Commentary page

Chagigah 25a

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Chagigah 25a

Chagigah 25a. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 204 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

המדומעות מפרש בגמרא והשתא משמע של טבל תרומה וחולין מעורבין:

שבעים יום מקדימין לטהר את הכלים גיתות של יין בדים של שמן:

גמ' רצועה של ארץ העמים מפסקת בין גליל ליהודה וירושלים ביהודה היא וא"א להביאן לירושלים בטהרה לפי שגזרו חכמים טומאה על ארץ העמים ואפילו של חברים שמגליל אינו בא לנסכים:

אהל זרוק אהל המיטלטל ונזרק לאו שמיה אהל להיות מפסיק בין אוירה של ארץ העמים והם גזרו על אוירה:

שונין תנאים שונין ברייתא שאין הקודש ניצל בצמיד פתיל:

אין חטאת מי אפר פרה:

שאינן מקודשין שלא ניתן האפר עליהן עדיין:

ניצולין וכשירין לקדשן אחר כך:

8 more comments on this page.

Rashi on Chagigah 25a · Sefaria

Tosafot

שרצועה של כותים מפסקת הקשה הר"ר אלחנן היאך היו מביאין אפר פרה לגליל דא"א לעשות אלא בירושלים וא"כ נטמא בהבאת דרך ארץ העמים ושמא דבשביל קטן איכא להביא דרך שם אבל להביא יין ושמן לנסכים בעי שביל גדול אבל צ"ע היאך עולין לרגל מן הגליל כיון דאפסקיה ליה רצועה נטמא ובעי הזאה ג' וז' כדאמר פ' כ"ג בנזיר (דף נד.) הקשה הר"ר אלחנן דתניא בתוספתא ארץ העמים טמאה מקוואותיה ושביליהן טמאין ארץ הכותים טהורה ומקוואותיהן טהורין ושביליהן טהורים כו' ונראה למורי דהתם נשנית קודם שקלקלו לדמות יונה כדאיתא פ"ק דחולין (דף ו.) והכי משמע בירושלמי דע"ז פ"ב בעו כותאי קומי רבי אבהו אבותיכם היו מסתפקין משלנו מפני מה אין אתם מסתפקין משלנו אמר להו אבותיכם לא קלקלו מעשיהם אתם קלקלתם מעשיכם דתנינן תמן א"י טהורה מקוואותיה טהורים כו' ולאחר שנתקלקלו שאף רבי מאיר מצינו שגזר עליהן בפ"ק דחולין:

אהל זרוק לאו שמיה אהל בפרק כ"ג בנזיר (דף נה. ושם) אמר כתנאי הנכנס לארץ העמים בשידה תיבה ומגדל רבי מטמא ורבי יוסי בר יהודה מטהר מאי לאו דרבי סבר משום אוירא גזרו ורבי יוסי סבר לא גזרו משום אוירא לא דכ"ע משום גושא גזרו משום אוירא לא גזרו מר סבר אהל זרוק לא שמיה אהל ומר סבר שמיה אהל והתניא רבי יוסי בר יהודה אומר תיבה מלאה ספרים וזרקה על פני המת באהל טמאה וכו' וקשה מאי קאמר כיון דס"ל שמיה אהל אמאי זרק על פני המת טמאה אהל זרוק הוא וחוצץ וי"מ והתניא לשון קושיא הוי והכי פריך כדפרשינן וחוצץ ואח"כ דמסיק וקאמר ואי בעית אימא גר' דכ"ע לא שמיה אהל וגרס דכ"ע משום אוירא ומר סבר דלא שכיח ולא גזרו ביה רבנן והקשה הר"ר אלחנן דבשמעתין משמע דפליגי אי שמיה אהל בזרוק אי לא והכי נמי בפ' בכל מערבין (עירובין דף ל: ושם) ודוחק הוא לומר דנקט הכא לישנא דאהל זרוק משום דמעיקרא בעי למימר ליה ולפי המסקנא אינו ועוד קשה להר"י דהתם נמי צ"ל לרבי יוסי בר יהודה דשמיה אהל כי מוקי פלוגתא בשמא יוצא ראשו ורובו ולית ליה טעמא דאוירא לא שכיח ואמאי מטהר רבי יוסי אם לא מטעם דאהל זרוק שמיה אהל ותהדר קושיין לדוכתה מתיבה מלאה ספרים אמאי מטמא ותירץ ר"י דלעולם אמת הוא דפליגי באהל זרוק שמיה אהל ודוקא כגון שידה תיבה ומגדל שהולכים אבל זרק תיבה לא הוי אהל וכן משמע במסכת אהלות (פ"ח מ"ה) עוף הפורח או הקופץ וספינה המטרפת לא הויא אהל ומייתי סייעתא מזורק תיבה מלאה ספרים מדקאמר ואם היתה מונחת טהורה והיינו שהולכת בנחת והיינו אהל זרוק וזרק דרישא לא חשיב אהל זרוק דומיא דעוף הפורח:

