Commentary page

Menachot 31b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Menachot 31b

Menachot 31b. The full printed text of this folio side — 10 numbered segments, about 226 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

מי קאמר במשנתינו דמשמע משנה ולא ברייתא:

קרע הבא בשני שיטין אם נתקרע גליון של ספר תורה ונכנס הקרע בשני שיטין בתוך הכתב יתפור:

בשלש אל יתפור אלא יסלק את היריעה:

עתיקא קלף ישן מיגניא קריעה:

אפיצן הוי שחור כעתיקא אפיצן מתוקן הקלף בעפצין שקורין גל"ש:

והני מילי דתופר:

בגידין יתפור אבל לא בגרדים פינדי"ש בלע"ז:

בין דף לדף אם נקרע עד כנגד הכתב שאילו היה בכתב היה יותר מג' שיטין:

16 more comments on this page.

Rashi on Menachot 31b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Tosafot

מי קאמר במשנתינו כו' כי האי גוונא דייק בפ' בתרא דכתובות (דף קט.) גבי כל מקום שאמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון ותימה דבפ' כירה (שבת דף לט:) גבי כל מקום שאתה מוצא שנים חולקים ואחד מכריע הלכה כדברי המכריע חוץ מקולי מטלניות וקא פריך אימא ה"מ במתניתין אבל בברייתא לא ויש לומר כיון דאמר חוץ מקולי מטלניות שהיא משנה הוי כאילו פירש במשנתינו ומיהו קשה בהני כללות דבפ' מי שהוציאוהו (עירובין מו:) דקאמר רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כר' יהודה ר' יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי אמרי' סד"א הני מילי במתני' אבל בברייתא לא אע"ג דלא קאמר במשנתינו ושמא שאני התם דלא קאמר כל מקום. מ"ר:

הא דאפיצן הא דלא אפיצן משמע דס"ת כשר בלא אפיצן והקשה ר"ת מהא דאמרי' פרק המוציא יין (שבת דף עט: ושם) גבי ס"ת על הגויל ועל הדוכסוסטוס כשירה משמע אבל דיפתרא דמליח וקמיח ולא עפיץ לא (מיקרי ספר) ובפ' שני דסוטה (דף יז.) אמרי' אין כותבין פרשת סוטה לא על הלוח ולא על הנייר ולא על הדפתרא אלא על המגילה שנא' בספר וכ"ש ס"ת דנקרא ספר טפי כדאמרי' במס' סופרים אין כותבין לא על הנייר ולא על הדפתרא ומיהו מחוק לא גרס דהא בפרק המוציא יין (שבת דף עט:) קתני על הנייר ועל המטלית פסולה ולא קתני מחוק ועוד קשה היאך אנו כותבין ס"ת על הקלפים שלנו הא אינם מעופצין וכן גיטין שאנו כותבין בקלפין שלנו ובפ' [שני] דגטין (דף יט.) משמע דווקא בדאפיצן כותבין אבל לא אפיצן לא דיכול להזדייף ומפרש ר"ת דתיקון שלנו חשיב כאפיצן תדע דהא קמן דאין יכול להזדייף והא דמשמע בגיטין בדלא אפיצן יכול להזדייף היינו בקלפים שלהם שהיו עושים בהם תיקון של עיפוץ דקודם עיפוץ יכול להזדייף ונקרא דיפתרא ופסול ותדע שגם בימיהם כותבין שטרות בקלף שאינו מעופץ כדאמרי' בפ' שני דגיטין (שם) כתבו במי טריא ועפצא כשר ומוקי לה בדלא אפיצן ומיהו איכא לאוקומי בנייר של עשבים דלא מיתקני ליה בעפצים כמו שפי' שם בקונטרס גבי חיישינן שמא במי מילין כתבו א"נ בעדי מסירה ורבי אלעזר. מ"ר:

עשאה כשירה מכאן משמע הא דתניא בפ' הבונה (שבת דף קג:) כתבה כשירה או שכתב השירה כיוצא בה או שכתב שלא בדיו או שכתב האזכרות בזהב הרי אלו יגנזו בס"ת מיירי דהא מוקמינא לה הכא בס"ת ותימה דבפ' כל כתבי (שבת דף קטו:) בתחילתו תניא אין בין ספרים למגילה אלא שספרים נכתבין בכל לשון ומגילה עד שתהא כתובה אשורית על הספר ובדיו ותירץ הרב רבי יוסף דההיא דכל כתבי בשאר ספרים דלאו ס"ת ואכתי קשה דבפ"ק דמגילה (דף ח:) תניא מקרא שכתבו תרגום ותרגום שכתבו מקרא וכתב עברי אינו מטמא את הידים עד שיכתבנו בכתב אשורית על הספר ובדיו ומוקי לה רב אשי בשאר ספרים ור' יהודה היא אלמא שאר ספרים בעי דיו ולא אשכחן דפליגי עליה דרבי יהודה אלא לגבי הא דשרי בכל לשון אבל בדיו לא אשכחן דפליגי ונראה לפרש דההיא דכל כתבי לענין להציל מפני הדליקה דווקא מיירי ולא לענין לקרות בהם ולפי שיש בהן אזכרות מצילין אותן אע"פ שלא נכתבו כהלכתן אבל מגילה עד שתהא כתובה כהלכתה תדע דבעיא דריש גלותא התם לענין הצלה אבל הא לא מיבעיא ליה אם ניתנו ליקרות בהם או לא וא"ת תיקשי הך ברייתא לרב הונא דאמר בריש גמרא דכל כתבי (שבת דף קטו.) היו כתובין תרגום ובכל לשון אין מצילין למ"ד אין ניתנין לקרות בהן ויש לומר דהאמר התם תנאי היא:

שלא יעשנה כזנב כעין שפירש בקונטרס כאן יש לפרש הא דאמר בבבא בתרא (דף יד.) גבי כרם שתים כנגד שתים ואחד יוצא זנב שאחד בשורות שתים ולא כנגד אויר שבין שתי השורות שתים שתים. מ"ר:

ועושה פרשיותיה סתומות קצת קשה דנקט לשון רבים ואין שם כי אם פרשה אחת ושמא משום על הארץ דבסוף שיטה אע"פ שאין כתוב כלום אח"כ. מ"ר:

רבי שמעון בן אלעזר אומר ר"מ היה כותבה על הדוכסוסטוס משמע דתלמידו של ר"מ היה שאמר דברים הרבה משמו בשאר מקומות כדאשכחן נמי לעיל (מנחות ל:) דקאמר ר"ש בן אלעזר משום ר"מ אין כותבין את השם לא על הנייר ולא על המחק וכן בפ"ק דקדושין (דף כד.) גמרא ובלבד שיהא הכסף משל אחרים דקאמר ר"ש בן אלעזר משום ר"מ אשה פודה מעשר שני בלא חומש ותימה דבפ' המוציא יין (שבת דף עט:) כתוב בכל הספרים אמר רבי שמעון מאיר היה כותבה על הקלף מפני שהיתה משתמרת משמע שהיה חבירו דקאמר מאיר ולא קאמר ר"מ ושמא טעות סופר יש בכל הספרים ואי הוה אמרי' דתרי רשב"א הוה ניחא ומיתרצא בהכי פירכא אחריתי דהכא קתני אדוכסוסטוס והתם תני אקלף והיה נראה לומר דתרי תנאי אליבא דר"מ אבל אי אפשר לומר כן דבפ' מרובה (ב"ק דף עח:) גבי מכרה חוץ מגיזותיה משני תרי תנאי אליבא דרשב"א ולא משני דתרי היו ומיהו יש לדחוק משום דהנהו דאיפלגי עליה בחדא איפלגי עליה באידך ברייתא ויש לתרץ דעל הדוכסוסטוס דקתני הכא היינו אף הדוכסוסטוס כדמפרשינן נמי אף פתוחות וכ"ש נמי אקלף דמשתמר ולפי מה שר"ל בסמוך דוכסוסטוס דווקא ולא קלף הוי תימה דלמר דוכסוסטוס עדיף למזוזה ולמר קלף עדיף. מ"ר:

Tosafot on Menachot 31b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Rashba

בין דף לדף, פי' אם נקרע עד כנגד הכתב שאלמלי היה בכתב היה יותר מג' שיטין. ובין שיטה לשיטה, אם נקרע יתפור או לא יתפור, ל"ה. וכיון דסלקא בתיקו אית לן למיזל לחומרא הילכך בין דף לדף יותר מכנגד ג' שיטין לא יתפור אבל כנגד (אידך של) שלש שיטין יתפור דלא עדיף קרע דבין דף לדף מקרע הבא בתוך הכתב דעד שלש יתפור אבל בין שיטה לשיטה לא יתפור כלום משום דהבעיא דבין שיטה לשיטה הויא אם מותר לתפור כלל כדפרש"י. והטעם הוי משום דגרע טפי משום דנראה כמי שמסלק הדף וכיון דסלקא בתיקו לא יתפור כלל, ומ"מ נראה דדוקא תפירה לפי שהוא גנאי לתפור הכתב אבל לדבק נראה דשרי והכי נמי איתא במס' סופרים אין דובקין בדבק ולא תופרין על גבי הכתב א"ר שמעון בן אלעזר משום ר' מאיר שדובקין בדבק אבל אין תופרין במקום הכתב לא מבפנים ולא מבחוץ אלמא דשרי דביקה במקום שאסור תפירה:

Rashba on Menachot 31b · Sefaria · Edition: Warsaw, 1861 · Public Domain

Maharsha (Chidushei Halachot)

גמרא א"ל רבה זוטי לרב אשי הכי אמר רב ירמיה מדפתי הא כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה הא דאפיץ כו' ולא אפיץ לא והיינו טעמא משום דמקרי ספר כו' שנאמר בספר וכ"ש ס"ת דנקראת כו' כצ"ל ובד"ה עשאה כשירה כו' עד שתהא כתובה אשורית על הספר כו' כצ"ל:

פרש"י בד"ה ומ"ד בתחילת שיטה כלומר בעי ארחוקי כו' עכ"ל כצ"ל:

תוס' בד"ה רשב"א כו' בפ"ק דקידושין גמרא ובלבד שיהא כו' עכ"ל כצ"ל:

Chidushei Halachot on Menachot 31b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Gilyon HaShas

גמ' הא דלא אפיצן בהרי"ף הגי' הא דאפיצן הא דלא אפיצן:

Gilyon HaShas on Menachot 31b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Ben Yehoyada

מַאן דְּאָמַר בְּסוֹף שִׁיטָה, "כִּגְבֹהַּ שָׁמַיִם עַל הָאָרֶץ" (תהלים קג, יא). יש להקשות 'כִּגְבֹהַּ' משמע לענין הרחקה קאמר דאם רצונו לומר כעמידת השמים על הארץ הוה ליה למימר 'כעמידת השמים על הארץ'? ונראה לי בס"ד דלא מפרש 'כִּגְבֹהַּ' לענין הרחקת שיעור החלל שיש בין זה לזה אלא מפרש על גובהן במספר כי מספר שָׁמַיִם [390] עולה על מספר ארץ [291] במספר צ"ט [99] שהוא מספר שילוב הוי־ה אדנ־י [91] עם כולל ח' אותיות שבשם זה ישתלשל שפע חסדו יתברך על יראיו לכן סבירא ליה שצריך לכתוב 'עַל הָאָרֶץ' בְּסוֹף שִׁיטָה, כדי שתהיה תיבת 'הָאָרֶץ' כתובה תחת תיבת 'שָׁמַיִם' להודיע היתרון שיש בשמים על מספר הארץ כי כן דרך כותב חשבונות לכתוב מספר הקטן תחת מספר הגדול לנכות זה מזה ובו מודיעים היתרון כמה הוא. אמנם מאן דאמר 'בִּתְחִלַּת שִׁיטָה' מפרש 'כִּגְבֹהַּ' על הרחקה שיש בחלל שבשניהם שהוא מהלך ת"ק שנה וידוע כי מהלך ת"ק שנה הנזכר רמוז במלוי שם שד־י [שי־ן דל־ת יו־ד=500] שבו רמוז עץ החיים דמהלכו ת"ק שנה כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל וידוע איש ואשה שזכו יש להם הארת מלוי שם שד־י שעולה ת"ק לכך מדלקת האשה בליל שבת שני נר [250×2=500] ועל זה אומר הכתוב 'כִּגְבֹהַּ שָׁמַיִם עַל הָאָרֶץ' שהוא מהלך ת"ק שנה הרמוז במלוי שד־י בשיעור זה 'גָּבַר חַסְדּוֹ עַל יְרֵאָיו' הם איש ואשתו שמאיר בת"ק אברים שלהם מעץ חיים שהוא מהלך ת"ק שנה. ולזה אמר לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם (דברים יא, כא) שימשך לכם מעץ החיים שהוא שיעורו כשיעור מהלך שיש בחלל על הארץ ונמצא הכתוב נקיט הדמיון של 'כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ' לענין שיעור הרחקתם זה מזה לכך סבירא ליה שיכתוב 'עַל הָאָרֶץ' בתחילת שיטה לרמוז על דמיון הרחקתם זה מזה. והנה למאן דאמר 'בְּסוֹף שִׁיטָה' נראה לי בס"ד טעם אחר יש בזה דעל ידי כך יהיה צירוף ש"א מ"ר י"צ מלמעלה למטה כי בזה תהיה תיבת אָרֶץ תחת אותיות שמי ד'הַשָּׁמַיִם' ואז ש' של שמי עם א' של ארץ הוא 'שא' ומ"ם של שמי עם ר' של ארץ הוא 'מר' ויו"ד של שמי עם צ' של ארץ הוא 'יצ' כלומר שא וסלק את המר מן העולם על ידי זכות עשרה צדיקים וזהו י"צ רצונו לומר יו"ד צדיקים כמו שאמר השם יתברך לאברהם אבינו ע"ה 'לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה' (בראשית יח, לב) ולכן בדור המבול שלא היה אלא שמונה לא נסתלק המר מן העולם וירד המבול.

Ben Yehoyada on Menachot 31b · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

Original text

Segment 1

מִי קָאָמַר בְּמִשְׁנָתֵינוּ? ״כׇּל מָקוֹם שֶׁשָּׁנָה״ קָאָמַר.

Does Rabbi Ḥanina say that wherever Rabbi Shimon Shezuri taught a halakha in our Mishna the halakha is in accordance with his opinion? Rather, he says that any place where he taught a halakha the halakha is in accordance with his opinion, and this applies even to baraitot .

Segment 2

אָמַר רַב זְעֵירָא, אָמַר רַב חֲנַנְאֵל, אָמַר רַב: קֶרַע הַבָּא בִּשְׁנֵי שִׁיטִין – יִתְפּוֹר, בְּשָׁלֹשׁ – אַל יִתְפּוֹר. אֲמַר לֵיהּ רַבָּה זוּטֵי לְרַב אָשֵׁי: הָכִי אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה מִדִּיפְתִּי מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא, הָא דְּאָמְרִינַן ״בְּשָׁלֹשׁ אַל יִתְפּוֹר״ – לָא אֲמַרַן אֶלָּא בְּעַתִּיקָתָא, אֲבָל חַדְתָּתָא – לֵית לַן בַּהּ.

§ Rav Ze’eira says that Rav Ḥananel says that Rav says: If a tear in the parchment of a Torah scroll extends into two lines, one can sew the parchment to render the scroll fit, but if it extends into three lines then one cannot sew it to render it fit. Rabba Zuti said to Rav Ashi: This is what Rabbi Yirmeya of Difti said in the name of Rava: That which we say, that if the tear extends into three lines one cannot sew it to render it fit, we say only with regard to old sheets of parchment. But in the case of new sheets of parchment, we have no problem with it.

Segment 3

וְלָא עַתִּיקָתָא עַתִּיקָתָא מַמַּשׁ, וְלָא חַדְתָּתָא חַדְתָּתָא מַמַּשׁ, אֶלָּא הָא דְּלָא אֲפִיצָן, הָא דַּאֲפִיצָן, וְהָנֵי מִילֵּי בְּגִידִין, אֲבָל בִּגְרָדִין – לָא.

The Gemara adds: And old does not mean literally old, and new does not mean literally new. Rather, those sheets of parchment that are not processed with gall are labeled as old and cannot be sewn, whereas those sheets of parchment that are processed with gall are labeled as new and can be sewn. And this statement, that one can sew the parchment and render it fit, applies to sewing it with sinew; but if one sews the parchment with thread [ bigradin ], it is not rendered fit.

Segment 4

בָּעֵי רַב יְהוּדָה בַּר אַבָּא: בֵּין דַּף לְדַף, בֵּין שִׁיטָה לְשִׁיטָה, מַאי? תֵּיקוּ.

Rav Yehuda bar Abba asks: If the tear occurred in the space between one column and another column but it was of the length that had it occurred inside a column it would have extended more than three lines, and similarly, if the tear occurred between one line and another line horizontally, but not tearing through any letters, what is the halakha ? No answer was found, and therefore the dilemma shall stand unresolved.

Segment 5

אָמַר רַבִּי זְעֵירִי, אָמַר רַב חֲנַנְאֵל, אָמַר רַב: מְזוּזָה שֶׁכְּתָבָהּ שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם, כְּשֵׁרָה. אִיבַּעְיָא לְהוּ: שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ וְאַחַת, מַהוּ? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: כׇּל שֶׁכֵּן שֶׁעֲשָׂאָהּ כְּשִׁירָה. מֵיתִיבִי: עֲשָׂאָהּ כְּשִׁירָה, אוֹ שִׁירָה כְּמוֹתָהּ – פְּסוּלָה! כִּי תַּנְיָא הָהִיא בְּסֵפֶר תּוֹרָה.

§ Rabbi Ze’eiri says that Rav Ḥananel says that Rav says: A mezuza that one wrote two by two, i.e., two words on each line, is fit. A dilemma was raised before the Sages: If one wrote two words on one line, and three words on the following line, and one word on the line after that, what is the halakha ? Rav Naḥman bar Yitzḥak said: All the more so that it is fit, as he prepared it as one writes a poem in the Torah scroll. The song sung by the Jewish people at the sea after the Exodus is written in lines whose length is not uniform. The Gemara raises an objection from a baraita : If one wrote it as one writes a poem in the Torah, or if one wrote a poem in the Torah as one writes it, it is unfit. The Gemara answers: When that baraita is taught, it is referring to a Torah scroll, not a mezuza .

Segment 6

אִתְּמַר נָמֵי: אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַב אַחָא בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מְזוּזָה שֶׁעֲשָׂאָהּ שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ וְאַחַת – כְּשֵׁרָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂנָּה כְּקוּבָּה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂנָּה כְּזָנָב.

It was stated by amora’im as well: Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says, and some say it was Rav Aḥa bar bar Ḥana who says that Rabbi Yoḥanan says: With regard to a mezuza that one prepared with two words on one line, and three words on the following line, and one word on the line after that, it is fit, provided that he does not prepare it like the shape of a tent, i.e., progressively widening the lines, starting with a line of one word, then a line of two words and a line of three, and provided that he does not prepare it like the shape of a tail, progressively shortening the lines, from three words to two to one.

Segment 7

אָמַר רַב חִסְדָּא: ״עַל הָאָרֶץ״ בְּשִׁיטָה אַחֲרוֹנָה, אִיכָּא דְּאָמְרִי: בְּסוֹף שִׁיטָה, וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: בִּתְחִלַּת שִׁיטָה.

§ Rav Ḥisda says: One writes the last two words of a mezuza , al ha’aretz , meaning “above the earth” (Deuteronomy 11:21), by themselves on the final line, without the preceding word. The Sages disagreed as to how this is done. Some say that one writes this phrase at the end of the final line, and some say that one writes it at the beginning of the final line.

Segment 8

מַאן דְּאָמַר בְּסוֹף שִׁיטָה, כִ״גְבֹהַּ שָׁמַיִם עַל הָאָרֶץ״, וּמַאן דְּאָמַר בִּתְחִילַּת שִׁיטָה, כִּי הֵיכִי דִּמְרַחֲקָא שָׁמַיִם מֵאֶרֶץ.

The Gemara explains their dispute: The one who says that one writes it at the end of the final line interprets the verse: “That your days may be multiplied, and the days of your children, upon the land which the Lord swore unto your fathers to give them, as the days of the heaven above the earth,” in a similar manner to the verse: “For as the heaven is high above the earth” (Psalms 103:11). Consequently, if one writes “above the earth” at the end of the final line, it will appropriately be below the term “the heaven” at the end of the previous line. And the one who says that one writes it at the beginning of the final line explains the phrase “as the days of the heaven above the earth” as meaning: Just as the heaven is far from the earth. Consequently, if one writes “above the earth” at the beginning of the final line, it is far from the term “the heaven” at the end of the previous line.

Segment 9

אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ: חֲזֵינָא לֵיהּ לְרַב הוּנָא דְּכָרֵיךְ לַהּ מֵ״אֶחָד״ כְּלַפֵּי ״שְׁמַע״, וְעוֹשֶׂה פָּרָשִׁיּוֹתֶיהָ סְתוּמוֹת.

Rabbi Ḥelbo said: I saw Rav Huna wrap a written mezuza from the word eḥad to the word shema , i.e., rolling it from left to right, as the first verse written in a mezuza is: “Listen [ Shema ], O Israel, the Lord our God, the Lord is one [ eḥad ]” (Deuteronomy 6:4). And he prepared the two passages of the mezuza in the closed manner, i.e., starting the second passage (Deuteronomy 11:13–21) on the same line that he finished writing the first passage (Deuteronomy 6:4–9).

Segment 10

מֵיתִיבִי: אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר: רַבִּי מֵאִיר הָיָה כּוֹתְבָהּ עַל דּוּכְסוּסְטוֹס כְּמִין דַּף,

The Gemara raises an objection from a baraita : Rabbi Shimon ben Elazar said: Rabbi Meir would write a mezuza on dokhsostos , the inner layer of animal hide, not on parchment, which is from the outer layer, and he would prepare it like a column of a Torah scroll, i.e., long and narrow.

Menachot 31b

Menachot 31b

Rashi

Tosafot

Rashba

Maharsha (Chidushei Halachot)

Gilyon HaShas

Ben Yehoyada

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text