Shulchan Arukh Yoreh De'ah · Siman 314
No published English translation exists for this siman yet. The complete Hebrew text is below.
מי נאמן על הטלת מום בבכור. ובו י"א סעיפים:
הכהנים חשודים להטיל מום בבכור אפי' אם הוא חכם ויושב בישיבה אם עשה דבר שנראה כמערים כגון שנתן לבכור שעורים בסל בענין שכשיבא לאכלם יפגם שפתו או כיוצא בזה אין לשחטו על אותו המום. (ולפיכך כל מום שראוי לבא בידי אדם אין שוחטין אותו עליו עד שיעידו שמעצמו נפל בו) (טור):
כל המומין הראוים לבא בידי אדם נאמן הרועה עליהם לומר מאליהם נפלו ולא נעשו בכונה וישחט עליהם במה דברים אמורים כשהיה הרועה ישראל והבכור ביד הכהן אבל אם היה הרועה כהן והבכור עדיין הוא ביד בעליו הישראל הרי זה אינו נאמן וחושדין אותו שמא הוא הטיל בו כדי שיתננו לו (וי"א דרועה כהן נאמן על בכור של ישראל ויש להקל) (טור בשם הרא"ש והרמב"ן):
כהן שהעיד לכהן אחר שמום זה מאליו נפל נאמן ואין חוששין להם שמא הם גומלים זה את זה:
אפי' בניו ובני ביתו של כהן מעידין לו על הבכור אבל לא אשתו מפני שהיא כגופו:
עד שהעיד מפי עד אחר שמום זה נפל שלא לדעת נאמן אפילו אשה נאמנת לומר בפני נפל מום זה מאליו וישחט עליו:
לא היו מוחזקים בו שהוא בכור ואמר הכהן בכור הוא זה ומום זה נפל בו מעצמו נאמן:
בכור שהיה ביד כהן ונפל בו מום והעיד עליו עד אחד שזה המום מאליו נפל ואין אנו יודעים אם מום זה שוחטין עליו את הבכור ובא הכהן שהוא בידו ואמר הראיתי מום זה [למומחה] והתירו לשחיטה הרי זה נאמן ואין חוששין שמא לא הראהו:
וכן נאמן הכהן לומר על בכור בעל מום בכור זה נתנו לי ישראל במומו ואין חוששין שמא הוא הטילו דמילתא דעבידא לגלויי לא משקרי בה אינשי:
נאמן ישראל לומר נתתי בכור זה לכהן במומו אפילו היה טלה והגדיל ולא חיישינן שמא אינו מכירו:
ישראל לא נחשדו על הבכורות אפילו שלהם לפיכך ישראל שיש לו ספק בכור שנאכל במומו לבעלים נאמן לומר שנפל בו מום מעצמו:
אין רואין את הבכור לישראל עד שיהיה כהן עמו שמא יאמר לו המומחה מום הוא ומותר לשחוט עליו וילך וישחטנו לעצמו ולא יתננו לכהן שאע"פ שאינו חשוד לאכול קדשים בחוץ חשוד הוא לגזול מתנות כהונה לפיכך אם היה חכם וידוע שהוא מדקדק על עצמו רואים לו (וכן אם) היה המום גלוי לכל כגון שנקטעה ידו או רגלו הואיל והביאו לחכם המומחה ה"ז בחזקת מדקדק על עצמו לפיכך רואים לו אע"פ שאין עמו כהן:
Yoreh De'ah Siman 314
Yoreh De'ah Siman 314 is a source-text unit from the Shulchan Arukh with 11 seifim. Its reading map separates the practical rule, its conditions and the points that need comparison with the surrounding text.
Open the full commentary pageWhat to track
Read each seif as a separate step. Identify the action, the condition that limits it and any distinction between cases before moving to the next seif.
Study lens
Look for rabbinic statements and attributed teachings, sanctity, Temple service or priestly status. The source text remains the primary evidence; this note offers a structured way to enter it rather than replacing close reading.
- rabbinic statements and attributed teachings
- sanctity, Temple service or priestly status
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 11 seifim on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact seif.
- Seif 160 words
Opens “מי נאמן על הטלת מום בבכור. ובו…”
- Seif 264 words
Opens “כל המומין הראוים לבא בידי אדם נאמן…”
- Seif 318 words
Opens “כהן שהעיד לכהן אחר שמום זה מאליו…”
- Seif 416 words
Opens “אפי' בניו ובני ביתו של כהן מעידין…”
- Seif 522 words
Opens “עד שהעיד מפי עד אחר שמום זה…”
- Seif 617 words
Opens “לא היו מוחזקים בו שהוא בכור ואמר…”
- Seif 744 words
Opens “בכור שהיה ביד כהן ונפל בו מום…”
- Seif 826 words
Opens “וכן נאמן הכהן לומר על בכור בעל…”
- Seif 917 words
Opens “נאמן ישראל לומר נתתי בכור זה לכהן…”
- Seif 1022 words
Opens “ישראל לא נחשדו על הבכורות אפילו שלהם…”
- Seif 1173 words
Opens “אין רואין את הבכור לישראל עד שיהיה…”
Smart source finder
Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.
Resolved to: Shulchan Arukh Yoreh De'ah 314
Open in the reader