Commentary page

Chullin 23a

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Chullin 23a

Chullin 23a. The full printed text of this folio side — 7 numbered segments, about 152 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

למעוטי נרבע ונעבד ואף על גב דתנא קתני פרט לתחלת הציהוב אסמכתא בעלמא הוא ולעולם פסולייהו משום ספיקא. רובע ליכא למימר בעופות דאין לך עוף רובע:

הואיל וכתיב גבי קרבנות:

כי משחתם בהם מום בם לא ירצו לכם דבין השחתה בין מום פוסלים בהם ותנא דבי רבי ישמעאל וכו':

דבר ערוה רובע ונרבע:

עבודת כוכבים נעבד שהשתחוה לבהמתו:

כי השחית כל בשר בדור המבול כתיב ודור המבול בערוה קלקלו כדכתיב (בראשית ו) ויקחו להם נשים וגו' שהיו נזקקין לנשי ריעיהן ולכל בהמה וחיה:

בבהמה כתיב תמים זכר אבל עוף לא כתיב ביה לא תמים ולא זכר הלכך לא פסלי בהו מומין קטנים כגון דוקין שבעין אלא מומין גדולים כגון מחוסר אבר משום הקריבהו נא לפחתך:

מן האיל או מן הכבש מאיזה שארצה:

4 more comments on this page.

Rashi on Chullin 23a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Tosafot

כי איצטריך קרא למעוטי נרבע ונעבד תימה דסותר סתמא דש"ס דרשא דברייתא כדי לדחות ראייתו ומוקי ליה קרא לדרשא אחרת ויש לומר דקים ליה דאצטריך קרא להאי דרשא דהא רבי עקיבא אית ליה דרשא דמשחתם בפרק בתרא דבכורות (דף נז.) דקסבר מעשר בהמה חל על רובע ונרבע כמו שחל על בעלי מומין ומשמע בפרק המזבח מקדש (זבחים דף פה:) דאית ליה נרבע בעופות דקאמר רבי עקיבא מכשיר בעלי מומין ולא קאמר ובנרבע הואיל וכשר בעופות ומנא ליה אלא ע"כ מהאי קרא וא"ת א"כ תפשוט דספיקא הוי דאי בריה הוי אצטריך קרא למעוטי וא"כ מנלן דיש נרבע בעופות ונ"ל דמעיקרא ס"ד ודאי דאיצטריך קרא למעוטי אי הוה בריה אבל השתא דמסיק דאצטריך קרא לנרבע ונעבד ס"ל דלבריה לא אצטריך קרא למעוטי דממילא אימעיט מבתורים דומיא דבני יונה מה בני יונה דוקא קטנים אף תורים דוקא גדולים למעוטי תחלת הציהוב שבזה ושבזה דלא הוי לא קטנים ולא גדולים ודרשא דברייתא אסמכתא בעלמא היא ומורי ה"ר אהרן מריגנשפור"ק תירץ דאינו סותר השתא דרשא דברייתא דתרי מיעוטי כתיבי מן התורים או מן בני היונה חד למעוטי נרבע ונעבד ולאפוקי מדרשא דמשחתם ואידך למעוטי תחלת הציהוב וקמי שמיא ודאי גליא אי קטנים הוו אי גדולים הוו ואי קטנים הוו ממעטינהו מן התורים ואי גדולים הוו ממעטינהו מבני היונה ואנן הוא דלא ידעינן מהי ממעטינהו והשתא אי בריה הוו אתי נמי שפיר כמו שפירש לפי המסקנא דחד למעוטי בריה וחד למעוטי נרבע ונעבד ומעיקרא ס"ד דאצטריך תרוייהו לבריה דאי לא הוה כתיב אלא חד מיעוטא לא הוה ממעטי להו אלא או מגדולים או מקטנים ואם הביא משניהם הוה נפיק ממה נפשך אבל ק"ק על פירושו דאי אתא קרא לאשמועינן שהם או גדולים או קטנים אף ע"ג דקמי שמיא גליא א"כ מאי פריך בסוף על אלו מומין שהבאתי לעיל מני אילימא ת"ק ספק הוא איצטריך קרא למעוטי ספיקא נימא דקרא מיעט לאנדרוגינוס או משום שהוא זכר משונה או משום דאשמעינן שהוא נקבה ואנן הוא דלא ידעינן הוי ספק אלא משמע אם קמי שמיא גליא שהוא נקבה לא היה לו להשמיענו והא דאיכא תרי מיעוטי איכא למימר דאתא חד לנרבע וחד לנעבד ויותר נראה דנרבע ונעבד נפקי מחד מיעוטא אלא אצטריך חד מיעוטא לתורים וחד לבני יונה ולמאי דס"ד נמי מעיקרא דאתא למעוטי בריה אצטריך תרי מיעוטי חד למעוטי תורים וחד לבני יונה:

כי משחתם בהם מום בם כאן משמע דלכ"ע אית להו הך דרשא דמשחתם דאי פליג אדרשא זו ההוא תנא דדריש מן הבהמה להוציא את הרובע אם כן לידוק דבריה הוי למאן דלא דריש דרשא דמשחתם אלא ודאי כולהו דרשי להו ואפילו הכי איצטריך מן הבהמה ומן הבקר להוציא רובע ונרבע ולא הוי דרשינן ממשחתם דהא בהא תליא אלא משום דאשכחן כבר בקדשים ששוים בהן דבר ערוה ועבודת כוכבים ומום ונ"מ דרשא דמשחתם למעשר בהמה דחל על רובע ונרבע כמו שחל על בעל מום (ולרבי ישמעאל) [ולר"ש] נ"מ גם לפרה וא"ת בריש כל האסורין (תמורה דף כח:) אמרינן דתנא דמשחתם מוקי קרא דמן הבהמה פרט לזקן וחולה ומזוהם ויש לומר דתנא דמשחתם ודאי משמע ליה לש"ס דמפיק רובע ונרבע ממשחתם לחודיה אבל שאר תנאי דנפקי ממן הבהמה אית להו דרשא דמשחתם כדפרישית וכן משמע בפרק בתרא דבכורות (דף נז.) דפליגי התם כמה תנאי גבי מעשר בהמה גבי טומטום ואנדרוגינוס ובמחוסר זמן ויוצא דופן אבל בנרבע ורובע ומוקצה ונעבד לא אשכחן שום פלוגתא ומשמע דכולהו מודו דמתעשרין כדדרשינן התם ממשחתם ומיהו מהכא איכא למדחי דאפילו מאן דלית ליה דרשא דמשחתם איצטריך מן התורים למעוטי נרבע דסלקא דעתך כיון דעופות ליתנהו ברובע ליתנהו נמי בנרבע דכה"ג אמר בפרק המזבח מקדש (זבחים פה:):

תמות וזכרות בבהמה בת"כ דריש לה מדכתיב תמים זכר בבקר בכשבים ובעזים תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות ומחוסר אבר דפסול בעוף נפקא ליה מדכתיב מן העוף ולא כל העוף בפ"ק דקדושין (דף כד:) ולא כמו שפירש כאן בקונטרס משום הקריבהו נא לפחתך וא"ת ל"ל קרא לפסול מחוסר אבר והא אפילו לבני נח נמי אסור דליכא מידי דלישראל שרי ולבני נח אסור וי"ל משום דאמרינן בפרק ארבע מיתות (סנהדרין דף נט.) דכל מצוה שנאמרה לבני נח ולא נשנית בסיני לישראל נאמרה ולא לבני נח ולכך הוצרך לשנותה כדי לאסור לזה ולזה וא"ת ל"ל קרא דאין תמות וזכרות בעופות מדאצטריך מן העוף לאסור מחוסר אבר ידעינן דאין מום פוסל בעוף דאי פוסל למה לי מן העוף ויש לומר דאי לאו קרא דאין תמות וזכרות בעופות ה"א דמום פוסל בעוף ומן העוף אתא לאסור אפילו הנך מומין דשרו בבהמה דקרא דמן העוף לאסור אתא ולא להתיר ואין להקשות נמי מדאיצטריך מן התורים לנרבע ונעבד שמעינן שפיר דאין מום פוסל בעופות דאיכא למימר דאיצטריך מן התורים משום דסלקא דעתין כיון דעופות ליתנהו ברובע ליתנהו נמי בנרבע כדפרישית לעיל:

כי תבעי לך אליבא דבר פדא בפ' שתי מדות (מנחות דף צא:) איתותב בר פדא מהאי קרא דאו לאיל דמדרבה פלגס דלא אתא קרא לרבויי ספיקא:

Tosafot on Chullin 23a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Rashba

למעוטי נרבע ונעבד למאן דאמר יש נרבע בעופות למעוטי נרבע ונעבד, ולמאן דאמר אין נרבע ונעבד בעופות למעוטי נעבד, ובעיא היא בזבחים (פה, ב) אי [יש] נרבע בעופות או אין נרבע בעופות.

Rashba on Chullin 23a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

Meiri

הרובע או הנרבע או המוקצה לע"ז או הנעבד פסול למזבח בעוף כמו שהוא פסול בבהמה אבל המום אינו פסול בעוף אלא אם כן היה מחוסר אבר ויבש גפו מפורש במקום אחר שהוא כמחוסר אבר וכן נתפרש במקום אחר שכל שנולד בו טרפות האוסרו באכילה פסול לקרבן וכן אין מקפידין בעוף בין זכר לנקבה לא נאמר תמים זכר אלא בבהמה בלבד ובספרים מדוייקים אין גורסין בשמועה זו רובע אלא למעוטי נרבע ונעבד מפני שאין דין רובע בעוף שאין שום עוף הראוי לקרבן רובע וגדולי המחברים הביאו את שתיהן ומ"מ במסכת זבחים שאלו בזו אם יש נרבע בעופות אם לאו:

כבר ביארנו במשנה שתחלת הצהוב פסול בתורים מפני שלא בא לכלל גדלות ופסול בבני יונה מפני שיצא מכלל קטנות ופרשו בגמרא שנתמעט תחלת הצהוב מן התורה כמו שאמר מן התורים ולא כל התורים מן בני היונה ולא כל בני היונה פרט לתחלת הצהוב שבזה ושבזה אם כן מתורת ודאי אנו פוסלין אותו שבתור ודאי אין זה גדול ובבן יונה ודאי אין זה קטן ואין זה כאלו נאמר בספק שמא גדול הוא ופוסלין אותו בבן יונה מספק או שמא קטן הוא ופוסלין אותו בתור מספק שהרי התורה מיעטתהו ולא הוזקקה למעט ספקות ואע"פ שאפשר לומר שהתורה לא באה למעט תחלת הציהוב אלא למעט נרבע ונעבד ותחלת הציהוב לא נתמעט מן המקרא אלא שאנו ממעטין אותו מן הספק מ"מ סתם בריתא למעוטי תחלת הציהוב אוקמיה מעתה מי שאמר הרי עלי עולת העוף מן התורים או מן בני היונה ר"ל איזה מהן שארצה והביא תחלת הציהוב שבשניהם והתנה אם תחלת הציהוב קוטן אפטר בבן יונה ואם תחילת הציהוב גודל אפטר בתור לא יצא כלל שאין [לו] לא גודל ולא קוטן ומגדולי המחברים כתבו שהדבר בספק אצלם אם יצא אם לאו ולדעתנו לא יצא כלל אם מצד שכתבנו אם מצד שהוא דומה לדעתי למביא טומטום שנתפרש במקום אחר שכל שהוא ספק זכר ספק נקבה הרי הוא כמין אחר ואינו יוצא בו כלל לא מזכר ולא מנקבה שאין כאן זכר ודאי ולא נקבה ודאי ואף בקרבן העוף שאין אנו קפדים בו לא לזכר ולא לנקבה טומטום פסול בו אף בזו אני אומר או קטן ודאי או גדול כל שכן במה שאפשר לומר שאינו לא גדול ולא קטן ומה שיש לפקפק בענין אצטריך קרא למעוטי ספקא כבר ביארנוהו בראשון של חגיגה:

כבש הוא בן שנה ואיל כל שנכנס לשנה שניה אחד ושלשים יום ואחד ושלשים יום אלו הוא נקרא פלגס ואינו לא איל ולא כבש על הדרך האמור בתחלת הציהוב ומי שאמר הרי עלי עולת בהמה מן האיל או מן הכבש והביא פלגס לא יצא כלל שאין אנו אומרין על הפלגס שהוא ספק איל ספק כבש עד שנאמר הרי מ"מ יצא בו או משום איל או משום כבש אלא שהוא בריה בפני עצמה ולא יצא בה לא משום איל ולא משום כבש ואם הקריבו אינו עולה לו מזבחו הנדור כלל ומ"מ המקריבו מביא עליו נסכי איל שהם בכפל נסכי כבש שנסכי כבש עשרון ורביעית הין ונסכי איל שני עשרונין ושלישית הין ואין בזה משום בל תוסיף אע"פ שדרך כלל אמרו בנסכים שאם הוסיף או גרע פסול שהרי ראוי הוא לנסכי איל כך דרשו חכמים או לאיל לרבות את הפלגס ואף בזו כתבו גדולי המחברים שהדבר אצלם בספק ולא יראה לי כן ומ"מ יש מפרשים לשטה זו שצריך להתנות בנסכים שאם יש שם יותר מן הראוי יהו נדבה שהרי מתנדבין נסכים בלא קרבן:

Meiri on Chullin 23a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

Maharsha (Chidushei Halachot)

בד"ה כי איצטריך קרא כו' או משום זכר משונה או משום דאשמועינן שהיא נקבה ואנן הוא דלא כו' עכ"ל כצ"ל וע"כ הך סברא דמשונה מוכרחת גם לפירוש ר"א מרעגנשפורג מכח הך דפרק המפלת גבי ביאת מקדש דאיכא תרי קראי לרב כמו שכתבו התוספות לעיל דליכא למימר ביה נמי כה"ג דלא ידעינן אי מזכר ממעטינהו והוי נקבה אי מנקבה ממעטינהו והוי זכר בין כך ובין כך חייב על ביאת מקדש דהא בהנך תרי מיעוטי דמן התורים ומן בני היונה נמי ליכא למעוטי תחלת הציהוב משום משונה דלא שייך למימר בהו למעוטי שהוא משונה ודו"ק:

בד"ה כי משחתם כו' ורבי שמעון נפקא מינה גם לפרה עכ"ל כצ"ל וכ"ה בפרק אין מעמידין ע"ש:

בד"ה תמות וזכרות בבהמה כו' ומן העוף אתא לאסור אפילו הנך מומין דשרו בבהמה כו' עכ"ל אבל דליהוי מום פוסל בעוף לא הוי אצטריך דמהיכי תיתי להתיר דאין לומר דמדאצטריך מן התורים לנרבע ונעבד ס"ד אמינא להתיר מום אם כן לישתוק קרא גם מיניה דמהיכי תיתי להתיר נרבע אלא ע"כ דאצטריך מן התורים לנרבע משום דליתנהו ברובע כמ"ש התוס' לקמן ודו"ק:

Chidushei Halachot on Chullin 23a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Maharam

ד"ה כי אצטריך קרא למעוטי נרבע ובו' אבל קשה על פירושו וכו' א"כ מאי פריך בסוף על אלו מומין וכו' נימא דקרא מיעט לאנדרוגינוס או משום שהוא זכר משונה או משום שהוא נקבה כצ"ל. פי' ונקבה פסולה לעולה:

בא"ד ואנן הוא דלא ידעינן ולכך הוי ספק וכו' כצ"ל:

בא"ד אלא משמע אם קמי שמיא גליא שהיא נקבה לא היה לו להשמיענו. ר"ל דהא פשיטא דנקבה היא פסולה לעולה אפילו היא נקבה גמורה בלי שום שינוי ולא דמי להא דכתבו התוס' לעיל גבי שילוח טמאים דלא ידעינן אי מזכר ממעט לה אי מנקבה ממעט לה דשאני התם דאם היא נקבה גמורה חייבת בשילוח וממעט לה קרא מטעם שהיא נקבה משונה אבל הכא דנקבה ודאית נמי פסולה אם קמי שמיא גליא דנקבה היא לא היה לו להשמיענו וא"כ ה"ה גבי תורים ובני יונים כיון דקמי שמיא גליא אי קטנים או נדולים הם לא היה לנו להשמיענו ולכך נדחה פירושו של הר"ר אהרן וכ"ת א"כ לפי מה שפירשנו יקשה עלינו למה לי תרי מיעוטים מן התורים או מן בני יונים זה אין קושיא כלל דהא דאיכא תרי מיעוטי איכא למימר וכו' כך הוא המשך וקישור דבריהם של התוספות בדבור זה:

ד"ה כי משחתם בהם מום בם וכו' אלא ודאי כולהו דרשי להו ואפי' הכי אצטריך וכו'. ר"ל ואי תימא כיון דכולהו דרשי דרשא דמשחתם ממילא נשמע נמי מינה דכל שהמום פוסל בו דבר ערוה וע"ז נמי פוסלים בו וגבי בהמה כתיב תמים דפסול ביה מום א"כ ל"ל קרא דמן הבהמה וגו' להוציא את הנרבע ואת הנעבד וכו' ותירץ ואפ"ה אצטריך מן הבהמה וכו' דאי לאו דכבר שמעינן גבי קדשים דבהמה דאסר בה מום ודבר ערוה וע"ז לא הוי דרשינן מקרא דמשחתם דמום ודבר ערוה וע"ז הא בהא תליא אלא השתא דכבר אשכחן גבי קדשי בהמה ששוים מום ודבר ערוה וע"ז דרשינן נמי הכי מקרא דמשחתם והא בהא תליא:

Maharam on Chullin 23a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Gilyon HaShas

גמ' דתנן הקריבו עיין תוספות ר"ה דף י ע"א ד"ה בן כ"ד חודש:

Gilyon HaShas on Chullin 23a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Original text

Segment 1

כִּי אִיצְטְרִיךְ קְרָא לְמַעוֹטֵי נִרְבָּע וְנֶעֱבָד.

The Gemara rejects that proof: When the phrase in the verse “of doves or of young pigeons” was necessary, it was to exclude a bird that was the object of bestiality or a bird that was worshipped as a deity.

Segment 2

סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וּכְתִיב ״כִּי מׇשְׁחָתָם בָּהֶם מוּם בָּם״, וְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר הַשְׁחָתָה, אֵינוֹ אֶלָּא דְּבַר עֶרְוָה וַעֲבוֹדָה זָרָה; דְּבַר עֶרְוָה, דִּכְתִיב: ״כִּי הִשְׁחִית כׇּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ״;

As it could enter your mind to say: Since it is written with regard to the halakhot of disqualified offerings: “Because their corruption [ moshḥatam ] is in them, there is a blemish in them” (Leviticus 22:25), referring to two types of disqualifications: Corruption and blemish, and the school of Rabbi Yishmael taught: Anywhere that the term corruption [ hashḥata ] is stated, it is referring to nothing other than a matter of licentiousness and idol worship. The Gemara cites proofs for this claim: Corruption is referring to matters of licentiousness, as it is written: “For all flesh had corrupted [ hishḥit ] their way upon the earth” (Genesis 6:12); the word “way” alludes to sexual intercourse.

Segment 3

עֲבוֹדָה זָרָה, דִּכְתִיב: ״פֶּן תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל״, כֹּל שֶׁהַמּוּם פּוֹסֵל בּוֹ – דְּבַר עֶרְוָה וַעֲבוֹדָה זָרָה פּוֹסְלִין בּוֹ, וְכֹל שֶׁאֵין הַמּוּם פּוֹסֵל בּוֹ – אֵין דְּבַר עֶרְוָה וַעֲבוֹדָה זָרָה פּוֹסְלִין בּוֹ. וְהָנֵי עוֹפוֹת, הוֹאִיל וְלָא פָּסֵיל בְּהוּ מוּמָא, דְּאָמַר מָר: תַּמּוּת וְזַכְרוּת בִּבְהֵמָה וְאֵין תַּמּוּת וְזַכְרוּת בְּעוֹפוֹת, אֵימָא דְּבַר עֶרְוָה וַעֲבוֹדָה זָרָה נָמֵי לָא לִפְסוֹל בְּהוּ – קָא מַשְׁמַע לַן.

Corruption is also referring to idol worship, as it is written: “Lest you deal corruptly [ tashḥitun ], and make you a graven image” (Deuteronomy 4:16); one might have thought: Any type of offering that a blemish disqualifies, matters of licentiousness and idol worship disqualify it, and any type of offering that a blemish does not disqualify, matters of licentiousness and idol worship do not disqualify it. And with regard to these birds, since blemishes do not disqualify them, as the Master says: There is a requirement of an unblemished state and male gender in a sacrificial animal and there is no requirement of an unblemished state and male gender in sacrificial birds, say that matters of licentiousness and idol worship should also not disqualify the birds. Therefore, the tanna teaches us from the phrase in the verse “of doves or of young pigeons” that a bird that was the object of bestiality and a bird that was worshipped as a deity are disqualified.

Segment 4

בָּעֵי רַבִּי זֵירָא: הָאוֹמֵר ״הֲרֵי עָלַי עוֹלַת בְּהֵמָה מִן הָאַיִל אוֹ מִן הַכֶּבֶשׂ״, וְהֵבִיא פַּלְגָּס, מַהוּ?

§ Apropos the discussion of the beginning of the yellowing of the neck plumage, the Gemara cites another matter where there is uncertainty as to whether an animal of a particular age is of uncertain status or an entity in and of itself. Rabbi Zeira raises a dilemma: With regard to one who says: It is incumbent upon me to bring an animal burnt offering of a ram, which is a sheep that is at least thirteen months old, or of a lamb, which is up to one year old, and he brought a palges , which is between one year and thirteen months old, what is the halakha ?

Segment 5

אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹחָנָן לָא תִּבְּעֵי לָךְ, דְּאָמַר בְּרִיָּה הָוֵי, דִּתְנַן: הִקְרִיבוֹ – מֵבִיא עָלָיו נִסְכֵּי אַיִל, וְאֵין עוֹלֶה לוֹ מִזִּבְחוֹ.

The Gemara elaborates: According to the opinion of Rabbi Yoḥanan, do not raise a dilemma, as he says that a palges is an entity in and of itself, as we learned in a mishna ( Para 1:3): If one was obligated to bring a ram or lamb as an offering, and he sacrificed a palges , he brings with it the meal offering and the libations of a ram offering, namely, a meal offering of two-tenths of an ephah of fine flour mingled with four log of oil, and a libation of four log of wine, but it does not fulfill his obligation to bring his offering.

Segment 6

וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: ״אוֹ לָאַיִל״, לְרַבּוֹת אֶת הַפַּלְגָּס.

And Rabbi Yoḥanan says that the requirement to bring the meal offering and libations of a ram offering is derived from the verse in the portion of the libations: “Or for a ram, you shall prepare for a meal offering two-tenths of an ephah of fine flour mixed with one-third of a hin of oil” (Numbers 15:6); that serves to include the palges , whose meal offering and libations are like that of a ram. Based on that derivation, there is no uncertainty with regard to the status of the palges .

Segment 7

כִּי תִּבְּעֵי לָךְ אַלִּיבָּא דְּבַר פְּדָא,

When you raise a dilemma, it is according to the opinion of bar Padda, who holds that it is a case of uncertainty,

Chullin 23a

Chullin 23a

Rashi

Tosafot

Rashba

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Maharam

Gilyon HaShas

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text