Talmud Builders

    Commentary page

    Chullin 59a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 59a

    Chullin 59a. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 510 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    עיקרא דמרירתא שורש של תור"א:

    אליבא ריקנא קודם אכילה:

    משתלח משכיה נפשט עורו שהחלתית מחממתו מאד ואוחזתו קדחת שקורין שקלפישו"ן:

    דיתבי במיא לקרר עצמי:

    שב בוטיתא דפרחי גרעיני של צלף שקורין קרפי"ר:

    תליא דליביה כל עיקר חיבור לבו נעקר וכגון דאכיל לכולהו:

    צומת הגידין בשוק הוא סמוך לארכובה ברגליה האחרונים:

    באומצא אינו צלי כל כך בתנור אלא מולחו מאד וצולהו כל דהו על הגחלים:

    23 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 59a · Sefaria

    Tosafot

    עיקרא דמרירתא פ"ה תור"א בלע"ז ובפרק כל שעה (פסחים דף לט.) פירש אמרופיי"ל. וע"ע תוס' סוכה יג. ד"ה מרריתא]:

    גמל ניבי אית ליה תימה דהשתא תיקשי איפכא הרי גמל יש לו שינים דהכי פריך בסוף משפן וארנבת:

    ניבי פירש בקונטרס שני שינים יש לו למעלה אחת מכאן ואחת מכאן עוד פירש לשון אחר ניבי שקורין יינציב"ש בלעז ובולטין וניכר מקום בליטתן זה אצל זה כשינים וראשון נראה לי כמו שקיל ניביה ושקיל טופריה דבפרק במה אשה (שבת סג:) גבי כלב שהן שינים גדולות שיש לו לפנים שהוא נושך בהן ובפרק כיצד הרגל (ב"ק כג:) דאפקי לניביה וסרטיה:

    בידוע שהיא מעלת גרה ומפרסת פרסה וכגון שהוא מכיר בן גמל כדאמר רב חסדא:

    אין לך מעלה גרה וטמא אלא גמל פירוש ושאר הכתובים עמו שפן וארנבת ושסועה:

    Tosafot on Chullin 59a · Sefaria

    Rashba

    והרי גמל דמעלה גרה ואין לו שנים למעלה וטמא כלומר ואם כן היכי כאילת ותנית דכל בהמה שמעלת גרה ואין לו שנים למעלה טהורה ושני ליה גמל ניבי אית ליה והן השינים שלועסין בהם והגמל יש לו אחת מכאן ואחת מכאן בקצות הלסתות וכנגדן בסוס נכר כן פירש רבינו שלמה ז"ל וכן עיקר. וכן פירשו בתוס' ואם תאמר ואכתי היכי מיתרצא מתניתא דהא דתני כל שמעלת גרה בידוע שאין לה שינים למעלה ואפילו ניבי קאמר דלית ליה, אם כן ליקשי [ד]מכל מקום קשיא דהא גמל מעלה גרה ויש לו שינים למעלה, וברייתא קתני דכל מעלת גרה אין לו שינים למעלה כלל, וכדאקשינן לבסוף משפן וארנבת. ויש לומר דמעיקרא אקשי ליה אדינא דכאיל ואמר דכל שאין לה שינים כלל למעלה טהורה שהרי גמל דאין לו ואפילו הכי טמא, ומהדר לאוקומי לקושייה ולבט(ו)ל דינא דברייתא, ופריך והרי בן גמל דאפילו ניביה נמי לית ליה וטמא, ובתר דקמא ליה קושייה בבטולי דינא הדר ופריך אכללא דברייתא ולמימר דברייתא ודאי משבשתא היא דבר מן דין, והרי שפן וארנבת דמעלין גרה ואפילו הכי אית להו שינים הרבה, ופרקינן דברייתא הכי קתני כל שאין לה שינים למעלה בידוע שמעלת גרה וטהורה חוץ מבן גמל, והלכך כל שמצא בהמה במדבר ואינו יודע אם טמאה ואם טהורה בודק בפיה אם אין לה שינים למעלה בידוע שהוא טהורה ואף על פי שפרסותיה חתוכות סומך על בדיקת שניה והולך ואוכל ואינו נמנע, ובלבד שיכיר בן גמל, דהא ליכא מינא אחרינא דדמי לבן גמל.

    הא ד תנו רבנן אלו הן סימני חיה כל שיש לה קרנים וטלפים ר' דוסא אומר יש לה קרניים אין צריך לחזור על הטלפים יש לה טלפים אתה צריך לחזור על הקרנים. ותרצה רב זעירא ד להתיר חלבה קאמר דכל שיש קרנים וטלפים חלבה מותר. קשיא להו לרבוותי ז"ל ולהתיר חלבה [ב]טלפים למה דבהמה נמי טלפים יש לה. ותירץ רבינו יצחק ב"ה רבי מאיר זצ"ל דתרתי קאמר, טלפים להתיר בשרה וכדאמר רב חסדא היה מהלך במדבר ומצא בהמה שפיה גמום בודק בפרסותיה והוא שיכיר חזיר, והכא אין צריך להכיר אפילו חזיר שהרי אין בחיות כמותו. וקרנים להתיר חלבה, ורבי דוסא פליג, ואמר דאין אתה צריך לחזור על הטלפים כלל דאין לך חיה טמאה שיש לה קרנים וכל שיש לה קרנים בידוע שיש לה טלפים. והא דתנן בנדה (נא, ב) כל שיש לה קרנים יש לה טלפים, רבי דוסא היא. ור"ת אחיו ז"ל פירש דטלפין משונין קאמר, שאין כיוצא בהן לבהמה, ושני סימנין קאמר, דכל שיש לה קרנים אתה צריך לחזור על הטלפים וכל שיש לה טלפים אי אתה צריך לחזור על הקרנים דבכל חד מינייהו סגי, ורבי דוסא פליג אטלפים, ולחומרא פליג, ומתני' דפרק בא סימן כולי עלמא היא. ונראין דברי רבינו יצחק ז"ל דשקלינן וטרינן בגמרא להפריש בין קרני החיה לשל בהמה ובטלפים לא מפרש כלל.

    Rashba on Chullin 59a · Sefaria

    Meiri

    המשנה הששית והכונה להתחיל בה בביאור החלק החמשי והוא בדיקת סימני בהמה חיה ועוף ודגים למי שאינו מכיר איזה מהן טמא ואיזה מהן טהור סימני בהמה וחיה נאמרו מן התורה והם מפריסי פרסה ומעלה גרה ואין הבהמה טהורה אלא בשניהם וידוע שכל מעלה גרה מפריס פרסה חוץ מן הגמל והארנבת והשפן וכן ידוע שכל מפריס פרסה מעלה גרה חוץ מן החזיר אלו הן סימנין שנאמרו בתורה בענין זה ובגמרא הוסיפו רבותינו עליהם שני סימנין והם שידוע להם שכל בהמה טהורה אין לה שנים למעלה ר"ל בלחי העליון וכל בהמה טמאה יש לה שנים למעלה חוץ מן הגמל הבחור שהזקן אע"פ שאין לו שנים גמורים יש לו מ"מ רושם שנים וכן ידוע להם שכל בהמה טהורה בשרה שתחת עצם האליה מהלך שתי וערב ואינו כן בבהמה טמאה אלא בערוד הרי לך עכשיו ארבעה סימני טהרה שנים של תורה ושנים מדברי סופרים:

    ולענין פסק כל שאתה יכול לבחון בשל תורה אי אתה בוחן בשל סופרים וכל שסימני תורה אי אפשר לבדוק בהן אתה בודק בשל סופרים מעתה היה מהלך ומצא בהמה ורואה בה שמעלה גרה ופרסותיה סדוקות אין לו אצל בדיקה אחרת כלום מצאה מעלה גרה אבל פרסותיה חתוכות ואי אפשר לבדקן כשרה ובלבד שיכיר שפן וארנבת וגמל מצאה מפרסת פרסה אבל אינו רואה אותה עכשיו מעלת גרה שהעלאת גרה אינה סימן שבגופה אלא ממקרים שבה ואינו מצוי בכל עת אא"כ ישהא זמן מרובה אחר אכילתה מ"מ הואיל ורואה אותה מפרסת פרסה כשרה והוא שיכיר חזיר ואם היו לה קרנים יצאה מספק חזיר היו פרסותיה חתוכות ואי אפשר לו לבדקן וכן לא ראה אותה עכשיו מעלת גרה אם מצא שאין לה שנים למעלה כשרה ובלבד שיכיר בן גמל היו פרסותיה חתוכות ופיה גמום ר"ל חתוך ואין לה בדיקה לא בפרסות ולא בשנים וכן אינו רואה אותה עכשיו מעלת גרה בודק בבשרה שתחת עצם האליה אם מהלך שתי וערב ר"ל שחוטי הבשר הולכים אחד לאורך ואחד לרוחב כשרה ובלבד שיכיר ערוד והיאך אתה יודע שחיה בכלל בהמה לסימנין אלו שהרי בטהורות פתח בבהמה וסיים בחיה דכתיב זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה כשבים ושה עזים איל וצבי ויחמור וגו':

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה על הדרך שהתבאר בגמרא ושאר דברים שבאו עליה בגמרא אלו הן:

    Meiri on Chullin 59a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' אלא ה"ק כל בהמה שאין לה שיניים כו' ומפרסת פרסה וליבדוק כו' ק"ק מי הכריחו לכך דלא הל"ל אלא בידוע שהוא מעלה גרה וקושטא הוא דבודק בפרסותיה ואפי' בשאינו מכיר בן גמל ויש ליישב ודו"ק:

    תוס' בד"ה אלו הן סימני חיה כו' יש לה טלפים כטלפי חיה אכתי איכא לספוקי בבהמה דיש טלפי חיה דומות כטלפי בהמה עכ"ל מפירוש מהרש"ל וממילא נמי איכא לספוקי שמא ישתנה מין עז וכה"ג שיהיה דומה בטלפים לחיה עכ"ל ואין זה בכח מאמר דבריהם ואינו אלא דברי נביאות שהרי עיקר קושייתם לפר"ת דבהמות המנויין שור כשב ועז אינן משתנין בקרניהן ובטלפיהם ואם נימא דמשתנין בטלפים איכא למימר נמי דמשתנין נמי בקרניהן אלא דבתרוייהו אין משתנין בשום בהמה ואין כאן קושיא כלל לפר"ת וע"כ הנראה דסברתם זאת קיימת דאין בהמות משתנין לא בקרנים ולא בטלפים אלא דהחיות טהורין אינן מצוין כולן בינינו ויש טלפי חיה דומות כטלפי בהמה וה"ק רבי דוסא דההוא סימנא דקרנים הוא סימן מובהק דאם יש לו קרנים כקרני חיה חלבו מותר ואם לאו ודאי בהמה הוא וחלבו אסור אבל סימנא דטלפים אינו מובהק דאף אם אין לו טלפי חיה אין זה ודאי בהמה דאפשר דחיה הוא דיש טלפי חיה שאינן מצויין בינינו דומות לטלפי בהמה ודו"ק:

    בא"ד והשתא מתניתין דפ' בא סימן כו' אתי ככ"ע דרבנן מודו כל שיש לו קרנים יש לו פרסות סדוקות עכ"ל פי' והשתא היינו בין לפר"ת בין להאי וי"ל כו' שכתבו ולאפוקי מפי' ריב"ם דלא מצי אתי הך מתניתין אלא כר' דוסא כמ"ש לעיל:

    ודע לפי' זה קרנים וטלפים דהתם בכל קרנים וטלפים איירי ולענין טמאה וטהורה וה"ק כל שיש לו קרנים אפי' של בהמה ואפי' קרן א' כמ"ש התוס' לקמן יש לו טלפים פרסות סדוקות וטהור וכל שיש לו פרסות סדוקות אין לו קרנים כגון חזיר וכן נראה מפרש"י שם אבל הרמב"ם לא פי' שם כן ועיין בחדושינו שם ודו"ק:

    בא"ד אך קשה על פי' זה דכי פריך והרי עז שיש לו קרנים וטלפים מסתמא הוי ההוא טלפים דעז כטלפי חיה כו' עכ"ל אין עיקר קושייתם לדברי המקשה דאימא בין אקרנים לחוד ובין אטלפים לחוד פריך והרי עז דיש לו קרנים וטלפים דה"נ בברייתא דקתני קרנים וטלפים או או קתני אבל עיקר קושייתם לדברי המתרץ מאי קמשני כרוכות בעינן דאכתי תקשי לן מטלפים כיון דבחד סגי ומהרש"ל דחק בזה לאין צורך ואין להאריך וק"ל: :

    Chidushei Halachot on Chullin 59a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    קָרִי רַב עֲלֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל "וְכָל רָז לָא אָנֵס לָךְ". יש להקשות הלא שמואל חכם גדול היה בחכמת הרפואה ואין ידיעה זו שידע לבדוק הבשר באש מארס הנחש חשובה חכמה כל כך שראוי לפארו בעבורה? ונראה לי בס"ד דידוע רב לא היה אוכל בשר בבית אחרים וכמו שכתב הגאון חיד"א ז"ל בפתח עינים במסכת מנחות דף ק"י שהביא מספר הפרדס לרש"י ז"ל בכתבי יד עשרה מילי דחסידות היה נוהג רב וחד מנייהו דלא הוה אכל מסעודת הרשות משום חלב ודם וגיד הנשה פן לא הוזהרו בהם כהלכה והוא לא היה אומר להם שנמנע לאכול בשביל חשש זה אלא הוה אמר טעמא משום סעודת הרשות וכשהיה מזדמן סעודת מצוה היה אומר אמתלא אחרת עד כאן דבריו עיין שם. והנה בודאי היה נמנע מלאכול בבית אחרים שום סעודה אפילו שאינה של בשר כדי שלא ירגישו שהוא אינו אוכל בשר בשביל שחושדם שאין נזהרין כהלכה בניקור הבשר מן החלב ובמליחה ובהסרת הגיד אך כיון שנזדמן בבית ריש גלותא היה מוכרח לאכול מפני כבוד הנשיא אך בשר זה של הצבי אין בו חשש של ניקור החלב כי הצבי חלבו מותר ורק יש בו חשש בשביל המליחה בלבד לכך צוה אותם שלא ימלחו אותו אלא יצלוהו על האש כי צלי אינו צריך מליחה דנורא משאב שאיב ונמצא שלא נשאר בו חשש שמונעו מלאכול אבל עם כל זה לבו לא היה חפץ לאכול ונתן להם רשות לצלות לו בעל כרחו וכל זה הוא מתוכיות לבו לא ניכר לשום אדם ורק שמואל הרגיש ברוח קדשו שאין לבו של רב חפץ באכילה כלל לא זה ולא אחר ומה שאמר לצלות הוא בעל כרחו על כן נתחכם שמואל ללמדנו טענה ואמתלה שיאמר להם כדי כלא יהיה אוכל כלל. לכך אמר לו שמואל ' לָא חַיִשׁ מַר לְנִקּוּרִי ' רצונו לומר שמא הנחש נשך את הצבי הזה שחסר ויש בו ארס נחש ואף על גב דידע שזו חששה רחוקה עם כל זה אמר כן אליו כדי ללמדו לעשות התנצלות מצד זה כדי שעל ידי כך יעשה התנצלות לבלתי יאכל כלל. וכשאמר לו רב מה תקנה יש לזה? השיב לו לצלותו באויר התנור באופן שאינו מניחו על גבי הגחלים אז אם יש ארס נופל חתיכות חתיכות כיון שהוא תלוי באויר התנור ואז ניכר ונודע לכל וגם לבית ריש גלותא שיש בו ארס נחש לכך צוה לעשות כן ונתברר שיש בו ארס נחש ואחר שהבין רב ששמואל עשה זאת בחכמה שהבין ברוב חכמתו מה שהיה רב מצטער בלבו על אשר הוא מוכרח לשנות מנהגו שיהיה אוכל משל אחרים דבר עמו בחכמה שהשיאו להתנצלות אחרת ועל כן קרא עליו מקרא זה וְכָל רָז לָא אָנֵס לָךְ (דניאל ד, ו).

    Ben Yehoyada on Chullin 59a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 59, Amud Aleph, about 510 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 12 words

      Opens “עִיקָּרָא דְּמָרִירְתָּא.…”

    2. Segment 236 words

      Opens “אָמַר רַב יְהוּדָה: הַאי מַאן דַּאֲכַל תְּלָתָא…”

    3. Segment 324 words

      Opens “אָמַר רַב יוֹסֵף: הַאי מַאן דְּאָכֵיל שִׁיתַּסְרֵי…”

    4. Segment 428 words

      Opens “הָהוּא בַּר טַבְיָא דַּאֲתָא לְבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא,…”

    5. Segment 531 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ: מַאי תַּקַּנְתָּא? נוֹתְבֵיהּ בְּתַנּוּרָא דְּאִיהוּ…”

    6. Segment 641 words

      Opens “מַתְנִי׳ סִימָנֵי בְּהֵמָה וְחַיָּה נֶאֶמְרוּ מִן הַתּוֹרָה,…”

    7. Segment 741 words

      Opens “וּבַחֲגָבִים, כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַרְבַּע רַגְלַיִם, וְאַרְבַּע…”

    8. Segment 824 words

      Opens “גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: אֵלּוּ הֵן סִימָנֵי בְּהֵמָה…”

    9. Segment 916 words

      Opens “וּכְלָלָא הוּא? וַהֲרֵי גָּמָל, דְּמַעֲלֵה גֵרָה הוּא,…”

    10. Segment 1041 words

      Opens “וַהֲרֵי בֶּן גָּמָל, דְּנִיבֵי נָמֵי לֵית לֵיהּ,…”

    11. Segment 1148 words

      Opens “וְלִיבְדּוֹק בְּפַרְסוֹתֶיהָ! כְּגוֹן שֶׁהָיוּ פַּרְסוֹתֶיהָ חֲתוּכוֹת, וְכִדְרַב…”

    12. Segment 1241 words

      Opens “לָאו אָמְרַתְּ אִיכָּא בֶּן גָּמָל? אִיכָּא נָמֵי…”

    13. Segment 1328 words

      Opens “וְאָמַר רַב חִסְדָּא: הָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּמָצָא…”

    14. Segment 1440 words

      Opens “לָאו אָמְרַתְּ אִיכָּא חֲזִיר? אִיכָּא נָמֵי מִינָא…”

    15. Segment 1532 words

      Opens “וְאָמַר רַב חִסְדָּא: הָיָה מְהַלֵּךְ בַּמִּדְבָּר, וּמָצָא…”

    16. Segment 1621 words

      Opens “לָאו אָמְרַתְּ אִיכָּא עַרְוָד? אִיכָּא נָמֵי מִינָא…”

    17. Segment 1716 words

      Opens “סִימָנֵי חַיָּה. תָּנוּ רַבָּנַן: אֵלּוּ הֵן סִימָנֵי…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Chullin 59a · Segment 12 — “…דַּעְתָּךְ, דְּתָנֵי דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״וְאֶת הַגָּמָל כִּי מַעֲלֵה…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Chullin 59a · Segment 3 — “אָמַר רַב יוֹסֵף: הַאי מַאן דְּאָכֵיל שִׁיתַּסְרֵי בֵּיעֵי, וְאַרְבְּעֵי…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Chullin 59a · Segment 4 — “…בְּאוּמְצָא, אֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל: לָא חָיֵישׁ מָר לְנִיקּוּרֵי?

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Chullin 59a · Segment 16 — “…וְהֵיכָא בּוֹדֵק? אָמַר אַבָּיֵי, וְאִיתֵּימָא רַב חִסְדָּא: בְּכַנְפֵי הָעוֹקֶץ.

    Encyclopedia entries citing this page

    Original text

    עִיקָּרָא דְּמָרִירְתָּא.

    It is the root of a bitter vegetable.

    אָמַר רַב יְהוּדָה: הַאי מַאן דַּאֲכַל תְּלָתָא תִּקְלֵי חִלְתִּית אַלִּיבָּא רֵיקָנָא – מִישְׁתְּלַח מַשְׁכֵיהּ. אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: בְּדִידִי הֲוָה עוֹבָדָא, וַאֲכַלִי חַד תִּקְלָא חִלְתִּיתָא, וְאִי לָא דִּיתַבִי בְּמַיָּא – מִישְׁתְּלַח מַשְׁכַאי, וְקִיַּימְתִּי בְּעַצְמִי ״הַחׇכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ״.

    Rav Yehuda says: This individual who eats the weight of three shekel of asafoetida on an empty heart, i.e., stomach, his skin sheds due to the fever he contracts. Rabbi Abbahu said: There was an incident in which I was involved, wherein I ate the weight of one shekel of asafoetida, and had I not immediately sat in water to cool off, my skin would have shed. And I thereby fulfilled with regard to myself that which the verse states: “Wisdom preserves the life of him that has it” (Ecclesiastes 7:12).

    אָמַר רַב יוֹסֵף: הַאי מַאן דְּאָכֵיל שִׁיתַּסְרֵי בֵּיעֵי, וְאַרְבְּעֵי אַמְגּוֹזֵי, וְשַׁב בּוּטְיָתָא דְּפִרְחֵי, וְשָׁתֵי רְבִיעֵתָא דְּדוּבְשָׁא בִּתְקוּפַת תַּמּוּז, אַלִּיבָּא רֵיקָנָא – מִתְעֲקַר תַּלְיָא דְּלִיבֵּיהּ.

    Rav Yosef says: This individual who eats sixteen eggs and forty nuts and seven fruits of the caper bush, and he drinks a quarter- log of honey in the season of Tammuz, i.e., summer, all on an empty heart, i.e., stomach, his heartstrings are uprooted.

    הָהוּא בַּר טַבְיָא דַּאֲתָא לְבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא, דַּהֲוָה (מפסק) [מְפַסְּקָן] כַּרְעִן בָּתְרָיָיתָא, בַּדְקֵיהּ רַב בְּצוֹמֶת הַגִּידִין וְאַכְשְׁרֵיהּ. סְבַר לְמֵיכַל מִינֵּיהּ בְּאוּמְצָא, אֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל: לָא חָיֵישׁ מָר לְנִיקּוּרֵי?

    § The mishna states that if an animal is bitten by a poisonous snake, it is not a tereifa , but it is nevertheless prohibited for consumption due to the hazard it poses. The Gemara recounts the case of a certain young deer that was brought to the house of the Exilarch after slaughter whose hind legs had been cut. Rav inspected it at the convergence of sinews in the thigh and found them intact, and he deemed it kosher. He thought to eat it rare, i.e., lightly roasted. Shmuel said to him: Is the Master not concerned for the possibility that it may have a snakebite?

    אֲמַר לֵיהּ: מַאי תַּקַּנְתָּא? נוֹתְבֵיהּ בְּתַנּוּרָא דְּאִיהוּ בָּדֵיק נַפְשֵׁיהּ. אוֹתְבֵיהּ, נְפַל תִּילְחֵי תִּילְחֵי. קָרֵי שְׁמוּאֵל עֲלֵיהּ דְּרַב: ״לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כׇּל אָוֶן״. קָרֵי רַב עֲלֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל: ״כׇּל רָז לָא אָנֵס לָךְ״.

    Rav said to him: What is the rectification for such an uncertainty? Shmuel said to him: We shall set it in a hot oven, as it will then inspect itself. Shmuel set it in the oven on a spit, and the meat fell off the bone bit by bit, a sign that a snake had bitten the young deer. Shmuel recited about Rav the verse: “There shall no mischief befall the righteous” (Proverbs 12:21), since he was saved due to his righteousness. Rav recited about Shmuel the verse: “And no secret causes you trouble” (Daniel 4:6), since he was learned even with regard to such matters.

    מַתְנִי׳ סִימָנֵי בְּהֵמָה וְחַיָּה נֶאֶמְרוּ מִן הַתּוֹרָה, וְסִימָנֵי הָעוֹף לֹא נֶאֶמְרוּ, אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים: כׇּל עוֹף הַדּוֹרֵס – טָמֵא, כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶצְבַּע יְתֵירָה וְזֶפֶק וְקוּרְקְבָנוֹ נִקְלָף – טָהוֹר. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: כׇּל עוֹף הַחוֹלֵק אֶת רַגְלָיו – טָמֵא.

    MISHNA: The signs that indicate that a domesticated animal and an undomesticated animal are kosher were stated in the Torah, and the signs of a kosher bird were not explicitly stated. But the Sages stated certain signs in a bird: Any bird that claws its prey and eats it is non-kosher. Any bird that has an extra digit behind the leg slightly elevated above the other digits, and a crop, which is a sack alongside the gullet in which food is stored prior to digestion, and for which the yellowish membrane inside its gizzard can be peeled, is kosher. Rabbi Elazar, son of Rabbi Tzadok, says: Any bird that splits the digits of its feet when standing on a string, placing two digits on one side of the string and two on the other, is non-kosher.

    וּבַחֲגָבִים, כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַרְבַּע רַגְלַיִם, וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם, וְקַרְצוּלַּיִם, וּכְנָפָיו חוֹפִין אֶת רוּבּוֹ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: וּשְׁמוֹ חָגָב. וּבַדָּגִים, כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׁקֶשֶׁת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁנֵי קַשְׂקַשִּׂין וּסְנַפִּיר אֶחָד. וְאֵלּוּ הֵן קַשְׂקַשִּׂין – הַקְּבוּעִין בּוֹ, וּסְנַפִּירִים – הַפּוֹרֵחַ בָּהֶן.

    And with regard to grasshoppers, whose signs were also not stated in the Torah, the Sages stated: Any grasshopper that has four legs, and four wings, and two additional jumping legs, and whose wings cover most of its body, is kosher. Rabbi Yosei says: And this applies only if the name of its species is grasshopper. And with regard to fish, the signs are explicitly stated in the Torah: Any fish that has a fin and a scale is kosher; Rabbi Yehuda says: Two scales and one fin. And these are scales: Those that are fixed to its body; and fins are those with which the fish swims.

    גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: אֵלּוּ הֵן סִימָנֵי בְּהֵמָה – ״כׇּל בְּהֵמָה מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְגוֹ׳״, כׇּל בְּהֵמָה שֶׁמַּעֲלַת גֵּרָה – בְּיָדוּעַ שֶׁאֵין לָהּ שִׁינַּיִם לְמַעְלָה, וּטְהוֹרָה.

    GEMARA: The mishna states that the signs of a kosher domesticated animal are stated in the Torah. With regard to this, the Sages taught in a baraita : These are the signs of a kosher domesticated animal: “Whatsoever parts the hoof, and is wholly cloven-footed, and chews the cud, among the animals, that may you eat” (Leviticus 11:3). Any animal that chews the cud certainly has no upper front teeth, i.e., incisors, and is kosher.

    וּכְלָלָא הוּא? וַהֲרֵי גָּמָל, דְּמַעֲלֵה גֵרָה הוּא, וְאֵין לוֹ שִׁינַּיִם לְמַעְלָה, וְטָמֵא! גָּמָל נִיבֵי אִית לֵיהּ.

    The Gemara asks: And is this an established principle? But isn’t there a camel, which chews the cud, and has no upper front teeth, and it is still non-kosher (see Leviticus 11:4)? The Gemara responds: A camel has cuspid -like upper incisors, one on each side.

    וַהֲרֵי בֶּן גָּמָל, דְּנִיבֵי נָמֵי לֵית לֵיהּ, וְתוּ, הֲרֵי שָׁפָן וְאַרְנֶבֶת דְּמַעֲלַת גֵּרָה הֵן וְיֵשׁ לָהֶן שִׁינַּיִם לְמַעְלָה, וּטְמֵאִין! וְעוֹד, שִׁינַּיִם מִי כְּתִיבִי בְּאוֹרָיְיתָא? אֶלָּא הָכִי קָאָמַר: כׇּל בְּהֵמָה שֶׁאֵין לָהּ שִׁינַּיִם לְמַעְלָה – בְּיָדוּעַ שֶׁהִיא מַעֲלַת גֵּרָה וּמַפְרֶסֶת פַּרְסָה, וּטְהוֹרָה.

    The Gemara asks: But isn’t there a young camel, which does not even have cuspid -like upper incisors and is still non-kosher? And furthermore, aren’t there the hyrax and the hare, which chew the cud, and yet they have upper front teeth, and are non-kosher? And furthermore, one might ask: Are teeth written in the Torah with regard to the kosher status of an animal? Rather, this is what the tanna is saying: Any animal that does not have upper front teeth certainly chews the cud and parts the hoof and is kosher.

    וְלִיבְדּוֹק בְּפַרְסוֹתֶיהָ! כְּגוֹן שֶׁהָיוּ פַּרְסוֹתֶיהָ חֲתוּכוֹת, וְכִדְרַב חִסְדָּא, דְּאָמַר רַב חִסְדָּא: הָיָה מְהַלֵּךְ בַּמִּדְבָּר וּמָצָא בְּהֵמָה שֶׁפַּרְסוֹתֶיהָ חֲתוּכוֹת – בּוֹדֵק בְּפִיהָ, אִם אֵין לָהּ שִׁינַּיִם לְמַעְלָה – בְּיָדוּעַ שֶׁהִיא טְהוֹרָה, אִם לָאו – בְּיָדוּעַ שֶׁהִיא טְמֵאָה, וּבִלְבַד שֶׁיַּכִּיר גָּמָל. גָּמָל נִיבֵי אִית לֵיהּ! אֶלָּא, וּבִלְבַד שֶׁיַּכִּיר בֶּן גָּמָל.

    The Gemara asks: But why should one inspect the teeth? Let him simply inspect whether the hooves are cloven. The Gemara responds: One inspects the teeth in a case where its hooves were cut and one cannot tell whether they are cloven. And this is in accordance with the statement of Rav Ḥisda, as Rav Ḥisda says: If one was walking in the wilderness, and he found an animal whose hooves were cut, he may inspect its mouth. If it has no upper front teeth, it is certainly kosher; if that is not the case, it is certainly non-kosher, provided that he recognizes that this animal is not a camel, which is non-kosher even though it has no upper incisors. The Gemara asks: Why must one recognize that this is not a camel? A camel has cuspid -like upper incisors. Rather, say: Provided that one recognizes that it is not a young camel, which has no cuspid-like upper incisors.

    לָאו אָמְרַתְּ אִיכָּא בֶּן גָּמָל? אִיכָּא נָמֵי מִינָא אַחֲרִינָא דְּדָמֵי לְבֶן גָּמָל! לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דְּתָנֵי דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״וְאֶת הַגָּמָל כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא״, שַׁלִּיט בְּעוֹלָמוֹ יוֹדֵעַ שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר מַעֲלֵה גֵרָה וְטָמֵא אֶלָּא גָּמָל, לְפִיכָךְ פָּרַט בּוֹ הַכָּתוּב ״הוּא״.

    The Gemara asks: How can one rely only on an inspection of the mouth? Did you not say that there is a young camel, which has no upper incisors but is still non-kosher? If so, perhaps there is also another species that is similar to a young camel and is non-kosher despite having no upper incisors. The Gemara responds that this possibility should not enter your mind, as the school of Rabbi Yishmael taught: The verse states: “The camel, because it chews the cud but parts not the hoof, it is unclean” (Leviticus 11:4). The Ruler of His world knows that nothing other than the camel chews the cud and is still non-kosher. Therefore, the verse singles it out with the word “it,” i.e., it and no other.

    וְאָמַר רַב חִסְדָּא: הָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּמָצָא בְּהֵמָה שֶׁפִּיהָ גָּמוּם, בּוֹדֵק בְּפַרְסוֹתֶיהָ: אִם פַּרְסוֹתֶיהָ סְדוּקוֹת – בְּיָדוּעַ שֶׁהִיא טְהוֹרָה, אִם לָאו – בְּיָדוּעַ שֶׁהִיא טְמֵאָה, וּבִלְבַד שֶׁיַּכִּיר חֲזִיר.

    And Rav Ḥisda says: If one was walking on the road, and he found an animal whose mouth was mutilated, he may inspect its hooves. If its hooves are cloven, it is certainly kosher. If not, it is certainly non-kosher. This applies provided that he recognizes that it is not a pig, which is non-kosher even though it has cloven hooves.

    לָאו אָמְרַתְּ אִיכָּא חֲזִיר? אִיכָּא נָמֵי מִינָא אַחֲרִינָא דְּדָמְיָא לַחֲזִיר! לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא״ – שַׁלִּיט בְּעוֹלָמוֹ יוֹדֵעַ שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁמַּפְרִיס פַּרְסָה וְטָמֵא אֶלָּא חֲזִיר, לְפִיכָךְ פָּרַט בּוֹ הַכָּתוּב ״הוּא״.

    The Gemara asks: But didn’t you say that there is a pig, which has cloven hooves but is still non-kosher? If so, perhaps there is also another species that is similar to a pig. The Gemara responds that this possibility should not enter your mind, as the school of Rabbi Yishmael taught: The verse states: “And the pig, because it parts the hoof, and is cloven-footed, but chews not the cud, it is unclean” (Leviticus 11:7). The Ruler of His world knows that nothing other than the pig parts the hoof and is still non-kosher. Therefore, the verse singles it out with the word “it.”

    וְאָמַר רַב חִסְדָּא: הָיָה מְהַלֵּךְ בַּמִּדְבָּר, וּמָצָא בְּהֵמָה שֶׁפִּיהָ גָּמוּם וּפַרְסוֹתֶיהָ חֲתוּכוֹת – בּוֹדֵק בִּבְשָׂרָהּ, אִם מְהַלֵּךְ שְׁתִי וָעֵרֶב – בְּיָדוּעַ שֶׁהִיא טְהוֹרָה, וְאִם לָאו – בְּיָדוּעַ שֶׁהִיא טְמֵאָה, וּבִלְבַד שֶׁיַּכִּיר עַרְוָד.

    And Rav Ḥisda says: If one was walking in the wilderness, and he found an animal whose mouth was mutilated and whose hooves were cut, he may inspect its flesh. If it runs like warp and woof, i.e., part of it stretches vertically and part of it horizontally, it is certainly kosher; and if not, it is certainly non-kosher, provided that one recognizes that this animal is not a wild donkey, which is non-kosher even though its flesh runs like warp and woof.

    לָאו אָמְרַתְּ אִיכָּא עַרְוָד? אִיכָּא נָמֵי מִינָא אַחֲרִינָא דְּדָמֵיא לְעַרְוָד! גְּמִירִי דְּלֵיכָּא. וְהֵיכָא בּוֹדֵק? אָמַר אַבָּיֵי, וְאִיתֵּימָא רַב חִסְדָּא: בְּכַנְפֵי הָעוֹקֶץ.

    The Gemara asks: Didn’t you say that there is a wild donkey, whose flesh runs like warp and woof but who is still non-kosher? If so, perhaps there is also another species that is similar to a wild donkey. The Gemara responds: It is learned as a tradition that there are no similar species. The Gemara asks: And where does one inspect the flesh? Abaye said, and some say that Rav Ḥisda said: At the edges of the tailbone, on the upper thighs.

    סִימָנֵי חַיָּה. תָּנוּ רַבָּנַן: אֵלּוּ הֵן סִימָנֵי חַיָּה. חַיָּה בִּכְלַל בְּהֵמָה הִיא לְסִימָנִין! אָמַר רַבִּי זֵירָא:

    § The mishna states: The signs of an undomesticated animal were stated in the Torah. With regard to this, the Sages taught in a baraita : These are the signs of an undomesticated animal. The Gemara interjects: Why does one need signs for an undomesticated animal? An undomesticated animal [ ḥayya ] is included in the category of a domesticated animal [ behema ] with regard to signs, as the verse states: “These are the living things [ ḥayya ] which you may eat among all the animals [ behema ] that are on the earth. Whatsoever parts the hoof” (Leviticus 11:2–3). Rabbi Zeira said: