הפוסקי׳ כרב) אלא שנראה לי שפסקוה כלשון ראשון מפני שבמשנה והברייתא מוכיחות שמטעם סיום נאמרת שהרי במשנתנו אמר שביתתי בעיקרו ובברייתא אמרו במה דברים אמורים בשסיים מקום שקבע וכו׳:

    כל שאינו בזה אחר זה [אפילו] בבת אחת אינו כמו שפרשנו מעתה קדש שתי נשים כאחת הרי הן מקודשות שהרי יכול לקדשם זו אחר זו אבל אם קדש שתי אחיות כאחת אינן מקודשות כלל שהרי אם קדש את האחת אין יכול לקדש עוד האחרת כמו שיתבאר במקומו בע״ה:

    המרבה במעשרות כגון שהיו לו מאה סאין של תבואה והפריש ממנו עשרים סאין מעשר פירותיו מתוקנים ומעשרותיו מקולקלים מפני שטבל מעורב בהן שאין המעשר כתרומה שניטלת בעין יפה או בינונית שהתרומה לא נכתב בה שיעור אבל המעשר ידוע הוא לאחד מעשרה ושמא תאמר ואף פירותיו היאך מתוקנים והלא אלו הפריש עשרה וחזר להפריש עשרה אין עשרה האחרונים כלום שאין שם מעשר חל על חולין מתוקנים וכל שאינו בזה אחר זה אף בבת אחת אינו והילכך אין שם מעשר על העשרים שהפריש כלל. טעם הדבר בזו מפני שאפשר למעשר לחול בכל גרגיר כגון שיאמר חצי כל גרגיר שבעשרים סאין יהא מעשר ואעפ״י שמעשר בהמה אינו לחצאין שאם אמ׳ חצי טלה זה מעשר לא אמ׳ כלום ואינו בזה אחר זה שאם קרא לעשירי עשירי [ולאחד עשר עשירי] אינו כלום ואעפ״י כן יצאו שנים וקראם עשירי הן שהם תשיעי ועשירי [הן שהם עשירי] ואחד עשר שניהם מקודשים. מעשר בהמה שאני שישנו בטעות בכל הסמוך לעשירי הן מלפניו הן מלאחריו וכמו שאמרו קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי שלשתן מקודשים אלא שאין דין כלם שוה שיש מהם שהוא מעשר גמור ויש מהם שאינו קרב אלא נאכל במומו ויש מהם שהוא קרב שלמים וטעון נסכים וסמיכה ותנופת חזה ושוק כשלמים כמו שיתבאר במקומו:

    כבר ידעת בשלמי תודה שנשחטות על ארבעים חלות שחטה על שמונים אם אמ׳ יקדשו ארבעים מתוך שמונים הרי ארבעים שבהם קדושים מתוך שמנים ומושך מהם ארבעים ומניפם והשאר נאכלות שמכל מקום לא נפסלו בכניסתן לעזרה ואם אמר לא יקדשו ארבעים אלא אם כן קדשו שמנים לא קדשו כלל ויביא לחם אחר. שחטה סתם על שמנים לדעת חזקיה לא כיון אלא לאחרות שאם יאבדו או יטמאו חציין יפטר בחציין והרי זה כאומר יקדשו ארבעים מתוך שמנים וקדשו הארבעים ולר׳ יוחנן לקרבן גדול הוא מתכוין והרי אי אפשר ומתוך כך לא קדשו כלל. ויראה שהלכה כחזקי׳ מפני שהוא רבו של ר׳ יוחנן וכן מצאתיה לגדולי המפרשי׳. אבל גדולי המחברי׳ פסקו כר׳ יוחנן. ומכל מקום לחמי תודה אינן קדושים בטעות שאם אמר חלות לבנות שבביתי יהו לתודה [ונמצאו] שחורות אין בדבריו כלום וכן אם הכניס ארבעים חלות שנתקדשו לתודה אחרת ושחט עליהם והארבעים שהוקדשו לה היו חוץ לחומת בית פאגי או שלא קרמו פניהם בתנור לא קדשו אלו שהכניס בשחיטת התודה שאין הקדש טעות הקדש וכן אינן לחצאין שאם אמ׳ אני שוחט על מנת להביא שמנים חצאי חלות אינו כלום וכן אינן בזה אחר זה שאם הפריש ארבעים חלות לתודתו אינו יכול להתפיס לה ארבעים אחרות כל זמן שהן בעין וכל שלא קדש הלחם התודה נאכלת והלחם פסול ואם אמ׳ הרי עלי תודה יביא תודה אחרת ולחמה עמה שהרי לא יצא ידי נדרו:

    Meiri on Eruvin 50a · Sefaria · Edition: Chidushei HaMeiri on Eruvin, Warsaw 1914 · Public Domain

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בתוספות בד"ה כל שאינו בזה כו' דהתם אפשר להתקיים שניהן כו' דתרעה עד כו' עכ"ל ר"ל דאפשר להתקיים דבורו שאמר עולה ושלמים משא"כ גבי יצאו שנים בעשירי דא"א להתקיים דבורו שקראן עשירי בשניהן אלא א' שלמים הוא שלא הזכיר כלל בדבורו וק"ל:

    בד"ה שאני מעשר כו' ולר"י נראה לפרש כו' גם בבת אחת ישנו כו' והאחרת תהיה טבל עכ"ל כתב מהרש"ל ותימה בעיני ס"ס איך מתורץ כו' אפילו איכא מעשר בהמה נמי לחצאין ס"ס אמאי עשירי וי"א מעורבים כו' ואמאי לא תהא קודש אלא א' מהן והשני חולין כמו גבי ב' סאות וצ"ע עכ"ל ולי נראה דלאו קושיא היא ע"פ מה שהסכימו התוס' לקמן דכן עיקר דמקמא פריך ולא מבתרא והיינו משום דכל הנהו דמייתי בשמעתין מקמא פריך דאפילו אחד מהן לא תקדוש בבת אחת ולפירוש רש"י תקשי להו שפיר דאי איתיה נמי לחצאין קמא לא תקדוש רק חציו אבל לפירוש ר"י מקמא לא קשה מידי וק"ל:

    בד"ה עשירי וי"א כו' הגיה רש"י בפי' כתב ידו דשניה סירעו כו' עכ" לכך פרש"י בפרק האיש מקדש ע"ש:

    בפרש"י בד"ה דליתה בטעות וכו' וכי שחטה על פ' בבת א' אמר חזקיה דקדשי מ' מתוך פ' כו' עכ"ל מפרש"י פ' האיש מקדש ומקשה ליה מדחזקיה שהיה רבו של ר' יוחנן כדאמרי' כו' עכ"ל ע"ש:

    Chidushei Halachot on Eruvin 50a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    בגמ' דתנן קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי וכו' ודוקא בכה"ג דנעקר שם עשירי ממקומו דהא קרא לעשירי תשיעי אבל אי קרא לעשירי עשירי ולי"א תשיעי או באופן אחר מאחר דעשירי לא נעקר ממקומו לא קדיש כי אם עשירי אבל כי נעקר שם עשירי ממקומו קדשי לשלמים והתם יליף לה מקראי ע"ש:

    בתוס' ד"ה שאני מעשר וכו' ולר"י נראה לפרש הכי וכו' פי' בזה אחר זה ר"ל הא דקאמר בגמ' שאני מעשר דאיתא לחצאין הכי קאמר שאני מעשר דאיתא בזה אחר זה כגון בחצאין דוגמת שאמר לקמן שאני מעשר בהמה דאיתא בזה אחר זה בטעות וכו':

    Maharam on Eruvin 50a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Gilyon HaShas

    רש"י ד"ה והרי מעשר בהמה כו' חזה ושוק וסמיכה עי' בשער המלך פ"ג הלכה יג מהל' מעשה הקרבנות:

    Gilyon HaShas on Eruvin 50a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Eruvin, daf 50, Amud Aleph, about 231 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 110 words

      Opens “אָמַר רַבָּה: מַאי טַעְמָא דְּרַב — מִשּׁוּם…”

    2. Segment 220 words

      Opens “וְאִיכָּא דְאָמְרִי, אָמַר רַבָּה: מַאי טַעְמָא דְּרַב…”

    3. Segment 311 words

      Opens “מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּאָמַר: ״לִיקְנוֹ לִי…”

    4. Segment 411 words

      Opens “מַאן דְּאָמַר מִשּׁוּם דְּלָא מְסַיַּים אַתְרֵיהּ —…”

    5. Segment 521 words

      Opens “וּמַאן דְּאָמַר מִשּׁוּם ״כׇּל שֶׁאֵינוֹ בְּזֶה אַחַר…”

    6. Segment 624 words

      Opens “גּוּפָא, אָמַר רַבָּה: כׇּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ בְּזֶה…”

    7. Segment 712 words

      Opens “אַמַּאי? לֵימָא: כׇּל שֶׁאֵינוֹ בְּזֶה אַחַר זֶה…”

    8. Segment 812 words

      Opens “שָׁאנֵי מַעֲשֵׂר דְּאִיתֵיהּ לַחֲצָאִין, דְּאִי אָמַר: ״תִּקְדּוֹשׁ…”

    9. Segment 94 words

      Opens “מַעְשַׂר בְּהֵמָה דְּלֵיתֵיהּ לַחֲצָאִין.…”

    10. Segment 1014 words

      Opens “וְאָמַר (רַבָּה): יָצְאוּ שְׁנַיִם בַּעֲשִׂירִי, וּקְרָאָן עֲשִׂירִי…”

    11. Segment 118 words

      Opens “שָׁאנֵי מַעְשַׂר בְּהֵמָה דְּאִיתֵיהּ בְּזֶה אַחַר זֶה…”

    12. Segment 1212 words

      Opens “דִּתְנַן: קָרָא לַתְּשִׁיעִי עֲשִׂירִי, וְלָעֲשִׂירִי תְּשִׁיעִי, וְלָאַחַד…”

    13. Segment 1330 words

      Opens “וַהֲרֵי תּוֹדָה, דְּלֵיתַהּ בְּטָעוּת, וְלֵיתַהּ בְּזֶה אַחַר…”

    14. Segment 1431 words

      Opens “הָא אִיתְּמַר עֲלַהּ, אָמַר רַבִּי (זֵירָא): הַכֹּל…”

    15. Segment 1511 words

      Opens “כִּי פְּלִיגִי בִּסְתָמָא. מָר סָבַר: לְאַחְרָיוּת קָא…”

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Eruvin 50a · Segment 6 — “…אַחַת אֵינוֹ, אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי לְרַבָּה: הַמַּרְבֶּה בְּמַעַשְׂרוֹת — פֵּירוֹתָיו…

    Original text

    אָמַר רַבָּה: מַאי טַעְמָא דְּרַב — מִשּׁוּם דְּלָא מְסַיַּים אַתְרֵיהּ.

    Rabba said: What is the reason for Rav’s statement that one who declares his intention to establish residence beneath a tree has said nothing at all? It is because the place he designated is not precisely defined. Since he did not establish his residence in one particular location, he did not establish it at all.

    וְאִיכָּא דְאָמְרִי, אָמַר רַבָּה: מַאי טַעְמָא דְּרַב — מִשּׁוּם דְּקָסָבַר: כׇּל שֶׁאֵינוֹ בְּזֶה אַחַר זֶה — אֲפִילּוּ בְּבַת אַחַת אֵינוֹ.

    And some say an alternative version of Rabba’s statement. Rabba said: What is the reason for the statement of Rav? It is Because he maintains: Anything that cannot be accomplished sequentially, due to halakhic or practical considerations, even simultaneously, cannot be accomplished, as one negates the other. In this case, since one cannot establish residence in an area of four cubits on one side of a tree and proceed to establish residence in an area of four cubits on the other side of the tree, neither can he simultaneously establish residence beneath a tree greater than four cubits.

    מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּאָמַר: ״לִיקְנוֹ לִי בְּאַרְבַּע אַמּוֹת מִגּוֹ שְׁמוֹנֶה״.

    The Gemara asks: What is the practical difference between these two versions of Rabba’s statement? The Gemara answers: There is a practical difference between them with regard to a case where he said: Let residence be acquired for me in four cubits of the eight or more cubits beneath that tree.

    מַאן דְּאָמַר מִשּׁוּם דְּלָא מְסַיַּים אַתְרֵיהּ — הָא לָא מְסַיַּים אַתְרֵיהּ.

    According to the one who said that it is because the place he designated is not precisely defined, here too, the place he designated is not precisely defined, as he failed to specify the precise location of the four cubits in which to establish his residence.

    וּמַאן דְּאָמַר מִשּׁוּם ״כׇּל שֶׁאֵינוֹ בְּזֶה אַחַר זֶה אֲפִילּוּ בְּבַת אַחַת אֵינוֹ״ — הַאי כְּאַרְבַּע אַמּוֹת דָּמֵי, דְּהָכָא אַרְבַּע אַמּוֹת קָאָמַר.

    And according to the one who said it is because anything that cannot be accomplished sequentially even simultaneously it cannot be accomplished, this is considered as if he established his residence in four cubits, as here he stated that he is designated only four cubits as his place of residence.

    גּוּפָא, אָמַר רַבָּה: כׇּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ בְּזֶה אַחַר זֶה — אֲפִילּוּ בְּבַת אַחַת אֵינוֹ, אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי לְרַבָּה: הַמַּרְבֶּה בְּמַעַשְׂרוֹת — פֵּירוֹתָיו מְתוּקָּנִין, וּמַעְשְׂרוֹתָיו מְקוּלְקָלִין.

    The Gemara proceeds to analyze the matter of Rabba’s statement itself. Rabba said: Anything that cannot be accomplished sequentially even simultaneously it cannot be accomplished. Abaye raised an objection to the opinion of Rabba based on the Tosefta : One who increases tithes, i.e., he tithes two-tenths instead of one-tenth, the remainder of his produce is rendered fit for consumption, as he properly tithed it; however, his tithes are ruined, as the additional tenth is neither a tithe nor is it tithed produce. It is not a tithe because tithe status applies only to one tenth, and neither is it tithed produce as it was not tithed. Since it is unclear which of the two-tenths is the actual tithe and which is not, this produce may neither be treated as a tithe nor as tithed produce.

    אַמַּאי? לֵימָא: כׇּל שֶׁאֵינוֹ בְּזֶה אַחַר זֶה — אֲפִילּוּ בְּבַת אַחַת אֵינוֹ!

    According to Rabba’s opinion, the question arises: Why should the produce be rendered fit for consumption? Let us say and apply his principle: Anything that cannot be accomplished sequentially; even simultaneously it cannot be accomplished. Since one may not designate two tenths sequentially, one tenth followed by a second tenth, likewise, he should be precluded from simultaneously designating two tenths of his produce as a tithe. Accordingly, it should be considered as though he had not designated any tithe at all, and therefore his produce should not be regarded as tithed.

    שָׁאנֵי מַעֲשֵׂר דְּאִיתֵיהּ לַחֲצָאִין, דְּאִי אָמַר: ״תִּקְדּוֹשׁ פַּלְגָא פַּלְגָא דְחִיטְּתָא״ — קָדְשָׁה.

    Gemara answers: The case of a tithe is different, as tithe status takes effect partially, i.e., on less than a unit of produce. As if one said: Let half of each grain of wheat be designated as tithed, it is designated. Just as one can designate an entire grain of wheat as a tithe, he can likewise designate half a grain. In this case too, when one tithes two tenths of the produce, the ruling is not that one tenth is actual tithe and the other tenth is untithed produce mixed with the tithe. Instead, half of each grain of the set-aside portion is designated as a tithe, while the other half of each grain is not. Accordingly, the remainder of the produce is tithed, as one tenth of the total has been designated as first tithe. However, the portion designated as the tithe is ruined, because it is impossible to identify which part of each grain is designated.

    מַעְשַׂר בְּהֵמָה דְּלֵיתֵיהּ לַחֲצָאִין.

    Another objection was raised against Rabba’s opinion: Yet there is the case of the animal tithe, which does take effect partially, as one cannot consecrate half an animal for his tithe. Three times a year, the owner of a herd of kosher animals would gather all the animals born during the preceding period into an enclosure and let them out one by one. Every tenth animal would be marked with red paint to indicate that it was sacred. Only an entire animal could be consecrated as animal tithe, not a part of an animal.

    וְאָמַר (רַבָּה): יָצְאוּ שְׁנַיִם בַּעֲשִׂירִי, וּקְרָאָן עֲשִׂירִי — עֲשִׂירִי וְאַחַד עָשָׂר מְעוֹרָבִין זֶה בָּזֶה!

    And Rabba said: If two animals emerged from the enclosure together as the tenth, and he designated them both as the tenth, the tenth and eleventh animals are intermingled with each other. One is sacred with the sanctity of the animal tithe, while the other remains a peace-offering, but there is no way to determine which is which. The question arises: If the principle that anything which cannot be accomplished sequentially; even simultaneously it cannot be accomplished applies, neither animal is consecrated, as one cannot designate both the tenth and the eleventh animals as the animal tithe, one after the other.

    שָׁאנֵי מַעְשַׂר בְּהֵמָה דְּאִיתֵיהּ בְּזֶה אַחַר זֶה בְּטָעוּת.

    The Gemara answers: The animal tithe is different, as two animals can indeed be designated as animal tithe one after the other in the case of an error. Although one cannot designate the tenth and eleventh animals as the animal tithe ab initio , if he did so in error they are both consecrated.

    דִּתְנַן: קָרָא לַתְּשִׁיעִי עֲשִׂירִי, וְלָעֲשִׂירִי תְּשִׁיעִי, וְלָאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי — שְׁלָשְׁתָּן מְקוּדָּשִׁין.

    As we learned in a mishna: If one erred and designated the ninth animal as the tenth, and erred again and designated the tenth as the ninth and the eleventh as the tenth, all three animals are consecrated. The first is consecrated because it was designated as the tenth, the second because it actually is the tenth, while the third is also consecrated because it was designated as the tenth. Apparently, more than one animal can be consecrated as the animal tithe, if designated in error. Here too, a modicum of sanctity applies to the two animals that emerged together and were together designated as the tenth.

    וַהֲרֵי תּוֹדָה, דְּלֵיתַהּ בְּטָעוּת, וְלֵיתַהּ בְּזֶה אַחַר זֶה, וְאִיתְּמַר: תּוֹדָה שֶׁנִּשְׁחֲטָה עַל שְׁמוֹנִים חַלּוֹת, חִזְקִיָּה אָמַר: קָדְשׁוּ עֲלַהּ אַרְבָּעִים מִתּוֹךְ שְׁמוֹנִים, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: לֹא קָדְשׁוּ עֲלַהּ אַרְבָּעִים מִתּוֹךְ שְׁמוֹנִים.

    The Gemara raises another objection to Rabba’s principle. But there is the case of the forty loaves that accompany a thanks-offering, which are not consecrated if they were designated in error, and likewise are not consecrated if two sets of loaves were designated for the same offering one after the other. And yet it is stated that amora’im disagreed with regard to a thanks-offering that was slaughtered accompanied by eighty loaves, twice the required amount. Ḥizkiya said: Forty of the eighty loaves are consecrated, even though their identity cannot be determined; Rabbi Yoḥanan said: Not even forty of the eighty loaves are consecrated. It would appear that these amora’im disagree whether or not sanctity that cannot take effect in sequence can take effect simultaneously.

    הָא אִיתְּמַר עֲלַהּ, אָמַר רַבִּי (זֵירָא): הַכֹּל מוֹדִים הֵיכָא דְּאָמַר ״לִיקְדְּשׁוּ אַרְבָּעִים מִתּוֹךְ שְׁמוֹנִים״ — דְּקָדְשִׁי, ״לֹא יִקְדְּשׁוּ אַרְבָּעִים אֶלָּא אִם כֵּן קָדְשׁוּ שְׁמוֹנִים״ — כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּלֹא קָדְשׁוּ.

    The Gemara rejects this contention. Wasn’t it stated with regard to this dispute that Rabbi Zeira said: Everyone, both Ḥizkiya and Rabbi Yoḥanan, concedes that in a case where the donor said: Let forty of the eighty loaves be consecrated, that the forty are consecrated; and in a case where he said: Let forty loaves only be consecrated if all eighty are consecrated, everyone agrees that they are not consecrated. This is in accordance with Rabba’s opinion.

    כִּי פְּלִיגִי בִּסְתָמָא. מָר סָבַר: לְאַחְרָיוּת קָא מְכַוֵּין, וְעַל תְּנַאי אַיְיתִינְהוּ.

    When Ḥizkiya and Rabbi Yoḥanan disagree is with regard a case where the donor designated eighty loaves without stipulation how many he wants consecrated. One Sage, Ḥizkiya, maintains: Although he designated eighty loaves, he seeks to consecrate only forty, and when he sets aside eighty loaves, he merely intends to ensure that he will have forty, and he therefore brought the extra loaves on condition that if the first forty loaves are lost or become ritually impure, the second forty will be consecrated in their place. Consequently, the first forty loaves are consecrated.