Talmud Builders

    Commentary page

    Chullin 45b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 45b

    Chullin 45b. The full printed text of this folio side — 22 numbered segments, about 471 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    פולין גלנ"ץ:

    על פי הקדרה למקום חבור הצואר והגולגולת:

    ופולין עצמן מוח שכנגד הפולין:

    חלל גדול חלל האמצעי:

    חלל קטן הרבה חדרים קטנים יש לו סביב:

    סמפון גדול אמצעי שבאומה:

    התם לבית הסמפונות קתני ולא תני לבית הסמפון אבל הכא לא תני לבית החללים אלא לבית חללו:

    קנה הלב לקמן מפרש:

    34 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 45b · Sefaria

    Tosafot

    מר בר חייא מתני איפכא פי' בקונטרס דמסתברא כלישנא קמא דקים ליה רבי יוחנן בשיטתיה לעיל דאמר ניקב הקנה למטה מן החזה נידון כריאה ונראה דאזלינן בכולהו לחומרא מדלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר וגם רבי יוחנן דאמר ניקב הקנה למטה מן החזה משמע בין דריאה בין דכבדא נדון כריאה וכן רבינו חננאל פסק לחומרא דשלשתן נקובתן במשהו בין דכבד בין דלב בין דריאה:

    מאן דאמר רוב עורו רוב מוחו מאי דדלמא ה"ה ברוב מוחו לבד טרפה ונקט רוב עורו לאשמועינן דאפילו עורו בעי רוב ורבינו תם מפרש דמבעי ליה אי בעי נמי רוב מוחו ועורו דנקט מפני שהוא עיקר ומכל מקום בלא מוחו נמי אינה טריפה:

    נתמזמז מוחיה דדין תימה לריב"ם דמייתי ראיה ממוח דראש דשיעורו בנקב משהו למוח חוט השדרה דשיעורו ברובו:

    Tosafot on Chullin 45b · Sefaria

    Rashba

    אמר אמימר משמיה דרב נחמן תלתא קני הוו דריאה כריאה דכבדא ככבדא דליבא פליגי מר בר חייא מתני איפכא דריאה ככבד דכבד כריאה וכו'. פסק רש"י ז"ל כלישנא קמא, והביא ראיה מדברי רבי יוחנן דאמר לעיל (חולין מה ע"א) ניקב הקנה למטה מן החזה נדון כריאה, ומיהו מדברי ר' יוחנן ליכא סייעתיה טפי ללישנא קמא מלישנא בתרא, דמאי חזית דמוקמת ליה טפי בקנה הריאה מקנה הכבד דלמא אמר איפכא דתרוייהו למטה מן החזה נינהו. ורבינו אלפסי ז"ל והרמב"ם ז"ל (הל' שחיטה פ"ז ה"א) פסקו כתרי לישנא לחומרא, אף על גב דאמר שמואל אי הכי אמר אבא לא ידע בטרפות כלום, [לית] הילכתא כותיה אלא קיימא לן כרב באיסורי, והלכך כל היכא דאינקיב קנה למטה מן החזה במשהו. ואלו הן נקובין, נקב ב' קרומי של וושט ואפילו זה שלא בצד זה, וכן תורבץ הושט (ברוב) ונקובת הגרגרת בכל מקום למטה מן החזה, וקרומי המוח שנקבו שניהן, ולב לבית חללו בין לחלל גדול בין לחלל קטן כדאמרינן בשמעתין דלבית חללו קתני מה לי חלל גדול מה לי חלל קטן, וריאה שניקבו ב' קרומיה וסימפון הריאה שניקב לחברו, ניקבה הריאה לחללה, ניקבה המרה, דקיימא לן כרבי יוסי בר' יהודה, [ד]אמרינן לעיל (חולין מג, א) אמר רב יצחק בר יוסף אמר ר' יוחנן הלכה כר' יוסי בר' יהודה, והוא שניקבה שלא כנגד הכבד, אבל אם נקבה המרה וכבד סותמה כשרה, ואם ניקבה הכבד כנגדו טריפה, ניקבו הדקין ואף על פי שליחה סותמתן דלית הלכתא כרבן שמעון בן גמליאל דמכשר כדאיתא לקמן (נ, א), והדרא דכנתא שניקבה והוא הדקין הסובבין את הכרס כנחש, וכנתא הוא אינטרי"ל, ואם ניקב לחברו כשרה שחברו סותמו כדאמר רב נחמן לקמן (חולין מח, ב) הדרא דכנתא דאינקוב לחבריה כשרה חבריה מגין עליה, הכרס הפנימי שנקב, ולקמן בע"ה נכתב כרס הפנימי איזה הוא. המסס ובית הכוסות שנקבו לחוץ, נקב הטחול (נה, ב) בעוביו של טחול נקב מפולש עד כדי שלא ישתייר תחתיו כעובי דינר זהב, אבל בקולשו כשירה, ובעוף ניקב הקרקבן וכיסו (מג, א) זה כנגד זה, אבל ניקב זה שלא כנגד זה כשירה, וכן גג הזפק שנקב במשהו (נו, ב), וגג הזפק הוא השיעור ממנו שנמתח מן הוושט כשהעוף פושט צוארו.

    Rashba on Chullin 45b · Sefaria

    Meiri

    ניקב הלב לבית חללו שאמרנו במשנה שהיא טרפה כבר ביארנו במשנה שלא סוף דבר לבית חללו הגדול אלא אף לשאר סמפונות שבו וכן זה שביארנו שאם לא ניקב לחלל כשר פירושו בניקב מחמת חולי אבל כל שנמצא בו מחט או קוץ חוששין לנקיבת אבר אחר אפי' לא ניקב אלא לחוץ ולא לחלל אלא אם כן נקב הקוץ לפנינו מדופן הבהמה ונתחב בלב ועודנו לפנינו עובר מן הדופן ללב שאין לחוש בו לנקיבת אבר אחר מן האיברים הפנימיים וכן כתבוה בתוספות בהמסס ובית הכוסות שניקבו לחוץ וכן בכל אבר פנימי שיאמר בו שניקב מצד לצד פסול לא הצריכו לכך אלא בנקב שמחמת חולי אבל במחט או קוץ אף בלא ניקבו אלא מבחוץ טרפה ואם נמצא בכבד אפי' מבחוץ טרפה וכן בכל האיברים הפנימיים או אפי' בחלל הבהמה אלא שיש חולקים בכל אלו בכל שאפשר לתלות בשום צד כמו שיתבאר למטה:

    הקנה כשהוא למטה מן החזה מתפצל לשלשה קנים אחד פורש לריאה והוא הקרוי קנה הריאה והוא שאמרו עליו ניקב הקנה למטה מן החזה הרי הוא כריאה ואחד ללב ואחד לכבד וכל אחד מאלו השלשה נידון כריאה ונקובתן במשהו שהרי בקנה הלב נחלקו רב ושמואל והלכה כרב דאמר במשהו והאחרים הואיל ונאמרו בהם שתי לשונות חד אמר דריאה כריאה ובמשהו דכבדא ככבדא ובשיור כזית סגי וחד אמר דריאה ככבדא ודכבדא כריאה איסור תורה הוא ודנין בו להחמיר ואיזהו קנה הלב שומן היורד כמין קנה לבן בין שתי ערוגות הריאה מן הצד המחובר לחלל הלב לא מן הצד המחובר לצלעות הבהמה ואין אלו בכלל הסמפונות כלל אע"פ שהרבה מפרשים כן ושאף גדולי המחברים בכללם עד שדנין כל הסמפונות כקנה הריאה לטרפם במשהו וכן בסימפונות שבכבד מפני שאף הם מפרשים שסימפונות של כבד בכלל קנה הכבד וזה אי אפשר שהרי לא אמרו בסימפון ריאה שניקב טרפה אלא בניקב לחבירו מפני שחברו קשה כמוהו ואינו מגין אבל ניקב לבשר הריאה הואיל ובשר הריאה רך ומגין כשרה וודאי אף בסמפון הכבד כן ולא עוד אלא שאף סמפונות הכבד שניקבו אחד לחברו כשר שהרי ניטל הכבד אי אפשר שלא ינקבו הסימפונות כלל ואעפ"כ כשרה ואלו שבכאן אינם נקראים קנה ריאה ולב וכבד משנבלעו בתוכן אלא כל אלו נקראים קנה הריאה וקנה הכבד וקנה הלב קודם שיכנסו בהם כשהם מתפצלים לעומתם:

    יש מי שאומר שמאחר שקנה הלב בריאה אם יצאה סירכא ממנו אף שלא בריאה אלא לחזה או לגרגרת או לשומן הגרגרת או לשומן הלב טרפה ויש חולקים שלא לאסור אלא אם יצאה מן הריאה עצמה ששואבת כל משקין ומיני מאכל וליחה יוצאה משם ונעשית סירכא אבל לא בדבר אחר ולחכמי ההר אירע מעשה שנמצאת בועה בקנה הלב והתירוה מפני שלא מצינו דין בועא וסירכא אלא בריאה ואין לך בטרפות אלא מה שמנו חכמים:

    כבר ביארנו על חוט השדרה שנפסק ששיעורו ברובו באיזה רוב אמרו רוב עורו ר"ל קרום עב המקיף את המוח שבו אבל מוח עצמו שנפסק אינו מעלה ולא מוריד:

    מוח זה שנתרכך עד שאלו נחתך העור הוא נשפך כמים טרפה אע"פ שכל העור קיים ודבר זה קרוי בלשון תלמוד המרכה אפי' לא הגיע לכך אלא שנתמסמס והוא כשמעמידין קצת ממנו באצבע אינו יכול לעמוד בו אלא שהוא ניגר ממנו כדבש הלח וכיוצא בזה טרפה ואף לענין זה רובו ככלו:

    נתמזמז המוח והוא שנתרוקן קצתו מאליו ויש מפרשים שהוא מתנדנד כשמעמידין אותו באצבע אבל אינו ניגר כשרה אע"פ שאמרו כל כיוצא בזה שאינו מוליד מ"מ אין חייו נפקעים בכך היו מעמידין אותו באצבע ואינו עומד אלא שאין הדבר מצד המרכה או מסמוס אלא שהוא נתפח וכבד ומתוך כבדו נופל מן האצבע הרי זה טרפה מספק:

    דינין אלו כשם שאמורין על מוח שבחוט כך הם אמורים על מוח עצמו שבראש ואין ביניהם הפרש בענינים אלו כלל ואע"פ שאין זכר לדבר ראיה לדבר שהרי הביאו עליה ההוא גברא דטרייה לרישיה ואמר לוי עליה נתמזמז מוחיה דדין אלמא ראש ושדרה באים בזו:

    חוט השדרה כבר ביארנו שהוא מתחיל מן הפולין ולמטה אבל שיעור שלו למטה עד היכן הוא מגיע להיות הבהמה נטרפת בפסיקתו ובקלקול מוח שבו לא ביארנו מעתה צריך שתדע שחוט השדרה עובר בקו ישר מן הפולים שהזכרנו על פני כל השדרה עד סוף הזנב וכשהוא סמוך ליריכים הוא מתפצל לשני (פיסולין) [פיצולין] כמין חוטין אחד יורד באלכסון לצד ימין ואחד לצד שמאל ואינם ניכרים בבהמה בעוד שהיא חיה לא בכחושה מפני שהם בולטים הרבה ונראין כשאר העצמות ולא בשמנה הרבה מפני שנבלעים ואינם ניכרים אלא בקריעה וראיית עין או בבהמה בינונית אף כשהיא חיה ואע"פ שחוטין אלו מתפצלין הימנה חוט השדרה אינו נמנע מלהמשך בקו ישר שלו כלפי היריכים ולסוף תחום אחר כנגד שתי אצבעות מתפצל פעם אחרת כדרך הראשונים ואעפ"כ אינו נמנע מלהמשך עוד ומתפצל עוד פצול שלישי כדרך הראשונים כל מקום שנפסק החוט ברובו עד תחלת הפצול השלישי טרפה משם ואילך כשרה שהיריכים מעמידין אותה ואינה צריכה לחוט שלישית אינה בכלל איסור כלל אלא מה שבה מן החוט הישר באמצע פצול החוטין והוא הנקרא פי הפירשא הא חוטין עצמם כשרים אבל ראשונה ושניה אף חוטין המתפצלים בכלל האיסור והם הנקראים פירשא עצמה ויש מי שמתיר מסוף שניה ואילך וכן כתבו גדולי המחברים ולענין ביאור זו שאמר שמואל עד אחת טרפה שלישית כשרה שניה איני יודע ושאלו בה אם עד בכלל אם לאו כך פירושו עד אחת ואחת בכלל שבין הפרשות של חוליא ראשונה והוא אמצעות הפצול הראשון וחוטין עצמן בכלל טרפות ומסוף פי הפירשא הראשונה עד סוף פי הפירשא השניה בכלל איני יודע ומשם ואילך כשרה שבין שניה ושלישית אין בה חוליא אלא שניה ושלישית מחדא חוליא נפקן ופי' שלישית מסוף פי הפירשא השניה עד סוף השלישית וכשרה ואין גורסין בה עד אלא שלישית ואף למי שגורס בה עד ודאי עד בכלל הוא דכל שהוא יורד למטה כל שכן שהוא כשר או דלמא בראשונה מיהא לאו עד בכלל ופי הפירשא הראשונה והחוטין עד שניה בכלל איני יודע ושניה עצמה וממנה ולהלן בכלל כשרה ופי' שניה איני יודע פירושו עד שניה איני יודע או שמא אף שניה עצמה בכלל איני יודע מדלא גרסינן בה עד וחזר רב פפא ושאל ואף כשתפרש עד ולא עד בכלל תינח בחוטים אבל פי הפירשא ודאי טרפה או דילמא אף פי הפירשא בכלל איני יודע ור' ירמיה שאל אם נפרש עד בכלל אם דוקא פי הפירשא או אף פירשה עצמה ר"ל החוטין והביאוה ממה שאמרו והפירשא נידון כבשר ור"ל החוטים המתפצלים מאי לאו ראשונה הא שניה בכלל איני יודע ודחה אותו לא שלישית ושניה בכלל איני יודע אבל ראשונה בכלל טרפות ואף בשלישית דוקא פירשא עצמה ר"ל החוטין אבל פי הפירשא בכלל איני יודע זו היא גירסת הספרים ומכאן פסקו רבים מה שכתבנו שאף הפירשא השלישית בכלל איסור ולא יצא להיתר אלא פירשה עצמה שבשלישית ר"ל החוטין שבשלישית ומ"מ יש מחליפין בסוגיא זו נסחאות אחרות ואין תועלת בהזכרתם:

    Meiri on Chullin 45b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה מ"ד רוב עורו כו' לאשמועינן דאפי' עורו בעי רוב עכ"ל ולמ"ד נמי רוב מוחו אע"ג דאיכא למבעי ביה דשמא בעורו לא בעי רוב מ"מ ברובו דקאיירי ביה ליכא למבעי מידי דכ"ש ברוב עורו דמטרף ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Chullin 45b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' אמר רבה בר יצחק (אמר רב) בהרא"ש ליתא וכן נראה מדברי הר"ן במ"ש דאמימר משמיה דר"נ פליג על רבה ב"י ואיהו ס"ל דקנה הלב דפליגי רב ושמואל מה דנפיק מגרגרת ופריש לליבא:

    Gilyon HaShas on Chullin 45b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 45, Amud Bet, about 471 words in 22 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 22 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 122 words

      Opens “פּוֹלִין יֵשׁ מוּנָּחִין עַל פִּי הַקְּדֵרָה, מִן…”

    2. Segment 212 words

      Opens “רַבִּי יִרְמְיָה בְּדַק בְּעוֹפָא, וְאַשְׁכַּח כְּמִין שְׁנֵי…”

    3. Segment 345 words

      Opens “נִיקַּב הַלֵּב לְבֵית חֲלָלוֹ, בָּעֵי רַבִּי זֵירָא:…”

    4. Segment 423 words

      Opens “הָכִי הַשְׁתָּא? הָתָם לְבֵית הַסִּמְפּוֹנוֹת קָתָנֵי, לְהֵיכָא…”

    5. Segment 58 words

      Opens “קְנֵה הַלֵּב, רַב אָמַר: בְּמַשֶּׁהוּ, וּשְׁמוּאֵל אָמַר:…”

    6. Segment 622 words

      Opens “הֵי נִיהוּ קְנֵה הַלֵּב? אָמַר רַבָּה בַּר…”

    7. Segment 726 words

      Opens “אָמַר אַמֵּימָר מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב נַחְמָן: תְּלָתָא קְנֵי…”

    8. Segment 814 words

      Opens “מָר בַּר חִיָּיא מַתְנִי אִיפְּכָא: דְּרֵיאָה –…”

    9. Segment 922 words

      Opens “אֲזַל רַבִּי חִיָּיא בַּר יוֹסֵף אַמְרַהּ לִשְׁמַעְתָּא…”

    10. Segment 1017 words

      Opens “(נשבר) [נִשְׁבְּרָה] הַשִּׁדְרָה, תָּנוּ רַבָּנַן: חוּט הַשִּׁדְרָה…”

    11. Segment 1111 words

      Opens “הוֹרָה רַבִּי כְּרַבִּי יַעֲקֹב. אָמַר רַב הוּנָא:…”

    12. Segment 1210 words

      Opens “וְכַמָּה רוּבּוֹ? רַב אָמַר: רוֹב עוֹרוֹ, וְאָמְרִי…”

    13. Segment 1317 words

      Opens “מַאן דְּאָמַר רוֹב מוֹחוֹ – כׇּל שֶׁכֵּן…”

    14. Segment 1419 words

      Opens “תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר נִיוְלִי אָמַר רַב הוּנָא:…”

    15. Segment 1527 words

      Opens “רַב נָתָן בַּר אָבִין הֲוָה יָתֵיב קַמֵּיהּ…”

    16. Segment 1632 words

      Opens “אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי…”

    17. Segment 1733 words

      Opens “בָּעֵי רַבִּי יִרְמְיָה: אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמוֹד מִפְּנֵי…”

    18. Segment 1825 words

      Opens “אִינִי, וְהָא לֵוִי הֲוָה יָתֵיב בֵּי מַסּוּתָא,…”

    19. Segment 1912 words

      Opens “עַד הֵיכָן חוּט הַשִּׁדְרָה? אָמַר רַב יְהוּדָה…”

    20. Segment 2049 words

      Opens “רַב דִּימִי בַּר יִצְחָק הֲוָה קָא בָּעֵי…”

    21. Segment 2119 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ: תָּא אַגְמְרָךְ גְּמָרָא, הָכִי אָמַר…”

    22. Segment 226 words

      Opens “בָּעֵי רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ:…”

    Sages named on this page

    • Rav Huna bar Rav Yehoshua · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Huna bar Rav Yehoshua was a fourth-generation Amora, a close student of Abaye and Rava, known for his erudition, medical understanding,…

      Source: Chullin 45b · Segment 22 — “בָּעֵי רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ:

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Chullin 45b · Segment 19 — “…רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: עַד בֵּין הַפָּרָשׁוֹת.

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Chullin 45b · Segment 3 — “…גָּדוֹל? אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: מַאי תִּיבְּעֵי לָךְ? מִי לָא…

    Original text

    פּוֹלִין יֵשׁ מוּנָּחִין עַל פִּי הַקְּדֵרָה, מִן הַפּוֹלִין וְלִפְנִים – כְּלִפְנִים, מִן הַפּוֹלִין וְלַחוּץ – כְּלַחוּץ, וּפוֹלִין עַצְמָן אֵינִי יוֹדֵעַ. וּמִסְתַּבְּרָא כְּלִפְנִים.

    beans lie at the opening of the skull, where the spinal cord exits. From the beans inward, the nerve tissue is considered like the inside, i.e., the brain. Therefore, if its membrane is perforated, even minimally, the animal is a tereifa . From the beans outward, the nerve tissue is considered like the outside, i.e., the spinal cord. A perforation of the membrane in this area renders the animal a tereifa only if the spinal cord is mostly cut. And with regard to the area of the beans themselves, I do not know what the halakha is; but it stands to reason that it is considered like the inside.

    רַבִּי יִרְמְיָה בְּדַק בְּעוֹפָא, וְאַשְׁכַּח כְּמִין שְׁנֵי פּוֹלִין מוּנָּחִין עַל פִּי הַקְּדֵרָה.

    The Gemara relates that Rabbi Yirmeya inspected a bird and found protrusions similar to two beans lying on the opening of the skull.

    נִיקַּב הַלֵּב לְבֵית חֲלָלוֹ, בָּעֵי רַבִּי זֵירָא: לְבֵית חָלָל קָטָן אוֹ לְבֵית חָלָל גָּדוֹל? אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: מַאי תִּיבְּעֵי לָךְ? מִי לָא תְּנַן: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר ״עַד שֶׁתִּנָּקֵב לְבֵית הַסִּמְפּוֹנוֹת״, וְאָמַר רַבָּה בַּר תַּחְלִיפָא אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר רַב: עַד שֶׁתִּנָּקֵב לְסִמְפּוֹן גָּדוֹל.

    § The mishna states: If the heart was perforated to its chamber, the animal is a tereifa . Rabbi Zeira raises a dilemma: Is the mishna referring to the small chamber within the heart or to the large chamber? Abaye said to him: What is your dilemma? Didn’t we learn in the mishna with regard to the lung: Rabbi Shimon says: It is not a tereifa unless it is perforated through to the bronchi? And Rabba bar Taḥlifa says that Rabbi Yirmeya bar Abba says that Rav says: Rabbi Shimon means that it is not a tereifa unless it is perforated through to the large bronchus. If so, it may be presumed that the mishna is referring to the large chamber of the heart as well.

    הָכִי הַשְׁתָּא? הָתָם לְבֵית הַסִּמְפּוֹנוֹת קָתָנֵי, לְהֵיכָא דְּשָׁפְכִי סִמְפּוֹנוֹת כּוּלְּהוּ, וְהָכָא לְבֵית חֲלָלוֹ קָתָנֵי – מָה לִי חָלָל גָּדוֹל, מָה לִי חָלָל קָטָן!

    The Gemara responds: How can these cases be compared? There, the mishna teaches: To the bronchi [ simponot ], in the plural form, i.e., the one bronchus into which all the bronchi [ simponot ] empty out. But here, with regard to the heart, it teaches: To the chamber. What is it to me if this is a large chamber and what is it to me if it is a small chamber? The language does not indicate one or the other.

    קְנֵה הַלֵּב, רַב אָמַר: בְּמַשֶּׁהוּ, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: בְּרוּבּוֹ.

    § With regard to the aorta, the chief artery exiting the heart, Rav says: Like the heart itself, if it is perforated in any amount the animal is a tereifa . And Shmuel says: The animal is a tereifa only if the aorta is perforated in its majority.

    הֵי נִיהוּ קְנֵה הַלֵּב? אָמַר רַבָּה בַּר יִצְחָק אָמַר רַב: חֵלֶב שֶׁעַל גַּבֵּי דְּפָנוֹת. דְּפָנוֹת סָלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא: שֶׁעַל גַּבֵּי דּוֹפְנֵי רֵיאָה.

    The Gemara asks: Which blood vessel is the aorta? Rabba bar Yitzḥak says that Rav says: This is the artery found in the fat on the sides. The Gemara asks: Can it enter your mind to say that this is referring to the sides of the animal, i.e., the ribs, which are not adjacent to the heart? Rather, this is referring to the artery covered in fat that exits the heart and passes on the sides of the lung.

    אָמַר אַמֵּימָר מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב נַחְמָן: תְּלָתָא קְנֵי הָווּ, חַד פָּרֵישׁ לְלִיבָּא, וְחַד פָּרֵישׁ לְרֵיאָה, וְחַד פָּרֵישׁ לְכַבְדָּא. דְּרֵיאָה – כְּרֵיאָה, דְּכַבְדָּא – כְּכַבְדָּא, דְּלִיבָּא – פְּלִיגִי.

    Ameimar says in the name of Rav Naḥman: There are three ducts adjacent to one another in an animal’s chest. One separates to the heart, and one separates to the lung, and one separates to the liver. The duct of the lung is treated like the lung, and renders the animal a tereifa if perforated in any amount. The duct of the liver is treated like the liver, and only if it is completely missing does it render the animal a tereifa , in accordance with the mishna. As for the duct of the heart, the aorta, Rav and Shmuel disagree as to the measure of its perforation, as mentioned above.

    מָר בַּר חִיָּיא מַתְנִי אִיפְּכָא: דְּרֵיאָה – כְּכַבְדָּא, דְּכַבְדָּא – כְּרֵיאָה, דְּלִיבָּא – פְּלִיגִי.

    Mar bar Ḥiyya teaches the opposite: The duct of the lung is treated like the liver and renders the animal a tereifa only if it is completely missing. The duct of the liver is treated like the lung, and a perforation of any amount renders the animal a tereifa . And with regard to the duct of the heart, Rav and Shmuel disagree.

    אֲזַל רַבִּי חִיָּיא בַּר יוֹסֵף אַמְרַהּ לִשְׁמַעְתָּא דְרַב קַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל, אֲמַר לֵיהּ: אִי הָכִי אָמַר אַבָּא – לָא יָדַע בִּטְרֵפוֹת וְלֹא כְּלוּם.

    The Gemara relates that Rabbi Ḥiyya bar Yosef went and stated the halakha of Rav, that an aorta perforated in any amount renders an animal a tereifa , before Shmuel. Shmuel said to him: If Abba, i.e., Rav, actually said so, he knows nothing at all about tereifot .

    (נשבר) [נִשְׁבְּרָה] הַשִּׁדְרָה, תָּנוּ רַבָּנַן: חוּט הַשִּׁדְרָה שֶׁנִּפְסַק בְּרוּבּוֹ – דִּבְרֵי רַבִּי; רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר: אֲפִילּוּ נִיקַּב.

    § The mishna states: If the spinal column was broken and its cord was cut, the animal is a tereifa . With regard to this the Sages taught: If the spinal cord was cut in its majority, the animal is a tereifa . This is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. Rabbi Ya’akov says: It is a tereifa even if the spinal cord was only perforated.

    הוֹרָה רַבִּי כְּרַבִּי יַעֲקֹב. אָמַר רַב הוּנָא: אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יַעֲקֹב.

    The Gemara notes: Rabbi Yehuda HaNasi ruled in accordance with the opinion of Rabbi Ya’akov that even a small perforation of the spinal cord renders the animal a tereifa . Rav Huna says: The halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Ya’akov.

    וְכַמָּה רוּבּוֹ? רַב אָמַר: רוֹב עוֹרוֹ, וְאָמְרִי לַהּ: רוֹב מוֹחוֹ.

    The Gemara asks: And how much is considered a majority of the spinal cord to render the animal a tereifa ? Rav says: A majority of the circumference of its surrounding membranes, the meninges. And some say a majority of the nerve tissue of the spinal cord itself. In other words, even if the meninges are intact, the animal is a tereifa if a majority of the nerve tissue is cut.

    מַאן דְּאָמַר רוֹב מוֹחוֹ – כׇּל שֶׁכֵּן רוֹב עוֹרוֹ, לְמַאן דְּאָמַר רוֹב עוֹרוֹ – רוֹב מוֹחוֹ מַאי?

    The Gemara notes: According to the one who says that the animal is a tereifa if a majority of the nerve tissue is severed, all the more so if a majority of the meninges is cut, since if the meninges, the protective membranes, are damaged, the nerve tissue itself will certainly be damaged soon thereafter. But according to the one who says that a tear in a majority of the meninges renders it a tereifa , what is the halakha in a case where only a majority of the nerve tissue was cut? Perhaps the intact membranes will keep the damage from spreading.

    תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר נִיוְלִי אָמַר רַב הוּנָא: רוּבּוֹ שֶׁאָמְרוּ – רוֹב עוֹרוֹ, מוֹחַ זֶה – לֹא מַעֲלֶה וְלֹא מוֹרִיד.

    The Gemara suggests: Come and hear a proof: As Nayyoli says that Rav Huna says: The majority of the spinal cord, which they said renders the animal a tereifa if cut, is the majority of the meninges. But this nerve tissue makes no difference.

    רַב נָתָן בַּר אָבִין הֲוָה יָתֵיב קַמֵּיהּ דְּרַב, בְּדַק בְּרוֹב עוֹרוֹ, וְקָא בָּדֵיק בְּרוֹב מוֹחוֹ. אֲמַר לֵיהּ: אִם רוֹב עוֹרוֹ קַיָּים, מוֹחַ זֶה אֵינוֹ מַעֲלֶה וְאֵינוֹ מוֹרִיד.

    The Gemara relates that Rav Natan bar Avin was sitting before Rav. Rav Natan first checked the spinal cord to make sure that a majority of the meninges was intact, and then was checking to see that a majority of its nerve tissue was intact. Rav said to him: If a majority of the meninges is intact, this nerve tissue makes no difference.

    אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: נִתְמָרֵךְ – פָּסוּל, נִתְמַסְמֵס – פָּסוּל. אֵיזוֹהִי הַמְרָכָה וְאֵיזוֹהִי הֲמַסְמָסָה? הַמְרָכָה – כֹּל שֶׁנִּשְׁפָּךְ כְּקִיתוֹן, (מסמסה) [הֲמַסְמָסָה] – כֹּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמוֹד.

    § Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yehoshua ben Levi says: If the spinal cord was liquefied [ nitmareikh ], the animal is unfit for consumption. Even if it softened [ nitmasmeis ], the animal is unfit, i.e., a tereifa . What is liquefaction, and what is softening? Liquefaction is any case in which the nerve tissue becomes liquid, and if the membrane is punctured it can be poured out like water from a jug. Softening is any case in which the nerve tissue cannot stand upright on its own and sags when it is not being supported.

    בָּעֵי רַבִּי יִרְמְיָה: אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמוֹד מִפְּנֵי כׇּבְדוֹ, מַאי? תֵּיקוּ. בֵּי רַב אָמְרִי: נִתְמַסְמֵס – פָּסוּל, נִתְמַזְמֵז – כָּשֵׁר. מֵיתִיבִי: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: בְּהֵמָה שֶׁנִּתְמַזְמֵז מוֹחָה – טְרֵפָה! הָהִיא נִתְמַסְמֵס אִיתְּמַר.

    Rabbi Yirmeya raises a dilemma: In a case where the spinal cord became unusually heavy such that it cannot stand upright due to its weight, but not due to softening or melting, what is the halakha ? The Gemara responds: The question shall stand unresolved. In the study hall they say: If the spinal cord softened due to disease, the animal is unfit for consumption. But if some of its tissue softened and was emptied from the spinal cord, the animal remains kosher. The Gemara raises an objection based on a baraita : Rabbi Shimon ben Elazar says: An animal whose nerve tissue was emptied [ nitmazmez ] from the spinal cord is a tereifa . The Gemara responds: That version of the baraita is incorrect. In fact, the word softened [ nitmasmes ] was stated, not the word emptied.

    אִינִי, וְהָא לֵוִי הֲוָה יָתֵיב בֵּי מַסּוּתָא, חַזְיֵיהּ לְהָהוּא גַּבְרָא דְּטַרְיֵיהּ לְרֵישֵׁיהּ, אֲמַר: נִתְמַזְמֵז מוֹחֵיהּ דְּדֵין, לָאו דְּלָא חָיֵי? אָמַר אַבָּיֵי: לָא, לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ מוֹלִיד.

    The Gemara asks: Is that so, that an animal whose nerve tissue has dissolved is kosher? But didn’t it happen that Levi was sitting in the bathhouse, where he saw a certain man who banged his head severely, whereupon he said: This man’s nerve tissue has softened and been emptied? Is it not that Levi meant that the man cannot live? If so, the softening and emptying of the nerve tissue should render an animal a tereifa . Abaye said: No, he intended to say that the man cannot reproduce, since head trauma might lead to infertility.

    עַד הֵיכָן חוּט הַשִּׁדְרָה? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: עַד בֵּין הַפָּרָשׁוֹת.

    § The Gemara asks: Until where does the spinal cord extend downward, such that if it is cut above that point the animal is a tereifa ? Rav Yehuda says that Shmuel says: Until the point between the branches of the spinal cord that split off behind the thighs.

    רַב דִּימִי בַּר יִצְחָק הֲוָה קָא בָּעֵי לְמֵיזַל לְבֵי חוֹזָאֵי, אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה, אֲמַר לֵיהּ: לַיחְוֵי לִי מָר בֵּין הַפָּרָשׁוֹת הֵיכָא? אֲמַר לֵיהּ: זִיל אַיְיתִי לִי גְּדִי וְאַחְוִי לָךְ. אַיְיתִי לֵיהּ גְּדִי שָׁמֵן, אֲמַר לֵיהּ: בְּלִיעָן טְפֵי וְלָא יְדִיעַ. אַיְיתִי לֵיהּ כָּחוּשׁ, אֲמַר לֵיהּ: בְּלִיטָן טְפֵי וְלָא יְדִיעַ.

    The Gemara recounts: Rav Dimi bar Yitzḥak wanted to go to Bei Ḥozai. He came before Rabbi Yehuda and said to him: Master, show me, where is the area between the branches to which Shmuel referred? Rabbi Yehuda said to him: Go bring me a kid and I will show you. Rav Dimi bar Yitzḥak brought him a choice kid with much fat. Rabbi Yehuda said to him: The location is buried very deep in the fat and is not recognizable. He brought Rabbi Yehuda a lean kid. Rabbi Yehuda said to him: The bones jut out very far, and the location is not recognizable.

    אֲמַר לֵיהּ: תָּא אַגְמְרָךְ גְּמָרָא, הָכִי אָמַר שְׁמוּאֵל: עַד אַחַת – טְרֵפָה, שְׁלִישִׁית – כְּשֵׁרָה, שְׁנִיָּה – אֵינִי יוֹדֵעַ.

    Rabbi Yehuda said to him: Come, I will teach you a tradition without showing you: This is what Shmuel said: There are three successive points around the same bone behind the pelvis at which branches diverge from the spinal cord. If the spinal cord is cut anywhere until the first gap between these branches, the animal is a tereifa . If it is severed anywhere after the third gap, i.e., after the third branch, the animal is kosher. If it was severed within the second gap, i.e., between these areas, I do not know the halakha .

    בָּעֵי רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ:

    Rav Huna, son of Rav Yehoshua, raises a dilemma: