תהלים פרק כ׳

יענך ה' ביום צרה — המזמור הזה על שם שהיה שולח את יואב ואת כל ישראל למלחמה והוא היה עומד בירושלם ומתפלל עליהן כענין שנאמר (שמואל ב י״ח:ג׳-ד׳) טוב כי תהיה לנו מעיר לעזור ואמרו רבותינו אילמלא דוד לא עשה יואב מלחמה:

שם אלהי יעקב — שהבטיחו בלכתו לחרן ושמר הבטחתו לכך נאמר אלהי יעקב:

מקדש — מהיכל קדשו שהוא שוכן שם:

מנחותיך ועולתך — הם התפלות שאתם מתפללים במלחמה:

ידשנה סלה — לשון שומן כמו (דברים ל״א:כ׳) ואכל ושבע ודשן כלומר יקבלם ברצון כעולות מחים:

נרננה בישועתך — כשיושיע אותך הקב"ה נרננ' כולנו להקב"ה:

ובשמו נדגול — נתאסף ונעשה חיל:

עתה ידעתי — זו היא הרננה שנרנן עתה בתשועה זו שבאה ליואב ולישראל, ידעתי שחפץ המקום בי וענני משמי קדשו כי תשועתם היא תשועתי:

אלה ברכב — יש מן האומות שבוטחים ברכב ברזל שלהם ויש שבוטחים בסוסיהם אבל אנחנו בשם ה' נזכיר כי לו הישועה נזכיר לשון הקטרה ותפלה כמו (ישעיהו ס״ו:ג׳) מזכיר לבונה את אזכרתה (ויקרא א') ולפי' המה יכרעו ויפולו:

ואנחנו קמנו ונתעודד — נתגבר עליהם כמו (לקמן קמז) מעודד ענוים לשון עוז:

דרך א' — למנצח, מקישור דברי המזמור ועניניו מורה שנוסד על מלחמה שהיה לו לדוד עם איזה עם רחוק מירושלים והיה שם בסכנה וכשבא השמועה לציון התפללו שם עליו וגם שלחו חיל לעזרתו אולם בעת הלכו החיל נודע להם כי דוד נושע עפ"י נס, ובבוא החיל לשם נצחו שלא ע"י מלחמה רק בשם ה', וכמדומה שהיה זה במלחמת פלשתים (שמואל ב כ״א:י״ז) שיעף דוד, וישבי בנוב אמר להכותו, ויעזר לו אבישי בן צרויה ויך את הפלשתי, אז נשבעו אנשי דוד לאמר לא תצא עוד עמנו למלחמה (שם ט"ו י"ח), ושם מבואר שהיה להם אח"כ עוד מלחמות בנוב אשר נצחו, ויתר ענין מלחמה הזאת בארו חז"ל (סנהדרין דף צ"ה) שהיה דוד אז בסכנה גדולה, ומזמור זה נחלק לג' חלקים, (חלק א') התפלה שהתפללו אז על דוד (ב'-ד'), (חלק ב') מענה עדת המשוררים עת שמעו שנמלט דוד מן הסכנה (ד' ז'), (חלק ג') מענה ראש המשוררים על מה שנצחו החיל אח"כ את המלחמה שלא נצחו בחרב ובחנית רק בשם ה' (ז' י'):

יענך ה', זה דברי התפלה שהתפללו אז בציון, א — שיענהו ה' ביום צרה, ב) שהגם שהוא עתה רחוק מארץ הקדושה ישגבך שם אלהי יעקב, השם שהבטיח ליעקב בהיותו חוץ לארץ והנה אנכי עמך ושמרתיך וגו' והשיבותיך אל האדמה הזאת, השם הזה יהיה גם לך למשגב שתשוב לא"י:

ישלח, ג) הגם שהוא עתה רחוק מציון ישלח עזרו מקדש משמים ומציון יסעדך אל העזר שיעזרך מקדש:

יזכר, הגם שאינו יכול עתה להקריב קרבנות כנהוג לפני התחלת המלחמה יזכר כל מנחותיך שהקרבת עד עתה ועולתך היינו כל העולות שהקריב, ידשנה יזכור הדשן שלהם, סלה, סיום המאמר:

יתן, (דברי להקת המשוררים), מצייר שבהיותם בדרך שמעו הבשורה שכבר נושע דוד, וזה היה תאות דוד בלבבו, ועז"א יתן לך כלבבך, וגם זה היה עצתו והסכמתו, ועז"א וכל עצתך ימלא, ומפרש נגד מ"ש יתן לך כלבבך הוא:

נרננה בישועתך, כן היה תאות לבבך שבעת נצא לקראת החלוץ נרנן על הישועה שנעשה לך טרם נבא, וכל עצתך ימלא שהיה העצה לך כי בשם אלהינו נדגל, עת נשא דגל מלחמה יהיה הדגל בשם ה', שה' יהיה שר החיל ההולך בראשם והדגל יקרא על שמו, ואנחנו נמשך אחר דגלו, ובמה שמלא ה' גם חפץ לבבך, ידענו כי ימלא ה' משאלותיך גם ביתר הדברים שתשאל, ואם מלא מה שבלבבך כ"ש שימלא את אשר תשאל בפה:

עתה, ( מאמר ראש המשוררים ) עתה ידעתי בבירור כי יענהו משמי קדשו הושיע ה' משיחו, שעל משאלותיו הגיע לו מענה להודיעו שה' בעצמו הושיע משיחו, ומענה זאת יגיעהו ע"י גבורות ישע של ימינו, ע"י שתהיה הישע בגבורות המתיחסות לימין שהוא למעלה מדרך הטבע, ומאין ידעתי זה? כי (ח-ט) אלה מפה ברכב, ואלה מפה לוחמים בסוסים, ואנחנו לא עשינו שום דבר רק בשם אלהינו נזכיר, ובכ"ז המה כרעו ונפלו, וגם מבאר שהיה הבדל בינינו וביניהם, אם בענין האמצעיים, שהם בחרו אמצעיים פחותים רכב וסוסים ואנחנו בחרנו ענין גדול במעלה כי בשם אלהינו נזכיר, אם בענין התכלית שהמה כרעו ואנחנו קמנו:

אלה, ומעתה שאני רואה שתשועתי היא למעלה מן הטבע לא אעשה עוד שום הכנות למלחמה, רק הגם שאלה ברכב ואלה בסוסים, מ"מ אנחנו רק בשם אלהינו נזכיר, ומ"מ יעשה לנו שני דברים, א. כי המה כרעו וגם נפלו, ב. ואנחנו קמנו וגם נתעודד ביתר ענינים בעושר והצלחה:

ה' הושיעה, פסוק זה מציין נושא כל המאמר, שביום קראנו יעננו המלך ה' הושיעה בעת קראנו בתפלה בעד המלך דוד, ענני המלך דוד לאמר "ה' הושיעה" ר"ל איני בוטח לא בחיל ולא בכח רק בישועת ה', כי כן היה שה' הושיעו לבדו:

דרך ב' (פירוש נוסף לפרק כ) (ב) יענך, מבאר שיש כמה הבדלים בין תשועת ה' לתשועת אדם, א. כי יענך ה' בעצמו לא ע"י שליח, ב. שלא יאחר מלהושיעו רק יענהו תכף ביום צרה, ג. ישגבך שם אלהי יעקב ששמו לבד הנקרא עליך יעשה אותך לדבר נשגב וחזק מאד: (ג) ישלח עזרך מקדש, ד. שלא יושיעך ע"י עזר ממלכי עמים רק מן הקדושה שלך תבא התשועה, וציון תהיה רק סעד אל התשועה, ר"ל אנשיך שיצאו מציון למלחמה יהיו רק סעד כי עקר העזר תהיה ע"י קדושת מעשיך: (ד) יזכר, ה. הנושע מב"ו ומקריב לו דורון כדי שיושיעהו לא ישלם לו שכר בעד הדורון שהביא לו כי יצא הדורון בעד התשועה, אבל ה' יזכור כל מנחותיך לשלם לך שכר עליהם, ויזכור דשן עולותיך: (ה) יתן, ו. גם הדרך שבו תושע יהיה לפי העצה שיעצת אתה ולפי תאות לבך לא כב"ו שיושיע לפי עצתו ולפי חפץ לבבו של המושיע: (ו) נרננה, ז. הנושע מב"ו אין זה לו לתפארת ולא ירנן להתפאר בזה שזה מורה חלישות כחו, אבל הנושע בה' ירנן ויתפאר בישועתך, כי בזה נדגול בשם אלהינו, וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא על דגלנו וייראו ממנו ח. שאגב שיושיעך מצרתך זאת ימלא גם כל משאלותיך גם בדברים אחרים, ע"ד שאמר זה עני קרא וה' שומע ומכל צרותיו הושיעו: (ז) עתה ידעתי, ר"ל כי יש תשועה טבעיית המיוחסת אל השמאל, אמנם ע"י כל התנאים הנאמרים ידעתי שלא היתה תשועה טבעיית רק כי הושיע ה' משיחו בדרך נס, כי יענהו משמי קדשו ממקום שהוא למעלה מן המערכת, בגבורות ישע של ימינו, שהיא מיוחסת אל ה' בעצמו ואל ימין ה' עושה חיל למעלה מן הטבע: (י) ה', ע"כ אבקש ה' הושיעה שתהיה התשועה תמיד ע"י ה', ומצד שהוא המלך המושל על כל יעננו תיכף ביום קראנו :