תהלים פרק קי״ח

הודו לה' וגו' יאמר נא ישראל — לפי שלעולם חסדו:

יראי ה' — אלו בני לוי שכתוב בהם מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי (שמות ל״ב:כ״ו) במעשה העגל ונלחמו עם ישראל כשאמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר י״ד:ד׳):

טוב לחסות בה' וגו' — חסיון זה אינו אלא לשון חסיון צל ודבר מועט הוא:

מבטח — דבר בריא וסמך חזק ואעפ"כ לחסות בה' טוב מהבטחת בני אדם:

כל גוים סבבוני — מדבר במלחמות גוג ומגוג שכל הגוים יהיו שם, כמו שנאמ' ואספתי את כל הגוי' אל ירושלים למלחמה (זכריה י"ד):

אמילם — אכרית' לשון ימולל ויבש (לעיל ב'):

דעכו כאש קוצים — כל לשון דעיכה נופל על לשון קפיצה ונתור ממהר להיות נתר ונתק ממקומו על כן הוא נופל על לשון אש ועל לשון מים כמו נדעכו ממקומם (איוב ו׳:י״ז) וכן ימי נדעכו (שם יז) וכן נרו עליו ידעך (שם יח) כדרך שלהבת הנתקת מן הפתילה ועולה למעלה כשהיא כבה:

דחה דחיתני לנפול — אתה אויבי:

עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה — עזי וזמר' גבורת הקב"ה היה לי לישועה, עזי יו"ד יתיר' כי לא מצינו במקר' עזי נקוד חטף קמץ אלא שורק חוץ משלשה מקומות שהוא סמוך אצל וזמרת וע"כ וזמרת דבוק לתיבת השם ואינך יכול לפרשו וזמרתי, ואל תתמה על ויהי לי שלא אמר היה לי לישוע' שהרב' כאלה במקרא, ואשר לא שם לבו וגו' ויעזוב את עבדיו וגו' (שמות ט׳:כ״א) היה לו לכתוב עזב:

קול רנה וישועה — תהיה לעתיד באהלי צדיקי' ומהו קול הרנה ימין ה' עשה חיל ימין ה' רוממה וגו':

ימין ה' רוממה — מדרש אגדה עליונים ברא הקב"ה בימין לפיכך לא שלטה בהם מיתה, שנאמר אף ידי יסדה ארץ (ישעי' מה) זה שמאל וימיני טפחה שמים זה ימין וכן אמר המשורר ימין ה' רוממה שבראת אותם שברומו של עולם היא ימין ה' שתעשה חיילות של צדיקים לע"ל וגם בה יחי' אות' ויחיו לעול' ואז לא אמות כי אחיה לעולם:

לא אמות — אני כנ"י כע"ג מיתת עולם כי אחיה וגו':

יסור יסרני יה — בגלות ושם נתכפרו כל עונותי ולמות לא נתנני:

פתחו לי שערי צדק — ואלו הן שערי צדק:

זה השער — של בית המקדש שהוא לה' והצדיקים יבואו בו ושם אודך כי עניתני מן הגלות:

אבן מאסו הבונים — עם שהיו שפל בין האומות:

מאת ה' היתה זאת — כך יאמרו הכל:

ברוך הבא בשם ה' — יאמרו למביאי הבכורי' ולעולי הרגלים:

ברכנוכם — ברכנו אתכם:

אסרו חג בעבותים — הזבחים והחגיגות שהיו נקיים ובדוקין ממום קושרין בכרעי מטותיהם עד שיביאום לעזרה בקרנות המזבח, ויש לפתור כל סוף המזמור הזה מלא אמות כי אחיה בדוד עצמו:

[יח] יסור יסרני יה — על מעשה בת שבע ביסורין כגון תחת הכבשה ישלם ארבעתים (שמואל ב י"ב) ששה חדשים נצטרע דוד:

ולמות לא נתנני — שנאמר גם ה' העביר חטאתך לא תמות (שם):

[יט] פתחו לי שערי צדק — ואלו הן שערי צדק אותם השערים של בתי כנסיות ומדרשות אשר הם לה' והצדיקים באים בהם:

[כא] אודך כי עניתני — מכאן ואילך אמר דוד ושמואל וישי ואחי דוד כמו שמפורש בערבי פסחים מי שאמר זה לא אמר זה:

הודו, מצוה שכל גוים יודו לה' מצד טובו וחסדו:

(ב-ד) יאמר, וביחוד יודוהו ישראל שעמהם עשה טובה פרטית יותר, ובית אהרן שהם קבלו יותר טובות פרטיות, וכן יראי ה', כל אחד לפי רוב הטובה שקבל התחייב בהודאה יתירה, וכמ"ש החובת הלבבות שבני ישראל שקבלו טובות פרטיות נתחייבו בתרי"ג מצות, ובני אהרן נתחייבו בכ"ד מתנות כהונה נגד כ"ד מצות כהונה, ומשפחת בית דוד שהפלם בטובות יותר גדולות אמר בית דוד דינו לבקר משפט, והמלך מחויב להיות לו ס"ת יתר על ס"ת שהניחו לו אבותיו וקרא בו כל ימי חייו ויתר מצות המלך, וע"כ צוה שכל אחד לפי מעלתו יוסיף הודאה על טוב ה' וחסדו הפרטי שעשה עמו ביחוד:

מן המצר, עתה יתחיל לספר הענין בפרטות, אני קראתי יה מן המצר שאז היה חולה ונוטה למות, וה' ענני במרחב, שאז כבר עברה הסכנה וזה היה לו לאות שיצילהו גם מיד מלך אשור, כמ"ש ומכף מלך אשור אצילך, לז"א מזה ידעתי כי ה' לי, ולכן לא אירא שאם היה עונהו במצר היה מתירא פן הגם שיקל ענשו לא יושיעהו לגמרי, אבל אחר שענני במרחב, ידעתי שכמו שנתקבלה התפלה על החולי ונעשה לי נס כן יעשה לי נס על סנחריב, ולכן לא אירא, ואמר בזה שתי מדרגות, א. שיגין ה' עליו להצילו מן האויב, שעז"א לא אירא מה יעשה לי אדם, ב. שעוד יעזרהו שינצח הוא את האויב כמ"ש עזרם ומגנם הוא, וע"ז מוסיף ה' לי בעוזרי, שמלבד ההגנה יעזר לי לנצח את האויב, וא"כ חוץ ממה שלא יוכל לעשות לי רעה עוד אני אראה נקמה בשונאי :

(ח-ט) טוב, מזה מבואר כי טוב לחסות בה, ור"ל הבוטח באדם הוא בוטח בו ועדיין לא ימצא בו מחסה, שהחסיון מורה שכבר חוסה בצלו, אבל הבטחון בה' הוא חסיון, כי בבטחונו כבר ימצא בו מחסה ועז, ועז"א שטוב לחסות בה' מבטוח באדם, אחר שבאדם הוא רק בטחון לא מחסה, ובאר שהבטחון באדם אינו טוב מצד שני דברים, א. מפני שיש ספק אם יעשה בקשתו וזה באדם דעלמא, ואף אם בוטח בנדיבים שהנדיב דרכו להתנדב ולעזור, בכ"ז טוב לחסות בה' גם מן הבטחון בנדיבים, מפני טעם השני שהגם שהנדיב יתנדב לעזרו יוכל להיות שלא יהיה בכחו לעזור:

כל גוים סבבוני, ר"ל אני רואה שמה שסבבוני כל הגוים, היה בשם ה' ובפקודתו, כדי שאמילם ואכריתם, ר"ל שה' סבב שכל גוים אלה יבואו לצור על ירושלים כדי שיפלו שם, כמ"ש כאשר דמיתי כן היתה לשבור אשור בארצי ועל הרי אבוסנו:

סבוני, והגם שסבבוני כמה פעמים, כי סנחריב בא שלש פעמים על ארץ יהודה, ועז"א סבוני גם סבבוני שנית, גם זה היה בשם ה' כדי שאמילם:

סבוני, וגם בפעם השלישית שסבוני כדבורים העוקצים, ודעכו כאש הבוער בקוצים כן נשרפו כולם וזה היה בשם ה' כדי שאמילם:

(יג-יד) דחה, והגם שכבר התחילו לדחות אותי לנפול, שמצד הטבע הייתי מוכרח כי לא היה לי בעצמי כח לעמוד בפניהם, בכ"ז הלא ה' עזרני, והנה העזר הוא קטן מן הישועה, והעזר היה לבל אפול, אבל אחר שנתעורר עזי וזמרת של יה עי"כ היה לי לישועה שהוא גדול מן העזר, שהושיע לי גם להכרית את האויב:

