Commentary page
Eruvin 23b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerEruvin 23b
Eruvin 23b. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 261 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
רבי עקיבא היינו ת"ק דאמרו לו לא אמרו בית סאתים אלא לגינה ולקרפף אבל אם היה כו' אלמא היכא דאיכא בית דירה אפי' טובא ובשלא הוקף לדירה בית סאתים כר"ע:
איכא בינייהו דבר מועט שבית סאתים יתר על שבעים אמה ושיריים רבועים כדתני לקמן לתנא קמא שרי בבית סאתים שלימים ולר' עקיבא שבעים ושיריים על שבעים ושיריים ותו לא כדקא אמרי' בהדיא וכמה הן סאתים כחצר המשכן:
דבר מועט לקמן מפרש לה:
מנא הני מילי דמרבעינן ליה לחצר המשכן לשער בו איסור שבת:
מאי בחמשים הא רוחב חמשים וארכו מאה דהכי כתיבי במדות הקלעים וכן לפאת צפון באורך קלעים מאה אורך ורוחב החצר לפאת קדמה מזרחה חמשים אמה:
אלא אמרה תורה טול חמשים שארכו יתר על רחבו וסבב חמשים הנותרים דהוו להו שבעים אמות וד' טפחים מרובעין כיצד עשה מהן חמש רצועות של עשר אמה רוחב וארכן חמשים השכב האחת למזרח והאחת למערב הרי רחבה שבעים וארכה חמשים עוד שים אחת לצפון ואחת לדרום הרי שבעים על שבעים אלא שהקרנות פגומין לכל קרן וקרן עשר על עשר מפני התוספת שהוספת טול מן החמשים ארבע חתיכות של י' על י' ושים בארבע קרנות ונתמלאו נשארה רצועה אחת של עשר על עשר אמות שהיא ששים טפחים על ששים טפחים ועשה אותן ל' רצועות של שני טפחים (הרי ל' רצועות אורך כל אחת ואחת עשר אמה) שכולן הן ג' מאות אמות תן ע' לכל רוח הרי שבעים וד' טפחים על שבעים וד' טפחים אלא שהקרנות פגומין טפחיים על טפחיים נשארו בידך עשרים אמה טול מהן שמונה טפחים ושים לקרנות ונתמלאו ונשארו בידך י"ח אמה וד' טפחים ברוחב טפחיים והיינו דבר מועט שאם באת לחלקו ולהקיף בהן אין מגיע התוספת לרוחב ב' שלישי אצבע דהא בעית למעבד מיניה רצועה של רפ"ג אמות וד' טפחים אורך להקיף ארבע הרוחות:
פשטיה דקרא לענין משכן:
במאי כתיב בחמשים דקרא מאי היא:
15 more comments on this page.
Rashi on Eruvin 23b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Tosafot
רבי עקיבא היינו ת"ק פ"ה היינו ת"ק דאמרו לו לר"י וקשיא דהוה מצי למימר אריך וקטין איכא בינייהו דרבי עקיבא קאמר בהדיא ע' אמה על ע' אמה ובאמרו לו לא קא אמר ומסתמא לא פליגי אר' יהודה בהא דאית ליה לעיל אפילו אריך וקטין ועוד דילמא בעו בור שיח ומערה ומיהו י"ל דמשני שפיר ומ"מ נראה כפר"ח דהיינו ת"ק היינו רבי יהודה בן בבא פי' כיון דרבי יהודה בן בבא איירי בשבעים אמה ושיריים על שבעים אמה וכו' מה הוצרך ר"ע תו לשנות ובלבד שיהא בה כו' ומשני איכא בינייהו דבר מועט דלר' עקיבא לית ליה לר' יהודה אית ליה והא דקתני בסמוך ר"י אומר דבר מועט יש ולא נתנו בו חכמים שיעור היינו שלא חשו לצמצם ולעולם אית ליה דכולהו תנאי שהוזכרו לפני ר"ע נראה דאית להו דבר מועט:
דבר מועט יש והא דלא חשיב ליה בכיצד מעברין (לקמן עירובין ד' נז.) דקתני גבי ג' כפרים אם יש בין החיצונות מאה וארבעים אמה ואמה אחת ושליש לא חש לצמצם אי נמי אתיא כר"ע דלית ליה דבר מועט:
פשטיה דקרא במאי כתיב משמע דטול חמשים וסבב חמשים הוי אסמכתא בעלמא ומיהו בכיצד מעברין (לקמן עירובין ד' נח.) פריך והא מבעי ליה דיטול חמשים כו':
והתניא רבי אליעזר אומר והוא הדין דהוה מצי למיפרך דאם כן היינו רבי עקיבא אלא דניחא ליה למיפרך דרבי אליעזר אדרבי אליעזר:
אי הכי היינו ר' יוסי אף על גב דמעיקרא איכא למיפרך נמי היינו ר"ע מ"מ היינו רבי יוסי ליכא למיפרך:
איכא בינייהו רבועא דרבעוה רבנן פ"ה דרבי אליעזר בעי לכתחילה אורכה פי שנים ברחבה ורבי יוסי בעי לכתחילה מרובעת וקשיא דאין שייך כאן לכתחילה ודיעבד דאי כבר הוקף לכתחילה לכ"ע שרי ואם בא להקיף וכי נאמר לו שלא יקיף אלא למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ונראה כפירוש רבינו חננאל דפירש דרבעוה דרבנן היינו פלוגתא דמי שהוציאוהו (לקמן עירובין ד' מט:) דר' חנינא בן אנטיגנוס ורבנן גבי האומר שביתתי במקומי יש לו אלפים אמה לכל רוח עגולות דברי ר' חנינא בן אנטיגנוס וחכ"א מרובעות כטבלא מרובעת כדי שיהא נשכר לזויות והשתא לר"א אי ארכה יתר ע"פ שנים ברחבה אפילו באלכסון אין מטלטלין כרבי חנינא ורבי יוסי לטפויי קאתי וקאמר דמטלטלין:
[נזרע רובו ונראה לר"ח דדוקא קרקע יותר מבית סאתים אבל בבית סאתים אפילו נזרע כולו לא בטלי דירתו דהא לר' יהודה בן בבא דמחמיר בנזרע כולו מודה דמהני לגינה שומירה אע"ג דסתם גינה היא כולה זרועה ומיהא מיבעיא ליה ביתר מבית סאתים אם ביטל דירתו אף בדיר וסהר ומוקצה דשמא לפי שתשמישו רב אינו מתבטל משום זריעה כי גם לרש"י צריך לחלק בין דיר וסהר ומוקצה וחצר לקרפף]:
לרבי שמעון כיון דנזרע רובו ה"ל מיעוט בטל נראה דמכ"ש פריך לגבי רוב דמדקאמר נזרע רובו והיינו ביתר מבית סאתים משמע הא מיעוטו שרי אפילו ביתר מבית סאתים היינו משום דבטל לגבי רובו אפילו לקולא כל שכן היכא דרובא נזרע אפילו בית סאתים דנימא דבטל לגבי רובא לחומרא:
Tosafot on Eruvin 23b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Rav Nissim Gaon
איכא בינייהו ריבועא דרבנן עיקר דיליה בפר' מי שהוציאוהו גוים אם אינו מכיר או אינו בקי בהלכה ואמ' שביתתי במקומי זכה לו מקומו אלפי' אמה לכל רוח עגולות דברי ר' חנניה בן אנטיגנס וחכמי' אומ' מרובעות כטבלה מרובעת:
Rav Nissim Gaon on Eruvin 23b · Sefaria · Edition: Wien, 1847 · unknown
Rabbeinu Chananel
ור"ע קתני ע' אמה ושיריים מאי בינייהו ופרקינן דבר מועט איכא בינייהו דתניא ר' יהודה אומר דבר מועט יש מן חוץ לע' אמה ושיריים ולא נתנו בו חכמים שיעור: כמה הוא בית סאתים. ק' אמה ברוחב נ' בחצר המשכן מנ"ל דאמר רב יהודה אמר קרא אורך החצר מאה באמה ורוחב חמשים בחמשים אמרה תורה טול חמשים מן המאה וסבב אותן על חמשים הנשארות מן המאה ולכשתסבבם נמצאות שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים: ירושלמי ר' שמואל בר נחמן בשם ר' נתן.
מחצר המשכן למדו דהויא לה ארך ק' אמה ורחב ג' אמה ג' זמנין מאה אמין הוויין בתרייתא ה' אלפין אמין. ע' אמין על ע' אמין בתרייתא חמשה אלפין (פרוו) [פרא] מאה. ותנינן ע' אמה ושיריים ותני שמואל שיריים הללו הן שני שלישי אמה וכך הצעה של משנה ע' אמה וב' שלישי אמה על ע' אמה וב' שלישי אמה דאינון ע' (תלתולין) [תלתותין] באורכה וע' (תלתולין) [תלתותין] בפותיא הא מאה וארבעין (תלתולין) [תלתותין] דאינון צ' אמתא ותלת אמין ותילתא דאמתא אפיק מינייהו ארבעה תשיעין לארבע רוחתא אישתיירו תשסרי [תלתותין] חסיר תשעה הדא הוא דתני יש בו דבר קל ולא יכלו חכמים לעמוד עליו והוא חלק מי"ב חלקים לאמה. וחצי אצבע מחמש אצבעות לטפח. נמצא ע' אמה וב' שלישי אמה וחלק מי"ב חלקים באמה וחצי אצבע מה' אצבעות לטפח על ע' אמה וב' שלישי אמה וחלק מי"ב חלקים באמה. [וחצי אצבע מ"ה אצבעות לטפח] כיון דאמרינן שיטול ג' וסבב ג' אמרי' פשטיה דקרא היכי הוא ופשיט אביי אמרה תורה העמד משכן על שפת נ' נמצא אורך המשכן ל' אמות שהן כ' קרשים כל קרש אמה וחצי הרי ל' אמה ואחורי המשכן במערב כ' אמה ריוח הרי נ' אמה ורוחב המשכן י' אמות וריוח כ' אמות בצפון וכ' אמה בדרום הרי נ' אמה נמצא המשכן עם הריוח שלו נ' אמה לכל רוח בג' רוחותיו צפון ומערב ודרום חמשים בחמשים וחמשים בחמשים לפני המשכן חצר הרי מאה אורך בחמשים: מתני' ר' אליעזר אומר אם אורכה יתירה על רוחבה אפי' אמה אחת.
אוקימנא אם היה אמה יתירה על פי שנים כרחבה אפי' אמה אחת אין מטלטלין בתוכה.
ר' יוסי אומר אם היה אורכה אפילו כשנים כרוחבה מטלטלין בתוכה.
Rabbeinu Chananel on Eruvin 23b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Rashba
גמרא ר' עקיבא היינו ת"ק. פירש רש"י ז"ל: תנא דאמרו לו לר' יהודה דלא אמרו בית סאתים אלא לגינה ולקרפף, דאלמא לדידהו קרפף וגינה בית סאתים אין צריך כלום, ואם הוא מוקף לדירה כדיר וסהר אפילו בית חמשת כורין ואפילו בית עשרת כורין. ואינו מחוור. והגאונים ז"ל פירשו דת"ק היינו ר' יהודה בן בבא, ומה שאמר ר' עקיבא ובלבד שתהא שבעים אמה ושירים קא קשיא ליה, כלומר: למה חזר ואמר ר' עקיבא ובלבד דהא היינו ת"ק. ופריק דבר מועט איכא בינייהו, דת"ק סבר אפילו בית סאתים שלמים כחצר המשכן, אלא שלא חשו חכמים להזכירו לאותו דבר מועט שיש בין שיעור בית סאתים לשבעים אמה ושירים. ור' עקיבא דאמר ובלבד משמע שהוא בא למעט יותר מר' יהודה בן בבא.
איכא בינייהו ריבועא דריבעוה רבנן פירש רש"י: ר' אליעזר סבר עיקרו ארכו פי שנים ברחבו כחצר המשכן ולית ליה ריבוע, ומיהו אם מרבעא לא מיתסרא כדקתני אם היה ארכה יתר משנים ברחבה אין מטלטלין, הא בציר מפי שנים ברחבה מטלטלין. ור' יוסי סבר מרובעת עיקר ולכתחילה מורינן מורה הכי ומיהו אפילו ארכה פי שנים ברחבה שרי, ומדקאמר אפילו מכלל דעיקרא לאו הכי היא. ובתוספות (ד"ה איכא) הקשו לפי פירושו דמאי לכתחילה ודיעבד שייך בהא, וכי יש לו לכתחילה לעשות קרפיפו מרובע או אריך וקטין, וכשהוא עשוי בין כך ובין כך מותר לטלטלו ואפילו לכתחילה. ור"ח והרב אלפאסי ז"ל פירשו: ריבוע דרבנן דפליגי עליה דר' חנינא בן אנטיגנוס דאמר בסוף פרק מי שהוציאוה (מט, ב) אלפים אמה שאמרו עגולות ולא מרובעות וחכמים אומרים מרובעות כטבלא כדי שיהא נשכר את הזויות, ר' אליעזר דאמר אם יהיה ארכה יותר על רחבה אפילו אמה אחת אין מטלטלין בתוכה למה לי מרובעת דאם כן הרי אלכסונו יתר כמה מפי שנים ברחבה, ולר' יוסי אפילו מרובעת כרבנן.
Rashba on Eruvin 23b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain
Ritva
גמרא ר׳ עקיבא היינו ת״ק פרש״י ז״ל דריש׳ דמתני׳ שאמר לר׳ יהודה לא אמר בית סאתים אלא בקרפף אבל אם הי׳ דיר או סהר דאלמא בקרפף בית סאתים מטלטלין בלא שום תשמיש אחר שיהא שם ופרקי׳ דאיכא בינייהו דבר מועט. והקשו בתוספות דמנא לי׳ דר׳ עקיבא היינו אמרו ליה. ולפי פשוטו של לשונ׳ לא בעי רבוע כלל ויכול היה להבין מאי דתריצנא דריבוע איכא בינייהו. ועוד כי אולי רבנן דאמרו לו בעי שומרה או בית דירה דלעיל כיון דלאותובי בעלמא אתי לא הרויח הדבר לברר אותו. לפי׳ פי׳ הם ז״ל דה״ק דהיינו ר׳ יהודא בן בבא ואע״פ שלגרסת הספרים שלנו ר׳ יהודה בן בבא בעי שומרה ור׳ עקיבא קתני אע״פ שאין בה א׳ מכל אלו אנן מסיפא דר״ע פרכי׳ למה הוצרך לומר ובלבד שתהא שבעים ושיריים דהא ר׳ יהודה בן בבא אמר לה בהדיא. ופרקי׳ דאיכא בינייהו דבר מועט שיש כבית סאתים של חצר המשכן יותר מע׳ אמה ושיריים כי חצר המשכן שהוא ק׳ על נ׳ יש בו י״ט אמות פחות שליש אמה יותר על ע׳ ושיריים כמו שכתב רש״י ז״ל דר׳ יהודה בן בבא שרי אפי׳ רבוע גמור שלא יחסר ממנו כלום ומפני שהוא דבר מועט לא חשב עליו להזכירו וכדתני ר׳ יהודה אומר דבר מועט יש על שבעים אמה ושיריים ולא נתנו בו חכמים שיעור כלום שלא הכניסוהו במנין מפני שלא חששו להזכירו שלא לבלבל דברי שיעורם אבל מ״מ מתירין אותו אבל ר׳ עקיבא דקתני ובלבד משמע לעכובא שלא התירו לטלטל אלא בשבעים אתה ושיריים בלבד ונפסיד אותו דבר מועט:
אמרה תורה טול חמשים וסבב חמשים מפורש יפה בפירוש רש״י ז״ל שנשארי׳ בידינו מחצ׳ המשכן שא״א להוסיף על הרבוע י״ט אמה פחות שליש ברחב שני טפחים וכשנקצר אותו לעשותו ממנו רביעית להוסיף על הרבוע של שבעים על שבעים לא יבא לדברי שלם כי הוא פחות משני שלישים אצבע ברוח׳ ולפי׳ לא חשו להזכירו דוק ותשכח. פשטיה במאי כתי׳ פי׳ דהא ודאי אסמכת׳ בעלמא הוא והיינו דלא שיילי׳ לרבנן האי חמשים בחמשים מאי עבדי ליה מתוך דברינו נלמוד מאי עבדי דהא דאמרן אינו אלא סמכתא. ועשרים אמה לכל רוח פי׳ לכל רוח׳ הקרשים שעביין אמה:
איכא בינייהו רבוע דרבנן פרש״י ז״ל דכיון דנקט ר׳ יוסי אפי׳ ארכה כשני׳ כרחבה דהיינו כחצר המשכן נראה מלשונו דרביע עדיף ליה לכתחילה ומיהו שרי׳ בדיעבד לטלטל אפילו כשהוא ארכו כשנים ברחבו כחצר המשכן אבל ר׳ אליעזר אינו מקפיד בדבר ושרי לכתחלה בין רביע בין בחצר המשכן ממש ולפי פי׳ זה קרי ליה רבוע דרבנן מפני שחדשוהו סופרים מאסמכתא דרחב חמשים בחמשי׳ ולא עבדי׳ קרפף כחצר המשכן שהיה ג״כ תשמישן לאויר. והקשו בתוספ׳ שזה אינו דבר מצוה כסוכה או לולב דשייך ביה לכתחילה או דיעבד כי מי מיחה על ידו שלא יעשה קרפף שלו כמו שירצה וכשהוא עשוי לכ״ע שרי לטלטל בו לכתחילה לפי׳ פי׳ ז״ל כמו שפר״ח והרי״ף ז״ל דה״ק איכא בינייהו ריבעא דרבנן דאיפליגי ר׳ חנינא בן אנטיגנוס ורבנן גבי אלפים אמה של תחום שבת דר׳ חנינא סבר שלא נתנו אלפים אמה עגולות לכל צד ויפסיד את הזויו׳ דדריש התם זה יהי׳ לכם גבול לזה אתה נותן פאות וזויו׳ ואין אתה נותן פאות וזויו׳ לשובתי שבת. ולדידיה ה״ה הכא דלא משתכח זויות ולא התירו לו קרפף כחצר המשכן שהיו לו זויות דא״כ היכי מסתבר באלכסון של האורך שלא יסירו ממנו את הזויות עד שלא יהא בו באלכסון אלא כארכו אלא שיהא כגון זה: וכן צייר אותו הראב״ד ז״ל והיינו דקאמר ר׳ אליעזר ובלבד שיהא נמצא בארכו ואפי׳ באלכסונו יותר מפי שנים ברחבו ורבנן אמרי התם כזה יהיו כל שובתי שבת שנותנין לו אמותיו מרובעו׳ ויש לו אלפי׳ אמה מרובעו׳ לפום שבת אשתכר הזויות והאלכסון והכא נמי שרי׳ ליה לטלטל בקרפף שיהא כחצר המשכן ממש בלא סילוק זויות וישתכר הזויות הלכך ר״א כר׳ חנינא בן אנטיגנוס ור׳ יוסי כרבנן וקי״ל כרבי יוסי וזהו הנכון. ותרוייהו לקולא פי׳ רב יוסף קאמר ליה: קרפף שהיא יותר מבית סאתים שהוקף לדירה נזרע רובו הרי היא כגנה ואסור פי׳ דאתו זרעים ומבטל׳ מפקי לה מתורת חצר ועבדו לי׳ כגנה ולהכי נקטו גנה ולא נקטו שדה לאשמועי׳ דגנה לא הויא לדירה ואפי׳ היא יכולת אילנות אכולה קרפף אתסר ואפי׳ מה שלא נזרע וכדמפ׳ ואזיל. נוטע רובו. הרי הוא כחצר ומותר דנטעים לא מפקי ליה מתורת דירה שדרך חצרות הוא לפעמים ליטע בהם אילנות לצל ולטיול:
אמר רב הונא בריה דרב יהושע לא אמרן דנזרע רובו אסור אלא כשיש ברובו יותר מבית סאתים. פי׳ דכיון שכן הנזרע אסור מפני שהוא קרפף יותר מבית סאתים שהוקף שלא לדירה דהא ביטלת תורת דירה מן המחיצות ומה שאינו נזרע ג״כ אסור ואע״פ שעדיין הוא חצר מפני שנפרץ במלואו למקום האסור אבל אם אין בנזרע אלא בית סאתים מותר פי׳ מותר כל הקרפף דאע״ג במקם זריע׳ קרוי קרפף שלא הוקף לדירה כיון שאין בו אלא בית סאתים הרי הוא בעצמו מותר. ושאינו זרוע שהוא חצר הוא פרוץ במלואו המותר לו וא״ת והא אין לקרפף הזרוע מחיצות כלל ובמה לישתרי כי החצר מקיפו לכל צד וי״ל דכיון שהמחיצות בתחל׳ נעשו לצורך כל החצר אע״פ שבטל׳ תורת דירה מהם לגבי הזרוע לא בטלה תורת מחיצה מהם אף ממנו ועדיין עולות לכאן ולכאן. אי נמי והוא הנכון יותר דהכא מיירי שהזרוע הוא בצד א׳ מן החצר ושאינו זרוע לצד אחר שכל א׳ וא׳ יש לו ג׳ מחיצות לכל הפחות:
כמאן כר״ש פרש״י דלר׳ שמעון אע״ג שהחצר נפרץ במילואו לקרפף הזרוע הרי הוא מותר דלמקום המותר לו נפרץ דכיון דתרוייהו דחד גבהא הוא לא אסרי אהדדי פי׳ לפירושו לא שיהא צריך לר״ש שיהא החצר והקרפף לאד׳ שהרי כת׳ רבי׳ ז״ל בסמוך דנר״ש א׳ גגות וא׳ חצרו׳ וא׳ קרפפו׳ רשות א׳ הם אפי׳ הם של בעלי׳ הרבה. אלא ה״ק דבעי׳ שיהא החצר של אדם א׳ וכן הקרפף שאם הוא של שני בני אדם ויש בו דיורין שאוסרין זה על זה כ״ש שהוא אסור להוציא ממנו לגג או לקרפף:
ולא לכלים ששבתו בתוך הבית פי׳ שאותן כלי׳ אם הוציאן לחצר בין בהיתר בין באיסור אסור להוציאן אחרי כן מן החצר לגג או לקרפף דבית וחצר שתי רשויות נינהו ובשע׳ שביתה נאסרו מזה לזה. וי״א דווקא שהבית והקרפף הם של שני בני אדם אבל אם הם של אדם א׳ מותר מידי דהוה אבית וחצר דחד גבר׳ שהוא מותר לדברי הכל. ואע״ג דלרבנן אסרי׳ מחצר לקרפף ואפי׳ מחד גברא וכדמוכחא שמעתי להדיא דאמרי׳ בסמוך אבל בי׳ סאתי׳ אסור כמאן כרבנן והכא ודאי הזרוע ושאינו זרוע דחד גברא הוא מן הסתם שהרי כלו מקרפף אחד וסתמ׳ דחד גברא אפ״ה עדיף אפי׳ לר״ש בית וקרפף מחצר וקרפף לרבנן כיון דהוו דחד גברא וטעמא דמסתבר הוא וכן דנים מורי הר״ח ז״ל אבל י״א דבת וקרפף לר״ש כחצר וקרפף לרבנן דאסרי אפי׳ בחד גברא. הילכך רחבה שיש לחצרות אחורי הבתי׳ אפי׳ לר״ש אסור להוציא שם בשבת ששבתו בתוך הבית ואע״פ שהם כולם דחד גברא אלא א״כ נעשית הרחבה באחרונה דהויא ליה פתח ולבסוף הוקף ויש נותנין טעם להתיר ואינם מן הבית לרחבות מפני דלא חשיבא רחבה שלא לשם דירה אלא רחבה שאחורי הבתי׳ שעשה כל אחד ביתו סביב ונשארה רחבה בנתים דהוה לי לגואי עבידן לבנאי לא עבידן: אבל רחבה שנעשו כתליה לצרכיה מקפת לדיר׳ חשיבא וכן פי׳ הראב״ד ז״ל. גבי רחבה דאמרי׳ לקמן בשמעתין ואין זה מחוור. אבל יש למצוא לרחבות שלנו לפי שטה זו שלא אמרו דרחבה חשיבא כקרפף לגבי בית אלא כשהיא יותר מבית סאתים אבל בית סאתים לא הוי כקרפף וכדאמר רב בפ׳ כל גגות דלא חשיב גג כקרפף אלא כשיש בו יותר מבית סאתים והלכתא כוותיה וה״ה לרחבה דבין גג בין רחבה תרוייהו תשמישי בית נינהו. הא׳ רחבה יותר מבית סאתים או קרפף גמור אפי׳ של בית סאתים אסורה לגבי הבית ואפי׳ לר״ש ואע״ג דהוי דחד גברא וכן נראה דעת התוס׳. והלשון הנראה נראה יותר נכון והוי יודע דהא דא״ר שמעון דחצר וקרפף רשו׳ אחת דוקא כשהוא בית סאתים או אפי׳ שהוקף לדירה שאם הוא יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה הרי הוא אסור לעצמו ואין צ״ל שהוא אסור עם החצר: והיינו דאמרי׳ הכא שאם יש בו יותר מבית סאתים שאסור הכל ואפי׳ לר״ש ולר׳ שמעון כיון דנזרע רובו רובו ככולו וכאן ה״ל גינה יותר מבית סאתים ולתסר דכיון שנזרע רובו רובו ככולו וכיון שנזרע כולו ה״ל גנה יותר מבית סאתים ולתסר. והא דנקט ה״ל כגנה ולא נקט ה״ל גנה יותר מבית סאתים משום דעל דרך האמת אין בו אלא גנה בית סאתים ומשום דמיעוט חצר שבו מיבטיל לגבי הרוב חשוב כלו כגנה:
Ritva on Eruvin 23b · Sefaria · Edition: Chidushi HaRitva, Amsterdam, 1729 · Public Domain
Meiri
קרפף יתר מבית סאתים שהוקף לדירה מטלטלין בכולו הואיל ולשם דירה הוקף מכל מקום פעמים שחוזר ונאסר והוא אם נזרע רובו שהזרעים מבטלים המחיצות ונעשה כגנה ואסור שאין שום דירה בין הזרעים ואם כן כשנזרע יצא מתורת דירה ומתורת חצר אבל אם נטע רובו עדיין תורת חצר עליו שכך הוא דרכן של בני אדם ליטע אילנות לישב תחתיהן בצל ולא סוף דבר בשעשאן אצטבלאות ר״ל שנטען בסדור ערוגות ערוגות אלא אפי׳ נטעו בערבוב ונזרע רובו שאסרנו ביתר מבית סאתים אפי׳ אין בזרוע יתר מבית סאתים או אפי׳ פחות מבית סאתים הואיל ומכל מקום רובו נזרע שהלך מיעוטו אחר רובו והרי הוא כאלו כלו נזרע. ואף לדעת ר׳ שמעון שאמר אחד גגות ואחד חצרות ואחד קרפפות רשות אחת הן לכלים ששבתו בתוכן ר״ל שאם שבת כלי בחצר בין עירבו אנשי חצר בין לא עירבו מותר להעלות מן החצר לגג ומגג לגג ומגג לחצר ומחצר לקרפף אחר שלא נכנס לבית ושהכלי לא שבת בבית והיה לנו לומר שהזרוע יהא כקרפף בית סאתים והשני יהא כחצר פתוח לקרפף שהכל רשות אחת מכל מקום בטל מיעוטו אצל רובו כמו שכתבנו. הא נזרע מיעוטו מותר אלא אם כן יש בזרוע יתר מבית סאתים ואפי׳ מקום הזרוע מותר שהרי אין בו יתר מסאתים וכל שכן החצר שהרי למותר לה (הפרצה) [נפרצה] אחר שפסקנו כר׳ שמעון שגגות וחצרות וקרפפות רשות אחת הן לטלטל מזו לזו. הא יתר מבית סאתים אף במיעוטו אסור מקום זרע מפני שיש בו יתר מסאתים וחצר מפני שלאסור לה נפרצה:
Meiri on Eruvin 23b · Sefaria · Edition: Chidushei HaMeiri on Eruvin, Warsaw 1914 · Public Domain
Maharsha (Chidushei Halachot)
בד"ה ר"ע היינו כו' ועוד דלמא בעי בור ושיח כו' עכ"ל ר"ל דבהא נמי מסתמא לא פליגי אר' יהודה ולא תקשי להו דלמא בעי שומירה דא"כ היינו דר"י ב"ב וק"ל:
בא"ד מה הוצרך ר"ע תו לשנות ובלבד שיהא בה כו' עכ"ל דאיכא בינייהו לענין דינא ודאי דלא קמבעיא דהא לר"י ב"ב בפחות מע' בעי שומירה ולר"ע לא בעי כמ"ש התוספות לעיל אלא דקמבעיא ליה היינו ת"ק אלישנא דובלבד שיהא בה כו' דקאמר ר"ע דאמאי הוצרך לשנות דהיינו לישנא דת"ק דהיינו ר' יהודה ב"ב וק"ל:
בד"ה לר"ש כיון כו' נראה דמכ"ש פריך לגבי רוב כו' עכ"ל ר"ל דע"כ לאו מסברא פריך דמיעוט בטל לגבי רוב דהולכין אחר הרוב בכ"מ דהא לפי האמת הכי אתמר הא מיעוטא שרי כו' אבל הוי בית סאתים אסור לרבנן וכן לר"ש ביותר מסאתים ואמאי לא אמרינן דמיעוט הנזרע בטל לגבי רובא ושרי בכל גוונא אלא ע"כ דהכא מכ"ש פריך כיון דקאמרת נזרע רוב ביתר מסאתים משמע הא מיעוטא שרי אפילו ביתר מבית סאתים משום דבטל לגבי רובא אפילו לקולא א"כ כ"ש כו' אבל לפי האמת הוא בהיפך דלא אמרינן דבטל לגבי רובא להקל אלא להחמיר וק"ל:
בפרש"י בד"ה אלא אמרה תורה כו' דהא בעית למיעבד מיניה רצועה של רפ"ב אמות וד' טפחים אורך כו' עכ"ל כ"ה הגהת ספרים החדשים וזה החשבון הוא לחוט המקיף ע' אמות וד' טפחים על ע' אמות וד' טפחים בזולת התוספת המגיע מאותן י"ח אמות וד"ט שנשארו וברוב ספרים מצאתי מוגה וכ"ה הגהת מהרש"ל רצועה של רפ"ג אמות אורך כו' וזה החשבון מכוון קרוב לחוט המקיפו עם התוספת ודו"ק:
בד"ה אבל בית סאתים כו' הואיל ודחד גברא הוא עכ"ל ר"ל דהכא כיון דפרוץ זה לזה אע"ג דרשויות אחת הן לר"ש מ"מ הוו אסרי אהדדי הבעלים אי לאו דאיירי הכא בחד גברא ור"ש נמי דמתיר אפילו בשני בעלים היינו באינם פרוצים זה לזה ולא אסרי הבעלים אהדדי ואפ"ה לרבנן אסור משום דהרשויות אסרי אהדדי אבל בפרוץ זה לזה אף בשני חצרות אי הוו של ב' בעלים אסור אף לר"ש דהבעלים אסרי אהדדי ודו"ק:
Chidushei Halachot on Eruvin 23b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Maharam
בגמ' ולא נתנו חכמים בו שיעור וכמה הם סאתיים וכו' כצ"ל:
שם דתנן רבי שמעון אומר כו' ואחד קרפיפות רשות אחת לכלים וכו' כצ"ל:
רש"י ד"ה אלא אמרה תורה טול חמשים וכו' מפני התוספת שהוספת טול מן החמשים ד' חתיכות וכו' עד ועשה אותן ל' רצועות של ב' טפחים שכולן הם ג' מאות אמות תן ע' לכל רוח הרי ע' וד' טפחים על ע' וד' טפחים וכו' כצ"ל וכל מה שנכתב ביני ביני הכל ט"ס הוא:
בא"ד למעבד מיניה רצועה של רפ"ב אמות וכו' כצ"ל:
Maharam on Eruvin 23b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Gilyon HaShas
גמ' יתר ע"פ שנים ברחבה תנן עיין לקמן דף כה ע"ב תוס' ד"ה קרפף:
Gilyon HaShas on Eruvin 23b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
What this page contains
A full text unit for Eruvin, daf 23, Amud Bet, about 261 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 15 words
Opens “רַבִּי עֲקִיבָא הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא!…”
- Segment 220 words
Opens “אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דָּבָר מוּעָט. דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה…”
- Segment 35 words
Opens “וְכַמָּה שִׁיעוּר סָאתַיִם? כַּחֲצַר הַמִּשְׁכָּן.…”
- Segment 43 words
Opens “מְנָא הָנֵי מִילֵּי?…”
- Segment 518 words
Opens “אָמַר רַב יְהוּדָה, דְּאָמַר קְרָא: ״אֹרֶךְ הֶחָצֵר…”
- Segment 621 words
Opens “פְּשָׁטֵיהּ דִּקְרָא בְּמַאי כְּתִיב?! אָמַר אַבָּיֵי: הַעֲמֵד…”
- Segment 726 words
Opens “רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִם הָיְתָה אׇרְכָּהּ כּוּ׳.…”
- Segment 821 words
Opens “אָמַר רַב בִּיבִי בַּר אַבָּיֵי: כִּי תְּנַן…”
- Segment 95 words
Opens “אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ רִיבּוּעָא דְּרִיבְּעוּהָ רַבָּנַן.…”
- Segment 1026 words
Opens “רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כּוּ׳. אִיתְּמַר, אָמַר רַב…”
- Segment 1122 words
Opens “וְתַרְוַיְיהוּ לְקוּלָּא. וּצְרִיכָא, דְּאִי אַשְׁמְעִינַן הֲלָכָה כְּרַבִּי…”
- Segment 1217 words
Opens “וְאִי אַשְׁמְעִינַן הֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא, הֲוָה אָמֵינָא…”
- Segment 1313 words
Opens “קַרְפֵּף שֶׁהוּא יוֹתֵר מִבֵּית סָאתַיִם שֶׁהוּקַּף לְדִירָה,…”
- Segment 146 words
Opens “נָטַע רוּבּוֹ הֲרֵי הוּא כְּחָצֵר, וּמוּתָּר.…”
- Segment 1519 words
Opens “נִזְרַע רוּבּוֹ, אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב…”
- Segment 1624 words
Opens “כְּמַאן? כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. דִּתְנַן, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:…”
- Segment 1710 words
Opens “לְרַבִּי שִׁמְעוֹן נָמֵי, כֵּיוָן דְּנִזְרַע רוּבּוֹ —…”
Sages named on this page
- Rav Huna bar Rav Yehoshua · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Rav Huna bar Rav Yehoshua was a fourth-generation Amora, a close student of Abaye and Rava, known for his erudition, medical understanding,…
Source: Eruvin 23b · Segment 15 — “נִזְרַע רוּבּוֹ, אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: לָא…”
- Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs
Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…
Source: Eruvin 23b · Segment 1 — “רַבִּי עֲקִיבָא הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא!”
- Rav Yosef · Third Generation Amoraim
Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.
Source: Eruvin 23b · Segment 10 — “…כּוּ׳. אִיתְּמַר, אָמַר רַב יוֹסֵף אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר…”
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Eruvin 23b · Segment 10 — “…רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי. וְרַב בִּיבִי…”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Eruvin 23b · Segment 6 — “…בְּמַאי כְּתִיב?! אָמַר אַבָּיֵי: הַעֲמֵד מִשְׁכָּן עַל שְׂפַת חֲמִשִּׁים,…”
Original text
רַבִּי עֲקִיבָא הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא!
The Gemara asks: But the view of Rabbi Akiva is the same as that of the first tanna , i.e., Rabbi Yehuda ben Bava, who maintains that in the case of a garden that was not enclosed for the purpose of residence, one is only permitted to carry if the area of the enclosed area is no more than two beit se’a . Rabbi Akiva disagrees only about whether we require a watchman’s booth or a dwelling place as well, but the two agree with regard to the size of the garden. Therefore, Rabbi Akiva’s stipulation: Provided that it measures not more than seventy cubits and a remainder by seventy cubits and a remainder, is superfluous.
אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דָּבָר מוּעָט. דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: דָּבָר מוּעָט יֵשׁ עַל שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם, וְלֹא נָתְנוּ חֲכָמִים בּוֹ שִׁיעוּר.
The Gemara answers: There is a practical difference between them with regard to a tiny amount. And what is this tiny amount? It is as it was taught in a baraita : Rabbi Yehuda says: It is by a tiny amount that one of the sides of a square measuring two beit se’a exceeds seventy cubits and a remainder, but the Sages did not give its exact measurement, owing to its small size and because it is impossible to be absolutely precise about the matter.
וְכַמָּה שִׁיעוּר סָאתַיִם? כַּחֲצַר הַמִּשְׁכָּן.
And what is the measure of the area of two beit se’a ? It is as large as the courtyard of the Tabernacle, which was fifty cubits by one hundred cubits. The first tanna and Rabbi Akiva dispute this issue: The first tanna maintains that the garden may have an area as large as two beit se’a , whereas Rabbi Akiva says that it must not exceed seventy and two-thirds cubits squared.
מְנָא הָנֵי מִילֵּי?
The Gemara asks: From where are these matters derived? The matters referred to are that we must square the courtyard of the Tabernacle in order to reach the size of garden or similar enclosure in which one is permitted to carry on Shabbat.
אָמַר רַב יְהוּדָה, דְּאָמַר קְרָא: ״אֹרֶךְ הֶחָצֵר מֵאָה בָאַמָּה וְרֹחַב חֲמִשִּׁים בַּחֲמִשִּׁים״. אָמְרָה תּוֹרָה: טוֹל חֲמִשִּׁים, וְסַבֵּב חֲמִשִּׁים.
The Gemara answers: Rav Yehuda said: This is learned from the verse that stated: “The length of the courtyard shall be a hundred cubits, and the breadth fifty by fifty, and the height, five cubits of fine twined linen, and their sockets of brass” (Exodus 27:18). The Torah said: Take a square of fifty cubits by fifty cubits, and surround it with the remaining fifty cubits until they form a square, each side of which measures seventy cubits and a remainder.
פְּשָׁטֵיהּ דִּקְרָא בְּמַאי כְּתִיב?! אָמַר אַבָּיֵי: הַעֲמֵד מִשְׁכָּן עַל שְׂפַת חֲמִשִּׁים, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא חֲמִשִּׁים אַמָּה לְפָנָיו וְעֶשְׂרִים אַמָּה לְכׇל רוּחַ וָרוּחַ.
The Gemara asks: But to what does the plain meaning of the verse refer? The plain sense of the text cannot be coming to teach us the laws of carrying. Abaye said that it means as follows: The Tabernacle was thirty cubits long and ten cubits wide. The courtyard was a hundred cubits long and fifty cubits wide. Position the Tabernacle in the middle of the courtyard at the edge of fifty cubits, so that there is a space of fifty cubits in front of it, and a space of twenty cubits in every direction, on each of the two sides and behind it.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִם הָיְתָה אׇרְכָּהּ כּוּ׳. וְהָתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִם הָיְתָה אׇרְכָּהּ יָתֵר עַל פִּי שְׁנַיִם בְּרׇחְבָּהּ אֲפִילּוּ אַמָּה אַחַת — אֵין מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ!
We learned in the mishna that Rabbi Eliezer says: If its length is greater than its breadth, even by one cubit, one may not carry inside it. The Gemara asks: Wasn’t it taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: If its length is more than double its breadth, even by one cubit, one may not carry inside it?
אָמַר רַב בִּיבִי בַּר אַבָּיֵי: כִּי תְּנַן נָמֵי מַתְנִיתִין — [יָתֵר עַל] פִּי שְׁנַיִם בְּרׇחְבָּהּ תְּנַן. אִי הָכִי, הַיְינוּ רַבִּי יוֹסֵי?!
Rav Beivai bar Abaye said: When we learned this in the mishna, we also learned that it refers to a case where the length of the enclosure is more than double its breadth. The Gemara raises a difficulty: If so, this is the same as the opinion of Rabbi Yosei, who stated that one is permitted to carry in the garden or karpef even if its length is double its width.
אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ רִיבּוּעָא דְּרִיבְּעוּהָ רַבָּנַן.
The Gemara answers: There is a difference between them with regard to the square that the Sages squared it, because the Sages calculated squares with the diagonal. According to the opinion of Rabbi Eliezer, if the diagonal is more than double the breadth, even though the length may not be more than double the breadth, it is prohibited to carry within the enclosure. According to Rabbi Yosei, however, it is permitted (Rabbeinu Ḥananel).
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כּוּ׳. אִיתְּמַר, אָמַר רַב יוֹסֵף אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי. וְרַב בִּיבִי אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא.
We learned in the mishna that Rabbi Yosei says: Even if its length is double its breadth, one may carry inside it. It was stated that the amora’im disagreed on the following matter: Rav Yosef said that Rav Yehuda said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. And Rav Beivai said that Rav Yehuda said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva.
וְתַרְוַיְיהוּ לְקוּלָּא. וּצְרִיכָא, דְּאִי אַשְׁמְעִינַן הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי, הֲוָה אָמֵינָא עַד דְּאִיכָּא שׁוֹמֵירָה אוֹ בֵּית דִּירָה. קָא מַשְׁמַע לַן הֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא.
The Gemara explains that both rulings are stated leniently, and that both were necessary. As had the Gemara taught only that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, I would have said that one is not permitted to carry unless the place contains a watchman’s booth or a dwelling place, for Rabbi Yosei did not specify that these are not required. Therefore, the Gemara teaches us that the halakha is in accordance with Rabbi Akiva, who is particular only about the courtyard’s size, but not that it be enclosed for the purpose of residence.
וְאִי אַשְׁמְעִינַן הֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא, הֲוָה אָמֵינָא דַּאֲרִיךְ וְקַטִּין — לָא. קָא מַשְׁמַע לַן הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי.
And, on the other hand, had the Gemara taught only that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, I would have said that if the courtyard is long and narrow, one is not permitted to carry. Therefore, the Gemara teaches that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who clearly states that the courtyard need not be square.
קַרְפֵּף שֶׁהוּא יוֹתֵר מִבֵּית סָאתַיִם שֶׁהוּקַּף לְדִירָה, נִזְרַע רוּבּוֹ הֲרֵי הוּא כְּגִינָּה, וְאָסוּר.
The Sages taught: Within a karpef that is greater than two beit se’a , but which was enclosed from the outset for the purpose of residence, carrying is permitted regardless of its size; however, if subsequently the greater part of it was sown with seed crops, it is considered like a garden, which is not a place of dwelling, and it is prohibited to carry anything within it.
נָטַע רוּבּוֹ הֲרֵי הוּא כְּחָצֵר, וּמוּתָּר.
However, if the greater part of it was planted with trees, it is considered like a courtyard, which is a place of dwelling, and one is permitted to carry. The reason for this distinction is that the presence of trees does not nullify the status of the karpef as a place of residence, because people normally plant trees even in their courtyards. However, people ordinarily plant seed crops only in gardens at some distance from their houses, in places they do not use for dwelling; therefore, the presence of seed crops does nullify the residential status of the karpef .
נִזְרַע רוּבּוֹ, אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: לָא אֲמַרַן אֶלָּא יוֹתֵר מִבֵּית סָאתַיִם. אֲבָל בֵּית סָאתַיִם — מוּתָּר.
It was stated above that if the greater part of the karpef was sown with seed crops, it is prohibited to carry in it. Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: We only said this in a case where the sown section is greater than two beit se’a , but if it is no more than two beit se’a , it is permitted.
כְּמַאן? כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. דִּתְנַן, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֶחָד גַּגּוֹת וְאֶחָד חֲצֵירוֹת וְאֶחָד קַרְפֵּיפוֹת רְשׁוּת אַחַת הֵן לְכֵלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בְּתוֹכָן, וְלֹא לְכֵלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בְּתוֹךְ הַבַּיִת.
The Gemara comments: In accordance with whose opinion was this stated? It was stated in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, as we learned in a mishna: Rabbi Shimon says: Roofs, courtyards, and karpeifot are all one domain with regard to utensils that began Shabbat in them, even if the utensils belong to different people. Since these are not proper dwelling places, setting an eiruv is unnecessary, and objects may be carried from place to place within them. But they are not one domain with regard to utensils that began Shabbat in the house and that were later taken outside. This shows that the unsown part of a karpef and the sown part, which has the status of a garden, are considered a single domain, in which one is permitted to carry, as the garden section does not prohibit the karpef section.
לְרַבִּי שִׁמְעוֹן נָמֵי, כֵּיוָן דְּנִזְרַע רוּבּוֹ — הָוֵי הָהוּא מִעוּטָא
The Gemara rejects this argument: Even according to the opinion of Rabbi Shimon, since the greater part of the karpef is sown, the minor part