Talmud Builders

    Commentary page

    Chullin 13a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 13a

    Chullin 13a. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 300 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    ואין להן מחשבה כגון מצא לקליפת אגוז כמו שהיה וחשיב עליה למוד או אפילו מדד בה אלא שלא עשה בה מעשה לשם כלי ואם בן דעת חשב עליהן טמאין במחשבה דתנן (כלים פכ"ה מ"ט) כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה:

    מחשבה גרידא לא קא מבעיא ליה דשמיע ליה הא:

    מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו לפי ראות עינינו אבל אין אנו יודעין אם עשה מעשה זה לשם מחשבה זו:

    ואתיוה לצפון ולא אמר על שם כך אני מוליכה לשם לפי שאינה כשרה בדרום:

    או דלמא מקום הוא דלא איתרמי ליה לא נראה בעיניו מקום הראשון:

    מפני הכנימה כוצונ"ש שבפולים ועדשים כמו ותהי הכנם (שמות ח):

    אינן בכי יותן דלא ניחא ליה בהאי טל ולא הוה הכשר להורידן לידי טומאתן אם יגע בהם שרץ לאחר זמן דבעינן כי יותן דומיא דכי יתן דניחא ליה:

    ואם נתכוין לכך בין בשעת העלאה ובין לאחר מכאן קודם שינגב הטל מעליהם:

    28 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 13a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    בעא מיניה שמואל מרב הונא משמע שהיה שמואל קטן מרב הונא וכן בריש גיטין (דף ה.) ובפ' יש בערכין (ערכין טז:) הוו יתבי רב הונא וחייא בר רב קמי שמואל משמע כתלמיד היושב לפני רבו ובפרק קמא דגיטין (דף יא:) יתיב רב הונא קמי רבי ירמיה ורבי ירמיה חבירו של רבי זירא הוה כדמוכח בנדה (דף כג.) בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא כו' עד כאן הביאו רבי ירמיה לרבי זירא לידי גיחוך ולא גחך ורבי זירא תלמידו של רב יהודה דהוה משתמיט מיניה למיסק לארעא דישראל ורב יהודה תלמידו של רב ושמואל והיה קורא רבי ירמיה לרב הונא דרדקי (גיטין דף יא:) ויש לומר דתרי רב הונא הוו ומיהו ההוא דערכין (דף טז:) על כרחך תלמידו של רב הוה כדמוכח התם:

    מנין למתעסק בקדשים שהוא פסול פירש בקונטרס מתעסק בסכין להגביהו ולזרוק אותו וקשה דבכה"ג אפילו בחולין פסול לרבנן אפילו מתכוין לחתיכה כגון לנעצה בכותל כדמוכח בפרק ב' (לקמן חולין לא.) עד שיתכוין לחתיכת סימנין ונראה דהאי מתעסק בקדשים היינו דמתכוין לחתיכת סימנים ולא לשם זביחה דבחולין כשר ובקדשים פסול ועוד יש מתעסק אחר כגון של קדשים שסבור שהוא חולין ושחטו דפסול מטעם מתעסק כדאמרינן בזבחים בסוף פרק ב"ש (זבחים דף מו:) דמשום חולין פסולה ותרוייהו מושחט את בן הבקר נפקא:

    פיתו פת כותי בפירקי דרבי אליעזר (פ' לח) יש דעזרא וזרובבל בן שאלתיאל ויהושע בן יהוצדק נידו אותן בשלש מאות כהנים ובשלש מאות תינוקות ובשלש מאות ספרי תורה והיו תוקעין והלוים משוררים ומסיימים בה מכאן אמרו כל האוכל פת כותי כאילו אוכל בשר חזיר:

    Tosafot on Chullin 13a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    מנין למתעסק בקדשים שהוא פסול פירש רש"י ז"ל כגון שהגביה ידו להגביה כליו ושחט דרך הגבהות ידו שלא בכונה כלל. ולפי פירושו לא בעיא לה אלא אליבא דרבי נתן, דאילו לרבנן אפילו בחולין כי האי גוונא לא מהניא, ויש לפרש כגון שנתכון לחתיכת סימנין ולא לשחיטה, דאילו לרבנן בחולין כשרה ובקדשים פסולה עד שיתכוין לשחיטה מעליא שיודע שנצטוו ישראל על השחיטה, ולפיכך הוא שוחט. ורבינו יצחק ז"ל פירש כגון ששחט עולה וכסבור שהיא חולין, דמתעסק הוא אצל קדשים, וכדגרסינן בזבחים (מו, ב) חטאת ששחטה לשם חולין כשרה משם חולין פסולה. פירש לשם חולין שיודע שהיא עולה ושחטה לשם חולין, וכדתנן (שם ב, א) כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה משם חולין כגון שהוא סבור שהוא של חולין ושחטה.

    Rashba on Chullin 13a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Meiri

    המעלה פירותיו לגג לשטחן מפני הכנימא שבהם וירד עליהם טל לא הוכשרו לקבל טומאה בכך שהרי לא נתכון לכך ולא ירדו עליהם ברצונו ואם נתכון לכך הוכשרו העלום חרש שוטה וקטן אפי' נתכונו להיות הטל יורד עליהם הואיל ולא אמרו כן בשעת מעשה לא הוכשרו שאין להם כונה ואין ההעלאה מעשה מוכיח שהוא מתכוין לכך עלו לגג והפכו בהם הרי זה המעשה מברר שלכך הם מתכונים כדי שירד הטל על הצד האחר והרי זה מעשה גמור והוכשרו:

    המשנה השניה והכונה להשלים בה ענין מה שהתחיל לבאר בשלפניה בפסול השוחטים והוא שאמר שחיטת נכרי נבלה ומטמאה במשא אמר הר"מ פי' דע שסבת היות שחיטת נכרי נבלה ואפי' היה חכם ואפי' ישראל עומד על גביו מפני שסתם מחשבת נכרי לע"ז ואשר הביאנו שלא נאמר עליה אסורה בהנאה כמו תקרובת כפי מה שבארנו במסכת ע"ז וחלקום לשני חלקים האחד מהם היודעים לעשות אותם ר"ל להביט אל המזלות הצומחים לצורך מלאכתם ולהוריד הרוחניות בהם ושאר אותן שטויות שמטנפין השכל כמו שמאמינים בעלי האמונה ההיא והחלק השני הם העובדים לאותם הצורות הידועות כפי מה שלמדו מחכמיהם בלבד והם רוב עובדי עבודה זרה והחלק הזה האחרון אמרו חכמים ענין בלשון הזה גוים שבחוצה לארץ לאו עובדי עבודה זרה הם אלא מנהג אבותיהם בידיהם ועל אלו אמרו ששחיטתן מטמאה במשא ואינו אסור בהנאה ומה שאמר ומטמא במשא ואע"פ שהוא ידוע שכל נבלה מטמאה במשא לפי שאפי' לר' יהודה בן בתירא שאומר תקרובת ע"ז מטמאה באהל אומר בשחיטת נכרי שהיא מטמאה במשא בלבד:

    אמר המאירי שחיטת נכרי נבלה אפי' אחרים עומדין על גבם שלדעת עצמם הם מכונים ומטמאה במשא כשאר נבלות ופרשו בגמרא שמ"מ מותרת היא בהנאה ואין אנו אומרין שסתם מחשבתו לעבודה זרה אלא אם כן שחטה לשם עבודה זרה להדיא:

    זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ואף גר תושב וכותי בזמן [הזה] בדין זה ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא שחיטת מין ישראל והוא כל מי שהוא משומד לע"ז ונאבק בה עם שכל מעשיו לשמה וכגון שנעשה לה כומר חמורה משחיטת הנכרי לאסרה בהנאה וממה שאמר הא דמין לע"ז ופירושה דמין ישראל וכל שכן מין גוי והוא שראינוהו עובד את האלילים ואדוק בהן לעשות כל מעשיו לשמן וכמו שאמר בסמוך השתא מין ישראל אסור מין גוי מבעיא וכן שהקשו וליחוש שמא מין הוא ויש חולקין במין ישראל שאינה אסורה בהנאה ושלא כסוגיא זו שמאחר שבמשומד לע"ז דרך כלל פסקנו למעלה שדינו כדין הנכרי וכלם על שיעור אחד הם ואין נראה כן לדחות שטת הסוגיא בלא ראיה אלא אסורה בהנאה ולא עוד אלא שפתו פת כותי שאמרו עליו בסדר זרעים שהוא כבשר חזיר ויינו יין נסך וספריו חולין כספרי קוסמים אפי' תורה ונביאים ופירותיו טבלים והוא בכלל מורידין כמו שיתבאר במס' ע"ז וי"א כן אף במשומד לעבירה אחרת להכעיס ומ"מ שחיטת נכרי הואיל ואין רוב האומות מינין אלא שמנהג אבותיהם בידיהם מותרת בהנאה אלא שמטמאה במשא אף באחרים עומדין על גביו ואפי' נודע לנו שאינו עובד ע"ז כגון גר תושב שאין הענין אלא מדכתיב וזבחת ולא מי שאינו ישראל ואפי' בגוי קטן שאינו יודע בטיב עבדה זרה:

    Meiri on Chullin 13a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בא"ד ולתרומה נמי יועיל בגדול עומד ע"ג עכ"ל מהרש"ל מחקו ונראה שיש לקיימו וה"ק לפום הך סברא דלא ידעינן טעמא דבעי עומד ע"ג בגיטין טפי מהך דשמעתין ויש לנו לומר דהוה כתרומה מאיזה טעם שיהיה דלא מסתברא שיוכיח המעשה על מחשבתו וא"כ הוא לתרומה אמאי לא יועיל נמי בעומד ע"ג וק"ל:

    Chidushei Halachot on Chullin 13a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    סוף ד"ה ותבעי ליה מעשה וכו' עד ובלא ירושלמי יש לנו לדקדק בדברים הללו וכו' ולתרומה נמי יועיל בגדול עומד ע"ג. בספר ח"ש מוחק כל זה ובודאי שטעמו הוא משום דהא כתבו התוס' לעיל מזה בשם הירושלמי דכיון שעיקר התרומה במחשבה וקטן אין לו מחשבה לא מסתברא שיוכיח המעשה על מחשבתו אבל ל"נ דא"צ למחוק בשביל זה דאע"ג דמחשבה ניכרת מתוך מעשיו אין מועיל לענין תרומה מכל מקום באחרים עומדים על גביו דעדיף טפי יועיל ואף על גב שהוא כתב שבספרים אחרים אינו אמת הוא שראיתי בתוס' כתיבת יד שאינו אבל ראיתי עוד תוס' אחרים כתובים על קלף שישנו שם ומאריך שם ע"ז:

    ד"ה בעי מיניה כו' והיה קורא רב ירמיה לרב הונא דרדקי הכי איתא שם בגיטין דף י"א:

    בא"ד וי"ל דתרי רב הונא הוו פי' אחד שהיה קדמון שהיה חשוב משמואל ואחד אחרון שהיה קטן מרבי ירמיה:

    בא"ד ומיהו ההיא דערכין ע"כ תלמידו של רב הוה כו' ר"ל א"כ נצטרך לומר דתלתא רב הונא הוו א' שהיה חשוב משמואל ואחד סתם רב הונא שהיה תלמידו של רב ואחד אחרון שהיה קטן מרבי ירמיה אבל בתוס' בגיטין משמע שסתם רב הונא שהיה תלמידו של רב הוא רב הונא דהכא ודריש גיטין דף ה' דבעא מיניה שמואל ע"ש ולפי זה נצטרך לומר דלא הוו כי אם תרי אחד שהיה קטן מר' ירמיה וסתם רב הונא שהיה תלמידו של רב דבעיא מיניה שמואל כדאיתא הכא אלא דההיא דערכין לא יתיישב:

    ברש"י במתניתין ד"ה ומטמא במשא בגמ' פריך פשיטא היא ס"ה? וסוף פי' דמתני' ואח"כ מתחיל פירוש הגמרא האמר סתם מהשבת עובד כוכבים וכו':

    Maharam on Chullin 13a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 13, Amud Aleph, about 300 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 13 words

      Opens “וְאֵין לָהֶן מַחְשָׁבָה.…”

    2. Segment 217 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ: מַחְשָׁבָה גְּרֵידְתָּא לָא קָא מִיבַּעְיָא…”

    3. Segment 321 words

      Opens “כְּגוֹן דַּהֲוָה קָיְימָא עוֹלָה בַּדָּרוֹם, וְאַתְיַיהּ בַּצָּפוֹן…”

    4. Segment 428 words

      Opens “הָא נָמֵי אַמְרַהּ רַבִּי יוֹחָנָן חֲדָא זִימְנָא,…”

    5. Segment 519 words

      Opens “הֶעֱלוּם חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, אַף עַל פִּי…”

    6. Segment 617 words

      Opens “וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא…”

    7. Segment 77 words

      Opens “הָכִי קָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ: דְּאוֹרָיְיתָא אוֹ דְּרַבָּנַן?…”

    8. Segment 822 words

      Opens “רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מַתְנֵי הָכִי: אָמַר…”

    9. Segment 927 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַמֵּי: וְתִיבְּעֵי לֵיהּ מַחְשָׁבָה!…”

    10. Segment 1029 words

      Opens “הָכִי קָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ: דְּאוֹרָיְיתָא אוֹ דְּרַבָּנַן?…”

    11. Segment 1133 words

      Opens “בְּעָא מִינֵּיהּ שְׁמוּאֵל מֵרַב הוּנָא: מִנַּיִן לַמִּתְעַסֵּק…”

    12. Segment 126 words

      Opens “מַתְנִי׳ שְׁחִיטַת נׇכְרִי נְבֵלָה, וּמְטַמְּאָה בְּמַשָּׂא.…”

    13. Segment 1331 words

      Opens “גְּמָ׳ נְבֵלָה – אִין, אִיסּוּר הֲנָאָה –…”

    14. Segment 1440 words

      Opens “רַבִּי אַמֵּי אָמַר: הָכִי קָתָנֵי, שְׁחִיטַת נׇכְרִי…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Hiyya bar Abba [HaKohen] · Third Generation of Amoraim

      Rabbi Hiyya bar Abba was a prominent disciple of Rabbi Yohanan, known for his precision in transmitting his teacher's teachings.

      Source: Chullin 13a · Segment 8 — “…מַתְנֵי הָכִי: אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא, בָּעֵי רַבִּי…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Chullin 13a · Segment 11 — “בְּעָא מִינֵּיהּ שְׁמוּאֵל מֵרַב הוּנָא: מִנַּיִן לַמִּתְעַסֵּק בְּקָדָשִׁים שֶׁהוּא…

    Original text

    וְאֵין לָהֶן מַחְשָׁבָה.

    but they do not have the capacity to effect a halakhic status by means of thought.

    אֲמַר לֵיהּ: מַחְשָׁבָה גְּרֵידְתָּא לָא קָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ, כִּי קָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ – מַחְשַׁבְתּוֹ נִיכֶּרֶת מִתּוֹךְ מַעֲשָׂיו.

    Rabbi Ḥiyya bar Abba said to Rabbi Ami: With regard to a case of effecting a halakhic status by means of thought alone, Rabbi Yoḥanan does not raise a dilemma. When he raises a dilemma, it is with regard to a case where his thought is discernible from his actions.

    כְּגוֹן דַּהֲוָה קָיְימָא עוֹלָה בַּדָּרוֹם, וְאַתְיַיהּ בַּצָּפוֹן וְשַׁחְטַהּ, מַאי? מִדְּאַתְיַיהּ בַּצָּפוֹן וְשַׁחְטַהּ אִיכַּוֵּין לַהּ, אוֹ דִילְמָא מָקוֹם הוּא דְּלָא אִיתְרְמִי לֵיהּ?

    For example, in a case where an animal that is brought as a burnt offering was standing in the south of the Temple courtyard and a minor took it to the north of the courtyard, the designated place for its slaughter, and slaughtered it there, what is the halakha ? Can one conclude from the fact that he took it to the north and slaughtered it there that he had the intent to slaughter the animal for the sake of a burnt offering; or perhaps he moved the animal to the north because a place did not happen to be available for him in the south?

    הָא נָמֵי אַמְרַהּ רַבִּי יוֹחָנָן חֲדָא זִימְנָא, דִּתְנַן: הַמַּעֲלֶה פֵּירוֹתָיו לַגַּג מִפְּנֵי הַכְּנִימָה, וְיָרַד עֲלֵיהֶם טַל – אֵינָן בְּ״כִי יוּתַּן״, וְאִם נִתְכַּוֵּין לְכָךְ – הֲרֵי הֵן בְּ״כִי יוּתַּן״.

    Rabbi Ami asked: But with regard to this matter, too, Rabbi Yoḥanan already said a conclusive resolution one time, as we learned in a mishna ( Makhshirin 6:1): In the case of one who takes his produce up to the roof to protect it from insects, and dew fell upon it, the produce is not in the category of the verse: “But when water is placed upon the seed” (Leviticus 11:38), from which it is derived that produce becomes susceptible to ritual impurity only if it is dampened by one of seven liquids and its owner was agreeable to its dampening. And if after taking the produce up to the roof he intended that the produce would be dampened by dew, the produce is in the category of the verse “But when water is placed upon the seed.”

    הֶעֱלוּם חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְכַּוְּונוּ לְכָךְ, אֵינָן בְּ״כִי יוּתַּן״, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לָהֶן מַעֲשֶׂה וְאֵין לָהֶן מַחְשָׁבָה.

    That mishna continues: In a case where a deaf-mute, an imbecile, or a minor took the produce up to the roof, even if they intended that the produce would be dampened by dew, the produce is not in the category of the verse “But when water is placed upon the seed” due to the fact that they have the capacity to perform an action but they do not have the capacity for halakhically effective thought.

    וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא הִיפֵּךְ בָּהֶן, אֲבָל הִיפֵּךְ בָּהֶן – הֲרֵי זֶה בְּ״כִי יוּתַּן״.

    And Rabbi Yoḥanan says: The tanna taught this halakha only in a case where the minor did not turn them over. But if he turned them over, indicating that he wants them to be dampened by the dew, the produce is in the category of the verse “But when water is placed upon the seed.” Evidently, Rabbi Yoḥanan rules that when the intention of a minor is apparent from his actions, it is halakhically effective.

    הָכִי קָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ: דְּאוֹרָיְיתָא אוֹ דְּרַבָּנַן?

    Rabbi Ḥiyya bar Abba said to Rabbi Ami that this is the dilemma that Rabbi Yoḥanan raises: In a case where the intent of a minor is clear from his actions, is the fact that his thought is effective by Torah law or by rabbinic law? That is one version of the exchange between Rabbi Ḥiyya bar Abba and Rabbi Ami.

    רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מַתְנֵי הָכִי: אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא, בָּעֵי רַבִּי יוֹחָנָן: קָטָן יֵשׁ לוֹ מַעֲשֶׂה אוֹ אֵין לוֹ מַעֲשֶׂה?

    Rav Naḥman bar Yitzḥak teaches their exchange in this manner. Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan raises a dilemma: With regard to a minor, does he have the capacity to perform an action that is halakhically effective or does he not have the capacity to perform such an action?

    אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַמֵּי: וְתִיבְּעֵי לֵיהּ מַחְשָׁבָה! מַאי שְׁנָא מַחְשָׁבָה דְּלָא קָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ? דִּתְנַן: אֵין לָהֶן מַחְשָׁבָה. מַעֲשֶׂה נָמֵי לָא תִּיבְּעֵי לֵיהּ, דִּתְנַן: יֵשׁ לָהֶן מַעֲשֶׂה.

    Rabbi Ami said to Rabbi Ḥiyya bar Abba: And let Rabbi Yoḥanan raise this dilemma with regard to the thought of a minor. What is different about the thought of a minor that Rabbi Yoḥanan does not raise a dilemma? Is it due to the fact that we learned in a mishna ( Kelim 17:15): A deaf-mute, an imbecile, and a minor do not have the capacity for effective thought? With regard to action as well let him not raise this dilemma, as we learned in the same mishna: They have the capacity to perform an action.

    הָכִי קָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ: דְּאוֹרָיְיתָא אוֹ דְּרַבָּנַן? וּפָשֵׁיט: יֵשׁ לָהֶן מַעֲשֶׂה, וַאֲפִילּוּ מִדְּאוֹרָיְיתָא, אֵין לָהֶן מַחְשָׁבָה, וַאֲפִילּוּ מִדְּרַבָּנַן. מַחְשַׁבְתּוֹ נִיכֶּרֶת מִתּוֹךְ מַעֲשָׂיו – מִדְּאוֹרָיְיתָא אֵין לוֹ, מִדְּרַבָּנַן יֵשׁ לוֹ.

    Rabbi Ḥiyya bar Abba said to Rabbi Ami that this is the dilemma that Rabbi Yoḥanan raises: Is the fact that their actions are effective and their thought is ineffective by Torah law, and a minor’s action would consequently be effective even with regard to the sacrifice of a burnt offering, or is this fact by rabbinic law and it is merely a stringency? And Rabbi Yoḥanan resolves the dilemma: They have the capacity to perform an action and it is effective, even by Torah law. But they do not have the capacity for effective thought, even by rabbinic law. Nevertheless, in a case where his thought is apparent from his actions, by Torah law he does not have effective thought, and by rabbinic law he has effective thought.

    בְּעָא מִינֵּיהּ שְׁמוּאֵל מֵרַב הוּנָא: מִנַּיִן לַמִּתְעַסֵּק בְּקָדָשִׁים שֶׁהוּא פָּסוּל? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר״, שֶׁתְּהֵא שְׁחִיטָה לְשֵׁם בֶּן בָּקָר. אָמַר לוֹ: זוֹ בְּיָדֵינוּ הִיא, לְעַכֵּב מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לִרְצוֹנְכֶם תִּזְבָּחֻהוּ״, לְדַעְתְּכֶם זְבוּחוּ.

    § Shmuel asked Rav Huna: From where is it derived with regard to one who acts unawares in the slaughter of sacrificial animals, i.e., he slaughtered without intending to perform the act of slaughter at all, that the offering is disqualified? Rav Huna said to him that it is derived from a verse, as it is stated: “And he shall slaughter the young bull” (Leviticus 1:5), indicating that the slaughter must be for the sake of a young bull, i.e., knowing that he is performing an act of slaughter. Shmuel said to him: we received this as an established halakha already that one must have intent to slaughter the animal ab initio . But from where is it derived that intent to slaughter is indispensable even after the fact? It is derived from a verse, as the verse states: “You shall slaughter it to your will” (Leviticus 19:5), indicating: Slaughter the animal with your intent, i.e., in the form of a purposeful action.

    מַתְנִי׳ שְׁחִיטַת נׇכְרִי נְבֵלָה, וּמְטַמְּאָה בְּמַשָּׂא.

    MISHNA: Slaughter performed by a gentile renders the animal an unslaughtered carcass, and the carcass imparts ritual impurity through carrying.

    גְּמָ׳ נְבֵלָה – אִין, אִיסּוּר הֲנָאָה – לָא. מַאן תַּנָּא? אָמַר רַבִּי חִיָּיא בְּרַבִּי אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: דְּלָא כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּאִי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר – הָאָמַר: סְתָם מַחְשֶׁבֶת נׇכְרִי לַעֲבוֹדָה זָרָה.

    GEMARA: The slaughter renders the animal an unslaughtered carcass, yes; an item from which deriving benefit is prohibited, no. Who is the tanna who taught the mishna? Rabbi Ḥiyya, son of Rabbi Abba, said that Rabbi Yoḥanan said: It is not in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, as, if it were in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, doesn’t he say: The unspecified thought of a gentile is for idol worship.

    רַבִּי אַמֵּי אָמַר: הָכִי קָתָנֵי, שְׁחִיטַת נׇכְרִי – נְבֵלָה, הָא דְּמִין – לַעֲבוֹדָה זָרָה. תְּנֵינָא לְהָא דְּתָנוּ רַבָּנַן: שְׁחִיטַת מִין לַעֲבוֹדָה זָרָה, פִּיתּוֹ – פַּת כּוּתִי, יֵינוֹ – יֵין נֶסֶךְ, סְפָרָיו – סִפְרֵי קוֹסְמִין, פֵּירוֹתָיו – טְבָלִין, וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף

    Rabbi Ami said that this is what the mishna is teaching: Slaughter performed by a gentile renders the animal an unslaughtered carcass, but slaughter performed by a heretic is for the sake of idol worship. The Gemara notes: We learn from an inference in the mishna that which the Sages taught explictly in a baraita : Slaughter performed by a heretic is for the sake of idol worship and deriving benefit from it is prohibited, the halakhic status of his bread is that of the bread of a Samaritan, the status of his wine is that of wine used for a libation in idol worship, his sacred scrolls that he writes are the scrolls of sorcerers and it is a mitzva to burn them, his produce is untithed produce even if he separated teruma and tithes, and some say: Even