Commentary page
Eruvin 35b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerEruvin 35b
Eruvin 35b. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 287 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
להודיעך כחו דר' יוסי דאע"ג דאינו בעולם לא מיתסר:
להודיעך כחו דר"מ דאע"ג דישנה בעולם וי"ל העמידנה בבין השמשות על חזקתה וקודם לכן טהורה היתה אפ"ה לא אמרינן חזקה לקולא:
בטומאה חמורה שניטמא בטומאה המטמאתו מן התורה כגון באב הטומאה:
אבל טומאה קלה דרבנן היא ואיזו טומאת דברי סופרים לטמאות אדם כגון אכל חצי פרס אוכלין טמאין והבא ראשו ורובו כו' מי"ח דבר הן ביציאות השבת:
ואפילו טבל י"ל בו ספק כגון ספק טבל בארבעים סאה שהיה מקוה לפנינו ונמצא חסר ואין אנו יודעים אם בשעת טבילה היה שלם ואח"כ חיסר או לא:
וכן שני מקואות שאנו בקיאים בא' מהן שלא היו בו מ' סאה מעולם:
ספיקו טהור וסתם משנה ר"מ:
ור' יוסי מטמא ולקמן מקשינן דרבי יוסי אדר' יוסי:
11 more comments on this page.
Rashi on Eruvin 35b · Sefaria
Tosafot
ספק לא טבל ואפילו טבל כו' הך ספק ספיקא נקט משום רבותא דסיפא דאפ"ה בטומאה קלה טהור וריצב"א מפרש דאו או קתני ואפילו טבל היינו או שטבל מדפריך בתר הכי אדרבה ואימא העמד מקוה על חזקתו ואימא לא חסר והא לא שייך למיפרך אספק טבל או לא טבל אלא או או קתני ופריך אספק טבל בארבעים סאה ספק לא טבל:
(ספיקו טהור) ר"מ ברה"ר איירי כדתני' בתוספתא [טהרות פ"ו] ר"מ מטהר שספק טומאה ברה"ר טהור:
כל הטמאות כשעת מציאתן תימה דבריש נדה (ב.) תנן ב"ש אומר כל הנשים דיין שעתן ואפילו הלל וחכמים דמטמאין מעת לעת או מפקידה לפקידה היינו דווקא לתרומה וקדשים או לקדש דווקא לחד לישנא אבל לחולין טהור לכ"ע ואמאי לא אמרינן דכל הטמאות כשעת מציאתן כי הכא ולא הוה לן לאוקמה אשה על חזקתה ועוד דהתם מטהרינן לה אפילו ברשות היחיד כדמוכח התם בשמעתא קמייתא והכא מטמאין אפילו ברה"ר כדמוכח בתוספתא שהבאתי וכ"ת דהכא לא מוקמינן אחזקיה משום דלא נבדק מבעוד יום אם היה חי כדקתני סיפא ומודים חכמים לר"מ בראוהו חי מבערב וכו' דאשה נמי כיון דשכיחי בה דמים כאינה בדוקה דמיא כדאמרינן בנדה (דף ד.) ואור"י דכל הטמאות כשעת מציאתן לא הוי אלא לתרומה וקדשים כמו מעת לעת שבנדה ולפי זה צריך ליישב סוגיא דנדה ושם פי' ושמאי נמי אית ליה דכל הטמאות כשעת מציאתן והא דמטהר מעת לעת אפילו לקדשים היינו משום דחשיב אשה כבדוקה אי נמי משום בטול פריה ורביה כדאמר התם (דף ג:) וא"ת ולר"מ דמטהר ברה"ר מאי שנא דבמעת לעת דמטמא אפילו ברה"ר כדאמר בירושלמי וי"ל באשה דאיכא ריעותא מגופה החמירו טפי:
אמר ר' ירמיה משנתנו כשהיה עליה כו' וא"ת ומאי קושיא דר"מ אדר' מאיר דבמתני' הא דלא אוקמיה תרומה אחזקה לאו משום דהשתא היא טמאה אלא משום דאיכא חזקה אחרת כנגדה דמוקמינן לגברא בחזקת שלא עירב ולקמן נמי דקאמר היינו טעמא דרבי יוסי העמד טמא על חזקתו ואימא לא טבל במתני' נמי נימא העמד אדם על חזקת תחום ביתו ואימא לא עירב ואי הוה אמרינן דחזקה שלא עירב לא חשיב ליה הש"ס חזקה אתי שפיר ומיהו רש"י פי' לקמן העמד טמא על חזקתו חזקה לחומרא איכא ולקולא ליכא אבל במתני' איכא חזקה לקולא דהעמד תרומה על חזקתה ואיכא נמי חזקה לחומרא דהעמד אדם על חזקת תחום ביתו ואימא לא עירב ובדרבנן אזלינן לקולא והכי נמי י"ל דניחא ליה לשנויי אפי' סבר ר"מ עירובי תחומין דרבנן דהשתא לא מצי לשנויי הכי משום דמתני' איכא חזקה לחומרא דכיון דאיכא נמי חזקה לקולא הוי מצי למימר דהוי עירוב דספיקא דרבנן לקולא משום הכי מוקי מתני' בשני כיתי עדים דלא שייך למימר הכי כיון דאיכא כת דמפקי ליה מחזקתה ורבה ורב יוסף אתו לפרושי דברי רבי ירמיה:
בהא לימא רבי יוסי ספק עירוב כשר הוה מצי למיפרך בהא לימא רבי מאיר ורבי יהודה הרי זה חמר גמל אלא דעדיפא טפי פריך:
הכא בשתי כיתי עדים דר' מאיר לית ליה אוקי תרי בהדי תרי כו' אע"ג דבפרק שני דכתובות (דף כ.) אמרינן אוקי תרי בהדי תרי אפילו בדאורייתא הכא שאני דהשתא ודאי טמאה היא:
Tosafot on Eruvin 35b · Sefaria
Rav Nissim Gaon
אין מקדרין לא בעגלה ערופה ולא בערי מקלט עגלה ערופה הוא שכתו' ומדדו אל הערים אשר סביבות החלל וערי מקלט הוא ששנינו בפר' אלו הן הגולין כשם שהעיר קולטת כך תחומה קולט והיו מדקדקין במדידת העיר הקרובה אל החלל ובתחום ערי מקלט ולא היו מקדרין מפני שהן מן התורה ושמא יוסיפו על השיעור הקצוב להם:
Rav Nissim Gaon on Eruvin 35b · Sefaria
Rabbeinu Chananel
פירוש דרך חמור בהנהגה ודרך גמל במשיכה ומי שיש לו חמור וגמל ונתן חמור מאחוריו למושכו והגמל לפניו להנהיגו לא זה מהלך במשיכה ולא הגמל בהנהגה נמצא אדם שביניהם יושב בלא הליכה לפיכך עשו כמו משל זה שאין לו רשות להלוך כמו חמר גמל ואקשינן וכי ר' מאיר בדבר שהוא ספק מחמיר והתניא טמא שירד לטבול ספק טבל ספק לא טבל כו' עד ספיקו טהור דברי ר' מאיר ור' יוסי מטמא. ופרקינן קסבר ר' מאיר תחומין דאורייתא שהן כגון טומאה חמורה שספיקה טמא. ור' יוסי אמר העיד אבטילס משום ה' זקנים על ספק העירוב שהוא כשר בזה הספק בלבד מיקל אבל בשאר ספיקות אפילו בטומאה קלה.
כגון שאכל אוכלין טמאין ושתה משקין טמאין כו' ספיקו טמא ואקשינן תוב וסבר ר' מאיר תחומין דאורייתא והתנן אם אינו יכול להבליעו בזו א"ר דוסתאי ב"ר ינאי משום ר' מאיר שמעתי שמקדרין בהרים פי' מקדרין חותכין כדתנן בפסחי' ובמוקדשין קודר בקופיץ. וגרסינן נמי בשבת קודר את כל האזכרות ולא קדירה ממש היא אלא אומרים בדעת כאלו קודרין את ההרים ואי ס"ד דסבר ר' מאיר תחומין דאוריי' היכי מקדרינן והא' רב נחמן אמר רבה בר אבוה אין מקדרין לא בערי מקלט לתת להם מדת מגרשיהם ולא בעגלה ערופה לראות איזו עיר הקרובה אל החלל מפני שהן של תורה ופרקינן לא קשיא הא מתני' דאוקימנא בתחומין דאורייתא דידיה. והא דקתני מקדרין דמשמע תחומין לאו דאורייתא דרבה. ודייקינן מדקתני משום ר' מאיר שמעינן מינה ר' מאיר הוא דשמע מרבותיו שמקדרין ורמינן תוב ור' מאיר ספיקא דאורייתא לחומרא סבירא ליה דקתני תרומה ונטמאת ספק מבעוד יום או משחשיכה אינו עירוב והתנן נגע באחד בלילה ואינו יודע אם חי אם מת לשחר השכים ומצאו מת.
ר' מאיר מטהר וחכמים מטמאין שכל הטומאות כשעת מציאתן ופריק ר' ירמיה משנתנו כשהיה השרץ על התרומה כל בין השמשות ודחינן להאי פירוקא אי כשהיה השרץ על התרומה בין השמשות בהא לימא ר' יוסי ספק עירוב כשר.
Rabbeinu Chananel on Eruvin 35b · Sefaria
Rashba
ספק טבל ספק לא טבל ואפילו טבל ספק טבל במ' סאה וכו' ופירושו או או קתני, וזו אף זו קתני. והא דהדר ופריט ותני להו נמי בסיפא לכולהו, ולא אמר אבל בטומאה קלה טהור ור' יוסי מטמא, מסתברא כי היכי דלא תימא דר' יוסי לא פליג אלא אספק טבל ספק לא טבל דקילא טפי, קמ"ל דאפילו בכולהו פליגי ומטמא.
רבי מאיר מטהר וברשות הרבים איירי כדתניא בתוספתא (טהרות פ"ו, ה"ו) אבל ברה"י מודה רבי מאיר דטמא דגמרינן מסוטה (סוטה כח, ב). ורבנן דמטמאו משום דמוקמינן לנגוע בחזקתיה ולנוגע בחזקתיה. ורבנן נמי דמטמאו לא מטמאו אלא בשלא ראוהו חי מבערב, אבל אם ראוהו חי מבערב מוקמינן לה אחזקתיה וכדאיתא בתוספתא (שם) מודים חכמים בשראוהו חי מבערב. וא"ת מאי קא מקשה דר"מ אדר"מ דהתם מטהר משום דאיכא למימר אוקי נוגע ונגוע אחזקתן, אבל הכא גבי עירוב אדרבא איכא חזקה לחומרא דאוקי גברא בחזקת ביתו ואימא לא עירב. יש לומר דהשתא הוי סבירא להו דכיון דודאי עירב ובשעתא דעירב בדבר הראוי לערב עירב, אלא דהשתא הוא דנפל ביה ספק, גברא הא נפק ליה מחזקתיה, ואי משום ספק העירוב אוקי העירוב אחזקתיה. ואפילו הכי קא דחי ליה רבא הכין לקמן (עירובין לו, א) ואמר התם תרי חזקה לקולא וחדא לחומרא, דהיינו משום דאמרינן אוקי גברא בחזקת ביתיה.
אמר ר' ירמיה משנתינו בשהיה עליה שרץ כל בין השמשות יש מפרשים: שרץ מת, ומשום הכי קא מתמה אי הכי בהא לימא ר' יוסי ספק עירוב כשר, הכא אין כאן ספק אלא ודאי. ומיהו איכא למידק ר' ירמיה גופיה דקארי לה מאי קארי לה. יש לומר דהיינו דמתרצי רבה ורב יוסף הכא בשתי כיתות עדים עסקינן ולתרוצי לדר' ירמיה קא אתי, ולא גרסינן אלא א"ר יוסף, והכי קא אמרינן הא דר' ירמיה הכי קאמר, כגון דאיכא כת אחת שאומרת שהיה עליה שרץ זה המת כל בין השמשות, ואיכא כת אחרת שאומרת שלא היה עליה מת אלא משחשיכה. ור"מ ור' יוסי בהא פליגי, דר"מ סבר תרי ותרי ספיקא דאורייתא ומפקא מילתא מחזקתיה, ור' יוסי סבר ספיקא דרבנן היא ואוקי מילתא אחזקתיה. ובהא מילתא כתיבנא טפי בקידושין פרק האומר (סו, א ד"ה מאי) גבי עובדא דינאי בס"ד.
Rashba on Eruvin 35b · Sefaria
Ritva
ואפי׳ טבל ספק טבל במסכת פאה פי׳ והא עדיפא טפי מקמיית׳ דבהא איכא דררא דטביל׳ ובתרייתא עדיפ׳ מכלהו דררא דטבילה ואתרחק שם מקוה שלם ולא זו אף זו קתני והא דהדר תני בסיפ׳ גבי טומא׳ קלה דרבנן משו׳ כחו דר׳ יוסי דמטמ׳ בכלהו ואפי׳ בתרייתא:
שמקדרים בהרים פי׳ שאם יש הר אי גומא אין מודדין הכל גם אין מכניעין אותו בחבל למדוד מקצה אל קצה כאלו היה ארץ חלקה אלא משערין בחבל שם ד׳ אמות והעליון נותן ראש החבל כנגד רגלו והתחתון נותן ראש החבל השני כנגד לבו כדי שיהא החבל הולך ביושר כדרך המודדין ונמצאו משתכרין בכל חבל וחבל כשיעור תוספות האלכסון שיש אם היה החבל נתון מרגלו של תחתון לרגלו של עליון: ולשון מקדרין יש שפירשו כמו נוקבין כלומר שדנין כאלו ההר נקוב במקו׳ רגלו העליון והוא נכנס בהר דרך הנקב עד לבין החבל ההולך מלבו עד כנגד לבו של עליון כדרך המודדין והרבה יש בתלמוד לשון קדירה שהוא לשון נקב ומקצת הגאונים ז״ל פי׳ שהוא לשון שיעור ממוצע הבא מאומד מלשון קודר אדם קב או קביים ודומה ללשון הערבי:
ולא בערי מקלט פי׳ כשמודדין תחומא דקי״ל כשם שהעיר קולטות כך תחומא קולט: דתנן נגע באחד בלילה וכו׳ ר׳ מאיר מטהר ובתוספתא מפרש דברשות הרבי׳ מיירי דאנו ברשות היחיד מודה ר׳ מאיר דטמא דגמרי׳ מסוטה ורבנן נמי לא מטמו אלא בשלא ראוהו חי מבערב אבל אם ראוהו חי מבערב מוקמי׳ ליה אחזקתיה וכדאי׳ בתוספתא מודים חכמים כשראוהו חי מבערב אבל בשלא ראוהו חי מוקמי׳ ליה בחזקתיה דהשתא שכל הטומאות בשעת מציאתן ובמקום מציאתן ובמסכ׳ נדה בפ״ק מפורש יפה: והקשו בתוספ׳ ומאי קושיא מדרבי מאיר אדרבי מאיר דשאני התם גבי טומאה דאיכא סיוע חזקה דגברא דקאי בחזק׳ טהור מה שאין כן בזו דגברא קאי בחזקת ביתו ועירו ובחזקת שלא עירב: ותרצו דקס״ד דכיון דודאי עירב ואין הספק אלא אם נטמא העירוב הא נפק גברא מחוק׳ בית זה ואי משום ספק העירוב אוקמיה בחזקתיה דהוה בחזק׳ טהור: משנתינו שה׳ עלי׳ שרץ כל בין השמשו׳: פרש״י ז״ל שרץ מת דודאי איטמי מבעוד יום והיינו דפרכי׳ א״ה בהא לימא רבי יהודה ספק עירוב והא וודאי מיטמי: ומיהו ק״ל דס״ד כרבי ירמיה לוקמה בהא וי״ל דהיינו נמי דמתרץ תלמודא דמשנתינו בשתי כתי עדים: ורבי ירמיה ה״ק דמשום הכי פוסל רבי ירמיה: שמשנתינו מפני שיש שם כת אחת אומרת שהיה שם שרץ כל בין השמשות ואע״פ שיש כת אחרת שמכחשת אותה ס״ל לרבי מאיר דעל כת האומרת נטמאת סמכי׳ דכל תרי ותרי דאורייתא ספיקא דאורייתא הוא ולא מוקמי׳ מלתא בחזקתא אבל רבי יוסי סובר בכל תרי ותרי ספיקא דרבנן הוא. ומוקמי׳ מילתא בחזקתה ואפי׳ באיסורין דאורייתא והא פלוגתא היא כדפרי׳ בקדושין ויבמו׳ בס״ד. אבל במתני׳ דנגע בלילה דליכא כת שמעידה כנגד החזקה אוקמי׳ אחזקה דקאי בחזק טהור:
Ritva on Eruvin 35b · Sefaria
Meiri
כבר ביארנו במשנה בספק עירוב שהוא עירוב ולא סוף דבר בתרומה שנטמאת שהיה לנו לומר הואיל וישנה בעולם העמידוה על חזקתה אלא אף בנשרף שאינה בעולם ואי אתה יכול להעמידה על חזקתה אתה אומר כן כמו שביארנו במשנה:
טמא שירד לטבול ספק טבל ספק לא טבל ואם טבל ספק בארבעי׳ ספק שלא בארבעי׳ סאה וכן שני מקואות אחד יש בו ארבעים סאה ואחד אין בו ארבעי׳ סאה וטבל באחד מהם ואינו יודע באיזה מהן טבל ספקו טמא שהטמא יש לך להעמידו על חזקתו עד שיודע לך שטבל וכן הדין במקוה שנמדד ונמצא חסר שמטמאין כל טהרות שנעשו על גביו למפרע אפי׳ נמדד כבר ונמצא שלם עד שיודע זמן שנמדד ונמצא שלם ואפי׳ היה המקוה ברשות הרבים ולא סוף דבר בטומאה חמורה כגון טמא מת ושרץ וכיוצא בהן אלא אף בטומאה קלה כגון אכל אוכלין טמאין ושתה משקין טמאים והבא ראשו ורובו במים שאובים או טהור שנפלו על ראשו ורובו שלשת לוגין מים שאובים אבל היה אחד מהם (בארבע) [ארבעים] סאה ואחד כלו שאוב וטבלו שנים אחד מטומאה חמורה ואחד מטומאה קלה ועשו טהרות את שבטומאה חמורה טהרותיו תלויות ואת שבקלה טהורות:
נתבאר במסכתא זו [נח.] שמי שהיה מודד אלפים אמה מסוף עירו אינו מודד אלא בחבל של חמשי׳ אמה והוא שצריכים שני אנשים במדידה אחד אוחז מכאן ואחד אוחז מכאן (אחד אחת מכאן) ואם היה החבל פחות מחמשי׳ אמה מתוך שהחבל קצר מתמתח בידם והמדה מתארכת וכן לא ביתר מחמשים שמתוך כבדו של חבל הוא נכפל באמצעיתו ומתקצר ונמצא מחמיר במדתו יותר מדאי וכן קבעו חכמי׳ שלא ימדוד אלא כנגד לבו וקבעו דבר זה כדי שלא יתן זה כנגד צוארו וזה כנגד רגליו והחבל מתקצר מפני האלכסון ומחמיר במדתו יותר מדאי:
היה מודד והגיע לגיא אם אינו רחב חמשי׳ אמה משפתו אל שפתו אעפ״י שיש [במדרונו] הלוך יותר מאלף אמה מבליעו ר״ל שכל הליכת המדרון נבלעת ואינה עולה למדת התחום אלא יעמוד זה על שפתו מכאן וזה על שפתו מכאן והמדרון נבלע מאיליו וכשהולך בשבת הולך כל המדרון ויוצא ומשלים תחומו וכן בגדר ר״ל חומת אבנים שנפלה ונעשה גל גבוה ומשופע והתבאר עוד שם שאם היה הגיא כנגד רחב יתר מחמשים ואינו יכול להבליעו בחבל זה כשהולך לאחד מראשיו שלא כנגד העיר הגיא מתקצר לשם ואפשר להבליעו מותר לילך שם ולהבליעו וחוזר לכנגד המקום שכנגד העיר ומשלים מדת תחומו ובלבד שלא יצא חוץ לתחום ובכל מה שכנגד התחומין אינו יכול להבליעם מפני הרוחב אין יכול להבליעו והיאך הוא עושה בזו אמרו שמקדרין בהרים ופרשו בה לשון נקירה כלומר שרואין אותם כאלו הם נקובים ושנמדוד דרך אותו נקב ר״ל כאלו הוא נקוב במקום רגלי העליון כאלו החבל עובר ביושר במקום שרגליו לשם. והענין הוא שלא נבליע את המדרון לגמרי ולא נמדוד אותו לגמרי. ולי נראה בלשון קדור ענין שיעור כעין קודר אדם קב או קבים כלומר שמשערין בעצמנו להבליע קצתם בדרך אחרת וכיצד הוא קדור זה אין מודדין אלא בחבל של ארבע אמות ראשו אחד ביד אחד וראשו השני ביד אחר ותחתיו מניח את החבל כנגד לבו והעליון כנגד מרגלותיו ונמצא מדרון של כל ארבע אמות מתמעט כשיעור חצי קומת אדם ואין מקדרין בעגלה ערופה כשמודדין איזו עיר קרובה מכלן וכן [בערי] מקלט למדידת תחומיהם שקולטין כערים עצמן אלא מודדן כל המדרון ואעפ״י שהמדרון מרבה את המדה ומרחיק את הערים מפני שאין מקדרין בשל תורה:
כל הטמאות מחזקין אותן למפרע כשעת מציאתן עד שיתברר לנו זמן מפרע שלו שהיה טהור כיצד נגע באחד בלילה ואינו יודע אם חי אם מת ולמחר השכים ומצאו מת מחזיקים אותו למפרע בשעת מגעו כשעת מציאתו אף ברשות הרבים וטמא. מעתה זה שהכשרנו בעירוב בתרומה שנטמאת ואינו ידוע אם נטמאת מבעוד יום אם לאו לא שהיה שם שרץ כל בין השמשות ואין ידוע אם חי אם מת ונמצא עכשיו מת אלא שבאו שתי כתי עדים אחת אומרת מבעוד יום נטמאת ואחת אומרת משחשיכה:
Meiri on Eruvin 35b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בד"ה ספק לא טבל כו' מדפריך בתר הכי אדרבה כו' עכ"ל וה"ה דה"מ להוכיח כן ממאי דפריך מעיקרא מהך דספק טבל אספק עירוב דאימא בספק טבל שהוא טמא משום דהוי ספק ספיקא משא"כ בעירוב דלא הוי אלא חד ספק אלא דאיכא למימר דהמקשה לא ס"ד לפלוגי בין חדא ספיקא לתרתי וק"ל:
גמ' ורמי דאורייתא אדאורייתא כו' היינו אהך דתחומין דהוי דאורייתא אליבא דר"מ ואהך דספק טבל דבטומאה חמורה הוי דאורייתא ספיקו טמא אפי' לר"מ והא דלא קשיא ליה מההיא דנגע בא' כו' דמטהר ר"מ אהך דספק טבל כו' דטמא לר"מ בדאורייתא י"ל דידע לתרץ לר"מ העמד טמא על חזקתו כדמתרץ לקמן לר"י בדרבנן אלא דהויא קשיא ליה לר"י אדרבה בדרבנן ניזיל לקולא בתר חזקה והעמד מקוה על חזקתו כו' משא"כ לר"מ בדאורייתא אזלינן בתר חזקה לחומרא וק"ל:
תוס' בד"ה אמר ר' ירמיה כו' והכי נמי י"ל כו' אפי' סבר ר"מ עירובי תחומין דרבנן כו' עכ"ל לסברת המתרץ י"ל הכא אבל המקשה הא קאמר ורמי דאורייתא אדאורייתא כו' וליכא לשנויי הכי אלא צ"ל דלא אסיק המקשה אדעתיה הך חזקה דשלא עירב ודו"ק:
Chidushei Halachot on Eruvin 35b · Sefaria
Maharam
בתוס' ד"ה כל הטומאות כו' משום דחשיב אשה כבדוקה והא דאיתא התם דאשה נמי כיון דשכיחי בי דמים כאינה בדוקה דמיא כדלעיל היינו דוקא להלל וחכמים מטמאין לה בקדשים מעת לעת:
Maharam on Eruvin 35b · Sefaria
Gilyon HaShas
גמ' שהיה עליה שרץ כל ביהש"מ אי הכי בהא לימא ר"י תמוה לי דלמאי מוקי שהיה השרץ עליה כל ביהש"מ לוקי בפשיטות דנפל עליה בתוך ביה"ש ואנן ידעינן הזמן שנפל עליה דל"ש לומר אוקמי אחזקה אלא דלא ידעינן אם עתה לילה או יום. ובהא שפיר אמר ר' יוסי דספק עירוב כשר וה' יאיר עיני:
Gilyon HaShas on Eruvin 35b · Sefaria
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger
מתני' תרומה ונטמאת [מבעוד יום אינו עירוב, משחשיכה הרי זה עירוב, אם ספק ר"מ ור' יהודה אומרים הרי זה חמר גמל, ר' יוסי ור' שמעון אומרים ספק עירוב כשר, ובגמרא מקשה דר"מ אדר' מאיר דתנן נגע באחד בלילה, ואינו יודע אם הוא חי או מת ולמחר מצאו מת ר' מאיר מטהר דמעמידין אותו על חזקתו] א"ר ירמיה משנתינו שהי' עליו שרץ כל בין השמשות דודאי איטמי מבעוד יום, דתחילת ביה"ש מערב שבת הוא. ותמוה לי דלמאי צריך לאוקמי שהי' עליו כל בין השמשות, לוקמי דנגע בפנינו שרץ רגע אחד ביה"ש, דאין הספק באיזה זמן נטמאה התרומה, דהא אנן רואים ויודעים באיזה רגע נגע השרץ, והספק רק על אותו הזמן אם הוא יום או לילה, דבזה ל"ש חזקה דתרומה מש"ה ר"מ מטמא ור"י סבירא ליה דספק עירוב לקולא וצ"ע:
