Commentary page

Chullin 19b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Chullin 19b

Chullin 19b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 381 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

דא"כ מפסדת לקמייתא דאמרת משמיה דרב הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש כשרה אלמא לאו ברובא דשחיטה תליא אלא דניפוק חיותא בשחיטה דהיינו שליש האמצע:

הכא נמי במיפק חיותא בעי למיתלי ובהגרמה נפקא. וכל הנך הגרים דקאמרי רב הונא ורב יהודה הכא לאו בהגרמה דרבנן ור' יוסי קאמרי ולא אפלוגתייהו קיימי דא"כ קשיא דרב הונא אדרב הונא דאפי' בהגרים שליש ושחט שני שלישי טריף רב הונא לעיל לדברי הכל וכ"ש בהגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש אלא ההיא אפלוגתא דרבנן ורבי יוסי קיימא ורב הונא משמיה דרב אסי קאמר לה והא אמוגרמת דשיפוי כובע קיימי כרבי חנינא ורב הונא משמיה דרב קאמר לה:

לאו היינו דרבי אלעזר כו' דשחיטה זו יש לה שינים כמסרק:

ודלמא במקום שחיטה הוא דקא מכשר לה. בהגרמה חוץ למקום שחיטה לא מכשר רבי אלעזר בר מניומי:

מפורעת מגולה ונכרת כמו (במדבר ה) ופרע את ראש האשה:

ויתיב וקאמר כו' רב כהנא קא בעי לה מרב יהודה:

שחיטתו כשרה משום דרובא בשחיטה ורב יהודה לאו במיפק חיותא תלי טעמא כדאמר לעיל:

שחט במקום נקב שהיה חצי קנה פגום בצדו החיצון:

29 more comments on this page.

Rashi on Chullin 19b · Sefaria

Tosafot

שחט במקום נקב מהו תימה פשיטא דכשרה מידי דהוה אחצי קנה פגום וגמרו וי"ל דלא נקטיה אלא משום דבעי למיבעי אחריתי:

שחט ופגע בו נקב מהו אמר ליה טרפה ולא דמי לשחט שליש והגרים שליש ושחט שליש דכשרה לרב יהודה גופיה דהתם שלא במקום שחיטה אבל שחט במקום נקב עדיף טפי לפי שהוא במקום שחיטה מהגרים שליש ושחט שליש הריב"א:

השוחט מן הצדדין מצינן למימר דוקא דיעבד ואפי' החזיר סירוגין גזירה אטו לא החזיר ובקונטרס לא פירש כן:

מסתברא כמאן דאמר אף מחזיר תימה דלא הוה ליה למימר מסתברא דהא תיובתא גמורה היא ממתני' למ"ד מחזיר דוקא ויש לומר דלכתחלה פליגי אבל לכולי עלמא בדיעבד כשרה בכל ענין ולהכי קאמר מסתברא דהמולק מן העורף משמע כדין מליקה לכתחלה שהיא מן העורף:

Tosafot on Chullin 19b · Sefaria

Rashba

איקלע רב נחמן לסורא בעי מיניה שחט שליש והגרי' שליש ושחט שליש מהו אמר להו לאו היינו דרבי אלעאי בר מניומי דאמר שחיטה העשויה כמסרק כשרה. ודחינא דילמא ההיא במקום שחיטה וקא משמע לן דלא בעי שחיטה מפורע'. וכיון דרב נחמן לא אהדר להו כשרה אלא תליא לה כדרבי אלעאי, ואנן דחינן ליה דלא דמיא להא דרבי אלעאי, לית לן ראיה מיהא בשחט שליש והגרי' שליש ושחט שליש שתהא כשרה. ועוד דהא רב חסדא אמר ליה לרב הונא לא תהדר בך, דאם כן אפסדתא לקמיתא דבעינן דתיפוק חיותא בשחיטה ובהגרים שליש ושחט שליש, והגרים שליש נמי אין בנו כח להתיר, שהרי נחלקו עליה רב יהודה ורב הונא משמיה דרב ר"י טריף משום דבעיא רובא בשחיטה, ורב נחמן נמי דסבירא ליה בשחט שליש והגרים שליש ושחט שליש דכשרה, על כרחין בהגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש טרף, דהא בהא תליין, וכדאמר ליה רב חסדא לרב הונא, וללישנא קמא נמי דרב הונא משמיה דרב אשי מיפסל פסיל ואפילו בהגרים שליש ושחט שני שליש, וכל שכן בשלא שחט אלא שליש האמצעית לבדו, הילכך אף על פי שאמר רב הונא משמיה דרב להכשירה ורב (ששת) [חסדא] נמי לכאורה משמע דסבירא ליה הכין, אפילול כן לחומרא אזלינן, כיון דרב יהודה ורב נחמן ורב אסי אלישנא קמא פליגי עליה [ו]עוד דהא סוגיא דגמרא נמי תפיס ליה לאיסורא וכדאמרינן לקמן (חולין כ, א) פסול בשחיטה פסול במליקה לאתויי מאי, ואסיקנא לאתויי שפוי ראשו דנקיט מראשו והגרים ואזיל עד דמטי תתאי וכדרב הונא אמר רב אסי דאמר הגרים שליש ושחט שני שליש פסול, אלמא מדנקיט האי לישנא, שמע מינה דהכין הילכתא. והילכך אפילו הגרים שליש ושחט שני שליש טריפה דבעינן כי נפיק חיותא דתיפוק ברובא דשחיטה, ולא דמי לחצי קנה פגום, דהתם במקום שחיטה והכא לאו מקום שחיטה. והילכך אין לנו להכשיר אלא כששחט שני שליש והגרים שליש דאיכא רובא בשחיטה, וכי נפקא חיותא ברובא דשחיטה נפקא, אבל בכולהו אינך טריפה כך נראה לי. ויש מרבותי נוחי נפש שהכשירו בהגרים שליש ושחט שני שליש, ומשום דבהא בין רב הונא בין רב יהודה מודו בה וכדאיתמר הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש רב הונא אמר כשרה כי נפק חיותא בשחיטה קא נפקא, רב יהודה אמר רב טרפה בעינן רובא בשחיטה וליכא, אלמא אף רב יהודה לא נחלק אלא בשליש האחרון בהגרמה, דליכא רובא בשחיטה, הא שחט שני שליש האחרונים כשרה, דהא נפקא חיותא בשחיטה, והא איכא רובה בשחיטה, וכי תימא רובא קמא בשחיטה קאמר, דאילו בתרא כמחתך בשרא בעלמא היא. הא ליתא, דהא רב יהודה גופיה הוא דקאמר בסמוך משמיה דרב שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש כשרה, אלמא לדידיה כל דאיכא רובה בשחיטה ואפילו איכא הגרמה באמצע דאיכא למימר כי נפקא חיותא בהגרמה נפקא, אפילו הכי כשרה, כל שכן בדאיכא רובא במקום אחד דכשרה. והראשון נראה לי עיקר.

מאי עורף מול עורף כדקתני סיפא וכל העורף כשר למליקה נראה לי דלישנא קיטא נקט, ואין עיקר ראיתו אלא מסיפא, דסיפא דקתני וכל הצואר כשר לשחיטה, (דילמא) [דאלמא] כל העורף דקתני היינו מה שכנגד כל הצואר, הא לאו הכי אכתי אמינא דמאי כל העורף כל העורף שכנגד הפנים ממש, אלא רישא דסיפא נקטה ועיקרא משום סיפא דסיפא.

ממול עורף מול הרואה את העורף קשיא לי(ה) אם כן (כל כנגד) [כנגד כל] הצואר מנא לן, דילמא מול הרואה ממש את העורף, אבל אידך לא, דהוה ליה מול מול, וכדאמרינן ביבמות (קג, א) מעל רגלו ולא מעל דמעל, שמע מינה האי אסתוירא עד ארעא נחית, דאי לא הוה ליה מעל דמעל. ויש לומר דכל שאין בו מקום שנראה כמוחלק זה מזה, כולו נקרא ממול ערפו.

Rashba on Chullin 19b · Sefaria

Ritva

איקלע רב נחמן לסור' וכו' אמר להו לאו היינו דרב עילעי בר מניומי ויש שלמדין מכאן דהלכתא כר' יהודה דהא רב נחמן כוותי' ס"ל ויש דוחין דרב נחמן לא אכשר בהדיא אלא דהוי משמע לי' דאיכא למידק לה מדר' אילעי וכיון דדחי לי' לראי' דידיה ואע"ג דבלשון דילמא דחו לה מ"מ אידחי לי' הכשירה דמיירי מינה כי על המתיר להביא ראי' בפירושו דר' אילעי. ויש לקיים הסבר' הראשונה דכיון דקים להו להדיא ואמר לאו היינו דרבי אילע' מכלל דקים ליה או גמיר ליה ומשום מאי דדחי לה הוא בלשון דילמא ומעתה אין לנו פסק ברור בזה דהא רב הונא ורב יהודה בעלמא הלכתא כרב הונא ואע"ג דלית ליה סייעת' ברורה מדרב חסדא כדכתיבנא ואין לומר ג"כ שתהא הלכה כרב הונא משום דהא רב נחמן מוכחא קצת כר' יהודה מדנקט להדיא לאו היינו דר' אילעא וסייעת' דרב חסדא אינה סייעת'. הלכך אין לנו בזה ספק ברור לא כדברי הפוסקים כרב הונא משום סייעת' דרב חסדא ולא כדברי הפוסקים כרב יהודה משום סייעת' דרב נחמן ויש לנו לחוש להחמיר ולא נכשר עד דאיכא תרתי למעליותא רובא בשחיטה ונפיק חיות' בשחיטה בין שהגרי' שליש ושחט ב' שלישי' ובין ששחט ב' שלישים והגרי' שליש דבכל חדא מהני איתנהו לתרווייהו והודה בי' רב הונא ורב יהודה וכל ששחט רוב והגרים השאר כשחט שני שלישים והגרי' שליש דמי וכשרה מטעמ' דאמרן: ושני שלישים דנקטי' בשמעתין בשחט ב' שלישי' לאו דוקא:

מה לי במקום נקב מה לי פגע בו נקב פי' דכיון דהאי נקב הוי בו מעיקרא מקמי' דשחט ולא הוי פסול מידי ועליו השלי' לרוב ונפק' רובא בשחיטה וכשר ואלו שחט ואח"כ נעשה בו נקב היה דומה לשחט ישראל והשלי' א"י ולפסול מ"ש ותמי' לי מילתא היכי הוה טעי ר"א ואידך אמוראי בדמיון זה ואלו נאמר דאינהו מדרבנן הוא דפסלו משום דלא ליטעו בשחט ישראל וגמר נכרי דדמי' לי' לכאורה ור' יוחנן אמר דליכא למגזר דליכא מאן דטעי בהא כלל והלכתא כר' יוחנן:

אילימא עורף ממש פי' מה שיש מן העורף אחורי הפרצוף קרוי עורף בלשון תורה כדיליף לקמן מדכתיב עורף ולא פנים אלא מאי עורף מול עורף דבלשון חכמים קורין עורף למה שכתוב קורא מול עורף והוא מה שכנגד הצואר ולשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד.

כדקתני סיפא כל עורף כשר למלקות פי' ואי עורף ממש מאי כל העורף והלא דבר מועט הוא אלא ש"מ מול העורף קאמר שהוא ארוך מול הרואה את העורף פי' וזהו כל מה שכנגד הצואר שהכל הוא רואה את העורף דליכא למימר מה שסמוך לעורף ממש בלבד: וכן הוא אומר והוא יושב ממולי פי' אלמא מול אינו לשון על וגם אינו סמוך ממש בלבד אלא כל שעומד בראייתו:

מחזיר סימני' לאחורי העורף פי' רש"י ז"ל וחותך סימנין לבדן איכא דאמרי אף מחזיר מצותו למלוק שדרה ומפרקת תחילה עד שמגיע לסימנין ואם החזיר את הסימני' ומלקן לבדו אף זו מצותן עכ"ל ז"ל וכן עיקר ולא כדברי האומרים ז"ל דכי אומרים מחזיר אף הוא חותך שדרה ומפרקת אלא שחותך סימנין תחילה ודאמרי' מאי ארי' מולק אפי' שוחט נמי ה"פ אפי' שוחט נמי לענין הכשר שחיטה דהיינו בסימנין לבדן מן העורף כשרה במהדר וליתא חדא דלא דייק לישנא הכי ועוד השתא ודאי כשמגי' למפרקת או לרוב בשר ומתה עומד ומולק כיון שכבר חתך את הסימנין ואין לנו אלא דברי רש"י ז"ל ומשום דעביד לה בצפרנו קרי לי' מליקה אע"פ שאין בו אלא חתיכת סימנים בלבד כמו בשחיטה:

Ritva on Chullin 19b · Sefaria

Meiri

שחט הקנה במקום נקב אפי' היה חצי פגום והוסיף עליו כל שהוא וגמרו כשרה היה נקב בחציה שכנגד העורף ובא זה ושחט כנגדו חצי הקנה ופגע בנקב ואותו נקב השלים שחיטה זו לרוב כשרה אפי' היה חציה שבצד העורף פגום ובא זה ושחט כנגדה עד שפגע בפגימתה ונמצא שנחתכה כלה כשרה וכן אם שחט גוי חצי קנה וגמרו ישראל כשר ואם שחט ישראל חצי קנה וגמרו גוי פסול שחיטה העשויה כמסרק כשרה ויתבאר ענינה בפרק שני:

המשנה השמינית והכונה בה ככונת שלפניה לבאר באיזה צד מן הצואר הוא שוחט ואמר על זה השוחט מן הצדדין שחיטתו כשרה המולק מן הצדדין מליקתו פסולה השוחט מן העורף שחיטתו פסולה המולק מן העורף מליקתו כשרה השוחט מן הצואר שחיטתו כשרה המולק מן הצואר מליקתו פסולה שכל העורף כשר למליקה וכל הצואר כשר לשחיטה ונמצא כשר בשחיטה פסול במליקה כשר במליקה פסול בשחיטה אמר הר"מ פי' לפי שזכר סדר המליקה והשחיטה וזכר המחלוקת שבהם כשיש שם שחיטה אין שם מליקה וכשיש שם מליקה לא תהא שם שחיטה דבר על כל הדברים שנחלקו והנני מגיד לך עקר כלם ואז תדע שהם חלוקים כמו שאומר עקר השחיטה והמליקה שלא תהא מליקה אלא בעורף ולא תהא שחיטה אלא בצואר:

אמר המאירי השוחט מן הצדדין כלומר ששוחט במקום שחיטה משפוי כובע ולמטה בקנה וכן בושט בכל הצואר תחום שיעורו למעלה על הדרך שיתבאר ושחט מצדדי הצואר שחיטתו כשרה אע"פ שלא כיון להביא הסימנין מכל וכל לאותו צד כדי לשחטם קודם העצם של מפרקת שמ"מ מכוונים הם אל הצד בשוה וחתיכתם באה כאחד עם חתיכת העצם והרי הם נשחטים קודם שתעשה היא נבלה מצד שבירת המפרקת שאי אפשר שתחתך כל המפרקת ורוב בשר שעמה בשיעור שחיטת רוב הסימנין ומ"מ לכתחלה ראוי להזהר ולמשמש בסימנין שתזדמן לו שחיטתם קודם בשר הצואר וכן ראוי לשחוט לכתחלה בפני הצואר בדרך הנהוג ומ"מ ביונים סימניו נמצאים בצדדים וצריך אימון ידים למשמשם ולהזמינם לפניו וקרוב הדבר לפשוע ולחתוך המפרקת קודם הסימנין:

ונשוב לענין המשנה והוא שאמר אבל המולק מן הצדדין בחטאת העוף או בעולת עוף מליקתו פסולה שבמליקה צריך לחתוך בצפרנו העצם תחלה ואע"פ שגלגל סימנין לצד האחר ומלק העצם תחלה פסולה שמ"מ מליקה דוקא ממול עורף והוא אחורי הצואר הרואה את העורף ושהוא תחתיו ועורף עצמו הוא משפוי הראש ולמטה אותה בליטה שהיא כנגד הפנים והוא שיעור מועט ומה שהוא תחתיו כנגד הצואר הוא נקרא מול עורף והוא מקום מליקה ושחיטת הצדדין לדעת רוב מפרשים לא סוף דבר שבדיעבד כשרה אלא אף לכתחלה אחר שהסימנין נשחטין קודם חתיכת המפרקת ויראה לי דוקא דיעבד אבל לכתחלה אסור שמא יפגם הסכין:

השוחט מן העורף שחיטתו פסולה ופרשו בגמרא לא עורף ממש שאם כן אף המליקה פסולה בו אלא מול עורף וכדקתני סופא וכל העורף כשר למליקה שבודאי לא על עורף אמר כן דהא רחמנא ממול ערפו קאמר אלא מול עורף אף זו של שוחט לאו דוקא עורף ממש שזה אינו בכלל שחיטה אלא מול עורף וכן פרשו בגמרא בשלא החזיר הסימנין אחורי העורף הא אם החזיר כשרה אבל שחט מן העורף עצם המפרקת תחלה ואחר כך סימנים פסולה שהרי נעשית טרפה בחתיכת המפרקת ורוב בשר שבה קודם שיגע בסימנין ואפי' היתה סכינו קצרה ומחודדת עד שלא יחתך רוב בשר עמה מ"מ הרי הוא מחליד הסכין בין חתך צדי העצם ר"ל שאחר שנתפרקו פרקי העצם נועץ הסכין בין חתך פרקי העצם שאין העצם מתפשט לכאן ולכאן כדרך שאר בית השחיטה כשחותכין אותו אלא עומד במקומו וכשחותך בסכין בין פרקיו הויא לה חלדה:

המולק מן העורף מליקתו כשרה שכך דינה של מליקה נועץ צפרניו ודורס וחותך עצם המפרקת ואחריה הסימנין ומ"מ צריך להזהר שלא יחתוך רוב בשר עם העצם שאם כן הרי מתה קודם חתיכת הסימן ועקר מליקה בחתיכת הסימן היא והיאך הוא עושה עיקר מליקה אחר מיתה אלא חותך את העצם בצפרנו הקצרה והמחודדת וישאר רוב בשר קיים ואחריה חותך הסימנין ורוב בשר עמהם ולא סוף דבר בזו שהמליקה כשרה בדיעבד אלא לכתחלה כך דינה ומתוך שתפש לשון דיעבד בשחיטה תופשו גם כן במליקה ולא כדברי האומר במצות מליקה מחזיר סימנין אחורי העורף ומולק ולא כדברי האומרים אף מחזיר אלא אינו מחזיר כלל ועיקר דינה כמו שכתבנו:

השוחט מן הצואר וכו' אחר שהשמיענו שחיטה ומליקה בצד וכן בעורף בא להשמיענו ענינם בצואר והוא המקום המוכן לשחיטה שהשוחט בו שחיטתו כשרה ולא סוף דבר כשרה אלא שכך הוא דינו והמולק מן הצואר אפי' החזיר הסימנין אחורי העורף וחתך מפרקת תחלה פסולה שמ"מ ממול ערפו אמר רחמנא:

שכל הצואר כשר לשחיטה בא להשמיענו שמקום מליקה מכוון בשיעורו כנגד מקום שחיטה וכל מה שכשר לשחיטה מצד הגרון משיפוי כובע ועד כנף הריאה כשר למליקה מצד העורף וכן בשיעורו של ושט על הצד שיתבאר שיעורו בפרק שלישי ואחר כן כלל דבריו ואמר שנמצא כשר בשחיטה כגון מן הצואר ומן הצדדין פסול במליקה אפי' החזיר הסימנין לצד האחר וחתך המפרקת תחלה וכשר במליקה והוא ממול ערפו ובלא החזרת הסימנין אלא שיחתוך עצם המפרקת תחלה פסול בשחיטה וכן נתרבו בענין זה שאר דברים כגון סכין ושן תלושה ודומיהם שכשר בשחיטה ופסול במליקה וצפורן מחוברת שכשר במליקה ופסול בשחיטה וכן דרסה אבל שן מחוברת אף למליקה פסולה ומה שאמרו בגמרא לאיתויי שן וצפורן לצדדין קתני ופירושו שן תלושה בכלל כשר לשחיטה ופסול למליקה וצפורן מחוברת בכלל כשר במליקה ופסול בשחיטה ומה שהקשו שן וצפורן בהדיא קתני להו פירושו דשן בכדי נקטא דפשיטא לן דמליקה אינה בדבר תלוש כלל ומשום צפורן הוא דנקט לה וללמד שפסולה בשחיטה והרי הוזכרו בפירוש חוץ מן השנים והצפורן מפני שהם חונקין:

3 more comments on this page.

Meiri on Chullin 19b · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

בפרש"י בד"ה מחזיר סימנין כו' וחותך הסימנים לבדן כו' עכ"ל אבל המפרקת אינו חותך בהחזיר הסימנין דהא לא יבדיל כתיב בחטאת עוף וכן בשאינו מחזיר הסימנין חותך שדרה ומפרקת ולא כל הסימנים כו' ומהך ברייתא דלקמן ה"מ לאסוקי תיובתא בפשיטות למאן דאמר מחזיר דוקא ודו"ק:

תוס' בד"ה שחט ופגע בו נקב כו' ולא דמי לשחט שליש כו' דהתם שלא במקום כו' אבל השוחט במקום נקב כו' עכ"ל פירוש לדבריהם דפגע במקום נקב ודאי טרפה אפילו ברוב שחיטה כגון ששחט שליש ופגע במקום נקב שליש ושוב שחט שליש דהא מטעם דהוי כגמר עובד כוכבים רוב השחיטה קאמר דטרפה ודומיא דהכי בשחט שליש והגרים שליש ושחט שליש כשרה לרב יהודה והיינו משום דהכא בשעה שנגמר רוב הסימן בפסול הוי במקום שחיטה אבל התם שליש השני שהיה בפסול לא היה במקום שחיטה וכן כתבו בהיפך גבי שחט במקום נקב דכשר אף אם לא הוי רובא בשחיטה מ"ד אחצי קנה פגום וגמרו ודומיא דהכא בהגרים שליש ושחט שליש הוי ודאי טרפה לרב יהודה לפי טעמו דהא לא שחט רובא וקאמרי דהכי עדיף טפי לפי שהשליש הראשון שהיה בו נקב מצטרף לשליש השני להיות רובו בשחיטה כיון שהוא במקום שחיטה משא"כ בהגרים שליש ושחט שליש כיון שאינו במקום שחיטה לא הוי רובא בשחיטה ודו"ק:

בד"ה השוחט מן הצדדין כו' גזרה אטו לא החזיר כו' עכ"ל מיהו אף בלא החזיר מן הצדדין כשרה דומיא דקתני בשוחט מן העורף פסול בדלא אהדר וק"ל. הג"ה אבל הב"י סי' כ' הביא דברי התוס' וכתב עליהן שנראה מדבריהם שאם לא החזיר הסימנים פסולה ע"כ ויש לתמוה עליו שאי אפשר לומר כן דאם כן מאי הוה בין מן הצדדים למן העורף וכמו שכתוב כאן וגם דברי תוספות בעצמם אינן משמע כן וצ"ע עכ"ה:

Chidushei Halachot on Chullin 19b · Sefaria

Maharam

בתוס' ד"ה שחט ופגע בו נקב מהו וכו' ולא דמי לשחט שליש והגרים שליש וכו'. בתחלת הדעת נראין דברי התוס' תמוהים אבל נ"ל המשך דברי התוס' כך הם שהתוס' ס"ל דהא דקאמר הכא דשחט ופגע בנקב טריפה משום דהוי כמו שגמרו עובד כוכבים בכל ענין איירי אפי' היכי שהיה הנקב בשליש אמצעי של הקנה כגון שליש עליון שלם וכן שליש תחתון ושליש אמצעי נקב ושחט כל הסימן דהשתא הוי רובא בשחיטה דהיינו שליש העליון והתחתון כמו בשחט שליש והגרים שליש ושחט שליש ואף על פי כן קאמר הכא דשחיטתו פסולה מטעם דהוי כגמר עובד כוכבים ולעיל בשחט שליש והגרים שליש ושחט שליש ס"ל לרב יהודה דכשרה מטעם דאיכא רובא בשחיטה ולא אמרינן דהוי כגומר עובד כוכבים ותי' דלא דמי דהתם לא שייך לומר דהוי כמו גמר עובד כוכבים כיון דההגרמה היא שלא במקום השחיטה אבל הכא דהנקב הוא במקום השחיטה הוי כמו שגמרה עובדי כוכבים דהא הנקב משלים לרוב הקנה והדר קאמרי התוס' אבל שחט במקום נקב וכו' ר"ל אע"ג דכתבינן דלענין פגע בנקב הוי מקום שחיטה גריעותא וגרע משחט שליש והגרים שליש ושחט שליש דהוי שלא במקום שחיטה אבל שחט במקום נקב מכשרינן בכל ענין אפילו היכי דחציו העליון של הקנה היה נקוב ופגום ושחט מעט והשלים לרוב אע"ג דלא הוי רובא בשחיטה אפילו הכי כשרה כיון דהנקב היה במקום שחיטה משלים לרובא הוי כאילו שחט רוב הקנה דכל כמה שלא ניקב רובו הוי ליה כקנה שלם אבל בהגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש לא שייך לומר דשליש ראשון שהגרים ישלים לרוב דנהוי כאילו שחט רוב הקנה דהא חגרמה אינו במקום שחיטה כלל ואין כאן רובו בשחיטה כ"א שליש בשחיטה ולכך ס"ל לר"י לעיל דטרפה דשחט במקום נקב כיון שהוא במקום שחיטה עדיף טפי מהגרים שליש ושחט שליש דהגרים שליש נ"ל וק"ל:

ד"ה מסתברא כמ"ד וכו' וי"ל דלכתחלה פליגי וכו' ר"ל ולכך מתני' לא הוי תיובתא גמורה דשפיר מצי לאוקמא כדין מליקה אבל מתניתין בדלא החזיר דמתניתין בדיעבד איירי דכשרה בדלא החזיר והא דקאמר מחזיר דוקא היינו לכתחלה והא דקאמר מסתברא כמ"ד דאף מחזיר וכו' משום דמשמע ליה לפום ריהטא דמתני' איירי בלכתחלה דהמולק משמע י"ל על דברי התוס' דאדרבה לישנא דהמולק משמע בדיעבד וכן משמע מפרש"י:

Maharam on Chullin 19b · Sefaria

Original text

Segment 1

דְּאִם כֵּן, מַפְסְדַתְּ לַהּ לְקַמַּיְיתָא. הָתָם מַאי טַעְמָא קָא מַכְשְׁרַתְּ? דְּכִי נָפְקָא חִיּוּתָא – בְּהֶכְשֵׁירַהּ קָא נָפְקָא. הָכָא נָמֵי, כִּי נָפְקָא חִיּוּתָא – בְּהַגְרָמָה קָא נָפְקָא.

as, if you retract your statement, you repudiate the first ruling that you stated with regard to a case where one diverted the knife and cut one-third of the windpipe, and then cut one-third properly, and then diverted and cut the final one-third. There, what is the reason that you deemed the slaughter valid? The reason is that when life left the animal with the cutting of the second third of the windpipe, it left the animal in the course of valid slaughter. Based on that reasoning, here too, when life left the animal with the cutting of the second third of the windpipe, it left the animal in the course of diverting the knife, and the slaughter is invalid.

Segment 2

אִיקְּלַע רַב נַחְמָן לְסוּרָא, בְּעוֹ מִינֵּיהּ: שָׁחַט שְׁלִישׁ וְהִגְרִים שְׁלִישׁ וְשָׁחַט שְׁלִישׁ, מַהוּ? אֲמַר לְהוּ: לָאו הַיְינוּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בַּר מִנְיוֹמֵי, דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר מִנְיוֹמֵי: שְׁחִיטָה הָעֲשׂוּיָה כְּמַסְרֵק כְּשֵׁרָה.

Rav Naḥman happened to come to Sura, where they asked him: If one cut one-third of the windpipe properly, and then diverted the knife and cut one-third, and then cut the final one-third of the windpipe properly, what is the halakha ? He said to them: Isn’t that the halakha stated by Rabbi Elazar bar Minyumi, as Rabbi Elazar bar Minyumi says: Slaughter that is performed like the teeth of a comb, which are jagged, is valid.

Segment 3

וְדִלְמָא בִּמְקוֹם שְׁחִיטָה! בִּמְקוֹם שְׁחִיטָה מַאי לְמֵימְרָא? מַהוּ דְּתֵימָא: בָּעֵינַן שְׁחִיטָה מְפוֹרַעַת וְלֵיכָּא, קָא מַשְׁמַע לַן.

The Gemara objects: And perhaps Rabbi Elazar bar Minyumi stated his halakha only when the slaughter goes up and down within the proper place of slaughter. The Gemara asks in response: Within the proper place of slaughter, what is the purpose of stating it? Clearly the slaughter is valid in that case. The Gemara explains: Lest you say that we require slaughter that is clear and straight, and slaughter that is jagged is not straight, therefore, Rabbi Elazar bar Minyumi teaches us that nevertheless, the slaughter is valid.

Segment 4

(סִימָן: בַּכַּ״ד).

The Gemara cites a mnemonic for the order of the Sages in the following discussion: Beit for Rabbi Abba; kaf for Rav Kahana; dalet for Rav Yehuda.

Segment 5

יְתֵיב רַבִּי אַבָּא אֲחוֹרֵיהּ דְּרַב כָּהֲנָא, וְיָתֵיב רַב כָּהֲנָא קַמֵּיהּ דְּרַב יְהוּדָה, וְיָתֵיב וְקָאָמַר: שָׁחַט שְׁלִישׁ וְהִגְרִים שְׁלִישׁ וְשָׁחַט שְׁלִישׁ, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.

Rabbi Abba sat behind Rav Kahana and Rav Kahana sat before Rav Yehuda, and he sat and said to Rav Yehuda: If one cut one-third of the windpipe properly, and then diverted the knife and cut one-third, and then cut the final one-third of the windpipe properly, what is the halakha ? Rav Yehuda said to Rav Kahana: His slaughter is valid.

Segment 6

הִגְרִים שְׁלִישׁ וְשָׁחַט שְׁלִישׁ וְהִגְרִים שְׁלִישׁ, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה.

Rav Kahana then asked: If one diverted the knife and cut one-third of the windpipe, and then cut one-third properly, and then diverted and cut the final one-third, what is the halakha ? Rav Yehuda said to him: His slaughter is not valid.

Segment 7

שָׁחַט בִּמְקוֹם נֶקֶב, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.

Rav Kahana then asked: If one cut in a place where there was a perforation in the front of the windpipe and continued cutting, what is the halakha ? Rav Yehuda said to him: His slaughter is valid.

Segment 8

שָׁחַט וּפָגַע בּוֹ נֶקֶב, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה.

Rav Kahana further asked: If one cut the windpipe and after cutting half the windpipe encountered a perforation, after which point a majority of the windpipe had been cut, what is the halakha ? Rav Yehuda said to him: His slaughter is not valid.

Segment 9

אֲזַל רַבִּי אַבָּא, אַמְרַהּ קַמֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר, אֲזַל רַבִּי אֶלְעָזָר, אַמְרַהּ קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, אֲמַר לֵיהּ: מַאי שְׁנָא?

Rabbi Abba went to Eretz Yisrael and stated these halakhot in the presence of Rabbi Elazar, and Rabbi Elazar went and stated these halakhot in the presence of Rabbi Yoḥanan. Rabbi Yoḥanan said to him: What is different about a case where one cut in a place where there was a perforation relative to a case where he encountered a perforation in the middle of the slaughter?

Segment 10

אֲמַר לֵיהּ: שָׁחַט בִּמְקוֹם נֶקֶב, נַעֲשָׂה כְּמִי שֶׁשָּׁחַט גּוֹי וְגָמַר יִשְׂרָאֵל. שָׁחַט וּפָגַע בּוֹ נֶקֶב, נַעֲשָׂה כְּמִי שֶׁשָּׁחַט יִשְׂרָאֵל וְגָמַר גּוֹי. קָרֵי עֲלֵיהּ: ״גּוֹי גּוֹי״.

Rabbi Elazar said to him: In a case where one cut in a place where there was a perforation, it becomes like an animal that a gentile began to slaughter and a Jew completed its slaughter, in which case the slaughter is valid. In a case where one cut the windpipe and encountered a perforation, it becomes like an animal that a Jew began to slaughter and a gentile completed its slaughter, in which case the slaughter is not valid. Rabbi Yoḥanan mockingly proclaimed about him: Gentile, gentile, i.e., you merely repeat something about gentiles. Rabbi Yoḥanan did not accept the distinction.

Segment 11

אָמַר רָבָא: שַׁפִּיר קָרֵי עֲלֵיהּ ״גּוֹי גּוֹי״, בִּשְׁלָמָא הָתָם מִדַּהֲוָה לֵיהּ לְיִשְׂרָאֵל לְמִשְׁחַט רוּבָּא וְלָא שְׁחַט, כִּי נָפְקָא חִיּוּתָא – בִּידָא דְּגוֹי קָא נָפְקָא, אֶלָּא הָכָא מִכְּדֵי מִשְׁחָט שָׁחֵיט, מָה לִי בִּמְקוֹם נֶקֶב, מָה לִי פָּגַע בּוֹ נֶקֶב?

Rava said: Rabbi Yoḥanan did well when he proclaimed about him: Gentile, gentile. Granted, there, in the case where the gentile completed the slaughter, since a Jew was supposed to cut a majority of the windpipe and he did not cut it, when life left the animal it left by the hand of a gentile. But here, after all, he was the one who slaughtered the entire animal, and the animal was not a tereifa until this point, and so what difference is there to me if one began to cut in a place where there was a perforation and what difference is there to me if he encountered a perforation?

Segment 12

מַתְנִי׳ הַשּׁוֹחֵט מִן הַצְּדָדִין – שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה, הַמּוֹלֵק מִן הַצְּדָדִין – מְלִיקָתוֹ פְּסוּלָה. הַשּׁוֹחֵט מִן הָעוֹרֶף – שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה, הַמּוֹלֵק מִן הָעוֹרֶף – מְלִיקָתוֹ כְּשֵׁירָה. הַשּׁוֹחֵט מִן הַצַּוָּאר – שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה, הַמּוֹלֵק מִן הַצַּוָּאר – מְלִיקָתוֹ פְּסוּלָה, שֶׁכׇּל הָעוֹרֶף כָּשֵׁר לִמְלִיקָה, וְכׇל הַצַּוָּאר כָּשֵׁר לִשְׁחִיטָה. נִמְצָא, כָּשֵׁר בִּשְׁחִיטָה – פָּסוּל בִּמְלִיקָה, כָּשֵׁר בִּמְלִיקָה – פָּסוּל בִּשְׁחִיטָה.

MISHNA: One who slaughters from the sides of the throat, his slaughter is valid. One who pinches the neck of a bird offering from the sides, his pinching is not valid. One who slaughters from the nape [ oref ] of the neck, his slaughter is not valid. One who pinches a bird offering from the nape of the neck, his pinching is valid. One who slaughters from the throat, his slaughter is valid. One who pinches a bird offering from the throat, his pinching is not valid, as the entire nape is valid for pinching and the entire throat is valid for slaughter. It is found that that which is valid for slaughter is not valid for pinching and that which is valid for pinching is not valid for slaughter.

Segment 13

גְּמָ׳ מַאי עוֹרֶף? אִילֵימָא עוֹרֶף מַמָּשׁ, מַאי אִרְיָא שׁוֹחֵט? אֲפִילּוּ מוֹלֵק נָמֵי! ״מִמּוּל עׇרְפּוֹ״ אָמַר רַחֲמָנָא, וְלֹא עׇרְפּוֹ. אֶלָּא מַאי עוֹרֶף? מִמּוּל עוֹרֶף, כִּדְקָתָנֵי סֵיפָא: כׇּל הָעוֹרֶף כָּשֵׁר לִמְלִיקָה.

GEMARA: With regard to the statement in the mishna: One who slaughters an animal from the oref , its slaughter is not valid, the Gemara asks: What is the meaning of oref ? If we say that the reference is to the actual occipital bone at the rear of the skull, why does this halakha apply specifically to one who slaughters from the oref ? Even if one pinches a bird offering from the oref it would also not be valid, as the Merciful One states: “Pinch off its head adjacent to its oref ” (Leviticus 5:8), at the nape beneath the occipital bone, and not its oref . Rather, what is the oref mentioned in the mishna? It is adjacent to the oref , the back of the neck below the occipital bone, as it is taught in the latter clause of the mishna: The entire nape is valid for pinching.

Segment 14

מְנָהָנֵי מִילֵּי, דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״מִמּוּל עׇרְפּוֹ״ – מוּל הָרוֹאֶה אֶת הָעוֹרֶף, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״וְהוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִי״, וְאוֹמֵר: ״כִּי פָנוּ אֵלַי עֹרֶף וְלֹא פָנִים״. מַאי וְאוֹמֵר? וְכִי תֵּימָא: עוֹרֶף גּוּפֵיהּ לָא יָדְעִינַן הֵיכָא, דְּנִדַּע מוּל דִּידֵיהּ הֵיכָא – תָּא שְׁמַע: ״כִּי פָנוּ אֵלַי עֹרֶף וְלֹא פָנִים״, מִכְּלָל דְּעוֹרֶף לַהֲדֵי פָּנִים.

The Gemara asks: From where are these matters derived? They are derived as the Sages taught in a baraita : In the phrase “adjacent to [ mimmul ] its oref ,” adjacent means a place that sees the oref and not the oref itself. And likewise, the verse states: “And they reside adjacent to me [ mimmuli ]” (Numbers 22:5); and the verse states: “For they have turned their oref unto Me, and not their face” (Jeremiah 2:27). The Gemara asks: What is added by the latter proof, introduced with the term: And the verse states? The Gemara answers: And if you would say, we do not know where the oref itself is, so that we will know where adjacent to it is, come and hear: “For they have turned their oref unto Me, and not their face,” from which it may be ascertained by inference that the oref is opposite the face, at the rear of the head.

Segment 15

אָמְרִי בְּנֵי רַבִּי חִיָּיא: מִצְוַת מְלִיקָה מַחֲזִיר סִימָנִים לַאֲחוֹרֵי הָעוֹרֶף וּמוֹלֵק. אִיכָּא דְּאָמְרִי: אַף מַחְזִיר, וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: מַחְזִיר דַּוְקָא.

§ The sons of Rabbi Ḥiyya say: How is the mitzva of pinching of a bird offering performed? One moves the two simanim that must be severed in ritual slaughter, i.e., the windpipe and the gullet, behind the nape and pinches. There is a dispute among the Sages with regard to the meaning of the statement. There are those who say: The mitzva ab initio is to pinch through the spinal column first and then pinch the windpipe and the gullet, and one may even move the simanim to behind the nape and pinch. And there are those who say: The mitzva is specifically to move the simanim behind the nape and pinch.

Segment 16

וּמִסְתַּבְּרָא כְּמַאן דְּאָמַר אַף מַחְזִיר, מִמַּאי? מִדְּקָתָנֵי: הַשּׁוֹחֵט מִן הָעוֹרֶף – שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה, הַמּוֹלֵק מִן הָעוֹרֶף – מְלִיקָתוֹ כְּשֵׁרָה,

The Gemara notes: And it is reasonable according to the one who says: One may even move the simanim behind the nape. From where does one draw that conclusion? It is from the fact that the mishna teaches: One who slaughters from the nape of the neck, his slaughter is not valid. One who pinches from the nape of the neck, his pinching is valid.

Chullin 19b

Chullin 19b

Rashi

Tosafot

Rashba

Ritva

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Maharam

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text