Talmud Builders

    Commentary page

    Eruvin 26b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Eruvin 26b

    Eruvin 26b. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 317 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    מתני' ר"א כדאמר רבי אלעאי שמעתי מר"א:

    רשות ביתו ביטל ואע"ג דלא פריש בהדיא רשות ביתו דהא ודאי מתני' בדלא פירש דאי פירש לא מצי למימר ר' אלעאי בקשתי לי חבר ולא מצאתי דהא כ"ע מודו דשרי:

    פשיטא דבהכי פליגי ולמה ליה לרב ששת לומר כשתימצי לומר:

    אמר רחבה אנא ורב הונא בר חיננא תרגימנא להאי כשתימצי לומר דרב ששת למאי איצטריך:

    ה"ג לא נצרכה אלא לחמשה ששרוין בחצר כו' דאשמעינן רב ששת לשום לב להבין טעם מחלוקתן וללמוד הימנו דבר אחר דלר' אליעזר מבטל בעין יפה מבטל ולא אמרינן חצר דגלי גלי בית דלא גלי לא גלי ונילף מינה דהיכא דבטיל לחד מינייהו בטיל לכולהו ולא אמרינן למאן דגלי גלי למאן דלא גלי לא גלי ולרבנן צריך לבטל לכל אחד ואחד כי היכי דלגבי בית סבירא להו דמאי דלא פריש לא בטיל הכא נמי למאן דלא פריש לא בטיל וכולן אסורין דאע"ג דהאי דבטיל ליה עירב עם חבירו כי עירב מאתמול אדעתא דההיא חולקא לא עירב דההיא שעתא לאו דידיה הוא ודכוותיה תניא בהדר (לקמן עירובין דף ע:) אחד מן השוק שמת והיה לו בית בחצר והניח רשותו לאחד מבני החצר מבעוד יום דהיינו קודם שעירבו דכי עירב אדעתא דההיא חולקא נמי עירב אינו אוסר משחשיכה הרי זה אוסר:

    רב כהנא מתני הכי להאי כשתימצי לומר דרב ששת אמתניתין ורחבה ורב הונא הוא דתרגמוה לאגמורינן מינה אחמשה שעירבו בחצר כו' הוא דאתא:

    ורב טביומי מתני דרב ששת בהדיא אמרה עלה:

    כר' אליעזר דאמר מבטל בעין יפה מבטל:

    17 more comments on this page.

    Rashi on Eruvin 26b · Sefaria

    Tosafot

    ולא מצאתי לי חבר היינו דוקא בתלמידיו דתניא בכל שעה (פסחים דף לט.) עד שבאתי אצל ר"א בן יעקב והודה לדברי אי נמי לא מצא חבר ששמע מר"א קאמר:

    אצוותא חרוזייתא פירש בקונטרס סיב עבה הגדל סביב הדקל ונכרך ועולה כלולבי גפנים ואין נראה לר"י דבפ' כל שעה (פסחים דף לט.) אמרי' מה מצה מין זרעים אף מרור מין זרעים והתם אמרינן דחרחבינא אצוותא דדיקלא ואפשר דהן ב' מינין ושניהן נכרכין סביב הדקל:

    מתני' בכל מערבין פי' בקונט' עירובי חצירות ותחומין ואין נראה דבעירובי חצירות בעינן פת לכולי עלמא בפרק הדר (לקמן עירובין דף עא:) וכל האי פירקא מוכח דאיירי בתחומין:

    ולכהן בבית הפרס וא"ת בפסחים (דף צב.) אמר אונן ומצורע ובית הפרס בעושי פסח לא העמידו דבריהם במקום כרת פירוש לא העמידו דבריהם לטמאותו משום דאיכא כרת אם לא יעשה פסח והכא משמע דאפי' בשביל עירוב לא העמידו דבריהם והתם נמי ע"י בדיקה דרב יהודה איירי דקאמר אבית הפרס כדתנן ושוין ב"ש וב"ה שבודקין לאוכלי פסחים ואין בודקין לאוכלי תרומה וקאמר מאי בודקין א"ר יהודה אמר שמואל מנפח אדם בבית הפרס והולך לו ואף ע"ג דמפרש התם בפרק בתרא דאהלות (משנה ד) אהך משנה כיצד הוא בודק מביא עפר שהוא יכול להסיטו ונותן לתוך כברה שנקביה דקין וממחה אם יש עצם כשעורה טמא ההיא בדיקה מיירי אם כבר עבר ובדיקת דרב יהודה איירי אם רוצה לעבור וה"פ מאי בודקין אם רוצה לעבור וי"ל דהא דקאמרינן התם דלא העמידו דבריהם במקום כרת היינו משום דאיכא נמי כרת לעושי פסח בטומאה ולכך דוקא לעושי פסח לא העמידו דבריהם אע"ג דאיכא כרת כיון דאי לא עביד נמי פסח איכא כרת אבל אין בודקין לאוכלי תרומה אף על גב דליכא כרת לאוכלי תרומה בטומאה כיון דאיכא מיתה העמידו דבריהם והכי אמרינן בחומר בקדש (חגיגה דף כה:) לעושי פסח לא העמידו דבריהם במקום כרת פי' אפי' במקום כרת לאוכלי תרומה העמידו דבריהם במקום מיתה פי' אף על גב דליכא כרת אלא מיתה כדפרישית אבל הכא דטומאת כהן ליכא כרת אלא לאו לא העמידו דבריהם במקום מצוה דאפי' אם מערבין לדבר הרשות אורחא דמלתא הוא לערב לדבר מצוה כדאמר בפ' כיצד משתתפין (לקמן עירובין דף פב.) ובמצוה רבה אפי' בלא ניפוח התירו כגון ללמוד תורה ולישא אשה ולדון ולערער עמהם כדי להציל מידם כדאמר במס' ע"ג (דף יג.) ובפרק מי שהוציאוהו (לקמן עירובין דף מ'.) דמדלא מייתי התם הא דרב יהודה משמע דבלא ניפוח איירי ולכך נקט נמי הנך מצות ולא נקט אחריני וכן מצינו דמשום כבוד הבריות התירו לטמא בטומאה דרבנן במי שמתו (ברכות דף יט:) גבי מדלגין היינו ע"ג ארונות:

    Tosafot on Eruvin 26b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ופרקינן מתני' ר' אליעזר אידך רבנן ואסיקנא בה' השרויין בחצר אחת ושכח אחד ולא עירב לדברי ר' אליעזר אין צריך לבטל רשות לכל אחד ואחד לדברי חכמים צריך לבטל רשות לכל אחד ואחד.

    א"ל רב פפא לאביי לר' אליעזר אי פריש ואמר רשות חצרי בטלתי רשות ביתי לא בטלתי ולרבנן אי פריש ואמר רשות חצרי ורשות ביתי מאי.

    ופשטנא בין לרבנן ובין לר' אליעזר כיון דגלי גלי ערקבלין פי' ירקות שמם אצותא חרזיתא. ירקות שיוצאין בהן בפסח:

    הדרן עלך עושין פסין.

    פ"ג בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומן המלח כו'.

    Rabbeinu Chananel on Eruvin 26b · Sefaria

    Rashba

    מתני' בכל מערבין ומשתתפין. פירוש: בכל דבר שהוא נאכל כמות שהוא עכשיו ושדרכן של רוב בני אדם לאכלם ושיהא מאכל גמור הראוי לקבל עכשיו טומאת אוכלין בלא שום תיקון אחר, אבל דבר שאינו נאכל כמות שהוא עכשיו עד שיתבשל אע"פ שהוא מידי דמיכל אין מערבין בו, וכדאמרינן בגמרא (לקמן עירובין כח, ב) גבי כפניות דאין מערבין בהם ואקשינן עלה מדתניא כפניות נקחות בכסף מעשר ומיטמאות טומאת אוכלין, ופרקינן טומאת אוכלין שאני הואיל ויכול לתקנם על ידי האור, כלומר: אבל לענין עירוב אין מערבין הואיל ואינו ראוי עכשיו לאכילה ואי אפשר לו לתקנם על ידי האור בשבת ואנן סעודה הראויה בעינן, ואמרינן נמי בגמרא (לקמן עירובין כט, א) דתבלין נמי אין מערבין בהן הואיל ואינן נאכלין בפני עצמן וכן חטין ושעורין הואיל ואינן נאכלין כמות שהן וכן עלי בצלים הואיל ואין ראויין עד שיתבשלו (שם). ודבר שאינו נאכל לרוב העולם ג"כ לא, דאף זה אינו ראוי לאכילה, וכדאמרינן בחזיז כדאיתא בגמרא (לקמן עירובין כח, א). וכן נמי אף דבר שנאכל כמות שהוא ודרך רוב העולם לאכלו, אם אינו מאכל ממש הראוי לקבל טומאת אוכלין עכשיו בלא שום תיקון אחר, אין מערבין בו דהיינו קורא (כח, ב), דאע"ג דהוא נאכל כמות שהוא ונקח בכסף מעשר, ואילו טיגנו מקבל טומאת אוכלין, אפילו הכי כיון שאינו אוכל גמור לקבל טומאה כמות שהוא אין מערבין. ודוקא נמי דראוי לסמוך עליו מחמת סעודה או מחמת לפתן, אבל בשאינו ראוי לסמוך עליו לא מחמת סעודה ולא מחמת לפתן לא, והיינו טעמא דמים ומלח וכמהין ופטריות.

