תלמוד ירושלמי שבת פרק כ״ד

מִי שֶׁהֶחְשִׁיךְ בַּדֶּרֶךְ נוֹתֵן כִּיסוֹ לַנָּכְרִי וְאִם אֵין עִמּוֹ נָכְרִי מַנִּיחוֹ עַל הַחֲמוֹר. הִגִּיעַ לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה נוֹטֵל אֶת הַכֵּלִים הַנִּיטָּלִין בַּשַּׁבָּת וְשֶׁאֵינָן נִיטָּלִין מַתִּיר אֶת הַחֲבָלִים וְהַשַּקִּין נוֹפְלִין.

מַתִּירִין פְּקִיעֵי עָמִיר לִפְנֵי בְהֵמָה וּמְפַסְפְּסִים אֶת הַכִּיפִין אֲבָל לֹא אֶת הַזִּירִין. אֵין מְרַסְּקִין לֹא אֶת הַשַּׁחַת וְלֹא אֶת הֶחָרוּבִין לִפְנֵי בְהֵמָה בֵּין דַּקָּה בֵּין גַּסָּה. רִבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בֶּחָרוּבִין לַדַּקָּה:

אֵין אוֹבְסִין אֶת הַגָּמָל וְלֹא דוֹרְסִין אֲבָל מַלְעִיטִין. אֵין מַמְרִין אֶת הָעֲגָלִים אֲבָל מַלְעִיטִין אוֹתָן. מְהַלְקְטִין לַתַּרְנְגוֹלִים וְנוֹתְנִין מַיִם עַל גַּבֵּי הַמּוּרְסָן אֲבָל לֹא גוֹבְלִן וְאֵין נוֹתְנִין מַיִם לִפְנֵי דְבוֹרִים וְלִפְנֵי יוֹנִים שֶׁל שּׁוֹבָךְ אֲבָל נוֹתְנִין לִפְנֵי אֲוָוזִים וְתַרְנְגוֹלִין וְלִפְנֵי יוֹנִים הֵירוֹדּוֹסִיּוֹת:

מְחַתְּכִין אֶת הַדִּילוּעִין לִפְנֵי הַבְּהֵמָה וְאֶת הַנְּבֵילָה לִפְנֵי הַכְּלָבִים. . רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם לֹא הָיְתָה נְבֵילָה מֵעֶרֶב שַׁבָּת אֲסוּרָה לְפִי שֶׁאֵינָהּ מִן הַמּוּכָן:

מְפִירִין נְדָרִים בַּשַּׁבָּת וְנִשְׁאָלִין נְדָרִים שֶׁהֵן לְצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת. פּוֹקְקִין אֶת הַמָּאוֹר וּמוֹדְדִין אֶת הַמַּטְלִית וְאֶת הַמִּקְוֶה. מַעֲשֶׂה בִימֵי אָבִיו שֶׁל רִבִּי צָדוֹק וּבִימֵי אַבָּא שָׁאוּל בֶּן בָּטְנִית שֶׁפָּקְקוּ אֶת הַמָּאוֹר בְּטָפִיחַ וְקָשְׁרוּ אֶת הַמְּקֵידָּה בְגֶמִי לֵידַע אִם יֵשׁ בַּגִּיגִית פּוֹתֵחַ טֶפַח אִם לָאו. מִדִּבְרֵיהֶן לָמַדְנוּ שֶׁפּוֹקְקִין וּמוֹדְדִין וְקוֹשְׁרִין בַּשַּׁבָּת: