Commentary page
Eruvin 36b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerEruvin 36b
Eruvin 36b. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 249 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
דאי אמרת תחילת היום של שבת קונה עירוב דהיינו סוף בין השמשות קונה עירוב אמאי לא אמר כלום:
מתני' מתנה אדם על עירובו מניח אדם שני עירובין אחד לסוף אלפים למזרח ביתו ואחד לסוף אלפים אמה למערב ביתו:
ואומר אם באו נכרים מן המזרח וצריך אני לברוח מפניהם יקנה לי עירובי שבמערב ויהיו לי במערב ביתי ד' אלפים אמה אע"ג דלא אתו עד למחר אמרינן יש ברירה דבין השמשות קנה לו עירובו דאידך גיסא:
הריני כבני עירי אלפים מעירי לכל רוח ואין צריך להשתכר כאן ולהפסיד כאן:
בא חכם למזרח חוץ לתחום עירי ורוצה אני ללמוד תורה מפיו ועכשיו איני יודע לאיזה צד יבא ולמחר אשמע מבני אדם הבאים משם לכאן על ידי עירוב:
רבי יהודה אומר אם באו לכאן ולכאן ואחד מהן רבו ילך אצל רבו ולא אצל חכם דקים לן בגוויה דבשעת קניית עירוב דעתיה למקני ליה ההוא עירוב דלצד רבו ומיהו איהו הוא דלא ידע לאיזה מן הצדדין יבא והשתא דידע להתם ליזיל:
גמ' תני איפכא אייתי מתניתא בידיה דתני איפכא בורח מן החכם ומתנה אם בא חכם למזרח עירובו למערב כו' ולגבי נכרים תני דלההוא צד דליתו נכרי' לקני עירוביה:
פרהגבני גבאי המס ובורח מפניהם:
16 more comments on this page.
Rashi on Eruvin 36b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Tosafot
דאי סלקא דעתך תחילת היום קונה עירוב ואם תאמר נימא משום דמספיקא לא פקע טבל ומספיקא לא נחתא תרומה כדאמר לעיל ואור"י דלא דמי דודאי כי אמר היום חול ולמחר קדש מקפיד שלא תחול על העירוב קדושת היום אבל הכא רוצה הוא שתחול עליו שם תרומה מיד אם היה יכול ואינו אומר לכשתחשך אלא שתצא לגין מתורת טבול יום:
ואם היו שניהן רבותיו אצטריך לאשמועינן אפילו אחד רבו מובהק:
לא ס"ד דשמעינן ליה לר' יהודה דלית ליה ברירה דתנן כו' ואם תאמר אכתי ליתא לדאיו ולההיא דהלוקח מקמי מתניתין דהכא ומתני' דמי שאחזו (גיטין דף עג.) דמה היא באותן הימים דדייקינן מינה בריש כל הגט (גיטין דף כה:) דאית ליה לרבי יהודה ברירה ומקמי ברייתא דמרובה (ב"ק דף סט.) דקאמר רבי יהודה שחרית אומר בעל הבית כל מה שילקטו כו' דבכל הני אית ליה לרבי יהודה ברירה ויש לומר דרב מחלק בין תולה בדעת אחרים בין תולה בדעת עצמו כמו שמחלק אביי בריש כל הגט וההיא דגיטין ודמרובה הוי תולה בדעת אחרים והתם אית ליה ברירה אבל תולה בדעת עצמו לית ליה ברירה ולהכי קאמר דליתא למתניתין דקתני דאית לרבי יהודה ברירה אפילו בתולה בדעת עצמו מקמי דאיו ומקמי ההיא דהלוקח והאי דפריך אההיא דאיו מאי שנא דלכאן ולכאן דאין ברירה לא לרב פריך דלדידיה דמחלק בין תולה בדעת עצמו בין תולה בדעת אחרים אתי שפיר אלא למי שאינו מחלק פריך ור' יוחנן דמשני וכבר בא חכם נמי אין מחלק ולדידיה ודאי ליתא לדאיו מקמי כל הנהו ומיהו קשה דבסוף ביצה (דף לז:) גבי ב' שלקחו בהמה וחבית בשותפות מדקדק דרבי יוחנן לית ליה ברירה מדמפרש מלתיה דאיו והא ע"כ לרבי יוחנן ליתא לדאיו כדפי' וי"ל דודאי הוה מצי לשנויי הכי אלא ניחא ליה לשנויי לעולם לא תיפוך אי נמי נהי דלר' יוחנן ליתא לדאיו דאמר דלר' יהודה אין ברירה מכל מקום מוכח שפיר דר' יוחנן לית ליה ברירה מדמשני ליה אבל קשה דאפילו בתולה בדעת אחרים נמי שמעינן לרבי יהודה דלית ליה ברירה דתנן בשקלים ומייתי לה בהוציאו לו (יומא דף נה.) דקאמר ר' יהודה לא היו שופרות לקיני חובה מפני התערובות ומפרש התם טעמא משום חטאת שמתו בעליה ומשום דלית ליה ברירה כדמוכח בההיא דאיו והשתא הא לר' יוחנן ליתא לדאיו ולרב אית ליה ברירה לרבי יהודה בתולה בדעת אחרים וי"ל דהא דאית ליה ברירה לרבי יהודה בתולה בדעת אחרים ה"מ כשמתנה אבל בלא תנאי אינו מועיל:
דתנן הלוקח יין מבין הכותים דתניא גרסינן דבמשנה בדמאי פ"ז (משנה ד) ליכא אלא מלתיה דר"מ לחוד ואע"ג דר' מאיר גזר על יינן כדאמר פ"ק דחולין (דף ו.) זאת נשנית קודם גזירה ואף על גב דרבי יוסי ור"ש סבירא להו כותים גירי אריות הם כדאמר במנחות פרק ר' ישמעאל (מנחות דף סו.) תורמין משל נכרים על של כותים מ"מ כיון דפרשי מע"ז הם טפי משאר אומות ומחזיקים בתורה שבכתב ולא היו עובדין אלהיהם כמו שעשו בבית ראשון לא גזרו על יינן ואע"ג שגזרו על פתן כמו לרבי מאיר קודם גזירה שהיה פתן אסור ויינן מותר אי נמי הכא איירי כשטיהר ישראל יינו של כותי:
Tosafot on Eruvin 36b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Rabbeinu Chananel
דאי ס"ד תחלת היום והוא תחלת לילי שבת הוא דקונה עירוב כיון שהעריב שמש נתקן הטבל אמאי אין עירובו עירוב.
רב פפא אמר אפי' תימא תחלת היום קונה עירוב בעינן סעודה הראויה לו מבעוד יום וליכא דכל היום טבל היה:
מתני' מתנה אדם על עירובו ואומר אם באו גוים למזרח עירובי (למזרח) [למערב] למערב וכו' כי אתא רב יצחק מתני איפכא אם באו גוים מן המזרח עירובי למזרח למערב עירובי למערב ואמרינן קשיא גוים אגוים כלומר מתני' [תנן] באו מן המזרח ובורח מהן למערב (ורישא) [וברייתא] באו מן המזרח והולך עליהם ופרקינן לא קשיא מתני' בפרהגבנאי פי' אנשים הטורדין כגון דגרסי' (בב"ק קי"ז) בהאי שותה קם חד מסרה לפרהגבאנא דמלכא ובורח מהן מן המזרח למערב. והא דקתני ר' יצחק למרי מתא והולך אליו להקביל פניו ולהתקרב לו.
וכן בא חכם למזרח במותיב פירקיה פי' דרשן הוא בא לשמוע דברי תורה והא דקתני ר' יצחק בא חכם למזרח עירובי (למזרח) למערב במקרי שמע. חזן שמתרחק ממנו מפני שאינו צריך לו ומפורש כך בתלמוד א"י באו גוים מן המזרח עירובי למערב אית תנאי תנן במזרח מאן דמר במזרח באילן טקסיווט מאן דמר במערב באילן רומאי. בא חכם מן המזרח עירובי במזרח אית תנאי תנן במערב. מאן דמר במזרח באילן חכימיא. מ"ד במערב ברגיל: פיסקא ר' יהודה אומר אם היה אחד (מעין) [מהן] רבו ילך אצל רבו ואם היו שניהם רבותיו ילך למקום שירצה כיון שילך לאחד מהן נתברר כי על זה היה עירובו מאתמול אלמא אית ליה ברירה אמר רב ליתא למתני' מדתני איו דברי ר' יהודה לכאן ולכאן דלא דאין ברירה.
אלא אם בא חכם במזרח עירובי במזרח למערב עירובי למערב (או) כר' יוחנן דאמר וכבר בא חכם ונתברר כי על דבר ברור עירב. ואמרינן ואמאי לא דחינן דברי איו דאמר לית ליה ברירה לר' יהודה (ומוקמינן) [מקמיה] מתניתין דפריש אית ליה לר' יהודה ברירה ודחינן הכי לא ס"ד דהא איכא מתניתא אחריתי דלית ליה לר' יהודה ברירה (הא) [מהא דתנן] הלוקח יין מבין הכותים אומר ב' לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה עשרה מעשר ראשון תשעה מעשר שני.
Rabbeinu Chananel on Eruvin 36b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Rashba
הא במותיב פירקי הא במקרי שמע ותמיה לי במקרי שמע אמאי עריק מיניה ומאי מצוה איכא לערוקי מיניה, ואין מערבין אלא לדבר מצוה. ועוד למה לי למיפק מן קרייתי', לא ליפוק ולא ליזיל ליה. ואם תאמר דהכא בשבא מותיב פירקי למזרח ומקרי שמע למערב, וקאמר דאי אתי מקרי שמע למערב אזיל למזרח למותיב פרקי. הא ליתא, דכיון דקאמר אם בא חכם למערב עירובי למזרח, לא תלה עיקר הליכתו למזרח אלא מחמת ביאת החכם למערב, ואם כמו שפירשנו לא היה לו לתלות אלא בביאת מותיב פרקי למזרח, ומאי טעמא תלי טעמיה דאזיל למזרח משום דאתי מקרי שמע למערב. וי"ל דמקרי שמע לא קרי ליה חכם, אלא שבא חכם דהיינו מותיב פירקי למערב, וקא אתי נמי בהדיא מקרי שמע, ומקרי שמע מקדם למותיב פרקי, והלכך תלה ליה האי עירוביה במקרי שמע, כלומר: אם בא חכם דקא אתי בהדיא מקרי שמע עירובי לחכם שבמזרח. כך נראה לי.
דהא שמעינן ליה לר' יהודה דלית ליה ברירה דתנן הלוקח יין וכו' ואם תאמר אם כן אמאי קאמר ליתא למתני' מדתני איו, לימא מדתנן הלוקח יין מבית הכותים. הא ליתא, חדא דא"כ מאי דוחקיה דדחי מתני' דעירובין מקמי מתניתין דהלוקח יין, אדרבה סמי ההיא דהלוקח יין מפני הא. ועוד דילמא התם בדאורייתא לית ליה, הכא בדרבנן אית ליה. אבל השתא דאשכחן תנא דתני משמיה דר' יהודה דאפילו בעירוב לית ליה ברירה, ואשכחן נמי דבעלמא לית ליה ברירה, שמע מינה דבין בדאורייתא בין בדרבנן לית ליה, וכסבריה דרב יוסף דאמר לקמן (עירובין לז, ב) מאן דאית ליה ברירה אפילו בדאורייתא אית ליה ומאן דלית ליה אפילו בדרבנן לית ליה. הא דהלוקח יין מבין הכותים כתבתיה בפרק קמא דחולין (יד, א ד"ה הא) גמ' השוחט בשבת בסייעתא דשמיא.
Rashba on Eruvin 36b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain
Ritva
קשיא עובדי כוכבים ומזלות אעובדי כוכבים ומזלות וקשיא חכם אחכם פי׳ קשיא צורת לשון המשנה לצורת לשון הברייתא דאלו בעיקר דינא הכל יוצא לדרך אחד. הא במותיב פרקי׳ פי׳ הרב הדורש לרבים הא במקרי שמע פי׳ המלמד מקרא לתנוקות פי׳ מתני׳ במותיב פרקי׳ דמסתמא מערב לצאת לקראתו ומתניתא דרבי יצחק במקרי את שמע דאינו עושה עירוב ללכת אליו. וא״ת ומה ענין לי לברוח מפני מקרי את שמע פרש״י ז״ל דמיירי כשבא במותיב פרקי למזרח פי׳ וקאמר אם בא חכם המקרי שמע למזרח עירובו למזרח שיש שם מותיב פרקי ויודע היה שלא יבא המותיב פרקי מן הרוח שיבא המקרי את שמע וא״ת למה תלה הליכתו למותיב פרקי בביאתו של מקרי שמע. י״ל דמיירי כי ידע שתבא לו בתחלה שמועת ביאתו של מקרי שמע שהיה דרכו למהר לבא קודם בכל אבל יש שפירש בע״א ונקטה תנא בהאי צורתא לאשמעינן דעדיפא ליה לאינש למיזל לגבי מותיב פרקי מלמיזל לגבי מקרי שמע ואע״ג דהא ודאי והא ספ׳:
שם אמר רבא ליתא למתני׳ מקמי איו וכו׳ כבר פירשתי במסכת גיטין ובמקומות אחרים דיני ברירה והארכתי בה הרבה בס״ד. וכללא דנקטי׳ מינה שאין דין ברירה אלא בדבר שהוא תליו וראוי לחול ולהתברר על אחד משני דברים או על זה או על זה ועומד להתברר בסוף אבל עכשיו לא נתברר ולכשיתברר יש לנו צורך לדון אותו בירור למפרע כאלו נתברר מעכשיו וכדאמרינן התם דכולי שמעתין גבי עירוב שמתברר קודם העירוב למחר וצריך לדון בו למפרע כאלו נתברר היום בבין השמשות אבל כל שאין צריך להתברר למפרע אין כאן דין ברירה גם כל שאין ספיקו מתברר בסוף בא׳ משני דברים אלא שהוא מוטל על דבר א׳ לבדו אלא שהוא ספק אם יהיה לי או לא יהיה אין כאן דין ברירה. מ״ש לכאן ולכאן דלא דאין בריר׳ מזרח ומערב נמי אין ברירה בהכא פי׳ כי כשאמר למזרח או למערב נמי דעתו שיחול על א׳ מכם ולמחר יתברר לאיזה רוח יבא החכם ואנו צריכין לדון כאלו נתברר היום וחל בו העירוב בין השמשות וא״ת וכיון שעל חכם א׳ הוא מתנה אין כאן ברירה שהרי אם החכם הוא לצד מזרח על כרחין לא יבא לצד מערב וכן בהפך מעתה אין כאן אלא ספק ידיעה שאין אנו יודעין לאיזה רוח עומד אבל הדבר מבורר הוא בעצמו לאיזה רוח יבא ולהכי אתי למחר אין כאן אלא גלוי מלתא בעלמא: ותרצו שם בתוספות דהב״ע שאותו החכם עומד לצפון עירו של זה המערב ואפשר לו לבא לכאן בין למערב בין למזרח כגון זה אמר רבי יוחנן וכבר בא חכם פי׳ כי בין השמשות כבר בא חכם לאותו צד יהיה הדבר מבורר בעצמו בשעת קניית העירוב ובברור חל העירוב לאלתר לאותו צד אלא שזה לא היה יודע ועל כי האי גוונא ליכא למימר ברירה וביאתו של מחר גלוי מילתא בעלמא הוא וא״ת ולמה ליה לאוקמה בשכבר בא חכם לוקמה כשלא בא חכם כבר מיירי כשהחכם א״א לו לבא משתי הרוחות אלא או למזרח דוקא או למערב וי״ל דאריך דנקט עדיפ׳ לי׳ כי אעפ״כ שלדעתו של מערב היה הדבר לדון ברירה שהיה סבור שהיה אפשר לו לישא בין למזרח בין למערב כיון דבקושט׳ דמילתא ליכא ברירה שכבר בא חכם לא גזרינן בא אטו לא בא כנ״ל.
לא ס״ד דאשמעי׳ ליה לרבי יהודה דלית ליה ברירה דתנן הלוקח יין מבין העובדי כוכבים וכו׳. כבר פירשתיה בכמה מקומות בס״ד וא״ת וכיון דמיהא מתני׳ הוא דמוכרח דליתיה למתני׳ דהכא אמאי נקטה למתנייתא דאיו ליתא למתני׳ מקמיה הא דתנן הלוקח יין וכו׳ וי״ל דאגב ארחיה בעי ולא שמעי׳ דההיא מתניתא דאיו מתרצא היא ועיקר ואע״ג דפליגא אמתני׳ כנ״ל ויש מתרצים דאי לאו מתנייתא דאיו הא דמתני לא פליגי ובדאורייתא איו ברירה לר׳ יהוד׳ ובדרבנן יש ברירה אבל השתא דאשכחן תנא דתני דלרבי יהודה אפי׳ בעירוב אין ברירה ואשכחן ליה בהדיא למתני׳ דהלוקח שאין לו ברירה הכי ניחא לן טפי דלא לשבושא למתניתא דאיו ולמימר דלא הוה פליג אמתני׳ דהכא אי לאו דקים ליה דלרבי יהודה כי היכי דבדאורייתא אין ברירה ה״ה בדרבנן ותנא דמתני׳ דהכא ס״ל דלרבי יהודה יש ברירה בין בדאורייתא בין בדרבנן ותסבריה דרב יוסף דלקמן:
Ritva on Eruvin 36b · Sefaria · Edition: Chidushi HaRitva, Amsterdam, 1729 · Public Domain
Meiri
המשנה החמישית והכוונה בה בביאור ענין החלק השלישי והוא שאמר מתנה אדם על עירובו ר״ל שמניח מערב שבת שני עירובין אחד לסוף אלפים שבמזרח ואחד לסוף אלפים אמה שבמערב אעפ״י שעל כרחך אינו זוכה אלא לאחד הרי הוא מתנה שאיזה מהן שירצה לילך בו למחר יזכה לו מעכשו והוא שאומר אם באו עכו״ם למזרח כלומר ואני צריך לילך מפניהם עירובי למערב ואם באו למערב עירובי למזרח ואעפ״י שאין עכו״ם באים עד למחר הרי אנו אומרי׳ למחר למפרע הוברר הדבר שבין השמשות חל העירוב לרוח זה וכן מתנה שאם לא יבאו הרי הוא כבני עירו לברור לו אלפים אמה לאיזה רוח שירצה ולא שישתכר ברוח זה ויפסיד מרוח אחרת ולמחר בורר איזה שירצה על פי התנאים. וכן אם יבא חכם למזרח עירובי למזרח כדי לילך לשמוע דרשא מפיו ואם מן המערב עירובי למערב מכאן ומכאן לאיזה שארצה אלך לא מכאן ולא מכאן הריני כבני עיר ולא יהא עירובי עירוב הכל לפי תנאו ולמחר כשבירר לו רוח שהולך בו הוברר הדבר שלאותו רוח קנה שביתה ולא סוף דבר שכבר בא חכם אלא שאינו יודע באיזה צד שאין כאן צורך ברירה אלא גלויי מלתא בעלמא אלא אעפ״י שלא יבא עד למחר שבשעה שיבא הוברר הדבר שעל אותו רוח חל העירוב שכל שהוא מדברי סופרים יש בו ברירה כשעירב לשני חכמים לאיזה שירצה אפי׳ בא רבו מצד אחד וחברו מצד השני הבחירה בידו ואין אומרין שבודאי לא חל העירוב אלא לצד רבו ואם בירר הצד האחר בטלה דעתו שפעמים שאדם בורר לו אחר אף במקום רבו אם מצד שהטבע נמשך לפנים חדשות אם מצד שהוא בוש מרבו לשאול והלה גס בו יותר ממנו ור׳ יהודא חלק בזו ואין הלכה כדבריו אלא כתנא קמא:
זהו ביאור המשנה וכלה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
Meiri on Eruvin 36b · Sefaria · Edition: Chidushei HaMeiri on Eruvin, Warsaw 1914 · Public Domain
Maharsha (Chidushei Halachot)
בד"ה לא ס"ד כו' אבל קשה דאפי' בתולה כו' והשתא הא לר' יוחנן ליתא כו' עכ"ל לא ידענא מאי קושיא הוא לר"י כיון דאין מחלק בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים נהי נמי דהך ברייתא דשופרות אתיא כאיו מ"מ ליתא לדאיו ולההיא דהלוקח ולההיא דשופרות דכולהו ברייתות נינהו מקמי הנך מתני' דהכא ודמי שאחזו וברייתא דמרובה ודו"ק:
Chidushei Halachot on Eruvin 36b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Gilyon HaShas
גמ' הא במרי דמתא עי' לקמן דף פב ע"א תוד"ה אין מערבין:
Gilyon HaShas on Eruvin 36b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger
מתני' מתנה אדם על עירובו [ואומר אם בא חכם מן המזרח ערובו למזרח כו']. הטעם דבדרבנן יש ברירה, אבל אלו היה דאורייתא לא היה יכול להתנות, ואינו דומה לכל תנאי שאדם מתנה, ולא אמרינן ביה אין ברירה, דהתם מתנה על דבר אחד כגון אם ימות יהא גט, ואם לא ימות לא יהא גט, וה"ה אלו התנה אם יבא החכם יהא עירוב ואם לא לא יהא עירוב לא היה תלוי בברירה, אבל המתנה על שני דברים כגון כתוב גט לאיזה שתצא בפתח תחילה, וכן אם יבא למזרח כו' ואם יבא למערב כו' זה תלוי בברירה, הר"ן בשם הרמב"ן פ' כל הגט. ואני עני בדעת איני מבין דברי קדשו, במה נקרא הך דהכא מתנה על ב' דברים. דהתינח אם עירוב אחד היה קונה או למזרח או למערב, אבל כיון דבאמת אין עירוב המזרח פועל כלל למערב וכן בהיפוך, וכל אחד הוי מלתא באנפי נפשי', ולגבי כל אחד הוי מתנה לדבר אחד, דכשמניח במזרח, ואומר אם בא ממזרח, יהא עירובי זה עירוב ובאם לא יהא עירוב זה בטל, זה מהני, וכשמניח אח"כ למערב ואומר אם בא למערב יהא עירובי למערב ואם לאו יהא בטל, זהו ג"כ מהני, וכיון דכל אחד בפני עצמו מהני, למה יגרע מה שמערב בב' מקומות ובכל חד מתנה תנאי בחד מלתא, וצע"ג:
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Eruvin 36b · Sefaria · Edition: Chiddushei Rabbi Akiva Eiger, Warsaw 1892 · Public Domain
What this page contains
A full text unit for Eruvin, daf 36, Amud Bet, about 249 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 116 words
Opens “דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ תְּחִילַּת הַיּוֹם קוֹנֶה עֵירוּב,…”
- Segment 215 words
Opens “אָמַר רַב פָּפָּא: אֲפִילּוּ תֵּימָא תְּחִילַּת הַיּוֹם…”
- Segment 337 words
Opens “מַתְנִי׳ מַתְנֶה אָדָם עַל עֵירוּבוֹ, וְאוֹמֵר: אִם…”
- Segment 448 words
Opens “אִם בָּא חָכָם מִן הַמִּזְרָח — עֵירוּבִי…”
- Segment 515 words
Opens “גְּמָ׳ כִּי אֲתָא רַבִּי יִצְחָק תָּנֵי אִיפְּכָא…”
- Segment 611 words
Opens “גּוֹיִם אַגּוֹיִם לָא קַשְׁיָא: הָא — בְּפַרְהַגְבָּנָא,…”
- Segment 712 words
Opens “חָכָם אַחָכָם לָא קַשְׁיָא: הָא — בְּמוֹתֵיב…”
- Segment 816 words
Opens “רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם הָיָה אֶחָד מֵהֶן…”
- Segment 939 words
Opens “אָמַר רַב: לֵיתָא לְמַתְנִיתִין מִדְּתָנֵי אַיּוֹ. דְּתָנֵי…”
- Segment 1014 words
Opens “מַאי שְׁנָא לְכָאן וּלְכָאן דְּלָא — דְּאֵין…”
- Segment 116 words
Opens “אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וּכְבָר בָּא חָכָם.…”
- Segment 124 words
Opens “אַדְּרַבָּה, לֵיתָא לִדְאַיּוֹ מִמַּתְנִיתִין.…”
- Segment 1316 words
Opens “לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דְּהָא שָׁמְעִינַן לֵיהּ לְרַבִּי…”
Original text
דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ תְּחִילַּת הַיּוֹם קוֹנֶה עֵירוּב, אִי אָמַר עָירְבוּ לִי בָּזֶה, אַמַּאי לֹא אָמַר כְּלוּם?
As, if it should enter your mind that an eiruv acquires one’s Shabbat residence at the beginning of the day of Shabbat, then if he said: Establish an eiruv for me with the produce in this flask, why hasn’t he said anything? After nightfall, when Shabbat begins, the flask is already pure, and therefore the teruma of the tithe inside it is also pure and is suitable for an eiruv .
אָמַר רַב פָּפָּא: אֲפִילּוּ תֵּימָא תְּחִילַּת הַיּוֹם קוֹנֶה עֵירוּב, בָּעִינַן סְעוּדָה הָרְאוּיָה מִבְּעוֹד יוֹם, וְלֵיכָּא.
Rav Pappa said: This is no proof; even if you say that an eiruv acquires one’s Shabbat residence at the beginning of the day of Shabbat, nonetheless, we require a meal that is fit to be eaten while it is still day, prior to the onset of Shabbat, in order for the eiruv to be valid, and there is none in this case. While it was still day, it was certainly prohibited to consume the contents of the flask, which were still tevel , and therefore it could not be used as an eiruv .
מַתְנִי׳ מַתְנֶה אָדָם עַל עֵירוּבוֹ, וְאוֹמֵר: אִם בָּאוּ גּוֹיִם מִן הַמִּזְרָח — עֵירוּבִי לַמַּעֲרָב. מִן הַמַּעֲרָב — עֵירוּבִי לַמִּזְרָח. אִם בָּאוּ לְכָאן וּלְכָאן — לִמְקוֹם שֶׁאֶרְצֶה אֵלֵךְ. לֹא בָּאוּ לֹא לְכָאן וְלֹא לְכָאן — הֲרֵינִי כִּבְנֵי עִירִי.
MISHNA: A person may make a condition with regard to his eiruv of Shabbat borders. In other words, he need not decide in advance in which direction his eiruv should take effect. For example, he may deposit an eiruv on each of two opposite sides of his town, and say: If gentiles come from the east, my eiruv is in the west, so that I can escape in that direction; and if they come from the west, my eiruv is in the east. If they come from here and from there, i.e., from both directions, I will go wherever I wish, and my eiruv will retroactively take effect in that direction; and if they do not come at all, neither from here nor from there, I will be like the rest of the inhabitants of my town and give up both eiruvin that I deposited, leaving me with two thousand cubits in all directions from the town.
אִם בָּא חָכָם מִן הַמִּזְרָח — עֵירוּבִי לַמִּזְרָח. מִן הַמַּעֲרָב — עֵירוּבִי לַמַּעֲרָב. בָּא לְכָאן וּלְכָאן — לִמְקוֹם שֶׁאֶרְצֶה אֵלֵךְ. לֹא לְכָאן וְלֹא לְכָאן — הֲרֵינִי כִּבְנֵי עִירִי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם הָיָה אֶחָד מֵהֶן רַבּוֹ — הוֹלֵךְ אֵצֶל רַבּוֹ, וְאִם הָיוּ שְׁנֵיהֶן רַבּוֹתָיו — לִמְקוֹם שֶׁיִּרְצֶה יֵלֵךְ.
Similarly, one may say: If a Sage comes from the east and he is spending Shabbat beyond the boundaries of my town, my eiruv is in the east, so that I may go out to greet him there; and if he comes from the west, my eiruv is in the west. If one Sage comes from here, and another Sage comes from there, I will go wherever I wish; and if no Sage comes, neither from here nor from there, I will be like the rest of the inhabitants of my town. Rabbi Yehuda says: If one of the Sages coming from opposite directions was his teacher, he may go only to his teacher, as it is assumed that was his original intention. And if they were both his teachers, so that there is no reason to suppose that he preferred one over the other, he may go wherever he wishes.
גְּמָ׳ כִּי אֲתָא רַבִּי יִצְחָק תָּנֵי אִיפְּכָא כּוּלָּהּ מַתְנִיתִין. קַשְׁיָא גּוֹיִם אַגּוֹיִם, קַשְׁיָא חָכָם אַחָכָם!
GEMARA: The Gemara relates that when Rabbi Yitzḥak came from Eretz Yisrael to Babylonia, he taught all of the laws in the mishna in the opposite manner. That is to say, according to him, if the gentiles came from the east, his eiruv would be to the east, and, conversely, if the Sage came from the east, his eiruv would be to the west. This is difficult because if this is correct, there is a contradiction between the ruling concerning gentiles in the mishna and the ruling concerning gentiles in the baraita , and similarly there is a contradiction between the ruling concerning a Sage in the mishna and the ruling concerning a Sage in the baraita .
גּוֹיִם אַגּוֹיִם לָא קַשְׁיָא: הָא — בְּפַרְהַגְבָּנָא, הָא — בְּמָרֵי דְמָתָא.
The Gemara answers: The apparent contradiction between the ruling concerning gentiles in the mishna and the ruling concerning gentiles in the baraita is not difficult: This case in the mishna is referring to a tax collector [ parhagabena ], from whom one wishes to flee; whereas that case in the baraita is referring to the lord of the town, with whom he wishes to speak. Therefore, there are times that one wants to go out toward the gentile, while at other times one wants to flee from him.
חָכָם אַחָכָם לָא קַשְׁיָא: הָא — בְּמוֹתֵיב פִּירְקֵי, הָא — בְּמַקְרֵי שְׁמַע.
Similarly, the apparent contradiction between the ruling concerning a Sage in the mishna and the ruling concerning a Sage in the baraita is not difficult: This case in the mishna is referring to a scholar who sits and delivers public Torah lectures, and one wishes to come and learn Torah from him; whereas that case in the baraita is referring to one who teaches children how to recite the Shema , i.e., one who teaches young children how to pray, of whom he has no need. The baraita teaches that if a scholar came from one direction to deliver a public lecture and the school teacher came from the opposite direction, his eiruv is in the direction of the scholar.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם הָיָה אֶחָד מֵהֶן וְכוּ׳. וְרַבָּנַן — זִימְנִין דְּנִיחָא לֵיהּ בְּחַבְרֵיהּ טְפֵי מֵרַבֵּיהּ.
We learned in the mishna that Rabbi Yehuda says: If one of the Sages was his teacher, he may go only to his teacher, as we can assume that this was his original intention. The Gemara asks: And what is the reason that the Rabbis do not accept this straightforward argument? The Gemara answers: The Rabbis maintain that sometimes one prefers to meet the Sage who is his colleague rather than the Sage who is his teacher, as sometimes one learns more from his peers than from his teachers.
אָמַר רַב: לֵיתָא לְמַתְנִיתִין מִדְּתָנֵי אַיּוֹ. דְּתָנֵי אַיּוֹ: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵין אָדָם מַתְנֶה עַל שְׁנֵי דְבָרִים כְּאֶחָד, אֶלָּא: אִם (כֵּן) בָּא חָכָם לַמִּזְרָח — עֵירוּבוֹ לַמִּזְרָח, וְאִם בָּא חָכָם לַמַּעֲרָב — עֵירוּבוֹ לַמַּעֲרָב, אֲבָל לְכָאן וּלְכָאן — לָא.
Rav said: This version of the mishna should not be accepted because of what the Sage Ayo taught to the opposite effect, as Ayo taught the following baraita : Rabbi Yehuda says: A person cannot make conditions about two things at once, i.e., he cannot say that if one Sage comes from one direction and another Sage comes from the other direction, he will go wherever he wishes. Rather, he may say that if a Sage came from the east, his eiruv is in the east, and if a Sage came from the west, his eiruv is in the west. But he may not say that if one Sage came from here, and another Sage came from there, he will go wherever he wishes.
מַאי שְׁנָא לְכָאן וּלְכָאן דְּלָא — דְּאֵין בְּרֵירָה, לַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב — נָמֵי אֵין בְּרֵירָה.
The Gemara asks: What is different about a case in which one stipulated that if Sages came from here and from there he may go to whichever side he chooses, such that his eiruv is not effective? Apparently, this is due to the principle that there is no retroactive designation, meaning that a doubtful state of affairs cannot be clarified retroactively. However, according to this principle, when one established an eiruv to the east and to the west in order to be able to travel in the direction of one Sage who comes toward the town in a case where one does not know in advance from which direction he will come, we should also invoke the principle that there is no retroactive designation. Therefore, even if one deposited an eiruv at both ends of his town for the sake of one Sage who might come from either side, he should not be able to rely on what becomes clarified afterward and decide retroactively which eiruv he is interested in.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וּכְבָר בָּא חָכָם.
Rabbi Yoḥanan said: This is not a true case of retroactive designation, as the Sage had already come by twilight but the person who established the eiruv did not yet know which side of the town the Sage had come toward. Therefore, at the time the eiruv establishes his Shabbat residence it is clear which eiruv the person wants, even though he himself will only become aware of that later.
אַדְּרַבָּה, לֵיתָא לִדְאַיּוֹ מִמַּתְנִיתִין.
The Gemara poses a question with regard to Rav’s statement cited above: Why should we reject the mishna because of the baraita ? On the contrary, let us say that the ruling of Ayo should not be accepted because of the mishna.
לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דְּהָא שָׁמְעִינַן לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה דְּלֵית לֵיהּ בְּרֵירָה. דִּתְנַן: הַלּוֹקֵחַ יַיִן מִבֵּין הַכּוּתִים,
The Gemara answers: It should not enter your mind to uphold the mishna’s ruling because it contradicts other sources, as we have already heard that Rabbi Yehuda does not accept the principle of retroactive designation. As it was taught in the Tosefta : One who buys wine from among the Samaritans [ Kutim ], who do not tithe their produce properly,