Talmud Builders

    Commentary page

    Chagigah 6b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Chagigah 6b

    Chagigah 6b. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 308 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    ופרטות באהל מועד משהוקם המשכן ודיבר עמו מעל הפרוכת שם פירש לו הכתוב כדכתיב ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר ובספר תורת כהנים דהיינו ויקרא נתפרשו כל הלכות קרבן וכן דברים הרבה:

    ונשנו פעם שנית וכל מה שנאמר כאן נאמר כאן ואע"פ שלא נכתב:

    ונשתלשו בערבות מואב מפי משה לישראל שנאמר בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה וגו' (דברים א׳:ה׳):

    ואי סלקא דעתך עולת סיני עולת תמיד הואי וחובת הדורות מפי הגבורה:

    מי איכא מידי כו' אלא ודאי עולת ראייה הואי ומאיליהם הקריבוה:

    והיא עצמה לא קרבה והעולה שהקריבו הבכורות עולת ראייה הוה:

    ומה אני מקיים הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר לשון תימה ומשמע שלא הקריבו לפי שנזופין היו:

    שבטו של לוי הקריבוה משלהם:

    10 more comments on this page.

    Rashi on Chagigah 6b · Sefaria

    Tosafot

    מי איכא מידי דמעיקרא לא בעי הפשט דוקא קא מבעיא ליה משום דעיקר הפשט כתיב בגופיה אבל מעולת ראייה אע"ג דאמת הוא דטעונה הפשט לא קשה ליה מידי כיון דלאו בגופיה כתיב:

    רבי עקיבא וכו' אע"ג דבחמישי בנה מזבח ולא ניתנה תורה עד סיני דריש מאותה שעה דנאמר מעשיה בסיני כדכתיב עולת תמיד העשויה בהר סיני ומאן דלא דריש האי מוקי לה דעולה טעונה כלי וכן פירש רש"י בנימוקי חומש העשויה בהר סיני ובסיפרי דריש לה שנעשית בהר סיני קודם לתורה והיינו בחמישי שבנה מזבח:

    יש בשמחה שאין בשתיהן ובתוספ' גרסינן שהשמחה יש לה תשלומין כל שבעה ולא בשתיהן ושמעתתא שלנו דלא גריס ליה סבירא ליה דגם באינך יש להן תשלומין ולא קאמר יש בשתיהן שצריכין שיעור מה שאין כן בשמחה דאימא אף שמחה יש לה שיעור ומיהו בלאו הכי ניחא דלא נחית למיתני הא כללא כדפריש' לעיל (חגיגה דף ב:) רק חומרא באחת שאין בשתים ולהכי לא חשיב שתיהן אינן באין מכל דבר מה שאין כן בשמחה שבאה מכל דבר דהא חומרי דשתים לא קא חשיב:

    אידי ואידי פרים הוו אליבא דמ"ד עולת ראייה הואי ואפי' למ"ד עולת תמיד קודם מתן תורה היתה של פרים והדר אישתנו כמו שנשתנה מן הפשט וניתוח לרבי יוסי הגלילי:

    מאי נפקא מינה כלומר מאי דהוה הוה וכן פריך בפ"ק דיומא (דף ה: ושם) גבי כיצד הלבישן ובפסחים (צו.) גבי אימורי פסחים ובסנהדרין (דף טו: ושם) גבי שור סיני בכמה לא בעי משום דסבירא לאלופי דורות משעה ובע"ז פרק שני (דף לד) ובתענית (דף יא.) גבי במה שמש משה כל ימי המלואים דלא פריך ליה התם נמי למיסבר קראי לפי שלא מצינו בגדי כהונה רק לאהרן ובניו ועוד דאכתי לא נתחנכו הבגדים דבעינן עלייהו הזאה ונפקא מינה לעבוד במלואים בלא הזאת בגדים:

    לפסוקי טעמא ולא דמי לה' מקראות שאין להן הכרע (יומא דף נב) ולא אזלינן בתר פסוקי טעמא התם לא מצי קאי רק לחד מינייהו דאין משמעות שתיהן שוה אבל הכא מצי קאי לתרווייהו:

    שאין להן שיעור הפאה דכתיב לא תכלה פאת שדך (ויקרא י״ט:ט׳) ומדאורייתא היא דאילו מדרבנן אמר בפרק ראשית הגז (חולין דף קלז: ושם) אין פוחתין (לעני בגורן פחות) מששים ופליגי אמוראי בירושלמי חד אמר אין להם שיעור למעלה ולא למטה כלומר יוכל לפחות עד חטה ולמעלה כל שדהו וחד אמר למעלה אין לה שיעור הא למטה יש לה ובעי מאי בינייהו כלומר ודאי לכולי עלמא איכא ומשני אם פיחת מששים למאן דאמר אין לו שיעור כלל מה שנתן נתן ופטור מפאה ואם הוסיף חייב במעשר ולמאן דאמר יש לו שיעור למטה מה שנתן נתן ואינו פטור מפאה וזכה העני ומחויב במעשר עד שישלם שיעור ששים בבת אחת דלא הוי פאה אם לא שילם לו בבת אחת כו' ופריך אמאי לא חשיב תרומה ומשני תפתר מפני המחלוקת לשון פלוגתא דומיא דמחלוקת בששניהן אדוקין בתורף (ב"מ דף ז:) כלומר שיש בה חילוק דאמר רבי יוחנן עושה אדם כל שדהו בכורים ולא אמר עושה כל שדהו תרומה דהא בעינן ראשית ששיריה ניכרים בפרק בכל מערבין התיבון הרי פאה דאין אדם עושה כל שדהו פאה ומשני עד שלא קצר שבולת לא נתחייב שדהו פאה כלומר דכתיב פאת שדך בקוצרך תלה רחמנא פאה בקציר והכי קאמר דמשנתחייב בפאה אין לה שיעור וכי תימא בכורים נמי הכתיב ראשית וליבעי שירים ניכרים כמו בתרומה דמרבינן ליה התם ראשית כל בכורי כל ואני הייתי מפרש מפני המחלוקת עין יפה עין רעה ובינונית לאפוקי הך דעניינם שוה ועוד דפליגי במסכת תרומה (פרק ד מ"ה) המרבה בתרומה רבי אליעזר אומר אחד מעשרה יתר מכאן יעשה תרומת מעשר למקום אחר רבי ישמעאל אומר מחצה חולין ומחצה תרומה ר' עקיבא אומר עד שישייר שם חולין ומפרש בירושלמי טעמא דרבי ישמעאל דראשית דגנך דיו לראשית שיהו כדגן:

    Tosafot on Chagigah 6b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    אמר אביי ב"ש ור' ישמעאל ור' אליעזר כולהו סבירא להו עולה שהקריבו ישראל במדבר עולת ראיה הואי וב"ה ורבי עקיבא ור' יוסי הגלילי סברי עולת תמיד הואי ב"ש הא דאמרן ר' ישמעאל דתניא כללות נאמרו בסיני ופרטות באהל מועד וליכא מידי דבסיני לא בעי הפשט ונתוח דהא אמרת כללות נאמרו בסיני ובסוף בעי הפשט ונתוח שנאמר והפשיט את העולה ונתח אותה לנתחיה. אלא לאו ש"מ לאו עולת תמיד הואי. אלא עולת ראיה הואי.

    ר' אליעזר נמי דתניא עולת תמיד העשויה בהר סיני ר' אליעזר אומר מעשיה נאמרו בסיני והיא עצמה לא קרבה ר' עקיבא אומר היא עצמה קרבה בסיני ושוב לא פסקה. וכי תימא איני והכתיב הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר ארבעים שנה בית ישראל שעבדו ע"ז הקריבו עולת תמיד בכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר ותוב א"ר עקיבא כללות ופרטות נאמרו בסיני ונשנו באהל מועד ונשתלשו בערבות מואב ב"ה ור"ע הני דאמרן ר' יוסי הגלילי דתניא ר' יוסי הגלילי אומר ג' מצות נצטוו ישראל בעלייתן לרגל ראיה חגיגה ושמחה יש בראיה משא"כ בשתיהן שהראיה כולה לגבוה משא"כ בשתיהן.

