Commentary page
Eruvin 15a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerEruvin 15a
Eruvin 15a. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 476 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
העומד מאליו שלא הוקבע שם לשם תיקון מבוי דלא הזמינוהו לכך:
היכא דלא סמכינן עליה מאתמול שהיה שם לחי אחר ונפל בשבת:
לאישתמושי באילן ויעלה ויתלוש ביום טוב:
היה שם בפסי ביראות תניא בפרק שני:
חיצת הקנים קנים מחוברים. חיצת שהיו נטועים כסדר מחיצה:
דיומד מפרש בפ' שני דיו עמודין עמוד אחד נראה כשנים שעשאו כמרזב ונוטה אחד ממחיצותיו לדרום ואחד למערב דכי עביד ד' דיומדין לד' הפיאות יש לכל מחיצה ב' אמות עומד אמה מכאן ואמה מכאן:
כדבעא מיניה בפרק שני:
המסיך נופו נוטה סמוך לארץ ראש הנוף בפחות מג' לקרקע ועיקרו במקום שמחובר לאילן גבוה עשרה:
17 more comments on this page.
Rashi on Eruvin 15a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Tosafot
תא שמע העושה סוכתו בפ' הישן (סוכה דף כד:) מוקי לה דעביד לה בהוצא ודפנא דלא תקשי לרב אחא בר יעקב דאמר כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח פירוש שהרוח מנענעת' לכאן ולכאן אינה מחיצה ואמאי כשרה והא קאזיל ואתי ולפי זה לא פריך הכא מידי והוה מצי למימר ולטעמיך אי נמי משמע ליה דמיירי בכל ענין בין הוי רוב דופן מעובי האילן שאינו הולך ברוח בין דהוי רוב דופן מן הנוף:
אי הכי מאי למימרא ולא סגי בשינויא דלעיל דלא הוה נקט תרתי אטו חדא:
תל ונקע מאי איכא למימר ולא תקשי מכאן למ"ד מחיצה שאינה עשויה בידי אדם לא שמה מחיצה דלא אתיא למעוטי אלא דבר שאינו ראוי להעשות בידי אדם כגון בעלי חיים:
אביי לטעמיה היינו לחד לישנא דלעיל גבי היה גבוה מכ' ובא למעטו (ד' ה.) דקסבר דאפילו קורה משום מחיצה וכל שכן לחי ואותו לשון תופס עיקר ורבא לטעמיה דאמר לעיל אחד זה ואחד זה משום היכר ור"ח לא גרס לטעמיה אלא גרס בהדיא אביי אמר לחי משום מחיצה ורבא אמר לחי משום היכר:
לא סבר לה מר למסמך אדיקלא אף על גב דרב הונא אית ליה בפירקין (ד' יז) שבת הואיל והותרה הותרה ולא צריך למסמך אדיקלא הא מסיק לקמן דמודה רב הונא היכא דליתנהו למחיצות דלא אמרינן הואיל והותרה הותרה אי נמי הכא לפי דברי רב היה מקשה:
Tosafot on Eruvin 15a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Rav Nissim Gaon
מחיצת קנים קנה קנה פחות מג' איצטריכא ליה כדבעא מיניה אביי מרבה עיקר זו הבעיא בפר' עושין פסין:
Rav Nissim Gaon on Eruvin 15a · Sefaria · Edition: Wien, 1847 · unknown
Rabbeinu Chananel
ואביי דאמר לרבא בר רב חנן כדבעא מיניה הלכתא מאי א"ל פוק חזי היאך עמא דבר איכא דמתני לה על השותה מים לצמאו אומר שהכל נהיה בדברו.
אתמר לחי העומד מאליו כגון אילן וכיוצא בו אביי אמר הוי לחי רבא אמר לא הוי לחי וסברוה כי היכי דפליגי בלחי הכי פליגי במחיצות.
ת"ש העושה סוכתו (על) [בין] האילנות והאילנות דפנות [לה] כשרה ודחי רבא הכי הכא במאי עסקינן כשעשאו לאילן בתחלה לשום דופן והא אתא לאשמעינן דלא גזרינן דלמא אתי להשתמושי בי"ט באילן. וכן נמי דחי במחיצת הקנים דתנינן דנידון משום דיומד כשעשאו מתחלה לכך.
אי הכי מאי למימרא כלומר אם מתחלה עשאו לכך הא פשיטא היא ודחי לכדבעא אביי מרבה אצטריכא ליה וכדבעינן למימר לקמן.
תא שמע מהא דתנן בהמוצא תפילין אילן המיסך על הארץ כו'. ודחי הכא נמי כשעשאו לכך.
אי הכי האי מחיצה מעלייתא היא אלמה אמר רב הונא בריה דרב יהושע אין מטלטלין בו אלא בבית סאתים ומשני משום דהויא דירה שתשמישה לאויר כו'.
ת"ש שבת בתל גבוה י' והוא מד' אמות ועד בית סאתים מפני שהיא דירה שתשמישה לאויר ואין לה אלא בית סאתים. וכן בנקע עמוק י' כו' עד וקמה קצורה או שיבולות מקיפות אותה מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה הנה התל והנקע אי אפשר לומר בהן שעשאן מתחלה לכך.
ופרקינן במחיצות כ"ע לא פליגי דמחיצה העשויה מאליה היא מחיצה כי פליגי בלחי אביי אמר לחי משום מחיצה ומחיצה העשויה מאליה הויא מחיצה ורבא אמר לחי משום היכר ואי עשאו לכך הוי היכר ואי לא לא הוי היכר.
5 more comments on this page.
Rabbeinu Chananel on Eruvin 15a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Rashba
אלמה אמר רב הונא בריה דרב יהושע אין מטלטלין בו אלא בית סאתים. ואם נטעו מתחילה לדירה אפילו יתר מבית סאתים דלאו כקרפף הוא אלא כבית דירה ממש הואיל ונטעו לשם דירה.
ת"ש שבת בתל וכו' ומברייתא דקתני כל מחיצה שנעשה בשבת בין בשוגג בין במזיד שמה מחיצה לא מצי לאקשויי, דההיא נמי כיון דנעשית בידים לשם מחיצה אע"פ שלא סמכו עליה מאתמול ועכשיו הוא דנעשית, מ"מ כיון דבידים נעשית לשם מחיצה מחיצה גמורה היא ומודה בה רבא, והוא הדין נמי ללחי כי האי גוונא וכמעשה דרב דבסמוך דאחוי ליה לשמעיה קום אדוכתיך.
אביי לטעמיה לא גרסי' ליה ר"ח והרב אלפסי ז"ל. וכבר כתבתי בארוכה לעיל (עירובין ט, א ד"ה ולענין) בס"ד גבי פלוגתא דבין הלחיים.
א"ל נסמוך מר אדקלא איכא מ"ד לטעמיה דרב קאמר ליה, כלומר: אפילו לדידך דנראה דלא סבירא לך שבת הואיל והותרה הותרה מ"מ נסמוך מר אדקלא, אבל רב הונא לנפשיה ס"ל לקמן (עירובין יז, א) שבת הואיל והותרה הותרה. ומסתברא דרב הונא נמי מודה בהא הואיל וליתנייהו המחיצות, וכדאמרינן לקמן (שם) אמר לך רב הונא אנא דאמרי אפילו כר' יוסי ב"ר יהודה, עד כאן לא קאמר ר' יוסי ב"ר יהודה אלא התם הואיל וליתנייהו למחיצות. ומהא דהכא איכא למשמע דהתם לאו בדרך דחייה בעלמא קאמר לה אלא דוקא, והכי נמי מסתברא דסתמא דמלתא רב הונא לא פליג ארביה.
ירושלמי (ה"ד) רב אזל לחד אתר חמא לחד מבוי שריתיה בליחייא יהב ליה בחוטרא ואפליה, אמר ליה רב הונא דיקלא קיים. אמר ליה עינוי דרב הונא גביה ועינוי דרב לית אינון גביה אלא הריני אוסר להם משום קורה ולשבת הבאה אני מתיר להם משום לחי, שיהו יודעין שאם ינטל הדקל שאסור לטלטל. ואית דבעי מימר דלא יהון סברין כר' יהודה דר' יהודה אמר רחבה אע"פ שאינה בריאה. ר' חנינא לא אמר כן אלא רב אזיל לאתר חד, חמא ההיא מבוי שנטלה קורתו ואסר להם, א"ל רב הונא דיקלא קאים, א"ל עינוי דרב הונא גביה ועינוי דרב לית אינון גביה אלא הריני אוסר להם משום קורה ולשבת הבאה הריני מתיר להם משום לחי שיהו יודעין שאם ינטל הדקל שאסור לטלטל. ואית דבעי מימר דלא יהון סברין כר' יהודה דתניא תמן איזהו קרפף כל שהוא סמוך לעיר דברי ר' יהודה וכה אמר הכין, אמר ר' מנא כבית דירה עבד לה ר' יהודה.
Rashba on Eruvin 15a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain
Ritva
אביי אמ׳ הוי לחי ודיוקא עד פחות מד׳ אמות אבל ד׳ אמות אפילו אביי מוד׳ דלא הוי לחי כיון שהוא עומד מאליו כדכתב רש״י ז״ל גבי לחי הבולט מדופנו של מבוי. מחיצת המים קנה קנה פחות מג׳ קמ״ל כדבעא מיני׳ אביי מרבה פירוש ההיא בעיא לקמן בריש פרק פסין. ותרי לישני איתמרו התם בחד לישנא אמרינן דבעא מיניה דיומד הבא ממחיצת הקנים מפטרות פחות פחות מג׳ אם נדונו׳ משום דיומד או לא ובלישנא בתרא אמרי׳ דבע׳ מיניה גורדייתא דקני׳ שמחברו׳ בתחלתן ולאחר גובה עשרה מתרחקו׳ ג׳ טפחי׳ אי חזו להיות דיומד או לא והכא לא קפדינן ונקטינן חדא מהנהו לישני: אלמא אמר רב הונא שאין מטלטלין בו אלא סאתי׳ פירוש שאם הו׳ יותר מבית סאתי׳ אין מטלטלין בו אלא בד׳ אמות כדין כרמלי׳ אלא א״כ שלא נעשו מתחלה לכך שפיר דהא קאמר לן שגזרו חכמים על כל קרפף ומחיצות שלא הוקפו לדירה שאם הוא יותר מבית סאתים שיהא דינו ככרמלית וקמה קצירה כו׳ ופרקי׳ לדידי נמי טעמא מפני שגזרו חכמים על כל היקף העשוי לתשמיש אויר בעלמא שאם היה יותר מבית סאתי׳ שיה׳ דינו ככרמלי׳ וקמ׳ קצור׳ כו׳ פי׳ או קמה קצור׳ ושבולות מקיפו׳ אותו:
ג״ה אביי לטעמיה דאמר לחי משום מחיצה ויש שפירשו דהיינו מאי דקאמר אסור להשתמש בין הלחיים דקסבר לחי משום מחיצה ואין מחיצה אחרת אלא לפנים ממנה ולפי זה אין הלכא כרבא בההיא דהתם דהא קיימא לן כאביי בהא דהכא דתיהוי מיע״ל קג״ם לפי מה שכתב רש״י ז״ל שזו היא למ״ד של יע״ל ובתוס׳ פירשו דאביי לטעמיה היינו מאי דקאמר לעיל בפרקי׳ גבי ממעטו אביי אמר ד׳ ופרישנא טעמא דקסב׳ קורה משו׳ מחיצ׳ וכיון שכן כל שכן דסבירא ליה דלחי משום מחיצה ואע״ג דאמרי׳ התם לאביי לישני אחריני הכא סברי דהאי לישנ׳ קמ׳ וזה דוחק והנכון דלא גרסי׳ הכא ואביי לטעמי׳ ור״ח ורי״ף ז״ל לא גרסי ליה:
מהו דתימא לאיסור בניינא עבידא פירש ואפילו כשבנאן מתחלה לשם לחי לא עבדא היכירא כלל קמ״ל אמר רב הונא לא סבר לה מר ליסמיך אדיקלא וק״ל דהא לרב הונא בלא דיקל׳ נמי מותר דהא סבירא לה לקמן דשבת הואיל והותרה בכניסתה הותרה תירץ ר״י ז״ל והכא אליבא דרב קאמר לה דחזא דלית לי׳ הואיל והותרה שבת הותרה עוד י״ל דסבירא לן השתא כההוא לישנא דאמרי׳ לקמן דאמר אנא דאמרי אפילו לרבי יוסי עד כאן לא קאמר רבי יוסי אלא היכא דליתנהו למחיצות והלכתא כאביי ביע״ל קג״ם אינו מלשון התלמודא כי ר״ת ז״ל סובר דלמ״ד היינו למ״ד של ימי לידה שאינה רואה בהם דמס׳ נידה:
Ritva on Eruvin 15a · Sefaria · Edition: Chidushi HaRitva, Amsterdam, 1729 · Public Domain
Meiri
לחי העומד מאליו כגון שגדל לשם אילן או שנעשה שם תל או עמוד שלא לשם לחי אם הדבר ברור שלא סמכו עליו מאתמול [לא הוי לחי] אבל כל שאפשר שסמכו עליו מאתמול כגון שלא היה שם לחי אחר אלא זה בין שלא היה שם אחר מעולם בין שהיה שם אחר (ומכל מקום) ונפל (זה) מבעוד יום עד שאפשר שעלה על דעתם מבערב לסמוך עליו הרי זה לחי אעפ״י שלא הוקבע לשם לחי הואיל ועליו סמכו שמאחר שהוא [משום] מחיצה ולא משום היכר מחיצה מאליה מחיצה היא הא קורה העומדת מאליה כגון אלו שנותנין קורה מכותל לכותל לחזק אין זה כלום שהקורה משום היכר ואין היכר אלא כשהוקבע לכך. ושמא תאמר לחי מיהא (אויל) משום מחיצה היא ומחיצה העומדת מאליה מחיצה היא נתיר אף בשלא סמכו עליו מאתמול שהרי במחיצה אף בעשויה בשבת מאליה מתרת כגון מחיצה של בני אדם ושאר מחיצות נראה שמתוך שאינה מחיצה הניכרת החמירו בה הא במחיצה גמורה אין לחלוק בה בין סמכו ללא סמכו וכמו שאמרו העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה כשרה אעפ״י שלא נטעו האילנות לשם מחיצה. וכן בענין פסי ביראות אמרו שאם היה שם אילן או גדר או מחיצת קנים בפחות פחות משלשה נדון משום דיומד על הדרך שיתבאר בפרק שני [יט:] אעפ״י שלא נעשו מתחלה לכך:
אילן המיסך על הארץ שיש תחתיו חלל בגובה עשרה והנופים מתעקמים בראשיהם וחוזרים ונוטים כלפי קרקע מכל צד (דיו) סביב אם אין בין ראשי הענפים ולארץ שלשה טפחים משתמש תחתיו שהרי יש כאן לבוד ונמצאת מחיצה עשרה ופרשוה במסכת סוכה בשעשה שם הוצא ודפנא בשתי וערב עד שתהא יכולה לעמוד ברוח מצויה שכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה הא כל שעשה כן מותר שמחיצה מאליה מחיצה היא. ומכל מקום אם היה תחת האילן יתר מבית סאתים אסור לטלטל תחתיו שהיקף שאינו עשוי לדירה אלא לאויר שחוצה לה לשמור משם שדות וכרמי׳ אינו היקף גמור ודינו כקרפף שלא לטלטל בו אלא עד בית סאתים שעד כאן דינו כחצר כשיעור חצר המשכן ואין נותנים לו דין הוקף לדירה שמטלטלין בכלו אפי׳ עד עשר כורים:
מי ששבת בתל גבוה עשרה ר״ל שקדש עליו היום שם וקנה שביתתו לשם אם יש באותו תל מארבע אמות עד בית סאתים וכן (בוקע) [בנקע] עמוק עשרה שהוא מארבע אמות עד בית סאתים וכן בקמה קצורה שהשבלים מקיפים אותו מקום הקצור ויש בגובה השבלים עשרה טפחי׳ ומלא את השבלים הוצא ודפנא שלא ינידם הרוח כמו שהתבאר בשני של סוכה [כה.] והחלל שבתוכו מארבע אמות עד בית סאתים מהלך כל אותו תל או נקע או מקום הקצור כברשות היחיד שמחיצה מאליה מחיצה היא והולך חוצה לה אלפים אמה. וזה שאמר מארבע אמות פרשו גדולי הרבנים מפני שפחות מארבע אין צריך תל או נקע ומה ענין לומר בו מהלך את כלו אף בלא תל ונקע אלא ברשות הרבים גמורה מקומו של אדם ארבע אמות הוא אבל גדולי מפרשי׳ כתבו (באבע) [בארבע] אמות אלו שהן בשפוען ארבע אמות היא רשות היחיד אבל בחמש אמות רשות הרבים היא אין לו אלא ד׳ אמות על דרך תל המתלקט עשרה כמו שיתבאר:
אבני גדר היוצאות בראש כותל המבוי ומובדלות זו מזו אם הבדלן בפחות משלשה יש כאן תורת לבוד ואין צריך לחי אחר אעפ״י שאפשר שלקשירת הבנין זה בזה הונחו ולא לשם לחי שהרי לחי העומד מאליו מכל מקום לחי הוא ואם יש ביניהם שלשה אינו כלום. וכותל שצדו אחד כנוס מחברו כבר ביארנו שנדון משום לחי בין נראה מבפנים ושוה מבחוץ:
Meiri on Eruvin 15a · Sefaria · Edition: Chidushei HaMeiri on Eruvin, Warsaw 1914 · Public Domain
Maharsha (Chidushei Halachot)
תוס' בד"ה א"ה מאי למימרא ולא סגי בשינוייא כו' עכ"ל וכדמשני חיצת קנים כו' פחות מג"ט איצטריך ליה קאי שנויא דלעיל לגבי אילן וניחא דנקט חדא אטו תרתי דהיינו גדר אגב אילן וחיצת קנים ודו"ק:
בד"ה תל ונקע כו' דלא אתי למעוטי אלא דבר שאינו ראוי להעשות בידי אדם כו' עכ"ל והא דפריך תל ונקע מאי איכא למימר די"ל דאע"ג דראוין להעשות בידי אדם מסתמא לא איירי בהכי דמתחלה עשאן לכך שטורח גדול הוא לעשות תל ונקע בבית סאתים ועוד נראה לפרש לפי תירוץ התוס' דהכי פריך בשלמא קמה לחיי דלא הוי פשיטא דקמ"ל דלא גזרינן דלמא אתי לאשתמושי במחובר אלא תל ונקע מא"ל דהא הוי פשיטא כשעשאן לכך ודו"ק:
Chidushei Halachot on Eruvin 15a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Maharam
בתוס' ד"ה ת"ש וכו' א"נ דמיירי בכל ענין וכו' פי' ופריך הכא היכא דהוי רוב דופן מעובי האילן דלא הולך ברוח והתם פריך מהיכא דהוי רוב האילן מן הנוף דאזיל ואתי ברוח:
ד"ה אי הכי מאי למימרא וכו' ולא סגי בשינויי דלעיל פירוש הא דמשני מהו דתימא לגזור דלמא אתי לאשתמושי כו' ותירץ דלא הוה נקיט תרתי ר"ל שני דברים שאין בהם שום חידוש דהיינו גדר וחיצת הקנים אגב אילן אבל השתא דמשני חיצת הקנים איצטריכא ליה א"כ יש בשני דברים רבותא כאילן ובחיצת הקנים נקט גדר לגבייהו וק"ל:
ד"ה אביי לטעמיה וכו' גבי אם בא למעט לעיל בדף ד' דאמר לא דכ"ע כו' ובהא קמיפלגי מר סבר קורה משום היכר כו' ואותו תירוץ הוא תופס עיקר:
Maharam on Eruvin 15a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Gilyon HaShas
גמ' וכל דירה שתשמישה לאויר לקמן דף כב ע"א:
Gilyon HaShas on Eruvin 15a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
What this page contains
A full text unit for Eruvin, daf 15, Amud Aleph, about 476 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 113 words
Opens “אִיתְּמַר: לֶחִי הָעוֹמֵד מֵאֵלָיו, אַבָּיֵי אָמַר: הָוֵי…”
- Segment 240 words
Opens “הֵיכָא דְּלָא סָמְכִינַן עֲלֵיהּ מֵאֶתְמוֹל, כּוּלֵּי עָלְמָא…”
- Segment 310 words
Opens “קָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ כִּי הֵיכִי דִּפְלִיגִי בְּלֶחִי…”
- Segment 430 words
Opens “תָּא שְׁמַע: הָעוֹשֶׂה סוּכָּתוֹ בֵּין הָאִילָנוֹת וְאִילָנוֹת…”
- Segment 514 words
Opens “תָּא שְׁמַע: הָיָה שָׁם אִילָן אוֹ גָּדֵר…”
- Segment 628 words
Opens “הָכָא נָמֵי, בְּמַאי עָסְקִינַן — שֶׁעֲשָׂאָן מִתְּחִילָּה…”
- Segment 725 words
Opens “תָּא שְׁמַע: אִילָן הַמֵּסֵיךְ עַל הָאָרֶץ, אִם…”
- Segment 817 words
Opens “אִי הָכִי, לִיטַלְטֵל בְּכוּלּוֹ! אַלְּמָה אָמַר רַב…”
- Segment 915 words
Opens “מִשּׁוּם דְּהָוֵי דִּירָה שֶׁתַּשְׁמִישָׁהּ לַאֲוִיר, וְכׇל דִּירָה…”
- Segment 1037 words
Opens “תָּא שְׁמַע: שָׁבַת בְּתֵל שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה…”
- Segment 1117 words
Opens “וְכִי תֵּימָא הָכָא נָמֵי שֶׁעָשָׂה מִתְּחִילָּה לְכָךְ,…”
- Segment 1239 words
Opens “אֶלָּא: בִּמְחִיצוֹת כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּהָוְיָא…”
- Segment 1321 words
Opens “תָּא שְׁמַע: אַבְנֵי גָדֵר הַיּוֹצְאוֹת מִן הַגָּדֵר…”
- Segment 1417 words
Opens “הָכָא נָמֵי שֶׁבְּנָאָן מִתְּחִילָּה לְכָךְ. אִי הָכִי,…”
- Segment 1524 words
Opens “תָּא שְׁמַע, דְּתָנֵי רַבִּי חִיָּיא: כּוֹתֶל שֶׁצִּידּוֹ…”
- Segment 1623 words
Opens “הָכָא נָמֵי שֶׁעֲשָׂאוֹ מִתְּחִילָּה לְכָךְ. אִי הָכִי,…”
- Segment 1752 words
Opens “תָּא שְׁמַע: דְּרַב הֲוָה יָתֵיב בְּהָהוּא מְבוֹאָה,…”
- Segment 189 words
Opens “טַעְמָא — דְּלָא סָמְכִינַן, הָא סָמְכִינַן —…”
- Segment 1929 words
Opens “לֵימָא אַבָּיֵי וְרָבָא בִּדְלָא סָמְכִינַן עֲלֵיהּ פְּלִיגִי,…”
- Segment 2016 words
Opens “מַתְנִי׳ בַּכֹּל עוֹשִׂין לְחָיַיִן אֲפִילּוּ בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ…”
Sages named on this page
- Rav Huna bar Rav Yehoshua · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Rav Huna bar Rav Yehoshua was a fourth-generation Amora, a close student of Abaye and Rava, known for his erudition, medical understanding,…
Source: Eruvin 15a · Segment 8 — “…בְּכוּלּוֹ! אַלְּמָה אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: אֵין…”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Eruvin 15a · Segment 1 — “…לֶחִי הָעוֹמֵד מֵאֵלָיו, אַבָּיֵי אָמַר: הָוֵי לֶחִי, רָבָא אָמַר:…”
Original text
אִיתְּמַר: לֶחִי הָעוֹמֵד מֵאֵלָיו, אַבָּיֵי אָמַר: הָוֵי לֶחִי, רָבָא אָמַר: לָא הָוֵי לֶחִי.
It was stated that the amora’im disagreed about a side post that stands by itself, i.e., a side post at the entrance to an alleyway that was not put there for the express purpose of permitting one to carry on Shabbat. Abaye said: It is a valid side post. Rava said: It is not a valid side post.
הֵיכָא דְּלָא סָמְכִינַן עֲלֵיהּ מֵאֶתְמוֹל, כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּלָא הָוֵי לֶחִי. כִּי פְּלִיגִי הֵיכָא דְּסָמְכִינַן עֲלֵיהּ מֵאֶתְמוֹל. אַבָּיֵי אָמַר: הָוֵי לֶחִי, דְּהָא סָמְכִינַן עֲלֵיהּ מֵאֶתְמוֹל. רָבָא אָמַר: לָא הָוֵי לֶחִי, כֵּיוָן דְּמֵעִיקָּרָא לָאו אַדַּעְתֵּיהּ דְּהָכִי עֲבִידִי, לָא הָוֵי לֶחִי.
The Gemara first narrows the scope of the dispute: In a place where the inhabitants of the alleyway did not rely on it from yesterday, e.g., the alleyway had another side post that fell down on Shabbat, all agree that it is not a valid side post. Where they disagree is in a case where they relied on it from yesterday. Abaye said: It is a valid side post, as they relied on it from yesterday. Rava said: It is not a valid side post; since it was not originally erected for this purpose, it is not considered a valid side post.
קָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ כִּי הֵיכִי דִּפְלִיגִי בְּלֶחִי פְּלִיגִי נָמֵי בִּמְחִיצָה.
The Gemara comments: It might enter your mind to say that just as they disagree with regard to a side post, they also disagree with regard to whether a partition that was not erected to serve that function is considered a valid partition.
תָּא שְׁמַע: הָעוֹשֶׂה סוּכָּתוֹ בֵּין הָאִילָנוֹת וְאִילָנוֹת דְּפָנוֹת לָהּ — כְּשֵׁירָה. הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן, שֶׁנְּטָעָן מִתְּחִילָּה לְכָךְ. אִי הָכִי פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: לִיגְזוֹר דִּילְמָא אָתֵי לְאִישְׁתַּמּוֹשֵׁי בְּאִילָן, קָא מַשְׁמַע לַן.
Come and hear a proof based upon what we learned in the following mishna: With regard to one who makes his sukka among the trees, and the trees serve as its walls, it is a valid sukka . This proves that the trees function as partitions even though they were not erected for this purpose. The Gemara responds: With what are we dealing here, in this mishna? To a case where he planted the trees from the outset for this purpose. The Gemara asks: If so, it is obvious that the trees constitute valid walls. The Gemara answers: Lest you say the Sages should issue a decree to prohibit using a sukka with trees as its walls, due to a concern that perhaps one will come to use the tree on the Festival and detach a branch or leaf in the process, the mishna therefore teaches us that no such decree was made and the sukka is permitted.
תָּא שְׁמַע: הָיָה שָׁם אִילָן אוֹ גָּדֵר אוֹ חִיצַת הַקָּנִים — נִידּוֹן מִשּׁוּם דְּיוֹמָד!
The Gemara tries to present another proof. Come and hear a proof from a baraita : If there was a tree there, or a fence, or a barrier of reeds that are interconnected and form a hedge, it is judged to be a valid double post, i.e., it qualifies as a partition suitable to enclose a public well, as will be explained below. This indicates that a partition not constructed to serve as a partition is nonetheless valid.
הָכָא נָמֵי, בְּמַאי עָסְקִינַן — שֶׁעֲשָׂאָן מִתְּחִילָּה לְכָךְ. אִי הָכִי מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? [קָא מַשְׁמַע לַן], חִיצַת הַקָּנִים קָנֶה קָנֶה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים, כְּדִבְעָא מִינֵּיהּ אַבָּיֵי מֵרַבָּה.
The Gemara rejects this proof: Here, too, with what are we dealing? With a case where one constructed them from the outset for this purpose. The Gemara asks: If so, what does it teach us; is it not obvious that it is a valid double post? The Gemara answers: It teaches us that a barrier of reeds is a valid partition if the distance between one reed and the next is less than three handbreadths, as Abaye raised this dilemma to Rabba, and the baraita teaches that it is valid.
תָּא שְׁמַע: אִילָן הַמֵּסֵיךְ עַל הָאָרֶץ, אִם אֵין נוֹפוֹ גָּבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים — מְטַלְטְלִין תַּחְתָּיו. הָכָא נָמֵי, בְּמַאי עָסְקִינַן — שֶׁנְּטָעוֹ מִתְּחִילָּה לְכָךְ.
The Gemara suggests another proof. Come and hear a proof from the following mishna: With regard to a tree whose branches hang over from a height of greater than ten handbreadths and reach almost to the ground, if the ends of its branches are not higher than three handbreadths from the ground, one may carry under it; the branches constitute partitions all around, and it is therefore permissible to carry in the enclosed area. The Gemara responds: Here, too, with what are we dealing? With a case where he planted the tree from the outset for this purpose.
אִי הָכִי, לִיטַלְטֵל בְּכוּלּוֹ! אַלְּמָה אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: אֵין מְטַלְטְלִין בּוֹ אֶלָּא בֵּית סָאתַיִם.
The Gemara asks: If so, it should be permitted to carry in all of it no matter how large the area. Why, then, did Rav Huna, the son of Rav Yehoshua, say: One may only carry under the tree if its branches enclose an area no larger than two beit se’a , i.e., five thousand square cubits? If the area is larger, it is not considered a courtyard, and carrying there is prohibited. This indicates that the branches are not considered full-fledged partitions.
מִשּׁוּם דְּהָוֵי דִּירָה שֶׁתַּשְׁמִישָׁהּ לַאֲוִיר, וְכׇל דִּירָה שֶׁתַּשְׁמִישָׁהּ לַאֲוִיר, אֵין מְטַלְטְלִין בָּהּ אֶלָּא בֵּית סָאתַיִם.
The Gemara answers: The reason that carrying is permitted only if the enclosed area is less than this size is because it is a dwelling whose use is for the open air beyond it, i.e., it is used by guards who are watching the fields beyond it, rather than as an independent dwelling place, and the halakha with regard to any dwelling whose use is for the open air beyond it is that one may carry in it only if its area is no larger than two beit se’a .
תָּא שְׁמַע: שָׁבַת בְּתֵל שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְהוּא מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וְעַד בֵּית סָאתַיִם, וְכֵן בְּנֶקַע שֶׁהוּא עָמוֹק עֲשָׂרָה, וְהוּא מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וְעַד בֵּית סָאתַיִם, וְקָמָה קְצוּרָה וְשִׁיבּוֹלוֹת מַקִּיפוֹת אוֹתָהּ — מְהַלֵּךְ אֶת כּוּלָּהּ וְחוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה.
The Gemara suggests another proof. Come and hear that which was taught in the following baraita : With regard to one who established his Shabbat abode on a mound that was ten handbreadths high and its area was anywhere from four cubits to the two beit se’a ; and similarly, one who established his Shabbat abode in a natural cavity of a rock that is ten handbreadths deep and its area was anywhere from four cubits to two beit se’a ; and similarly, one who established his Shabbat abode in a field of reaped grain, and rows of stalks ten handbreadths high that have not been reaped surround it, serving as a partition enclosing the reaped area, he may walk in the entire enclosed area, and outside it an additional two thousand cubits. This indicates that a partition not specifically constructed to serve as a partition is nonetheless valid.
וְכִי תֵּימָא הָכָא נָמֵי שֶׁעָשָׂה מִתְּחִילָּה לְכָךְ, בִּשְׁלָמָא קָמָה לְחַיֵּי, אֶלָּא תֵּל וָנֶקַע — מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?
And if you say that here, too, it is a case where he made it from the outset for this purpose, there is a difficulty. Granted, in the case of the grain, this answer is all right; but with regard to a mound and a cavity, what can be said? They were there from time immemorial and were not constructed to serve as partitions.
אֶלָּא: בִּמְחִיצוֹת כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּהָוְיָא מְחִיצָה, כִּי פְּלִיגִי — בְּלֶחִי. אַבָּיֵי לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר: לֶחִי מִשּׁוּם מְחִיצָה, וּמְחִיצָּה הָעֲשׂוּיָה מֵאֵלֶיהָ הָוְיָא מְחִיצָה. וְרָבָא לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר: לֶחִי מִשּׁוּם הֶיכֵּר, אִי עֲבִידָא בְּיָדַיִם הָוְיָא הֶיכֵּר, וְאִי לָא לָא הָוֵי הֶיכֵּר.
Rather, the Gemara rejects its previous argument and explains: With regard to partitions, all agree that a partition that stands by itself is a partition, despite the fact that it was not erected for that purpose. Where they disagree is with regard to a side post. Abaye follows his usual line of reasoning, as he said that a side post serves as a partition, and a partition that stands by itself is a valid partition. And Rava follows his usual line of reasoning, as he said that a side post serves as a conspicuous marker. Therefore, if it was made with a person’s hands for that purpose, it is considered a conspicuous marker; and if not, it is not considered a conspicuous marker.
תָּא שְׁמַע: אַבְנֵי גָדֵר הַיּוֹצְאוֹת מִן הַגָּדֵר מוּבְדָּלוֹת זוֹ מִזּוֹ פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה, אֵין צָרִיךְ לֶחִי אַחֵר. שְׁלֹשָׁה — צָרִיךְ לֶחִי אַחֵר.
The Gemara now attempts to prove which side is correct according to this version of the dispute. Come and hear a proof from the Tosefta : With regard to stones of a wall that protrude from the wall and are separated from each other by less than three handbreadths, there is no need for another side post in order to permit carrying in the alleyway; the protruding stones join together to form a side post. However, if they are separated by three handbreadths, there is a need for another side post. This indicates that a side post is valid even if it was not erected for that purpose.
הָכָא נָמֵי שֶׁבְּנָאָן מִתְּחִילָּה לְכָךְ. אִי הָכִי, פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא לְמֵיסַר בִּנְיָינָא הוּא דַּעֲבִידָא. קָא מַשְׁמַע לַן.
The Gemara rejects this proof: Here, too, we are dealing with a case where one built them from the outset for this purpose. The Gemara comments: If so, it is obvious that the side post is valid. The Gemara explains: Lest you say that it was only in order to connect the building to another building that he built the wall with protruding stones, it teaches us that it is a valid side post. We are not concerned that onlookers might assume that the wall was not originally built as a side post.
תָּא שְׁמַע, דְּתָנֵי רַבִּי חִיָּיא: כּוֹתֶל שֶׁצִּידּוֹ אֶחָד כָּנוּס מֵחֲבֵרוֹ, בֵּין שֶׁנִּרְאֶה מִבַּחוּץ וְשָׁוֶה מִבִּפְנִים, וּבֵין שֶׁנִּרְאֶה מִבִּפְנִים וְשָׁוֶה מִבַּחוּץ — נִדּוֹן מִשּׁוּם לֶחִי.
The Gemara suggests another proof: Come and hear the following Tosefta taught by Rabbi Ḥiyya: A wall, one side of which is more recessed than the other, whether the indentation is visible from the outside and the wall looks even from the inside, or it is visible from the inside and the wall looks even from the outside, it is considered a side post. This indicates that a side post is valid even if it was not erected for that purpose.
הָכָא נָמֵי שֶׁעֲשָׂאוֹ מִתְּחִילָּה לְכָךְ. אִי הָכִי, מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? הָא קָא מַשְׁמַע לַן: נִרְאֶה מִבַּחוּץ וְשָׁוֶה מִבִּפְנִים — נִדּוֹן מִשּׁוּם לֶחִי.
The Gemara answers: Here, too, it is a case where one fashioned it from the outset for this purpose, to serve as a side post. The Gemara asks: If so, what does it teach us? The Gemara answers: This teaches us that a side post that is visible from the outside and looks even with the wall from the inside is considered a side post, although this view is not universally accepted.
תָּא שְׁמַע: דְּרַב הֲוָה יָתֵיב בְּהָהוּא מְבוֹאָה, הֲוָה יָתֵיב רַב הוּנָא קַמֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ לְשַׁמָּעֵיהּ: זִיל אַיְיתִי לִי כּוּזָא דְמַיָּא. עַד דַּאֲתָא, נְפַל לֶחְיָא. אַחְוִי לֵיהּ בִּידֵיהּ קָם אַדּוּכְתֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא: לָא סָבַר לַהּ מָר לִסְמוֹךְ אַדִּיקְלָא? אָמַר: דָּמֵי הַאי מֵרַבָּנַן כְּמַאן דְּלָא פָּרְשִׁי אִינָשֵׁי שְׁמַעְתָּא, מִי סָמְכִינַן עֲלֵיהּ מֵאֶתְמוֹל?
The Gemara suggests another proof: Come and hear the following story: Rav was sitting in a certain alleyway, and Rav Huna was sitting before him. He said to his attendant: Go, bring me a small pitcher of water. By the time he came back with the water, the side post at the entrance to the alleyway had fallen. Rav signaled to him with his hand that he should stop, and the attendant stood in his place. Rav Huna said to Rav: Doesn’t the Master hold that it is permissible to rely on the palm tree located at the entrance to this alleyway as a side post? Rav said: This scholar, Rav Huna, is comparable to one who does not know the teachings of the Sages. Did we rely on the palm tree from yesterday? Since we did not, carrying in the alleyway is not permitted.
טַעְמָא — דְּלָא סָמְכִינַן, הָא סָמְכִינַן — הָוֵי לֶחִי.
Based on Rav’s response, the Gemara argues as follows: The reason that the palm tree could not serve as a side post is because we did not rely on the palm tree from yesterday. This indicates that had we relied on it, it would be a valid side post, thus proving that a side post that was not erected for that purpose is nonetheless valid, in accordance with the opinion of Abaye.
לֵימָא אַבָּיֵי וְרָבָא בִּדְלָא סָמְכִינַן עֲלֵיהּ פְּלִיגִי, הָא סָמְכִינַן עֲלֵיהּ — הָוֵה לֶחִי. לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דְּהָהוּא בַּרְקָא דַּהֲוָה בֵּי בַּר חָבוּ דַּהֲווֹ פְּלִיגִי בַּהּ אַבָּיֵי וְרָבָא כּוּלֵּי שְׁנַיְיהוּ.
The Gemara suggests: Shall we say that Abaye and Rava disagree only in a case where they did not rely on it before Shabbat, but in a case where they did rely on it, all agree it is a valid side post? The Gemara answers: This should not enter your mind, as there was a certain balcony [ barka ] that was in the house of Bar Ḥavu that Abaye and Rava disagreed about their entire lives. The residents of the alleyway began relying on a pillar upon which the balcony rested as their side post. Since Abaye and Rava disagreed about this case, it is clear that their disagreement applies even when the residents had relied on the item as a side post from before Shabbat.
מַתְנִי׳ בַּכֹּל עוֹשִׂין לְחָיַיִן אֲפִילּוּ בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים, וְרַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר. וּמְטַמֵּא מִשּׁוּם גּוֹלֵל,
MISHNA: One may construct side posts from anything, even a living creature, provided that it was properly attached to the entrance of the alleyway, and Rabbi Meir prohibits using a living creature as a side post. The mishna continues with a similar dispute: Even a living creature imparts ritual impurity if it used as the covering of a grave.