Talmud Builders

    Commentary page

    Beitzah 18b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Beitzah 18b

    Beitzah 18b. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 240 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    בשרב חום:

    מי המשרה ששורין הפשתן בהן:

    ביום הכפורים שאסור ברחיצה משום ענוי ומותר בטבילת מצוה כדלקמן:

    מאי איכא למימר הא ודאי מוכחא מלתא דלטבילה מתכוין ולא כמיקר:

    מי איכא מידי דמלאכה דבשבת שרי וליכא איסור דרבנן משום דדמיא למלאכה:

    וביום הכפורים אסור משום מלאכה כי הא דבעית למסרי עליה משום דנראה כמתקן:

    כיון דבשבת דחמירא במלאכה שרי משום טעמא דמיקר:

    ביום הכפורים נמי שרי ואע"ג דלא נראה כמיקר שלא תחמיר לענין מלאכה ביום הכפורים משבת:

    15 more comments on this page.

    Rashi on Beitzah 18b · Sefaria

    Tosafot

    הדר ביה רבא מההיא פי' מההיא שנויא דקא משני כאן קודם כו' לא ס"ד דאמר כל חייבי טבילות כו' ותימה מנא ליה דרבא הדר ביה מההיא שנויא לעולם אימא לך דהדר משנויא דהואיל דמאי מזקיקו לההוא טעמא דהואיל דקמשני מתני' משום דנראה כמתקן ואימא דהדר ביה מההיא שנויא והדר ביה נמי מההיא שנויא דהואיל והא דכלים אסורים מההיא טעמא דשנויי אמוראי דלעיל משום שמא יעבירנו או ישהא או יסחוט וי"ל דסמי חדא מקמי תרתי ההיא שנויא דהכא כאן קודם טבילה מקמי תרתי שנויי דמשני משום מתקן כלי והואיל ולא נהירא חדא דהא בהא תליא דהא מה דמשני רבא הואיל ושבת כו' היה כולו להעמיד שנויא משום דנראה כמתקן ועוד דהיה לו לפרש האי מקמי תרתי לכך נראה לי דקים ליה לגמרא דלא היה יכול לעקור מפני שנראה כמתקן כיון דמתרץ ליה עלה דמתני' אבל היה סבור לעקור שנויא דהואיל ומהא נמי מייתי ראיה דאין יכול לעקור [וע"ע תוס' שבת קיא. ד"ה לא]:

    כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בתשעה באב בין ביום הכפורים היינו דוקא להני שטובלין טבילת מצוה בזמנה אבל השתא שכל טבילות שנשותינו טובלות היינו טבילה שלא בזמנה דהן סופרות ז' נקיים מספק שהן זבות אינן טובלות בט' באב וביוה"כ ומיהו יש לחלק כדאמר ביומא (דף פח.) נדות ויולדות טבילתן בלילה זבין וזבות טבילתן ביום בעל קרי טובל והולך עד המנחה כדי שיתפלל תפלת המנחה בטהרה אבל לאחר המנחה לא יטבול ומפרש התם טעמא דאי משום תפלת נעילה היה יכול להמתין עד הלילה ויטבול ויתפלל תפלת נעילה בלילה ואמאי אינו טובל ביום כדי שתהא הטבילה בזמנה אלמא ש"מ דקסבר ההוא תנא דטבילה בזמנה לאו מצוה היא ואפילו הכי שריא ביוה"כ ומיהו בתשעה באב אין טובלין כר' חנינא בן אנטיגנוס דאמר כדאי בית אלהינו לאבד טבילה אחת בשנה וקאמר עלה בירושלמי הורה ר' לוי כר' חנינא בן אנטיגנוס ולית הלכתא כהך משנה דקאמר כל חייבי טבילות וכו' ועוד אומר ר"י דבזמן הזה אין טובלין לא ביוה"כ ולא בט' באב דדוקא הם שהיו עוסקין בטהרות היה צריך לטבול מיד כדי שלא יטמאו הטהרות אבל השתא דהטבילה אינה באה אלא לטהרה לבעלה יכולה היא לרחוץ ולחוף ערב יוה"כ כדי שתסרוק שערה וחופפת מעט למוצאי יום הכפורים משום דצריך חפיפה סמוך לטבילה וכן בט' באב דהא אפי' תטבול ביום הכפורים ובט' באב אסורה. לבעלה:

