Commentary page
Chullin 92a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerChullin 92a
Chullin 92a. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 596 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
כיון דאתיהיב רשותא להזכיר דכבר הזכירוהו בקדוש לאחר שלש תיבות של שבח:
אתיהיב רשותא לאדכוריה להדיא:
וישר אל מלאך מקרא הוא בתרי עשר:
ויוכל איני יודע על אי זה מהם הוא אומר ויוכל שנצח ונעשה שר אם יעקב למלאך והכי קאמר וישר יעקב אל מלאך ויוכל יעקב או הכי קאמר וישר אל יעקב מלאך כלומר נשתרר לעומתו המלאך ויוכל המלאך ונצחו:
כשהוא אומר כי שרית ותוכל הוי יעקב נצחו למלאך:
שרית עם אלהים נשיא שבארץ ישראל שסמוכים הם ונקראים אלהים עד האלהים יבא דבר שניהם (שמות כב) ועם אנשים ראש הגולה:
ובגפן ישראל נמשלו לגפן דכתיב גפן ממצרים תסיע (תהלים פ):
שרי גאים עשירים וקרובים למלכות:
27 more comments on this page.
Rashi on Chullin 92a · Sefaria
Tosafot
ברוך אופנים הוא דאמרי ליה אבל קדוש אומרים שרפים כדכתיב (ישעיהו ו) שרפים עומדים ממעל לו וגו' וכתיב בתריה וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש וכו' ומה שאנו אומרים בתפלת יוצר והאופנים וחיות הקדש כו' דחיות נמי אומרים ברוך דעדיפי משרפים וקרא נמי מוכח דחיות ואופנים אומרים ברוך דבתר קרא דברוך כתיב וקול כנפי החיות משיקות אשה אל אחותה וקול האופנים לעומתם קול רעש גדול ובכל דוכתא משמע דהאופנים בתר חיות גרירי דכתיב (יחזקאל א) ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם ובהנשא החיות מעל הארץ ינשאו האופנים וכתיב נמי כי רוח החיה באופנים ואם תאמר דילפינן השתא לפירוש זה דחיות ושרפים אין הכל אחד ובפרק אין דורשין (חגיגה דף יג:) אומר פסוק אחד אומר שש כנפים לאחד ופסוק אחד אומר ארבע כנפים לאחד ומאי קושיא הא האי קרא דשש כנפים בשרפים כתיב והאי בחיות כתיב וי"ל דמסתבר ליה שאין משונים בכנפיהם וכה"ג פריך בפ' בא לו (יומא דף עב:) כתיב ועשית לך ארון עץ וכתיב ועשו ארון עצי שטים אע"פ שהיה ארון אחר מסתמא כמו שהיה זה כך היה זה וכן בהמוכר פירות (ב"ב דף צט.) למ"ד פניהם איש אל אחיו והכתיב ופניהם אל הבית מכרובים של שלמה אכרובים של משה פריך דמסתמא לא נשתנו זה מזה:
Tosafot on Chullin 92a · Sefaria
Ritva
אופנים אמרו ליה פירש"י ז"ל שהם למעלה מן המלאכים והחיות שאומרים קדוש קדוש קדוש. ותימא דהא משמע מן המקראות שהחיות במעלה גדולה יותר כדכתיב כי רוח החיות באופנים. ויש מתרצים דתרי מיני אופני' הם. והנכון דלאופני' שהם קרובי' לארץ לא קפדי עלייהו כולי האי כי הם כעבד לפני המלך. אבל ישראל במעלות חיות הקודש הם אצל הקדוש ברוך הוא כשרים בפני המלך ואפ"ה יש להן רשות יותר מהן:
Ritva on Chullin 92a · Sefaria
Ben Yehoyada
"בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן לוֹ" אֵינִי יוֹדֵע מִי בָּכָה לְמִי (הושע יב, ה). קשא כיון דיליף מן 'כִּי שָׂרִיתָ' (בראשית לב, כט) דיעקב אבינו ע"ה שר על המלאך אם כן ודאי המלאך בכה דמי שנעשה שר למה יבכה? ונראה לי בס"ד דהיה אפשר לפרש שבאמצע בכה בעת שתקע לו יריכו מחמת הצער שנצטער בכאב שכאב לו ולכן יליף מפסוק 'וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי' (בראשית לב, כז) דזה הוא לשון תחנונים שהתחנן המלאך ליעקב אבינו ע"ה ואם כן מוכרח לפרש מה שנאמר 'וַיִּתְחַנֶּן לוֹ' קאי על המלאך שהתחנן ליעקב אבינו ע"ה דהוא קאמר לו 'שַׁלְּחֵנִי' שהתחנן לו בזה ועל כן כיון דמפרשינן 'וַיִּתְחַנֶּן לוֹ' על המלאך מוכרח לפרש 'בָּכָה' נמי על המלאך דתרי מילי נאמרו ביחד 'בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן לוֹ'.
אָמַר רָבָא רֶמֶז רָמַז לוֹ שֶׁעֲתִידִין שְׁנֵי שָׂרִים לָצֵאת מִמֶּנּוּ. פירוש שני רמזים על שני דברים האחד על פקידות ראש גולה ונשיא ארץ ישראל והשני על גלות וכדמסיק מכאן רמז לו גלות. והנה לפי פירוש המפרש (בראשית לב, כט) 'שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים' על נשיא שבארץ ישראל 'וְעִם אֲנָשִׁים' על ראש גולה הוה ליה לרבא להקדים בדבריו נשיא שבארץ ישראל קודם ראש גולה כפי סדר הכתוב? ונראה לי בס"ד כי רבא שהיה בבבל חלק כבוד לראש גולה להזכירו בראשנה. והנה לפי פירוש רש"י ז"ל דמפרש 'אֲנָשִׁים' על ראש גולה יש להקשות מהיכא משמע? ונראה לי בס"ד דידוע דנשיאים של ארץ ישראל היו מזרע דוד המלך ע"ה מצד הנקבות אך ראשי גולה היו מצד הזכרים וכמו שאמרו בגמרא דאמר רבינו הקדוש אנא מנוקבייא ורב הונא ראש גולה מדכדייא ועל כן אם יבא לארץ ישראל אותביניה לעיל מיני ולפי זה נרמז בתיבת 'אֲנָשִׁים' אותיות 'מן איש' כלומר יתרון ראש גולה מפני שהוא בא מן איש זכר ולא מנקבה.
אֵלּוּ שְׁלֹשָׁה שָׂרֵי גֵּאִים (בראשית מ, י) נראה לי בס"ד שלמים בחכמה ובעושר ובממשלה שהיו קרובים למלכות וזהו שלשה מיני השררה וגאות, 'בְּנֵי בַּרְתֵּיהּ דְּרַב' פירוש שזכות רב הגן עליהם. ומה שאמר ' פְּעָמִים שֶׁשְּׁנַיִם כָּאן וְאֶחָד בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל ' נראה לי בס"ד מזדמן כך על פי מה שאמרו בגמרא (כתובות עה.) חד מנייהו כתרי מינן ולכן כדי לרמוז על זה נעשה כך ומה שיזדמן שנים בארץ ישראל ואחד כאן רמז על מה שאמרו בגמרא חד מינן כד סליק להתם הוי כתרי מנייהו ולכן יהיו אחד בבבל ושנים בארץ ישראל לרמוז שהאחד שקול כשנים. ומה שאמר רבא ' אֵלּוּ שָׂרֵי גּוֹיִם ' שמלמדין זכות, נראה לי בס"ד גוים מלאכים כמו שפירש רש"י ז"ל וקרי להו 'גּוֹיִם' כי המלאך גְוִיָּתוֹ כְתַרְשִׁישׁ (דניאל י, ו) שהוא ים וזהו 'גֵּאִים גּוֹיִם' רצונו לומר גויה כשיעור ים שהוא תרשיש והם שלשה אחדנברא ממחשבה ואחד מדיבור ואחד ממעשה.
'גֶּפֶן' זֶה הָעוֹלָם 'שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם' זֶה אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב (בראשית מ, י). נראה לי בס"ד כמו הגפן שהוא רך ואינו נושא עצמו להיות זקוף אלא מוכרח לסמכו על כלנסאות או אילנות אחרים כן העולם מצד עצמו רך ומתמוטט וצריך לסמכו על שלשה עמודים שהם תורה ועבודה וגמילות חסדים שהם כנגד חג"ת [חסד גבורה תפארת] שהם האבות אברהם יצחק ויעקב. ' וְהִיא כְפֹרַחַת ' אֵלּוּ הָאִמָּהוֹת שהם מושרשים בשכינה שנקראת 'הִיא'. גם תיבת 'וְהִיא' בהפוך אתוון 'אהו־י' שהוא שם קדוש הרמוז בראשי תיבות אֶ ת הַ שָּׁמַיִם וְ לֹא יִ הְיֶה (דברים יא, יז) שהוא סוד דעת דנוקבא והוא מספר טובה [22] ולכן אמרו רבותינו ז"ל (בבא מציעא נט.) אין הברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בעבור אשתו. ' הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים ' אֵלּוּ הַשְּׁבָטִים דאיתא ברעיא מהימנא (פרשת פנחס דף רלו.) דנצח והוד אינון אשכלות דצדיק וידוע דהבנים מתייחסים אל ירכי אבותם ואמותם שהם כנגד נצח והוד וכמו שאמרו 'ברא כרעא דאבוהי' וכן אמרו 'עובר ירך אמו' (יבמות עח.) ולכן אחר שזכר האבות אמר הבשילו אשכלות של אבות ואמהות אלו השבטים ענבים.
אֶלָּא 'גֶּפֶן', זֶה תּוֹרָה (בראשית מ, י) נראה לי בס"ד כי הגפן יש בו הנאת אכילה שהוא ענבים והנאת שתיה שהוא היין, כן התורה נמשלה לאכילה דכתיב (משלי ט, ה) 'לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי' ונמשלה לשתיה דכתיב 'וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי'. גם גֶּפֶן 'ג' פן' רצונו לומר ג' פנים שהם חלק הסוד וחלק הפשט וחלק הפלפול דעליו נאמר קודשא בריך הוא חדי בפלפולא. ' שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם ' אֵלּוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּמִרְיָם, כי משה ואהרן מלמדים הזכרים ומרים מלמדת הנקבות. ' וְהִיא כְפֹרַחַת ' אֵלּוּ סַנְהֶדְרִין שיושבים בעיגול דוגמת הפרח שהוא עגול, ' עָלְתָה נִצָּהּ ' שהגיע זמנם של ישראל להגאל. נראה לי בס"ד ' נִצָּהּ ' [145] גימטריא 'קָמָה' [145] הוא שם הק־ם שהוא אחד משמות ע"ב שבו הקמת המז"ל כמו שאיתא בקהילת יעקב, ובזה פרשתי בס"ד מה שאמר יוסף הצדיק ע"ה 'וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה' (בראשית לז, ז). ומה שאמר רבי יהושע בן לוי ' גֶּפֶן ' זוֹ תּוֹרָה ' שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם ' זֶה בְּאֵר עַמּוּד עָנָן וּמָן, קשא מה שייכות יש לבאר וענן ומן עם התורה? ונראה לי בס"ד מים של באר היה מסוגל לעשות להם זכירה בתורה והוא תועלת ללמוד הגירסה ולכן רבינו האר"י ז"ל השקה למהרח"ו [מורנו הרב רבי חיים ויטאל] ז"ל מבארה של מרים שהוא בימה של טבריה והיה לו זכירה נפלאה בתורה והמן היה מפקיח אותם שיהיה להם בינה בתורה בלימוד העיון והסברה והענן ממשיך להם אור חכמה בתורה כי הענן מגהץ מוחם לקבל אור חכמה והמן מגהץ לבם לקבל אור בינה ולכן אמרו רבותינו ז"ל (מכילתא בשלח יז) לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן ומה שעשה שייכות לביכורים ונסכים עם התורה כי התורה נמשלה ללחם שהוא ראש לשבעת המינין ולכן היא שבעה ספרים (שבת קטו:) ונמשלה ליין שהוא הנסכים.
אֵין בְּיָדָהּ אֶלָּא מְכִירָה (הושע ג, ב) נראה לי בס"ד הקדוש ברוך הוא קנה לישראל בכל מכה ומכה שהביא על מצרים בעבורם ואלו המכות הביא על המצרים בשנת ר"י [210] ובאמצע 'מְכִ ירָ ה' יש ר"י ונשאר אותיות 'מַכָּה' רצונו לומר קנאם בכל מכה ומכה שהביא על מצרים בשנת ר"י וזהו צירוף מְכִירָה - מַכָּה ר"י.
(משלי ז, כ) "צְרוֹר הַכֶּסֶף לָקַח בְּיָדוֹ" (הושע ג, ב) 'וְחֹמֶר שְׂעֹרִים וְלֵתֶךְ שְׂעֹרִים' אֵלּוּ אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה צַדִּיקִים שֶׁהָעוֹלָם מִתְקַיֵּם בָּהֶם. נראה לי בס"ד כינה אותם בשם כֶּסֶף כי אותיות כֶּסֶף עולים ונוספים אות ס' יותר מן כ' ואות פ' יותר מן ס' כן הצדיקים כל זמן שמזקינין דעתן וצדקותם מתוספת עליהם (מעילה כה.). ומה שדימה אותם לִשְׂעוֹרִים שהוא מאכל בהמה הוא לשבחן וכמו שאמרו לעיל בריש מכלתין (דף ה:) על פסוק אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ הֳ' (תהלים לו, ז) אמר רבי יהודה אמר רב אלו בני אדם שהם ערומים בדעת ומשימין עצמן כבהמה, פירוש ענוים ודכאי רוח וכמו שפירש רש"י ז"ל שם ולכן דימה אותם כאן לשעורים שהוא מאכל בהמה לרמוז שהם ענוים שמשימין עצמן כבהמה. והטעם למספר מ"ה נראה לי בס"ד כי התשעה במספר הקדמיי עולה מ"ה כזה: אבג"ד הוזח"ט [45] סך הכל מ"ה וידוע כל מספר תשעה מסומן לטובה שלא ימוט שאם תוסיף עליו תשעה יהיה י"ח ואותיות י"ח במספר קטן ט' ואם תוסיף י"ח על י"ח יהיה ל"ו ובמספר קטן היא ט' ואם תוסיף ל"ו על ל"ו יהיה ע"ב ובמספר קטן הוא ט' אם תוסיף ע"ב על ע"ב יהיה קמ"ד ובמספר קטן הוא ט' ואם תוסיף קמ"ד על קמ"ד יהיה רצ"ח ובמספר קטן י"ח שהוא ט' וחוזר חלילה להיות כנזכר לעיל, לכן מספר ט' הוא סימן טוב ויפה שלא ימוט לכן הצדיקים המקיימים העולם שלא ימוט הם מ"ה שהוא במספר הקדמיי תשעה וגם אותיות מ"ה במספר קטן הוא תשעה. ועוד נראה לי בס"ד טעם למספר מ"ה של הצדיקים המקיימים העולם דאמר התנא באבות בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא לָתֵת שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים שֶׁמְּקַיְּמִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת (משנה אבות ה, א) ופירש רש"י תשעה 'וַיֹּאמֶר' כתיב (בראשית א, ג) ו'בְּרֵאשִׁית' נמי מאמר הוא נמצא נוספו תשעה ויאמר בשביל לשלם שכר טוב לצדיקים, והנה תשעה 'וַיֹּאמֶר' הם מ"ה אותיות לכן העולם מתקיים על מ"ה צדיקים כנגד תשעה 'וַיֹּאמֶר' שהם מ"ה אותיות שנוספו בעבור הצדיקים להורות שלא נברא העולם אלא בעבור הצדיקים שבעבורם נוסף תשעה 'וַיֹּאמֶר' שהם מ"ה אותיות. ונראה לי בס"ד לכן ישראל לבדם נקראו אָדָם (יבמות סא.) שהוא מספר מ"ה להורות שהעולם קיים על ידי זכות מ"ה צדיקים שבישראל שאין חסרים מהם. ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר הֳ' וַאֲמַרְתֶּם 'בַּמָּה' אֲהַבְתָּנוּ (מלאכי א, ב) כלומר במ"ה צדיקים שאין חסרים מאתנו בהם אהבתנו לכולנו. ובזה יובן בס"ד אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ (תהלים קמד, טו) כָּכָה [45] מספר מ"ה ולכן בחרבן קונן הנביא זְכוֹר הֳ' 'מֶה' הָיָה לָנוּ, כלומר מ"ה צדיקים שהעולם קיים עליהם היה לנו ולא חסרו מאתנו גם בזמן הזה ואם כן כדאי הוא זכותם להצילנו מן הגלות.
הֱוֵי אוֹמֵר שְׁלֹשִׁים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר כָּאן (זכריה יא, יג) (משלי ז, כ). נראה לי בס"ד לכך אמרו במשנה דיומא (משנה יומא ו, ד) על השעיר ביום הכיפורים שהיו הבבליים מתלשים בשערו ואומרים לו טול וצא טול וצא, שרמזו באותיות טול [45] על זכות ט"ו צדיקים שבחוץ לארץ ולמ"ד צדיקים שבארץ ישראל בזכותם טול העונות וצא. והא דהיתה החלוקה כך שארץ ישראל יש בה שלושים וכל חוץ לארץ ט"ו דכתיב 'וָאֶכְּרֶהָ לִּי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר כָּסֶף' (הושע ג, ב) דלכך היתה הגאולה בט"ו לחודש שהוא שם י־ה שהאיר להם והנה ארץ ישראל לרוב מעלתה לוקחת הארת שם י־ה במלואו כזה יו"ד ה"ה [30] שהוא מספר שלושים לכך זוכה בשלושים צדיקים אבל חוץ לארץ אין לה כח שתקח הארה משם י־ה במלואו אלא רק מאותיות הפשוט שהם מספר ט"ו נמצא בחוץ לארץ ההארה בצמצום שהוא מן הפשוט בלבד אבל בארץ ישראל ההארה בהרחבה שהוא משם י־ה מלא. ובזה יובן 'מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּ־הּ' זו הארה של חוץ לארץ 'עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָ־הּ' (תהלים קיח, ה) זו הארה של ארץ ישראל שהיא במרחב של שם י־ה שהוא במלואו. ובזה יובן בס"ד אֱלֹקִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵ־ל בְּקֶרֶב אֱלֹקִים יִשְׁפֹּט (תהלים פב, א) כלומר קרב שם אלהי־ם הוא אותיות לה־י שהוא רמז לשתי חלוקות אלו של מ"ה צדיקים שהם למ"ד בארץ ישראל וט"ו בחוץ לארץ והצדיקים נקראים עֲדַת אֵ־ל (תהלים פב, א) ותסגי ליה בלמ"ד שבארץ ישראל וט"ו שבחוץ לארץ שהם רמוזים בקרב שם אלהי־ם ועל מספר זה הוא שופט העולם שאם יחסרון ח"ו יאבד העולם. ובזה יובן הטעם מה שאמרו בגמרא (כתובות עה.) על חכמי ארץ ישראל חד מנייהו כתרי מינן כי כן היא המדה של חלוקת הצדיקים שבארץ ישראל הם כפלים על חוץ לארץ.
1 more comments on this page.
Ben Yehoyada on Chullin 92a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Chullin, daf 92, Amud Aleph, about 596 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 112 words
Opens “״בָּרוּךְ״ – אוֹפַנִּים הוּא דְּאָמְרִי לֵיהּ. וְאִיבָּעֵית…”
- Segment 227 words
Opens “״וַיָּשַׂר אֶל מַלְאָךְ וַיֻּכָל בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן לוֹ״…”
- Segment 318 words
Opens “״בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן לוֹ״ – אֵינִי יוֹדֵעַ מִי…”
- Segment 426 words
Opens “״כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים״, אָמַר…”
- Segment 541 words
Opens “״וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִים״, אָמַר רַב חִיָּיא בַּר…”
- Segment 613 words
Opens “רָבָא אָמַר: אֵלּוּ שְׁלֹשָׁה שָׂרֵי גוֹיִם, שֶׁמְלַמְּדִים…”
- Segment 728 words
Opens “תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: ״גֶּפֶן״ – זֶה…”
- Segment 847 words
Opens “אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: וְכִי מַרְאִין לוֹ…”
- Segment 942 words
Opens “אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל: עֲדַיִין צְרִיכִין אָנוּ לַמּוֹדָעִי,…”
- Segment 1037 words
Opens “רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מוֹקֵים לַהּ בְּמַתָּנוֹת,…”
- Segment 1145 words
Opens “רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר: ״גֶּפֶן״ –…”
- Segment 1229 words
Opens “״עָלְתָה נִצָּה״ – הִגִּיעַ זְמַן שֶׁל יִשְׂרָאֵל…”
- Segment 1323 words
Opens “וְהַיְינוּ דְּאָמַר רָבָא: שְׁלֹשָׁה כּוֹסוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּמִצְרַיִם…”
- Segment 1418 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַבָּא לְרַבִּי יִרְמְיָה בַּר…”
- Segment 1533 words
Opens “אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: אוּמָּה זוֹ…”
- Segment 1613 words
Opens “וְהַיְינוּ דִּשְׁלַחוּ מִתָּם: לִיבְעֵי רַחֲמִים אִיתְכָּלַיָּא עַל…”
- Segment 1723 words
Opens “״וָאֶכְּרֶהָ לִּי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר כָּסֶף״, אָמַר רַבִּי…”
- Segment 1822 words
Opens “״בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר״ – זֶה חֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן…”
- Segment 1948 words
Opens “״חוֹמֶר שְׂעוֹרִים וְלֶתֶךְ שְׂעוֹרִים״ – אֵלּוּ אַרְבָּעִים…”
- Segment 2025 words
Opens “אָמַר אַבָּיֵי: וְרוּבַּיְיהוּ מִשְׁתַּכְחִי בְּבֵי כְנִישְׁתָּא דְּתוּתֵי…”
- Segment 2126 words
Opens “רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵלּוּ שְׁלֹשִׁים צַדִּיקֵי אוּמּוֹת…”
Sages named on this page
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Chullin 92a · Segment 20 — “אָמַר אַבָּיֵי: וְרוּבַּיְיהוּ מִשְׁתַּכְחִי בְּבֵי כְנִישְׁתָּא דְּתוּתֵי אַפְּתָא, וְהַיְינוּ…”
- Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im
Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…
Source: Chullin 92a · Segment 21 — “…הָעוֹלָם מִתְקַיְּימִים עֲלֵיהֶם. עוּלָּא אָמַר: אֵלּוּ שְׁלֹשִׁים מִצְוֹת שֶׁקִּבְּלוּ…”
Original text
״בָּרוּךְ״ – אוֹפַנִּים הוּא דְּאָמְרִי לֵיהּ. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: כֵּיוָן דְּאִתְיְהִיב רְשׁוּתָא, אִתְיְהִיב.
The Gemara answers that it is the ofanim who say the verse: “Blessed be the glory of the Lord from His place,” as the next verse mentions “the noise of the ofanim ” (Ezekiel 3:13), and Rav Ḥanina’s statement citing Rav was referring not to ofanim but to ministering angels. And if you wish, say that once permission has been given to them to mention the name of God after three words when they say: “Holy, holy, holy,” permission is also given to them to mention the name of God again while praising Him even after fewer than three words.
״וַיָּשַׂר אֶל מַלְאָךְ וַיֻּכָל בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן לוֹ״ – אֵינִי יוֹדֵעַ מִי נַעֲשָׂה שַׂר לְמִי, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים״ – הֱוֵי אוֹמֵר יַעֲקֹב נַעֲשָׂה שַׂר לַמַּלְאָךְ.
The Gemara continues to discuss Jacob wrestling with the angel. The prophet states: “So he strove [ vayyasar ] with an angel, and prevailed; he wept, and made supplication to him; at Beth El he would find him, and there he would speak with us” (Hosea 12:5). From this verse I do not know who became master [ sar ], i.e., was victorious, over whom. When another verse states: “And he said: Your name shall no longer be called Jacob, but Israel; for you have striven with angels and with men, and have prevailed” (Genesis 32:29), you must say that Jacob became master over the angel.
״בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן לוֹ״ – אֵינִי יוֹדֵעַ מִי בָּכָה לְמִי, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי״, הֱוֵי אוֹמֵר: מַלְאָךְ בָּכָה לְיַעֲקֹב.
The verse in Hosea states: “He wept, and made supplication to him.” From this verse I do not know who cried to whom. When another verse states: “And he said: Let me go, for the dawn has risen” (Genesis 32:27), you must say that the angel cried to Jacob.
״כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים״, אָמַר רַבָּה: רֶמֶז רָמַז לוֹ שֶׁעֲתִידִים שְׁנֵי שָׂרִים לָצֵאת מִמֶּנּוּ, רֹאשׁ גּוֹלָה שֶׁבְּבָבֶל וְנָשִׂיא שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מִכָּאן רָמַז לוֹ גָּלוּת.
The verse states: “And he said: Your name shall no longer be called Jacob, but Israel; for you have striven with angels [ elohim ] and with men, and have prevailed” (Genesis 32:29). Rabba says: The angel intimated to Jacob that in the future two princes would emerge from him: They are the Exilarch who is in Babylonia and the Nasi who is in Eretz Yisrael. And from here he also intimated to Jacob that there would be an exile.
״וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִים״, אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַב: אֵלּוּ שְׁלֹשָׁה שָׂרֵי גֵּאִים הַיּוֹצְאִים מִיִּשְׂרָאֵל בְּכׇל דּוֹר וָדוֹר, פְּעָמִים שֶׁשְּׁנַיִם כָּאן וְאֶחָד בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, פְּעָמִים שֶׁשְּׁנַיִם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאֶחָד כָּאן. יְהִיבוּ רַבָּנַן עֵינַיְיהוּ בְּרַבָּנָא עוּקְבָא וְרַבָּנָא נְחֶמְיָה בְּנֵי בְרַתֵּיה דְּרַב.
Similarly, with regard to the dream of Pharaoh’s butler, the verse states: “And in the vine were three branches [ sarigim ]; and as it was budding, its blossoms shot forth, and its clusters brought forth ripe grapes” (Genesis 40:10). Rav Ḥiyya bar Abba says that Rav says: These three branches refer to the three proud princes [ sarei ge’im ] who emerge from the Jewish people in each and every generation. There are times when two are here in Babylonia and one is in Eretz Yisrael, and there are times when two are in Eretz Yisrael and one is here in Babylonia. When this was stated in the study hall, the Sages present turned their eyes toward Rabbana Ukva and Rabbana Neḥemya, the sons of the daughter of Rav, who were from the family of the Exilarch and were two leaders of the generation who resided in Babylonia.
רָבָא אָמַר: אֵלּוּ שְׁלֹשָׁה שָׂרֵי גוֹיִם, שֶׁמְלַמְּדִים זְכוּת עַל יִשְׂרָאֵל בְּכׇל דּוֹר וָדוֹר.
Rava says a different explanation of the verse: These three branches [ sarigim ] are the three ministering angels appointed to oversee the gentiles [ sarei goyim ], who plead in favor of the Jewish people in each and every generation.
תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: ״גֶּפֶן״ – זֶה הָעוֹלָם, ״שְׁלֹשָׁה שְׂרִיגִים״ – זֶה אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, ״וְהִיא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ״ – אֵלּוּ הָאִמָּהוֹת, ״הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים״ – אֵלּוּ הַשְּׁבָטִים.
It is taught in a baraita : Rabbi Eliezer says an alternate interpretation of the verse. “Vine”; this is a reference to the world. “Three branches”; this is a reference to Abraham, Isaac, and Jacob. “And as it was budding, its blossoms shot forth”; these are the matriarchs. “And its clusters brought forth ripe grapes”; these are the twelve tribes, i.e., the twelve sons of Jacob.
אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: וְכִי מַרְאִין לוֹ לְאָדָם מַה שֶּׁהָיָה? וַהֲלֹא אֵין מַרְאִין לוֹ לְאָדָם אֶלָּא מַה שֶּׁעָתִיד לִהְיוֹת! אֶלָּא ״גֶּפֶן״ – זֶה תּוֹרָה, ״שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִים״ – אֵלּוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּמִרְיָם, ״וְהִיא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ״ – אֵלּוּ סַנְהֶדְרִין, ״הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים״ – אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר.
Rabbi Yehoshua said to him: But is a person shown in a dream what was in the past? Isn’t it true that one is shown only what will be in the future? Since the patriarchs, matriarchs, and sons of Jacob were all born prior to this dream, the dream was not alluding to them. Rather, the verse should be interpreted as follows: “Vine”; this is a reference to the Torah. “Three branches”; these are Moses, Aaron, and Miriam. “And as it was budding, its blossoms shot forth”; these are the members of the Sanhedrin. “And its clusters brought forth ripe grapes”; these are the righteous people who live in each and every generation.
אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל: עֲדַיִין צְרִיכִין אָנוּ לַמּוֹדָעִי, דְּמוֹקֵים לֵיהּ כּוּלֵּיהּ בְּחַד מָקוֹם. רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: ״גֶּפֶן״ – זֶה יְרוּשָׁלַיִם, ״שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִים״ – זֶה מִקְדָּשׁ, מֶלֶךְ, וְכֹהֵן גָּדוֹל, ״וְהִיא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ״ – אֵלּוּ פִּרְחֵי כְהוּנָּה, ״הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים״ – אֵלּוּ נְסָכִים.
Rabban Gamliel said: In order to understand this verse (Genesis 40:10) we still need the explanation of Rabbi Elazar HaModa’i, who is an expert in matters of aggada , as he interprets all of the phrases in the verse as referring to one location. Rabbi Elazar HaModa’i says: “Vine”; this is a reference to Jerusalem. “Three branches”; this is a reference to the Temple, the king and the High Priest. “And as it was budding [ poraḥat ], its blossoms shot forth”; these are the young priests [ pirḥei khehunna ]. “And its clusters brought forth ripe grapes”; these are the wine libations.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מוֹקֵים לַהּ בְּמַתָּנוֹת, דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: ״גֶּפֶן״ – זוֹ תּוֹרָה, ״שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִים״ – זֶה בְּאֵר, עַמּוּד עָנָן, וּמָן, ״וְהִיא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ״ – אֵלּוּ הַבִּכּוּרִים, ״הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים״ – אֵלּוּ נְסָכִים.
Rabbi Yehoshua ben Levi interprets it with reference to the gifts that God gave the Jewish people, as Rabbi Yehoshua ben Levi said: “Vine”; this is a reference to the Torah. “Three branches”; this is a reference to the miraculous items that accompanied the Jewish people in the wilderness and sustained and protected them: The well, the pillar of cloud, and the manna. “And as it was budding, its blossoms shot forth”; these are the first fruits that are brought to the Temple. “And its clusters brought forth ripe grapes”; these are the wine libations.
רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר: ״גֶּפֶן״ – אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ״. ״שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִים״ – אֵלּוּ שְׁלֹשָׁה רְגָלִים שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹלִין בָּהֶן בְּכׇל שָׁנָה וְשָׁנָה. ״וְהִיא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ״ – הִגִּיעַ זְמַנָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל לִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ״.
Rabbi Yirmeya bar Abba says: “Vine”; this is a reference to the Jewish people, and similarly another verse states: “You plucked up a vine out of Egypt; You drove out the nations and planted it” (Psalms 80:9). “Three branches”; these are the three pilgrimage Festivals, on which the Jewish people ascend to Jerusalem every year. “And as it was budding, its blossoms shot forth,” means that the time has arrived for the Jewish people to be fruitful and multiply, and similarly another verse states: “And the children of Israel were fruitful, and increased abundantly, and multiplied, and became exceeding mighty; and the land was filled with them” (Exodus 1:7).
״עָלְתָה נִצָּה״ – הִגִּיעַ זְמַן שֶׁל יִשְׂרָאֵל לִיגָּאֵל, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״וְיֵז נִצְחָם עַל בְּגָדַי וְכׇל מַלְבּוּשַׁי אֶגְאָלְתִּי״, ״הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים״ – הִגִּיעַ זְמַנָּהּ שֶׁל מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה.
“Its blossoms [ nitzah ] shot forth” means that the time has arrived for the Jewish people to be redeemed. And similarly another verse states: “And their eternity [ nitzḥam ] is dashed against My garments, and I have redeemed all My raiment” (Isaiah 63:3). “And its clusters brought forth ripe grapes” means that the time has arrived for Egypt to drink the cup of fury, i.e., to receive its punishment.
וְהַיְינוּ דְּאָמַר רָבָא: שְׁלֹשָׁה כּוֹסוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּמִצְרַיִם לָמָה? אֶחָד, שֶׁשָּׁתָת בִּימֵי מֹשֶׁה, וְאֶחָד שֶׁשָּׁתָת בִּימֵי פַּרְעֹה נְכֹה, וְאֶחָד שֶׁעֲתִידָה לִשְׁתּוֹת עִם כׇּל הַגּוֹיִם.
And this is as Rava said: Why are there three cups stated with regard to Egypt in the dream of Pharaoh’s butler (see Genesis 40:11)? They are an allusion to three cups of misfortune that would later befall Egypt: One that Egypt drank in the days of Moses during the ten plagues and the Exodus; one that Egypt drank in the days of Pharaoh Nekho, the king of Egypt defeated by Nebuchadnezzar; and one that Egypt will drink in the future with all the other nations, when they are punished in the time of the Messiah.
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַבָּא לְרַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא: כִּי דָרֵישׁ לְהוּ רַב לְהָנֵי קְרָאֵי בְּאַגַּדְתָּא, כְּוָותָךְ דָּרֵישׁ לְהוּ.
Rabbi Abba said to Rabbi Yirmeya bar Abba: When Rav interpreted these verses homiletically he interpreted them according to the way in which you have interpreted them, and not according to any of the other opinions cited above.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: אוּמָּה זוֹ כְּגֶפֶן נִמְשְׁלָה. זְמוֹרוֹת שֶׁבָּהּ – אֵלּוּ בַּעֲלֵי בָתִּים, אֶשְׁכּוֹלוֹת שֶׁבָּהּ – אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, עָלִין שֶׁבָּהּ – אֵלּוּ עַמֵּי הָאָרֶץ, קְנוֹקָנוֹת שֶׁבָּהּ – אֵלּוּ רֵיקָנִים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל.
Similar to Rabbi Yirmeya bar Abba’s interpretation of the word vine as an allusion to the Jewish people, Rabbi Shimon ben Lakish says: This nation is likened to a vine. The branches of the vine support the clusters of grapes, the leaves, and the tendrils; these are represented among the Jewish people by the homeowners, who provide financial support for the entire nation. The clusters of grapes on the vine, these are the Torah scholars. The leaves on the vine, which protect the grapes, these are the ignoramuses, who protect the Torah scholars. The tendrils of the vine, which do not directly serve the grapes themselves, these are the empty ones of the Jewish people.
וְהַיְינוּ דִּשְׁלַחוּ מִתָּם: לִיבְעֵי רַחֲמִים אִיתְכָּלַיָּא עַל עָלַיָּא, דְּאִילְמָלֵא עָלַיָּא לָא מִתְקַיְּימָן אִיתְכָּלַיָּא.
And this is the meaning of the instruction that they sent from there, i.e., from Eretz Yisrael: Let the clusters of grapes pray for the leaves, as were it not for the leaves, the clusters of grapes would not survive.
״וָאֶכְּרֶהָ לִּי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר כָּסֶף״, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק: אֵין ״כִּירָה״ אֶלָּא לְשׁוֹן מְכִירָה, שֶׁנֶּאֱמַר ״בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי״.
§ The Gemara cites homiletical interpretations of other verses that pertain to the leaders of the Jewish people in Eretz Yisrael and Babylonia. The verse states: “So I bought her [ va’ekkereha ] to me for fifteen pieces of silver, and a ḥomer of barley, and a half- ḥomer of barley” (Hosea 3:2). Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yehotzadak: The term kira , which forms the basis of the verb va’ekkereha , is nothing other than language referring to a sale [ mekhira ], as it is stated that Joseph said: “My father made me swear, saying: Lo, I die; in my grave that I have acquired [ kariti ] for me in the land of Canaan, there shall you bury me” (Genesis 50:5).
״בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר״ – זֶה חֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן שֶׁבּוֹ נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, ״כָּסֶף״ – אֵלּוּ צַדִּיקִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר ״צְרוֹר הַכֶּסֶף לָקַח בְּיָדוֹ״.
Rabbi Yoḥanan continues: “For fifteen pieces of silver”; this is a reference to the fifteenth of Nisan, the date on which the Jewish people were redeemed from Egypt. “Silver”; these are the righteous people. And similarly, another verse states: “He has taken the bag of silver with him” (Proverbs 7:20), a reference to God taking the righteous away prior to the destruction of the First Temple (see Sanhedrin 96b).
״חוֹמֶר שְׂעוֹרִים וְלֶתֶךְ שְׂעוֹרִים״ – אֵלּוּ אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה צַדִּיקִים שֶׁהָעוֹלָם מִתְקַיֵּים בָּהֶם, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם שְׁלֹשִׁים כָּאן וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאִם שְׁלֹשִׁים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר כָּאן. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: ״וָאֶקְחָה שְׁלֹשִׁים הַכֶּסֶף וָאַשְׁלִיךְ אֹתוֹ בֵּית ה׳ אֶל הַיּוֹצֵר״ – הֱוֵי אוֹמֵר: שְׁלֹשִׁים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר כָּאן.
The verse states: “A ḥomer of barley, and a half- ḥomer of barley.” A ḥomer equals thirty se’a , and a half- ḥomer equals fifteen se’a , totaling forty-five se’a ; these are the forty-five righteous individuals in whose merit the world continues to exist. And although the verse alludes to the fact that thirty of these righteous individuals are in one place and fifteen are elsewhere, I do not know if thirty are here in Babylonia and fifteen are in Eretz Yisrael, or if thirty are in Eretz Yisrael and fifteen are here in Babylonia. When it says in a different verse: “And I took the thirty pieces of silver and cast them into the treasury, in the house of the Lord” (Zechariah 11:13), you must say that thirty of the righteous individuals are in Eretz Yisrael and fifteen are here in Babylonia.
אָמַר אַבָּיֵי: וְרוּבַּיְיהוּ מִשְׁתַּכְחִי בְּבֵי כְנִישְׁתָּא דְּתוּתֵי אַפְּתָא, וְהַיְינוּ דִּכְתִיב: ״וָאֹמַר אֲלֵיהֶם אִם טוֹב בְּעֵינֵיכֶם הָבוּ שְׂכָרִי וְאִם לֹא חֲדָלוּ וַיִּשְׁקְלוּ אֶת שְׂכָרִי שְׁלֹשִׁים כָּסֶף״.
Abaye said: And most of the fifteen righteous individuals in Babylonia are found in the synagogue under the upper room. And this is the meaning of that which is written: “And I said to them: If it is good in your eyes, give me my hire; and if not, refrain. And they weighed for my hire thirty pieces of silver” (Zechariah 11:12).
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵלּוּ שְׁלֹשִׁים צַדִּיקֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁאוּמּוֹת הָעוֹלָם מִתְקַיְּימִים עֲלֵיהֶם. עוּלָּא אָמַר: אֵלּוּ שְׁלֹשִׁים מִצְוֹת שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם בְּנֵי נֹחַ, וְאֵין מְקַיְּימִין אֶלָּא שְׁלֹשָׁה. אַחַת
Rabbi Yehuda says: These are the thirty righteous individuals among the nations of the world, in whose merit the nations of the world continue to exist. Ulla says: These are the thirty mitzvot that the descendants of Noah initially accepted upon themselves; but they fulfill only three of them. One of these three mitzvot is