Commentary page

Chullin 72a

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Chullin 72a

Chullin 72a. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 267 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

והא עובר וחיה דקתני מתני' החיה טמאה שבעה והאשה טהורה:

וקמטמי לה עובר לחיה ש"מ דטעמא דאשה טהורה משום מגע בית הסתרים הוא ולא משום בלוע:

טבעת אין סופה לצאת בתמיה:

טומאה זו דחיה:

מאי אינה מדברי תורה ל"ל למימר כולי האי לימא טומאה זו דברי סופרים משום גזירה כדמפרש לקמיה:

לא תימא מתני' ר"ע היא דאמר עובר מת שבמעי אשה טמא הלכך מטמא לחיה דטומאה בלועה מטמאה וטהרה בלועה מיטמא ואשה טהורה משום דמגע בית הסתרים הוא:

אלא אפי' לר' ישמעאל כו' ולקמן בעי מאי ר' ישמעאל ור"ע:

גזירה שמא יוציא כו' דאי אמרת חיה שפשטה ידה למעי אשה ונגעה בעובר מת טהורה פעמים שהולד מוציא ראשו חוץ לפרוזדור והרי הוא כילוד ומטמא וכסבורה חיה שעדיין הוא במעיה ואתי לטהרה אבל ברועה שהושיט ידו למעי בהמה דקתני מתני' טהור ליכא למיגזר הכי מפני שרחם שלה גלוי דכי מפיק חזי ליה:

16 more comments on this page.

Rashi on Chullin 72a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Tosafot

והרי חיה ועובר דכשתי טבעות דמו מה שפי' בקונטרס אלמא דטומאה בלועה מטמאה וטעמא דאשה טהורה משום בית הסתרים וכן פי' בסמוך גבי לא תימא מתני' ר' עקיבא היא וקשה נהי דמגע בית הסתרים לא מטמא במשא מטמא אלא צ"ל כדפירשנו דאשה טהורה משום טומאה בלועה היא וחיה הויא כשתי טבעות:

גזירה שמא יוציא ולד ראשו וכו' פי' בקונטרס משום דהרי הוא כילוד משמע דדוקא נקט ראשו וכן משמע בפ' יוצא דופן (נדה דף מב:) גבי יולדת מטמאה בפנים כבחוץ דקאמר כגון שהוציא ולד ראשו חוץ לפרוזדור כדר' אושעיא כו' משמע דר' אושעיא נקט דוקא ראשו ותימה דאמאי נקט ראשו אפי' הוציא ידו חוץ לפרוזדור נמי נטמאה החיה שנגעה בו או הסיטה דתו לאו טומאה בלועה היא וי"ל דגזירת הכתוב היא דעד שיהא כילוד לא מטמאה כדדריש מעל פני השדה והשתא ניחא הא דצריך ר' ישמעאל למדרש טעמא מקרא דטעמיה פשוט דטומאה בלועה היא אלא משום דלא מטמא בהוציא ידו עד שיהא כילוד ור' עקיבא נמי לא פליג אלא בהוציא את ידו וכן משמע דלא תימא אליבא דר"ע משמע דכר"ע אתיא מתני' בפשיטות דטמאה החיה מדברי סופרים דגזרינן כולו במעי אשה אטו הוציא ידו אבל אי ר"ע מטמא עובר במעי אמו אפי' לא יצא לחוץ כלל היכי מתוקמא מתניתא אליביה דחיה טמאה ואשה טהורה:

גולל ודופק מפורש בפ"ק דכתובות (דף ד: ד"ה עד):

שתי נפשות ושיעור אחד ור' ישמעאל סבר דיש אם למסורת ונפשת כתיב כדאמר בסנהדרין בפ"ק (דף ד.) וקשה דתרי קראי ברביעית דם ל"ל במת בנפש ונפש:

הוציא עובר את ידו וחתכה ואח"כ שחט את אמו הבשר טהור דעובר שבפנים אפי' מת חשיב כחי דהא קא מהני ליה שחיטת אמו להתירו אף באכילה:

וחכמים אומרים מגע טרפה שחוטה בשחיטה עושה ניפול פליגי כדאמר בגמ' וקודם שחיטה לכ"ע אדם שנוגע באבר שבחוץ טהור דאי מחיים מטמא היכי הוה מהני שחיטה לרבנן להפקיע הטומאה לטהרות ולעיל דקתני הושיט רועה את ידו ונגע בו טהור לאו דוקא לפי שהוא בפנים דאפי' הוציא עובר ידו לחוץ ונגע בו הרועה טהור אלא להודיעך כחו דר' יוסי הגלילי דאפי' הכי בטמאה טמא א"נ מודו רבנן בהוציא ידו לחוץ ונגע בו דבטמאה טמא דלענין מה שבפנים הוא דמקשינן טמאה לטהורה ולא לענין מה שבחוץ:

Tosafot on Chullin 72a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Rashba

דלא תימא אליבא דר' עקיבא דאמר עובר במעי אשה מטמא מדאורייתא ואם תאמר והיאך היה באפשר להעמיד משנתינו כר' עקיבא, והא קתני והאשה טהורה, ואי ר' עקיבא הא אמר עובר במעי אשה טמא. ויש לומר דהכי קאמר לא תימא רישא דמתני' רבי עקיבא וסיפא רבי ישמעאל ותברה מי ששנה זו לא שנה זו, ורישא רבי עקיבא ותנא חיה טמאה והוא הדין לאשה, וסיפא רבי ישמעאל ותנא אשה טהורה והוא הדין חיה, אלא כולה רבי ישמעאל היא ומדרבנן גזרה שמא יוציא ראשו חוץ לפרוזדור, וראשו לאו דוקא, אלא הוא הדין לאחד משאר האיברים, דהא טומאה שבחוץ הוא, ותדע דהא אמרינן אשה מרגשת בעצמה, ואי ראשו דווקא מי מרגשת בכך, אלא לא שנא ראשו ולא שנא שאר האיברים ולא שנא רובו ולא שנא מיעוטו דאשה נמי לא מרגשת בעצמה אי רובו אי מיעוטו.

ורבי עקיבא עובר במעי אשה דמטמא מדאורייתא מנא ליה תמיהא לי מאי קא מיבעיא ליה לרבי עקיבא מנא ליה, הא ודאי מדאיצטריך קרא למעוטי לרבי ישמעאל שמע מינה דאי לאו דמיעטיה קרא מדינא הוה אמינא דמטמא, ולא מייתיה לה מוהאוכל מנבלתה יכבס בגדיו (ויקרא יא, מ), דהתם בטומאה בלועה שאין סופה לצאת אלא לאחר עיכול שנפסלה מולגר ומלכלב, אבל עובר שסופו לצאת לא, וכיון דאוקי רבי עקיבא קרא דכל אשר יגע על פני השדה (במדבר יט, טז) לגולל ודופק, ממילא קים ליה עובר במעי אשה לטומאה, ויש לומר דהכי קאמר כיון דבעלמא אשכחן דטומאה בלועה לא מטמיא וכתיב כל אשר יגע על פני השדה, ואיכא למידרש מיניה הכין מלאיפלוגי בין טומאה בלועה דעלמא שאין סופה לצאת לטומאה שסופה לצאת, דהא תנאי דעלמא לא מיפלגי בינייהו, וכדתנן בלע טבעת טמאה וכו' טובל ואוכל בתרומה, אם כן מאי טעמיה דרבי עקיבא, ופרקינן אמר קרא (שם, יג) כל הנוגע במת בנפש האדם וגו', וזה הזקיקו לרבי עקיבא לומר כן, כך נראה לי.

Rashba on Chullin 72a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

Meiri

עובר במעי אשה שמת דינו כטומאה בלועה ומתוך כך אין האשה מיטמאת ממנו עד שתצא כמו שביארנו במשנה והחיה שהושיטה ידה לפנים ונגעה בו מן הדין טהורה היא אלא שחכמים גזרו בה ליטמא טומאת שבעה כמו שביארנו במשנה גזרה שמא יוציא הולד ראשו ואין החיה מרגשת והיא נוגעת וסבורה שאינה מטמא ובאשה עצמה אין כאן גזירה שמרגשת היא בנדנודו:

הגולל והדופק מטמאין במגע ובאהל כקבר אבל לא במשא וכבר ביארנו ענין גולל ודופק במסכת ברכות פרק מי שמתו:

דם המת מטמא כמת עצמו במגע ובמשא ובאהל שנאמר בנפש האדם אשר ימות וכתיב כי הדם הוא הנפש ואינה מטמאה אלא בשיעור רביעית ולא עוד אלא שרביעית זו צריך שתהא כלה ממת אחד אבל רביעית דם הבאה משני מתים טהורה:

המשנה הרביעית והכונה בה ככונת מה שלפניה בביאור החלק השלישי ואמר על זה בהמה המקשה לילד והוציא העובר את ידו וחתכה ואחר כך שחט את אמו הבשר טהור שחט את אמו ואחר כך חתכה הבשר מגע נבלה דברי ר' מאיר וחכמים אומרים מגע טרפה שחוטה מה מצינו בבהמה טרפה ששחיטתה מטהרתה אף שחיטת בהמה תטהר את העובר אמר להם ר' מאיר לא אם טיהר שחיטת טרפה אותה דבר שהיא גופה תטהר את העובר שאינה גופה מנין לטרפה ששחיטתה בהמה טמאה אסורה באכילה [אף טרפה אסורה באכילה] מה בהמה טמאה אין שחיטתה מטהרתה אף טרפה לא תטהרנה שחיטתה לא אם אמרת בבהמה טמאה שלא היתה לה שעת הכושר תאמר בטרפה שהיתה לה שעת הכושר טול לך מה שהבאתה הרי שנולדה טרפה מן הבטן מנין לא אם אמרת בבהמה טמאה שאין במינה שחוטה תאמר בטרפה שיש במינה שחוטה בן שמנה חי אין שחיטתו מטהרתו לפי שאין במינו שחוטה אמר הר"מ פי' מגע טרפה שחוטה מטמא בקדשים ואע"פ שאינו מטמא חולין וכן אמרו טרפה ששחטה מטמא בקדשים ומה שאמר ר' מאיר בכאן מנין לטרפה ששחיטתה מטהרתה אינו על דרך שיחלוק עליהם בזה אבל הוא מקשה עליהם כדי שישמע תשובתם לפי שאמרו שהיתה לו שעת הכושר ועובר זה לא היתה לו שעת הכושר רק הוא כמו טרפה מן הבטן לפיכך הוא אצלו נבלה ואין מועיל לו שחיטת אמו ואין הלכה כר' מאיר ודע שבעל חי שנטרף ונשחט אין שחיטתו מטהרתו מידי נבלה:

אמר המאירי בהמה המקשה לילד והוציא עובר את ידו וחתכוה והדבר ידוע באבר זה שהוא נבלה כמו שהתבאר למעלה ואחר כך שחט את אמו הבשר שנשאר מן העובר בפנים טהור שאין בהמה מקבלת טומאה מחיים שחט אמו ואחר כך חתכו אותה היד הרי אותו אבר כנבלה והנשאר מן העובר נוגע בו והרי כל בשר העובר מגע נבלה דברי ר' מאיר ושמא תאמר והרי מגע זה מגע בית הסתרים הוא שהרי הנשאר מן העובר לא נגע באבר אלא על ידי חבורו ומקום חבורו אינו נראה פירשו בגמרא שאין זה נוגע בית הסתרים משני טעמים אחת שכל העומד ליחתך באוכלין כחתוך דמי וכמו שאמרו חבורי אוכלין כמאן דמיפרתי דמו והרי הם כנוגעים זה בזה בגלוי והאחרת שאי אפשר שלא נגעו זה בזה בגלוי בשעה שהוא חותכו מעט ואי אפשר לצמצם שלא יגע זה בזה באחד ממקומות החתך וחכמים אומרים שאין אבר זה נידון כנבלה מאחר שהוא מחובר בשעת שחיטה לעובר שבפנים ששחיטת האם אע"פ שאין מועילתו להתירו מועילה היא לו לטהרה מידי נבלה אפי' היה אותו העובר מת והרי דין אותו האבר כדין טרפה שחוטה ונמצא בשר העובר מגע טרפה שחוטה לפסול בקדשים הנוגעים בהם מדברי סופרים כמו שיתבאר בגמרא מה מצינו בבהמה טהורה שהיא טרפה ששחיטתה מטהרתה מידי טומאה אף שחיטת בהמה מטהרת את האבר היוצא המחובר עם העובר בשעת שחיטה ואמר להם ר' מאיר לא אם אמרת בטרפה שתהא שחיטתה מטהרת אותה ואת האבר המדולדל שבה כמו שיתבאר במסכתא זו הדין נותן כן בה מפני שהיא גופה ואין ממנה הקש לטהר את האבר היוצא אע"פ שמחובר לעובר שבפנים אחר שאינו גופה ועוד שאף הטרפה מנין ששחיטתה מטהרתה מידי נבלה שמא אני דן אותה כבהמה טמאה שאין שחיטתה מטהרתה מידי נבלה (שמא אני דן אותה כבהמה טמאה שאין שחיטתה מטהרתה) והשיב לו שאין לדונה כטמאה אחר שהיתה לזו שעת הכושר ואפי' נולדה טריפה מן הבטן מ"מ יש במינה שחוטה ואין לדמותה לבהמה טמאה ומ"מ בן שמנה שנולד מבהמה חיה אין שחיטתו מטהרתו מידי נבילה שאין במינו שחוטה:

זהו ביאור המשנה והלכה כחכמים בכלה ופסק שבה הוא שאם הוציא עובר וחתכה האבר נידון כנבלה ובשר העובר טהור:

שחט את אמו ואחר כך חתכה האבר נידון כטרפה שחוטה ובשר העובר מגע טרפה שחוטה ופוסל בקדשים מדברי סופרים טרפה שנשחטה נטהרה מידי נבלה היא והאבר המדולדל בה ר"ל שנחתך ועדין מעורה במקצת אלא שאין אותו אבר יכול לחיות עוד ולהדבק בגוף הבהמה אפי' היתה טרפה מן הבטן:

בהמה טמאה שנשחטה וכן בן שמנה חי שנולד מבהמה חיה ושחטם אין שחיטתם מוציאתם מידי נבלה כלל ודברים שנכנסו תחת משנה זו בגמרא אלו הן:

Meiri on Chullin 72a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

Maharsha (Chidushei Halachot)

תד"ה גזירה שמא יוציא כו' ור"ע נמי לא פליג אלא בהוציא את ידו כו' עכ"ל פי' בהוציא את ידו מטמא אף הבלוע שעדיין בפנים כדמשמע במת בנפש איזהו מת שבנפש כו' ובהכי ניחא מ"ש התוס' גבי שמת עוברה במעיה כו' דאצטריך לק"ו לטהר בבהמה מה שבפנים משום דר' עקיבא מטמא לקמן עובר במעי אשה מה שבפנים אבל לידו שבחוץ ליכא התם ק"ו כלל ודו"ק:

בד"ה וחכ"א מגע כו' לכ"ע אדם שנוגע באבר שבחוץ טהור דאי מחייב כו' ולעיל דקתני הושיט כו' עכ"ל כדבריהם כן הוא ודאי דבההיא דרועה דטהור אף במגע באבר שבחוץ היינו לרבה לקמן דאמר דפליגי אף בעובר מת דשחיטה מהני לרבנן ואי מחיים הוה מטמא היכי מהני שחיטה אבל לרב חסדא דאמר לקמן דבעובר מת ד"ה אין שחיטה עושה ניפול איכא לאוקמי ההיא דרועה בפשיטות כיון דעובר מת מה שבחוץ מטמא אף שהבהמה מחיים אך יש לדקדק לדבריהם דמהיכא נפקא לן לטהר ברועה אף מה שבחוץ דמק"ו דקאמר לעיל אם הועילה אמו להתירו באכילה כו' לא אתי אלא מה שבפנים ולא אבר שבחוץ וי"ל דודאי מסברא לית לן לטמויי בהוציא ידו אף מה שבחוץ כיון דלא הוה כילוד אלא בהוציא ראשו אלא משום דרבי עקיבא מטמא עובר במעי אשה א"נ משום דכתיב הולך על כפיו היה לנו לטמאות אף מה שבפנים כמ"ש התוס' ואתא ק"ו לטהר מה שבפנים והולך על כפיו ע"כ מוקמינן ליה לדרשא אחריתא וממילא איטהר לן נמי אף מה שבחוץ דאוקמא אסברא ועוד נראה לרבה ודאי בלאו ק"ו דלעיל מטהר אף מה שבחוץ והיינו מטעם דאמרי רבנן דשחיטת אמו מטהר כמו בטרפה אלא רב חסדא דהוא מרא דשמעתא דלעיל דעביד קל וחומר לטהר מה שבפנים היינו לפי שיטתו לקמן דלא מטהר בעובר מת אבר שבפנים ודו"ק:

Chidushei Halachot on Chullin 72a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Maharam

תד"ה כי קאמר רבה כגון שבלע ב' טבעות וכו' וקשה לפירושו דבטבעת שנגעה למת וכו' שלא תטמא את האדם וכו'. תיבת וקשה דלעיל נמשך למטה כאילו אמר וקשה שלא תטמא את האדם וכו':

בא"ד היינו טהרה בעלמא וכו' ר"ל טהרה שהיא בחוץ:

בא"ד ואין לתמוה כיון דבא לאשמועינן כאן בשתי טבעות מאי כשם וכו' ר"ל כיון דהא דקאמר רבה בריש דבריו כשם שטומאה בלועה אינה מטמא וכו' הוי פירושו שתי טבעות בלועות אחת טמאה ואחת טהורה שאין הטמאה מטמאת את הטהורה א"כ נשמע מזה ג"כ שטהרה בלועה אינה נטמאת א"כ למה מסיים אח"כ טהרה בלועה אינה מטמאת והוי כפילות דברים דבשלמא לפרש"י לא קשיא זה דלפירושו אצ"ל דרבה בתחלת דבריו דקאמר כשם שטומאה בלועה וכו' ר"ל שתי טבעות אלא אתא לאשמועינן דטומאה בלועה אינה מטמאה אפילו היכי דשייך טומאת משא כגון מת ונבלה דמטמאה במשא אפילו בבית הסתרים דזה לא אשמועינן ממתני' דבלע טבעת טמאה וכו' דהא טעמא הוי משום דלא הוי כ"א מגע בית הסתרים והא דקאמר גמרא כי קאמר רבה כגון שבלע שתי טבעות וכו' לא אצטריך זה למימר אלא בשביל טהרה בלועה דקאמר רבה אבל לפירוש התוספות דדחה פירושו של רש"י ולא ס"ל ענין זה כדלעיל קשה:

בא"ד וא"ת מנ"ל לרבה הא דטהרה בלועה לא מטמאה וכו' לפרש"י לא קשה מידי משום דלפרש"י אי טהרה בלועה אינה מטמאה אין חילוק בין מטומאה דעלמא שמבחוץ ובין מטומאה שאצלה אלא דאי לא אשמועינן רבה ה"א דטעמא דמתני' דקתני בלע טבעת טהורה וכו' לא הוי מטעם טהרה בלועה אלא משום דמגע בית הסתרים דאדם אינו מטמא את הטבעת אבל אחר דשמעינן מק"ו דצמיד פתיל דטהרה בלועה אינה מטמאה אין חילוק בין מטומאה דעלמא ובין מטומאה שאצלה אבל לפי' התוס' קשה:

בא"ד וי"ל דכולה מלתא דריש רבה מן האוכל את נבלתם וכו' מקשין העולם א"כ למה לי ק"ו דצמיד פתיל ר"ל דאי לאו ק"ו ה"א דדוקא מטומאה שאצלה אינה מטמאת טהרה בלועה והטעם הוי משום דהטומאה הוא בלועה לכך קאמר רחמנא בפסוק האוכל מנבלתם וגו' אפילו באכל סמוך לשקיעת החמה מותר לאכול תרומה אע"ג שנגע בטומאה שבמעי הבלועה אבל מטומאה דעלמא כגון אדם הבולע טהרה ונכנס באוהל המת אה"נ דהטהרה הבלועה נטמאת לכך אצטריך ק"ו דצמיד פתיל וק"ל:

ד"ה גזירה שמא יוציא ולד ראשו וכו' וכן משמע דלא תימא אליביה דרבי עקיבא משמע וכו'. ולפי סברת התוס' צריך לפרש הא דקאמר גמ' מאי אינה מדברי תורה וכו' ר"ל ופשיטא דלא שייכא טומאה זו מרברי תורה ופשיטא דשייכא מדברי סופרים ומשני דלא תימא אליבא דר"ע דוקא שייכא מדברי סופרים דאמר עובר במעי אשה והוציא ידו טמא ולכך גזרינן כולו אטו ידו אבל אליבא דרבי ישמעאל אפילו מדברי סופרים לא שייכא ועיין במה שכתבתי לעיל (חולין דף ע') בתוס' ד"ה מאי טעמא דת"ק וכו':

ד"ה שתי נפשות וכו' וקשה דתרי קראי ברביעית דם למה לי במת בנפש ונפשות כצ"ל ור"ל דלרבי ישמעאל דס"ל דיש אם למסורת וקרא דעל כל נפשות מת איירי נמי ברביעית דם מנפש אחת וקרא דלעיל במת בנפש אדם מוקי ליה ר' ישמעאל ג"כ לרביעית דם ותרי קראי ל"ל:

Maharam on Chullin 72a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Original text

Segment 1

וְהָא עוּבָּר וְחַיָּה, דְּכִשְׁתֵּי טַבָּעוֹת דָּמוּ, וְקָא מְטַמֵּא לַהּ עוּבָּר לְחַיָּה?

The Gemara objects: But what about the mishna’s case of a dead fetus in its mother’s womb, and a midwife who touched it there, which is similar to the case of two swallowed rings, and yet the mishna rules that the fetus renders the midwife impure.

Segment 2

אָמַר רַבָּה: שָׁאנֵי עוּבָּר, הוֹאִיל וְסוֹפוֹ לָצֵאת. אָמַר רָבָא: עוּבָּר סוֹפוֹ לָצֵאת, טַבַּעַת אֵין סוֹפָהּ לָצֵאת? אֶלָּא אָמַר רָבָא: פּוּמְבְּדִיתָאֵי יָדְעִי טַעְמָא דְּהָא מִילְּתָא, וּמַנּוּ? רַב יוֹסֵף.

Rabba said: A fetus is different from a ring in this regard, since it will ultimately leave the womb. Rava said in puzzlement: Is that to say that a fetus will ultimately leave the womb, but a ring that someone swallowed will not ultimately leave his body? A ring will certainly be expelled eventually as well. Rather, Rava said: The scholars of Pumbedita know the reason for this matter, and who is the Sage referred to as the scholars of Pumbedita? It is Rav Yosef.

Segment 3

דְּאָמַר רַב יוֹסֵף אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: טוּמְאָה זוֹ אֵינָהּ מִדִּבְרֵי תוֹרָה, אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. מַאי אֵינָהּ מִדִּבְרֵי תוֹרָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים? דְּלָא תֵּימָא אַלִּיבָּא דְּרַבִּי עֲקִיבָא דְּאָמַר: ״עוּבָּר בִּמְעֵי אִשָּׁה טָמֵא״, אֶלָּא אֲפִילּוּ לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל דְּאָמַר: ״עוּבָּר בִּמְעֵי אִשָּׁה טָהוֹר״, גְּזַרוּ בַּהּ טוּמְאָה מִדְּרַבָּנַן.

As Rav Yosef says that Rav Yehuda says that Shmuel says: This impurity of the midwife in the mishna’s case is not in effect by Torah law; rather, it was decreed by rabbinic law. The Gemara asks: What was Shmuel’s intention in emphasizing: It is not in effect by Torah law; rather, it was decreed by rabbinic law? It should have sufficed for him to say simply the impurity is decreed by rabbinic law. The Gemara answers: He said this so that you should not say that the ruling of the mishna is only in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who says that one who touches a dead fetus in a woman’s womb is impure by Torah law, and that is why the midwife was rendered impure. Rather, even according to the opinion of Rabbi Yishmael, who says that one who touches a dead fetus in a woman’s womb is pure by Torah law, nevertheless, the Sages decreed that a midwife who touches it is impure by rabbinic law.

Segment 4

מַאי טַעְמָא? אָמַר רַב הוֹשַׁעְיָא: גְּזֵירָה שֶׁמָּא יוֹצִיא וָלָד רֹאשׁוֹ חוּץ לַפְּרוֹזְדוֹר.

The Gemara asks: What is the reason for this decree? Rav Hoshaya said: It is a rabbinic decree lest the fetus extend its head out of the concealed opening of its mother’s womb. If it did, it would be regarded as having been born, and it would then be ritually impure by Torah law. The Sages were concerned that the fetus extended its head and then the head returned inside but the midwife did not notice. Consequently, when she touched the fetus she mistakenly assumed she remained ritually pure. To safeguard against this, the Sages decreed that in any case where she touches the dead fetus, she is ritually impure.

Segment 5

אִי הָכִי, אִשָּׁה נָמֵי? אִשָּׁה מַרְגֶּשֶׁת בְּעַצְמָהּ. וְתֵימָא לַהּ לְחַיָּה! טְרִידָא.

The Gemara objects: If so, the Sages should also decree that the woman herself, who is carrying the fetus, is impure, since she also might not notice that the fetus’s head emerged. The Gemara explains: A woman accurately senses with regard to her own body whether the head of the fetus had emerged. The Gemara asks: But then she would have said this to the midwife. Why is there a need for a decree? The Gemara answers: Since the mother is distracted by the pain of childbirth, she does not have the presence of mind to warn the midwife.

Segment 6

מַאי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, וּמַאי רַבִּי עֲקִיבָא? דְּתַנְיָא: ״וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה״ – לְהוֹצִיא עוּבָּר בִּמְעֵי אִשָּׁה, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לְרַבּוֹת גּוֹלֵל וְדוֹפֵק.

The Gemara cited a dispute as to whether one who touches a dead fetus in a woman’s womb is ritually impure. It now elucidates that dispute: What is the opinion of Rabbi Yishmael, and what is the opinion of Rabbi Akiva? As it is taught in a baraita with regard to the verse: “And whoever in the open field touches one who is slain by the sword, or one who dies on his own, or a bone of a man, or a grave, shall be impure seven days” (Numbers 19:16). The phrase “in the open field” indicates that one is rendered impure only in a case where he touches an exposed corpse. This serves to exclude one who touches a dead fetus in a woman’s womb from being rendered impure; this is the statement of Rabbi Yishmael. Rabbi Akiva says: This phrase serves to include the grave cover and the grave walls, upon which the cover rests, as sources of impurity that render impure anyone who touches them.

Segment 7

וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, גּוֹלֵל וְדוֹפֵק – הִלְכְתָא גְּמִירִי לַהּ. וְרַבִּי עֲקִיבָא, עוּבָּר בִּמְעֵי אִשָּׁה טָמֵא מִדְּאוֹרָיְיתָא – מְנָא לֵיהּ? אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא, אָמַר קְרָא: ״הַנּוֹגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ״, אֵיזֶהוּ מֵת שֶׁבְּנֶפֶשׁ שֶׁל אָדָם? הֱוֵי אוֹמֵר זֶה עוּבָּר שֶׁבִּמְעֵי אִשָּׁה.

The Gemara asks: And from where does Rabbi Yishmael derive that the grave cover and the grave walls render one who touches them impure? He learned this halakha through tradition, not from a verse. The Gemara asks: And as for Rabbi Akiva, from where does he derive that a dead fetus in a woman’s womb is impure by Torah law? Rabbi Oshaya said he derives it from the verse that states: “Whoever touches of a corpse, of the life of a person that died, he will be impure” (Numbers 19:13). The term “of the life” can also be interpreted as: Inside the life. What is the case of a corpse that is inside the life of a person? You must say that this is a dead fetus inside a woman’s womb.

Segment 8

וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, הַאי מִיבְּעֵי לֵיהּ לִרְבִיעִית דָּם הַבָּאָה מִן הַמֵּת, שֶׁמְּטַמְּאָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַנֹּגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם״, אֵיזֶהוּ נֶפֶשׁ שֶׁל אָדָם שֶׁמְּטַמֵּא? הֱוֵי אוֹמֵר זוֹ רְבִיעִית דָּם.

The Gemara comments: And Rabbi Yishmael requires that verse to teach about a quarter- log of blood that comes from a corpse, meaning that even it imparts impurity like a corpse, as it is stated: “Whoever touches of a corpse, of the life of a person that died” (Numbers 19:13). What is the case of a life of a person that imparts impurity? You must say this is referring to a quarter - log of blood, as blood is regarded as the life force of a person, as the verse states: “For the blood is the life” (Deuteronomy 12:23), and a person requires a minimum of a quarter- log of blood to survive.

Segment 9

וְרַבִּי עֲקִיבָא לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר: אַף רְבִיעִית דָּם הַבָּאָה מִשְּׁנֵי מֵתִים מְטַמֵּא בְּאֹהֶל, דְּתַנְיָא: רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מִנַּיִן לִרְבִיעִית דָּם הַבָּאָה מִשְּׁנֵי מֵתִים שֶׁמְּטַמְּאָה בְּאֹהֶל?

The Gemara comments: And Rabbi Akiva does not accept this derivation. He conforms to his line of reasoning, as he says even a quarter - log of blood that comes from two corpses imparts ritual impurity in a tent to people and other items that are under the same roof. As it is taught in a baraita : From where is it derived that a quarter- log of blood that came out of two separate corpses also imparts ritual impurity in a tent?

Segment 10

שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעַל כׇּל נַפְשֹׁת מֵת לֹא יָבֹא״, שְׁתֵּי נְפָשׁוֹת וְשִׁיעוּר אֶחָד.

It is derived from a verse, as it is stated with regard to the prohibition against priests coming in contact with a dead body: “He shall not come upon any people that are a corpse [ nafshot met ]” (Leviticus 21:11). The use of the plural form “people [ nafshot ]” indicates that the blood imparts impurity even if it comes from two people, as blood is referred to as “ nefesh ” (see Deuteronomy 12:23), and the use of the singular form “corpse [ met ]” indicates that this blood combines to complete one measure, i.e., the minimum amount of a quarter- log required to impart impurity.

Segment 11

מַתְנִי׳ בְּהֵמָה הַמְקַשָּׁה לֵילֵד, וְהוֹצִיא עוּבָּר אֶת יָדוֹ, וַחֲתָכָהּ, וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט אֶת אִמּוֹ – הַבָּשָׂר טָהוֹר. שָׁחַט אֶת אִמּוֹ וְאַחַר כָּךְ חֲתָכָהּ – הַבָּשָׂר מַגַּע נְבֵלָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

MISHNA: If an animal was encountering difficulty giving birth and as a result the fetus extended its foreleg outside the mother’s womb, and someone severed it and afterward slaughtered the mother animal, the flesh of the fetus is ritually pure. If one first slaughtered the mother animal and afterward severed the foreleg, the flesh of both the mother animal and the fetus are ritually impure due to having been in contact with a carcass. Since the foreleg was not permitted to be consumed through the act of slaughtering, it is regarded as a carcass with the associated ritual impurity. The rest of the flesh, which was permitted to be consumed by the slaughter, was in contact with it and so was rendered ritually impure from it; this is the statement of Rabbi Meir.

Segment 12

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מַגַּע טְרֵפָה שְׁחוּטָה,

And the Rabbis say: The flesh has the ritual impurity of having been in contact with a tereifa that was slaughtered, as the limb is regarded as a tereifa that was slaughtered. By Torah law, although it is prohibited to consume it, it does not impart ritual impurity. Nevertheless, the Sages decreed that a tereifa that was slaughtered, as well as anything that comes in contact with it, is regarded as ritually impure to the extent that it disqualifies sacrificial foods that come in contact with it.

Chullin 72a

Chullin 72a

Rashi

Tosafot

Rashba

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Maharam

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text