    ושוין שמשיקין המים בכלי אבן לטהרן אבל לא בכלי עץ לפי שהוא מקבל טומאה מן המשקין ונמצא שהוא מטביל כלי וא"ת אמאי אין מטבילין אותו הא איכא תרתי לטיבותא חדא דנטמא בי"ט ועוד דלא נטמא כי אם בולד הטומאה וכולי עלמא מודים דמטבילין לכל הפירושים דלעיל ולמאן דמוקי מתניתין בשבת וכרבנן ניחא אבל למאן דמוקי לה בי"ט וכו' קשיא וי"ל דמ"מ אין לגרום הטומאה לכלי בידים כדי שיטבילנו דדוקא כשנטמא כבר בולד הטומאה הוא דמטבילין אותו אבל אסור לטמאותו על מנת להטבילו בי"ט:

    אין מטבילין את הכלי על גבי מימיו לטהרו ואין משיקין וכו' הכי גריס רש"י הטבלה קודם השקה בין בדברי רבי בין בדברי חכמים ובספרים היה כתוב אפכא השקה קודם הטבלה והכל אחד אלא שגרסת הספרים גרס רישא בשבת וסיפא בי"ט ולגירסת רש"י רישא בי"ט וסיפא בשבת ועל פי התוספתא הגיה רש"י הגירסא ולפי מה שכתוב בספרים השקה קודם הטבלה לא תוכל לפרש רישא בי"ט וסיפא בשבת אלא אם כן תפרש שאמתניתין קאי דקתני משיקין אבל לא מטבילין ושבוש הוא כדפירש רש"י:

    Tosafot on Beitzah 18b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ואמר רבא ל"ק ואוקמה למתניתין לא יגמע ויבלע לאחר טיבול ומתניתא דקתני מגמע ובולע (לאחר) [קודם] טיבול ואם איתא דאית ליה לרבא הואיל מקודם טיבול שרי לאחר טיבול נמי שרי אלא ודאי לית ליה הואיל ופרקינן הדר ביה רבא לגבי אביי [מההיא] והודה דמתני' לא יגמע ויפלוט היא מהא דתניא כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט' באב בין ביוה"כ ש"מ דטובלין ביוה"כ ומפורש בפרק שמנה שרצים: ירושלמי תני כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט' באב בין ביוה"כ א"ר חנינא סגן הכהנים כדיי הוא בית אלהינו לאבד עליו הכהנים טבילה אחת דריש ר' לוי בר' חנינא סגן הכהנים ואדם בשבת שכן אדם טובל לקיריו בשבת ושוין שמשיקין את המים בכלי אבן דוקא של אבן שאינו מקבל טומאה אלא לטהר המים בלבד משיקין אבל לא מטבילין את הכלים ע"ג מימיהן לטהרם.

    ואמרי' מתניתין לא ר' היא ולא רבנן.

    ופרקינן איבעית אימא ר' היא וכולה מתניתין ביו"ט היא שנוייה שמשיקין אבל לא משיקין אותן בשבת ואע"פ שמשיקין את המים ביו"ט לטהרן אין מטבילין כלים ע"ג מימיהן לטהרן אפי' ביו"ט וכן דברי ר' מפורשים בלשון הזה בברייתא אבע"א רבנן היא וכולה מתנית' בשבת והכי קתני ושוין שמשיקין את המים בכלי לטהרן בשבת אבל לא מטבילין כלי ע"ג מימיו לטהרן בשבת אבל ביו"ט מטבילין אפי' כלי ע"ג מימיו לטהרן ביו"ט פי' ומשיקין מלשון ותשק ידי לפי וכן והשיקו היקבים:

    Rabbeinu Chananel on Beitzah 18b · Sefaria

    Rashba

    תינח בשבת ביום הכפורים מאי איכא למימר איכא למידק ומנא ליה השתא דביום הכפורים שרי, דאי משום דתניא כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין (בי"ט) [בט' באב] בין ביום הכפורים, הא משמע דאכתי לא ידעינן ליה. ויש לומר דחדא דאית בה תרתי קא מיבעיא ליה והכי קאמר, יום הכפורים מאי איכא למימר מי נימא דאסור דאי אמרת שרי מאי איכא למימר.

    הואיל ובשבת שרי ביום הכפורים נמי שרי ואם תאמר אמאי לא אמר ליה ביום הכפורים נמי פעמים שאדם בא מן השדה מלוכלך בטיט ובצואה. ויש לומר דביום הכפורים מקום לכלוכו בלבד הוא דרוחץ הא כל גופו לא, וכשהוא רוחץ כל גופו לא יאמרו דבשביל לכלוך הוא רוחץ שאין דרך להיות כל גופו מלוכלך.

    לא סלקא דעתך דתנן כל חייבי טבילות טובלין כדרכן ואיכא למידק מאי קא מוכח מההיא דכל חייבי טבילות דלא הדר ביה רבא מטעמא דהואיל, דאטו מי קא מפרש טעמא דתנא דההוא ברייתא משום הואיל, אכתי נימא דרבא הדר ביה מההיא טעמא דהואיל ומתניתין משום גזירה שמא יעבירנו או משום גזירה שמא ישהה ולפיכך באדם שרי ומתניתין דשבת לאחר (טבילה) [טבול] וכדאמר רבא וטעמא דהואיל לית לן כלל. ובתוס' דחקו בפירוק קושיא זו ואמרו דלא מסתבר דהדר ביה מטעמא דלעיל דאיכא תרתי מילי דרבא חדא דנראה כמיקר וחדא מטעם הואיל ובשבת שרי וגו' ולא תיסמי הני תרתי מילי דהכא מקמי חדא בשבת, והא דקאמר תלמודא לא סלקא דעתך דתניא כל חייבי טבילות הוה מצי למימר כדאמרן אלא לישנא קלילא נקט, כלומר דההיא ברייתא שריה ביום הכפורים ורבא סבר לה כוותיה דאית ליה הואיל. ואין הלשון מתחוור לפי פרושם כלל, ועוד צ"ע.

    Rashba on Beitzah 18b · Sefaria

    Meiri

    יום הכפורים אע"פ שהוא אסור ברחיצה טובל הוא טבילה הצריכה הוא שאמרו כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בתשעה באב בין ביום הכפורים:

    אע"פ שאמרו כל האוכלין אדם אוכל לרפואה וכל המשקין אדם שותה לרפואה דוקא במה שדרכו לאכול בחול אבל מה שאין דרכו לאכול הדבר ניכר שלרפואה הוא וכל רפואה במקום שאין בו סרך סכנה אסור מגזרת שחיקת סמנין שהיא תולדת טוחן וחומץ יש בו רפואה לשנים כואבות ואע"ג דכתיב כחומץ לשנים בשנים בריאות נאמר אבל כואבות חומץ מועיל בהן בקצת חלאים ועל זה אמרו החושש בשיניו לא יהא מגמע את החומץ ופולט שהרי נכר בהפלטתו שלצורך רפואה הוא אבל מגמע ובולע וכל שכן כשמטבל מאכלו בחומץ ואם יועיל יועיל ואפילו אחר טבול ר"ל אחר אכילה שאף בבליעה נראה כמכוין לרפואה מ"מ מותר אחר שהוא בולעו אי אפשר להתיר דבר בשבת שחרית ולאסרה בערב ועקר דבר זה יתבאר במסכת שבת:

    כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט' באב בין ביום הכפורים וי"מ בה דוקא לטהרות אבל נדה לביתה לא שהרי בערב יכולה לחוף ולטבול וכבר הרחבנו בו בכדי הצורך בסוף פרק יום הכפורים:

    יראה מסוגיא זו במי שיש בידו עכשו כלי תשמיש לקוחים מן הגוים שהם צריכין טבילה שאם הוא כלי הראוי לדלות בו דולה בו והוא טהור מאליו אבל כוסות וקערות שאין ראויין לדלות אסור להטבילן שנראה כמתקן וכטעם רבא שהלכה כמותו לפי הנראה ויראה לגדולי הדור שכך הדין בהערמה לנטילה דרך שתייה ולא סוף הענין בדלייה לבד וכן אמרו לענין טבילה בתוספתא בענין מה שאמרו במשנתנו אבל לא מטבילין אבל ממלא הוא כוס או קיתון לשתות ומחשב עליהן ומטבילן וגדולי המחברים כתבו שכל טומאה דרבנן כגון כלים שנטמאו במשקין מטבילין אותם ביו"ט וא"כ לדעת האומר שטבילת כלי תשמיש חדשים אינו אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא מטבילן להדיא ומ"מ בסוגיא זו לא נאמרה אלא לכהנים ומצד זריזותם ואפשר שאף הם מכוונים לכך ומ"מ י"א שטבילת כלים מן התורה כמו שביארנו במסכת עבודה זרה:

    כל שאמרנו שאין מטבילין ביו"ט אם עבר והטביל במזיד לא ישתמש בהן בשוגג ישתמש בהן והוא שאמרו בחמשי של גיטין המטביל כליו בשבת בשוגג ישתמש בהן במזיד אל ישתמש בהם:

    אף ההגעלה בין לגיעולי גוים בין לשאר איסורין אסורה ביו"ט אע"פ שצריך לו שהרי אף היא תקון ומ"מ אם נאסר ביו"ט יראה שהוא מותר כדין כלי שנטמא ביו"ט:

    Meiri on Beitzah 18b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה ושוין שמשיקין המים בכלי אבן לטהרם אבל לא בכלי עץ כו' עכ"ל מדיוקא דקתני בכלי אבן ולא קתני סתם בכלי טהור משמע להו הכי דדוקא בכלי אבן אבל בכלי עץ אפי' טהור אסור שהוא מקבל טומאה מן המשקין מיהו בברייתא דקתני נמי האי לישנא אין מטבילין כלי ע"ג מימיו לטהרו ע"כ לא איירי בכלי עץ שנטמא עכשיו מן המשקין אלא בנטמא כבר מעי"ט איירי דאל"כ ע"כ רבי אית ליה דאפי' נטמא בולד הטומאה ובי"ט אין מטבילין ופליג אברייתא דלעיל ואם ניחא להו למאן דמוקי מתני' בשבת וכרבנן דהברייתא דשריא לעיל להטביל ולד הטומאה שנטמא בי"ט נמי אתי כרבנן ורבי פליג עלה א"כ מאי קא קשיא להו למאן דמוקי מתני' בי"ט וכרבי דהא איכא למימר נמי דהברייתא אתיא כרבנן וק"ל:

    Chidushei Halachot on Beitzah 18b · Sefaria

    Maharam

    ד"ה אין מטבילין וכו' עד ולפי מה שכתוב בספרים השקה קודם הטבלה לא יתכן לגרוס רישא בי"ט וסיפא בשבת אא"כ תפרש שאמתני' קאי וכו' כצ"ל:

    Maharam on Beitzah 18b · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    כי תנן נמי מתניתין מגמע ופולט תנן פירוש והא דקתני מטבל כדרכו לאו בפתו דוקא קאמר אלא למגמע ובולע קרי מטבל כיון שעשה כדרך אכילה.

    כאן קודם טיבול כאן לאחר טיבול פירוש קודם אכילה שרי דאינו ניכר דלרפואה עביד אלא כי היכי דליגרר לביה לאכילה.

    לא סלקא דעתך דתנן כל חייבי טבילות וכו' ואם תאמר דילמא הדר ביה מטעמא דנראה כמתקן ולית ליה הואיל גבי יום הכפורים ואפילו הכי מותר לרחוץ ביום הכפורים דסבירא ליה כר' ביבי דמשום שמא ישהה היא מתניתין דהא ברייתא מסייעא ליה לר' ביבי ושמיעה ליה. ויש מפרשים דלא מסתבר דנהדר רבא מטעמא דנראה כמתקן ועוד מטעמא דהואיל ולא סמינן תרתי מקמי חדא. וא"ת אם כן לימא לא סלקא דעתך דלא סמינן תרתי מקמי חדא ולא הוצרך להביא ברייתא דכל חייבי טבילות. תירץ מורי נר"ו דאי אמר לא תסמי תרתי מקמי חדא הוה אמינא דדילמא רבא לא הדר מהא דאמר דנראה כמתקן אבל הדר מהא דשרא לטבול ביום הכפורים משום הואיל. ומשום הכי אייתי ברייתא דטובלין ביום הכפורים ואם כן לא תסמי תרתי מקמי חדא. והריטב"א ז"ל תירץ דרבא ודאי לית ליה כהני אוקמתי דלעיל דכיון דנאדי מכולהו אוקמתי אין ספק כי בטענה גדולה לא הודה לדבריהם וחלק על כולם. והרא"ה ז"ל פירש דלדידהו אית להו גזרה לגזרה ועל זה רבא לא הודה לדבריהם. ורב ביבי אית ליה גזרה לגזרה דאפילו בשבת גרידא אסור אטו יום טוב שהרי בשאר ימות השנה אין דרכו להטביל כליו לא בחול ולא בשבת ואם כן אין האיסור לרב ביבי אלא משום גזרה לגזירה. ורבא לא שמיעא ליה וברייתא מוקי לה בולד הטומאה ומערב יום טוב דאסר שמא ישהא ולא משום מתקן כדפרישנא לעיל. ולהאי פירושי הלכתא כרבא דהוא בתרא. ורוב הפוסקים ז"ל פסקו כר' ביבי דגזרה שמא ישהא דהא תניא כותיה. וכתב הריטב"א ז"ל דאפילו לדבריו כלים שנאסרו ביין נסך אפילו מערב יום טוב מותר להטבילן ביום טוב ולא גזרינן שמא ישהא דזו הדחה היא ולא גזרו אלא בטבילה. וכן פירש מורי נר"ו לקמן בשם הרשב"א ז"ל גבי שיורי כוסות. ולקמן אכתוב יותר בשמו בסיעתא דשמיא. ואין זה כמכשירין שאיפשר לעשותן מערב יום טוב דלא אמרו אלא בתיקון ממש שיש בו כעין מלאכה או מלאכה ממש. אבל הדחת כלים אינו נראה אלא כמדיח כליו הנותרים. ואף בצריכין הגעלה יש להתיר מהאי טעמא לפי שדרך להגעיל כליו ברותחים כדי לנקות. אבל לרבא הגעלה אסורה מפני שנראה כמתקן כיון שהיה הכלי אסור. אבל בהדחה בעלמא שדרך להדיח כל שעה ושעה כליו מותר אפילו לרבא וכן דעת הרא"ה ז"ל. הכי גריס רש"י ז"ל אין מטבילין את הכלי על גב מימיו לטהרו ואין משיקין את המים בכלי אבן לטהרן דברי רבי. וחכמים אומרים מטבילין כלי על גב מימיו לטהרו ומשיקין את המים בכלי אבן לטהרן. מני אי רבי קשיא השקה. אי רבנן קשיא הטבלה. אי בעית אימא רבי אי בעית אימא רבנן. אי בעית אימא רבי רישא ביום טוב וסופא בשבת ומתניתין כולה ביום טוב. ואי בעית אימא רבנן רישא ביום טוב וסופא בשבת ומתניתין כולה בשבת. ופירש ז"ל דרישא דברייתא אליבא דרבי ביום טוב ודוקא הטבלה אסירא אבל השקה שריא והיינו במתניתין דמיירי ביום טוב. וסופא דידיה דאסר השקה בשבת ותנא השקה וכל שכן הטבלה. ורבנן רישא דידהו איירי ביום טוב ותני הטבלה דשריא וכל שכן השקה. וסופא דידהו דשרו השקה דמשמע אבל הטבלה דחמירא לא איירי בשבת ומתניתין נמי בשבת. וכתב ז"ל דכהך פירושא איתא בהדיא בתוספתא דביצה ובשבת. והגרסא הנכונה היא מה שגורסין ברוב הספרים אין משיקין את המים בכלי אבן לטהרן ואין מטבילין את הכלי אגב מימיו. מני אי רבי קשיא השקה. אי רבנן הטבלה. אי בעית אימא רבי אי בעית אימא רבנן. אי בעית אימא רבי רישא בשבת וסופא ביום טוב ומתניתין כולה ביום טוב. כלומר רישא דמילתא (דידהו) דידיה וסופא דמילתא דידיה.

    ואי בעית אימא רבנן רישא בשבת וסופא ביום טוב כלומר רישא דמילתא דידהו וסופא דמילתא דידהו ומתניתין כולה בשבת. והכל עולה בדרך אחד עם גרסת רש"י ז"ל. ויש שטועים. בגרסא זו משום דגרסי בו ומתניתין רישא ביום טוב וסופא בשבת וכוליה מחלוקת דרבי ורבנן ביום טוב אבל בשבת כולהו מודו דבין השקה בין הטבלה אסירא. והוצרכו לאוקומה למתניתין כרבנן דוקא ולפרש דרישא דמתניתין דמשיקין ביום טוב והוא הדין שמטבילין. וסופא דמתניתין דאין מטבילין בשבת והוא הדין שאין משיקין. וזה אי אפשר לאומרו וכמו שדקדק עליהם רש"י ז"ל.

    Shita Mekubetzet on Beitzah 18b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמרא אמר רב נחמן בר יצחק פעמים שאדם בא מן השדה מלוכלך בטיט כו' התינח בשבת ביוה"כ מאי איכא למימר ע"כ. ותמוה לי טובא הא איתא להדיא בברייתא פ' יוה"כ דף ע"ז ע"ב דאם היה מלוכלך בטיט ובצואה רוחץ כדרכו ביוה"כ ואינו חושש ויש ליישב בדוחק דודאי משום האי טעמא דאדם בא מלוכלך לא הוי שרינן משום דמלתא דלא שכיח היא אלא דבשבת כיון דבימות החמה מותר דנראה כמיקר משו"ה לא חלקו בין ימות החמה לימות הגשמים כיון דשכיח מיהא רחיצה בשבת ברוב שבתות השנה בימות החמה במיקר ובימות הגשמים במלוכלך משא"כ ביוה"כ דלא שכיח רחיצה אין להתיר משום טעמא דמלוכלך דלא שכיח וכ"ע ידעי דמשום טבילה הוא רוחץ ומיחזי כמתקן כנ"ל:

    בתוס' ד"ה ושוין שמשיקין כו' וא"ת אמאי אין מטבילין כו' וכ"ע מודו דמטבילין לכל הפירושים כו'. ונ"ל דדוקא לר' ביבי ורבא מקשו שפיר דאי לרבה ורב יוסף דלעיל הא שנינן אליבייהו דהא דטובלין בולד הטומאה היינו משום דלא משכחת לה אלא בכהנים זריזין הם והקשו בתוס' לעיל הא בישראל נמי משכחת לה דמטמאין משקין להיות תחילה ותירצו דאיירי בכלים מנוקבים שאינן ראויין למשקין ולפ"ז הכא דאיירי בכלי שאינו מנוקב דהא משיק בו מים וא"כ בישראל נמי משכחת לה ומש"ה אין מטבילין אפילו בולד הטומאה אע"כ דעיקר קושייתם לר' ביבי ורבא דלדידהו לא צריכין לשנויי דכהנים זריזין הם כנ"ל. מיהו אכתי איכא למידק לר' ביבי ולרבא לא מצי מיירי בשבת דמה חילוק יש בשבת בין השקה להטבלה דלכאורה לר' ביבי בשבת נמי לא שייך שמא ישהה אלא משום מתקן וא"כ בהשקה נמי הוא מתקן כדאשכחן לענין מעשרות בשלמא בי"ט א"ש דהו"ל אוכל נפש ממש משא"כ בשבת וצ"ע:

    Penei Yehoshua on Beitzah 18b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Beitzah, daf 18, Amud Bet, about 240 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 15 words

      Opens “בַּשָּׁרָב, וְרוֹחֵץ אֲפִילּוּ בְּמֵי מִשְׁרָה.…”

    2. Segment 225 words

      Opens “תִּינַח בִּימוֹת הַחַמָּה, בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים מַאי אִיכָּא…”

    3. Segment 37 words

      Opens “תִּינַח בְּשַׁבָּת, בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?…”

    4. Segment 419 words

      Opens “אָמַר רָבָא: מִי אִיכָּא מִידֵּי דִּבְשַׁבָּת שְׁרֵי…”

    5. Segment 530 words

      Opens “וּמִי אִית לֵיהּ לְרָבָא ״הוֹאִיל״? וְהָתְנַן: הַחוֹשֵׁשׁ…”

    6. Segment 623 words

      Opens “וַאֲמַר אַבָּיֵי: כִּי תְּנַן נָמֵי מַתְנִיתִין, מְגַמֵּעַ…”

    7. Segment 716 words

      Opens “וְאִם אִיתָא, נֵימָא: הוֹאִיל וְקוֹדֶם טִבּוּל שְׁרֵי…”

    8. Segment 823 words

      Opens “וּמִמַּאי דְּמֵהַהִיא הֲדַר בֵּיהּ, דִּלְמָא מֵהָא הֲדַר…”

    9. Segment 923 words

      Opens “וְשָׁוִין שֶׁמַּשִּׁיקִין אֶת הַמַּיִם בִּכְלִי אֶבֶן וְכוּ׳.…”

    10. Segment 1038 words

      Opens “מַנִּי מַתְנִיתִין? לָא רַבִּי וְלָא רַבָּנַן, דְּתַנְיָא:…”

    11. Segment 1111 words

      Opens “מַנִּי? אִי רַבִּי — קַשְׁיָא הַשָּׁקָה, אִי…”

    12. Segment 1220 words

      Opens “אִיבָּעֵית אֵימָא רַבִּי, אִיבָּעֵית אֵימָא רַבָּנַן. אִי…”

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Beitzah 18b · Segment 9 — “…לֹא מַטְבִּילִין״? אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין מַטְבִּילִין אֶת הַכְּלִי עַל…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Beitzah 18b · Segment 6 — “וַאֲמַר אַבָּיֵי: כִּי תְּנַן נָמֵי מַתְנִיתִין, מְגַמֵּעַ וּפוֹלֵט תְּנַן.…

    Original text

    בַּשָּׁרָב, וְרוֹחֵץ אֲפִילּוּ בְּמֵי מִשְׁרָה.

    on a hot day and washes himself even in putrid water in which flax was soaked, because the heat has made him so uncomfortable.

    תִּינַח בִּימוֹת הַחַמָּה, בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: פְּעָמִים שֶׁאָדָם בָּא מִן הַשָּׂדֶה מְלוּכְלָךְ בְּטִיט וּבְצוֹאָה, וְרוֹחֵץ אֲפִילּוּ בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים.

    The Gemara raises another objection: This works out well in the summer season; however, in the rainy season, when people do not usually immerse themselves in water in order to cool off, what is there to say? Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Sometimes a person comes home from the field soiled with mud and excrement and washes himself even in the rainy season.

    תִּינַח בְּשַׁבָּת, בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?

    The Gemara continues with another objection: This works out well and explains why it is permitted for one to immerse himself on Shabbat, when it is permitted to wash, and therefore it can be argued that it is not clearly evident that he is immersing in order to purify himself; but on Yom Kippur, when all bathing apart from ritual immersion is prohibited, what is there to say? His actions prove that his intention is to purify himself, and this should be prohibited because it looks as though he is repairing himself through purification.

    אָמַר רָבָא: מִי אִיכָּא מִידֵּי דִּבְשַׁבָּת שְׁרֵי וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים אָסוּר? אֶלָּא הוֹאִיל וּבְשַׁבָּת שְׁרֵי — בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים נָמֵי שְׁרֵי.

    Rava said: It is impossible to prohibit immersion on Yom Kippur alone, as is there anything that is permitted on Shabbat and the very same act is prohibited as labor on Yom Kippur? In fact, the prohibition against labor is more stringent on Shabbat than on Yom Kippur. Rather, since it is permitted on Shabbat, it is also permitted on Yom Kippur. The Sages did not issue decrees with regard to Yom Kippur that would make it more stringent than Shabbat. Therefore, since they allowed a person to immerse on Shabbat because it looks as if he is doing so for pleasure, to escape the heat or to remove dirt, and not necessarily in order to purify himself, they permitted it on Yom Kippur as well, even though it is evident in that situation that his immersion is for the purpose of achieving purity.

    וּמִי אִית לֵיהּ לְרָבָא ״הוֹאִיל״? וְהָתְנַן: הַחוֹשֵׁשׁ בְּשִׁינָּיו — לֹא יְגַמֵּעַ בָּהֶן אֶת הַחוֹמֶץ, אֲבָל מְטַבֵּל הוּא כְּדַרְכּוֹ, וְאִם נִתְרַפֵּא — נִתְרַפֵּא. וְרָמֵינַן עֲלַהּ: לֹא יְגַמֵּעַ וּפוֹלֵט, אֲבָל מְגַמֵּעַ וּבוֹלֵעַ!

    The Gemara asks: Does Rava accept the principle of: Since? But didn’t we learn in a mishna: One who is concerned about pain in his teeth may not sip vinegar through them on Shabbat in order to alleviate his toothache; however, he may dip his food in vinegar in his usual manner during the meal and eat it, and if he is healed by the vinegar, he is healed. And we raised a contradiction to this mishna from the following baraita : One may not sip vinegar and immediately spit it out, as this is clearly done for medicinal purposes; however, one may sip the vinegar and swallow it, since it looks as though he is drinking it. This indicates that there is a permitted way to use vinegar even without dipping his food into it.

    וַאֲמַר אַבָּיֵי: כִּי תְּנַן נָמֵי מַתְנִיתִין, מְגַמֵּעַ וּפוֹלֵט תְּנַן. וְרָבָא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא מְגַמֵּעַ וּבוֹלֵעַ, וְלָא קַשְׁיָא: כָּאן קוֹדֶם טִבּוּל, כָּאן לְאַחַר טִבּוּל.

    And Abaye said: Also when we learned this ruling in the mishna, we learned it with regard to the case of one who sips and spits it out. Rava said: Even if you say that the mishna prohibits sipping vinegar even in a case where one sips and swallows it, it is still not difficult: Here, the baraita permits sipping vinegar before dipping one’s food in it, as he appears to be doing so for pleasure. There, the mishna prohibits sipping the vinegar after dipping his food in it, when it is clear that one is doing so for medicinal purposes only.

    וְאִם אִיתָא, נֵימָא: הוֹאִיל וְקוֹדֶם טִבּוּל שְׁרֵי — לְאַחַר טִבּוּל נָמֵי שְׁרֵי! הֲדַר בֵּיהּ רָבָא מֵהַהִיא.

    The Gemara completes its question: And if it is so that Rava accepts the principle of: Since, let him say: Since it is permitted to sip vinegar before dipping, it is also permitted to do so after dipping. The Gemara answers: Rava retracted that statement with regard to vinegar and accepted Abaye’s resolution of the difficulty, along with the principle of: Since.

    וּמִמַּאי דְּמֵהַהִיא הֲדַר בֵּיהּ, דִּלְמָא מֵהָא הֲדַר בֵּיהּ? לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דְּתַנְיָא: כׇּל חַיָּיבֵי טְבִילוֹת טוֹבְלִין כְּדַרְכָּן, בֵּין בְּתִשְׁעָה בְּאָב בֵּין בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים.

    The Gemara asks: And from where can it be determined that he retracted that teaching? Perhaps he retracted this statement with regard to immersion in a ritual bath on Yom Kippur. The Gemara answers: This cannot enter your mind that he retracted his view in that case, as it is taught in a baraita : All who are obligated in immersions immerse in their usual manner, both on the Ninth of Av and on Yom Kippur, even though it is prohibited to wash on these days. Rava would certainly have aligned his opinion with the explicit ruling of a baraita .

    וְשָׁוִין שֶׁמַּשִּׁיקִין אֶת הַמַּיִם בִּכְלִי אֶבֶן וְכוּ׳. מַאי ״אֲבָל לֹא מַטְבִּילִין״? אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין מַטְבִּילִין אֶת הַכְּלִי עַל גַּב מֵימָיו לְטַהֲרוֹ בְּיוֹם טוֹב.

    § It was taught in the mishna: And Beit Shammai and Beit Hillel both agree that one may bring ritually impure water into contact with ritually pure water in stone vessels in order to purify the water. However, one may not immerse the impure water. The Gemara asks: What is the meaning of the mishna’s statement: However, one may not immerse the impure water? Shmuel said: One may not immerse an impure vessel on account of its water in order to purify it on a Festival. The Sages allowed impure water to be purified through contact with ritually pure water only in a stone vessel or in another vessel that does not contract impurity, but not in an impure vessel that would itself become purified through this immersion.

    מַנִּי מַתְנִיתִין? לָא רַבִּי וְלָא רַבָּנַן, דְּתַנְיָא: אֵין מַטְבִּילִין אֶת הַכְּלִי עַל גַּב מֵימָיו לְטַהֲרוֹ, וְאֵין מַשִּׁיקִין אֶת הַמַּיִם בִּכְלִי אֶבֶן לְטַהֲרָן, דִּבְרֵי רַבִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מַטְבִּילִין כְּלִי עַל גַּב מֵימָיו לְטַהֲרוֹ, וּמַשִּׁיקִין אֶת הַמַּיִם בִּכְלִי אֶבֶן לְטַהֲרָן.

    The Gemara asks: If that is its meaning, in accordance with whose opinion is the mishna? It is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi nor with that of the Rabbis. As it is taught in the Tosefta : One may not immerse an impure vessel on account of its water in order to purify the vessel, and one may not bring impure water into contact with pure water in a stone vessel in order to purify the water; this is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. And the Rabbis say: One may immerse an impure vessel on account of its water in order to purify the vessel, and one may bring impure water into contact with pure water in a stone vessel in order to purify the water.

    מַנִּי? אִי רַבִּי — קַשְׁיָא הַשָּׁקָה, אִי רַבָּנַן — קַשְׁיָא הַטְבָּלָה!

    If so, in accordance with whose opinion is the mishna? If it is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, then the ruling with regard to bringing impure water into contact with pure water in a stone vessel is difficult, as in the Tosefta Rabbi Yehuda HaNasi prohibits doing so, whereas the mishna permits it; and if it is in accordance with the opinion of the Rabbis, then the ruling with regard to the immersion of an impure vessel on account of its water is difficult, as in the Tosefta the Rabbis permit this, while the mishna, as explained by Shmuel, prohibits it.

    אִיבָּעֵית אֵימָא רַבִּי, אִיבָּעֵית אֵימָא רַבָּנַן. אִי בָּעֵית אֵימָא רַבִּי: רֵישָׁא דְּבָרַיְיתָא בְּיוֹם טוֹב, וְסֵיפָא בְּשַׁבָּת, וְכוּלַּהּ מַתְנִיתִין בְּיוֹם טוֹב.

    The Gemara answers: If you wish, say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi; and if you wish, say instead that it is in accordance with the opinion of the Rabbis. How so? If you wish, say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi and explain that the first clause of that baraita , i.e., the first part of Rabbi Yehuda HaNasi’s statement in the Tosefta , deals with a Festival; it is in that case that Rabbi Yehuda HaNasi prohibits immersing an impure vessel on account of its water, but bringing impure water into contact with pure water in a stone vessel would be permitted. And the latter clause, which extends the prohibition to bringing impure water into contact with pure water, is referring to the more stringent case of Shabbat. And the entire mishna is referring to a Festival, when it is permitted to purify impure water by bringing it into contact with pure water in a stone vessel.