נחום פרק ג׳

פרק — גזל שמפרקו מיד בעליו:

לא ימיש טרף — מתוכה תמיד:

קול שוט — להכות סוסים היה נשמע בה תמיד:

וקול רעש — אופני מרכבות:

וסוס דוהר — דולג ומקפץ וכן מדהרות דהרות אביריו (שופטים ה׳:כ״ב):

ולהב חרב — רולימל"א בלע"ז כי סכין וחרב קרוי להב כמו (שם ד) ויבא הנצב אחר הלהב:

וברק חנית — חנית מרוטה ומברקת אור יוצא ממנה פלנדו"ר בלע"ז:

וכובד פגר — היו מרבים פגרים ולא היה חשבון לגויות נבילותיה המושלכות בה עד שהיו העוברי' נכשלים בגויות הפגרים:

מרוב זנוני זונה — מרוב חנופות עיר שהיו יודעי' לפתות לב מלכי הארץ להתחבר עמם וסוף היו כובשי' אותם תחתיה':

שוליך — הם שפולי בגדי האשה:

מערך — גלויך כמו (מיכה א) עריה בשת:

שקוצים — בגדים צואים המנוולים אותך לפי הענין שדימה אותה לזונה דבר הכתוב:

כראי — כזבל לשון והסיר את מוראתו בנוצתה (ויקרא א׳:ט״ז):

ידוד ממך — יתרחק ממך:

התיטבי מנוא אמון — ומה תבטחי בעשרך ובגבורתך וכי גדולה את מנוא היא אלכסנדרי' של מצרים אמון לשון פדגוג מנוא הגדולה שהיתה אומנת מלכי מצרים דמרבי בה מלכו:

אשר חיל ים — אשר היה הים לה לחיל ולחומה שורא ובר שורא:

כוש עצמה — כושים היו לה לחוזק:

פוט ולובים היו בעזרתך — והפוטים והלובים אשר היו בעזרתך גם הם היו בחילה:

גם היא לגולה הלכה — אף היא הלכה בגולה אעפ"כ גדולתה לא עמדה לפני נבוכדנצר:

רתקו — נכבלו לשון רתוקות כסף (ישעיה מ) עשה הרתוק (יחזקאל ז) שלשלות:

בזיקים — שלשלאות:

גם את — אף לפי גדולתך תשכרי כמותה בכוס התרעלה ותהיה נעלמה:

כל מבצריך תאנים עם בכורים — כל ערי מבצריך יהיו נוחים ליכבש ולבוז מה שבתוכה כאילני תאנים וכשהן עם בכורות מבושלת שבהם שכשמניעים האילן נופלים הבכורים לתוך פי האוכלים:

תאנים — אילני תאנים:

אם ינועו — אשר אם ינועו ביד אדם בחזקה:

מי מצור שאבי לך — עיר שבאים לצור עליה אוספים להם בני העיר מים רבים לתוכה בתוך חביות לשתות בימי המצור כשאין בתוכה בורות:

באי בטיט ורמסי — אותו לעשות ממנו לבינים כדי לחזק בו בדקי החומות:

החזיקי מלבן — אחזי בידך המלבן העשוי לדפוס הלבינים ללבון בתוכה:

התכבד — במטאטי השמיד:

כילק — הגומר ומכלה כל ירק השדה ויש פותרין התכבד כילק תתכסי בכובד גייסות כילק והתכבדי לשון עם כבד:

ילק פשט ויעוף — יהיו קלים לצאת בסחורה כילק שפושט ועוף:

מנזריך — שריך והמ"ם יסוד ושורש בתיבה כמ"ם של משמרתך ושל משמעתך ושל מנעליך ופעמים שהיא נופלת ממנה כמו נזיר אחיו (בראשית מט), וכן נזיריה שריה (איכה ד):

וטפסריך — הממונים שלך:

כגוב גובי — כחיילי גובאי גובי, קומלנגשטדי"ץ בלע"ז:

החונים בגדרות ביום קרה — כן דרך הארבה והזבוב החסיל והילק בעת הקור נדבקים בכתלים וכשיבא חום הן נודדים משם והולכים להם כך יגלו כל עמך:

ונודד — ומטלטל:

ולא נודע מקומו אים — איפה הם ואנה הלכו:

נמו רועיך — ל' תנומה:

ישכנו — אין יכולים לקום:

נפושו — כמו נפוצו וכל האותיות היוצאת ממוצא אחד מתחלפות זו בזו זי"ן שי"ן סמ"ך צד"י כולן יוצאין מסוף הלשון ושולי השניים:

אין כהה לשברך — אין מיצר על שברך כי הכל שמחים, כהה ל' דבר עמום:

תקעו כף — לשמוח:

הוי, עתה מתחיל הנבואה העתידה אשר חזה על חורבן השני של נינוה שנחרבה ע"י נבוכדנצר בראשית מלכותו שאז נהרסה כל העיר ונשארה שממה לעולם, שעז"א ספר חזון נחום האלקושי, הוי עיר דמים ששופכת דם, כולה כחש כולם כחשו בה' ובמציאותו, פרק מלאה, הגם שמלאה מבשר טרפה בכ"ז לא ימוש טרף טורפים תמיד מחדש לרצוח ולאבד נפשות:

קול, א] מצייר רעש העיר שנשמע תמיד קול שוט וקול רעש של אופנים, ב] מצייר הסכנה שיש בעיר שתמיד סוס דוהר ומרכבה מרקדה :

פרש מעלה, במקום מעלה ההרים ששם לא תבא המרכבה והסוסים, שם נמצא פרש ולהב חרב וברק חנית ששם יעמדו אנשי המלחמה, ועי"כ נמצא רב חלל שיומתו אנשים בחוצות, וכבד פגר שמכבדים את הפגרים במטאטא כמו שמכבדין אשפתות, ובכ"ז אין קצה לגויה שא"א להסיר כל הפגרים עד שיכשלו בגויתם שההולכים יכשלו בם:

מרוב, וטעם קיבוץ ההמון הרב לשם ע"י רוב זנוני זונה שנמצא שם, שהיא טובת חן וגם בעלת כשפים לצודד נפשות ע"י כישוף, עד שמוכרת גוים בזנוניה, ומשפחות היקרות שלא יתפתו על הזנונים תמכרם בכשפיה, שהכשפים הם חוץ לטבע וימשלו גם על משפחות מצוינות, ובנמשל שהגוים יתפתו להקבץ שמה ע"י רוב העושר והמסחר שלה, שזה נמשל לאתנן זונה (כמ"ש בישעיה כ"ג), והמשפחות יתפתו ע"י כישוף ותחבולות שתסמא עיניהם להיות משועבדים אליה:

הנני אליך וגליתי שוליך שולי הבגדים המטונפים אגלה על פניך, והראיתי גוים שהם נתפתו ע"י זנות אראם מערך שהיא ערותך, וממלכות שנתפתו ע"י כישוף אראם קלונך :

והשלכתי עליך שקוצים לנבל את יפיך עד שאשים אותך כראי ודבר מטונף:

והיה, עד שכל הרואה אותך ידוד ויתרחק ממך, ויאמר שדדה נינוה ר"ל אחר שנינוה שדדה תמיד את כל העולם א"כ מי ינוד לה אחר שכולם שונאים אותה. עתה יסוב המליץ פניו אל נינוה אומר אליה מאין אבקש מנחמים לך, למי קרה צרה כזאת עד שבזה אנחם אותך לאמר שגם לפלוני קרה כזאת:

התיטבי, משיב לאמר הנה אוכל לנחם אותך לאמר התיטבי מנא אמון שגם היא נחרבה כמוך, וגם היא היתה דומה לך בעת גדולתה, שהיתה נא אמון עיר רבתי עם, וכן כמו שאת יושבת על נהר חדקל, כן היא, היא יושבה ביאורים עד שמים סביב לה מכל צד, ונוסף לזה היה הים מקיף אותה עד שהים היה לה כחיל וחומה, עז"א אשר חיל ים, וגם מן הים היה חומתה שחומתה הגדולה וחיל שהוא החומה הקטנה היה הים:

כוש, וגם היה לה תוקף ועזרת אנשי חיל יותר ממך, כי כוש עצמה כוש היה עוצם לה, וגם מצרים בעצמה אין קצה לאנשיה שהיו רבים מאד, וגם פוט ולובים (אשר) היו בעזרתך שעזרו לנינוה, גם המה היו אז בעזרת מצרים:

גם היא לגולה הלכה כמוך, וגם עולליה ירוטשו כמו שקרה לך, ועל נכבדיה ידו גורל לקחתם לעבדים עפ"י הגורל:

גם את, ר"ל בזה אנחמך שכן קרה או יקרה לעיר גדולה כמוך, ומצייר כי בזה תשתה כוס תנחומין, כמנהג האבל בעת התנחומין, ותשכרי מן הכוס, ובזה תהי נעלמה תתעלם מן העין כאילו אינך עוד בעולם, גם את (תשכרי) את, אשר תבקשי עתה מעוז מאויב ותחשוב להשגב במבצר ולהנצל, לא יועיל לך זאת, כי.

כל מבצריך תאנים עם בכורים שבתנועה קלה אם ינועו יפלו מן האילן על פה של האוכל והתאנים הבכורים יפלו בקל יותר מן התאנים שלא נתבכרו, כן המבצרים שיתבכרו עתה יהיו יותר בנקל לכבשם:

הנה, כי אין מי שילחם בעד המבצרים כי עמך כנשים שאינם בעלי מלחמה ולכן פתוח נפתחו שערי ארצך :

מי מצור, מתלוצץ על התעסקם לחזק את מבצריהם ולהשגב בתוכם, אומר הרוצה להסגר במצור צריך להיות לו יאורי מצור שיהיו מים מוכנים לו בשפע, ואתה אין לך מים מזומנים רק מי מצור שאבי לך, כשואב מים בכלים שהם מועטים, וגם לא יעמדו ימים רבים כי יסרחו, חזקי מבצריך כי אינם חזקים, ואמר ע"ז בדרך הלצה באי בטיט ורמסי בחמר כי הטיט אינו ראוי לעשות ממנו לבנים, שהם נעשים מן החמר לא מן הטיט הנדוש ברגלי אדם, שהלבנים הנעשים מן הטיט יתפוררו ויהיו כאבק. ואתה שאין לך חמר לעשות ממנו לבנים, בואי בטיט ורמסי בחמר, תרמסי את הטיט כאילו ע"י הרמיסה יעשה חזק כחמר, ואני אומר לך החזיקי מלבן צריך את להחזיק היטב את המלבן שלא תתפורר הלבנה לפרורים, כי באמת נעשה מטיט:

שם, אבל שם מדי תרמסי בטיט לחזק מבצריך תאכלך אש האויב, והחרב תכריתך ותאכלך כילק האוכל את עשב השדה, התכבד כילק, הילק הוא מין ממיני הארבה אשר בצאתו הוא רמה ואחר זמן יתעטף במעטפה (כמו שרוב הרמשים יתעטפו במסוה) וינוח שם זמן מוגבל ואחר יצא מן המעטפה ויתהוה ממנו בעל כנף ואז הוא ממין הארבה ויעוף, עפ"ז מדמה את המון הסוחרים והעמים שהיו נמצאים בעיר נינוה כילק בעוד שהוא רמה וזוחל על הארץ ולא יוכל לעוף, אבל אחר שנכבשה עיר נינוה יצאו מן המעטפה ונעשה להם כנפים ונעשו כארבה שיש להם כנפים ויעופו מן הארץ, וז"ש אתה רוצה להתכבד כילק ע"י הסוחרים הזוחלים בעירך כילק הזוחל, אבל תתכבדי כארבה כי במהרה יהיה להם כנפים לעוף מן הארץ:

הרבית — מפרש מ"ש התכבד כילק, שכן הרבית רוכליך (שהם הסוחרים הקטנים מוכרי הסחורות לאחדים) מכוכבי השמים, והיה בתוכך כילק הרוחש ממקום למקום ואינו יוצא מגבול המדינה שהוא שם, אבל עתה תתכבדי כארבה כי ילק פשט הילק הזה פשט את המסוה ויצא מן המעטפה והוא ארבה בעל כנפים ויעף לארץ אחרת, ר"ל עתה כולם עזבו אותך:

מנזריך, גם הפחות והסגנים שהלבשת אותם נזר ועטרה, נדמו כארבה המעופף למקום אחר כן מרדו בך ויעופו להחסות תחת צל נ"נ הכובש אותך, וטפסריך הם הממונים על צבא המלחמה נדמו כגוב גובי, כקיבוץ של מיני ארבה אשר דרכם לחנות בגדרות ביום קרה, אז הם שקועים בגדרות ונרדמים כל ימות החורף, ועת אשר שמש זרחה אז ונודד כל אחד ידוד לבדו ולא נודע מקומו אים, כן כל ימי המלחמה נסתתרו בגדרות ובחורים ונרדמו ולא עשו מאומה, וכשנפתחו שערי העיר ברחו איש לנפשו:

נמו, מפרש כי כן נמו רועיך היינו המנהיגים שמנית על החיל נמו בשינה, ועי"כ ישכנו אדיריך הגבורים שלך שכנו במשכנותיהם ולא יצאו להלחם, וכן נפשו עמך כל עם המלחמה שבת וינפש, ולא לחמו, ועתה הם על ההרים ואין מקבץ, זה הנמשל של שמש זרחה ונודד, נפוצו על ההרים ואין מקבץ אותם:

אין (רוח) כהה לשברך, ר"ל לא ימצא איש שיכהה רוחו עליו ויצטער על שברך, (ואין רוח) נחלה למכתך, גם על המכה שאחר השבר אין חולה ומצטער עליך, כי בהפך כל שומע שמעך ר"ל שמע של שברך תקעו כף עליך לסימן שמחה, כי על מי לא עברה רעתך תמיד, שהרעות לעמים רבים ולכן שמחו כולם על מפלתך: