תהלים פרק פ״ו

כי חסיד אני — שאני שומע גדופי וחרפתי ויכולת בידי להנקם ואני שותק, כך הוא באגדת תהלים, ד"א פירשו רבותינו בברכות ולא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב יושבין בכבודן ואני ידי מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליא וכו':

כל היום — כל הגלות שהוא יום לאומות ולילה לישראל כך מפורש באגדת תהלים:

נפשי אשא — לבי אכוין:

ואין כמעשיך — המקדים עליונים לתחתונים:

ועושה נפלאות אתה אלהים לבדך — עד שלא נבראו המלאכים נבראו השמים והארץ לפיכך יכבדו כל הגוים לשמך:

משאול תחתיה — דרך המנאפים להנתן בעומקה של שאול ומשם הצלתני שאמר לי נתן הנביא (שמואל ב י״ב:י״ג) גם ה' העביר חטאתך:

זדים קמו עלי — דואג ואחיתופל:

ולא שמוך לנגדם — לא זכרו אשר ראו שמשחני שמואל על פיך:

לבן אמתך — בן האמה משפיל את עצמו לפני אדניו יותר ממקנת כסף שבן האמה יליד בית הוא וגדל בחיק אדוניו:

עשה עמי אות לטובה — שיהא ניכר לאחרים שמחלת לי:

ויראו שונאי — האות ויבושו, ולא שמע לו הקב"ה ליתן האות בימיו אלא בימי שלמה בנו כשדבקו השערים זה בזה ולא נפתחו עד שאמר (ד"ה ב ו') אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך:

תפלה לדוד, שיצילהו ה' מיד אויביו ומבקשי נפשו, הטה ה' אזנך ענני, מבקש שיענהו מפני חמשה טעמים, א. מצד הרחמים כי עני ואביון אני, ודרכך לרחם, ב. מצד המשפט והדין, שמרה נפשי כי חסיד אני, ועם חסיד תתחסד, ואמר שמרה נפשי בל תתמוטט נפשו מן החסידות ע"י רדיפת אויביו, ג. מצד הבטחון, הושע עבדך מצד שהוא בוטח אליך, וזה נוגע לכבוד שמך לעזור הבוטחים בך, ד. מצד התפלה, ועז"א חנני ה' כי אליך אקרא, ובשגם שאני מתמיד בקריאתי כל היום, ובאר שתפלתו היא מצד החנינה, (כמ"ש ואתחנן אל ה' שמבקש חנינה), ועל זה אמר חנני ה', ה. מצד שאני מתיאש מכל עניני העולם ואין לי דבר בעולם רק עניני עבודתך, וז"ש שמח נפש עבדך, אחר שאין לי שמחה בעולם משום דבר רק בך, כי רק אליך ה' נפשי אשא :

כי אתה ה', ר"ל שמניעת התשועה לא יצוייר רק באחד מג' פנים א. מצד הנותן אם אין בטבעו להיטיב, אבל אתה ה' טוב ב. מצד המקבל אם אינו ראוי אל הטובה ע"י חטאיו, אבל אתה ה' סלח ומוחל לחטאים, ג. מצד הקשר שבין הנותן והמקבל, אם דרך הנותן שלא לתת רק כפי המעשה שבזה יכול להיות שאין אני ראוי מצד מעשי, אבל אתה ה' רב חסד לכל קוראיך, אינך נותן לפי הדין רק מצד החסד מבלי השקף על המקבל ומעשיו:

האזינה ה' תפלתי, התפלה היא שפיכת הנפש והדבקה במקורה, ובזה מובדלת מן תחנה ויתר לשונות שמורים על בקשת צרכיו, אבל התפלה היא התרוממות הנפש מכל עניני הגשם, רק שבעת שיאזין ה' את התפלה אז דרכו להקשיב גם קול התחנונים מה שיחנן גם הגוף בעת ההיא לצרכו, ועז"א שע"י שתאזין תפלתי תקשיב גם קול תחנונותי :

ביום צרתי, בפרט שאקראך ביום צרתי, ואז ודאי תענני כי דרכך להושיע בעת צרה:

אין כמוך, הנה בין העכו"ם היו כתות שהיו מכחישים הנהגתו, ואמרו שהגם שהוא לבדו ברא את העולם מסר ההנהגה לכחות אחרים גלגלים וכוכבים וכדומה שהם המנהיגים את העולם, ולעומת זה אין כמוך באלהים, בין אלהים השופטים ומנהיגים אין כמוך, כי אתה המנהיג העליון וכולם מקבלים כחם מאתך, ויש כתות שהיו אומרים שהיו פועלים רבים בבריאה ושנברא על ידי עילות ועלולים ולעומת זה אמר ואין כמעשיך, ולכן כל גוים אשר עשית אחר שאתה עשית אותם, יבואו וישתחוו לפניך ה' ויכבדו לשמך, ר"ל כי המכחישים שאינו מנהיג את העולם יתנו לו כבוד מצד שהוא הסבה הראשונה, אבל לא ישתחוו לפניו, אחר שלדעתם אינו יודע מאומה מהעולם השפל, והכת השניה שאמרו שנמצאו פועלים רבים, לא יכבדו אותו לבדו אחר שיש בוראים רבים, אבל אחר שאין כמוך באלהים בהנהגה לכן כולם ישתחוו לפניך, וע"י שאין כמעשיך לכן יכבדו לשמך :

כי גדול אתה ועושה נפלאות, שם גדול מורה אצל ה' שהוא ראש הסבות וסופם עד אחרית המסובבים, ואחר שגדול אתה לבדך א"כ מבואר שאין כמעשיך ואין שותף בבריאת העולם, ואחר שאתה עושה נפלאות לשדד הטבע ולהרסו מבואר שאתה המנהיג כל כחות הטבע, ואין כמוך באלהים ה', ור"ל שאחר שאתה הבורא והמשגיח ויכול להרוס סדרי הטבע אם כן בכחך להושיעני, לכן ביום צרתי אקראך כי תענני :

הורני ה' בקש שיודיעהו ג' דברים, א — דרכך, שהוא דרכי הנהגתו איך מנהיג העולם בחסד ורחמים, למען ילמד ללכת בדרכים אלה כמ"ש והלכתי בדרכיו מה הוא רחום וכו', ב. שיודיעהו האמתיות הנעלמים משכל האדם והם האמתיות בענין הליכתו ומנהגיו שהם חקי התורה ומצותיה למען ידע ללכת בם ועז"א אהלך באמתך, ג. האמתיות באמונות ודעות שישיג בשכל העיוני אחדות ה' השגחתו ויכלתו וכדומה, שבזה תיחד לבבי ליראה שמך, שעי"כ לא יירא רק מה' לבדו:

אודך ה' בכל לבבי, ההודאה היא על הטובות שהשיג, ולא תהיה ההודאה עם כונת מבקש, שיבקש עי"כ שיוסיף להיטיב לו שאז אינו מודה בכל לבבו, רק אודך בכל לבבי וכמ"ש למעלה (סימן ט'), וגם אכבדה שמך לעולם ע"י ספור תהלותיו וגבורותיו:

כי חסדך, ר"ל שעשה אתי טובות כפולות, בין לגוף בין לנפש, על טובות הגוף אמר כי חסדך גדול עלי, ועל טובות הנפש אמר והצלת נפשי משאול תחתיה, שהציל הגוף מאויביו, והנפש מיצר הרע וכחות המחטיאים אותה:

אלהים, איני יכול להמלט משונאי ע"י צדקי כי זדים קמו עלי, אינם קמים עפ"י טענה רק מצד שהם זדים עושים רע בזדון, ולא יועיל צדקי לנגדם, וכן לא אוכל להתגבר נגדם בכח כי עדת עריצים בקשו נפשי, שהם חזקים ועריצים, וכן לא אקוה שייראו מה' כי לא שמו אלהים לנגדם :

(טו-טז) ואתה ה' אל רחום וכו' פנה אלי, מפרש מצד שאתה רחום פנה אלי לראות בעניי, ומצד שאתה חנון חנני, ומצד מדת אמת תנה עזך לעבדך, מצד שאני עבדך ועובד אותך, ומצד מדת חסד הושיעה לבן אמתך, ור"ל שעובד את ה' מצד בחירתו, שעז"א עבדך, ומצד שנוצר לזה בטבע מאבותיו שעז"א לבן אמתך, וזה חסד שיצרו באופן זה שיהיה מוכן בטבע לעבוד את ה':

עשה, ונגד מדת ארץ אפים אומר הגם שחטאתי עשה עמי אות לטובה עד שיראו שונאי שמחלת את עוני ויבושו, (וכמו שפי' חז"ל שהיה האות בעת שהכניס שלמה את הארון לבית קדש הקדשים), כי אתה ה' עזרתני נגד אויבי ונחמתני על הצרות שסבלתי: