Talmud Builders

    Commentary page

    Chullin 95b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 95b

    Chullin 95b. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 450 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    מחוור מחללו ומדיחו במים:

    סלתא סל:

    עבדי נמי הכי וכי דרך הוא כן שהמאבד חפץ אחד מוצא שנים כלומר אחרים הוו נמי התם ברישא:

    דהיתירא לא שכיחי בתמיה האי נמי דהיתירא הוא:

    וכי מכללא מאי לעיל קאי דאמרי לאו בפירוש איתמר מאי בין פירושא לכללא והא שפיר שמעינן מינה דכיון שנתעלם אסור מדאסר לראש הנמצא: ומשני איכא בינייהו דליכא למיסמך אמילתא כולי האי דאיכא למימר ברוב טבחי ישראל מודה דמותר והכא משום דפרוותא דעובדי כוכבים הואי. נמל פור"ט ושכיחי דאיסורא טפי:

    אלא רב היכי אכיל בשרא הואיל ובהעלמה אסר ליה:

    ומשני בשעתיה מיד כשנשחט:

    אתלת קרנתא לכל חתיכה ג' קרנות ומשום סימן שלא יגנבו ממנה אנשי ביתו:

    30 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 95b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    אסיק תרין אמר רב עבדי נמי הכי אסרינהו ניהליה ואי לא אסיק אלא חד לא היה אוסר שהרי ראה שלא היה שם עורב והא לא הוה למיחש שמא שלו נאבד במים וזהו אחר אבל השתא דאסיק תרי אסרינן אע"פ שרוב טבחי ישראל הוו שם דחייש שמא עורב הביא מרובא דעלמא והיינו דקאמר דאיסורא שכיח טפי כלומר במקומות הרחוקים שיכולים עורבין להביא משם ולקמן דשרי רב כהנא כבדי וכולייתא דמייתו עורבין ושדו משום דהיתרא שכיחא התם בכל מקומות שסביב שהיו עורבין יכולים להביא משם היו רוב טבחי ישראל:

    לא עלים רב עיניה מיניה לא היה יכול לדקדק מכאן דסבר רב דבשר שנתעלם מן העין אסור דדלמא רוב טבחי עובדי כוכבים היו שם:

    כאליעזר עבד אברהם ואם תאמר אליעזר היאך ניחש למ"ד בפ' ארבעה מיתות (סנהדרין דף נו:) כל האמור בפרשת מכשף בן נח מוזהר עליו וי"ל דההוא תנא סבר שלא נתן לה הצמידים עד שהגידה לו בת מי היא ואע"ג דכתיב (בראשית כד) ויקח האיש נזם זהב וגו' והדר כתיב ויאמר בת מי את אין מוקדם ומאוחר בתורה וכן מוכח כשספר דכתיב ואשאל אותה ואומר בת מי את:

    וכיונתן בן שאול וא"ת היאך ניחש ויש לומר דלזרז את נערו אמר כן ובלאו הכי נמי היה עולה:

    תריסר גמלי ור"ח גריס גוילי כלומר תריסר גוילין כתובין שאלות:

    בחרוזים הרי זה סימן משמע דאין דרך לחרוז בשר וא"ת דבתוספתא [ב"מ פ"ב] קתני מצא חרוזין של דגים ושל בשר הרי אלו שלו ויש לומר דהכא סמכינן בדבר מועט:

    Tosafot on Chullin 95b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    תדע דהא מהדרינן אבידתא בסימנים פירוש כל אדם ולא מהדרי בטביעות עינא כדאיתא בב"מ (כד, א) הוה ס"ד משום צורבא מדרבנן פקיע טפי ומידק דייק בכל מילי טפי משאר אינשי דעלמא.

    Rashba on Chullin 95b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Ritva

    והא דרב לאו בפי' איתמר וכו' עד אסיק תרין אמר רב עבדי נמי הכא כלומר וכי דרך אדם המאבד דבר אחר שמוציא שנים אלא ודאי לא סגיא דלא הוה תמן התם מעיקרא חד מנייהו לכל הפחות כיון שאינו ידוע שניהם אסורין על הספק שאותו שהיה שם חיישינן לעורבי' דאתוי' מעלמא דרובה דאיסורא. אע"פ שהעיר הזאת רוב טבחי ישראל. ומיהו אלו לא נמצא שם אלא אחד היה מתירו דלא שבקינן למיתלי בהאי דנפל מידן השתא שלא נתעלם מעינינו עד עכשיו בעורבי' דעלמא שלא חשש רב אלא בבשר שנתעלם מן העין או שנמצא בשוק ולא הוחזק בידינו מעולם וזה ברור.

    פרוותא דא"י הוי פרש"י ז"ל נמל של א"י ושכיח דאיסורא טפי פי' דאע"ג דרוב העיר טבחי ישראל כיון שבמקום בית הספר שכיחי ביה טפי עכ"ום דאתו מעלמא דמייתי איסור בדידהו תולין טפי מרובא דבני העיר דלא שכיחי. ואפילו למ"ד רוב וקרוב הולכין אחר הרוב אינו אלא כשהרוב מצוי כאן כמו הקרוב וכן הלכה אפי' למאן דלית ליה דרב. וכן יש לדון בבשר הנמלא במגרש היהודים אפילו במקום רוב טבחי עכו"ם דכיון דישראל שכיחי הכא ולא עכו"ם בתר דשכיח הכא אזלינן וכרוב טבחי ישראל חשיב כאן לדידן דלית לן דרב דלא חיישינן לעורבים וכן מצינו במשנתינו מעות שנמצא במקום סוחרי בהמה וכו' שאפילו בירושלים עצמה הכל לפי מקום שנמצאו שם בין לאיסור בין להיתר וע"ז סמכו להתיר בשר הנמצא במגרש יהודי:

    כי הא דרבה בר רב הונא מחתך אתלת קרנייתא פרש"י ז"ל כדי שלא יגנבו ממנו אנשי ביתו. ונר' שפי' כן משום דס"ל דלית הלכתא כרב ולא בעי לאוקמי לרבה בר רבה הונא דלא כהלכתא, ולפסק זה הסכים מורי הרא"ה ז"ל כמ"ש במהדורא קמא. ומ"ה אמכי' ורב היכי אכיל בשרא ולא נקיטי' היכי אכלינא בישרא. ומיהו ברוב טבחי עכו"ם הלכה כמותו דבשר שנתעלם מן העין אסור שלא נחלקו עליו בזה וכל מאי דאקשינן ליה אינו אלא מרוב טבחי' ישרא' ולעולם כל שיש בו סימנא או טביעות עינא או שתלוי בשפוד וכיוצא בו מותר. וכן כל שהניחו מנוקר כדכתיבנא לעיל.

    לא עלי' רב עיני' פי' בתוספת דליכא למיפשט מהכא מימרא דרב דדילמא האי עובדא ברוב טבחי עכו"ם.

    וביהונתן בן שאול הא ודאי מה שעשה יהונתן בן שאול אין בו צד ניחוש כי סימנין בעלמא מסר אם כה יאמרו עלו ועלינו ובלאו הכי היה עולה וכן אליעזר עבד אברהם על זכותו של אברהם סמיך כדאיתא בקרא וחס ליה לעבדא דאברהם דליהוי מנחש. והכא ה"פ דכל ניחוש שאין סומך עליו כמו שסמכו אלו על סימניהן אינו ניחוש וכן פר"י ז"ל.

    האידנא דהתירא שכיח טפי יש שפי' דבהא אפי' רב מודה בה כיון שכל סביבות המקום הזה התירא דלא חייש רב למקומות רחוקים הרבה שאין דרך עורבים להביא משם על הרוב לכך יש שאמרו דבארץ הזאת בזמן שאין עכו"ם אוכלין בשר וישמעאלים מיעוטא נינהו בש' שנמצא או שנתעלם מן העין מותר לדידן דלית לן דרב דהא רוב טבחי ישראל הם בכל הארץ בימים ההם:

    Ritva on Chullin 95b · Sefaria · Edition: Chiddushei haRitva, Lemberg 1861 · Public Domain

    Meiri

    עופות שדחקו ונכנסו במקולין של ישראל וכבד או כליות בפיהם אם היה יום ששוחטין בו הרבה בהמות שנמצא רבן להיתר לדעת המתירים בנתעלם מן העין הרי הם בדין פורש ומותרין ויש אוסרין מטעם נתעלם מן העין לא נודע אם מן המקולין אם ממקומות הרחוקים יש מי שאוסר אף לדעת המתיר בנתעלם מן העין אא"כ כל סביבות המחוז רוב ישראלים ומ"מ בעופות הגדלים בבית ואין לחוש להם לרחוק מקום מותרין:

    עמי הארץ ועבדים ושפחות שולחין בידם בשר בלא סימן ואין חוששין להם ומ"מ אם חשודים הם עליה יש לחוש בהו ויש מתירין בעבדים אפי' לא מלו וטבלו הואיל ואימתו עליהו:

    מי שהניח בביתו בשר והניח נכרי לשם והוא יוצא ונכנס מותר ואינו חושש שאין המשמר צריך להיות יושב ומשמר אלא אע"פ שיוצא ונכנס מותר ואע"פ שמסור לו לנגעו כמו שביארנו בפרק ראשון ג' א':

    ענינים הרבה מתבארים במסכת ע"ז שהם משתלשלים למקומות אלו מענין מפקיד אצל נכרי ואצל חשוד וכולם יתבארו במקומם בע"ה:

    כבר ידעת שהתורה אסרה שלא לעשות דבר או להמנע מעשות דבר על פי הנחשים שנאמר לא תנחשו ומ"מ לא כל דרכי הנחש נאסרו אלא יש מהם אסורים ויש מהם מותרים וכבר הארכנו בביאור דבר זה בכדי הצורך בשביעי מסנהדרין:

    טביעת עינא גדול הוא מן הסימן שהסימן אדם קרוב לטעות בו מה שאין בטביעות עינא וכבר ידעת שאין הורגין את הנפש בסימן ר"ל אם אמרו שהרגו אדם בחור בקווצות שחורות ובחוטם עקום וכיוצא באלו ואע"פ שמצאו אדם אחד בסימנין אלו ואם אמרו אנו מכירין בזה שזה הוא שהרג אע"פ שלא נתנו בו סימן נהרג ומ"מ לענין אבידה אין מחזירין אותה בטביעות עינא לא מחסרון טביעות עינא אלא מצד שהתורה אמרה דרשהו אם רמאי הוא אם לאו ושמא יאמר הוא טביעות עינא יש לי בו ומשקר בכך מחמת חמדת ממון ומתוך כך אין אנו מאמינים בו בכך עד שיתן סימן הראוי לסמוך עליו שאין בו מקום לשקרות אא"כ הוא צורבא מרבנן שאין לחוש בו שישקר על הדרך שיתבאר במקומו:

    יש שואלים אחר שכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ומדאוריתא היאך אמרו מדאוריתא חד בתרי בטיל עד שכתבנו בכל תערובת איסור יבש ביבש שבטל ברוב כמו שיתבאר והרי האיסור קבוע ואין לומר שאין דין קבוע נאמר אלא בדבר חשוב שהרי בשרץ וצפרדעים ונגע באחד מהם הוא אמור במסכת כתובות ט"ו א' וכן אין לומר שלא נאמר דין קבוע אלא בשמכירין האיסור כגון תשע חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה ואינו יודע איזו לקח וכן תשעה צפרדעים ושרץ אחד ביניהם אבל כל שהאיסור מעורב ואינו ניכר אין אומרים כל קבוע וכו' אי אפשר לומר כן שהרי בשור הנסקל שנתערב בשאר שוורים הוא אמור במסכת זבחים ע"ג ב' אלא שהסכימו חכמי האחרונים לומר שכל שהאיסור ניכר ונודע מקומו יש בו דין קבוע מן התורה לידון כמחצה ואף בדבר שאינו חשוב ואם לא היה האיסור ניכר מן התורה אין בו דין קבוע אלא אחד בשנים בטל אלא שחכמים גזרו ליתן בו דין קבוע בדבר חשוב שאינו בטל לעולם כענין שור הנסקל וחבריו מן הדברים שאין בטלים וזו של שור הנסקל מדרבנן נמצא בדבר שאינו חשוב ואין האיסור ניכר יבש ביבש בטל ברוב אף לדברי חכמים ולמטה יתרחבו הדברים בענין זה בעזר הצור:

    Meiri on Chullin 95b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה כאליעזר עבד כו' וי"ל דההוא תנא ס"ל שלא נתן לה הצמידים כו' עכ"ל פי' אבל רבי ודאי דקאמר כל נחש שאינו כאליעזר כו' לא ס"ל כההוא תנא אלא דסמך על ניחושו ומיד נתן הצמידים ורב גופיה דבדק במברא וסמך על זה אם להלוך אם לאו כיון דבאמירתו לא תלה הדבר בזה אין זה ניחוש וכה"ג כתבו האחרונים בענין תרנגולת שקראה שמותר לומר סתם לשוחטה וק"ל:

    בפרש"י בד"ה רב הונא ס"ל כרב דאסר בהעלמה כו' עכ"ל אין זה מוכרח דאפשר דהך עובדא דרב הונא רוב טבחי עובדי כוכבים היו שם וכה"ג כתבו התוס' לעיל דליכא לאכוחי מידי מההיא דלא העלים רב עיניה מיניה וק"ל:

    Chidushei Halachot on Chullin 95b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    ד"ה לא עלים רב וכו' לא היה יכול לדקדק מכאן וכו' אין כוונת התוס' לדקדק אדמייתי לעיל ממעשה דרב דהוה יתיב אמבר' רנהרא וכו' דס"ל דבשר שנתעלם מן העין אסור ולמה לא תביא ממעשה זה דלא עלים רב עיניה מיניה דא"כ לא הוי מתרצי התוס' מידי דכ"ש במעשה דלעיל דאיכא למימר דהוו רוב טבחי עובדי כוכבים וכדמשני לעיל פרותה דעוברי כוכבים הואי וכו' אלא כוונת התוס' הוא דלעיל אמר וכי מכללא מאי ומשני פרוותא דעובדי כוכבים הואי וכו' ור"ל וליכא למסמך אמלתא כולי האי וכדפרש"י והא מהאי עובדא דקאמר בהדיא לא עלים רב עיניה איכא למידק בפירוש דקאמר בהדיא רב בשר שנתעלם מן העין אסור ותירצו דמכאן נמי לא היה יכול לדקדק וכו' ולכך שפיר קאמר לעיל הא דרב לא בפירוש אתמר וכו' אבל הכא לא קשיא ליה אדמייתי לעיל ההיא עובדא ולמה לא הביא דהכא רמה לי זה או זה כיון דבתרוייהו לא נשמע מיניה בפירוש ותרוייהו איכא למדחינהו וק"ל:

    Maharam on Chullin 95b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה כאליעזר כו' וא"ת עי' ברד"ק שמואל א' י"ד ט' בארוכה:

    Gilyon HaShas on Chullin 95b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ben Yehoyada

    וְהָאָמַר רַב כָּל נַחַשׁ שֶׁאֵינוֹ כֶּאֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם וּכְיוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל, אֵינוֹ נַחַשׁ. קשא הוה ליה להקשות עדיפה מינה דהא קאמר 'רַב בָּדִיק בְּמַבְרָא' נמצא היה דרכו ומנהגו תמיד? ונראה לי דבדיק במברא ולא היה אומר בפיו כלום טוב או רע כי אם רק בלבבו סומך על זה וכאן דאמר אלא דנחיש היינו משום דאמר בפירוש מברא קאתי לאפאי יומא טבא לנו.

    אָמַר לָא יָדַע לִי מִידִי, דְּרַבֵּיה אֲנָא. נראה והאי לאו מגאוה ורמות רוחא קאמר הכי אלא כונתו לשם שמים שידע שהוא גדול ממנו בתורה ואז ישלח לו כל ספיקות שיהיה לו בהלכות כאשר היה עושה בזמן רב.

    שָׁדַר לֵיהּ תְּלֵיסַר גַּמְלֵי סְפֵיקֵי טְרֵיפְתָּא לפי פשוטו משמע משוי שלש־עשרה גמלים, והדבר יפלא מאד ואפילו לרש"י ז"ל שפירש לאו דוקא עם כל זה יפלא יען כי אפילו משוי גמל אחד אין הדעת סובלו! ונראה לי בס"ד גַּמְלֵי כלומר לוחות שכתב הספיקות על שלש־עשרה לוחות של עץ ושלחם לו וכן איתא בגמרא דשבת (שבת ק:) האי מאן דזריק ונח אגודא דגמלא חייב, ופירש רש"י אגודא דגמלא דף של גשר, וכן איתא בגמרא דבתרא (בבא בתרא כא.) ואי איכא גמלא לא ממטינן, ופירש רש"י ז"ל לוח קצרה, ועיין בערוך ערך גמל. או אפשר דכתב לו בכתב על הנייר או על העור וקלף שעשויים דפים דפים וכל דף נקרא 'גמלא' כמו שאומרים תיתורא דתפילין (מנחות לה.) מפני כי מקום מושבם דומה לגשר הנקרא תיתורא וכמו שפירש רש"י ז"ל בבבא בתרא שם וכן הדפים של הספר נקראים 'גמלי' על שם גמלא של הגשר וזה ברור ופשוט ולפי זה כונת המאמר הזה הוא לומר שלח לו שלש־עשרה דפים כתובים בהם ספיקות של טרפיות ולפי זה אין לדחוק לשנות הגרסא דגרסי 'גוילי' דגם לגרסא דידן תתיישב היטב. ונראה דלאו ספיקות לבדם שלח דאין חכמה בספיקות בלבד אלא שלח לו ספיקות ותשובתם ופשטותם בצדם. והא דשלח לו מספר שלש־עשרה לוחות נראה דכתב על הלוחות משני עבריהם (שמות לב, טו) אם כן הם כ"ו עמודים כמנין שם הוי־ה ברוך הוא לרמוז שהוא כותב לו תורה לשם ה' ולא להתגדל בהם. והא דשלח לו מעיקרא עיבורא דשיתין שנין לאו מולדות בלבד עשה לו אלא תקופות ולקות ועוד חכמה נפלאה שיודעים חכמי התיכונה בשנה פלונית יתגלה כוכב אחד במקום פלוני ובשנה פלונית יתגלו שני כוכבים במקום פלוני שהוא חכמה נפלאה ועם כל זה היתה קלה בעיני רבי יוחנן בשביל שאינה מדברי תורה ממש. והא דשלח לו של שתין שנין כמנין גאון [60] לרמוז לו שהוא גאון בחכמה זו.

    בַּיִת תִּינוֹק וְאִשָּׁה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין נַחַשׁ, יֵשׁ סִימָן יש להקשות מנהגו של עולם אדם לוקח בית ואחר כך נושא אשה ואחר כך מוליד בנים ואם כן הוה ליה למימר בית אשה תנוק? ונראה לי בס"ד כל מידי דמסתבר למתלי ביה הסימן טפי נקטי ברישא כי הסימן בעבור הצלחת נכסיו במשא ומתן והבית הוא בכלל נכסיו של אדם על כן מסתבר דזה הוי סימן בעבור זה והתינוק איכא למתלי ביה הסימן על הצלחתו בריוח משא ומתן טפי מאשה כי התנוק הוא דבר חדש שנולד לאדם והוא פרי שלו ולכן יהיה הוא סימן על הרווחתו של אדם שהיא פירות שלו ונולדים לו מעסקיו ומעשיו מה שאין כן האשה אינה פרי של בעלה ולא הולידה הוא בעולם אלא רק נתחברה עמו בנשואין נמצא שלשה אלה אף על פי שיש בהם סימן אסור לנחש בהם ובזה יובן רמז הכתוב אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֹבֹת (ויקרא יט, לא) והוא כי 'אֹבֹת' ראשי תיבות אשה בית תינוק אל תפנו לעשות בהם נחש.

    Ben Yehoyada on Chullin 95b · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 95, Amud Bet, about 450 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 117 words

      Opens “מְחַוַּור רֵישָׁא, נְפַל מִינֵּיהּ, אֲזַל אַיְיתִי סִילְתָּא…”

    2. Segment 217 words

      Opens “אָמְרִי לֵיהּ רַב כָּהֲנָא וְרַב אַסִּי לְרַב:…”

    3. Segment 312 words

      Opens “וְכִי מִכְּלָלָא, מַאי? פַּרְוְותָא דְּגוֹיִם הֲוַאי, תֵּדַע,…”

    4. Segment 428 words

      Opens “אֶלָּא רַב, הֵיכִי אֲכַל בִּשְׂרָא בְּשַׁעְתֵּיהּ, דְּלָא…”

    5. Segment 518 words

      Opens “רַב הֲוָה קָאָזֵיל לְבֵי רַב חָנָן חַתְנֵיהּ,…”

    6. Segment 638 words

      Opens “אֲזַל, קָם אַבָּבָא, אוֹדֵיק בְּבִזְעָא דְּדַשָּׁא, חֲזָא…”

    7. Segment 711 words

      Opens “מַאי טַעְמָא? אִי מִשּׁוּם אִיעַלּוֹמֵי – הָא…”

    8. Segment 823 words

      Opens “וְהָאָמַר רַב: כׇּל נַחַשׁ שֶׁאֵינוֹ כֶּאֱלִיעֶזֶר עֶבֶד…”

    9. Segment 910 words

      Opens “רַב בָּדֵיק בְּמַבָּרָא, וּשְׁמוּאֵל בָּדֵיק בְּסִפְרָא, רַבִּי…”

    10. Segment 1038 words

      Opens “כּוּלְּהוּ שְׁנֵי דְּרַב, הֲוָה כָּתַב לֵיהּ רַבִּי…”

    11. Segment 1130 words

      Opens “כְּתַב שַׁדַּר לֵיהּ תְּלֵיסַר גַּמְלֵי סְפֵקֵי טְרֵיפְתָּא,…”

    12. Segment 1212 words

      Opens “וְלָא הִיא, לָא שְׁכֵיב שְׁמוּאֵל, אֶלָּא כִּי…”

    13. Segment 1317 words

      Opens “תַּנְיָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: בַּיִת,…”

    14. Segment 1415 words

      Opens “אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: וְהוּא דְּאִיתַּחְזַק תְּלָתָא זִימְנֵי,…”

    15. Segment 1527 words

      Opens “בְּעָא מִינֵּיהּ רַב הוּנָא מֵרַב: בַּחֲרוּזִין מַהוּ?…”

    16. Segment 1625 words

      Opens “רַב נַחְמָן מִנְּהַרְדְּעָא אִיקְּלַע לְגַבֵּי רַב כָּהֲנָא…”

    17. Segment 1734 words

      Opens “רַב חִיָּיא בַּר אָבִין אִיתְּבַד לֵיהּ כַּרְכְּשָׁא…”

    18. Segment 1832 words

      Opens “רַב חֲנִינָא חוֹזָאָה אִיתְּבַד לֵיהּ גַּבָּא דְּבִשְׂרָא,…”

    19. Segment 1933 words

      Opens “רַב נָתָן בַּר אַבָּיֵי אִיתְּבַד לֵיהּ קִיבּוּרָא…”

    20. Segment 2013 words

      Opens “אָמַר רָבָא: מֵרֵישָׁא הֲוָה אָמֵינָא סִימָנָא עֲדִיף…”

    Sages named on this page

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Chullin 95b · Segment 2 — “אָמְרִי לֵיהּ רַב כָּהֲנָא וְרַב אַסִּי לְרַב: דְּאִיסּוּרָא שְׁכִיחִי,…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Chullin 95b · Segment 12 — “…הִיא, לָא שְׁכֵיב שְׁמוּאֵל, אֶלָּא כִּי הֵיכִי דְּלָא לִיטְרַח…

    Original text

    מְחַוַּור רֵישָׁא, נְפַל מִינֵּיהּ, אֲזַל אַיְיתִי סִילְתָּא שְׁדָא אַסֵּיק תְּרֵין, אָמַר רַב: עָבְדִי נָמֵי הָכִי, אַסְרִינְהוּ נִיהֲלֵיהּ.

    cleaning the head of an animal in the river. The head fell from him. He went and brought a basket, cast the basket into the river, and pulled out two animal heads. Rav said to him: Does it commonly happen this way that one loses one item and finds two? Just as one of the animal heads is not the one you dropped, it is possible that neither of them is the one you dropped. Therefore, Rav rendered both of them forbidden to him.

    אָמְרִי לֵיהּ רַב כָּהֲנָא וְרַב אַסִּי לְרַב: דְּאִיסּוּרָא שְׁכִיחִי, דְּהֶתֵּירָא לָא שְׁכִיחִי? אֲמַר לְהוּ: דְּאִיסּוּרָא שְׁכִיחִי טְפֵי.

    Rav Kahana and Rav Asi said to Rav: Is forbidden meat common but permitted meat not common? Most of the meat in this general location is kosher, so why did you forbid the two animal heads? He said to them: Forbidden meat is more common. From this incident the Sages derived that according to Rav, meat that has been obscured from sight becomes forbidden due to the possibility that the meat one finds now was actually deposited by ravens, who transported it from a location where the majority of the meat is forbidden.

    וְכִי מִכְּלָלָא, מַאי? פַּרְוְותָא דְּגוֹיִם הֲוַאי, תֵּדַע, דְּקָאָמַר לְהוּ: ״דְּאִיסּוּרָא שְׁכִיחִי טְפֵי״.

    The Gemara asks: And what does it matter if this opinion of Rav is known by inference based on this incident, rather than by an explicit statement made by Rav? The Gemara answers: There is room to say that this incident cannot serve as a precedent for a general policy, because that location was a port of gentiles, where most of the meat was non-kosher. Know that this is the case, as Rav said to Rav Kahana and Rav Asi: Forbidden meat is more common. Consequently, it is possible that Rav would not have prohibited the meat in a location where the majority of the meat is kosher.

    אֶלָּא רַב, הֵיכִי אֲכַל בִּשְׂרָא בְּשַׁעְתֵּיהּ, דְּלָא (עלים) [מַעֲלֵים] עֵינֵיהּ מִינֵּיהּ? אִיבָּעֵית אֵימָא: בְּצַיְירָא וַחֲתִימָא, וְאִי נָמֵי: בְּסִימָנָא, כִּי הָא דְּרַבָּה בַּר רַב הוּנָא מְחַתֵּךְ לֵיהּ אַתְּלָת קַרְנָתָא.

    The Gemara asks: But how did Rav ever eat meat if he holds that meat becomes forbidden if it is unsupervised for even a short time? The Gemara answers: Rav ate meat only in its time, i.e., shortly after it was slaughtered, when it had not been obscured from his sight from the time of the slaughter until he ate it. Alternatively, if you wish, say that Rav ate meat that was tied and sealed in a way that proved it had not been swapped for non-kosher meat. Or alternatively, he ate meat that could be recognized by a distinguishing mark, like that practice of Rabba bar Rav Huna, who would cut meat into pieces with three corners, i.e., triangles, before he would send it to his family members.

    רַב הֲוָה קָאָזֵיל לְבֵי רַב חָנָן חַתְנֵיהּ, חֲזָא מַבָּרָא דְּקָאָתֵי לְאַפֵּיהּ, אֲמַר: מַבָּרָא קָאָתֵי לְאַפַּי, יוֹמָא טָבָא לְגוֹ.

    The Gemara relates that Rav was going to the home of Rav Ḥanan, his son-in-law. He saw that the ferry was coming toward him just when he arrived at the riverbank. He said: The ferry is coming toward me even though I did not arrange for it to come now; this is a sign that a good day, i.e., a festive meal, awaits me in the place where I am going.

    אֲזַל, קָם אַבָּבָא, אוֹדֵיק בְּבִזְעָא דְּדַשָּׁא, חֲזָא חֵיוְתָא דְּתַלְיָא, טְרַף אַבָּבָא, נְפוּק אֲתוֹ כּוּלֵּי עָלְמָא לְאַפֵּיהּ, אֲתָא טַבָּחֵי נָמֵי, לָא עַלֵּים רַב עֵינֵיהּ מִינֵּיהּ, אֲמַר לְהוּ: אִיכּוֹ הַשְׁתָּא סְפִיתוּ לְהוּ אִיסּוּרָא לִבְנֵי בְרַת. לָא אֲכַל רַב מֵהָהוּא בִּישְׂרָא.

    After crossing the river on the ferry, Rav went and stood at the gate of Rav Ḥanan’s home. He looked through a crack in the door and saw an animal that was hanging and ready to be cooked. He knocked on the gate, and everyone went out to greet him, and the butchers also came out to greet him. Rav did not remove his eyes from the meat that the butchers were preparing. He said to them: If you had eaten the meat based upon the supervision you provided now, you would have fed forbidden meat to the sons of my daughter because no one apart from me was watching the meat when you all came out to greet me. And despite the fact that he had kept the meat in his sight Rav did not eat from that meat.

    מַאי טַעְמָא? אִי מִשּׁוּם אִיעַלּוֹמֵי – הָא לָא אִיעַלַּים, אֶלָּא דְּנַחֵישׁ.

    The Gemara asks: What is the reason that Rav did not eat the meat? If one suggests that he was concerned because it had been obscured from sight, that cannot be the reason, as Rav kept watching it so that it was not obscured from sight. Rather, Rav did not eat because he divined, i.e., he saw the arrival of the ferry as a good omen. This is prohibited, and therefore Rav penalized himself and abstained from the meat.

    וְהָאָמַר רַב: כׇּל נַחַשׁ שֶׁאֵינוֹ כֶּאֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם וּכְיוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל – אֵינוֹ נַחַשׁ! אֶלָּא סְעוּדַת הָרְשׁוּת הֲוַאי, וְרַב לָא מִתְהֲנֵי מִסְּעוּדַת הָרְשׁוּת.

    The Gemara asks: But doesn’t Rav say that any divination that is not like the divination of Eliezer, the servant of Abraham, when he went to seek a bride for Isaac (see Genesis 24:14), or like the divination of Jonathan, son of Saul, who sought an omen as to whether he and his arms bearer would defeat the Philistines (see I Samuel 14:8–12), is not divination? Since Rav did not rely on the omen in his decision making, he did not violate the prohibition against divination, and there was no reason for him to penalize himself. The Gemara answers: Rather, the reason Rav did not eat the meat is that it was an optional feast, rather than a feast associated with a mitzva, and Rav would not derive pleasure from an optional feast.

    רַב בָּדֵיק בְּמַבָּרָא, וּשְׁמוּאֵל בָּדֵיק בְּסִפְרָא, רַבִּי יוֹחָנָן בָּדֵיק בְּיָנוֹקָא.

    Having mentioned Rav’s reaction to the ferry in the incident cited above, the Gemara states that Rav would check whether to travel based upon the ferry; if it came quickly he would take the ferry, but otherwise he would not. And Shmuel would check what would happen to him by opening a scroll and reading from wherever it was open to. Rabbi Yoḥanan would check what was in store for him by asking a child to recite the verse he was learning.

    כּוּלְּהוּ שְׁנֵי דְּרַב, הֲוָה כָּתַב לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן ״לָקֳדָם רַבֵּינוּ שֶׁבְּבָבֶל״. כִּי נָח נַפְשֵׁיהּ, הֲוָה כָּתַב לִשְׁמוּאֵל ״לָקֳדָם חֲבֵירֵינוּ שֶׁבְּבָבֶל״. אָמַר: לָא יָדַע לִי מִידֵּי דְּרַבֵּיהּ אֲנָא? כְּתַב שַׁדַּר לֵיהּ עִיבּוּרָא דְּשִׁיתִּין שְׁנֵי. אֲמַר: הַשְׁתָּא חוּשְׁבָּנָא בְּעָלְמָא יָדַע.

    The Gemara relates an incident when Rabbi Yoḥanan checked his luck based on a child’s verse. During all the years when Rav lived in Babylonia, Rabbi Yoḥanan, who lived in Eretz Yisrael, would write to him and begin with the greeting: To our Master who is in Babylonia. When Rav died, Rabbi Yoḥanan would write to Shmuel and begin with the greeting: To our colleague who is in Babylonia. Shmuel said: Does Rabbi Yoḥanan not know any matter in which I am his master? Shmuel wrote and sent to Rabbi Yoḥanan the calculation of the leap years for the next sixty years. Rabbi Yoḥanan was not impressed by this and said: Now he has merely demonstrated that he knows mathematics, which does not make him my master.

    כְּתַב שַׁדַּר לֵיהּ תְּלֵיסַר גַּמְלֵי סְפֵקֵי טְרֵיפְתָּא, אֲמַר: אִית לִי רַב בְּבָבֶל, אֵיזִיל אִיחְזְיֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ לְיָנוֹקָא: פְּסוֹק לִי פְּסוּקָיךְ, אֲמַר לֵיהּ: ״וּשְׁמוּאֵל מֵת״, אֲמַר: שְׁמַע מִינַּהּ נָח נַפְשֵׁיהּ דִּשְׁמוּאֵל.

    Shmuel then wrote and sent to Rabbi Yoḥanan explications of uncertainties pertaining to tereifot that had to be transported on thirteen camels. Rabbi Yoḥanan was impressed by this and said: I have a Master in Babylonia; I will go and see him. Before departing on his journey, Rabbi Yoḥanan said to a child: Recite to me your verse that you studied today. The child recited the following verse to Rabbi Yoḥanan: “Now Samuel was dead” (I Samuel 28:3). Rabbi Yoḥanan said to himself: Learn from this that Shmuel has died. Therefore, Rabbi Yoḥanan did not go to see Shmuel.

    וְלָא הִיא, לָא שְׁכֵיב שְׁמוּאֵל, אֶלָּא כִּי הֵיכִי דְּלָא לִיטְרַח רַבִּי יוֹחָנָן.

    The Gemara comments: But it was not so; Shmuel had not died. Rather, the reason Rabbi Yoḥanan was given this sign was so that Rabbi Yoḥanan would not trouble himself to embark on the long and arduous journey from Eretz Yisrael to Babylonia.

    תַּנְיָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: בַּיִת, תִּינוֹק, וְאִשָּׁה – אַף עַל פִּי שֶׁאֵין נַחַשׁ, יֵשׁ סִימָן.

    It is taught in a baraita : Rabbi Shimon ben Elazar says: With regard to one who is successful with his first business transaction after he has built a home, after the birth of a child, or after he marries a woman, even though he may not use this as a means of divination to decide upon future courses of action, it is an auspicious sign that he will continue to be successful. Conversely, if his first transaction is not successful he may take that as an inauspicious sign.

    אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: וְהוּא דְּאִיתַּחְזַק תְּלָתָא זִימְנֵי, דִּכְתִיב: ״יוֹסֵף אֵינֶנּוּ וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ וְאֶת בִּנְיָמִן תִּקָּחוּ״.

    Rabbi Elazar said: But this is provided that the sign has been established by repeating itself three times. This is based on a verse, as it is written: “And Jacob their father said to them: Me you have bereaved of my children: Joseph is not, and Simeon is not, and you will take Benjamin away; upon me are all these things come” (Genesis 42:36). If calamity were to befall Benjamin, that would establish a pattern of three tragedies.

    בְּעָא מִינֵּיהּ רַב הוּנָא מֵרַב: בַּחֲרוּזִין מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: אַל תְּהִי שׁוֹטֶה, בַּחֲרוּזִין הֲרֵי זֶה סִימָן. אִיכָּא דְּאָמְרִי: אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: בַּחֲרוּזִין הֲרֵי זֶה סִימָן.

    § The Gemara returns to discuss distinguishing marks that prevent meat from being prohibited despite its having been obscured from sight. Rav Huna inquired of Rav: If pieces of meat were strung together and then were obscured from sight, what is the halakha ? Rav said to him: Do not be an imbecile; of course if the meat is strung together it is considered to be a distinguishing mark, and the meat is permitted. There are those who say this halakha as follows: Rav Huna said that Rav said: If pieces of meat are strung together it is a distinguishing mark, and the meat remains permitted even if it is obscured from sight.

    רַב נַחְמָן מִנְּהַרְדְּעָא אִיקְּלַע לְגַבֵּי רַב כָּהֲנָא לְפוּם נַהֲרָא בְּמַעֲלֵי יוֹמָא דְכִפּוּרֵי, אֲתוֹ עוֹרְבֵי שָׁדוּ כַּבְדֵי וְכוּלְיָתָא, אֲמַר לֵיהּ: שְׁקוֹל וֶאֱכוֹל, הָאִידָּנָא דְּהֶיתֵּרָא שְׁכִיחַ טְפֵי.

    The Gemara relates that Rav Naḥman of Neharde’a arrived at the home of Rav Kahana in Pum Nahara on the eve of Yom Kippur, which is a day when people commonly eat meat. Ravens came and dropped livers and kidneys. Rav Kahana said to Rav Naḥman: Take these livers and kidneys and eat them, as they are not forbidden, even though they were obscured from sight. This is because at this time permitted meat is more common than forbidden meat, since Jews slaughter many animals on this day.

    רַב חִיָּיא בַּר אָבִין אִיתְּבַד לֵיהּ כַּרְכְּשָׁא בֵּי דִינָא, אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב הוּנָא. אֲמַר לֵיהּ: אִית לָךְ סִימָנָא בְּגַוֵּיהּ? אֲמַר לֵיהּ: לָא. אִית לָךְ טְבִיעוּת עֵינָא בְּגַוֵּיהּ? אֲמַר לֵיהּ: אִין. אִם כֵּן, זִיל שְׁקוֹל.

    Rav Ḥiyya bar Avin lost a cut of meat from an animal intestine among the barrels of wine in his wine cellar. When he found it, he came before Rav Huna to ask whether the meat was now prohibited because it had been obscured from sight. Rav Huna said to him: Do you have a distinguishing mark on it so that you can identify it? Rav Ḥiyya bar Avin said to him: No. Rav Huna asked him: Do you have visual recognition of it? Rav Ḥiyya bar Avin said to him: Yes. Rav Huna said: If so, go and take it and eat it.

    רַב חֲנִינָא חוֹזָאָה אִיתְּבַד לֵיהּ גַּבָּא דְּבִשְׂרָא, אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן. אֲמַר לֵיהּ: אִית לָךְ סִימָנָא בְּגַוֵּיהּ? אֲמַר לֵיהּ: לָא. אִית לָךְ טְבִיעוּת עֵינָא בְּגַוֵּיהּ? אֲמַר לֵיהּ: אִין. אִם כֵּן, זִיל שְׁקוֹל.

    Rav Ḥanina Ḥoza’a lost a side of meat. When he found it, he came before Rav Naḥman and asked him whether the meat was now prohibited because it had been obscured from sight. Rav Naḥman said to him: Do you have a distinguishing mark on it so that you can identify it? Rav Ḥanina Ḥoza’a said to him: No. Rav Naḥman asked him: Do you have visual recognition of it? Rav Ḥanina Ḥoza’a said to him: Yes. Rav Naḥman said: If so, go and take it and eat it.

    רַב נָתָן בַּר אַבָּיֵי אִיתְּבַד לֵיהּ קִיבּוּרָא דִּתְכֵלְתָּא, אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב חִסְדָּא. אֲמַר לֵיהּ: אִית לָךְ סִימָנָא בְּגַוֵּיהּ? אֲמַר לֵיהּ: לָא. אִית לָךְ טְבִיעוּת עֵינָא בְּגַוֵּיהּ? אֲמַר לֵיהּ: אִין. אִם כֵּן, זִיל שְׁקוֹל.

    Rav Natan bar Abaye lost a skein of sky-blue wool prepared for use in ritual fringes. He searched for it and found it. He came before Rav Ḥisda to ask whether the wool was now prohibited because it had been obscured from sight and may have become confused with other blue wool that is not valid for ritual fringes. Rav Ḥisda said to him: Do you have a distinguishing mark in it so that you can identify it? Rav Natan bar Abaye said to him: No. Rav Ḥisda asked him: Do you have visual recognition of it? Rav Natan bar Abaye said to him: Yes. Rav Ḥisda said: If so, go and take it, and you may use it for ritual fringes.

    אָמַר רָבָא: מֵרֵישָׁא הֲוָה אָמֵינָא סִימָנָא עֲדִיף מִטְּבִיעוּת עֵינָא, דְּהָא מַהְדְּרִינַן אֲבֵידְתָא בְּסִימָנָא,

    Rava said: At first I would say that a distinguishing mark is preferable to visual recognition, because we return a lost item to its owner based on a distinguishing mark,