Talmud Builders

    Commentary page

    Beitzah 13b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Beitzah 13b

    Beitzah 13b. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 324 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    אלא מן הגורן ומן היקב שנגמר כולה דכתיב דגן תירוש ויצהר (במדבר יח):

    מחשב הא מדידה בעי בשלמא אי בישראל מוקמת לה ובתרומה גדולה איכא למיתני מחשב דניטלת באומד שתרומה גדולה לא נתנה בה התורה שיעור דכתיב ראשית דגנך (דברים יח) ורבנן הוא דאמרי שיעור עין יפה ובינונית ורעה הלכך באומד סגי דאי נמי לא יהיב כשיעור חטה אחת פוטרת כל הכרי אבל גבי לוי מעשר מן המעשר כתיב (במדבר יח) וצריך למדוד:

    אבא אלעזר בן גימל גרסי':

    ונחשב לכם תרומתכם בלוים כתיב:

    בשתי תרומות הכתוב במדבר דכתיב כדגן מן הגורן זו תרומה גדולה תרומתכם זו תרומת מעשר:

    מה תרומה גדולה נטלת באומד כדפריש' דלא כתיב בה שיעור:

    ובמחשבה נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר דכתיב ונחשב ואתרוייהו קאי והא דקא יליף לה מתרומה גדולה משום אומד נקט לה:

    הואיל ויצא עליו שם מעשר ורחמנא אמר והרמותם ממנו מעשר מן המעשר משנקרא מעשר הזקיקם לתרומתו:

    22 more comments on this page.

    Rashi on Beitzah 13b · Sefaria

    Tosafot

    כשם שתרומה גדולה ניטלת וכו' ואם תאמר מה צריך למילף תרומת מעשר מתרומה גדולה דניטלת במחשבה תיפוק ליה דבהדיא כתיב בה ונחשב דקאי אתרומת מעשר וכו' ופ"ה דלאו דוקא נקט מחשבה אלא אומד דוקא נקט ועי"ל אי לאו דילפינן תרומת מעשר מתרומה גדולה לא הייתי אומר דתרומת מעשר ניטלת במחשבה דאי משום קרא דונחשב דכתיב גבי מעשר מוקמינן לה בתרומה גדולה דה"ק בירושלמי כל התורה למדה ומלמדה חוץ מתרומת מעשר דמלמדה ואינה למדה דהא ממנו דכתיב גבי תרומת מעשר דמיניה נפקא מוקף דדרשינן ממנו מן הסמוך לו ומוקמינן לה בתרומה גדולה דבעינן מוקף אבל בתרומת מעשר מדאורייתא לא בעינן מוקף אלמא גבי ממנו דכתיב במעשר מוקמינן ליה בתרומה גדולה והכא נמי ונחשב נימא כדפרישית:

    ומה ראית האי אדגן והאי לא אדגן ותימה היכי אסיק אדעתיה דמקשה לומר אפכא דבשבלין יהא חייב ובהקדימן בכרי יהא פטור אם הוא חייב בשבלים כ"ש בכרי שכל מה שאחרי כן יהא חייב ואומר הרר"י דה"ק מה ראית לחייב מכל צדדין הקדימו בכרי ופטור בשבלין אימא דבין חיוב ובין פטור בהקדימו בכרי פטור קודם ראיית פני הבית וחיוב לאחר ראיית פני הבית ומשני האי אדגן פירוש בהקדימו בכרי וא"כ דין הוא שיהא חייב מכל צד:

    ואם קלף ונתן לתוך ידו חייב פרש"י ואם קלף מתוך השבלין ותימה היכי מקלפא לרב דביתהו כסי כסי האמר לעיל דמולל מלילות מערב שבת וכו' משמע הא בשבת אסור ויש לומר דהתם מיירי לתלוש מן השבלים שהוא מפרק וזהו תולדה דדש שהוא אב מלאכה והכא מיירי בשכבר נתלשו מע"ש מן השבלין אבל עוד הן בקליפתן החיצונה ולכך שרי ומה שפרש"י הכא דאם קלף ונתן לתוך ידו חייב מפני שהוא קבע לא נהירא דבסמוך משמע שהטעם מפני שהוא גמר מלאכה הואיל והוא קולף הרבה ביחד דהיינו דגונו:

    כיצד מולל פי' ביו"ט ובשבת אסור למלול וכיצד מנפח ר"ל בשבת דביו"ט שרי אף בקנון ובתמחוי:

    כיצד מנפח וקאמר בין קשרי אצבעותיו ותימה דלעיל אמר המולל מלילות מע"'ש למחר מנפח מיד ליד כו' אבל לא בקנון וכו' ויש לומר דלעיל הוי פירוש בין קשרי אצבעותיו וקנון ותמחוי דנקט משום י"ט נקט ליה:

    Tosafot on Beitzah 13b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    וזהו שנקרא תרומת מעשר כדכתי' והרמותם ממנו וגו' ומחשב כלומר מחשב בדעתו של אילו החבילות יש בהן זרע עשרים סאה כותש מהן סאתים ונותן לכהן וזו הכתישה קנס קנסו ללוי שלא היה לו לקבל חבילות עד שיכתשם ישראל ויתקנ' וכריש לקיש דאמר שמו טובלן כלומר כיון שנקרא מעשר חייב להפריש ממנו תרומת מעשר. וזהו פי' שמו טובלן לתרומת מעשר ומחשב באומד דעתו כמה זרע יש בהן כמה שפירשנו ונותן לכהן תרומת מעשר כאבא אלעזר בן גימל דתני ונחשב לכם תרומתכם בב' תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה גדולה ואחת תרומת מעשר.

    מה תרומה גדולה ניטלת באומד ובמחשבה כדכתיב ונחשב לכם כלומר אפילו בלא מדידה אלא במחשבה בלבד דיי כך תרומת מעשר.

    אמר ר"ל אם נתן ישראל ללוי מעשר ראשון שלו שבלין קודם שיפריש תרומה גדולה שהיא עין בינונית אחד מחמשים אין חייב בן לוי לתת לכהן אלא תרומת מעשר בלבד כאשר פירשנו אחד מי'.

    אבל תרומה גדולה שהיא אחד מחמשים פטור עליה מ"ט מעשר מן המעשר חייבה תורה לבן לוי ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר.

    ואקשינן אי הכי למה אם הקדימו בשבלין בלבד הוא פטור אפילו הקדים מעשר של לוי על התרומה בכרי יהיה הלוי פטור מתרומה גדולה. ואסיקנא האי דבכרי אידגן ונתחייב ובנתינתו לבן לוי לא פקע חיוב תרומה מיניה לפיכך חייב לוי לתת לכהן אפילו תרומה גדולה אלא שבלין דלא אידגן ולא נתחייב פטור מתרומה גדולה:

    תנן התם במעשרות פרק ד' המקלף שעורים מקלף אחת אחת על יד ואוכל. ואם קילף ונתן לתוך ידו חייב. א"ר אלעזר וכן לשבת.

    איני והא רב ור' חייא מקלפי להו דביתהו כסי כסי אלא לקלף כי האי גוונא אפילו כסי כסי שרי. וכי אתמר דר' אלעזר אסיפא אתמר. המולל מלילות של חטין מנפח על יד על יד ואוכל ואם ניפח ונתן לתוך חיקו חייב. א"ר אלעזר וכן לשבת. ואקשינן ארישא דהא מתני' מי איכא מידי דלגבי מעשר הוי גמר מלאכה ולגבי שבת פטור. ודחינן ולא והרי גרנן למעשר דתנן במעשרות פרק א' איזהו גרנן למעשרות הקשואין והדלועין כו'. הנה הפיקוס בקשואין הוא גמר מלאכה למעשרות לגבי שבת שרי. דהא אנן מפקיסין ואכלינן בשבת. אלא בשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה ולא קא מכוין לפקוסי משום מלאכה אלא לאכשורי אוכלא.

    Rabbeinu Chananel on Beitzah 13b · Sefaria

    Rashba

    כשם שהתרומה גדולה ניטלת באומד פרש"י ז"ל לפי שחטה אחת פוטרת את הכרי. וקשה לי לפירושו דאי מהא אם כן נימא כשם שהתרומה גדולה חטה אחת פוטרת את הכרי כך תרומת מעשר וזה לא אפשר דמעשר מן המעשר כתיב ואם כן היאך למדין ממנה. וניחא לי דלזה אי אפשר שהקישו הכתוב דהא מעשר מן המעשר כתיב, אלא שלהקישה למה שאפשר להקישה בא (קאי) הכתוב ומאי ניהו להיות ניטלת באומד ושלא לדקדק בשעורה, כשם שאין מדקדקין בתרומה גדולה שהיא פוטרת את הכרי [בחטה אחת] כך תרומת מעשר. ורבותינו הצרפתים ז"ל פירשו (מנחות נד, ב תוד"ה ניטלת ור"ש תרומות פ"ק מ"ז) כשם שהתרומה גדולה ניטלת באומד כדי שיטול בעין יפה וכדתנן בפרק קמא דתרומות (מ"ז) אין תורמין לא במדה ולא במשקל ולא במנין כך תרומת מעשר ניטלת באומד ובמחשבה. ומיהא להשוותן לגמרי [לא], דתרומה גדולה אינה ניטלת למצוה אלא מאומד אבל תרומת מעשר ניטלת מאומד משום היקשא דתרומה גדולה אבל למצוה אינה ניטלת אפילו לאבא אלעזר מאומד אלא במשקל, ובהא פליגי רבנן עליה דלדידהו אינה ניטלת כלל באומד אלא בדקדוק דמעשר מן המעשר כתיב ולאבא אלעזר ניטלת היא אף מאומד, ותדע לך מדתנן בתרומות בפרק ד (משנה ו) המונה משובח והמודד משובח ממונה והשוקל משובח משלשתן, ופריך בירושלמי (פ"ק דתרומות ה"ד) והא תנן אין תורמין לא במדה ולא במשקל ולא במנין לא קשיא כאן לתרומה גדולה כאן לתרומת מעשר ותני אבא אלעזר בן גומל אומר מנין שאין תורמין במדה ולא במשקל ולא במנין תלמוד לומר ונחשב לכם תרומתכם במחשבה אתה תורם ואין אתה תורם במשקל ובמנין, כלומר ההיא דאין תורמין לא במדה ולא במשקל בתרומה גדולה ולכולי עלמא וההיא דהשוקל משובח משלשתן בתרומת מעשר ואבא אלעזר בן גומל היא וכדתני אבא אלעזר וגו' ואלו לרבנן אינה ניטלת באומד. וגרסינן התם בירושלמי (פ"ד דתרומות שם) אההיא דהמונה משובח ממי הוא משובח אמר ר' מונה מן התורם מאומד, משמע דמאומד הוי תרומה אלא דהמודד משובח, וקאמר נמי התם אמר ר' הלל מתנית' אמרה כן והשוקל משובח משלשתן, כלומר מכלל דאיכא ג' לבד משוקל דהיינו מדה ומנין ואומד, ועל כרחך ההיא אבא אלעזר היא דאלו לרבנן הא משמע דאפילו עבר והפריש מאומד לא הויא תרומה וכדמשמע (רבא) בשמעתין דקאמר מחשב הא מדידה בעי אלא על כרחך אבא אלעזר היא, ואם אינה ניטלת אלא מאומד קאמר אבא אלעזר היכי קאמר התם דהשוקל משובח ממאומד בתרומת מעשר, אלא על כרחך אף לאבא אלעזר לא ילפינן אלא דמועיל מאומד ולא שיהא מצוה מאומד. וגרסת ספרים דגרסי' כשם שתרומה גדולה אינה ניטלת אלא באומד ובמחשבה כך תרומת מעשר אינה ניטלת אלא באומד ובמחשבה ליתא כדאמרן, אלא ה"ג כשם שהתרומה גדולה ניטלת באומד ובמחשבה כך תרומת מעשר ניטלת באומד ובמחשבה.

    באומד ובמחשבה פרש"י ז"ל מחשב כגון נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר. וכן עיקר דמחשבה היינו שאינו צריך להוציא בשפתיו כלום, וכדמוכח בהדיא בפרק ג' דשבועות (כו, ב) דאמרינן התם דבשבועה גמר בלב ולא הוציא בשפתיו הוציא בשפתיו ולא גמר בלבו אינו חייב ופרכינן מכל נדיב לב דאלמא בקדשים אפילו גמר בלבו ולא הוציא בשפתיו ופרקינן ההיא בקדשים ופרכינן ונגמר מינה ופריק משום דהוו להו קדשים ותרומה שני כתובים כאחד ואין מלמדין, אלמא תרומה ניטלת במחשבת הלב לבד בלא הוצאה בשפתים, ולא כמו שפרש"י ז"ל בפרק בתרא דבכורות (נט, א) מחשב ואומר שני לוגין שאני עתיד להפריש בצפונו או בדרומו, ואף על פי שאינו מפריש עכשיו כלום מהתרומה גדולה ניטלת באומד ובמחשבה. ואם תאמר והא עיקר מחשבה בתרומת מעשר [כתיב] ונחשב לכם תרומתכם דהיינו תרומת מעשר, כבר נשמר ממנה רש"י ז"ל דמחשבה [לאו דוקא] נקט דמחשבה בתרווייהו כתיבא אלא עיקר דרשה מניטלת מאומד. אבל בתוס' תירצו דמדכתב ונחשב לכם כתרומת גורן משמע שיותר הדבר פשוט שתהא המחשבה מועלת בתרומת גורן. ואם תאמר היכי פליגי במחשבה דתרומת מעשר דהא מכל מקום גבי דידה כתיבא מחשבה. ויש לומר דהכי גמירי דאף על גב דכתב ונחשב גבי תרומת מעשר לא ילפינן מיניה אלא לתרומה גדולה, וכענין שאמרו בירושלמי (תרומות ריש פ"ב) גבי מוקף דתרומת מעשר דגבי דידה כתב ממנו דילפינן מניה והרמותם ממנו מן המוקף ואפילו הכי לא ילפינן מיניה לתרומת מעשר דהא אינו צריך מוקף ואפילו הכי מלמד לתרומה גדולה, וכדאמרינן כל התורה לומדת ומלמדת חוץ מזה שמלמדת ואינה לומדת.

    מעשר ראשון שהקדימו בשבלין שמו טובלו לתרומת מעשר מאי טעמא אמר רבא הואיל ויצא עליו שם מעשר. תמיה לי מה הוסיף רבא בטעם הדבר דהיינו לשון ריש לקיש ממש שאפילו שמו טובלו, אלא הכי הוי ליה למימר מאי טעמא דכתב מעשר מן המעשר כל שקרא לו שם מעשר שמו טובלו, ומהאי טעמא נמי הוא דהוי מעשר דאי לאו האי קרא (ו)בדין היה שלא יהא מעשר כלל דהא כתיב מעשר דגנך כההא דתנן גבי חלה (חלה פ"ב מ"ה) המפריש חלתו קמח אינה חלה וגזל ביד כהן, אלא דרבייה רחמנא הכא מדכתיב מעשר מן המעשר אי נמי דכתיב מכל מעשרותיכם, וצריך לי עיון.

    ואם קלף ונתן לתוך ידו חייב פירוש משום דהוי כמירוח הכרי והיינו דמייתינן עלה ההיא דאיזה גרנו למעשר, ולא כפירוש רש"י ז"ל שפירש משום דהוי קבע למעשר.

    כיצד מולל פירוש ביום טוב, דאלו בשבת אסור למלול וכדמשמע בברייתא לעיל (ביצה יב, ב) דקתני המולל מלילות מערב שבת דאלמא מערב שבת אין בשבת לא, והא נמי דאמר מוללין מלילות ביום טוב ואקשי עליה אביי מדקתני בהדיא המולל מלילות מערב יום טוב קא פריך ואמר איידי דתנא מערב שבת תנא נמי מערב יום טוב, דאלמא בשבת לעולם לא ודוקא קתני מערב שבת אבל שבת לא.

    כיצד מנפח כלומר בשבת, דאילו ביום טוב מנפח אפילו בקנון ובתמחוי (כדלעיל ביצה יב, ב) והכא לא שרי אלא בידו ובידו אחת.

    Rashba on Beitzah 13b · Sefaria

    Meiri

    תרומה גדולה אינה ניטלת אלא מן הגרן וישראל שהקדים ונתן ללוי מעשר ראשון בשובלין אסור אותו לוי לאכול ממנו אכילת עראי עד שיפריש ממנו תרומת מעשר לכהן הואיל וחל עליו שם מעשר שמו קובעו לתרומת מעשר שבו ולכתחלה אין לו ללוי ליטלו בשובלין ואם עשה כן לא יפריש הוא תרומת מעשר שבו בשובלין אלא יעשם גורן ויפריש תרומתו וכן ענבים יעשה יין זיתים יעשם שמן כשם שתרומה גדולה אינה נטלת אלא מן הגורן ומן היקב כך תרומת מעשר אינה ניטלת אלא מן הגורן או מן היקב וכשם שתרומה גדולה ניטלת באומד ובמחשבה כך תרומת מעשר ובתוספות שאלו והרי עקר מה שהיא נטלת באומד בתרומת מעשר הוא כדכתי' ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגרן והיאך אתה למד לענין זה תרומת מעשר מן התרומה ותירצו שאף המקרא אומר כדגן מן הגורן ופירושו על תרומה גדולה כדמתרגמינן כמה דמפרשין מן אדרא אלמא שהדבר פשוט יותר בתרומה גדולה:

    בן לוי שהקדימו ישראל מעשר ראשון בשובלין ונמצא שלא נתרם ממנה תרומה גדולה אין הלוי חייב להפריש ממנה תרומה גדולה אלא תרומת מעשר בלבד ואף הישראל אינו מפריש אלא לחשבון מה שנשאר לו אבל אם דש ישראל ומירח והקדים יתן לבן לוי מעשר ראשון מן הכרי קודם שיפריש ממנה תרומה גדולה חייב הלוי להפריש ממנו תרומה גדולה ותרומת מעשר מאחר שנעשה דגן כבר נתחייב בתרומה גדולה:

    כיצד היא אכילת עראי שיהא מותר לאכלה בלא תרומה ומעשר היה מקלף שעורים מקלף אחת אחת ואוכל ואם קילף וכינס לתוך ידו חייב לעשר היה מולל מלילות של חטים מנפה מיד ליד ואוכל ואם נפה בתוך חיקו חייב ואין צריך לומר אם נפה בכלי שאין זה עראי ובשבת מקלף מהם כמה ואוכל ואין בזה משום מלאכה:

    הקשואין והדלועים חייבין במעשר משיהיו ראויין לאכילה אף בקטנן והוא משניטל פיקס שלהם והוא פרח שבראשם ואם העמיד מהם ערימה קודם לכן העמדת ערימה שלהן מחייבתן והמעמיד ערימה בשבת פטור:

    המשנה השתים עשרה בש"א תבלין נדוכין במדוך של עץ והמלח בפך ובעץ הפרור בה"א תבלין נידוכין כדרכן במדוך של אבן והמלח במדוך של עץ אמר הר"ם פי' עץ הפרור הוא העץ שמכניסין בין הקדרות ומה שהצריך לעשות שנוי בשחיקת המלח לפי שאינו מפיג טעמו ואינו מחסר פעולתו כשנשחק מערב יום טוב והתבלין מפיגין טעמן ומחסרין חמימותן וחריפותם כשישארו שחוקים מערב יום טוב ולפיכך מי שצריך לשחיקת מלה ביום טוב ישנה על כל פנים והשנוי הוא שיטה המכתש על צדו:

    אמר המאירי המשנה השתים עשרה והכונה לבאר בה שיש קצת מלאכות אף באוכל נפש שאי אפשר לעשותן אלא על ידי שנוי ואמר על זה בש"א תבלין נדוכין במדוך של עץ כלומר שדרך התבלין לידוך במדוך של אבן מפני שהן צריכות לשחיקה גדולה אבל מלח דרכו לדוכו פעמים בשל אבן ופעמים בשל עץ והיו בית שמאי סוברין המלח והתבלין כלם צריכין שנוי בשחיקתם מפני שהיה אפשר לו לשחקם מערב יו"ט והיה מן הדין שלא לדוכם ביו"ט כל עקר אלא מפני שאי אפשר לקדרה בלא תבלין ומלח התירו לו ועל ידי שנוי והילכך תבלין שדרכן בשל אבן נדוכין בשל עץ ומלח הואיל ודרכו בשל עץ נדוך בפך פי' קערה קטנה ובעץ פרור והוא הכף שמגיסין בו את הקדרה ובה"א תבלין נדוכין כדרכן בשל אבן ונדוכין בכל דבר שראוי לטלטלו ר"ל אף בבוכנא שלו שהם סוברים שהתבלין מפיגין טעמן ולא היה לו לעשות מבערב אבל מלח שאינו מפיג טעמו צריך שנוי ומ"מ הואיל ובחול רגילים לדוכו גם כן במלח בשל אבן די לו שידוכו עכשו בשל עץ:

    זהו ביאור המשנה והלכה כבית הלל בין לצורך מעט כגון צלי בין לצורך הרבה כגון קדרה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא כך הם:

    Meiri on Beitzah 13b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא מנפח על יד על יד כו' במתניתין דמעשרות גרסינן מנפח מיד ליד כו' וכן נראה דהא אמרינן עלה וכן לשבת ולעיל גרסינן גבי שבת מיד ליד וגבי י"ט על יד כפרש"י:

    Chidushei Halachot on Beitzah 13b · Sefaria

    Maharam

    בתוס' ד"ה כשם שתרומה גדולה וכו' עד דהא ממנו דכתיב גבי תרומת מעשר דמיניה נפקא מוקף וכו' י"ל למה לא ילפינן נמי תרומת מעשר מתרומה גדולה לתרום מן המוקף כי היכי דילפינן לענין אומד ומחשבה ונ"ל דיש שום לימוד דמיניה ילפינן דתרומת מעשר לא בעינן מוקף:

    ד"ה ואם קלף וכו' עד וי"ל דהתם מיירי לתלוש מן השבלים וכו' מקשין העולם א"כ מאי פריך איני והא רב מקלפא ליה דביתהו כסי כסי וכו' אימא הא דתנן ואם קלף ונתן לתוך ידו חייב איירי דקולף מתוך השבלים דהוי אב מלאכה וההיא דהוה מקלפא דביתהו ררב איירי בשכבר נתלשו מע"ש מן השבלים וכו' ואין זה קושיא כלל דלפי פי' התוס' בתולש מן השבלים לא מקרי קולף אלא בשכבר נתלשו מהשבלים וקולף קליפתן החיצונה זה מקרי קולף ולכך ע"כ הא דקתני ואם קלף ונתן לתוך ידו חייב היינו נמי בשכבר נתלשו מן השבלים ועוד דאי בתולש מן השבלים מאי אריא דקתני בקולף ונתן לתוך ידו חייב אפי' כשאינו נותן לתוך ידו אלא קולף אחת אחת ואוכל נמי חייב דהא הוי אב מלאכה ותולדה דדישה וק"ל:

    Maharam on Beitzah 13b · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    כך תרומת מעשר ניטלת באומד ובמחשבה דהתם בשבועות משמע דמודו ליה רבנן במחשבה ופליגי עליה באומד. וטעמא דהא גלי קרא מדה מעשר מן המעשר. אבל הרשב"א ז"ל אינו סובר כן.

    עליך אמר קרא מכל מעשרותיכם כו' ואף על גב דהאי קרא דרשינן לענין תרומה גדולה ובירושלמי דרשין ליה לתרומת מעשר ולומר שאין צריך לתרום מן המוקף אלא אפילו אחד ביהודה ואחד בגליל. מכל מקום כיון שהפרשה מדברת בשתי תרומות שפיר ילפינן מיניה. אבל בעירובין פרק בכל מערבין גורסין בתוספת מכל מתנותיכם תרימו כו'.

    ומה ראית פירש רש"י ז"ל נימא איפכא. ולא נהיר והתם במסכת עירובין הארכתי בזה.

    תנן התם המקלף שעורים פירש רש"י ז"ל שמקלפן מן השבולת. והקשו עליו בתוס' דהא מלילה היא והיכי אמר רבי אלעזר דכל היכא שלא נתן לתוך ידו דמותר בשבת. ועוד דהא קאמר בסמוך דרב מקלפא דביתהו כסי כסי בשבת והא מלילה אסורה בשבת כדאמרינן לעיל. ופירשו הם ז"ל המקלף שהיה נידש ונמלל ויצא מאתמול מן השבולת אלא שהיה חסר לקלפו קליפה אחרת דקה הנשארת עליו. והא רב מקלפא ליה דביתהו כסי כסי כתב מורי נר"ו דלרבי אלעזר הוא דקא פריך דאמר וכן לשבת שאם קלף ונתן לתוך ידו חייב דהוי תולדה דדישה ורב מקלפא ליה דביתהו כסי כסי בשבת. דאי אפשר לומר דפריך בענין מעשר דהא פריק אלא אי אתמר אסיפא אתמר ורבי אלעזר לא קאי אלא לשבת. ומה שכתב רש"י אוכל בלא מעשר לא קאי אהא דרב אלא אמנפח על יד ואוכל לומר שאוכל בלא מעשר. וכן כתב הריטב"א ז"ל דהמפרש כן שבוש הוא בידו דרש"י ז"ל לא קאי אלא אמנפח ואוכל. אבל ראיתי בתוספות דהאי ואוכל בלא מעשר אדרב קאי ולענין מעשר הוא דקא פריך והם חזרו והקשו לפירוש רש"י ז"ל דאין סברא לומר דפריך איני על המשנה. ולדידי לא קשיא דהוה ליה כאילו אמר אם כן קשיא ליה מתניתין לרב. אלא דקשיא לי דאם כן הוה ליה לתלמודא לאיתויי הא דרב מקמי הא דרבי אלעזר. ורב דאכיל מיניה מיירי שהיה נתקן מערב שאם לא כן אסור שאינו יכול לתקנו בשבת.

    ואם נפח ונתן לתוך חיקו חייב אמר רבי אלעזר וכן לשבת ואמרו בתוספת דהשתא לא קשיא הא דמקלפא דביתהו דרב כסי כסי דאינו אסור לשבת אלא ליתן לתוך חיקו. ולדידי לא קשיא דהתם קליפה הוא ושרי והכא מלילה הוא ואסיר. והיינו דמתקיף אביי ורישא למעשר אין בשבת לא כלום דרישא מחייבינן בקילוף בנתינתו לתוך ידו ובשבת שרי ולא חשבינן ליה מלאכה.

    חדא אחדא יש מפרשים על השבולין. ורש"י פירש על האצבעות ונכון.

    Shita Mekubetzet on Beitzah 13b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמרא כיצד מולל ופרש"י ותוספות דבי"ט איירי דבשבת אסור למלול כדאמרינן לעיל מע"ש אין בשבת לא אבל הרי"ף והרא"ש בפרק מפנין גבי חבילי פיאה איזוב וקורנית כתבו אהא דקתני התם המולל בראשי אצבעותיו דמשמע מזה דהא דאמרינן הכא כיצד מולל בשבת איירי אבל בי"ט מותר בלא שינוי וכ"כ הרמב"ם והטוא"ח ולפירושם צ"ל דהא דקתני לעיל המולל מע"ש ולא קתני בשבת היינו משום דא"כ הו"א דאפילו כדרכן מותר למלול בלא שינוי וכיון דהתנא לא נחית לפרש דין המלילה אלא דין הניפוח בשבת מש"ה נקט מלתא דפסיקא המולל בע"ש. ועוד יש לי לומר דהא דקתני המולל בע"ש דמשמע בשבת לא לאו משום איסור המלילה דהא משכחת ע"י שינוי אלא משום דלא מצי למיתני מנפח על יד ואוכל דהא מסתמא כיון שלא נמללו מאתמול ודאי לא תרם עלייהו והשתא נקבעו לתרומות ומעשרות ואסור לאכול אפי' עראי דשבת קובעת למעשר ולתרום ולעשר בשבת ודאי א"א מש"ה קתני המולל מע"ש וא"כ תרם מאתמול ואפ"ה מדייק הש"ס שפיר לעיל מעי"ט אין בי"ט לא והוצרך למימר איידי דנקט מע"ש וכו' משום דלענין י"ט לא מצינו לפרש כן דכיון דרשאי למלול בי"ט רשאי נמי לתרום ולעשר כדאמרינן לעיל אם כן מצינו תרומה שזכאי בהרמתה ודו"ק:

    Penei Yehoshua on Beitzah 13b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Beitzah, daf 13, Amud Bet, about 324 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 115 words

      Opens “אֶלָּא מִן הַגּוֹרֶן וּמִן הַיֶּקֶב, כָּךְ תְּרוּמַת…”

    2. Segment 24 words

      Opens “מְחַשֵּׁב? הָא מְדִידָה בָּעֵי!…”

    3. Segment 340 words

      Opens “הָא מַנִּי אַבָּא אֶלְעָזָר בֶּן גִּימֶל הִיא,…”

    4. Segment 427 words

      Opens “גּוּפָא, אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן…”

    5. Segment 513 words

      Opens “אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן…”

    6. Segment 620 words

      Opens “שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַהֲרֵמוֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת ה׳ מַעֲשֵׂר מִן…”

    7. Segment 723 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: אִי הָכִי,…”

    8. Segment 87 words

      Opens “וּמָה רָאִיתָ? הַאי אִדְּגַן, וְהַאי לָא אִדְּגַן.…”

    9. Segment 920 words

      Opens “תְּנַן הָתָם: הַמְקַלֵּף שְׂעוֹרִין, מְקַלֵּף אַחַת אַחַת…”

    10. Segment 1042 words

      Opens “אִינִי? וְהָא רַב מְקַלְּפָא לֵיהּ דְּבֵיתְהוּ כָּסֵי…”

    11. Segment 1124 words

      Opens “מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי אַבָּא בַּר מֶמֶל: וְרֵישָׁא,…”

    12. Segment 1238 words

      Opens “מַתְקֵיף לַהּ רַב שֵׁשֶׁת בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי:…”

    13. Segment 1315 words

      Opens “אֶלָּא מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר: מְלֶאכֶת מַחְשֶׁבֶת…”

    14. Segment 1426 words

      Opens “כֵּיצַד מוֹלֵל? אַבָּיֵי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף אָמַר:…”

    15. Segment 1510 words

      Opens “כֵּיצַד מְנַפֵּחַ? אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה…”

    Sages named on this page

    • Rav Adda bar Ahava [the First] · Amoraim · First generation of Amoraim

      Rav Adda bar Ahava, a first-generation Amora and a leading disciple of Rav, was renowned for his piety, miraculous experiences, and exceptional…

      Source: Beitzah 13b · Segment 15 — “כֵּיצַד מְנַפֵּחַ? אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אָמַר רַב:…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Beitzah 13b · Segment 14 — “כֵּיצַד מוֹלֵל? אַבָּיֵי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף אָמַר: חֲדָא אַחֲדָא.…

    Original text

    אֶלָּא מִן הַגּוֹרֶן וּמִן הַיֶּקֶב, כָּךְ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר אֵינָהּ נִיטֶּלֶת אֶלָּא מִן הַגּוֹרֶן וּמִן הַיֶּקֶב.

    but only from the granary and the winepress, so too, teruma of the tithe is separated only from the granary and the winepress.

    מְחַשֵּׁב? הָא מְדִידָה בָּעֵי!

    The Gemara asks: If the mishna is referring to produce from which teruma gedola has not been separated, it is appropriate to use the term: Calculates. However, according to the suggestion that it is referring to a first tithe, from which teruma of the tithe must be separated, why does the mishna state: Calculates? The tanna of the mishna should have said: Measures. The amount of teruma gedola to be separated is calculated by estimation, as there is no fixed amount for this teruma according to Torah law. With regard to the teruma separated from first tithe, however, the Torah established the fixed amount of one-tenth, and one is required to measure precisely.

    הָא מַנִּי אַבָּא אֶלְעָזָר בֶּן גִּימֶל הִיא, דְּתַנְיָא: אַבָּא אֶלְעָזָר בֶּן גִּימֶל אוֹמֵר: ״וְנֶחְשַׁב לָכֶם תְּרוּמַתְכֶם״ — בִּשְׁתֵּי תְרוּמוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אַחַת תְּרוּמָה גְּדוֹלָה וְאַחַת תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר. כְּשֵׁם שֶׁתְּרוּמָה גְּדוֹלָה נִיטֶּלֶת בְּאוֹמֶד וּבְמַחְשָׁבָה — כָּךְ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר נִיטֶּלֶת בְּאוֹמֶד וּבְמַחְשָׁבָה.

    The Gemara explains: In accordance with whose opinion is this mishna? It is in accordance with the opinion of Abba Elazar ben Gimmel, as it is taught in a baraita : Abba Elazar ben Gimmel says: The verse states: “And your teruma shall be reckoned to you as though it were the corn of the granary and as the fullness of the winepress” (Numbers 18:27). The verse speaks of two terumot . One is teruma gedola , and the other one is teruma of the tithe. Just as teruma gedola is separated by estimation and is not measured exactly, and it is enough to separate it by thought, as the word “reckoned” implies that the mere intention to separate a particular portion serves to remove the rest of the produce from its untithed state, so too, teruma of the tithe can also be separated by estimation and by thought.

    גּוּפָא, אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁהִקְדִּימוֹ בְּשִׁבֳּלִין — שְׁמוֹ טוֹבְלוֹ לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר. מַאי טַעְמָא? אָמַר רָבָא: הוֹאִיל וְיָצָא עָלָיו שֵׁם מַעֲשֵׂר.

    § Since it was mentioned incidentally, the Gemara discusses the matter itself: Rabbi Abbahu said that Rabbi Shimon ben Lakish said: With regard to first tithe, in a case in which the Levite preceded the priest while the grain was still on the stalks, its name renders it untithed produce, until he separates from it the teruma of the tithe. The Gemara asks: What is the reason for this halakha ? Rava said: Since the name of the first tithe was called upon it, the obligation of the teruma of the tithe takes effect as well.

    אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁהִקְדִּימוֹ בְּשִׁבֳּלִין — פָּטוּר מִתְּרוּמָה גְּדוֹלָה.

    The Gemara cites a similar halakha that Rabbi Shimon ben Lakish said: With regard to first tithe, in a case in which the Levite preceded the priest while the grain was still on the stalks, before it was threshed and turned into a pile, the owner separated first tithe before teruma . In that case, the separated tithe is exempt from teruma gedola . Although teruma gedola should have been separated from the produce first, and it should have included some of the produce taken as the first tithe, the Levite is nevertheless exempt from separating this teruma .

    שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַהֲרֵמוֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת ה׳ מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר״, מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר אָמַרְתִּי לְךָ, וְלֹא תְּרוּמָה גְּדוֹלָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר.

    This is because it is stated: “And you shall set apart from it a teruma for the Lord, even a tenth part of the tithe” (Numbers 18:26), which indicates: A tenth part of the tithe, i.e., the teruma of the tithe, I, God, said to you that you must separate it, and you are not obligated in both teruma gedola and teruma of the tithe from the first tithe.

    אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: אִי הָכִי, אֲפִילּוּ הִקְדִּימוֹ בִּכְרִי נָמֵי! אֲמַר לֵיהּ: עָלֶיךָ אָמַר קְרָא: ״מִכֹּל (מַעְשְׂרוֹתֵיכֶם) תָּרִימוּ אֵת כׇּל תְּרוּמַת ה׳״.

    Rav Pappa said to Abaye: If so, if there is a source for this halakha in the Torah, even if the Levite preceded the priest, i.e., first tithe was separated after the grain had been threshed and the kernels of grain placed in a pile, then it should also be exempt from teruma gedola . Abaye said to Rav Pappa: With regard to your claim, the verse states: “From all that is given you, you shall set apart that which is the Lord’s teruma ” (Numbers 18:29). This verse indicates that God’s teruma , i.e., teruma gedola , must be taken from all the produce, including the tithe.

    וּמָה רָאִיתָ? הַאי אִדְּגַן, וְהַאי לָא אִדְּגַן.

    The Gemara asks: And what did you see that led you to require the separation of teruma gedola from first tithe that was taken from processed grain piled in the granary but not from first tithe that was taken from grain on stalks? Abaye answers: This, grain that has been threshed and placed into piles, is completely processed and has become grain, and that, grain that remains on the stalk, has not yet become grain. Until the grain is threshed and assembled in a pile, the obligation to separate teruma does not take effect, as it is not considered grain. When such unprocessed grain is designated first tithe, it ceases to be untithed produce and the opportunity to separate teruma from it has been missed. However, once the grain has been processed, and the obligation to separate teruma has taken effect, it is as if the teruma is already mixed in, and the obligation to separate it cannot be overridden by the fact that this produce has been designated first tithe.

    תְּנַן הָתָם: הַמְקַלֵּף שְׂעוֹרִין, מְקַלֵּף אַחַת אַחַת וְאוֹכֵל. וְאִם קִלֵּף וְנָתַן לְתוֹךְ יָדוֹ — חַיָּיב. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: וְכֵן לְשַׁבָּת.

    § We learned in a mishna there ( Ma’asrot 4:5): One who peels grains of barley to eat them raw may peel them one by one and eat them immediately without tithing them, as this is considered a casual manner of eating. But if he peeled and placed several of them into his hand, he is obligated to separate tithes. Rabbi Elazar said: And a similar halakha applies to Shabbat. Peeling grains of barley one by one is not considered threshing, and it is permitted; if a whole handful of grains are peeled together, this does constitute the prohibited labor of threshing.

    אִינִי? וְהָא רַב מְקַלְּפָא לֵיהּ דְּבֵיתְהוּ כָּסֵי כָּסֵי! וְרַבִּי חִיָּיא מְקַלְּפָא לֵיהּ דְּבֵיתְהוּ כָּסֵי כָּסֵי! אֶלָּא אִי אִתְּמַר, אַסֵּיפָא אִתְּמַר: הַמּוֹלֵל מְלִילוֹת שֶׁל חִטִּים, מְנַפֵּחַ עַל יָד עַל יָד וְאוֹכֵל. וְאִם נִפַּח וְנָתַן לְתוֹךְ חֵיקוֹ — חַיָּיב. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: וְכֵן לְשַׁבָּת.

    The Gemara asks: Is that so? But didn’t Rav’s wife peel for him barley on Shabbat by the cupful? And likewise Rabbi Ḥiyya’s wife would peel barley for him on Shabbat by the cupful. Rather, if Rabbi Elazar’s comment was stated in this context, it was stated with regard to the latter clause of that same mishna ( Ma’asrot 4:5): With regard to one who husks kernels of wheat by hand, he may blow onto the chaff to disperse it a little at a time and eat the kernels without separating tithes. But if he blows on the kernels and puts a large amount of them into his lap, he is obligated to separate tithes from the food. It was with regard to this teaching that Rabbi Elazar said: And a similar halakha applies to Shabbat.

    מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי אַבָּא בַּר מֶמֶל: וְרֵישָׁא, לְמַעֲשֵׂר אִין לְשַׁבָּת לָא? וּמִי אִיכָּא מִידֵּי דִּלְעִנְיַן שַׁבָּת לָא הָוֵי גְּמַר מְלָאכָה, וּלְמַעֲשֵׂר הָוֵי גְּמַר מְלָאכָה?

    Rabbi Abba bar Memel strongly objects to this: And with regard to the first clause of the mishna, one should conclude: Yes, if one peeled a handful of barley, it is considered prepared with regard to tithes, but no, it is not considered threshing with regard to Shabbat? But is there anything that, with regard to Shabbat, is not considered the completion of the labor and may be performed; and yet, with regard to tithes, it is considered the completion of the labor? Isn’t the prohibition against work on Shabbat far more stringent than tithes in all its details?

    מַתְקֵיף לַהּ רַב שֵׁשֶׁת בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: וְלָא, וְהָא גׇּרְנָן לְמַעֲשֵׂר, דִּתְנַן: אֵיזֶהוּ גׇּרְנָן לְמַעֲשֵׂר? הַקִּשּׁוּאִין וְהַדִּלּוּעִין — מִשֶּׁיְּפַקְּסוּ. וְשֶׁלֹּא פִּקְּסוּ — מִשֶּׁיַּעֲמִיד עֲרֵמָה. וּתְנַן נָמֵי גַּבֵּי בְצָלִים — מִשֶּׁיַּעֲמִיד עֲרֵמָה. וְאֵלּוּ גַּבֵּי שַׁבָּת — הַעֲמָדַת עֲרֵמָה פָּטוּר.

    Rav Sheshet, son of Rav Idi, strongly objects to this claim: And is there no example of a halakha in which tithes are treated more stringently than Shabbat? And is there not the halakha of their granary for tithes, as we learned in a mishna ( Ma’asrot 1:5): What is the equivalent of their granary, i.e., the point at which the processing of various vegetables is completed so that they become obligated in tithes? With regard to cucumbers and gourds, they become obligated from when one trims the thin hairs that cover them [ misheyefaksu ], and for those he did not trim, from when he assembles them in a pile. And we also learned in a mishna ( Ma’asrot 1:6), with regard to onions, that it is from when one assembles them in a pile. Whereas with regard to Shabbat, one who assembles produce in a pile is exempt, as this is not a prohibited labor on Shabbat.

    אֶלָּא מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר: מְלֶאכֶת מַחְשֶׁבֶת אָסְרָה תּוֹרָה, הָכָא נָמֵי: מְלֶאכֶת מַחְשֶׁבֶת אָסְרָה תּוֹרָה.

    Rather, what have you to say? Why is one exempt if he forms a pile on Shabbat? The Torah prohibited only planned, constructive labor on Shabbat, the type of work that involves the creation of something new, and the formation of a pile is not considered that kind of labor. Here too, with regard to peeling barley, the Torah prohibited creative work. Although collecting the peeled barley in one’s hand is considered the completion of the labor in respect to tithes, it is not prohibited labor on Shabbat.

    כֵּיצַד מוֹלֵל? אַבָּיֵי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף אָמַר: חֲדָא אַחֲדָא. וְרַב אַוְיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף אָמַר: חֲדָא אַתַּרְתֵּי. רָבָא אָמַר: כֵּיוָן דִּמְשַׁנֵּי — אֲפִילּוּ חֲדָא אַכּוּלְּהוּ נָמֵי.

    Apropos husking kernels on Shabbat, the Gemara asks: How may one husk grain on a Festival? Abaye said in the name of Rav Yosef: One finger on another, i.e., one may place the kernels between two fingers and rub. And Rav Avya said in the name of Rav Yosef: One may even do so one on two, i.e., between the thumb and two fingers. Rava said: Since he alters the manner in which he performs the activity, he may even do so with one finger on all the rest.

    כֵּיצַד מְנַפֵּחַ? אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אָמַר רַב: מְנַפֵּחַ

    The Gemara further asks: How may one blow on the grain, to winnow it in a permitted manner on Shabbat? Rav Adda bar Ahava said that Rav said: One blows