Commentary page

Bekhorot 57b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Bekhorot 57b

Bekhorot 57b. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 278 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

ולד מעליא הוא במסכת נדה בפרק יוצא דופן (נדה דף מ.) קא"ר שמעון דהרי זה כילוד ואמו טמאה לידה וריש לקיש מפרש טעמא בגמרא תלד לרבות יוצא דופן והכי נמי אמרינן כי יולד לרבות יוצא דופן:

ודלא כר' יוחנן דאמר התם בההוא פירקא דמודה ר"ש לעניין קדשים שאינו קדוש דגמר לידה לידה מבכור דבעי רחם:

כר' שמעון דאמר דנכנס לדיר להתעשר וכדפרשינן למילתיה לעיל בפרק הלוקח בהמה מן העובד כוכבים (בכורות דף כא:):

והשלח והעור קיים כשיצא הולד לחוץ:

בן סתריאל מערקת לבינה מקום:

את המתה כשמקשה מחמת הוולד מפשיטים עור האם שהיא מתה ומלבישין אותו לולד שהוא חי ומתקיים מפני דבר זה שעושין לו:

את החיה זהו הולד:

נתגלתה טעמא של משנתינו דודאי משום הכי קאמר רבי יהושע אם נולד כל זמן שהעור שהשלח קיים אינו יתום דכיון דהעור מהנה לולד דומה כמי שאמו קיימת:

19 more comments on this page.

Rashi on Bekhorot 57b · Sefaria

Tosafot

בפרוס הפסח מפרש בגמרא ט"ו יום דפרוס לשון פרוסה פלגא דל' יום שדורשין בהלכות הפסח קודם הפסח ובן עזאי דאמר [בכ"ט] באדר אר' עקיבא לא פליג אלא באדר הסמוך לניסן דלבן עזאי לעולם חסר וקביעא ליה זמנו לעולם בכ"ט באדר משמע דערב פסח הוי בכלל הני ט"ו יום דפרוס ובפרק קמא דר"ה (דף ז.) נמי משמע כן שמיום הפורים מתחילין לדרוש ולא מקודם גבי הם העידו שמעברין את השנה כל אדר שהיו אומרים עד הפורים משום דדורשין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום ואתי לזלזולי בחמץ מיום הפורים קודם הפסח שלשים יום שמע מינה דערב הפסח בכלל השלשים יום וכן ר"א ור"ש דאמרי בסמוך באחד בניסן מפרש בגמרא דסברי כמאן דאמר שתי שבתות שמע מינה ערב פסח מן המנין ותימה דקתני במילתא דר' אלעזר ור"ש ולמה [לא] אמרו באחד בתשרי מפני שהוא י"ט ואי אפשר לעשר בי"ט לפיכך הקדימוהו בכ"ט באלול והלא מן הדין הוא בשנים (באלול) דיום ראשון של סוכות ממנין שתי שבתות כמו ערב פסח דעיקר מה שדורשין בהלכות הרגל קודם לרגל אינו אלא מפני קרבנות כדמשמע פ"ק דע"ז (דף ה:) דפריך לפני חגיהן ג' ימים ותו לא והתניא דורשין בהלכות הפסח כו' [ומשני] לדידן אפי' דוק שבעין פסלינן להקרבה מיבעי ל' יום ועיקר דרשא דהלכות פסח משום פסח גופיה הנשחט ע"פ ולא משום ימות הפסח דהא נפקא פ"ק דפסחים (דף ו:) משום דנביא עומד בפסח ראשון ומזהיר בפסח שני ועיקר שני לשחיטת פסח שני נאמר ועיקר דרשא דשתי שבתות דרשב"ג מפיק להו מנביא עומד בראש חדש ומזהיר על פסח ועיקר הלכות פסח מצרים לא הוצרכו אלא ליום שחיטת פסח שלא היה שם (בפסח) קרבנות אחרים ובפרק בתרא דמגילה (דף כט:) משמע התם דשתי שבתות דרשב"ג אין יום המעשה בכלל דמוקי התם כוותיה מתני' דמקדימין וקרינן ול' יום דנפקא לן מנביא עומד בפסח ראשון ומזהיר על פסח שני נמי הם בלא יום המעשה דהא איכא התם י"ז דניסן וי"ד דאייר שהן ל"א יום ומההיא שמעתין דמגילה עצמה יקשה למצוא י"ד יום בלא יום המעשה וי"ל דלעולם אין יום המעשה בכלל ולא חלקו חכמים בין פסח לסוכות והלכו אחר עיקר י"ט להתחיל בשתי שבתות מבאחד בניסן ומבאחד בתשרי שבי"ט קרבנות מרובין ראייה חגיגה ושמחה ואע"ג דנביא עומד בר"ח ומזהיר על פסח היינו על שחיטת פסח שבי"ד מ"מ לדורות ממה שיש להזהיר על כל פסח לא חשו חכמים למהר יום אחד בפסח יותר מבחג וגבי שקלים קבעו חכמים זמן בר"ח אדר ולא חשו להקדים יום אחד לפני ר"ח כדי שיהו ל' יום שלימים כיון שדבר מסור לב"ד של הבאת תמידין מתרומה חדשה אע"ג דבמתניתין דהכא דייקינן לכוין החשבון זמן השמעת שקלים לעולם באחד באדר משמיעים על השקלים:

Tosafot on Bekhorot 57b · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

בפרש"י בד"ה את המתה כשמקשה כו' שעושין לו הס"ד ובד"ה ועוד העיד כו' שעברו עליו ט"ז קרונות כו' בד"ה פרוס כו' תנאי מפרש בגמ' הס"ד ואח"כ מ"ה והן גורנות כו' מדרבנן הס"ד ואח"כ מ"ה וא"א לעשר כו' שצובע הס"ד כצ"ל:

בד"ה למה נאמר למאי הלכתא הס"ד:

תוס' בד"ה בפרוס כו' ט"ו יום דפרוס לשון כו' דאמר באדר א"ר עקיבא לא כו' וקביעא ליה זמנו לעולם כו' ולא מקודם גבי הן העידו שמעברין כו' מיום הכפורים קודם הפסח ל' יום דע"פ בכלל הל' יום וכן ר"א ור"ש כו' הד"א והלא מן הדין הוא בשנים באלול דיום כו' שני שבתות כמו ע"פ כו' ועיקר דרשא דהלכות פסח כו' ועיקר דרשא דשני שבתות דר"ג מפיק כו' שלא היה שם בפסח קרבנות אחרים ובפרק בתרא דמגילה כו' כותיה מתניתין דמקדימין וקרינן ושלשים יום דנפקא לן כו' די"ז דניסן וי"ד דאייר שהן ל"א יום ומההיא שמעתין כו' הד"א עצמה יקשה למצוא י"ד בלא כו' פסח שבי"ד מ"מ לדורות שיש להזהיר על כו' קבעו חכמים זמן בר"ח אדר ולא כו' דבמתניתין הכא כו' זמן השמעת שקלים לעולם כו' ובד"ה ניחא ליה כו' הכל יחד הס"ד ואח"כ מ"ה וא"א לעשר כו' דהיינו גזרה לגזרה דהיא גופה כו' יחתוך זמורה ועוד מצי למימר כו' הד"א יוצאים בנדרים כו' ולא קרא עשירי ולא שייך לאיסור הקדש כזה בי"ט עכ"ל כצ"ל:

Chidushei Halachot on Bekhorot 57b · Sefaria

Ben Yehoyada

בִּמְקוֹמֵנוּ מַפְשִׁיטִין אֶת הַמֵּתָה וּמַלְבִּישִׁין אֶת הַחַי נראה לי בס"ד רמז לפי דרכו שעל ידי מעשים טובים ותורה מפשיטין את המיתה זו הקליפה שהיא דרגא דמותא שלוקחים ממנה ניצוצי הקדושה ומלבישים את החי סטרא דקדושה.

הֵעִיד רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן סַתְרִיאֵל מֵעָרְקַת לִבְנָה לִפְנֵי רַבִּי נראה לי בס"ד הוצרך לזכור שם אביו שהיה שמו 'סַתְרִיאֵל' לרמוז דברים אלו שאומר אינם כפשוטן אלא הם מסתרי הא־ל יתברך 'מֵעָרְקַת לִבְנָה' ידוע כי הלבונה הוא סוד אור מקיף כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות וידוע מה שאמרו בזוהר סבא קדישא דמשפטים בר יוחאי ידע לאסתמרא אורחוי ופירש רבינו האר"י ז"ל בשער מאמרי רשב"י וזה לשונו דע כי נשמות הצדיקים יש בהם שהם מבחינת אור מקיף ויש שהם מאור פנימי וכל אותם שהם מצד אור המקיף יש בהם כח לדבר בנסתרות ובסודות התורה דרך כיסוי והעלם גדול כדי שלא יובנו אלא למי שראוי להבינם, והנה רשב"י ע"ה היתה נשמתו מצד אור המקיף ולכן היה בה כח להלביש הדברים ולדרשן באופן שאף אם ידרשם לרבים לא יבינום אלא מי שראוי להבינם עד כאן לשונו. וכאן רמז תלמודא על רבי ישמעאל שאמר דברים אלו שהם מסתרי הא־ל הנה הוא 'מֵעָרְקַת לִבְנָה' כלומר היתה נשמתו מאור מקיף שהוא בסוד הלבונה ולכן ידע להלביש הסוד בדברים אלו. וברשות מלכא עילאה קדישא נפרש בעזה"י דברים אלו על פי מה שאמר בס"ד בסה"ק 'אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ' בפרשת בלק הקדמה נפלאה מדברי רבינו האר"י ז"ל בענין נשמות ישראל בתחלה היו כולם כלולים בשלשה אבות ואחר כך נפרטו בשתים־עשרה שבטים ואחר כך בשבעים נפש עד שנחלקו לששים רבוא וכל מה שמתרבים החלקים והפרטים יותר יורדת מעלתם בזה, ושם מבואר שרבוי ההתחלקות בין רב למעט הוא כפי העונות והפגמים, ואמנם על כל פנים אי אפשר שיתחלקו הניצוצות יותר מששים רבוא וידוע כאשר יתחלקו לששים רבוא ניצוצות קטנים מוכרח שגם הרע שהוא הקליפה הדבוקה בהם תתחלק בשני חלקים כי זה לעומת זה עשה האלהים. גם ידוע מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער הפסוקים בתהלים בפסוק בְּנֵי נֵכָר יִבֹּלוּ (שמואל ב' כב, מו) כי הקליפות הם זכר ונקבה וכוחות רעות הנמשכות מצד הנקבה הם יורדות ומפתות את האדם לחטוא כי אין כח הפתוי נמצא אלא בנקבות שמצד לילית כמו שאמר הכתוב 'נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתֵי זָרָה' (משלי ה, ג) ואחר שנתפתה האדם אחריהם אז מתחברים כוחות הזכרים הנקראים מזיקין אשר בידם החרב להזיק וממיתין את האדם בר מינן, כי כן הוא טבע העולם שהזכרים עושים מלחמה ולא הנקבות ונמצא כי בבחינת הפתוי העיקר הם הנקבות וכן היה בעגלי ירבעם שהנקבה הניחה בדן וכל העם נטו אחריה יותר מעל הזכר שהיה בבית א־ל כנזכר בזוהר עיין שם. ולפי מה שכתבתי לעיל דכפי התחלקות הנשמות כן יהיה בכוחות הרע של הקליפה ואין התחלקות יותר מששים רבוא לכן רבי ישמעאל הביט בשכלו הטהור וראה שכפי המעשים רעים של אותו הדור תתרבה התחלקות של הנשמות למדרגה היותר מרובה שהיא של ששים רבוא וממילא גם התחלקות הקליפה הן של הזכר הן של הנקבות גם כן תהיה לששים רבוא ולכן אמר ' חִזְרִין שֶׁבִּמְקוֹמֵנוּּ יֵשׁ לָהֶם שִׁשִּׁים רִבּוֹא קִלְפִין ' נקיט זה כנגד קליפת הנקבה שממתקת לשונה בפתוי דכתיב 'נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתֵי זָרָה' וכמו שאמר רבינו ז"ל וחזרת הוא חסא שהוא מתוק ואין מר שלו ניכר כל כך ונקיט עוד רמז שני ביתוש שיש לו ששים רבוא קליפין נקיט זה כנגד קליפות הזכר שהם מזיקין ועוקצין כיתוש. ואמר ' בְּבֵית הֶמְסֵס שֶׁלּוֹ ' כי הזכר הוא סמא־ל שיש בו 'מס' והוא סימן רע מלשון הִמֵּס יִמָּס (שמואל ב' יז, י) וכן הוא אומר וּלְבַב מִצְרַיִם יִמַּס (ישעיה יט, א) לשון כדונג וכמו שכתבתי בסה"ק 'אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ' בהפטרות בספר שמות.

פַּעַם אַחַת נָפַל אֶרֶז בִּמְקוֹמֵנוּ, וְעָבְרוּ שִׁשָּׁה־עָשָׂר קְרָנוֹת עַל חוּדוֹ נראה לי בס"ד הצדיק נמשל ל' אֶרֶז ' דכתיב 'כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה' (תהלים צב, יג) ו' נָפַל ' רצונו לומר שכן ונתארח כמו עַל פְּנֵי כָל אֶחָיו נָפָל (בראשית כה, יח) ' וְעָבְרוּ שִׁשָּׁה־עָשָׂר קְרָנוֹת ' רמז להארת שם חב־ו [16] שמספרו י"ו וקרנות רצונו לומר אורות מלשון קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ (חבקוק ג, ד) שעברו וזרחו י"ו אורות השם הנזכר עַל חוּדוֹ רצונו לומר בעבור חידוד גופו בסיגופים ותעניות שעשה. או י"ו רמז לשם אבג־י דאנא בכח [ אָ נָּא, בְּ כֹחַ גְ דֻּלַּת יְ מִינְךָ] והכל אחד. אי נמי ' אֶרֶז ' תלמיד חכם אחד מחודד ומפולפל שדרש בתורה שבעל פה והכניס בדרשתו כל שמונה דרגין של תורה שבעל פה שהם הלכות של אסור ומותר וטמא וטהור וכשר ופסול וחייב וזכאי, דאלו ח' דרגין הם כפולים שהם ח' בחלק הנגלה וח' בחלק הנסתר והוא העביר כל זה בדרשה שלו. אי נמי ' אֶרֶז ' רמז לשבעה מלכים שהם ז' פעמים בן [52×7=364] וס"ג אותיותיו ואחוריים דאב ואם [44] שהם פק"ד קדמ"ת [728] שעולים סך אלף ר"ז [364+63+44+728=1199] ורמוזים בארז שהוא 'אלף ר"ז' נפל בסוד השבירה ועברו י"ו קרנות על חודו רמז לי"ו אורות של חב"ו לתיקון הנזכר.

פַּעַם אַחַת נָפְלָה בֵּיצַת בַּר־יוֹכְנִי, וְטִבְּעָה שִׁשִּׁים כְּרַכִּים הנה בזוהר (פרשת פנחס ברעיא מהימנא דף רטז.) איתא וזה לשונו ובגין דא אוקמוה רבנן אשה אחת ילדה במצרים ששים רבוא בכרס אחד ואף על גב דאוקמוה רבנן במילין אחרנין שבעים פנים לתורה דהכי אורח דמארי דאורייתא אמרין מרגלית לתלמידהון והנך דלא אישתמודעון ביה ברמיזא אהדר לון ההוא מלה במילי שחוק כגוונא דההוא דאמר דביצה אחת אפילת שתין כרכין ואתא ונפלת מן עופא דהוה פרח באוירא ומחת אלין שתין כרכין ומארי דליצנותא אמרו דלא אמר הוא אלא דבר נש כתב שתין כרכין ואתא ביצה דנפלת מן עופא ומחיק שתין כרכין דכתיבה, וחס ושלום דמארי דאורייתא אמרין מילין דשחוק ודברים בטלים באורייתא אלא הא אוקמוהו אפרוחים אלין מארי משנה או ביצים אלין מארי מקרא, וכגוונא דנפל ההוא ניפול דאיהו בר נפלי נפילת ביצה דאיהו אתרוג שיעורא בכביצה ובגינה אתמר ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת ונפלה עמה ששים המה מלכות דאינון כריכן כגון כיצד כורכין את שמע ואינון לקבל שתין מסכתות ועלמות אין מספר וכו' עד כאן לשונו עיין שם. ואפשר לרמוז בס"ד בֵּיצַת בַּר־יוֹכְנִי רמז לשם ב"ן שבו היה סוד השבירה כידוע והוא סוד העשיה שמאיר בה שם א־ל אדנ־י [96] שעולה מספרו יוֹכְנִי [96] וְטִבְּעָה שִׁשִּׁים כְּרַכִּים רמז לשש קצוות חג"ת נה"י [חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד] שכל אחת כלולה מעשר הרי ששים וְשִׁבְּרָה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֲרָזִים רמז לסוד מספר שם אלהי־ם דיודי"ן שעולה מספר ש' [אל״ף למ״ד ה״י יו״ד מ״ם = 300] והוא סוד ש' ד ש ופר כידוע. והא דשאל תלמודא ' וּמִי שַׁדְיָא לֵיהּ?' אף על גב דהשואל יודע שאין הדברים כפשוטן אלא הם דרך משל על סוד עמוק עם כל זה אמר כיון דעשה המשל הזה בביצת יוכני משמע שיש מציאות כזה בעולם שהעוף הזה ישליך ביצתו ולכך מקשי וכי היש מציאות כזה בעוף זה? ולמה עשה המשל בעוף שאין דרכו להשליך ביצתו, היה לו לעשות המשל בסתם עוף שדרכו להשליך? ומשני רב אשי גם עוף זה אם יש לו ביצה מוזרת משליך. וגם בתירוץ זה של רב אשי שתירץ ' מוּזַרְתָּא הֲוָאִי ' יש כונה עמוקה השייכה לנמשל כלומר תפס המשל במין עוף זה שאינו משליך ביצתו שלא מדעת אלא משליכה בדעת ובכונה משום דהיא מזורתא ללמד דכן הוא הענין בנמשל המדבר על השבירה שהיה בכלים דב"ן שלא היה במקרה חלילה כי אם בכונה ובהשגחה וכמו שאמר רבינו זלה"ה (בעץ חיים שער הכללים פרק ב') דיש בזה חקירה גדולה על מה עשה ה' ככה מאחר דהכל גלוי וידוע לפניו יתברך ואמר שם שתי תשובות בדבר עיין שם. נמצא הכל בכונה נעשה ולתת שכר טוב לצדיקים והשם יתברך ברחמיו יעזרינו על דבר כבוד שמו אמן כן יהי רצון.

Ben Yehoyada on Bekhorot 57b · Sefaria

Original text

Segment 1

סָבַר לַהּ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּאָמַר: יוֹצֵא דּוֹפֶן — וָלָד מְעַלְּיָא הוּא, וּדְלָא כְּרַבִּי יוֹחָנָן.

he holds in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who says that a human child born by caesarean section is a full-fledged offspring and renders its mother ritually impure with the impurity of childbirth. Likewise, with regard to an animal born by caesarean section, he holds the birth was a proper birth and the animal may be brought as an offering, and therefore it also enters the pen to be tithed. And this is not in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan, who holds that Rabbi Shimon concedes that an animal born by caesarean section is disqualified from being brought as an offering (see Nidda 40a).

Segment 2

בִּמְחוּסַּר זְמַן סָבַר לַהּ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה, יָתוֹם — כְּגוֹן שֶׁהַשֶּׁלַח קַיָּים, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר: אֲפִילּוּ שָׁחַט אֶת אִמּוֹ וְהַשֶּׁלַח קַיָּים — אֵין זֶה יָתוֹם.

And with regard to an animal whose time has not yet arrived, this tanna holds in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Yehuda, who maintains that the obligation of animal tithe applies to such an animal. As for an orphan animal, he is referring to a case where the mother’s hide exists at birth, i.e., the mother’s hide is present after the birth, and therefore the animal is not considered an orphan. And Rabbi Yehoshua, whose opinion this tanna follows, conforms to his standard line of reasoning, as he says: Even if its mother was slaughtered but its hide exists at birth, i.e., if the mother’s hide is present after the birth, this is not an orphan.

Segment 3

הֵעִיד רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן סַתְרִיאֵל מֵעַרְקַת לִבְנָה לִפְנֵי רַבִּי: בִּמְקוֹמֵנוּ מַפְשִׁיטִין אֶת הַמֵּתָה וּמַלְבִּישִׁין אֶת הַחַי. אָמַר רַבִּי: נִתְגַּלָּה טַעְמָהּ שֶׁל מִשְׁנָתֵינוּ.

Rabbi Yishmael ben Satriel, from a place called Arkat Leveina, testified before Rabbi Yehuda HaNasi: In our locale, if an animal dies while giving birth they flay the dead mother’s skin and clothe the living newborn animal with it for protection. Rabbi Yehuda HaNasi said: This testimony of yours reveals the reason for the ruling of the mishna that if the hide of the mother still exists the offspring is not considered to be an orphan; the hide serves as a substitute for the mother.

Segment 4

חֲזֵירִין שֶׁבִּמְקוֹמֵנוּ יֵשׁ לָהֶם שִׁשִּׁים רִבּוֹא קְלָפִים בְּבֵית הֶמְסֵס שֶׁלּוֹ, פַּעַם אַחַת נָפַל אֶרֶז אֶחָד שֶׁבִּמְקוֹמֵנוּ, וְעָבְרוּ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה קְרוֹנוֹת עַל חוּדּוֹ אַחַת.

Rabbi Yishmael ben Satriel also testified before Rabbi Yehuda HaNasi: The lettuce in our locale has 600,000 leaves in its omasum, i.e., in its core. Rabbi Yishmael ben Satriel further testified before Rabbi Yehuda HaNasi: Once one cedar tree fell in our locale, and it was so wide that sixteen wagons passed over its back, meaning the width of its trunk, as one, i.e., side by side.

Segment 5

פַּעַם אַחַת נָפְלָה בֵּיצַת בַּר יוֹכָנִי, וְטִבְּעָה שִׁשִּׁים כְּרַכִּים, וְשִׁבְּרָה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֲרָזִים. וּמִי שָׁדְיָא לֵיהּ? וְהָא כְּתִיב: ״כְּנַף רְנָנִים נֶעֱלָסָה״! אָמַר רַב אָשֵׁי: הָהוּא מוּזַרְתָּא הֲוַאי.

Rabbi Yishmael ben Satriel also testified before Rabbi Yehuda HaNasi: Once an egg of the bird called bar yokhani fell, and the contents of the egg drowned sixty cities and broke three hundred cedar trees. The Gemara asks: And does the bar yokhani bird throw its eggs to the ground? But isn’t it written: “The kenaf renanim bird rejoices, but are her wings and feathers those of the stork? For she leaves her eggs on the earth, and warms them in dust” (Job 39:13–14)? The Sages understood that kenaf renanim is another name for the bar yokhani bird. If so, how could its egg fall if it lays its eggs on the ground? Rav Ashi said in explanation: That egg was unfertilized, and since it would never hatch the bird threw it to the ground.

Segment 6

מַתְנִי׳ שָׁלֹשׁ גֳּרָנוֹת לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה: בִּפְרַס הַפֶּסַח, וּבִפְרַס הָעֲצֶרֶת, וּבִפְרַס הֶחָג, וְהֵן גֳּרָנוֹת שֶׁל מַעְשַׂר בְּהֵמָה, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

MISHNA: There are three times during the year designated for gathering the animals that were born since the last date for animal tithe: Adjacent to Passover, and adjacent to Shavuot , and adjacent to Sukkot . And those are the gathering times for animal tithe; this is the statement of Rabbi Akiva.

Segment 7

בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בַּאֲדָר, בְּאֶחָד בְּסִיוָן, בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בְּאָב. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: בְּאֶחָד בְּנִיסָן, בְּאֶחָד בְּסִיוָן, בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל. וְלָמָה אָמְרוּ בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל וְלֹא אָמְרוּ בְּאֶחָד בְּתִשְׁרִי? מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹם טוֹב, וְאִי אֶפְשָׁר לְעַשֵּׂר בְּיוֹם טוֹב — לְפִיכָךְ הִקְדִּימוּהוּ בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל.

Ben Azzai says the dates are: On the twenty-ninth of Adar, on the first of Sivan, and on the twenty-ninth of Av. Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say that the dates are: On the first of Nisan, on the first of Sivan, and on the twenty-ninth of Elul. And why did Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say the twenty-ninth of Elul, and why did they not say the first of Tishrei? It is due to the fact that the first of Tishrei is the festival of Rosh HaShana, and one cannot tithe on a Festival. Consequently, they brought it earlier, to the twenty-ninth of Elul.

Segment 8

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: הָאֱלוּלִים מִתְעַשְּׂרִים בִּפְנֵי עַצְמָן.

Rabbi Meir says: The beginning of the new year for animal tithe is on the first of Elul. Ben Azzai says: The animals born in Elul are tithed by themselves, due to the uncertainty as to whether the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, i.e., that the new year begins on the first of Elul, or in accordance with the opinion of Rabbi Elazar and Rabbi Shimon, which would mean that the new year begins on the first of Tishrei.

Segment 9

כׇּל הַנּוֹלָדִים מֵאֶחָד בְּתִשְׁרִי עַד עֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל — הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין. חֲמִשָּׁה לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וַחֲמִשָּׁה לְאַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה — אֵינָן מִצְטָרְפִין. חֲמִשָּׁה לִפְנֵי הַגּוֹרֶן וַחֲמִשָּׁה לְאַחַר הַגּוֹרֶן — הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין. אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֶמְרוּ שָׁלֹשׁ גֳּרָנוֹת לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה? שֶׁעַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ הַגּוֹרֶן — מוּתָּר לִמְכּוֹר וְלִשְׁחוֹט, הִגִּיעַ הַגּוֹרֶן — לֹא יִשְׁחוֹט, וְאִם שָׁחַט — פָּטוּר.

According to the opinion of Rabbi Elazar and Rabbi Shimon, with regard to all animals that are born from the first of Tishrei until the twenty-ninth of Elul, those animals join to be tithed together. If five were born before Rosh HaShana and five after Rosh HaShana, those animals do not join to be tithed together. If five were born before a time designated for gathering and five after that time designated for gathering, those animals join to be tithed together. If so, why were three times stated for gathering the animals for animal tithe? The reason is that until the time designated for gathering arrives it is permitted to sell and slaughter the animals. Once the time designated for gathering arrives one may not slaughter those animals before tithing them; but if he slaughtered an animal without tithing it he is exempt.

Segment 10

גְּמָ׳ מַאי שְׁנָא תְּלָת? אָמַר רַבָּה בַּר שֵׁילָא: לָקֳבֵל חוּרְפֵי, וְאַפְלֵי, וְקַיְיטֵי.

GEMARA: The mishna teaches that there are three times during the year designated for gathering the animals born since the last date for animal tithe. The Gemara asks: What is different about these dates, i.e., why are there specifically three times designated in the year? Rabba bar Sheila said: There are three times in order to collect the animals born early in winter, and the animals born later in spring, and the animals born in the summer.

Segment 11

וּמַאי שְׁנָא בְּהָנֵי זִימְנֵי? אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בְּרֵיהּ דְּרַב חִיָּיא אִישׁ כְּפַר עַכּוֹ:

The Gemara asks: And what is different about these three times, i.e., before Passover, Shavuot , and Sukkot , that they are chosen? Rabbi Tanḥum, son of Rav Ḥiyya, of the village of Akko, says:

Bekhorot 57b

Bekhorot 57b

Rashi

Tosafot

Maharsha (Chidushei Halachot)

Ben Yehoyada

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text