קול, מצייר שהמלך הולך מביתו לבהמ"ק, ושומע קול רנה וישועה באהלי צדיקים, והוא עפמ"ש (בישעיהו ל׳:כ״ט) השיר יהיה לכם כליל התקדש חג והשמיע ה' את קולו, ובארתי שם שבעת החלו בירושלים לשיר את שיר החג, החל ה' ללכת להלחם עם מחנה אשור, ובעת שנתוסף הרנה על קרבן פסח בתופים ובמחולות, אז נלחם ה' עם אשור במלחמות תנופה והכרית את מחנהו, עפ"ז יאמר שנשמע קול ורנה וישועה באהלי צדיקים, בעת החל קול הרנה, בא ג"כ קול ישועה, כי כפי שהתחילו לרון ולהודות כן בא הישועה, ותחלה הודיעו כי ימין ה' עושה חיל, ר"ל שה' מאסף את חילו ומכין א"ע להלחם עם אשור, ואח"כ הודיעו שנית, כי ימין ה' רוממה, היינו שידו רוממה על האויב ושמתחיל להתגבר עליו, ואח"כ הודיעו כי ימין ה' עושה חיל, ר"ל שכבר התגבר בחילו והכרית את כל מחנהו:

לא אמות, מעתה ידעתי בטח שלא אמות, וזה משני טעמים, א — באשר ידעתי שמה שהחייני ה' מן החולי, הוא כדי שאחיה ואספר מעשי יה, וא"כ נשארתי בחיים כדי לספר מעשיו, ולא המתים יהללו יה, ב. מצד כי ע"י שיסר יסרני יה עי"כ למות לא נתנני, שתמורת המות יסרני ביסורים, וכבר נתכפרו עוני ע"י יסורים, וגם ר"ל שלא ימות מיתת הנפש אחר שיספר מעשה ה' ואחר שנתכפרו עונותיו ע"י היסורים שסבל:

פתחו, (המלך והצדיקים שהלכו עמו הגיעו לפני הבהמ"ק להודות ולהקריב זבחי תודה וקרבן היום), ומצוה אל השוערים שיפתחו לו שערי צדק שהמה שערי בהמ"ק שיבא בם להודות לה', וקראם שערי צדק כי אחר שבא ישועתו ע"י היסורים נהג ה' עמו במדת צדק כפי המעשה, לא במדת חסד:

זה השער לה', שהיה להמלך שער מיוחד שבו היה נכנס לבהמ"ק (כמ"ש ביחזקאל סי' מ"ד ומ"ו), ואמר שעתה צדיקים יבואו בו שהרשה להם ליכנס עמו בשער ההוא:

אודך, (מתחיל להודות בפתח השער מבפנים), אני נותן הודאה על שעניתני ביסורים, כי ע"י כן ותהי לי לישועה, כמ"ש אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני:

אבן, המלכות תצויר כבנין כמ"ש כ"פ, והמלך הוא יסוד הבנין כמ"ש הנני יסד בציון אבן (ישעיהו כ״ח:ט״ז), שנאמר על חזקיה, והבונים מאסו בו אז, כי עמדו אז שבנא וסייעתו לחלוק על מלכותו, ובכ"ז היתה לראש פנה, וזה לא היה בדרך הטבע, רק מאת ה' היתה זאת, והיא נפלאת בעינינו, כי היה עפ"י נס ופלא, ולכן זה היום עשה ה', הוא מיוחס לה', ובו נגילה ונשמחה, בה' נשמח לא בהתשועה עצמה כי עקר השמחה היא מה שנודע לנו שה' עמנו ושנתן ליראיו נס להתנוסס:

אנא, (מתפללים כולם) א — שיושיעם ה' מני צר, ב. שיצליחם בכל מעשיהם מעתה ועד עולם:

ברוך, (עתה יוצאים כהני המקדש מבית ה' לקבל פני המלך), הם מברכים את המלך בברכת כהנים, ובאשר בברכת כהנים אמר ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם, אומרים ברוך הבא בשם ה', שכבר שם שם ה' על ב"י ובשמו באו למקדשו, לכן ברכנוכם מבית ה', שהברכה יוצאת מביתו מאת השוכן בו, והוא יברך (וזה נגד יברכך ה' וישמרך):

אל, באשר יצאו לקראתו באבוקות של אור, כמ"ש על כן באורים כבדו ה', משיב אל ה' ויאר לנו, (וזה נגד יאר ה' פניו אליך), והמלך מצוה את הכהנים אסרו חג, שיאסרו הקרבן שהביא ויובילוהו עד קרנות המזבח להקריבו, וה' ישא פניהם לקבל קרבנם, כמ"ש הקריבהו נא לפחתך הישא פניך, שקבלת הקרבן הוא נשיאת פנים (וזה נגד ישא ה' פניו):

אלי אתה ואודך, הוא הודאה על הטובה, וארוממך להגיד שבחיך הכוללים, ומצוה לכולם הודו לה':