גמרא ורמי דאורייתא אדאורייתא [כמובא בדבור הקדום] לר"מ בתוס' הקשו דלמא טעמא דר' מאיר במתני' דהכא דלא אוקמי התרומה בחזקת טהורה משום דאיכא חזקה כנגדה, דמוקמינן לגברא בחזקת שלא עירב, ותירצו דניחא ליה לשנויי אפילו סבר ר"מ תחומין דרבנן, דהשתא אפילו איכא חזקה נגד חזקה הול"ל דהוי עירוב דספיקא דרבנן לקולא מש"ה מוקי למתני' בשני כתי עדים דל"ש למימר הכי, כיון דאיכא כת דמפקא ליה מחזקתה. תמיהני הא השתא קיימינן דבתחומין דרבנן ראוי להקל בספיקו בלא חזקה דהא נגד חזקת תרומה איכא חזקת תחום ביתו, א"כ מה בכך דתרי ותרי מפקא לה מחזקה, הא כי היכי דמפקא מחזקה דתרומה מפקי ג"כ מחזקה דתחום ביתו והוי ספק השקול. דמקילין, וצ"ע:
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Eruvin 35b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Eruvin, daf 35, Amud Bet, about 287 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 112 words
Opens “לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחוֹ דְּרַבִּי יוֹסֵי. תְּנָא תְּרוּמָה וְנִטְמֵאת…”
- Segment 251 words
Opens “וְסָבַר רַבִּי מֵאִיר סְפֵיקָא לְחוּמְרָא? וְהָתְנַן: טָמֵא…”
- Segment 36 words
Opens “בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בְּטוּמְאָה חֲמוּרָה.…”
- Segment 469 words
Opens “אֲבָל בְּטוּמְאָה קַלָּה, כְּגוֹן שֶׁאָכַל אוֹכָלִין טְמֵאִין…”
- Segment 53 words
Opens “רַבִּי יוֹסֵי מְטַמֵּא.…”
- Segment 66 words
Opens “קָסָבַר רַבִּי מֵאִיר: תְּחוּמִין דְּאוֹרָיְיתָא נִינְהוּ.…”
- Segment 723 words
Opens “וְסָבַר רַבִּי מֵאִיר תְּחוּמִין דְּאוֹרָיְיתָא?! וְהָא תְּנַן:…”
- Segment 829 words
Opens “וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ תְּחוּמִין דְּאוֹרָיְיתָא — מִי…”
- Segment 923 words
Opens “לָא קַשְׁיָא: הָא דִידֵיהּ, הָא דְרַבֵּיהּ. דַּיְקָא…”
- Segment 105 words
Opens “וּרְמִי דְּאוֹרָיְיתָא אַדְּאוֹרָיְיתָא לְרַבִּי מֵאִיר,…”
- Segment 1123 words
Opens “דִּתְנַן: נָגַע בְּאֶחָד בַּלַּיְלָה, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם…”
- Segment 1219 words
Opens “אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: מִשְׁנָתֵנוּ שֶׁהָיָה עָלֶיהָ שֶׁרֶץ…”
- Segment 1318 words
Opens “רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: הָכָא בִּשְׁתֵּי…”
Original text
לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחוֹ דְּרַבִּי יוֹסֵי. תְּנָא תְּרוּמָה וְנִטְמֵאת — לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחוֹ דְּרַבִּי מֵאִיר.
to convey the far-reaching nature of Rabbi Yosei’s statement, as he is lenient in a case of uncertainty whether the eiruv was burnt the previous day or only after nightfall, even though the eiruv is now entirely destroyed. Additionally, the mishna taught the case of teruma that became ritually impure to convey the far-reaching nature of Rabbi Meir’s statement, as he is stringent even though the teruma itself is still present, and there is only an uncertainty about when it became impure.
וְסָבַר רַבִּי מֵאִיר סְפֵיקָא לְחוּמְרָא? וְהָתְנַן: טָמֵא שֶׁיָּרַד לִטְבּוֹל, סָפֵק טָבַל סָפֵק לֹא טָבַל; וַאֲפִילּוּ טָבַל — סָפֵק טָבַל בְּאַרְבָּעִים סְאָה, סָפֵק לֹא טָבַל בְּאַרְבָּעִים סְאָה; וְכֵן שְׁנֵי מִקְווֹאוֹת — בְּאַחַת יֵשׁ בָּהּ אַרְבָּעִים סְאָה, וּבְאַחַת אֵין בָּהּ אַרְבָּעִים סְאָה; וְטָבַל בְּאַחַת מֵהֶן, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה מֵהֶן טָבַל — סְפֵיקוֹ טָמֵא.
The Gemara questions the mishna’s ruling itself: Does Rabbi Meir really hold that in cases of doubt one must be stringent? Didn’t we learn the following in a mishna: If a ritually impure person descended to immerse in a ritual bath, and there is doubt whether he actually immersed or he did not immerse; and even if he certainly immersed, there is doubt whether he immersed in a ritual bath containing forty se’a of water, the minimal amount of water necessary for the ritual bath to be valid, or he did not immerse in forty se’a ; and similarly, if there are two adjacent ritual baths, one of which has forty se’a of water in it and is therefore valid, and one of which does not have forty se’a of water in it, and he immersed in one of them, but he does not know in which of them he immersed; in each of these cases, owing to one’s doubt, he remains ritually impure?
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בְּטוּמְאָה חֲמוּרָה.
In what case is this statement, which maintains that in cases of doubt one is considered impure, said? It is said with regard to severe forms of ritual impurity, i.e., those imparted by a primary source of ritual impurity.
אֲבָל בְּטוּמְאָה קַלָּה, כְּגוֹן שֶׁאָכַל אוֹכָלִין טְמֵאִין וְשָׁתָה מַשְׁקִין טְמֵאִין, וְהַבָּא רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ בְּמַיִם שְׁאוּבִין, אוֹ שֶׁנָּפְלוּ עַל רֹאשׁוֹ וְעַל רוּבּוֹ שְׁלֹשָׁה לוּגִּין מַיִם שְׁאוּבִין, וְיָרַד לִטְבּוֹל; סָפֵק טָבַל סָפֵק לֹא טָבַל; וַאֲפִילּוּ טָבַל — סָפֵק טָבַל בְּאַרְבָּעִים סְאָה, סָפֵק לֹא טָבַל בְּאַרְבָּעִים סְאָה; וְכֵן שְׁנֵי מִקְווֹאוֹת — בְּאַחַת יֵשׁ בָּהּ אַרְבָּעִים סְאָה, וְאַחַת אֵין בָּהּ אַרְבָּעִים סְאָה; וְטָבַל בְּאַחַת מֵהֶן, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה מֵהֶן טָבַל — סְפֵיקוֹ טָהוֹר.
However, with regard to lenient forms of ritual impurity imposed only by rabbinic decree, such as one who ate half a half-loaf of impure foods; and similarly, one who drank impure liquids; and one whose head and most of his body came under drawn water, as opposed to spring water or rainwater, in which case the Sages decreed that person to be ritually impure; or if three log of drawn water fell on one’s head and most of his body, in which case the Sages also decreed that person to be impure; and if in any of these cases one descended to immerse himself in a ritual bath to purify himself of the rabbinically decreed impurity, and there is doubt whether he actually immersed or he did not immerse; and even if he certainly immersed, there is doubt whether he immersed in forty se’a of water or he did not immerse in forty se’a ; and similarly, if there were two ritual baths, one of which has forty se’a of water in it and one of which does not have forty se’a of water in it, and he immersed in one of them, but he does not know in which of them he immersed; in all of these cases, owing to his doubt, he is ritually pure.
רַבִּי יוֹסֵי מְטַמֵּא.
Rabbi Yosei disagrees and renders him ritually impure. In any event, it is clear that, according to the unattributed mishna, which is generally presumed to reflect the opinion of Rabbi Meir, the halakha is lenient in cases of doubt relating to ritual impurity that is due to rabbinic decree. Why, then, doesn’t Rabbi Meir agree that we should be lenient in cases of doubt relating to an eiruv , which is also of rabbinic origin?
קָסָבַר רַבִּי מֵאִיר: תְּחוּמִין דְּאוֹרָיְיתָא נִינְהוּ.
The Gemara answers: Rabbi Meir holds that the prohibitions relating to Shabbat limits are prohibited by Torah law, and therefore the uncertainties in the mishna involve a Torah prohibition, with regard to which one may not be lenient.
וְסָבַר רַבִּי מֵאִיר תְּחוּמִין דְּאוֹרָיְיתָא?! וְהָא תְּנַן: אִם אֵין יָכוֹל לְהַבְלִיעוֹ, בְּזוֹ אָמַר רַבִּי דּוֹסְתַּאי בַּר יַנַּאי מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: שָׁמַעְתִּי שֶׁמְּקַדְּרִין בֶּהָרִים.
The Gemara asks: Does Rabbi Meir really hold that the prohibitions of Shabbat limits are prohibited by Torah law? Didn’t we learn in a mishna: When taking measurements related to Shabbat boundaries, if a fifty-cubit rope is held at either end by two people, the distance between them is deemed to be fifty cubits, even if the distance on the ground is greater, owing to inclines and depressions? If there is a hill or incline between them that cannot be swallowed by the fifty-cubit measuring rope, so that the usual mode of measurement cannot be used, in this situation, Rabbi Dostai said in the name of Rabbi Meir: I heard that we pierce mountains, i.e., we measure the distance as if there were a hole from one side of the hill to the other, so that in effect we measure only the horizontal distance and ignore the differences in elevation.
וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ תְּחוּמִין דְּאוֹרָיְיתָא — מִי מְקַדְּרִין? וְהָא אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: אֵין מְקַדְּרִין לֹא בְּעָרֵי מִקְלָט, וְלֹא בְּעֶגְלָה עֲרוּפָה — מִפְּנֵי שֶׁהֵן שֶׁל תּוֹרָה.
And if it should enter your mind to say that the prohibitions relating to Shabbat limits are prohibited by Torah law, would it be permitted to pierce the mountains? Didn’t Rav Naḥman say that Rabba bar Avuh said: We may not pierce mountains when measuring the boundaries of cities of refuge nor when measuring which city is closest to a corpse and is therefore obligated to perform the rite of the heifer whose neck is broken, because those laws are from the Torah; therefore, a more stringent policy is used to measure the distances precisely?
לָא קַשְׁיָא: הָא דִידֵיהּ, הָא דְרַבֵּיהּ. דַּיְקָא נָמֵי, דְּקָתָנֵי: ״בְּזוֹ אָמַר רַבִּי דּוֹסְתַּאי בַּר יַנַּאי מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: שָׁמַעְתִּי שֶׁמְּקַדְּרִין בֶּהָרִים״. שְׁמַע מִינַּהּ.
The Gemara answers: This is not difficult, as there is no contradiction between the two statements. This statement, according to which Shabbat limits are by Torah law, is his; that statement, in which he is lenient, is his teacher’s. The language of the mishna is also precise according to this explanation, as we learned: In this case, Rabbi Dostai bar Yannai said in the name of Rabbi Meir: I have heard that we pierce mountains. This formulation indicates that Rabbi Meir did not state his own opinion. Rather, he transmitted a ruling that he had heard from his teacher, even though he did not agree with it himself. The Gemara concludes: Indeed, conclude from this that this resolution is correct.
וּרְמִי דְּאוֹרָיְיתָא אַדְּאוֹרָיְיתָא לְרַבִּי מֵאִיר,
The Gemara continues: There is still room to raise a contradiction between one ruling with regard to Torah law and another ruling with regard to Torah law, according to the opinion of Rabbi Meir.
דִּתְנַן: נָגַע בְּאֶחָד בַּלַּיְלָה, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם חַי אִם מֵת, וּלְמָחָר הִשְׁכִּים וּמְצָאוֹ מֵת. רַבִּי מֵאִיר מְטַהֵר וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין, שֶׁכׇּל הַטֻּמְאוֹת כִּשְׁעַת מְצִיאָתָן.
As we learned in a mishna: If one touched one other person at night, and he does not know whether the person he touched was alive or dead, and the following day he arose and found him dead, and he is in doubt as to whether or not he contracted ritual impurity as a result of having come into contact with a corpse, Rabbi Meir renders him ritually pure. It is assumed that the deceased was still alive until the point that it is known with certainty that he is dead. And the Rabbis render him ritually impure because it is assumed that all ritually impure items had already been in the same state as they were at the time they were discovered. Just as the deceased was found dead in the morning, so too, it may be presumed that he was dead when he was touched in the middle of the night. Therefore, Rabbi Meir is lenient even with respect to an uncertainty relating to a Torah law, and he holds that a person is presumed to be alive until it is known with certainty that he died. Why, then, is he stringent concerning doubt as to whether the eiruv had already become impure on the previous day or only after nightfall? Here too, one should assume that the eiruv is ritually pure until he knows with certainty that it became defiled, and so the eiruv should be valid, even if Shabbat limits are considered Torah law.
אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: מִשְׁנָתֵנוּ שֶׁהָיָה עָלֶיהָ שֶׁרֶץ כָּל בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. אִי הָכִי, בְּהָא לֵימָא רַבִּי יוֹסֵי סְפֵק עֵירוּב כָּשֵׁר?!
The Gemara answers: Rabbi Yirmeya said: The mishna is referring to a case where a creeping animal that imparts ritual impurity was on the teruma that was used to establish the eiruv for the entire twilight period. The Gemara asks: If so, in that case, would Rabbi Yosei say that an eiruv whose validity is in doubt is valid? There is no uncertainty in this case.
רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: הָכָא בִּשְׁתֵּי כִּיתֵּי עֵדִים עָסְקִינַן, אַחַת אוֹמֶרֶת: מִבְּעוֹד יוֹם נִטְמָאָה, וְאַחַת אוֹמֶרֶת: מִשֶּׁחָשֵׁיכָה.
It was Rabba and Rav Yosef who both said: The doubt here does not result from the facts of the case themselves, but from conflicting testimonies and an inability to decide between them. Here, we are dealing with two sets of witnesses, one of which says: The teruma became impure while it was still day, before the onset of Shabbat; and one of which says: The teruma became impure only after nightfall.