תהלים פרק ק״מ

יגורו מלחמות — יהיו מלחמות במגוריהם ובמושבותם:

חמת עכשוב — חמת לשון ארס כמו (דברים ל״ב:ל״ג) חמת תנינים יינם שאם תפרשהו לשון אף וכי לשון אף נופל אצל יין אלא לשון ארס ויצו"ש בלע"ז וכן נופל כאן לשון ארס תחת השפה:

עכשוב — עכביש איריינ"א בלע"ז:

וחבלים פרשו רשת — דרך הרשת לקשור חבל ארוך בראשה והציד כשרואה את העופות שוכנים תחת הרשת מושך החבל והרשת נופל על העופות:

ליד מעגל — אצל נתיבתי ופעמי:

ליד — אצל כמו (שמואל ב י״ד:ל׳) ראו חלקת יואב על ידי:

מאוי רשע — עמלק הרשע:

זממו אל תפק — מחשבתו אל תצליח:

ירומו סלה — כי יתגאו סלה, ורבותינו פירשו זממו לשון רסן הזומם את פי הגמל ולשון משנה הוא.

אל תפק — אל תוציא מלחייו:

ראש מסבי — חבורת חשבון גדודי עשו האומרים להסב אותי מעליך עמל שפתיהם יכסם (מצאתי):

ימוטו — יהיו מוטים הגחלים עליהם ישכבו בהם עד שיתמוטטו ויכבו מאליהם נמצא הגוף כלה ואבד:

באש יפילם — המפיל ונוקם גחלים של גיהנם במהמורות יפילם לבל יקומו עוד:

במהמורות — במלחמות ותגר ל' ממרים הייתם (דברים ט):

איש לשון — עשו כי ציד בפיו צד את אביו בפיו:

יצודנו — הרע שהוא עושה הוא יצודנו:

ידעתי — כי סוף הדברים יעשה ה' דין עני וינקום נקמת עבדיו:

אך — ימהר ויעשה כדי שיודו צדיקים לשמו:

למנצח, הוסד בעת גלו הזיפים לשאול הלא דוד מסתתר עמנו, ושאול רדף אחריו, וילך שאול מצד ההר מזה וכו' ויהי דוד נחפז ללכת מפני שאול ושאול ואנשיו עוטרים אל דוד ואל אנשיו לתפשם (שמואל א כ״ג:כ״ו):

(ב-ג) חלצני, יש שני מיני רודפים, א] המבקשים רק להרע מבלי תועלת עצמם, והם שהלשינו עליו בסתר, והמאמרים מקבילים, חלצני ה' מאדם רע אשר חשבו רעות בלב, ב] המבקשים לחמסו מצד הנאת עצמם, והם לחמו אתו בגלוי, ועז"א מאיש חמסים תנצרני (אשר) כל יום יגורו מלחמות:

שננו, נגד הראשון אמר שננו לשונם כמו נחש, שהנחש אינו נושך להנאתו רק מצד טבעו להרע, ונשיכתו הוא בלשון שהוא פנימי מן השפתים, כן ידברו לשון הרע בסתר ושלא להנאתם ונגד הב' אמר חמת עכשוב תחת שפתימו, שהעכשוב חמתו גלויה תחת השפתים שהוא חיצוני בערך הלשון, כן יגורו מלחמות בגלוי, וכן העכשוב נושך להנאתו למוץ דם האדם, כן ילחמו בעבור החמס להנאתם, סלה סיום הענין:

שמרני, (חלק ב') אחר שדבר דרך כלל נעתק אל הענין שעליו יבקש עתה, א] שמרני מידי רשע המריע בסתר שלא להנאתו רק מרשעו, ב] מאיש חמסים תנצרני העושה רע בגלוי בעבור החמס כנ"ל, והם כת הזיפים שהם הרעו ע"י לה"ר בסתר שלא להנאתם רק מרשעם, ושאול שהרע לו להנאתו בעבור החמס בדבר המלוכה אשר שני אלה חשבו לדחות פעמי אל הפח שהכינו לי:

טמנו מבאר שרוצים לדחות פעמי אל הפח וחבלים אשר טמנו לי, שבעת אבוא אל מקום הפח ימשכו בחבלים לצוד אותי, ומיראתם פן אלך במעגל שהוא הדרך הסבוביי ולא אלך במקום הפח. לכן פרשו רשת ליד מעגל, לצודד אותי שם ע"י הרשת, וגם שתו לי מוקשים שבעת אפול אל הפח אשבר תיכף ואמות ע"י המוקש, סלה סיום הענין הב':

אמרתי (חלק ג') אני בוטח על שני ענינים, א] מצד שאמרתי לה' אלי אתה, והוא מושיעי תמיד, ב] מצד התפלה שה' יענה לכל קוראיו גם לאלה שלא הושיעם תמיד, ועז"א האזינה ה' קול תחנוני :

אל תתן ה' מאויי רשע, וכן לא תפק זממו ומחשבותיו, שהוא מתאוה בלבו וזומם עצות ותחבולות אשר ירומו, ר"ל כי דוד הלך בצד ההר מזה ושאול מצד ההר מזה, ובענין זה לא יכול להגיע אליו כי ההר היה מפסיק ביניהם, ורצה שאול שאנשיו ירומו לעלות על ראש ההר ומשם ירובו על אנשי דוד בחצים שבזה יוכרח להתרחק מן ההר, ע"ז בקש שלא יתקיים זממו זה, סלה נשלם הענין:

ראש, (חלק ד') הראש של המסבבים אותי עתה לתפסני, (כמ"ש ויהיה שאול ואנשיו עוטרים את דוד), יכסו אותם העמל של שפתימו שהעון של הלה"ר ירד על ראשם:

ימוטו עד ששפתימו ימוטו עליהם גחלים, והם עצמם יפלו באש, ולא יוכלו לברוח מן הסכנה, כי יפלו במהמורות שלא יוכלו לקום משם, והמהמורות יהיו מלאים אש, שעליהם ימוטו גחלים מלמעלה:

איש לשון, מוסיף שבעל לה"ר בל יכון בארץ, לא יוכל להתקיים בארץ ויברח לראש ההרים, ומשם איש חמס רע יצודנו למדחפות, מציין את הרע כעצם מופשט, וקורא אותו בשם איש חמס, הרע אשר הוא איש חמס הוא יהיה הציד שיצוד את האיש לשון מכל הר וגבעה שימצא שם, וידחוף אותו מן ההר הגבוה אל המהמורות העמוקים המלאים אש:

ידעתי כי יעשה ה' דין עני, שהוא דוד, ומשפט אביונים שהם אנשיו:

אך צדיקים יודו לשמך, והישרים שהם במדרגה יותר מצדיקים הם ישיגו אותך בעצמך, לא שמך לבד, וישבו את פניך כקרובים אל המלך היושב לפניו ורואה אותו בעצמו, כן ישיגו אלהותך וגדלך בעצמך ואת השגחתך הפרטיית: