Chullin 64b

מדרבנן הא דרבי אליעזר בן יעקב מדרבנן הוא דקאסר בטהורין אבל טמאין שרץ גמור הוא ולוקה לדברי הכל וכי לא ריקמה איסורא איכא מלקות ליכא דלאו שרץ הוא:

גיעולי ביצים ביצה טמאה שנתבשלה עם הטהורה:

מותרות הטהורין דמיא בעלמא הוא ולא יהבי טעמא באחרנייתא:

ביצים מוזרות שאינן של זכר ואין אפרוח קלוט בהם לעולם:

נפש יפה תאכלם שאינו אסטניס ואין דעתו קצה בהם תאכלם ואע"פ שישבה עליהם תרנגולת ימים רבים:

והוא שנמצא הדם על הקשר שלה הוא זרע של תרנגול הקשור בראש הכד של ביצה ומשם יצירת האפרוח מתחלת וכיון דעדיין הוא שם לא נתפזר בשאר הביצה הלכך אוכל השאר אבל נמצא על חלמון שלה כולה אסורה כדמפרש לקמן דשדא תיכלא בכולה נתפשט הקלקול בכולה:

על חלבון על הקשר כדאמרן:

תכלא לשון שיכול וריעותא:

לרבות אפרוחים שלא נפתחו עיניהם לא גרסינן ביה דברי רבי אליעזר בן יעקב דעלה אמר בפ"ק דביצה (דף ו:) מני ראב"י היא:

גיעולי ביצים מותרות פירש בקונטרס ביצה טמאה שנתבשלה עם הטהורה מותרין הטהורים דמיא בעלמא הוא ולא יהבי טעמא כלל באחרנייתא ולקמן בפרק גיד הנשה (חולין דף צח.) ודאי איירי שם בהכי וגם מחלק שם בין שלקו עם ביצים שיש שם אפרוח לשלקו עם הטמאים אבל הכא לא מסתברא לר"ת לאוקמי בהכי דלא שייך האי דינא הכא ונראה לי כמו שפירש בערוך שהכו התרנגולת על בית רחמה ומפלת ביצים שלא נגמרו ולא איירי מידי בבישול ולשון גיעול שייך עליה כמו (איוב כא) שורו עיבר ולא יגעיל והוי השתא מעין ביצים המוזרות דמיירי השתא בהיתר ביצים גופייהו ואתא לאשמועינן דלא חשיב אבר מן החי אע"פ שלא נגמרו לגמרי ובירושלמי דמסכת תרומות לענין ביצים ששלקן ונמצא בהן אפרוח דאיירי בהו התם גרסינן לעיל מהא מילתא שמעון בר אבא אמר רבי חנינא מעשה בא לפני רבן גמליאל ברבי ואמר אבא הורה בארבעים ושבע ואנא מורינא במ"ה ואמר רבי חייא בר חנינא מעשה בא לפני רב הונא ואמר קליפי איסור מעלין את ההיתר הדא דתימא הוא ששלקן בקליפיהן או קלופות בקלופות אבל אי שלק ביצים קלופות בשאינן קלופות או שאינן קלופות בקלופות צריך שיעור אחר מפני גיעולי ביצים שורו עיבר ולא יגעיל ביצים שהרקימו אסורות ביצים מוזרות נפש יפה תאכלם מצא בהם דם קולף מקום הדם עד כאן לשון הירושלמי משמע כפי' הקונט' דאיירי בביצים שלוקות אבל תימה דמייתי התם קרא דשורו עיבר ולא יגעיל ודומה שאינו מסוגית הירושלמי ושום תלמיד הגיהו ובתוספתא במסכת תרומה בפ' דג טמא משמע כמו שפירש הערוך והכי תניא התם ביצים [טהורות] ששלקן עם ביצים טמאים אם יש בהן בנ"ט אסורין ואם לאו מותרות גיעולי ביצים מותרים באכילה ביצים ששלקן ומצא בא' מהם אפרוח אם יש בהן בנ"ט אסורות ואם לאו מותרות ביצים מוזרות נפש היפה תאכלם ואם מצא בא' מהן דם זורק הדם ואוכל את השאר אוכל דם דגים או חגבים בין חיים בין מתים ואינו חושש משמע בהדיא דגיעולי ביצים וביצים ששלקן תרי מילי נינהו:

והוא שנמצא בקשר שלה פירש הקונטרס דכה"ג אוכל השאר כיון דנמצא על הקשר והוא זרע תרנגול הקשור בראש הכד של ביצים ומשם יצירת האפרוח מתחיל וכיון דעדיין הוא שם ולא נתפזר בכל הביצה הלכך אוכל השאר אבל אם נמצא על חלמון שלה הביצה כולה אסורה כדמפרש לקמן דשדא תיכלא בכולה פי' נתפשט הקלקול בכולה והא דלא נקט בלשון לא שנו כדנקט אבוה דרבי אפטוריקי ולימא הכי לא שנו אלא שנמצא על הקשר שלה אבל יצא חוץ לקשר שדא תיכלא בכולה מצינן למימר דאין לשון כל חכמים שוין בענין אחד ומיהו קשה לפירושו מדאמר בפרק דם שחיטה בכריתות (דף כא.) דקתני בברייתא יצא דם ביצים שאינן מין בשר יצא דם חגבים שכולו היתר ומשמע דכי היכי דשרי דם חגבים ודגים כל זמן שישנו עליהם וניכר שהוא מהן הוא הדין נמי דם ביצים וי"ל דמדרבנן החמירו בדם ביצים גזירה אטו דם עוף שהביצה בא ממנו ומדאורייתא שרי אע"פ שהאפרוח נוצר משם דהיינו על קשר שלה ואע"ג דהוי אפרוח לבסוף השתא מיהא לא הוו מין בשר שאין כאן עדיין בשר כלל ועוד י"ל דדם שעל הקשר אסור מן התורה דחשיב מין בשר כיון שהאפרוח נוצר ממנו דהא דשרי במסכת כריתות (גם זה שם) דם ביצים היינו כשאין דם בקשר אלא במקום אחר שמאותו דם אין האפרוח נוצר ולא חשיב מין בשר ומצוי הוא פעמים רבות אפי' לאלתר סמוך ללידת הביצה ואותו דם אינו בא מחמת נשיכת תרנגול לתרנגולת ומה שפי' בקונטרס דם שהוא חוץ לקשר הכל אסורה זהו כשישנו בקשר ונתפזר עד שהוא חוץ לקשר אבל כשאין דם כלל על הקשר אלא במקום אחר מותר כדפרישית ואין להקשות לפ"ז בתר הכי דמפליג אבוה דר' אפטוריקי בין חלבון לחלמון הוה ליה לאפלוגי בחלבון גופיה בין על הקשר לשאין על הקשר כמו רבי ירמיה דלאו פירכא היא דהא מפליג בין נמצא על הקשר של חלבון לנמצא על הקשר של חלמון ועוד י"ל הך שמעתא דהכא שרי דם ביצים לגמרי כי ההיא דכריתות (גם זה שם) והכי קאמר והוא שנמצא על הקשר שלה אז זורק את הדם ואוכל את השאר אבל אם אין הדם על הקשר אלא במקום אחר מותר אפילו הדם ואין צריך לזורקו וכן משמע בירושלמי דתרומות דקאמר בתר ההיא שהבאתי לעיל מביצים מוזרות מצא בהם דם קולף הדם ובירושלמי אינו מזכיר כלל מאכילת שאר הביצים אלא מזריקת הדם משמע דכל החילוק שאומרים אמוראים אחרי כן על הדם עצמו כדפי' בשמעתין ר' זירא סליק למבקרא לר' חייא בריה דר' יצחק אשכחיה דיתיב וקאמר לא שנו אלא חלמון אבל חלבון מותר והוא סבר דהוא גמיר מן דאבהתי' אתא ר' אבהו בשם ר' יוחנן בין בחלבון בין בחלמון אסור תני ר' חלפתא בר' שאול חלמון מותר אמר רבי זעירא הא דאמר חלמון אסור בשנמצא במקום זכרותו של חלמון ואפילו חלבון והוא שנמצא במקום זכרותו של מוחו שממנו נולד ע"כ לשון הירושלמי משמע דאמאי דקתני בברייתא קולף מקום הדם קאמר בתר הכי ל"ש אלא חלמון אבל חלבון מותר ומשמע מותר וא"צ לקלוף ובתר הכי מייתי דר' יוחנן דאמר בין חלבון ובין חלמון אסור ובתר הכי מייתי ברייתא דר' חלפתא בר' שאול דאומר חלמון מותר ודומה בזה שהוא טעות סופר ויש לגרוס חלמון אסור וחלבון מותר ובדם גופיה קאמר הכי כדפרישית ועלה קאי דר' זעירא דאמר הא דאמר חלמון אסור כשנמצא במקום זכרותו של חלמון פירוש זכרותו קשר שלו כי גם בחלמון ישנו הקשר אבל שלא במקום הקשר מותר אפילו הדם ובא ר' זעירא לסתור מה שאמר בברייתא חלמון אסור חלבון מותר ולומר שגם חלמון שאסור זהו דוקא במקום זכרותו כי גם במקום אחר דם ביצים מותר אפילו בחלמון וכה"ג אפילו בחלבון אסור הדם וקם ליה ר' זעירא בשיטתיה דר' יוחנן דלעיל מיניה וברייתא דר' חלפתא ברבי שאול כשיטתיה דרבי חייא בר' יצחק:

