Commentary page
Chullin 70b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerChullin 70b
Chullin 70b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 345 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
מתני' הושיט הרועה את ידו לתוך מעיה:
טהור טעמא דתרווייהו מפרש בגמ':
גמ' ק"ו כלומר אפי' לר' עקיבא דאמר לקמן (חולין דף עב.) טומאה בלועה כגון עובר במעי אשה טמאה הכא מודה מק"ו אם הועילה לו מחיצת אמו להתירו באכילה בשחיטתה אע"פ שהוא מת לא תועיל לו כשהיא חיה לטהרו מלטמא:
איתקש נבלת טמאה לנבלת טהורה מי שאינו קרוי נבלה בטהורה אינו קרוי בטמאה:
על כפיו שאין פרסותיו סדוקות:
מהלכי כפים בחיה בתוך גופה של בהמה חיה דהיינו עובר טמא במעי אמו:
טמאתי לך משום נבלה דכתיב בסיפיה הנוגע בנבלתם יטמא:
קלוט מת:
15 more comments on this page.
Rashi on Chullin 70b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Tosafot
מאי טעמא דתנא קמא וא"ת ומאי קבעי והא טומאה בלועה היא ולא מטמא וי"ל דמשום דר' עקיבא מטמא לקמן (חולין דף עב.) עובר במעי אשה אצטריך ליה הכא גבי בהמה ק"ו כדפירש בקונטרס דאפי' ר' עקיבא מודה הכא א"נ משום דהיה לנו לטמאות מוכל הולך על כפיו דבסמוך אפילו קלוט במעי קלוטה אי לאו ק"ו והשתא דאיכא ק"ו מוקי לה תנא קמא לדרשא אחריתי:
קלוט במעי פרה ליטמא הוה מצי לשמויי דלהכי אהני ק"ו דרב חסדא אלא דעדיפא משני:
קלוט במעי קלוטה וא"ת ומאי פריך אין הכי נמי דאליבא דר' יוסי הגלילי קיימינן דדריש אתין בפרק ד' וה' (ב"ק מא:) גבי ובעל השור נקי דדריש נקי מדמי ולדות ומשמע דמוקי את להנאת עורו ואם כן סבר כרבי שמעון דאסר קלוט כשיצא לאויר העולם דנפקא מאת הגמל בפ"ק דבכורות (דף ו:) וי"ל דניחא ליה ליישב מילתא דר' יוסי דהכא אפילו למאן דשרי קלוט א"נ הכא איירי בראשו ורובו דומים לאמו דאפי' ר"ש מודה בההיא דשרי כדמוכח התם:
Tosafot on Chullin 70b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Rashba
מאי טעמא דתנא קמא אמר רב חסדא קל וחומר אם הועילה אמו להתירה באכילה לא תועיל לטהרו מידי נבילה. ואם תאמר ומאי קא מיבעיא לתנא קמא, דתנא קמא שפיר קאמר דבין בטמאה בין בטהורה טהור, משום דקא סבר דטומאה בלועה אינה מטמאה, כבר פירש רבינו שלמה ז"ל דאפילו אליבא דר' עקיבא דאית ליה לקמן (חולין עב, א) דעובר במעי אמו מטמא, בעי לתרוצי, דאף על גב דבאשה טמא בבהמה טהור, והיינו דאיצטריך קל וחומר דרב חסדא. ובספר המאור כתב דאיכא מאן דאמר רב חסדא לית ליה הא דרב' דלקמן (חולין עא, ב) דאמר דטומאה בלועה בשני טבעות לא מטמאה, ומשום הכי איטריך לקל וחומר דאף על גב דבעלמא טמא בבהמה טהורה. עוד כתב ועליו סמך בתירוץ קושיא זו דמתניתין דקתני הושיט הרועה את ידו לא הושיט במעי האם קאמר, אלא בהוציא העובר את ידו קא מיירי, והושיט הרואה את ידו ונגע בו בחוץ, ומשום הכי איצטריך קל וחומר רב חסדא לומר דהוה ליה דעובר כאבר המדולדל בבהמה עצמה דאינו מטמא עד לאחר מיתה, והושיט הרועה אינה כהושיטה החיה את ידה, דהתם בהושטה למעי האשה וכדאמרינן לקמן בשמעתין והושיט הרואה בהושטה ונגיעה בחוץ, ונכון הוא.
ורבי יוסי הגלילי מאי טעמא דמחלק בין טהורה לטמאה דהא איתקש טמאה לטהורה, אמר ר' יצחק דאמר קרא וכל הולך על כפיו וכו', אלא מעתה קלוט במעי פרה ליטמי דהא מהלך כפים כחיה הוא. ור' יוסי הגלילי הא כאיל ותני דכל בטהורה טהור וקלוט במעי פרה טהור לכולי עלמא, כדאמרינן לעיל (חולין סח, ב) דאפילו לר' שמעון דאמר קלוט בן פרה אסור מדכתב רחמנא גמל גמל שתי פעמים חד לגמל בן גמלא וחד לגמל בן פרה, הני מילי היכא דיצא לאויר העולם, אבל במעי אמו שרי, ופרקינן מהלכי כפים כמהלכי ארבע כדכתיב בכל החיה ההולכת על ארבע והאי מהלכי ארבע כמהלכי שמנה הוא. פרה במעי גמל לא ליטמי דמהלכי שמנה כמהלכי ארבע הוא ואיהו כאיל ותנא בטמאה טמא, ופרקינן הולך וכל הולך לרבות פרה במעי גמל. ואם תאמר איפוך אנא דפרה במעי גמל טהור הוא וקלוט במעי פרה טמא דמרבינן ליה מהולך וכל הולך לרבות קלוט במעי פרה אף על פי שהוא טהור, יש לומר דמסתברא קאי בטמאים ומרבה טמאים לטומאה דכתיב טמאים הם ולא מרבינן טהורים.
Rashba on Chullin 70b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain
Meiri
המשנה השלישית והכונה בה להתחיל בביאור החלק השלישי והוא שאמר בהמה שמת עוברה בתוך מעיה והושיט הרועה את ידו ונגע [בו] בין בבהמה טמאה בין בבהמה טהורה טהור ר' יוסי הגלילי אומר בטמאה טמא בטהורה טהור האשה שמת ולדה בתוך מעיה ופשטה חיה את ידה ונגעה בו החיה טמאה טומאה שבעה והאשה טהורה עד שיצא הולד אמר הר"ם פי' אמרו אם הועילה לו אמו להתירו באכילה לא תועיל לו להתירו מידי נבלה ואפי' שהיקש זו אינו אלא בבהמה טהורה בלבד שהתיר עוברה בשחיטה לפיכך אנו למדים בבהמה טהורה מבהמה טמאה בדרך היקש והוא מה שאמרו וכי ימות מן הבהמה וכו' ואמרו מן הבהמה זו בהמה טמאה אשר היא לכם לאכלה זו בהמה טהורה ור' יוסי למד ממה שאמר רחמנא או בנבלת בהמה טמאה לפי שהכל מודים שנבלת בהמה בין שהיא טמאה או טהורה הרי זו תטמא טומאת נבלה ולא רצה לומר נבלת בהמה טמאה אלא על עובר בהמה שמת במעיה שהוא מטמא על דעת ר' יוסי ואין הלכה כר' יוסי:
אמר המאירי בהמה שמת עוברה בתוך מעיה והושיט הרועה את ידו בתוך מעיה ונגע בעובר טהור שאע"פ שאין הדבר ברור להפקיע טומאתה מתורת טומאה בלועה על הדרך שיתבאר באשה מפני שהבהמה הואיל ואין לה פרוזדור אין הדבר ברור כל כך לקראה טומאה בלועה או שמא באשה מקרא הוא דנפקא לן ומדכתוב וכל אשר יגע על פני השדה להוציא עובר במעי אשה הא בבהמה לא שמענו ואע"פ שבגמרא הביאוה לשאר דברים בדין טומאה בלועה בעובר מיהא לא שמענו מ"מ אתה בא לטהרו מצד אחר והוא שאם הועילו לו מחיצות אמו כל זמן שלא יצא מהם להיותו ניתר בשחיטת האם אע"פ שהוא מת דין הוא שיועילו לו בחייה ליטהר מידי נבלה כל זמן שהוא בתוכה ואע"פ שאין קל וחומר זה ראוי ליאמר אלא בטהורה מ"מ דין זה ר"ל ליטהר העובר מידי נבלה מתפשט אף בטמאה מתורת היקש מבואר בגמרא ור' יוסי אומר בטמאה טמא ובטהורה טהור ואין הלכה כדבריו אלא כתנא קמא:
ויש מפרשים דברי תנא קמא אף באבר שיצא לחוץ שלא ליטמא במגע ומצד קל וחומר שהזכרנו וכן כתבוה גדולי הראשונים שבגירונאה בחיבוריהם אלא שאין לשון הגמרא מתישב על כך:
האשה שמת ולדה בתוך מעיה ופשטה חיה את ידה בפנים ונגעה בו החיה טמאה טומאת שבעה והאשה טהורה עד שיצא הולד שאין עובר מטמא עד שיצא והדין היה נותן לומר כן אף בחיה אלא שחכמים גזרו עליה כמו שיתבאר בגמרא:
זהו ביאור המשנה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
נבלת בהמה טהורה ונבלת בהמה טמאה ונבלת חיה טמאה כלן מטמאות וכבר נתפרשה טומאתן מן התורה בפי' אבל נבלת חיה טהורה לא נתפרשה בתורה בפי' ומ"מ הרי היא מטמאה כשאר הנבלות שחיה בכלל בהמה היא:
Meiri on Chullin 70b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown
Maharsha (Chidushei Halachot)
גמ' נמתי לו וכי ימות מן הבהמה זו בהמה טמאה כו' בגירסת הילקוט אינו וכן נראה דהך דרשה זו בהמה טמאה לא שייכא כלל הכא וק"ל:
בפרש"י בד"ה זאת החיה כו' והכי משמע מכל בהמה כו' עכ"ל כוונת דבריו עיין ברא"ם:
תוס' בד"ה מ"ט דת"ק וא"ת כו' והשתא דאיכא ק"ו מוקי לה ת"ק לדרשא אחריתא עכ"ל פי' דאיכא ק"ו ואיכא נמי היקשא כדמסיק אבל אי לאו היקשא הוה מוקמינן הולך על כפיו מיהת לבהמה טמאה ומיהו אע"ג דטומאה בלועה אינה מטמאה היקשה לחוד לא הוה מפיק לן הולך על כפיו לדרשא אחריתא אלא דאדרבה הוי מקשינן לחומרא בהמה טהורה לטמאה דעוברה טמאה אי לאו דאיכא ק"ו בטהורה ודו"ק:
בד"ה קלוט במעי כו' דנפקא מאת הגמל כו' עכ"ל מגמל גמל ב' פעמים נפקא ליה התם כפירש"י בר"פ אלא דאי לאו את הגמל לאסור חלב הוה מוקמינן גמל גמל לאסור חלב ולא לאסור קלוט וק"ל:
Chidushei Halachot on Chullin 70b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Maharam
בגמ' וכל הולך לרבות פרה במעי גמל מקשין למה לי דכתב רחמנא כפיו כיון דאפילו פרה במעי טמאה טמא לכתוב סתמא הולך בכל החיה ונראה דאין המקרא יוצא מדי פשוטו ופשוטו של קרא אתא לחיה טמאה דמטמאה במותה כדמשמע פשוטו של מקרא דחשיב התם בקרא בהמה טמאה וחיה טמאה ואח"כ כתיב בהמה טהורה דכתיב וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה אלא מדכתיב בכל החיה ולא כתיב וכל חיה דרשינן עובר הנמצא בתוך גופה של בהמה חי:
[שם] אי לאו דר' יצחק ה"א כוליה לכדרבי הוא דאתא קמ"ל פי' השתא דכתיב קרא דוכל הולך על כפיו מוקמינן האי קרא דנפש כי תגע בכל טמא לשני דברים לכדר' וגם להאי דרשא דעובר שבטמאה טמא ובטהורה טהור:
בתוס' ד"ה מ"ט דת"ק כו' וי"ל משום דר"ע מטמא וכו' לפי מה שכתבו התוס' לקמן (חולין דף ע"ב) ד"ה גזירה שמא יוציא ולד ראשו וכו' דגם ר"ע ס"ל דכשהעובר כולו במעי האשה אינו מטמא ולא פליג אלא כשהוציא את ידו כדלקמן צ"ל מה שכתבו התוס' כאן וי"ל משום דר"ע מטמא וכו' לא כתבו זה אלא על פי דרכו של רש"י ולהו לא סבירא להו וק"ל:
בא"ד אי נמי משום דהיה לנו לטמאות מוכל הולך וגו' אפילו קלוט במעי קלוטה וכו'. ונראה דנקטו התוס' האי דחיה לטמאות אפילו קלוט במעי קלוטה משום דלא תקשה לך כי היכי דהשתא דאיכא ק"ו מוקמינן קרא דהולך על כפיו לדרשא אחריתא א"כ אפילו בלא ק"ו נמי כיון דאיכא היקשא דאתקש בהמה טמאה לטהורה א"כ ליכא למדרש קרא דהולך על כפיו לטמא עובר במעי טמאה דהא אתקש טמאה לטהורה וטהורה ע"כ ליכא למדרש מקרא דהולך על כפיו ועובר במעי טהורה ע"כ היינו צריכין לומר דטהור א"כ במעי טמאה נמי טהור מהקישא וע"כ הייתי מוכרח לאוקמי קרא דהולך על כפיו לדרשא אחריתא וא"ל דלא הוה מוקמינן קרא דהולך על כפיו לדרשא אחריתא אלא הוה דרשינן ההיקש איפכא דמקיש טהורה לטמאה מה טמאה עוברה טמא אף טהורה עוברה טמא דא"כ תקשה לך לא לכתוב לא ה"א ולא וי"ו דלא לכתוב לישנא דהולך על כפיו דמשמע מיניה טמאה ולא טהורה אלא לכתוב סתמא בכל החיה ונשמע מיניה בין טמאה בין טהורה ולא בעי היקשא לכך נקטו דתוס' דהיה לנו לטמא מקרא דוכל הולך על כפיו אפי' קלוט במעי קליטה שהיא טהורה והשתא א"א לן למדרש היקשא מה טהורה עוברה טהור דהא אשכחן אפילו טהורה כגון קלוטה עוברה טמא ולכך הוה מטמאינן כל מהלכי ארבע במהלכי ארבע וההיקש הוה דרשינן לשום דרשא למאי דמוקים ליה רבי יוסי הגלילי אבל השתא דאיכא ק"ו דאי אפשר לנו לטמאות עובר במעי טהורה וגם אית לן היקשא דמקשינן טמאה לטהורה ע"כ מוכרחים אנו לאוקמי קרא דהולך על כפיו לדרשא אחריתא ודו"ק:
ד"ה קלוט במעי קלוטה וא"ת כו' דדריש אתין בפ' ד' וה' וכו' פי' דשם איתא דבעל השור נקי אתי להנאת עורו פי' דאפי' בהנאת עורו אסור כאדם שאומר יצא פלוני נקי מנכסיו ומאן דדריש נקי מדמי ולדות הנאת עורו מנ"ל ומשני התם דיליף ליה מאת בשרו את הטפל לבשרו וכן מאן דשרי קלוט דריש גמל גמל שתי פעמים לאסור חלבו ומאן דאסר קלוט מגמל גמל יליף חלבו מאת הגמל וא"כ ר' יוסי הגלילי דדריש נקי מדמי ולדות ור"ש דאסר קלוט תרוייהו דרשי אתין וא"כ ר' יוסי הגלילי כר"ש ס"ל דאסר קלוטה וא"כ קלוט במעי קלוטה הוי עובר במעי טמאה ואין ה"נ דמטמא ליה ר' יוסי זהו המשך כוונת התוס' אבל העולם מקשין מאי מקשו התוס' דלמא הא דפריך גמרא קלוט במעי קלוטה ליטמא לא איירי בקלוטה שיצאה לאויר אלא שנמצאת גם היא חיה במעי אמה ושריא אפילו לר"ש דמודה ר"ש בנמצא במעי אמו כדאמרינן לעיל וי"ל דאי איירי בקלוטה שנמצאת במעי אמו לא הוי פריך מידי דכוון דלא בעי שחיטה הויא היא ועוברה כאילו נשחטו ולא שייך בהו מיתה ולא טומאה ומאי פריך ליטמא:
ד"ה חיה טמאה וכו' ומיהו בלאו הכי ידעינן וכו' ר"ל ולא צריכין אנו למילף ממה שהיה בכלל בהמה וכל חיה בכלל בהמה צריך למשמע מיניה דחיה טמאה מטמא אלא דלרווחא דמלתא נקט הרבעה למימר דשמעינן שום חדוש מכל כלל וכלל:
Maharam on Chullin 70b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Gilyon HaShas
תוס' ד"ה קלוט וכו' דניחא ליה ליישב כעין זה כתבו תוס' שבועות דף ג' ע"ב ד"ה א"ה:
Gilyon HaShas on Chullin 70b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
What this page contains
A full text unit for Chullin, daf 70, Amud Bet, about 345 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 130 words
Opens “מַתְנִי׳ בְּהֵמָה שֶׁמֵּת עוּבָּרָהּ בְּתוֹךְ מֵעֶיהָ וְהוֹשִׁיט…”
- Segment 221 words
Opens “גְּמָ׳ מַאי טַעְמָא דְּתַנָּא קַמָּא? אָמַר רַב…”
- Segment 341 words
Opens “אַשְׁכְּחַן בְּהֵמָה טְהוֹרָה, בְּהֵמָה טְמֵאָה מְנָלַן? אָמַר…”
- Segment 424 words
Opens “וְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, מַאי טַעְמָא? אָמַר רַבִּי…”
- Segment 520 words
Opens “אֶלָּא מֵעַתָּה, קָלוּט בִּמְעֵי פָרָה לִיטַמֵּא, דִּמְהַלְּכֵי…”
- Segment 618 words
Opens “פָּרָה בִּמְעֵי גָמָל לֹא תְּטַמֵּא, דִּמְהַלְּכֵי שְׁמֹנֶה…”
- Segment 715 words
Opens “קָלוּט בִּמְעֵי קְלוּטָה לִיטַמֵּא, דִּמְהַלְּכֵי אַרְבַּע בִּמְהַלְּכֵי…”
- Segment 816 words
Opens “מַתְקֵיף לַהּ רַב אַחָדְבוּי בַּר אַמֵּי: חֲזִיר…”
- Segment 924 words
Opens “אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, מֵהָכָא:…”
- Segment 1017 words
Opens “וְכִי נִבְלַת בְּהֵמָה טְמֵאָה מְטַמְּאָה, וּבִטְהוֹרָה לֹא…”
- Segment 1124 words
Opens “וּמֵאַחַר דְּנָפְקָא לֵיהּ מִדְּרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק,…”
- Segment 1221 words
Opens “תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: נַמְתִּי לוֹ לְבֶן…”
- Segment 1315 words
Opens “נִבְלַת חַיָּה טְהוֹרָה לֹא לָמַדְנוּ מִנַּיִן? נָם…”
- Segment 1424 words
Opens “נַמְתִּי לוֹ: וְכִי נֶאֱמַר ״וְכׇל חַיָּה״? וַהֲלֹא…”
- Segment 1525 words
Opens “נַמְתִּי לוֹ: ״וְכִי יָמוּת מִן הַבְּהֵמָה״ –…”
- Segment 1610 words
Opens “חַיָּה טְהוֹרָה בִּכְלַל בְּהֵמָה טְהוֹרָה, חַיָּה טְמֵאָה…”
Original text
מַתְנִי׳ בְּהֵמָה שֶׁמֵּת עוּבָּרָהּ בְּתוֹךְ מֵעֶיהָ וְהוֹשִׁיט הָרוֹעֶה אֶת יָדוֹ וְנָגַע בּוֹ, בֵּין בִּבְהֵמָה טְמֵאָה בֵּין בִּבְהֵמָה טְהוֹרָה – טָהוֹר. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: בִּטְמֵאָה – טָמֵא, וּבִטְהוֹרָה – טָהוֹר.
MISHNA: With regard to an animal whose fetus died in its womb and the shepherd reached his hand into the womb and touched the fetus, both in the case of a non-kosher animal and in the case of a kosher animal the fetus does not have the status of an animal carcass that imparts ritual impurity, and the shepherd remains ritually pure. Rabbi Yosei HaGelili says: In the case of a non-kosher animal it is impure, and in the case of a kosher animal it is pure.
גְּמָ׳ מַאי טַעְמָא דְּתַנָּא קַמָּא? אָמַר רַב חִסְדָּא: קַל וָחוֹמֶר, אִם הוֹעִילָה אִמּוֹ לְהַתִּירוֹ בַּאֲכִילָה, לֹא תּוֹעִיל לוֹ לְטַהוֹרֵיהּ מִידֵי נְבֵלָה?
GEMARA: The Gemara asks: What is the reason for the ruling of the first tanna ? Rav Ḥisda said: It is apparent through an a fortiori inference: If being inside its mother is effective to permit it for consumption through the slaughter of its mother even if the fetus was found dead inside the womb, then should being inside its mother not also be effective to render it pure from the impurity of an animal carcass?
אַשְׁכְּחַן בְּהֵמָה טְהוֹרָה, בְּהֵמָה טְמֵאָה מְנָלַן? אָמַר קְרָא: ״וְכִי יָמוּת מִן הַבְּהֵמָה״ – זוֹ בְּהֵמָה טְמֵאָה, ״אֲשֶׁר הִיא לָכֶם לְאׇכְלָה״ – זוֹ בְּהֵמָה טְהוֹרָה, אִיתַּקַּשׁ בְּהֵמָה טְמֵאָה לִבְהֵמָה טְהוֹרָה: מָה בְּהֵמָה טְהוֹרָה – עוּבָּרָהּ טָהוֹר, אַף בְּהֵמָה טְמֵאָה – עוּבָּרָהּ טָהוֹר.
The Gemara asks: We found a rationale for this halakha with regard to a kosher animal; from where do we derive that the same applies to a non-kosher animal? The Gemara answers that the verse states: “And when a domesticated animal dies, of those that you eat, one who touches its carcass shall be impure until the evening” (Leviticus 11:39). The Gemara interprets the verse as follows: “And when a domesticated animal dies,” this is referring to a non-kosher animal; “of those that you eat,” this is referring to a kosher animal. The verse thereby juxtaposes a non-kosher animal to a kosher animal with regard to imparting impurity of a carcass, and teaches that just as with regard to a kosher animal, its fetus that died in its womb is pure, as derived above through an a fortiori inference, so too, with regard to a non-kosher animal, its dead fetus is pure.
וְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, מַאי טַעְמָא? אָמַר רַבִּי יִצְחָק: דְּאָמַר קְרָא ״וְכׇל הוֹלֵךְ עַל כַּפָּיו בְּכׇל הַחַיָּה הַהֹלֶכֶת וְגוֹ׳״ – מְהַלְּכֵי כַּפַּיִם בְּחַיָּה טִמֵּאתִי לָךְ.
The Gemara asks: And as for Rabbi Yosei HaGelili, what is the reason for his ruling? Rabbi Yitzḥak said that the verse states with regard to non-kosher animals that do not have cloven hooves: “And whatever walks on its paws, among any [ bekhol ] undomesticated animal [ ḥayya ] that walks on all fours, they are impure for you; whoever touches their carcass shall be impure until the evening” (Leviticus 11:27). Rabbi Yosei HaGelili expounds this verse as follows: Those animals that walk on their paws, i.e., that do not have cloven hooves, which are inside the body of an animal, I rendered impure for you. Rabbi Yitzḥak interprets the term bekhol as meaning: Inside the body of, and the word ḥayya as meaning: A live animal. Accordingly, he understands the verse to be referring to a dead fetus found inside a living animal.
אֶלָּא מֵעַתָּה, קָלוּט בִּמְעֵי פָרָה לִיטַמֵּא, דִּמְהַלְּכֵי כַפַּיִם בְּחַיָּה הוּא? מְהַלְּכֵי כַפַּיִם בִּמְהַלְּכֵי אַרְבַּע, וְהַאי מְהַלְּכֵי אַרְבַּע בִּמְהַלְּכֵי שְׁמֹנֶה הוּא.
The Gemara objects: If that is so, then a dead fetus with non-cloven hooves found inside a cow should be impure, despite the fact that it is from a kosher species, as it is an animal that walks on its paws that is inside the body of a kosher animal. The Gemara explains: The verse renders impure an animal that walks upon its four paws that is inside an animal that walks on four paws. But this is a case of an animal that walks on four inside an animal that walks on eight. Since the mother cow’s hooves are entirely split into two parts, it actually walks on eight parts and is not the animal referred to by the verse.
פָּרָה בִּמְעֵי גָמָל לֹא תְּטַמֵּא, דִּמְהַלְּכֵי שְׁמֹנֶה בִּמְהַלְּכֵי אַרְבַּע הוּא, ״הוֹלֵךְ״, ״וְכׇל הוֹלֵךְ״ – לְרַבּוֹת פָּרָה בִּמְעֵי גָמָל.
The Gemara raises another objection: If that is so, then a dead fetus in the form of a cow, which has eight parts to its legs, inside the womb of a camel, a non-kosher animal with non-cloven hooves, should not be impure, as it is an animal that walks on eight inside an animal that walks on four, and the verse is not referring to it. The Gemara responds that the verse could have stated: Walks upon, but instead states: “And whatever walks upon,” i.e., the addition of the word “whatever” serves to include a dead cow fetus in the womb of a camel, teaching that it is impure.
קָלוּט בִּמְעֵי קְלוּטָה לִיטַמֵּא, דִּמְהַלְּכֵי אַרְבַּע בִּמְהַלְּכֵי אַרְבַּע הוּא! לְהָכִי אַהֲנִי קַל וָחוֹמֶר דְּרַב חִסְדָּא.
The Gemara objects: If that is so, then a dead fetus with non-cloven hooves inside the womb of a cow with non-cloven hooves should be impure, as it is an animal that walks on four inside an animal that walks on four, but the halakha is that since the mother is a kosher species, it is pure. The Gemara explains: It is to that end that the a fortiori inference of Rav Ḥisda is effective, as it renders pure the fetuses of all kosher animals, even if their hooves are not fully cloven.
מַתְקֵיף לַהּ רַב אַחָדְבוּי בַּר אַמֵּי: חֲזִיר בִּמְעֵי חֲזִירְתָּא לָא לִיטַמֵּא, דִּמְהַלְּכֵי שְׁמֹנֶה בִּמְהַלְּכֵי שְׁמֹנֶה הוּא!
Rav Aḥadvoi bar Ami objects to this explanation that the verse renders impure only animals that walk on four inside animals that walk on four: If that is so, a dead pig fetus inside the womb of a female pig should not be impure, as a pig has cloven hooves, and so it is an animal that walks on eight inside an animal that walks on eight, and so the verse is not referring to it.
אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, מֵהָכָא: ״נֶפֶשׁ כִּי תִגַּע בְּכׇל טָמֵא אוֹ בְנִבְלַת חַיָּה טְמֵאָה אוֹ בְּנִבְלַת בְּהֵמָה טְמֵאָה אוֹ בְּנִבְלַת שֶׁרֶץ טָמֵא״.
Rather, Rav Naḥman bar Yitzḥak said that Rabbi Yosei HaGelili’s opinion is derived from here: The verse states with regard to the sliding-scale offering brought by one who was unaware that he was impure when he ate consecrated food or entered the Temple: “A person who touched anything impure, or the carcass of a non-kosher undomesticated animal, or the carcass of a non-kosher domesticated animal, or the carcass of an impure creeping animal, and is guilty, it having being hidden from him that he is impure” (Leviticus 5:2).
וְכִי נִבְלַת בְּהֵמָה טְמֵאָה מְטַמְּאָה, וּבִטְהוֹרָה לֹא מְטַמְּאָה? אֶלָּא אֵיזֶה זֶה? זֶה עוּבָּר, שֶׁבִּטְמֵאָה טָמֵא, וּבִטְהוֹרָה טָהוֹר.
The verse presents a difficulty: Does only a carcass of a non-kosher animal impart impurity, and that of a kosher animal not impart impurity? The halakha is that both do. Rather, what is this animal to which the verse is referring? This is a fetus, which if inside a non-kosher animal is impure, and if inside a kosher animal is pure.
וּמֵאַחַר דְּנָפְקָא לֵיהּ מִדְּרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, דְּרַבִּי יִצְחָק לְמָה לִי? אִי לָאו דְּרַבִּי יִצְחָק, הֲוָה אָמֵינָא: כּוּלֵּיהּ לְכִדְרַבִּי הוּא דַּאֲתָא, קָא מַשְׁמַע לַן.
The Gemara asks: And since this halakha is derived from the statement of Rav Naḥman bar Yitzḥak, why do I need the proof of Rabbi Yitzḥak from the verse: “And whatever walks on its paws, among any undomesticated animal that walks on all fours” (Leviticus 11:27)? The Gemara explains: Were it not for the derivation of Rabbi Yitzḥak, I would say that the entire verse expounded by Rav Naḥman bar Yitzḥak comes to teach only that which Rabbi Yehuda HaNasi derived from it, as cited by the Gemara later on. Rabbi Yitzḥak’s statement teaches us that the verse is also to be expounded as Rav Naḥman bar Yitzḥak explained.
תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: נַמְתִּי לוֹ לְבֶן עַזַּאי, לָמַדְנוּ נִבְלַת בְּהֵמָה טְהוֹרָה שֶׁמְּטַמְּאָה, וְנִבְלַת בְּהֵמָה טְמֵאָה שֶׁמְּטַמְּאָה, נִבְלַת חַיָּה טְמֵאָה שֶׁמְּטַמְּאָה.
§ It is taught in a baraita that Rabbi Yonatan, a student of Rabbi Yishmael, says: I said [ namti ] to ben Azzai: We learned that a carcass of a kosher domesticated animal imparts impurity from the verse: “And when a domesticated animal dies, of those that you eat, one who touches its carcass shall be impure until the evening” (Leviticus 11:39). And we learned that a carcass of a non-kosher domesticated animal imparts impurity, and that a carcass of a non-kosher undomesticated animal imparts impurity, from the verse: “A person who touched anything impure, or the carcass of a non-kosher undomesticated animal, or the carcass of a non-kosher domesticated animal” (Leviticus 5:2).
נִבְלַת חַיָּה טְהוֹרָה לֹא לָמַדְנוּ מִנַּיִן? נָם לִי: ״כָּל הוֹלֵךְ עַל כַּפָּיו בְּכׇל הַחַיָּה הַהֹלֶכֶת״.
But we did not yet learn about a carcass of a kosher undomesticated animal. From where is it derived that it imparts impurity? Ben Azzai said to me that this is derived from the verse: “And whatever walks on its paws, among any undomesticated animal that walks on all fours” (Leviticus 11:27). The inclusive term “among any” serves to include even a carcass of a kosher undomesticated animal among those that impart impurity.
נַמְתִּי לוֹ: וְכִי נֶאֱמַר ״וְכׇל חַיָּה״? וַהֲלֹא לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא ״בְּכׇל הַחַיָּה״, לִמְהַלְּכֵי כַּפַּיִם בְּחַיָּה הוּא דַּאֲתָא. נָם לִי: וּמָה יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר בְּדָבָר הַזֶּה?
Rabbi Yonatan continues. I said to ben Azzai: But does it state: And any undomesticated animal? Isn’t it stated only: “Among any undomesticated animal”? And as explained earlier, this comes to teach that a dead fetus in the form of any of the animals that walk on their paws inside an undomesticated animal imparts impurity. He said to me: And what does Rabbi Yishmael, your teacher, say about this matter?
נַמְתִּי לוֹ: ״וְכִי יָמוּת מִן הַבְּהֵמָה״ – זוֹ בְּהֵמָה טְמֵאָה, ״אֲשֶׁר הִיא לָכֶם לְאׇכְלָה״ – זוֹ בְּהֵמָה טְהוֹרָה, לָמַדְנוּ חַיָּה בִּכְלַל בְּהֵמָה, וּבְהֵמָה בִּכְלַל חַיָּה.
I said to him that Rabbi Yishmael derives all these halakhot from the verse: “And when a domesticated animal dies, of those that you eat, one who touches its carcass shall be impure until the evening” (Leviticus 11:39), as follows: “And when a domesticated animal [ habehema ] dies,” this is referring to a non-kosher animal; “of those that you eat,” this is referring to a kosher animal. And we learned that a ḥayya is included in the category of a behema , i.e., the term behema can also refer collectively to both domesticated and undomesticated animals. And likewise, a behema is included in the category of a ḥayya .
חַיָּה טְהוֹרָה בִּכְלַל בְּהֵמָה טְהוֹרָה, חַיָּה טְמֵאָה בִּכְלַל בְּהֵמָה טְמֵאָה,
Furthermore, a kosher ḥayya is included when the Torah makes reference to a kosher behema , and a non-kosher ḥayya is included when the Torah makes reference to a non-kosher behema .