Commentary page
Beitzah 34a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerBeitzah 34a
Beitzah 34a. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 279 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
שצריך לבודקן אם יוכלו לקבל לבונה הלכך ביו"ט לא דלמא פקעי ואשתכח דטרח שלא לצורך:
ואמרי לה שצריך לחסמן להקשותם בהסק ראשון הם מתחזקין ומתקשים הלכך אע"ג דלצורך יו"ט נמי הוא דהא צולין עליהם מיהו כיון דבהסק זה נעשה כלי אסור:
תנן התם באלו טרפות:
דרסה וטרפה בכותל אדם שדרס על העוף או שזרקו וחבטו בכותל:
או שרצצתה בהמה ומפרכס' ואינה יכולה לעמוד:
ושהתה מעת לעת יום א' שלם ושחטה כשרה:
ה"ג א"ר אלעזר בר' ינאי משום ר"א בן אנטיגנוס צריכה בדיקה כי שהתה מעת לעת נמי צריכה בדיקה לאחר שחיטה שמא נשתברו רוב צלעותיה או נשברה השדרה ונפסק החוט שלה או אחד משאר מיני טרפות ושהייה דמעת לעת אצטריך דאי לא שהתה אע"פ שבדקה ולא מצא סימן טרפות טרפה שזו היא אחת משמנה עשרה טרפות ונקרא רסוקי אברים שאבריה מתפרקין כולן ואע"פ שאין רושם ניכר בה וזהו סימנה אם שהתה מעת לעת בידוע שלא נתרסקו אבריה דקים להו לרבנן מסיני דרסוק אברים אינה חיה מעת לעת אבל שאר מיני טרפה חיה כל שנים עשר חדש:
מהו לשחטה ביו"ט מי חיישינן הואיל וצריכה בדיקה ואיתיליד בה רעותא:
30 more comments on this page.
Rashi on Beitzah 34a · Sefaria
Tosafot
הכא בקדרה חדשה עסקינן ומשום לבון רעפים נגעו בה ויש נזהרים שלא לבשל בתחלה בקדרה חדשה ולא היא דהכא בקדרה רקנית דאז שייך בה לבון רעפים ששופתה קודם שמביא המים אבל כשמבשלין בה מאכל לא שייך בה לבון רעפים:
ואין מפיגין אותן בצונן כדי לחסמן ואם בשביל לאפות הרי זה מותר ותימה דאמר לעיל אסור לחסמן אע"פ שהוא עושה נמי כדי לצלות עליהם וי"ל דשאני בין רעפים לתנור דתנור (שאני) כיון דהוא עושה ע"י משקין שאני דאינו ודאי חוסמן:
מולגין הראש והרגלים אבל כל גופו של גדי אסור הואיל ויכול בהפשט הקלה לעשות טפי:
ואין אופין בפורני חדשה שמא תפחת וא"ת והא אמרינן לעיל ואם בשביל לאפות מותר וי"ל דהכא שאני בפורני שהוא גדול ויש לחוש יותר שמא תפחת:
אין נופחין במפוח כו' פירש ר"י מדלא מפליג בין מפוח של אומנין ובין מפוח של בעל הבית כי היכי דמפליג בשל אומן בין מפוח לשפופרת משמע דכל המפוחין אסורים אפילו של בעל הבית נמי ויש ליזהר שלא לנפח בו כלל מיהו העולם נהגו בו היתר ע"י להפכו מלמעלה למטה ואומר מ"ו הר"ר פרץ נ"ע דיש לדחות מה שפיר' מדלא מפליג וכו' דשמא הא עדיפא ליה דכולי בשל אומן קא מיירי:
ועוד אמר ר' אליעזר עומד אדם כו' פרש"י דמשום דקאמר ר"א חדא לעיל גבי נוטל אדם קיסם קאמר הכא ועוד אחריתי לקולא והקשה רש"י הא אפסקו במילי טובא באין מוציאין האור והיינו במלתא אחריתי דלא. אמרו בה רבי אליעזר ורבנן וא"כ לא שייך ביה למימר ועוד דהכי מוכח בעירובין (דף כג. ושם) דכל היכא דאפסקוה בדבר דלא איירו בה לא שייך למימר ועוד ע"כ נראה לפירוש רש"י דהגרסא מהמשנה משובשת היא בספרים והא דאמר ר' אליעזר עומד אדם כו' יש להיות קודם ההיא דאין מוציאין וכו' וקשה דא"כ גם סדר הגמ' אינו כמשפט ור"ת אומר דהיכא דהוו תרוייהו לקולא שפיר קאמר ועוד אע"ג דאפסקו במילי אחריני והא דאמרינן בעירובין דלא שייך למימר ועוד היינו היכא דהוו חדא לחומרא וחדא לקולא והא דאפסקוה זהו לפי שרוצה לשנות מילי דאור גבי הדדי:
Tosafot on Beitzah 34a · Sefaria
Rabbeinu Chananel
ובעינן למפשט מהא [בהא] דתנן דרסה או שטרפה בכותל או שרצצתה בהמה והיא מפרכסת ושהתה מעת לעת ושחטה כשרה ותני עלה ר' אלעזר בן אנטיגנס אומר משום ר' אליעזר בן ינאי אפי' שהתה מעת לעת צריכה בדיקה וכיון שצריכה בדיקה לא שחטינן לה ביו"ט כשם שאין מלבנים הרעפים. ואוקימנא משום דצריך לבודקן. ודחה ר' זירא ואמר אנן מפני שצריך לחסמן מתנינן לה.
ת"ר אחד המביא את האור ואחד שופת קדירה חדשה בלא מים.
ומשום ליבון נגעו בה ואחד נתן בה מים ואחד נתן בה בשר ואחד נתן בה תבלין ואחד מגיס בה כולן חייבין והוא שהיה אור מקודם לכן שכולן עשו מעשה הנותן עצים משום מדליק והנותן מים משום מחמם והנותן בשר משום מבשל כו'. ואם לא הביא האור אלא אחר כולן אינו חייב אלא הנותן האור בלבד:
ת"ר תנור וכירים חדשים נטלין בחצר כשאר הכלים אבל אין סכין אותן בשמן. ואין טשין אותן במטלית ואין מפיגין אותן בצונן לחסמן כדי לתקנן ואם בשביל לאפות מותר.
ת"ר (אין) מולגין את הראש ואת הרגלים פירוש מרתיחין אותן בחמין להעביר השיער מעליהן ומהבהבין אותן באור אבל לא טופלין אותם בחרסית ולא באדמה. ואין גוזזין אותן במספרים ואין גוזזין הירק בתספורת שלו אבל מתקנין את הקונדס ואת העכביות.
ומסיקין ואופין בפורני ומחמין חמין באנטיכי פירוש אנטיכי כדתנן אנטיכי אע"פ שגרופה אין שותין ממנה והני מילי בשבת אבל ביו"ט מותר. ואין אופין בפורני חדשה שמא תפחת:
ת"ר אין נופחין באור במפוח אבל נופחין בשפופרת ואין מתקנין השפוד ואין מחדדין אותו ואין פוצעין קנה לצלות בו מליח אבל פוצעין אגוזים במטלית ואין חושש משום קריעה: אלו כולן פשוטות הן והלכות הן:
Rabbeinu Chananel on Beitzah 34a · Sefaria
Rashba
(א"נ) [אמר ליה] אנן מפני שצריך לחסמן מתנינן לה ואיכא מאן דפסק כרבי זירא דאסור ומפרש לההיא מפני שצריך (לחמן) לבדקן, ויש מי שפוסק להתיר כרבי ירמיה דמפרש לה מפני שצריך לחסמן, וכן נראה לי חדא דספק בשל דבריהם היא ולקולא, ועוד נקיט בסמוך ברעפים טעמא דצריך לחסמן דאמרינן שופת את הקדרה מאי קא עביד אמר רבי שמעון בן לקיש הכא בקדרה חדשה עסקינן ומשום לבון רעפים נגעו בה, והיינו משום חסימה דאיכא חטאת בשבת משום מכה בפטיש, דאי משום בדיקה ליכא חטאת בשבת דבין נמצאת שלימה בין נשברה לאו מידי דאית ביה חטאת קא עביד, כך נראה לי. ומכל מקום לדידן דקיימא לן במוקצה כרבי יהודה נראה שאין בודקין אותו אלא במקום שאינו צריך לטלטלו משם אם ימצא טריפה, דאפילו לראות את הטריפה בעלמא אסרו בירושלמי בפרק אין צדין (ה"ה) לראות אלא במקום שאין צריך לטלטלו, דגרסינן התם בעון קומי [לוי] מהו להראות את הטריפה בבית אפל אמר לו אפיק לבר רבי אמי [בעי] שמעינן אין רואין את הנגעים בבית אפל שמעינן אין רואין את הטריפה בבית אפל אמר רב יוסי בר בון ולא מטעם הזה אלא שמא ימצא טריפה ויהא אסור לטלטלה, וכן אמרו בשבת בשלהי פרק מי שהחשיך (שבת קנו, ב) דלוי סבר במוקצה [כר"י] ולא חזי ביומא טבא אלא אקיקלתא. ותמה אני שלא ראיתי לאחד מן המחברים שהביאה בחיבורם.
ואחד מגיס הקדרה כולן חייבין משום דאף המגיס מקרב את בישולו, בשבת פרק כירה כתבתי יותר.
תנור וכירים אין סכין אותן [ב]שמן ואין מפיגין אותן בצונן כדי לחסמן ואם תאמר תיפוק לי דאסור לחסמן על האש ולאפות ולבשל בהן מפני שמתחסמין, יש לומר דאין אלו צריכים חיסום דאפייה אלא אפילו בצונן מתחסמין ואסור. ומיהו מההיא דשופת את הקדרה שמעינן שאסור לבשל ביו"ט בקדרה חדשה שלא הוחזרה לכבשונות, וגרסינן בירושלמי במועד קטן (פ"א ה"ט) רבי יודן ברבי ישמעאל אורי מדוחק להביא כירה חדשה מבית האומן ולשפות עליה קדרה ביו"ט. והא דאמרינן ואם בשביל לאפות הרי זה מותר לא להפיגן בצונן קודם שיוסקו קאמר שהרי מתחסמין ואין מתירין משום צורך אפייה שזו היא ששנינו אין מלבנין את הרעפים, אלא שאם הוסקו הרבה וחושש שלא תשרף הפת בתנור מותר וכן פירש רש"י ז"ל. ומיהו קשיא לי דאם כן מאי למימר פשיטא, ועוד דמסתמא מאי דאסר התיר משום לאפות, אבל במקצת התוספות ראיתי שכתבו דליבון רעפים הוי תיקון גמור אבל בתנור ליכא תיקון גמור אלא תיקון מועט ולצורך אפייה התירו.
מתני' ועוד אמר ר' אליעזר. כתב רש"י ז"ל [וקשיא לי] דהא אפסקוה רבנן במילי טובא באין מוציאין את האור והנך דבהדיה והני מילתא אחריתי לאו מלתיה, ואמאי לא אותביניה בעירובין (כג, א) גבי ועוד דר' יהודה בן בבא דאותביה מרבי אליעזר דסוכה ושנינן התם לא אפסקוה אלא במלתיה ואלו אותביניה מהא לא הוה מצי לשנויי הכי, ועמד זה לרבינו ז"ל בקושיא. והרז"ה ז"ל תירץ דהכא לא אחשביה הפסקה דכיון דאמר רבי אליעזר מגבב ומדליק כל הני אחריני בהוצאות אור ובלבון רעפים הכל בענין אחד, (וכל) [וכיון] שהתחיל בהדלקה סדרו אחריו ענייני הדלקה.
Rashba on Beitzah 34a · Sefaria
Meiri
בהמה שנולד בה ספק עד שמתוך אותו הספק תהא אותה בהמה צריכה בדיקה לאחר שחיטה כגון נפלה מן הגג ולא עמדה ושחטוה אחר שהיית מעת לעת שצריכה בדיקה כנגד כל החלל עד הקדקוד עד הירך אם ימצא בה טרפות אם לאו כמו שיתבאר בשלישי של חולין וכן ספק דרוסה וכיוצא באלו הואיל ובשעת שחיטה שוחט על הספק מפני הריעות שנולד בה ושראוי להעלות איסורה על לב אין שוחטין אותה ביום טוב אע"פ שהתירו בבהמה מסוכנת טעם הדבר מפני שרובן לחיים ולא יצאה מחזקתה לחוש לה שמא לא תפרכס ומגדולי המחברים התירו וכבר רמזתי לך בפירוש המשנה הדבר שמחלוקת זו תלויה בו ושחיטה זו אף בחול יש מי שאומר שאין מברכין עליה עד שתבדק וכן נראה מלשון תלמוד המערב באחרון של ברכות שאמרו שם שחיטה מאימתי מברכין עליה ר' יוחנן אומר עובר לשחיטה ר' יוסה אומר משישחוט למה שמא תתנבל בשחיטה מעתה משיבקר בסימנין כלומר בניחותא שלא יברך עד שיבדוק בסימנין ואמר אח"כ שחזקת בני מעיים כושר כלומר אין צריך להמתין עד שתבדק הריאה שחזקתה כושר ואע"פ שבשחיטה אין אנו פוסקין כר' יוסה מפני שאף בה אנו אומרין חזקתה כושר שאין הקלקול בשחיטה דבר מצוי הא כל שאינו בחזקת כושר יראה שאין לברך עד שיתברר המעשה וחכמי הדורות שלפנינו דוחין את הירושלמי ומתירין לברך קודם שחיטה כשאר שחיטות ולא נראו לי דבריהם:
היה שבת ונסכמו רבים לעבור ולבשל והביא האחד את האור ואחד את העצים ואחד שפת את הקדרה והיא חדשה ואחד הביא את המים ואחד נער את הקדרה בכף אם בא האור תחלה כלן חייבין המביא את האור והעצים חייבין משום מבעיר והמביא את המים והמגיס חייבין משום מבשל והשופת את הקדרה חייב משום שהוא מחסמה ועושה אותה כלי אבל בקדרה ישנה פטור זה המביאה שאינו עושה כלום ואם מפני מגע האור איסור יש בו חיוב אין בו ואם עשו כלם את שלהם קודם שיבא האור ובא האור לבסוף האחרון חייב וכולן פטורין ואם בא האור באמצע כל שמן האור ולהלן חייבין שמן האור ולמפרע פטורין:
תנור וכירים חדשים הרי הן ככל הכלים וניטלין בחצר שהרי אע"פ שאין ראויין לישב עליהן עדין ראויין הם להניח איזה דבר בתוכם ואין צריך לומר בישנים שהרי ראויים הם אף לישב עליהם אבל אין סכין אותן שמן כדי להחליקן ולצחצחן ואין חופפין אותן במטלית כדי לנגבם קודם שיצרפום בכבשן הגדול שמצרפין אותם בתוכו ואין מפיגין אותן בצונן אחר צרופם כדי לחסמן והוא שעל ידי צונן הבא להם אחר היסק בעוד שהוא בחומו ומתכבה על ידי אותו הצונן הוא מתחזק יותר שהחום מתכנס בתוכו על ידי הפכו הבא לו מבחוץ ואין הסק לבד מחסמן כראוי אלא על ידי המים הבאים אח"כ ומניעת כל אלו מפני שיש בעשייתן תקון כלי ואם צירפו קרוב לחשיכה ועדין חם ביותר ורוצה לאפות בו ביום טוב אחר שחשיכה ומתירא שמא ישרף הפת לרוב חומו ומפיגו בצונן להפיג את חומו מותר הואיל ואין כונתו לחסם ובראשון של מועד קטן אמרו בתלמוד המערב ר' יודן הורה מדוחק להביא כירה חדשה מבית האומן לשפות עליה את הקדרה כתחלה ביום טוב:
מולגין ביום טוב את הראש ואת הרגלים ברותחין ופירשו בהלכות גדולות שאין עושין כן בכל הגדי אלא בראש ורגלים שאין הפשט עורן נוח כל כך ואפילו היה מכוין לאכול את העור כמו שנוהגין בכמה מקומות וכן כתבו חכמי התוספות ומצד טורח יתר וחכמי פורווינצא התירו בחבוריהם אף בכלו ולא אמרו ראש ורגלים אלא מנהג ומה שיש לחוש במליגה משום דם ביארנו במסכת חולין והזהרנו שם שלא לעשות כך בכלי ראשון ולא על ידי ערוי עליהם אלא בכלי שני וכן מהבהבין אותה באור אם לא רצו למלוג והבהוב הוא באש קל כדי שלא יתבשל הדם שבתוכו עמו ועכשו נהגו הנשים למלוח הרגלים קודם הבהוב כדי שיפלטו את הדם קודם ההבהוב אבל אין טופלין אותו בסיד ובחרסית להשיר את השער שזהו דרך עבוד ולא באדמה והוא מין אדמה שהוא לענין זה כסיד וחרצית ואין גוזזין שער שלהם במספרים שנראה כמי שהשער צריך לו וגוזזו וירק התלוש שקצת העלים שבו כמושים וצריך לגזוז את הכמוש שבהן אין גוזזין באותו תספורת העשוי לגזוז את הירק כשהוא מחובר שהרי זה נראה כמי שלקטו היום ומתקנין את הקונדיס ואת העכבית שלא בתספורת והן מיני ירקות שיש טורח בתקונן ואעפ"כ הואיל וטרח כדרכו הוא מותר ומגדולי המחברים מתירין בהם אף בתספורת ולא יראה כן ופרימת הכרוב והסילקא והכרתי ושאר התבשילין לענין שבת אמרו עליהן חייב משום טוחן וביום טוב מיהא לצורך אוכל מותר ואף בשבת דוקא להצניע לאחר שעה אפילו ליומו אבל לאכול מיד מותר וזהו שתפשו שם בפרק כלל גדול ע"ד ב' האי מאן דפרים סילקא שהסילקא אינה ראויה היום שאינה ראויה לאכלה חיה ואין לומר שלא יהא חייב אלא פורם לצורך מחר כעין סילקא שהרי אמרו שם בבורר להניח על השלחן מותר ולהניח אף לבו ביום חייב חטאת ובתלמוד המערב אמרו אהן דשחיק תומא כד מפריך ברישיה חייב משום דש כד מבחר בקליפתיה משום בורר כד שחיק במדוכתיה משום טוחן כד יהיב משקין משום לש גמר מלאכתו משום מכה בפטיש וודאי לא נאמרה אלא להצניע שאין אסור לאכול שום בשבת ולברור את קליפתו והרי אם שחקו מאתמול אמרו שנותן בשבת פול וגריסין כמו שהתבאר פרק תולין והילכך ביום טוב שוחק ונותן משקין ופורס את האוכלין לבשל ולאכול וכן כתבוה גדולי הדור:
זו שכתבנו במנהג הנשים שלנו שהן (מולגות) [מולחות] את הרגלים קודם הבהוב להשרת השער בראש אי אפשר כן אלא בבית השחיטה ומתוך כך צריך להחמיר בו וכן אמרו במסכת חולין ברישא בכיבשא ליתן את בית השחיטה למטה או ליתן קיסם בנחיריו כדי שיפתחו ויצא הדם דרך שם וכן במליגת התרנגולים צריך לעשות בכלי שני ולמלוח תחלה בית השחיטה:
מסיקין ואופין בפורני והם תנורים גדולים שלנו ופיהם בצדם וטורח היסקן יתר ואעפ"כ מותר וכן מחמין חמין באנטיכי והיא יורה גדולה של נחשת ויש טורח גדול בכך ואעפ"כ הואיל ודרכו בכך מותר ואין חוששין לצירוף ואין אופין בפורני חדשה שעדין לא הוסק בו שמא תפחת ונמצא טורח שלא לצורך ואפילו למי שמתיר מלאכת יום טוב על הספק בדבר שחששתו קרובה ומצויה כל כך לא התירו ויש מפרשין שמא תפחת ויפול על הפת ונמצא מפסידו:
בתוספתא התבאר שאין חפין את הכלים בנתר ביום טוב ואין מגררין אותן אבל מדיחין אותן במלח ובמורסן ואפילו בשברו ואין חפין כלי כסף בגרתקון והוא מין עפר שהצורפים מלבנין בו את הכסף אחר שיוצא מן הכור שהשחירו שזה מעשה אומן ומגדולי המחברים התירו לחוף את הכלים בנתר אפילו בשבת:
במסכת תמורה התבאר שהמפשיט את הבהמה לא ירגיל ביום טוב והרגל זה הוא להפשיט את הבהמה דרך הרגל ומוציא כל הבשר מרגל אחת כדי שיצא כל העור שלם לעשות ממנו נאד והפשט זה יש בו טורח גדול ואינו דרך הפשט שאין רוב בני אדם רגילין בהרגל זה ומפני זה אסור ולא עוד אלא שמתכוין לעשות כלי:
7 more comments on this page.
Meiri on Beitzah 34a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בפרש"י בד"ה עומד אדם על המוקצה כו' כגון אחזי ולא אחזי כו' עכ"ל ותלמודא התם דבעי לאוכוחי דאין מוקצה לחצי שבת מברייתא דהיה אוכל בענבים והותיר כו' ולא ידע הך סברא דמסיק התם כגון אחזי ולא אחזי ה"ה דאהך מתני' דהכא דקתני עומד אדם על המוקצה כו' ה"מ לדקדק הכי ה"ד אי דחזי ל"ל הזמנה אי דלא חזי כי אזמין להו מאי הוי כו' כדדייק התם אברייתא אלא דהברייתא מפורש ליה טפי דאיירי בכה"ג וק"ל:
Chidushei Halachot on Beitzah 34a · Sefaria
Maharam
ד"ה ואין מפיגין אותם בצונן וכו' ותימה דאמר לעיל אסור לחסמן וכו' הלשון אינו מדוקדק ור"ל הא דקתני לעיל במתני' ואין מלבנים את הרעפים ומפרשינן לה משמיה דר' יוחנן מפני שצריך לבודקן ואמרי ליה מפני שצריך לחסמן:
Maharam on Beitzah 34a · Sefaria
Shita Mekubetzet
הכא בקדרה חדשה עסיקינן ומשום ליבון רעפים נגעו בה וכתבו בתוס' דמכאן נראה שאסור לבשל תחלה בכלים חדשים ביום טוב משום דחסומי מחסם לה. והילכך יש ליזהר בפסח שרגילין העולם לקנות כלים חדשים לבשל בהם דבר מערב הפסח עד כאן. והכי איתא בירושלמי דמועד קטן ר' יודן בר' ישמעאל הוה מרוחק להביא כירה חדשה מבית האומן ולשפות עליה קדרה ביום טוב עד כאן. אבל מדברי רש"י ז"ל נראה לי דכל זמן שיש בה תבשיל לית בה האי טעמא. שהוא ז"ל כתב בקדרה חדשה עסקינן שנותן אותה על האור ריקנית לחסמה עד כאן. ועוד שמעינן מדבריו דלחששא דפקעה אפילו נותן אותה ריקנית לא חיישינן ומעשים בכל יום דלא שכיחי דפקעי. וכן התיר הרא"ה ז"ל לבשל בקדרה חדשה ביום טוב.
תנו רבנן מולגין את הראש ואת הרגלים פירוש לאחר מליחה דאילו קודם מליחה אפילו בחול אסור. וכתב רבינו (שמעון) שמשון ז"ל דדוקא ראש ורגלים אבל כולה בהמה אסור לפי שיכול להפשיטה. ולא נהיר שהרי ראש ורגלים נמי אפשר בהפשט. אלא אורחא דמלתא נקט וכן כתב בעל העיטור בעשרת הדברות שלו.
והא דאמרינן אין גוזזין אותן במספרים ואין גוזזין את הירק כו' פירושו משום עובדין דחול. אבל רש"י ז"ל לא פירש כן.
תנו רבנן אין נופחין במפוח אבל נופחין בשפופרת כו' והילכך יש ליזהר שלא לנפוח אש במפוחים קטנים של צורפי כסף ביום טוב. אבל בשפופרת מותר אבל מכיון שאין אנו בקיאין מהו שפופרת צריך לשנות מעט ולהפוך המפוח.
הא דאמרינן לעיל ואין אופין בפורני חדשה שמא תפחת איכא למידק אמאי לא מוכח מהא לעיל דמחזקין ריעותא. וי"ל דאפשר דהוי משיב דמיירי הכא בשרגילה ליפחת.
מתני' ועוד אמר ר' אליעזר עומד אדם על המוקצה וא"ת מאי ועוד דהא אפסקוה רבנן במידי דלאו מילתיה והכין בעינן בעירובין. פירש רש"י ז"ל דודאי גרסת המשנה שלא כסדר. אבל בתוס' תירצו דלעולם לא בעינן מאי ועוד אלא כשאומר חומרא והדר אמר חומרא אחריתי. אבל בקולא בתר קולא כי הכא אף על גב דאפסקוה רבנן במילתיה שפיר קאמר ועוד דכח דהיתרא עדיף.
עומד אדם על המוקצה פירוש כגון גרוגרות וצמוקים לר' שמעון דאחזו ולא איחדו. דאי חזו למה להו הזמנה. אי לא חזו לא מהני בהו הזמנה. וכן פירש רש"י ז"ל. והוא הדין בתמרי דעיסקא וכיוצא בהם לר' יהודה אי נמי במוקצה מחמת חסרון כיס לכולי עלמא. ואקשי עלה בירושלמי מחלפה שטתיה דר' אליעזר דתני בית שמאי אומרים לא יטול אלא אם כן נענע מבעוד יום ור' אליעזר לאו שמותי הוא. ופריקו חומר הוא בדבר שיש בו רוח חיים. כלומר דהתם בעי הכנה גמורה דלמא משכח להו כחושין וחייס לחורבן שובכו אבל הכא בדבור בעלמא סגי. וחכמים דפליגי אדרבי אליעזר אליבא דבית הלל הוא דקאמרי הכין. והכי איתא בירושלמי דגרסינן התם מיחלפא שיטתהון דרבנן תמן תניא בית הלל אומרים עומד ואומר זה וזה אני נוטל. ומשני חומר הוא בדבר שיש בו רוח חיים. ונראה שיש שבוש בגרסה משום דמשמע דהכנה גדולה הוי עומד ואומר זה וזה אני נוטל טפי מרושם וזה אינו. אלא הכי גרסינן התם לית לן חומר בבעלי חיים כלומר דהתם שאני דכל אחד ואחד גוף חלוק לעצמו. אבל הכא שהפירות הם גוף אחד ובא להכין מקצתו צריך שירשים. ומהכא שמעינן דר' אליעזר וחכמים בהכנה אי זו חשובה פליגי ולא בדין ברירה כמו שפירש רש"י ז"ל. דאם כן הוו חכמים דלא כהלכתא דהא קיימא לן בדרבנן יש ברירה ומוקצה דרבנן הוא כדפירש רש"י ז"ל. וכן עיקר. ועוד שלא הוזכר הך פלוגתא בשום מקום דמייתי דין ברירה בתלמודא (הך פלוגתא). ועוד למה ירשום לרבנן לאפוקי מדין ברירה באומר מכאן ועד כאן אני נוטל סגי וכדאמרינן בפרק קמא.
Shita Mekubetzet on Beitzah 34a · Sefaria
Penei Yehoshua
בגמ' תנן התם דרסה או שטרפה בכותל וכו' בעא מיניה ר' ירמיה מר' זירא מהו לשחטה בי"ט מי מחזקי' ריעותא וכו' ופירש"י דבשלמא בשאר בהמות סמכינן ארובא וכו' עכ"ל. ויש לדקדק דאכתי מאי קמיבעיא להו דמאי שנא מבהמה מסוכנת דתנינן לעיל בפ' אין צדין (ביצה דף כ"ה) דמותר לשחטה בי"ט אם יש שהות לאכול ממנה כזית אע"פ דאתיליד ריעותא טובא דהא קי"ל בחולין דף ל"ז דבהמה מסוכנת אסורה עד שתפרכס בשעת שחיטה וכל כמה דלא קים לן שפרכסה בודאי הוי ספק נבילה ואפ"ה מותר לשחטה בי"ט אע"ג דאתרע לה רובא מיהו אפשר דשאני התם דהא דמותר לשחטה היינו משום הפסד ממון דמתיירא שמא תמות אם ישהנה לשחטה עד לאחר י"ט משא"כ הכא לענין ספק טרפות לא שייך לומר כן דלאחר שכבר שהתה מעת לעת ולא מצרכינן לה בדיקה אלא משום דחיישינן לפסיקת חוט השדרה או נשתברו רוב צלעותיה כמו שפירש"י וכיון דלא הוי אלא ספק טרפה הא קי"ל דטרפה חיה י"ב חדש א"כ ליכא פסידא אם ימתין לשחטה עד לאחר י"ט ולבודקה מספק טרפות הללו כן נראה לי. מיהו נראה דלא שייך הך איבעיא אלא בכה"ג שטרפה או דרסה בכותל דוקא דכיון שכבר שהתה מעת לעת ורוב בהמות שנתרסקו אבריהם קים להו לרבנן דאינה חיה מעת לעת א"כ איקלשא הך ריעותא טובא מש"ה מיבעיא להו אי אפ"ה מחזקינן ריעותא או לא משא"כ בשאר ספק טרפות שצריכה בדיקה אחר שחיטה אפשר דפשיטא דאסור לשחטה בי"ט כיון דאיתרע טובא הך רובא דרוב בהמות כשירות הן מתוך מה שכתבתי יש ליישב מ"ש בש"ע בהלכות י"ט סי' תצ"ח דעגל שנולד בי"ט אע"פ דקים לן שכלו לו חדשיו אסור לשחטו בי"ט עד שתפריס על גבי קרקע והקשו כל האחרונים שהיא נגד סוגיא דשמעתין דהכא עיין בד"מ ומהרש"ל ובט"ז שנדחקו ליישב ולמאי דפרישית שפיר מצינן לחלק בין האי דהכא דתו לא אלים הך ריעותא כיון שכבר שהתה מעת לעת משא"כ בעגל שנולד בי"ט דלא שייך לומר כן מש"ה סברו הנך פוסקים דאסור לשחטו בי"ט אא"כ הפריס ע"ג קרקע ועיין מ"ש שם בשם הב"ח כן נראה לי ודו"ק:
משנה ועוד א"ר אליעזר עומד אדם על המוקצה והקשו רש"י והתוספות דבערובין דף כ"ג משמע דלא שייך למיתני ועוד היכא דאפסקה במילתא אחריתי והכא אפסקה במילתא טובא כבר כתבתי במשנה הקודמת דלפי' הרמב"ם הך דאין מוציאין את האור לא הוי הפסקה במילתא אחריתא כיון דלר"א מותר להוציא את האור דלא גרע ממכשירין שאפשר לעשותן מעי"ט ומה"ט גופא נראה דמתיר ר"א ללבן את הרעפים אלא דלפירש"י והתוס' שכתבו לעיל דהאי אין מוציאין את האור לא הוי טעמא משום דאפשר לעשותן מעי"ט אלא כפשטא דלישנא דגמרא דאסור משום דמוליד אור והיינו משום איסור נולד אפ"ה נראה דלא הוי הפסקה במילתא אחריתי דכולה חדא מילתא היא והכי קאמר דאע"ג דמיקל ר"א לענין מוקצה דעצים אפ"ה מודה דאין מוציאין את האור משום דהוי נולד גמור כן נראה לי:
Penei Yehoshua on Beitzah 34a · Sefaria
Gilyon HaShas
רש"י ד"ה ואין חוששין כו' דאין זה קורע ע"מ לתפור קשה לי הא מ"מ אסור מדרבנן ואמאי לא כתב רש"י כפשוטו דהא קיי"ל כר"ש דדבר שאין מתכוין מותר ופסיק רישיה לא הוי דהא הוי רק חשש שמא תקרע:
Gilyon HaShas on Beitzah 34a · Sefaria
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger
גמרא ת"ר אין מפצעין כו' ואין חוששין שמא תקרע משום דקיי"ל כרשב"ג דדשא"מ שרי ופסיק רישא ליכא דמדאמרינן א"ח שמא תקרע אלמא דאינו ודאי שתקרע, ורש"י ז"ל פירש אפילו נקרעת לא אכפת לן דאין זה קורע ע"מ לתפור, ואיני מבין דהא מ"מ איסור דרבנן מיהו איכא:
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Beitzah 34a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Beitzah, daf 34, Amud Aleph, about 279 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 17 words
Opens “שֶׁצָּרִיךְ לְבׇדְקָן. וְאָמְרִי לַהּ: מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לְחׇסְמָן.…”
- Segment 228 words
Opens “תְּנַן הָתָם: דְּרָסָהּ אוֹ שֶׁטְּרָפָהּ בַּכּוֹתֶל, אוֹ…”
- Segment 317 words
Opens “בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי יִרְמְיָה מֵרַבִּי זֵירָא: מַהוּ…”
- Segment 429 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ, תְּנֵינָא: אֵין מְלַבְּנִין אֶת הָרְעָפִים…”
- Segment 58 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ: אֲנַן מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לְחׇסְמָן מַתְנִינַן…”
- Segment 641 words
Opens “תַּנְיָא: אֶחָד מֵבִיא אֶת הָאוּר, וְאֶחָד מֵבִיא…”
- Segment 726 words
Opens “בִּשְׁלָמָא כּוּלְּהוּ קָא עָבְדִי מַעֲשֶׂה, אֶלָּא שׁוֹפֵת…”
- Segment 834 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: תַּנּוּר וְכִירַיִם חֲדָשִׁים — הֲרֵי…”
- Segment 923 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: מוֹלְגִין אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת הָרַגְלַיִם…”
- Segment 1024 words
Opens “וְאֵין גּוֹזְזִין אֶת הַיָּרָק בַּתִּסְפּוֹרֶת שֶׁלּוֹ. אֲבָל…”
- Segment 1133 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין נוֹפְחִין בְּמַפּוּחַ, אֲבָל נוֹפְחִין…”
- Segment 129 words
Opens “מַתְנִי׳ וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: עוֹמֵד אָדָם…”
Original text
שֶׁצָּרִיךְ לְבׇדְקָן. וְאָמְרִי לַהּ: מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לְחׇסְמָן.
it is necessary to test them to ensure that they do not burst when heated. If they are heated for the first time on a Festival, he will be thereby testing them, which is a prohibited labor. And some say: Because it is necessary to harden them by overheating them the first time to make them fit for use, which is considered preparing a vessel for use and is prohibited on a Festival.
תְּנַן הָתָם: דְּרָסָהּ אוֹ שֶׁטְּרָפָהּ בַּכּוֹתֶל, אוֹ שֶׁרְצָצַתָּה בְּהֵמָה וּמְפַרְכֶּסֶת, וְשָׁהֲתָה מֵעֵת לְעֵת וּשְׁחָטָהּ — כְּשֵׁרָה. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר יַנַּאי מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן אַנְטִיגְנוֹס: צְרִיכָה בְּדִיקָה.
In relation to the above, the Gemara cites the following teaching: We learned in a mishna there: If one trampled fowl with his foot, or threw it against a wall, or if an animal crushed it, and it is twitching but cannot stand; if the animal waited, i.e., remained alive, from the time of the injury until the same time twenty-four hours later, and he subsequently slaughtered it, it is kosher, provided no other defect is found in it that would have caused it to die within twelve months, which would render it a tereifa . Rabbi Elazar bar Yannai said in the name of Rabbi Elazar ben Antigonus: It requires examination after slaughtering, to make sure it does not have a defect.
בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי יִרְמְיָה מֵרַבִּי זֵירָא: מַהוּ לְשׇׁחְטָהּ בְּיוֹם טוֹב? מִי מַחְזְקִינַן רֵעוּתָא בְּיוֹם טוֹב, אוֹ לָא?
In relation to the same issue, Rabbi Yirmeya inquired of Rabbi Zeira: What is the halakha with regard to slaughtering it on a Festival? Do we assume on a Festival that it has a flaw or not? In other words, may one rely on the assumption that a typical chicken has no defect? Or perhaps, since there is concern with regard to this particular bird and it requires examination, one should refrain from slaughtering it lest it turn out to be a tereifa . If so, he will have performed labor for no purpose.
אֲמַר לֵיהּ, תְּנֵינָא: אֵין מְלַבְּנִין אֶת הָרְעָפִים לִצְלוֹת בָּהֶן. וַהֲוֵינַן בַּהּ: מַאי קָא עָבֵיד? וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הָכָא בִּרְעָפִים חֲדָשִׁים עָסְקִינַן, מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לְבׇדְקָן.
He said to him in response: We already learned that one may not whiten tiles in order to roast on them. And we discussed it: What does he thereby do? And Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: Here we are dealing with new tiles, and the Sages prohibited heating them because one first needs to test them, and they might crack when heated. If they were heated for the first time on a Festival and cracked, it would show that they were unfit for use, in which case heating them would have been an unnecessary labor. This indicates that one may not take a chance on a Festival with regard to something that might be flawed, and therefore a possible tereifa should be similarly prohibited.
אֲמַר לֵיהּ: אֲנַן מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לְחׇסְמָן מַתְנִינַן לַהּ.
He said to him: This is no proof; we learned that the reason for that halakha is because it is necessary to harden them in order to make them into proper vessels. Therefore, there is no connection between making a vessel and conducting an examination. Consequently, there is no reason to prohibit the slaughter of such a chicken on a Festival.
תַּנְיָא: אֶחָד מֵבִיא אֶת הָאוּר, וְאֶחָד מֵבִיא אֶת הָעֵצִים, וְאֶחָד שׁוֹפֵת אֶת הַקְּדֵרָה, וְאֶחָד מֵבִיא אֶת הַמַּיִם, וְאֶחָד נוֹתֵן בְּתוֹכוֹ תַּבְלִין, וְאֶחָד מֵגִיס — כּוּלָּן חַיָּיבִין. וְהָתַנְיָא: אַחֲרוֹן חַיָּיב וְכוּלָּן פְּטוּרִין! לָא קַשְׁיָא: הָא דְּאַיְיתִי אוּר מֵעִיקָּרָא, הָא דְּאַיְיתִי אוּר לְבַסּוֹף.
It is taught in a baraita : It is possible for several people to perform a single act of cooking on Shabbat, and all will be liable. How so? One brings the fire, and one brings the wood, and one places the pot on the stove, and one brings the water for the pot, and one puts spices into the food, and one stirs the pot; they are all liable for cooking. The Gemara wonders at this: But wasn’t it taught in a different baraita that the last one is liable and all the rest are exempt? The Gemara responds: This is not difficult. This case, where all are liable, is referring to a situation in which he brought fire at the outset, and therefore each of them performed part of the act of cooking; that case, where only the last one is liable, is referring to a situation in which he brought fire at the end. In that case, none of the earlier people performed any aspect of cooking at all, as the labor of cooking begins only from when fire is brought.
בִּשְׁלָמָא כּוּלְּהוּ קָא עָבְדִי מַעֲשֶׂה, אֶלָּא שׁוֹפֵת אֶת הַקְּדֵרָה מַאי קָא עָבֵיד? אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: הָכָא בִּקְדֵרָה חֲדָשָׁה עָסְקִינַן, וּמִשּׁוּם לִבּוּן רְעָפִים נָגְעוּ בָּהּ.
The Gemara asks: Granted, all of them performed an action that constitutes a prohibited labor, and they are therefore partners in a prohibited act and the desecration of Shabbat. But the one who places the pot on the stove, what prohibited labor has he performed? Rabbi Shimon ben Lakish said: Here we are dealing with a new pot, and due to whitening tiles they applied the same prohibition to it. This means that one is not liable for cooking the food in the pot but for strengthening the pot itself, as is the case with heating tiles.
תָּנוּ רַבָּנַן: תַּנּוּר וְכִירַיִם חֲדָשִׁים — הֲרֵי הֵן כְּכׇל הַכֵּלִים הַנִּטָּלִין בֶּחָצֵר. אֲבָל אֵין סָכִין אוֹתָם שֶׁמֶן, וְאֵין טָשִׁין אוֹתָן בְּמַטְלִית, וְאֵין מְפִיגִין אוֹתָן בְּצוֹנֵן כְּדֵי לְחׇסְמָן, וְאִם בִּשְׁבִיל לֶאֱפוֹת — הֲרֵי זֶה מוּתָּר.
§ The Sages taught in the Tosefta : New ovens and stoves are similar to all vessels that may be carried in a courtyard on a Festival, as one can place items on them. However, one may not anoint them with oil, nor rub them with a rag, nor cool them with cold liquids to harden them , as all these actions are considered preparing the vessel for use, which may not be done on a Festival. And if one did so in order to bake in the oven on the Festival itself, this is permitted.
תָּנוּ רַבָּנַן: מוֹלְגִין אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת הָרַגְלַיִם וּמְהַבְהֲבִין אוֹתָן בָּאוּר, אֲבָל אֵין טוֹפְלִין אוֹתָם בְּחַרְסִית, וְלֹא בַּאֲדָמָה, וְלֹא בְּסִיד. וְאֵין גּוֹזְזִין אוֹתָן בְּמִסְפָּרַיִם.
§ The Sages taught in the Tosefta : During a Festival one may scald the head and the feet of a slaughtered animal with hot water in order to remove the hairs from them, and one may singe them in fire for this purpose, but one may not smear them with clay, nor earth, nor lime in order to remove the hairs because this involves great effort, and it appears as though he is processing the skin. And one may not shear those hairs with scissors, as it appears as though he is performing the labor of shearing in an effort to obtain the hairs themselves.
וְאֵין גּוֹזְזִין אֶת הַיָּרָק בַּתִּסְפּוֹרֶת שֶׁלּוֹ. אֲבָל מְתַקְּנִין אֶת הַקּוּנְדָּס וְאֶת הָעַכָּבִיּוֹת, וּמַסִּיקִין וְאוֹפִין בְּפוּרְנִי, וּמְחַמִּין חַמִּין בְּאַנְטִיכִי, וְאֵין אוֹפִין בְּפוּרְנִי חֲדָשָׁה שֶׁמָּא תִּפָּחֵת.
Similarly, one may not trim the top of the leaves connected to the vegetable with its special shears, but one may prepare kundas and akaviyot , bitter vegetables that can be eaten only after extensive cooking, although this involves great effort. And one may kindle fire and bake in a large baker’s oven [ purnei ], and one may heat water in an antikhi , a kind of large urn, but one may not bake in a new baker’s oven lest it break. If the oven cracks when heated because it was not properly made, one will have performed unnecessary work on a Festival.
תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין נוֹפְחִין בְּמַפּוּחַ, אֲבָל נוֹפְחִין בִּשְׁפוֹפֶרֶת. וְאֵין מְתַקְּנִין אֶת הַשַּׁפּוּד, וְאֵין מְחַדְּדִין אוֹתוֹ. תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין מְפַצְּעִין אֶת הַקָּנֶה לִצְלוֹת בּוֹ מָלִיחַ, אֲבָל מְפַצְּעִין אֶת הָאֱגוֹז בְּמַטְלִית, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא תִּקָּרַע.
§ The Sages taught similarly in the Tosefta : One may not blow a fire with bellows, because this is the manner of a weekday activity, but one may blow a fire with a tube, in an unusual manner. And one may not mend a skewer nor sharpen it. The Sages further taught in the Tosefta : One may not break a reed in order to make a kind of skewer upon which to roast salted fish, but one may crack a nut covered with a rag, and there is no concern lest it tear, for even if this occurs, no prohibited labor has been performed.
מַתְנִי׳ וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: עוֹמֵד אָדָם עַל הַמּוּקְצֶה
MISHNA: And Rabbi Eliezer further stated the following leniency: A person may stand over objects in storage, such as produce that he has for some reason previously set aside from use,