Talmud Builders

    Commentary page

    Beitzah 33b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Beitzah 33b

    Beitzah 33b. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 362 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    גמ' אוכלי בהמה כגון קש ועלי קנים אין בהם משום תקון כלי ומותר לקטום ולתקן קש של שבלין בשבת לחצוץ שניו:

    להניף ווכטליי"ר משום הבלא:

    ומוללו בין אצבעותיו להוציא ריחו:

    ולא יקטמנו להריח בו שיהא מקום הקטימה לח וריחו נודף גזירה דלא ליתי לקוטמו לחצוץ בו שניו דהתם כלי משוי ליה ואיכא איסורא דאורייתא:

    פטור דאינו לשם כלי:

    חייב חטאת בשבת ויש עצי בשמים שהן אוכלי בהמה ואפ"ה חייב:

    א"ל רב יהודה השתא פטור אבל אסור קא קשיא לי כלומר תשובה גדולה חזרת להשיבני אם מצאת ברייתא אומרת לחצוץ בו שניו פטור אבל אסור אף היא היתה תשובה לדברי שאני אומר מותר לכתחלה וכל שכן שהבאת לי חיוב חטאת אבל אינה תשובה דכי תניא ההיא בעצי בשמים קשין שאינן ראויין למאכל בהמה:

    קוטמו ומריח בו ואפי' לכתחלה דהא אף לחצוץ בו שניו שרי אלא אורחא דמילתא נקט שאין דרך רכין לתקנן לחצוץ:

    13 more comments on this page.

    Rashi on Beitzah 33b · Sefaria

    Tosafot

    פטור אבל אסור קא קשיא לי חייב חטאת מבעיא פרש"י תשובה גדולה חזרת להשיבני דאפי' פטור אבל אסור קא קשיא לי כ"ש דחייב חטאת קא קשיא לי אבל לא קשיא כלל דהתם מיירי בקשין שאינן ראויין למאכל בהמה וקשה מאי מאריך בלשונו השתא פטור אבל אסור קא קשיא לי לשני ליה לאלתר התם מיירי בקשין וע"ק דמשמע דבקשין מתסר לרב יהודה ובסמוך מתיר רב יהודה אף להריח דאמר דמפשח ויהיב אלותא וכו' ואר"ת דגרסי' כגרסא דר"ח דגריס א"ל וה"פ דרב יהודה משיב לרב כהנא פשיטא דהברייתא נשנית בטעות דהא הא דקאמר פטור אבל אסור קא קשיא לי דאדרבה מותר לגמרי ואפי' לכתחלה חייב חטאת מבעיא כ"ש דנשנית בטעות כיון דקתני חייב חטאת וא"ל רב כהנא לרב יהודה מצינן לשנויי לך דהברייתא מיירי בקשין שאין ראויין כלל למאכל בהמה ולכך זהו דלהריח פטור אבל אסור לחצוץ בו שניו חייב חטאת אבל לדידך קשה דבקשין נמי קא אמרת דמותר להריח כדקאמר מפשח ויהיב אלותא וכו' ומ"מ רב יהודה לא הוה מודה ליה דרב יהודה ס"ל דלחצוץ שניו פטור אבל אסור ולהריח מותר אפי' לכתחלה אף על גב דקשין הן להריח מותר:

    כי הוינן בי רב יהודה הוה מפשח לן כו' ומיירי להריח כדמסיק דסבר כרבנן דאמרו התם גבי לחצוץ שניו פטור אבל אסור ולהריח מותר אפי' לכתחלה ולא גזרו שמא יקטום וא"ת למה נמנעו כשחל יו"ט במ"ש מלהריח בשמים משום שמא יקטום והא לא חיישינן כדמוכח הכא אליבא דרב יהודה דס"ל כרבנן וגם אין שייך לפרושי טעמא משום אש גיהנם שמתחיל לשרוף ולהסריח ולכך מברכינן בכל מ"ש דעלמא וכשחל יו"ט במ"ש אז אין האש מתחיל לשרוף ולהסריח ולכך לא מברכינן דהא גם ביו"ט שובת דא"כ גם במוצאי יו"ט אמאי לא מברכינן אבשמים וגם אין לפרש דהא דמברכינן אבשמים במ"ש משום נפש יתירה שאבד ומריח הבשמים ומישב דעתו עליו וכשחל במ"ש אז אינו מפסיד נפש יתירה דביו"ט אית ליה נשמה יתירה דא"כ במוצאי יו"ט אמאי לא מברכינן אבשמים ואי ליכא הני טעמי א"כ מ"ט דמברכינן אבשמים במ"ש וי"ל דלעולם טעמא דמברכי' אבשמים במ"ש הוי משום נשמה יתירה ובי"ט ליכא נשמה יתירה וא"ת אמאי לא מברכין אבשמים כשחל יו"ט להיות במ"ש כיון דיש לו מאכלים חשובים וטובים מישב דעתו ממילא בלא ריח בשמים:

    כי תניא ההיא במוסתקי מזופפת ורעועה פירש רש"י דלא חיישינן לתקון כלי דהואיל ורעועה הרבה יחוס עליה דשמא יקלקל החבית ועושה נקב לכל הפחות שיוכל וה"ר יצחק פירש במסכת ערובין (דף לד: ושם בד"ה ואמאי) דכיון שהם מדובקים בזפת ואין החתיכות שלמות לא הוי שום תקון כלי:

    Tosafot on Beitzah 33b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    אמר רב יהודה אוכלי בהמה אין בהן משום תיקון ומותבינן עליה מטלטלין עצי בשמים להריח ולהניף לחולה כו' ופרקינן כי תניא ההיא בקשין.

    קשין בני מלילה נינהו ואוקימנא הכי מוללו ומריח בו קוטמו ומריח בו בד"א ברכין אבל בקשין לא יקטמנו ואם קטמו פטור אבל אסור לחצות בו שיניו לא יקטמנו ואם קטמו חייב חטאת.

    תני חדא קוטמו ומריח בו ואוקימנא ברכין ותניא אידך לא יקטמנו ואוקימנא בקשין ואקשינן בקשין אמאי לא והא תנן שובר אדם חבית לאכול ממנה גרוגרות ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי ועוד הא רבא ורבין בני רב אדא אמרי דרב יהודה הוה מפשח ויהיב להו אלוותא פישחי פישחי פירוש עצי קציעות שמעשנין בהן ואע"ג דהוו קשין וחזו לקתתא דנגרי וחציני ופרקינן אלא לא קשיא הא דתני קוטמו רבנן והא דתני לא יקטמנו ר' אליעזר.

    דתניא ר' אליעזר אומר נוטל אדם קיסם משלפניו לחצות בו שיניו וחכ"א לא יטול אלא מן האבוס של בהמה ושוין שלא יקטמנו בין ממה שנטל לפניו ובין מה שנטל של בהמה ואם קטמו לחצות בו שיניו ולפתוח בו דלת בשבת בשוגג חייב חטאת ביום טוב במזיד לוקה מדברי ר' אליעזר וחכ"א אחד זה ואחד זה בין ביו"ט בין בשבת אינו אלא משום שבות ר' אליעזר דקתני התם קטמו לחצות בו שיניו ולפתוח בו דלת חייב חטאת הכא לא יקטמנו לכתחלה להריח בו ואם קטמו פטור אבל אסור ורבנן דאמרי אפילו קטמו לחצות בו שיניו ולפתוח בו דלת אינו חייב אלא משום שבות הכא קוטמו להריח בו לכתחלה. פירוש במוסתקי כמו קציעות מחודקין בתוך החבית:

    פיסקא אין מוציאין אור לא מן העצים ולא מן האבנים ולא מן העפר ולא מן המים מ"ט דמוליד ביו"ט.

    ואין מלבנין הרעפין לצלות עליהן בשר ופירוש אין מצרפין הקדרות באש ואוקמה ר' יוחנן דמתכוין לבודקן אם מקבלין האור כלומר אם נגמר' מלאכתן ולא יתבקעו ואמרי לה מפני שצריך לחסמן לסתום הנקבים.

    Rabbeinu Chananel on Beitzah 33b · Sefaria

    Rashba

    לחצוץ בו שיניו לא יקטמנו ואם קטמו חייב חטאת ויש עצי בשמים שהם אוכלי בהמה כך פירש רש"י ז"ל. ואינו מחוור, אלא מדקתני מוללו משמע ליה שהן רכין ומיניה קא פריך וכדמפרש ליה בהדיא לבסוף כי אתא לתרוצי ולאוקמוה בקשין אהדר ליה וקשין בני מלילה נינהו.

    השתא פטור אבל אסור קא קשיא לי חייב חטאת מיבעיא פירש רש"י ז"ל כלומר תשובה גדולה חזרת להשיבני, אם מצאת בברייתא אומרת לחצוץ שיניו פטור אבל אסור אף היא היתה תשובה לדברי שאני אומר מותר לכתחלה וכל שכן שהבאת לי חייב חטאת, אבל אינו תשובה דכי תניא ההיא בקשין. והקשו עליו בתוס' דאם כן למה ליה לרב יהודה לאורוכי כולי האי לפרוק ליה מיד כי תניא ההיא בקשין, ולפיכך פרשו משם ר"ת ז"ל דהכי קאמר ליה אפילו תנא (מברייתא) [בברייתא] פטור אבל אסור איכא למשמע דמשבשתא היא כל שכן דקתני חייב חטאת דליכא מאן דלימא הכי אלא ודאי ברייתא שבשתא היא ולא תותבן מינה ואמר ליה רב כהנא לא דברייתא בקשין ואף על פי שהן אוכלי בהמה, ומיהא לדידך קשיא דאמרת דכל שהן אוכלי בהמה אין בהם משום תקון כלי ואפילו (קשיא) [קשין]. ואין פירושו מתחזי במה שפירש דרב כהנא הוא דקאמר בקשין, אלא [מה] שפירש בהא (וקאמר) [דקאמר] ליה רב יהודה השתא פטור אבל אסור קא קשיא לי אתי שפיר (אבל הא) [ואיהו הוא] דקאמר כי תניא ההיא בקשין דלאו אוכלי בהמה וחסורי מחסרא כדמפרש ואזיל. ואם תאמר אם כן תקשי מדרב יהודה לרב יהודה, דהכא משמע דרב יהודה אית ליה כי הא ברייתא דאפילו (הדיח) [להריח] אם קשין לא יקטמנו ואם קטמו פטור אבל אסור ואלו לקמן אמרי רבה בר רב אדא ורבין בר רב אדא כי הוינן בי רב יהודה הוה מפשח ויהיב לן אלותא אף על גב דחזיא לקתתא דנגרי וחצינא, לא קשיא דהא מוקמינן הא ברייתא כר' אליעזר. ואם תאמר אם כן כי אקשי ליה רב כהנא מיניה נימא ליה ההיא ר' אליעזר היא ואנא דאמרי כרבנן, מסתברא לי דהיינו טעמא משום דקושטא דמילתא קא מתרץ ליה דאפילו ר' אליעזר דוקא בקשין הא ברכין קוטמו ומריח בו ואפילו קוטמו לחצוץ בו שיניו מותר (רב אכלי) [דבאוכלי] בהמה שהן רכין מיירי, ומאי דקתני בברייתא לקמן ושוין שלא יקטמנו (אקטום) [אקיסם] קא מהדר וכדפרש"י ז"ל, כך נראה לי.

    שובר אדם את החבית לאכול ממנה גרוגרות פירש רש"י ז"ל (חביות) [בפרק חבית] (שבת קמו, א) טעמא משום דמקלקל וכל המקלקלין פטורים. וקשה לי דאי משום הא היכי שרי לכתחלה, ועוד דאם איתא מאי אקשינן הכא מינה למאי דאמרינן דקשין (הן) לא יקטום להריח בו דשאני התם דמקלקל הוא. ובתוס' (שם בשבת) פירשוה בחבית מחוברת במוסתקי כדמוקי לה רב אשי הכא לרבי אליעזר, משום דקשיא להו הא דתנן בעירובין פרק בכל מערבין (עירובין לד, ב) נתנו במגדל ואבד המפתח עירובו עירוב רבי אליעזר אומר אם אין יודע שהמפתח במקומו אין עירובו עירוב ואוקימנא פלוגתייהו התם במגדל של עץ דקטיר במיתנא דבעי סכינא למפסקיה דרבנן סברי שכל הכלים ניטלין לצורך גופן ור' אליעזר סבר שאין כלי ניטל אלא לצורך תשמישו הא לאו הכי אפילו רבנן מודו דאין עירובו [עירוב] דלא אפשר לשבור את המגדל [ד]לכתחלה מיהא אסור, ומשום הכי אוקמוה לההיא בחבית דמוסתקי כדאוקמה רב אשי הכא, ורב אשי לא לר' אליעזר בלחוד אוקמה הכי אלא לכולי עלמא, והלשון מסייענו קצת מדאמר רב אשי כי תניא ההיא במוסתקי ואי לר' אליעזר בלחוד קאמר הוה ליה למימר ההיא לר' אליעזר במוסתקי. וגם זה אינו נכון בעיני מדאמרינן התם בפרק חבית (שבת קמו, א) בעו מיניה מרב ששת מהו (למיבא) [למיברז] חביתא בבורטיא לפתחא קא מכוין ואסור או דלמא לעין יפה קא מכוין ושרי, (ומיבח חבית) [ומברז חביתא] בגופה דחבית משמע ולא במוסתקי, ואמרינן נמי התם רשב"ג אומר מביא אדם חבית של יין ומתיז את ראשה בסייף ומניחה בפני האורחים ואינו חושש וסתמא ראשה ממש קאמר, ועוד דאם כן רב (אבא) [אחא] בר יעקב דמתיב מינה ומשמע ליה בחבית גמורה לדידיה מי ניחא ההוא דעירובין, ועוד מדמקשה מאי שנא מהא דתנן שובר אדם את החבית ועוד הא רבה בר רב אדא ורבין בר רב אדא דאמרי תרווייהו כי הוינן בי רב יהודה הוה מפשח ויהיב לן אלוותא אף על גב דחזיאן לקתתא דנגרי וחציני משמע דלרב יהודה מתניתין דחבית אפילו בחבית גמורה, דשבירת עצי בשמים (קשיא) [קשין] להריח כשובר את החבית ואוקימנא כתנאי ורב יהודה כרבנן, אלמא אפילו חבית גמורה לרבנן שובר ואינו נמנע לפי שאין בנין בכלים ואין סתירה בכלים (לעיל ביצה י, א). ואי משום ההיא דעירובין לא קשיא, דהתם מגדל קתני ומגדל גדול משמע וכלים קטנים הוא דאמרינן דאין בנין בכלים וסתירה אבל בגדולים כאהלים הם ויש בנין וסתירה בהן, וכן מוכחא כל אותה סוגיא של שם. ואף רש"י ז"ל פירש שם [כן] (לה, א ד"ה ומתני') והרי"ף גם כן כתבה סתם במקומה וכן כאן ולא כתב האי אוקימתא דרב אשי דאוקמה במוסתקי, נראה שכן דעת הרב ז"ל דבחבית גמורה היא מתניתין כך נראה לי.

    ובלבד שלא יעשנו צבורין ומפרשי טעמא משום דמחזי כמאן דמכניף למחר וליומא אחרינא, אבל ליכא משום מעמר. ומכאן נלמוד כדעת רבי יצחק בן רבינו מאיר ז"ל שאמר שאין חייב משום מעמר אלא במלקט במקום שגדל שם כמאסף ביער שהוא כמלקט שבלים מן הקמה (מטפלת) [הנופלת] ומעמר, וכן מוכח בפרק כלל גדול דאמרינן התם (שבת עג, ב) האי מאן דמכנף מלחא ממלחתא חייב משום מעמר, דמשמע דוקא דמכנף ממלחתא הא ממקום אחר לא.

    Rashba on Beitzah 33b · Sefaria

    Meiri

    כל דבר תלוש מאתמול שהוא ראוי עכשו למאכל בהמה כגון תבן ועלי קנים היבשים ועשבים הלחים והוצין וכיוצא בהן אין בהם משום תקון כלי והילכך קוטמו לכתחלה אף בשבת אפילו לחצות בו שניו וכל שכן להריח בו שאין בו תקון כלי כמי שקוטמו לחצות בו שניו וכל שאין ראוי למאכל בהמה כגון קיסם של עץ אינו קוטמו לא לחצות בו שניו ולא לפתוח בו את הדלת ואם עשה כן חייב ויש אומ' פטור אבל אסור ואם היה עץ זה מעצי בשמים קוטמו להריח בו אף לכתחלה כדי להיות מקום הקטימה נודף או מפשח מהן בידו בין חתיכה גדולה בין חתיכה קטנה אף בשבת וכל שכן שבלא קטימה מוללן בידו כדי להיות ריחם נודף יותר אבל לא לחצות שניו ודברים אלו כלם דוקא שלא נתלשו היום:

    ולענין גבוב הלכה כחכמים על הצד שפירשנו במשנה אלא שאף ממה שבבית או שבחצרות שלנו לא יעשה צבורין צבורין שלא יראה כמאסף לצורך מחר אלא מגבב ומדליק מגבב ומדליק ושבירת חבית ליטול ממנה גרוגרות אפילו היתה חבית שלימה מתחלתה ולא שברים שנתחברו על ידי שרף הנקרא מוסתקי מותרת וכבר ביארנוה למעלה:

    אע"פ שזהו היוצא משמועה זו דרך פסק צריך להעירך מעט בביאורה דרך קצרה והוא שאמרו אוכלי בהמה אין בהם משום תקון כלי כלומר ומותר לקטמו ולתקנו לחצות בו שניו אף בשבת ואקשי ליה מדתנן מטלטלין עצי בשמים וכו' ומוללן כדי להעדיף בריחם אבל לא יקטמנו להריח בו כלומר שיהא מקום הקטימה לח ויהא ריחו נודף ואם קטמו פטור שאין עליו תורת כלי אבל קטמה לחצות בו שניו חייב דהוה ליה כלי והרי עצי בשמים יש בהם מאכל בהמה ואמ' ליה השתא וכו' כלומר אפילו לא אמ' בבריתא אלא פטור אבל אסור הוה קשיא לי דאנא קוטם לכתחלה קא אמינא חייב חטאת מיבעיא כלומר קושיא חזקה היא אלא דמשנינא לך דההיא בקשין שאינן ראויים למאכל בהמה והקשה והלא קשים לאו בני מלילה נינהו שהרי יתפרכו במלילתן ותירץ דהכי קתני מוללו להריח וכן קוטמו להריח והוא הדין לחצות בו שניו הואיל ורכין הם וראויים למאכל בהמה במה דברים אמורים ברכים וכדפרישנא והאי דלא אדכר בה לחצות חדא נקט או שמא מתוך שאינן עשויים כל כך לחצות הא בקשין שאין בני מלילה לא יקטום להריח ואם קטם פטור דהא לאו כלי שוויה להשתמש בגופו אלא בריחו ולחצות בו שניו אם קטם חייב דכלי שווייה תניא אידך לא יקטמנו להריח לכתחלה ואוקמה בקשין שאינן אוכל בהמה ומקשי דאמאי לא הואיל ולא משוי ליה כלי והרי שובר אדם חבית סתומה ליטול גרוגרות אע"ג דממילא אשתייר ליה כלי בפתיחתה אע"ג דאיהו לא משוי ליה כלי הואיל ולא לגוף החבית הוא מתכוין בשבירתה ואף זו להריח מיהא אמאי לא ועוד בה דהא רב יהודה הוה מפשח אלותא ר"ל שהיה מסעף ענפים קטנים מעץ גדול הנתלש כדי להריח בהם אע"פ שהיו ראויים אח"כ לעשות מהם קתתא לנגרי וחציני ונעשו כלים מאליהם הואיל ולא היה הוא מתכוין לכך ואוקמה כתנאי וכפלוגתא דר' אליעזר ורבנן דלר' אליעזר קטימה להריח אסורה לכתחלה ביבש ולרבנן שרי והוא הדין דפליגי בקטימה לחצות דלר' אליעזר חייב חטאת ולרבנן שבות ופטור אבל אסור התניא נוטל אדם קסם משלפניו לחצות בו שיניו דכל שלפניו מוכן הוא וחכמים אוסרין אא"כ מאבוס של בהמה דהואיל וראוי לבהמה מוכן הוא אף לחצות ושוין שלא יקטמנו ואקיסם קאי דאלו אאוכלי בהמה מותר אבל אקיסם קאמ' דאפילו מאן דשרי ליטול לא שרי בקטימה לחצות הואיל ולכלי גמור הוא קוטם וכן לפתוח בו את הדלת כגון שקוטמו לתחבו בין שתי דלתות לפתוח בו את הדלת ואם קטמו בשוגג בשבת חייב חטאת ובמזיד ביום טוב לוקה וחכמים אומרים אחד שבת ואחד יום טוב אין בה אלא שבות דקטימה תקון כלאחר יד הוא ונמצא דקטימה לכלי לר' אליעזר חייב חטאת לרבנן פטור אבל אסור וא"כ קטימה להריח דנחתא חד דרגא לר' אליעזר אסור לכתחלה ולרבנן שרי והוא דשובר אדם את החבית שלכתחלה הוא מוקים לה כר' אליעזר במוסתקי ר"ל חבית שאינה שלימה מעיקרא אלא שברי חבית שנדבקו על ידי שרף הנקרא מוסתקי ואין שבירתה נקראת שבירה גמורה:

    ולענין פסק גדולי המחברים פסקו בהלכות שבת פרק י"א כר' אליעזר דחייב חטאת אבל גדולי הפוסקים פוסקים כרבנן וא"כ כל שראוי למאכל בהמה קוטמו בידו לכתחלה אף לחצות וכל שאין ראוי לבהמה לחצות אסור ובדיעבד פטור ולהריח מותר לכתחלה וכל שבלא קטימה כגון טלטול ומלילה אם הוא רך מותר ודוקא בעץ של בשמים שהוא ראוי להריח אבל קיסמין לא יטול כל עקר דמוקצה הוא ויש פוסקים דכל שלפניו מותר:

    המשנה התשיעית אין מוציאין את האור מן העצים ולא מן האבנים ולא מן העפר ולא מן המים ואין מלבנין את הרעפים לצלות עליהם אמר הר"ם רעפים לבנים שרופים בכבשן ואינו אוסר ללבן הרעפים אלא החדשים מהם לפי שהם נשרפות ומתחזקות ונראה כמתקן כלי ביום טוב אבל האבנים והרעפים הישנים מותר ללבנן ולבשל ולצלות עליהם:

    אמר המאירי המשנה התשיעית והכונה בה ככונת המשניות שלפניה ואמר שאין מוציאין את האור לא מן העצים ולא מן האבנים ולא מן העפר הקשה והוא שעל ידי בקוע העצים הקשים יוצאים לפעמים שביבים של אש וכן על ידי חפירת קרקע הקשה וכן על ידי הכאת אבנים או רעפים זו בזו ולא מן המים והוא שהיו נותנין מים בכלי של זכוכית לבנה ונותנו בחמה בשעה שהשמש חם מאד וכשנתחמם ביותר מביאין נעורת ומגיעין אותה בזכוכית ומשתלהבת וטעם איסור כל אלו שכל המצאת דבר ממה שאינו אסור אף לצורך אוכל נפש וגדולי המחברים כתבו הטעם מפני שאפשר לו מבערב והוא תימה שהרי בגמ' פי' להדיא משום דקא מוליד:

    ואין מלבנין את הרעפים לצלות בהן ורעפים הם אותם העשויים לכסות את הגג ופרשוה בגמרא ברעפים חדשים ונאמרו בגמרא על איסור זה שתי סבות אחת מפני שצריך לבדקן קודם לבונן אם יוכלו לקבל את הליבון או אם יש לחוש בהם שמא יפקעו ואם הכיר בהם שיפקעו נמצאת בדיקתו טורח שלא לצורך והשנית מפני שצריך לחסמן כלומר שאף אם נודע לו מבערב שאין הליבון מפקיעם מכל מקום הרי היסק זה הוא גמר מלאכתם שעל ידי ליבון זה הוא מתקשה ומקבל חזוק והרי הוא עושה כלי ומ"מ רעפים ישנים שאין צריכין לא לבדיקה ולא לחזוק מלבנין אותן לצלות עליהן מה שירצה כדי שלא יטנף הצלי באפר שעל גבי הגחלים ויש מי שחולק שלא לפסוק טעם שהוא צריך לבדקם שכל שהוא ספק אם יועיל אם לאו אין נמנעין מעשייתו ביו"ט ולא נאסר לדבריו אלא מטעם שצריך לחסמן וכן כתבו טעם זה גדולי המחברים ויראה סעד לדבריהם ממה שאמרו בסוגיא זו אנן משום שצריך לחסמן מתנינן ליה וכן אמרו בקדרה חדשה עסיקינן ומשום לבון רעפים נגעו בה כלומר בקדרה חדשה שצריך לחסמה ומכוין לכך שאם משום טורח שלא לצורך הרי אין הפרש בין מטלטל בדוקות לשאינן בדוקות ואם מפני שבודק באור אין כאן חיוב חטאת ואדרבה כל שלא קבלה לבונה פטור ושקבלתהו חייב שהרי עשאה כלי ומ"מ בתלמוד המערב נגעו בה מטעם בדיקה והוא שאמרו אית תנאי תני מלבנין ואית תנאי תני אין מלבנין כאן בבדוקין כאן בשאינן בדוקין ושמא כך פירושו בשאין בדוקין שמא עדין צריך לחסמן ופירוש שאינן בדוקין שלא נתחסמו עדין ומלאו של חסימה מתכונים בה ומכאן יש אוסרין שלא לאפות בקדרה חדשה עד שתתחסם בתנור ומ"מ קדרות שלנו כבר הם מתחסמות עד שלא באו לידינו:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הצדדין שביארנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחת משנה זו בגמרא אלו הן:

    Meiri on Beitzah 33b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה פטור אבל אסור קא כו' וה"פ דרב יהודה משיב לרב כהנא פשיטא כו' עכ"ל פירוש לפירושם דרב יהודה דלא ידע אכתי לפלוגי בין רכין וקשין וכולה ברכין קמיירי השיב לרב כהנא מסברא דרכין מותר אי נמי דידע נמי הך חדא דקתני קוטמו ומריח וא"כ ע"כ הך דקתני ולא יקטמנו דפטור אבל אסור ע"כ נשנית בטעות מסברא א"נ מהך דקתני קוטמו ומריח ע"כ מותר לגמרי הוא וכ"ש דהך דקתני חייב חטאת דנשנית בטעות וא"ל רב כהנא דמצינן לשנויי לך דההוא דלא יקטמנו איירי בקשין דהשתא לפי הסברא לא תוכל לומר שהיא נשנית בטעות וההיא דקוטמו להריח אינה סותרת דההיא איירי ברכין ואת אמרת אפילו בקשין כדאמר מפשח ויהיב אלותא כו' ומ"מ רבי יהודה כו' ובתוספות ישנים מסיים ורב יהודה לא חש להשיב דסבר כרבנן דשרו לכתחילה והך ברייתא כר"א כדמסיק עכ"ל ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Beitzah 33b · Sefaria

    Maharam

    ד"ה פטור אבל אסור וכו' עד ואר"ת דגרסי' כגירסת ר"ח דגריס א"ל פי' דגריס א"ל כי תניא ההיא בקשין וכו' ולא כמ"ש בספרים שלנו אלא כי תניא ההיא וכו':

    Maharam on Beitzah 33b · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    הכי גרסינן אמר ליה כי תניא ההיא בקשין יש מפרשים דרב כהנא הוא דאמר ליה לרב יהודה דלא תשבש הברייתא דאיכא לאוקומה בקשין. ואיתותב מינה רב יהודה דאיהו אמר דאפילו בקשין שרי לקטום. תדע דבקשין התיר דהא אמרינן לקמן כי הוינן בי רב יהודה הוה מפשח ויהיב לן אלותא כו'. וכי שרי רב יהודה דוקא לקטום בידו או בשניו אבל לחתוך בסכין נראה שהוא אסור משום דקא עביד כלי. וכן פירש רש"י ז"ל לקמן.

    ושוין שלא יקטמנו יש מפרשים דאשל אבוס של בהמה קאי שלא יקטמנו. ולא נהיר דכיון דראוי לאכילת בהמה שרי לקטום ואפילו לכתחלה מדרב יהודה ואפילו לר' אליעזר שרי. ועוד דהיאך יכול לפתוח בהן את הדלת. והנכון מה שפירש רש"י דאקיסם קאי.

    בשוגג בשבת חייב חטאת פירוש נקט שוגג בשבת משום דשכיח טפי. אבל ביום טוב דלית ביה חיוב כשעושה בשוגג נקט מזיד.

    ר' אליעזר דאמר חייב חטאת פירוש התם הוא בלחצות בו שניו משום דמכוין לעשות בו כלי. אבל להריח שאינו מתכוין לעשות כלי אסור לכתחלה דגזרינן שמא יבא לקטום לצורך שיניו. אבל לרבנן דאמרי בלחצות בו שניו שהוא פטור אבל אסור משום דאפילו מתכוין לעשות בו כלי הוי תיקון כלאחר יד כיון שאינו עושה בסכין והילכך כשמתכוין להריח לא גזרו מפני עונג שבת ושמחת יום טוב. והילכך הא דקתני קוטמו ומריח בו אתיא כרבנן. והכין קיימא לן דלהריח בין בקשין בין ברכין מותר לקטום וברכין לחצות בו שניו מותר לקטום אבל בקשין אפילו לרבנן פטור אבל אסור. וכן לפתוח בו את הדלת. וכן אסור ליטול קיסם לחצות בו שניו מלפניו דאינו מותר אלא דוקא מאבוס של בהמה כרבנן. וכתב מורי נר"ו דלאו דוקא מאבוס של בהמה אלא כל דבר הראוי לבהמה מטלטלין בכל מקום שהן לחצות בהן שניו. והא דקאמר מן האבוס של בהמה רוצה לומר הראוי לבהמה. וכן נראה מדברי רש"י ז"ל שפירש גבי וחכמים אומרים לא יטול אלא מן האבוס של בהמה וכתב ז"ל דדבר הראוי לאכילה מוכן הוא לכל הצורך אבל עצים הואיל ודרכן לדבר האסור כגון לעשות כלים לא התירו לטלטלן אלא להסקה עד כאן. הרי שלא אסרו קיסם אלא מפני שראוי לעשות ממנו כלים. אבל באוכלי בהמה דליתיה הדין טעמא שרי לטלטולי בכל מקום לחצות בהן שניו.

    משום דקא מוליד ביום טוב וא"ת אם כן יהא אסור להדליק אש ביום טוב בעצים או בפחמים דהא קא מוליד. וי"ל דעיקר הבערה אי אפשר לעשותה מערב יום טוב. אבל הכא יכסה אש ויטמין מבעוד יום ולא יצטרך להוציא אש.

    Shita Mekubetzet on Beitzah 33b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמרא אמר ליה השתא פטור אבל אסור קא קשיא לי וכו' ופרש"י כלומר תשובה גדולה וכו' אם מצאת ברייתא אומרת לחצוץ בו שיניו פטור אבל אסור וכו' עכ"ל. ולכאורה יש לתמוה טובא על פירש"י מי הכריחו לפרש כן דאברייתא אחרת קאי ואמאי לא מפרש בפשיטות דארישא דהאי ברייתא גופא קאי דקתני להדיא לא יקטמנה להריח ופטור אבל אסור פירש"י דהא דאסור היינו משום גזרה דלחצוץ שיניו א"כ כ"ש דלחצוץ מיהא אסור. והנלע"ד בזה משום דמבבא דרישא משמע ליה לרש"י דלא פסיקא לאקשויי דאיכא למימר דהא דאסור לקטום להריח היינו משום דהוי כמוליד ריחא כמו שפירש"י כיון דמקום הקטימה לח וריחו נודף וכדמשמע להדיא לעיל דף כ"ג אהא דאסרינן התם בי"ט מילתא דמוליד ריחא ומקשינן עלה מאי שנא ממוללו ומריח בו וקוטמו ומריח בו ומשמע דעיקר הקושיא היינו מקוטמו ומריח כמו שפירש"י כאן ונהי דמשני הש"ס התם דקטימה נמי לא הוי אלא כמוסיף ריחא ולא כמוליד ריחא נראה דהיינו דוקא לפי המסקנא דהכא דאיסור קטימה להריח היינו משום גזרה דלחצוץ שניו דמה"ט מסקינן בסמוך דתנאי היא משא"כ למאי דס"ד מעיקרא דלחצוץ נמי שרי באוכלי בהמה כדאמר ר' יהודא א"כ ע"כ הוי מוקי הך ברייתא דפטור אבל אסור לקטום להריח היינו משום דהוי כמוליד ריחא כן נראה לי בכוונת רש"י:

    מיהו לולי פירש"י היה נראה לי לפרש סוגיית הש"ס כדפרישית מעיקרא דהא דקאמר השתא פטור אבל אסור קא קשיא לי היינו מהאי ברייתא גופא דלפ"ז שוב אין כאן מקום למה שהקשו התוס' דלישנא יתירא הוא ולאלתר הוי מצי לשנויי כי תניא ההיא בקשין ולמאי דפרישית א"ש דלא מצי לשנויי בקצרה כי תניא ההיא בקשין דודאי אי הו"מ לפרש האי דפטור אבל אסור דרישא משום דהוי כמוליד ריחא והיינו ע"כ בלחין דהא קשין לאו בני מלילה ולאו בני קטימה להריח נינהו וא"כ ע"כ הא דקתני עלה בסיפא לחצוץ בו שיניו לא יקטמנה היינו נמי בהנך לחין גופא ובכה"ג לא שייך למימר חסורי מחסרא אלא משום דלקושטא דמילתא פשיטא ליה לר' יהודא דהאי פטור אבל אסור לאו משום מוליד ריחא היא אלא משום דגזרינן קטימה דלהריח אטו קטימה דלחצוץ וא"כ הך קטימה דלהריח ברישא ע"כ נמי איירי בקשין וא"כ שפיר קתני עלה לחצוץ בו שניו לא יקטמנה ואם קטמן חייב חטאת והיינו נמי בהנך קשין גופייהו דמציעתא כן נראה לי נכון ודוק היטיב:

    בתוס' בד"ה פטור אבל אסור וכו' ועוד קשה דמשמע דבקשין מתסר לר' יהודא ובסמוך מתיר ר"י וכו' עס"ה. ולא זכיתי להבין דבריהם בזה דודאי הא דמפשח ר' יהודא ויהיב לן אלותא אלותא היינו משום דסבר כחכמים דאפי' בקוטם לחצוץ שיניו אינו אלא משום שבות ומש"ה להריח מותר לכתחילה משא"כ הך ברייתא דהכא מוקי לה כר"א שכן הוא האמת מש"ה להריח פטור אבל אסור וצ"ע ועיין בחידושי מהר"ם שי"ף ודו"ק:

    Penei Yehoshua on Beitzah 33b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' הוה מפשח וכן בלישנא דמתני' אילן שנפשח פ"ד מ"ו דשביעית:

    שם וחכ"א אחד זה ואחד זה עיין שבת דף קמו ע"ב רש"י ד"ה שמא יקטום:

    Gilyon HaShas on Beitzah 33b · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    גמרא א"ר יהודה אוכלי בהמה אין בהן משום תיקון כלי, איתיביה רב כהנא לר"י מטלטלין עצי בשמים וכו' לחצוץ בו שיניו לא יקטמנו ואם קטמו חייב חטאת, [דמשוי לי' כלי] א"ל ר"י כו' כי תניא ההיא בקשין (שאין ראוי למאכל בהמה) והא כי הוינן בי רב יהודה הוי מפשח ויהיב לן אלותא, (שובר בידו מקלות להריח בהן) אע"ג דחזי לקתא, ומשני הא ר"א דאית ליה בנוטל קיסם מאבוס של בהמה לחצוץ בו שיניו חייב, הכא (מש"ה בקוטם להריח פטור אבל אסור גזרה אטו מתכוין לכלי, הא רבנן דסברי בקוטם לחצוץ בו שיניו פטור אבל אסור כיון שאינו מחתך בסכין הוי תיקון כלאחר יד, הכא מותר לכתחלה): ובתוס' הקשו על גרסת רש"י, דר"י היה משני לרב כהנא כי תניא האי בקשין, דא"כ משמע דבקשין מתסר לר"י ובסמוך מתיר ר"י אף להריח דמפשח ויהיב אלותא. ולא זכיתי להבין מהיכן משמע כן, הא ר"י הוצרך לתרץ דלא יקשה מהברייתא דמוכח מינה דאוכלי בהמה יש בה משום תיקון כלי, ובזה לא מצינו חולק, דנהי דבמה דס"ל להברייתא דבקוטם לחצוץ שיניו חייב חטאת מצינו רבנן דפליגי וס"ל דהוי כלאחר יד. מ"מ דין דמוכח מהברייתא דאוכלי בהמה יש בה משום תיקון כלי לא מצינו מאן דפליג, ומש"ה השיב לו ר"י דמיירי בקשין, ומ"מ אין הלכה כברייתא דקטימה חייב, אלא כרבנן דהוי כלאחר יד, והוא פשוט לכאורה, ועל תירוצם קשה הרבה [דהם גורסים דרב כהנא הוא דאמר לר"י דיכילנא לשנויי לך דהברייתא מיירי בקשין אבל מ"מ לדידך תיקשי דבקשין נמי קאמרת דמותר להריח, כדקאמר דמפשח ויהיב אלותא] הא זה קושיא אחרת על אידך מימרא דר' יהודה דמפשח אלותא, אבל על הך מימרא דאוכלי בהמה ליכא קושיא כיון דמיירי בקשים, וצלע"ג. [אאב"ה עי' מ"ש אאמ"ו נ"י בתשובותיו]:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Beitzah 33b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Beitzah, daf 33, Amud Bet, about 362 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 18 words

      Opens “אוֹכְלֵי בְּהֵמָה — אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם תִּקּוּן…”

    2. Segment 237 words

      Opens “אֵיתִיבֵיהּ רַב כָּהֲנָא לְרַב יְהוּדָה: מְטַלְטְלִין עֲצֵי…”

    3. Segment 321 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ: הַשְׁתָּא פָּטוּר אֲבָל אָסוּר קָא…”

    4. Segment 437 words

      Opens “חַסּוֹרֵי מְחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי: מוֹלְלוֹ וּמֵרִיחַ בּוֹ,…”

    5. Segment 525 words

      Opens “תָּנֵי חֲדָא: קוֹטְמוֹ וּמֵרִיחַ בּוֹ, תַּנְיָא אִידַּךְ:…”

    6. Segment 655 words

      Opens “מַתְקֵיף לַהּ רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: בְּקָשִׁין…”

    7. Segment 752 words

      Opens “לָא קַשְׁיָא: הָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, הָא רַבָּנַן.…”

    8. Segment 832 words

      Opens “וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה, אֵינוֹ…”

    9. Segment 925 words

      Opens “וְלֵית לֵיהּ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָא דִּתְנַן: שׁוֹבֵר…”

    10. Segment 1038 words

      Opens “וּמְגַבֵּב מִן הֶחָצֵר. תָּנוּ רַבָּנַן: מְגַבֵּב מִן…”

    11. Segment 1112 words

      Opens “אֵין מוֹצִיאִין אֶת הָאוּר וְכוּ׳. מַאי טַעְמָא?…”

    12. Segment 1220 words

      Opens “וְאֵין מְלַבְּנִין אֶת הָרְעָפִים. מַאי קָא עָבֵיד?…”

    Sages named on this page

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Beitzah 33b · Segment 2 — “אֵיתִיבֵיהּ רַב כָּהֲנָא לְרַב יְהוּדָה: מְטַלְטְלִין עֲצֵי בְּשָׂמִים לְהָרִיחַ…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Beitzah 33b · Segment 6 — “מַתְקֵיף לַהּ רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: בְּקָשִׁין אַמַּאי לָא?…

    Original text

    אוֹכְלֵי בְּהֵמָה — אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם תִּקּוּן כְּלִי.

    Animal fodder, such as straw and reed branches, does not have any associated prohibition due to the preparing of a vessel. One may therefore trim it on Shabbat and use it as one wishes.

    אֵיתִיבֵיהּ רַב כָּהֲנָא לְרַב יְהוּדָה: מְטַלְטְלִין עֲצֵי בְּשָׂמִים לְהָרִיחַ בָּהֶן, וּלְהָנִיף בָּהֶן לַחוֹלֶה, וּמוֹלְלוֹ וּמֵרִיחַ בּוֹ. וְלֹא יִקְטְמֶנּוּ לְהָרִיחַ בּוֹ, וְאִם קְטָמוֹ — פָּטוּר אֲבָל אָסוּר. לַחְצוֹץ בּוֹ שִׁינָּיו — לָא יִקְטְמֶנּוּ, וְאִם קְטָמוֹ — חַיָּיב חַטָּאת!

    Rav Kahana raised an objection to Rav Yehuda from the following baraita : One may handle wood of a spice tree on Shabbat in order to smell them and to wave them before a sick person to fan him. And he may crush it between his fingers to release its fragrance, and he may smell it. However, he may not cut it from the branch in order to produce a moist spot on the branch that will emit a strong fragrance, so as to smell it; and if he did cut it, he is exempt from punishment according to Torah law, but it is prohibited to do so. If he intends to clean his teeth with it, he may not cut it, and if he did cut it, he is liable to bring a sin-offering for transgressing a prohibited labor on Shabbat. This indicates that although some wood of a spice tree was used as animal fodder, it is nevertheless prohibited to cut it. This appears to contradict Rav Yehuda.

    אֲמַר לֵיהּ: הַשְׁתָּא פָּטוּר אֲבָל אָסוּר קָא קַשְׁיָא לִי, חַיָּיב חַטָּאת מִבַּעְיָא? אֶלָּא: כִּי תַּנְיָא הָהִיא בְּקָשִׁין. קָשִׁין בְּנֵי מְלִילָה נִינְהוּ?

    Rav Yehuda said to Rav Kahana: Now, even the statement exempt but prohibited poses a difficulty to my opinion, and it is not reasonable. Is it required to say the opposite, i.e., liable to bring a sin-offering? This teaching cannot be understood at face value; rather, it must be understood as follows: When that baraita was taught, it was referring to hard pieces of wood such as beams, with regard to which there is a concern that one might perform a prohibited labor. The Gemara questions this: And can hard branches be crushed by hand?

    חַסּוֹרֵי מְחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי: מוֹלְלוֹ וּמֵרִיחַ בּוֹ, קוֹטְמוֹ וּמֵרִיחַ בּוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בְּרַכִּין, אֲבָל בְּקָשִׁין — לֹא יִקְטְמֶנּוּ, וְאִם קְטָמוֹ — פָּטוּר אֲבָל אָסוּר. לַחְצוֹץ בּוֹ שִׁינָּיו — לֹא יִקְטְמֶנּוּ, וְאִם קְטָמוֹ — חַיָּיב חַטָּאת.

    The Gemara replies: The baraita is incomplete and is teaching the following: With regard to wood of a spice tree, one may crush it and smell it and cut it and smell it. In what case is this statement said? With regard to soft pieces of wood, but with regard to hard ones, one may not cut them. And if he did cut it he is exempt, but it is prohibited to do so. If he intended to clean his teeth with it, he may not cut it, and if he did cut it, he is liable to bring a sin-offering.

    תָּנֵי חֲדָא: קוֹטְמוֹ וּמֵרִיחַ בּוֹ, תַּנְיָא אִידַּךְ: לֹא יִקְטְמֶנּוּ לְהָרִיחַ בּוֹ. אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב חִסְדָּא, לָא קַשְׁיָא: הָא — בְּרַכִּין, הָא — בְּקָשִׁין.

    Similarly, it is taught in one baraita : One may cut it and smell it, and it is taught in another baraita : One may not cut it to smell it. Rabbi Zeira said that Rav Ḥisda said: This is not difficult. In this case, when it is permitted, it is referring to soft wood. In that case, where the baraita prohibits it, it is referring to hard pieces of wood.

    מַתְקֵיף לַהּ רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: בְּקָשִׁין אַמַּאי לָא? מַאי שְׁנָא מֵהָא דִּתְנַן: שׁוֹבֵר אָדָם אֶת הֶחָבִית לֶאֱכוֹל מִמֶּנָּה גְּרוֹגְרוֹת, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּין לַעֲשׂוֹת כְּלִי! וְעוֹד: הָא רָבָא בַּר רַב אַדָּא וְרָבִין בַּר רַב אַדָּא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: כִּי הֲוֵינַן בֵּי רַב יְהוּדָה, הֲוָה מְפַשַּׁח וְיָהֵיב לַן אַלְוָתָא אַלְוָתָא, אַף עַל גַּב דְּחַזְיָא לְקַתָּתָא דְּנַרְגֵי וַחֲצִינֵי.

    With regard to the halakha itself, Rav Aḥa bar Ya’akov strongly objects to this: With hard ones, why not? In what way is this case different from that which we learned in a mishna: A person may break a barrel in order to eat dried figs from it, provided that he does not thereby intend to make a vessel, and he may use the barrel afterward. Breaking off wood in order to smell it is certainly not more of a prohibited labor than breaking a barrel. And furthermore, it is Rava bar Rav Adda and Ravin bar Rav Adda, who both say: When we were at the house of Rav Yehuda, he would break and give us many sticks of wood of a spice tree, although they were hard enough to be fit for handles of axes and hatchets.

    לָא קַשְׁיָא: הָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, הָא רַבָּנַן. דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: נוֹטֵל אָדָם קֵיסָם מִשֶּׁלְּפָנָיו לַחְצוֹץ בּוֹ שִׁינָּיו, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא יִטּוֹל אֶלָּא מֵאֵבוּס שֶׁל בְּהֵמָה. וְשָׁוִין שֶׁלֹּא יִקְטְמֶנּוּ, וְאִם קְטָמוֹ לַחְצוֹץ בּוֹ שִׁינָּיו וְלִפְתּוֹחַ בּוֹ הַדֶּלֶת, בְּשׁוֹגֵג בְּשַׁבָּת — חַיָּיב חַטָּאת, בְּמֵזִיד בְּיוֹם טוֹב — סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

    The Gemara answers: This is not difficult; this case is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, whereas that case follows the Rabbis. As it is taught in a baraita : Rabbi Eliezer says: On Shabbat or a Festival, a person may take a sliver of wood from before him to clean his teeth with it, and the Rabbis say: One may take a toothpick only from an animal’s trough; since it is fit for animal fodder, it is considered prepared for all purposes. And they agree that he may not pluck it. And if he did pluck it to clean his teeth with it or to use it as a key and open a door with it, if he did so unwittingly on Shabbat, he is liable to bring a sin-offering. If he did so intentionally on a Festival, he receives the forty lashes administered to one who desecrates the Festival by performing labor. These are the words of Rabbi Eliezer.

    וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה, אֵינוֹ אֶלָּא מִשּׁוּם שְׁבוּת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּקָאָמַר הָתָם חַיָּיב חַטָּאת — הָכָא פָּטוּר אֲבָל אָסוּר. רַבָּנַן דְּקָא אָמְרִי הָתָם פָּטוּר אֲבָל אָסוּר — הָכָא מוּתָּר לְכַתְּחִלָּה.

    And the Rabbis say: Both this and this, whether one did so on Shabbat or a Festival, even if he plucked it by hand to use it as a key, it is prohibited only due to a rabbinic decree. Therefore, Rabbi Eliezer, who states there that one who plucks a toothpick on Shabbat unwittingly in order to make a vessel such as a key is liable to bring a sin-offering, then here, in the case of one who cuts a sliver of wood in order to smell it, he is exempt, but it is prohibited. However, the Rabbis who state there, in the case of plucking a toothpick, that he is exempt but it is prohibited, then here, when one cuts a sliver of wood for purposes of smelling, it is permitted ab initio .

    וְלֵית לֵיהּ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָא דִּתְנַן: שׁוֹבֵר אָדָם אֶת הֶחָבִית לֶאֱכוֹל מִמֶּנָּה גְּרוֹגְרוֹת, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּין לַעֲשׂוֹת כְּלִי? אָמַר רַב אָשֵׁי: כִּי תַּנְיָא הָהִיא, בְּמוּסְתָּקִי.

    The Gemara asks: And does Rabbi Eliezer not accept this halakha that we learned in a mishna: A person may break a barrel in order to eat dried figs from it, provided that he does not thereby intend to make a vessel? This shows that if one does not intend to make a vessel, it is permitted ab initio ; whereas Rabbi Eliezer maintains that he is exempt, but it is prohibited. The Gemara answers: Rav Ashi said: When that baraita was taught, its lenient ruling was with regard to a vessel patched with pitch [ mustaki ], meaning a vessel that had previously been broken and its pieces glued together with pitch. If one breaks it for his own needs, he does not smash a complete vessel, and he is therefore not considered to have fashioned a vessel.

    וּמְגַבֵּב מִן הֶחָצֵר. תָּנוּ רַבָּנַן: מְגַבֵּב מִן הֶחָצֵר וּמַדְלִיק, שֶׁכׇּל מַה שֶּׁבֶּחָצֵר מוּכָן הוּא, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה צִבּוּרִין צִבּוּרִין. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. בְּמַאי קָא מִפַּלְגִי? מָר סָבַר: מִחֲזֵי דְּקָא מְכַנֵּיף לִמְחַר וּלְיוֹמָא אַחֲרִינָא. וּמָר סָבַר: קְדֵרָתוֹ מוֹכַחַת עָלָיו.

    § It is taught in the mishna: And one may collect straw from the courtyard on a Festival. The Sages taught: One may collect materials from a courtyard and kindle a fire because everything in a courtyard is considered prepared, provided he does not arrange it in piles, and Rabbi Shimon permits it even in such a manner. The Gemara asks: With regard to what do they disagree; what is the basis of their dispute? One Sage, i.e., the Rabbis, who are stringent, holds: It looks as though he is collecting for tomorrow and another day, and it is therefore prohibited, so that one will not be suspected of preparing from a Festival to a weekday. And one Sage, Rabbi Shimon, holds: His pot proves his intention. When onlookers see that he is using the straw for cooking, they will not suspect him of preparing for after the Festival.

    אֵין מוֹצִיאִין אֶת הָאוּר וְכוּ׳. מַאי טַעְמָא? מִשּׁוּם דְּקָא מוֹלֵיד בְּיוֹם טוֹב.

    § It is taught in the mishna that one may not produce new fire on a Festival in any manner. The Gemara asks: What is the reason for this? The Gemara explains: Because he creates something new on a Festival. This is similar to an act of creation, and it is therefore prohibited.

    וְאֵין מְלַבְּנִין אֶת הָרְעָפִים. מַאי קָא עָבֵיד? אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הָכָא בִּרְעָפִים חֲדָשִׁים עָסְקִינַן, מִפְּנֵי

    § The mishna states that one may not whiten tiles by heating them, in order to roast food on them. The Gemara asks: What does one thereby do; since his intention is to prepare food, how does this differ from any other manner of roasting? Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: Here we are dealing with new tiles, and it is prohibited because