    ירושלמי (ה"א) אע"ג דאמר רבי מאיר בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומן המלח ובלבד דבר שהוא נאכל חי כמות שהוא, הלוף והקולקס על דעתייהו דרבנן אין מערבין בהם. ועוד שם: ר' יצחק עטושיא אמר קומי ר' זעירא בשם דבית ר' ינאי אפונין חיין מערבין בהן, למי נצרכה לר' מאיר שלא תאמר הואיל והן מסריחין את הפה אין מערבין.

    בכל מערבין פירוש: עירובי תחומין, אבל עירובי חצירות בפת דוקא כדאיתא לקמן בפרק הדר (עירובין עא, ב), ושלא כדברי רש"י ז"ל שפירש עירובי חצירות.

    Rashba on Eruvin 26b · Sefaria

    Ritva

    כשתמצא לומר פי׳ כשתמצא בעצמך לרדת לסוף טעמן תצטרך לומר דהיינו טעמא דר׳ אליעזר: פשיטא פי׳ דהיינו טעמייהו. אמר רבא אנא כו׳ לא נצרכה אלא כגון שהיו חמשה כו׳ פי׳ ולא בא רב ששת אלא ללמדנו דהא נפקא לן מגו פלוגתא דר׳ אליעזר ורבנן דכי היכי דלר׳ אליעזר בעין יפה. מיבטיל ואמרי׳ שאף רשות ביתו בטל כדי שלא יאסור עליה׳: הכי נמי אמרי׳ באידך כי כשביטל רשותו לאחד מה׳ בעין יפה בטול ודעתו לבטלו לכל בני החצר כדי שלא יאסור עליה׳ ומה שאמר לאחד מהם במקו׳ כולם אמר לו: והקשו בתוס׳ היכא רמז רב ששת בלשונו שנלמוד וה יותר ממה שאנו לומדין ממשנתינו דהא ממתני׳ נמי שמעי׳ הכי דלר׳ אליעזר בעין יפה ביטל וה״ה לאידך ותרצו דשמעי׳ הכי ממאי דנקט בלישניה רשות ביתו ביטול כלומ׳ הוא עצמו מבטל ולא נקט רשות ביתו נתבטל כלומר מטעם דביתא בלא חצר כמאן דליתא דמי: רב טביומי מתני׳ כמאן אזלא כו׳ ושניהם לשון אחד הם ממש אלא שבזה הלשון האחרון מזכיר בו רב הונא בר יהודא אמר רב ששת וכן כתב רש״י ז״ל ולא כגרסת מקצת הספרים שגורסי׳ בלשון אחרון צריך לבטל כמאן כרבנן. ותו לא מידי:

    פרק שלישי בכל מערבין בכל מערבין פירש״י ז״ל בין עירובי תחומין בין עירובי חצרו׳. ולא דק דהא קי״ל דעירובי חצרו׳ צריכין פת כדאי׳ לקמן בפ׳ הדר והכא בעירובי תחומין קאמר דכולי פרקין בהכי מיירי: חוץ מן היין ומן המלח. פרישנא בתלמוד׳ שאין למדין מן הכללות אע״פ שנא׳ בהם חוץ והכא נמי מאי איכא כמהין ופטריות שאין מערבין בהן דלא חשיבי אוכלא ואינ׳ באי׳ לא לסעוד בה׳ ולא ללפת בה׳ את הפת ואוכליהון לאו אינשי: וכל שאינו ראוי לסעוד בו או ללפו׳ בו את הפת אין מערבין בו דמידי דחזי לסעודה בעי׳ והא ודאי מאי דנקט בתלמודא דהא איכא כמהין ופטריו׳ נקט מילתא דפסיקא לגמרי דבפרקין אמרי׳ לקמן דאיכ׳ כמה מילי שאין מערבין בהם. והעולה מכלל השמועות שאין מערבין אלא באוכל שהוא נאכל כמות שהוא עתה ואינו מחוסר תקון ולפי׳ אין מערבין בכפניות שמחוסרין מיתוק ע״י האור וכן חטי׳ ושעורים ועלה בצלים שאין נאכלין כמות שהן חיין ופולין יבשין וכן אין מערבין בדבר שאין דרך רוב העולם לאכלו כדאי׳ בתלמודא גבי חזין. וכן אין מערבין בדבר שאינו מאכל גמור ראוי לטמא טומאת אוכלין בלא שום תקון מבחוץ אין מערבין בו. וכשם שאמרו שאין מערבין בקורא דדקלא והטעם בכל אלו דעירוב דעבדי כעין סעודה צריך שיהא ראוי לסעוד׳ בשעה שקונה עירוב דהיינו בין השמשות ואם אינו נאכל כמות שהוא חי הרי אי אפשר לבשלו ולתקנו בשבת ובעי׳ נמי מידי דרגיל לסעודה ושיהו בני אדם אוכלין אותו. וקורא דדיקלא אע״ג דרגילין לאכלו וניקח בכסף מעשר מ״מ אינו אוכל גמור כיון שסופו להקשות כעץ ועומד לכך. ואע״ג דחזי לאכילה אין אוכלין אותו אלא באקראי ואינו בא לסעודה וללפות בו את הפת וכיון דלעניין טומאת אוכלין לא חשיב אוכל לא חשיב לשווייה אוכל לסעודת עירוב. וגרסי׳ ברושלמי אע״ג דר״מ בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים והמלח ובלבד דבר שנאכל חי כמות שהוא ואמרו שם כי אפונים מערבין בהם ואע״פ שמסריחין את הפה. ומסתברא דבאפונין לחין קאמר שהיו אוכלין אותן דומיא דפולין לחין שאמר בתלמודא.

    Ritva on Eruvin 26b · Sefaria

    Meiri

    חמשה או כמה שעומדים בחצר אחת ועירבו כלם חוץ מאחד הרי זה אוסר עליהם את החצר ואין צריך לומר ביתו של עצמו בין שנשאר שלא עירב במזיד בין בשוגג בין בשוכח ואם בטל להם רשות חצרו הרי אלו מותרין להוציא ולהכניס מחצר לבתיהם ומבתיהם לחצר ולביתו מיהא אסורים ואף הוא אסור לטלטל מביתו לחצר ואם בטל להם (חצרו) [ביתו] ביתו אסור לו ומותר להם כמו שביארנו במשנה ואם בטל רשותו או חצרו סתם לא נתבטל ביתו בכך עד שיבטלהו אצלם בפירוש והמבטל רשותו לבני החצר צריך שיבטלנה לכל אחד ואחד בפירוש ויאמר רשותי מבוטלת לך ולך בין ברשות ביתו בין ברשות (חברו) [חצרו]:

    כל שמבטל ביתו הוא שמשליטם בביתו כמותו ולא שיסלק הוא לגמרי עד שיצא מביתו ומתוך כך הוא אסור לטלטל מביתו לחצר מפני שאינו רשאי להוציא מרשות המשותף לרשות שאינה שלו והם מותרים אף מביתו לחצר שאעפ״י שלא נסתלק מביתו לגמרי והוה ליה לגבייהו רשות משותף עמו ומוציאין מרשות משותף לרשות שלהם בית דירה מיוחד הוא לכלם ר״ל לכל אחד ואחד שאין בית דירה חלוק כמו שתשמיש החצר חלוק שכל אחד ואחד משתמש לפני פתחו. ונשלם הפרק תהלה לאל :

    בכל מערבין וכו׳ כבר ביארנו בפתיחת המסכתא על החלק השני ממנה שבא לבאר בתקון הצריך להם מצד אחד בזולת הכשר עצמם והוא הכשר הצריך להם מצד העירוב אם עירובי חצרות אם שתופי מבואות ושהחלק השלישי שבמסכתא אמנם ענינו בביאור עירובי תחומין והתחיל בפרק זה לבאר בענינים אלו ובפרט בעניני עירובי תחומין אלא שביאר על ידם בענין שתופי מבואות גם כן במה עושין אותם ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשלשה חלקים. הראשון במה מערבין ומשתתפין. והשני על יד מי צריך לשלחו וכן במקום הנחתם וכשיצא ממקומו על איזה צד הוא נפקע. והשלישי על איזה צד מתנה בעירובו או מערב לשני ימים או איזה מהם שירצה. זה הוא שרש הפרק דרך כלל אלא שיתערב בו דברים על ידי גלגול כמו שיתבאר:

    והמשנה הראשונה ממנה תחל בביאור החלק הראשון והוא שאמר בכל מערבין ר״ל עירובי תחומין שאם בעירובי חצרות הרי על כל פנים לפת שלמה אנו צריכים כמו שיתבאר בפרק חלון אלא שעל עירובי תחומין הוא אומ׳ כן. ומה שפירשוה גדולי הרבנים בעירובי חצרות לא דרך פסק אמרוה אלא פי׳ סוגיא ומכל מקום לענין פסק אי אתה מפרשה אלא בשל תחומין ואמ׳ שבכל מערבין עירובי תחומין ומשתתפין שתופי מבואות ר״ל בכל אוכל.

    חוץ מן המים ומן המלח שאין לאלו סרך מזון כלל וענין עירובי תחומין הוא שיהא דעתו על דירתו להיותה במקום מזונותיו עד שיקנה שביתה לשם וימוד אלפים אמה משם למקום שירצה ואפי׳ לא לן לשם אלא שחזר ולן בביתו וכן עניין שתוף הוא שעושין בני מבוי זה עם זה או בני המדינה להיות הכל כאחד ומשנתנו בני המבוי כל אחד כפי מזונו בבית אחד נעשה הכל כרשות אחת וכן הענין בעצמו בעירובי חצרות אלא שאין עירובי חצרות אלא בפת שלמה.

    והכל נקח בכסף מעשר שני כשהוא בתוך ירושלם וכמו שכתו׳ [דברים יד] ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך.

    חוץ מן המים ומן המלח ומים ומלח עצמן דוקא כ״א בפני עצמו אבל עירב מים ומלח ביחד מערבין בו עירובי תחומין. ויש אומרי׳ דוקא בשמן כמו שנבאר. ושני אלו הלכה הן ר״ל שאין מערבין במים ומלח ולא נקחין בכסף מעשר. ומכל מקום יש שאר אוכלין שיוצאין מן הכלל ר״ל שלא לערב בהן ושאין נקחין בכסף מעשר כמו שיתבאר בגמרא.

    והנודר מן המזון מותר במים ובמלח כלומר ואסור בשאר אוכלין ופרשו בגמרא דוקא באומר כל הזן עלי אבל באומר מן המזון מותר בכל דבר שאין מברכין עליו בורא מיני מזונות על הדרכים שביארנו בברכות.

    5 more comments on this page.

    Meiri on Eruvin 26b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא כשתמצי לומר לדברי ר"א כו' פשיטא אמר רבא כו' צ"ל דמאי דקמיבעי ליה לרב פפא לקמן אי הוה האי טעמא בין לר"א ובין לרבנן אי לא אלא דטעמא דר"א משום דבית בלא חצר כו' וכן לרבנן אי הוה טעמא דלא עביד אינש דמסלק נפשיה כו' פשיטא ליה הכא לרבא דליכא טעמא אלא האי דקאמר רב ששת ולא איצטריך ליה למימר אי לאו לה' ששרויין בחצר כו' וק"ל:

    תוס' בד"ה ולכהן בבית הפרס כו' דלא העמידו דבריהם במקום כרת פי' אפילו במקום כרת כו' עכ"ל ולא ניחא להו לפרש כפשטיה במקום כרת בשביל כרת אם לא יעשה פסח וכמו שהבינו התוס' לעיל משום דאין זה עיקר חידוש לפי תירוצם דהא הכא דליכא כרת ואפ"ה לא העמידו דבריהם אבל עיקר חידוש הוא דאפי' במקום כרת לעשות פסח בטומאה לא העמידו דבריהם ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Eruvin 26b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' כשהוא מבטל רשות צריך לבטל לכל אחד ואחד עיין לקמן דף סג ע"ב תוס' ד"ה בטילו רשותייכו:

    Gilyon HaShas on Eruvin 26b · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    מתני' בכל מערבין סומכוס אומר בחולין [מערבין לישראל אבל לא בתרומה דמידי דחזי ליה בעינן]. לקמן בגמרא (דף ל' ע"ב) מפרש בגמרא מ"ט דאנזיר ביין לא פליג סומכוס [וסובר כתנא קמא דמערבין בו] משום דאפשר דמתשיל אנזירות: וקשה לי אכתי אמאי פליג סומכוס בתרומה, הא בזה תעמיד שאלת ב"ה (דף זה סוף ע"א דאמרו לב"ש דסבירי להו אין מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה) אי אתם מודים שמערבין לגדול ביוה"כ משום דחזי לקטנים כן מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה, ותשובת ב"ש להם התם איכא סעוד' הראויה מבעוד יום ליתא לסומכוס, דהא מבעוד יום הוי נמי סעודה ראוי לכל דאי בעי מתשיל עלי' ומפרש מיני' ובי' תרומה אחרת ובשלמא ב"ש יפה השיבו דהא ס"ל דבשביל הואיל אי בעי מתשיל עלי' לא מקרי סעודה ראויה, דהא אית להו דאין מערבין לנזיר ביין אבל לסומכוס יקשה, דנהי דהשתא א"א לו להפריש תרומה דהוי שבות מ"מ נימא כיון דהשתא חזי לכהנים מבעוד יום הוי סעודה ראויה לכל דומה ממש ליוה"כ משום דחזי השתא לקטנים ומבעוד יום היה ראוי לכל מערבין בו [ודוחק דצריך ראוי' מבעוד יום דוקא בלא מתשיל עליה דמה סברא יש לחלק]:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Eruvin 26b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Eruvin, daf 26, Amud Bet, about 317 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 15 words

      Opens “הָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְהָא רַבָּנַן.…”

    2. Segment 221 words

      Opens “כְּשֶׁתִּימְצֵי לוֹמַר, לְדִבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: הַמְבַטֵּל רְשׁוּת…”

    3. Segment 31 words

      Opens “פְּשִׁיטָא!…”

    4. Segment 420 words

      Opens “אָמַר רַחֲבָה: אֲנָא וְרַב הוּנָא בַּר חִינָּנָא…”

    5. Segment 512 words

      Opens “לְדִבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: כְּשֶׁהוּא מְבַטֵּל רְשׁוּתוֹ, אֵין…”

    6. Segment 69 words

      Opens “לְרַבָּנַן: כְּשֶׁהוּא מְבַטֵּל רְשׁוּתוֹ, צָרִיךְ לְבַטֵּל לְכׇל…”

    7. Segment 726 words

      Opens “כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּתַנְיָא: חֲמִשָּׁה שֶׁשְּׁרוּיִן בְּחָצֵר…”

    8. Segment 843 words

      Opens “רַב כָּהֲנָא מַתְנֵי הָכִי. רַב טַבְיוֹמֵי מַתְנֵי…”

    9. Segment 917 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר,…”

    10. Segment 1016 words

      Opens “טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִשּׁוּם דְּקָסָבַר: הַמְבַטֵּל רְשׁוּת…”

    11. Segment 1130 words

      Opens “אוֹ דִילְמָא, טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִשּׁוּם דְּבַיִת…”

    12. Segment 1220 words

      Opens “וּלְרַבָּנַן, אִי אָמַר: מְבַטֵּילְנָא. מַאי טַעְמָא דְרַבָּנַן?…”

    13. Segment 1326 words

      Opens “אוֹ דִילְמָא, טַעְמָא דְרַבָּנַן מִשּׁוּם דְּלָא עֲבִיד…”

    14. Segment 1412 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ: בֵּין לְרַבָּנַן בֵּין לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר,…”

    15. Segment 1513 words

      Opens “וְכֵן שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ שֶׁיּוֹצְאִים בְּעַרְקַבָּלִין בְּפֶסַח. מַאי…”

    16. Segment 164 words

      Opens “הֲדַרַן עֲלָךְ עוֹשִׂין פַּסִּין…”

    17. Segment 179 words

      Opens “מַתְנִי׳ בַּכֹּל מְעָרְבִין וּמִשְׁתַּתְּפִין, חוּץ מִן הַמַּיִם…”

    18. Segment 1816 words

      Opens “וְהַכֹּל נִיקָּח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר, חוּץ מִן הַמַּיִם…”

    19. Segment 198 words

      Opens “מְעָרְבִין לַנָּזִיר בְּיַיִן וּלְיִשְׂרָאֵל בִּתְרוּמָה. סוֹמְכוֹס אוֹמֵר:…”

    20. Segment 209 words

      Opens “וְלַכֹּהֵן בְּבֵית הַפְּרָס. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֲפִילּוּ…”

    Sages named on this page

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Eruvin 26b · Segment 8 — “רַב כָּהֲנָא מַתְנֵי הָכִי. רַב טַבְיוֹמֵי מַתְנֵי הָכִי: כְּמַאן…

    • Sumchus · Third generation of Tannaim

      Sumchus ben Yosef was a prominent disciple of Rabbi Meir Baal HaNes and a colleague of Rabbi Judah haNasi, renowned for his…

      Source: Eruvin 26b · Segment 19 — “…בְּיַיִן וּלְיִשְׂרָאֵל בִּתְרוּמָה. סוֹמְכוֹס אוֹמֵר: בְּחוּלִּין.

    Original text

    הָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְהָא רַבָּנַן.

    This, the mishna here, is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, while that, the other mishna, is in accordance with the opinion of the Rabbis.

    כְּשֶׁתִּימְצֵי לוֹמַר, לְדִבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: הַמְבַטֵּל רְשׁוּת חֲצֵירוֹ — רְשׁוּת בֵּיתוֹ בִּיטֵּל. לְרַבָּנַן: הַמְבַטֵּל רְשׁוּת חֲצֵירוֹ — רְשׁוּת בֵּיתוֹ לֹא בִּיטֵּל.

    Rav Sheshet adds: When you examine the matter closely, you will find that according to the statement of Rabbi Eliezer, one who renounces his authority over his share in the courtyard to the other residents of the courtyard also renounces his authority over his own house. However, according to the opinion of the Rabbis, one who renounces his authority over his share in the courtyard to the other residents does not renounce his authority over his own house to them.

    פְּשִׁיטָא!

    The Gemara expresses surprise at this comment: But it is obvious that this is the point over which the tanna’im disagree.

    אָמַר רַחֲבָה: אֲנָא וְרַב הוּנָא בַּר חִינָּנָא תַּרְגֵּימְנָא: לֹא נִצְרְכָא אֶלָּא לַחֲמִשָּׁה שֶׁשְּׁרוּיִן בְּחָצֵר אֶחָד וְשָׁכַח אֶחָד מֵהֶן וְלֹא עֵירַב.

    The Gemara answers: Raḥava said: Both Rav Huna bar Ḥinnana and I explained: Rav Sheshet’s explanation was necessary only with regard to the case of five people who lived in the same courtyard, one of whom forgot to join in an eiruv with the others.

    לְדִבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: כְּשֶׁהוּא מְבַטֵּל רְשׁוּתוֹ, אֵין צָרִיךְ לְבַטֵּל לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד.

    According to the statement of Rabbi Eliezer, when he renounces his authority, he need not renounce it to each and every one of the residents, as we already know that Rabbi Eliezer holds that one who renounces authority does so in a generous manner, renouncing authority not only of his share in the courtyard, but also of his own house. Consequently, if he is required to renounce authority to many people, we assume that he does so even if this is not explicitly stated.

    לְרַבָּנַן: כְּשֶׁהוּא מְבַטֵּל רְשׁוּתוֹ, צָרִיךְ לְבַטֵּל לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד.

    In contrast, according to the opinion of the Rabbis, when he renounces his authority, it does not suffice that he renounces it in favor of one person; rather, he must explicitly renounce it to each and every one, as we cannot presume that he renounces authority in a generous manner.

    כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּתַנְיָא: חֲמִשָּׁה שֶׁשְּׁרוּיִן בְּחָצֵר אֶחָד וְשָׁכַח אֶחָד מֵהֶן וְלֹא עֵירַב, כְּשֶׁהוּא מְבַטֵּל רְשׁוּתוֹ, אֵין צָרִיךְ לְבַטֵּל רְשׁוּת לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד. כְּמַאן? כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

    The Gemara continues: In accordance with which tanna is the ruling that was taught in the following baraita ? If five people lived in the same courtyard, and one of them forgot and did not join in an eiruv with the other residents, when he renounces his authority, he need not renounce his authority to each and every one of the residents. The Gemara asks: In accordance with whose opinion is it? It is in accordance with Rabbi Eliezer, as explained above.

    רַב כָּהֲנָא מַתְנֵי הָכִי. רַב טַבְיוֹמֵי מַתְנֵי הָכִי: כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּתַנְיָא: חֲמִשָּׁה שֶׁשְּׁרוּיִם בְּחָצֵר אֶחָד וְשָׁכַח אֶחָד מֵהֶן וְלֹא עֵירַב, כְּשֶׁהוּא מְבַטֵּל רְשׁוּתוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ לְבַטֵּל רְשׁוּת לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד, כְּמַאן? אָמַר רַב הוּנָא בַּר יְהוּדָה אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: כְּמַאן? כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

    Rav Kahana taught the passage this way, as cited above, that it was Raḥava and Rav Huna bar Ḥinnana who applied Rav Sheshet’s explanation to the case of the five people living in the same courtyard. Rav Tavyomei, on the other hand, taught it as follows, that it was Rav Sheshet himself who applied it to that case: In accordance with which tanna is the ruling that was taught in the following baraita ? If five people lived in the same courtyard, and one of them forgot and did not join in an eiruv with the other residents, when he renounces his authority, he need not renounce his authority to each and every one of the residents. This statement is in accordance with whose opinion? Rav Huna bar Yehuda said that Rav Sheshet said: In accordance with whom? In accordance with Rabbi Eliezer.

    אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אִי אָמַר: לָא מְבַטֵּילְנָא, וּלְרַבָּנַן, אִי אָמַר: מְבַטֵּילְנָא — מַאי?

    Rav Pappa said to Abaye: According to the opinion of Rabbi Eliezer, which presumes that one renounces his authority over his house as well, if one who forgot to join in an eiruv with the other residents of the courtyard explicitly stated: I am not renouncing authority of my house, and likewise, according to the opinion of the Rabbis, if he explicitly stated: I am renouncing authority of my house, what is the halakha in such cases?

    טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִשּׁוּם דְּקָסָבַר: הַמְבַטֵּל רְשׁוּת חֲצֵירוֹ, רְשׁוּת בֵּיתוֹ בִּיטֵּל. וְהַאי אָמַר: אֲנָא לָא מְבַטֵּילְנָא.

    The Gemara clarifies: Is Rabbi Eliezer’s reason because he maintains in general that one who renounces authority over his share in a courtyard to the other residents presumably also renounces to them authority over his own house, but that since this person explicitly stated: I am not renouncing authority of my house, he therefore maintains his authority?

    אוֹ דִילְמָא, טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִשּׁוּם דְּבַיִת בְּלָא חָצֵר לָא עֲבִידִי אִינָשֵׁי דְּדָיְירִי. וְכִי קָאָמַר לָא מְבַטֵּילְנָא — לָאו כָּל כְּמִינֵּיהּ, אַף עַל גַּב דְּאָמַר דָּיַירְנָא — לָאו כְּלוּם קָאָמַר.

    Or perhaps Rabbi Eliezer’s reason is because people do not generally live in a house without a courtyard, and therefore anyone who renounces authority over his share in a courtyard automatically renounces authority over his own house regardless of what he says. Therefore, when he says: I am not renouncing authority over my house, it is not in his power to do so, as even though he says: I will continue to live in and retain authority over my house, he has said nothing.

    וּלְרַבָּנַן, אִי אָמַר: מְבַטֵּילְנָא. מַאי טַעְמָא דְרַבָּנַן? מִשּׁוּם דְּקָסָבְרִי: הַמְבַטֵּל רְשׁוּת חֲצֵירוֹ — רְשׁוּת בֵּיתוֹ לֹא בִּיטֵּל, וְהַאי אֲמַר מְבַטֵּילְנָא.

    And the question likewise arises according to the opinion of the Rabbis. If one explicitly stated: I am renouncing authority of my house as well, what is the halakha ? Is the reason for the opinion of the Rabbis because they maintain that one who renounces authority over his share in a courtyard to the other residents presumably does not renounce authority over his own house to them, but since this person explicitly stated: I am renouncing authority over my house, the other residents should be permitted to carry?

    אוֹ דִילְמָא, טַעְמָא דְרַבָּנַן מִשּׁוּם דְּלָא עֲבִיד אִינִישׁ דִּמְסַלֵּק נַפְשֵׁיהּ לִגְמָרֵי מִבַּיִת וְחָצֵר, וְהָוֵי כִּי אוֹרֵחַ לְגַבַּיְיהוּ. וְהַאי כִּי אָמַר מְבַטֵּילְנָא — לָאו כָּל כְּמִינֵּיהּ קָאָמַר.

    Or perhaps the reason for the opinion of the Rabbis is because one does not usually remove himself entirely from a house and courtyard, making himself like a guest among his neighbors. And therefore, when he states: I am renouncing authority over my house, it is not in his power to do so, and his statement is disregarded.

    אֲמַר לֵיהּ: בֵּין לְרַבָּנַן בֵּין לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, כֵּיוָן דְּגַלִּי דַּעְתֵּיהּ — גַּלִּי.

    Abaye said to Rav Pappa in answer to his question: Both according to the Rabbis and according to Rabbi Eliezer, once one has revealed his wishes, he has revealed them, and everything follows his express wishes.

    וְכֵן שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ שֶׁיּוֹצְאִים בְּעַרְקַבָּלִין בְּפֶסַח. מַאי עַרְקַבָּלִין? אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: אַצְווֹתָא חָרוּזְיָאתָא.

    The mishna records yet another teaching handed down by Rabbi Elai: And I also heard from Rabbi Eliezer another halakha , that one may fulfill his obligation to eat bitter herbs on Passover with arkablin , a certain bitter herb. The Gemara asks: What is arkablin ? Reish Lakish said: It is Atzvata ḥaruziyata , a type of fiber that wraps itself around a date palm.

    הֲדַרַן עֲלָךְ עוֹשִׂין פַּסִּין

    MISHNA: One may establish a joining of houses in courtyards [ eiruv ḥatzerot ] in order to permit carrying on Shabbat in a courtyard shared by two or more houses, and one may establish a joining of Shabbat borders [ eiruv teḥumin ] in order to extend the distance one is permitted to walk on Shabbat; and similarly, one may merge courtyards in order to permit carrying in an alleyway shared by two or more courtyards. This may be done with all kinds of food except for water and salt, as they are not considered foods and therefore may not be used for these purposes.

    מַתְנִי׳ בַּכֹּל מְעָרְבִין וּמִשְׁתַּתְּפִין, חוּץ מִן הַמַּיִם וּמִן הַמֶּלַח.

    The mishna continues with two similar principles: All types of food may be bought with second- tithe money, which must be taken to Jerusalem and used to purchase food (Deuteronomy 14:26), except for water and salt. Similarly, one who vows that nourishment is prohibited to him is permitted to eat water and salt, as they are not considered sources of nourishment.

    וְהַכֹּל נִיקָּח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר, חוּץ מִן הַמַּיִם וּמִן הַמֶּלַח. הַנּוֹדֵר מִן הַמָּזוֹן — מוּתָּר בְּמֶלַח וּבְמַיִם.

    It was further stated with regard to the laws of joining courtyards that one may establish an eiruv teḥumin for a nazirite with wine, even though he is prohibited to drink it, because it is permitted to others. And similarly, one may establish an eiruv teḥumin for an Israelite with teruma , even though he may not eat it, because it is permitted to a priest. The food used for an eiruv teḥumin must be fit for human consumption, but it is not essential that it be fit for the consumption of the one for whom it is being used. Summakhos, however, says: One may only establish an eiruv teḥumin for an Israelite with unconsecrated food.

    מְעָרְבִין לַנָּזִיר בְּיַיִן וּלְיִשְׂרָאֵל בִּתְרוּמָה. סוֹמְכוֹס אוֹמֵר: בְּחוּלִּין.

    It was additionally stated that one may establish an eiruv teḥumin for a priest in a beit haperas , a field containing a grave that was plowed over. There is doubt as to the location of bone fragments in the entire area. A priest is prohibited to come into contact with a corpse, and therefore may not enter a beit haperas . Rabbi Yehuda says: An eiruv teḥumin may be established for a priest even between the graves in a graveyard, an area which the priest may not enter by Torah law,

    וְלַכֹּהֵן בְּבֵית הַפְּרָס. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֲפִילּוּ בֵּין הַקְּבָרוֹת.