תנו רבנן גיעולי ביצים מותרת פירש רש"י ז"ל ביצים טמאים שנתבשלו עם הטהורין אין פליטת האסורין אוסרת את הטהורים כדאמרינן בפרק גיד הנשה (חולין צז, ב) דאמרי אינשי מיא דביעי בעלמא הוא, כלומר ואין בהן טעם, והקשו עליו רבותינו הצרפתים ז"ל דהא בפרק גיד הנשה (שם) אמר רב נחמן ביצה בששים, וסלקא דעתין דביצה טמאה קאמר, ושקלינן וטרינן עליה טובא, ופרכינן עליה טובא ולא פרכינן עליה מהא ברייתא, ולא מייתינן לה התם לסיועי ולאתובי מיניה כלל, אלמא דלא מיירי בהאי עניינא כלום. ועוד כתב הרב בעל התרומות ז"ל דלענין דינא נמי אין הולכין בו אחר לשון בני אדם דקרו ליה מיא בעלמא, דהא מקשינן עלה בפרק גיד הנשה מהא דתניא ביצים טמאות ששלקן עם הטהורות אם יש בנותן טעם אסורות, ואף על גב דשנינן ליה בביצה שיש בה אפרוח, שינויא היא ואשינויי לא סמכינן, וברייתא דהכא דקתני גיעולי ביצים מותרין מפרשי ליה בתשובת הגאונים זצ"ל מלשון שורו עבר ולא יגעיל (איוב כא, י), כלומר ביצה שהגעילה אותה התרנגולת קודם זמנה מכח הכאה, [מ]הא קא משמע לן דאף על גב דיצאתה קודם זמנה אין בה משום אבר מן החי כיון שאינה מעורה בגידים. ומיירי באיסור הביצה עצמה דומיא דסיפא דקתני ביצים מוזרות נפש היפה תאכל אותם. מיהו בירושלמי דמסכת תרומות פרק בצל (ה"ו) משמע כפירוש רש"י ז"ל דגרסינן התם גיעולי ביצים מותרות אמר רבי זירא הא דאיתמר מותרות הוא ששלקן בקליפיהן, אבל קלופות עם אינן קלופות צריכות שיעור אחר, אלמא בנתינת טעם של טמאה בטהורה מיירי כדברי רש"י ז"ל. אלא דקשה קצת דמייתי אחר כך בירושלמי שורו עבר ולא יגעיל, ועוד דתניא בתוספתא דתרומות (פ"ט, ה"א) דג טמא שכבשו עם דג טהור ביצים טהורות ששלקן עם ביצים טמאות אם יש בה בנותן טעם אסורות ואם לאו מותרות גיעולי ביצים מותרות באכילה, דמשמע בהדיא דגיעולי ביצים לאו היינו טמאות ששלקן עם הטהורות שאלו מותרות ואלו אסורות. ומיהו לענין ביצים טמאות ששלקן עם הטהורות פסק רבינו אלפסי ז"ל להתיר, כדאמרי אינשי (לקמן חולין צז, ב) דמיא דביעי בעלמא הוא, ודוקא בקליפיהן, אבל קלופות לכולי עלמא צריכות שיעור כדקתני בהדיא בירושלמי אמר רבי זירא הא דאיתמר דמותרות הוא ששלקן בקליפיהן, אבל קלופות אם אינן קלופות צריכות שיעור אחר, ותמיהא לי למה השמיטה רבינו אלפסי ז"ל כאן והביא סיפא דברייתא דתניא ביצים מוזרות נפש היפה תאכל אותם ונמצא עליה קורט דם, והשמיט רישא דברייתא דגיעולי ביצים מותרין, ומצאתי כמה ספרים שאין בברייתא שהביא כאן גיעולי ביצים מותרין, והכי תניא תנו רבנן ביצים מוזרות וכו', ונראה שבנוסחת הרב ז"ל לא היה כן.

ביצים מוזרות פירש רש"י ז"ל ביצים שאינן של זכר אלא דספנא מארעא, ואף על פי שישבה עליה תרנגולת כמה ימים מותרות דלעולם לא יהא בה אפרוח.

נמצא עליה קורט דם זורק את הדם ואוכל את השאר ואמר רבי ירמיה והוא שנמצא על הקשר שלה תני דוסתאי אבוה דרבי אפטוריקי לא שנו אלא שנמצא על חלבון שלה אבל נמצא על חלמון שלה אפילו ביצה אסורה מאי טעמא דסירך תכלא בכולא. כך הנוסחאות במקצת הספרים, ולא גרסי במימריה דר' ירמיה אבל נמצא על חלמון שלה. וכן נראה מדברי רבינו שלמה ז"ל, וכן בספר התרומה, והוא הנכון ועולה כהוגן, והכי פירושו אמר ר' ירמיה והוא שנמצא על קשר שלה לבד שהוא ראשה החד, ששם זרע הזכר ניכר, ומשם הולד מתחיל להתרקם, דאף על פי שנמצא שם הדם, כיון שעדיין לא נתפשט משם ולחוץ אין הביצה אסורה אלא הדם בלבד, אבל אם נתפשט מן הקשר לחוץ אפילו הביצה כולה אסורה, כדתני דוסתאי אבוה דר' אפטוריקי, דר' ירמיה ור' אפוטורוקי לא פליגי כלל, ור' דוסתאי אבוה דר' אפטוריקי דתני לא שאנו אלא שנמצאת על חלבון על קשר של חלבון לבד קאמר דאז זורק את הדם ואוכל את השאר אבל על קשר של חלמון אף על פי שלא נתפשט ממנו לחוץ ביצה אסורה, והוא הדין דהוה מצי לאיפלוגי בחלבון עצמו ולמימר לא שאנו אלא על קשר של חלבון אבל נתפשט מן הקשר ולחוץ אפילו ביצה כולה אסורה. מאי טעמא סביך תכלתא בכולה, אלא דעדיפא ליה לאשמועינן דפעמים אפילו כי לא נתפשט חוץ מן הקשר הביצה כולה אסורה, והיינו כשנמצא על קשר של חלמון, כך נראית שיטתו של רש"י ז"ל. לפי פירוש זה אין לך דם בכל מקום שבביצה שהוא מותר, דכי נמצא על הקשר של חלבון ולא נתפשט בחוץ הדם אסור וזרקו ואוכל את השאר, וכן הדין בשנמצא בחלבון לבדו ולא על הקשר ואם נמצאת על קשר של חלמון כולה אסורה, אף על פי שלא נתפשטו כלום בחוץ, אבל נמצא על חלבון בעצמו שלא במקום הקשר גם כן נראה שזורק את הדם ואוכל את השאר, דהא לא אסרינן לכולה ביצה אלא בשנמצא על הקשר וחוץ מן הקשר ואפילו הכי זורק את הדם, והילכך כשנמצא על החלבון לבד לא שנא, וברייתא דקתני בכריתות (כ, ב) כל דם לא תאכלו שומע אני אפילו דם ביצים ודם דגים תלמוד לומר לעוף ולבהמה, אוציא דם דגים שכולו מותר אוציא דם ביצים שאין מין בשר, התם מדאורייתא אבל מדרבנן אסור, וכדתנן התם במתניתין דם ביצים ודם דגים אין חייבין עליו, דמשמע הא איסורא מיהא איכא, דהא בדם דגים נמי בשכנסו איסורא איכא, וכשנמצא על הקשר ונתפשט לחוץ או על קשר של חלמון אפילו דאורייתא אסור, דמין בשר הוא, שהרי התחיל ריקומו של ולד, ודם עוף הוא. ורבותינו הצרפתים ז"ל פירשו עוד בענין אחד ואמרו דאין לך דם ביצים אסור מן התורה כפשטה דברייתא דפרק דם שחיטה (שם), דאף על גב שהתחיל להתפשט מכל מקום עדיין אין אני קורא בו דם עוף ולא מין בשר היא, והלכך כשנמצא על הקשר לבדו זורק את הדם ואוכל את השאר, ואם נתפשט ממנו ולחוץ הכל אסור, ואם נמצא על החלבון לבדו ולא על הקשר אפילו הדם מותר, ואמרו בירושלמי דמסכת תרומות (שם) משמע קצת כפירוש זה (המילים האלו ואמרו בירושלמי, מה אמרו, מוזרות קצת). ומיהו קשה לי לפירושם ולפירושו של רש"י ז"ל דאם כן הא דתני דוסתאי אבוה דרבי אפטוריקי היכי סתים הכי ותני לא שנו אלא שנמצא על חלבון אבל נמצא על חלמון אסורה, ולא אדכר קשר לא בזה ולא בזה, ולפיכך נראה דהא דתני דוסתאי פליגא אדרבי ירמיה, ואפשר דר' ירמיה לא שמיע ליה הא דתני, [ו]דוסתאי לא מפליג בין על הקשר לשלא על הקשר, אלא החלבון לעולם מותרת וזורק את הדם ואוכל את השאר, ועל החלמון לעולם כולה אסורה, דכיון שנתפשט הדם בחלמון ועבר מן החלבון ולפנים ודאי סריך תכלא בכולה, וכן נראה מדברי [רבינו] אלפסי ז"ל שלא כתב כלל הא דר' ירמיה ולא הזכיר בהלכותיו הקשר כלל אלא הא דתני דוסתאי אבוה דרבי אפטוריקי לבד הוא שכתב, ועל הדרך הזה כתב גם כן הרב רבינו משה בר מיימון ז"ל (פ"ג מהל' מאכלות אסורות ה"ט) ולא הזכיר כלל אם נמצא על הקשר וחוץ מן הקשר, וכן נראה מלשון רבינו חננאל ז"ל שכתב כך זורק את הדם ואוכל שאר הביצה אבל נמצא קורט דם בחלמון אפילו ביצה אסורה, הרי שלא חלק בנמצא בחלבון בין קשר לשאר הביצה בין יצא לחוץ בין לא יצא וכן בחלמון, נראה שכך דעת רבותינו ז"ל כמו שכתבתי. ומיהו לענין פסק הלכה. יש לחוש לכל הפירושים ואם נמצא על קשר של חלבון ונתפשט בחוץ כולה אסורה כדברי הפירושים הראשונים שכתבתי, אבל לא לפירוש האחרון שנראה מדברי רבינו אלפסי ז"ל והרב רבינו משה ב"ר מיימון ז"ל. נמצא על קשר של חלבון לבד ולא יצא לחוץ אי נמי נמצא על החלבון לבד ולא על הקשר שלה, זורק את הדם ואוכל את השאר כדברי הפירוש הראשון, ולפי הפירוש השני אם נמצאו על החלבון לבד ולא על הקשר אפילו הדם מותר. נמצא על החלמון לבד ולא על הקשר שלה אסורה כמו שנראה מדברי רבינו אלפסי ז"ל והרב רמב"ם ז"ל, אבל לפירושי הראשונים ז"ל נראה שזורק את הדם ואוכל את השאר. נמצא לפי הפירושין שאין מתירין ביצה שנמצאת טיפת דם עליה אלא היכא דנמצא הדם בחלבון שלא בקשר אי נמי בקשר החלבון ושלא נתפשט כלום חוץ מן הקשר דכיוצא בשני ענינין אלו מותרות לכולי עלמא, אבל שאר כל המקומות ביצה עצמה אסורה, דשדא תכלא בכולה. והני מילי בביצה דלא ספנא מארעא. אבל ביצה דספנא מארעא לעולם מותרת, דכל שלא נולדה מזכר אינה מגדלת אפרוח ואין זה דם ריקום והיינו ביצים מוזרות, וכן פירש רבינו שלמה ז"ל כמו שכתבנו למעלה.

אפרוח שלא יצא לאויר העולם ועדין הוא בתוך הביצה אסור משום שרץ הארץ ומ"מ אין איסורו מן התורה אלא מדברי סופרים אבל אם יצא לאויר העולם מותר אע"פ שלא נתפתחו עיניו ויש אוסרין ומפני שמשנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי ומ"מ גדולי הפוסקים התירוה שלא נאמר לדעתם שהלכה כר' אליעזר בן יעקב אלא במשנה אבל בבריתא לא וכן כתבוה בתוספת וראיה להם בהיתר זה שהרי במסכת ביצה פליגי באפרוח שנולד ביום טוב הא בחול מותר לדברי הכל ואף ביום טוב הלכה כר' יוחנן דשארי לדעת קצת אע"פ שאין אנו פוסקים כן כמו שביארנו שם הא מ"מ כל שלא יצא יראה מכאן שאיסורו משום שרץ הארץ וגדולי המחברים כתבו בכיוצא בה בביצת עוף טמא שריקמה שלוקה עליה משום שרץ העוף והדברים מתמיהים דהא אפי' אפרוח שהוא דומה לעוף יותר מן הביצה מקרא דשרץ הארץ אפקוה בסוגיא זו אלמא כל שלא יצא לאויר העולם אין בו דין שרץ העוף אע"פ שסופו לפרוח וכן זיזין שבעדשין וחבריהם משרץ הארץ אפקינהו ולא עוד אלא שגדולי הדור סוברים שאינו לוקה בה אף משרץ הארץ שאם כן כשאמרו בסוגיא זו בחלבון וחלמון מעורבין שהיא ביצת השרץ וללמד שאם ריקמה לוקה משום שרץ הארץ אם אכלה לימא ליה אפי' דעוף נמי אלא דוקא אמרוה בשל שרץ שהולכין בה גם כן אחר רקום לטומאה כדאיתא בפרק רוטב אבל ביצת עוף טמא שריקמה אינו לוקה בה כלל ובריקום של טהורה מיהא אסורה מדין שרץ הארץ ומדברי סופרים ובתוספות כתבו שאיסור שרץ הוא בו מדברי סופרים אבל איסור נבלה מיהא יש בו מן התורה ודברים זרים הם שאם כן למה נשמט בעל התלמוד מלהזכירה:

עוף שהוא ספק לנו אם טמא אם טהור אין סומכין על סימני ביצים שלו להתירו שהרי יש ביצי טמאים שהם על תכונת הטהורים כמו שביארנו:

קרבי דגים סימניהם כסימני ביצים ראשן אחד כד וראשן אחד חד אבל הטמאים יש מחלקת בין המפרשים יש מי שאומר שכולן שני ראשיהן כדין או חדין ואין בהם דומה לטהור כלל ואם כן ניקחין מן הגויים בסתם ולא עוד אלא שאם נסתפק לנו בדג זה אם טמא אם טהור כגון שאין לו עכשיו קשקשת אלא שאנו מסופקים אם היתה לו ונפלה הימנו או אם היה עתיד לגדלה אחר זמן נבדוק בביציו ואם ביציו על תכונה זו טהור וכן דעת גדולי המפרשים וסוגיא שבמסכת ע"ז מוכחת כן שהעמידה רבינא כשנימוחו כמו שכתבנו ובתוספות חולקין בה לדמותן לסימני ביצים מכל וכל כלומר שיש בטמאים דומים לטהורים ואין סומכין על הסימנין ואין ניקחין מן הסתם אלא מן המומחה ר"ל ישראל הבקי ואם לקחן מגוי צריך שיאמר לו של דג פלוני טהור הוא הכל כמו שביארנו בביצים והם מפרשים שהסוגיות חולקות זו עם זו ורבינא דאוקמה בנימוחו הא לא נימוחו סמכינן אסימנין חולק הוא עם ר' זירא שתירץ כאן סימנין לאו דאוריתא ואין סומכין עליהם ופוסקין כר' זירא ואע"ג דרבינא בתרא משום דהכא הוה ליה דוכתא ועוד דר' זירא טעמא דמסתבר קאמר כלומר דאי לא תימא הכי שמנה ספקות ליבדוק בביצה דידהו ואף דעת גדולי הפוסקים נראה כן שהביאו שם במסכת ע"ז השמועה בסתם ר"ל קרבי דגים אין ניקחין אלא מן המומחה ולא הזכירו קושיא דליבדוק בביצים דידהו ולא תירוצא דבנימוחו ובפרק זה הביאו זו של סימנין לאו דאוריתא ויש מפרשים שהסוגיאות חולקות ופוסקים כרבינא מפני שהוא בתרא וסומכין על הסימנין ודברים רחוקים הם:

מה שביארנו במומחה שהוא ישראל הבקי יש חולקים ומפרשים מומחה מוחזק בכשרות על הדרך האמור שם בתכלת ואף בתלמוד המערב הוזכרו כאחד אין לוקחין קרבי דגים ותכלת אלא מן המומחה ור"ל מומחה בכשרות ונאמן ואין נראה כן שהרי שם שאלו אין שם מומחה מאי וודאי פירושו אין שם בקי:

ולענין השאלה תירצו בה עד שיאמר אלו דגים ואלו קרביהן והענין בשלא נימוחו שאם נימוחו הקרבים אין נאמן עליהם לא גוי ולא ישראל חשוד שהרי לבו בטוח בשקר ואינו מתירא שמא יתבדה אבל כשלא נימוחו וסימנין מוכיחין עליהן אם אמר של דג פלוני טהור נאמן כמו שביארנו וכל שכן אם אמר אלו דגים ואלו קרביהם ויש מפרשים שלא הותר בדג פלוני טהור שאין הדבר בא לידי בירור כביצת העוף עד שיאמר אלו דגים ואלו קרביהן ואיני מודה בכך שלא נאמר אלו דגים ואלו קרביהם אלא מפני שהענין מצוי כן שהן נמכרין במקולין עם הדגים עצמם הא כל שאמר של דג פלוני וטהור נאמן:

אמר קרבים אלו של דג טהור ואני הוצאתים מן הדגים ומלחתים וידעתי שטהורים הם ולא הזכיר שם הדג נאמן אפי' בגוי שאינו משקר כל כך וישראל חשוד כגוי בכל ענינים אלו ומגדולי המפרשים חולקים לומר שהגוי והחשוד אין נאמנין באני מלחתים אלא מי שאינו מומחה ואינו חשוד הוא שהקלו לסמוך עליו בכך אבל גוי וחשוד עד שיאמר אלו דגים ואלו קרביהם או של דג פלוני וטהור כמו שביארנו ועקרי דברים במסכת ע"ז:

כל מה שכתבנו הוא בקרבי דגים אבל עוברי דגים והם הביצים יש מי שאומר שאף הם דיניהם כדין הקרבים והם סוברים שאף קצת הטמאים מטילין ביצים ולא כדעת האומר דג טמא משריץ דג טהור מטיל ביצים ורוב מפרשים הסכימו להתירן שלא בשום סימן אף מן הגוי שאין דג טמא מטיל ביצים לעולם לדעתם אלא משריץ ר"ל שהדג עצמו נוצר במעיו ונמצא שאין ביצת דג אלא בטהורה:

דברים הללו ראוי לתלמיד חכם שלא לסמוך בבדיקה אלא אם כן יודע בעצמו שהוא בקי בדבר שהדבר קרוב לטעות בו הרי ביארנו שכל הטהורים ראשן אחד חד וראשן אחד כד ואין בהם אחד דומה לטמאים אע"פ כן הביאו בתלמוד המערב במסכת ע"ז על אחד מחכמיהם שהיה משבח עצמו בבחינה זו בביצי הדגים ולדעת האומרים שאף הטמא מטיל ביצים ואחד מחבריו הראה לו ביצי דג טהור אחד ושאלו עליהן וטעה בדבר ונסח הדברים ר' נתן אומר קומי שמואל ידענא לאפרושי בין עוברי דגים טמאים לשל טהורים טמאים עגולים טהורים ארוכים אחוי ליה חדא צליפתא אמר ליה כזה מהו אמר ליה טמא אמר ליה לא ביש לי דאמרת על טהור טמא אלא מפני שסופך לומר על טמא טהור:

בד"ה גיעולי ביצים כו' ששלקן בקליפיהן אבל אי שלק ביצים קלופות בקלופות או קלופות בשאינן כו' עכ"ל כצ"ל:

בא"ד ודומה שאינו מסוגיית הירושלמי ושום תלמיד הגיהו כו' עכ"ל פי' דהאי קרא שורו עיבר ולא יגעיל אינו מסוגיית הירושלמי אלא ששום תלמיד הגיהו כן ע"פ פירוש הערוך וכ"ה בהדיא בספר התרומה ומהרש"ל פי' ששום תלמיד הגיהו ע"פ פרש"י ולא ידענא מי הכריחו לכך וק"ל:

בא"ד והוא שנמצא בקשר כו' ואין להקשות לפי' זה כו' ה"ל לאפלוגי בחלבון גופיה כו' עכ"ל פירוש דהיינו לפרש"י בין לתירוץ ראשון ובין לתירוץ שני ביצא ונתפשט חוץ לקשר לחלבון נמי שדי תיכלא בכולה כמ"ש הרא"ש בהדיא לפירוש רש"י וכן נראה מדבריהם שכתבו לעיל לפרש"י והא דלא נקט בלשון ל"ש כו' אבל יצא חוץ לקשר שדא כו' ולא קאמרי לפי' זה אלא לאפוקי לפירושם לקמן ורש"י דנקט בפירושו בדברי ר' ירמיה אבל נמצא על החלמון שלה כולה אסורה כו' משום דההיא דשדא תיכלא בכולה איתאמרא בחלמון מיהו ה"ה נמי בחלבון בחוץ לקשר דשדא תיכלא בכולה ודו"ק:

בא"ד ועי"ל דהך שמעתא דהכא שרי דם ביצים לגמרי כו' עכ"ל לתירוצם שני שכתבו לפרש"י נמי שרי דם ביצה לגמרי כשאין דם על הקשר אלא במקום אחר כמ"ש הרא"ש אלא דר"ל לפרש"י לא נחית תלמודא הכא להכי אבל עוד י"ל דנחית תלמודא הכא נמי למשרי דם ביצים לגמרי וה"ק והוא שנמצא על כו' ועוד נראה להאי פירושא אית לן למשרי הדם אפי' ביצא חוץ לקשר ועל הקשר גופיה אינו אלא מדרבנן מיהו בס"ה נראה דלתירוץ שני שכתבו התוס' לפרש"י נמי יש לאסור מיהת מדרבנן כשאין הדם על הקשר ותו לא מידי וק"ל:

בא"ד ובירושלמי אינו מזכיר כלל מאכילת שאר ביצים אלא מזריקת הדם כו' עכ"ל פי' דלא הזכיר שם אלא בזריקת הדם ואם כן מאן דמתיר אף הדם גופיה מתיר מיהו הירושלמי מצי נמי סבר דזימנין דאף הביצה אסורה כשנמצא על החלמון כההיא דדוסתאי דאבוה דרבי אפוטריקי אלא דלא איירי שם בהכי ודו"ק: