Talmud Builders

    Commentary page

    Menachot 27b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Menachot 27b

    Menachot 27b. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 409 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    שאם חיסר [אחת] מהן לא עשה כלום אין לי אלא מתן שבעה דפרכת הוא דעיכבו שהן מתן שבע מעכבין בכל מקום כגון פרה אדומה ובהזאה דמצורע והכי מפ' לה בזבחים בפ' ב"ש (זבחים דף לט.) מנין לרבות במזבח הזהב שאם חיסר פסל אע"ג דשאר ד' מתנות דמזבח החיצון לא מעכבין כדאמרי' בשמעתא קמייתא דסנהדרין (ד' ד:) וכפר וכפר וכפר אפי' ג' מתנות ואפי' ב' ואפי' אחת ת"ל כן יעשה מרבינן כל עשיותיו שיעכבו מרישיה דקרא ועשה לפר (ועשה הא) דרשינן (אלא) לפר לרבות פר יה"כ ובשחיטת קדשים בפרק ב"ש פריך למאי הילכתא אי נימא לעכב פשיטא חוקה כתיב בה ומשני לה התם לשפיכת שירים דלא כתיבי בפר יה"כ ועוד מילי אחרנייתא כאשר עשה לפר לרבות פר כהן משיח שאם חיסר אחת ממתנותיו פסל החטאת לרבות שעירי עבודת כוכבים של ציבור כדכתיב בפרשת שלח לך וכי תשגו וגו' בעבודת כוכבים מדבר ואותן שעירים טעונין הזייה על הפרכת ועל מזבח הזהב דדרשי' בת"כ דהאי חטאת לרבות שעירי עבודת כוכבים:

    הזאות דפרה שלא לשמן פסולות דכתיב ביה חטאת היא:

    שלא מכוונות שלא כוון כנגד פתחו של היכל פסולות דכתיב בה חוקה ואל נכח:

    ושבפנים כגון דיה"כ ופר כהן משיח ופר העלם דבר ושעירי עבודת כוכבים:

    ושבמצורע בשער נקנור משמן של מצורע:

    שלא לשמן פסולות שבפנים חטאת נינהו של מצורע לקמיה מוקי' לה להתיר שלא עלו לו לשם חובה להכשירו בקדשים:

    שלא מכוונות בין מזרח למערב כשרות דלא כתיב בהו אל נכח:

    הא רבי יהודה הא רבנן בסיפא דמילתא מפרש לה:

    15 more comments on this page.

    Rashi on Menachot 27b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    להיכל כולו בארבעים הקשה ה"ר י"ט מלפנצו מהא דתנן בפרק בתרא דתמיד (דף לג:) בזמן שכ"ג נכנס להשתחות לשם [שלשה] אוחזין בו א' מימינו וא' משמאלו ואחד באבנים טובות כו' הגביה לו הפרוכת נכנס והשתחווה ויצא נכנסו אחיו הכהנים והשתחוו ויצאו אלמא (לבית קדשי הקדשים) שרו ותירץ ר"ת דהשתחוואה צורך עבודה היא. מ"ר:

    למעוטי דרך משופש וא"ת תיפוק ליה מדכתיב ואל יבא דמשמע דרך ביאה כדממעטינן בפ"ב דשבועות (דף יז:) טמא שנכנס דרך גגין להיכל וי"ל התם כשפיחת התקרה איירי אבל הכא לשנכנס דרך לול שהיה בעליית בית קדשי הקדשי' שבו היו משלשלין את האומנים בתיבות דרך ביאה הוא דלכך נעשה א"נ כמו שפירש בקונטרס כאן שחתר את החומה שלפני ולפנים ועשה פתח בדרום או בצפון ונכנס ולא נכנס בפתח שבמזרח שיהיו פניו למערב ועוד פי' בקונטרס א"נ נכנס בפתח מזרח וצדד באלכסון והלך בצדדין לא מיחייב דלפני בעינן שיהו פניו אל פני מזרחיים של כפורת אבל בזבחים בפרק התערובות (דף פב:) מפרש (התוספות) דרך משופש כגון דרך לול שהיה אחורי בית הכפרת כדאמרי' בסוף איזהו מקומן (זבחים נה:) שנים לפרבר וה"ר יעקב מאורלינ"ש הקשה מההיא דס"פ התערובת (זבחים פב: ושם ד"ה לא) גבי דם שנכנס לפנים דאמרי' יאמר אל הקדש ואל יאמר פנימית ומשני לא נצרכה אלא לדרך משופש ופריך והא הבאה כתיב ביה אלמא ממעטינן דרך משופש מדכתיב ביה הבאה ויש לחלק בין הבאת דם להבאת גוף אדם. מ"ר:

    Tosafot on Menachot 27b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    לפנים ממחיצתן י"א אמה מקום דריסת רגלי ישראל, מבית לפרוכת פי' לפני ולפנים ששם הארון כו' ואל פני הכפורת פי' שהלך עד לפני הארון במיתה, ל"ה. ועל מה שפי' רש"י לפנים ממחיצתן י"א אמות דריסת רגלי ישראל קשיא משום דלא הויא אלא מעלה מדרבנן בעלמא שהרי בשחיטת הפסחים מתמלאת כל העזרה כולה אנשים וכן זקני ירושלים סובבים המזבח ולולביהם בידיהם וכן אמרי' לקמן מגביהין השלחן ואומרים להם ראו חיבתכם לפני המקום. לכ"נ לפ' טהורין שנכנסו לפנים ממחיצתן דר"ל שנכנסו להיכל, וצריך לפרש לפי פי' זה דלהיכל כולו ר"ל דגם כשנכנס בהיכל עד הפרוכת דאינו חייב רק מלקות ארבעים שהרי אם אמר שנכנס לפנים ממחיצתן לבד שפי' בהיכל לא הייתי יודע אם ר"ל גם שנכנס בהיכל עד הפרוכת ולכך פי' ולהיכל כולו דר"ל גם עד הפרוכת, ועוד דאפי' לר' יהודה דאמר מבית לפרוכת באזהרה וכ"ש בהיכל דהוי באזהרה אפ"ה הזכיר בדבריו ולהיכל משום באזהרה:

    ה"א מאי קדש מבית לפרוכת אבל היכל לא, וקשיא דאי כתיב קדש איך נימא דר"ל מבית לפרוכת אבל היכל לא ע"כ נימא דר"ל היכל דא"כ לכתוב מבית לפרוכת ומדכתי' קדש ש"מ נמי היכל, ודוגמתו הקשיתי בריש קדושין על תושב ושכיר דקאמר תושב ושכיר ה"א תושב זה קנוי קנין שנים וק"ל איך נוכל לומר כן א"כ לכתוב שכיר. ומ"מ שם יש לתרץ דאי כתיב שכיר ה"א שכיר ליומי לכך אצטרי' תושב לשנים אבל כאן אי כתיב מבית לפרוכת ליכא למטעי במשמעותו לומר יותר דלצטריך קדש וא"כ מדכתיב קדש ש"מ נמי היכל. וי"ל דהיינו טעמא דנימא אי כתיב קדש דר"ל מבית לפרוכת ולא היכל משום דאין לומר א"כ לכתוב מבית לפרוכת דז"א משום דאורחיה דקרא לסתום ולא לבאר ולא רצה להאריך ולבאר יותר ונקט מלה סתומה והיינו קדש והרי כשאנו אומרים בא זה ולמד על זה אנו אומרים משום דאורחיה לסתום כ"ש אי נקט חד מלה דאין לו להאריך ולבאר כונתו שהרי אנו רואים שמאריך בלשונו כדי לסתום כ"ש שיש לנו לקצר לסתום ולא להאריך ולבאר, הילכך אי נקט קדש בלבד נימא דר"ל מבית לפרוכת דאין לומר דא"כ לינקוט מבית לפרוכת ומדנקט קדש דר"ל היכל דאין לומר כמו כן אלא מאי היכל לינקוט היכל, דז"א דאנן מקשים הכי דאי ר"ל מבית לפרוכת לבד לנקטיה ומדנקט קדש דכייל כל קדש בא לומר אפי' היכל, דאפ"ה מצינן למימר דאע"ג דר"ל מבית לפרוכת דוקא נקטיה בלשון קדש כדי לסתום, והתם גבי שכיר ליכא לשנויי כדהכא משום דשכיר תיבה קצרה כמו תושב אבל מבית לפרוכת תיבה ארוכה יותר מקדש וגם דמבית לפרוכת הוי המקום מבואר ולעולם לא נקיט מלה מבוארת אבל שכיר אינו מבואר אלא סתום הוא אלא דמשמע שכירות מועט יותר מתושב הילכך הכא לעולם אי נקיט קדש אמינא דר"ל מבית לפרוכת ואצטרי' למבית לפרוכת לגלויי עליה דקדש ר"ל היכל: וא"ת אכתי לקשי אי כר' יהודה א"כ לינקוט בהדיא היכל ולשתוק מבית לפרוכת, דאין לומר דדרכיה דקרא לסתום ולכך נקט קדש ולא היכל [דז"א] דאי לא הוה נקיט מלה מבוארת כדנקט תושב ונקט שכיר לגלות דר"ל קנוי קנין עולם הוה ניחא דשכיר לאו מלה מבוארת כי הכא והתם נמי אי נקט במקום שכיר קנוי קנין שנים הוה קשיא למה סתם תושב ונקט ביאור לגלות עליו דטפי היה נקל לו לבאר תושב ולכתוב קנוי קנין עולם אלא משום דשכיר הוי מלה שאינה מבוארת נקיט תרי מילי סתומים ללמד זה על זה, וא"כ הכא דמבית לפרוכת המגלה על קדש דר"ל היכל הוי מילה מבוארת א"כ ליקשי כמו כן דטפי היה נקל למנקט היכל דאע"ג שביארנו דאין דרכו לבאר רק לסתום מ"מ כמו כן הרי נקט הצד מבואר דהיינו מבית לפרוכת לבאר קדש ולגלות עליו דר"ל היכל וא"כ טפי היה לו למנקט היכל ולבאר מלת קדש משיסתמנו ולנקוט אחרי כן מלה מבוארת לבארו: וי"ל דודאי אי קדש לא הוה משמע רק היכל אה"נ דהוה קשה כדפרי' אבל משום דקדש כייל כל מידי דקדש היכל ומבית לפרוכת הילכך משום דדרכיה לסתום ניחא ליה טפי למנקט מלה מבוארת לבאר הסתום משיבארנו ויקצר ולנקוט היכל ודליתי מבית לפרוכת בק"ו מהיכל דודאי התם דתושב לא כייל כי אם קנוי קנין אחד או עולם או שנים שהרי אין לנו לומר בו שתי משמעיות אע"פי שנוכל לפרשו משניהם מ"מ אינו בא כ"א בשביל שם אחד הילכך אי הוה נקיט מלה מבוארת לבארו הוה עדיף טפי שיבארנו ויקצר כדפרישית דאין לומר דאפ"ה עדיף טפי משום דאם היו שתיהם כתובים בהדיא לא קשה משום דמלתא אתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא א"כ גם כי באר מלת תושב לא הוה קשיא אי נקיט שכיר כדקאמר התם וא"כ יוכל למנקט נמי שכיר מבואר לבאר תושב, דז"א שהרי לא נקטינהו בהך מלתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא דא"כ לא היינו אומרים כלל דר"ל בא זה ולמד על זה איכתוב אלא ה"ק הואיל ואי כתיבי בהדיא לא הוה קשי' כל כך אמאי כתבינהו משום דמלתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא השתא דסתמינהו נמי דרכיה לסתום במלתא דאינו מבאר לא הוה קשיא כלכך אבל כשמבאר בהם טוב לעולם שיבאר ויקצר משיסתום ויבאר ויאריך הואיל ולא לטרח וכתב וכו' נתכוין והתם ודאי הוה קשה כדפרישי' אבל משום דקדש כייל תרוייהו עדיף טפי לבאר ולגלות דקדש ר"ל גם היכל ולא מבית לפרוכת דוקא משיכתוב היכל בהדיא דלא הוה כתיב רק היכל והשתא כתבינהו תרוייהו במלת קדש ובא לבאר שמלת קדש כוללת שתיהן ואע"ג דלא צריכא מלת קדש לאחר הביאור לגבי מבית לפרוכת דהרי כתביה מ"מ הואיל ודרך באור כתב מבית לפרוכת הרי ג"כ נשאר מלת קדש לשתיהן במקומה והויא מלת מבית לפרוכת כאלו נכתבה לבאר מלת קדש וכי האי גוונא נוכל לומר דרכיה לסתום ולפרש:

    ורבנן ההוא לא מצית אמרת דהיכל כולו אקרי קדש והלא ר' יהודה נמי אית ליה דהיכל נמי אקרי קדש אלא דקדש נמי ר"ל מבית לפרוכת הילכך [אי] לא כתיב מבית לפרוכת הוה מוקמינן ליה בדניחא טפי דהיינו במבית לפרוכת דקדיש טפי ולא בהיכל ואייתר ליה מבית לגלויי עליה דקדש דר"ל נמי היכל וא"כ מאי קאמרי ליה רבנן. ויש לומר דהכי קאמרי כיון דמצינן דהיכל אקרי קדש א"כ יש לנו לאוקומי קדש בכל מאי דאקרי קדש ואע"ג דניחא טפי אינוקי ליה במבית לפרוכת מ"מ יש לנו לפרושי דקאי נמי אהיכל מפני שיש לנו להחמיר וזו היא חומרא דנחייב אף אהיכל דכל דאיכא למדרש לקולא ולחומרא נדרוש לחומרא אע"ג דמשמע טפי לקולא, וא"ת א"כ גבי תושב ושכיר נמי נימא הכי דאע"ג דלא כתב שכיר נאמר דתושב הוי קנין עולם לחומרא ואע"פי שיש לומר יותר דבקנין שנים קאמר דאינו אוכל מ"מ הואיל ויש לפרשו נמי קנין עולם נפרשהו לחומרא וכן הכא אפי' לא מצינן דאקרי הכל קדש יוכלו לומר הואיל ונוכל לפרש קדש היכל כמו מבית לפרוכת אע"ג דניחא טפי לאוקמיה ליה במבית לפרוכת לחייב בו מ"מ נדרשיה לחומרא הואיל וג"כ נוכל לפרשו כן וא"כ אמאי תלו טעמייהו במשום דאשכחן דקדש אקרי היכל בלאו הכי יכולין לומר סברא זו, דהא ליתא דנוכל לומר דודאי אם לא מצינו פסוק שקורא היכל קדש אע"פי שנוכל לפרשו לחומרא אין לנו לדרוש אלא מאי דמשמע טפי אבל מפני שמצינו שהכתוב קוראהו במקום אחר כן יש לנו לומר דר"ל הכא כמו שקוראהו במקום אחר ור"ל נמי היכל לחומרא וכן נמי גבי תושב ושכיר אלמלי מצינו בעלמא שיקרא תושב קנוי קנין עולם לא היה צריך לכתוב שכיר לגלות עליו אבל מפני שלא מצינו בעלמא שנקרא כן לא נדרשהו לחומרא רק כדמשמע טפי ולכך צריך הכא לקרא. וזה דוחק דאי אזיל בתר טעמא היכא דאיכא למדרשיה לחומרא דרשינן אע"ג דמשמעותו נשמע טפי דלקולא אזלינן אפי' לא מצינן פסוק שקוראהו במקום אחר במשמעות דלחומרא יש לדרשו לחומרא הואיל ומשמעותו סובל נמי משמעות דלחומרא ואי בתר טעמא דיש לנו לקחת המשמעות הנשמע בו טפי אע"ג דהוי לקולא א"כ אפי' מצינו שהפסוק קורהו כן במקום אחר בעבור זה לא נניח שלא נדרשהו במשמעות הנראה יותר. ויש לחלק בו קצת ומ"מ דחוק הוא. אלא נראה דהכי קאמרי כיון דמצינן דהיכל אקרי קדש ומבית לפרוכת לא אקרי קדש א"כ יש לנו לאוקמי קרא במאי דאקרי קדש בעלמא ולא במאי דלא אקרי קדש ודאי אלמלא נקראו שתיהן קדש בפסוק במקום אחר דאיכא לאוקמי מלת קדש דקיימא אתרוייהו אי לא נקראו כן במקום אחר אלא שיש לדרוש משמעותם כן לעולם לא נדרשהו לומר רק לקולא כדמשמע טפי והיינו נמי טעמא דתושב ושכיר אבל בעבור שמצינו שזה נקרא קדש במקום אחר וזה אינו נקרא קדש הרי אין לנו לומר שקורא קדש אלא מה שקרא כן במקום אחר ולא מה שלא נקרא כן, ור' יהודה לא חייש להאי סברא אלא אית ליה דכיון דקדיש מבית לפרוכת טפי שיש לנו לאוקמי ביה ביה קרא אע"פ שלא מצאנוהו שנקר' כן ומצינו שנקר' היכל כן:

    אל פני הכפורת מבעיא, פירש"י הא משעה שנכנס לבית לפרוכת חייב מיתה וא"ת ולשני ליה כדשני לעיל גבי מבית לפרוכת והיכל דבא זה ולמד ע"ז ולדברי ר' יהודה על זה נקטינהו דנקט מבית לפרוכת לגלויי דאיכא לאו בהיכל ודקדש נמי היכל, נימא נמי איהו הכי לנפשיה דנקט אל פני הכפורת לגלות דמבית לפרוכת אפי' אינו לפני הכפורת וטפי עדיף לומר בא זה ולמד ע"ז להחמיר בחיוב מיתה בלמבית לפרוכת ואל פני הכפורת מבלאו להיכל ולמבית לפרוכת, וי"ל דליכא לשנויי בהו דללמד זה על זה איכתוב דמבית לפרוכת משמע מיד שנכנס לקדש, ולא דמי לקדש דלעיל דאע"ג דקדש משמע תרוייהו יש לאוקמי ליה במאי דקדיש טפי ולא בהיכל אבל הכא מבית לפרוכת משמע מיד שנכנס לפנים מן הפרוכת, ועוד כיון דחד גופא נינהו אין לומר בהם בא זה ולמד ע"ז כדפירשו בתוס' לעיל כדפרי' בקדושי' גבי נערות בבגרות מאי בעיא גבי', והכא אי אפשר לו לעבור אל פני אם לא שיכנס במבית לפרוכת כדפרשי' דלא מצינא לאשכוחי שיהיה לו רשות ליכנס לפנים מהפרוכת בלא שילך אל פני הארון כדפי' התוס' לעיל גבי היכל דיכול ליכנס להיכל להקטיר דאין לו דרך ליכנס לבית קדשי קדשים דכ"ז שנכנס לפני ולפנים עד פני הכפורת הולך שלא מצינו שנכנס שם כי אם כהן גדול ביום הכפורים להזות בין הבדים ולהקטיר ואז בא עד הארון: וא"ת ולעיל נמי לימרו רבנן דתרווייהו בלאו ומאי דקשיא להו במבית לפרוכת מבעיא לשנויי דמבית לפרוכת למעוטי דרך משופש כדדרשינן הכא, וי"ל דליכא לשנויי למעוטי דרך משופש כי אם הכא כדמפרש אל פני הכפורת שיהא נכנס במבית לפרוכת שילך אל פני הכפורת שיהיו פניו אל פני הכפורת אבל גבי היכל דבמבית לפרוכת לא כתיב אל פני מבית לפרוכת דלשתמע שתהיה כניסתו פניו כנגד קדשי הקדשים אלא משתמעי קדש ומבית לפרוכת תרי מילי:

    לר' יהודה מדאל פני דוקא נכח נמי דוקא, וא"ת מאי מדמה להו שאני התם דאיכא טעמא לר' יהודה דלדרשיה דוקא דקדש ומבית לפרוכת באו ללמד זה ע"ז וללאו באו ואל פני דוקא דלא ימות ולהכי מוקי ליה דוקא אבל פתח אין הכרח דנימא דליהוי דוקא כהכא. וי"ל דהתם נמי תלוי בסבר' מאי דקאמר אל פני דוקא משום דסבר דהוי דוקא הוא דדרשיה שהרי אין בסברותיו הכרח שלא יוכל לדרוש הפסוקים כדדרשי להו רבנן קדש היכל דאשכחן דאקרי הכי ואל פני למעוטי דרך משופש אלא משום דסבר דאל פני דוקא אוקמיה בהכי ורבנן דלא מוקמי' ליה כר' יהודה נמי תלו טעמייהו משום דסברי דאל פני לאו דוקא ונוכל לאוקמי ליה למעוטי דרך משופש: או נוכל לומר דר"ל רד' יהודה דאל פני דוקא מאי זו סברא שיהא הואיל וסבר כן נכח נמי דוקא משום דנילף מג"ש נכח מפני ואע"פי שאין התיבות דומות הרי מצינו כמה גזרות שוות נעשות מן משמעות התיבות ולא מלשון התיבות והרי משמעות פני ונכח אחד. ולרבנן כמו כן נילף בג"ש על פני נמי דוקא ולא קיימא אתקפתא למאי דאמר דיליף נכח מפני דאפי' אי לא ילפינן נכח מפני לאא בלשון משא ומתן דלעיל דנכח נמי מצי למפרך הכי וכן משמע דלא קאמר מדכח דוקא על פני דוקא דלשתמע כי היכי דילפינן נכח מפני נילף נמי על פני מאל פני לבד ואי נמי נימא דקאי אשיטתא דילפותא דנכח פריך מכ"ש כדפרי':

    Rashba on Menachot 27b · Sefaria · Edition: Warsaw, 1861 · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמ' ושבפנים ושבמצורע עיין לקמן דף עד ע"ב תוספות ד"ה איכא:

    Gilyon HaShas on Menachot 27b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Menachot, daf 27, Amud Bet, about 409 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 18 words

      Opens “שֶׁאִם חִיסֵּר אַחַת מִן הַמַּתָּנוֹת לֹא עָשָׂה…”

    2. Segment 220 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: שֶׁבַע הַזָּאוֹת שֶׁבַּפָּרָה, שֶׁעֲשָׂאָן –…”

    3. Segment 39 words

      Opens “וְשֶׁבִּפְנִים, וְשֶׁבִּמְצוֹרָע – שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, פְּסוּלוֹת; שֶׁלֹּא…”

    4. Segment 421 words

      Opens “וְהָתַנְיָא גַּבֵּי פָּרָה: שֶׁלֹּא לִשְׁמָן – פְּסוּלוֹת,…”

    5. Segment 521 words

      Opens “דְּתַנְיָא: מְחוּסְּרֵי כַפָּרָה שֶׁנִּכְנְסוּ לָעֲזָרָה בְּשׁוֹגֵג –…”

    6. Segment 630 words

      Opens “וּטְהוֹרִים שֶׁנִּכְנְסוּ לִפְנִים מִמְּחִיצָתָן, לַהֵיכָל כּוּלּוֹ –…”

    7. Segment 744 words

      Opens “בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? בְּהַאי קְרָא: ״וַיֹּאמֶר ה׳…”

    8. Segment 816 words

      Opens “וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: ״אֶל הַקּוֹדֶשׁ״ וּ״מִבֵּית לַפָּרֹכֶת״…”

    9. Segment 936 words

      Opens “מַאי טַעְמָא דְּרַבָּנַן? אִי סָלְקָא דַעְתָּךְ כִּדְקָאָמַר…”

    10. Segment 1041 words

      Opens “וְרַבִּי יְהוּדָה: אִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״אֶל הַקּוֹדֶשׁ״…”

    11. Segment 1146 words

      Opens “וְרַבִּי יְהוּדָה מַאי טַעְמָא? אִי סָלְקָא דַעְתָּךְ…”

    12. Segment 1215 words

      Opens “וְרַבָּנַן? [אִין] הָכִי נָמֵי דְּלָא צְרִיךְ, וְהַאי…”

    13. Segment 1322 words

      Opens “כִּדְתָנָא דְּבֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: ״אֶל…”

    14. Segment 1416 words

      Opens “וְרַבִּי יְהוּדָה, לֵימָא קְרָא ״פְּנֵי״, מַאי ״אֶל״?…”

    15. Segment 1512 words

      Opens “וְרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר ״אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת״ דַּוְקָא,…”

    16. Segment 168 words

      Opens “וְרַבָּנַן: מִדְּהָתָם לָאו דַּוְקָא, הָכָא נָמֵי לָאו…”

    17. Segment 1725 words

      Opens “מַתְקֵיף לַהּ רַב יוֹסֵף לְרַבִּי יְהוּדָה: מִדְּ״אֶל״…”

    18. Segment 1814 words

      Opens “אָמַר רַבָּה בַּר עוּלָּא, אָמַר קְרָא: ״וְכִפֶּר…”

    19. Segment 195 words

      Opens “רָבָא אָמַר: הָא וְהָא רַבָּנַן,…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Eliezer ben Yaakov [II] · Second Generation of Tannaim

      A leading sage of the second generation of Tannaim and a student of Rabbi Akiva, Rabbi Eliezer ben Yaakov is known for…

      Source: Menachot 27b · Segment 13 — “כִּדְתָנָא דְּבֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: ״אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Menachot 27b · Segment 17 — “מַתְקֵיף לַהּ רַב יוֹסֵף לְרַבִּי יְהוּדָה: מִדְּ״אֶל״ דַּוְקָא, (אֶל…

    Original text

    שֶׁאִם חִיסֵּר אַחַת מִן הַמַּתָּנוֹת לֹא עָשָׂה כְּלוּם.

    to teach that if one omitted one of the placements of blood, he has done nothing.

    תָּנוּ רַבָּנַן: שֶׁבַע הַזָּאוֹת שֶׁבַּפָּרָה, שֶׁעֲשָׂאָן – בֵּין שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, בֵּין שֶׁלֹּא מְכוָּּונוֹת אֶל נֹכַח פְּנֵי אוֹהֶל מוֹעֵד – פְּסוּלוֹת.

    § The Sages taught in a baraita : If the priest performed the seven sprinklings of the blood of the red heifer improperly, either by performing them not for their own sake or performing them not precisely toward the entrance of the Tent of Meeting of the Tabernacle (Numbers 19:4), which corresponds to the Sanctuary in the Temple, they are not valid.

    וְשֶׁבִּפְנִים, וְשֶׁבִּמְצוֹרָע – שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, פְּסוּלוֹת; שֶׁלֹּא מְכוָּּונוֹת, כְּשֵׁרוֹת.

    But with regard to the sprinkling of the blood that takes place inside the Sanctuary, of inner sin offerings, the blood of the bull and goat of Yom Kippur, the blood of the bull of the anointed priest, the blood of the bull for an unwitting communal sin, and the blood of the goats of idol worship, which are to be sprinkled “before the Lord, in front of the Curtain of the Sanctuary” (Leviticus 4:6), and the sprinkling of the oil that takes place during the purification of the leper, which is done “seven times before the Lord” (Leviticus 14:16), if these are performed not for their own sake, then they are not valid. But if they are performed not precisely toward the direction where they should be sprinkled, they are valid.

    וְהָתַנְיָא גַּבֵּי פָּרָה: שֶׁלֹּא לִשְׁמָן – פְּסוּלוֹת, שֶׁלֹּא מְכוָּּונוֹת – כְּשֵׁרוֹת. אָמַר רַב חִסְדָּא: לָא קַשְׁיָא, הָא רַבִּי יְהוּדָה, הָא רַבָּנַן.

    The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita concerning the sprinklings of the blood of the red heifer that if they were performed not for their own sake, they are not valid, but if they were performed not precisely toward the entrance of the Tent of Meeting or Sanctuary, they are valid? Rav Ḥisda said: This is not difficult; this second baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, whereas that first baraita is in accordance with the opinion of the Rabbis.

    דְּתַנְיָא: מְחוּסְּרֵי כַפָּרָה שֶׁנִּכְנְסוּ לָעֲזָרָה בְּשׁוֹגֵג – חַיָּיב חַטָּאת, בְּמֵזִיד – עָנוּשׁ כָּרֵת, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר טְבוּל יוֹם וּשְׁאָר כׇּל הַטְּמֵאִים.

    As it is taught in a baraita ( Tosefta , Kelim 1:10): With regard to those who have not yet brought an atonement offering to complete the purification process, and therefore are not permitted to enter the Temple or partake of sacrificial meat, who entered the Temple courtyard unwittingly, they are liable to bring a sin offering. If they entered intentionally, then this is punishable by karet . And needless to say, the same applies to one who was ritually impure who immersed that day and is waiting for nightfall for the purification process to be completed and all the others who are ritually impure and have not yet immersed.

    וּטְהוֹרִים שֶׁנִּכְנְסוּ לִפְנִים מִמְּחִיצָתָן, לַהֵיכָל כּוּלּוֹ – בְּאַרְבָּעִים, מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת – בְּמִיתָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כׇּל הֵיכָל כּוּלּוֹ וּמִבֵּית לַפָּרֹכֶת – בְּאַרְבָּעִים, וְאֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת – בְּמִיתָה.

    And with regard to those who are pure who entered beyond their boundaries, i.e., beyond where it is permitted for them to enter, such as a priest who enters the Sanctuary for a purpose other than performing the Temple service, if one entered any part of the Sanctuary, he is liable to receive forty lashes. If he entered within the Curtain separating the Sanctuary and Holy of Holies, i.e., into the Holy of Holies, or he entered the Holy of Holies all the way until he was before the Ark Cover, he is liable to receive death at the hand of Heaven. Rabbi Yehuda says: If he entered any part of the Sanctuary or within the Curtain separating the Sanctuary and Holy of Holies, he is liable to receive forty lashes; but if he entered the Holy of Holies all the way until he was before the Ark Cover, he is liable to receive death at the hand of Heaven.

    בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? בְּהַאי קְרָא: ״וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבוֹא בְכׇל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרוֹן וְלֹא יָמוּת״. רַבָּנַן סָבְרִי: ״אֶל הַקּוֹדֶשׁ״ – בְּ״לֹא יָבֹא״, ״מִבֵּית לַפָּרֹכֶת״ וְ״אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת״ – בְּ״לֹא יָמוּת״.

    With regard to what issue do the Rabbis and Rabbi Yehuda disagree? They disagree with regard to the proper understanding of this verse: “And the Lord said to Moses: Speak to Aaron your brother, that he not come at all times into the holy place, within the Curtain, before the Ark Cover which is upon the Ark, that he not die” (Leviticus 16:2). The Rabbis hold that entering into the holy place, i.e., the Sanctuary, is subject to the prohibition of: He shall not come, and one who violates it is punished with lashes, whereas entering within the Curtain separating the Sanctuary and Holy of Holies and before the Ark Cover is subject to the warning of: He shall not die, and entering there is punished by death at the hand of Heaven.

    וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: ״אֶל הַקּוֹדֶשׁ״ וּ״מִבֵּית לַפָּרֹכֶת״ – בְּ״לֹא יָבֹא״, וְ״אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת״ – בְּ״לֹא יָמוּת״.

    And Rabbi Yehuda holds that entering into the holy place, i.e., the Sanctuary, and within the Curtain separating the Sanctuary and Holy of Holies is subject to the prohibition of: He shall not come, and one who violates it is punished with lashes, whereas entering before the Ark Cover is subject to the warning of: He shall not die, and entering there is punished by death at the hand of Heaven.

    מַאי טַעְמָא דְּרַבָּנַן? אִי סָלְקָא דַעְתָּךְ כִּדְקָאָמַר רַבִּי יְהוּדָה, לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא ״אֶל הַקּוֹדֶשׁ״ וְ״אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת״, וְלָא בָּעֵי ״מִבֵּית לַפָּרֹכֶת״, וַאֲנָא אָמֵינָא: הֵיכָל מִיחַיַּיב, מִבֵּית לַפָּרֹכֶת מִבַּעְיָא? ״מִבֵּית הַפָּרֹכֶת״ דִּכְתַב רַחֲמָנָא לְמָה לִי? שְׁמַע מִינַּהּ בְּמִיתָה.

    The Gemara asks: What is the reason for the interpretation of the Rabbis? The Gemara answers: If it should enter your mind to explain the verse as Rabbi Yehuda says, then let the Merciful One write: That he not come at all times into the holy place and before the Ark Cover that he not die, and there is no need to write “within the Curtain,” and I would say: If one becomes liable to receive lashes for even entering the Sanctuary, is it necessary to teach that one incurs this punishment for entering within the Curtain? Why do I need the phrase “within the Curtain” that the Merciful One wrote? Learn from that seemingly extraneous term that entering the Holy of Holies is punishable by death at the hand of Heaven.

    וְרַבִּי יְהוּדָה: אִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״אֶל הַקּוֹדֶשׁ״ וְלָא כְּתַב ״מִבֵּית לַפָּרֹכֶת״, הֲוָה אָמֵינָא: מַאי קוֹדֶשׁ – מִבֵּית לַפָּרֹכֶת, אֲבָל הֵיכָל לָאו נָמֵי לָא. וְרַבָּנַן: הָהוּא לָא מָצֵית אָמְרַתְּ, דְּהֵיכָל כּוּלּוֹ אִיקְּרִי ״קוֹדֶשׁ״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים״.

    And Rabbi Yehuda understands: If the Merciful One had written only that it is prohibited to come “into the holy place” and did not write “within the Curtain,” I would say: What is the holy place? It is within the Curtain, i.e., the Holy of Holies, and one who enters it violates a prohibition, but if one enters the Sanctuary he does not even violate a prohibition. And the Rabbis respond to this claim: You cannot say that, as the entire Sanctuary is called “the holy place,” as it is stated: “And the Curtain shall divide for you between the holy place and the Holy of Holies” (Exodus 26:33).

    וְרַבִּי יְהוּדָה מַאי טַעְמָא? אִי סָלְקָא דַעְתָּךְ כִּדְקָא אָמְרִי רַבָּנַן, לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא ״אֶל הַקּוֹדֶשׁ״ וּ״מִבֵּית לַפָּרֹכֶת״, וְלָא בָּעֵי ״אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת״, וַאֲנָא אָמֵינָא: ״מִבֵּית לַפָּרוֹכֶת״ בְּמִיתָה, ״אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת״ מִיבַּעְיָא? ״אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת״ דִּכְתַב רַחֲמָנָא לְמָה לִי? שְׁמַע מִינַּהּ: ״אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת״ בְּמִיתָה, ״מִבֵּית לַפָּרֹכֶת״ בְּאַזְהָרָה.

    And what is the reason for the interpretation of Rabbi Yehuda? Why does he hold that one who enters the Holy of Holies violates a prohibition but is not punished with death at the hand of Heaven? The Gemara answers: Rabbi Yehuda holds that if it should enter your mind to explain as the Rabbis say, that entering the Holy of Holies is punishable by death at the hand of Heaven, let the Merciful One write: That he not come at all times into the holy place and within the Curtain that he not die, and there is no need to write “before the Ark Cover.” And I would say: If entering within the Curtain, i.e., the Holy of Holies, is punished with death at the hand of Heaven, is it necessary to teach that one incurs this punishment for entering before the Ark Cover? Why do I need the phrase “before the Ark Cover” that the Merciful One wrote? Learn from that seemingly extraneous term that entering before the Ark Cover is punishable by death at the hand of Heaven, but entering within the Curtain merely violates a prohibition.

    וְרַבָּנַן? [אִין] הָכִי נָמֵי דְּלָא צְרִיךְ, וְהַאי דִּכְתַב רַחֲמָנָא ״אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת״ לְמַעוֹטֵי דֶּרֶךְ מְשׁוּפָּשׁ.

    And the Rabbis understand: Indeed, it is so that in order to teach the punishment of death at the hand of Heaven it is not necessary for the verse to also state “before the Ark Cover.” And the reason that the Merciful One wrote “before [ el penei ] the Ark Cover” was in order to exclude one who entered the Holy of Holies through a roundabout path, as one who did not enter facing the Ark Cover, i.e., from the east, is not punished with death at the hand of Heaven.

    כִּדְתָנָא דְּבֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: ״אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת קֵדְמָה״ – זֶה בָּנָה אָב, כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ״פְּנֵי״ אֵינוֹ אֶלָּא פְּנֵי קָדִים.

    This is as the school of Rabbi Eliezer ben Ya’akov taught: With regard to the verse: “And he shall sprinkle it with his finger before [ el penei ] the Ark Cover to the east” (Leviticus 16:14), this established a paradigm that any place in the Torah where it is stated: “Before [ penei ],” it is referring to nothing other than before the eastern side.

    וְרַבִּי יְהוּדָה, לֵימָא קְרָא ״פְּנֵי״, מַאי ״אֶל״? שְׁמַע מִינַּהּ ״אֶל״ דַּוְקָא, וְרַבָּנַן – ״אֶל״ לָאו דַּוְקָא.

    The Gemara asks: And how does Rabbi Yehuda respond to this, as it is clear that the term “before [ el penei ] the Ark Cover” is necessary to exclude one who entered the Holy of Holies through a roundabout path? The Gemara answers: According to Rabbi Yehuda, if the purpose was for that reason, let the verse say: Before [ penei ] the Ark Cover. What is the purpose of the word el ? Learn from that seemingly extraneous term that one is punished with death at the hand of Heaven specifically if he entered directly before the Ark, but not if he merely entered the Holy of Holies. And the Rabbis hold that the term “ el ” does not mean specifically one who enters directly before the Ark Cover.

    וְרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר ״אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת״ דַּוְקָא, וְ״הִזָּה אֶל נֹכַח״ נָמֵי דַּוְקָא.

    The Gemara now returns to its suggestion that the contradiction between the two baraitot with regard to whether the sprinklings of the red heifer are valid or not when performed not precisely toward the entrance of the Tent of Meeting can be resolved by explaining that one baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda and the other is in accordance with the opinion of the Rabbis. And Rabbi Yehuda, who says that the expression “before [ el penei ] the Ark Cover” teaches that the punishment is limited to one who specifically entered directly before the Ark Cover, holds that the expression: “And sprinkle of its blood toward [ el ] the front” (Numbers 19:4), also means that the sprinklings must be performed specifically toward the front of the Sanctuary.

    וְרַבָּנַן: מִדְּהָתָם לָאו דַּוְקָא, הָכָא נָמֵי לָאו דַּוְקָא.

    And the Rabbis are of the opinion that from the fact that there the term el does not mean specifically that one is liable to be punished with death at the hand of Heaven only if he enters directly before the Ark Cover, here too they hold that it is not meant specifically, and therefore the sprinklings are valid even when performed not precisely toward the entrance of the Tent of Meeting.

    מַתְקֵיף לַהּ רַב יוֹסֵף לְרַבִּי יְהוּדָה: מִדְּ״אֶל״ דַּוְקָא, (אֶל נֹכַח) [עַל] נָמֵי דַּוְקָא? אֶלָּא דְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי דְּלָא הֲווֹ אָרוֹן וְכַפּוֹרֶת, הָכִי נָמֵי דְּלָא עָבֵיד הַזָּאוֹת?

    Rav Yosef objects to this explanation: According to Rabbi Yehuda, from the fact that there the term el is used specifically, the verse: “And he shall sprinkle of the blood before [ al penei ] the Ark Cover” (Leviticus 16:14) should also mean that the sprinkling must be performed specifically upon the Ark Cover. But in the time of the Second Temple, where there was no Ark or Ark Cover, would Rabbi Yehuda then say that indeed the sprinklings were not performed? This is clearly not correct, as all agree that the sprinklings were performed in the Second Temple (see Yoma 53b).

    אָמַר רַבָּה בַּר עוּלָּא, אָמַר קְרָא: ״וְכִפֶּר אֶת מִקְדַּשׁ הַקֹּדֶשׁ״ – מְקוֹם הַמְקוּדָּשׁ לַקּוֹדֶשׁ.

    Rabba bar Ulla said in response: The verse states with regard to the Yom Kippur service: “And he shall make atonement for the most holy place [ mikdash hakodesh ]” (Leviticus 16:33), which is interpreted as follows: He will sprinkle the blood to make atonement not specifically on the Ark [ hakodesh ], but even on the place that is dedicated [ hamkudash ] for the Ark [ lakodesh ].

    רָבָא אָמַר: הָא וְהָא רַבָּנַן,

    The Gemara offers another resolution of the contradiction between the baraitot concerning whether the sprinklings of the red heifer are valid or invalid when performed not precisely toward the entrance of the Tent of Meeting. Rava said: Both this baraita and that baraita are in accordance with the opinion of the Rabbis: