Commentary page
Chullin 91a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerChullin 91a
Chullin 91a. The full printed text of this folio side — 23 numbered segments, about 501 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
רב אשי אמר מהכא לא תפשוט וטעמא לאו משום ספיקא דגיד הוא אלא מיפשט פשיטא ליה והכא בשומן הגיד קאמר דמותר מדאורייתא:
וישראל קדושים העושין סייג לתורה נהגו בו איסור והלכך על כרחיך משייר ליה משום מנהגא ושרפה בעי הואיל ומדאורייתא בר אכילה הוא:
פנימי הסמוך לעצם הוא גיד ארוך ונתון לארכו של שופי כשפורעין את הירך ופושט בכל הירך ראשו אחד מחובר בעצם האליה ומשם נפשט לאורך השופי עד מקום חיבור הקולית ועצם הירך ושם הוא סמוך לעצם:
אסור מן התורה:
וחייבין עליו מלקות כדיליף לקמן מהירך ועוד שהוא על הכף שהכף הוא בשר עגול הסובב את הקולית דבוקה בה ועל שם שהוא בצד פנימי של ירך צד שכלפי ירך חברתה כשהבהמה מחוברת קרי לה פנימי:
ואין חייבים עליו דלאו היינו על הכף אלא בתוך הכף ובההוא חיצון עסקינן ומשייר ליה על כרחיה ושרפה בעי דהא מדאורייתא חזי:
וחיצון גיד קצר הנתון לרוחב השופי בסופו מובלע בכף הסובבת את הקולית והוא נתון בצד חיצון של ירך:
אסור מדרבנן:
29 more comments on this page.
Rashi on Chullin 91a · Sefaria
Tosafot
רב אשי אמר לא נצרכא אלא לשמנו של גיד לא קאי אדרב חסדא דמוקי לה כר' יהודה ולפי מה שאמר לקמן דלר' יהודה שמנו של גיד אפילו מדרבנן שרי לא אתיא אלא כרבי מאיר והא דלא קאמר רב אשי אליבא דר"מ משום דבברייתא דמייתי לא הוזכר בה ר"מ וכן רבינא דמוקי לה בגיד החיצון דהוי מדרבנן לכאורה לא אתי כרבי יהודה דלקמן מפיק לה מהירך דפשיט ליה בכוליה ירך לאפוקי חיצון דלא ורבי יהודה דריש הירך המיומנת שבירך אם לא נאמר דתרתי שמעת מינה דבלאו הכי דריש ליה לקמן (חולין דף צו:) לדרשה אחריתי ונימא דכולהו מפיק מינה:
אלא אי אמרת ספוקי מספקא ליה כו' ולא בעי לאוקומי שאכל שניהם בבת אחת דהשתא לא הויא התראת ספק כי היכי דלא נפשוט בעיא דאכל שני זיתי חלב בהעלם אחד דס"פ אותו ואת בנו (לעיל חולין דף פב:):
כמאן דאמר גיד הנשה נאסר לבני נח וא"ת דילמא לא נאסר ואפילו הכי היו מקיימין כמו שחיטה דקאמר ליה פרע להם בית השחיטה וי"ל מדקאמר והכן משמע דבלאו הכי לא משתרי אי נמי פרע להו בית השחיטה היינו נחירה שנצטוו על הנחירה:
מכאן לתלמיד חכם שלא יצא יחידי בלילה אומר ר"ת דדוקא נקט תלמיד חכם משום דמזיקין מתקנאים בהם כדאמרינן ג' צריכין שימור מלך ות"ח וחתן והא דאמרן בריש פסחים (דף ב.) לעולם יכנס אדם בכי טוב כו' דמשמע כל אדם מדלא נקט תלמיד חכם התם מיירי ברחוק מן העיר מפני המכשולות והליסטים:
Tosafot on Chullin 91a · Sefaria
Rashba
רב אשי אמר לא נצרכה אלא לשמנו של גיד כתוב בתוס' דלאו אדרב חסדא קאי דאוקמה כרב יהודה, דלרב אשי לא מצינא לאוקמה כר' יהודה דר' יהודה שמנו של גיד משרא שרי ליה לגמרי כדמשמע לקמן (חולין צב, ב), והא דלא קאמר הכא לא נצרכה אלא לשמנו של גיד ואליבא דרבי מאיר, משום דההיא ברייתא דישראל קדושים נהגו בו איסור דמייתי לה רבינא לא נזכר בה רבי מאיר.
הא דאמרינן ואי פשיטא ליה אמאי ארבעים תו לא. לאו למימרא דאי הוה אמרינן דלא פשיטא ליה דאתיא שפיר טפי, דאדרבה תקשי לן אמאי לקי כלל, אלא הכי קאמר ברייתא ודאי הכי מוכחת דמיפשט פשיט ליה כדקאמר. מיהו ברייתא גופא קשיא לן אמאי ארבעים ותו לא דהא שני גידין אסורין (אבל) [אכל] בשתי אכילות ובשתי התראות מדקא מחייב ליה רבנן שמונים. ופריק הכא במאי עסקינן דלית ביה כזית, וכבר כתבתי למעלה בסוף אותו ואת בנו מה שפירש רש"י ז"ל בו ומה שפירשו בו אחרים.
והכן טול גיד הנשה בפניהם כמאן דאמר גיד הנשה נאסר לבני נח ואם תאמר דלמא לא נאסר להם אלא (הכא) [הכן] שנהגו בו איסור כמו שנהגו בשחיטה שלא נצטוו, ואפילו הכי אמר ליה וטבוח טבח פרע להן בית השחיטה. ויש לומר דמאי דקאמר פרע להן בית השחיטה היינו נחירה, לומר שיראה להן שאינו אבר מן החי, וקרי ליה בית השחיטה דנחירתן זו היא שחיטתן.
Rashba on Chullin 91a · Sefaria
Ritva
רב אשי אמר לא נצרכה אלא לשמנו של גיד דתניא וכו' פירוש דכיון דאסור מדרבנן לא מצי אכיל ליה וכיון דשרי מדאורייתא באכילה איתא בבל תותירו ולא מצי למשריי' והא דרב אשי לפי' רש"י זכרונו לברכה שפסק לקמן דאף לר"י איכא איסורא ממנהג קדושי' בשמנו של גיד באותו שעל השופי מיהת אתיא הא אפילו לר"י וכרב חסדא דאמר לא נצרכה אלא לגיד הנשה ואליבא דר"י: אבל לפי' התו' שכתבו לקמן דלר"י ליכא שום מנהג קדושים בשמנו של גיד כלל אתיא מתניתין כר"מ דוקא ולא קיימא דרב חסדא.
מדקתני משתי בהמות פשיטא דתרווייהו לאיסורי כלומר ושניהם מן הימין או מן השמאל ולר"י איצטריך פי' דלרבנן אפי' בבהמה אחת משכחת תרווייהו לאיסורא וש"מ מפשט פשיט ליה לר"י הי' מינייהו מיתסר דאי לא פשיטא ליה אמאי לוקה כלל דלמא לא מתסר גיד הנשה שבצד זה ואפי' כהתראת ספק אין כאן דדילמא לא עביד איסורא כלל אלא ודאי ש"מ ואמרי' אי פשיטא ליה אמאי ארבעים ותו לא פי' הא ודאי על כורחין פשיטא ליה וכדאמר אלא הכא קא שמעינן דאי נמי פשיטא ליה אכתי קשה ממתני' אמאי ארבעים ותו לא דהא מדאמרינן רבנן סופג שמוני' מכלל דבשתי התראות אכלינהו. והכן טול גיד הנשה כמאן דאמר לבני נח נאסר וא"ת ודילמא לא נאסר אלא שהם נהגו בו בעצמן כדרך שנהגו בשחיט' דקאמר פרע להם בית השחיטה וי"ל דמאי בית השחיט' דקאמרי בית הנחירה דנחירתן זו היא שחיטתן א"נ דשאני הכא דכתיב והכן משמע משורת הדין.
Ritva on Chullin 91a · Sefaria
Meiri
שני גידים יש בגיד הנשה אחד בצד הפנימי של ירך על הכף סמוך לעצם והוא אסור מן התורה ולא כלו אלא שעל הכף בלבד אבל מה שמתארך ומתפשט מלמעלה ולמטה אינו מן התורה והגיד האחר הוא בצד חיצון סמוך לבשר הרואה את החוץ והוא אסור מדבריהם ובקרבן הפסח אינו אוכלו ומ"מ הואיל ומן התורה מותר הרי הן בכלל שריפה ושאר דברים שבסוגיא זו מפורשים בפרק בהמה המקשה:
תלמידי חכמים מתוך שאין פושטין ידיהם בגזל ושאין מטכסיס שלהם לבקש טרפם בדברים שאינם מהוגנים ראוי להם לצמצם בממונם ולהיות את שלהם חביב בעיניהם אמרו רבותי' ויותר יעקב לבדו על עסקי בדו ועל מה אם לכלים חשובים כבר נאמר ויעבר את אשר לו הא לא נשאר אלא על עסקי פכים קטנים:
תלמיד חכם אין ראוי לו לצאת יחידי בלילה ולא משום חשד בלבד אלא שהקנאה מצויה לבריות עליו וההיזק מחזר ורודף אחריו דרשו ז"ל ויאבק איש עמו מכאן לתלמיד חכם שלא יצא יחידי בלילה:
Meiri on Chullin 91a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
גמ' לא נצרכה אלא לשמנו כו' נהגו בו איסור כו' חיצון סמוך לבשר אסור כו' וצ"ל דמפני סייג ותקנת דרבנן מיעקר לאו דאורייתא דלא תותירו בשב ואל תעשה וכה"ג אמרי' בפ' מי שמתו ע"ש ודו"ק:
בפרש"י בד"ה מזה כזית כו' ומדנקט ואכל מזה כו' ולא נקט אכל ב' זיתים משניהם ש"מ ב' כו' עכ"ל ובס"פ אותו ואת בנו לא חש תלמודא לזה ובעי לאוקמי בבת אחת והיינו למאי דלא בעי למשפט הך בעיא דהכא כמ"ש רש"י והתוס' שם וא"כ ע"כ איירי בבת אחת אבל הכא דבעי למשפט בעיא דהכא ניחא ליה לאוקמי בהכי ולא בבת אחת מה"ט שפרש"י ודו"ק:
תוס' בד"ה כמ"ד גיד הנשה כו' וי"ל מדקאמר והכן משמע כו' עכ"ל דוהכן משמע לשון צווי וטבוח אינו לשון צווי כנראה מפרש"י בחומש ודו"ק:
Chidushei Halachot on Chullin 91a · Sefaria
Ben Yehoyada
כְּתַלְמִיד חָכָם נִדְמֶה לוֹ (בראשית לב, כו) פירוש נדמה לו אחד מתלמידי חכמים שהיה לומד עמהם תורה במדרש שם ועבר והטעם נראה לי בס"ד בזה כי מן השמים נעשה זה הדמיון לשר של עשו לרמוז שיעקב זוכה בעולם הזה מחמת שהוא תלמיד חכם שהעולם מתקיים על ידו והוה ליה כדין מציל מזוטו של ים שזוכה בה משורת הדין אף על פי שחלקו העולמות מן הבטן ויעקב לקח עולם הבא ועשו עולם הזה. ורבנן אמרי ' מֵאֲחוֹרֵיהּ אָתָא ' נראה דהלך כפי דרכו ומהלכו למעלה שהקליפה עומדת אחורי הקדושה. גם נראה לי בס"ד לרמוז בזה כי אחורי אותיות 'יעקב' הם 'טסצא' [160] כמנין קין [160] וידוע מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער הגלגולים כי יעקב אבינו ע"ה היה הבל ועשיו קין ולכך רצה להרגו כאשר הרגו בראשנה בגלגול ראשון ולזה אמר על שר עשו מאחורי דיעקב אתא עליו להרגו רצונו לומר מצד קין.
מְלַמֵּד שֶׁהֶעֱלוּ אָבָק בְּרַגְלֵיהֶם עַד כִּסֵּא הַכָּבוֹד כְּתִיב הָכָא: "בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ" (נחום א, ג). במאמר זה יש סוד עמוק ואינו כפשוטו דידוע שהסטרא אחרא נקרא ' אָבָק ' בסוד קב חרובין שלהם ויש אבק מצד הקדושה וכל אחד עוסק בשלו כי זה לעומת זה עשה האלקים והנה יעקב אבינו ע"ה עלה בכוח אבק הקדוש להתגבר ולהתאחז בשרשו בקדושה למעלה וזה השר גם כן עלה באבק שלו להתגבר בשרשו בקליפה למעלה וסוף דבר גבר ישראל והדברים עמוקים ואין אנחנו יכולים להשיגם כראוי ומי יוכל לדעת ומי יוכל לשער הבירור הגדול והתיקון הנשגב אשר עשה יעקב אבינו ע"ה אותה הלילה באבק הקדוש אשר כיון ועסק בו על ידי היחודים שלו! וכבר ידוע שעולם הבריאה הוא נקרא 'כִּסֵּא הַכָּבוֹד' וידוע ששם היא תכלית שליטת ואחיזת הקליפות ולמעלה מזה כתיב לֹא יְגֻרְךָ רָע (תהלים ה, ה) והנה יעקב אבינו ע"ה רדף את אויבו בכוחו הקדוש עד מקום תכלית אחיזתו ונצחו ולזה אמר 'הֶעֱלוּ אָבָק בְּרַגְלֵיהֶם עַד כִּסֵּא הַכָּבוֹד' ויחס העליה ברגלים כי נצח והוד נקראים רגלים וכל אחד נוטה בשלו והבן. ואם תרצה לדעת מעלת התיקון והבירור שעשה יעקב אבינו ע"ה בזה לך נא ראה מה שאמר רבותינו ז"ל (שיר השירים רבה ג, ו) במדרש שיר השירים בפסוק מְקֻטֶּרֶת מוֹר וּלְבוֹנָה מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל (שיר השירים ג, ו) רכולותיו של יעקב לא היתה אלא מאותו אבק שתחת רגליו רבי יודן אומר כל הרוכלות שישראל עושין ומצליחין בעולם הזה בזכות אותו האבק של יעקב אבינו רבי עזריה אומר כל מלחמות שישראל עושין ומצליחין בזכות האבק של יעקב אבינו רבי ברכיה ורבי סימון בשם רבי אבהו אותו האבק יטלו הקדוש ברוך הוא ונתנו תחת כסא הכבוד שלו עיין שם. לכן הבט וראה כמה סוד נשגב יש באותו אבק והכל הוא ענין תיקון ובירור. ונראה לרמוז 'אָבָק' ראשי תיבות ' א ורה ב רכה ק דושה' גם 'אָבָק' [103] גימטריא חֶסֶד אֵ־ל [103] ולכן קודם מלחמתו עם שר עשו אמר הכתוב וַתַּעֲבֹר הַמִּנְחָה עַל פָּנָיו וְהוּא לָן בַּלַּיְלָה הַהוּא בַּמַּחֲנֶה (בראשית לב, כב) מִּנְחָה [103] גימטריא 'אָבָק' מַּחֲנֶה [103] גימטריא 'אָבָק' שעשה לו הכנה באבק הקדוש קודם שנלחם עם שר עשו וגבר ישראל. ועיין בספר הלקוטים בפסוק וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ (בראשית לב, כה) דרוש א' לתלמידי רבינו האר"י ז"ל מה שאמר בענין האבק הנזכר.
"דָּבָר שָׁלַח הֳ' בְּיַעֲקֹב", זֶה גִּיד הַנָּשֶׁה "וְנָפַל בְּיִשְׂרָאֵל", שֶׁפָּשַׁט אִסּוּרוֹ בְּכָל יִשְׂרָאֵל (נחום א, ג) (ישעיה ט, ז) (בראשית לב, כו). נראה לי בס"ד דידוע שתקע כף יריכו בשביל שלקח שתי אחיות אך הראשנה היתה לאה אין לו קטרוג מצידה ורק הקטרוג הוא מצד רחל נמצא מחמת נשואי רחל נשה הגיד ממקומו ועלה. ונראה לי לכך נקרא ' גִּיד הַנָּשֶׁה ' כי 'הַנָּשֶׁה' [360] גימטריא 'נד אשה' [360] רצונו לומר נד בעבור אשה וידוע דרחל היא כנגד שם יעקב ולאה כנגד שם ישראל וזהו שנאמר 'דָּבָר שָׁלַח הֳ' בְּיַעֲקֹב' זה גיד הנשה שנעשה כך בשביל נשואי רחל שהיא כנגד שם יעקב ועם כל זה פשט איסורו בכל ישראל רצונו לומר גם בבני לאה שהיא כנגד שם ישראל ולא בבני רחל בלבד.
כְּמַאן דְּאָמַר גִּיד הַנָּשֶׁה נֶאֱסַר לִבְנֵי נֹחַ (בראשית לב, כו). הקשו התוספות מהיכא משמע דנאסר דאם בשביל שצוה על גיד הנשה והלא גם על השחיטה צוה ולא נאסרה לבני נח? ונראה לי בס"ד דהוה ליה למימר 'והכן' בלבד ולא לימא ליה 'על השחיטה' כי באומרו 'והכן' הכל משמע שיכין כל הכנה הצריכה הן שחיטה הן גיד הנשה וכיון דפרט את שניהם שמע מינה דלא דמיין להדדי שזה חייבין בו וזו אין חייבים בה.
שֶׁנִּשְׁתַּיֵּר עַל פַּכִּין קְטַנִּים (בראשית לב, כו) פירש עטרת ראשי אדוני אבי זלה"ה בספרו הבהיר מדרש אליהו (דף צה) וזה לשונו ידוע כי מנ"ץ מן מנצפ"ך נמתקו בסוד המ"ן [מיין נוקבין] כנזכר בדרוש ראש השנה ונשאר פ"ך שלא נמתקו וכן אמרו חזר על פכים קטנים וקרא אותם קטנים שהם בחינת מלכות דמלכות כדי להמתיקם עד כאן לשונו ודחפ"ח [וְדִּבְרֵי פִי חָכָם חֵן].
מִכָּאן לַצַּדִּיקִים שֶׁחָבִיב עֲלֵיהֶם מָמוֹנָם יוֹתֵר מִגּוּפָן וְכָל כָּךְ לָמָּה? לְפִי שֶׁאֵין פּוֹשְׁטִין יְדֵיהֶם בַּגָּזֵל (בראשית לב, כה). נראה לי בס"ד הכונה שהם מחמירין על עצמן שלא לגזול אפילו דבר מועט דלא קפידי אינשי עליה כגון ליקח קיסם מן אגודה של עצים וכיוצא בזה כי נחשב אצלם דבר זה לגזל ולכן הם מייקרים ממונם בביתם שלא לאבד אפילו דבר מועט כהא דחזר על פכים קטנים שאין נחשבים לכלום לפי עושרו כדי ללמד את בניו ובני ביתו שלא יזלזלו בגזל שהוא דבר מועט דלא קפדי אינשי עליה בראותם שהממון חשוב אצל בעליו דאפילו שהוא עשיר גדול סיכן עצמו לחזור לבדו להביא פכין קטנים דאין חשובין כלום לפי עשרו ולכן גם הם יהיו נזהרים בגזל אפילו בדבר מועט ליקח קסם מאגודה של עצים ולא יהיו מורין היתר לומר אין זה חשוב אצל בעליו כלום.
מִכָּאן לְתַלְמִיד חָכָם שֶׁלֹּא יֵצֵא יְחִידִי בַּלַּיְלָה קשא איך נעלם דבר זה מן יעקב אבינו ע"ה ויצא יחידי בלילה? ונראה לי בס"ד דאיתא בגמרא דברכות (ברכות מג:) ירח חשיב כשנים ועם האדם ההולך נעשו שלשה דאין נראין ואין מזיקין עיין שם וידוע דאותה הלילה היתה ליל ט"ו בניסן וכמו שאמר הפייטן בהגדה של פסח ואם כן הלבנה זורחת כל הלילה לכן יצא יחידי ולא חש אך נראה דאחר שיצא מוכרח לומר שנעשה ענן ונתכסית הלבנה ונשאר לבדו ואז וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ (בראשית כב, ג). ברם הא קשיא אמאי לא יליף רבי יצחק מקרא של וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם (בראשית יט, כז) דיליף מיניה רבי אבהו דהוא קדים להאי קרא של 'וַיֵּאָבֵק'? ונראה לי דהתם הוו תלתא בהדיה שהם יצחק ושני נעריו ואם כן יש לומר דחש בשביל פחתים ולא יצא בלילה ולאו בשביל מזיקין ולכן לא ילפינן מזה דאל יצא יחידי בלילה בשביל מזיקין, אך רבי אבהו גמיר מיניה משום דכתיב 'וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ' אם כן משמע שבתחלה לא היה בדעתו ליקח את שני נעריו אלא רק את יצחק דאם מתחלה דעתו ליקח שני נעריו למה חבש את חמורו בידו היה לו לומר לשני נעריו לחבוש לו את החמור? אלא ודאי מתחלה לא היה בדעתו שיקח אותם והיו ישינים ולכך לא הקיצם לחבוש חמורו וכיון דהיו שנים הוא ויצחק ולא הוו תלתא לכך המתין עד הבוקר משום מזיקין כי שנים חשיבי כאחד במזיקין שנראין אף על פי שאין מזיקין יש לחוש להם.
רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר מֵהָכָא "הִנֵּה הוּא זֹרֶה אֶת גֹּרֶן הַשְּׂעֹרִים" (רות ג, ב). נראה לי בס"ד דמפיק לה ממה שהוצרכה לפרש שהוא זורה גורן השעורים בלילה והיינו כי אמרה לה שתלך ותשכב מרגלותיו ואיך יתכן כיון דודאי ישינים עמו בני אדם ולא ישן לבדו? אך הסבירה לה שהוא זרה גורן בזו הלילה וכיון דזורה בלילה מוכרח שיש אותה לילה אור הלבנה כי אין זורין בחושך וכיון דאיכא אור הלבנה הוא ישן לבדו דאינו חושש למזיקין מפני דאור הלבנה חשיב כשנים ועמו הוי שלשה ואין נראין ואין מזיקין, וכיון דהוצרכה לפרש לה דבר זה לשכך דעתה שתדע שהוא ישן לבדו בזאת הלילה שבה אור הלבנה שמע מינה דאי לאו הכי לא היה ישן לבדו יחידי והליכה ושינה חדא כמו שחוששין בזה חוששין בזה. ובפירוש רש"י ז"ל יש להעיר מה הכרח יש בזה, וכי בועז לבדו שם? והלא יש לו משרתים וקוצרים אפשר שיחזור לביתו ויוליך עמו שלשה וארבעה בני אדם? ויש ליישב בדוחק.
Ben Yehoyada on Chullin 91a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Chullin, daf 91, Amud Aleph, about 501 words in 23 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 23 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 115 words
Opens “רַב אָשֵׁי אָמַר: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְשׇׁמְנוֹ,…”
- Segment 232 words
Opens “רָבִינָא אָמַר: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְכִדְרַב יְהוּדָה…”
- Segment 317 words
Opens “תָּא שְׁמַע: אָכַל מִזֶּה כְּזַיִת וּמִזֶּה כְּזַיִת…”
- Segment 429 words
Opens “אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא מִיפְשָׁט פְּשִׁיטָא לֵיהּ –…”
- Segment 538 words
Opens “דְּתַנְיָא: הִכָּה אֶת זֶה, וְחָזַר וְהִכָּה אֶת…”
- Segment 613 words
Opens “הַאי תַּנָּא סָבַר לַהּ כְּאִידַּךְ תַּנָּא דְּרַבִּי…”
- Segment 722 words
Opens “דְּתַנְיָא: ״לֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְגוֹ׳״…”
- Segment 824 words
Opens “רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר: לֹא מִן הַשֵּׁם הוּא…”
- Segment 919 words
Opens “תָּא שְׁמַע: אָכַל שְׁנֵי גִידִין מִשְּׁתֵּי יְרֵכוֹת…”
- Segment 1018 words
Opens “מִדְּקָאָמַר מִשְׁתֵּי יְרֵכוֹת מִשְּׁתֵּי בְהֵמוֹת, פְּשִׁיטָא דְּתַרְוַיְיהוּ…”
- Segment 1132 words
Opens “וְאִי פְּשִׁיטָא לֵיהּ, אַמַּאי סוֹפֵג אַרְבָּעִים וְתוּ…”
- Segment 1210 words
Opens “וְטַעְמָא מַאי? אָמַר רָבָא: אָמַר קְרָא ״הַיָּרֵךְ״…”
- Segment 139 words
Opens “וְרַבָּנַן, הַהוּא דְּפָשֵׁיט אִיסּוּרֵיהּ בְּכוּלֵּיהּ יָרֵךְ, לְאַפּוֹקֵי…”
- Segment 1420 words
Opens “וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: אָמַר קְרָא…”
- Segment 1518 words
Opens “רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר: כְּגוֹי נִדְמָה…”
- Segment 1625 words
Opens “רַב שְׁמוּאֵל בַּר אַחָא קַמֵּיהּ דְּרַב פָּפָּא…”
- Segment 175 words
Opens “וְרַבָּנַן, מֵאֲחוֹרֵיהּ אֲתָא, וְנַשְּׁיֵיהּ בְּתַרְוַיְיהוּ.…”
- Segment 1835 words
Opens “וְרַבָּנַן, הַאי ״בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ״ מַאי דָּרְשִׁי בֵּיהּ?…”
- Segment 1920 words
Opens “וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: לָמָּה נִקְרָא…”
- Segment 2026 words
Opens “אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: מַאי דִּכְתִיב…”
- Segment 2127 words
Opens “וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: מַאי דִּכְתִיב…”
- Segment 2225 words
Opens “״וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ״, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: שֶׁנִּשְׁתַּיֵּיר…”
- Segment 2322 words
Opens “״וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר״, אָמַר…”
Sages named on this page
- Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim
Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…
Source: Chullin 91a · Segment 2 — “רָבִינָא אָמַר: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְכִדְרַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל,…”
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Chullin 91a · Segment 2 — “…לְכִדְרַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל,…”
Original text
רַב אָשֵׁי אָמַר: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְשׇׁמְנוֹ, דְּתַנְיָא: שׇׁמְנוֹ מוּתָּר, וְיִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים נָהֲגוּ בּוֹ אִיסּוּר.
Rav Ashi said: The mishna’s ruling that the sinews must be burned is necessary only with regard to the fat around the sciatic nerve, as it is taught in a baraita : The fat around the sciatic nerve is permitted by Torah law, but the Jewish people are holy and treated it as forbidden. Since it is permitted by Torah law, it has the status of sacrificial meat and may not be simply discarded. Nevertheless, since the Jewish people treat it as forbidden, they do not eat it even from the Paschal offering, despite the mitzva to eat that offering in its entirety. Therefore, it is left until after the time when the meat may be eaten and it is burned as leftover sacrificial meat.
רָבִינָא אָמַר: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְכִדְרַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל, שְׁנֵי גִידִין הֵן: פְּנִימִי סָמוּךְ לְעֶצֶם – אָסוּר, וְחַיָּיבִין עָלָיו; חִיצוֹן סָמוּךְ לְבָשָׂר – אָסוּר, וְאֵין חַיָּיבִין עָלָיו.
Ravina said: The mishna’s statement is necessary only with regard to the outer nerve, and it is in accordance with that which Rav Yehuda said that Shmuel said. As Rav Yehuda said that Shmuel said: There are two nerves included in the prohibition of the sciatic nerve. The inner nerve that is next to the bone is forbidden by Torah law, and one is liable to be flogged for eating it. The outer nerve that is next to the flesh is forbidden by rabbinic law, and therefore one is not liable to be flogged for eating it. In the case of a Paschal offering, since the outer nerve is permitted by Torah law, it assumes the status of leftover sacrificial meat when it is not eaten.
תָּא שְׁמַע: אָכַל מִזֶּה כְּזַיִת וּמִזֶּה כְּזַיִת – סוֹפֵג שְׁמוֹנִים, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינוֹ סוֹפֵג אֶלָּא אַרְבָּעִים.
The Gemara suggests: Come and hear another resolution to the dilemma about Rabbi Yehuda’s statement, from a mishna (96a): If one ate an olive-bulk from this sciatic nerve of the right leg and an olive-bulk from that sciatic nerve of the left leg, he incurs eighty lashes. Rabbi Yehuda says: He incurs only forty lashes.
אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא מִיפְשָׁט פְּשִׁיטָא לֵיהּ – שַׁפִּיר, אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ סַפּוֹקֵי מְסַפְּקָא לֵיהּ – הָוְיָא לַהּ הַתְרָאַת סָפֵק, וְשָׁמְעִינַן לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר: הַתְרָאַת סָפֵק לֹא שְׁמָהּ הַתְרָאָה.
Granted, if you say it is obvious to Rabbi Yehuda that the sciatic nerve of the right thigh is the one forbidden by Torah law, it is well. But if you say he is uncertain, why would he hold that one incurs any lashes? When the individual is forewarned not to partake of each sciatic nerve, which is necessary in order to be liable for incurring lashes, it is an uncertain forewarning, and we have heard about Rabbi Yehuda that he said: An uncertain forewarning is not characterized as forewarning.
דְּתַנְיָא: הִכָּה אֶת זֶה, וְחָזַר וְהִכָּה אֶת זֶה, קִלֵּל אֶת זֶה, וְחָזַר וְקִלֵּל אֶת זֶה, הִכָּה שְׁנֵיהֶם בְּבַת אַחַת, אוֹ שֶׁקִּלֵּל שְׁנֵיהֶם בְּבַת אַחַת – חַיָּיב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּבַת אַחַת – חַיָּיב, בְּזֶה אַחַר זֶה – פָּטוּר.
As it is taught in a baraita : If one is uncertain which of two men is his father and he struck this one and then struck that one, or cursed this one and then cursed that one, or struck both of them simultaneously, or cursed both of them simultaneously, he is liable to receive the death penalty, as he certainly struck or cursed his father. Rabbi Yehuda says: If he struck or cursed both of them simultaneously he is liable, provided he was forewarned that his action will certainly render him liable to receive the death penalty. But if he struck or cursed them one after the other he is exempt. Apparently, Rabbi Yehuda is of the opinion that one is not punished after uncertain forewarning; since in this case it is impossible to determine which of them is the father, inevitably each forewarning is uncertain. Similarly, if Rabbi Yehuda is uncertain which sciatic nerve is forbidden by Torah law, he should hold that since the forewarning before eating either sciatic nerve is uncertain, one who consumes both should be exempt.
הַאי תַּנָּא סָבַר לַהּ כְּאִידַּךְ תַּנָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר: הַתְרָאַת סָפֵק שְׁמָהּ הַתְרָאָה.
The Gemara answers: This tanna of that mishna, on 96a, holds in accordance with the opinion of another tanna with regard to the opinion of Rabbi Yehuda, who said that Rabbi Yehuda holds that an uncertain forewarning is characterized as forewarning.
דְּתַנְיָא: ״לֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְגוֹ׳״ – בָּא הַכָּתוּב לִיתֵּן עֲשֵׂה אַחַר לֹא תַעֲשֶׂה, לוֹמַר שֶׁאֵין לוֹקִין עָלָיו, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
As it is taught in a baraita : The verse states with regard to the Paschal offering: “And you shall not leave any of it until morning; but that which remains of it until morning you shall burn with fire” (Exodus 12:10). The verse comes to provide a positive mitzva to burn the leftover meat after it has taught a prohibition against leaving it over, to say that one is not flogged for violation of the prohibition; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yehuda holds that one is not flogged for any transgression that can be rectified by the performance of a positive mitzva.
רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר: לֹא מִן הַשֵּׁם הוּא זֶה, אֶלָּא מִשּׁוּם דְּהָוֵה לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה, וְכׇל לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה – אֵין לוֹקִין עָלָיו.
Rabbi Ya’akov says: This, the halakha that one is not flogged, is not for that reason. Rather, it is because leaving over sacrificial meat is a prohibition that does not involve an action, as one violates the prohibition through failure to take action, and concerning any prohibition that does not involve an action, one is not flogged for its violation. The forewarning one could receive for this transgression is an uncertain one, because witnesses who forewarn the individual cannot be certain until daybreak that he will leave it over. Nevertheless, this baraita indicates that if not for the fact that leaving over sacrificial meat can be rectified by a positive mitzva, Rabbi Yehuda would hold that one is flogged for leaving over sacrificial meat.
תָּא שְׁמַע: אָכַל שְׁנֵי גִידִין מִשְּׁתֵּי יְרֵכוֹת מִשְּׁתֵּי בְהֵמוֹת – סוֹפֵג שְׁמוֹנִים; רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינוֹ סוֹפֵג אֶלָּא אַרְבָּעִים.
The Gemara suggests: Come and hear a resolution of the uncertainty with regard to the opinion of Rabbi Yehuda from a baraita : If one ate two sciatic nerves from two thighs of two different animals, he incurs eighty lashes. Rabbi Yehuda says: He incurs only forty lashes.
מִדְּקָאָמַר מִשְׁתֵּי יְרֵכוֹת מִשְּׁתֵּי בְהֵמוֹת, פְּשִׁיטָא דְּתַרְוַיְיהוּ לְאִיסּוּרָא, וּלְרַבִּי יְהוּדָה אִיצְטְרִיךְ. שְׁמַע מִינַּהּ מִיפְשָׁט פְּשִׁיטָא לֵיהּ, שְׁמַע מִינַּהּ.
The Gemara comments: From the fact that the first tanna said that he was referring to two thighs of two different animals, it is obvious that he meant they were both from the right thigh, because if one were from the right thigh and one were from the left thigh it would not matter if they were from two different animals or from the same animal. Consequently, both sciatic nerves are definitely forbidden by Torah law, and according to the first tanna one incurs eighty lashes for eating them. And it was necessary to teach that according to Rabbi Yehuda one incurs only forty lashes, as will be explained. Conclude from this baraita that it is obvious to Rabbi Yehuda that it is the sciatic nerve of the right thigh that is forbidden by Torah law. The Gemara affirms: Conclude from it that this is Rabbi Yehuda’s opinion.
וְאִי פְּשִׁיטָא לֵיהּ, אַמַּאי סוֹפֵג אַרְבָּעִים וְתוּ לָא? לִילְקֵי שְׁמוֹנִים! הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן דְּלֵית בּוֹ כְּזַיִת, דְּתַנְיָא: אֲכָלוֹ וְאֵין בּוֹ כְּזַיִת – חַיָּיב, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד שֶׁיְּהֵא בּוֹ כְּזַיִת.
The Gemara seeks to clarify the baraita : But if it is obvious to Rabbi Yehuda that the sciatic nerve from the right thigh is prohibited by Torah law, why does he incur forty lashes and nothing more? Let him be flogged eighty times. The Gemara answers: Here we are dealing with a case where the volume of one of the sciatic nerves is not an olive-bulk, and Rabbi Yehuda holds that in such a case one is not flogged for its consumption. As it is taught in a baraita : If one ate the entire sciatic nerve and its volume is not an olive-bulk, he is nevertheless liable to be flogged, because he ate a complete, natural unit of forbidden food. Rabbi Yehuda says: He is not liable unless it has a volume of at least an olive-bulk.
וְטַעְמָא מַאי? אָמַר רָבָא: אָמַר קְרָא ״הַיָּרֵךְ״ – הַמְיוּמֶּנֶת שֶׁבַּיָּרֵךְ.
The Gemara asks: And what is the reason that Rabbi Yehuda holds that only the sciatic nerve of the right thigh is forbidden by Torah law? Rava said that it is because the verse states: “Therefore the children of Israel eat not the sciatic nerve that is upon the spoon of the thigh” (Genesis 32:33). The definite article indicates that this is referring to the most important thigh.
וְרַבָּנַן, הַהוּא דְּפָשֵׁיט אִיסּוּרֵיהּ בְּכוּלֵּיהּ יָרֵךְ, לְאַפּוֹקֵי חִיצוֹן דְּלָא.
And the Rabbis, who hold that the sciatic nerves of both the right and left thighs are forbidden by Torah law, explain the definite article as teaching that the prohibition applies to the one whose prohibition spreads through the entire thigh, i.e., the inner nerve. This serves to exclude the outer nerve, which is not prohibited by Torah law.
וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: אָמַר קְרָא ״בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ״ – כְּאָדָם שֶׁחוֹבֵק אֶת חֲבֵירוֹ, וְיָדוֹ מַגַּעַת לְכַף יְמִינוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ.
And Rabbi Yehoshua ben Levi said that Rabbi Yehuda holds that the sciatic nerve of the right thigh is forbidden because the verse states: “And when he saw that he could not prevail against him, he touched the spoon of his thigh; and the spoon of Jacob’s thigh was strained, as he wrestled with him” (Genesis 32:26). The angel grappled with Jacob like a man who hugs another in order to throw him to the ground, and his hand reaches to the spoon of the right thigh of the other.
רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר: כְּגוֹי נִדְמָה לוֹ, דְּאָמַר מָר: יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּטְפַּל לוֹ גּוֹי בַּדֶּרֶךְ – טוֹפְלוֹ לִימִינוֹ.
Rabbi Shmuel bar Naḥmani says: The angel appeared to him as a gentile, as the Master said: A Jew who is joined by a gentile on the road and continues his travels with him should position the gentile to his right, close to one’s dominant hand. This allows the Jew to defend himself against any potential attack. Since Jacob followed this practice, it was therefore Jacob’s right thigh that the angel touched.
רַב שְׁמוּאֵל בַּר אַחָא קַמֵּיהּ דְּרַב פָּפָּא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא בַּר עוּלָּא אָמַר: כְּתַלְמִיד חָכָם נִדְמָה לוֹ, דְּאָמַר מָר: הַמְהַלֵּךְ לִימִין רַבּוֹ – הֲרֵי זֶה בּוּר.
Rav Shmuel bar Aḥa said before Rav Pappa in the name of Rava bar Ulla that the angel appeared to Jacob as a Torah scholar, and therefore Jacob positioned the angel on his right side, as the Master said: One who walks to the right of his teacher is an ignoramus, in that he does not know how to act with good manners. Consequently, it was Jacob’s right thigh that the angel touched.
וְרַבָּנַן, מֵאֲחוֹרֵיהּ אֲתָא, וְנַשְּׁיֵיהּ בְּתַרְוַיְיהוּ.
And the Rabbis, who hold that the sciatic nerves of both thighs are forbidden, understand that the angel came from behind Jacob and hit him on both thighs.
וְרַבָּנַן, הַאי ״בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ״ מַאי דָּרְשִׁי בֵּיהּ? מִבְּעֵי לֵיהּ לִכְאִידַּךְ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מְלַמֵּד שֶׁהֶעֱלוּ אֲבַק מַרְגְּלוֹתָם עַד כִּסֵּא הַכָּבוֹד, כְּתִיב הָכָא ״בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ״, וּכְתִיב הָתָם ״וְעָנָן אֲבַק רַגְלָיו״.
The Gemara asks: And the Rabbis, what do they derive from this phrase: “As he wrestled with him” (Genesis 32:26)? The Gemara answers: They require it for the other interpretation of Rabbi Yehoshua ben Levi, as Rabbi Yehoshua ben Levi said: This teaches that the dust [ avak ] from their feet ascended to the throne of glory. It is written here: “As he wrestled [ behe’avko ] with him,” and it is written there in a description of how God will punish the wicked: “The Lord, in the whirlwind and in the storm is His way, and the clouds are the dust of His feet” (Nahum 1:3).
וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ גִּיד הַנָּשֶׁה? שֶׁנָּשָׁה מִמְּקוֹמוֹ וְעָלָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״נָשְׁתָה גְבוּרָתָם הָיוּ לְנָשִׁים״.
§ The Gemara cites another statement of Rabbi Yehoshua ben Levi concerning the sciatic nerve: And Rabbi Yehoshua ben Levi says: Why is its name called sciatic nerve [ gid hanashe ]? It is because the sciatic nerve left [ nasha ] its place and rose. And similarly the verse says: “The mighty men of Babylon have ceased to fight, they remain in their strongholds; their might has left [ nashata ], they are become as women” (Jeremiah 51:30).
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: מַאי דִּכְתִיב ״דָּבָר שָׁלַח בְּיַעֲקֹב וְנָפַל בְּיִשְׂרָאֵל״? ״דָּבָר שָׁלַח בְּיַעֲקֹב״ – זֶה גִּיד הַנָּשֶׁה, ״וְנָפַל בְּיִשְׂרָאֵל״ – שֶׁפָּשַׁט אִיסּוּרוֹ בְּכׇל יִשְׂרָאֵל.
The Gemara continues with other expositions pertaining to the sciatic nerve. Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: What is the meaning of that which is written: “The Lord sent a word to Jacob, and it has fallen upon Israel” (Isaiah 9:7)? “He sent a word to Jacob”; this is a reference to the sciatic nerve. “And it has fallen upon Israel”; this teaches that its prohibition has been extended to the entire Jewish people.
וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: מַאי דִּכְתִיב ״וּטְבוֹחַ טֶבַח וְהָכֵן״? פְּרַע לָהֶן בֵּית הַשְּׁחִיטָה, ״וְהָכֵן״ – טוֹל גִּיד הַנָּשֶׁה בִּפְנֵיהֶם, כְּמַאן דְּאָמַר גִּיד הַנָּשֶׁה נֶאֱסָר לִבְנֵי נֹחַ.
And Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, also said: What is the meaning of that which is written: “And when Joseph saw Benjamin with them, he said to the steward of his house: Bring the men into the house, and slaughter the animals, and prepare the meat; for the men shall dine with me at noon” (Genesis 43:16)? Joseph commanded his steward: Expose the place of the slaughter on the neck of the animal to them so that the brothers will know that it is being slaughtered correctly. “And prepare” teaches that Joseph instructed the steward to remove the sciatic nerve in their presence so that the brothers would know that it had been fully removed. The Gemara comments that this opinion is according to the one who said that the sciatic nerve was forbidden to the children of Jacob even before the Torah was given, when they still had the status of descendants of Noah.
״וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ״, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: שֶׁנִּשְׁתַּיֵּיר עַל פַּכִּין קְטַנִּים, מִכָּאן לַצַּדִּיקִים שֶׁחָבִיב עֲלֵיהֶם מָמוֹנָם יוֹתֵר מִגּוּפָם, וְכׇל כָּךְ לָמָּה? לְפִי שֶׁאֵין פּוֹשְׁטִין יְדֵיהֶן בְּגָזֵל.
The Gemara returns to the verse of Jacob wrestling with the angel. The verse states: “And Jacob was left alone; and a man wrestled with him until the breaking of the day” (Genesis 32:25). Rabbi Elazar says: The reason Jacob remained alone was that he remained to collect some small pitchers that had been left behind. From here it is derived that the possessions of the righteous are dearer to them than their bodies. And why do they care so much about their possessions? It is because they do not stretch out their hands to partake of stolen property.
״וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר״, אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מִכָּאן לְתַלְמִיד חָכָם שֶׁלֹּא יֵצֵא יְחִידִי בַּלַּיְלָה. רַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא אָמַר מֵהָכָא:
The verse states: “And a man wrestled with him until the breaking of the day.” Rabbi Yitzḥak says: From here it is derived that a Torah scholar should not go out of his house alone at night, as Jacob went out alone at night and was injured. Rabbi Abba bar Kahana said that the source for this instruction is from here: