Commentary page
Beitzah 7a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerBeitzah 7a
Beitzah 7a. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 506 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
דפחיא כמו דפעיא הנולדים מן התרנגולת חיה שפועה בלידתה:
פשיטא דמקח טעות הוא דהא בהדיא אמר ליה דפחיא:
דצריבן לשון מבושלות כל צרכן כמו צרבת (ויקרא יג) כויה שבשול:
ונפקא מינה בין מאן דבעי להו לאכילה בין מאן דבעי להו לאפרוחים:
למיתבא ליה דביני ביני להחזיר לו דמי מעלה שבין ביעי דפחיא לביעי דשחוטה ואי בעי להו לאכילה אין המקח בטל דהא בני אכילה נינהו אלא שאלו יפים מהם ויחזיר לו דמי מעליותן:
קא משמע לן רבי אמי דסתם מאן דבעי ביעא דפחיא לאפרוחים בעי להו ואין אלו שוין לו כלום:
דדכרא שילדתן תרנגולת מתרנגול ולא נתחממה מן הקרקע לקולטן בלא זכר:
דספנא מארעא מתחממת בקרקע ויולדת ביצים ואותן ביצים אין מגדלות אפרוחים:
28 more comments on this page.
Rashi on Beitzah 7a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Tosafot
ומצא בה ביצים גמורות וכו' ר' יעקב אומר אם היו מעורות בגידין אסורות. תימה כיון דגמורות כיצד היו מעורות ופירש הקונטרס דגמורות קאי אחלמון אבל לא נתקשה עדיין השפופרת מבחוץ רק הקרום על כן קאי רבי יעקב וקאמר אם היו מעורות ולפי הספרים דלא גרסי גמורות ניחא והכי גרסינן ומצא בה ביצים מותרות לאכלן בחלב רבי יעקב אומר כו':
Tosafot on Beitzah 7a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Rabbeinu Chananel
כי ההוא דאמר ביעי דפעיא למאן והבו ליה ביעי דשחוטה ואמר ר' אמי מקח טעות הוא והדר. ואמרינן פשיטא מהו דתימא האי לאכילה בעי להו והאי דקאמר דפעיא משום דצריבן טפי למאי נפקא מינה למיתבא ליה דביני ביני קמ"ל. ההוא דאמר ביעי דדיכרא למאן יהבו ליה ביעי דספנא מארעא. וא"ר אמי מקח טעות הוא והדר.
איכא דאמרי מאי עם יציאתה נגמרה עם יציאת כולה אין עם יציאת רובה לא ולאפוקי מדר' יוחנן דאמר ביצה שיצאתה רובה מעיו"ט וחזרה מותרת לאוכלה ביו"ט. תניא השוחט תרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאוכלן ביו"ט.
גופא השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאוכלן בחלב ר' יעקב אומר אם היו מעורות בגידין אסורות פי' כלומר בשר הן.
והתניא האוכל מנבלת עוף טהור מן השלל של ביצים מן העצמות ומן הגידים ומן הבשר שנתלש מן החי טהור. הנה השלל של ביצים אע"פ שהוא מעורה בגידים טהור. כלומר אינו בשר.
ואוקימנא דלא כר' יעקב אבל האוכל מן האשכול של ביצים ומן הקרקבן ומבני מעים או שהמחה את החלב וגמעו טמא. ופשוטה היא. אפושי פי' להרבות.
ת"ר כל שתשמישו ביום יולד ביום תרנגולת תשמישו בלילה יולד בלילה עטלף. תשמישו בין ביום בין בלילה יולד בין ביום בין בלילה. אדם וכל מילי.
למאי נ"מ לכדרב מארי דאמר בדק בקינה של תרנגולת מעיו"ט ולא מצא בה ביצים. ובשחר השכים ומצא בה ביצים מותרות.
אימר יצתה רובה וחזרה הואי.
Rabbeinu Chananel on Beitzah 7a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Rashba
אמר להו מקח טעות הוא כלומר: דאינו כיפות ונמצאו רעות אלא כמין (א') [אחר] הוא.
פשיטא תמיה לי מאי פשיטא וכי מקשינן פשיטא גבי מעשה. ומשמע דהכי פירושו פשיטא ומאי הוה סלקא דעתיה דמוכר דאזיל בהדיה לבי דינא, ופרקינן דקסבר דסתם מאן דאמר ביעי דפחיא למאן איכא למימר דלאכילה קא בעי להו, וקא משמע לן ר' אמי. אלא דלישנא דמהו דתימא וקא משמע לן אינו מתיישב שפיר להאי פירושא.
גופא השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאכלן בחלב רבי יעקב אומר אם היו מעורות בגידין אסורות. משמע דתנא קמא אף מעורות בגידין שרא וגמורות דקאמר שנגמר חלבון וחלמון שבה ונבדל החלבון מן החלמון, ומדאמרינן מאן תנא מן השלל של ביצים טהור דלא כר' יעקב דקס"ד שלל היינו הביצים שהן מעורות בגידין ושנגמרו כבר ולת"ק דר' יעקב אתי שפיר דנפקי להו מתורת בשר אבל לר' יעקב עדיין בשר נינהו, ואשכול היינו אותן שהן קטנות עדיין שלא נגמרו ואין בהם אלא חלמון לבד, וללישנא בתרא דאמר מאן תנא אשכול של ביצים טמא ר' יעקב היא אשכול הוא אותן שתלויין בה באשכול כלומר שנגמרו אלא שמעורות בגידין, ושלל הן שאינן מעורות בגידין כלל אלא שאין קליפתן החיצונה מתקשת עדיין. והא דאקשי ליה אביי וממאי דמן אשכול מהנך דתליא באשכול דילמא מאשכול גופיה הוא הדין דהוה מצי למימר דילמא מהנך קטנים דעדיין לא נגמרו דהנהו לכולי עלמא כבשר נינהו, אלא משום דבעי לאשמועינן דאפילו אשכול גופיה טמא אף על גב דאיכא אינשי דלא אכלי ליה וזה החידוש לא היה משמיענו בביצים קטנים שלא נגמרו. ולענין פסק הלכה מסתברא דהלכה כת"ק דר' יעקב דרבים נינהו ואפילו מעורות בגידין כל שיש לה חלבון וחלמון, ואע"ג דלישנא בתרא ברייתא דאשכול של ביצים אתיא כר' יעקב אפי' הכי לישנא קמא דייק טפי דאלו לישנא בתרא קא דחי ליה אביי וכיון דלישנא קמא לא אידחי ולא איפריך ולית ביה קושיא ולישנא בתרא אקשי עליה אביי (ו)לישנא קמא טפי דייק, ועוד דבשל סופרים הלך אחר המיקל ובשר עוף בחלב דרבנן דלית ליה חלב אם (חולין קיג, א).
הא דדחי אביי ממאי דילמא עד כאן לא קאמר ר' יעקב התם אלא לענין אסורא. כלומר: ומשום גזרת קטנים שלא נגמרו דעדיין בשר נינהו. קשיא לי דשאינן גמורות עצמן דרבנן נינהו דבשר עוף אינו דבר תורה לפי שאין לו חלב אם אלא גזרה אטו בשר בהמה, והיא גופא גזרה ואנן ניקום וניגזור גזרה לגזרה דאביי לית ליה גזירה לגזירה כדאיתא בריש פרקין (ביצה ג, א). ויש לומר דכולה חדא גזירה היא.
Rashba on Beitzah 7a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain
Meiri
ביצה זו שנמצאת במעי האם אע"פ שנגמרה בכל קליפותיה אינה ראויה לגדל אפרוחים מעתה מי שמחזר ותובע ביצים שנולדו והם הנקראים ביעי דפחיא ר"ל שמקרקרת ומכרו לו ביצים שנמצאו במעי השחוטות והם הנקראים ביעי דשחוטה אע"פ שלא ביאר הלוקח שלצורך הושבה הוא לוקחן הואיל וביצים שנולדו שאל הרי זה מקח טעות וכן אם שאל ביצים הנקלטים מן הזכר והם הנקראים ביעי דדיכרא ומכרו לו ביצים הנקלטים מחמימות חכוך התרנגולת והם הנקראים ביעי דספנא מארעא מקח טעות הוא וחוזר:
נבלת עוף טהור אינה מטמאה לא במגע ולא במשא ולא בתוך הפה אלא בתוך בית הבליעה ואף בזו דוקא שיאכל מן הבשר אבל אכל מן העצמות הרכים או מן הגידים או מן הדם או מן השלל של ביצים ר"ל רבוי החלמונים המקובצים או בשר מן החי ר"ל שתלש בשר מעוף טהור חי ואכלו כל אלו אין מטמאין אבל אם אכל מן האשכול של ביצים והוא מקום השדרה שהחלמונים מקובצים בו או מן הקורקבן או מבני מעים או שאכל מן החלב אפילו לא אכלו אלא שהמחהו ושתה הרי זה טמא ובמסכת חולין התבאר שאין הדברים אמורים אלא בשהמחהו על ידי האור אבל המחהו בחמה טהור שהרי הסריחו ולענין אכילה כלן אסורים משום נבלה ומצטרפין עם בשרה אבל העור והגידים והקרנים והטלפים והצפרנים של עוף והשיליא אע"פ שאסורין פטור באכילתן ואין מצטרפין עם הבשר מפני שאינן ראויים לאכילה:
ביצה שיצתה רובה מערב יו"ט וחזרה במעי האם ונולדה ביו"ט מותרת שמשעה שיצתה רובה היא נדונת כנולדה:
כל שטבעו להזדקק לבן זוגו ביום ולא בלילה נולד ביום ולא בלילה וזהו תרנגול וכל שטבעו בכך בלילה ולא ביום נולד בלילה ולא ביום וכל שטבעו בכך ביום ובלילה כגון אדם ודומה לו נולד בין ביום ובין בלילה מעתה הדבר ברור שאין התרנגולת יולדת אלא ביום אלא שלא נאמר כן אלא בקולטת מן הזכר אבל ספנא מארעא יולדת לפעמים בלילה ואף בזו אין הדבר מצוי אחר שכן מי שהשכים ביו"ט קודם שיאור היום ומצא ביצה בקינה של תרנגולים אע"פ שהתרנגולת זו ספנא מארעא הרי זה תולה את הדבר בשנולדה מאתמל ומוכנת ואע"פ שהוא דבר שיש לו מתירין והיה ראוי להחמיר בה כמו שהחמירו בתערובת מ"מ לידת הלילה אף בספנא מארעא אין הדבר מצוי ואם בדק מבערב ולא מצא שם ביצה והשכים ומצא ביצה אם לא בדק יפה תולה את הדבר בשנולדה מאתמל ואם בדק יפה יפה אם היתה התרנגולת ספנא מארעא תולין את הדבר בנולדה בלילה ואסורה ואם אינה ספנא מארעא אלא שקולטת מן הזכר הרי אי אפשר שילדה בלילה ועל כרחנו מאתמל יצתה רובה ומאחר שיצתה רובה היה באפשר שתלד בלילה ומ"מ מותרת ביו"ט שהרי יצאתה רובה מאתמל:
כיצד יודע אם התרנגולת ספנא מארעא או אם קולטת מן הזכר כל שיש עמה תרנגול בבית או קרוב לבית בכדי שתשמע קולו ביום שהוא שעת תשמישה לעולם אינה ספנא מארעא אלא שהולכת לו ואפילו היה נהר מפסיק בנתים הואיל ויש שם גשר או איזו הכנה שתוכל לעבור בו ואם לא היה בדרך זה הרי היא ספנא מארעא מן הסתם:
ממה שכתבנו למדת שלוקחין ביצים בלילי יו"ט של גליות שהרי ביום נולדו דרובא מזכרים נינהו בין בליל ראשון בין בליל שני ממה נפשך אחד מהן חול וכן בליל ראשון של ראש השנה אבל בליל שני אסורה שהרי קדושה אחת הן וביום מיהא אסור שמא ביומן נולדו ויש מתירין ביום ראשון משום דרוב ביצים לאו בני יומן נינהו ואין דבריהם נראין:
המשנה השניה בש"א שאור בכזית וחמץ בככותבת ובה"א זה וזה בכזית בהמה שנולדה ביום טוב הכל מודים שהיא מותרת ואפרוח היוצא מן הביצה הכל מודים שהיא אסורה אמר הר"ם פי' שאור הוא השאור עצמו שבו מחמיצין העיסה ואין מחלקת בין בית שמאי ובית הלל כי שאור וחמץ לענין אכילה בכזית ואמ' ית' שבע' ימים שאור לא ימצא בבתיכם כי כל אוכל חמץ אמרו חכמי' פתח הכתו' בשאור וסיים בחמץ לומר לך זהו חמץ זהו שאור אבל מחלוקתם לענין ביעור בש"א כי על כל פנים יש ביניהם הפרש ואם לאו למה אמר חמץ ואמר שאור אלא כיון שהשוה ביניהם באכילה יש ביניהם הפרש לענין ביעור ובה"א ילפינן ביעור מאכילה והביאו בכאן זאת ההלכה לפי שהיא מקולי בית שמאי וחומרי בית הלל והיא דומה לביצה שנולדה ביום טוב:
אמר המאירי בש"א שאור בכזית וכו' אע"פ שמשנה זו אינה ממין שאר המשניות הואיל והיא מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל כמשנה הסמוכה לה מלפניה ומלאחריה שנאה ביניהן ואע"פ שבמסכת עדויות נשנו בהם יותר שהם מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל בזו לא הוזכרו אלא אותן שיש להן שייכות בענין יו"ט ויש גורסין בגמרא שאור מאן דכר שמיה ותירצו תנא ביו"ט דפסח קאי ואינה גירסא נכונה שהרי המסכתא כלה בדברים השוים לכל רגל כמו שהקדמנו ופי' בגמ' שלענין אכילה לא נחלקו דלדברי הכל בכזית ולא נחלקו אלא לענין ביעור לעבור בבל יראה שלדעת בית שמאי שאור בכזית וחמץ בככותבת דמדפלגינהו קרא וייחד לאו בכל אחד מהם וכדכתיב לא יראה לך שאור ולא יראה לך חמץ אלמא שיעורו של זה לא כשיעורו של זה ושאור בכזית שמתוך שהשאור מחמץ את העיסה מחמירין בו יותר אבל חמץ בככותבת שבשיעור זה לבו של אדם מוצא לו סעד ובה"א זה וזה בכזית והלכה כדבריהם ובתוספתא אמרו איזה שאור המחמץ את אחרים חמץ המתחמץ מאחרים ומאימתי קרוי שאור משיפסל לאכול לכלב:
8 more comments on this page.
Meiri on Beitzah 7a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown
Maharam
בגמרא ביעי דפחיא למאן כו' גירסת הרי"ף והרא"ש יהבו ליה ביעין דשחוטה ואותבינהו ולא אפריחו וטעם של גירסא זו עיין בר"ן ריש פ' האיש מקדש דף תרל"ט ואין להאריך ע"ש:
בגמ' אימר לא בדק יפה יפה ואע"ג דבדק יפה אימר יצאת רובא וחזרה הוא כצ"ל:
בתוס' ד"ה ומצא בה ביצים גמורות וכו' עד ופירש בקונטרס דגמורות קאי אחלמון וכו' עיין בטור י"ד סי' פ"ז דכתב דמפרש"י משמע שמתיר אפי' אין לה עדיין חלבון כלל ע"ש:
ע"ב בגמ' א"ד זריקא וכו' והוא שיש לו דקר נעוץ וכו' פי' אכוליה מתניתין קאי גם אדברי ב"ש שמתירין לשחוט לכתחלה ולחפור בדקר איירי נמי בשיש לו דקר נעוץ מבעוד יום ועיין לקמן בתוס' (ביצה דף ט') ע"כ ד"ה אמר ד"י מוחלפת השיטה:
בתוס' ד"ה דאמר ר' זירא וכו' עד וא"ת למה ליה הצריכותות דלעיל וכו' דברי התוס' תמוהים מאד דמאי מקשו ל"ל הצדיכותות דהא ע"כ צריך לתרץ קושיא דב"ש דלכתוב חמץ ולא בעי שאור וכו' וגם בקרא דר' זירא גופיה תקשי לן ל"ל שאור וחמץ לכתוב קרא חד ונ"ל דה"ק דלמה להו לבית הלל להשיב על דברי בית שמאי דאמרי דא"כ לכתוב רחמנא חמץ כו' הצריכותות היה לו להשיב ובית הלל ילפי' דחמץ ושאור חד שיעורא הוא מקרא דר' זירא ואי תקשה לך לכתוב רחמנא חמץ ולא בעי שאור וכו' יתרץ אותה בתירוץ בפני עצמה ע"כ השיבו התוס' וי"ל שלא תטעה לומר וכו' ר"ל שאם השיבו ב"ה בקצרה מדרבי זירא ה"א מאי חזית למילף מדרש' דר"ז דנימא דאידי ואידי חד שיעורא הוא דילמא נימא אדרבה נילף מדרשה דבית שמאי דהואיל וחלקן הכתוב בשני לאוין וכו' ודאי אין שיעורן שוה ע"כ צריך להשיב הצריכותות דליכא למילף מזה כלום וק"ל כן נ"ל ביישוב כוונת התוס' הגמ שלשונם לפי זה קצת דחוק אבל אין להפליג פי' זה בשביל כך כי כל לשון התוס' במסכת זו מגומנם ואינו מדוקדק:
בא"ד י"ל לא הייתי משים כרת וכו' נ"ל דר"ל דלב"ה הא דפתח קרא בשאור וסיים בחמץ לא למילף מיניה דשיעורן שוה הא לא איצטריך דמהיכי תיתי ה"א לחלק ביניהם הואיל ואית לן הצריכותות אלא דה"א שאין עונש כרת כ"א באותו המפורש בקרא שענש עליו כרת בהדיא ולכך הוצרך דרשה דר' זירא שיהא עונש כרת בשניהם וק"ל אבל מ"מ יש לדקדק לב"ה דאית להו ילפינן ביעור מאכילה הדרא קושיין לדוכתא וליכתוב דחמנא גבי ביעור חמץ ולא בעי שאור מאי אמרת אי כתב רחמנא חמץ ה"א דווקא חמץ משום דראוי לאכילה וכו' כדלעיל הא ילפינן ביעור מאכילה דשניהם שוין לענין עונש כרת כדרשה דר' זירא דפתח דחמנא בשאור וכו' וי"ל דהא דסברי ב"ה דילפינן ביעור מאכילה היינו דוקא השתא בתר דכתב רחמנא נמי גבי ביעור תרוייהו שאור וחמץ אבל אי לאו דכתב רחמנא תרוייהו גבי ביעור לא הוה ילפינן ביעור הקל מאיסור אכילה דחמיר טפי וק"ל נ"ל:
Maharam on Beitzah 7a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Shita Mekubetzet
פשיטא מהו דתימא כו' הקשה הרשב"א ז"ל וכי מקשינן פשיטא גבי מעשה דהא ודאי איצטריך למימר להו דינא. ותירץ ז"ל דהאי פשיטא למוכר קאי דמאי דעתיה דמוכר דאזיל בהדי קונה לדינא. ומהדרינן מהו דתימא ופרקינן משום דסלקא דעתיה דמוכר דלאכילה קא בעי ליה ולא היה חייב ליתן אלא מה ששוה יותר ולא שיהא המקח בטל לגמרי קא משמע לן רב אמי דהאי מאן דבעי ביעי דפחיא מסתמא לאפרוחים קא בעי להו ולא לאכילה דלא הוה מוקי נפשיה כולי האי למבעי ביעי דפחיא משום חשיבות זוטא דאית בהו. אלא דקשיא לישנא דקא משמע לן דמשמע דלמאן דאקשינן פשיטא מהדר איהו קא משמע לן כן נראה לי. ומורי הרב נר"ו פירש דשפיר פריך לרב אמי פשיטא משום דלא הוה ליה למיהב טעמא ולומר מקח טעות הוא והדר. שהרי כל מקום שהיה צריך לתת טעם נותנים טעם כדחזינן גבי מרי בר איסק בכתובות ובמציעא דאמר רב חסדא שפיר אמר דכתיב ויכר יוסף את אחיו ובפרק איזהו נשך גבי תרי כותאי דאמר רב פפא כגון דא ודאי צריך לאודועי. דמשמע דכל היכא שיש תימה בדברי הדיין הן לחיוב הן לפטור צריך הוא לומר מאי זה הטעם דן את הדין כדי שלא יחשדוהו אבל כשאין תמה בדבר אין לו לומר אלא חיוב ופטור בלבד. ולרב אמי לא הוה ליה למימר למוכר אלא שיחזיר לו הדמים. ומשום הכי פריך פשיטא כלומר וכי איזהו תמה יש בדין זה שיצטרך רב אמי לומר מקח טעות הוא והדר שיתן טעם לדבריו שמפני שהוא מקח טעות יחזור המכר לגמרי ולא אמרינן דליתיב ליה דביני ביני וכו'. להכי איצטריך רב אמי לומר דמקח טעות מפני שיש לטעות ולומר האי לאכילה קא משמע לן עד כאן לשונו. ולי נראה דהכי קאמר פשיטא למימר ליה למוכר שיחזיר הדמים. ופריק אי הוה אמר הכין רב אמי ולא יאריך לומר כל הדמים הוה במשמע שלא יחזיר לו אלא מה ששוין יותר משום דאיכא למימר דלאכילה קא בעי ליה קא משמע לן דהמקח בטל לגמרי. והריטב"א ז"ל פירש דהאי פשיטא לבעל הגמרא הוא דקא פריך ולומר למה הוצרך להביא בתלמוד מעשה זה שאין בו חדוש.
משום דצריבן כלומר שהן מבושלות יותר ושוקלין יותר אבל מכל מקום טובים ובריאים הן לגוף כאלו דאי לא אפילו בעי להו לאכילה מקח טעות הוא. הריטב"א ז"ל. והא קיימא לן דבכל דבר שבמשקל ושבמדה ושבמנין אפילו פחות מכדי אונאה חוזר. ובשלמא למאן דמפרש דמאי חוזר מחזיר לו המותר ניחא. אלא למאן דמפרש דמאי חוזר דהמקח בטל מאי איכא למימר. ויש מפרשים דכבר הטילם הקונה לגדל אפרוחים ונפסדו דאילו היו בעין היה מחזיר לו כל הדמים. ולפירוש הרשב"א ז"ל כך אמר לו המוכר תן לי הביצים ואחזיר לך המעות ואם הפסידו לך הפסידו ואין לך עלי אלא דביני ביני דלאכילה מכרתי לך. ואמר לו הקונה דלא אלא לגדל אפרוחים ופסידא דידך הוא. והוה ליה כמוכר זרעוני גנה שאינם נאכלים כלל וזרעם ולא צימחו דכל היכא דמוכח שלא היו ראויין לזריעה פסידא דידיה הוא והמקח בטל ואינו מנכה לו אפילו דמי הזרע כדמוכח בפרק המוכר פירות. וזה בא בטענתו לפני רב אמי וזה בטענתו ואמר רב אמי דהדין עם הקונה מתרי טעמי חדא דקא בעי ביעי דפחיא ומסתמא לגדל ביצים. ועוד דסופו מוכיח על תחלתו שהרי כבר הטילם לגדל אפרוחים כן נראה לי.
דאמר רבי יוחנן ביצה שיצתה רובה מערב יום טוב וחזרה פירוש ואחר כך נולדה ביום טוב מותרת לאוכלה ביום טוב משום דהויא לה כנולדה בחול. וכן הלכתא דאפילו ללישנא דאמרינן דפליג רב עליה מכל מקום רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן ועוד דסוגיין לקמן כר' יוחנן.
ומצא בה ביצים גמורות יש מפרשים גמורות ממש עם קליפתן. אבל אינן גמורות אפילו אינן מעורות בגידין אסירן דחשבינן להו כבשר התרנגולת בין לאוכלה בחלב בין לאוכלה בלא מליחה. ור' אליעזר אמר דאם אינן מעורות אפילו אינן גמורות ממש שריין. ודוקא משום דבשר עוף בחלב אינו אסור אלא מדרבנן קא שרינן ביצים גמורות בחלב ולא חשבינן ליה כגוף התרנגולת. אבל ביצה שנמצאת בתרנגולת טרפה או נבלה אפילו היא גמורה שכיוצא בה נמכרת בשוק אסורה דחשיבא כגוף התרנגולת. וטעמא משום דנבלה היא דאורייתא והחמירו. כן תירץ ר"ת ז"ל.
אפושי טומאה הוא ואפושי טומאה מדרבנן לא מפשינן פירש רש"י ז"ל דאף על גב דבכמה דוכתי גזרו חכמים טומאה ועל ששה ספקות דרבנן שורפין את התרומה ליכא למימר דהכא נמי ליגזרו דלא ניחא לן דליפשו טומאות עד כאן. ופירש הריטב"א ז"ל פירוש לפירושו דחכמים מה שגזרו בדברים שהן מצויין ולא שיוסיפו עוד לגזור כזה שהוא טומאה מחודשת דנבלת עוף טהור אינה מטמאה במגע ובמשא ומטמאה בבית הבליעה ובחיה ובבהמה הוא בהפך ממש.
דר' יוחנן לא שכיחא פירוש לא שכיחא כולי האי בלידת לילה בדספנא מארעא. וכתב הריטב"א ז"ל בשם רבו ז"ל דכיון דאילו לא בדק כיון שהשכים לא תלינן בלידת לילה דלא שכיחא שמעינן דנכרי ששלח ביצים לישראל ביום טוב ואינם ניכרים אם היו מהיום או מאתמול שהם מותרין דבמאי דשכיח טפי תלינן ורוב ביצים דעלמא מן הימים שעברו הם וכל דפריש מרובא פריש. ולא עוד אלא אפילו הלך שם ישראל ולקחן מביתו לא אמרינן כדאמרינן בכתובות דהיכא דאזלא איהי לגביהו הוה ליה מחצה על מחצה משום קבוע. דהתם הוא דאיתחזק ודאי פסול ואפילו חד אבל הכא לא איתחזק בבית הנכרי ביצה שנולדה היום כי שמא לא נולדה שם ואם נולדה שמא אכלה קודם לכן. וכן היה הרב ז"ל מורה הלכה למעשה עד כאן. אבל הרשב"א ז"ל אינו סובר כן. ואפילו לדברי הריטב"א ז"ל נראה לי דבראש השנה אילו שלח נכרי לישראל ביום טוב שני שהן אסורין דדילמא מאתמול נולדה ולא אמרינן זה כמה ימים נולד כי היכי דלישתרו כן נראה לי. ואף על גב דהכא אמרינן מאתמול רמיתה ולא אמרי דבלילה נולדה ולהוי ספק ומספק ראוי לאוסרה כדאמרינן לעיל דאם ספק שנולדה בחול או ביום טוב אסורה. ההיא בשמצאה בתוך היום דאיפשר דהיום נולדה. אבל הכא שהשכים לא תלינן בלידת לילה דלא שכיחא כדפרשינא לעיל.
Shita Mekubetzet on Beitzah 7a · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain
Penei Yehoshua
ע"ב מ"ט דב"ש א"כ לכתוב רחמנא חמץ ולא בעי שאור ואנא אמינא מה חמץ שאין חמוצו קשה וכו' וקשיא לי הא קי"ל אין מזהירין מן הדין ולכאורה היה נראה דלענין איסור בל יראה ל"ש לומר כן דלית ביה מלקות כדאמרינן בפסחים פ' מי שהיה דלאו הניתק לעשה הוא ועוד דלא שאין בו מעשה הוא אלא דא"א לומר כן דא"כ דלית ביה מלקות מאי פליגי ב"ש וב"ה בשעורין הא קי"ל דחצי שיעור אסור מן התורה ולא נאמרו שיעורין אלא לענין מלקות וקרבן והכא לא שייך תרווייהו. מיהו בהא מצינא למימר דחצי שיעור אסור לא שייך אלא באיסור אכילה דנהי דהנאת מעיו ליכא הנאת גרונו מיהא איכא משא"כ לענין בל יראה י"ל דכל שהוא פחות מכשיעור לא חשיב כלל והוי כמו פירורין דממילא בטלי ולא עשאן הכתוב כאלו הן ברשותו אלא דהרמב"ם ז"ל כתב להדיא דאיכא מלקות בבל יראה וע"כ צ"ל דלא חשיב ליה לאו הניתק לעשה כיון דכתיב אך ביום הראשון ממילא תשביתו מעיקרא משמע והא דקאמר בפסחים בפ' מי שהיה לא איירי לענין מלקות אלא דדמי מיהא לנותר שהוא לאו הסמוך לעשה ולא הוי ניתק לעשה גמור דהיינו לגי' מהרש"א בפסחים וכן גרסות כמה נוסחאות דגרסי להדיא דעל בל יראה לא לקי משום לאו שאין בו מעשה. ומש"ה כתב הרמב"ם ז"ל דחייב מלקות וכמ"ש דמצינו ביה לאו שיש בו מעשה וא"כ הדרא קושיא לדוכתא מאי פריך ב"ש לב"ה לא לכתוב שאור ונילף מק"ו הא קי"ל אין מזהירין מן הדין. והנראה בזה דהכא לאו מטעמא דק"ו איירי אלא משום דשאור גופא בכלל חמץ הוא דאטו משום דחמיצתו קשה לא הוי בכלל חמץ ומשו"ה הוצרך לומר דס"ד דשאור שאינו ראוי לאכילה לא הוי בכלל סתם חמץ ולפי זה יהיה מההכרח לומר דהא דקאמר ואי כתב שאור אגב גררא נקטיה אלא דמלשון הסוגיא ולרש"י לא משמע כן וצ"ע:
בתוס' בד"ה דאמר רבי זירא וכו' וא"ת ל"ל הצריכותא דלעיל וכו' עכ"ל עיין במהרש"א אלא שקיצר במובן וכך נ"ל פירושו דכיון דלב"ה אית ליה הא דר"ז דשאור וחמץ אחת הן א"כ תו לא שייך הצריכותא דלעיל דהא חזינן דרבי רחמנא שאור לבל ימצא וא"כ ה"ה לבל יראה דבכלל חמץ הוא אע"כ דלקושטא דמלתא כל הני קראי ללאוי יתירי אתי א"כ ל"ל לתלמודא הצריכותא דשפיר איצטרכי לעבור בג' לאווין בין בשאור בין בחמץ ונהי דמעיקרא לא ה"מ לאוקמי ללאו יתירי דכל היכא דאיכא למדרש לא מוקמינן ללאוי יתירי אבל עכשיו להא דר"ז ע"כ ללאוי יתירי אתי ומקשה שפיר וא"ל דאכתי איצטריך לומר צריכותא דלא תקשי אמאי שני קרא בלישנא לכתוב אידי ואידי חמץ או אידי ואידי שאור שכבר כתבו התוס' בריש פרק איזהו נשך דכל היכא דכתיבי לאוי טובא ניחא למכתב בשני לשונות ע"ש וק"ל:
בגמרא אמר רבה ה"ק השוחט שבא לימלך כו' לקמן דף ט' ע"ב כתבו התוספות לשיטת רש"י נראה דוחק להעמיד פלוגתא דרבה ור"י הכא אליבא דב"ש ע"ש וכבר קדמני מ"ז הגאון בס' מג"ש ובתחלת עיוני בסוגיא דהכא כוונתי לדבריו דנ"מ נמי אליבא דב"ה דשרו באפר כירה אף לכתחלה ופליגי רבה ור"י אם מותר להביא אפר כירה ליתן למטה דלרבה אסור דחייש לאימלוכי ובאפר כירה לא התירו לטלטל אלא משום מצות כיסוי או שמחת י"ט אבל לא שלא לצורך כדאמרי' לקמן אפר כירה מוכן לודאי ואין מוכן לספק כ"ש שלא לצורך כלל ושייך שפיר לאימלוכי והוספתי עוד דמשמע לקמן דבאפר כירה שייך נמי איסור גומא אלא דמותר כדר' אבא ולשיטת התוספות דבסמוך משמע דמ"מ פטור אבל אסור ולא התירו אלא משום שמחת י"ט ועיין מג"ש נמצא דלשיטת התוספות מיהא שייך חששא דאימלוכי אף אליבא דב"ה מ"מ עיקר פלוגתא דרבה ור"י אליבא דב"ש כפרש"י כאן ואין להקשות א"כ אמאי קאמר ר' יוסף אליבא דב"ש דלא חיישינן לאימלוכי משום שמחת י"ט והא חזינן להדיא דב"ש לא חיישי לאימלוכי לקמן דף י"א גבי אין מוליכין טבח וסכין אצל בהמה דשאני התם דאפשר בתקנתא משא"כ הכא אי לא שרית ליתן עפר למטה ודאי אתי לאימנועי בע"כ משמחת י"ט וכן להיפך אין להקשות למאי דפרישית דאליבא דב"ה נמי פליגי אמאי חייש רבה אליבא דב"ה לאמלוכי הא התם לא חיישי לאמלוכי דשאני התם דלא שייך כלל שום חשש איסור אלא טרחא שלא לצורך ומש"ה לא חיישי משא"כ הכא דאיכא חשש איסור גמור וטלטול מוקצה וק"ל והר"ן כתב בדרך אחר:
בפירש"י והא קעביד כתישה לר' יהודה פריך וכו' אלמא דטעמא דמתני' לאו משום דאתי עשה עכ"ל ואע"ג דמ"מ אף בלא דר"י הוי מצי לאקשויי לב"ש דשרי לכתחלה בשוחט שבא לימלך והתם לא שייך לומר דטעמא דידיה משום דאתי עשה דוכסהו ודחי דקודם ששחט אין כאן עשה דלא לישחוט ולא לכסי מ"מ הא לא קשיא ליה לרש"י דודאי ניחא למסדר הש"ס למיקבע האי שקלא וטריא אליבא דב"ה מלמקבע אליבא דב"ש דאינה משנה מיהו למסקנא דמוקי לה בעפר תיחוח וכדרבי אבא ה"ה דלב"ש נמי איירי בכה"ג אבל בהא דקבע הש"ס לקושיא דהא קעביד כתישה בתר מלתא דר"י דוקא הוצרך רש"י לפרש דבלא"ה הו"א משום דאתי עשה דוכסהו ודחי והוצרכתי לכל זה לפי שראיתי לבעל הט"ז בא"ח סימן תצ"ח שדקדק מלשון רש"י דלקושט' דמלתא מאן דמתיר לכתחילה היינו משום דאתי עשה ודחי ל"ת עפ"ז כתב דלר"ת שכתב לקמן דמוחלפת השיטה היינו האי דהשוחט וא"כ ב"ה שרי אף לכתחילה היינו משום דאתי עשה ודחי ל"ת ע"ש באריכות. וכבודו הגדול במקומו מונח שדבריו מתמיהין מאד דלענ"ד פשוט דלא שייך כלל לומר אתי עשה ודחי ל"ת אלא לאחר שכבר שחט אבל בשוחט שבא לימלך לא שייך ה"ט כלל דאמרינן ליה לא ישחוט ולא ליכסי אלא עיקר טעמא דקודם שחיטה למאן דשרי היינו משום שמחת י"ט ולאחר שחיטה משום מצות כיסוי ובהכי ריהטא כולה שמעתא דאמרינן לקמן בכל הסוגיא דמוחלפת דקשיא ליה מההיא דהשוחט דגבי שמחת י"ט ב"ש לקולא ואף מאן דדחי קאמר ע"כ לא קאמרי אלא משום דאיכא דקר נעוץ ולא קאמר ע"כ לא קאמרי ב"ש אלא משום מצות עשה דכיסוי אע"כ כדפרישית. ועוד דנהי שהתוס' כתבו דאיכא למימר דהכא לא ס"ל די"ט עשה ול"ת הוא מ"מ כיון דרב אשי דבתראה הוא מסיק די"ט עשה ול"ת הוא א"כ מה ראה בעל הט"ז לכתוב סברא זו דעשה דוחה לא תעשה לפסק הלכה או ליישב שיטת רבינו תם ז"ל בזה. ועוד נ"ל דבלא"ה לא שייך כלל אליבא דב"ש ה"ט דאתי עשה ודחי ל"ת לשיטת רש"י שכתב בכמה דוכתי דלב"ש דפוטר סדין בציצית היינו משום דלא דריש סמוכין דגדילים תעשה לך וא"כ דאפילו בציצית גופא סובר ב"ש דלא אתי עשה ודחי ל"ת כ"ש בכל דוכתי דהא בשום דוכתא לא ידעינן ליה אלא מקרא דגדילים תעשה לך בפ"ק דיבמות. והאמת יורה דרכו ששגגה יצאה מלפני השליט בעל הט"ז בזה ומה שהביאו לזה היינו שהיה ר"ל דלמאי דכתב ר"ת דמאן דשרי לכתחלה בבא לימלך לא מצריך הכנה דהיינו דקר נעוץ הבין הט"ז דה"ה עפר תיחוח נמי לא בעי והא ליתא דנהי דלא חייש ר"ת לאיסור טלטול דרבנן מיהא לאיסור כתישה שהוא מדאורייתא ודאי חייש דל"ש כלל אתי עשה ודחי ל"ת אע"כ בעפר תיחוח איירי ובלא"ה יש להקשות על בעל הט"ז בזה כמה קושיות ואין כאן מקומו רק משום שדקדק כן מלשון רש"י שלפנינו הוצרכתי להאריך מיהו בסמוך אפרש פירוש נכון בענין דלא תקשי כלל על לשון רש"י ז"ל עיין עליו מיהו בעיקר פרש"י יש לתמוה טובא דאי ס"ד דשייך אתי עשה ודחי ל"ת א"כ אכתי לא היה מקשה מידי דנהי דבכתישה דחינן ל"ת היינו כדמסקינן לקמן דבהדי דכתיש קא מכסי משא"כ לענין חפירה לא שייך לומר בהדי דחפיר קא מכסי דהא מחוסר כתישה ודו"ק:
Penei Yehoshua on Beitzah 7a · Sefaria · Edition: Penei Yehoshua, Warsaw 1861 · Public Domain
Gilyon HaShas
גמ' מן השלל של ביצים עיין מנחות דף ע ע"א תוס' ד"ה ביצי נבילות:
שם אמר רב גמדא משמי' דרב צ"ל רבא. סדר הדורו' בהקדמ' אות ד':
Gilyon HaShas on Beitzah 7a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
What this page contains
A full text unit for Beitzah, daf 7, Amud Aleph, about 506 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 116 words
Opens “דְפָחֲיָא לְמַאן? יְהַבוּ לֵיהּ בֵּיעֵי דִשְׁחוּטָה. אֲתָא…”
- Segment 225 words
Opens “פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: הַאי לַאֲכִילָה קָא בָּעֵי…”
- Segment 324 words
Opens “הָהוּא דַּאֲמַר לְהוּ: בֵּיעֵי דְּדִכְרָא לְמַאן! בֵּיעֵי…”
- Segment 426 words
Opens “פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: הַאי לַאֲכִילָה קָא בָּעֵי…”
- Segment 529 words
Opens “וְאִי בָּעֵית אֵימָא: מַאי עִם יְצִיאָתָהּ נִגְמְרָה…”
- Segment 623 words
Opens “וְאִיכָּא דְּאָמַר: מַאי עִם יְצִיאָתָהּ נִגְמְרָה —…”
- Segment 721 words
Opens “גּוּפָא: הַשּׁוֹחֵט אֶת הַתַּרְנְגוֹלֶת וּמָצָא בָּהּ בֵּיצִים…”
- Segment 824 words
Opens “מַאן תְּנָא לְהָא דְּתָנוּ רַבָּנַן: הָאוֹכֵל מִנִּבְלַת…”
- Segment 915 words
Opens “מִן הָאֶשְׁכּוֹל שֶׁל בֵּיצִים, מִן הַקּוּרְקְבָן וּבְנֵי…”
- Segment 1023 words
Opens “מַאן תַּנָּא מִן הַשְּׁלָל שֶׁל בֵּיצִים טָהוֹר?…”
- Segment 1120 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: מִמַּאי? דִּלְמָא עַד כָּאן…”
- Segment 1215 words
Opens “וְכִי תֵּימָא לְעִנְיַן טוּמְאָה נָמֵי נִגְזוֹר —…”
- Segment 1332 words
Opens “וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: מַאן תַּנָּא מִן הָאֶשְׁכּוֹל שֶׁל…”
- Segment 1434 words
Opens “וְכִי תֵּימָא: אֶשְׁכּוֹל גּוּפֵיהּ מַאי לְמֵימְרָא! מִידֵּי…”
- Segment 1553 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: כֹּל שֶׁתַּשְׁמִישׁוֹ בַּיּוֹם — נוֹלָד…”
- Segment 1642 words
Opens “אָמַר מָר: כֹּל שֶׁתַּשְׁמִישׁוֹ בַּיּוֹם נוֹלָד בַּיּוֹם…”
- Segment 1717 words
Opens “וַהֲלֹא בָּדַק! אֵימַר לֹא בָּדַק יָפֶה יָפֶה.…”
- Segment 1830 words
Opens “אִינִי? וְהָא אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן שָׁאוּל…”
- Segment 1928 words
Opens “אִי הָכִי דְּרַב מָרִי נָמֵי אֵימָא מֵאַרְעָא…”
- Segment 209 words
Opens “וְעַד כַּמָּה? אָמַר רַב גַּמָּדָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב:…”
Sages named on this page
- Rav Yosef · Third Generation Amoraim
Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.
Source: Beitzah 7a · Segment 10 — “…בֵּיצִים טָהוֹר? אָמַר רַב יוֹסֵף: דְּלָא כְּרַבִּי יַעֲקֹב. דְּאִי…”
- Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim
Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…
Source: Beitzah 7a · Segment 19 — “…מֵאַרְעָא סָפְנָא! אָמַר רָבִינָא, גְּמִירִי: כֹּל הֵיכָא דְּאִיכָּא זָכָר…”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Beitzah 7a · Segment 11 — “אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: מִמַּאי? דִּלְמָא עַד כָּאן לָא קָאָמַר…”
Original text
דְפָחֲיָא לְמַאן? יְהַבוּ לֵיהּ בֵּיעֵי דִשְׁחוּטָה. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַמֵּי, אֲמַר לְהוּ: מִקָּח טָעוּת הוּא, וְהָדַר.
of a live chicken, who has? He sought to purchase eggs of this kind. They gave him eggs of a slaughtered chicken. He came before Rabbi Ami, claiming he had been cheated. Rabbi Ami said to the sellers: This is a mistaken transaction, and it is rescinded; the sale is void.
פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: הַאי לַאֲכִילָה קָא בָּעֵי לְהוּ, וְהַאי דְּקָאָמַר דְּפָחֲיָא — מִשּׁוּם דִּצְרִיבָן, לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ — לְמִיתְּבָא לֵיהּ בֵּינֵי בֵּינֵי, קָא מַשְׁמַע לַן.
The Gemara asks: It is obvious that the transaction is void, as he specified exactly what he wanted. The Gemara answers: The ruling is necessary, lest you say that this individual wants them for food rather than for chicks, and that which he said, that he is looking for eggs of a live chicken, he said only because they are hard-shelled, mature eggs. What is the practical difference, i.e., what is this man claiming from the seller according to this rejected interpretation? He is merely demanding to refund him the difference in value between the two types of eggs. Rabbi Ami therefore teaches us that the sale involved a fundamental error, as the eggs of a slaughtered chicken are unfit for incubation. The transaction is therefore void.
הָהוּא דַּאֲמַר לְהוּ: בֵּיעֵי דְּדִכְרָא לְמַאן! בֵּיעֵי דְּדִכְרָא לְמַאן! יְהַבוּ לֵיהּ בֵּיעֵי דְּסָפְנָא מֵאַרְעָא. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַמֵּי, אֲמַר לְהוּ: מִקָּח טָעוּת הוּא, וַהֲדַר.
The Gemara relates a similar incident: A certain person said to vendors: Does anyone have eggs of a chicken that has had relations with a rooster? Does anyone have eggs of a rooster? They gave him eggs that a hen had absorbed from the ground, i.e., which had not been fertilized by a rooster. He came before Rabbi Ami claiming that he had been cheated. Rabbi Ami said to them: This is a mistaken transaction, and it is rescinded.
פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: הַאי לַאֲכִילָה קָא בָּעֵי לְהוּ, וְהַאי דְּקָאָמַר דְּדִכְרָא — מִשּׁוּם דְּשַׁמִּינָן טְפֵי, לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ — לְמִיתְּבָא לֵיהּ בֵּינֵי בֵּינֵי, קָא מַשְׁמַע לַן.
The Gemara again asks: It is obvious that this is the case. The Gemara explains: The ruling is necessary, lest you say that this person wants the eggs for food, and that which he said, that he wants eggs of a rooster, he said only because they are fatter. What is the practical difference; i.e., what is this man claiming from the seller according to this rejected interpretation? He is merely demanding that they should refund him the difference in value between the two types. Rav Ami therefore teaches us that this is not the case; rather, the sale is void.
וְאִי בָּעֵית אֵימָא: מַאי עִם יְצִיאָתָהּ נִגְמְרָה — עִם יְצִיאַת רוּבָּהּ נִגְמְרָה, וְכִדְרַבִּי יוֹחָנָן. דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בֵּיצָה שֶׁיָּצְאָה רוּבָּהּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְחָזְרָה — מוּתֶּרֶת לְאׇכְלָה בְּיוֹם טוֹב.
The Gemara suggests another explanation of Rav’s statement. And if you wish, say instead: What is the meaning of the claim: An egg is fully formed upon its emergence? It means that it is fully formed with the emergence of most of it, in accordance with the statement of Rabbi Yoḥanan. As Rabbi Yoḥanan said: It is taught in a baraita that in the case of an egg, most of which emerged from the chicken on a Festival eve, and the egg returned inside the mother and was finally laid on the Festival itself, it is permitted to eat this egg on the Festival. Since most of the egg had emerged before the Festival began, it is considered to have been laid the day before.
וְאִיכָּא דְּאָמַר: מַאי עִם יְצִיאָתָהּ נִגְמְרָה — עִם יְצִיאַת כּוּלָּהּ נִגְמְרָה. עִם יְצִיאַת כּוּלָּהּ — אִין, אֲבָל רוּבָּהּ — לָא. וּלְאַפּוֹקֵי מִדְּרַבִּי יוֹחָנָן.
And some say the following explanation: What is the meaning of the expression: Fully formed upon its emergence? It means that it is fully formed upon the emergence of all of it. The Gemara infers: Upon the emergence of all of it, yes, it is fully formed at this stage; however, if only most of it came out the day before, no, it is not considered fully formed. And this reading serves to exclude the statement of Rabbi Yoḥanan. In any case, Rav’s statement can correspond to this statement of Rabbi Yoḥanan.
גּוּפָא: הַשּׁוֹחֵט אֶת הַתַּרְנְגוֹלֶת וּמָצָא בָּהּ בֵּיצִים גְּמוּרוֹת — מוּתָּרוֹת לְאָכְלָן בְּחָלָב. רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר: אִם הָיוּ מְעוֹרוֹת בְּגִידִין — אֲסוּרוֹת.
§ Apropos the halakhic status of eggs found inside a slaughtered chicken, the Gemara discusses the matter itself: In the case of one who slaughters a chicken and finds inside it fully formed eggs, it is permitted to eat these eggs with milk. Rabbi Ya’akov says: If the eggs were still attached by sinews, it is prohibited to eat them with milk, as they are considered meat.
מַאן תְּנָא לְהָא דְּתָנוּ רַבָּנַן: הָאוֹכֵל מִנִּבְלַת עוֹף טָהוֹר, מִן הַשְּׁלָל שֶׁל בֵּיצִים, מִן הָעֲצָמוֹת, וּמִן הַגִּידִין, וּמִן הַבָּשָׂר שֶׁנִּתְלַשׁ מִן הַחַי — טָהוֹר.
The Gemara asks: Who is the tanna who taught this halakha that the Sages taught in a baraita : One who eats one of the following parts of the unslaughtered carcass of a kosher bird: From a cluster of eggs that are still attached to it by sinews, or from its bones, or from the sinews, or from meat that has been detached from a live animal, is ritually pure because none of these are considered part of the meat of the bird, and therefore they do not impart the ritual impurity of an animal carcass.
מִן הָאֶשְׁכּוֹל שֶׁל בֵּיצִים, מִן הַקּוּרְקְבָן וּבְנֵי מֵעַיִין, אוֹ שֶׁהִמְחָה אֶת הַחֵלֶב וּגְמָעוֹ — טָמֵא.
However, if one ate from the ovary of its eggs, which contains very small eggs that do not possess any of the regular characteristics of eggs, or if he took a piece of the craw or the intestines, or if he melted the fat of a dead bird and swallowed it, he is ritually impure from the impurity imparted by the unslaughtered carcass of a bird.
מַאן תַּנָּא מִן הַשְּׁלָל שֶׁל בֵּיצִים טָהוֹר? אָמַר רַב יוֹסֵף: דְּלָא כְּרַבִּי יַעֲקֹב. דְּאִי כְּרַבִּי יַעֲקֹב, הָאָמַר: אִם הָיוּ מְעוֹרוֹת בְּגִידִין — אֲסוּרוֹת!
Who is the tanna who taught that if one ate from a cluster of eggs he is pure, which indicates that eggs still attached by sinews to the chicken are not considered part of the meat of the bird? Rav Yosef said: This ruling is not in accordance with the opinion of Rabbi Ya’akov. For if you say it is in accordance with the opinion of Rabbi Ya’akov, didn’t he say: If the eggs were attached by sinews it is prohibited to eat them with milk, indicating that he considers these eggs meat of the chicken.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: מִמַּאי? דִּלְמָא עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי יַעֲקֹב הָתָם אֶלָּא לְעִנְיַן אִסּוּרָא, אֲבָל לְעִנְיַן טוּמְאָה — לָא.
Abaye said to Rav Yosef: From where do you draw this conclusion? Perhaps Rabbi Ya’akov stated that these eggs are part of the chicken only there, with regard to the prohibition against eating the eggs with milk; however, perhaps with regard to ritual impurity he did not say that these eggs are considered part of the chicken.
וְכִי תֵּימָא לְעִנְיַן טוּמְאָה נָמֵי נִגְזוֹר — אַפּוֹשֵׁי טוּמְאָה הוּא, וְאַפּוֹשֵׁי טוּמְאָה מִדְּרַבָּנַן לָא מַפְּשִׁינַן.
And if you say that with regard to ritual impurity let us also issue a decree and be stringent in a case of uncertainty and therefore rule that these attached eggs should be considered part of the chicken, this would serve to proliferate impurity, and we do not proliferate impurity that is by rabbinic law. One does not declare an item ritually impure by rabbinic law merely because uncertainty has arisen with regard to its status.
וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: מַאן תַּנָּא מִן הָאֶשְׁכּוֹל שֶׁל בֵּיצִים טָמֵא? אָמַר רַב יוֹסֵף: רַבִּי יַעֲקֹב הִיא, דְּאָמַר: אִם הָיוּ מְעוֹרוֹת בְּגִידִין אֲסוּרוֹת. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: מִמַּאי דְּאֶשְׁכּוֹל, מֵהָנָךְ דְּתַלְיָא בְּאֶשְׁכּוֹל? דִּלְמָא אֶשְׁכּוֹל גּוּפֵיהּ.
And some say a different version of this discussion, according to which the question is: Who is the tanna who taught that if one eats from the ovary of its eggs he is ritually impure? Rav Yosef said: It is Rabbi Ya’akov, who said: If the eggs were attached by sinews, they are prohibited. Abaye said to him: From where do you know that the term ovary means: From these eggs that are hanging from the ovary; perhaps it is referring to the ovary itself, the part of the flesh of the bird where the eggs develop?
וְכִי תֵּימָא: אֶשְׁכּוֹל גּוּפֵיהּ מַאי לְמֵימְרָא! מִידֵּי דְּהָוֵה אַקּוּרְקְבָן וּבְנֵי מֵעַיִין, דְּאַף עַל גַּב דְּבָשָׂר נִינְהוּ, כֵּיוָן דְּאִיכָּא אִינָשֵׁי דְּלָא אָכְלִי — אִיצְטְרִיךְ לְאַשְׁמוֹעִינַן, הָכָא נָמֵי: כֵּיוָן דְּאִיכָּא אִינָשֵׁי דְּלָא אָכְלִי — אִיצְטְרִיךְ לְאַשְׁמוֹעִינַן.
And if you say: If it is referring to the ovary itself, what is the purpose of stating this? It is obvious that the ovary itself is meat. One can answer as follows: Just as it is in the case of the craw and the intestines, that even though they are meat according to all opinions, since there are people who do not eat them, it was necessary to teach us that they have the status of meat; here, too, with regard to an ovary, since there are people who do not eat it, it was necessary to teach us that it may not be eaten with milk. Therefore, this argument does not prove that this version of the discussion is incorrect.
תָּנוּ רַבָּנַן: כֹּל שֶׁתַּשְׁמִישׁוֹ בַּיּוֹם — נוֹלָד בַּיּוֹם. כֹּל שֶׁתַּשְׁמִישׁוֹ בַּלַּיְלָה — נוֹלָד בַּלַּיְלָה. כֹּל שֶׁתַּשְׁמִישׁוֹ בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה — נוֹלָד בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה. כֹּל שֶׁתַּשְׁמִישׁוֹ בַּיּוֹם נוֹלָד בַּיּוֹם — זוֹ תַּרְנְגוֹלֶת. כֹּל שֶׁתַּשְׁמִישׁוֹ בַּלַּיְלָה נוֹלָד בַּלַּיְלָה — זוֹ עֲטַלֵּף. כֹּל שֶׁתַּשְׁמִישׁוֹ בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה — אָדָם וְכׇל דְּדָמֵי לֵיהּ.
§ The Sages taught in a baraita : Any species whose intercourse occurs only in the hours of the day is born only by day; any species whose intercourse occurs only at night is born only by night; any species whose intercourse occurs either by day or by night is born either by day or by night. The Gemara elaborates: Any species whose intercourse occurs by day is born by day, this is referring to a chicken. Any species whose intercourse occurs by night is born by night, this is a bat. Any species whose intercourse occurs either by day or by night, this means a human being and all that are similar to him.
אָמַר מָר: כֹּל שֶׁתַּשְׁמִישׁוֹ בַּיּוֹם נוֹלָד בַּיּוֹם — זוֹ תַּרְנְגוֹלֶת. לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? לְכִדְרַב מָרִי בְּרֵיהּ דְּרַב כָּהֲנָא. דְּאָמַר רַב מָרִי בְּרֵיהּ דְּרַב כָּהֲנָא: בָּדַק בְּקִנָּה שֶׁל תַּרְנְגוֹלִין מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְלֹא מָצָא בָּהּ בֵּיצָה, וּלְמָחָר הִשְׁכִּים וּמָצָא בָהּ בֵּיצָה — מוּתֶּרֶת.
The Master said: Any species whose intercourse occurs by day is born by day, this is a chicken. The Gemara asks: What is the practical halakhic difference of this statement? The Gemara answers: The halakhic difference is with regard to that which Rav Mari, son of Rav Kahana said, as Rav Mari, son of Rav Kahana said: If one examined a chicken’s nest on a Festival eve and did not find an egg in it, and the following day, on the Festival, he rose early and found an egg in it, the egg is permitted, as it can be assumed it was not laid that night.
וַהֲלֹא בָּדַק! אֵימַר לֹא בָּדַק יָפֶה יָפֶה. וַאֲפִילּוּ בָּדַק יָפֶה, אֵימַר: יָצְתָה רוּבָּהּ וְחָזְרָה הֲוַאי, וְכִדְרַבִּי יוֹחָנָן.
The Gemara asks: But didn’t he examine the nest before the Festival and fail to find an egg there? If so, the egg must have been laid on the Festival. The Gemara answers: Say that he did not examine very carefully. And even if he did examine carefully, you can say that most of the egg emerged on the eve of the Festival and returned inside its mother, and this ruling is in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan. This baraita shows that the halakha does not take into account the possibility that a chicken could lay an egg at night.
אִינִי? וְהָא אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן שָׁאוּל אָמַר רַב: בָּדַק בְּקִנָּה שֶׁל תַּרְנְגוֹלֶת מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְלֹא מָצָא בָּהּ בֵּיצָה, וּלְמָחָר הִשְׁכִּים וּמָצָא בָהּ בֵּיצָה — אֲסוּרָה! הָתָם בִּדְסָפְנָא מֵאַרְעָא.
The Gemara asks: Is that so? But didn’t Rabbi Yosei ben Shaul say that Rav said: If one examined a chicken’s nest on a Festival eve and did not find an egg in it, and the following day he rose early and found an egg in it, it is prohibited? This indicates that a chicken might indeed lay an egg at night. The Gemara answers: There it is referring to an egg that the chicken absorbed from the earth, i.e., one that was not formed by male fertilization. An egg that is not produced by intercourse can be laid at night as well.
אִי הָכִי דְּרַב מָרִי נָמֵי אֵימָא מֵאַרְעָא סָפְנָא? בִּדְאִיכָּא זָכָר בַּהֲדַהּ. בִּדְאִיכָּא זָכָר נָמֵי, אֵימָא מֵאַרְעָא סָפְנָא! אָמַר רָבִינָא, גְּמִירִי: כֹּל הֵיכָא דְּאִיכָּא זָכָר — לָא סָפְנָא מֵאַרְעָא.
The Gemara challenges this: If so, in Rav Mari’s case too, you can say that the chicken absorbed from the earth and laid the egg during the night of the Festival. How, then, could Rav Mari permit the egg? The Gemara answers: There it is referring to a case where there is a male with it. The Gemara asks: Even where there is a male with it, one can also say that it absorbed from the earth rather than from the male. The Gemara answers that Ravina said: It is learned as a tradition that anywhere that a male is present, a chicken does not absorb from the earth.
וְעַד כַּמָּה? אָמַר רַב גַּמָּדָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: כֹּל הֵיכָא
The Gemara asks: Until where exactly is it considered to have a male with it; How near must a rooster be for this principle to come into effect? Rav Gamda said in the name of Rav: The male must be any place