Eruvin 2b

"That [verse] is written regarding the Ark" which is the burden of the sons of Kehath, and because it is holier than the other burdens, it is called "Mikdash" (Sanctuary).

"They learn from the doorway of the courtyard gate" He objects regarding the width, as we learned in the Mishnah, "and the width [must be] less than ten cubits." Now, we find the doorway of the courtyard, which was twenty [cubits] wide, and it is called "doorway," as it is written, "and the curtains of the courtyard, and the screen for the doorway of the courtyard gate," written in the section of Naso. But regarding the height, to disqualify [a doorway] with a height greater than five cubits, he cannot object, for we find the doorway of the Temple, which was twenty [cubits] high, and it calls it "doorway."

The width of the courtyard of the Tabernacle was 50 cubits Now, as for what is written "fifty by fifty" in the second chapter (Exodus 27:18), it explains it: and its entrance was in the middle of its width, and they closed it with curtains, 15 cubits on this side of the entrance and 15 cubits on that side of the entrance, leaving 20 cubits of width in the middle, as it is written, "fifteen cubits of curtains for the shoulder," and "shoulder" is the side of the entrance.

"Just as below" [meaning] a height of five [cubits], for all the curtains of the courtyard surrounding [the Tabernacle] were no taller than five [cubits], as it is written (Exodus 27:18), "and its height was five cubits."

"It is regarding its height that it is written" that the height of the eastern curtains on both sides of the entrance was 15 cubits more than the other curtains of the courtyard, which had a height of 20 [cubits], and no measurement was given for the width.

"From the edge of the curtains and downward" Below those 15 [cubits] that were added on this side and that side of the entrance, there were another five [cubits] of height, equal to the other curtains, and upon them were added 15 in height on both sides of the entrance, making them 20 [cubits high]. Another interpretation: "It is regarding its height that it is written," that the height of all the curtains of the courtyard surrounding [the Tabernacle] was 15 cubits, but we did not learn a measurement for the width of the entrance. And according to this interpretation, we read in the conclusion, "that [verse] is from the edge of the altar and upward," since the altar's height was ten [cubits], and the curtains were five [cubits] higher than it, making them 15, so that a priest would not be standing on it with the [sacrificial] service in his hand, and all the people seeing him from outside. And I have heard both [interpretations], and this [second one] is the main one, and so it is explicitly stated in Zevachim in the chapter "Kodshei Kodashim" (Zevachim 59a). And the one who explains according to the first interpretation is mistaken, for he assumed that the one who objects, "Let us learn from the doorway of the courtyard gate," objects regarding the height, to disqualify a height greater than five cubits. And for this reason, he turned back to establish the courtyard gate at a height of twenty [cubits].

The Tosafot's Question:

"But now, wouldn't the 'form of a doorway' not benefit him?" If having a specific type of opening is enough to make the Eruv valid (as implied by the Gemara), then why wouldn't simply shaping the opening like a doorway always work?

The Tosafot's Answer:

"But he doesn't ask, 'Wouldn't doors benefit him?'" The Gemara doesn't even bother asking the more obvious question: Why aren't doors enough to create a valid Eruv?

"Because it's obvious, since it has doors and they are locked, it's like an upper partition." - Having doors that can be locked is clearly sufficient, as it functions as a wall and effectively encloses the space.

"It's also not relevant to ask, 'Doesn't it require the form of a doorway?'" - There's no need to even bring up the question of whether a doorway shape is necessary.

"Because the form of a doorway is only for aesthetic purposes." The shape of a doorway is merely decorative; it has no inherent halachic (Jewish legal) significance in creating an enclosed space.

"But this question is well-placed, 'Wouldn't the form of a doorway benefit him?'" - The Tosafot clarifies that the original question about the doorway shape is valid in this specific case.

והכת' וקומה חמש אמות ההוא משפת מזבח ולמעלה וזה גם הוא מן העיקר שאמרוהו בפר' המצניע (שבת לב) דכת' אשר על המשכן ועל המזבח מקיש מזבח למשכן מה משכן עשר אמות אף מזבח עשר אמות וכבר הזכרנו בפר' המצניע הדברים שנאמרו במסכ' זבחים ואין אנו טורחין לחזור בהן:

רחבו עשר באמה ויש לו אחריו ריוח בצפון כ' אמה ובדרום י' אמה הרי נשאר במזרחו של משכן נ' אמה אורך בנ' רוחב שנאמר ורוחב החצר לפאת קדמה מזרחה חמשים אמה.

עשו בקלעים ט"ו אמה מיכן וט"ו אמה מיכן הרי ל' אמה נשארו כ' אמה באמצע. (מהו) [וזהו] פתח המשכן ודחינן פתח שער אקרי פתח סתמא לא אקרי.

איבעית אימא כי כתיב קלעים חמש עשרה אמה בגובה הוא דכתיב ואקשינן איני והכתיב בגובה של קלעים וקומה חמש אמות ופרכינן ההוא משפת המזבח ולמעלה ה' אמות. זו השמועה מפורשת בשחיטת קדשים ששחטן בראשו של מזבח בתחלתו. דתניא א"ל ר' יוסי ואתה אי אתה אומר כן והלא נאמר ואת מסך שער החצר אשר על המשכן ועל המזבח מקיש מזבח למשכן מה משכן י' אמות אף מזבח י' אמות ואומר חמש עשרה אמה קלעים וגו' הא מה אני מקיים וקומה ברוחב חמש אמות משפת מזבח ולמעלה שלא יהא כהן עומד במזבח ועבודה בידו והכל רואין אותו הכא נמי במזבח שכתוב בו רבוע יהיה המזבח ושלש אמות קומתו משפת סובב ולמעלה. ותנן עלה אמה וכנס אמה זהו יסוד. עלה חמשה וכנס אמה זהו סובב ומן הסובב ולמעלה ג' ואמה של קרנות הרי י' וקשיא לן מכ"מ ט"ו אמה הן אע"פ שתעשה קלעים בגובה בגובה כ' מנא ליה [דאקרי פתח] ופרקינן לעולם עד כ' אמה פתח אתקרי והאי דלא עבדו הכא משום דלא אצטריך דהא עלו בגובה מן המשכן חמש אמות מפני המזבח יתר מיכן לא איצטריכו: ואקשינן ור' יהודה מפתחו של אולם גמר והתניא מבוי שהוא גבוה מכ' אמה ימעט ר' יהודה מכשיר עד מ' ונ' אמה.

אמר רב חסדא הא דתניא מבוי שהוא גבוה מכ' אמה יתר מפתחו של היכל אטעיתיה לרב הוא סבר מדרבנן מפתחו של היכל גמרי.

ר' יהודה נמי מפתחו של אולם גמר ולא היא ר' יהודה [מפתחא] דמלכי גמר. ורבנן דגמרי מפתח ההיכל ליבעי דלתות כהיכל ודחינן לא דלתות לצניעותא עבידי דלא יהוון חזיין מה דבגוא.

בין לרבנן בין לר' יהודה לילפי מפתח החצר פירש רש"י ז"ל: דארוחב מקשה למה לא הכשירו בו רחב עשרים כשער החצר, אבל אגובה ולמפסל יותר (מ"מ) [מה'] לא מצי פריך דהא אשכחן פתח ההיכל דגבוה עשרים וקרי ליה פתח, וכן נמי פתח האולם למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, ולעיל מוכח דלא באו להחמיר במבוי לעשותו כקטן שבפתחים אלא להקל עליו ולעשותו כגדול שבפתחים. וכן פירש הראב"ד ז"ל, וכן נראה מפירוש ר"ח ז"ל. וא"ת א"כ קשיא הלשון שאמרו מה להלן חמש ברחב כ', ולא הוה ליה למימר אלא מה להלן כ' אף כאן רחב כ', כיון דאגבהו לא קא פריך מידי. כבר תירץ ר' יצחק ב"ר אברהם ז"ל (בתוס' ד"ה ואיבעית) [דלרבותא] קאמר, דבשער החצר דאינו גבוה אלא חמש אשכחן דהוי רחב עשרים כל שכן בפתח גבוה עשרים דיש להכשיר רחב עשרים.

ואי בעית אימא כי כתיב קלעים חמש עשרה אמה בגובהה הוא דכתיב כך גריס רש"י ז"ל, ופירש דכי כתיב קלעים חמש עשרה אמה בגובהן של קלעים כתיב, דכל קלעי החצר גובהן ט"ו אמה, אבל לרחב השער לא למדנו שיעור. ופריך בגובה חמש עשרה אמה והא כתיב וקומה ה' אמה, ומשני ההוא משפת מזבח ולמעלה הוא דכתיב, דמזבח י' אמות גובהו והיו הקלעים עודפין עליו ה' אמה, שאינו בדין שיהא כהן עומד על המזבח ועבודה בידו והעם רואין אותו מבחוץ, ואתיא כר' יוסי דאמר הכי בפ' קדשי קדשים (זבחים נט, ב). ואף ע"ג דר' יהודה פליג עליה התם, י"ל דר' יהודה מתרץ לקושיין דהכא כלישנא קמא דשער החצר הפנימי אקרי פתח סתמא לא אקרי. כך היא שטתו של רש"י ז"ל. אבל ר"ת (בספר הישר סי' שיט ובתוס' זבחים ס, א ד"ה ואומר) הקשה עליו דאכתי לא קיימינן ארחב י', וכיון שכן אי ארחב פריך הוה ליה למימר הא דתנן הרחב מי' ימעט ואמאי לילף משער החצר. ועוד למה הוצרך לר' יהודה להקשות משער החצר, ליקשי ליה מאולם גופיה דמיניה הוה גמיר ר' יהודה, ומאחר דמסיק דר' יהודה פליג נמי ברחבה תו ליכא לאקשויי מידי. על כן פירש ר"ת ז"ל דמגובה קא פריך דלא לתכשר ביותר מה' כשער החצר, דאי משום דפתח היכל גבוה עשרים ליכא למילף מיניה, משום דפתח אוהל מועד חידוש הוא ושלא כדין נקרא פתח לפי שהיה פרוץ במלואו שלא היו בו גיפופי כלל והלכך פתח ההיכל שהיה במקומו דילמא שלא כדין אקרי פתח, אלא משער החצר איכא למילף. וכתב גם כן ר"ת ז"ל דלא גרסינן הכא איבעית אימא כי כתיב קלעים ט"ו אמה בגובהה הוא דכתיב, דלא קאי אחמש עשרה אמה דקרא, דהא ההוא קרא ודאי משמע בהדיא דברחבה קאי דהא חשיב מעיקרא רחב לפאת קדמה ט"ו אמה ואח"כ ט"ו אמה קלעים לכתף ולכתף השנית חמש עשרה אמה קלעים ואח"כ ולשער החצר מסך כ' אמה. אלא הכי גרסינן: ואי בעית אימא קלעים ט"ו אמה בגובהה וכי כתיב וקומה ברוחב ה' אמות ההוא משפת קלעים ולמעלה, והאי קרא דבקומה ה' אמות דמייתי הכא היינו האי דכתיב גבי מסך בסוף ויקהל (לח, יח) קאי דמשפת קלעים ולמעלה קאמר, דאשתכח דמסך גובהו עשרים היא מדת גובהו של פתח. והאי שינויא בתרא אתיא כולה כרבנן ואליבא דרבנן הוא דמתרצינן, ור' יהודה מתרץ לה בשינויא קמא. זו היא שיטתו של רת"ם ז"ל. והקשו בתוספות (זבחים שם) דא"כ מאי קא משני פתח שער החצר [אקרי] פתח סתמא לא אקרי, דאי אפילו גבוה ה' אקרי שער כל שכן דאקרי פתח דפתח קטן משער, דכיון דאפילו שער הגדול לא הוי יותר מה' כל שכן פתח הקטן שלא יהא יותר מה'. ועוד קשיא לי כיון דאי אפשר להמקשה להקשות משער החצר אלא אם כן נאמר דמפתח ההיכל לא ילפינן דחידוש הוא וכמו שכתבנו, וכיון שכן לשינויא קמא דמשנינן שער החצר אקרי פתח סתמא לא אקרי ליכא למילף לא משער החצר ולא מפתח ההיכל, והוה ליה לאקשויי מכל מקום בין לר' יהודה בין לרבנן גובה עשרים או ארבעים מנא להו, וכן לשינויא בתרא לר' יהודה גובה ארבעים מנא להו. ודברי רש"י ז"ל נראין לי עיקר, ואע"ג דאכתי אגובה קיימינן, מכל מקום כיון דאדרב אתינן למידק ורב קאמר דרבנן לא למדוה אלא מפתחו של היכל ור' יהודה לא למדה אלא מפתחו של אולם וקא מייתי הא דתנן פתחו של היכל גובהו עשרים ורחבו עשר הוה ליה כאילו בין בגובהו בין ברוחבו לא למדוה אלא מפתחו של היכל, וכיון שכן תו לא צריך למימר תנן הרחב מעשר, דאנן אדרב אתינן למידק והוא כבר אמר דרחבו נמי מפתחו של היכל גמרינן. וקס"ד דהאי מקשה (נמי) דר' יהודה לא יליף מפתחו של (היכל) [אולם] אלא גובהו אבל רוחבו לא, מדפליג במתני' בגובה ולא פליג בה ברוחב, ומשום כך הוא מקשה לתרווייהו, וכאילו אמר רב רבנן למדו גובה ורוחב מפתחו של היכל ור' יהודה מודה ברוחב וחולק בגובה. ובדין הוא שיקשה לר' יהודה מפתח האולם כי היכי דיליף מיניה לרוחב, אלא כיון דאשכח קושיא דשוה לתרווייהו משער החצר ניחא ליה טפי לאקשויי מיניה, ולא שיקשה מחצר לרבנן ויחזור ויקשה לר' יהודה מאולם. ואחר שתרצנו שאין להקשות להם משער החצר חזר להקשות לר' יהודה מאולם, והוא מה שהקשה ור' יהודה מפתחו של אולם גמר והתנן והרחב מעשר אמות ימעט. ובלשון הזה היה לו להקשות ור' יהודה כיון דמפתחו של אולם גמר לילף נמי מיניה לרחב, אלא דאלומי אלמה לקושייה וחדא דאית בה תרתי קא מקשה, כלומר: ור' יהודה היאך אפשר דגמר לגובהו מפתחו של אולם דהא איהו מודה להו לרבנן דהרחב מעשר ימעט דהא לא פליג, וכיון שכן אפילו גובהו נמי אי אפשר דגמיר מיניה דאי גמיר ליה מיניה אפילו הרחב מעשר יכשיר כפתחו של אולם.

ופריק אביי פליג בברייתא. דקסבר אביי דר' יהודה מכשיר אפילו בעשרים רחב, ולית ליה הא דאמרינן עלה לקמן (עירובין י, א) סבר רב אחא קמיה דרב יוסף למימר עד שלש עשרה אמה ושליש ק"ו מפסי ביראות, ולקמן נמי לא אסיקנא בה מידי דהא פרכינן עליה. וא"ת כיון דאמרינן דר' יהודה פליג נמי ברחבה, כי אקשינן בין לרבנן בין לר' יהודה לילף משער החצר, אמאי לא שני ליה מידי ר' יהודה הכי נמי דעד עשרים קא מכשר דאפילו ברחבה נמי פליג דתניא וכו'. י"ל משום דאורחא דתלמודא בהכי דכל שהוא יכול לתרץ אפילו לדעת המקשה מתרץ. ועוד דמשום דאיכא דסבר דר' יהודה לא מכשר אלא עד שלש עשרה אמה ושליש לבד לא בעי לתרוצי ליה הכי השתא, אבל לבתר דאקשינן עליה דכיון דגמר מאולם נגמר נמי מיניה לרחבו תירץ אביי דאפילו ברחבו פליג ומכשיר (במ') [בכ'] כרחבו של אולם, כנ"ל.

ולא היא ר' יהודה מפתח מלכים גמר אבל רבנן לעולם מפתחו של היכל גמרי.

אלא מעתה לא תהני ליה צורת הפתח הא דלא אקשינן ליבעי נמי צורת פתח כהיכל כדאקשינן ליבעי דלתות כהיכל, מסתברא לי משום דאורחא דתלמודא דכל היכי דאיכא לאקשויי על מאי דאמר אידך בהדיא מקשינן, והלכך גבי דלתות דמפרש בה בהדיא במתני' (להלן עירובין יא, ב) דמתכשר בלא דלתות וכדתנן הכשר מבוי ב"ש אומר לחי (או) [ו]קורה, קא מקשי ואזיל ואמאי ליבעי דלתות, ואהא דקתני בהדיא במתני' ואם יש לו צורת פתח אינו צריך למעט קא מקשינן אמאי, והא היכל צורת פתח הוה ליה ואפ"ה עשר אמות הוי רויח, ולבתר דאמרינן נמי מידי הוא טעמא אלא לרב הא וכו' ואמר ליה רב אתנייה צריך למעט, לא מצי לאקשויי וליבעי צורת פתח כהיכל, דכיון דאית ליה לרב דצורת פתח לא מהני לרחבה אלמא לדידיה צורת פתח לא מעלה ולא מוריד אלא כדלתות דהוו ביה ולא מעלות ולא מורידות.

ובין לרבנן ובין לר׳ יהוד׳ נילף מפת׳ שער החצר דכת׳ אורך החצר כו׳. פי׳ רש״י ז״ל דלא פרכינן מגובהה שלא נכשיר אלא עד עשר בפתח החצר דהא אמאי כיון דאשכחן פתח היכל או אולם שהוא גדול אין לתפוס אלא הגדול כי בזו שהוא תקנ׳ חכמים תפסת מרובה תפס׳: תדע שר׳ יהודא שביק היכל ונקיט פתח אול׳ דנפיש ורבנן לא פליגי עלי׳ אלא משום דלא אשכחן דאקרי פתח אלא מפותיא פרכינן דנכשיר עד עשרים רחב דהא פתח החצר הכי הוא כי רחב החצר י׳ אמה דל ט״ו דקלעים מהאי גיסא וט״ו מאידך גיסא פשו להו עשרים: ופרקי׳ דכי כת׳ ט״ו קלעים לכתף בגובהה הוא דכת׳ שכל הקלעים היו גבוהים ט״ו אמה ואלו לפותיא לא יהא שיעורא ואולי היו קלעים ארוכים ולא פש לפתחא אלא עד עשר או פחות ופרכינן דהא גובהה קומה אמות כו׳ ופרקי׳ דההוא משפת מזבח ולמעלה שהיה המזבח גבוה י׳ אמות והקלעים גבוהים ה׳ אמות יותר שלא יראה הכהן כשעובד והא דפרי׳ מינה אף לר׳ יהודא משום דקס״ד דר׳ יהודא לא פליג בסיפא וכדפרכי׳ בסמוך מדתנן והרחב מעש׳ ובדין הוא דהכא מצי לשנויי לר׳ יהודא כדלקמן דר׳ יהודא פליג בבריית׳ וס״ל דעד עשרים כשר אלא דניח׳ ליה לשנויי אפילו לדעת המקשה ולתרץ לרבנן ור׳ יהודא בחדא גוונא והדר אקשי לר׳ יהודא לחודיה ור׳ יהודא מפתחו של אולם גמר והתנן כו׳ ואליבא דר׳ יוסי בזבחים כי גבהו של מזבח החיצון עשר אמות ור׳ יהודא סביר ליה התם דמזבח גבו׳ עשר אמו׳ ותירץ כפירוקא קמא. זו גיר׳ רש״י ז״ל ופירושו. והקשה ר״ת ז״ל דהשתא בדין גובה מבוי איירינן והיכי פרכי׳ סתם מפותיא אפסקא דלקמן גבי והרחב מעשר הוה לן לאתויי אי נמי דננקיט הכא סיפא ונימא והא קתני והרחב מעשר וכדנקטי׳ לה בסמוך ועוד היאך אפשר להקשות מפותיא משער החצר דהתם צורת פתח הוה ותנן ואם יש לה צורת פתח אינו צריך למעט. ועוד היאך אפשר לגרס ולומר דט״ו אמה קלעים בגובהה איירי דהא גופא קראי מוכחי דבפותיא יהיב שיעורא דמיירי ברחב החצר ומפרכס אותה בקלעים כדכתיב ורחב החצר לפאת קדמה מזרחה חמשים אמה וט״ו אמה לכתף כו׳ ולכתף השני כו׳. לפי פר״ת ז״ל דפרכי׳ מגובהה כי אע״ג דאיכא פתח ההיכל לאולם דנפישי לית לן בה מיניהו כי הפתח ההוא משונה הוה בלא גפופי ובחדוש נק׳ פתח ואין למדין ממנה ואע״פ שאין אנו למדין אלא מהיכל ואולם דהוו להו גפופי ומשום דמשכן איקרי מקדש: מ״מ אני אומר לך כי כמו שקרא הכתוב לפתח משכן פתח אף ע״פ שהוא משונה בלא גפופי כך היכל ואולם שהם במקומו במקדש נקראת פתח בשינוי דכיון שהיו גביהם כ״כ לא יהיה מן הדין שיהוא נקראים פתח. ואין לנו ללמוד אלא מפתח החצר שנקרא פתח כדרכו שהיה לו גפופי והתם לא היה גבוה אלא ה׳ אמות ופרקי׳ קלעים ט״ו אמה בגובהה י׳ הוא ול״ג כי כתיב ט״ו כו׳ דהכי פרקי כי בחצר עמוד היה בו גובה ט״ו אמה ופרכי׳ והא קומה חמש אמה כו׳ ופרקי׳ דההוא משפת קלעים ולמעלה כי לשאר הרוחות היו הקלעים גבוהים ט״ו אמה ולרוח מזרח היו הקלעים גבוהים עוד חמשים אמה ומשלימי׳ לעשרים ונמצא גובה הפתח עשרים ע״כ שטת ר״ת ז״ל ואינה מחוורת דא״כ היכי משני פתח שער איקרי דכיון דנמוך הוא חמש אמות ונקרא פתח שער כ״ש דקשיא טפי דלישנא דפתח שער משמע יותר גדול מפתח סתם חדא שהוא מוחק הגרסא דכולהו נסחי גרסי׳ כי כתיב קלעים ט״ו אמה בגובהה הוא דכתב ועוד דכיון דלהדיא ילפינן לעיל מפתחו של היכל או של אולם היכי סתר ליה הכא להדיא בדלא מפרש האי טעמא דאמרינן השתא שאני התם שהוא פתח משונה. ועוד דמאי דקאמר שאין ללמד מפתח אהל מועד שהיה משונה זהו לר׳ יהודא דלא אשכחן בהדיא פתח אולם אבל לרבנן בכמה מקומו׳ פתח ההיכל ולא דחי להו לכולהו משום שינוי פתח אהל מועד ומ״ש למעלה ושניהם לא למדוה אלא מפתח אהל מועד משום ר׳ יהודה נצרכה שהי׳ סובר דילפי׳ משם פתח אולם ואמרו חכמי׳ שאין למדין משם אלא לפתח היכל ולאו משום דצריכי רבנן לההוא קרא. ועוד א״כ כי תריץ במסקנא דגובהה עשרי׳ הוה כקלעים לרבנן הוא שתירוץ אבל לר׳ יהוד׳ מה יתרץ דאנן בין לר׳ יהוד׳ בין לרבנן פרכי׳ והנכון כגיר׳ רש״י ז״ל ופירושו דמגובהה פרכי׳ ודקאמרת דהא חצר צ״פ הוא ולפיכך נכשר ברחב עשרי׳. הא לא קשי׳ דאנן לרב מקשי׳ ורב סובר כי צורת פתח אינו מועיל כלו׳ כדאי׳ לקמן. ודקאמרת דהשתא בגובהה איירי כן הוא מ״מ אנן אדרב פרכי׳ דקאמר דילפי׳ מפתחו של היכל ואולם ומשמע ודאי דבין בגובה ובין ברוחב קאמר ור׳ יהודא יליף גובה מאול׳ ויליף רחב מהיכל ומשו׳ הכי רבי׳ סתם דבין לרבנן ובין לר׳ יהודא אדילפי רחב מן ההיכל לילפי משער החצר. דאם איתא דדינא דמבוי בשם פתח תלוי כפתחו של היכל ואולם בין לרבנן בין לר׳ יהודא תקשי סיפא דרחב מבוי ועוד משו׳ דבעינן למקשי על הרחב בק״ו דגוב׳ כדבעי׳ למימר בסמוך. ומאי קאמר דקראי להדי׳ מוכחי דמיירי בפותיא אין במקראו׳ הכרח. אדרבה המקראו׳ שבפרשת ויקהל שהביאו בכאן בשמעתין מוכיחין יותר כי בגוב׳ הם מדברי׳ וזה כי לדברי הכל אותם כתובי׳ הם משוני׳ כי הוא מונה לרוח מזרח מ״ה קלעים שם כתי׳ ולכתף השני׳ מזה ומזה לשער החצר ט״ו קלעי׳ הרי ל׳. וכבר אמר כי ט״ו אמה קלעי׳ לכתף ופסוקי אלו ודאי צרי׳ תירוץ אליבא דכולהו: ועוד אנו צריכין ליישב כי המסך היה לפתח החצר ואמר הכתוב עליו כי רחבו ה׳ אמות וקומתו עשרי׳ וא״כ היאך היה נתון לכ״ע. ועוד צריך ליישב מה שנכתב במסך בפרש׳ ויקהל וקומה כרוחב חמש אמות מה רוצה לומר אבל זהו יישוב המקראו׳ לפי דעתי כי בתחלה היינו סבורים כי הקלעי׳ מדברים מרחב החצר ונצטרך לומר שכן אומר הכתוב קלעי׳ ט״ו אמה לכתף וכן לכתף השני בענין שיהו מזה ומזה לשער החצר ט״ו קלעים לכל צד ובא להשמיענו כי הקלעים הם גפופי השער מכאן ומכאן:

והריוח שבנתים הוא שער החצר והוא רחב עשרים והיינו סבורים עכשיו לדעת המקש׳ כי גובהם חמש אמו׳ כדפרכינן בסמוך להדיא נמצא המסך נתון ארכו שהוא עשרים לרחב החצר שהוא עשרים וגובהה שהוא חמש אמות לגובה החצר שהיא קומה חמש מאורע וזהו שנאמר במקרא האחר וקומה ברוחב חמש אמות שלא נפרסהו שם דרך קומתו כמנהג מסך אלא שנפרסהו לרחב החצר שנעשה מן הרחב שלו קומה כשהוא בשאר החצר. וכי הדר פרקי׳ דכי כתיב חמש עשרה אמה קלעים בגבהו הוא דכתיב ולא בא לתת מנין לרחב כי הקלעים היו רחבים מ״ה אמה: ט״ו לכתף האחד וכן לכתף הב׳ ט״ו ואח״כ נטול ט״ו קלעים מרובעות שגבוהי׳ ג״כ ט״ו אמה חציים מכאן וחציים מכאן שנמצא שיש לכל רוח כ״ב וחצי׳ ובין כולם הם מ״ה ונשאר בנתיים ה׳ אמות לשער החצר והמסך פרנס שם לארכו רחבו כרחב הפתח וארכו כרחב הפתח ונשארו מן המסך עוד ה׳ אמות למעלה עודפות וכן ה׳ על ה׳ ועליהם אמר וקומה כרוחב ה׳ אמות כלומר שעודפין על הקלעים וכך יישוב המקרא ט״ו אמה קלעי׳ רחב לרחב החצר וכן לכתף השני ועוד מזה ומזה לשער החצר ט״ו קלעים כרחב וכגובה. ופרכי׳ והא וקומה ה׳ אמות כתי׳ ופרקי׳ דההיא משפת קלעים ולמעלה. כי שאר הקלעים היו של עשר גובה: והט״ו הסמוכין לפתח היו גבוהין יותר ה׳ אמות כי היה גבהם ט״ו כדאמרן: ולגרש״י ז״ל שגורס משפת מזבח ולמעלה יהיו כל הקלעים ט״ו אמות וכולם היו מרובעות ויהיו עודפים הקלעים על המזבח ה׳ אמות כדפרש״י ז״ל כנ״ל: פירוש שמועה זו כפי גירסת הספרים וגירסת רש״י ז״ל ודרך שיטתו. והקשה ריב״א ז״ל בין לפירש״י בין לפר״ת מה הוצרך הספר לומר מה להלן חמש ברחב עשרים אף כאן חמש ברחב עשרים דהאנן לא פרכי׳ אלא או מפותי׳ או מגובהה. ותירץ דבכל דכן קאמר כי לשם שהיה רחב עשרי׳ נתנו חמש אמות קומה וא״כ בכאן שהכשרנו ב׳ אמות קומה היאך לא נכשיר אלא עשר רוחב ולדעת ר״ת ז״ל כגון שלא נתנו שם לרחב עשרים אלא ה׳ קומה כ״ש בכאן לרחב עשר שלא נתן אלא חמש בלבד קומה.

פתח אולם הבית לא מצי׳ מקרא זה בשום מקום ומפ׳ ז״ל כי מצי׳ והנה פתח היכל יי׳ בעשרים וחמש׳ איש בין האולם ולמזבח וא״כ להיכל קורא אולם שהרי אומר שהיו עומדי׳ בין האולם ולמזבח. ואי פתח היכל ממש הרי אינם עומדים אלא בין האולם וההיכל אלא ודאי כדאמרן: ודרך התלמוד הוא שעושה פסוק א׳ מעצמו כדאמרי׳ לקמן בפרק הדר בצר אל יורה והק׳ בתוספו׳ דכיון דלכ״ע אסיקנא השתא דקדושת היכל לחוד וקדוש׳ אולם לחוד היאך יקרא הכתו׳ פתח היכל לפתח האולם. ועוד מאי מקשה ליה אי כתיב פתח אולם כדקאמרת השתא דכתיב פתח אולם הבית כו׳. אדרבא כפי מה שאומר רבי׳ ז״ל פתח אולם הוא דכת׳ כדכתב פתח היכל יי׳ דלא כתיב פתח אולם היכל הבית. ולפי׳ פר״י ז״ל כי מצינו בהרבה מקומות שאומר פתח הבית ומצינו מקומות אחרים אולם הבית ולמדנו כי זה הבית אינו היכל דההוא היכל קרי ליה בכל דוכת׳ אלא לאולם קורא בית וכיון שכן כשאומר פתח הבית היינו פתח האולם והיינו דאמרי׳ דכתב פתח האולם שהוא הבית והוי כההיא דאמרינן שנ׳ ונתן הכסף וקם לו ועל זה השיבו דאלו כתיב בשום מקום פתח אולם בהדיא כדקאמרת אבל השתא שלא מצאת בשום מקום כן אלא שאתה תופס מפתח הבית ותצרף אותו עם אולם הבית ואתה עושה ממנו פתח אולם הבית בית הפתוח לאולם קאמר כי כשאומר אולם הבית ר״ל אול׳ של הבית דלהיכל קורא בית ועושה האולם סניפין לו ובבית שער שלו מפני שההיכל פתוח אליו וכי כת׳ פתח הבית היינו פתח ההיכל. וא״ת ומה נעשה במקרא שהביא רשב״א ז״ל י״ל כי המקר׳ אומר שהיו עומדי׳ פתח היכל יי׳ בין האול׳ ומזבח הזהב שבתוך ההיכל א״נ נ״ל כי האול׳ עצמו נקר׳ פתח ההיכל דלפני׳ מפני שהוא בית שער שלו שההיכל פתוח לו כדאמרי׳ הכא:

תוס׳ ד״ה דף ב׳ ע״ב בין לרבנן ובין לר׳ יהודה לילפי מפתח שער החצר וכו׳. ומשני פתח שער החצר איקרי וכו׳ נראה לי שהוצרכו להביא האי ומשני ולא חידשו בזה ואפשר דקשה להם למה לא תירץ מיד על קושיא שפריך בין לר׳ יהודה לילפי וכו׳ משני דפליג בברייתא באמת וסובר דרוחב ך׳. ולכן האריכו מאחר שהקשו לקמן ד״ה אמר אביי וכו׳ עד י״ג אמה ושליש ובספר זה מתרץ זהו אליבא דרב וליה לא ס״ל. ולכן תחילה הקשה בלי פי׳ רב על גוף המשנה לא רצה לתרץ דס״ל עד ך׳ א״צ למעט כי סובר דווקא עד י״ג משא״כ אח״כ מפלפל ור׳ יהודה מפתחו של אולם זהו אליבא דרב ומשני פליג בברייתא. ך׳ שרי ולכן הביאו ת״ק ומשני שער חצר איקרי והוא בעצמו סובר דאין למעט. מאבי זקני הגאון זצ״ל:

תוספ׳ ד״ה ואבע״א כי כתיב ט״ו אמות בגובהה וכו׳ ועוד דלא קשה מידי דאליבא דרב קיימינ׳. וקש׳ לי למה זה מה פריך המקשה ור׳ יהודה מפתחו של אולם גמר ולא פליג דלמא רב תני באמת במתניתין שר״י פליג מאי דאמרינן שרחב מי׳ צריך למעט והוא נגד המשנה דלפנינו: וי״ל דעכ״פ מקשה ברייתא שפליג ר״י ובזה קשה לו מה חידוש ברייתא יותר מה שנאמר במשנה בהדי׳ ואין להקשות לפי זה כשיודע המקשן הברייתא א״כ מה מקשה בפשיטא ולא פליג ר׳ יהודא מכח שפליג בברייתא די״ל דמקשן הקשה מיד ולמה לא פליג במתניתין וק״ל. א״נ רב שאמר צריך למעט מכח שמצינו שצ״ה מן הצד: לאו כלום היא כצ״ה משער. מאבי זקני זצ״ל הנ״ל:

אמר אביי פליג בברייתא פי׳ ולעולם יהא מכשיר רחב עשרים כפתחו של אולם וכדתניא כו׳. וא״ת והא אמרי׳ לקמן שלא הכשיר אלא עד י״ג אמה ושליש כפסי ביראות. וי״ל דאביי לית ליה הכי סברא דרב דהתם דהא איפריך קל וחומר דידיה. אי נמי דאביי גופיה אית ליה ההיא סברא דרב אחי והכי לרב קא מתרץ דר׳ לית לי׳ דרב אחי:

פליג בגובה וה״ה לרחבה פי׳ דכיון דידיע׳ דטעמא דידיה בגובה משום דיליף מפתחו של אולם ממילא ידעינן דפליגי ברחבה ולא מצטרכין למתנייה אלא דתנא ברא אורחיה לפרושי מאי דסתים לן תנא במתניתין.

ר׳ יהודה מכשיר עד ארבעים וחמשים אמה וא״ת כיון דנקט חמשים ארבעים למה לי. י״ל לאשמועינן דדווקא נקט חמשים ולא בגוזמא כדאמרי׳ גבי בר קפרא ובתו׳ תירצו דנקט ארבעים וחמשים כדאמרי אינשי וכדפרכינן בריש פ׳ מפנין. ומשום דהכא מיירי על דברי אמור׳ לא טרחי׳ למפרך ולתרוצי הבא כדעבדי׳ התם. ועוד י״ל דה״ק עד ארבעים כפתחו של אולם או אפי׳ חמשים כפתחו מלכים ולאפוקי ממאי דאמרי׳ רבנן עד עשרי׳ אמה. וה״ק להו לא אמריתו אלא עשרים הא ודאי יש לכם להכשיר יותר דאי לא בעותו למיגמר מפתחו מלכים הכשירו בארבעי׳ כפתחו של אולם ואי בעותו למגמר מפתחו מלכי׳ הכשירו אפי׳ חמשים אמה או יותר כנ״ל. ובהא מתפרשא לי מאי דאמרי׳ בסמוך הא מתנייתא אטעותיה לרב דרב לא טעה לגמרי בדבריו למימרא דר׳ יהודה לא יליף כלל מפתחו של אולם דודאי יליף מינה קצת למפלג אדרבנן אלא היינו טעותיה דתלי בהא כולי׳ טעמא דר׳ יהודה וקסבר דמהת׳ בלחוד גמר ולא יכשיר אלא עד ארבעי׳ בלבד. ותני בר קפרא פי׳ במקום דקתני האי תנא לר׳ יהודה עד ארבעים וחמשים תני בר קפר׳ במתנית׳ דידיה לר׳ יהודה עד מאה אמה וכדפרש״י ז״ל:

והקשו לשניהם לילפו מפתח שער החצר שהיה סבור מפשוטו של מקרא שלא (יהא) [היה] גבהו אלא חמש ורחבו עשרי׳ ולא בא לשאול לפסול ביתר מגובה חמש שהרי לא הקשה לרבנן מפני מה לא למדוה ממשכן שהרי על גדול שבשיעורין הם הולכים הואיל וקרוי פתח אלא להכשיר רחב עשרים. ואעפ״י שר׳ יהודה מיהא מכשיר ביתר מעשר הרי אמרו למטה שלא הכשיר ר׳ יהודה ברוחב אלא עד שלש עשרה אמה ושליש כענין פסי ביראות עד שפירש בהם שלא נקרא פתח סתם אלא פתח שער ואין זה כענין פתח אהל מועד שזה ר״ל פתח אהל הוא כמי שאומר פתח של בית זה אבל פתח שער אינו כן ואם אתה קוראו פתח אף אני מפרש וקומה חמש אמות משפת מזבח ולמעלה וקלעי׳ חמש עשרה לכתף על גובה הקלעים ולא דבר על קלעים שבצד הכניסה להיות קלעים חמש עשרה אמה מכאן וכן מכאן ופתח עשרים אלא קלעים חמש עשרה על הגובה ולא דבר על הפתח כלל אלא לא היה שם אלא פתח עשר. ומכל מקום תירוץ זה האחרון אינו לפי פשוטו של מקרא אלא גבהן חמש עשרה אמה וכן צדי הפתח לכל צד רחבן חמש עשרה אמה. ומכל מקום חזרו ושאלו לדעת חכמים אי מהיכל גמרי לא תיהני ליה צורת פתח להכשיר רחב מעשר שהרי היכל צורת פתח היתה לו ואעפ״כ לא היה בו אלא עשר אמות ריוח וכן חזרו והקשו ממקום אחר ולא נאמרה אלא משום היכר ולמעלה מעשרים אין כאן היכר. ומה שאמרו בברייתא מבוי שהוא גבוה יותר מעשרים יתר על פתחו של היכל וכו׳ לא נאמר אלא לסימן בעלמא וכן הלכה כמו שביארנו במשנה ולא כרב שלמדה מהיכל והיה סובר בה שמשום מחיצה היא ואין מחיצה כזו למעלה מעשרים מחיצה עד שאינה נתרת אף באמלתרא וצורת פתח שהרי על כרחך צורת פתח מועלת כמו שביארנו ואמלתרא מועלת כמו שיתבאר עכשיו:

בד"ה בין לרבנן כו' מצינו יד שנקרא ימין כו' כצ"ל:

בד"ה ואיבעית אימא כו' אבל ברוחב אין שיעור מפורש ואפשר שהיה הפתח רוחב י' או פחות כו' עכ"ל וצ"ע להאי פירושא היאך מתפרשין הני קראי דפ' תרומה ופ' ויקהל דכתיב ולשער החצר מסך עשרים אמה כו' דהא ברוחב השער לא היה רק י' אמות או פחות ובגובה השער נמי ע"כ לא היה יותר מט"ו אמה דב' הצדדין לא היו גבוהין רק חמשה עשר אמה דהיינו ה' אמות מן המזבח ולמעלה ואפשר שעל זה כוונו בדבריהם להקשות לקמן להאי פירושא אך קשה דקראי מוכחי דברוחב כתיב דהיינו מדכתיב מסך עשרים אמה דליכא לאוקמא אלא ברוחב כמ"ש וק"ל:

בא"ד וא"ת מאי פריך שאני פתח חצר דה"ל צורת הפתח כו' עכ"ל מיהו מהיכל ילפינן ליה שפיר ולא אמרינן שאני היכל דה"ל צורת הפתח דעד עשרה אמות לא הוי צורת הפתח אלא לנוי בעלמא כמ"ש התוס' לקמן ומה"ט נמי לענין עשרים גובה דילפינן מהיכל ולא פרכינן שאני היכל דה"ל אמלתרא דעד כ' לא הוי אמלתרא אלא נוי בעלמא וק"ל:

בא"ד ולהכי נמי כי פריך כו' ולא פליג ר"י ולא משני שאני אולם דה"ל צורת כו' עכ"ל וכן לענין גובה דיליף ר"י מאולם ולא משני שאני אולם דאית ליה אלמתרא דהא אליבא דרב קיימינן ולא מהניא אליביה אמלתרא כדלקמן ודו"ק:

בא"ד ואין נראה למקשה דפתח שער איקרי כיון דנמוך כ"כ כו' עכ"ל אבל בגבוה ואינו נמוך כ"כ ע"כ דהמקשה אסיק אדעתיה דמקרי שער ולא פתח סתמא דאל"כ המתרץ איבעית אימא כו' ובגובה הוא דכתיב מי הכריחו לכך דאימא דהמקשה נמי ידע דמיירי בגובה אלא דלא אסיק אדעתיה דמקרי שער לזה הוצרכו לומר דודאי בין למקשה ובין למתרץ פשיטא ליה דבגובה מקרי שער אלא דהוה אסיק אדעתיה דאיירי באינו גובה אלא ה' והוה קס"ד דבכה"ג לא מקרי שער והמתרץ בתירוץ קמא דאפ"ה מקרי שער ובתירוץ בתרא קאמר דלא איירי כלל בנמוך אלא בגובה ופשיטא דשפיר מקרי שער ודו"ק:

בד"ה אלא מעתה כו' דאי הוה קרוי פתח כו' היה לו לעשותו שוה לאולם עכ"ל אליבא דרבנן קיימינן ופתח אולם אינו קרוי פתח אלא דר"ל דהיה להם לעשותו שוה לאולם דלא מקרי פתח אף בצורת הפתח כיון א) דהוה רחב יותר מעשר וכן צ"ל לענין גובה דפריך דלא תהני ליה אלמתרא משום ה"ט דה"ל לעשותו שוה לאולם [א] דלא מקרי פתח ע"י אמלתרא ב) כיון דגובה יותר מכ' וק"ל:

בד"ה מידי הוא טעמא אלא לרב אע"ג דברייתא נמי גמרה מהיכל כו' עכ"ל ר"ל אמאי נקט המתרץ טפי במלתיה דרב כיון דברייתא נמי גמרה מהיכל ותרצו דאיכא למימר ברייתא פליגא אמתני' אבל רב לא ניחא ליה דלפלוג אמתני' ולכך משני דרב אתניי' במתניתין צריך למעט וק"ל:

בתוס' ד"ה ואיבעית אימא כי כתיב יכו' וד"ה ואיבעית אימא קלעים וכו' הכל דא"ה:

בא"ד וי"ל דאמר לקמן דצורת הפתה וכו' עיין לקמן (עירובין דף י"א) סוף ע"א:

בא"ד דאי לאו קרא דלפניו בגובהה כתיב לא הוצרך וכו' כצ"ל:

ד"ה עד ארבעים וחמשים וכו' עד כדמשני בפרק מפנין הס"ד:

ד"ה לבעי דלתות וכו' אי נמי ע"כ אהל מועד שלא כדין וכו' כצ"ל:

גמ' ובין לר"י לילפו מפתח שער החצר לא ידעתי לפרש דמה קושיא על ר"י מה נוכל ללמוד מפתח החצר יותר מהלימוד מהאולם הא גם האולם היה רוחב יותר מי' ומזה פרכי' באמת אח"כ ומוכחי מזה דר"י פליג על הרוחב עכ"פ איך שייך למינקט הקושיא לר"י לילף מפתח החצר מה עדיפות בזה מהילפותא מהאולם והלימוד מאולם הא צריך לענין גבוה יותר מכ' וצ"ע:

תוס' ד"ה אמר וק' דלקמן לא ידעתי שעשו מזה קושיא והניחו בקושיא הא זהו אינו שם משנה או ברייתא רק דרב אחי סבר לומר כן ור"י דחי לה והיא הנותנת וא"כ י"ל דאביי סבר כר"י וגם הא ר"א לא אמר כן בהחלט אלא דסבר לומר כן ואפשר דקיבל מר"י דוהיא הנותנת:

גמרא בין לרבנן בין לר' יהודא (דמכשיר במתני' בגבוה למעלה מעשרים אמה) לילפו מפתח שער החצר ולמה תנן במתני' והרחב מעשר אמות ימעט הא אשכחן פתח שער חצר דהוי עשרים רוחב ואקרי פתח. תימא דקאמר בין לר' יהודה, דמאי קשיא לר"י, ובמה נוכל ללמוד מפתח החצר יותר מהלימוד מאולם, הא גם אולם היה רחב עשרים וכדפרכינן באמת אח"כ ומוכח מזה בגמרא דר"י פליג גם על רוחב וא"כ מאי עדיפת ילפותא דפתח החצר מילפותא דאולם, ואין לומר דהקושיא דלמאי צריך ללמוד מאולם כיון דנלמד כן מפתח החצר, דהא צריך ללמוד מאולם לגובה יותר מעשרים:

אמר אביי פליג בברייתא ר"י דלא פליג במתני' על הרחב מעשר אמות ימעט ובאמת כיון דמאולם גמר ופתח אולם הי' רחב עשרים מש"ה פליג בברייתא גם ברחב ומכשיר. וא"ת והא לקמן (דף יוד ע"א) על מה דפליג ר"י בברייתא ומכשיר ברחב מעשרה שאלו ועד כמה ואר"א עד שלש עשרה ושליש, וא"כ אכתי תקשה למה אינו מכשיר עד עשרים כרוחב האולם. וי"ל דרב לא סבר להא דר"א, גם בגמרא דחי ראיית רב אחי מפסי ביראות, וקאמר דהיא הנותנת [כיון דהתרתה בפסי ביראות פרוץ מרובה על העומד לא התרתה בהן יותר מי"ג אמות ושליש), ותו דגם רב אחי עצמו לא מצינו ליה להדיא דסובר כן, אלא דאמרינן סבר רב אחי קמי' דרב יוסף למימר (עד י"ג אמות ושליש וק"ו מפסי ביראות) ואפשר דהדר ביה מכח והיא הנותנת דדחי בגמרא והתוס' ז"ל הניחו בקושיא (בד"ה אמר אביי):

תוס' ד"ה ואב"א כו' ולהכי נמי לא פריך תמוה לי, דהא זהו ליכא קושיא, דהמקשן שפיר פריך דאם נימא דהתם טעמא דהוי צורת הפתח איך מצי יליף לגובה למעלה מעשרים, הא התם הוי צה"פ, דגם לרבנן מהני בגבוה למעלה מכ', כדאיתא במפורש בברייתא לקמן (דף יא ע"א), וה"ל לתוס' למנקט הקושיא איך יליף ר"י יותר מכ' מאולם, הא התם היה לו צה"פ, וגם לפי תירוצם נצטרך לומר דלרב כי היכי דצוה"פ לא מהני לרוחב ה"נ לא מהני לגובה וצ"ע:

גמרא אלא מעתה לא תיהני ליה (לרחב מעשר) צורת הפתח דהא היכל נמי צורת הפתח הוי ליה ואפ"ה עשר אמות הוא דרויח. כתבו בתוס' ז"ל הא פריך שפיר דלא תיהני ליה צורת הפתח, דאי הוי קרוי פתח אף כשגדול ביותר ע"י צוה"פ הי' לו לעשותו שוה לאולם. קשה לי הא באמת גם דלתות היו דמהני ודאי ביותר מעשר, והי' אפשר לעשותו שוה לאולם, וע"כ מטעם אחר הוא וא"כ אין ראיה: