Commentary page
Chagigah 20a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerChagigah 20a
Chagigah 20a. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 398 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
מדלא קתני בהו מעלה לומר בגדי פרושין האוכלין חוליהן בטהרת חולין מדרס לאוכלי חוליהן בטהרת הקודש שמע מינה בכלל קודש הן והא תנא ליה קודש:
דלמא או כחולין דמו דלא מהני בהו מאי דאמר האי גברא דבטלה דעתו או כתרומה דמו דאיכא תנאי דפליגי במילתא כדמסיים ואזיל הלכך לא תנא בהו מעלה דאי דמו לחולין הא תני ליה חולין ואי דמו לתרומה הא תנן ליה במתניתין תרומה:
דתנן כו' כלומר הא אשכחן תנאי דפליגי בה חד אמר כחולין וחד אמר כתרומה אבל כקודש לא אמרינן:
מעפרתו סודר:
טמאה ואפילו זה טהור ולקמן מפרש טעמא חזקה אין אדם משמר מה שביד חבירו לפיכך הוא לא שמרה ביד חבירו וגם זה שנתנה לו לא היה חש לשומרה דמימר אמר כיון שאמר ליה תנה לי והוא אינו יודע אם טמא אני אם טהור לא חש לטהרתו ויש כאן היסח הדעת ולמחמירין בטהרות הוי היסח הדעת טומאה:
כלים של שבת בכלים של חול כסבור ליטול בגדיו של חול ונטל של שבת:
נטמאו קא סלקא דעתיה השתא דסבירא ליה משמר הדבר בחזקת שהוא דבר זה ונמצא שהוא דבר אחר אינו שמור:
אמר רבי ירמיה הא דפרכת אימא סיפא אסורה מלאכול לא מסייע ליה מידי:
11 more comments on this page.
Rashi on Chagigah 20a · Sefaria
Tosafot
רבי אלעזר בר' צדוק אומר הרי הוא כתרומה הקשה הרב ר' אלחנן דאמרינן בפרק בתרא דנדה (דף עא:) בראשונה היו אומרים יושבת על דם טהור מערה מים לפסח ודייק בגמ' מערה אין נוגע לא אלמא חולין שנעשו על טהרת הקודש כקודש דמו ומנליה דלמא דהוו כתרומה דטבול יום פוסל תרומה ונראה למורי דאי כתרומה הוו אפי' תגע בה לא הוי אלא פוסל דלא הוי ליה אלא שלישי ואין שלישי בתרומה מטמא רביעי בקודש שאין המים עושין בו רביעי וקצת משמע כן מתוך פרש"י ור"ת:
שמרתיה מדבר המטמאה ולא מדבר הפוסלה והיה קשה להר"ר אלחנן במאי איפסלא הך מגריפה אי בראשון או בשני אין אדם וכלים מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה ואי באב הטומאה האי פסול טמא הוי ותירץ שנפסלה במשקין דמשקין טמאין פוסלין בכלי כדאמרינן אחורי כלים שנטמאו במשקין:
נימא נפסקה לי וקשרתיה בפה פרש"י קודם שלא היתה נארגת שלא היתה ראויה לטומאה ולא נזהרתי בה ולא הייתי טבולה לנידותי ויש לחוש שמא כשארגתי בה ג' עדיין הרוק לח בבגד ואב הטומאה הוי לטמאות ורבותי הוו מפרשי מטעם צנורא דע"ה המטמאה כל זמן שהיא לחה ואני אומר ע"כ אשה זו חברה היתה מדקאתיא קמיה דר' ישמעאל לישאל ועוד מי מהימנא לומר ארגתיה בטהרה כל זה פרש"י ובירושלמי מייתי כל הני עובדי על מתניתין דאידך פרקין בכלים הנגמרים בטהרה צריכים טבילה לקודש וקאמר ליה רבי ישמעאל כמה גדולים מעשה חכמים דאמרי כלים הנגמרים כו' משמע דבאשה חברה אורגת עסקינן ובעי טבילה משום דמשמשי בהדיה קודם שנארג כולו כפרש"י והקשה הר"ר יוסף לפי' רש"י היה לו לומר נדה הייתי כמו נדה משכה באידך עובדא ונראה לו לפרש דמתוך שקשרה בפה היה שם רוק לח ובשעה שארגה נגעה ברוק וידים שניות הן ובפרק בתרא דעירובין (דף צט. ושם) משמע דרוק מיחשב משקה וחזר הרוק ומטמא למפה כדתנן אחורי כלים שנטמאו במשקין אך לפי שיטת הירושלמי דמדמי לה לכלים הנגמרים ומוקמי לה לקמן משום צינורא דע"ה ומאי איריא משום הכי אפי' בצינורא דחבר נמי איכא למיחש מטעם מגע ידים ומיהו נוכל לומר דלא עיקר טעם נקט לקמן אלא חדא מינייהו נקט:
Tosafot on Chagigah 20a · Sefaria
Rabbeinu Chananel
רב אחא בר אדא מתני בסיפא חמש מעלות והכי קתני בגדי עם הארץ מדרס לפרושים לאוכלי חוליהן בטהרה בגדי פרושין מדרס לאוכלי מעשר בגדי אוכלי מעשר לאוכלי תרומה. בגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש בגדי אוכלי קודש כגון זבחי שלמים בכור ומעשר שהן קדשים קלים מדרס לאוכלי חטאת שהוא קדש קדשים הרי אלו ה' מעלות מעלות הפרושין אוכלי חוליהן בטהרה על שאר העם שאין אוכלין חוליהן בטהרה. ומעלת מעשר שני על החולין ומעלת טהרת תרומה שהיא חובה שנאמר כל טהור בביתך יאכל אותה וכתיב בה ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים כי לחמו הוא על המעשר. ומעלת הקדש על התרומה ומעלת החטאת על הקדש ומוקים לה לסיפא כרישא דקתני טבל לחולין אסור במעשר טבל למעשר אסור בתרומה טבל לתרומה אסור בקודש טבל לקודש אסור לחטאת וכולה רבנן היא אמר רב מרי ש"מ חולין שנעשו על טהרת הקודש כקודש דמו ואין בגדיהן מדרס לקודש ממאי מדלא קתני בהו מעלה בהדיא בפני עצמו ודחינן לה וממאי דלמא האי דלא קתני להו מעלה בפ"ע לאו משום דכי קדש דמו אלא משום דפליגי בהו אית תנא דמשוי להו לחולין ואית תנא דמשוי ליה כתרומה דתנן חולין שנעשו על טהרת הקודש הרי הן כחולין ור' אלעזר בר' צדוק אמר הרי הן כתרומה וחזרנו לומר אלא אמר רב מרי מסיפא דמתניתין שמע לה דקתני יוחנן בן גודגדא היה אוכל על טהרת הקדש כל ימיו והיתה מטפחתו מדרס לחטאת ולא לקדש אלמא חולין שנעשו על טהרת הקודש כקדש דמו.
א"ר יונתן בן אלעזר נפלה מעפרתו פי' מצנפתו ממנו וא' לחבירו שהוא פרוש ונאמן כמותו (א"ל) תנה לי ונתנה לו נטמאת. ומקשינן עליה אמאי נטמאת נעביד לה שימור בידא דחבריה. ופריק ר' יוחנן חזקה אין אדם משמר מה שביד חבירו. ומקשינן ולא והתניא הרי שהיו חמריו ופועליו טעונין טהרות אע"פ שהפליגו יתר מכדי מיל טהרותיו טהורות ופריק ר' יצחק במטהר חמריו ופועליו לכך אי הכי סיפא נמי ואוקימנא אין ע"ה מקפיד כו' א"ר יונתן בן עמרם נתחלפו לו כלים של שבת בכלים של חול ולבשם נטמאו. ואקשינן עליה אמאי נטמאו והלא הן בשמירתו וברשותו וכן בשתי נשים חבירתות שנתחלפו כליהם וטמאום אמאי הלא מעתה הושיט ידו ליטול פת חטין ועלה בידו פת שעורים וכל הפת היתה טהורה ומשומרת הכי נמי דכיון שנתחלפה לה נטמאת וכי תימא הכי נמי והתניא היה משמר את החבית בחזקת שהיא של יין ונמצאת של שמן טהורה מלטמא ולטעמיך אימא סיפא אסורה מלאכול ואי טהורה היא אמאי אסורה מלאכול ומפרקינן אמר ר' ירמיה באומר שמרתיה מדבר המטמאה ולא שמרתיה מדבר הפוסלה וש"מ דאיכא נטירותא לפלגא ואסתייעא מן הסל ומן המגריפה ובמעשה דשתי נשים שארגו בטהרה ואמרו לא היה בלבנו לשמרה וטמאן ר' ישמעאל.
Rabbeinu Chananel on Chagigah 20a · Sefaria
Meiri
מי שנפלה ממנו מעפרתו ר"ל סודרו או איזה בגד ואמ' לאחר תנהו לי אע"פ שבעל הבגד טהור והנותנו לו טהור הבגד טמא לענין טהרות חזקה אין אדם משמר [מה] שביד חבירו וכבר הסיח בעל הבגד את דעתו ממנו והאחר גם כן אינו קפיד בשמירתו הואיל ודרך אקראי אמ' לו תנהו לי והוא אינו יודע בו אם טהור אם טמא אף הוא חושדו בעם הארץ ואינו קפיד בשמירה ממה שאמרו כאן חזקה אין אדם משמר מה שביד חברו למדו קצת מפרשים שלא להניח נכרית ללוש עיסה של מצת מצוה בפסח אף בישראלית עומדת על גבה שאין שמור במה שביד חברו ואין זה כלום שכל שהוא תלוי בחמוץ לבד אין הסח הדעת פוסל וטהרות הוא שנטמאו בהיסח הדעת אבל לא עסת מצה ויין נסך:
היה סבור ליטול בגדי חול ונטל בגדי שבת ולבשם שיעור מועט בחזקת שהן של חול נטמאו הואיל ונתיאש מ"מ משמירה הראויה להם הרי הן כמי שלא היה בלבו לשמרן אבל אם נתחלפו לו של שבת בשל שבת וכל שכן אם (היתה סבורה) [היה סבור] ליטול של שבת (ונטלה) [ונטל] של חול הואיל ונשמרו שמירה הראויה להם אע"פ שנשמרו בחזקת מה שאינן טהורין:
וכן אם היה משמר את החבית בחזקת של יין והיא של שמן טהור ואין צריך לומר הושיט ידו לסל ליטול פת חטים ועלה בידו פת שעורים:
נשים שנתחלפו כליהן בבית המרחץ נטמאו שכל אחת מהן כשמרגשת בחלופה סוברת על חברתה שהיא אשת עם הארץ ואינה מקפדת לשמור שלה על גב חברתה לפי דרכך למדת שהמשמר את הדבר בשמירה הראויה לאותו דבר אע"פ שמשמרו בחזקת מה שאינו טהור ומ"מ לענין ביאור סבור היה בעל הסוגייא בזו של נתחלפו לו כלים של שבת וכו' שיהיו באים עליה מטעם משמר את הדבר בחזקת מה שאינו ושיהיו אומ' כן אף אם היה הדבר בהפך וכן בנשים שנתחלפו כליהן היה סבור שלא הרגישו וששמרה [כל אחת] בחזקת שלה ולא טמאו אלא מצד שימור הדבר בחזקת מה שאינו ומתוך כך הקשו אלו הושיט וכו' ונשאו ונתנו בדבר עד שהעלו את הטעם בכלם על הדרכים שכתבנום:
מי ששמר את הדבר לחצאין ולא שמרו לכל הדברים שמירתו עולה למה ששמר ממנו כיצד היה משמר את האוכלין ואת המשקין ואמר שמרתים מדבר המטמאם ולא שמרתים מדבר הפוסלן טהורים מלטמא ואסורין לאכול או לשתות ושמא תאמר ובמשקין מיהא היאך אתה מוצא שהם פסולין ואינם מטמאין והרי אמרו שהשני עושה אותם ראשון כמו שאמרו כל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה אפשר בשנגעו בטבול יום כמו שאמרו עליה חוץ מטבול יום וכן אם היה סל של תאנים על כתפו ומגריפה שבה לוקטין את התאנים בתוכו ואמ' בלבי על הסל ואין בלבי על המגריפה הסל טהור והמגריפה טמאה ואין המגריפה מטמאה את הכלי שאין כלי מטמא כלי ד"ת אבל האוכלין אסורין באכילה שהמגריפה פסלתן ואם אמר שמרתי את המגריפה ולא מדבר הפוסלה היא פסולה שאין ראוי להשתמש בה לטהרות לכתחלה ואוכלין מותרין:
מי שברור לו שמה שנתעסק בו לא נגע בו טומאה אלא שלא היה מכוין לשמרו מן הטומאה הדבר טמא הואיל ולא היה מכוין לשמרו שמא נטמא ולא הרגיש מעשה באשה שבאה לפני ר' ישמעאל ואמרה לו בגד זה ארגתי בטהרה ולא היה בלבי לשמרו מתוך בדיקות שהיה בודק בה אמרה נדה משכה עמי בחבל ר"ל בשעה שקשרתי את הבגד בכלי האורג משנעשה ראוי לטומאה ולא הייתי מרגשת בדבר וכן פעם אחרת אמרה מפה זו ארגתיה בטהרה ולא היה בלבי לשמרה מתוך בדיקות שהיה בודק בה אמרה נימא נפסקה לי וקשרתיה בפה ועדין היתה לחה כלומר שהיתה נדה בתחלת אריגתה וקודם השלמת ג' אצבעות טבלה וחזרה והשלימתו לג' אצבעות ועדין היתה אותה צינורא לחה וי"מ משום אשת עם הארץ שצינורא שלה מטמאה ואין הדברים נראין שכל שבאה לישאל חברה היא ומ"מ צריך שתדע שלא היה בודק בהם אלא כדי לטמאן מתורת ודאי הא לטומאה לא היה צריך לבדקן שכל שלא כיונה לשמור טמא כמו שכתבנו:
Meiri on Chagigah 20a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בפרש"י בד"ה מדלא קתני בהו כו' חוליהן בטהרת חולין מדרס לאוכלי חוליהן בטהרת הקודש כו' עכ"ל צ"ע מי הכריחו לפרש דאוכלי חולין בטהרת חולין מאן דכר שמיה וטפי ניחא לגבי קודש גופה קאמר מדלא קתני בהו מעלה בגדי האוכל חולין בטהרת קודש מדרס לאוכל קודש וכן נראה מהתוספות באידך פרקין:
תוס' בד"ה נימא נפסקה לי כו' בכלים הנגמרים בטהרה צריכים כו' משמע דבאשה חבירה כו' כפרש"י כו' עכ"ל כצ"ל הכי מוקמינן לה לקמן באידך פרקין דגמרינהו חבר משום צינורא דע"ה דמשמשי בהדיה קודם שנגמרה ודלמא בעידנא דנגמרה עדיין לחה ומדמייתי עלה הך עובדא דמפה משמע דאיירי נמי באשה חבירה כפרש"י מיהו הך עובדא ע"כ לא איירי משום צינורא דע"ה דהא משום קשרתיה בפה קמטמאה והיא חבירה היתה והיינו דהכא ליכא למיחש להכי דלאו לקודש קאיירי דאפילו לתרומה לא חיישינן לצינורא דע"ה בכלים הנגמרים בטהרה כדלקמן באידך פרקין ע"ש:
בא"ד ומאי אריא ע"ה אפילו בצינורא דחבר כו' עכ"ל ובאידך פרקין תרצו בזה דלק"מ דידים שניות אין להם דררא דטומאה דאורייתא וה"ל מעלות בתרייתא ולא קמייתא עכ"ל:
Chidushei Halachot on Chagigah 20a · Sefaria
Gilyon HaShas
תוס' ד"ה רבי אלעזר וכו' ואין שלישי בתרומה מטמא רביעי בקודש עיין פסחים דף יד ע"ב תוספות ד"ה ואילו הכא:
Gilyon HaShas on Chagigah 20a · Sefaria
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger
גמרא, אלא מעתה הושיט ידו לסל כו' והא תנן המשמר את החביות לא ידעתי למאי הלכתא נקט תחלה הקושיא בגוונא זו דהושיט ידו לסל, דזהו לא ידעינן רק מההיא דהמשמר חביות, למה לא פריך מיד מהמשמר חביות, ומה קרובי או אלימא יותר דיש שם קצת כי הכא:
גמרא, ועוד מתיב רבה בר אבוהו לא זכיתי להבין פשט הפשוט לפרש פרכת הש"ס, דהיכן נזכר רמז דמהני שמירה מה שביד חבירו:
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Chagigah 20a · Sefaria
Ben Yehoyada
כַּמָּה גְּדוֹלִים דִּבְרֵי חֲכָמִים, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים בְּלִבּוֹ לְשָׁמְרוֹ, טָהוֹר! אֵין בְּלִבּוֹ לְשָׁמְרוֹ, טָמֵא. קשא מה נתחדש לו אותה שעה דבר להשביח דברי חכמים מכח מעשה זו? ונראה לי בס"ד דהוה קשיא ליה בדברי חכמים למה כפלו לשונם להזכיר דבר והפוכו ודי להם לומר 'אֵין בְּלִבּוֹ לְשָׁמְרוֹ טָמֵא' ואנא ידענא בלבו לשמרו טהור! אך בזה המעשה ראה שיש צורך בלשון זה דאי נקטי רק זאת אין בלבו לשמרו טמא הוה אמינא דאם אומר ברור לו שלא קרה לו טומאה חשיב זה כאלו בלבו לשמרו כיון דברור לו שלא קרה לו שום טומאה ובאמת זה אינו דהא ראה מעשה זו שהיתה אומרת ברור לי שארגתיו בטהרה שלא קרה לי שום טומאה ורק לא היה בלבי לשומרו ואחר שבדקה בחקירות נזכרה שנדה אחת משכה עמה בחבל ואז הבין דברי חכמים שהוצרכו לפרש בדבריהם היה בלבו לשומרו טהור לומר אין שום מציאות בעולם שיהיה טהור אלא רק בהיה בלבו לשומרו ולא סגי לומר ברור לי שלא קרה לי טומאה.
Ben Yehoyada on Chagigah 20a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Chagigah, daf 20, Amud Aleph, about 398 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 14 words
Opens “מִדְּלָא קָתָנֵי בְּהוּ מַעֲלָה.…”
- Segment 238 words
Opens “וְדִלְמָא הַאי דְּלָא קָתָנֵי בְּהוּ מַעֲלָה, דְּאִי…”
- Segment 326 words
Opens “אֶלָּא מִסֵּיפָא: יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר הָיָה חָסִיד…”
- Segment 413 words
Opens “לַחַטָּאת אִין, לַקּוֹדֶשׁ לָא. אַלְמָא קָסָבַר: חוּלִּין…”
- Segment 532 words
Opens “אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן בֶּן אֶלְעָזָר: נָפְלָה מַעְפׇּרְתּוֹ…”
- Segment 620 words
Opens “אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק: מַעֲשֶׂה בִּשְׁתֵּי…”
- Segment 719 words
Opens “מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: אֶלָּא מֵעַתָּה, הוֹשִׁיט…”
- Segment 824 words
Opens “וְכִי תֵּימָא הָכִי נָמֵי — וְהָתַנְיָא: הַמְשַׁמֵּר…”
- Segment 910 words
Opens “אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה, בְּאוֹמֵר: שְׁמַרְתִּיהָ מִדָּבָר הַמְטַמְּאָהּ…”
- Segment 1029 words
Opens “וּמִי אִיכָּא נְטִירוּתָא לְפַלְגָא? אִין, וְהָתַנְיָא: הוֹשִׁיט…”
- Segment 1121 words
Opens “הַסַּל טָהוֹר? תְּטַמֵּא הַמַּגְרֵיפָה לַסַּל! אֵין כְּלִי…”
- Segment 123 words
Opens “מִכׇּל מָקוֹם קַשְׁיָא?…”
- Segment 1355 words
Opens “וְעוֹד מוֹתֵיב רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה…”
- Segment 1433 words
Opens “שׁוּב מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת שֶׁבָּאת לִפְנֵי רַבִּי…”
- Segment 1518 words
Opens “אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: כַּמָּה גְּדוֹלִים דִּבְרֵי חֲכָמִים,…”
- Segment 1616 words
Opens “בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק, כׇּל אַחַת…”
- Segment 1726 words
Opens “לְרַבִּי יוֹנָתָן בֶּן עַמְרָם נָמֵי, כֵּיוָן דְּכֵלִים…”
- Segment 1811 words
Opens “אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: חֲזָקָה, אֵין אָדָם מְשַׁמֵּר…”
Sages named on this page
- Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im
Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…
Source: Chagigah 20a · Segment 13 — “…אַחַת שֶׁבָּאת לִפְנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, וְאָמְרָה לוֹ: רַבִּי, בֶּגֶד…”
- Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs
Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…
Source: Chagigah 20a · Segment 6 — “…וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא וְטִימְּאָן.”
- Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim
Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…
Source: Chagigah 20a · Segment 11 — “…מַה שֶּׁבַּסַּל! אָמַר רָבִינָא, בְּאוֹמֵר: שְׁמַרְתִּיו מִדָּבָר שֶׁמְּטַמְּאוֹ וְלֹא…”
Original text
מִדְּלָא קָתָנֵי בְּהוּ מַעֲלָה.
It is deduced from the fact that it is not taught in their regard that those who eat non-sacred produce according to the level of ritual purity required for sacrificial food must treat the produce with a higher standard with regard to their degree of purity, like those who actually partake of sacrificial food.
וְדִלְמָא הַאי דְּלָא קָתָנֵי בְּהוּ מַעֲלָה, דְּאִי דָּמוּ לִתְרוּמָה — הָא תָּנֵי תְּרוּמָה, וְאִי דָּמוּ לְחוּלִּין — הָא תָּנֵי לְחוּלִּין. דִּתְנַן: חוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טׇהֳרַת הַקּוֹדֶשׁ — הֲרֵי הֵן כְּחוּלִּין, רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: הֲרֵי הֵן כִּתְרוּמָה.
The Gemara asks: But perhaps the reason for this fact, that a higher standard is not taught with regard to those who actually partake of sacrificial food, is that these foods are not on a distinct level of ritual purity, as, if they are similar to the level of teruma , teruma has already been taught; and if they are similar to non-sacred produce, non-sacred produce has also already been taught. As we learned in a baraita that they are not considered to be on a level of their own: Non-sacred foods prepared according to the level of ritual purity required for sacrificial food are like non-sacred food; Rabbi Elazar, son of Rabbi Tzadok, says: They are like teruma , but not like sacrificial food. Therefore, the fact that this level is not explicitly mentioned affords no proof.
אֶלָּא מִסֵּיפָא: יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר הָיָה חָסִיד שֶׁבַּכְּהוּנָּה, וְהָיְתָה מִטְפַּחְתּוֹ מִדְרָס לַקּוֹדֶשׁ. יוֹחָנָן בֶּן גּוּדְגְּדָא הָיָה אוֹכֵל עַל טׇהֳרַת הַקּוֹדֶשׁ כׇּל יָמָיו, וְהָיְתָה מִטְפַּחְתּוֹ מִדְרָס לַחַטָּאת.
Rather, the proof is derived from the last clause in the mishna: Yosei ben Yo’ezer was the most pious member of the priesthood, and yet his cloth was considered impure by the treading of a zav for those who ate sacrificial food. Yoḥanan ben Gudgeda would eat non-sacred foods prepared according to the level of ritual purity required for sacrificial food all his days, and nevertheless his cloth was considered rendered impure by the treading of a zav for those preparing the purification waters.
לַחַטָּאת אִין, לַקּוֹדֶשׁ לָא. אַלְמָא קָסָבַר: חוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טׇהֳרַת קוֹדֶשׁ כְּקוֹדֶשׁ דָּמוּ.
The Gemara infers from this: For the purifying waters, yes, his cloth was considered to have ritual impurity imparted by treading, but for sacrificial food, no, it was not considered to have ritual impurity imparted by treading. Apparently, he maintains that non-sacred produce prepared according to the level of ritual purity required for sacrificial food is like sacrificial food, as one who is particular to preserve the ritual purity required for sacrificial food even with regard to non-sacred produce is considered pure even with regard to sacrificial food themselves.
אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן בֶּן אֶלְעָזָר: נָפְלָה מַעְפׇּרְתּוֹ הֵימֶנּוּ, אָמַר לַחֲבֵירוֹ: ״תְּנָהּ לִי״ וּנְתָנָהּ לוֹ — טְמֵאָה. אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן בֶּן עַמְרָם: נִתְחַלְּפוּ לוֹ כֵּלִים שֶׁל שַׁבָּת בְּכֵלִים שֶׁל חוֹל וּלְבָשָׁן — נִטְמְאוּ.
§ With regard to the particular care that must be taken to prevent any suspicion that one’s clothes have contracted impurity, Rabbi Yonatan ben Elazar said: If the shawl of one who was stringent with regard to ritual purity fell off of him, and he said to another person: Give it to me, and he gave it to him, the shawl is impure. Even if the other individual is himself pure, since his attention was diverted at that moment from being cautious with regard to impurity, it is as though the shawl were rendered impure. Similarly, Rabbi Yonatan ben Amram says: If one’s Shabbat clothes were switched for his weekday clothes and he wore them, they are impure. His assumption that they were different clothes than the clothes he had intended to wear is enough of a distraction to spoil his caution against impurity.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק: מַעֲשֶׂה בִּשְׁתֵּי נָשִׁים חֲבֵירוֹת שֶׁנִּתְחַלְּפוּ לָהֶן כְּלֵיהֶן בְּבֵית הַמֶּרְחָץ, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא וְטִימְּאָן.
Rabbi Elazar bar Tzadok said: There was an incident involving two women who were wives of ḥaverim , who are meticulous in observance of halakha especially with regard to matters of impurity, whose clothes were switched in the bathhouse; and the incident came before Rabbi Akiva and he declared the clothes impure. This demonstrates that an unintentional act is considered a lapse of attention, which renders the items impure, even if there was no other reason to consider them impure.
מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: אֶלָּא מֵעַתָּה, הוֹשִׁיט יָדוֹ לַסַּל לִיטּוֹל פַּת חִטִּין וְעָלְתָה בְּיָדוֹ פַּת שְׂעוֹרִים, הָכִי נָמֵי דְּנִטְמֵאת?
Rabbi Oshaya strongly objects to this: However, if that is so, one who inserted his hand into a basket to take a loaf of wheat bread, and a loaf of barley bread came up in his hand instead; in that case, too, will you say that the loaf is rendered impure?
וְכִי תֵּימָא הָכִי נָמֵי — וְהָתַנְיָא: הַמְשַׁמֵּר אֶת הֶחָבִית בְּחֶזְקַת שֶׁל יַיִן וְנִמְצֵאת שֶׁל שֶׁמֶן — טְהוֹרָה מִלְּטַמֵּא! וּלְטַעְמָיךְ, אֵימָא סֵיפָא: וַאֲסוּרָה מִלֶּאֱכוֹל. אַמַּאי?
And if you would say, indeed, this is correct, but isn’t it taught in a baraita : One who is minding a barrel to ensure its ritual purity on the assumption that it is a barrel of wine and it is found to be of oil, it is ritually pure in the sense that it does not transmit impurity? This indicates that one’s lack of knowledge with regard to the identity of the item he is minding does not itself cause impurity. The Gemara rejects this: But according to your line of reasoning, say the latter clause of that same baraita : And it is prohibited to be eaten, which indicates that the supervision is insufficient in this case. The Gemara asks: Why is it that the barrel’s status is pure and yet there is a prohibition against eating its contents? If the supervisor’s error does not harm the food’s ritually pure status, one should likewise be permitted to eat it.
אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה, בְּאוֹמֵר: שְׁמַרְתִּיהָ מִדָּבָר הַמְטַמְּאָהּ וְלֹא מִדָּבָר הַפּוֹסְלָהּ.
Rabbi Yirmeya said: The baraita is referring to one who says: I guarded it from things that render it impure but not from things that invalidate it. In other words, he was careful to guard it only from being rendered impure with a severe degree of impurity, which causes anything it renders impure to render others impure in turn, but not from a lesser degree of impurity that merely invalidates it for use but does not enable it to render other items ritually impure. Since he guarded it from impurity, it is considered pure with regard to rendering other items impure, but it still may not be eaten, in case it was invalidated by an impure object.
וּמִי אִיכָּא נְטִירוּתָא לְפַלְגָא? אִין, וְהָתַנְיָא: הוֹשִׁיט יָדוֹ בְּסַל, וְהַסַּל עַל כְּתֵיפוֹ, וְהַמַּגְרֵיפָה בְּתוֹךְ הַסַּל, וְהָיָה בְּלִבּוֹ עַל הַסַּל וְלֹא הָיָה בְּלִבּוֹ עַל הַמַּגְרֵיפָה — הַסַּל טָהוֹר וְהַמַּגְרֵיפָה טְמֵאָה.
The Gemara asks: And is there guarding by half measures; can it be said that one was careful with regard to only a particular type of impurity? The Gemara responds: Yes, as it is indeed taught in a baraita : If one inserted his hand into a basket filled with figs, and the basket was placed on his shoulder, and a shovel was in the basket, and his mind was on the basket to guard it from impurity, but his mind was not on the shovel, the basket is pure and the shovel is impure.
הַסַּל טָהוֹר? תְּטַמֵּא הַמַּגְרֵיפָה לַסַּל! אֵין כְּלִי מְטַמֵּא כְּלִי. וְלִיטָּמֵא מַה שֶּׁבַּסַּל! אָמַר רָבִינָא, בְּאוֹמֵר: שְׁמַרְתִּיו מִדָּבָר שֶׁמְּטַמְּאוֹ וְלֹא מִדָּבָר הַפּוֹסְלוֹ.
The Gemara asks: Why is the basket pure? Let the shovel render the basket ritually impure, if the former is in fact impure. The Gemara answers: The halakha is that a vessel cannot render a different vessel impure. Therefore, the basket remains pure. The Gemara asks another question: And let it render impure any food that is inside the basket, as food is not a vessel and can therefore be rendered impure by a vessel. Ravina said: The baraita is referring to one who says: I guarded the shovel from things that render it ritually impure, which is why it cannot render other objects impure, but I did not guard it from things that invalidate it, so it is impure. Consequently, there is no proof from here that the contents of the barrel in the earlier case may not be eaten.
מִכׇּל מָקוֹם קַשְׁיָא?
Returning to the prior discussion, the Gemara states that in any case it is difficult. Why should an object be impure just because the one guarding it was mistaken with regard to the identity of its contents; how would this accord with the baraita that explicitly taught that if one minds a barrel under the assumption that it is wine and it turns out to contain oil, the oil is pure and cannot render others impure?
וְעוֹד מוֹתֵיב רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת שֶׁבָּאת לִפְנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, וְאָמְרָה לוֹ: רַבִּי, בֶּגֶד זֶה אֲרַגְתִּיו בְּטׇהֳרָה, וְלֹא הָיָה בְּלִבִּי לְשׁוֹמְרוֹ בְּטׇהֳרָה. וּמִתּוֹךְ בְּדִיקוֹת שֶׁהָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בּוֹדְקָהּ, אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, נִדָּה מָשְׁכָה עִמִּי בַּחֶבֶל. אֲמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: כַּמָּה גְּדוֹלִים דִּבְרֵי חֲכָמִים, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: בְּלִבּוֹ לְשׁוֹמְרוֹ — טָהוֹר, אֵין בְּלִבּוֹ לְשׁוֹמְרוֹ — טָמֵא.
And Rabba bar Avuh raised a further objection: There was an incident involving a certain woman who came before Rabbi Yishmael and said to him: Rabbi, I wove this garment in a ritually pure state, but my mind was not on it to guard its state of purity. In other words, although I did not intend to guard it in this manner, I am certain that no impurity came into contact with it. And during the interrogations that Rabbi Yishmael conducted with her, to see if it had remained in a state of purity, she happened to say to him: Rabbi, a menstruating woman pulled the rope with me as I was weaving, and the garment was therefore rendered fully impure by a menstruating woman moving it. Rabbi Yishmael said: How great are the words of the Sages when they said: If one’s mind is focused on guarding it, it is pure; if one’s mind is not focused on guarding it, it is impure. Since she was not focused on preserving the garment’s pure state, it contracted impurity without her noticing.
שׁוּב מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת שֶׁבָּאת לִפְנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, מַפָּה זוֹ אֲרַגְתִּיהָ בְּטָהֳרָה, וְלֹא הָיָה בְּלִבִּי לְשׁוֹמְרָהּ. וּמִתּוֹךְ בְּדִיקוֹת שֶׁהָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בּוֹדְקָהּ, אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, נִימָא נִפְסְקָה לִי וּקְשַׁרְתִּיהָ בַּפֶּה.
There was another incident involving a certain woman who came before Rabbi Yishmael and said to him: Rabbi, I wove this cloth in a state of ritual purity, but my mind was not on it to guard it from impurity. And during the interrogations that Rabbi Yishmael conducted with her, she said to him: Rabbi, a thread of mine that was woven into the cloth snapped and I tied it with my mouth. It can be assumed that the thread became moist from her spittle, which means that if that thread was touched by a source of impurity, the cloth would be rendered ritually impure by contact with impure liquids. This is because the Sages decreed that any impurity that touches liquid renders the liquid ritually impure to the first degree, so any vessel that comes into contact with the liquid would be impure to the second degree.
אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: כַּמָּה גְּדוֹלִים דִּבְרֵי חֲכָמִים, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: בְּלִבּוֹ לְשׁוֹמְרוֹ — טָהוֹר, אֵין בְּלִבּוֹ לְשׁוֹמְרוֹ — טָמֵא.
Rabbi Yishmael said: How great are the words of the Sages when they said: If one’s mind is focused on guarding it, it is pure; if one’s mind is not focused on guarding it, it is impure. In any case, if one intends to keep something in a state of ritual purity, a mistake on his part with regard to its identity is not considered enough of a distraction to render the item impure, unlike the baraita that explicitly taught that if one minds a barrel under the assumption that it is wine and it turns out to contain oil, the oil is pure and cannot render others impure.
בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק, כׇּל אַחַת וְאַחַת אוֹמֶרֶת: חֲבֶרְתִּי אֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ, וּמַסְּחָה דַּעְתַּהּ מִינַּהּ.
The Gemara clarifies: Granted, according to Rabbi Elazar bar Tzadok there is no difficulty, as in the case of the two wives of ḥaverim whose garments were switched it can be said that each of them says to herself: My colleague is the wife of an am ha’aretz , and not a ḥaver . And she diverts her mind from her garments, as she is certain that they have already been rendered impure, and a distraction of this kind makes it likely that the garment contracted impurity. It is therefore considered impure.
לְרַבִּי יוֹנָתָן בֶּן עַמְרָם נָמֵי, כֵּיוָן דְּכֵלִים דְּשַׁבָּת עָבֵיד לְהוּ שִׁימּוּר טְפֵי — מַסַּח דַּעְתֵּיהּ מִינַּיְיהוּ. אֶלָּא לְרַבִּי יוֹנָתָן בֶּן אֶלְעָזָר, נַעֲבֵיד לְהוּ שִׁימּוּר בִּידֵיהּ דְּחַבְרֵיהּ?
Likewise, according to Rabbi Yonatan ben Amram there is no difficulty either, as with regard to the case of one who switched his Shabbat clothes with his weekday clothes, it can also be said that since he is more protective of Shabbat clothes, he will divert his mind from that higher level of protection if he thinks that they are weekday garments. A distraction of this kind makes it likely that the garment contracted impurity, so it is considered impure. But according to Rabbi Yonatan ben Elazar, who deals with the case where one’s shawl fell and another person lifts it up, why should this be considered a distraction? Let him guard his garments from ritual impurity while they are in the other person’s hands; why should they be considered impure?
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: חֲזָקָה, אֵין אָדָם מְשַׁמֵּר מַה שֶּׁבְּיַד חֲבֵרוֹ. וְלֹא?
Rabbi Yoḥanan said: It is a presumption that a person does not guard that which is in another’s hand. Since the object is in the hands of another, he will inevitably be distracted from guarding it. The Gemara asks: And can one indeed not guard an item in the hand of another?