Commentary page
Chagigah 23a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerChagigah 23a
Chagigah 23a. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 389 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
ונפסקה רצועה של סנדלו מדרס הזב היתה ונטלה בידו ומתוך כך נפלה לאויר החבית:
ר' חנניה בן עקביא דאמר כל מקום שגזרו חכמים על דבר על מעשה שהיה לא גזרו אלא כדוגמת המעשה וכאותו דבר הלכך בקודש היה מעשה ובקודש גזרו:
ולא יעמוד בצד זה של נהר:
אא"כ רגליו נוגעות בקרקע משום מעשה שהיה בספינה כדלקמן וכל ספינה מהלכת באויר וגזרו על האוירות כולן:
אבל מעבירן על הגשר הואיל ורגליו נוגעות בו:
אלא בירדן ולא בשאר נהרות אבל משיטן על פניו ועומד בצד זה ויזרקם לצד אחר:
כזית מת תחוב והאהילו עליו ונטמאו:
איבעיא להו סנדל טמא הא דאמרת דגזרו עליו שלא ישא קודש עמו:
14 more comments on this page.
Rashi on Chagigah 23a · Sefaria
Tosafot
ונפסקה רצועה של סנדלו אע"ג דגבי טומאה כתיב כלי והאי רצועה לאו כלי הוא מדלא שרינן ליה לטלטל בפרק אלו קשרים (שבת דף קיב.) אביי קא אזיל בתר רב יוסף איפסיק ליה רצועה דסנדלא ומוכחא דאסור לטלטלה אלמא לאו מנא הוא צריך למימר כגון דנשתייר בהך רצועה דאיכא מנא דהדיוט יכול להחזירו ומיהו בירושלמי מצינו ונפסקה סנדלו:
לא ישא אדם מי חטאת ואפילו רבנן דלא בעו כמעשה שהיה מ"מ לא אחמור מיהא לקדש רק לחטאת:
מת תחוב בקרקעיתה של ספינה והא דאמר בפרק דם חטאת (זבחים דף צג.) מי חטאת שנטמאו מטהרין שכן נדה מקבלת הזאה היינו בשאר טומאות אבל בטומאת מת נפסלו:
לעולם דגמרינהו חבר הנוהג לאכול על טהרת קודש משום צינורא דע"ה איכא שאינו אוכל על טהרת הקדש רק על טהרת תרומה שטהרתה טומאה היא אצל הקדש ואי אין צינורא דחבר טמא מוקמינן ליה בע"ה ממש והיה קשה למורי אמאי מוקמינן הכי לוקמי אפי' בחבר עצמו וניטמא מחמת הצינורא דמשקה נינהו וניטמא הכל מחמת הידים דשניות הן ונראה לו דידים שניות הן אין להם דררא דאורייתא רק דרבנן וידים מטמא כלי ומשקה דרבנן והוה ליה מעלות בתרייתא ולא קמייתא:
שפופרת שחתכה לחטאת והא דאמרי' (יומא ב.) כל מעשיה היו נעשין בכלי גללים כלי אבנים כלי אדמה והכא שפופרת של עץ הויא וכן תנן צלוחית שהניחה מגולה ומצאה מכוסה וסתם צלוחית של חרס התם דוקא בשעת עשייה בתוך ז' ימים לפי שהיו מקילים לעשותה במעורבי שמש היו מחמירין בה שאר חומרות דלא לזלזלו בה אבל בשאר ימים אין לחוש:
מטמאין היו את הכהן השורף את הפרה פרש"י נוגעים היו בו שרץ אך בתוספתא לא משמע ליה רק במגע עצמו לחוד והכי תניא בתוספתא כל ז' ימים היו אחיו הכהנים רגילין לפרוש הימנו וביום השמיני היו נוגעים בו ומטמאין אותו וחוזרין ומטבילין אותו ונעשית בטבול יום וז"ל התוספתא מעשה בצדוקי הכהן שביקש לשרוף את הפרה והיה רוצה לשורפה במעורבי שמש ושמע רבן יוחנן בן זכאי וסמך ידיו עליו ואמר לו אישי כ"ג כמה נאה לך להיות כהן גדול ירד וטבל כו' נהי שאין הצדוקין חוששין אותה טומאה מה שנוגעין בו עכשיו ולא מעלה של פרה מה שלא נגעו בו כל ז' מ"מ הכל רואין לדברי חכמים שמגע ע"ה מטמא ונגעו בו ביום ח' שיש לעשותה בטבול יום:
עשאוה כטמא מת בז' שלו כלומר לבתר הזאה וכי תימא א"כ טבילה לא לבעי איכא למימר דאף לאחר הזאה בעי טבילה כדמפרש [ר"ת] בפ"ג דמגילה דשתי טבילות יש אחת לפני הזאה ואחת לאחר הזאה:
Tosafot on Chagigah 23a · Sefaria
Rabbeinu Chananel
ואמרינן משום מעשה שהיה שהיה אחד מעביר חבית של יין קדש ממקום למקום ונפסקה רצועת סנדלו ונטלה והניחה על פי החבית ונפלה לאויר החבית ונטמאת החבית באותה שעה אמרו הנושא את המדרס לא ישא את הקדש ומתניתין רבי חנניה בן עקביא היא דאמר אין גוזרין אלא כמו המעשה שהיה ומעשה שהיה בחבית של הקדש היה ולא בחבית של תרומה לפיכך לא גזרו על התרומה ומאי היא ר' חנניה בן עקביא דתניא [רבי חנניא] בן עקביא אומר לא אסרו אלא בירדן ובספינה כמעשה שהיה מאי היא דאמר רב מעשה באחד שהיה מעביר מי חטאת ואפר חטאת בירדן ובספינה ונמצא כזית מת תחוב בקרקעיתה של ספינה באותה שעה אמרו לא ישא אדם מי חטאת ואפר חטאת ויעבירם בירדן ובספינה. ומיבעיא לן התינח לא ישא אדם סנדל טמאה בידו ובידו האחרת יין קדש.
סנדל טהור מאי גזרו טהור אטו טמא אי לא התינח חבית פתוחה דחיישינן שמא תכנס רצועה באוירה ויטמאנה. חבית סתומה מאי גזרו סתומה אטו פתוחה אי לא. ועוד אמרינן עבר ונשא המדרס והקדש ולא הגיע זה לזה ולא טימא מאי ופשטנא בכולן ר' אילא אומר עבר ונשא טמא.
ר' זירא אומר כיון שבריא לן שלא נגע טהור וכיון דמעלות מדרבנן נינהו קיי"ל כל בדרבנן עבדינן כדברי המיקל: מעלה רביעית בגדי אוכלי תרומה מדרס לקדש. פי' הכהנים הטהורים לאכול התרומה בגדיהם מדרס למי שמבקש לאכול הקדש. ובגדי אוכלי הקדש מדרס לכהן אוכל חטאת כי הקדש קדשים קלים והחטאת קדשי קדשים אלו כולן השנויין בסוף פרק של מעלה מזה כולן מעלה אחת הן חשובין. בגדי ע"ה ובגדי הפרושין ובגדי אוכלי תרומה כולן מדרס לקדש וכ"ש זולתם: מעלה חמישית שבקדש מתיר מטביל ומנגב ואח"כ קושר שהחבל הקשור בכלי חיישינן משום חציצה לקדש אבל בתרומה קושר ואח"כ מטביל. וקיי"ל נימא אחת קשורה חוצצת שלש אינן חוצצות שאינן נהדקות בקשירה והמים באין בהן כ"ש חבל שאינו נהדק כל כך והמים באים ולגבי קדש מעלה בעלמא: מעלה ששית כלים הנגמרין בטהרה צריכין טבילה לקדש אבל לא לתרומה אוקימנא כגון שגמרה חבר ומשום שמא נתזה צינורא של רוק מפי ע"ה קודם שיגמרו ונשאר אותו הרוק לאחר שנגמרו. ואמאי אוקימנא הכי למפשט [משום] דמקמי גמירתן לא מקבלי טומאה ובתר גמירתן חבר מזהר זהיר בהו ונתזה צינורא של רוק מפיו עליהן ונשאר הרוק עליהן לח.
וצריכין טבילה ולא בעו הערב שמש מדלא מפרש במתניתין הערב שמש אלא טבילה בלבד. ואמרינן נימא מתני' דלא כר' יהושע דתנינן שפופרת שחתכה למי חטאת רבי אליעזר אומר יטבול מיד.
ר' יהושע אומר יטמא ויטבול ואוקימנא בשחתכה חבר ומשום צינורא דע"ה דחיישינן דלמא תיכף לחתיכה יגע בה ע"ה ונתן רוק מפיו ונשאר לח על שפופרת זו אחר חתיכה ומשום הכי מצרכינן להטבילה וסבר בעלמא צריכה הערב שמש והכא משום דהוא לגבי מי חטאת אינה צריכה הערב שמש. וכיון דסבר בעלמא כי האי גוונא צריכין הערב שמש נמצאת משנתנו דלא כר' יהושע.
ואמרינן בשלמא לר' יהושע היינו דאיכא היכירא לצדוקין דאפילו אם נטמאת אינה צריכה הערב שמש לגבי חטאת ומשום הכי דייקינן מינה דקתני יטמא ויטבול וטהורה מיד ולא בעינן הערב שמש.
כדתנן מטמאין היו הכהן השורף את הפרה מפני הצדוקין שלא יהו אומרין במעורבי שמש היתה נעשית.
Rabbeinu Chananel on Chagigah 23a · Sefaria
Meiri
רצועת מנעל שנפסקה מן המנעל הואיל והמנעל היה טמא מדרס אף הרצועה שנפסקה טמאה מדרס ואע"פ שבכל מקום אמרו נשברו טהרו הואיל וזו ראויה למלאכתה הראשונה לא טהרה ודוקא כשהדיוט יכול לחזור ולתקנה שכל כיוצא בזה אין קרויה נפסקה לגמרי אבל אם אין הדיוט יכול לתקנה [טהרה וי"א שאף כשאין הדיוט יכול לתקנה] לא טהרה וי"א שעל כל פנים טהרה הא מ"מ כל שנפסקה עד שלא נטמא המנעל מדרס אין הרצועה מיטמאה מדרס אפי' היה הדיוט יכול לחזור ולתקנה ויש אומרים שכל שהדיוט יכול לתקנה מיטמאה ולא עוד אלא שיש אומ' אף בשאין הדיוט יכול לתקן הואיל וכבר הוקבעה במנעל הא כל שלא הוקבעה במנעל עדין אע"פ שנגמרה מלאכתן לכך אין מיטמאין מדרס ומחלוקות אלו כולם תלוים בביאור מה שאמרו כאן מעשה היה באחד שהיה מעביר כדי יין של קדש ממקום למקום ונפסקה רצועה של סנדלו ר"ל שנטמאת במדרס הזב ונטלה ונתנו על פי חבית ונפלה לאויר החבית ונטמאת והריני מעירך במקצתם והוא שגדולי הרבנים פירשוה על הרצועה לבדה ומקשין עליהם בתוספות ממה שאמר במשניות של נגעים שרצועות מנעל וסנדל אין מטמאות מדרס כמו שאמרו שם כל הראוי לטמא מת אע"פ שאינו ראוי לטומאת מדרס מטמא בנגעים ושנו עליה כגון רצועות מנעל וסנדל וכן בתורת כהנים ממעט להן מטומאת שרץ עד שפירשוה בכאן במנעל כלו שנפל לחבית ולא הרצועה לבדה ואף בתלמוד המערב מצאתי שניקבה חביתו ופקקה בסנדלו וגדולי המפרשים פרשוה בתורת כהנים ברצועות שנגמרה מלאכתם לכך אבל לא הוקבעו עדין במנעל וסנדל הא אם הוקבעו מיטמאין ומפרשי' זו שבכאן בשהוקבעו ונטמאו עם המנעל ואין פסיקתם מעכבת ומ"מ במס' שבת פרק קשרים קי"ב ב' אמרו סנדל שנפסק טהור מן המדרס ואפי' לדעת האומ' שאין לה טומאת מדרס פירושו מדרס דוקא להיות אב הטומאה אבל מ"מ יש להן טומאת מגע מדרס לטמא קדשים במגען ולדעת זה אם נפלה הרצועה לאויר החבית לא טמאה את הקדש שבתוכו אבל אם נפלה לשולי החבית ונגעה בקדש שבתוכו טימאן ולמדת ממה שכתבנו שלא נאמרו דברים אלו אלא בסנדל טמא דבחבית פתוחה שכך היה מעשה אבל בטהורה וחבית סתומה אף לקדש מותר ואף בטמאה ובחבית פתוחה אם עבר ונשא טהור כמו שביארנו במשנה:
בית דין הגדול גזרו במי חטאת והם אותם המים שנתערב בהם אפר פרה להזות בה את הטמא ובאפר חטאת והוא אפר הפרה קודם שנתערבה במים שלא להעבירם בנהר בספינה וגזרו גזרה זו מתוך מעשה שהיה באחד שהיה מעביר מי חטאת בספינה בירדן ונמצא כזית מת תחוב בקרקעותה של ספינה וכן גזרו שלא יושיטם על פני המים לחברו שבצד האחר ולא יעמוד בצד הנהר מכאן ויזרקם לצד השני ולא יוליכם עמו בנהר והוא רוכב על החמור או על חבירו אא"כ היו רגליו נוגעות בקרקע שבכל אויר גזרו אבל מעבירין על הגשר הואיל ורגליו נוגעות בקרקע הגשר ואע"פ שגוף הגשר עומד באויר ויש מתירים אף ברוכב:
פרה אדומה היתה כשרה בטבולי יום הן בכהן השורפה הן בכלים הנעשית בהן ולמדוה במקומה מדכתיב והזה הטהור על הטמא מכדי בטהור עסקינן דהא לעיל מיניה כתיב ואסף איש טהור למה לי למיהדר ולמכתב הטהור אלא טהור כל דהו וכל שטבל ועלה אף בשלא העריב שמשו נקרא טהור כדכתיב ורחץ במים וטהר וצדוקין היו חולקין בזו לומר שאינה נעשית אלא במעורבי השמש ומתוך כך היו חכמים שבבית שני מטמאין את הכהן השורף את הפרה בטומאה של תורה ומטבילין אותו ומתעסק בה קודם שיעריב שמשו להוציא מלבן וכן היו מטמאין כלי שטף ומטבילין אותן ואח"כ משתמשין בהן ומכאן אמרו החותך שפופרת של קנה להניח בה אפר חטאת יטמאנה ויטבילנה ויניח בה קודם הערב השמש והחותכה והמטבילה טעון טבילה מפני שעשאוה לשפופרת כטמא מת בשביעי שלו שטעון טבילה ואינו טעון הזאה ולא עשאוה כטמא שרץ שאם כן לא היתה מטמאה אדם וכן לא עשאוה כטמא מת שא"כ היתה טעונה הזאה:
אע"פ שנעשו מעלות הרבה בפרה לא חדשו בה לטמא בתשמישה דבר שאין לו שום סרך טומאה בעלמא כגון קרדום שישב עליו הזב שהדבר ידוע בכל מקום שהוא טהור שאינו מיטמא משכב ומושב אלא המיוחד לישיבה אבל זה או כפה סאה או תרקב וישב עליו הואיל ואומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו אינו טמא אבל דבר שיש לו סרך טומאה בעלמא מוסיפין לו טומאה יתרה לענין פרה ומכאן אמרו שכל כלים המשתמשים בפרה עשאום חכמים כטמא מת עד שיטבילום ומ"מ כטמא מת בשביעי שלו שמטמא אדם ואין צריך הזאה כמו שכתבנו בשפופרת:
כבר ביארנו במשנה בכלי הנגמר בטהרה שאע"פ שצריך טבילה אינו צריך הערב השמש לענין ביאור סוגיא מיהא מה שאמרו כאן מתניתין דלא כר' אליעזר כך פירושה שפופרת שחתכה וכו' ר' אליעזר אומר יטביל מיד ויניח בה קודם הערב השמש להוציא מלבן של צדוקים ור' יהושע אומר יטמאנה תחלה בשרץ שתהא טומאתה מפורסמת ואח"כ יטביל וישתמש קודם הערב השמש והקשו דחתכה מאן אי דחתכה חבר מה היכר יש כאן לר' אליעזר בהטבלה זו לצדוקין והלא אין כאן טומאה כלל וטבילה זו כמו שאינה ואם שחתכה עם הארץ למה הצריך ר' יהושע לטמאה והלא טומאת עם הארץ טומאה מפורסמת היא ותירצוה בחתכה חבר ומטעם צינורא ולדעת ר' אליעזר יטביל ולר' יהושע אין זו טומאה מפורסמת ויטמא ואם אתה אומר לר' אליעזר שטומאת כלי הנגמר בטהרה ומחשש צינורא אינו צריך הערב השמש מה היכר יש כאן לצדוקין כשלא העריבו שמשן אף בעלמא טומאה זו אין צריך בה הערב השמש ותירצו דודאי אילו היתה טומאת שפופרת לר' אליעזר מחשש צינורא לא היה כאן שום היכר אלא שעשאוה לשפופרת כטמא מת בשביעי שלו שכל כלים שהיו משתמשין בה בפרה עשאום כטמאים בטומאה זו ודבר זה מפורסם ג"כ אצל הצדוקין ומאחר שטומאה זו בעלמא צריך הערב השמש ובפרה לא הצריכו איכא הכרא ומ"מ ר' יהושע לא נקיט לה במפורסמת אלא בטומאה ודאית שמן התורה והקשו לר' אליעזר מעולם לא חדשו וכו' ולדבריך הרי חדשו בה לדון את הכלים הטהורים כטמאים ותירץ שלא חדשו לטמא בה מה שבעלמא אין בו סרך טומאה כלל אבל זו שבעלמא נמי כל כלי אף הנגמר בטהרה צריך טבילה מחשש צינורא הוסיפו בפרה בטומאתו ליחשב בטמא מת ועל הדרך שביארנו:
Meiri on Chagigah 23a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בד"ה לא ישא אדם מי כו' מ"מ לא אחמור מיהא לקודש רק לחטאת עכ"ל ולא ידענא דהכא אמאי לא נימא נמי דומיא דהכי אפילו רבנן דלא בעו כמעשה שהיה מ"מ לא אחמור מיהא לתרומה רק לקודש ואפשר דדוקא בחטאת אמרינן דאחמור טפי אפילו רבנן משום מעשה שהיה דכמה מעלות עשו בפרה:
בד"ה מת תחוב בקרקעיתו של ספינה וכן אמרינן פרק דם חטאת כו' עכ"ל כצ"ל:
בד"ה מטמאין היו את הכהן כו' ונגעו בו ביום ח' שיש לעשותה בטבול יום עכ"ל כצ"ל והס"ד ואח"כ מ"ה עשאוהו כטמא מת בז' כו' דאף לאחר הזאה בעי טבילה כדמפרש כו' עכ"ל כצ"ל:
Chidushei Halachot on Chagigah 23a · Sefaria
Gilyon HaShas
תוס' ד"ה לעולם וכו' ונ"ל דידים שניות עיין לעיל דף כ ע"א תוספות ד"ה נימא:
Gilyon HaShas on Chagigah 23a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Chagigah, daf 23, Amud Aleph, about 389 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 127 words
Opens “וְנִפְסְקָה רְצוּעָה שֶׁל סַנְדָּלוֹ, וּנְטָלָהּ וְהִנִּיחָהּ עַל…”
- Segment 220 words
Opens “אִי הָכִי, תְּרוּמָה נָמֵי! הָא מַנִּי —…”
- Segment 365 words
Opens “מַאי הִיא? דְּתַנְיָא: לֹא יִשָּׂא אָדָם מֵי…”
- Segment 439 words
Opens “מַאי מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה? דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר…”
- Segment 515 words
Opens “אִיבַּעְיָא לְהוּ: סַנְדָּל טָמֵא, סַנְדָּל טָהוֹר מַהוּ?…”
- Segment 615 words
Opens “רַבִּי אִילָא אָמַר: אִם עָבַר וְנָשָׂא —…”
- Segment 712 words
Opens “כֵּלִים הַנִּגְמָרִים בְּטָהֳרָה כּוּ׳. דְּגַמְרִינְהוּ מַאן? אִילֵימָא…”
- Segment 825 words
Opens “אֶלָּא דְּגַמְרִינְהוּ עַם הָאָרֶץ — נִגְמָרִין בְּטׇהֳרָה…”
- Segment 926 words
Opens “דִּנְפַל אֵימַת? אִילֵּימָא מִקַּמֵּי דְּלִיגְמְרֵיהּ — הָא…”
- Segment 105 words
Opens “טְבִילָה אִין, הֶעֱרֵב שֶׁמֶשׁ לָא.…”
- Segment 1144 words
Opens “מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דִּתְנַן: שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁחֲתָכָהּ…”
- Segment 1242 words
Opens “וְאָמַר רַבָּה בַּר שֵׁילָא אָמַר רַב מַתְנָה…”
- Segment 137 words
Opens “בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, הַיְינוּ דְּאִיכָּא הֶיכֵּירָא לְצַדּוּקִין.…”
- Segment 1418 words
Opens “דִּתְנַן: מְטַמְּאִין הָיוּ אֶת הַכֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אֶת…”
- Segment 1527 words
Opens “אֶלָּא לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא בְּעָלְמָא…”
- Segment 162 words
Opens “אָמַר רַב:…”
Sages named on this page
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Chagigah 23a · Segment 8 — “…רַב מַתְנָה אָמַר שְׁמוּאֵל: לְעוֹלָם דְּגַמְרִינְהוּ חָבֵר, וּמִשּׁוּם צִינּוֹרָא…”
Original text
וְנִפְסְקָה רְצוּעָה שֶׁל סַנְדָּלוֹ, וּנְטָלָהּ וְהִנִּיחָהּ עַל פִּי חָבִית, וְנָפְלָה לַאֲוִיר הֶחָבִית, וְנִטְמֵאת. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמְרוּ: הַנּוֹשֵׂא אֶת הַמִּדְרָס — נוֹשֵׂא אֶת הַתְּרוּמָה, אֲבָל לֹא אֶת הַקֹּדֶשׁ.
and the strap of his sandal, which had been rendered ritually impure by being trodden by a zav , broke off, and he picked up the strap and placed it on top of the mouth of the barrel, and it fell into the airspace of the barrel, thereby rendering the entire barrel impure. At that time the Sages said and issued a permanent decree that one who carries an object that is impure by having been trodden by a zav may carry teruma at the same time, but not sacrificial food.
אִי הָכִי, תְּרוּמָה נָמֵי! הָא מַנִּי — רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן עֲקַבְיָא הִיא, דְּאָמַר: לֹא אָסְרוּ אֶלָּא בַּיַּרְדֵּן וּבִסְפִינָה, וּכְמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה.
The Gemara asks: If so, if they prohibited doing so due to that incident, they should have made the same decree with regard to teruma also, because if the same incident would occur with teruma it would defile the teruma as well. The Gemara answers: In accordance with whose opinion is this stated? It is that of Rabbi Ḥananya ben Akavya, who said concerning a similar issue: They prohibited it only in the Jordan River, and only in a boat, in a situation similar to the incident that occurred, which triggered the enactment. In his opinion, whenever the Sages enacted a decree prohibiting something due to a particular incident, they did not extend the prohibition to related cases, but only to the same set of circumstances that pertained to that specific incident.
מַאי הִיא? דְּתַנְיָא: לֹא יִשָּׂא אָדָם מֵי חַטָּאת וְאֵפֶר חַטָּאת וְיַעֲבִירֵם בַּיַּרְדֵּן וּבִסְפִינָה, וְלֹא יַעֲמוֹד בְּצַד זֶה וְיִזְרְקֵם לְצַד אַחֵר, וְלֹא יְשִׁיטֵם עַל פְּנֵי הַמַּיִם, וְלֹא יִרְכַּב עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה, וְלֹא עַל גַּבֵּי חֲבֵירוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ רַגְלָיו נוֹגְעוֹת בַּקַּרְקַע. אֲבָל מַעֲבִירָן עַל גַּבֵּי הַגֶּשֶׁר וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ; אֶחָד הַיַּרְדֵּן וְאֶחָד שְׁאָר הַנְּהָרוֹת. רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן עֲקַבְיָא אוֹמֵר: לֹא אָסְרוּ אֶלָּא בַּיַּרְדֵּן וּבִסְפִינָה, וּכְמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה.
The Gemara presents the background to Rabbi Ḥananya ben Akavya’s statement: What is that enactment that Rabbi Ḥananya ben Akavya was referring to? As it is taught in a baraita : A person may not carry the water of purification and the ashes of purification and transport them across the Jordan River, and this is if he is on a boat. Nor may he stand on one side of the river and throw them to the other side. Nor may he float them across the river. Nor may he ford the river riding on an animal or on his friend and carrying the water or ashes of purification, unless his feet are touching the ground as he fords the river. But he may transfer them across the river over a bridge without concern about transferring them improperly. This decree applies both to the Jordan and to other rivers. Rabbi Ḥananya ben Akavya says: The Sages prohibited these acts only in the Jordan River, and only if he transports them in a boat, and in circumstances exactly like those of the incident that occurred.
מַאי מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה? דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה מַעֲבִיר מֵי חַטָּאת וְאֵפֶר חַטָּאת בַּיַּרְדֵּן וּבִסְפִינָה וְנִמְצָא כְּזַיִת מֵת תָּחוּב בְּקַרְקָעִיתָהּ שֶׁל סְפִינָה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמְרוּ: לֹא יִשָּׂא אָדָם מֵי חַטָּאת וְאֵפֶר חַטָּאת וְיַעֲבִירֵם בַּיַּרְדֵּן בִּסְפִינָה.
The Gemara inquires: What was the incident that occurred? Rav Yehuda said that Rav said: There was once an incident involving a person who was transferring water of purification and ashes of purification in the Jordan, and he was on a boat, and an olive-bulk from a corpse was discovered stuck in the floor of the boat, over which the water of purification had passed, thereby rendering them impure and invalid. At that time the Sages said: A person may not carry water of purification and ashes of purification and transport them across the Jordan, and this is if he is on a boat. Just as in that case, Rabbi Ḥananya ben Akavya stated that the decree was limited to the specific circumstances of the original incident, here too, he would say that since the original incident involved sacrificial food and not teruma the Sages did not apply the decree to teruma .
אִיבַּעְיָא לְהוּ: סַנְדָּל טָמֵא, סַנְדָּל טָהוֹר מַהוּ? חָבִית פְּתוּחָה, חָבִית סְתוּמָה מַהוּ? עָבַר וְנָשָׂא מַהוּ?
Several dilemmas were raised before the scholars: It is clear that this halakha , like the incident itself, applies to an object that has actually contracted impurity by being trodden by a zav , such as an impure sandal. But if it is a pure sandal, what is the halakha ? Is the decree so far-reaching as to include a prohibition against carrying even a pure sandal together with sacrificial food? Similarly, the halakha certainly applies to an open barrel, where there is a danger that the sandal may enter the airspace of the barrel, as in the original incident, but if it was a closed barrel, where there is no such danger, what is the halakha ? Does the decree apply in this case as well? Another question: If someone transgressed this decree and carried an impure sandal together with sacrificial food, what is the halakha ? Did the Sages decree that the sacrificial food would become defiled because their decree was transgressed or not?
רַבִּי אִילָא אָמַר: אִם עָבַר וְנָשָׂא — טָמֵא. רַבִּי זֵירָא אָמַר: עָבַר וְנָשָׂא — טָהוֹר.
The Gemara presents a conclusion for the last dilemma. Rabbi Ila said: If one transgressed and carried sacrificial food together with an impure sandal, it is indeed rendered impure. Rabbi Zeira said: If he transgressed and carried sacrificial food in this manner, it is still pure.
כֵּלִים הַנִּגְמָרִים בְּטָהֳרָה כּוּ׳. דְּגַמְרִינְהוּ מַאן? אִילֵימָא דְּגַמְרִינְהוּ חָבֵר, לְמָה לְהוּ טְבִילָה?
§ The mishna states: Vessels that were fashioned and completed in purity require immersion for sacrificial food but not for teruma . The Gemara asks: Who completed the work of these vessels? If we say that it was a ḥaver , an individual who is meticulous about the halakhot of ritual purity, who completed them, why should they require immersion, given that he is meticulous about the halakhot of purity?
אֶלָּא דְּגַמְרִינְהוּ עַם הָאָרֶץ — נִגְמָרִין בְּטׇהֳרָה קָרֵי לְהוּ? אָמַר רַבָּה בַּר שֵׁילָא אָמַר רַב מַתְנָה אָמַר שְׁמוּאֵל: לְעוֹלָם דְּגַמְרִינְהוּ חָבֵר, וּמִשּׁוּם צִינּוֹרָא דְּעַם הָאָרֶץ.
Rather, it must mean that an am ha’aretz completed them. But can one call these vessels completed in purity? The very touch of an am ha’aretz renders them impure. Rabba bar Sheila said that Rav Mattana said that Shmuel said: Actually, the mishna is dealing with vessels that a ḥaver completed, and the Sages declared them impure for sacrificial food due to a concern that the spittle of an am ha’aretz might have fallen on them, which would render them impure if he were a zav .
דִּנְפַל אֵימַת? אִילֵּימָא מִקַּמֵּי דְּלִיגְמְרֵיהּ — הָא לָאו מָנָא הוּא. אֶלָּא בָּתַר דְּגַמְרֵיהּ — מִיזְהָר זְהִיר בֵּהּו! לְעוֹלָם מִקַּמֵּיהּ דְּגַמְרֵיהּ, וְדִלְמָא בְּעִידָּנָא דְּגַמְרֵיהּ עֲדַיִין לַחָה הִיא.
The Gemara asks: When did this hypothetical spittle fall on the vessel? If we say it was before he completed the vessel, in that case it is not yet a vessel, and therefore cannot contract impurity at that stage at all. Rather, it must have sprayed onto the vessel after he completed it. But at that point, since he is a ḥaver , he is careful about it. He would ensure that no spittle would fall on it, so there is no danger that it might have become defiled. The Gemara responds: Actually, we must explain that the spittle fell before he completed it, when the ḥaver was not yet guarding it against impurity, and the Sages were concerned that perhaps at the moment when he completed the vessel the spittle was still moist, and thus still capable of defiling the finished vessel, for the continued presence of the spittle on the vessel might have escaped the attention of the ḥaver craftsman.
טְבִילָה אִין, הֶעֱרֵב שֶׁמֶשׁ לָא.
The Gemara comments: The mishna states that the vessel requires immersion, implying: Immersion, yes, but the setting of the sun after immersion, not, i.e., it is considered pure immediately after immersion, even though generally the purification engendered by immersion does not take effect until sunset.
מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דִּתְנַן: שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁחֲתָכָהּ לְחַטָּאת, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יִטְבּוֹל מִיָּד. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: יְטַמֵּא וְאַחַר כָּךְ יִטְבּוֹל. וְהָוֵינַן בַּהּ: דְּחַתְכַהּ מַאן? אִילֵימָא דְּחַתְכַהּ חָבֵר — לְמָה לִי טְבִילָה? וְאֶלָּא דְּחַתְכַהּ עַם הָאָרֶץ, בְּהָא לֵימָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ יְטַמֵּא וְיִטְבּוֹל? הָא (טָמֵא וְקָאֵי)!
The Gemara asks: If so, the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer. As we learned in a mishna ( Para 5:4): Regarding a tube of reed, which one cut for storing ashes of purification, Rabbi Eliezer says: He should immerse it immediately; Rabbi Yehoshua says: He should first render it impure by touching it to an actual source of impurity and only after that immerse it. And we discussed the mishna’s case, asking: Who cut this tube? If we say a ḥaver cut it, why do I need immersion? The ḥaver prepared it with the strictest adherence to the halakhot of purity. Rather, it must be that an am ha’aretz cut it. But in that case, would Rabbi Yehoshua say that he should first render it impure and only then immerse it? Isn’t it already impure, due to the handling of the am ha’aretz ?
וְאָמַר רַבָּה בַּר שֵׁילָא אָמַר רַב מַתְנָה אָמַר שְׁמוּאֵל: לְעוֹלָם דְּחַתְכַהּ חָבֵר, וּמִשּׁוּם צִינּוֹרָא דְּעַם הָאָרֶץ. דִּנְפַל אֵימַת? אִילֵּימָא מִקַּמֵּי דְּלִיחְתְּכַהּ — הָא לָאו מָנָא הוּא, וְאֶלָּא בָּתַר דְּחַתְכַהּ — מִיזְהָר זְהִיר בַּהּ! לְעוֹלָם מִקַּמֵּי דְּלִיחְתְּכַהּ, דִּלְמָא בְּעִידָּנָא דְּחַתְכַהּ עֲדַיִין לַחָה הִיא.
And in response to this question, Rabba bar Sheila said that Rav Mattana said that Shmuel said: Actually, the case is that a ḥaver cut it, and the reason it requires immersion is because the Sages were concerned that the spittle of an am ha’aretz might have touched it. The Gemara asks: When did this hypothetical spittle fall on the tube? If we say it was before he cut the tube, in that case it is not yet a vessel and therefore cannot contract impurity at that stage. Rather, it must have sprayed onto the vessel after he completed it. But at that point, since he is a ḥaver , he is careful about it and would ensure that no spittle would fall on it, so there is no danger that it might have become impure. The Gemara responds: Actually we must explain that the spittle fell before he cut it, and the Sages were concerned that perhaps at the moment when he cut the tube the spittle was still moist, and thus still capable of rendering the finished tube impure.
בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, הַיְינוּ דְּאִיכָּא הֶיכֵּירָא לְצַדּוּקִין.
The Gemara continues: Granted, according to Rabbi Yehoshua it is found that there is an act of recognition performed in opposition to the Sadducees, in order to demonstrate that the Sages do not take their opinions into account.
דִּתְנַן: מְטַמְּאִין הָיוּ אֶת הַכֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה, לְהוֹצִיא מִלִּבָּן שֶׁל צַדּוּקִין. שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: בִּמְעוֹרְבֵי שֶׁמֶשׁ הָיְתָה נַעֲשֵׂית.
As we learned in a mishna ( Para 3:7): They would render impure the priest who burns the red heifer, in order to counter the opinion of the Sadducees, who used to say: The ritual of the red heifer was to be performed by those who had experienced sunset after their immersion. The Sadducee opinion was that all those involved in the preparation of the red heifer must be completely pure, having undergone immersion as well as having waited until after sunset, when the purification takes full effect. The Sages, however, maintain that the red heifer may be prepared by people immediately after immersion, without waiting for sunset. In order to clearly demonstrate their rejection of the Sadducee opinion they would deliberately defile the people involved with preparing the red heifer and then immerse them. It is for this reason as well that Rabbi Yehoshua ruled that the tube must be rendered impure before it is immersed.
אֶלָּא לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא בְּעָלְמָא בָּעֵינַן הֶעֱרֵב שֶׁמֶשׁ, הַיְינוּ דְּאִיכָּא הֶיכֵּירָא לְצַדּוּקִין. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ בְּעָלְמָא לָא בָּעֵינַן הֶעֱרֵב שֶׁמֶשׁ — מַאי הֶיכֵּירָא לְצַדּוּקִין אִיכָּא?
But according to Rabbi Eliezer, granted, if you say that generally, the setting of the sun is required after a vessel is completed, it is found that there is some act of recognition in opposition to the Sadducees, as according to him, the tube used for the red heifer ashes, which should normally have required the setting of the sun, is used without waiting for sunset. But if you say that generally the setting of the sun is not required to remove the impurity caused by the touch of an am ha’aretz , and immersion alone is sufficient, what act of recognition in opposition to the Sadducees is there here? It must be, therefore, that Rabbi Eliezer requires the setting of the sun for purification from the impurity imparted by an am ha’aretz . Therefore, the mishna, which implies that immersion alone is sufficient, does not accord with Rabbi Eliezer’s opinion.
אָמַר רַב:
Rav said: Indeed, Rabbi Eliezer does not require the setting of the sun for vessels that have been completed in purity, but there is nevertheless a demonstrative sign that the opinion of the Sadducees is rejected,