Talmud Builders

    Commentary page

    Eruvin 3b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Eruvin 3b

    Eruvin 3b. The full printed text of this folio side — 22 numbered segments, about 319 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    חלל סוכה תנן עשרים אמות שהוזכרו בין במבוי בין בסוכה אחללה קיימי:

    משפת כ' ולמטה משמע שיהא עובי הקורה בתוך כ':

    הא קמ"ל דשיעור שנתנו חכמים למטה מי' טפחים אחלל קאי כשיעור שאמרו בכ' למעלה והכי קאמר מתני' מניח את הקורה משפת כ' ולמעלה וכן למטה אם בא לעשותו נמוך מניחה משפת עשרה טפחים ולמעלה דבפחות מעשרה לא הוי מבוי:

    אמת מבוי ואמת סוכה אמות שהוזכרו במבוי ובסוכה באמות קטנות שיערו ואמות שהוזכרו בכלאים באמות גדולות שיערו ולקמן מפרש הי נינהו ור"נ מדקאמר הכא קטנות והכא גדולות ש"מ הכא חומרא והכא חומרא דאי לא לחומרא היכי מצי אמר הני גדולות והני קטנות הא לא תנן בהו שיעורא:

    למאי הלכתא משערים אלו שבמבוי בקטנות דתיהוי חומרא:

    לגובהו הנך כ' שהוזכרו ליפסל בגובהו מכי איכא כ' אמות קטנות פסלי אי מגבה לה טפי:

    ולפירצת מבוי דקיימא לן בהאי פירקא פרצת מבוי ביו"ד אמות פסיל ליה וקאמר רב נחמן דבעשר אמות קטנות מיפסיל:

    והא איכא אמות שהוזכרו במשך מבוי ד' אמות ואם ארכו פחות מד' אמות פסיל ליה אביי לקמן בפירקין (עירובין ד' ה.) דאמר לקמן היה פחות מיו"ד טפחים ובא להשלימו עד כמה חוקק בו במשכו רב יוסף אמר ד' טפחים אביי אמר ד' אמות דמשך מבוי בעינן ד' אמות ובהני אמות אתיא מילתיה דרב נחמן לקולא דמכשר ליה בד' אמות קטנות:

    19 more comments on this page.

    Rashi on Eruvin 3b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    חלל סוכה תנן והא דאמר בסוכה (ד' ד.) והוצין יורדין לתוך כ' לאו דווקא ואגב דנקט למעלה מכ' נקט נמי בתוך כ' כלומר בתוך הכשר כ':

    תניא דמסייע לך אע"ג דהיכל באמת בת ששה הכא ארבא קאי דאית ליה לקמן דשל מבוי נמי באמת בת ששה ואע"ג דהן עצבות שמא של היכל נמי עצבות היו א"נ אפילו לאביי לסימנא בעלמא נקט לענין אמות אבל מ"מ מייתי כמו שהיכל חללו עשרים באמות דידיה הכי נמי מבוי באמות דידיה:

    כמאן דאמר בארבעה פי' ומשהו יותר דאין פתח פחות מד' ואי לא הוי משהו יותר א"כ לא הוי ארכו יותר על רחבו ואינו ניתר בלחי וקורה כדאמרינן לקמן (עירובין ד' ה.) ואע"ג דאביי גופיה אית ליה לקמן (שם) דמשך מבוי בד' אמות הכא אליבא דרב נחמן קאמר וליה לא סבירא ליה:

    והא איכא רצופין דלקולא כו' כרבנן דאמרי כרם הוי וא"ת הא איכא הא דתנן במסכת כלאים (פ"ד מ"ד) גדר שנפרצה עד י' אמות הרי הוא כפתח יותר מכאן כנגד הפרצה אסור וי"ל דרוב אמות קאמר:

    כרבנן דאמרי כרם הוי אף על גב דרבנן מודים דלא הוי כרם היכא דכי נאמר רואין את האמצעים כאילו אינם לא ישארו שתים נגד שתים ואחת יוצאה זנב אביי לא איירי אלא באמות שהוזכרו בפירוש ולא באמות דמשתמע מכלל דבריהן:

    כל אמות שאמרו חכמים באמת בת ששה לא איירי בהנך דכתיבי כגון אמה יסוד ואמה סובב:

    Tosafot on Eruvin 3b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rav Nissim Gaon

    אמת המבוי ואמת סוכה בת חמשה בסדר טהרות במסכ' כלים שנינו כל כלי בעלי בתים ב' אמות היו בשושן הבירה אחת על קרן מזרחית צפונית ואחת על קרן מזרחית דרומית שעל קרן מזרחית צפונית היתה יתירה על של משה חצי אצבע ושל קרן דרומית מזרחית היתה יתירה עליה חצי אצבע נמצאת יתירה על של משה אצבע ולמה אמרו אחת גדולה ואחת קטנה אלא שהאומנין נוטלין בקטנה וחוזרין בגדולה כדי שלא יבואו לידי מעילה ר' מאיר אומ' כל האמות היו בבינוניות חוץ ממזבח הזהב והקרן והסובב והיסוד ר' יהודה אומ' אמת הבניין ו' טפחי' ושל כלים ה' ובתוספת' גרסי בפר' כלי עור אצבע מארבע אצבעות בטפח טפח מו' טפחים באמה זרת האמור' בתורה חצי אמה של ו' טפחים ואי זו היא אמה בינונית זו אמה של ו' טפחים ר' מאיר אומ' כל מידות שאמרו חכמי' בכרם כגון חרבן הכרם ומחול הכרם ופיסקי עריס ומותר אפיפירות כולן באמה בת ו' טפחים חוץ ממזבח הזהב והקרן והסובב והיסוד שהן באמה בת ה' טפחי' שנ' (יחזקאל מ״ג:י״ג) אלה מדות המזבח שהיו למזבח ב' מידות יכול יהו כולן באמה של ה' טפחי' תל' לומ' באמות אמה אמה וטופח באמה שהיא יתירה על של חברתה טפח ובמסכ' מנחות בפר' שתי הלחם (מנחות צח) אמרו וכמה אמה בינונית אמ' ר' יוחנן ו' טפחים ובפר' התכלת (מנחות מא) אמ' רב פפא טפח דאורית' ו' בקטנה ה' ותולתא בגדולה ד' בגודל ובמסכ' בכורות בפר' כל אלו מומין (בכורות לט) גרסי תאנא אצבע שאמרו אחת מארבע בטפח של כל אדם ושאמרו ב' אמות היו בשושן לזה נתכוונו לצורת שושן הבירה שהיתה במקדש על שער מזרחית כדתנן במידות בפר' א' שער המזרחי ועליה שושן הבירה צורה ובפר' שתי הלחם פירשו טעמ' דמילתא דאמ' מאי רב חסדא ורב יצחק בן אבדימי חד אמ' כדי שידעו מהיכן באו וחד אמ' כדי שתהא אימת מלכות עליהם ומכל הראיות שהזכרנו תבין שיעור הטפח ושיעור האמה הגדולה והבינונית והקטנה ותבין מה שפירשו בפסוק שהביאו ראיה ממנו ואלה מדות המזבח וכי אמה וטפח פירוש שתהא יתירה על חברתה טפח:

    Rav Nissim Gaon on Eruvin 3b · Sefaria · Edition: Wien, 1847 · unknown

    Rabbeinu Chananel

    מאי הוי עלה רבה בר עולא אמר זה וזה פסול רבא אמר זה וזה כשר.

    חלל סוכה וחלל מבוי תנן תניא כרבא מבוי שהוא גבוהה מכ' אמה יותר מפתחו של היכל ימעט והא היכל חלליה עשרין הוא. ומותבינן עליה מהא דתניא כיצד ממעטו מניח קורה משפת כ' ולמטה ודחינן אימא מניח הקורה למעלה מכ' ואקשינן והא למטה קתני בהדיא ומשני קמ"ל דלמטה כלמעלה ומה למעלה למעלה מכ' אמות דנשאר חלל יתר מכ' אמה כך למטה למטה מעשרה טפחים שלא נשאר חלל שם י' טפחים פסולה.

    אמר אביי משמיה דרב נחמן אמת סוכה ואמת מבוי בת ה' טפחים אמת כלאים בת ו' אמת מבוי למאי הלכתא לגובהה כ' אמה ולפירצת המבוי שהיא עד עשר אמות דגבהה דמבוי באמה בת ה' טפחים כ' אמה. הן ק' טפחים ואם הן ק' [טפחים] פסולה. ואילו היתה אמה בת ו' אינה פסולה עד ק"כ טפחים הנה לחומרא. וכן בפירצה כדבעינן למימר לקמן אם נשתייר בו פס ארבעה מתיר פרצה עד עשר. פי' אם הפירצה עד נ' טפחים שהן י' אמות (פסולה) מתירה ואם היא יתר מזה אפילו טפח (אמר) [אחד] פסלוה (מתירה) [מחתירה] הנה גם זה לחומרא.

    ואקשינן והא [איכא] משכא פי' משכא רוחב כדבעינן למימר לקמן משך החקיקה במבוי שהוא פחות מי' טפחים גובהו וחקק בו והשלימו לי' טפחים רוחב זה שחקק בכמה. אביי אמר בד' אמות הוה הכשר כל המבוי בחקיקת כ' טפחים ואילו היה באמה בת ו' טפחים אינו כשר עד שיהיו בחקיקתו כ"ד טפחים שהן ד' אמות בת ו' טפחים וכיון שהכשרת במבוי בכ' טפחים נמצא זה קולא ופרכינן רב נחמן דאמר כרב יוסף דסבר משך חקיקתו בד' טפחים ואין שם מדת אמה איבעית אימא לעולם כאביי ומאי אמות רוב אמות של מבוי באמה בת ו' טפחים אמה כלאים למאי הלכתא לקרחת הכרם ולמחול הכרם דתנן בכלאים בתחלת פרק רביעי בכרם שחרב באמצעיתו צריך להיות המקום החרב שאין בו גפנים י"ו אמה באמה בת ו' טפחים שהן צ"ו טפחים אם הוא פחות מזה השיעור אסור לזרוע באותו המקום שחרב.

    שאע"ג שאין בו גפנים מכלל הכרם הוא חשוב ולא תזרע כרמך כלאים קרינא ביה.

    Rabbeinu Chananel on Eruvin 3b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    והא איכא משך מבוי בארבע אמות דלקולא כמאן דאמר בארבעה טפחים ואף על גב דאביי גופיה הוא דאמר לקמן (עירובין ה, א) משך מבוי בארבע אמות, הא דהכא משמיה דרב נחמן קאמר ליה וליה לא סבירא ליה.

    מחול הכרם בין הכרם לגדר אם אין שם שתים עשרה אמה לא יביא זרע לשם. והא דאמרינן בפרק כל גגות (להלן עירובין צג, א) היכא דליכא מחיצות מרחיק ארבע אמות וזורע ולא אמרינן שיבטל לגבי הכרם. י"ל דהתם בשיש בו שמונה אמות לבית שמאי וארבע לבית הלל מלבד הארבע אמות של עבודת הכרם.

    כרבנן דאמרי הוי כרם וא"ת אפילו לרבנן הא (ליכא) [איכא] שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב דלקולא, דלכשתמצא לומר רואין את האמצעיים כאלו אינן [הרי] הוא לנו כגפן יחידית. יש לומר דהיינו דקא משני בלישנא אחרינא רוב אמות קאמר.

    ורבא אמר רב נחמן אחד זה ואחד זה באמה בת ששה טפחים אלא שהללו שוחקות והללו עצבות. מסתברא לי דלרב נחמן כל אמות ממש קאמר, דלאביי שמחלק ביניהן כל כך שזו בת חמשה [וזו בת ששה] זו לחומרא וזו לחומרא, אי אפשר להשוות כל המדות דהויא לה חומרא דאתיא במקצת דיניהן לקולא, ולפיכך הוצרך לומר רוב אמות קאמר. אבל לרבא שכל האמות שוות וכולן בנות ששה ואין ביניהן אלא בין שוחק לעצב, לא חלקו בכל מין ומין בין מקצתו לרובו אלא השוו מדותיהן לגמרי והלכו בהן אחר הרוב. והיינו דלא הקשו על דברי רבא כל אותן קושיות שהקשו על דברי אביי, כנ"ל. אבל הר"ז נראה שהוא סובר דלרבא נמי משנינן כדלעיל.

    Rashba on Eruvin 3b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Ritva

    חלל סוכה תנן או חלל מבוי תנן ואפילו היתה כל הקור׳ וכל הסכך משפ׳ עשרים ולמעלה כשר: ואינו נפסל אלא כשיש תחתיו חלל יותר מעשרים. ובודאי דסוגיין כולה רהט׳ כמ״ד קורה משום היכירא או משום מחיצ׳ דאלו בפתחו של היכל כסבר׳ דרב פשי׳ דלא מפסיל דהא היכל בכללו היה עשרים אמה. והא דאמרי׳ תניא דמסייע לך כו׳ ה״פ דאע״ג דסבי׳ לן דהכל סימנא בעלמא מ״מ לגבי הא שוים הם וסימן יש בו ג״כ שיהא מניין זה שתופס בחלל לבדו כי התם ואפילו נאמר שאין האמות שוות כדכתי׳ לעיל:

    הא קמ״ל דלמט׳ כלמעלה פי׳ ומתנית׳ ה״ק מניח את הקורה משפ׳ עשרי׳ אם ירצה ובלבד שיזהר שלא יגביהנה יותר וכן למטה יניחנה עכ״פ משפת עשר ולמעלה וכדפרש״י ז״ל: כמ״ד בארבעה טפחי׳ וא״ת והא סבירא ליה לאביי דמשך מבוי בד׳ אמו׳ י״ל דהכא משמע דרב נחמן רביה קאמר לה ולדידיה מתרצי׳ וד׳ טפחים דאמרי׳ פי׳ טפחים שוחקו׳ דאי מצומצמות ה״ל רחבו של מבוי כארכו דהא אין פתח בפחות מד׳ טפחי׳ וקי״ל דאין מבוי ניתר בלחי וקור׳ עד שיהא ארכו יותר על רחבו. תוספ׳ דף ג׳ ע״ב כמ״ד בארבע פי׳ ומשהו יותר כו׳ וצ״ע מה כוונתם שכתבו פי׳ זה פה. ולא סמכו על מה שכתבו לקמן בדף ה׳ ושם מקומו הוא ונ״ל כי תוספ׳ יראים מאחר בשאר מקומות מחזיקים ג׳ טפחי׳ ופה ד׳ טפחים ויטעה מאחר ששאר עניינים נמנים פה באמת. ולכן ד׳ טפחים הם ב׳ שלישי אמה ומזה יבין שסוכ׳ אמה הוא בת ו׳ טפחי׳ והוא אמר לעיל בת ה׳ טפחים. ולכן כתבו פי׳ זה דצריך משהו יותר מד׳ דאין הפתח פחות מד׳ וק״ל: א״ז הגאון זצ״ל הנ״ל.

    אמת סוכה באמה בת ששה טפחי׳ למאי הלכת׳ לגובהה ולדופן עקומה פירוש דכיון שהיא גבוה למעלה מעשרים אמה בת חמשה טפחים פסולה וביש מן הגג נכותל סכך פסול כד׳ אמות בת ה׳ פסולה ולא אמרי׳ דופן עקומה:

    והא איכא משך סוכה בד׳ אמות אליבא דר׳ דהוי לקולא פי׳ דקס״ד דרב נחמן לכ״ע קאמר דתני׳ ר׳ אומר כו׳ ולר׳ כיון שיש בה ד׳ אמות על ד׳ אמות באמה בת ה׳ טפחי׳ מכשירין לה ופרקי׳ דרב נחמן אליבא דרבנן קאמר לה דלא משערי לה לסוכה בהכי ומכשרי לה כשמחזק׳ כדי ראשו ורובו ושולחנו דהיינו ז׳ טפחים על ז׳ טפחים:

    לקרחת הכרם באמצעיתו ונעשה קרח ויש גפנים סביב הקרחה ודכ״ע אסור לזרוע בנתי׳ עד שיהא הקרחה כשיעור שיוכל לתת לכל צד סמוך לגפנים כדי עבדת הכר׳ דהיינו ז׳ אמו׳ ושיהא בו עוד בנתים כשיעור ב׳ שדות דניתן שיעור שדה להאי גיסא ושיעור שדה להאי גיסא דאי לא בטיל הכא והכא ושיעור שדה לב״ה ד׳ אמות ולהכי סגי להו בי״ו אמה על י״ו אמה קראה ד׳ אמות מכאן וד׳ אמות מכאן לעבודת הכרם וח׳ אמות באמצע לשיעור שתי שדות אבל ב״ש סברי דשיעור שדה ח׳ אמות ולהכי בעו כ״ד אמות י״ו לשתי שדות וד׳ אמות מכאן וד׳ אמות מכאן לעבודת הכר׳ ומחול הכר׳ היינו כרם שחרב סביביו מכל הצד בין. הכר׳ לגדר ולהכי קרי לה מחול שהוא סביב סביב ודכ״ע בעי׳ שיניח סמוך לגדר ד׳ אמות וד׳ אמות סמוך לגפנים להרחיק כדי עבדת הכרם ושיהא שיעור שדה ניר בין ד׳ אמות לד׳ אמות לב״ש ח׳ ולב״ה ד׳ אמות. וזהו שמניחין ד׳ אמות סמוך לגדר משום דאין דרך לזרוע בד׳ אמות סמוך לגדר דדרסי בה רבים ולא חשיב שדה התם ומיהו כל האי שיעורא בקרחת הכרם ומחול הכרם לפי שהוא בא לזרוע עכשיו במקום שהיה כר׳ גפנים ולפי׳ חמור יותר וצריך הרחקה יתירה דאילו בעושה וכרם לכתחילה הא קיימא לן בנוטע כרמו שש עשרה אמה על י״ו דלכ״ע בהפוך שער משו׳ מראי׳ העין מותר לזרוע כל מה שתוכו בו בלא הרחקה כלל דלא חשיב כרם ולב״ש אפילו כ״ח אמות כדאי׳ בבבא בתרא שלא חל עליו תורת כרם כלל ואפילו במחול הכרם לא אמר זה השיעור אלא כשיש שם גדר בין שירחיק מן הגפנים ארבע אמות לעבוד׳ הכרם וזורע את השאר ואפילו לא נשאר כן שיעור שדה וכדאי׳ פ׳ כל גגות אלא א״כ הדפנות מתפשטים יותר מד׳ אמות שהוא צריך להתרחק בענין שלא יהא שלם בערבוביא דגפנים על הזרעים וכל היכא שעושה גדר סמוך לגפנים ואפילו של קנים יכול לסמוך כגדר מבחוץ וזורע ואין צריך להרחיק אלא כדי עבדת הגפן יחידית דהיינו שיעור ב׳ טפחים לרבנן וג׳ טפחים לר׳ עקיבא והלכת׳ כר׳ עקיבא והא דאמרי׳ התם שנותן לגפן יחידית ו׳ טפחים כדי עבדת הגפן לרבנן היה אומר מורי הרב נר״ו דלאו גפן יחידית דווקא דהא ודאי אפי׳ היו גפנים הרבה בשורה אחת כל שאין כאן צורת כרם ב׳ מכאן וב׳ מכאן ואחת יוצא זנב אין לו שום עבדה כלל ולא צריך הרחקה כל היכא דליכא למיחש משום הרכבה והאי דאמרי׳ עבדת הגפן לפי שכל גפן וגפן צריכה שיעור זה לעבדת עצמה וצריך להרחיק מכל אחת ואחת כשיעור זה ואפי׳ יש גדר בנתי׳ דליכ׳ ערבובי׳ ולאפוקי ממאי שנותן עבודת הכרם לכל הכרם כשאין שם גדר ואמות אלו קרחות הכרם ומחול הכרם או׳ רבנן שמשערין אותה באמה בת ו׳ טפחים להחמיר:

    והא איכא רצופין בד׳ אמות דלקולא פי׳ לר׳ שמעון אם אנו משערין באמה בת ו׳ טפחים יהיה לקולא דכל שאין בין גפן לגפן ד׳ אמות גדולות אלו יהא חשוב גפנים רצופים ולא הוי כרם ומותר לזרוע שם בנתים כדתנן כרם הנטוע כו׳ ופרקינן כרבנן דאמרי כרם הוי וק״ל דמ״מ אפילו רבנן מודו שאם הגפנים מועטי׳ כענין שאלו רואין את האמצעיי׳ כאלו אינם דלא הוי כרם כל שאין בין זו לזו ד׳ אמות ואם אנו משערין באמו׳ גדולות בת ששה טפחים אכתי הוי לקולא אפילו לרבנן: תירצו בתוס׳ דרב נחמן לא איירי אלא באמות שנתנו בפי׳ במשנה או בברייתא ובכאן לא שנינו בזה היתר בפירוש אליבא דרב נחמן ומדיוקא דאתי לן ולא נהירי ויותר י״ל דמשום האי קושיא דהדר אמרינן איבעית אימא רוב אמות קאמר ותדע דאי לא אכתי קשיא הא דתנן במסכת כלאים גדר ופרץ עד עשר אמות הוי פתח ומותר לזרוע אפילו כנגדו יתר כנגד הפרצה אסור: ואם אתה משער אותן עשר אמות באמות גבוהות הוי לקולא. אלא ודאי דלהאי ולכיוצא בה פרקינן דרוב אמות קאמר כלומר שלא דבר רב נחמן אלא ברוב אבל יש מהם שמודדין אותה באמה בת ה׳ להחמיר:

    רבא משמיה דרב נחמן אמר אחד זה ואחד זה באמה בת ו׳ טפחים אלא דהללו שוחקות והללו עצבות. פי׳ אמות כלאים מודדין באמות שוחקות להחמיר. תירץ ר״ז ז״ל דלרבא נמי משנינן כדלעיל דרוב אמות קאמר אבל יש שתירצו דלרבא ודאי לא אמרי׳ רוב אמות קאמר ושיהא בכל א׳ מהם מקצת שוחקות ומקצת עצבות אלא כולן שוות. כל שבכלאים שוחקות לעולם ואפי׳ להקל וכל שבסוכה ומבוי עצבות ואפי׳ להקל דאזלינן בתר רובא ורובא הוי לחומרא דלרב׳ כיון שבכולן בת ו׳ טפחים ואין החילוק ביניהן אלא בין שוחקות לעצבות לא חששו לקולא במיעוטא.

    גרסת מקצת הספרים איתיבי כל אמות שאמרו באמה בת ו׳ טפחים ובלבד שלא יהו מכוונות בשלמא לרבא ניחא אלא לאביי קשיא. וכן נראה שגורס רש״י ז״ל וה״פ בשלמא לרבא ניחא דהא קתני שכל האמות יש לנו למדוד באמה בת ו׳ אלא שאינם כולם מכוונות לגמרי כי יש מהן עצבות ויש מהן שוחקות אבל לאביי קשיא דהאיכא אמות שהם בת ה׳ טפחים ופרקינן אמר לך אביי אימא אמות כלאים באמות בת ו׳ פרש״י ז״ל וה״ק כל אמות שאמר בכלאי׳ באמה בת ששה ובלבד שלא יהו מצומצמות בעצבות אלא גדולים בטפחים שוחקי׳ ולשון רש״י ז״ל קצת כי הוא גורס בתירוצו של אביי אימא אמות כלאי׳ באמות בת ו׳ טפחים ואח״כ הוא מפרש דה״ק כל אמות שאמרו בכלאים וא״כ אמאי לא גריס אימא כל אמות כלאים וי״ל דאלו הוה גריס אביי בברייתא כל הא ודאי כל אמות במשמע ולאו דכלאים לחוד אבל כיון דלא גרס בברייתא כל יכול לפרשה אביי דבכלאים בלחוד מיירי ומיהו כל אמות דכלאים קאמר ואע״ג דברייתא קתני כל אמות אביי מתרץ דלא גרסי׳ כל וי״מ שגורסי׳ בשלמא לרבא כי היכי דליהוו הללו שוחקות והללו עצבו׳ אלא לאביי קשיא ועוד מאי ובלבד. וגרסא זו קשה קצת דהא מדקאמר בשלמא לרבא כי היכי דליהוי כו׳ נראה דבעי לומר דבשלמ׳ לרבא אתי שפיר מאי דקתני ובלבד שלא יהו מכוונות ולאביי קשיא וא״כ מאי האי דקאמר ועוד מאי ובלבד היינו קושיא קמייתא אבל יש לפרש לפי גרסא זו דלישנא קלילא הוא וה״פ בשלמא לרבא אתיא מתניתא שפיר דקתני כל אמות באמה בת ו׳ ומשמע כל אמה שבעולם ואתי שפיר נמי מאי דקתני ובלבד שלא יהו מכוונות כלומר שלא יהו שוות ומכוונות אלו כנגד אלו לגמרי אלא דלהוו הללו שוחקות והללו עצבות אלא לאביי קשיא לישנא דפשטא דמתני׳ דקתני בהדיא כל אמות ועוד קשיא ליה מאי ובלבד דאפילו איירי תנא באמות כלאים בלבד לא שייך לומר ובלבד שלא יהו מכוונות שהרי אינו מדבר אלא בכלאים בלבד כי אע״פ שאמרנו למעלה דרוב אמות קאמר ויש מהם שהם בת ה׳ ולהחמיר לא שייך האי לישנ׳ דמכוונות אלא כשבא לכלל שני מינין ואמ׳ ששיעוריהם שוין אלא שאינו מכוונים לגמרי זה כנגד זה להיות כולם שוחקו׳ אבל במין אחד לא שייך למימר הכי ואם רצה לומר שלא יהו מצומצמות ושיהו כולם שוחקות לא היה ג״כ לומר לשון מכוונות ולתני מצומצמות ופרקינן אמר לך אביי אימא אמות כלאים באמה בת ו׳ ובלבד שלא יהו מצומצמות. וי״ג בשלמא כי היכי דליהוו הללו שוחקות והללו עצבות אלא לאביי קשיא בלבד ולא גריס ועוד ופריק אימא כל אמות כלאים כו׳ ואין גרסא זו בשום ספר:

    Ritva on Eruvin 3b · Sefaria · Edition: Chidushi HaRitva, Amsterdam, 1729 · Public Domain

    Meiri

    אמה האמורה לענין מבוי ולענין סכה נחלקו בה בסוגי׳ זו שלדעת אביי בשם רב נחמן שיעורן בחמש׳ טפחים ושל כלאים בששה הכא לחומרא והכא לחומרא וכשהקשו עליו שאין כאן חומרא אלא לגובה המבוי שלא יהא חללו גבוה מעשרים באמה בת חמשה וכן בפרצת מבוי ר״ל מבוי שנפרץ בראשו מצדו האחד שעד עשר אמות נחשב פתח וביתר מעשר פסול ונמצאת מדידת שיעור זה בחמשה טפחים חומרא הא לענין משך מבוי ר״ל שלא להקרא מבוי להכשירו בלחי וקורה אלא במשך ארבע אמות אם תשערם בחמשה הרי זה קולא תירצו בה רוב אמות קאמ׳ כלומר שלענין משך מבוי מודה הוא שבששה הם נמדדות ומכל מקום לענין סוכה אין בה קולא שהרי לענין גובה ולענין דופן עקומה נמצאת מדידתם בחמשה חומרא ורחבה אינה משוערת באמות שאין הלכה כר׳ שאמ׳ כל סוכה שאין בה ארבע אמות על ארבע אמות פסולה אלא כרבנן שאפי׳ אינה מחזקת אלא ראשו ורובו ושלחנו כשרה.

    ומכל מקום רבא בשם רב נחמן אמ׳ שכלן משוערות בששה אלא של סוכה ומבוי מצומצמות ושל כלאים שוחקות וכמו שאמרו אמת כלאים בת ששה ובלבד שלא יהו מצומצמות. והיתרון שבין עצבות לשוחקות יראה לגדולי הדור שהוא חצי אצבע לאמה ממה שאמרו בפסח שני פרק כיצד צולין שתי אמות היו בשושן הבירה אחת על קרן מזרחית צפונית ואחת על קרן מערבית דרומית. ושושן זה הוא מקום שהיה על חומת שער המזרחי של הר הבית ושושן הבירה היה (מצוייה) [מצוירת] שם ואמר עליהן אחת היתה יתרה על של משה חצי אצבע ואחת יתרה עליה חצי אצבע ונמצאת יתרה על של משה אצבע ואותה של משה ודאי היא היתה המכוונת והבינונית ועשו בשושן זה האחת שוחקת בערך לראשונה ומתוך שהיו אלו יתרות היו אותן של ששה נקראות בינוניות. ולגדולי המחברים ראיתי בקצת חבוריהם שפירשו במצומצמות שיהיו אצבעות מהדקים זה עם זה בשעת המדידה ובשוחקות שיהו נוגעות זו בזו ולא בהדוק אלא בדרך שיכנס האויר ביניהם. ומכל מקום אתה צריך לחקור במשך מבוי מיהא אם נשערם עצבות או שוחקות שהרי השוחק בהם חומרא. ותדע שגדולי המחברים מזקיקים בה לשוחקות ולגובה ופירצת מבוי עצבות הכא לחומרא והכא לחומרא וכן כתבוה גדולי הראשונים שבקאטאלונייא. ומכל מקום יראה לגדולי הדור שכל לענין מבוי בששה מצומצמות ואף במשך מבוי שצמצומן קולא והניחום על שיעורן שאם לא כן הרי אף לרבא יכול להקשות הכא עצבות מאי טעמא משום חומרא הא איכא משך מבוי דקולא והיה לו לתרץ רוב אמות קאמ׳ ולהודות במשך מבוי ששיעורן בשוחקות אלא כל שבמבוי שיעורן בצומצמות הואיל (ורבן) [ורובן] צמצומן חומרא אין לחלק במין אחד בין מצומצם לשוחק והדברים נראין. ומכל מקום בכלאים נראה לי שאין משערין אותן בשוחק אלא במקום שהשוחק בו חומרא שאם אמרוה לענין סוכה ומבוי ולענין העמדתן על מתכונתן יאמרו להרבות במדתן להקל הא ודאי לא. ושיעור הטפח לא נתבאר כאן ובמנחות פרק התכלת התבאר שטפח של תורה ארבע בגודל חמש באצבע שש בקטנה:

    יתבאר במקומו לענין כלאי הכרם שהבא לזרוע בצד הכרם מרחיק ארבע אמות מעיקרי הגפני׳ וזורע. הא בתוך הכרם מיהא אסור אף בהרחקת ארבע אמות כל שהוא בכלל שם הכרם וגפן יחידית אינה נקראת כרם ומרחיק ממנה ששה טפחים ודיו (ממטה) [מעתה] קרחת הכרם והוא כרם שחרב באמצעו ונשאר שלם בגפניו בסביבות הקרחה משני צדדיו ר״ל למזרח ולמערב נחלקו בה בית שמאי ובית הלל שלדעת בית שמאי אין קרוי שדה אלא בשמנה אמות וכל שאינו קרוי שדה בטל הוא אצל הכרם ונקרא תחום הכרם ואסור לכתחלה אף בהרחקת ארבע אמות אבל כשקרחתה בעשרי׳ וארבע אמות [שכשתטול ארבע אמות לכל רוח] משני צדדיו ר״ל למזרחה ולמערבה לעבודת הכרם שהיו רגילים לחרוש בשוורים נשתיירו שש עשרה שמנה למזרח ושמנה למערב והרי הוא שדה ואינו בטל לגבי כרם. ועל הדרך הזה אתה מפרשה אם נשתייר שלם בגפניו בכל סביבותיו ולבית הלל ארבע אמות חשוב שדה ודיינו בקרחת שש עשרה שכשתטול ארבע לכל רוח לעבודת הכרם נשתיירו שמנה ארבע לכאן וארבע לכאן וזורע בהן אחר שהניח לכרם כדי עבודתו הא פחות מיכן אסור לכתחלה הא בדיעבד הואיל והרחיק ארבע אמות לכל רוח לא קדש אעפ״י שהוא בתחום הכרם והלכה כבית הלל:

    היתה קרחה זו שלא באמצע הכרם אלא בין הכרם לגדר והוא הנקרא מחול הכרם ואף הוא צריך ד׳ אמות לצד הכרם לעבודת הכרם וארבע לצד הגדר שאין דרך לזרוע ולנטוע בה אלא שאדם מניחן לילך סביבותיה ולהעמיד שם בקר וכליו וכל שיש שדה באמצע שהוא שמנה לבית שמאי וארבע לבית הלל זורע. וזהו שאמרו בית שמאי אומ׳ שש עשרה ובית הלל אומרי׳ שנים עשר והלכה כבית הלל. ואם היתה הקרחה בין הכרם לגדר אלא שיש בסביבותיה גפנים לשלש רוחות ר״ל לצד מזרחה ומערבה וצפונה והגדר לצד הדרום אתה (משמר) [משער] שישתיירו ד׳ אמות לכל רוח וד׳ אמות שדה ונמצאת משער בהן שש עשרה על שש עשרה שכשתטול ארבע לכל צד ישתיירו שמנה ארבע לכאן וארבע לכאן שאין אתה צריך ליתן ארבע לכל צד אלא מצד הגדר ובצד שכנגדו וכן הדין בקרחת אמצע הכרם שיש גפנים לכל ארבע רוחותיו אי אתה צריך ליתן ארבע לכל צד יתר על כדי עבודתו אלא לשני צדי אורך הכרם ויש חולקים בזו:

    דרך הכרם להיות שורותיו נטועות ברחוק ארבע אמות ביניהן כדי להלך עגלה ביניהן וכל שנטע בפחות מכן אינו כרם אם מצד שאין לו צרכו להלוך עגלה אם מפני שיונקים הם זה מזה וכמתים הם חשובים ואם כן אינו נקרא כרם ודינו כגפן יחידית ומרחיק ששה טפחים וזורע ואין הלכה כדברי האומר רואים את האמצעיים כאלו אינם:

    ולענין ביאור מיהא אתה צריך לשאול לדעת האומר כן תינח בכרם גדול אבל בכרם קטן והוא שנים על שנים ואחת יוצאה זנב שאם אתה אומר רואין אין כאן כרם כלל הרי מכל מקום שיעורן בשוחק קולא. אפשר שלא דברו אלא על הרוב. ומכל מקום אחר שפסקנו שאינו כרם ולקולא צריך אתה לשערן בצמצום ולהעמידן על (מתקונתן) [מתכונתן] כמו שכתבנו למעלה:

    Meiri on Eruvin 3b · Sefaria · Edition: Chidushei HaMeiri on Eruvin, Warsaw 1914 · Public Domain

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה חלל סוכה תנן והא דאמרינן בסוכה והוצין כו' ואע"ג דנקט למעלה כו' עכ"ל טפי ה"ל למימר אמלתא דהכא גופיה דקאמר א' זה כו' דמשמע מקצתו בתוך כ' דלאו דוקא הוא אלא כלומר בתוך הכשר עשרים גם לישנא דלמעלה מכ' שכתבו התוס' לא הוזכר שם אלא גבוה מכ' ודברי הרא"ש בכל זה יותר נכונים ע"ש וק"ל:

    בד"ה והא איכא כו' וא"ת הא איכא כו' שנפרץ עד עשר כו' וי"ל רוב אמות קאמר עכ"ל אם נפרש רוב אמות דקאמר תלמודא בכולה שמעתין היינו בתרתי מילי במבוי לגובהו ולפרצת מבוי ולקולא לא הוי אלא בחדא וכן בסוכה לגובה ולדופן עקומה ולקולא לא הוי אלא חדא וכן בכלאים וקרחת הכרם ולמחול הכרם ולקולא הך חדא דר"ש תקשי גבי כלאים לאיבעית אימא ר"ש ורוב אמות קאמר אמאי הוי קרחת ומחול רוב אמות דהא איכא נמי תרתי מילי דהוי לקולא הא דר' שמעון והא דגדר שנפרץ עד י' אמות כו' וע"כ נראה דר"ל רוב אמות דמילי דחומרא רוב אמות הן גבי מבוי כ' אמות לגובהו ולפירצה י' וכן בסוכה לגובהה כ' אמות ולדופן ד' וכן בכלאים לקרחת ט"ז ולמחול י"ב אמות לב"ה משא"כ לקולא לא הוו רוב אמות ואפי' גבי כלאים דתרתי מילי נינהו לקולא לא הוו רוב אמות אלא ד' דר' שמעון וי' לפירצה משא"כ לחומרא הוי קרחת ט"ז ומחול י"ב וק"ל:

    Chidushei Halachot on Eruvin 3b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    בתוס' ד"ה כמאן דאמר בארבעה וכו' דאין פתח פחות מד' וכו' עיין לקמן (עירובין דף ה') בתוס' ד"ה ואי בד' וכו':

    Maharam on Eruvin 3b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמ' לקרחת הכרם ק"ל אמאי לא נקט ולעבודת הכרם שהוא בד"א:

    רש"י ד"ה ולפירצת מבוי כו' בי' אמות פסל להו וכו' דבי' אמות קטנות. לישנא קלילא הוא דהא בי' אמות לא הוי פרצה רק ביתר מעשר:

    תוס' ד"ה כמאן וכו' דאין פתח פחות מד'. לקמן י"ב ע"א:

    Gilyon HaShas on Eruvin 3b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    גמרא אמר אביי משמיה דר"נ אמת סוכה ואמת מבוי באמת בת חמשה כו' למאי הילכתא לגובהו [כי מגבה לה טפי מכ' אמות קטנות פסלי] ולפרצת מבוי דקיי"ל דבעשר אמות פסול לה בי' אמות קטנות מפסיל. קשה לי דאמאי לא נקט ולרחבו, דקתני במתני' והרחב מעשר אמות ימעט, ולדחוק נמי דקאמר כיון דהטעם דרחבו יותר מי' הוי פרצה קרי לה ולפרצת מבוי, הא מלשון רש"י דקיי"ל בהאי פרקא משמע דלא קאי אמתני' דהכא דרחבו יותר מי' [וברש"י ד"ה ולפרצת בי' אמות פסיל כו'] דבי' אמות קטנות פסול, הלשון אינו מדוקדק, דהא בי' אמות לא פסיל, אלא ביתר מי' דוקא, וכן קשה במה דאמר ואמת כלאים אמת בת ששה למאי הלכתא לקרחת הכרם, דאם קרחתה ט"ז אמות לב"ה מותר לזרוע שם, וכי משערת ליה בגדולות משערת אמאי לא קאמר להרחקת הכרם ד' אמות:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Eruvin 3b · Sefaria · Edition: Chiddushei Rabbi Akiva Eiger, Warsaw 1892 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Eruvin, daf 3, Amud Bet, about 319 words in 22 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 22 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 16 words

      Opens “חֲלַל סוּכָּה תְּנַן, חֲלַל מָבוֹי תְּנַן.…”

    2. Segment 222 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְרָבָא, תַּנְיָא דִּמְסַיַּיע…”

    3. Segment 317 words

      Opens “אֵיתִיבֵיהּ רַב שִׁימִי בַּר רַב אָשֵׁי לְרַב…”

    4. Segment 45 words

      Opens “אֵימָא: ״וּלְמַעְלָה״. וְהָא ״לְמַטָּה״ קָתָנֵי!…”

    5. Segment 514 words

      Opens “הָא קָא מַשְׁמַע לַן, דִּלְמַטָּה כִּלְמַעְלָה: מָה…”

    6. Segment 617 words

      Opens “אָמַר אַבָּיֵי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב נַחְמָן: אַמַּת סוּכָּה…”

    7. Segment 710 words

      Opens “אַמַּת מָבוֹי בְּאַמָּה בַּת חֲמִשָּׁה, לְמַאי הִלְכְתָא?…”

    8. Segment 87 words

      Opens “וְהָא אִיכָּא מֶשֶׁךְ מָבוֹי בְּאַרְבַּע אַמּוֹת, דִּלְקוּלָּא!…”

    9. Segment 94 words

      Opens “כְּמַאן דְּאָמַר בְּאַרְבָּעָה טְפָחִים.…”

    10. Segment 108 words

      Opens “וְאִיבָּעֵית אֵימָא, בְּאַרְבַּע אַמּוֹת — וְרוֹב אַמּוֹת…”

    11. Segment 1110 words

      Opens “אַמַּת סוּכָּה בְּאַמָּה בַּת חֲמִשָּׁה, לְמַאי הִלְכְתָא?…”

    12. Segment 1222 words

      Opens “וְהָא אִיכָּא מֶשֶׁךְ סוּכָּה בְּאַרְבַּע אַמּוֹת, דִּלְקוּלָּא!…”

    13. Segment 139 words

      Opens “כְּרַבָּנַן, דְּאָמְרִי: אֲפִילּוּ אֵינָהּ מַחְזֶקֶת אֶלָּא רֹאשׁוֹ…”

    14. Segment 148 words

      Opens “וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם רַבִּי הִיא, וְרוֹב אַמּוֹת…”

    15. Segment 1511 words

      Opens “אַמַּת כִּלְאַיִם בְּאַמָּה בַּת שִׁשָּׁה, לְמַאי הִילְכְתָא?…”

    16. Segment 1629 words

      Opens “דִּתְנַן: קָרַחַת הַכֶּרֶם, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: עֶשְׂרִים…”

    17. Segment 1729 words

      Opens “אֵיזוֹ הִיא קָרַחַת הַכֶּרֶם? כֶּרֶם שֶׁחָרַב אֶמְצָעִיתוֹ,…”

    18. Segment 1829 words

      Opens “וְאֵיזֶהוּ מְחוֹל הַכֶּרֶם — בֵּין כֶּרֶם לַגָּדֵר.…”

    19. Segment 1926 words

      Opens “וְהָא אִיכָּא רְצוּפִים בְּאַרְבַּע אַמּוֹת, דִּלְקוּלָּא! דִּתְנַן:…”

    20. Segment 2012 words

      Opens “כְּרַבָּנַן, דְּאָמְרִי הָוֵי כֶּרֶם. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם…”

    21. Segment 2115 words

      Opens “וְרָבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב נַחְמָן אָמַר: כׇּל אַמּוֹת…”

    22. Segment 229 words

      Opens “מֵיתִיבִי: כׇּל אַמּוֹת שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים בְּאַמָּה בַּת…”

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Eruvin 3b · Segment 6 — “אָמַר אַבָּיֵי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב נַחְמָן: אַמַּת סוּכָּה וְאַמַּת מָבוֹי…

    Original text

    חֲלַל סוּכָּה תְּנַן, חֲלַל מָבוֹי תְּנַן.

    as that which we learned in the mishna, with regard to the unfitness of a sukka higher than twenty cubits, is referring to the interior space of the sukka ; and that which we learned in the mishna, that a cross beam spanning an alleyway that is more than twenty cubits must be lowered, is referring to the space at the entrance of the alleyway beneath the cross beam.

    אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְרָבָא, תַּנְיָא דִּמְסַיַּיע לָךְ: מָבוֹי שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ מֵעֶשְׂרִים אַמָּה יוֹתֵר מִפִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל יְמַעֵט. וְהֵיכָל גּוּפוֹ חֲלָלוֹ עֶשְׂרִים.

    Rav Pappa said to Rava: A baraita was taught that supports your opinion: If the cross beam spanning the entrance of an alleyway is higher than twenty cubits off the ground, greater than the entrance of the Sanctuary, one must diminish its height. And the space of the entrance of the Sanctuary itself was twenty cubits high, and its roof was higher than twenty cubits. Apparently, the twenty cubits mentioned with regard to a sukka and an alleyway refers to the space beneath the roofing and the cross beam.

    אֵיתִיבֵיהּ רַב שִׁימִי בַּר רַב אָשֵׁי לְרַב פָּפָּא: כֵּיצַד הָיָה עוֹשֶׂה — מַנִּיחַ קוֹרָה מִשְּׂפַת עֶשְׂרִים וּלְמַטָּה!

    Rav Shimi bar Rav Ashi raised an objection to Rav Pappa from the Tosefta : How precisely would he do it? He places the cross beam from the edge of twenty cubits and below. Apparently, the entire cross beam must be within twenty cubits of the ground, and if any part of it rises above twenty it is unfit.

    אֵימָא: ״וּלְמַעְלָה״. וְהָא ״לְמַטָּה״ קָתָנֵי!

    Rav Pappa replied: Emend the Tosefta and say: From the edge of twenty cubits and above. Rav Shimi retorted: But isn’t it taught: And below? What justification is there to completely reverse the meaning of the Tosefta ?

    הָא קָא מַשְׁמַע לַן, דִּלְמַטָּה כִּלְמַעְלָה: מָה לְמַעְלָה חֲלָלָהּ עֶשְׂרִים, אַף לְמַטָּה חֲלָלָהּ עֲשָׂרָה.

    Rava explained that there is no need to emend the language of the baraita , but merely to reinterpret it. The baraita is teaching us the following: The halakha below is like the halakha above. Just as above, with regard to the maximum height of the cross beam, it is the space beneath the cross beam that may not be more than twenty cubits, so too below, with regard to the minimum height of the cross beam, it is the space beneath the cross beam that may not be less than ten handbreadths. However, a cross beam placed within ten handbreadths of the ground is unfit and does not render it permitted to carry within the alleyway.

    אָמַר אַבָּיֵי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב נַחְמָן: אַמַּת סוּכָּה וְאַמַּת מָבוֹי בְּאַמָּה בַּת חֲמִשָּׁה, אַמַּת כִּלְאַיִם בְּאַמָּה בַּת שִׁשָּׁה.

    The Gemara considers the measure of the cubit mentioned in the mishna and elsewhere. Abaye said in the name of Rav Naḥman: The cubit mentioned with regard to the halakhot of sukka and the cubit mentioned in connection with the halakhot of an alleyway is a small cubit consisting of five handbreadths. In contrast, the cubit of a forbidden mixture of diverse kinds of seeds is a large cubit consisting of six handbreadths. Apparently, Rav Naḥman rules stringently in all cases.

    אַמַּת מָבוֹי בְּאַמָּה בַּת חֲמִשָּׁה, לְמַאי הִלְכְתָא? לְגוֹבְהוֹ וּלְפִירְצַת מָבוֹי.

    The Gemara elaborates: The cubit of an alleyway is a cubit consisting of five handbreadths. With regard to what halakha does this ruling apply? It applies to the issue of the height of the cross beam spanning an alleyway that may not be more than twenty cubits high, and to the breach of an alleyway that may not be more than ten cubits wide.

    וְהָא אִיכָּא מֶשֶׁךְ מָבוֹי בְּאַרְבַּע אַמּוֹת, דִּלְקוּלָּא!

    The Gemara poses a question: But isn’t there also the issue of the minimal length of an alleyway? For carrying in an alleyway to be rendered permissible by means of a side post or a cross beam, it must be at least four cubits long. In that case, measuring the alleyway with small cubits will lead to a leniency.

    כְּמַאן דְּאָמַר בְּאַרְבָּעָה טְפָחִים.

    The Gemara resolves this difficulty: Rav Naḥman holds in accordance with the one who said that the length of an alleyway need only be four handbreadths. However, a cubit mentioned in the context of an alleyway is always a small cubit, which is a stringency.

    וְאִיבָּעֵית אֵימָא, בְּאַרְבַּע אַמּוֹת — וְרוֹב אַמּוֹת קָאָמַר.

    The Gemara proposes an alternative solution: And if you wish, say instead that actually Rav Naḥman holds in accordance with the opinion that the length of an alleyway must be four cubits, and in that case, the alleyway is measured with large cubits of six handbreadths as a stringency. When he is saying that the cubit of an alleyway is a cubit of five handbreadths, he is speaking of most, but not all, cubits mentioned in the context of an alleyway.

    אַמַּת סוּכָּה בְּאַמָּה בַּת חֲמִשָּׁה, לְמַאי הִלְכְתָא? לְגוֹבְהָהּ וּלְדוֹפֶן עֲקוּמָּה.

    Rav Naḥman said that the cubit of a sukka is a small cubit consisting of five handbreadths. The Gemara asks: With regard to what halakha does this ruling apply? It applies to the halakha governing its height, i.e., that a sukka may not be more than twenty cubits high, and to the halakha of a curved wall. A sukka is considered valid if there are up to four cubits of invalid roofing, provided that this roofing is adjacent to one of the walls of the sukka . In that case, the invalid roofing is considered an extension of the wall, i.e., the wall is considered to be curved, and consequently, the entire sukka is valid. With regard to both halakhot , the ruling is stringent and distance is measured with small cubits.

    וְהָא אִיכָּא מֶשֶׁךְ סוּכָּה בְּאַרְבַּע אַמּוֹת, דִּלְקוּלָּא! דְּתַנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: אוֹמֵר אֲנִי, כׇּל סוּכָּה שֶׁאֵין בָּהּ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת פְּסוּלָה!

    The Gemara asks: But isn’t there also the halakha of the minimal length of a sukka , which must be at least four cubits long? If it is measured with small cubits, that will lead to a leniency. As it was taught in a baraita : Rabbi Yehuda HaNasi says: I say, any sukka that does not have in it an area of at least four cubits by four cubits is invalid.

    כְּרַבָּנַן, דְּאָמְרִי: אֲפִילּוּ אֵינָהּ מַחְזֶקֶת אֶלָּא רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ וְשׁוּלְחָנוֹ.

    The Gemara resolves this difficulty: Rav Naḥman holds in accordance with the opinion of the Rabbis, who say: A sukka is valid even if it holds only one’s head, most of his body, and his table.

    וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם רַבִּי הִיא, וְרוֹב אַמּוֹת קָאָמַר.

    The Gemara suggests another solution: And if you wish, say instead: Actually, Rav Naḥman’s statement holds true even if it is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi that a sukka must be at least four cubits long. Indeed, the sukka is measured with large cubits consisting of six handbreadths, which is a stringency. And when he says that the cubit of a sukka is a cubit of five handbreadths, he is speaking of most, but not all, cubits mentioned with regard to sukka .

    אַמַּת כִּלְאַיִם בְּאַמָּה בַּת שִׁשָּׁה, לְמַאי הִילְכְתָא? לְקָרַחַת הַכֶּרֶם וְלִמְחוֹל הַכֶּרֶם.

    The Gemara continues: As stated above, Rav Naḥman said that the cubit of a forbidden mixture of diverse kinds of seeds is a cubit consisting of six handbreadths. The Gemara asks: With regard to what halakha does this ruling apply? It applies to the halakha of a clearing in a vineyard and to the halakha of the perimeter of a vineyard.

    דִּתְנַן: קָרַחַת הַכֶּרֶם, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע אַמּוֹת, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמּוֹת. וּמְחוֹל הַכֶּרֶם, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמּוֹת, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמּוֹת.

    As we learned in a mishna in tractate Kilayim : With regard to a clearing in a vineyard, Beit Shammai say: Its measure is twenty-four cubits, and Beit Hillel say: Sixteen cubits. With regard to the perimeter of a vineyard, Beit Shammai say: Sixteen cubits, and Beit Hillel say: Twelve cubits.

    אֵיזוֹ הִיא קָרַחַת הַכֶּרֶם? כֶּרֶם שֶׁחָרַב אֶמְצָעִיתוֹ, אֵין שָׁם שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמּוֹת לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם. הָיוּ שָׁם שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה — נוֹתֵן לוֹ כְּדֵי עֲבוֹדָתוֹ, וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר.

    The mishna explains: What is a clearing in a vineyard? It is referring to a vineyard whose middle section was laid bare of vines. If there are not sixteen cubits across in the clearing, one may not bring foreign seeds and sow them there, due to the Torah prohibition against sowing other crops in a vineyard (Deuteronomy 22:9). If there were sixteen cubits across in the clearing, one provides the vineyard with its requisite work area, i.e., four cubits along either side of the vines are left unsown to facilitate cultivation of the vines, and he sows the rest of the cleared area with foreign crops.

    וְאֵיזֶהוּ מְחוֹל הַכֶּרֶם — בֵּין כֶּרֶם לַגָּדֵר. אֵין שָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה, לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם. הָיוּ שָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה — נוֹתֵן לוֹ כְּדֵי עֲבוֹדָתוֹ, וְזוֹרֵעַ אֶת הַשְּׁאָר.

    The mishna continues: What is the perimeter of a vineyard? It is the vacant area between the vineyard and the fence surrounding it. If there are not twelve cubits in that area, one may not bring foreign seeds and sow them there. If there were twelve cubits in that area, he provides the vineyard, with its requisite work area, four cubits, and he sows the rest.

    וְהָא אִיכָּא רְצוּפִים בְּאַרְבַּע אַמּוֹת, דִּלְקוּלָּא! דִּתְנַן: כֶּרֶם הַנָּטוּעַ עַל פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֵינוֹ כֶּרֶם. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כֶּרֶם, וְרוֹאִין אֶת הָאֶמְצָעִיִּים כְּאִילּוּ אֵינָם.

    The Gemara raises a difficulty: But isn’t there also the halakha of vines that planted consecutively, within four cubits of each other, with regard to which measuring the distance with large cubits would lead to a leniency? As we learned in a mishna: With regard to a vineyard that was planted in consecutive rows with less than four cubits between them, Rabbi Shimon says: Since the rows are planted so closely together, it is not considered a vineyard, and if one plants other crops there he is not liable. And the Rabbis say: It is a vineyard, and one regards the middle vines, those planted between two appropriately spaced rows, as if they are not there. One who plants other crops there is indeed liable. According to Rabbi Shimon’s opinion, measuring the distance between the rows with large cubits leads to leniency.

    כְּרַבָּנַן, דְּאָמְרִי הָוֵי כֶּרֶם. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְרוֹב אַמּוֹת קָאָמַר.

    The Gemara resolves the difficulty: Rav Naḥman made his statement in accordance with the opinion of the Rabbis, who say that a densely planted vineyard is a vineyard. And if you wish, say instead: Actually, Rav Naḥman’s statement holds true even if it is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, that a densely planted vineyard is not a vineyard, and the distance between the rows is measured with small cubits consisting of five handbreadths as a stringency. When he says that the cubit of diverse kinds of seeds is a cubit consisting of six handbreadths, he is speaking of most, but not all, cubits mentioned with regard to a forbidden mixture of diverse kinds of seeds.

    וְרָבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב נַחְמָן אָמַר: כׇּל אַמּוֹת בְּאַמָּה בַּת שִׁשָּׁה, אֶלָּא: הַלָּלוּ שׂוֹחֲקוֹת, וְהַלָּלוּ עֲצֵבוֹת.

    The above was based on the ruling of Rav Naḥman according to Abaye. But Rava said in the name of Rav Naḥman: All cubits mentioned in measurements by the Sages consisted of a large cubit of six handbreadths. However, these, the cubits mentioned with regard to diverse kinds of seeds, are measured with expansive handbreadths, with the fingers spread apart, whereas those, the cubits mentioned with regard to an alleyway and a sukka , are measured with compressed handbreadths, with the fingers held together.

    מֵיתִיבִי: כׇּל אַמּוֹת שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים בְּאַמָּה בַּת שִׁשָּׁה, וּבִלְבַד

    The Gemara raises an objection from a baraita : All cubits that were mentioned by the Sages are cubits of six handbreadths, provided