    ויש בחגיגה משא"כ בשתיהן שהחגיגה ישנה לפני הדבור מה שאין כן בשתיהן ויש בשמחה שהשמחה נוהגת בנשים כבאנשים מה שאין כן בשתיהן. קתני מיהא שהחגיגה ישנה לפני הדבור מה שאין כן בעולת ראיה ובשמחה ש"מ דסבר ר' יוסי הגלילי עולה שהקריבו בני ישראל במדבר עולת תמיד הואי. ואמרינן אמאי מוקמת ליה לר' ישמעאל כב"ש משום דליכא מידי דמעיקרא לא בעי הפשט ונתוח ובסוף בעי הא ר' יוסי הגלילי דאוקימתא כב"ה תני בהדיא רבי יוסי הגלילי אומר עולה שהקריבו בני ישראל במדבר לא בעי הפשט ונתוח אלא מאהל מועד ואילך. ואסיקנא סמי ר' ישמעאל מב"ש:

    בעי רב חסדא האי קרא היכי פירושיה וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות כבשים ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים או דלמא אידי ואידי כלומר העולות והשלמים כולן פרים היו ואמרינן מאי נפקא לן מינה [מאי] דהוה הוה.

    ואמר מר זוטרא לפיסוק טעמי' כלומר אם אלו כבשים ואלו פרים קרא צריך לאפסוקינהו ואי לא [לא] צריך רב אחא אמר לנודר.

    באומר הרי עלי עולה כעולה שהקריבו ישראל במדבר מאי פר מחייבת ליה או כבש תיקו.

    Rabbeinu Chananel on Chagigah 6b · Sefaria

    Meiri

    כבר ידעת בקרבן עולה שכלה כליל ושל שלמים שיש בו שתי אכילות ר"ל לגבוה ולהדיוט אכילת אימורין למזבח ואכילת בשר לבעלים וחזה ושוק לכהנים ומ"מ זבחי שלמי צבור והם כבשי עצרת אינן נאכלין כמו שהתבאר במקומן באיזהו מקומן:

    כבר ביארנו שכל הפטור בראיה פטור מחגיגה וכבר הזכרנו הפטורים מהם במשנה ראשונה אבל השמחה נוהגת בנשים והוא הדין לשומע ואינו מדבר ולאותם הנזכרים במשנה לחיוב שמחה אלא שהוזכרו כאן נשים והוא הדין לאחרות:

    בפרשת פנחס נאמרה פרשת התמידין ואע"פ שנאמרה בואתה תצוה לא נאמרה שם אלא למלואים ונשנית בפנחס להיותה צואה לדורות שמא תאמר והרי בפרשת תמידין של ואתה תצוה נאמר בה חקת עולם לדורותיכם ונראה לנו משמועה של פרק זה שלא נאמר שם לדורותיכם אלא על שבט לוי והם הקריבוה כל ימי עמדם במדבר ולא ישראל ואע"פ שנצטוו עליה מ"מ סמכו על הקרבתם של שבט לוי והוא שאמר הנביא לישראל הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר בית ישראל:

    עולה שהקריבו נערי בני ישראל במדבר נסתפק לנו אם היתה של כבשים או של פרים ועקר ספק זה ממה שנאמר בפסוק ויעלו עולות ויזבחו שלמים ליי' פרים שמא מלה זו ר"ל פרים על כלם הוא נאמר ר"ל על השלמים ועל העולות או שמא על השלמים לבד אבל עולות בכבשים כשאר עולות תמידים הואיל ופרשוה בעולת תמיד ופי' בה בכאן למאי נפקא מנה לפסוקי טעמים כלו' שאם העולה לא היתה באה של פרים ראוי לפסק טעם באתנח במלת עולות ואי נמי לנודר ומעתה הואיל ולא נתבררה שאלתנו הנודר הרי עלי עולה כעולה שהקריבו ישראל במדבר מקריב פר וכבש ויש חולקין לומר שאין חייב אלא בכבש כשאר עולת תמיד הואיל ובררנו שעולת תמיד היתה וראיה אצלי לדבר זה שהרי פסוק טעם שלנו הוא במלת עולות באתנח ואע"פ שאין לנו לסמוך כל כך על פסוק טעמים שלנו מ"מ הואיל ועולת תמיד היתה [כבש] בטענה קלה ראוי לדון בה כן:

    Meiri on Chagigah 6b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה מי איכא מידי כו' דעיקר הפשט כתיב בגופיה אבל מעולת כו' כיון דלאו בגופיה כתיב עכ"ל אם כוונתם דבעולת תמיד שפיר קמבעיא ליה משום דהפשט כתיב בגופיה זה אינו דהפשט וניתוח לא כתיבי בעולת ראייה ולא בתמיד אלא בעולת נדבה בפרשת ויקרא ויש ליישב דה"פ דהפשט לא כתיב אלא בעולה ובעולת תמיד כתיב דמקרי עולה אבל ראייה לא כתיב כלל בגופיה דעולה הוא כדלקמן אתה אומר עולת כו' וק"ל:

    בד"ה יש בשמחה שאין כו' ולא קאמר יש בשתיהן כו' דאימא אף שמחה יש לה שיעור עכ"ל כצ"ל וליכא לאקשויי מאי קשיא להו דאימא מילי דאורייתא תני [ולא דרבנן דהא לר"י לקמן למטה יש להן שיעור אף מדאורייתא] אבל אין להגיה יש בשתיהן שאין צריכין שיעור כו' אף שמחה אין לה שיעור כו' כדמסיק לקמן דאין להן שיעור מדאורייתא לא למעלה ולא למטה דהא דאין צריכין שיעור לאו חומרא דשתיהן מקרי וק"ל:

    בד"ה מאי נ"מ כלומר מאי כו' ועוד דאכתי לא נתחנכו הבגדים דבעינן עלייהו הזאה ונ"מ לעבוד במלואים כו' עכ"ל וכצ"ל וקשה לתירוצם בתרא אכתי תקשי להו מאי דהוה במלואים הוה וי"ל לאלופי דורות ממשה שאם היה משה משמש בבגדי כהונה במלואים ובלא הזאת בגדים ניליף מיניה לדורות דחינוך בגדי כהונה בלא הזאה אך קשה דהא באהרן ובניו ודאי לא מספקא לך שהיו משמשין ביום ח' למלואים בר"ח ניסן בבגדי כהונה ולא היה בחינוך בגדיהן הזאה דהא הפרה לא נשרפה עד שני לניסן כדאיתא פרק הניזקין ואפשר דלאו הזאת אפר פרה קאמרי אלא משיחה בשמן המשחה וצ"ע:

    בד"ה לפסוקי טעמא ולא דמי לה' מקראות כו' ולא אזלינן כו' התם לא מצי קאי רק לחד כו' עכ"ל נראה כוונתם דודאי לרב חסדא כמו בהנהו קראי דאין להן הכרע כן האי קרא אין לו הכרע כדאיתא בהדיא ביומא בפרק הוציאו לו אלא דה"ק בהאי קרא קאמרינן נ"מ לפסוקי טעמא משמע דאי ידעינן ביה טעמא דקרא בין אם הוא פיסוק או לא הוה לן הכרע אבל התם אף לפי טעמי דקרא לית בהו הכרע דהא אי נמי לא הוה בהו התם פיסוק טעמים לא ה"ל הכרע דהא לא מצי קאי אלא לחדא ולא ידעינן להי מינייהו אבל הכא אי לא הוה ביה נמי פיסוק טעמים ידעינן דאתרווייהו קאי ומיהו לפי ספרי חומשים שלנו שיש פיסוק טעמים בשאת ומחר ומשוקדים וארור וקם ודאי דידעינן בהו הכרע דהא כ"ש היא כיון דהכא דמצי קאי לתרווייהו הוה אזלינן בתר פיסוק טעמים ולא קאי אלא אחדא מכ"ש היכא דלא מצי קאי אלא אחדא כדהתם דניזל בתר פיסוק טעמים אההוא חדא לפי פיסוק הטעם ויש ליישב בדוחק דהתם כיון דאי לאו פיסוק לא ה"ל הכרע ע"י פיסוק נמי לית לן הכרע כיון דלא מצי למכתב בע"א דלהוי הכרע בלא פיסוק משא"כ הכא דבין כך ובין כך אית לן הכרע ואפשר עוד דלא הוה ידיע להו בהנהו קראי אי הוו בהו פיסוק טעמים או לא דה"נ לא הוה ידיע להו הכא ומיהו התם פי' התוס' דמשוקדים מצי קאי לתרווייהו גם דהוו ידיע להו פיסוק טעמים במשוקדים וכן נראה מלשון התוס' הכא וצ"ע:

    Chidushei Halachot on Chagigah 6b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוספות ד"ה יש בשמחה וכ' ולא בשתיהן עיין פסחים דף ע ע"ב תוספות ד"ה מ"ט:

    Gilyon HaShas on Chagigah 6b · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    תוס' ד"ה יש בשמחה, ס"ל גם באינך יש תשלומין לא זכיתי להבין. דמ"מ איך קתני בתוספתא ולא בשתיהן הא משנה מפורשת היא לקמן (דף ט' ע"א) מי שלא חג בראשון חוגג והולך כל הרגל כולו ומה שייך לומר על זה ושמעתין שלנו ס"ל כמה דמפורשת במשנה בחגיגה וגם בראיה מפורש בתחלת מסכתין חגר ביום הראשון וכו' וצע"ג, תו ק"ל איך שייך בשמחה תשלומין הא החיוב על כל יום ויום, כדקתני דהלל והשמחה שמנה, ומה הועילו בתוס' דגם באינך יש תשלומין, מ"מ ליתני השמחה חייב בכל יום משא"כ בשתיהן, ראיה וחגיגה יוצא בפעם אחת, וזה לא יתורץ לנו באידך תירוצם דחשיב רק מילי דחומרא, שי"ל זהו חומרא דשמחה צריך בכל יום, אחר זמן רב מצאתי בעזה"י בטורי אבן באבני מלואים שהקשה כן:

    תוספות ד"ה שאין להם שיעור, ואני הייתי מפורש מפני המחלוקת עין יפה, עין רעה. ובאמת לא זכיתי להבין דאם בדאורייתא הא בכולם א' עין יפה ובינוני שוים דסגי בכ"ש, ואם מדרבנן למ"ל מפני המחלוקת הא פשוט מדרבנן יש לו שיעור דעכ"פ לא יפחות מא' מששים:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Chagigah 6b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    בָּעִי רַב חִסְדָּא, הַאי קְרָא הֵיכִי כְּתִיב? (שמות כד, ה) וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת. הנה בודאי כונת רב חסדא בבעיא זו כמו שאמר מר זוטרא דשאל לענין פיסוק טעמים דלשון הֵיכִי כְּתִיב דקאמר משמע 'כן' אך עם כל זה אתא רב אחא לעשות נפקותא אחרת שיוצאה מבעיא זו. ואנא עבדא נראה לי לעשות נפקותא אחריתי והוא לאחד שכתב בשטר שהוא חייב לפלוני או שכתב בצוואה שיתנו לפלוני מאה לירא'ס ומאה רייא'ל מטבע 'עתמלי' דיש להסתפק אם מה שאמר מטבע עתמלי קאי רק על הרייא'ל ולא קאי על לירא'ס דאז בפי הדין ליראס בסתם יתנו לו מן ליראס הקטנה בערכה דהיינו לירא פרנסא'ווי ולא עתמליי או דלמא מה שאמר מטבע עתמלי קאי גם על לירא'ס ויתנו לו ליראס עתמלי? ועיין בגמרא ראש השנה (ראש השנה י:) סברת רבי מאיר ורבי אליעזר בפסוק וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ (בראשית ח, יג) ויש לעשות מזה נפקותא אחרת ודי בזה.

    Ben Yehoyada on Chagigah 6b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chagigah, daf 6, Amud Bet, about 308 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 127 words

      Opens “וּפְרָטוֹת בְּאֹהֶל מוֹעֵד. וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כְּלָלוֹת…”

    2. Segment 212 words

      Opens “מִי אִיכָּא מִידֵּי דְּמֵעִיקָּרָא לָא בָּעֵי הֶפְשֵׁט…”

    3. Segment 319 words

      Opens “רַבִּי אֶלְעָזָר — דְּתַנְיָא: ״עוֹלַת תָּמִיד הָעֲשׂוּיָה…”

    4. Segment 421 words

      Opens “רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: קָרְבָה, וְשׁוּב לֹא פָּסְקָה.…”

    5. Segment 510 words

      Opens “שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי שֶׁלֹּא עָבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה,…”

    6. Segment 629 words

      Opens “בֵּית הִלֵּל — הָא דַּאֲמַרַן. רַבִּי עֲקִיבָא…”

    7. Segment 725 words

      Opens “יֵשׁ בָּרְאִיָּיה שֶׁאֵין בִּשְׁתֵּיהֶן; וְיֵשׁ בַּחֲגִיגָה שֶׁאֵין…”

    8. Segment 824 words

      Opens “יֵשׁ בַּחֲגִיגָה מַה שֶּׁאֵין בִּשְׁתֵּיהֶן, שֶׁחֲגִיגָה יֶשְׁנָהּ…”

    9. Segment 931 words

      Opens “וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, מַאי טַעְמָא קָא מוֹקְמַתְּ לֵיהּ…”

    10. Segment 1022 words

      Opens “וְהָא רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, דְּאָמַר: עוֹלָה שֶׁהִקְרִיבוּ…”

    11. Segment 1125 words

      Opens “דְּתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: עוֹלָה שֶׁהִקְרִיבוּ…”

    12. Segment 1228 words

      Opens “בָּעֵי רַב חִסְדָּא: הַאי קְרָא הֵיכִי כְּתִיב?…”

    13. Segment 138 words

      Opens “לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? מָר זוּטְרָא אָמַר: לְפִיסּוּק…”

    14. Segment 1420 words

      Opens “רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא אָמַר: לָאוֹמֵר ״הֲרֵי…”

    15. Segment 157 words

      Opens “תְּנַן הָתָם, אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁיעוּר:…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Chagigah 6b · Segment 11 — “…וְאֵילָךְ! סְמִי מִכָּאן רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Chagigah 6b · Segment 4 — “רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: קָרְבָה, וְשׁוּב לֹא פָּסְקָה. אֶלָּא מָה…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Chagigah 6b · Segment 14 — “רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא אָמַר: לָאוֹמֵר ״הֲרֵי עָלַי עוֹלָה…

    Original text

    וּפְרָטוֹת בְּאֹהֶל מוֹעֵד. וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כְּלָלוֹת וּפְרָטוֹת נֶאֶמְרוּ בְּסִינַי, וְנִשְׁנוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד, וְנִשְׁתַּלְּשׁוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב. וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ עוֹלָה שֶׁהִקְרִיבוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר — עוֹלַת תָּמִיד הֲוַאי,

    And the details of the mitzvot, e.g., the particulars of the sacrificial process, were said to Moses at a later time in the Tent of Meeting. And Rabbi Akiva says: Both general statements and the details of mitzvot were said at Sinai and later repeated in the Tent of Meeting, and reiterated a third time by Moses to the Jewish people in the plains of Moab, as recorded in the book of Deuteronomy. And if it enters your mind to say that Rabbi Yishmael holds that the burnt -offering that the Jewish people sacrificed in the desert at Mount Sinai was the daily burnt -offering, rather than the burnt-offering of an individual, the following question arises:

    מִי אִיכָּא מִידֵּי דְּמֵעִיקָּרָא לָא בָּעֵי הֶפְשֵׁט וְנִיתּוּחַ, וּלְבַסּוֹף בָּעֵי הֶפְשֵׁט וְנִיתּוּחַ?!

    Is there any offering that initially did not require skinning and cutting into pieces, as these details of the daily burnt-offering were transmitted later in the Tent of Meeting, and ultimately, when these details were added, the offering required skinning and cutting? It is not plausible that the details of a mitzva would change over time. Therefore, it is clear that according to the opinion of Rabbi Yishmael the Jews did not sacrifice the daily burnt-offering before the giving of the Torah, which means that the burnt-offering sacrificed at Mount Sinai must have been a burnt-offering of appearance.

    רַבִּי אֶלְעָזָר — דְּתַנְיָא: ״עוֹלַת תָּמִיד הָעֲשׂוּיָה בְּהַר סִינַי״, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: מַעֲשֶׂיהָ נֶאֶמְרוּ בְּסִינַי, וְהִיא עַצְמָהּ לֹא קָרְבָה.

    The Gemara cites the source for the opinion of Rabbi Elazar. As it is taught in a baraita : “It is a daily burnt- offering, which was performed on Mount Sinai” (Numbers 28:6). Rabbi Elazar says: The details of its performance were said at Sinai, but it itself was not sacrificed until the Tabernacle was erected. This indicates that the offering brought on Mount Sinai was a burnt-offering of appearance.

    רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: קָרְבָה, וְשׁוּב לֹא פָּסְקָה. אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּים ״הַזְּבָחִים וּמִנְחָה הִגַּשְׁתֶּם לִי בַמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה בֵּית יִשְׂרָאֵל״ —

    Rabbi Akiva says: It was sacrificed when they stood at Mount Sinai and its sacrifice never ceased. The Gemara asks: But if so, how do I uphold, i.e., how does Rabbi Akiva explain the following verse: “Did you bring to Me sacrifices and offerings for forty years in the wilderness, house of Israel?” (Amos 5:25). This verse indicates that they did not sacrifice these offerings.

    שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי שֶׁלֹּא עָבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה, הֵן הִקְרִיבוּ אוֹתָהּ.

    The Gemara answers: The tribe of Levi, which did not commit the sin of idol worship, sacrificed it from their own funds. Since the rest of the Jewish people did not contribute the funds for the daily burnt-offering, it is as though they did not sacrifice this offering. This concludes the list of sources of the opinions of those Sages who hold that the daily burnt-offering was not sacrificed at Mount Sinai, and the offering that was sacrificed there was a burnt-offering of appearance.

    בֵּית הִלֵּל — הָא דַּאֲמַרַן. רַבִּי עֲקִיבָא — הָא נָמֵי דַּאֲמַרַן. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי — דְּתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: שָׁלֹשׁ מִצְוֹת נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל בַּעֲלוֹתָם לָרֶגֶל: רְאִיָּיה, וַחֲגִיגָה, וְשִׂמְחָה.

    The Gemara cites the sources for the opinions that the daily burnt-offering was sacrificed at Mount Sinai. Beit Hillel: That which we said. Rabbi Akiva: Also that which we said, in the aforementioned dispute with Rabbi Elazar. Rabbi Yosei HaGelili: As it is taught in a baraita that Rabbi Yosei HaGelili says: The Jewish people were commanded to perform three mitzvot when they ascended to the Temple for the pilgrimage Festivals: The burnt-offering of appearance, and the Festival peace -offering, and the peace-offering of rejoicing.

    יֵשׁ בָּרְאִיָּיה שֶׁאֵין בִּשְׁתֵּיהֶן; וְיֵשׁ בַּחֲגִיגָה שֶׁאֵין בִּשְׁתֵּיהֶן; יֵשׁ בַּשִּׂמְחָה שֶׁאֵין בִּשְׁתֵּיהֶן. יֵשׁ בָּרְאִיָּיה שֶׁאֵין בִּשְׁתֵּיהֶן — שֶׁהָרְאִיָּיה עוֹלָה כּוּלָּהּ לַגָּבוֹהַּ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּשְׁתֵּיהֶן.

    Rabbi Yosei HaGelili continues. There is an element of the burnt-offering of appearance that is not present in the other two; there is an element of the Festival peace -offering that is not present in the other two; and there is an element of the peace-offering of rejoicing that is not present in the other two. He elaborates: There is an element of the burnt-offering of appearance that is not present in the other two, as the burnt-offering of appearance goes up entirely to God, which is not so with regard to the other two, as the majority portion of the other two offerings is eaten.

    יֵשׁ בַּחֲגִיגָה מַה שֶּׁאֵין בִּשְׁתֵּיהֶן, שֶׁחֲגִיגָה יֶשְׁנָהּ לִפְנֵי הַדִּיבּוּר, מַה שֶּׁאֵין בִּשְׁתֵּיהֶן. יֵשׁ בַּשִּׂמְחָה מַה שֶּׁאֵין בִּשְׁתֵּיהֶן, שֶׁהַשִּׂמְחָה נוֹהֶגֶת בַּאֲנָשִׁים וּבְנָשִׁים, מַה שֶּׁאֵין בִּשְׁתֵּיהֶן.

    There is an element of the Festival peace -offering that is not present in the other two, as the Festival peace -offering existed before the speech of God at Mount Sinai, which is not so with regard to the other two. Finally, there is an element of the peace-offering of rejoicing that is not present in the other two, as the peace-offering of rejoicing is performed by both men and by women, which is not so with regard to the other two. This shows that Rabbi Yosei HaGelili holds that the burnt-offering of appearance was not sacrificed at Mount Sinai, which means that the burnt-offering mentioned in that context must have been the daily burnt-offering.

    וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, מַאי טַעְמָא קָא מוֹקְמַתְּ לֵיהּ כְּבֵית שַׁמַּאי? אִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ עוֹלָה שֶׁהִקְרִיבוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר עוֹלַת תָּמִיד הֲוַאי, מִי אִיכָּא מִידֵּי דְּמֵעִיקָּרָא לָא בָּעֵי הֶפְשֵׁט וְנִיתּוּחַ, וּלְבַסּוֹף בָּעֵי הֶפְשֵׁט וְנִיתּוּחַ?!

    The Gemara asks a question with regard to Abaye’s explanation. And with regard to Rabbi Yishmael, what is the reason that you established his ruling in accordance with the opinion of Beit Shammai that the burnt-offering sacrificed at Mount Sinai was a burnt-offering of appearance? The explanation for his opinion was: If it enters your mind that the burnt -offering the Jewish people sacrificed in the desert was a daily burnt -offering, is there any offering that initially did not require skinning and cutting into pieces and ultimately required skinning and cutting into pieces?

    וְהָא רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, דְּאָמַר: עוֹלָה שֶׁהִקְרִיבוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר — עוֹלַת תָּמִיד הֲוַאי: מֵעִיקָּרָא לָא בָּעֵי הֶפְשֵׁט וְנִיתּוּחַ, וּלְבַסּוֹף בָּעֵי הֶפְשֵׁט וְנִיתּוּחַ.

    But wasn’t it Rabbi Yosei HaGelili who said: The burnt -offering that the Jewish people sacrificed in the desert at Mount Sinai was the daily burnt -offering? Nevertheless, he holds that initially it did not require skinning and cutting into pieces, and ultimately it required skinning and cutting into pieces.

    דְּתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: עוֹלָה שֶׁהִקְרִיבוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר אֵינָהּ טְעוּנָה הֶפְשֵׁט וְנִיתּוּחַ, לְפִי שֶׁאֵין הֶפְשֵׁט וְנִיתּוּחַ אֶלָּא מֵאֹהֶל מוֹעֵד וְאֵילָךְ! סְמִי מִכָּאן רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.

    As it is taught in a baraita that Rabbi Yosei HaGelili says: The burnt- offering that the Jewish people sacrificed in the desert did not require skinning and cutting into pieces, because the requirement of skinning and cutting offerings applied only from the time God commanded this mitzva in the Tent of Meeting and onward. The Gemara concludes: There is no clear evidence as to what Rabbi Yishmael actually maintains in this regard, and therefore one should delete Rabbi Yishmael from this list here, i.e., the list of those who hold that the burnt-offering sacrificed in the desert was a burnt-offering of appearance.

    בָּעֵי רַב חִסְדָּא: הַאי קְרָא הֵיכִי כְּתִיב? ״וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עוֹלוֹת״ — כְּבָשִׂים, ״וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַה׳״ — ״פָּרִים״. אוֹ דִּלְמָא: אִידֵּי וְאִידֵּי פָּרִים הֲווֹ.

    Rav Ḥisda raises a dilemma: This verse, how is it written, i.e., how should it be understood? Should the following verse be read as two separate halves, with the first part consisting of: “And he sent the young men of the children of Israel, and they sacrificed burnt- offerings ” (Exodus 24:5), which were sheep; and the second part consisting of the rest of the verse: “And they sacrificed peace- offerings of bulls to the Lord,” i.e., these peace-offerings alone were bulls? Or perhaps both of these were bulls, as the term: “Bulls,” refers both to the burnt-offerings and the peace-offerings.

    לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? מָר זוּטְרָא אָמַר: לְפִיסּוּק טְעָמִים.

    The Gemara asks: What is the practical difference between the two readings? Mar Zutra said: The practical difference is with regard to the punctuation of the cantillation notes, whether there should be a break in the verse after: “And they sacrificed burnt-offerings,” indicating that these offerings consisted of sheep; or whether it should read: “And they sacrificed burnt-offerings and sacrificed peace-offerings of bulls,” as one clause.

    רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא אָמַר: לָאוֹמֵר ״הֲרֵי עָלַי עוֹלָה כָּעוֹלָה שֶׁהִקְרִיבוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר״, מַאי? פָּרִים הֲווֹ, אוֹ כְּבָשִׂים הֲווֹ?! תֵּיקוּ.

    Rav Aḥa, son of Rava, said that the difference between these two readings of the verse is for one who says in the form of a vow: It is incumbent upon me to bring a burnt -offering like the burnt -offering that the Jewish people sacrificed in the desert at Mount Sinai. What is he required to bring? Were they bulls or were they sheep? The Gemara does not provide an answer and states that the question shall stand unresolved.

    תְּנַן הָתָם, אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁיעוּר:

    We learned in a mishna there ( Pe’a 1:1): These are the mitzvot that have no measure: