Commentary page

Eruvin 105a

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Eruvin 105a

Eruvin 105a. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 273 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

אמר רבי יוחנן לענין עיולי כולי עלמא המכניס שרץ חייב ולענין להוציא הנמצא בעזרה בשבת בהאי קרא פליגי:

ויבאו הכהנים פנימי בית ה' בהיכל ויוציאו הטומאה ע"ז ותקרובתיה שהן מטמאין באהל:

לחצר בית ה' עזרה:

ויקבלו הלוים להוציא משם לנחל קדרון אבל כהנים אחרים לא מיטמאין אע"פ שהיו צריכים לאנשים הרבה אלו מוציאין מן ההיכל לעזרה ואילו משם ולחוץ לוים הוא דמיטמאין ולא כהנים בן ננס סבר מדאשתני טומאת עזרה מכהנים ללוים שמע מינה היכא דאיתא בעזרה לא מפקינן ליה בעבירה אלא מהדרינן אהתירא ובשבת נמי לא דחינן שבות:

טומאה בעזרה ליתא כלומר היכא דאיתא התם לא חמירא כולי האי:

דלא אפשר בהיכל לא עיילי לוים דאפי' כהנים אסירי למיעל אלא לעבודה כדכתיב (ויקרא ט״ז:ב׳) ואל יבא בכל עת אל הקדש זה היכל מבית לפרוכת זה לפני ולפנים:

תו לא מטמאינן לכהנים שהרי אפשר בלוים אבל לשהויי עד אורתא לא:

מסייע כהני דאמר לקמן כהנים טמאין עדיפי מטהורי ישראלים:

11 more comments on this page.

Rashi on Eruvin 105a · Sefaria

Tosafot

אמר רבי יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו פירש בקונטרס שבא לתרץ דכולי עלמא מכניס שרץ חייב ולענין הוצאת טומאה פליגי ותימה דלכאורה אין חילוק דאי מכניס שרץ חייב הוא הדין דמוזהר להוציא מוישלחו מן המחנה דכל היכא דקרינן לא יטמאו את משכני קרינן וישלחו וא"כ מאי טעמא דמאן דאמר מעזרה לא ונראה דמילתא באפי נפשה היא ולא קאי לדחויי הא דקאמר לעיל כתנאי ופליג בין במכניס בין במוציא דאין חילוק כדפירשנו אלא בא לאסמוכי קרא למאן דאמר חייב ולמאן דאמר פטור:

אמר ר' שמעון יכנס והכי קאמר ליה רבי שמעון לתנא קמא אע"פ שמיקל אני במחשיך חוץ לתחום מחמיר אני בנימת הכנור דהתם לאו קולא הוא אלא משלך נתנו לך וגם כאן לא נתנו לך אלא משלך דהיינו עניבה דהוה דבר המותר והא דנטר עד הכא משום דבעי לאסוקי מילי דבמקדש אבל לא במדינה:

Tosafot on Eruvin 105a · Sefaria

Rav Nissim Gaon

טמא נכנס דהא אישתרי בעבודת ציבור בפר' א' דמסכת יומא גרסי' איתמ' טומאת המת רב נחמן אמ' היתר היא בציבור ואסיקנה כל טומאת המת בציבור רחמ' שרייה ותניא ונשא אהרן את עון הקדשים וכי אי זה עון הוא נושא אם עון פיגול וכו' הא אינו נושא אלא עון טומאה שהותרה מכללה בציבור ובמסכ' פסחים בפר' אלו דברים בפסח דוחין את השבת גרסי' ופסח גופיה מנא לן כול' יכול לא יהו עושין את השני אלא טמאין וכו' אלא הכי קאמ' אינו נדחה לפסח שני אלא עושין בטומאה וציבור נמי דעביד בטומאה בטמא נפש אבל בשאר טמאות לא ובפר' כיצד צולין שנינו נטמא קהל או רובו או שהיו הכהנים טמאין והקהל טהור יעשה בטומאה.

בעל מום נכנס דהא אישתרי באכילת קדשים זהו מן התורה דכת' כל איש אשר בו מום מזרע אהרן דהכהן לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל:

סליקא לה מסכתא דעירובין בסיעתא דשמיא ברוך נותן ליעף כח

Rav Nissim Gaon on Eruvin 105a · Sefaria

Rabbeinu Chananel

ור' יהודה דחייש לטומאת המיינו וא' שלא לרבות את הטומאה קסבר המכניס שרץ במקדש פטור ודחינן לא כ"ע כשמואל דאמר פטור והכא בהא קמיפלגי כו' ואלא לימא דשמואל כי הני תנאי דתנן מהיכן מוציאין אותו מן ההיכל כו' מאי לאו בהא קמיפלגי דר"ש דאמר מכל העזרה מוציאין אותו כו' ועמדה כתנאי. א"ר יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו ויבאו הכהנים פנימה בית ה' לטהר ויוציאו את כל הטומאה אשר מצאו בהיכל ה' לחצר בית ה' ויקבלו הלוים להוציא אל נחל קדרון חוצה ר"ע סבר מדאפקו הכהנים מן ההיכל עד לחצר בית ה' מכלל דעזרה לא מקבלה טומאה. ור"ש בן ננס סבר בהיכל דלא אפשר ללוים למיעל מטמינן להו לכהנים אבל בחוצה דאפשר בלוים תו לא מטמינן להו לכהנים.

ת"ר הכל נכנסין לתקן ולבנות ולהוציא את הטומאה כהנים לוים וישראלים מצוה בכהנים אם אין שם כהנים נכנסין לוים מצוה בלוים אם אין שם לוים נכנסים ישראלים.

אמר רב הונא רב כהנא דכהנא הוא ומסייע כהני דתני רב כהנא אך אל הפרוכת לא יבא ואל המזבח כו'. יכול [לא] יהו כהנים בעלי מומין נכנסין לבין האולם ולמזבח לעשות ריקועין למזבח ת"ל אך חלק מצוה בתמימים אין שם תמימים נכנסין בעלי מומין מצוה בטהורין אין שם טהורין נכנסין טמאין ואלו ואלו כהנים [אין] אבל ישראלים לא:

איבעיא להו טמא ובעל מום איזה מהן נכנס רב חייא בר אשי אמר רב טמא נכנס דהא אישתרי ליה עבודת ציבור. ר' אליעזר אמר בעל מום נכנס דהא אישתרי באכילת קדשים:

מתני' ר"ש אומר כל [מה] שהתירו לך חכמים משלך נתנו לך ר"ש (אומר) התם קאי (בהא) [אהא] דתנן מי שהחשיך חוץ לתחום אפילו אמה אחת לא יכנס. רבי [שמעון] אומר אפי' ט"ו אמה יכנס שאין המשוחות ממצין את המדות מפני הטועין כלומר הניחו מקום שלא הכניסוהו במקום אלפים אמה אותם שמדדו התחום יתר מזה וכאילו מכלל תחומך הן ולפיכך התירו לך שלא התירו לך אלא משום שבות גם דבריו הללו במשנה (זו משיב) [משיב על] שאמר ת"ק קושרין.

א"ל קשירה דאתיא לידי חיוב חטאת גזרו בה רבנן עניבה דלא קשירה היא ולא אתיא לידי חיוב חטאת אלא משום שבות לא גזרו בה רבנן דכל מקום דהתירו לא התירו שם אלא מקום שהוא מותר והם שגזרו עליו משום שבות הוא אבל במקום איסורא דאורייתא לא:

הדרן עלך המוצא וסליקא לה מסכת עירובין.

Rabbeinu Chananel on Eruvin 105a · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

בפרש"י בד"ה קושרה כו' דהתם משלך כו' אבל כאן לא התירו אלא שבות עכ"ל עניבה דנימת כינור אפי' שבות לא הוי דדבר המותר הוא כמ"ש התוס' אלא דר"ל כאן בכל הנך דקתני לעיל דשרינן במקדש לא התירו אלא משום שבות משא"כ קשירה דנימת כנור דשרי ת"ק דהוי אב מלאכה ודו"ק:

בד"ה קשירה דאתיא לידי חיוב חטאת במדינה גזירה כו' עכ"ל למאי דאוקמינן פלוגתייהו לעיל בהא והא באמצע ומר סבר גזרינן אמצע משום מן הצד ומר סבר לא גזרינן איכא לפרושי נמי הכא עניבה לא אתי לידי חיוב חטאת אפי' מן הצד לא גזרו קשירה דאתי לידי חיוב חטאת במן הצד גזרו בה כפרש"י לעיל אלא למאי דמוקמי' מעיקרא פלוגתייהו דלא פליגי בהכי משמע ליה לפרושי לר"ש דאוסר קשירה היינו משום גזירה במדינה דאתי לידי חיוב חטאת ולא ניחא ליה לפרש דאוסר קשירה משום דסבר דמכשירי מצוה אין דוחין שבת דא"כ הוו פליגי רבנן ורבי בפלוגתא דרבנן ור"א ודו"ק:

תוס' בד"ה אר"ש יכנס כו' וגם כאן לא נתנו לך אלא משלך דהיינו עניבה דהוה דבר המותר עכ"ל ומיהו קצת קשה לפי זה דמי הכריח תלמודא לומר דמשלך נתנו לך קאי אמי שהחשיך כו' אימא דכולה מלתא קאי אעניבה דלכך הותרה עניבה משום דמשלך נתנו לך אבל קשירה לא הותרה דכל הנך דשרו לעיל במקדש שאינן אפילו במדינה אלא משום איסור שבות אבל קשירה אב מלאכה היא ויש ליישב דלישנא דכל מקום שהתירו לך חכמים משלך כו' משמע דלהיתרא אתי לאפלוגי ולא לאיסורא דא"כ הכי הל"ל כ"מ שהתירו לך לא התירו אלא משלך נתנו לך כדקאמר בסיפא שלא התירו לך אלא משום שבות ודו"ק:

בא"ד והא דנטר (ר"ש) עד הכא משום דבעי לאסוקי מילי דמקדש אבל לא במדינה עכ"ל ר"ל והא דנטר ר"ש טד הכא ולא פליג לעיל גבי קשירת נימא את"ק דשרי וקאמרי משום דבעי לאסוקי כל הני מילי דתני במשנה דשרינן במקדש ולא במדינה ועיקר מלתא אתא לאשמועינן במסכת עירובין דאיירי כולה באיסור דרבנן דכל הני נמי במדינה איסור דרבנן אית להו ומשום דר"ש לא פליג אלא אמקדש לא בעי לאפסוקי בכל הני איסורי דרבנן דכ"ע מודו בהו במדינה ונטר עד הכא לאשמועינן דפליג ר"ש אקשירת נימא במקדש ואוסר וכל זה הוא דחוק לומר דמשום כך נטר עד הכא שלא הוזכר כלל מפורש פלוגתא דר"ש בקשירת נימא בשום משנה ולעיל נמי פליג ר' יהודה את"ק במילי דמקדש לחוד ולא נטר עד הכא ולכך נראה לדקדק מלשון דכ"מ שאמר ר"ש דכללא אתא ר"ש לאשמועינן ולכך הא דנטר במלתא דר"ש עד הכא שהוא סוף מסכת עירובין ונתן כלל בכל דיני מסכת עירובין שהקילו בהם בכמה מקומות לצורך מצוה ושאר צרכים ומשום דהם אמרו לאסור והם אמרו להתיר דכל דיני עירובין אינן אלא מדרבנן כדאמרינן בפרק עושין פסין דשלמה גזר עליהן ואח"כ חכמי כל דור ודור ולכך ניתן רשות לחכמים להקל בהן לפי הצורך וז"ש כל מקום שהתירו חכמים להקל בדיני עירובין היינו משום דמשלך מה שאסרת ניתן לך להקל בו משא"כ באיסורי דאורייתא שלא ניתן רשות לחכמים להקל בהן וזה הענין מפורש בכל המס' שאמרו בפ' קמא שהתירו במחנה עירובי חצירות ולא עירובי תחומין למאן דאית ליה תחומין דאורייתא ובפ' עושין פסין התירו פסי ביראות לעולי רגלים וכן בבבל דשכיחי מתיבתא והתירו לצורך שיירא דוקא מחיצות שתי או של ערב משום דכל הני בדוכתא אחריתא נמי לא הוו אלא משום שבות וע"ז רמזו בפרק מי שהחשיך שאמרו שם גבי מי שהחשיך בדרך נותן כיסו לנכרי כו' אר"י עוד אחרת היתה ולא רצו חכמים לגלותה מאי עוד אחרת היתה מוליכו פחות פחות מד' אמות אמאי לא רצו חכמים לגלותה משום כבוד אלהים הסתר דבר וכבוד מלכים חקור דבר ומאי כבוד אלהים איכא דלמא אתי לאתויי ארבע אמות ברה"ר ופרש"י כבוד מלכים חקור דבר אין להסתיר לכבוד עושר אדם וחשיבתו כו' והוא דחוק לפי ענינו אבל הפי' הוא כענין שאמרנו כבוד אלהים הסתר דהיינו באיסורי דאורייתא שהם כבוד אלהים ולכך הסתירו דין פחות מד' אמות התם דאיירי ברה"ר ושמא אתי לידי חילול לאתויי ד' אמות ברה"ר וכבוד מלכים דהיינו איסורי עירובין דאינן רק כבוד מלך שלמה ושאר חכמים שתקנו וגזרו אותן חקור דבר להקל בהן לפי הצורך כמו שכתבתי לעיל וע"כ בריש פרק זה הזכירו בברייתא דין פחות מד' אמות משום דלא איירי במס' זו רק ברשויות דרבנן דהקילו בהן משום צורך מה ודקאמר תלמודא ר"ש אהיכא קאי משום דלשון כ"מ משמע דקאי על שום דבר פרטי בענין זה שאמר ר"ש כבר וקאמר בענין התירו לך משלך מצינו דבר פרטי בדברי ר"ש שאמר דאפי' ט"ו אמות יכנס וכן בענין שלא התירו לך אלא משום שבות מצינו שאר"ש דבר פרטי לאיסור קשירת נימא ועל זה קאמר דענין זה כולל כל המסכתא ולכך נסמך בסופה בפרק זה כל דיני שבות שהתירו במקדש אבל לא במדינה כיון דלא הוי צורך מצוה ואמרנו לסמוך לזה מאמר א' בירושלמי פרק בכל מערבין כי הוא שייך לענין זה שאמרנו דאיתא התם אריב"ל מפני מה מערבין בחצירות מפני דרכי שלום מעשה באשה אחת שהיתה דבובה לחברתה ושלחה עירובה לגבה ע"י ברה נסבתיה ונשקתיה אתא אמר קומי אימיה אמרה הכין הוות רחימא לי ולא הוינא ידעת מתוך כך עשו שלום הה"ד דרכיה וגו' וכל נתיבותיה שלום ומקשי' בזה דהא טעמא דעירובי חצירות משום דבתים רשות מיוחדת הוא וחצר רשות כולן הוא וגזרו אטו מרה"י לרשות הרבים דהוה דומה לו ובסמ"ג בהלכות עירובין כתב לפרש דברי הירושלמי מפני מה מערבין בחצירות אחר שנשתתפו במבוי וקאמר מפני דרכי שלום כו' ובמתניתין פרק חלון תנן ולא אמרו לערב בחצירות אלא כדי שלא לשכח כו' והיינו נמי שלא אמרו לערב בחצירות אחר שנשתתפו אלא כדי שלא לשכח כו' וכתב הסמ"ג דנראין הדברים כי לא לחלוק על משנתינו בא (ר"י) [ריב"ל] אלא שגם טעם זה ראה עם טעם משנתינו ע"כ לשון הסמ"ג והוא דחוק דאמורא בא ליתן טעם אחר מהטעם השנוי כבר במשנתינו ועוד דלא לישמט לומר כן במקום המשנה פרק חלון להוסיף טעם אחר על השנוי במשנה ועוד קשה דהטעם זה רחוק שתקנו עירובי חצירות אחר שנשתתפו משום דרכי שלום כיון שאין צריכין לעירוב חצירות אחר שנשתתפו גם מה שכתב בעל עין יעקב בזה הוא דרך רחוק ודחוק כמ"ש בעל יפה מראה ע"ש וע"כ הנראה לנו לפי כוונתינו דהכי קאמר משום צורך מה הקילו בעירוב חצירות דכיון דאיסור דבתים שבחצר משום חשש רשות היחיד ורשות הרבים הוא דהוה דומה לו אם כן למה ראו חכמים להקל בבתים שבחצר על ידי עירוב פת להוציא מן הבתים לחצר ומבית לבית וכן מחצר לחצר כיון דלא יועיל עירוב פת ברה"י ורה"ר לא יועיל נמי בבתים שבחצר ומחצר לחצר אפי' ע"י עירוב פת וקאמר מפני הצורך דהיינו מפני דרכי שלום ראו להתיר ע"י פת דה"ל נעשו כאיש אחד חברים כאילו הם דרים בבית א' דעירוב משום דירה דאילו היה אסור להוציא כ"א מביתו לבית חבירו ולחצר שיש להם בשותפות היו מתרחקים זה מזה כאילו אין שלום וריעות ואחוה ביניהם אבל עירוב פת משוה אותן לבא כ"א לבית חבירו עם כליו ומאכליו כפי הצורך ואי לאו מה"ט לא היו מותרים להוציא מבית לבית ולחצר שלהם כלום כמו שאסור מרה"י לרה"ר ומייתי מהך עובדא שע"י עירוב הפת שהרגילה חברתה לשלוח ע"י בנה ראתה האשה זאת הכוונה ששלחה עירוב שלה לביתה להיות להם ריעות ואחוה ביניהם וע"י כך נשקה את בנה להוציא מלבה השנאה שהיה לה כבר ושוב גם חברתה ע"י כך עשתה שלום עמה הה"ד דרכיה דרכי נועם וגו' [עוד] יש לפרש שדבר בהיתר תחומין ע"י פת שיהיה לאדם ד' אלפים מצד א' של מקום שביתתו ואמר כי דרכיה דרכי נועם שלא הותרו תחומין אלא לדבר מצוה והיינו דרכיה הם שני דרכים שהותרו לצד אחד ע"י פת אינו אלא ע"י אמרי נועם שהמצות קרוים אמרי נועם ואמר בעירובי חצירות שהקילו ע"י פת אפי' בלא דבר מצוה אלא לשום צורך כגון מפני דרכי שלום כמ"ש וזהו כל נתיבותיה שלום שירגיל כ"א נתיבותיו עם כליו ומאכליו מביתו לחצר ולבית חבירו זהו מפני השלום ואל השלום ישים שלום בפרט שנת שלו"ם:

Chidushei Halachot on Eruvin 105a · Sefaria

Original text

Segment 1

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, וּשְׁנֵיהֶם מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ: ״וַיָּבֹאוּ הַכֹּהֲנִים לִפְנִימָה בֵית ה׳ לְטַהֵר וַיּוֹצִיאוּ אֵת כׇּל הַטּוּמְאָה אֲשֶׁר מָצְאוּ בְּהֵיכַל ה׳ לַחֲצַר בֵּית ה׳ וַיְקַבְּלוּ הַלְוִיִּם לְהוֹצִיא לְנַחַל קִדְרוֹן חוּצָה״.

Rabbi Yoḥanan said: Both of them, Rabbi Shimon ben Nannas and Rabbi Akiva, derived their opinions from the same verse: “And the priests went into the inner part of the House of God, to cleanse it, and they brought out all the impurity that they found in the Temple of God into the courtyard of the House of God. And the Levites took it, to carry it out to the brook of Kidron” (II Chronicles 29:16).

Segment 2

מָר סָבַר: מִדְּאִשְׁתַּנִּי בַּעֲזָרָה בִּלְוִיִּם, טוּמְאָה בַּעֲזָרָה לֵיכָּא.

One Sage, Rabbi Shimon Ben Nannas, maintains: As there was a change from the priests who removed the ritual impurity from the inner part of the Temple to the Levites, who took over in the courtyard, this indicates that there is no obligation to remove impurity in the courtyard, and consequently the priests are not required to do so.

Segment 3

וּמָר סָבַר: עַד הֵיכָא דְּלָא אֶפְשָׁר בִּלְוִיִּם, מַפְּקִי כֹּהֲנִים. הַשְׁתָּא דְּאֶפְשָׁר בִּלְוִיִּם, תּוּ לָא מִטַּמְּאִי כֹּהֲנִים.

And one Sage, Rabbi Akiva, maintains: Up to where it is impossible for the task to be performed by the Levites, as it is prohibited for Levites to enter the Sanctuary, the priests took it out. However, now in the courtyard, where it is possible for the ritual impurity to be removed by the Levites, the priests no longer render themselves ritually impure, as they are prohibited from maintaining contact with ritual impurity for any longer than necessary. That is to say, the Levites removed it from any place where they were permitted to enter.

Segment 4

תָּנוּ רַבָּנַן: הַכֹּל נִכְנָסִין בַּהֵיכָל לִבְנוֹת לְתַקֵּן וּלְהוֹצִיא אֶת הַטּוּמְאָה, וּמִצְוָה בְּכֹהֲנִים. אִם אֵין שָׁם כֹּהֲנִים — נִכְנָסִין לְוִיִּם, אֵין שָׁם לְוִיִּם — נִכְנָסִין יִשְׂרְאֵלִים. וְאִידֵּי וְאִידֵּי, טְהוֹרִין — אִין, טְמֵאִין — לָא.

The Sages taught in a baraita : It is permitted for everyone to enter the Sanctuary to build, to repair, or to remove impurity from inside. However, wherever possible, the mitzva is for these tasks to be performed by priests. If no priests are available, Levites enter; if no Levites are available, Israelites enter. In both cases, if they are ritually pure, yes, they may enter, but if they are impure, no, they may not enter the holy place.

Segment 5

אָמַר רַב הוּנָא: רַב כָּהֲנָא מְסַיַּיע כָּהֲנֵי, דְּתָנֵי רַב כָּהֲנָא: מִתּוֹךְ שֶׁנֶּאֱמַר ״אַךְ אֶל הַפָּרוֹכֶת לֹא יָבֹא״, יָכוֹל לֹא יְהוּ כֹּהֲנִים בַּעֲלֵי מוּמִין נִכְנָסִין בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ לַעֲשׂוֹת רִיקּוּעֵי פַחִים —

Rav Huna said: Rav Kahana, who was a priest, supports priests by emphasizing their special sanctity. As Rav Kahana taught in a baraita : Since it is stated with regard to a priest who has a physical blemish, “Only he shall not go in unto the veil, nor come near to the altar, because he has a blemish, that he profane not My holy places; for I am the Lord who sanctifies them” (Leviticus 21:23), I might have thought that priests with blemishes may not enter the area between the Entrance Hall and the altar to manufacture beaten plates of gold for the Holy of Holies.

Segment 6

תַּלְמוּד לוֹמַר ״אַךְ״ — חִלֵּק: מִצְוָה בִּתְמִימִים, אֵין שָׁם תְּמִימִים — נִכְנָסִין בַּעֲלֵי מוּמִין. מִצְוָה בִּטְהוֹרִין, אֵין שָׁם טְהוֹרִין — נִכְנָסִין טְמֵאִין. אִידֵּי וְאִידֵּי, כֹּהֲנִים — אִין, יִשְׂרְאֵלִים — לָא.

Therefore, the verse teaches “only” as an expression of exclusion, which means that there is a distinction here: Although the mitzva should be performed with unblemished priests ab initio , if no unblemished priests are available, blemished ones may enter. Likewise, it is the duty of ritually pure priests; if no pure priests are available, impure ones may enter. In both cases, if they are priests, yes, they may enter, but if they are Israelites, no, they may not enter the holy place. According to Rav Kahana, ritually impure priests take precedence over ritually pure Israelites.

Segment 7

אִיבַּעְיָא לְהוּ: טָמֵא וּבַעַל מוּם, אֵיזוֹ מֵהֶן נִכְנָס? רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב: טָמֵא נִכְנָס, דְּהָא אִישְׁתְּרִי בַּעֲבוֹדַת צִיבּוּר. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: בַּעַל מוּם נִכְנָס, דְּהָא אִישְׁתְּרִי בַּאֲכִילַת קָדָשִׁים.

A dilemma was raised before the Sages: If one priest is ritually impure and another has a blemish, which of them should enter to perform repairs? Rav Ḥiyya bar Ashi said that Rav said: The impure one should enter, as he is permitted to participate in communal service. If the entire community is ritually impure, even impure priests may perform the service, whereas blemished priests may not serve under any circumstances. Rabbi Elazar says: The one with the blemish should enter, as he is permitted to eat consecrated foods, which indicates that he retains the sanctity of the priesthood despite his blemish. The Gemara leaves this question unresolved.

Segment 8

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר וְכוּ׳. רַבִּי שִׁמְעוֹן הֵיכָא קָאֵי? הָתָם קָאֵי, דִּתְנַן: מִי שֶׁהֶחֱשִׁיךְ חוּץ לַתְּחוּם, אֲפִילּוּ אַמָּה אַחַת לֹא יִכָּנֵס. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֲפִילּוּ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה יִכָּנֵס, לְפִי שֶׁאֵין הַמָּשׁוֹחוֹת מְמַצְּעִין אֶת הַמִּדּוֹת מִפְּנֵי הַטּוֹעִים.

We learned in the mishna that Rabbi Shimon says: Wherever the Sages permitted an action to you, they granted you only from your own. The Gemara asks: With regard to Rabbi Shimon, on the basis of what mishna did he formulate this principle? The Gemara answers: He taught this principle on the basis of the mishna there, as we learned: With regard to one for whom it grew dark while he was outside the Shabbat limit, even if he was only one cubit outside the limit he may not enter the town. Rabbi Shimon says: Even if he was fifteen cubits outside the limit, he may enter the town, because when the surveyors mark the Shabbat limit, they do not measure precisely. Rather they position the boundary mark within the two-thousand-cubit limit, because of those who err.

Segment 9

דְּקָאָמַר תַּנָּא קַמָּא לֹא יִכָּנֵס, וַאֲמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן יִכָּנֵס.

With regard to that which the first tanna said, i.e., that he may not enter, Rabbi Shimon said to the tanna : He may enter. His reason, as stated, is that the limit does in fact extend that far, as any area the Sages granted to a person was actually permitted to him by Torah law.

Segment 10

שֶׁלֹּא הִתִּירוּ לָךְ אֶלָּא מִשּׁוּם שְׁבוּת. הֵיכָא קָאֵי? הָתָם קָאֵי, דְּקָאָמַר תַּנָּא קַמָּא — קוֹשְׁרָהּ. וַאֲמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן — עוֹנְבָהּ.

Rabbi Shimon further said: As they permitted to you only activities prohibited due to rabbinic decree, but not actions prohibited by Torah law. The Gemara asks: On the basis of what teaching did he formulate this principle? The Gemara answers: He taught it on the basis of the mishna there, where the first tanna said with regard to a harp string in the Temple that broke on Shabbat, that one may tie it with a knot, and Rabbi Shimon said: He may form only a bow.

Segment 11

עֲנִיבָה, דְּלָא אָתֵי לִידֵי חִיּוּב חַטָּאת — שָׁרוּ לֵיהּ רַבָּנַן. קְשִׁירָה, דְּאָתֵי לִידֵי חִיּוּב חַטָּאת — לָא שָׁרוּ לֵיהּ רַבָּנַן.

The reason why only forming a bow is permitted, is that it cannot lead to liability for a sin-offering, as forming a bow cannot constitute a violation of the category of the prohibited labor of tying. Consequently, the Sages permitted it. However, with regard to tying a knot, which can lead to liability for a sin-offering when performed outside the Temple, the Sages did not permit it, as Rabbi Shimon maintains that the Sages permitted only activities whose prohibition involves a rabbinic decree.

Segment 12

הַדְרָן עֲלָךְ הַמּוֹצֵא תְּפִילִּין וּסְלִיקָא לָהּ מַסֶּכֶת עֵירוּבִין

Eruvin 105a

Eruvin 105a

Rashi

Tosafot

Rav Nissim Gaon

Rabbeinu Chananel

Maharsha (Chidushei Halachot)

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text