שונין אין הקדש ניצול במוקף צמיד פתיל צ"ע אמאי לא חשיב ליה גבי מעלות דתרומה מצינו בשילהי הניזקין (גיטין דף סא: ושם) דניצלת בהא דאמר מפקידין תרומה אצל ע"ה במוקף צמיד פתיל הר"ר אלחנן ויש להקשות על הא דאמר בפ"ק דנדה (דף ה: ושם) ומה כלי חרס המוקף צמיד פתיל הניצול באהל המת אינו מציל במעת לעת שבנדה ומאי קאמר במאי מציל במת היינו בתרומה ולא בקדש כדאיתא הכא בהכי מציל נמי במעת לעת שבנדה דקאמר התם מעת לעת שבנדה לקדש אבל לא לתרומה וי"ל דבהא לא שייך הצלה אי לא מטמא לה וה"ק ומה כלי חרס המציל באהל המת במאי שמטמא לה כגון לתרומה אינו מציל במעת לעת במאי שמטמא דהיינו לקדש דוקא:

יתננה לעני כהן פרש"י ויראה שלא הוכשרו הזיתים משמע מהכא דבעינן הכשר בזיתים ולא מכשר ליה בשעת מסיקה ודלא כפר"ת שפירש בפ"ק דשבת (דף יז.) אם אתה מקניטני גוזרני על המסיקה ושוב גזר לה וכן משמע בכולה תוספתא דטהרות פרק ג' דתני דבעינן בזיתים הכשר ויש טעם נכון לדבר כדפי' ר"י שמשקה זיתים אינו אלא מוהל בעלמא ולא חשיב משקה. לעיני כהן גר' וכן גרס רש"י והכי איתא בסדר המשנה דטהרות הגומר זיתיו יתננה לעיני כהן דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר ימסור לו מפתח ומאן דגרס לעני כהן שיבוש הוא בידו:

בגלילא שנו שיש להם רוב שמן ומאחרים בבדים ברוב שמן שיש להם לעשות והכי נמי אמר פרק כירה (שבת דף מז. ושם) גבי מטלטלין כנונא אגב קיטמא כלומר מחתה אגב קיטמא כדלעיל מינה מחתה אגב אפרה וכן פירש בערוך ועדיף טפי מכלכלה ואבן שבתוכה ואותיב ליה ושוין שאם יש בה שברי פתילה שאסור לטלטלה שבטל הכלי והשמן אגב הפתילה ומוקי לה בגלילא שנו כלומר שעשירים הוו מרוב שמן ולא קפדי עליה בטיל ליה אגב פתילה ודוגמא לדבר ההוא דבפ"ק דסנהדרין (דף יא:) טול אגרתא וכתוב לאחנא בני גלילאה עילאי ותתאי כו' לאפרושי מעשרא ממעטנא דזיתא ובנזיר פ' ב"ש (נזיר דף לא:) בגלילא שנו דחמרא עדיף ממשחא ויין היה מצוי להם הרבה ורוב שתייתן בכך כדמשמע בהמוציא יין (שבת דף עח.) דקתני מים כדי לשוף את הקילור דחשיב משום דשכיח לרפואה טפי משתיה שלא היו שותין רק יין מתוך עושרם בגליל ואפ"ה הוה עדיף להם היין מן השמן משמע שהיה להם רוב שמן בזול כדפרי' ומיהו פירש רש"י בגלילא שנו דפרק כירה (שבת דף מז.) ש עניים ולא היו להם פתילות מצויות ובהמוציא (שם דף עח.) פירש מתוך שהיו עניים לא היו עושין רפואה רק ממים ולא מיין ולא משמע כן דא"כ גם שתיית מים שכיח טפי כיון שלא היה להם יין פורתא לשפות הקילור והיה להם לשער בשתיה ועוד מצינו בחולין בפ' אותו ואת בנו (חולין דף פג.) וערב יום הכפורים בגליל משמע שהיו עשירים ומרבים בסעודות ועוד מה שפי' דלא היו פתילות מצויות הא אמרינן בשילהי בבא קמא (דף קיח:) מקבלין מן הנשים דבר מועט כלי פשתן בגליל אלמא שמצוי פשתן ביניהם וכי קאמר לישנא דאסור לטלטלה דמשמע דקאי אפתילה דשייך בה לשון נקבה דהא נר לשון זכר דאיכא למימר דקאי אקערה דמייתי לה לעיל מותר השמן שבנר ושבקערה מותר וגם מצינו לשון נקבה אנר נר חנוכה כבתה אין זקוק לה (שבת דף כא.) כל זה פי' הר"י וגם רבינו מאיר פירש כן ועוד הוסיף כי מרוב יין היה להם כאב עינים וטוב המים לרפואה:

Tosafot on Chagigah 25a · Sefaria

Rabbeinu Chananel

וחזרו לברר עוד חומרי התרומה וזו היא ששנינו חומר בתרומה שביהודה נאמנין לקדש על הגתות והבדים מדקתני ביהודה נאמנין מכלל דבגליל אין נאמנין מ"ט אמר ר"ל מפני שמפסקת ביניהם מדור הכותים וכיון שצריך לעבור בתוכם חיישינן שמא מטמא טומאת ארץ העמים ומקשינן ויתננה לההיא חבית בשידה תיבה או במגדל דהא לא נטמאה בטומאת ארץ העמים. ופרקינן מתני' רבי היא דאמר אהל זרוק לא הוי אהל דתניא הנכנס בארץ העמים בשידה תיבה ומגדל ר' מטמא ור' יוסי בר' יהודה מטהר וכבר פירשנוה בעירובין פרק בכל מערבין ומקשינן ותוב ולייתוה בכלי חרש המוקף צמיד פתיל. ופרקינן א"ר אלעזר שונין אין קדש ניצל בצמיד פתיל איני והתניא [אין] חטאת ניצלת בצמיד פתיל ומדקתני הכי אין מי חטאת ניצלת בצמיד פתיל הא מים שאין מקודשין ניצולין בצמיד פתיל תוב מקשינן וכי לא מצו לאתויי יין ושמן בגליל מפני מדורי הכותים שעוברין בתוכם והא' עולא חבריא מדכו בגלילא פי' חברינו מטהרין האוכלין והמשקין בגליל. ודחי מניחין אותם ואם יבא אליהו ויודיע שלא נטמאו אע"פ שהדרך מפסקת אותה שעה מטהרה.

ובשעת הגיתות והבדים נאמנים אף על התרומה ורמינהו הגומר זיתיו ישייר קופה אחת ויתננה לעיני כהן. ואי מהימן הוא למה לי לעיני כהן. ופריק מתניתין בחרפי. והא דקתני לעיני כהן מכלל הן שאין נאמנין באפלי שכבר עברו הגיתות והבדין ואבותיו של רב נחמן היו להן הרבה והיו מתאחרין הרבה אחרי כל אדם ובא רב יוסף לאוקומה הא דתנא יתננה לעיני כהן בגליל שאינם נאמנים לעולם ומותבינן עליה והא [תניא] עבר הירדן וגליל הרי הן כיהודה נאמנין על היין בשעת היין כו' ואסיקנא אלא מחוורתא באפלי:

עברו הגיתות והבדים הביאו לו חבית של יין של תרומה לא יקבלוה כו'.

Rabbeinu Chananel on Chagigah 25a · Sefaria

Meiri

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

ארץ העמים הנוגע בגושה ועפרה טמא טומאת ז' ושורפין עליה תרומה וקדשים והמיטמא באוירה כגון שהכניס ראשו ורובו לאויר ארץ העמים והאהיל עצמו עליה אין שורפי' על טומאה זו אלא תולין וכן אין כאן טומאת ז' להזות שלישי ושביעי אלא טבילה והערב השמש נכנס שם בתוך שדה תיבה ומגדל ומחיצות התיבה מפסיקות בינו לאויר ארץ העמים טמא טומאת אויר שכל אהל זרוק ר"ל שאינו קבוע אלא מיטלטל ומוליכין אותו באויר אינו קרוי אהל ואינו חוצץ בפני הטומאה:

צמיד פתיל בכלי חרש מציל על כל מה שבתוכו מן התורה ומדברי סופרים שלא להציל אלא על אוכלין ומשקין ועל כלי חרש שבתוכו אבל כלי שטף שבתוכו או בגדי' טמאים לא ואין מציל על הקדש שבתוכו ואין צריך לומר על מי חטאת שבתוכו ויש חולקי' באלו לומר שמציל הוא אף על הקדש ואף על חטאת ומ"מ לדברינו שאינו מציל על הקדש תמה אני מפני מה לא מנו את זו עם שאר המעלות של קדש על התרומה ואפשר מפני שלא על התרומה לבד יש לקדש מעלה בזו אלא אף על שאר כל הדברים:

כבר ביארנו שאין עם הארץ נאמן על התרומה אלא בשעת הגתות מעתה יש לך לידע ששעת הגתות הוא שעת הגתות לרוב בני העולם אבל אם הקדים עם הארץ זה את גתו או איחרו עד שאינו בשעת הגתות אין זה נקרא שעת הגתות מעתה עם הארץ שלא בשעת הגתות כגון שהקדים את גתו או איחרו וכנס את זיתיו במעטן והזיעו שזו היא שעה שהוכשרו לקבל טומאה וכמו שאמרו זיתים מאמתי מקבלין טומאה משיזיעו זיעת המיעטן ולא זיעת הקפה כלו' שזיעת המעטן ניחא ליה שאין המשקה הולך לאבוד ואמ' על זה כשכנס את זיתיו במיעטן ישייר לכהן שיעור תרומתו בקופה ולא יערבם במעטן וזיעת הקופה אינה מכשרתה שאין לו נחת רוח בכך הואיל והולכת לאבוד ויתננה לעני כהן ויראה לו שלא הוכשרה ויעשנה הכהן שמן בבית הבד עצמו ולא שיערבנה בזיתים שהרי דגנך תירושך ויצהרך כתי' ולא שבלים וענבים וזיתים וכן שנינו בן לוי שנתנו לו שבלים במעשרותיו יעשה אותם גורן ענבים יעשה אותם יין זיתים יעשה אותם שמן ויתן לכהן תרומת מעשר וכהן עשיר אין לו לקבלה בדרך זה שמן הסתם הואיל וקפה מפריש אינו מכניסה לתוך ביתו אלא נותנה לשם בבית הבד ואם יקחנה כהן עשיר נראה ככהן המסייע בבית הגרנות אבל עני כהן יאמרו ששכירו ולקיטו הוא ולא ליטול תרומה בא ויש שאין גורסין לעני כהן אלא לעיני כהן כלו' שלא יניחנה בתוך ביתו אלא יתננה במקום מיוחד שבבית הבד לעיני כהן וכהן משמרה:

כבר ביארנו במשנה שאם עברו הגתות חזרו עמי הארץ לטומאתן ואין מקבלין מהן עבר הכהן וקבלה ממנו והניחה עד שהגיעה שעת הגת הבאה ובאותה שעה הוא רוצה להסתפק ממנה שהרי שעת נאמנותם הוא לא הועיל בכך ואסורה לו:

Meiri on Chagigah 25a · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

בד"ה אהל זרוק כו' וקשה מאי קאמר כיון דס"ל דשמיה אהל אמאי זרק על פני כו' ואח"כ דמסיק וקאמר ואיבעית אימא גרסינן אלא דכ"ע לא שמיה כו' ותירץ ר"י דלעולם אמת דפליגי באהל זרוק כו' ומייתי סייעתא כו' עכ"ל כצ"ל ור"ל לפי גירסת ספרים שם כמ"ש התוס' שם דבתר והתניא ר' יוסי ב"י כו' גרסינן ואב"א דכ"ע משום אוירא כו' דהשתא ע"כ האי והתניא רבי יוסי ב"י כו' דמייתי לא מתפרש אלא בניחותא ואהא קשיא להו מאי קאמר דאדרבה מהך ברייתא מוכח דאית ליה אהל זרוק לא שמיה אהל דמ"ה זרק על פני המת טמאה וכתבו עוד די"מ דקושטא דמלתא הכי הוא דהאי והתניא לשון קושיא הוא ואהא כתבו דלפי זה הא דמסיק בספרים דגרסי ואסיק בתר האי והתניא כו' ואיבעית אימא כו' דהשתא ע"כ דל"ג ליה אלא דגרסי' אלא דכ"ע לא שמיה אהל כו' וכ"ה הגירסא בגמרת נזיר לפנינו וחזר בו מתירוצא קמא דהוו פליגי באהל זרוק ומ"ש ותירץ ר"י כו' מקיים גירסת הספרים ואי בעית אימא כו' דהשתא והתניא מתפרש בניחותא דמייתי מסיפא ואם היתה מונחת כו' ודו"ק:

שם בד"ה יתננה לעני כהן פרש"י ויראה כו' לעיני כהן גרסינן וכן גרס רש"י והכי כו' לעיני כהן דר"מ כו' ומאן דגרס לעני כהן שיבוש כו' עכ"ל וכ"כ הרע"ב דגרסינן לעיני כהן וכתב דאית דגרסי לעני כהן ומשום דתרומה מועטת כזו כו' אין רגילים ליתן אותה אלא לעני כהן כו' עכ"ל וכפירוש הרמב"ם שם:

תוס' בד"ה בגלילא שנו שיש להם רוב שמן ומאחרים בבדים מרוב כו' עכ"ל כצ"ל:

Chidushei Halachot on Chagigah 25a · Sefaria

Gilyon HaShas

תוס' ד"ה שרצועה וכו' אבל צ"ע האיך עולין לרגל עיין ת' שער אפרים סי' לו:

Gilyon HaShas on Chagigah 25a · Sefaria

Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

תוס' ד"ה אוהל וע"ק לר"י דהתם נמי צ"ל לריב"י דשמיה אהל, כי מוקי פלוגתא בשמא יוציא ראשו ורובו, ולית ליה טעמא דאוירא לא שכיח ואמאי מטהר ר' יוסי, נראה מדבריהם דעל שינויי קמא דמתני' דכ"ע משום אוירא, וטעמא דר"י דלא שכיח שיכנס בשידה תיבה ול"ג בלא שכיח לא היה קשה דשפיר י"ל דס"ל לר"י דלאו שמיה אהל דגם לענין האוהל משום גושא שייך לומר דל"ש ל"ג וכן נראה מדבריהם במס' נזיר שכתבו ומשני דכ"ע משום אוירא, ואפ"ה משום דלא שכיחא ליכנס בשידה תיבה ומגדל לא גזרו, ומש"ה העמיד הר"י קושייתו רק על אוקימתא דכ"ע משום גושא ופליגי בשמא יוציא ראשו ורובו ולית ליה טעמא דל"ש, וא"כ מאי דלא אסור משום גושא מוכח דהוי אהל, אבל לא ידעתי דמי הכניסם לדוחק זה דלאוקימתא קמייתא דפליגי בלא שכיח שייך כן גם אאהל, דקשה על זה דלמאי צ"ל דכ"ע משום אויר דהא גם אם כ"ע משום גושא י"ל כן, והא בפשוטו י"ל לפ"מ שכתבו תוס' בנזיר בעצמם דלס"ד דפליגי אם משום גושא אם משום אויר לא היה קושיא על ר"י, די"ל דל"ש אהל, ופליגי במונחת, א"כ ממילא י"ל בפשוטו דמשני דכ"ע משום אויר היינו דמיירי במונחת והוי אהל וליכא משום גושא אלא דכ"ע משום אוירא ופליגי אי גזרינן בלא שכיח, ועל זה אמרינן ואב"א הכא בשמא יוציא ראשו ורובו, היינו ג"כ דמיירי במונחת, ולא משום דאוירא דל"ש לא גזור אלא דלכ"ע ל"ג רק משום גושא ופליגי בשמא יוציא ראשו ורובו, והכל דלהנך ב' אוקימתות מיירי במונחת כמו לס"ד:

Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Chagigah 25a · Sefaria

Original text

Segment 1

הַמְדוּמָּעוֹת — נֶאֱמָנִין עֲלֵיהֶם בִּשְׁעַת הַגִּיתּוֹת וְהַבַּדִּים, וְקוֹדֶם לַגִּיתּוֹת שִׁבְעִים יוֹם.

that are mingled, amei ha’aretz are trusted with regard to them during the period of the winepress and the olive press, and also up to seventy days before the winepress, for that is when people begin to purify their vessels in preparation for the wine-pressing season.

Segment 2

גְּמָ׳ בִּיהוּדָה אִין, וּבַגָּלִיל לָא, מַאי טַעְמָא?

GEMARA: The mishna teaches that amei ha’aretz are trusted with regard to the purity of sacrificial wine and oil in Judea. The Gemara infers: In Judea, yes, but in the Galilee, no. What is the reason for this distinction between the two places?

Segment 3

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מִפְּנֵי שֶׁרְצוּעָה שֶׁל כּוּתִים מַפְסֶקֶת בֵּינֵיהֶן.

Reish Lakish said: It is because a strip of land inhabited by Samaritans [ Kutim ] separates between Judea and the Galilee, and it is impossible to travel from one land to the other without traversing this strip. The Sages decreed that lands inhabited by non-Jewish nations are considered ritually impure, so that it would be impossible to transport food from the Galilee to Judea, where the Temple is located, without the food becoming impure. Therefore, even oil and wine prepared by ḥaverim who lived in the Galilee were not accepted for sacrificial use.

Segment 4

וְנֵיתֵיב בְּשִׁידָּה תֵּיבָה וּמִגְדָּל? הָא מַנִּי — רַבִּי הִיא, דְּאָמַר: אֹהֶל זָרוּק — לָאו שְׁמֵיהּ אֹהֶל. דְּתַנְיָא: הַנִּכְנָס לְאֶרֶץ הָעַמִּים בְּשִׁידָּה תֵּיבָה וּמִגְדָּל, רַבִּי מְטַמֵּא, וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר.

The Gemara raises a difficulty: And let the residents of the Galilee place the wine and oil and transport it to Judea in a closed box, a chest, or a closet, whose contents cannot contract impurity, as they have the status of separate tents. The Gemara answers: In accordance with whose opinion is this mishna? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, who said: A thrown tent, i.e., a moving tent, is not called a proper tent, and therefore its contents are subject to impurity. In our case, then, the contents would contract the impurity decreed upon the lands of non-Jewish nations. As it is taught in a baraita : Concerning one who enters a land of non-Jewish nations sitting in a box, a chest, or a closet, Rabbi Yehuda HaNasi declares him to be impure, and Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, declares him to be pure.

Segment 5

וְלַיְיתוּהּ בִּכְלִי חֶרֶס הַמּוּקָּף צָמִיד פָּתִיל! אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, שׁוֹנִין: אֵין הַקֹּדֶשׁ נִיצּוֹל בְּצָמִיד פָּתִיל.

The Gemara raises a further difficulty: And let them bring oil and wine to the Temple in an earthenware vessel sealed with a tightly bound cover, which cannot contract impurity even if it is in the same tent as a corpse, as it states: “And every open vessel, which has no covering tightly bound upon it, is unclean” (Numbers 19:15). Rabbi Eliezer said: The Sages taught in a baraita : Sacrificial food, unlike other items, is not spared from impurity by being in a container with a tightly bound cover.

Segment 6

וְהָתַנְיָא: אֵין חַטָּאת נִיצֹּלֶת בְּצָמִיד פָּתִיל. מַאי לָאו: הָא קֹדֶשׁ נִיצּוֹל! לָא: הָא מַיִם שֶׁאֵינָן מְקוּדָּשִׁים נִיצּוֹלִין בְּצָמִיד פָּתִיל.

The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita : Water of purification containing ashes from the red heifer is not spared from impurity by being in a vessel with a tightly bound cover? What, is it not implied in the baraita this inference: That sacrificial food is spared from impurity in such a situation? The baraita seems to imply that this is a special stringency for water of purification, which does not apply to anything else, including sacrificial food. The Gemara rejects this: No, the baraita’s inference should be understood differently, as this: Water that has not yet been consecrated by being mixed with ashes of the red heifer is spared from impurity by being in a vessel with a tightly bound cover, even if they are designated for such a use at a later stage.

Segment 7

וְהָאָמַר עוּלָּא: חַבְרַיָּיא מְדַכַּן בְּגָלִילָא! מַנִּיחִין, לִכְשֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ וִיטַהֲרֶנָּה.

The Gemara raises another difficulty: But didn’t Ulla say: Ḥaverim purify their wine and oil, i.e., they produce their wine and oil by the standards of purity used for sacrificial food in the Galilee, to be used for sacrificial purposes? This indicates that there must have been some way of transporting them from the Galilee to the Temple, for otherwise why would they have prepared such items? The Gemara answers: Indeed, they could not transfer these items to the Temple. Rather, they would leave them in their place, and their thought was that when Elijah comes in messianic times and purifies the road from Galilee to Judea, these items will become eligible for use.

Segment 8

וּבִשְׁעַת הַגִּיתּוֹת נֶאֱמָנִין אַף עַל הַתְּרוּמָה. וּרְמִינְהִי: הַגּוֹמֵר זֵיתָיו — יְשַׁיֵּיר קוּפָּה אַחַת וְיִתְּנֶנָּה לְעָנִי כֹּהֵן!

§ It was taught in the mishna: And during the period of the winepress and olive press, amei ha’aretz are trusted even with regard to the purity of teruma . And the Gemara raises a contradiction from the following teaching: An am ha’aretz who finishes pressing his olives should leave over one sack of unpressed olives, and give it to a poor priest as teruma , so that the priest himself can make ritually pure oil from it. This shows that even during the period of the olive press the am ha’aretz is not trusted to make pure olive oil himself.

Segment 9

אָמַר רַב נַחְמָן, לָא קַשְׁיָא: הָא בְּחָרְפֵי, הָא בְּאַפְלֵי. אֲמַר לֵיהּ רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: כְּגוֹן מַאי? כְּאוֹתָן שֶׁל בֵּית אָבִיךָ.

Rav Naḥman said: This is not difficult. This case of the mishna, where amei ha’aretz are trusted to produce pure olive oil themselves, is referring to people who press their olives early, during the regular season of the olive press, while that case is referring to those who press their olives later, after the period when most people press their olives has passed. Rav Adda bar Ahava said to him: Such as what case, for example? Such as those olives of your father’s house. Rav Naḥman’s father had many olives, and he often pressed them after the regular pressing season.

Segment 10

רַב יוֹסֵף אָמַר: בְּגָלִילָא שָׁנוּ. אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי: עֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְהַגָּלִיל — הֲרֵי הֵן כִּיהוּדָה, נֶאֱמָנִין עַל הַיַּיִן בִּשְׁעַת הַיַּיִן וְעַל הַשֶּׁמֶן בִּשְׁעַת הַשֶּׁמֶן, אֲבָל לֹא עַל הַיַּיִן בִּשְׁעַת הַשֶּׁמֶן וְלֹא עַל הַשֶּׁמֶן בִּשְׁעַת הַיַּיִן.

Rav Yosef said a different resolution of the above contradiction. The source that states that amei ha’aretz are not trusted was taught with regard to the Galilee, and as the mishna taught earlier concerning sacrificial wine and oil, amei ha’aretz are trusted only in Judea and not in the Galilee. Abaye raised an objection to him from a baraita : Transjordan and the Galilee are like Judea, in that they are trusted with regard to wine of teruma during the period of wine production, and with regard to oil of teruma during the period of oil production. However, they are not trusted with regard to wine during the period of oil production, nor are they trusted with regard to oil during the period of wine production. This baraita shows that with regard to teruma there is no difference between the trustworthiness of amei ha’aretz who live in the Galilee and that of those who live in Judea.

Segment 11

אֶלָּא מְחַוַּורְתָּא כִּדְשַׁנִּין מֵעִיקָּרָא.

Rather, Rav Yosef’s answer must be rejected, and it is clear that the correct answer is as we answered initially, that it is speaking of the period following the conclusion of the winepress.

Segment 12

עָבְרוּ הַגִּיתּוֹת וְהַבַּדִּים וְהֵבִיאוּ לוֹ חָבִית שֶׁל יַיִן — לֹא יְקַבְּלֶנָּה הֵימֶנּוּ, אֲבָל מַנִּיחָהּ לַגַּת הַבָּאָה. בְּעוֹ מִינֵּיהּ מֵרַב שֵׁשֶׁת: עָבַר וְקִיבְּלָהּ, מַהוּ שֶׁיַּנִּיחֶנָּה לַגַּת הַבָּאָה? אֲמַר לְהוּ: תְּנֵיתוּהָ:

§ It was taught in the mishna: Once the periods of the winepress and olive press have passed, if amei ha’aretz brought to a ḥaver priest a barrel of teruma wine, he may not accept it from them. But the giver may leave it over for the following winepress season, in the following year. They raised a dilemma before Rav Sheshet: If the priest violated the halakha and did accept the wine from an am ha’aretz , what is the halakha ? Is it permissible that he should leave it over for himself for the following winepress season? Since it is permissible to accept the wine and oil of an am ha’aretz intentionally left until that time, perhaps it is also permissible if the priest himself intentionally leaves it over until that time. He said to him: You learned it in a mishna ( Demai 6:9):

Chagigah 25a

Chagigah 25a

Rashi

Tosafot

Rabbeinu Chananel

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Gilyon HaShas

Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text