Commentary page

Chullin 37b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Chullin 37b

Chullin 37b. The full printed text of this folio side — 10 numbered segments, about 266 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

אי ס"ד טרפה היינו מסוכנת לכתוב רחמנא חלב נבלה יעשה לכל מלאכה לאשמועינן דלא מטמא חלב משום נבלה ולשתוק מאזהרת אכילתו ובחלב טרפה מסוכנת לחודא לכתוב לא תאכלוהו לאשמועינן דחייל איסור מסוכנת אאיסור חלב ואנא ידענא דכ"ש דכי מייתא אתי נמי איסור נבלה וחייל עליה:

ומה מחיים דאיסור מסוכנת אינו אלא מחמת קירוב מיתה ואתי וחייל אאיסור חלב נבלה גופה מיבעיא:

אלא מדאיצטריך לאשמועינן בנבלה דאיסור נבלה חייל אאיסור חלב:

מכלל דמסוכנת לאו טרפה מיקרי ואצטריך לאשמעינן בהך נבלה דאתיא מכח מסוכנת ולא אתיא מכח טרפה שלא נטרפה קודם לכן דתיחול אאיסור חלב. ומק"ו דטרפה דאמרינן ומה מחיים כו' לא מצינן למילף גבי נבלה דאיסור נבלה חייל אאיסור חלב דטעמא דטרפה לאו משום קירוב מיתה הוא אלא משום חסרון כדמצרכינן לתרווייהו בזבחים בפרק חטאת העוף (זבחים דף ע.):

כגון שעשאה גיסטרא והיא עדיין מפרכסת דאמר בפ"ק (לעיל חולין דף כא.) עשאה גיסטרא נבלה דזו לא נסתכנה קודם נבלותה ואיצטריך לאשמועינן דתיחול איסור נבלה אאיסור חלב:

עשאה גיסטרא חתכה לשנים לרחבה:

א"כ דמסוכנת אסירא:

לימא קרא חלב נבלה וטרפה וגו' ולאשמועינן דאתי איסור נבלה וטריפה וחייל אאיסור חלב ל"ל למכתב וחלב טרפה למידרשיה אייתר ולמימר דטרפה הוא דקאמינא לך דהיא וחלבה אסורים וכדמזהרנא לך דחייל איסור טרפה אחלב אלמא שני איסורים יש בה אבל יש לך אחרת שהיא קרובה למיתה כזו ואין בה אלא איסור חלב לבדו:

12 more comments on this page.

Rashi on Chullin 37b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Tosafot

ומה מחיים אתי איסור טרפה וחייל אאיסור חלב פי' בקונטרס ומה מחיים דאיסור מסוכנת אינו אלא מחמת קירוב מיתה חל על איסור חלב נבלה גופה מיבעיא ומדאיצטריך לאשמועינן בנבלה מכלל דמסוכנת לאו טרפה מקרי ואיצטריך לאשמועינן בהך נבלה דאתיא מכח מסוכנת ולא אתיא מכח טרפה שלא נטרפה קודם לכן דתיחול אאיסור חלב ומק"ו דטרפה לא אתיא דטעמא דטרפה לאו משום קירוב מיתה הוא אלא משום חסרון כדמצרכינן לתרוייהו בזבחים בפרק חטאת העוף (זבחים דף ע.) וקשה לפירושו דאמאי לא ילפינן שפיר שיחול איסור נבלה על איסור חלב מק"ו דטרפה דאי משום דטרפה מחסרא נבלה נמי כיון דמתה אין לך חסרון גדול מזה ועוד מאי פריך בתר הכי ודלמא איצטריך קרא לנבלה דלא אתיא מכח מסוכנת ההיא נמי אתיא מק"ו לעיל וע"ק נהי נמי דמסוכנת לא הוי בלאו דטרפה מ"מ תתסר בעשה מקרא דזאת החיה דמשמע שאינה חיה לא תיכול ומיהו בזה י"ל אי הוה מוקמא קרא דזאת החיה במסוכנת לאוסרה הוה מסתבר ליה נמי לאוקומי בה לאו דטרפה וכי היכי דעשה דזאת החיה מתוקמא בתרוייהו דתרוייהו מיקרו אינה חיה ה"נ לאו דטרפה מתוקמא בתרוייהו וא"כ נבלה דכתיב דחל על איסור חלב ל"ל ור"ת מפרש דה"ק ומה טרפה דמחיים לא מטמא חייל על איסור חלב נבלה דלאחר מיתה מטמא מיבעיא וליכא למיפרך כדפריך בפרק חטאת העוף (ג"ז שם) דטרפה חמורה דחייל איסורה מחיים דהתם קאמר לפי המסקנא דהכא דמסוכנת שריא אבל למאי דבעי למימר השתא דאיסור נבלה נמי מתחיל איסור שלה מחיים דא"א שלא היתה מסוכנת ומסוכנת אסירא מטעם נבלה מחמת קירוב מיתה ואפילו אם נאמר שלא יהא מסוכנת אלא איסור עשה לא שייך למיפרך מה לטרפה שכן מחיים בלאו כיון דמ"מ איסור נבלה מחיים שפיר הוה ידעינן לה שיחול על איסור חלב מק"ו דטרפה אבל השתא דמסוכנת שריא שייך שפיר למיפרך מה לטרפה שכן חל איסור שלה מחיים תאמר בנבלה שאין כאן איסור מחיים כלל והשתא פריך שפיר בתר הכי דלעולם אימא לך מסוכנת אסורה ואצטריך קרא שיבא איסור נבלה ויחול על איסור חלב ונבלה דלא הוי מסוכנת מעיקרא כגון שעשאה גיסטרא דההיא לא נאסר מחיים ולא אתי בק"ו דטרפה ורבינו גרשום היה מפרש ומה מחיים אתי איסור טרפה חייל אאיסור חלב אע"ג דליכא למימר דטרפה מגו דחייל אהאי איסור חייל נמי אהאי איסור דחלב נבלה של אחר מיתה שהיתה מסוכנת בתחלה דאיכא למימר מגו דחייל האי איסור נבלה אאיסור מסוכנת חייל נמי אאיסור חלב לא מיבעיא אלא ודאי מדאיצטריך קרא למכתב נבלה מכלל דמסוכנת שריא לגמרי והשתא פריך שפיר ודלמא איצטריך לעשאה גיסטרא דליכא מגו שהרי לא היתה מסוכנת וקשה לפי' שאין הש"ס מזכיר מגו זה כלל ועוד דאיכא למיפרך דאיכא נמי מגו בטרפה דחייל נמי אאיסור שאינו זבוח ולמ"ד בפרק גיד הנשה (לקמן חולין דף קג.) בהמה בחייה לאברים עומדת חייל נמי איסור טרפה אאיסור אבר מן החי ואיכא מגו ועוד אפילו כי אמרת דמסוכנת אסירא ואיכא מגו בנבלה לא שייך למילף מק"ו דטרפה כיון דאיכא למיפרך מה לטרפה שכן אסורה מחיים כדפריך בזבחים (דף ע.):

שלא הרהרתי ביום כו' ואם תאמר מאי רבותיה דיחזקאל והלא כל אדם נמי אסור כדאמר בפ"ק דמסכת ע"ז (דף כ:) ובפרק נערה שנתפתתה (כתובות דף מו.) ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר ביום כו' וי"ל דאפ"ה חשיב ליה רבותא משום דאמרינן בפרק גט פשוט (ב"ב דף קסד:) שלשה דברים אין אדם ניצול מהם בכל יום הרהור עבירה ולשון הרע ועיון תפלה:

שלא הורמו מתנותיה ואם תאמר לרבי יוחנן דאמר לקמן בפרק הזרוע (חולין דף קלב:) האוכל מבהמה שלא הורמו מתנותיה כאילו אוכל טבלים מאי רבותיה דיחזקאל אע"ג דיחזקאל כהן היה כהן עצמו צריך להפריש תרומות ומעשרות ואסור לאכול טבל ויש לומר דרבי יוחנן סבר כמ"ד שלא אכל מבהמה שהורה בה חכם:

Tosafot on Chullin 37b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Rashba

שלא אכלתי בשר כוס כוס מעולם אלמא שריא כ' (הרמב"ם) [הרמב"ן] ז"ל בשם הגאונים ז"ל שלא הותרה אלא בשל ישראל ומשום הפסד ממונו, הא בשל טבח נכרי אסור, וכתב הוא ז"ל דגם זו מדת חסידות.

שלא אכלתי מבהמה שלא הורמו מתנותיה והא דלא כמאן דאמר לקמן (חולין קלב, ב) האוכל מבהמה שלא הורמו מתנותיה כאוכל טבלים, דלדידיה מאי רבותא דיחזקאל דאורייתא היא.

Rashba on Chullin 37b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

Meiri

מסוכנת אע"פ שלא נאסרה שאין לנו לדונה לא בנבלה ולא בטרפה מ"מ ראוי לחסידים להרחיק ממנה ואף מקצת גאונים אמרו שלא התירו בה מה שהתירו אלא בבהמה של ישראל וכדי לחוס על ממונו אבל ליקחה לכתחלה אסור וגדולי המפרשים נוטים לאסרה אף בדיעבד ומחשש נפולה אלא שהיא חומרא יתירה ובקצת מקומות נוהגין לקנוס ולנדות הלוקחה למכרה וכבר שבח הנביא את עצמו באמרו הנה נפשי לא מטומאה שלא הרהרתי ביום עד שאבא לידי טומאה בלילה ואע"פ שהכתוב רמזה כדכתיב ונשמרת מכל דבר רע ההיא בשהוא עצמו מכין מחשבותיו לכך או שירגיל עצמו בדברים המביאים לידי כך אבל הוא היה משבח את עצמו שלא היה מניח מחשבותיו לפנות לשום דבר המוני עד שתטריד מחשבתו פעולת שכלו בשום פנים ונבלה וטרפה לא אכלתי שלא אכלתי בשר כוס כוס מעולם ר"ל שממהרין לשחטה מתוך סכנתה ולא בא בפי בשר פגול שלא אכלתי בהמה שהורה בה חכם ר"ל דבר שצריך להוראה מחמת ספק איסור ואף המסוכנת בכלל זו שצריך לידע על פי הסימנין אם מתה קודם שחיטה אם לאו שאף אם מתה בשחיטה הדבר בזוי ומכוער וכן שלא אכלתי מבהמה שלא הורמו מתנותיה אע"פ שהיא מותרת שהרי אין המתנות טובלות כתרומה ומעשר כמו שיתבאר במסכתא זו ואיזו היא מסוכנת שאנו אומרין עליה כל זה כל שמעמידין אותה על רגליה בידים ואינה יכולה לעמוד וגדולי המפרשים כתבו אף אם היתה עומדת אינו כלום ומעשה עץ בעלמא הוא אלא שמעמידין אותה בגערה או במקל ואינה יכולה להתעכב בעמידתה הא כל שעמדה מעצמה בלא סיוע וכל שכן אם הלכה בלא הולכת אדם אינה בכלל זה וכל שאינה יכולה לעמוד בלא עזר אין לו לשחטה אפי' היה בה כח לאכול קורות ר"ל הקור הגדל בדקלים שמאכילין אותם לבהמה והם נקראין קורה בפרק כיצד מברכין והם קשים הרבה וכן בשאר דברים הקשים שכח האכילה הרבה פעמים לא מצד הבריאות הוא בא ומ"מ מי שאינו יכול לעטר עצמו במדות הללו ורוצה לשחטה רשאי שלא נאסרה אלא הנבלה או הטרפה שידוע בה שאי אפשר לה לחיות ומ"מ צריכים אנו בה לפרכוס המורה עליה שלא מתה קודם גמר שחיטה וכיצד הוא דין זה אם היתה בהמה דקה ופשטה ידה ולא החזירה לצד עצמה אין זה פרכוס אף המתה קודם שחיטה עושה כן שאין זה אלא הוצאת נפש:

Meiri on Chullin 37b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

Maharsha (Chidushei Halachot)

בפרש"י בד"ה כגון שעשאה גיסטרא והיא עדיין מפרכסת כו' עכ"ל לכאורה נראה שדקדק הכא לפרש כן דמש"ה בגיסטרא ליכא ק"ו דקאמר מה מחיים דאינו אלא קירוב מיתה נבילה דהוה מיתה לגמרי לא כל שכן דגיסטרא נמי אינה מתה לגמרי כיון שעדיין מפרכסת והוא תחילת מיתתה והמתרץ השיב דהוה מסוכנת פורתא מקמי כו' וההיא מסוכנת פורתא דמקמי הוא קירוב מיתתה אבל כשנפסקה רובה אף שעדיין מפרכסת מתה לגמרי מיקרי והוה שפיר קל וחומר גם התוספות שהקשו לפרש"י דמאי פריך הא גיסטרא אתיא שפיר מקל וחומר לא מהאי קל וחומר דקירוב מיתה כו' קאמרי (א) אלא מקל וחומר דמטמא כמו שפירש רבינו תם וכדאמרינן בפרק חטאת עוף אבל בעל המאור כתב דההוא קל וחומר גופיה דקירוב מיתה שייך לגבי גיסטרא ובזה דחה פרש"י ופירש כמו שפירש ר"ת וליכא לאקשויי דאם כן אמאי שבק ר"ת בפירושו ק"ו דקירוב מיתה ונקט ק"ו דטומאה דהא לפר"ת דפרכינן שכן מחיים מצינן הכי לפרושי בק"ו דקירוב מיתה דיש לומר דנקט ק"ו דטומאה דהך חומרא דטומאה נקט לה נמי תלמודא בפרק חטאת עוף גבי נבילה וכן נראה מדברי בעל המאור וה"נ ה"מ ר"ת לפרש ק"ו מכח חסרון דמה מחיים דליכא חסרון מיתה דאין לך חסרון גדול מזה לכ"ש כמ"ש התוס' לעיל אלא דנקט קל וחומר דטומאה לפירושו מטעם שכתבנו וק"ל:

תוס' בד"ה ומה מחיים כו' ועוד אפי' כי אמרת דמסיכנת אסירא ואיכא מגו בנבילה כו' דאיכא למיפרך מה לטרפה שכן אסורה מחיים כו' עכ"ל ר"ל דודאי ר"ג שפירש כן דהוי הק"ו מכח מגו ולא ניחא ליה ק"ו דטומאה משום דבהאי ק"ו דמגו פריך שפיר בגיסטרא דליכא ק"ו כלל כיון דליכא מגו ואהא הקשו דהא גבי גיסטרא אי נמי דמסוכנת אסורה ואיכא מגו דהשתא הוי ק"ו מ"מ הא איכא למפרך שכן אסורה מחיים ואם כן לית לן למישבק ק"ו דטומאה וכמו שפר"ת דהך חומרא דטומאה נקט לה תלמודא שם ודו"ק. :

Chidushei Halachot on Chullin 37b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Maharam

ברש"י ד"ה מכלל דמסוכנת לאו טרפה וכו' אלא משום חסרון כדמצרכינן לתרוייהו בזבחים וכו'. יש לתמוה אדברי רש"י הללו דהא שם בזבחים בדף ע' לא מצריך להו הכי אלא הכי איתא התם אי אשמועינן נבלה משום דמטמאה אבל טרפה לא ואי אשמועינן טרפה משום דאסירא מחיים אבל נבלה לא וכן משמע בתוס' הכא והתם ודוחק לומר שהיה לו לרש"י גירסא אחרת שם בגמרא וצ"ל דרש"י מפרש דהא דקאמר התם דאסירא מחיים פי' דאסור מחיים משום דמחסרא אבל מחיים עצמו אינו חומרא אדרבה קולא הוא כדקאמר הכא בשמעתין ואנא אמינא ומה מחיים אתי איסור טרפה וכו' והתוס' שם הקשו קישיא זו דהכא בשמעתין משמע דמחיים קולא היא ולא תירצו כלום רק כתבו שם פרש"י ואפשר שנתכוונו למה שכתבנו וק"ל:

Maharam on Chullin 37b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Ben Yehoyada

שֶׁלֹּא הִרְהַרְתִּי בַּיּוֹם לָבוֹא לִידֵי טֻמְאָה בַּלַּיְלָה קשא בשלמא שאר דברים הם מילי דחסידותא באכילה לכך מבקש בעבורם ובזכותם שלא יאכל אכילה מאוסה האפויה על צואת אדם אבל ענין קרי מה יש לו שייכות עם זו הבקשה שמבקש שלא יאכל אכילה מאוסה? ונראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער הפסוקים ביחזקאל, כי יחזקאל הנביא ע"ה היה מטיפות קרי של אדם הראשון שהיו גדולים מאד עיין שם. ולפי זה בבואו לעולם הזה מלחמה גדולה היה לו עם החיצונים כי להיותו מטיפות קרי של אדם הראשון ודאי רוצים להחטיאו בקרי ח"ו וידוע מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בעץ חיים דמזון הקליפות והחיצונים הוא מצואה של אדם. ובזה מובן היטב טענת יחזקאל הנביא ע"ה הִנֵּה נַפְשִׁי לֹא מְטֻמָּאָה (יחזקאל ד, יד) כי תהילות לא־ל מלחמה גדולה נלחמתי עם החיצונים שהיו רוצים לטמאני בטומאת קרי מכח טעם האמור וגברתי עליהם שלא הרהרתי ביום ולא באתי לידי טומאת קרי בלילה ואם כן יגעתי וטרחתי לסלקם ולדחותם מעלי ואיך אני אוכל אכילה האפויה בצואת אדם שהצואה היא מזון החיצונים אשר דחיתי אותם מעלי בכח וטורח גדול!

"וְלֹא בָּא בְּפִי בְּשַׂר פִּגּוּל", שֶׁלֹּא אָכַלְתִּי מִבְּהֵמָה שֶׁהוֹרָה בָּהּ חָכָם (יחזקאל ד, יד). הא דנקיט בזה לשון 'לֹא בָּא בְּפִי' ולא אמר 'שֶׁלֹּא אָכַלְתִּי בְּשַׂר פִּגּוּל', נראה לי בס"ד שדרך בני אדם שנותנים לתינוק חתיכת בשר וקורין אותה אומצא והוא אינו אוכל אותה דעדיין אינו יודע לאכול אלא נותן אותה בפיו ומוצץ אותה וקאמר לא מבעיא אכילה ממש לא אכלתי מזו אלא גם נתינת אומצא בפי בהיותי תינוק שנותן לתוך פיו דוקא לא בא בפי מן בשר בהמה שהורה בה חכם.

מִשּׁוּם רַבִּי אָמְרוּ שֶׁלֹּא אָכַלְתִּי מִבְּהֵמָה שֶׁלֹּא הוּרְמוּ מַתְּנוֹתֶיהָ (יחזקאל ד, יד). יש להקשות למה לא ניחא ליה לרבי כמו אותם דדורשים זה על בהמה שהורה בה חכם? ונראה לי בס"ד כי מאחר שאמר שלא אכל בשר מסוכנת מה חידוש בא להוסיף בזה שהורה בה חכם כיון דשניהם חסידות באכילה בענין איסור לאוין ובודאי איכא עוד כמה מינים של חסידות דאכילה באיסור לאוין לכך מפרש שלא הורמו מתנותיה שהוא חסידות בענין ביטול עשה ואינו בענין איסור לאו.

Ben Yehoyada on Chullin 37b · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

Original text

Segment 1

וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ טְרֵפָה הַיְינוּ מְסוּכֶּנֶת, לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא ״חֵלֶב נְבֵלָה יֵעָשֶׂה לְכׇל מְלָאכָה וְחֵלֶב טְרֵפָה לֹא תֹאכְלוּהוּ״, וַאֲנָא אָמֵינָא: וּמָה מֵחַיִּים אָתֵי אִיסּוּר טְרֵפָה חָיֵיל אַאִיסּוּר חֵלֶב, לְאַחַר מִיתָה מִיבַּעְיָא?!

And if it enters your mind to say that the halakhic status of a tereifa lacking body parts is the same as that of an animal in danger of imminent death, let the Merciful One write: And the fat of a carcass may be used for any purpose, and the fat of a tereifa you shall not eat. The prohibition against eating the forbidden fat should have been written exclusively with regard to a tereifa , and I would say: If while an animal is alive and in danger of imminent death the prohibition against eating a tereifa takes effect upon the prohibition against eating forbidden fat, is it necessary to state that after its death the prohibition against eating an unslaughtered carcass takes effect upon the prohibition against eating forbidden fat?

Segment 2

אֶלָּא, מִדִּכְתַב רַחֲמָנָא ״נְבֵלָה״, מִכְּלָל דִּטְרֵפָה לָאו הַיְינוּ מְסוּכֶּנֶת.

The Gemara concludes: Rather, from the fact that the Merciful One writes that the prohibition against eating an unslaughtered carcass takes effect upon the prohibition against eating forbidden fat, one learns by inference that the tereifa in the verse is not the same as an animal in danger of imminent death. Rather, the tereifa in the verse is an animal that was mauled and is lacking body parts, and it is only that animal that is prohibited after slaughter. Eating an animal in danger of imminent death after slaughter is permitted.

Segment 3

מַתְקֵיף לַהּ מָר בַּר רַב אָשֵׁי: וְדִלְמָא לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ הַיְינוּ טְרֵפָה הַיְינוּ מְסוּכֶּנֶת, וּדְקָאָמְרַתְּ: ״נְבֵלָה״ דִּכְתַב רַחֲמָנָא לְמָה לִי? לְהָךְ נְבֵלָה דְּלָא אָתְיָא מִכֹּחַ מְסוּכֶּנֶת. וְהֵיכִי דָּמֵי? שֶׁעֲשָׂאָהּ גִּיסְטְרָא. הָתָם נָמֵי, אִי אֶפְשָׁר דְּלָא הֲוַי מְסוּכֶּנֶת פּוּרְתָּא מִקַּמֵּי דְּלִיפְסֹק לְרוּבָּא.

Mar bar Rav Ashi objects to this: And perhaps, actually I will say to you that the halakhic status of a tereifa is the same as that of an animal in danger of imminent death, and with regard to that which you said: Why do I need the prohibition with regard to an unslaughtered carcass that the Merciful One writes, one can explain that it is necessary for that unslaughtered carcass that does not come as a result of danger of imminent death. And what are the circumstances of that unslaughtered carcass? It is in a case where one rendered the animal like a shard, by cutting it into two widthwise. The Gemara rejects that distinction: There too, in the case where one rendered the animal like a shard, it is impossible that the animal was not at least somewhat in danger of imminent death before he cut the majority of the animal.

Segment 4

וְאִיבָּעֵית אֵימָא, אִם כֵּן לֵימָא ״חֵלֶב נְבֵלָה וּטְרֵפָה״, ״חֵלֶב״ ״חֵלֶב״ לְמָה לִי? זוֹ הִיא שֶׁאֵין חֶלְבָּהּ חָלוּק מִבְּשָׂרָהּ, וְיֵשׁ לְךָ אַחֶרֶת שֶׁחֶלְבָּהּ חָלוּק מִבְּשָׂרָהּ, וְאֵיזוֹ זוֹ? מְסוּכֶּנֶת.

And if you wish, say instead that there is a different source for the fact that the meat of an animal in danger of imminent death is permitted. If it is so that an animal in danger of imminent death is included in the category of tereifa , let the verse say: The fat of an unslaughtered carcass and a tereifa . Why do I need it to be written: “Fat of a carcass and the fat of a tereifa ”? The term “fat” is repeated to teach that it is this case where the status of its fat is not distinct from the status of its meat, and both are prohibited; but you have another case where the status of its fat, which is forbidden, is distinct from the status of its meat, which is permitted. And which case is that? That is the case of an animal in danger of imminent death.

Segment 5

וְאִיבָּעֵית אֵימָא מֵהָכָא, ״וָאֹמַר אֲהָהּ ה׳ אֱלֹהִים הִנֵּה נַפְשִׁי לֹא מְטֻמָּאָה וּנְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא אָכַלְתִּי מִנְּעוּרַי וְעַד עַתָּה וְלֹא בָא בְּפִי בְּשַׂר פִּגּוּל״.

And if you wish, say instead that it is derived from here: “Then I said: Ah, Lord God, my soul has not become impure; and from my youth until now I have not eaten an unslaughtered carcass or a tereifa , and no piggul flesh came into my mouth” (Ezekiel 4:14).

Segment 6

״הִנֵּה נַפְשִׁי לֹא מְטֻמָּאָה״ – שֶׁלֹּא הִרְהַרְתִּי בַּיּוֹם לָבֹא לִידֵי טוּמְאָה בַּלַּיְלָה, ״וּנְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא אָכַלְתִּי מִנְּעוּרַי״ – שֶׁלֹּא אָכַלְתִּי בְּשַׂר כּוֹס כּוֹס מֵעוֹלָם, ״וְלֹא בָא בְּפִי בְּשַׂר פִּגּוּל״ – שֶׁלֹּא אָכַלְתִּי מִבְּהֵמָה שֶׁהוֹרָה בָּהּ חָכָם. מִשּׁוּם רַבִּי נָתָן אָמְרוּ: שֶׁלֹּא אָכַלְתִּי מִבְּהֵמָה שֶׁלֹּא הוּרְמוּ מַתְּנוֹתֶיהָ.

The Gemara explains: “My soul has not become impure” means that I did not consider any sinful thoughts during the day that would cause me to come to impurity due to a seminal emission at night. “And from my youth until now I have not eaten an unslaughtered carcass or a tereifa ” means that I never ate the flesh of an animal that was in danger of imminent death, leading one to say: Slaughter it, slaughter it quickly, before it dies. “And no piggul flesh came into my mouth” means that I never ate from an animal with regard to which there was uncertainty whether it is forbidden and a Sage issued a ruling to permit it. They said in the name of Rabbi Natan that the last portion of the verse means: That I never ate from an animal whose gifts to which members of the priesthood are entitled, i.e., the foreleg, the jaw, and the maw, were not already separated.

Segment 7

אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא שַׁרְיָא – הַיְינוּ רְבוּתֵיהּ דִּיחֶזְקֵאל, אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ אֲסִירָא – מַאי רְבוּתֵיהּ דִּיחֶזְקֵאל?

The proof is: Granted, if you say that it is permitted to slaughter and eat an animal in imminent danger of death, then that is the greatness of Ezekiel, as, although eating it is permitted, he refrained from doing so. But if you say that it is forbidden to slaughter and eat that animal, what in that action attests to the greatness of Ezekiel? Apparently, it is permitted to slaughter and eat an animal in danger of imminent death.

Segment 8

הֵיכִי דָּמֵי מְסוּכֶּנֶת? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כֹּל שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתָהּ וְאֵינָהּ עוֹמֶדֶת. רַב חֲנִינָא בַּר שֶׁלֶמְיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אָמַר: אֲפִילּוּ אוֹכֶלֶת בְּקָעִיּוֹת. רָמֵי בַּר יְחֶזְקֵאל אָמַר: אֲפִילּוּ אוֹכֶלֶת קוֹרוֹת.

§ The Gemara asks: What are the circumstances of an animal in danger of imminent death? Rav Yehuda said that Rav said: It is any animal with regard to which one stands it on its feet but it does not stand unaided. Rav Ḥanina bar Shelamya in the name of Rav said: That indicator is so clear that even if that animal maintains sufficient strength in its jaw and eats pieces of wood, if it is unable to stand, its status is that of an animal in danger of imminent death. Rami bar Yeḥezkel said: That is the case even if that animal eats beams.

Segment 9

בְּסוּרָא מַתְנֵי הָכִי. בְּפוּמְבְּדִיתָא מַתְנֵי הָכִי: הֵיכִי דָּמְיָא מְסוּכֶּנֶת? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כׇּל שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתָהּ וְאֵינָהּ עוֹמֶדֶת, וַאֲפִילּוּ אוֹכֶלֶת בְּקָעִיּוֹת. רָמֵי בַּר יְחֶזְקֵאל אָמַר: אֲפִילּוּ אוֹכֶלֶת קוֹרוֹת.

In Sura, they would teach the exchange in that manner. In Pumbedita, they would teach the exchange in this manner: What are the circumstances of an animal in danger of imminent death? Rav Yehuda said that Rav said: It is any animal with regard to which one stands it on its feet but it does not stand unaided, even if that animal maintains sufficient strength in its jaw and eats pieces of wood. Rami bar Yeḥezkel said: That indicator is so clear that even if that animal maintains sufficient strength in its jaw and eats beams, if it is unable to stand its status is that of an animal in danger of imminent death.

Segment 10

אַשְׁכְּחִינְהוּ שְׁמוּאֵל לְתַלְמִידִי דְּרַב, אֲמַר לְהוּ: מַאי אָמַר רַב בִּמְסוּכֶּנֶת? אֲמַרוּ לֵיהּ: הָכִי אָמַר רַב:

Shmuel found students of Rav after Rav’s death. He said to them: What did Rav say with regard to an animal in danger of imminent death? They said to him: This is what Rav said:

Chullin 37b

Chullin 37b

Rashi

Tosafot

Rashba

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Maharam

Ben Yehoyada

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text